תחת מאמר שפורסם כאן וכותרתו "לעסוק במציאות ולא בחלומות", טען מנחם הורוביץ כי הפוליטיקאים מוכרים לציבור חלומות לא ריאליים בכל הנוגע להתיישבות בבשן, בעזה ובלבנון.
אך בעוד לטענתו ניתן להבין את אלו המנסים להתיישב בעזה, בשל רגשות נוסטלגיה לגוש קטיף - לניסיונות ההתיישבות בבשן הוא מדביק כינויים מכוערים של "עבריינות". לסיכום הוא קורא לפוליטיקאים, ובייחוד לסמוטריץ', לשכוח מה"חלומות" ולהפסיק לפעול למען התיישבות בעזה בלבנון ובבשן.
ראשית כל נפתח בעניין הזיקה. נראה שמה שחסר להורוביץ בהבדל שבין כמיהה מרגשת לבין פריעת חוק, הוא עניין סנטימנטלי ורגשי.
חבל הבשן, השוכן בעבר הירדן המזרחי הוא נחלתנו ההיסטורית. זוהי נחלת חצי שבט המנשה, אותה כבש משה במסע הכיבושים הראשון של עם ישראל, מידי עוג מלך הבשן. במקום התקיימה התיישבות יהודית ענפה לאורך הדורות, כשבלב הבשן ניצבה העיר היהודית נווה (ששמה נשאר קיים שם עד היום). לפי חלק מהמסורות, באותה עיר אף נחתם מדרש תנחומא המפורסם.
המקום שימש מוקד התיישבות גם בראשית תקופת הציונות, וסחף מספר אגודות ציוניות שאספו רובל לרובל ולירה ללירה ע"מ לרכוש שטחים באדמות המולדת, והתלהבו מחבל הבשן היפיפה. לניסיונות ההקמה הצטרף גם "הברון הנדיב", בנימין רוטשילד, שרכש מאות דונמים בחבל הבשן. למקום עלו מעל לעשרה יישובים שונים, אך בשל קשיים שהערימו עליהם השלטונות הצרפתיים ששלטו אז במקום, וכן בשל התנכלויות הערבים בסביבה, נאלצו לעזוב.
גם אחרי שנעזבו, נשמרו הקרקעות בידי הברון שהמשיך לשלם עליהם מיסים לשלטונות, ומשם הועברו לקק"ל שממשיך להחזיק בהם עד היום. על אף שהמקום נעזב, התנועה הציונית לא ויתרה עליו, ולאורך השנים היו ניסיונות התיישבות רבים בבשן. בין הפעילים הבולטים להתיישבות במקום, ניתן למנות אישים כמו יצחק בן צבי, מניה שוחט ושאול אביגור. כך גם בועידה הראשונה שדנה בחלוקת הארץ, ועידת השלום בפריז ב-1919, הגישה התנועה הציונית מפת גבולות הכוללת את חבל הבשן.
לאחר קום המדינה, במהלך מלחמת ששת הימים, שחררנו חלקים מחבל הבשן, ובתוכם העיר קונייטרה ורמת הגולן, ובמלחמת יום כיפור השלמנו את כיבושו של שטח נוסף. כולנו זוכרים את המאבק על קונייטרה לאחר מלחמת יום כיפור, שבעקבותיו הוקם היישוב קש"ת. המאבק נגד מסירת שטחי הבשן, זכה לתמיכה גורפת של הרצי"ה, והיו שותפים לו פורעי חוק הזויים כמו הרב לוינגר, הרב חנן פורת והרב טאו. לצערנו המאבק הצליח בחלקו, וחלק מהשטח נמסר לידי כוח בינלאומי, במה שכונה "איזור החיץ". זה השטח אותו שחררנו מחדש לאחר נפילת משטר אסד, ואותו מנסים חלוצי הבשן ליישב.
אם כן סמנטיקה יש לנו, ואין כל ספק באשר ליהדותו של המקום ולקשר ההיסטורי העמוק שלנו איתו. ברור שגם לבשן ישנם רגשות כמיהה הנטועים בליבותיהם של רבים. גם לטענת העבריינות אין תוקף כשזוכרים איך קמה ההתיישבות ביו"ש. הפעילים הצעירים, חדורי האמונה והאידיאלים של "חלוצי הבשן", אינם מתעמתים עם החיילים במקום ואף זוכים לשמוע דברי תמיכה מקרב החיילים בגזרה אשר מבינים את גודל הרעיון.
כך מה שנשאר מהמאמר היא קטנות האמונה. האם זה ריאלי? האם באמת נזכה לחזור לעזה, לבשן וללבנון?
איננו יודעים חשבונות שמיים, ולהגיד מה ילד יום. ייתכן שנזכה ליישב את המקומות האלו באופן חלקי, כמו המאבק על קונייטרה. ייתכן ח"ו שניסוג מרמת הגולן כפי דרישותיו של המשטר הסורי, וייתכן שיבוא משיח ויגאל אותנו אל ארץ ישראל השלמה. אך תפקידנו הוא לפעול ולא לחכות, להאמין ולא להתייאש, ולנצל כל הזדמנות היסטורית הנקרית לפתחנו. כמאמרו של הרב נריה זצ"ל: "גדולים החולמים חלומות גדולים והופכים חלומות למציאות. גדולים העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעשים לגדולים".