ראשית זכינו לפני שלוש שנים עם ההכרזה על תיקון מערכת המשפט של השר יריב לוין לשמוע מהשמאל שמדינת ישראל היא דיקטטורה.
גם ילד בגיל 4 מבין שדמוקרטיה פירושה שהרוב הוא הקובע (אם כי כמובן יש להתחשב במיעוט), הם השמאל הרדיקלי שלא נבחר ושולט במוסדות המדינה הוא הדיקטטורה למעשה והוא מעז ואומר שהציבור השפוי הוא דיקטטורה.
אבל אני רוצה לומר שהם בהחלט צודקים. אנחנו לא דמוקרטיה. זה התחיל עם סילוק הרב כהנא שברור שאין לו שום קשר לגזענות (עם אויב נלחמים) מה שאין כן יאיר גולן למשל שאין גזען ממנו (ולא רק הוא).
אבל מה שברצוני להעלות הוא משהו הרבה יותר חמור, כיוון שיש כאן מאבק של כוחות, שלא מאפשר לנו להבין מה באמת רוצה העם.
דמוקרטיה אמיתית היא בראש ובראשונה בחירה ישירה של המנהיג. מנהיג אמיתי יכול להוביל את העם רק בדרך שהעם רוצה שיוליכו אותו. אם הייתה בחירה ישירה ברור הדבר שהליכוד היה קטן הרבה יותר ואז מפלגות הימין האמוניות היו מתוות כיוון. במציאות בשטח מרבית הבוחרים לא רוצים שהשמאל יעלה ואז הרבה מצביעים ליכוד כדי שמר נתניהו יעלה ולא בגלל שהם לא היו מעדיפים מפלגת ימין יותר דומיננטית.
אבל זה לא הכל. אחוז החסימה הוא יותר מדי גבוה, וגורם לכך נוסף על כך שמבריח כוחות חדשים מהמשחק הפוליטי, הוא גורם לכך שלא יצביעו למפלגה חזקה מחשש שהיא לא תעבור את אחוז החסימה.
מי שחרד על הדמוקרטיה חייב להילחם בכל כוחו שרצון הבוחר יבוא לידי ביטוי בקלפי. צריך לקום גוף מחאה רציני כנגד הדיקטטורים אלו שבגלל רצון של כוח ושררה דורכים על הרצון האמיתי של הציבור.
מפלגות הימין יכולות רק להתבייש שהם לא עשו את כל המאמצים כדי לשנות את החוק, הכל כך לא דמוקרטי, של אחוז חסימה של 4 מנדטים.
אמנם הדבר המרכזי שצריך לעמוד בבחירות זה זהותה היהודית של מדינת ישראל, אבל גם כדי שחלקי החברה יוכלו לחיות יחדיו חייב להיות כאן משטר דמוקרטי.