אם נשאל את הציבור האם מגיע ללוחם קרבי משכורת גבוהה יותר מאשר וחייל בעורף סביר להניח שתשובת הרוב תהיה שאכן מגיע לו יותר שהרי חייל זה גם מסכן את נפשו.
לכן, לכאורה, תמוהה תגובתו של דוד המלך אחרי קרב צקלג שבו נקם דוד בעמלק על כך ששבה את נשיו וילדיו. אחרי קרב צקלג למרות טענות הלוחמים הקרביים חילק דוד המלך את השלל שווה בשווה בין אנשי החזית ואנשי העורף, ולא עוד אלא גם קבע את הדברים כחוק קבוע.
הסבר אפשרי לכך שדוד המלך רצה להקים צבא של אידיאליסטים. חיילים שטובת עם ישראל היא זאת שמנחה אותם. אנו רוצים חיילים שמסכנים את עצמם למרות שהדבר לא מתבטא בטובות הנאה גשמיות.
אולם ישנו הסבר נוסף להנהגתו זאת של דוד המלך. דוד המלך הבין שאסור לתת לאנשי הצבא תחושה של אליטה, שאם לא כך עתים הם לא ישמעו למלך, ובמקרים חריגים אף ימרדו בו. אנו רואים בפוליטיקה עכשווית מה קורה כאשר מפקדי הצבא אינם מבינים שהם חייבים לבצע את הוראות הדרג המדיני.
תחושת האליטיזם במקרה של עודף זכויות, עשויה להמריץ גם את מפקדי הצבא לנסות ולהיבחר למנהיגי המדינה וכבר נוכחנו, לא אחת, שלא כל מצביא צבאי מתאים להנהיג מדינה.
האם לגייס את כולם לשרות מלא
שמעתי הסבר מדוע דוד המלך חילק את השלל בין החזית ובין העורף שווה בשווה. אנשי העורף אצל דוד היו בחורי הישיבות שהם שקדו על תורה ותפילה והם קיבלו מחצית מן השלל כדי ללמדנו שתורה ותפילה תורמים להצלחת המלחמה לא פחות מאשר הלוחמים בשדה הקרב.
בנוסף על כך שאף אחד מהמפרשים לא מסביר שאלו שישבו על הכלים היו תלמידי חכמים, הסבר זה הוא בלתי אפשרי, כיוון שמדובר כאן על מלחמת מצוה, ובמלחמת מצוה כולם יוצאים. יש להוסיף לכך את דברי הרמב"ן שעם ישראל מחויב לפעול כמו עם נורמלי, שכן התורה לא מדריכה לסמוך על הנס. באופן עקרוני כל אחד ואחד מישראל חייב לדעת להילחם, וחייב להירתם בכל פעם שיידרש בפועל לעשות זאת.
אולם טענה של עידוד אלו ששוקדים על התורה עוזרת לנו להבין את ההסתכלות הכללית של התורה כאשר מדובר במלחמת רשות.
כידוע במלחמת רשות ישנם מספר פטורים ששנים מהם הם כל מי שבנה בית ולא חנכו וכן מי שנטע כרם ולא חללו. מה הסיבה לפטור זה.
התלמוד הירושלמי (סוטה ח, ד וח, ה) עוזר לנו להבין את העניין. מלחמת רשות, להבדיל ממלחמת מצוה שהיא או מלחמת הגנה, או מלחמה ערכית, היא מלחמה של כדאיות. כאשר מנהיג עושה חשבון של כדאיות, הרי ברור שהוא עושה שיקולים כלליים. יש למדינה אינטרסים נוספים שהיא חייבת לקדם. ארץ ישראל דורשת גם בנייה ונטיעה - חשוב שיבנו בתים.
חשוב שיטעו כרמים.. לכן אומר לנו הירושלמי שמדובר רק על בתים וכרמים בארץ ישראל. פוטרים את האדם, כאשר יכולים לפטור אותו (מלחמת רשות) רק כאשר הוא תורם לכלל בצורה אחרת. כאשר מדובר בבית בחוץ לארץ או בכרם בחוץ לארץ אין בכך שום תועלת ציבורית, ולכן אותו אדם אינו פטור מגיוס.
ואם כדי ליישב את הארץ במציאות שאפשר לוותר על לוחמים קל וחומר שבמלחמת רשות מעודדים את בחורי הישיבות להתחזק בתורה. עם ישראל צריך לוחמים גם למלחמת רשות, אולם הוא צריך לא פחות גם ישיבות חזקות, , בתים רבים יותר וכרמים רבים יותר. ככל שלא מדובר במלחמת מצווה יש לעודד כמה שיותר את לומדי התורה ולהטמיע בתוכם את ההבנה שלימוד תורה הוא בסיס היהדות.
ישנה סוגייה מרתקת בתלמוד הירושלמי (חגיגה א, ז) המלמדת אותנו שכאשר משקיעים רק בביטחון, ולא בחינוך, כאשר סדר העדיפויות משובש, הרי אנשי הביטחון לא רק שלא נחשבים שומרי העיר, אלא שהם מוגדרים מחריבי העיר. רק תורה כמרכז נותנת לכל תחום של חיים את משמעותו.