קוראים יקרים, אם אתם מחזיקים במקרה את גיליון יום שישי של "מעריב", אל תשליכוהו לפח בגמר העיון או הקריאה. שימרו אותו לפחות עד סוף אוקטובר. כל כך למה? - כדי לראות מה מכל נבואות-השחור לימין, כולל סקרים לא מחמיאים, אכן יתגשם.
שבוע מהיום - זהו המועד האחרון להגשת הרשימות המתמודדות לכנסת ה-26. פחות מחודשיים נותרו עד ליום דין הבוחר, ודברים בלתי צפויים עלולים לקרות בדרך. כל יום וההפתעה שלו. כל יום ותהפוכותיו. וינטר באמצע הקיץ.
רשימות קיקיונית עשויות להתאחד על מנת לא להימחק, המסרים עשויים להתבהר ולהתחדד, אבל מה איכפת לפרשנים למיניהם? היום יפרשו כך, מחר יסבירו הפוך - כי מי זוכר להם מה אמרו בוודאות לפני שבוע או אפילו אתמול, הכל בהתאם לנסיבות המשתנות ובלי להתנצל?
יש בכל זאת קו מתמיד אצל כמה מהם, לפיו הליכוד בדרך להפסיד את השלטון, איזנקוט הוא ראש הממשלה הבא. נסמכים גם על סקרים שמלמדים, כי הליכוד במגמת ירידה, ואילו ישר! בעליה. מנגד, ישנם סקרים שמעניקים לליכוד אף יותר מ-30 מנדטים. על פיהם, נתניהו הוא המתאים ביותר, גם אחרי 20 ויותר שנותיו בשלטון. אמור לי את תוצאות הסקר - ואומר לך באיזה ערוץ או באיזה עיתון פורסם.
שהליכוד עומדת להפסיד בגדול, זוהי בעיקר פרשנות שמקורה במשאת הלב של הכותב או הכותבת. ביום שישי קראנו מעל דפי עיתון זה פרשנות לפיה, אצל אחד הידוע בעויינותו היוקדת לנתניהו, "ספינת הליכוד טובעת לים" (אולי ברמז לספינה "אלטלנה" של האצ"ל ששרידיה נתגלו עמוק בים כמה ימים קודם לכן).
פרשנית אחרת "קבעה" בלא היסוס, כי "נתניהו צועד לקראת מפלה, לא הוא זה שיקים את הממשלה באה". קצת ספקות? קצת איפוק? לא במאמריהם של עיתונאים, שמייחלים למפולת הליכוד ולכך הם מכוונים את פרשנותם הלא-מלומדת.
צריך להודות: יש בסיס-מה אפילו אצל פרשנים לא-מוטים, לשער שהליכוד עומדת להפסיד. קודם כל בגלל הנבחרת שהמפלגה הגדולה מציגה לבוחרים. קיבלנו כמעט אותה גברת בשינוי פה ושם של האדרת, עם מועמדים שלא הכל ששים לראותם חוזרים לכנסת.
הכוחנות הפנימית שמייצגה הברור הוא השר חיים כץ, עם התרגיל המסריח שעולל לשרה גילה גמליאל, חילופי דברים קשים בתוך המפלגה שמעוררים רתיעה, דחיקתם כמעט אל מחוץ לטווח המקומות הבטוחים של ח"כים מצטיינים, אידאולוגיים, כמו עמית הלוי ואביחי בוארון, ואי הוודאות (נכון לעת כתיבת שורות אלה) באשר למשורייניו של ראש התנועה.
סיבה נוספת, היא ריפיון אותם מאושרים שהבטיחו בוודאות את מקומם ברשימת הליכוד בכנסת הבאה, ועדיין אינם נוקפים אצבע לטובת הניצחון בבחירות הכלליות. הם אינם בשטח, הם בקושי בתקשורת, כמעט אין תגובות שלהם לדוברי מחנה היריב, המתראיינים בשקיקה. חלקם במסעי נופש בחו"ל, סומכים על ראש התנועה שיעשה את העבודה - והוא עושה! אין אנרגיות של מערכת בחירות "הגורלית ביותר", בוודאי לתנועתם.
איפה ההסברה התנועתית מול הסכנות שעומדים להמיט על המדינה, והיה כי יהיו חלק ממרכיבי הממשלה הבאה, יאיר גולן ואביגדור ליברמן (שמבטיח ארבע שנים - בהנהגתו כמובן - "ואנחנו שוויץ")? הראשון רוצה מדינה פלשתינית במקום יו"ש ופינוי ההתנחלויות. השני רוצה קרע בעם - חרם על החרדים, חרם על הערבים וחרם על נתניהו.
איפה ההסברה הליכודית מול התעמולה הכוזבת על כישלונות הממשלה בתקופה שלאחר 7 באוקטובר? האם השינוי יתרחש מיד לאחר שתתברר רשימות המתמודדות הסופית, ואז תפתח גם מפלגת הליכוד במסע בחירות אגרסיבי ויעיל? נמתין ונראה.
בינתיים אורבת לליכוד סכנת אובדן קולות, שהחמירה עם צאתה לדרך של מפלגת "עמך ישראל" עם וינטר בראשה. כוכב הימים האלה אמנם מבטיח, כי ימליץ אך ורק על נתניהו בבוא העת, ובינתיים לא מובטח כלל וכלל שגם הוא, כמו רסיסי המפלגות האחרות, חלקם יוצאי חלציה של הליכוד, יעבור את אחוז החסימה.
אותם פרשנים המוטים שמאלה, המייחלים למפלת הליכוד ונתניהו, יגבירו בוודאי בימים הבאים את גובה הלהבות ואולי גם את בורותם. וכמו שנאמר בפתח הדברים: אני לפחות שומר לעצמי את הסקרים והפרשנויות, כדי להיווכח לאחר 27 באוקטובר כמה הם לא צדקו (או שמא צדקו). הכינו את התירוצים.