
בימים האחרונים נפגע כבודו של תלמיד חכם, ואני חש חובה למחות על כך. כוונתי למתקפות על הרב אודי שוורץ שליט"א, המיועד לתפקיד רב חיל האוויר.
המאבק המתנהל סביב שיבוצים ותפקידים ברבנות הצבאית גלש לתקשורת והגיע לכדי פגיעה אישית והכפשות, שאינן מוסיפות כבוד לתורה וללובשי המדים.
בעולם שבו אנו חיים, ישנם אנשים שאינם בוחלים באמצעים כדי להתקדם, גם במחיר פגיעה בזולת. שמעתי פעם מהגאון הרב אשר וייס שליט"א פירוש מחודש למושג "בניין ילדים סתירה": ילד, או אדם מבוגר המתנהג באופן ילדותי, סבור שיוכל להגדיל את עצמו באמצעות הקטנת אחרים. נדמה כי הדברים הללו מקבלים משמעות מיוחדת לנוכח המתרחש בימים האחרונים.
בקרב לומדי התורה, הרב אודי שוורץ מוערך כבר שנים רבות כתלמיד חכם בעל זיכרון פנומנלי ויכולת נדירה להעביר שיעורים בעיון, בעמקות ובבהירות. לכך מצטרפת יכולתו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, ולדלות מים מבארותיהם העמוקים של גדולי ישראל בעבר ובהווה.
איזו ברכה עצומה לרבנות הצבאית, שתלמיד חכם כזה הוא פרי גידוליה! ואיזו תחושת ביטחון מעניקה לחייל הידיעה שבקצה המערכת עומד תלמיד חכם הבקי בהלכה, שכאשר הוא נשאל על דבר ששמע, הוא אומר "כך שמעתי", וכשאינו בקי בדבר מה, אינו בוש לומר "לא שמעתי". ובדידי הוה עובדא.
דווקא משום כך, קשה לראות כיצד מאבק פנימי ברבנות הצבאית הופך לזירה של הכפשות ופגיעה בכבודם של תלמידי חכמים. כולכם אהובים, כולכם עמדתם במסירות נפש כאשר נדרשתם לעמוד איתן מול אויב אכזר. מדוע, אפוא, דיון על שיבוצים ועל השאלה מי ימלא איזה תפקיד צריך להוביל לפגיעה אישית?
את הציבור כלל לא מעניין מי יהיה אלוף-משנה או תת-אלוף בצבא. חשוב הרבה יותר להיות בן אדם. שומה עלינו לזכור: "לעולם יהא אדם", ומתוך כך - "ירא שמיים".
על עולם התורה להתנזר לחלוטין מהתנהגות נלוזה של פגיעה בזולת ומהכפשות. אין כל הצדקה לכך שמאבק על תפקיד או דרגה יבוא על חשבון כבודו של תלמיד חכם. בסופו של דבר, אנו יודעים שהקדוש ברוך הוא "משפיל גאים עדי ארץ, ומגביה שפלים עד מרום".
הרבנות הצבאית צריכה להיות מגדלור של תורה, דרך ארץ ומידות טובות. דווקא מי שנושאים את דגל התורה נדרשים להקפיד על כבוד הזולת, גם בשעת מחלוקת. על כבודה של הרבנות הצבאית ועל כבודם של תלמידי החכמים המשרתים בה חובה לשמור, ולא לאפשר למאבקי תפקידים לפגוע בהם.