בס"ד
- 11 שבועות לבחירות -
הבחירות מתקרבות והמפלגות השונות כבר החלו להציג בפני הציבור את הקמפיינים השונים שלהם לקראת הבחירות הקרובות. אצל חלקם אפילו אין עדיין רשימה שעומדת מאחוריהם, אבל מאז שהבחירות נהפכו להיות בחירה באיש מסוים ולא במפלגה שמאחוריו, אז זה כבר ממש לא משנה. בשורות הקרובות ננסה לגעת מעט בקמפיינים השונים שעלו בשבוע החולף, מאז הטור הקודם.
מנדלבליט על הכוונת
על הקמפיין שעומד להוביל הליכוד בבחירות הקרובות כבר דיברנו. לנתניהו אין שום רצון לדבר על ההישגים הבין לאומיים, כמו הביקור שנערך רק השבוע בצ'אד, או העברת שגרירות ארה"ב לירושלים. גם לא ההישגים מול אירן, שבראשם גניבת הארכיון האירני, או ההישגים בתקיפות בתוך סוריה. ובתכל'ס, לנתניהו יש עוד רשימת הישגים ארוכה להציג לציבור, אבל זה בכלל לא מעניין אותו. רק דבר אחד חשוב לו - לנצח את הבחירות בפער גדול על האחרים, למרות החקירות. רק כך הוא יוכל להגיע לבג"צ בבוא העת ולהגיד להם שהציבור הצביע לו למרות הכל, ולכן צריך לאפשר לו להמשיך לכהן בתפקידו.
לכן, שביום שישי האחרון עלה הקמפיין בנתיבי איילון עם תמונותיהם של הכתבים והפרשנים לענייני משפט, תחת הכיתוב 'הם לא יחליטו', היה ברור כבר מההתחלה מי חתום על המודעה. ביום ראשון נוספה גם החתימה של הליכוד למודעה ואיתה גם הפניה לציבור 'אתם תחליטו - דווקא נתניהו!'. שוב פעם נתניהו פונה לציבור ואומר להם שברגע שהציבור ישמע את הצד שלו, וודאי שהם יאמינו לו ויבינו שכל התיק הזה נתפר על מנת להפיל אותו.
מי שחיזק את האמירה הזאת של נתניהו, וממש לא במכוון, היה דווקא היועץ המשפטי לממשלה. דווקא אביחי מנדלבליט שבחודשים האחרונים ניסה להישאר ענייני וישר, נפל באותו המקום בו נפל גם אלישייך - החיבוק התקשורתי. במהדורת 'חדשות סוף השבוע' של קשת 12 שודר במוצ"ש תחקיר ארוך על המתרחש בחדרו של היועמ"ש, שכלל גם ראיון מקרי(?) עם מנדלבליט בעת שיצא להתאוורר קצת ברחוב. במהלך התחקיר הובא שבמשך השנה הראשונה למנדלבליט בכלל לא היה קצה חוט על נתניהו, לא על תיק 1000, לא תיק 2000 ולא תיק 4000. אבל כל זה לא הפריע למנדלבליט להפוך על דעת עצמו כל אבן על מנת להגיע למשהו שירעיד את המדינה.
נכון, בסוף מנדלבליט מצא. ועוד איך מצא. אבל האם היה מותר לו לעשות את זה? זאת כבר שאלה אחרת. זה לא שהעוזרת של מילצ'ן הגיעה למשטרה ומסרה בפניהם עדות על כך שהבוס שלה מעניק מתנות לראש הממשלה תמורת קידום אינטרסים אישיים, אלא במשרד המשפטים חיפשו אנשים שקשורים לראש הממשלה, חקרו אותם בשביל לגלות דברים, וכך הם הגיעו לזה. אותו הדבר גם בתיק 2000 עם ארי הרו, זאת לא יוזמה שלו, אלא דבר שהתגלה באותה דרך חקירה. האם מותר לחקור סתם על אדם מבלי שיש עליו תלונה או חשד סביר, אלא רק בשביל למצוא עליו תיק? כל אחד יחשוב לעצמו מהי התשובה המועדפת עליו.
אבל התשובה לא באמת משנה, מבחינתו של נתניהו התחקיר הזה הגיע בדיוק בזמן. בדיוק בין פרסום הטיזר של הקמפיין לבין פרסום הקמפיין עצמו ביום ראשון. זה בדיוק השאלה שהוא רוצה שהציבור ישאל את עצמו. האם במערכת המשפט מנסים להפיל ראש ממשלה מכהן? האם באמת תופרים לו תיקים על מנת להזיז את הימין מהשלטון?
בשבועות הבאים אנחנו כנראה נחשף להמשך הקו הזה של הקמפיין. נתניהו ימשיך לטעון לרדיפה פוליטית ולניסיון להפיל את שלטון הימין. זה לא משנה כל כך מי יבחר בפריימריז במפלגה שיתקיימו בעוד כשבועיים. הקמפיין של הליכוד יהיה רק סביב נתניהו, ורק סביב החקירות. כרגע זה עוד עובד לו, והליכוד ממשיך לעלות בסקרים, אז למה להחליף קמפיין מנצח?
לא דופק חשבון להיגיון
עוד אחד ששם את עצמו במרכז הקמפיין הוא ליברמן. ביום ראשון השבוע חשף ליברמן את קמפיין הבחירות שלו תחת הכותרת 'ליברמן, לא דופק חשבון'. תחת הכותרת הזאת מגיע שם אחר, פעם ליברמן לא דופק חשבון לחמאס, פעם הוא לא דופק חשבון לטיבי, ופעם הוא לא דופק חשבון לאויב נוסף שלו - החרדים.
הקמפיין של ליברמן מגוחך. למרות כל הניסיונות של ליברמן, הציבור לא מצליח לשכוח לו את אותה ההתבטאות שאם ימונה לתפקיד שר הביטחון הוא יחסל את הנייה בתוך 48 שעות. השעות מהר מאוד נהפכו להיות לשנים, עד שליברמן פרש מהממשלה, והנייה עדיין בחיים. לכן הבחירה בלא דופק חשבון לחמאס היא פגיעה בעקב אכילס שלו עצמו. כך קשה להרים קמפיין. גם הבחירה דווקא בח"כ אחמד טיבי היא לא ברורה. מילא הקמפיין היה נגדר הרשימה המשותפת, שבה חברות גם מפלגת בל"ד הקיצונית ביותר (ולא שהשאר בסדר). במקום להוציא אותו חזק מול הח"כים הערבים, זה מוציא אותו חזק רק על טיבי, בעוד מהקיצונים יותר הוא כנראה חלש.
אבל כאמור, לצד החמאס וטיבי, כיכבו גם החרדים. זה אותו ליברמן שהשתמש רק לפני כמה חודשים בחרדים בבחירות בירושלים על מנת שמשה ליאון ינצח. מאז הוא יורק עליהם ללא הפסקה. קודם מפרק את הממשלה וחוק הגיוס לא עובר, כפי שסוכם בינו לבין החרדים בתמורה לתמיכה בליאון, ועכשיו קמפיין שכל כולו הסתה נגדם. והחרדים, בינתיים שותקים.
הבחירה של ליברמן ללכת דווקא על הקמפיין הזה היא ברורה, אבל שוב פעם לא בהכרח נכונה. למה ברורה? כי ברור שהקרב הקשה ביותר של ליברמן עומד להיות במהלך המשא ומתן על כניסה לממשלה הבאה, יהיה בדיוק על הנקודה הזאת של חוק הגיוס. זה עומד להיות מאבק בינו לבין הח"כים החרדים מי יהיה יותר חזק ומי יהיה זה שיצליח לכופף את נתניהו לכיוונו, במידה והוא יהיה ראש הממשלה, כמובן. זה מה שרוצה ליברמן להציג לבוחריו. מבחינתו זה הדבר הראשון שעל הפרק, ובשביל שהוא יוכל לנצח את החרדים, הוא חייב את המצביעים שלו לצידו על מנת שהם אלו שיתנו לו את הכוח. רק חבל שהוא לא למד לקחים מהבחירות המקומיות והוא לא שם לב לכך שקמפיין נגד חרדים, כבר לא מועיל. גם לא למועמדים ברשויות מטעם מפלגת ישראל ביתנו.
שובר שתיקה
גם בני גנץ, יו"ר מפלגת 'חוסן לישראל' השיק השבוע את קמפיין הבחירות שלו - ישראל לפני הכל. גנץ עצמו מבין שלתפקיד ראש הממשלה הוא לא יגיע בבחירות הקרובות ולכן הוא שואף, כמו עוד רבים אחרים, לתפקיד שר הביטחון. אומנם נכון לעכשיו הוא עוד לא ברור בכלל שישב בממשלתו של נתניהו, אבל הקמפיין שלו בהחלט מכין את הדרך לשם במידה ויחליט בסוף שכן.
כיום גנץ הוא האלטרנטיבה הכי קרובה לנתניהו. אומנם עם פער ניכר, אבל הוא הכי קרוב. גם במידה ובמפלגות השמאל יצליחו להתאחד לבסוף, הרי ברור שגנץ יהיה בכל איחוד שכזה דמות מובילה. לכן, הבחירה הטבעית שלו בללכת על קמפיין ביטחוני היא לא רק לשדר למחנה השמאל שבתוך ישים אותו כשר ביטחון, אלא גם לאותת לנתניהו שהוא מעוניין ומתאים לתפקיד. בדיוק כפי שעשה כחלון בבחירות הקודמות. הוא הוביל למצב שגם נתניהו וגם הרצוג הצהירו שאם הם ינצחו כחלון יהיה שר האוצר.
אבל בינתיים גנץ בעיקר חוטף. מימין ומשמאל. אותה שתיקה רועמת שהעלתה אותו בסקרים, היא זאת שמורידה אותו מרגע שפתח את הפה. בימין טוענים שגנץ הוא בכלל איש שמאל, הוא אפילו אמר, בפעם הראשונה שבה פתח את הפה בפומבי, שצריך לעשות שינויים בחוק הלאום, אז וודאי שהוא שמאלני. אבל גם השמאל לא חוסך ממנו ביקורת על הבחירה שלו להתגאות בסרטונים שהוציא במספר במחבלים אותם הצליח להרוג בזמן שכיהן בתפקיד הרמטכ"ל ובדברים נוספים שהוא רואה הישגים והם רואים פגיעה מיותרת בחייהם של תושבי עזה. אין ספק שאחרי העלייה, תתחיל להגיע עכשיו גם הירידה, השאלה היא רק בכמה מנדטים זה יסתכם בסופו של דבר.
כל הרשימה הזאת ממש לא לבד. הגדילה לעשות (תרתי משמע) יו"ר מפלגת התנועה, ציפי ליבני, שבסרטון שהוציאה השם שלה הוא זה שמדוגש בגדול, בעוד שם המפלגה קטן ממנו. גם הקמפיין של כחלון מבוסס על הסלוגן 'רק כחלון היחיד שאכפת לו'. איפה מפלגת כולנו? כנראה תחכה לאחר מכן. לפחות בקמפיין שהוציא יאיר לפיד הופיעה האמירה 'אנחנו נתקן', סוף סוף משהו שזוכר שהוא לא רץ לבד אלא יש מפלגה שרצה יחד איתו.
אבל יש גם טוב בכל אוסף הקמפיינים שראינו כאן בשבוע האחרון.
לדוגמה, הקמפיין בחירות של השר גלעד ארדן, בו הוא מפרגן לחבריו למפלגה, מאוד יפה בעיני. הקמפיין גם משרת את הסלוגן של ארדן 'מחזקת את הליכוד', וגם מביא משהו חדש ורענן מכל הקמפיינים האחרים שאנחנו רגילים לראות. סליחה מהשר ארדן, אבל הלוואי ונראה עוד קמפיינים כאלו במערכת הבחירות הזאת.
.
