אני מבין למה זה גורם לך לא להצביע לו, אבל לא מבין למה זה גורם לך להתנגד לו כל כך ולהעדיף מפלגה שלחולקת על עמדתויך לגמרי וגם מקדמת זאת.
 

באופן אישי אני סבור שאם במקום לבזבז את עשרים השנים האחרונות בריצות עקרות לכנסת,

פייגלין היה מקים מקבילה ימנית ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה",

מפיץ ניירות עמדה, כותב הצעות חוק ופועל מול חברי כנסת מכלל המפלגות -

כל אחד מול הדברים המשותפים ביניהם -

הוא היה משפיע הרבה יותר ומשיג חלק רב יותר ממטרותיו.

מכוני מחקר וכדומה נועדו להעלות רעיונות לשיח,

וסופם שהם מוצאים את הכלים הפוליטיים לקדם אותם.

הכנסת נועדה להצלחות פוליטיות.

פייגלין הוכיח שהוא איש חזון, אידאולוג והוגה דעות,

וככזה זה המגרש המתאים לו.

בקדנציה הקצרה שלו הוא הוכיח שהוא לא דמות פוליטית שיכולה להצליח ולהשיג קבלות על עשייה.

מקומו אינו בכנסת.

אין לי מושג איך הוא יעבוד בכנסת הבאה כיו"ר מפלגה עם אנשי מקצוע. בינתיים מלחמות ילדים קטנים של ימין/שמאל ריק הפכו פתאום לדיון על ערכים.

פתאום רבנים מתחילים לתקוף אותו לגופו של עניין ולהתייחס לאיך הם היו רוצים שתיראה המדינה, פתאום  אנשי תקשורת מציגים בגלוי את העמדות הסוציאליסטיות שלהם שהיו עד עכשיו מובנות מאליהן ופתאום... לא.

ועדיין מפחיד אותי גונן שגב ואלכס גולדפרב. זה סיכון, שקיים גם בימין החדש.

אלא לאיחוד הימין וכבר המלצתי לך לעשות זאת.

האם פייגלין עורר דיון?

כן.

האם אפשר לעורר דיון בלי לרוץ לכנסת?

כן.

האם יש קשר בין יכולת לעורר דיון לבין יכולת לעבוד בכלים פוליטיים?

לא. בפרט אחרי שהוכח ההפך.

ואחזור שוב:

פייגלין ניסה לענות בגיליון השבת של "בשבע" על החשש מתסמונת שגב-גולדפרב-נודלמן,

ולשם כך טען שנציגי מפלגות הימין האחרות נאמנים פחות מחברי מפלגתו,

ושחברי מפלגתו לא יעזו לסטות ממצע המפלגה...

העובדה שהוא משוכנע שחברי מפלגתו מחויבים לכל סעיפי המצע שלו,

ולא יסטו ממנו גם כאשר הוא יעמוד למבחן אם הוא משתלם פוליטית,

מוכיחה שהוא באמת לא מבין פוליטיקה (אם חיפשת מה מערכת הבחירות הזו מוכיחה).

לטובת פרטים אחרים?

ומה יהיה סדר העדיפויות במקרה של סתירה?

או של וויתור על דבר אחד בשביל אחר?

(הרי לדבריך@Admin, היום הוא מבין פוליטיקה - אומנות האפשר).

האם סדר העדיפויות שלו זהה לשל חבריו לרשימה (שהוא טוען שנאמנים יותר מח"כי הימין האחרים)?

האם הם לא יוותרו על דברים מסוימים בשביל אחרים?

ומי קובע על מה מוותרים במקרה של מחלוקת?

(אם הסדר הוא לפי הפרקים בספר שלו - א"י היא האחרונה).

החבר'ה שם אמרו די במודע שהדרישות שלהם בתחומי א"י זה שימור המצב הקיים.

מבחינה אידיאולוגית אני נוטה חזק לזהות. פרקטית לא יודע.

ולא יהסס להיכנס לממשלה שתפגע בהתיישבות וכדומה.

אפילו בלי שגב-גולדפרב-נודלמן...

למה אתה עדיין מתלבט?!

ואני מעדיף את ארץ ישראל עשירה יותר.

ככה זה עובד: 2 עשורים מדינת ישראל עודדה בתקציבים וכו' אנשים לעבור ליו"ש וזה לא קרה. תמריצים כלכליים (וגם אסון אוסלו) עשו את זה פי 10 יותר טוב.

הוא לא באמת נשמר, ואכמ"ל.

אם לא תלחם - המצב הקיים ישתנה לרעתך.

תמריצים כלכליים - זה שהשוק חושב שזה צעד נכון ולכן זה קורה.

הראשון נגמר מתישהו, השני עובד קבוע.

אם הממשלה נותנת הנחות במיסים זה גם נקרא עידוד

במחילה, יש ערכים חשובים יותר מעוד קצת כסף.

אני מניח שכשאתה מוציא כסף על משהו - זה בגלל שהוא חשוב יותר מהכסף.

עכשיו תחליט אם ההתיישבות חשובה יותר או פחות.

ארץ עשירה תהיה תחת פחות סכנה קיומית.

הכסף פה הוא חשוב. מאוד. מדינת ישראל הייתה תלויה בלחץ אמריקאי שנים בין השאר בגלל סיבות כלכליות. היום כבר לא.

שוק חופשי אמיתי (ורמת חיים טובה יותר) תגרום לכך שיהודים יעלו לפה ממדינות המערב כי אפשר להתעשר פה. זה לבד יכול לשנות את כל המפה מכ"כ הרבה וריאציות.

האם יש מקום לשיפור?

כן.

האם זה אומר שצריך להפוך כאן הכל?

לא.

ישראל מתקדמת יפה מאוד בהתפתחות אטית.

ניסיון להפיכה יכול אמנם לקדם מאוד,

אבל גם עלול ליצור חוסר יציבות שיערער הכל.

בינתיים, למרות שאנחנו עשירים מתמיד,

נופלים כאן טילים על גוש דן מעזה, מה שלא היה כשהיינו עניים יותר.

גם לא ראיתי גל עלייה ששינה כאן משמעותית את המפה,

למרות שאנחנו עשירים הרבה יותר מבעבר.

גם אמריקה מעיקה כרגע פחות מבעבר,

ואעפ"כ הדאגה הגדולה כרגע היא תוכנית טראמפ.

מה שמוכיח שהכסף והתלות באמריקאים אינם חזות הכל.

אם אתה מוכן לקחת סיכון של עוד טילים מיו"ש

בתמורה לסיכוי שישראל תהיה עשירה הרבה יותר - בהצלחה עם זה.

מלבד כמות הכסף, שכמובן היא חשובה.

עד כמה המדינה מייצרת בעצמה את מוצרי היסוד שלה. כאשר מוצר יסודי מיובא, יש כאן תלות כפולה. תלות בכך שתהיה מדינה שתמכור את המוצר, ותלות במדינה שתקנה יצוא ישראלי מקביל. 

ככל שהתלות ביבוא גדולה יותר, כך ההשלכות של סנקציות כלכליות, על היצוא או היבוא, יכולות להיות כבדה יותר.

בתחום הזה, דווקא מעורבות ממשלתית בשוק שמשמרת יצור של מוצרי יסוד פחות רווחיים בישראל, עשוי להקטין את התלות.

כשאתה תלוי ביבוא, גם היבואן שלך תלוי בך. 

כשאתה מייצא - גם היצואן שלך תלוי בך. 

זה לבד מוריד את העוינות בפועל. תסתכל על מדינה כמו תורכיה שהשלטון שלה הוא שלטון אוייב אבל בפועל יש איתה יחסים יחסית תקינים משיקולים כלכליים.

המערב יכול להטיל סנקציות על איראן, כי התלות של איראן במדינות המערב שקונות את הנפט שלה, גדולה בהרבה מהתלות של מדינות המערב בנפט.

אבל בהחלט קיים הצד שאתה מדבר עליו, רק שזה עצמו התלבטות. האם מעדיפים כמה שיותר עצמאות, או תלות הדדית.

בשביל צעדים מהסגנון שהימין ה"משיחי" חולם עליהם, תלות הדדית איננה טובה.  

משמח אותי השיח שפייגלין מעורר,
אבל לא בוחרים אדם רק בגלל זה.

ולו חלקי.

אני כן מאמין בזה לגלעד אלפר וליבי מולד.

לכן טוב עשה שהציע אנשים מסוגם לתפקידי השרים

מטעם המפלגה, ולא אותו.

"להבדיל מכחול לבן אצלם זה באמת "אין יותר ימין ושמאל רק פייגלין לפני הכל" - בגלל זה הוא בכלל לא מועמד לתפקיד שר מטעם המפלגה שלו? 

"הוא לא יהסס במידה ולא יקבל את כל מבוקשו לקחת אותנו לבחירות חוזרות בלי טיפת מצפון" - שטויות. הוא אמר במפורש שהוא ידרוש בהתאם למספר המנדטים שיקבל ושהוא מודע לזה שהוא לא יקבל כל מה שהוא רוצה. 

"פייגלין קורה תיגר על כל השיטה הנוכחית, פייגלין פשוט אנרכיסט" - אני מניח שאתה פשוט לא יודע מה משמעות המילה "אנרכיסט". נוותר לך. 

אחלה משלים. אני מציע לעדכן את לה פונטיין שקם לו מתחרים... 

מי שרוצה דיון ענייני, לא כותב כפי שהוא כתב. 

אם הוא יצליח - הוא ירשום הצלחה פוליטית שכל חברי הכנסת אי פעם,

גם אלו עם רקורד פרלמנטרי שמאפיל על זה שלו -

יכולים לחלום עליו בלילה.

אם הוא מצליח בפוליטיקה = פוליטיקאי מוצלח

ולהקים מפלגה ולהכניס אותה לכנסת = תהליך פוליטי מבריק.

ואני אף פעם לא אבין מנין התדהמה של עיתונאים כשפוליטיקאי

משנה את דעותיו.

כשיש לו דעות הזויות הם תוקפים אותן.

כשהוא מעז להחליף את דעותיו - שוב תוקפים את זה.

העיקר שלעיתונאים יש פרנסה...

אפשר לחשוב שבכל שני וחמישי מפלגות כמו "זהות" מוקמות

ועוברות אחוז חסימה גבוה...

מיתוג מחדש לבד, לא עושה היסטוריה.

צריכים גאונות, צריכים מחשבה פוליטית רצינית.

כמובן שעוד נשאר הרבה מה לעשות -

אבל המהלכים של "זהות" מעידים כאלף עדים

שפייגלין התבגר.

ואם כבר קורצים...

אז הנה עוד קריצה - אלי ישי...

ועוד אחת - עוצמה יהודית

בסופו של דבר המסר (בעיקר קפיטליזם) זה מסר שתפס חזק בעשור האחרון בעקבות פעילות של הרבה אנשים. פייגלין הוא אכן אחד מהם, אבל ממש לא היחיד שבהם.

בועז ארד הקים את התנועה הליברלית החדשה ב-2011, אחר כך הליברלים בליכוד, היה נסיון דומה להקים ארגון כזה במרצ (שנכשל),  אחר כך "חופש לכולנו" והחבר'ה שלה ועוד הרבה אחרים.

התל"ח קצרה בהצלחה לא רעה את פירות המחאה החברתית ב-2011,

שגויסו על ידי "דה מרקר" לטובת מסרים כלכליים ליברליים,

כשנוצר עניין עצום בציבור בסדר יום כלכלי - על חשבון הבטחוני ודת ומדינה, למשל.

והאמת שתחילת התהליך אפילו מוקדמת יותר.

אוסלו וההתנתקות הלמו בימין והבהירו לו את הסכנה בכוח שבידי המדינה.

הזעזוע משני אלה הבהיר לימין בכלל ולציונות הדתית בפרט שלא יצמחו דברים טובים

אם ממשיכים להאמין בכוחה של המדינה להוביל אידאולוגיה.

קרנות אמריקאיות כמו "תקווה", "הקרן המרכזית לישראל" ועוד השקיעו בכל מיני

גופים אקדמיים ומכוני מחקר, קמו "מרכז שלם" השמרני, המכללה למדינאות,

בהמשך גם פורום קוהלת שטיפל בענייני משפט וכלכלה.

"אם תרצו" תקפה את מעורבות "הקרן החדשה לישראל" ואת הנטיה הקיצונית 

שמאלה של האקדמיה, "לאטמה" את צביעות התקשורת.

בוגרים משניהם נקלטו באתר "מידה" שקידם בצורה חדה ובוטה מסרים של

שמרנות משפטית, ימין מדיני וליברליזם כלכלי.

כתיבה של עומר מואב שעבד ב"מרכז שלם", של בועז ארד (מכון "איין ראנד")
ואורי כץ (שניהם מ"מכון ירושלים לחקר שווקים" - שבדירקטוריון שלו יושבים עידו
[אח של] ודפנה נתניהו - מו"ל מגזין "מראה", וכן פרופסורים ליברטריאנים
מאונ' ג'ורג' מייסון המתמחה בכלכלה אוסטרית; אורי כץ בהמשך עבד ב"פורום קוהלת"),

הטמיעה בקרב רבים את תפיסת הכלכלה הליברלית.

אמנם רוב התקציבים היו של האסכולה הניאו-שמרנית שתומכת במפלגה

הרפובליקנית בארה"ב (ומציפה את היוטיוב עם המון סרטונים יעילים מאוד 

שמעבירים את ההשקפה שלהם בנושאים פוליטיים שונים),

אבל אין ספק שהם תרמו לבניית הקהל הליברלי הכלכלי בארץ.

בתוך כל אלה פייגלין באמת לא בורג משמעותי,

אבל בלי ספק הראשון שהולך להביא את התפיסה הפוליטית הליברלית בצורה

קוהרנטית ואיכותית במצעה של מפלגה, שכנראה תיכנס לכנסת.

יפה. אתה כותב מעניין ובאופן מכבד.

מה זה תל"ח?

מפתיע שהוציאו את זה וצילמו את זה לערוץ 7, אני מקווה שזה היה באישור של הרב יוסי אבל לא נפלתי מהכסא בכלל.

הרב גנץ בעבר לא כתב עם כל הגינונים ותארי הכבוד האלה אלא פשוט אמר "אנחנו לא מבינים את הרב טאו".

הרב גנץ זה לא חידוש, הוא כבר שנים במעגל המצומצם של סמוטריץ'. החידוש שגם במיניסטרים של הקו - מתנגדים לנעם.

(דביר עמר טוען שמהבדיקות שלו עוד לפני המכתבים הללו - ברב מוחלט של מה שנחשב 'ישיבות הקו', הרוב המוחלט יצביעו לציונות הדתית ואחרים יתחלקו בין עצמה לליכוד ורק מעטים מאוד יצביעו באמת לנעם על הפרנציפ.

כלומר, אתם זוכרים. אף אחד בכלל לא רצה באמת את המפלגה הזו. רק כדי לכפות על אמצעי הפרסום את הקמפיינים נגד הלהט"ב.

איך משם הגענו לכאן?

שמתיימרת להתמודד על אמת...

עוזר לסתום את פיות המשטינים והמקטרגים על הר המור שהם כת. הנה הוכח שלא

כמה ח' שנשים לא יספיק להגיב על מה שכתבת כאן.

(מעדיף לא להתחיל עם סיפורים על תלמידי הרב צבי יהודה שהושתקו, כי לא היו בקו שרק אחד קובע. פשוט לא נסיים...)

קבוע על הרב טאו. לא מכיר כת שבה הסגנים חולקים קבוע על ראש הכת.

אגב, האם לשיטתך ישיבת הר ברכה היא כת? כי שום רב שם לא יעז לחלוק על הרב מלמד.

ב. האם מישהו במרכז חלק על הרצי"ה? זה אומר שמרכז היתה כת?

אבל שאיפה להגמוניה והשתקה של תלמידים רבים של הרב צבי יהודה - בהחלט היתה.

סיפורים - אבל בהחלט השתיקו רבים מתלמידי הרב צבי יהודה, כי לא יישרו 'קו' עם זרם מאוד ספציפי.

מי לנו גדול כהרב צבי יהודה, אבל מותר לחלוק עליו כאשר המחלוקת היא לשם שמיים.

זה הפוך מפוליטיקה קטנה שעושים שועלים קטנים מחבלים בכרמים.

אבל שחברותא בוגר, יסביר לחברותא הצעיר שלו, שלא כדאי להכנס לשיעורים באמונה של הר"מ שלו, כי 'הוא לא באמת תלמיד של הרב צבי יהודה', זה משהוא אחר.

איכס.

פיצולישיבות זה כמו גירושין

אבל למה להעתיק את זה לפוליטיקה.

למה מותר לעשות בלוק עם עוצמה שלא כולם מקפידים שם על קלה כבחמורה, ולמה מותר עם זהות...

ולמה אסור עם מעוז ששם שמים נישא בפיו על דרך השגרה.

כרגע, להבנתי בלי שום ידע פנימי, לעשות בלוק עם נעם רק יזיק ולא יועיל כלום לא למפלגה ולא לגוש. הוא כמעט לא יביא מצביעים (והמעטים שכן - יצביעו לשאר מפלגות הגוש) ולעומת זאת יבריח רבים יותר, שיזלגו למפלגות ה'מרכז'.

אתה לא צריך אותי, תקשיב לרב קלנר שהוא עצם מעצמם ובשר מבשרם:

מצפה שאבי מעוז ברגע האחרון יודיע שפורש

גם הוא מבין שמפלגת נעם היא פיקציה, שאבי מעוז ארבע שנים בכנסת סיפר סיפורים, אבל לא קידם שום דבר ממשי. למה כן לבזבז עליו מנדט?!

בשביל להפריש את נועם צריך לתת להם תמורה, ו/או פרס ניחומים, כי אין מתנות חינם.

הרב קלנר אשר כבודו במקומו מונח לא מציע כלום.

בזמנו שתפסו את הישיבה ביצהר בשביל לעשות שם נקודת מג"ב חשבתי שאם מדינת ישראל הייתה מקימה תחנת משטרה בפוניבז' היו מוחאים לה כפיים.

בפועל היו שתי ישיבות במוסד אחד. זה לא הוגן.

זה כמו בית ערב גירושין.

לא מביאים דוגמא מזה.

האם כיום בישיבות הקו ר"מ יאמר כאלו דברים?

האם הרב גנץ יאמר לא לשמוע שיעור של מרכזניק?

האם אין רמים בישיבת רמת גן תלמידיו של רב אברום? הנה הרב אברהם וסרמן נראה לי כזה.

האם בעלי כולם מסכימים? הרב נתנאל אלישיב חולק מהותית על דברים.

לא כת ולא דומה

כמו בפעם הקודמת - אני לא אכנס לשמות. אלו שהזכרת הם בהחלט לא כאלו וגם אם הם בקשר - הם מעולם לא היו 'קו' שרוף.

החידוש החיובי עכשיו, הוא שהריצה העקרה של מפלגת נעם גורמת שגם שרופים לחלוטין מצטרפים לשבירת ההגמוניה. כאן יכול להתחיל התיקון.

כמו בני זוג גרושים נפשית אך נשואים ממסדית באותו בית.

לא מביאים ראיה ממקרה כזה

או לא.

רב אחד חושב שלא, רב אחד חושב שכן, ולא נכנס למחלוקת בין גדולי החכמים.

ברור שזה היה רע, אבל באופן כללי בחיים עושי םדברים הכרחיים גם אם לא נעימים. גם לרבן גמליאל לא היה נעים לנדות את רבי אליעזר, ורשב"ג לנדות את רבי מאיר ורבי נתן, או לגרא לא היה נעים לצאת בחריפות נגד החסידים

כשאדם מחליט (על דעת עצמו) להורות הלכה בפני רבו+ להקים לעצמו ישיבה ולדאוג לו לקהל, זה לא "לא נעים", זה מביש.

היתה מחלוקת אידאולוגית לשם שמים בשני הצדדים. חלק מרבני מרכז סברו כרב טאו והלכו איתו. זה לא חסידות שמתפלגת בין אחים. לא זה המקרה

זה שונה ,

הבעיה קורית אם יורדים לפסים אישיים כתוצאה מזה

אינלי מושג ולא הייתי שם

אבל ככה מלמעלה, קשה לי לעבור על הדבר הזה כאילו זאת מחלוקת הלל ושמאי

הרציה עדיין היה בראשות הישיבה אז.

זה לא הזמן למשחקי כבוד וכיאולוגיה

מי שלא ידע להתאחד שיתפוגג בעה

מקווה שגם 100 קוחות לא יהיו לו

לא מבין את הבעיה שיש בלאחד 4 מפלגות הרי כל הכיסאות בכנסת תלויים אחד בשני בלי הרביעי גם הראשון לא נכנס

יש גם את אחי של הרב אברגל

לא מצליח להבין איך לא מצעלים מעל הפוליטיקה הקטנה..

מה סמוטריץ עשה כדי לעצור את הדהירה הפרוגרסיבית שקוראת בתוך צהל? מה הוא עשה לגבי הקטע של חילופי גננות ערביות בקטע הלברלי שהילדים לומדים לומר אללה אכבר ומורות לתנך ערביות בחינוך?

נראה שסמוטריץ מכוון מטרה בקטע של היישובים ביוש וכל הכבוד לו, אבל זה גורם לו להזניח את השאר. גם מפלגת בן גביר לא עושה כלום בנושא.

ואם תאמר שאבי מעוז לא עשה, הרי הוא היה אדם אחד ואין לו כוח לאדם אחד ח"כ. אבל מפלגה של 4 זה דבר אחר.

בכל מקרה אני לא מצביע נועם כי זה סכנה לגוש כולו והם חיים בסרט שיעברו את אחוז החסימה, מעריך שהם עושי םזאת כדי לצבור פרסום ולנסות בבחירות הבאות

, והם יפרשו שבועיים לפני הבחירות

לשרוף את הקול על מי שעשה 0 עגול בתחום הזה, כמו בכל התחומים האחרים?!

ולכן לא אצביע להם.

לגבי זה שהוא לא עשה. מה אתה רוצה שח"כ אחד יוכל לשנות? עכשיו הם רוצים 4 כמפלגה עצמאית, זה כבר משהו שיצליח לשנות. אלא שהם לא יעברו

בשיתופי פעולה, אבל לא, הוא בנה במות לעצמו ונהנה לספר סיפורים במליאה.

עכשיו הוא כנראה (אם באמת לא יפרוש) ישרוף כמה אלפי קולות. אם היו נותנים לו מקום, היו שורפים מנדט שלם...

בס"ד

הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.

אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.

ועדיין. פייגלין עצמאי.

אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.

השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...

בס"ד

אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.

כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.

קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...

הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.

בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.

לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.

והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.

יש גבול לכל תעלול.

התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.

וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.

במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.

וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.

אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.

או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.

בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?

בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.

הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.

ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.

אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.

העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.

ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.

עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.

כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.

אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.

ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.

הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.

ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.

אלה הם כללי המשחק.

הפוך

בס"ד

קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.

מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.

נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.

כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.

הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.

במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.

ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.

גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.

במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.

סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.

משחק סכום אפס.

בס"ד

אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?

גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.

לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).

כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.

דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.

כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.

לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.

בס"ד

כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.

נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.

השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.

לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה

לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.

אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים

כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני

אבל כן על היחס ליהודים - קישור לדמות של אחד מגדולי חסידי אומות העולם שעשה עבודת הצלה שפשוט לא תיאמן:

צ'יאונה סוגיהארה – ויקיפדיה

בויקיפדיה המידע מאד קונקרטי, יש גם פרק בפודקאסט של יובל מלחי עליו עם פרטים וסיפורים מרגשים.

בסלחנות ובהבנה ובהכלה