בס"ד
-שבוע אחד לבחירות -
שבוע בדיוק נותר עד שיצאו אזרחי ישראל אל הקלפיות על מנת לקבוע את עתידה של מדינת ישראל. השבוע הזה הוא כמובן השבוע הגורלי ביותר של המפלגות השונות. כל המפלגות מחזיקות תוכניות מיוחדות שממתינות ומחכות דווקא לשבוע הזה על מנת לתת את "המכה בפטיש" האחרון לפני יום הבחירות.
הקרב הגדול שייערך בשבוע הקרוב הוא כמובן בין שתי המפלגות החזקות - הליכוד וכחול לבן. אך אם זאת, שתי המפלגות מביטות מעבר לעורף על מנת לבדוק מה מצבם של המפלגות הקטנות שאיתם הם צריכות בסופו של דבר לבנות את הקואליציה ביום שאחרי הבחירות. וכאן הבעיה העיקרית של שתי המפלגות. מפלגת 'כחול לבן' רוצים להגדיל את הפער על מנת שהם אלו שירכיבו את הממשלה הבאה ולא נתניהו, ואילו נתניהו מנסה לצמצם את הפער על מנת שהוא זה שיוכל להמשיך לקדנציה נוספת.
זאת האסטרטגיה העיקרית עכשיו של מפלגת 'כחול לבן'. שם מבינים שהסיכוי היחידי שהם אלו שירכיבו את הממשלה הבאה זה רק אם הם יאלצו לגרום לנתניהו להצטרך לרצות לצמצם פערים, ובך לשטות את המנדטים ממפלגות הימין האחרות. בצורה כזאת, שכבר עכשיו יש לא מעט מפלגות בימין שלא כל כך רחוקות מאחוז החסימה, נתניהו יאלץ למחוק את המפלגות הקטנות כך שבסופו של דבר לא יהיה לו עם מי להקים קואליציה.
זאת הסיבה שכעת הקמפיין של כחול לבן מתמקד בעיקר במצביעים של העבודה ושל מרץ. הם מבינים שרק כך הם יוכלו ליצור פער שיכריח את נתניהו לשתות מנדטים. במפלגת העבודה כמובן לא אוהבים את הקמפיין החדש ואומרים שכחול לבן יורקים להם בפרצוף. בכיר במלגה אמר בסוף השבוע לעיתון 'ישראל היום' כי "מחנה המרכז-שמאל צריך להצביע למפלגת העבודה וכחול לבן צריכים להביא מנדטים מהימין". עוד מוסיף הבכיר בהמשך דבריו "מתסכל לחשוב שדווקא אנחנו רואים לנגד עינינו את טובת המחנה כולו, בעוד מי שמתיימר להנהיג אותו פועל לירות בתוך הנגמ"ש ולהחליש אותנו. זו לא רק כפיות טובה, זה גם חוסר הבנה פוליטי".
בליכוד מבינים את המלכודת שאליה מושכים בכחול לבן, והולכים בזהירות. על שולחנו של נתניהו, שכזכור מנהל בפועל את קמפיין המפלגה, נמצאים כל הזמן סיקרי עומק שבודקים את התנועות בתוך הגוש ומה מצבם של שאר מפלגות הימין. מהסקרים האלו עולה לנתניהו תמונה ברורה. כל המפלגות נעות בין הסקרים כל הזמן ואי אפשר לדעת מה באמת מצבם. ש"ס נעים בין ארבעה מנדטים לשישה, איחוד הימין בין חמישה מנדטים לשמונה, הימין החדש בין חמישה מנדטים לשבעה ואילו כחלון וליברמן נעים סביב אחוז החסימה. לרוב מעליו אך לעיתים גם מתחתיו. זאת הסיבה, לדוגמה, שנתניהו ויתר בפעם הראשונה על הקמת מטה בחירות רוסי לליכוד. את הציבור הרוסי הוא משאיר הפעם לליברמן והוא לא מתכוון לגעת בהם רק בשביל שישראל ביתנו תעבור את אחוז החסימה.
בכל גוש הימין ישנה מפלגה אחת יציבה והיא 'יהדות התורה'. בכל הסקרים יהדות התורה נעה בין שישה לשבעה מנדטים ולכן לנתניהו לא אכפת לשטות להם מנדט אחד על מנת לגדול על חשבונם ולנסות לצמצם את הפער מול כחול לבן. זאת הסיבה שביום ראשון הקרוב, יומיים לפני הבחירות, יקיימו בליכוד כנס ענק בלב השכונות החרדיות במטרה להגיע לליבו של הבוחר החרדי. כבר עכשיו הליכוד היא המפלגה הלא חרדית המובילה בציבור החרדי, ובליכוד מתכוונים להגדיל את המגמה הזאת.
עוד דבר שעוזר לליכוד זה השאננות ברחוב החרדי. דווקא הסיבה שאין איום שמרחף סביב ראשם של החרדים, וחוק הגיוס שבגללו יצאה מדינת ישראל למערכת הבחירות הזאת כבר נשכח לחלוטין, גורמים לכך שהרחוב החרדי יחסית רדום. כעת, שיש איום גם מצד הליכוד לשתיית קולות, ישקיעו בשבוע הקרוב במפלגת יהדות התורה במאמצים על מנת להשאיר את הבוחרים שלהם אצלם וכן לעורר את הרחוב החרדי עד יום הבחירות. גם ההסכם שנחתם בסוף השבוע עם אלי ישי על כך שיסיר את מועמדותו ויתמוך ביהדות התורה, הוא חלק מהמאמצים לחזק את המפלגה.
לכן, כנראה שביום הבחירות לא נראה שוב אמירה של נתניהו בסגנון "הערבים נוהרים לקלפיות" מכיוון שנתניהו לא רוצה להוביל למחיקת מפלגות, בדיוק כפי שקרה עם מפלגת 'יחד' של אלי ישי בבחירות הקודמות. מה שאולי כן נראה זה כנראה קמפיין ספציפי המכוון למצביעים של מפלגת יהדות התורה ולמצביעי מפלגת זהות של משה פייגלין.
בסופו של דבר הפחד הכי גדול של גוש הימין הוא פייגלין. עד לפני מספר שבועות הם בכלל לא האמינו שהוא יעבור את אחוז החסימה, והם חששו שהוא ישרוף קולות חשובים לימין. כעת, מרגע שהחל לעבור בבטחה בסקרים, החשש גדול עוד יותר. עד כה פייגלין לא מוכן להתחייב לכך שהוא ישב דווקא בממשלה של נתניהו. בדברים שאמר בסוף השבוע שעבר בראיון לתחנת הרדיו 103FM אמר פייגלין כי הוא לא יהסס לתמוך בגנץ לראשות הממשלה אם הוא יציע לו תפקידים טובים יותר מהליכוד. "אעשה מכרז בין נתניהו לגנץ" אמר פייגלין בראיון לתוכניתו של ניסים משעל בתחנה.
המחשבה הרווחת היא שכל המטרה של פייגלין זה להיות הראשון שנתניהו מתקשר אליו בעוד שבוע בדיוק, בשעה 22:00, מיד אחרי סגירת הקלפיות ופרסום המדגמים. זה הסיכוי היחיד של פייגלין להרוויח את מה שהוא רוצה לקדם ולקבל את התיקים בהם הוא מעוניין (אוצר וחינוך). אך אם זאת בליכוד מכירים את פייגלין היטב ויודעים שקשה מאוד לעשות איתו משא ומתן שבו לא רק הוא מרוויח, ואם לא זה אז הוא שובר את כל הכלים. במציאות כזאת או שפייגלין יהיה זה שיעזור להקמת ממשלה בראשותו של גנץ, או יגרור את ישראל למערכת בחירות נוספת בגלל שאף אחד לא יצליח להרכיב את הממשלה הבאה.
זאת הסיבה שבליכוד, ובגוש הימין כולו, מנסים בשבועות האחרונים להילחם בפייגלין בכל מחיר, ובשבוע הקרוב הקרב הזה רק יתגבר. זה לא רק שפייגלין לוקח קולות על חשבונם, אלא הוא גם פוגע להם בסיכוי לשבת בקואליציה הבאה. כמו כן, חלק מהמפלגות מבינים שאם פייגלין יהיה לשון המאזניים של הקואליציה, הוא ינסה לקדם דברים שאליהם הם מתנגדים לחולטין. אצל החרדים לדוגמה בנוגע לפגיעה ברבנות הראשית ובחוקים נוספים ואילו במפלגות אחרות זה פגיעה בערכים נוספים שיפגעו אם זהות תהיה גורם משמעותי בקואליציה. לכן הם ינסו לצמצם את כוחו של פייגלין כמה שיותר, על מנת שהוא יוכל לדרוש פחות.
מה שעלול לפגוע בספו של דבר בזהות, וכן גם בשאר המפלגות שרצות על המצע החברתי כמו כולנו וגשר, זה המצב בדרום. אומנם בימים האחרונים זה נראה שישנה רגיעה בהסלמה בדרום, אך אם זאת לכולם ברור שמדובר בחבית נפץ שעלולה להתפוצץ בכל רגע בסופו של דבר הכי חשוב לרוב אזרחי ישראל זה ביטחון, הרבה יותר מכל דבר אחר, ואם ישראל תצא לסבב נוסף רגע לפני הבחירות, זה יכול לשנות את התמונה.
כמו כן, לא רק שסדר יום ביטחוני יפגע באותן המפלגות, אלא שהוא אף יועיל מאוד לנתניהו וכחול לבן. נתניהו ירוויח אם ידע להתנהל נכון, ואילו מפלגת כחול לבן תרוויח בזכות שלושת הרמטכ"לים שעומדים יחד עם לפיד בראשות המפלגה. מי שעוד מנסה לקפוץ על המצב בדרום הם כמובן שר הביטחון היוצא, אביגדור ליברמן ומי שמייעד את עצמו לתפקיד שר הביטחון, נפתלי בנט. עד כה ללא ההצלחה יתרה בכך.
בנט מממש קיווה להצליח לכוון לשם ולנצל את המציאות הביטחונית. בכל הזמן הזה דורש בנט לכנס את הקבינט הביטחוני על מנת לקבל החלטות חד משמעיות על הצעדים מול עזה, ואילו נתניהו מסרב לכנס אותו. נתניהו מבין שבנט רוצה לנצל את ישיבת הקבינט על מנת שלאחר מכן יודלף שהוא זה שנקט בעמדה חריפה, ואילו האחרים התנגדו לכך. זה כבר קרה בעבר, ונתניהו לא רוצה שזה יקרה פעם נוספת. יותר משאכפת לו שדיונים בקבינט מודלפים בתקשורת, אכפת לו שבנט משתמש בזה נגדו.
השיא הייתה פנייתו של בנט ליועמ"ש על מנת שיחייב את ראש הממשלה לכנס את הקבינט לפי החוק. אלא שמנדלבליט חשב אחרת ודחה את בקשתו של בנט. "פנייתך עוסקת אפוא בנושא המצוי באופן מובהק בתחום סמכויותיו של ראש הממשלה" כתב היועמ"ש בתגובתו. כמו כן הוסיף מנדלביט כי "אינני מוצא כי הנושא מעורר שאלה משפטית אשר מצדיקה מעורבות מטעמי".
בנט נואש. המפלגה החדשה שלו ושל איילת שקד, לא מצליחה להתרומם כפי שהם ציפו. בהתחלה עוד היו סקרים שנתנו להם מספרים דו ספרתיים, אך כעת כל זקר שמעניק להם שבעה מנדטים הוא תקווה גדולה מבחינתם. בנט מבין שאם הוא רוצה להגיע לכיסא של תיק הביטחון הוא צריך לפחות עשרה מנדטים. נכון שליברמן הצליח לעשות את זה עם שישה מנדטים, אבל בנט ממש לא רוצה להגיע לאותו המצב ולהיכנס רק באמצע הקדנציה לקואליציה.
בואו לא נשכח שלבנט יש מטרה מאוד ברורה, והיא להגיע בסופו של דבר אל כיסא ראש הממשלה. לכן כל צעד שהוא עושה, הוא בוחן היטב האם זה לא יזיק לו בהמשך. אבל על צעד אחד הוא כבר עכשיו מתחרט וזה על התהליך שבו הוא עזב הבית היהודי. אילו היה עושה את זה בצורה אחרת, יכול להיות שמצבו היה עכשיו הרבה יותר טוב, והוא לא היה מקבל סקרים שבגרוע מכולם הוא עומג על ארבעה מנדטים בלבד, קרוב מאוד לאחוז החסימה.
הבשורה הגדולה של היום הזה, היא שבעוד שבוע בדיוק כל זה יגמר. נדע בדיוק כמה כל מפלגה שווה ואיזו ממשלה תהיה לנו בשנים הקרובות.
