אמנם מסברא שכר ועונש בכללי לא מחייב גלגול נשמות, נראה לי. 

(אם כי, אדם שגנב כסף לדוגמא זה לא יהיה הוגן שימות והנגנב לא יקבל את כספו חזרה)

אז בעיקר החלק השני של המשפט.

בגדול ברור שזאת אפשרות.  וכמובן שהרבה גם לא חוזרים לפי מה שכתוב.

אבל בהרגשה שלי, לפעמים מצד חוש הצדק זה מבאס שההוא עשה פה נזקים ועלה למעלה.

וגם יתכן שבעולם הזה יותר קל לתקן, כי יש בחירה בטוב ויסורים.

מאשר למעלה שיש רק עונש כי אין בחירה.

אז מה דעתך לדוגמא לגבי גנב? זה פייר שהנגנב לא יקבל את כספו חזרה? 

זה רק ערס שדוחף את חברה שלו במדרגות

ובמענה ל@אריך וייס זה מעיד עלינו שאנחנו דתיים מאמינים ולא כופרים משוקצים.

אתה כופר כי נחמד לך לכפור, וכי אתה בז למאמינים, ובמקרה גילית שיש לך איזה אילן להתלות בו אז אתה משתמש בו..

חוצמזה שהוא ממש לא יחידי בעניין, גם הראב"ד (אמונה רמה), ורבינו אברהם בן הרמב"ם, ר' חסדאי קרשקש, ר' יוסף אלבו וכהנה וכהנה.

אם תרצה גם תעיף מבט במה שהרב קאפח מעיר שם על הרס"ג כדי לגלות את דעתו בעניין...(וכמובן הרש"ש במפורסם בב"ק קז)

בכל מקרה, זו לא דעת מיעוט, ומכאן ועד להציג את אמונת הגלגול כאמונה בסיסית של היהדות הדרך רחוקה.(מי שהזדקק לקבלה היו בעיקר המקובלים, ואכמ"ל) 

הבנאדם לא "ראה את הרס"ג וקיבל את דעתו". הבנאדם פשוט כופר, ובמקרה בייניש ציין שם אז הוא קפץ עליו כדי לנפנף, זה הכל.

זו הייתה כוונתי ולא חלילה לבוז לרס"ג.

כל הראשונים שהוזכרו הם קודם גילוי ותפוצת הקבלה, ובזה מסתכם הדיון.

בנוגע להערת הסיכום, אני מסכים שהדיון כדיאלוג, לצערי נגמר. אם כי כמובן הערתך לא נכונה משני הצדדים, ישנם גם חכמים אחרי אותה התקופה שהסכימו לכך(וציינתי את המאוחרים שבהם), ולצד השני, העובדה שהראשונים הללו היו קודם אינה מבטלת את דעתם. כנראה שנגרר לויכוח עקרוני אחר, לכן אני גם מסכים לעצור כאן.

וכבר הלכו נמושות בדעתו האמיתית של הרש"ש בזה.

ולגבי דעתו ה"אמיתית" של הרש"ש, הרבה חסידים החרימו אותו גלל כן...

אני מתכוין לכל התגלגלות הפולמוס - החרמה, פרשנות ולימוד זכות, דחייה וכו'.

הסוד כאמת.

החל מזמן שנתגלתה, והרס"ג כידוע חי לפני שנתגלתה.

גלגול נשמות זו אמונה בסיסית... 

ואם הבחור בייניש ושואל לגבי זה משמע הוא מטיל ספק... - עדיף שלא יהווה נטל על המדינה... ויתגייס..

הולך אחר הראשונים שסברו שאין, אם כי גם לא מבזה את הצד השני.

וראה לגאון הרוגאצ'ובי בצפנת פענח (פ"ח מהלכות תשובה) שהסביר לפי זה את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד לגבי מהות עולם הבא (ונוגע קצת גם לשרשור כאן). 

שכר ועונש אפשרי גם בלי זה ולא ממש ניתן להוכיח אם קיים גלגול או לא קיים, אם רס"ג צודק או המקובלים, זו תאוריה אפשרית כמו האמונה שקיים קנקן תה שחג סביב כוכב צדק, אם יש גלגול נשמות או לא, מה זה משנה, אם תביא הוכחה לכך אקבל.

למרות שידעתי גם ידעתי שלפני מאות שנים ניטשה מערכה לקראת מערכה סביב סוגיא זו בקרב גדולי עמינו, והיו הרבה מגדולי ישראל שחלקו על אמונה זו, כגון: רס"ג, בעל העיקרים, רבי חסדאי קרשקש, ר' ידעיה הבדרשי, ועוד. מכל מקום בפרספקטיבה של דורות, אני כן מאמין שהאמת עם המאמינים.

הטעם הוא שבכל תחום יש את המאסטרים שלו. כעין שנאמר בגמרא שהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בממונא, והלכתא כרב נחמן בדיני, ור' נתן דיין הוא ונחית לעומקא דדינא.

כך גם בתחום של גלגול נשמות, שנוגע כמעט בכל אופניו לעולם שמעבר, ואין בו כ"כ נפקא מינה לחיים פה (כמו שהעירו פה), אזני יותר קשובה למי שלפחות מתיימרים לומר שהם מבינים דבר או שניים בעולם ההוא. כל הגדולים הנ"ל לא הצהירו כן מפורשות, וגם לא ניסו להראות ידיעות נסתרות, כי כנראה באמת לא היו להם, אלא דנו רק מכח "ההיקש והמופת".

לעומתם, רבינו האר"י כתב משנה סדורה וחיבר יצירה מונומנטלית ודי קוהרנטית סביב נשמת העולם, והוא, מר בריה דרבינא, חתם בשתי ידיו על אמונת הגלגול (שנזכרה בזוהר).

יש לציין שגם הרמב"ן רומז לאמונה זו בכמה מקומות בשער הגמול.

ברבות הימים, היו שמצאו ראיות לגלגול מהמקרא עצמו (עיין שו"ת תורה לשמה סי' תנח), ויש שהביאו ראיה לזה מדברי חז"ל בש"ס ומדרשים (עיין בח"א למהרש"א בתענית כה. ובמו"ק טו: שהסביר כמה מדברי חז"ל עפ"ז. ועיין למהר"ש אלגאזי בספר גופי הלכות בחידושיו לנדה ל:. וראה עוד ראיות לזה בשו"ת מפענח נעלמים סי' ה אות א).

אבל כשבררתי את זה לא מזמן אז המסקנה שלי, באופן אישי שייתכן שהיא מוטעית, הייתה שהרבה מאוד חכמים לא סברו כך. יותר מידי.

חלק קטן ממה שסיכמתי לעצמי:

והתנגדו לגלגול רבי אברהם בן חייא הנשיא בהגיון הנפש, וכן רבי אברהם בן דוד בספר אמונה רמה, ובייחוד רבי אברהם בן הרמב"ם, שכ' 'וזה הדעת לא סבר אותו חכם אמיתי, ולא האמין בו בעל תורה, אבל הוא מהוללות דעות הקדמות'. וכן הרד"ק בפי' הארוך לתהילים. ור' ידעיה הברדשי. ור' דוד אבן ביליא, מביא מופתים פילוסופיים המבטלים דעת הגלגול שאנשים המציאו על מנת להתיר ספק צדיק ורע לו. וכן ר' שמואל צרצא בספר מקור חיים. ומוסיף באריכות, וכותב גם 'שהמאמינים בה, מטה לאמונת אומה שקורים פגאנוש שהנפש בצאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד הנולד באותה שעה, ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב'. עיי"ש. ועוד רבי אברהם אבן מיגאש, בס' כבוד אלוהים. וריא"ם בייחוד.

ועוד הפילוסופים המאוחרים מתנגדים מצד השכל, אם לא מצד הקבלה, כרבי חסדאי קרשקש, באור ה'. אומנם כתב, 'ולפי שהכת האומרת בו יסודה הקבלה, דלתי החקירה ננעלות בו, ואם קבלה נקבל בסבר פנים יפות'. וכן כתב אברבנאל בהתרת הספק הח'. וכן תלמידו, הר"י אלבו בעל העיקרים. ונגדו יצא ר"מ אבן גבאי בעבודת הקודש, 'ואם היה רחוק אצלו, להיות שכלו שכל פילוסופי, הנה הוא קרוב אצל החכמים ששכלם שכל נבואי אלוהי'. וכן ר"י עראמה, 'ולכן אם קבלה נקבל, כי סוד ה' ליראיו, ואם הוא זר בעיננו הוא לקוצר המשיג או לעומק המושג או לשניהם כאחד'. אומנם אם לא קבלה, כי אז לא היה מקבל על פי השכל.

והר"י בן הרא"ש כתב לאביו בעניין הגלגול, וכתב לו אביו בלשון זה 'ומדברי רז"ל יראה הפך זה ועוד קושיות בעניין הגלגול ... לכן אם קבלה היא נקבל כי אין טעם מספיק'.

20200810151937.pdf

כל הציטוט מהרמב"ם בתחילה, אינו אומר כלום לגבי זה, אתה מניח לבד שהיות והרמב"ם מאריך בעניין הגמול העתיד בעוה"ב - ממילא נפסלה אמונה שהיא לדעתך נובעת מהשאיפה לחיי בהמיות וגשמיות. או אולי שאתה מניח שמאמיני הגלגול הם אותם אלו עליהם דיבר הר"מ המחשיבים את העוה"ב כמקום של הנאה גשמית? א"כ זו ודאי אינה צריכה לפנים שנבאר ריחוקה מן הדעת. שהלא ידע כל דרדק שלא זו אמונת הגלגול.

כמו כן דברי הרס"ג - אכן כל מי שיסיק את הגלגול בדרכים עליהם מדבר הרס"ג גם אני אחשוב לכאורה עליו כמו שכותב הרס"ג, אך מה בין זה ובין אמונת הגלגול של האר"י הק' וממשיכיו?

ודברי הרמב"ם בסוף -אינם מורים על שום חסרון באמונת הגלגול, אלא על כך שהרמב"ם לא ידע על קיומה, מה שכמובן נכון מאוד, הרמב"ם חי לפני רמד"ל וכל שכן שלפני האר"י..

לסיכום: יתכן וישנם מאמיני גלגול שאמונתם נובעת מן התאוות הגופניות, או שמניחים שזהו הגמול, וזה כמובן בעייתי מבחינה אמונית. אין לה מקור בתורת הנגלה ויש לה מקור בתורת הסוד. ולכן כל החכמים שקדמו לגילוי תורת הסוד התנגדו לה.

האמת שפחות או יותר נקעה נפשי ממי שמביאים מחכמי הפילוסופיה ראיות לדברים שנוגעים לקבלה, עליה, לצערינו, לא שמעו גדולי הפילוסופיה מאום. ולחינם מנסים להדביק ביניהם, וכל טענה שדחאוה  אלו מסיבות פילוסופיות או שהיה לה צורה פילוסופית אותה דחו מסיבות אמוניות, מביאים את זה כמקור התנגדות לצורתה הקבלית. מדובר במהלך מגוחך ונידון לכישלון. אא"כ יחליטו אכן לפסול כל הקבלה כולה מהחל ועד כלה, כמנהג הדרדעים. ומי שזו דעתו אזי כפי פסקם של כל חכמי הדור האחרון יינו יין נסך ופיתו פת עכו"ם. 

אכן, מדובר בחיים גשמיים שלאחר המוות, אותם, אכן לא הכיר הרמב"ם, כניכר בציטוט האחרון שלך, וכמובן, אף לא האמין בהם. אבל - הציטוט הראשון ממנו, בו הוא מסביר את הבעייתיות שבכך, הוא ציטוט על מי שמאמין שזה התכלית, שזה דבר חיובי, שזה העוה"ב, השכר, והגמול. וזה לא רלוונטי כלל למה שדיבר האר"י, וזה אמונת ההמון ג"כ כיום, שחוזרים כדי לתקן, שזה בעייתי, שזה חבל, שזה גרוע מגהינם, דווקא בשל גנות העולם הגשמי, ולא בשל מעלתו. על דבר כזה לא הבאת שום ציטוט שפוסל זאת, אלא רק ציטוט מהרמב"ם - הציטוט השני, שהוא לא מכיר בזה, אז נו בוקר טוב אליהו, לא חדש לנו שהרמב"ם לא הכיר את הקבלה...

הגלגול שהיה מוכר בימיהם היה מבוסס על פילוסופיות, על זיהוי נטיות בנפש וכו', וכפי שהבאת היטב מרס"ג, וזה היה כנראה אכן בלבול שכל מושלם.

את הגלגול כמעבר מחודש של העוה"ז ככלי להשיג עוה"ב, ע"י תיקון של מה שלא עשית בסיבוב הראשון - הם לא הכירו. 

זה הכל, פסלו אפשרות פלונית, לא שמעו על אפשרות אלמונית. ולכן קבעו שאין דבר כזה ושלום על ישראל. אנו, שמכירים את האפשרות האלמונית, לא נעשה לה עוול ונצטט כנגדה את הדברים שכתבו הקדמונים על האפשרות הפלונית.

מה שהיה קיים בימיו זה לא מהש אנו מדברים עליו, הלא תסכים עימדי בזה?

מי שהניח שכל ענייני המידות והנטיות קשורים לזה - לו נאים דברי רס"ג, שעל אלו בדיוק הוא דיבר - אותם אלו שראייתם לגלגול היא מכך ש" ונתברר לי מה שמדמים, שהוא הביאם לידי דבר זה... התחקותם אחר מידות רבים מבני-אדם ומצאום דומים למידות הבהמות, במה שיש עדין כתכונת הכבשים, ותקיף כתכונת הטורפים, ורע ושפל כתכונת הכלב, וקל כקלות העוף, וכל הדומה לכך.
והסיקו מן הדברים הללו, שלא באו המידות הללו בבני-אדם אלא מפני שיש בהם מרוחות הבהמות, וזה... מורה על עודף סכלותם"

זה אינו נוגע כלל לגלגול וטבעיו שע"פ האר"י והקבלה.

בציטוט שהבאת יש צורה מאוד מסויימת של גלגול, והוא יוצא נגדה בשצף קצף.

ואכן, ברור גם שהאו לא מכיר שום צורה אחרת של גלגול.

ולכן הוא "סובר שאמונה כזו היא בעייתי בלי קשר" כי אמונת גלגול כמתוארת שם היא אכן בעייתית, כפי שהוא מסביר.

לא יודע למה אתה קורא לזה "מטרת המאמינים" איפה דיברתי על מטרה? אני מדבר על צורה. ואצטט שוב מתוך ציטוטך מהו הגלגול בו האמינו המדוברים:התחקותם אחר מידות רבים מבני-אדם ומצאום דומים למידות הבהמות, במה שיש עדין כתכונת הכבשים, ותקיף כתכונת הטורפים, ורע ושפל כתכונת הכלב, וקל כקלות העוף, וכל הדומה לכך.
והסיקו מן הדברים הללו, שלא באו המידות הללו בבני-אדם אלא מפני שיש בהם מרוחות הבהמות, וזה... מורה על עודף סכלותם"

זה לא מטרה - אלא הגדרה - מבחינתם הגלגול מתבטא בדבר זה, שהוא בעייתי כי וכי וכי.. כל מה שכתב רס"ג.

לא מוצא בנתיים שום סיבה להתנגד לאמונת הגלגול בצורתה הקבלית.

הבעייתיות שהוא מציג - היא רק על הסוג השני, ורק עליו אתה יכול לטעון שהוא בעייתי אמונית. על החלק הראשון הוא לא מצביע כבעייתי אמונית, אלא סתם בז לו, בדיוק כמו הרמב"ם, הוא פשוט לא מאמין שיש דבר כזה, והיות שאנו נמצאים לאחר גילוי הקבלה ואנו מכירים אותה ויודעים שהאי כן מצביעה על גלגולים -אין לנו שום טעם לא להאמין לזה רק בגלל שהרס,ג והרמב"ם בזו להמון הנבער שהחליט שככה זה...

זה קשור לחלק הראשון אמרתי בתגובתי אי שם למעלה - זה שדבר לא נזכר בש"ס וןבראשונים אינו פוסלו מלבתקבל אצלנו, ככל תורת הקבלה.

אז אכן צריך לעיין ולראות מהן טענותיו נגד. אני הגבתי אך ורק למה שהבאת אתה בשמו.

לגבי הקבלה, אני לא יודע כ"כ מה התכוונת לומר, אבל האר"י הוא בהחלט אצלי מוחזק לתבואה מזוקקת בלא מוץ. ואף ממשיכו מוחזקים אצלי למבינים את כוונתה ופיענוחה, ואם הסכימו הרש"ש והחיד"א והרמח"ל והגר"א, ובדורות המאוחרים יותר הבא"ח והכה"ח והלשם והרב זצ"ל. וכו' וכו', שגלגול הוא גלגול ותחזור הנפש לתקן תיקוניה בזה העולם אם לא השלימתם קודם לכן. דיי בכך כדי לידע שלא טעות ישנה בפיענוח הדברים.

אם כל אלו התעקשו להבין שאכן הנפש חוזרת. אז כנראה זה האמת. ואין זה עוול לשום דבר.

אתה לא יכול להכנס למגרש של המקובלים, להתווכח איתם על איך להבין קבלה, ולגעור בהם שהם מוזילים אותה.

או שאתה חושב שגם הבא"ח והלשם כשדיברו על גלגולים התכוונו רק לרמזי רמזים... (ואם ככה - בא תגיד לי מי היה ההוא שהתחיל את הטעות והבין כפשוטו, הגרחי"ל אוייערבך? הבבא סאלי? הרב אליהו? מי היה הפשלן הראשון שהנמיך את הקבלה?)  

ומה אני אגיד לך.

קונספירטיבי.

ובלתי אמין

ודי בזה.

שמי שאולי יתעניין בהגיגינו והתכתשותינו  יקרא וירצה להבין.

אז תגובתי שלפני הקודמת התייחסה לרוב התגובה של נגרינסקי לפניה.

בעריכה הוא הוסיף את שתי השורות האחרונות, ועליהן תגובתי האחרונה.

אבל אם נשים לב שביהדות או לפחות "במיינסטרים" אין התייחסות לעניינים רוחניים. רוב הספרים שנכתבו הם טכנים מה אסור\מותר\צריך\חייב והרבה פחות על גלגולי נשמות, עולם הבא, שכר ועונש.

שנינו יודעים שאם היו ממציאים את זה על הרב קאפח זה לא היה הולך.....

לא יתכן שהכל זה שרלטנים שהמציאו. (וכמו שהיא ציינה - הרב אליהו גם סיפר עליו, המון)

אין לזה מקור לא במקרא ולא בחז"ל. זו אמונה שהגיעה מהגויים.

ציטטתי כאן בעבר ואצטט שוב:

רס''ג באמונות ודעות מאמר ו':
"אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה (=גלגול), וענינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחד כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב, והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה, ומצאתים ארבעה שבושים, ואני רואה לזכרם, ולהשיב עליהם...".

ר' בנימין מטודלה (לפני כ900 שנה) בספר המסעות:

"וקרוב מהן כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון, והאומה נקרית 'דורזיאין' (דרוזים ככל הנראה) והם נקראים פגאנוס כופרים ואין להם אמונה ודת והם שטופי זימה, האב לוקח בתו וכו'. ואמונתם היא שאומרים שהנפש בעת יציאתה מן הגוף של אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה שתצא הנפש מגופו, ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב או בגוף הבהמה, זה דרכם כסל למו".

משום מה יש אנשים שתמיד יורדים לפסים אישיים במקום לדון עניינית (ואיך שהוא זה גם תואם לדעות שהם מייצגים), לא מבין מה הטעם בזה אבל אין לי עניין להתדיין עם אנשים שכאלה.

לך סיימתי להגיב.

(אני מניח שאתה סובר שאתה בסדר בצורת התגובה שלך וגם שאני סתם מתחמק, זה בסדר מבחינתי כי ממילא בכל אופן היית חושב שאתה צודק)

אז ככה, קודם כל לא נחשפתי למקרים כאלה מלבד המקרה של הילד שדיבר אנגלית ועוד מספר שמועות דומות לדברים שהזכרת בתגובה הקודמת (נקודה למחשבה: רוב ככל המקרים האלו בחברה הדרוזית, למה זה?).

ובכל זאת שתי נקודות, בהנחה שהסיפורים נכונים:

א. כדי לבסס טענה צריך מספר מקרים דומים, שלא יכול להיות להם הסבר אחר. 

אני מודה שהסיפור הזה מפליא, אבל מוח האדם הוא דבר מפליא והרבה פעמים מראה תופעות שקשה לנו להבין.

זה שאין לנו הסבר לא מצביע בהכרח על הסבר 'ברירת מחדל' (ולמה הוא ברירת המחדל? אולי זו נשמה חדשה שהתבלבלה במיקום? נקרא לזה 'התחלפות נשמות', הנה מושג חדש) שגם הוא לא מוכרח.

ניתן לשער מה הגורם, מצב כזה של דיבור שפה שלכאורה לא הייתה מוכרת, זנוגלוסיה בלע"ז, תועדה בעבר בגלל פגיעה מוחית שגורמת למוח להיזכר ולהתקבע על שפה (מתאים לכך שהילד מתקשה בקליטת ערבית), למרות שלכאורה לא למד אבל בפועל כמעט כל דבר שאדם ראה או שמע נמצא אצלו איפשהו בתת מודע (ולכן יכול להיות נגיש למשל בהיפנוזה, או ע''י פגיעה מוחית).

ייתכן שיש בזה גם נגיעה כלשהי של הפרעת זהות, שבה האדם מאמץ זהות אחרת או נוספת (או זהות קודמת, כלומר גלגול. וזה מסביר למה הדברים האלו קורים הרבה אצל דרוזים אצלם זו אמונה רווחת, אם כי במקרה של הילד זה פחות שייך), וכך מייחס לעצמו בתת מודע דברים שראה שמע או קרא, וכן דברים שקולט מהסביבה. ושוב כמו בשרשור הקודם - גם כאן הרבה מהדברים זה ייחוס של דברים בדיעבד והגמשת הביקורתיות (למשל כשהוא 'הולך לחדר שלו' - סביר מאוד שהאמא הכווינה אותו אפילו בלי להתכוון).

לסיכום: צריך לבחון כל מקרה לגופו, לראות במה בדיוק מדובר ומה ההסבר. וגם במידה שאין הסבר, זה לא מכריח הסבר 'ברירת מחדל' מיסטי כשאין הוכחה שזה אכן ההסבר.

ב. כמו שהזכרתי גם בשרשור הקודם, 'הוכחות' כאלו יש למכביר גם לענייני עבודה זרה שונים. ומשום מה מהן מתעלמים, למרות שעל פי אותה גישה ובאותן אמות מידה הן היו אמורות להתקבל.

וחז''ל התייחסו להוכחות מסוג כזה, אצטט כאן בתרגום:

"אמר זונין לרבי עקיבא: שנינו יודעים שעבודה זרה אין בה אמת, אבל הרי אנחנו רואים שאנשים הולכים לבית עבודה זרה צולעים וחוזרים בריאים? ענה לו רבי עקיבא: הגיעה זמנה של המחלה לעבור, במקרה הלך אותו אחד באותו הזמן לבית עבודה זרה.

אמר רבא בר רב יצחק לרב יהודה: יש בית עבודה זרה במקומנו שכשהם צריכים גשם נגלה אליהם בחלום ואומר להם שישחטו אדם, והם שוחטים אדם ויורד גשם. אמר לו: מאי דכתיב 'אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים'? מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם (כלומר שאין בדברים האלו אמת, כמו פירוש הרמב''ם שציטטתי בשרשור הקודם) והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב 'אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן'? בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו".

כלומר: סיפורי ניסים ומופתים אינם ראיה - זו יכולה להיות סטטיסטיקה, תעתוע פסיכולוגי, או אפילו הטעיה אלוהית כמו שהסביר רב יהודה.

הגבתי למקרה של הילד כי זה מה שראיתי. אתה לא יכול לדעת אם הייתה פגיעה מוחית כי אתה לא מכיר אותו, ויותר מזה - אפילו ההורים שלו לא יכולים לדעת כי פגיעה מוחית יכולה לבוא בדרכים שונות. עצם זה שפתאום הוא התחיל לדבר מ0 ל100 (עם ג'יבריש מוזר באמצע) ושהוא מתקשה בקליטת שפה אחרת כבר אומר משהו.

לגבי מקרים אחרים רק השתמשתי בדוגמה, כמו שאמרתי צריך לבחון כל מקרה לגופו, לתת סיפור כללי משמועה ולנתח אותו זה לא רציני ולכן אני לא אעשה את זה.

לשאלתך לגבי היחס לדברי חז''ל:

לגבי הלכות אין כאן עניין של אמונה אלא סמכות, אני לא 'מאמין' לחז''ל שצריך ליטול ידיים אלא מציית להם.

לגבי אמונה המצב שונה, כבר הגאונים כתבו שלא נכון לקבל את כל דבר חז''ל כאמת מדעית, ואין כאן זלזול בהם או חוסר אמונה בהם אלא הבנה שהם בני אדם ויכולים לטעות מדעית. כמו שהזכרתי, כבר הגמרא אומרת לגבי שאלה מדעית שצודקים חכמי אומות העולם מחכמי ישראל - האמוראים אמרו זאת על התנאים...

וכאן המקום לשאול אותך: האם אתה מאמין לכל דברי חז"ל המדעיים (אם תגיד שכן, יהיה קל להביך אותך עם עובדות סותרות) ואם לא - אז למה אתה מחלק בין מה להאמין למה לא?

ראיתי את התוכנית, לא עשו לו שום סריקה מוחית.

לא, אני לא מאמין שיש רוח רעה על הידיים (אגב, גם חז''ל לא אמרו ככה אלא כך חלק מהפרשים פירשו את דבריהם).

שאלת סמכותם של חז''ל היא שאלה טובה, הרמב''ם מסביר אותה באריכות בהקדמה למשנה תורה (בגדול הסמכות היא משום "לא תסור" שהרמב''ם מחיל אותה, מדאורייתא או מדרבנן, על הסכמת רוב חכמי ישראל. אבל כאמור, זה לא קשור לענייני אמונה וכל שכן לענייני מדע).

לא חסרות עובדות פיזיולוגיות, ביולוגיות, אסטרונומיות מופרכות שכתובות בגמרא (הזכרתי כאן אחת שהם עצמם אמרו שקודמיהם טעו בה).

לא הבנתי למה התכוונת בסוף.

הוא מסביר, וההסבר מקובל עליי (לא אגיד שאין בו חורים, אבל באופן כללי הוא מתיישב. אבל זה כבר לא שייך לנושא השרשור הזה).

במי שהוא בבחינת 'לא ראינו אינה ראיה' ולא במי שהוא בבחינת 'בא הרוג ברגליו'.

מה שהמקובלים אומרים זה ברי, מה שהם רואים וידעים. אז נכון שאין ראיה, נניח, אבל כיוןשהם לא חשודים (בעיניי לפחות) לשקרנים - מבחינתנו זה ודאי. רס''ג ודומיו אמרו זאת מסברתם, וממילא  אין לזה משקל בענייננו.

א. לא, זו לא טענת ברי מול טענת שמא. אתה מבלבל בין טענות ברי ושמא לטענת הן וטענת לאו.

גם רס''ג, הראב''ד ר"א בן הרמב''ם ועוד טענו בנחרצות נגד, וגם טענת המקובלים היא לא ברי (הרי לא מדובר על דבר שניתן לראות ולהעיד עליו).

גם חז"ל טענו טענת הן לגבי ענייני 'מדע' או פסאודו-מדע ועדיין הם טעו (כמו שהם עצמם, והגאונים והראשונים אחריהם אמרו).

לטעות לא אומר שאתה משקר, אני מניח שחלק מהמקובלים אכן האמינו בתורה הזו, זה שהם האמינו בה לא הופך אותה בהכרח לנכונה.

גם מיעוט שבהם ש'ראו' את הגלגולים בעצמם, כלומר חשו שהם גלגול של צדיק פלוני, או שאדם כלשהו הוא גלגול של אלמוני - גם אם באמת האמינו בתחושה הזו, זה עדיין לא אומר שזו אמת מציאותית.

תגיד שאני כופר שאני לא מאמין שכל דברי המקובלים הם אמת אובייקטיבית, אעזור לך - אמרתי את זה גם על חז''ל (כמו שגם הם עצמם וגדולי ישראל שאחריהם אמרו, כאמור).

ב. עצם זה שהדבר לא מוזכר בכלל לא בתנ''ך, לא בכל כתבי חז''ל ולא בראשונים (עד שלב מאוד מסוים שבו זה פתאום נכנס ליהדות) ושגדולי ישראל ממעבירי המסורה התנגדו לדעה הזו או במקרה הטוב לא שמעו עליה - זהו טעם לפגם רציני מאוד באמינות השייכות של האמונה הזו ליהדות.

מה זו 'קבלה'? במשמעות הפשוטה זו העברה, דבר שמקבלים מאחד לשני. אז כל חז"ל והראשונים לא הכירו את זה (והמעט שהכירו הכירו כאמונה של גויים), ופתאום באחד הדורות זה צנח ליהדות משום מקום כאילו היה שם מאז ומעולם?

בקיצור: גם טענת לאו או שתיקה היא טענה, ובצירוף לסדר הכרונולוגי זו טענה חזקה מאוד.

גם קראתי את אגדות רבה בר בר חנה ועוד הרבה מימרות שעוסקות בדברים שלא קיימים כמו לחשים ורפואות ויצורים למיניהם.

אתה יוצא מתוך הנחה שכל מה שכתוב בכתבי המקובלים הוא רוח הקודש, אני לא.

איך הם מסבירים סבל של ילד קטן שעוד לא חטא?   

הרי כתוב "אין יסורים ללא עוון"   "אל אמונה ואין עוול" 

השאלה היא איך...

דרכינו ומחשבותינו זה משהו אחר, זה איך להתחשבן עם האדם והעולם. 

לבעלי חיים אין שכר ועונש ואין השגחה פרטית מי יסבול ומי לא. 

אם חכמים אמרו "אין יסורים ללא עוון" הם ידעו מה הם אומרים

הם הכירו את הפסוק שהבאת - ויותר טוב ממני וממך. 

א' כי הוא היה מיועצי פרעה והוא שתק כשפרעה הציע לשעבד את ישראל

ב' כתוב שהוא היה גלגול של תרח.

בואי נגיד שלסבול מגלגול קודם זה יותר הגיוני מלסבול על כלום..

ואני יכול להסביר למה זה מועיל.

כתוב שהשטן רצה לנסות אותו אם יקלל את השם. 

ועכשיו מה התשובה?

הרי מצד שני כתוב בדברים כד פסוק כז

"לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו"

מה שהם פירשו (שמות לד ז')  "פוקד עוון אבות" כשאוחזין מעשה אבותיהם. 

זה מפני שכתוב לפני זה (שמות כ' ד') פקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי"

ולא לכל אחד שאבא שלו חטא - מה שסותר את הפירוש שרצית להגיד.

ומשם שוב אנחנו חוזרים לכך שאין סיבה הגיונית לפי הקב"ה שתינוק יסבול. 

"אל אמונה ואין עוול"  זה לא עוול?

אין פה חובת הוכחה, כי לא על זה יקום ויפול אם יש גלגולים או לא. הדיון הוא בין חכמי ישראל.

אני  שואל איך זה מסתדר בשביל מי שלא מאמין בגלגולים. 

מחילה לא שמתי לב למה לא התייחסתי, תפנה אותי. 

הפשטות, שהכוונה שפנחס האריך ימים בצורה חריגה, והוא אליהו ממש.

יש שמסבירים שאליהו הוא גלגול של פנחס, אבל זה לא קושיא על מי שיסביר אחרת.

הגבתי לשאלה נקודתית, על מקור מחז"ל לעניין הגלגול.

עניתי שהמקור לא בהכרח קשור לגלגולי נשמות. [ואגב, כמדומני שגם מחכמי ישראל שמאמינים בגלגולי נשמות חלק הסבירו שפנחס זה אליהו כפשוטו, ולא ע"י גלגול].

לא קשור לדיעותי על גלגול נשמות, נטילת ידיים ושילוח הקן.

וזה חידוש בשבילך שהאר"י האמין בגלגולים?

(בכל זאת, "שער הגלגולים" נכתב בשמו...)

אני רק מאמינה שלכל אחד יש תיקון וזה מבוסס על הגלגול שלו, אז אני צריכה להתעסק בתיקון שלי אבל לא להתחיל לחשוב על ולהתעסק מעבר 

ובסנקציות הכלכליות האישיות.
 

גם סתם חיילים לא שואלים אותם מה הם רוצים להם אפילו לא מציעים מסלולים מותאמים לאורח חייהם.

צריך להיזהר לפעמים מחופש מוגזם. ולנהייה אחרי מה שהעם אומר.

מבחינה בטחונית (אולי לא כל כך שייך אבל ממליצה לשמוע את ד"ר

מרדכי קידר בנושא "איך איראן קיבלה הסכם כל כך טוב?)

כמעט שבת שלום לכולם!

אף אחד לא הכין אותי למפגש עם הלוף. וככה הצבא שינה אותי. יצאתי היפרוסמי. די שרוט נהייתי מאירועים שונים לחלוטין.

ואולי לא

זה לא באמת משנה

מה שמשנה זה מי אתה/ מה אתה רוצה/ בוחר לעשות עם החיים שלך

אם סביבה עלולה לשנות אותך

סימן שגם היום הסביבה מגדירה אותך/ מחליטה בשבילך

לא משנה איפה תהיה

אתה זה שאחראי לעצמך

אף אחד לא באמת משנה אותך

אלא אתה בוחר/ מאפשר את זה

אז ככה:

א. אנחנו מתגייסים לצבא כי זה מה שנכון לעשות. זו מצווה. והארגון צריך חיילים במגוון סוגים ותחומים.

ב. זו הכללה פזיזה וחפוזה להסתכל על הצבא ולא על האנשים שמרכיבים אותו. יש אנשים שירצו שתשתנה ויש אנשים שלא. יש מקומות שיותר ויש מקומות שפחות. ככל שאתה יותר "נמוך" בהיררכיה שם אתה דווקא פוגש יחס אחר וטוב. אני יכול לומר שאצלי רוב מוחלט מקבל אותנו הדתיים באהבה אדירה, ויש אפילו כמה שקצת התקרבו (אפילו רק בדעות) בעקבות המפגש איתנו. בנוסף, בטירונות שלי (לא קרבי) הייתה לידי מחלקה של ביינישים מבוגרים, ומפקד המחלקה שלהם ביקש במיוחד לקבל מחלקה כזו כי הוא מרגיש שזה מפרה אותו.

כלומר, הרבה תלוי בך. לא רק להאשים ולהסתכל בעוינות על אחרים. תדאגו להצדיק את האהבה שאתם רוצים, ואם לא אהבה אז לפחות כבוד. תדאג להיות מי שמקדש שם שמיים בהתנהגות שלך (יש אצלנו אנשים שבמפורש אומרים שהם לא מקללים בשיחה איתי. לא כולם אך בהחלט יש. זה לא פלא?).

ג. אם אתה בא דרך מסלול מסודר אז יש לך גב חזק מאחוריך. ככה זה למשל בישיבות ההסדר ולכן המסלולים פורחים והבחורים יוצאים באותה רמה רוחנית כמו שנכנסו (ולפעמים אפילו יותר, עד כמה שזה נשמע מוזר לאוזן החרדית).

ד. בגלל שהמבט, בסופו של דבר, הוא לא רק שלך עליך אלא של התמונה הגדולה אזי אפילו מסלול שאולי הוא לא הכי תורם שבעולם (ואני בטוח שלא מדובר על משקי ממטרות) עדיין מועיל לטווח הארוך. אם הציבור החרדי, כמכלול, יצטרף לצרכי הצבא אזי ייפתחו מסלולים, אפשרויות ואפיקים נוספים וגם הצבא יהיה מוכרח להתאים את עצמו יותר לצרכים של האדם הדתי והחרדי. אבנים שחקו מים.

ה. לא מעט מההסתכלות על החרדים היא דבר שהם הביאו על עצמם. בעבר הם התגאו בזה, ועכשיו לצערם המחיר מתחיל להיפרע. לא מאוחר לתקן, וזה בהחלט אפשרי.

ו. לא נדבר על גלית דיסטל עצמה כי היא לא הענין, אבל גם עלינו בציונות הדתית יש כל הזמן טענות ויש כל הזמן מאבקים למרות שאנחנו מתגייסים הכי קרבי, עובדים ועמלים, לומדים ותורמים ומהווים חלק אינטגרלי מהציבור. אבל אנחנו לא עושים את זה כי "הם רוצים" אלא כי זה מה שנכון. ואנחנו מתאמצים לדאוג למה שאנחנו צריכים בתוך המסגרות השונות. ובסופו של דבר, השמאל הקיצוני הוא פחות מחמי מעם ישראל. הסיכויים שתיפול בחברה טובה הם דווקא גבוהים. כמובן תמיד יהיו בורים וטיפשים, ואפילו רשעים - אבל כמו שאמרתי, פעמים רבות אתה בעצם ההתנהגות שלך והיראת שמיים שלך תוכל לשנות את המבט. (וכן, לפעמים גם קצת ויכוחים ודיונים עם אחרים).

ז. השתדלתי מאוד לשמור על שפה ושיח אחר בתגובה הזו, ללא אמוציות. אני מקווה שזה ניכר. הפעמים הקודמות התדרדרו מהר וחבל. אני מצידי משתדל, אנא גם אתה (ואתם).

צבא זה לא תכנית לפי בקשתך

והשיבוץ לצבא לרובנו פשוטי העם הוא לפי צרכי צבא

אפשר להתדיין על כמה התפקיד הספציפי משמעותי, או על היחס והאם מנסה לשנות או לא. וכמובן כדאי לעשות צעדים בשביל לשפר את המצב בצבא והיחס לחרדים, חיילים וכו.

אבל כל זה לא מוריד מהחובה החוקית (והמוסרית, לעניות דעתי) להתגייס ולקחת חלק.

מילא היית אומר את מה שאומר ושבגלל זה אתה מנסה לשנות שיבוץ

אבל להשתמט? להוציא עצמך מכלל ישראל? לעבור על החוק ולהגיד "מזל טוב" תוך שאתה יורק על ציבור המשרתים במעשיך?

לא ולא. שום לגיטימציה. 

אני חייב להגיד לכם שאני נדהם כל פעם מחדש כמה הציבור הדתל"י רחוק כל כך בפנימיותו ממה שהוא מייצג בחוץ.

בתור ציבור, אתם הציבור הכי מכיל, מחבק ואוהב [חוץ מהחרדים]

אבל כשמפרקים את זה לחתיכות, באישי, אחד על אחד - לצערי פגשתי את ההפך.

אני יודע שאני קול קורא במדבר, אבל אני חושב שהתובנה הכי חזקה שלי משלושה חודשים פה בפורום, זה שהציבור שאליו אתה משתייך, אף פעם לא יעשה אותך יותר טוב (לפעמים אולי להפך, כי הסטיגמה החיובית שמודבקת לך בזכות הציבור שאליו אתה משתייך, מסתירה ממך את העבודה האישית שאתה צריך לעשות בנושא הזה בדיוק. אתה חושב שאתה מתוקן בו).

אישית, מה שעברתי בחיי הביא אותי להבנה חזקה שהאידיאל העליון של חיי הוא דיבורים של אמת. לתת לעצמי ולעולם מרחב בטוח להביא את עצמם כפי שהם באמת, בלי לפחד ולהסתיר.

להעריץ ולחבק ולאהוב את הנפש שלנו כפי שהיא, כי גם הכישלונות, העיוותים, השריטות, דווקא הם פותחים שביל עמוק אל הנפש. הם המראה הכי יפה של הנפש.

קצת כואב לי להבין את זה, אבל כנראה שאין קיצורי דרך. אי אפשר להתחבר לאידיאל הזה דרך ציבור מסוים. הכל זה בליבנו פנימה.

הנפש יקרה מאוד, וצריך להיזהר בה, ולשומרה מאוד מאוד...

משיח יבוא וייתן מקום ליוחאי שמסתובב בעולם בלי למצוא מקום... לכל היוחאיים האלו.

זהו, עכשיו סוגר את הלב, נועל אותו. עוטה שיריון עשוי מעור פיל, ונכנס לכוננות ספיגה... 

פעם שמעתי שבזוגיות - אם כל אחד לומד את ההדרכות שלו, תהיה זוגיות מדהימה, אבל אם כל אחד מבני הזוג, 'קורא את הספר' שפונה לשני - תהיה זוגיות קנטרנית ומזעזעת.

לגופם של דברים - אני חושב שהיא בהחלט צודקת בקריאה לציבור הרחב/לרשויות לנהוג אחרת. אבל לך, כשאתה שואל את עצמך האם להתגייס, השאלות שהיא מעלה לא רלוונטיות.

אם נכון (ומצווה!) להתגייס, צריך לעשות את זה גם אם לא אוהבים אותך. אם לא נכון, אז לא משנה כמה אוהבים.

הנהי וההתבכיינות לא תרשים כאן אף אחד.

זה צפוי מאד

אין באמת ציבור שהוא 'טוב'

לכל חברה יש מעלות וחסרונות

ככל שאדם נותן ל'ציבור' או לחברה אליו הוא משתייך

להשפיע עליו יותר

הוא פחות הוא עצמו

ויותר בובה של החברה

והפסקה הזו נהדרת

'לתת לעצמי ולעולם מרחב בטוח להביא את עצמם כפי שהם באמת, בלי לפחד ולהסתיר.

להעריץ ולחבק ולאהוב את הנפש שלנו כפי שהיא, כי גם הכישלונות, העיוותים, השריטות, דווקא הם פותחים שביל עמוק אל הנפש. הם המראה הכי יפה של הנפש.'

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

אני מבין שאת מהוותיקות פה

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..