אמנם מסברא שכר ועונש בכללי לא מחייב גלגול נשמות, נראה לי. 

(אם כי, אדם שגנב כסף לדוגמא זה לא יהיה הוגן שימות והנגנב לא יקבל את כספו חזרה)

אז בעיקר החלק השני של המשפט.

בגדול ברור שזאת אפשרות.  וכמובן שהרבה גם לא חוזרים לפי מה שכתוב.

אבל בהרגשה שלי, לפעמים מצד חוש הצדק זה מבאס שההוא עשה פה נזקים ועלה למעלה.

וגם יתכן שבעולם הזה יותר קל לתקן, כי יש בחירה בטוב ויסורים.

מאשר למעלה שיש רק עונש כי אין בחירה.

אז מה דעתך לדוגמא לגבי גנב? זה פייר שהנגנב לא יקבל את כספו חזרה? 

זה רק ערס שדוחף את חברה שלו במדרגות

ובמענה ל@אריך וייס זה מעיד עלינו שאנחנו דתיים מאמינים ולא כופרים משוקצים.

אתה כופר כי נחמד לך לכפור, וכי אתה בז למאמינים, ובמקרה גילית שיש לך איזה אילן להתלות בו אז אתה משתמש בו..

חוצמזה שהוא ממש לא יחידי בעניין, גם הראב"ד (אמונה רמה), ורבינו אברהם בן הרמב"ם, ר' חסדאי קרשקש, ר' יוסף אלבו וכהנה וכהנה.

אם תרצה גם תעיף מבט במה שהרב קאפח מעיר שם על הרס"ג כדי לגלות את דעתו בעניין...(וכמובן הרש"ש במפורסם בב"ק קז)

בכל מקרה, זו לא דעת מיעוט, ומכאן ועד להציג את אמונת הגלגול כאמונה בסיסית של היהדות הדרך רחוקה.(מי שהזדקק לקבלה היו בעיקר המקובלים, ואכמ"ל) 

הבנאדם לא "ראה את הרס"ג וקיבל את דעתו". הבנאדם פשוט כופר, ובמקרה בייניש ציין שם אז הוא קפץ עליו כדי לנפנף, זה הכל.

זו הייתה כוונתי ולא חלילה לבוז לרס"ג.

כל הראשונים שהוזכרו הם קודם גילוי ותפוצת הקבלה, ובזה מסתכם הדיון.

בנוגע להערת הסיכום, אני מסכים שהדיון כדיאלוג, לצערי נגמר. אם כי כמובן הערתך לא נכונה משני הצדדים, ישנם גם חכמים אחרי אותה התקופה שהסכימו לכך(וציינתי את המאוחרים שבהם), ולצד השני, העובדה שהראשונים הללו היו קודם אינה מבטלת את דעתם. כנראה שנגרר לויכוח עקרוני אחר, לכן אני גם מסכים לעצור כאן.

וכבר הלכו נמושות בדעתו האמיתית של הרש"ש בזה.

ולגבי דעתו ה"אמיתית" של הרש"ש, הרבה חסידים החרימו אותו גלל כן...

אני מתכוין לכל התגלגלות הפולמוס - החרמה, פרשנות ולימוד זכות, דחייה וכו'.

הסוד כאמת.

החל מזמן שנתגלתה, והרס"ג כידוע חי לפני שנתגלתה.

גלגול נשמות זו אמונה בסיסית... 

ואם הבחור בייניש ושואל לגבי זה משמע הוא מטיל ספק... - עדיף שלא יהווה נטל על המדינה... ויתגייס..

הולך אחר הראשונים שסברו שאין, אם כי גם לא מבזה את הצד השני.

וראה לגאון הרוגאצ'ובי בצפנת פענח (פ"ח מהלכות תשובה) שהסביר לפי זה את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד לגבי מהות עולם הבא (ונוגע קצת גם לשרשור כאן). 

שכר ועונש אפשרי גם בלי זה ולא ממש ניתן להוכיח אם קיים גלגול או לא קיים, אם רס"ג צודק או המקובלים, זו תאוריה אפשרית כמו האמונה שקיים קנקן תה שחג סביב כוכב צדק, אם יש גלגול נשמות או לא, מה זה משנה, אם תביא הוכחה לכך אקבל.

למרות שידעתי גם ידעתי שלפני מאות שנים ניטשה מערכה לקראת מערכה סביב סוגיא זו בקרב גדולי עמינו, והיו הרבה מגדולי ישראל שחלקו על אמונה זו, כגון: רס"ג, בעל העיקרים, רבי חסדאי קרשקש, ר' ידעיה הבדרשי, ועוד. מכל מקום בפרספקטיבה של דורות, אני כן מאמין שהאמת עם המאמינים.

הטעם הוא שבכל תחום יש את המאסטרים שלו. כעין שנאמר בגמרא שהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בממונא, והלכתא כרב נחמן בדיני, ור' נתן דיין הוא ונחית לעומקא דדינא.

כך גם בתחום של גלגול נשמות, שנוגע כמעט בכל אופניו לעולם שמעבר, ואין בו כ"כ נפקא מינה לחיים פה (כמו שהעירו פה), אזני יותר קשובה למי שלפחות מתיימרים לומר שהם מבינים דבר או שניים בעולם ההוא. כל הגדולים הנ"ל לא הצהירו כן מפורשות, וגם לא ניסו להראות ידיעות נסתרות, כי כנראה באמת לא היו להם, אלא דנו רק מכח "ההיקש והמופת".

לעומתם, רבינו האר"י כתב משנה סדורה וחיבר יצירה מונומנטלית ודי קוהרנטית סביב נשמת העולם, והוא, מר בריה דרבינא, חתם בשתי ידיו על אמונת הגלגול (שנזכרה בזוהר).

יש לציין שגם הרמב"ן רומז לאמונה זו בכמה מקומות בשער הגמול.

ברבות הימים, היו שמצאו ראיות לגלגול מהמקרא עצמו (עיין שו"ת תורה לשמה סי' תנח), ויש שהביאו ראיה לזה מדברי חז"ל בש"ס ומדרשים (עיין בח"א למהרש"א בתענית כה. ובמו"ק טו: שהסביר כמה מדברי חז"ל עפ"ז. ועיין למהר"ש אלגאזי בספר גופי הלכות בחידושיו לנדה ל:. וראה עוד ראיות לזה בשו"ת מפענח נעלמים סי' ה אות א).

אבל כשבררתי את זה לא מזמן אז המסקנה שלי, באופן אישי שייתכן שהיא מוטעית, הייתה שהרבה מאוד חכמים לא סברו כך. יותר מידי.

חלק קטן ממה שסיכמתי לעצמי:

והתנגדו לגלגול רבי אברהם בן חייא הנשיא בהגיון הנפש, וכן רבי אברהם בן דוד בספר אמונה רמה, ובייחוד רבי אברהם בן הרמב"ם, שכ' 'וזה הדעת לא סבר אותו חכם אמיתי, ולא האמין בו בעל תורה, אבל הוא מהוללות דעות הקדמות'. וכן הרד"ק בפי' הארוך לתהילים. ור' ידעיה הברדשי. ור' דוד אבן ביליא, מביא מופתים פילוסופיים המבטלים דעת הגלגול שאנשים המציאו על מנת להתיר ספק צדיק ורע לו. וכן ר' שמואל צרצא בספר מקור חיים. ומוסיף באריכות, וכותב גם 'שהמאמינים בה, מטה לאמונת אומה שקורים פגאנוש שהנפש בצאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד הנולד באותה שעה, ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב'. עיי"ש. ועוד רבי אברהם אבן מיגאש, בס' כבוד אלוהים. וריא"ם בייחוד.

ועוד הפילוסופים המאוחרים מתנגדים מצד השכל, אם לא מצד הקבלה, כרבי חסדאי קרשקש, באור ה'. אומנם כתב, 'ולפי שהכת האומרת בו יסודה הקבלה, דלתי החקירה ננעלות בו, ואם קבלה נקבל בסבר פנים יפות'. וכן כתב אברבנאל בהתרת הספק הח'. וכן תלמידו, הר"י אלבו בעל העיקרים. ונגדו יצא ר"מ אבן גבאי בעבודת הקודש, 'ואם היה רחוק אצלו, להיות שכלו שכל פילוסופי, הנה הוא קרוב אצל החכמים ששכלם שכל נבואי אלוהי'. וכן ר"י עראמה, 'ולכן אם קבלה נקבל, כי סוד ה' ליראיו, ואם הוא זר בעיננו הוא לקוצר המשיג או לעומק המושג או לשניהם כאחד'. אומנם אם לא קבלה, כי אז לא היה מקבל על פי השכל.

והר"י בן הרא"ש כתב לאביו בעניין הגלגול, וכתב לו אביו בלשון זה 'ומדברי רז"ל יראה הפך זה ועוד קושיות בעניין הגלגול ... לכן אם קבלה היא נקבל כי אין טעם מספיק'.

20200810151937.pdf

כל הציטוט מהרמב"ם בתחילה, אינו אומר כלום לגבי זה, אתה מניח לבד שהיות והרמב"ם מאריך בעניין הגמול העתיד בעוה"ב - ממילא נפסלה אמונה שהיא לדעתך נובעת מהשאיפה לחיי בהמיות וגשמיות. או אולי שאתה מניח שמאמיני הגלגול הם אותם אלו עליהם דיבר הר"מ המחשיבים את העוה"ב כמקום של הנאה גשמית? א"כ זו ודאי אינה צריכה לפנים שנבאר ריחוקה מן הדעת. שהלא ידע כל דרדק שלא זו אמונת הגלגול.

כמו כן דברי הרס"ג - אכן כל מי שיסיק את הגלגול בדרכים עליהם מדבר הרס"ג גם אני אחשוב לכאורה עליו כמו שכותב הרס"ג, אך מה בין זה ובין אמונת הגלגול של האר"י הק' וממשיכיו?

ודברי הרמב"ם בסוף -אינם מורים על שום חסרון באמונת הגלגול, אלא על כך שהרמב"ם לא ידע על קיומה, מה שכמובן נכון מאוד, הרמב"ם חי לפני רמד"ל וכל שכן שלפני האר"י..

לסיכום: יתכן וישנם מאמיני גלגול שאמונתם נובעת מן התאוות הגופניות, או שמניחים שזהו הגמול, וזה כמובן בעייתי מבחינה אמונית. אין לה מקור בתורת הנגלה ויש לה מקור בתורת הסוד. ולכן כל החכמים שקדמו לגילוי תורת הסוד התנגדו לה.

האמת שפחות או יותר נקעה נפשי ממי שמביאים מחכמי הפילוסופיה ראיות לדברים שנוגעים לקבלה, עליה, לצערינו, לא שמעו גדולי הפילוסופיה מאום. ולחינם מנסים להדביק ביניהם, וכל טענה שדחאוה  אלו מסיבות פילוסופיות או שהיה לה צורה פילוסופית אותה דחו מסיבות אמוניות, מביאים את זה כמקור התנגדות לצורתה הקבלית. מדובר במהלך מגוחך ונידון לכישלון. אא"כ יחליטו אכן לפסול כל הקבלה כולה מהחל ועד כלה, כמנהג הדרדעים. ומי שזו דעתו אזי כפי פסקם של כל חכמי הדור האחרון יינו יין נסך ופיתו פת עכו"ם. 

אכן, מדובר בחיים גשמיים שלאחר המוות, אותם, אכן לא הכיר הרמב"ם, כניכר בציטוט האחרון שלך, וכמובן, אף לא האמין בהם. אבל - הציטוט הראשון ממנו, בו הוא מסביר את הבעייתיות שבכך, הוא ציטוט על מי שמאמין שזה התכלית, שזה דבר חיובי, שזה העוה"ב, השכר, והגמול. וזה לא רלוונטי כלל למה שדיבר האר"י, וזה אמונת ההמון ג"כ כיום, שחוזרים כדי לתקן, שזה בעייתי, שזה חבל, שזה גרוע מגהינם, דווקא בשל גנות העולם הגשמי, ולא בשל מעלתו. על דבר כזה לא הבאת שום ציטוט שפוסל זאת, אלא רק ציטוט מהרמב"ם - הציטוט השני, שהוא לא מכיר בזה, אז נו בוקר טוב אליהו, לא חדש לנו שהרמב"ם לא הכיר את הקבלה...

הגלגול שהיה מוכר בימיהם היה מבוסס על פילוסופיות, על זיהוי נטיות בנפש וכו', וכפי שהבאת היטב מרס"ג, וזה היה כנראה אכן בלבול שכל מושלם.

את הגלגול כמעבר מחודש של העוה"ז ככלי להשיג עוה"ב, ע"י תיקון של מה שלא עשית בסיבוב הראשון - הם לא הכירו. 

זה הכל, פסלו אפשרות פלונית, לא שמעו על אפשרות אלמונית. ולכן קבעו שאין דבר כזה ושלום על ישראל. אנו, שמכירים את האפשרות האלמונית, לא נעשה לה עוול ונצטט כנגדה את הדברים שכתבו הקדמונים על האפשרות הפלונית.

מה שהיה קיים בימיו זה לא מהש אנו מדברים עליו, הלא תסכים עימדי בזה?

מי שהניח שכל ענייני המידות והנטיות קשורים לזה - לו נאים דברי רס"ג, שעל אלו בדיוק הוא דיבר - אותם אלו שראייתם לגלגול היא מכך ש" ונתברר לי מה שמדמים, שהוא הביאם לידי דבר זה... התחקותם אחר מידות רבים מבני-אדם ומצאום דומים למידות הבהמות, במה שיש עדין כתכונת הכבשים, ותקיף כתכונת הטורפים, ורע ושפל כתכונת הכלב, וקל כקלות העוף, וכל הדומה לכך.
והסיקו מן הדברים הללו, שלא באו המידות הללו בבני-אדם אלא מפני שיש בהם מרוחות הבהמות, וזה... מורה על עודף סכלותם"

זה אינו נוגע כלל לגלגול וטבעיו שע"פ האר"י והקבלה.

בציטוט שהבאת יש צורה מאוד מסויימת של גלגול, והוא יוצא נגדה בשצף קצף.

ואכן, ברור גם שהאו לא מכיר שום צורה אחרת של גלגול.

ולכן הוא "סובר שאמונה כזו היא בעייתי בלי קשר" כי אמונת גלגול כמתוארת שם היא אכן בעייתית, כפי שהוא מסביר.

לא יודע למה אתה קורא לזה "מטרת המאמינים" איפה דיברתי על מטרה? אני מדבר על צורה. ואצטט שוב מתוך ציטוטך מהו הגלגול בו האמינו המדוברים:התחקותם אחר מידות רבים מבני-אדם ומצאום דומים למידות הבהמות, במה שיש עדין כתכונת הכבשים, ותקיף כתכונת הטורפים, ורע ושפל כתכונת הכלב, וקל כקלות העוף, וכל הדומה לכך.
והסיקו מן הדברים הללו, שלא באו המידות הללו בבני-אדם אלא מפני שיש בהם מרוחות הבהמות, וזה... מורה על עודף סכלותם"

זה לא מטרה - אלא הגדרה - מבחינתם הגלגול מתבטא בדבר זה, שהוא בעייתי כי וכי וכי.. כל מה שכתב רס"ג.

לא מוצא בנתיים שום סיבה להתנגד לאמונת הגלגול בצורתה הקבלית.

הבעייתיות שהוא מציג - היא רק על הסוג השני, ורק עליו אתה יכול לטעון שהוא בעייתי אמונית. על החלק הראשון הוא לא מצביע כבעייתי אמונית, אלא סתם בז לו, בדיוק כמו הרמב"ם, הוא פשוט לא מאמין שיש דבר כזה, והיות שאנו נמצאים לאחר גילוי הקבלה ואנו מכירים אותה ויודעים שהאי כן מצביעה על גלגולים -אין לנו שום טעם לא להאמין לזה רק בגלל שהרס,ג והרמב"ם בזו להמון הנבער שהחליט שככה זה...

זה קשור לחלק הראשון אמרתי בתגובתי אי שם למעלה - זה שדבר לא נזכר בש"ס וןבראשונים אינו פוסלו מלבתקבל אצלנו, ככל תורת הקבלה.

אז אכן צריך לעיין ולראות מהן טענותיו נגד. אני הגבתי אך ורק למה שהבאת אתה בשמו.

לגבי הקבלה, אני לא יודע כ"כ מה התכוונת לומר, אבל האר"י הוא בהחלט אצלי מוחזק לתבואה מזוקקת בלא מוץ. ואף ממשיכו מוחזקים אצלי למבינים את כוונתה ופיענוחה, ואם הסכימו הרש"ש והחיד"א והרמח"ל והגר"א, ובדורות המאוחרים יותר הבא"ח והכה"ח והלשם והרב זצ"ל. וכו' וכו', שגלגול הוא גלגול ותחזור הנפש לתקן תיקוניה בזה העולם אם לא השלימתם קודם לכן. דיי בכך כדי לידע שלא טעות ישנה בפיענוח הדברים.

אם כל אלו התעקשו להבין שאכן הנפש חוזרת. אז כנראה זה האמת. ואין זה עוול לשום דבר.

אתה לא יכול להכנס למגרש של המקובלים, להתווכח איתם על איך להבין קבלה, ולגעור בהם שהם מוזילים אותה.

או שאתה חושב שגם הבא"ח והלשם כשדיברו על גלגולים התכוונו רק לרמזי רמזים... (ואם ככה - בא תגיד לי מי היה ההוא שהתחיל את הטעות והבין כפשוטו, הגרחי"ל אוייערבך? הבבא סאלי? הרב אליהו? מי היה הפשלן הראשון שהנמיך את הקבלה?)  

ומה אני אגיד לך.

קונספירטיבי.

ובלתי אמין

ודי בזה.

שמי שאולי יתעניין בהגיגינו והתכתשותינו  יקרא וירצה להבין.

אז תגובתי שלפני הקודמת התייחסה לרוב התגובה של נגרינסקי לפניה.

בעריכה הוא הוסיף את שתי השורות האחרונות, ועליהן תגובתי האחרונה.

אבל אם נשים לב שביהדות או לפחות "במיינסטרים" אין התייחסות לעניינים רוחניים. רוב הספרים שנכתבו הם טכנים מה אסור\מותר\צריך\חייב והרבה פחות על גלגולי נשמות, עולם הבא, שכר ועונש.

שנינו יודעים שאם היו ממציאים את זה על הרב קאפח זה לא היה הולך.....

לא יתכן שהכל זה שרלטנים שהמציאו. (וכמו שהיא ציינה - הרב אליהו גם סיפר עליו, המון)

אין לזה מקור לא במקרא ולא בחז"ל. זו אמונה שהגיעה מהגויים.

ציטטתי כאן בעבר ואצטט שוב:

רס''ג באמונות ודעות מאמר ו':
"אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה (=גלגול), וענינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחד כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב, והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה, ומצאתים ארבעה שבושים, ואני רואה לזכרם, ולהשיב עליהם...".

ר' בנימין מטודלה (לפני כ900 שנה) בספר המסעות:

"וקרוב מהן כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון, והאומה נקרית 'דורזיאין' (דרוזים ככל הנראה) והם נקראים פגאנוס כופרים ואין להם אמונה ודת והם שטופי זימה, האב לוקח בתו וכו'. ואמונתם היא שאומרים שהנפש בעת יציאתה מן הגוף של אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה שתצא הנפש מגופו, ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב או בגוף הבהמה, זה דרכם כסל למו".

משום מה יש אנשים שתמיד יורדים לפסים אישיים במקום לדון עניינית (ואיך שהוא זה גם תואם לדעות שהם מייצגים), לא מבין מה הטעם בזה אבל אין לי עניין להתדיין עם אנשים שכאלה.

לך סיימתי להגיב.

(אני מניח שאתה סובר שאתה בסדר בצורת התגובה שלך וגם שאני סתם מתחמק, זה בסדר מבחינתי כי ממילא בכל אופן היית חושב שאתה צודק)

אז ככה, קודם כל לא נחשפתי למקרים כאלה מלבד המקרה של הילד שדיבר אנגלית ועוד מספר שמועות דומות לדברים שהזכרת בתגובה הקודמת (נקודה למחשבה: רוב ככל המקרים האלו בחברה הדרוזית, למה זה?).

ובכל זאת שתי נקודות, בהנחה שהסיפורים נכונים:

א. כדי לבסס טענה צריך מספר מקרים דומים, שלא יכול להיות להם הסבר אחר. 

אני מודה שהסיפור הזה מפליא, אבל מוח האדם הוא דבר מפליא והרבה פעמים מראה תופעות שקשה לנו להבין.

זה שאין לנו הסבר לא מצביע בהכרח על הסבר 'ברירת מחדל' (ולמה הוא ברירת המחדל? אולי זו נשמה חדשה שהתבלבלה במיקום? נקרא לזה 'התחלפות נשמות', הנה מושג חדש) שגם הוא לא מוכרח.

ניתן לשער מה הגורם, מצב כזה של דיבור שפה שלכאורה לא הייתה מוכרת, זנוגלוסיה בלע"ז, תועדה בעבר בגלל פגיעה מוחית שגורמת למוח להיזכר ולהתקבע על שפה (מתאים לכך שהילד מתקשה בקליטת ערבית), למרות שלכאורה לא למד אבל בפועל כמעט כל דבר שאדם ראה או שמע נמצא אצלו איפשהו בתת מודע (ולכן יכול להיות נגיש למשל בהיפנוזה, או ע''י פגיעה מוחית).

ייתכן שיש בזה גם נגיעה כלשהי של הפרעת זהות, שבה האדם מאמץ זהות אחרת או נוספת (או זהות קודמת, כלומר גלגול. וזה מסביר למה הדברים האלו קורים הרבה אצל דרוזים אצלם זו אמונה רווחת, אם כי במקרה של הילד זה פחות שייך), וכך מייחס לעצמו בתת מודע דברים שראה שמע או קרא, וכן דברים שקולט מהסביבה. ושוב כמו בשרשור הקודם - גם כאן הרבה מהדברים זה ייחוס של דברים בדיעבד והגמשת הביקורתיות (למשל כשהוא 'הולך לחדר שלו' - סביר מאוד שהאמא הכווינה אותו אפילו בלי להתכוון).

לסיכום: צריך לבחון כל מקרה לגופו, לראות במה בדיוק מדובר ומה ההסבר. וגם במידה שאין הסבר, זה לא מכריח הסבר 'ברירת מחדל' מיסטי כשאין הוכחה שזה אכן ההסבר.

ב. כמו שהזכרתי גם בשרשור הקודם, 'הוכחות' כאלו יש למכביר גם לענייני עבודה זרה שונים. ומשום מה מהן מתעלמים, למרות שעל פי אותה גישה ובאותן אמות מידה הן היו אמורות להתקבל.

וחז''ל התייחסו להוכחות מסוג כזה, אצטט כאן בתרגום:

"אמר זונין לרבי עקיבא: שנינו יודעים שעבודה זרה אין בה אמת, אבל הרי אנחנו רואים שאנשים הולכים לבית עבודה זרה צולעים וחוזרים בריאים? ענה לו רבי עקיבא: הגיעה זמנה של המחלה לעבור, במקרה הלך אותו אחד באותו הזמן לבית עבודה זרה.

אמר רבא בר רב יצחק לרב יהודה: יש בית עבודה זרה במקומנו שכשהם צריכים גשם נגלה אליהם בחלום ואומר להם שישחטו אדם, והם שוחטים אדם ויורד גשם. אמר לו: מאי דכתיב 'אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים'? מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם (כלומר שאין בדברים האלו אמת, כמו פירוש הרמב''ם שציטטתי בשרשור הקודם) והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב 'אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן'? בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו".

כלומר: סיפורי ניסים ומופתים אינם ראיה - זו יכולה להיות סטטיסטיקה, תעתוע פסיכולוגי, או אפילו הטעיה אלוהית כמו שהסביר רב יהודה.

הגבתי למקרה של הילד כי זה מה שראיתי. אתה לא יכול לדעת אם הייתה פגיעה מוחית כי אתה לא מכיר אותו, ויותר מזה - אפילו ההורים שלו לא יכולים לדעת כי פגיעה מוחית יכולה לבוא בדרכים שונות. עצם זה שפתאום הוא התחיל לדבר מ0 ל100 (עם ג'יבריש מוזר באמצע) ושהוא מתקשה בקליטת שפה אחרת כבר אומר משהו.

לגבי מקרים אחרים רק השתמשתי בדוגמה, כמו שאמרתי צריך לבחון כל מקרה לגופו, לתת סיפור כללי משמועה ולנתח אותו זה לא רציני ולכן אני לא אעשה את זה.

לשאלתך לגבי היחס לדברי חז''ל:

לגבי הלכות אין כאן עניין של אמונה אלא סמכות, אני לא 'מאמין' לחז''ל שצריך ליטול ידיים אלא מציית להם.

לגבי אמונה המצב שונה, כבר הגאונים כתבו שלא נכון לקבל את כל דבר חז''ל כאמת מדעית, ואין כאן זלזול בהם או חוסר אמונה בהם אלא הבנה שהם בני אדם ויכולים לטעות מדעית. כמו שהזכרתי, כבר הגמרא אומרת לגבי שאלה מדעית שצודקים חכמי אומות העולם מחכמי ישראל - האמוראים אמרו זאת על התנאים...

וכאן המקום לשאול אותך: האם אתה מאמין לכל דברי חז"ל המדעיים (אם תגיד שכן, יהיה קל להביך אותך עם עובדות סותרות) ואם לא - אז למה אתה מחלק בין מה להאמין למה לא?

ראיתי את התוכנית, לא עשו לו שום סריקה מוחית.

לא, אני לא מאמין שיש רוח רעה על הידיים (אגב, גם חז''ל לא אמרו ככה אלא כך חלק מהפרשים פירשו את דבריהם).

שאלת סמכותם של חז''ל היא שאלה טובה, הרמב''ם מסביר אותה באריכות בהקדמה למשנה תורה (בגדול הסמכות היא משום "לא תסור" שהרמב''ם מחיל אותה, מדאורייתא או מדרבנן, על הסכמת רוב חכמי ישראל. אבל כאמור, זה לא קשור לענייני אמונה וכל שכן לענייני מדע).

לא חסרות עובדות פיזיולוגיות, ביולוגיות, אסטרונומיות מופרכות שכתובות בגמרא (הזכרתי כאן אחת שהם עצמם אמרו שקודמיהם טעו בה).

לא הבנתי למה התכוונת בסוף.

הוא מסביר, וההסבר מקובל עליי (לא אגיד שאין בו חורים, אבל באופן כללי הוא מתיישב. אבל זה כבר לא שייך לנושא השרשור הזה).

במי שהוא בבחינת 'לא ראינו אינה ראיה' ולא במי שהוא בבחינת 'בא הרוג ברגליו'.

מה שהמקובלים אומרים זה ברי, מה שהם רואים וידעים. אז נכון שאין ראיה, נניח, אבל כיוןשהם לא חשודים (בעיניי לפחות) לשקרנים - מבחינתנו זה ודאי. רס''ג ודומיו אמרו זאת מסברתם, וממילא  אין לזה משקל בענייננו.

א. לא, זו לא טענת ברי מול טענת שמא. אתה מבלבל בין טענות ברי ושמא לטענת הן וטענת לאו.

גם רס''ג, הראב''ד ר"א בן הרמב''ם ועוד טענו בנחרצות נגד, וגם טענת המקובלים היא לא ברי (הרי לא מדובר על דבר שניתן לראות ולהעיד עליו).

גם חז"ל טענו טענת הן לגבי ענייני 'מדע' או פסאודו-מדע ועדיין הם טעו (כמו שהם עצמם, והגאונים והראשונים אחריהם אמרו).

לטעות לא אומר שאתה משקר, אני מניח שחלק מהמקובלים אכן האמינו בתורה הזו, זה שהם האמינו בה לא הופך אותה בהכרח לנכונה.

גם מיעוט שבהם ש'ראו' את הגלגולים בעצמם, כלומר חשו שהם גלגול של צדיק פלוני, או שאדם כלשהו הוא גלגול של אלמוני - גם אם באמת האמינו בתחושה הזו, זה עדיין לא אומר שזו אמת מציאותית.

תגיד שאני כופר שאני לא מאמין שכל דברי המקובלים הם אמת אובייקטיבית, אעזור לך - אמרתי את זה גם על חז''ל (כמו שגם הם עצמם וגדולי ישראל שאחריהם אמרו, כאמור).

ב. עצם זה שהדבר לא מוזכר בכלל לא בתנ''ך, לא בכל כתבי חז''ל ולא בראשונים (עד שלב מאוד מסוים שבו זה פתאום נכנס ליהדות) ושגדולי ישראל ממעבירי המסורה התנגדו לדעה הזו או במקרה הטוב לא שמעו עליה - זהו טעם לפגם רציני מאוד באמינות השייכות של האמונה הזו ליהדות.

מה זו 'קבלה'? במשמעות הפשוטה זו העברה, דבר שמקבלים מאחד לשני. אז כל חז"ל והראשונים לא הכירו את זה (והמעט שהכירו הכירו כאמונה של גויים), ופתאום באחד הדורות זה צנח ליהדות משום מקום כאילו היה שם מאז ומעולם?

בקיצור: גם טענת לאו או שתיקה היא טענה, ובצירוף לסדר הכרונולוגי זו טענה חזקה מאוד.

גם קראתי את אגדות רבה בר בר חנה ועוד הרבה מימרות שעוסקות בדברים שלא קיימים כמו לחשים ורפואות ויצורים למיניהם.

אתה יוצא מתוך הנחה שכל מה שכתוב בכתבי המקובלים הוא רוח הקודש, אני לא.

איך הם מסבירים סבל של ילד קטן שעוד לא חטא?   

הרי כתוב "אין יסורים ללא עוון"   "אל אמונה ואין עוול" 

השאלה היא איך...

דרכינו ומחשבותינו זה משהו אחר, זה איך להתחשבן עם האדם והעולם. 

לבעלי חיים אין שכר ועונש ואין השגחה פרטית מי יסבול ומי לא. 

אם חכמים אמרו "אין יסורים ללא עוון" הם ידעו מה הם אומרים

הם הכירו את הפסוק שהבאת - ויותר טוב ממני וממך. 

א' כי הוא היה מיועצי פרעה והוא שתק כשפרעה הציע לשעבד את ישראל

ב' כתוב שהוא היה גלגול של תרח.

בואי נגיד שלסבול מגלגול קודם זה יותר הגיוני מלסבול על כלום..

ואני יכול להסביר למה זה מועיל.

כתוב שהשטן רצה לנסות אותו אם יקלל את השם. 

ועכשיו מה התשובה?

הרי מצד שני כתוב בדברים כד פסוק כז

"לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו"

מה שהם פירשו (שמות לד ז')  "פוקד עוון אבות" כשאוחזין מעשה אבותיהם. 

זה מפני שכתוב לפני זה (שמות כ' ד') פקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי"

ולא לכל אחד שאבא שלו חטא - מה שסותר את הפירוש שרצית להגיד.

ומשם שוב אנחנו חוזרים לכך שאין סיבה הגיונית לפי הקב"ה שתינוק יסבול. 

"אל אמונה ואין עוול"  זה לא עוול?

אין פה חובת הוכחה, כי לא על זה יקום ויפול אם יש גלגולים או לא. הדיון הוא בין חכמי ישראל.

אני  שואל איך זה מסתדר בשביל מי שלא מאמין בגלגולים. 

מחילה לא שמתי לב למה לא התייחסתי, תפנה אותי. 

הפשטות, שהכוונה שפנחס האריך ימים בצורה חריגה, והוא אליהו ממש.

יש שמסבירים שאליהו הוא גלגול של פנחס, אבל זה לא קושיא על מי שיסביר אחרת.

הגבתי לשאלה נקודתית, על מקור מחז"ל לעניין הגלגול.

עניתי שהמקור לא בהכרח קשור לגלגולי נשמות. [ואגב, כמדומני שגם מחכמי ישראל שמאמינים בגלגולי נשמות חלק הסבירו שפנחס זה אליהו כפשוטו, ולא ע"י גלגול].

לא קשור לדיעותי על גלגול נשמות, נטילת ידיים ושילוח הקן.

וזה חידוש בשבילך שהאר"י האמין בגלגולים?

(בכל זאת, "שער הגלגולים" נכתב בשמו...)

אני רק מאמינה שלכל אחד יש תיקון וזה מבוסס על הגלגול שלו, אז אני צריכה להתעסק בתיקון שלי אבל לא להתחיל לחשוב על ולהתעסק מעבר 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

(מהמצאותיו של פרופסור שפריץ)