לא סתם 'עוד'  מחלוקת הלכתית. נקודות מבט לגמרי שונות

לו כשרות המהדרין של הרבנות היתה חזקה מספיק, רוב מוחלט של הבד"צים היו קורסים.

זה פשוט לא קשור להכניס אותו ביניהם.

אגב - יש כאן מניפולציה קטנה; חלק מהחותמות הם לא של גוף כשרות מחוץ לרבנות (צפת, שומרון).

באותה מידה אפשר להביא עוד עשרות חתימות של הרבנויות השונות. כולה סיפור של גרפיקה.

האם יש מצוה בתורה שפספסתי - לקדש את המחלוקת?

המהות הינה לקיים את המצוות. אולי התרגלנו במשך שנות הגלות שהתורה היא דיון פילוסופי פלפלני ותו לא.

וכבר נאמר על תלמידי הלל ושמאי שלא שימשו כל צורכן והירבו מחלוקות בישראל.
אין טעם לקדש את המחלוקת.
יש טעם לדון, גם אם הדיון יתמשך שנים רבות. אבל להגיד שיש כאן משהו מהותי, זו לא סיסמא מתחמקת?
ואם המחלוקת כה מהותית - אדרבה,  האם זה לא דורש לשים בצד את כל העיסוקים הקטנים ושגדולי הדור יקדישו את מלא זמנם למציאת ההכרעה?

 

זה הולך ונעשה מין שאיפה לא ממומשת שלי.

וזה אפילו לא בקטע דתי אצלי.

אשריך על ההפצה. הלוואי ויש דרך רחבה יותר לעזור שיקרה.

זאת אומרת, יש; למשל לדבר עם משמשים של הרבנים המובילים משני הצדדים ולנסות להשפיע.

אבל אני עצלן בשביל לעשות זאת לבדי...

ובדגש על הכותרת: זאת תגובה מקסימה מצד הרב ישראל אריאל.

ולכן כנראה זה לא יקרה בזמן הקרוב.

לא נראה כי היוזמה הנפלאה הזאת תצא לפועל.
ככל שגיל הרבנים עולה, כך דעותיהם מוצקות יותר במקומן ואך טבעי הדבר שכמו כל אדם העולה בגילו ויתקבע במחשבתו גם כאן יקרה אותו דבר.

נראה שתמונת המצב היא שנותנים עדיפות למצב ששועלים מהלכים בו מאשר שנשב ביחד סביב השולחן לדיון.

חבל.

 

יש פה שני הרים שאף אחד לא רואה את השני.

לפעמים אי אפשר ליצור דיבור משותף. אין פה סנהדרין.

אין פה מנהיג בקנה מידה כזה שיסכימו להיות כפופים תחתיו. 

שאין סמכות משותפת - אין אפשרות לדון בענייני פסיקה בצורה משותפת.

אני לא חושב שמדובר פה באגו אישי אלא בתהום שניצבת כעת בין שני צדדים שאי אפשר לגשר בין שניהם. זה גם קורה.

תודה על תגובתך.
אומר את דעתי.
יש מצבים בהם אין הסכמה, כמו כאן.  
יש מצבים בהם יש הסכמה והיא הסכמה שלא להסכים.

מה ההבדל בין שני המצבים?
לא ניתן לקבוע כי ישנה תהום בלתי ניתנת לגישור כאשר לא מביאים את שני ההרים לדיון אחד אפילו.
כאשר יש אי הסכמה לדון 
ברור הדבר כי יש כאן שני הרים, אשר כל אחד מחזיק עצמו כשניר(חרמון) ובצדק.
אותו הר גבוה מקובע במקומו ולא מוכן לשים עצמו כאותו סיני, להיות פתוח לדון ולהתחדד בדברי אלוקים חיים.

כמטאפורה מעולם אחר, שני אנשים/זוג שנמצא בסכסוך, לא יכולים לטעון כי הפער בלתי ניתן לגישור בלא לנסות לגשר.
ואם יש מצב כזה, כנראה שקרה איזה אירוע פלילי חמור שאינו מצדיק פשרה.
האם המחלוקת בין הרבנים הגיעה למצב כה חמור של חוסר מוכנות לשבת ולדון יחד אפילו פעם אחת?
אני באמת שואל ואולי אני תמים.

קריאתו של הרב אריאל 
אם קראתי נכון
להביא עשרה רבנים מכל צד לדיון
דהיינו בואו נדון גם אם נצא ללא הכרעה.
אז בא נראה, בא נראה שיש כאן תהום בלתי ניתנת לגישור לפני שנחליט שזה המצב.


 

אין לי מה להשיב עליהם.

אני מצר על הניתוק הקיים אבל בגלל האמון שאני רוכש לשני הצדדים אני חושב שנקלענו לכך לא בגלל שיקולים אישיים צר אלא משהו אחר שלא מאפשר.

במשך ההסטוריה היו מחלוקות יותר חריפות על דברים הלכתיים הם החרמות, גידופים וכולי..

זאת לא המחלוקת הכי חריפה שהיתה במשך ההטוריה היהודית.

גם המחלוקת של הגר"א על החסידים לא נבעה משיקולים זרים.

והמחלוקת בין המתנגדים לחסידים עשו קרע נורא בעם ישראל.

מצד אחד זה מעורר לבכי. מצד שני, לא נראה לי שנכון גם מצד האמת וגם כדי להתקדם להאשים צד כזה או אחר.

הסברך מנומק.
תודה.
שאלתי,
האין מקום לדון גם בנושא זה?
הסתברות וסיכויים דבר נפלא, ועדיין - זה מצדיק אי דיון?

האם אין מקום לעשות דיון מהי  הדרך לפעול, כדי  למנוע מצב שאיש עושה כרצונו זה מושך לשם וזה לכאן והטלית נקרעת לשניים? או במקרה שלנו שועלים ממשיכים לילך בו ואנו נותרים באפילה ולא יודעים לאן ללכת.
כשאני אומר אנו, אין הכוונה לתלמידי החכמים וכדומה אלא על כלל העם ואנוכי בתוכם שרואה את המצב המביך הזה
רואה שהרבנים לא יודעים לגשת לדיון וחס ושלום נראה שיש כאן שתי תורות.
ממתי ה'סיכויים' הקלושים כדבריך לפיתרון מנעו מהעם היהודי להרים ידיים?
ממתי זה מנע מהתנאים והאמוראים לא לדון ולהתווכח?
מה זה התלמוד הבבלי אם לא דיונים גם על הנושאים הסבוכים ביותר
אז לפעמים יש מושג בגמרא שנקרא תיקו. בסדר. אבל קודם יש לדון לפני שאומרים תיקו.


 

נראה לי כדאי להזהר שמדובר במנהיגים בסדר גודל כזה.

גם אם זה לא יקרה - עצם האמירה של מנהיג לרצון לדו שיח היא משמעותית מאוד.

היא מעבירה מסר מאוד חזק והיא גם נכונה מצד האמת. היא צריכה להשמע.

רעיונך דורש בירור.
כיצד ניתן להפעיל לחץ ציבורי על רבנים?

תראה - מבין השיטים של הדיון הזה המסקנה המתבקשת שרק אירוע חיצוני מיוחד ידחוק ברבנים לשבת ולדון.
בדיוק כמו מדינת ישראל, שמחילה את ריבונותה רק כאשר חרב מונחת על צווארה.

יתכן והלחץ יבוא מצד הציבור.
לדעתי צריך להכשיר את הדיעות של הציבור לשם כך, וזו משימה שתדרוש זמן ושיתף פעולה של דמויות שדבריהם נשמע, עיתונאים וכו'.
אפתח אני  ברעיון שכזה.

אחד מהדברים הכואבים לי - רבנים שמדברים עם בני נוער לפני תשעה באב :" מה אנו יכולים לעשות כדי לקדם את בניין המקדש".
זהו השיעור הקלאסי שנותנים לא מעט רבנים.
אולי הגיע הזמן ש'בני הנוער' יפנו את השאלה כלפי הרבנים - "מה אתם יכולים לעשות כדי לקדם את בניין המקדש".
או במילים אחרות :" אולי הפיתרון נמצא אצלכם לו רק תואילו בטובכם להתכנס".

ואתם יודעים מה?
עם כזו התנהלות של גדולי הדור,
גם אני מתחיל להשתכנע שיותר הגיוני שבית המקדש יפול מהשמיים
לפני שהרבנים ישבו יחד.
 

האשמות חריפות?
אין לי בעיה עם זה.
כבר ראינו איזה נזק נגרם לאורך ההיסטוריה בגלל שנאת החינם הזו

הליכה אחרי הרוב - כן, דיון הלכתי פנים אל פנים - כן.

אבל רוב צריך להיות מתוך הפוסקים הראויים להכריע בשאלה הזו, (ואולי מתוך נציגות שלהם).

אבל איפה מצאנו לבחור מראש מספר שווה לכל אחת מהשיטות?

והאם ניישם את השיטה הזו לכל מחלוקת הלכתית, למשל ניקח עשרה רבנים שאוסרים לאכול חמץ שנמכר לגוי אחר הפסח, ועשרה שמתירים, ויו"ר המקובל על שני הצדדים?

וכעת יש לנו מדינה וללא פסיקה לאומית וזה לא דבר פשוט.

אפשר לנסות לקבל מודלים שונים של כל מי פסיקות לאומיות שהם לא סנהדרין.

מבחינה עקרנוית - בודאי שזה מבורך.

מבחינה מציאותית - זזה לא סביר במצב הנוכחי.

להגדיל תורה ולהאדיר, או כדי שהם יביאו את הנימוקים בעד ונגד בצורה מסודרת, ואח"כ שאר הרבנים יוכלו ללמוד שתי הדעות ולהכריע, אז הגיוני לקחת נציגות שווה משני הצדדים.

אבל אם אתה רוצה הכרעה ע"פ רוב, זה לא שייך בכלל בדרך הזו, כמו שלא שייך לעשות זה זה בשאלות הלכתיות אחרות, וכמו שלא שייך לעשות את זה בהכרעות דמוקרטיות.

אם אי אפשר לכנס את כולם, אפשר לכנס נציגים שמוסכם על כלל תלמידי החכמים שהם גדולי הפוסקים, והם ישמעו את סברותיהם של אלה שעסקו בנושא, כולל תלמיד בפני רבו אם יש לו מה להוסיף, ויכריעו.

אם אי אפשר לעשות גם את זה [בגלל שאין הסכמה מי אותם תלמידי חכמים, או כי אין להם פנאי לעיין בשאלות האלה ולהכריע, או מסיבות אחרות] אז אין אפשרות להכריע בדרך הזו.

היא איננה דמוקרטית - מאותה סיבה שלא דמוקרטי לבחור עשרה תומכי אידאולוגיית ימין, ועשרה תומכי אידאולוגית שמאל, ונציג מוסכם על שני הצדדים, וכך להכריע, כתחליף לבחירות יחסיות.

אתה חושב שזו דרך טובה לנהל דיון מנומק - אולי. 

אבל מסקנות של הרוב מתוך קבוצה לא מייצגת שניהלה דיון מנומק, לא יוצרות הכרעה שמחייבת את כל החכמים. זו לא הכרעת רוב, זו הכרעת מיעוט, שאין הצדקה לכפות אותה על הרוב.

אם הדיון של הקבוצה הזו יוסיף נימוקים שיהיו חשובים לדיון ההלכתי, אז יהיה צריך ללמוד אותם, ושאר הפוסקים ישקלו אותם כשהם באים להכריע.

אין לה סמכות להחליט שמסקנותיה יחייבו את כולם.

[ולכן גם, א"א להצטרף מראש לקבוצה כזו שזו המטרה המוצהרת שלה]

הדוגמא שלי הייתה חמץ שנמכר לגוי במכירה הנהוגה כיום, שמקצת הפוסקים סוברים שאסור לאכלו אחר הפסח. האם בשאלה זו תסכים שההכרעה תהיה ע"י עשרה פוסקים שסוברים שהדבר אסור, ועשרה שסוברים שמותר, ויו"ר שיכריע?

הוא זה שצריך להסביר למה כולם כפופים לקבוצה שלו. ואם הטענה שלו היא שהרוב של הקבוצה שלו מייצג את רוב הרבנים, הוא זה שצריך להסביר איך הוא יודע למדוד שהקבוצה מייצגת.

בשיטה הזו, אתה נותן לשתי הדיעות ייצוג שווה, ולדעות שרק מיעוט קטן סובר כמותן, את אותו משקל של דעת הרוב. מספיק שאחד מנציגי דעת הרוב ישתכנע מדעת המיעוט, כדי להכפיף את רוב חכמי ישראל ואת כלל הציבור, לדעה שהייתה ונשארה דעת מיעוט בקרב כלל הפוסקים.

והמטרה היא להוציא ספר עם נימוקי האוסרים והמתירים, השיטה של מסקנה שמחייבת כלל משתתפי הדיון היא רק מזיקה.

קודם כל, היא פוגעת בנכונות להשתתף בגוף כזה, ובצדק.

שנית, אין חשיבות רבה לכך שדיעה מסויימת היא דעת 11 מחברי הגוף הזה, ודיעה שנייה היא רק דעת 10 מהם, אם הרוב מחייב רק את החברים עצמם. החשיבות היא לנימוקים.

ולכן המטרה צריכה להיות, בנקודות שנשארו במחלוקת, הבאת נימוקי שני הצדדים באופן טוב, כאשר נקודת המחלוקת ברורה לחולקים, והם מסכימים שהעמדות הוצגו בהוגנות.

מסקנה סופית מלאכותית, רק תפגע במעמדו של הספר כמייצג הוגן של הדיעות.

זה נכון בין הכוונה היא להוציא ספר, וההחלטה תחייב את משתתפי האסיפה בלבד, כפי שנטען קודם, וזה נכון שבעתיים אם המטרה להוציא החלטה מחייבת לכלל הציבור, והספר ינמק אותה, כפי שאני הבנתי את הדברים.

באופן דומה יחסית למה שהוצע, אז כפי שכתבתי -

המטרה צריכה להיות, בנקודות שנשארו במחלוקת, הבאת נימוקי שני הצדדים באופן טוב, כאשר נקודת המחלוקת ברורה לחולקים, והם מסכימים שהעמדות הוצגו בהוגנות, ובלי מסקנה.

זו שיטה שיכולה להיות טובה אך קשה ליישום.

יותר מעשי, אך פחות טוב, זו אסופת מאמרים של כותבים רציניים משני הצדדים.

זמן.

לנהל דיון רציני על כל טיעון וטיעון עם מישהו נוסף (שלא לדבר על קבוצה) ולכתוב, לוקח הרבה יותר זמן מלכתוב לבד ספר מהתחלה ועד הסוף.

וכשתלמיד חכם כותב ספר לבד, הוא מטבע הדברים הרבה יותר גמיש למצוא לעצמו שעות פנויות להקדיש לעבודה, מאשר כאשר צריך לתאם שעות בין קבוצה של תלמידי חכמים שמסוגלים לעשות עבודה רצינית, ומי שמסוגל לעשות עבודה רצינית בדרך כלל לא פנוי.

וזו לא הבעיה היחידה.

על הגר"ש גורן והגר"ד ליאור (להבחל"ח). הזוי.

אלא אם כן אתה מכיר את שמותיהם של הלל וויס והרב אלון רק מפרסומים שונים ולא יודע עליהם יותר מידי...

כנראה אנחנו צריכים להתכתב מחוץ לפורום אקו"ח.

כי אם זכורני שכבר היו כמה פעמים כאלו

הרב ישראל לא הציע בית דין. הוא הציע עימות פומבי. קרא היטב מה כתב.

הוא הרי לא באמת מתכוון להשתכנע ולסגור את ארגוני המקדש,

וגם לא באמת חושב שרבני ה"ה ישתכנעו לעלות להר...

המטרה היא לא להגיע להכרעה (שהרי די ברור לאיזה צד יכריע הרב לאו...)

אלא לשכנע את הציבור שאין לצד השני טענות חזקות.

הלוואי שאני טועה.

איך כתב @ארץ השוקולד?

"וזה בדיוק הנקודה הכואבת, שיש כאלה שהחליטו שהם יודעים מה האמת

והם אפילו לא מוכנים לדון ולראות שמא האמת אצל האחר".

יש תח"י קטע מראיון עם הרב גורן (ראשון העולים להר!)

בו הוא מתבטא בחריפות רבה נגד פעילות מכון המקדש,

וגם הרב ליאור הבהיר לאחרונה שלדעתו אין היתכנות הלכתית להקים מקדש.

לא חושב שבין עשרת הרבנים שיביא *הרב ישראל* יש רוב לעמדות *שלו*, והוא יודע זאת.

ועוד הערה: הקטע ההזוי הוא שיש מי שחושב שהרב גור גלון ראוי לשבת בבי"ד כזה.

מותר לי לבחור לפרסם היום.

מניח שגם אתה לא יודע לומר אם היה מתבטא כך היום.

ברשותך, אני גוזר ושומר היסטוריה. - צעירים מעל עשרים

שפתאום אתה אומר דברים נכונים

אני אומר אותם כבר שנים...

כנראה אתה התחלת להקשיב

שהערתי כבר), מחילה על הכפילות, אבל יש טיפה שנוסף בכל אחד

המעניין הוא  שאצל הרבנים הציונים דתיים שמתנגדים לעלייה להר הבית
מתגלה עובדה מפליאה.

שמעתי מספר רבנים כאלו המתנגדים לעלייה
שכאשר נשאלו מספר פעמים מדוע אם רוב הרבנים התנגדו לציונות והרב קוק היה בדעת מיעוט(בכל מיני סוגיות)
הולכים כל זאת לפי הרב קוק ולא לפי הרוב?

התשובה הגורפת הייתה - שלא היה מדובר ברוב משום שלא היה דיון בינהם
אילו היה דיון הרב קוק היה מכריע את דעותיהם ומשכנע אותם. עד כאן תשובתם.

אתם מבינים מה הולך כאן?
כאשר אנו מגיעים לסוגיית הר הבית לפתע הם לא מוכנים לדון עם מי שחושב אחרת
וכולנו יודעים שהרב שחושב אחרת(הרב אריאל) אינו 'בור ועם הארץ' אלא 'בור סוד' ששווה לדון עימו.


אולי חוסר המוכנות לשבת בדיון והאמירה שיש רוב נגד העליה
הינה פרדוקסאלית
ביחס לצדקת הרב קוק ביחס ל'רוב' רבני הדור שלו?



 

תודה על  הנימוקים
 וציון  המקורות בצורה מסודרת כפי שרשמת.

לגבי סעיף א', מעניין ששמעתי מתלמידי הרב צבי יהודה גם תשובה אחרת(זאת שציינתי) שכאשר יש רוב בנושא מסויים אבל הרוב לא השתתף בדיון עם  דעת המיעוט זה כאילו שאין רוב.

שורה תחתונה - אשמח מאוד לתשובה ברורה :

אתה אומר שבגלל שנכתבו דיעות רבות של ענקי תורה נגד העלייה,
אין טעם לדיון?

או שאתה טוען שבמקורות שציינת יש התייחסות לשאלות וטענות הרב ישראל אריאל 
ולכן אין טעם לדון בשנית?

או שאין התייחסות לטענות הרב ישראל אריאל, ואין צורך להתייחס אליו?


 

(ומקווה שאתה ו@אריאל יוסף לא תיעלבו, כי לא זו המטרה)

"מרגניתא טבא" היא לא ראיון חריף שבו רב גדול אמר שהוא נגד משהו, ה"מרגניתא טבא" הן הספרים שנכתבו באריכות ובלמדנות בנושא ובכללם:

ה"דרישת ציון" של הרב צבי הירש קלישר שם דן בנושא עם גדולי האחרונים (ובכללם רבי עקיבא איגר והערוך לנר) כי הם הבינו שראוי לדון בדברים במשא ומתן העוסק בדברי תורתנו ועם נתינת כבוד זה לזה. ועוד ספרים כגון "הר הבית" של הרב שלמה גורן, "אל הר המור" ו"אל גבעת הלבונה" של הרבנים יצחק שפירא והרב יוסף פלאי. תשובותיהם הארוכות והמפורטות של גדולי הדור הקודם, כגון התשובות ב"שרידי אש", "אגרות משה", "הר צבי" ובשו"ת של הרב שלמה זלמן אויערבך העוסקים כולם בשאלה של בניין המקדש וחידוש הקרבנות בעת הזו.

שנית, ביחס לרמת תלמידי החכמים, מודה ומתוודה שאינני מכיר אישית את הרב הלל וייס ואת הרב גור גלון, אבל נראה לי שאם הרב אליעזר מלמד העביר את ראשות הישיבה ממנו לרב גור גלון כנראה שהוא לא חושב שהרב גור גלון קטלא קניא.

ובכל מקרה, זה ממש לא משנה מבחינתי מה בדיוק רמת כל רב, אלא שגדולי ישראל יסכימו לדון זה עם זה.

דבר שמאוד מצער אותי שלא קורה בנושא זה ובכל נושא הלכתי. (כל כנסי האחדות שאני ראיתי בשנים האחרונות היו כדי להוציא זרם זה או אחר מתוך האחדות ולא באמת במטרה לדון בנושא שעליו הרבנים חלוקים יחד)

ואסיים בדברי מרצה שלי ביחס למחלוקת מדעית מסוימת ומקווה שנזכה לחשוב ככה גם בדברי תורה "ואתם מבינים שאם דמויות כאלה התווכחו במשך הרבה זמן בנושא, כנראה שיש מה להתלבט בנושא וזה לא ברור ישר מה עדיף." (באותו מקרה אכן הכריעו בסוף מדעית, אבל זה כי הם דנו בנושא באמת)

הוא "העביר את ראשות הישיבה" באופן פיקטיבי לחלוטין

למישהו צעיר שיהיה כפוף אליו לחלוטין,

בגלל שבעבר ביטלו לו את ההסדר בעקבות אמירות שלו.

הוא לא באמת ראש ישיבה שם. רק על הנייר.

ראש הישיבה שם הוא הרב אליעזר מלמד,

אלא שכשהוא אינו נושא בתואר באופן רשמי

הוא יכול להתבטא בחופשיות בלי לחשוש שיתנכלו לישיבה.

מחברי הספרים "אל הר המור" ו-"אל גבעת הלבונה" מתנגדים להקמת מקדש בימינו.

מספרו של הרב גורן ג"כ הביאו לך כאן ציטוט בנושא, וגם הוא היה נגד באופו נחרץ.

הם ראו את דברי גדולי הדורות שלפניהם

שדנו בנושא באופן תאורטי מאוד (הרבה יותר מהדיונים בזמננו),

והגיעו למסקנות ברורות וחד משמעיות.

הרב ישראל אריאל הוא החריג כאן

וברור מה תהיה ההכרעה בנושא בכל פורום שהוא.

אתה מוזמן לעיין בעותק "דרישת ציון" שלי ולהחליט אם פתחתי אותו.

אמנם עבר זמן מאז, אבל אני מרשה לעצמי לשער שפתחתי אותו לפניך

(הערה בשולי הגיליון שכתבתי אז מלמדת שהתחלתי בער"ח שבט תש"ע).

אבל עזוב אותי. אני באמת לא הנושא כאן ולא בר הכי לחוות דעה.

אני מקווה שהרב גורן לא חשוד אצלך כמי שלא עיין בהם,

ואחרי עיונו כתב שהדיבורים בנושא הם דברים בטלים.

בניגוד אליהם, השאלה מבחינתו כבר התחילה לכת לכיוון מעשי,

ובכל זאת זו היתה הכרעתו כרב ראשי לישראל,

שראה את ההר בעיניו (ולא על אדמת אירופה...).

גם הרב ליאור לא חשוד כמי שלא עיין בהם,

וכמדומה שההתנהלות סביב נושא כיום בהחלט מונחת לפתחו,

והוא קיבל הכרעה. גם אם היא לא נראית לרב ישראל.

הרב ישראל דן בנושאים הללו עם הרב ליאור,

לא שכנע אותו ולא קיבל את הכרעתו.

גם לו יצויר שיתאספו רבנים אחרים **התומכים** בעליה,

יהיה לו קשה מאוד למצוא תמיכה במהלכיו.

הוא לא באמת חושב לרגע לקבל הכרעה שונה משלו בנושא.

ממילא כל הדיבורים **המעשיים בימינו** הם דברים בטלים.

לא הדיונים התאורטיים לפני כמה דורות.

לגבי דרישת ציון - אני מבין שהשתכנעת...

היחיד שחושב שיש היתכנות זה הרב ישראל אריאל. הוא היחיד.

הוא לא שכנע אף אחד. גם את הרב ליאור לא הצליח לשכנע.

ברור מה תהיה ההכרעה והוא לא מוכן לקבל אותה.

מוכן לקבל את ההכרעה
מדוע אם כן הוא היחיד שמוכן לשבת 
לדיון עם הכרעה?

אשמח באמת שתאיר את עיניי מה אני לא רואה שאתה כן.

הוא מבין שהצד שמסכים לדיון נתפס כזה שצודק

והצד שלא מסכים לדיון הוא הצד שחושש ממנו.

מה הוא יודע?
 

אין לי פוזיציה בעניין אני גם לא כל כך בקיא בו כמו שנשמע ממך.
מנסה באמת לברר. אשמח שתעזור.
מצד אחד נראה שהרב אריאל חותר לדיונים מצד שני הרבנים לא מעוניינים.

אתה טוען פה טענה שהיא פרשנות למניע של הרב אריאל.
אני לא יכול לפסול את זה ואני לא יכול לאשר את זה בוודאות, ומניח שגם אתה לא.

אני כן יכול לשאול- 
מה ימנע מצב שלעתיד לבוא
כשיהיה דיון חשוב בנושא X
ויהיו רוב בעד ומיעוט נגד,

המיעוט יבקש דיון אלא שהרוב שבעד לא יסכים לדון עימו ,בטענה שכל רצונו של המיעוט זה לעשות פופוליזם זול של 'תראו אני מוכן לדון' ולכן אני צודק.

תענה לי, כי אין לדבר סוף
כך כל פעם הרוב יוכל להמנע מדיון אמיתי, ותמיד יהיה לו קל לעשות את זה
הכי 'להאשים את המיעוט בפופוליזם ולעוור את הציבור מלראות את הטיעונים.

ואולי, רק שאלה, מי שמתיימר לקרוא את המניעים האישיים של הרב אריאל כדי להתחמק מדיון
הוא הפופוליסט?

עד כאן שאלותיי  מקווה שתתמודד איתן בלי לייחס פרשנויות שונות למניעים שלי לשאול.

 

הרב ישראל יודע מצוין שבכל פורום שהוא לא יהיה לו רוב בעד עליה

(ועכ"פ לא בעד עליית נשים שאפילו בין הרבנים העולים לא יהיה לו רוב).

הוא רואה ערך בקיומו של דיון בנושא, ורוצה לעורר משא ומתן של הלכה בין הרבנים.

לא עניינה אף רב. אני לא יודע מה דעת כל רבני ישראל, אבל אני לא חושב שהמקדש לא מעניין אותם.

זה מה שיוצא מהתגובות שלך.

אין שום רב שטוען שאפשר לבנות היום מקדש חוץ ממנו.

אפשרות א': הם לא מכירים את הערוך לנר, הגרעק"א וכו'.

אפשרות ב': הם מכירים ולא חושבים שאפשר לבנות היום.

תחליט מה האפשרות הנכונה.

הסברתי לך כבר: הרב ליאור והרב אריאל דנו בנושאים האלה.

הרב אריאל לא שכנע את הרב ליאור בשיטתו.

השיטה הזו שכ"כ מכאיבה לך מקדמת חורבן ולא בניין.

אתה מוזמן לרצות דיון של מי שאתה רוצה עם מי שאתה רוצה.

בכל מקרה אני לא הכתובת להצעה שלך.

מנסה להסביר לך למה דיון כזה לא מתקיים (מעבר למה שהתקיים כבר).

אתה לא מוכן לקבל את ההסבר - זכותך.

ומי שחושב שהוא יבנה מקדש בצורה הזו טועה טעות חמורה,

ויוביל לתוצאה ההפוכה.

היחס שלך לת"ח נראה לי בעייתי מאוד,

וניכר עוד יותר בתגובה השניה שלך (קישור להלן),

בה אתה חושב שצריך ללחוץ על גדולי ישראל

כדי שיעשו מה שהציבור רוצה (במקום ההפך).

לענ"ד מחשבות כאלה הן חורבן של התורה.

ואגב, לא חשבתי שאתה הכתובת - צעירים מעל עשרים

הרב גורן היה בהחלט בר פלוגתא של הרב עובדיה.

ואם כבר, ראה את מאמריו של בנו הרב אלקנה ליאור שפורסמו כאן בערוץ.

הוא נוטה יותר לשיטת הרב גורן מאשר לשיטת הרב זלמן קורן (שכיפת הסלע היא קה"ק).

על זה בדיוק כתב לו הרב יהושע כ"ץ במכתבו הגלוי ובמאמרו האחרון שפורסם כאן.

(ערכתי את התגובה הקודמת לפני שהגבת. עיי"ש עוד).

הרב אלקנה מאמר ראשון:

ההליכה בצד המערבי בהר הבית מותרת

בפנים יש קישור נוסף למאמר המלא בוורד

הרב אלקנה מאמר שני:

ההליכה בצד המערבי של הר הבית

מכתב הרב ליאור בעניין הספר "הר הבית כהלכה":

https://rotter.net/forum/scoops1/645507.shtml

מכתב הרב כ"ץ לרב ליאור (מופיע בסוף המאמר):

באיזו זכות אתם מתפללים בהר הבית? - יהדות

תודה

מצד אחד הוא כותב בפירוש שהעיקר הוא כרדב"ז  ולא שיש מקום שווה לשתי השיטות (וחולק על הרב אב"י סליבצקי שטען שלפי הרב ליאור אין הכרע)ושהוא בא במאמר זה לדון רק בדעת הרב גורן ולא בדעת אביו.

מצד שני אכן יש שם דברים מעניינים שאני רוצה לעבור עליהם שוב ביישוב הדעת מול המפות המקוריות בספר  ולראות בעיניים ולא רק בתיאור המפה (למרות שהוא די מפרט)

מה דעת הרב ליאור (האם זה להחמיר כחובה, כחומרא, עיקר הדין, חשש דאו' וכו') הוא לא פירט שם מעבר ל"דעת אבי מורי להחמיר כרב גורן".

ראיות חדשות לשיטת הרב גורן אין שם. ראיות שמחלישות את זיהוי הרדב"ז אין שם. נחכה לספר...

"לנגד עיניו של אאמו"ר עומדת תמיד מפה משורטטת זו, ביודעו שזה החשבון האמיתי". 

אלו היו תגובות ראשונות לקושיות הרב סילבצקי.

הוא התקדם הרבה מאז. היום יש לו הרבה ראיות לרב גורן,

והוא סבור ששיטתו היא העיקר. אבל אכן, נמתין לספר...

" אני שוב מבהיר המפה עמדה לנגד עיני אאמו"ר כמראה מקום. כ"סימן", ולא כ"סיבה" בלשון הישיבתית. הוא התבסס בעיקר על העקרונות כפי שלמד מהמשנה במידות, ירושלמי, רמב"ם ושאר ראשונים ופוסקים."

לא היה רחוק ממה שזכרתי כשקראתי לפני יותר משנתיים.

אכן, אבל ברור מה עמדת הרב באופן כללי, עוד לפני תחילת המחקר.

ולא לשיטת הרב ליאור ואין ללמוד מזה א דעתו. אצטט:

"

בשל אריכות הדברים, ברשות הקוראים אפצל את תגובתי. ובתגובה זו אבהיר רק מה שקשור לקבוצה הראשונה, לעצם שיטתו של הרב גורן בספרו "הר הבית" בשאלה כיצד הוא מיקם את המזבח? ובס"ד בלנ"ד בעתיד אשיב על שאר הטענות. שבוודאי יש להתייחס אליהם במלוא הרצינות.

ולכן לא אתייחס בתגובה זו לקביעת הגבולות המדוייקים על פי אאמו"ר שליט"א משום שאותם ניתן יהיה לקבוע רק בשכלול כל הנתונים ולקיחתם המדוייקת בחשבון. לעת עתה, בקשר לגבולות אחזור ואדגיש את מה שאאמו"ר מדגיש כל השנים שיש להקפיד להצמד למבנים הצמודים לכותל המערבי ככל שניתן, ובכל מקרה בשום אופן אין לסטות מזרחה מן המסלול המקובל (אשר קו המדרגות המערביות של המבנה הקטן בצורת קבר עם כיפה, הנמצא מדרום למרחב שלפני המדרגות המערביות (האמצעיות) של ה'רמה', תוחם אותו ממזרח) ולא להתקרב כלל מעבר לקו זה אל המרחב שלפני המדרגות המערביות האמצעיות של ה'רמה' (אשר בערך כנגד שער הכותנה) משום שבטווח קצר מאד נכנסים כבר בוודאות לחיל ואח"כ ח"ו למקום איסור כרת, לעזרה, לשיטת הרב גורן."

עובד על זה עם אדריכל.

שוב - הטענה העיקרית שלי כאן היא היא שהרב ליאור לא טען גם לפני המחקר שמותר להתקרב במערב ולא התיר מה שהרב גורן אסר.

ראה מה כתבתי:

אתה טועה. הרב ליאור נוקט לחומרה כשתי השיטות. - צעירים מעל עשרים

מהר מיד  

אני לא כתבתי את המאמר... אתה מוזמן לפנות אליו. - צעירים מעל עשרים

שמצד אחד הוא כותב "אאמו"ר סבור שיש חיוב לחשוש לשיטתו. "

ומצד שני כותב "(אני מבהיר זאת כנגד ההבנה המוטעית של הרב אב"י כאילו אאמו"ר מייחס לשתי השיטות הנ"ל משקל הלכתי שווה וכאילו נחלקו במחלוקת מאד עקרונית, דכ"ז אינו" 

את טענתי העיקרית הסברתי; הרב לא התיר מה שהרב גורן אסר בניגוד למה שלכאורה רצה לטעון @ארץ השוקולד.

הרב מחמיר כשתי השיטות. לא נכנס כאן לפינה של ההגדרה המדויקת "חובה, חומרא, עיקר הדין, חשש דאו'" וכו''.

דיוקים ברב אלקנה לא על אחריותי.

מאז נכתבו התשובות הראשוניות לרב סילבצקי הרב אלקנה נכנס לעומק הדברים, וכיום הוא נוטה יותר לדעת הרב גורן מאשר לפני המחקר.

כדי לברר. מהמאמר והתשובות שהבאת משמע שהעיקר כרדבז.

אכן מאז ומתמיד הרב ליאור חשש לרב גורן (כפי הבנתו ולא כפי שהבין את הרב גורן הרב סלבצקי)

כבר כתבתי שמוטב לנו להתרחק מפורום אקו"ח

ניסיתי לשוחח עימו בנושא מספר פעמים.

הוא מקמץ מאוד במתן מידע ומבקש שימתינו בסבלנות שיסיים.

קפצתי אליו לפני זמן מה (טרם הקורונה) לראות קצת במה מדובר.

במחקרו המלא הוא מבסס מאוד את דעת הרב גורן וסבור שהיא העיקר.

כמובן, הוא לא מקל בגלל זה במזרח או בכיוונים אחרים.

את הביסוס לשיטת הגר"ש גורן.

מה שעוד מעניין הוא מבסס את שיטת הרב גורן במיקום המזבח בלבד או גם את המדידות שלו באמה בת 58 ס"מ? כי במאמרים שם הוא מחשב לפי אמת חזו"א. ולשיטת הגרח נאה יש לנו שם עוד כמה מטרים טובים אם לא יותר...

הוא נכנס לכל הסוגיות. לכן זה לוקח כ"כ הרבה זמן...

אבל כאמור, ניאלץ להמתין.

כי מהרב ליאור שמעתי כמה פעמים אמה של 48 ס"מ וכשהוא דן ברב גורן הוא כתב 58. אם אתה אומר שהוא דן בזהזה לא עוזר. תביא מסקנות

!!!! 

(בצחוק כמובן)

על השורה התחתונה באיזה אמה למדוד בהר הבית

אבל שם מאד ברור מה העיקר ומה החומרא.

לגבי דיוקים, יש דיוקים סותרים ולכן אני רוצה לשאול אותו על זה במפורש

על העיקר אנחנו מסכימים... - צעירים מעל עשרים

הוא ממש לא נוטה לרב גורן להיפך, הוא מדגיש שהעיקר כרדבז ויש לחשוש לרב גורן רק  ": "אכן יש להתחשב בדעות אלו ולמדוד לחומרא" ואבאר את כוונתו כלומר ניתן לקבל לחומרא את שיטת הרב גורן רק משום שבדוחק ניתן ליישבה עם המסורת עליה הסתמך הרדב"ז. בכך שנעשה חילוק בתוך "המסורת" בין עיקר ושורש המסורת שמצביעה על כך שאבן זאת שימשה לתעודה גדולה במקדש (כלשון הגרימ"ט) שע"ז אי אפשר לערער. לבין המסורת על מיקומה ושמה המדוייק בתוך בית המקדש. ובזה ניתן לבאר את המסורת או על השתיה או על השיתין. "

אני לא חושב שהציבור צריך ללחוץ על רבותיו.

אני חושב שהתנהלות כזו היא חמורה ובעייתית מאוד.

הרבנים צריכים להוביל את הציבור ולא ההפך,

אבל כבר כתבתי שאתה כנראה חושב שאתה חכם יותר מהם....

מוביל את הרבנים לאחדות, לדיון משותף.
לא להקמת מקדש, לא דרישה לשנות את דעתם כך סתם.

לציבור נמאס לשמוע מרבותיו קריאות של אחדות והטפות מוסר
בזמן שרבותיו אינם רוצים לשבת יחד, עד כדי מצב שאם רב פלוני מגיע לכנס מסויים רב אלמוני מבטל את הגעתו.

ואחת מהטענות שהציבור דורש:
הבה נשוב לימים בהם היה בית דין אליו יכלו להפנות שאלות, בית דין שיש בו מגוון דיעות.
בבית הדין הגדול מסופר שאם היו רוב מטמאין היו מטמאין, רוב מטהרים היו מטהרין
אבל היו דנים ביחד לא כמו היום.

וראה איזה פלא - התורה מצווה "אחרי רבים להטות"
ואני רואה שאתה מדגיש את החשיבות להצמד לדברי גדולי ישראל אז בודאי אתה מכיר את פירוש הספורנו על המקום:

"כשישאלוך חבריך הדינים מה דעתך. לנטת אחרי רבים. לא תהיה תשובתך שראוי לנטות אחרי רבים, אם היו עשרה מזכים ואחד עשר מחיבים...אלא אמר דעתך וסברתך, ולא יספיק לך שתאמר שראוי לנטות אחר דעת הרבים מבלתי שתאמר בזה שום סברא"

בית המקדש כבר בידינו? תגובה למכתבו של הרב ישראל אריאל - יהדות

אני לא יודע כיצד לשים קישור לשם, אז בקצרה.

א.יש הבדל גדול בין לא להסכים עם ההסברים ובין חסרון בהסבר. כמעט כל מי שהתנגד לעליה להר הבית לא הסביר הסבר מפורט למה. עד כדי כך שהרב סלבצקי, חתנו של הגר"א שפירא, הוציא חוברת כדי לחקור למה בדיוק התכוון הגר"א שפירא כשאמר 'ספק כרת'. על כגון זה כותב הרמב"ם. ושם הבאנו עוד מקורות.

ב. סליחה, אבל לי זה נראה כמו התחמקות בצורה נעימה מלדון על הנושא. שהרי הרב אריאל הסביר היטב למה הוא לא הולך אחרי כל החותמים, כיון שאינם מביאים שום טעם. הרב אריאל רוצה לעשות דיון כדי שהנימוקים והטענות יובנו.

לעיתים מרגיש שהרבנים מתבצרים בדעותיהם
ליצור לעצמם קהל תלמידים
שיתבדלו מתלמידים אחרים
שיתבדלו מיחס לשיטות אחרות
שיתבדלו מבירור סוגיות
ועוסקים בסוגיות בעיון על מגדלים הפורחים באוויר
ולא בסוגיות מעשיות
מצד אחד אומרים שבית המקדש לא יפול משמיים

ומצד שני מרחפים השמימה בהתעלמות מדיון הלכתי.

מי שיודע שנימוקיו נכוחים ועומדים - לא יתחמק ממפגש.

מצד אחד טוענים שהרב קוק היה אמנם יחידי בדורו בדיעותיו
ומצד שני טוענים שאם היה פוגש את רוב בני דורו היה מכריע אותם.
אבל בני דורו סברו שאין מה להיפגש, הרי הם צודקים.

אז בואו הפגשו.
אם לא למענכם, למעננו הציבור.



 

את השיעור של הרב סילבצקי בנושא שמעתי עוד כשר' אברום היה בחיים.

ולא אמרתי שזו ראיה מכירעה. השתמשתי בביטוי שכל המשמעות שלו היא יש לך משהו חשוב שלא יודעים? תראה לנו!

רבי עקיבא איגר, הערוך הנר, הרב צבי הירש קלישר, השרידי אש, האגרות משה, הרב שלמה זלמן אויערבך ועוד. (חלקם סברו כמו הרב גורן בכאן וחלקם סברו שניתן לבנות את בית המקדש בימינו ללא נביאים וללא כוהנים מיוחסים, ללא אפר פרה וללא מלך המשיח, אבל בכל מקרה לכלל הפוסקים הללו היה ברור שצריך לדון בעניין באריכות.)

ואם הוא מתכוון לעצם העמותות, נחיה ונראה.

יש מנהג אצל פוסקים שאינני מבין לטעון שאין מקום לדעות שעליהם הם חולקים. (ויצא לי פעם ללמוד במקור חיים השלם שם הוא אמר שיש הטועים וסוברים שמותר לשים לחם שטעון "המוציא" בסעודת בר מצווה עם אורחים שאינם שומרי תורה ומצוות ולא יטלו ידיים, אבל ברור שאסור כי הם לא יטלו ידיים וצריך להביא מזונות. במקרה בהמשך אותו יום למדתי בפניני הלכה שם כתב שיש הטועים וחושבים שאסור להביא לחם שטעון "המוציא" ונטילת ידיים באותו מצב וברור שניתן להביא לחמים הטעונים נטילת ידיים גם אם יש אורחים שלא יקפידו בכך. ואני זוכר שלי זה מאוד צרם, נניח שהרב מלמד לא ראה את דברי הרב חיים דוד הלוי, אבל ברור שהוא ראה פוסקים שסברו כמו הרב חיים דוד הלוי כי הרב חיים דוד הלוי לא נהג להמציא הלכות, וגם הרב חיים דוד הלוי אמנם לא ראה את דברי הרב מלמד, אבל ברור לי שהרב מלמד הסתמך על פוסקים.

למה אי אפשר לומר, יש החולקים עלי אבל אני סובר שזו ההלכה?)

לא שונה בהרבה מהרב גור גלון (עליו טענת שהוא ראש ישיבה. הרב הלל גם זה לא...)

לזה ככפרת עוונות.

מלבד זאת, לעמוד זמן רב בשמש או רוח או אבק, לא מיטיב עם הגוף ההפכפך של הבן אדם...

על חוש הריח שלך. הוא כנראה מפותח מדי!

אלא מה? לקוות שמגיעים מהיכן שהם מגיעים עם ריח של אפטרשייב צרפתי, זה קצת מדע בדיוני. לא?

ואגב, לכבשים יש ריח טוב!

לכל בעלי החיים (חוץ מבואש...) יש ריח טוב!

נעלבתי במקומם!

רק לנו, לבני האדם, יש לפעמים ריח רע. בגלל העבירות שלנו.....

כל הכבוד שאתם עוצרים לטרמפיסטים. זו מצווה. אבל, תזהרו ותבדקו קודם מי הוא הטרמפיסט....ולא בגלל הריח.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.