לא סתם 'עוד'  מחלוקת הלכתית. נקודות מבט לגמרי שונות

לו כשרות המהדרין של הרבנות היתה חזקה מספיק, רוב מוחלט של הבד"צים היו קורסים.

זה פשוט לא קשור להכניס אותו ביניהם.

אגב - יש כאן מניפולציה קטנה; חלק מהחותמות הם לא של גוף כשרות מחוץ לרבנות (צפת, שומרון).

באותה מידה אפשר להביא עוד עשרות חתימות של הרבנויות השונות. כולה סיפור של גרפיקה.

האם יש מצוה בתורה שפספסתי - לקדש את המחלוקת?

המהות הינה לקיים את המצוות. אולי התרגלנו במשך שנות הגלות שהתורה היא דיון פילוסופי פלפלני ותו לא.

וכבר נאמר על תלמידי הלל ושמאי שלא שימשו כל צורכן והירבו מחלוקות בישראל.
אין טעם לקדש את המחלוקת.
יש טעם לדון, גם אם הדיון יתמשך שנים רבות. אבל להגיד שיש כאן משהו מהותי, זו לא סיסמא מתחמקת?
ואם המחלוקת כה מהותית - אדרבה,  האם זה לא דורש לשים בצד את כל העיסוקים הקטנים ושגדולי הדור יקדישו את מלא זמנם למציאת ההכרעה?

 

זה הולך ונעשה מין שאיפה לא ממומשת שלי.

וזה אפילו לא בקטע דתי אצלי.

אשריך על ההפצה. הלוואי ויש דרך רחבה יותר לעזור שיקרה.

זאת אומרת, יש; למשל לדבר עם משמשים של הרבנים המובילים משני הצדדים ולנסות להשפיע.

אבל אני עצלן בשביל לעשות זאת לבדי...

ובדגש על הכותרת: זאת תגובה מקסימה מצד הרב ישראל אריאל.

ולכן כנראה זה לא יקרה בזמן הקרוב.

לא נראה כי היוזמה הנפלאה הזאת תצא לפועל.
ככל שגיל הרבנים עולה, כך דעותיהם מוצקות יותר במקומן ואך טבעי הדבר שכמו כל אדם העולה בגילו ויתקבע במחשבתו גם כאן יקרה אותו דבר.

נראה שתמונת המצב היא שנותנים עדיפות למצב ששועלים מהלכים בו מאשר שנשב ביחד סביב השולחן לדיון.

חבל.

 

יש פה שני הרים שאף אחד לא רואה את השני.

לפעמים אי אפשר ליצור דיבור משותף. אין פה סנהדרין.

אין פה מנהיג בקנה מידה כזה שיסכימו להיות כפופים תחתיו. 

שאין סמכות משותפת - אין אפשרות לדון בענייני פסיקה בצורה משותפת.

אני לא חושב שמדובר פה באגו אישי אלא בתהום שניצבת כעת בין שני צדדים שאי אפשר לגשר בין שניהם. זה גם קורה.

תודה על תגובתך.
אומר את דעתי.
יש מצבים בהם אין הסכמה, כמו כאן.  
יש מצבים בהם יש הסכמה והיא הסכמה שלא להסכים.

מה ההבדל בין שני המצבים?
לא ניתן לקבוע כי ישנה תהום בלתי ניתנת לגישור כאשר לא מביאים את שני ההרים לדיון אחד אפילו.
כאשר יש אי הסכמה לדון 
ברור הדבר כי יש כאן שני הרים, אשר כל אחד מחזיק עצמו כשניר(חרמון) ובצדק.
אותו הר גבוה מקובע במקומו ולא מוכן לשים עצמו כאותו סיני, להיות פתוח לדון ולהתחדד בדברי אלוקים חיים.

כמטאפורה מעולם אחר, שני אנשים/זוג שנמצא בסכסוך, לא יכולים לטעון כי הפער בלתי ניתן לגישור בלא לנסות לגשר.
ואם יש מצב כזה, כנראה שקרה איזה אירוע פלילי חמור שאינו מצדיק פשרה.
האם המחלוקת בין הרבנים הגיעה למצב כה חמור של חוסר מוכנות לשבת ולדון יחד אפילו פעם אחת?
אני באמת שואל ואולי אני תמים.

קריאתו של הרב אריאל 
אם קראתי נכון
להביא עשרה רבנים מכל צד לדיון
דהיינו בואו נדון גם אם נצא ללא הכרעה.
אז בא נראה, בא נראה שיש כאן תהום בלתי ניתנת לגישור לפני שנחליט שזה המצב.


 

אין לי מה להשיב עליהם.

אני מצר על הניתוק הקיים אבל בגלל האמון שאני רוכש לשני הצדדים אני חושב שנקלענו לכך לא בגלל שיקולים אישיים צר אלא משהו אחר שלא מאפשר.

במשך ההסטוריה היו מחלוקות יותר חריפות על דברים הלכתיים הם החרמות, גידופים וכולי..

זאת לא המחלוקת הכי חריפה שהיתה במשך ההטוריה היהודית.

גם המחלוקת של הגר"א על החסידים לא נבעה משיקולים זרים.

והמחלוקת בין המתנגדים לחסידים עשו קרע נורא בעם ישראל.

מצד אחד זה מעורר לבכי. מצד שני, לא נראה לי שנכון גם מצד האמת וגם כדי להתקדם להאשים צד כזה או אחר.

הסברך מנומק.
תודה.
שאלתי,
האין מקום לדון גם בנושא זה?
הסתברות וסיכויים דבר נפלא, ועדיין - זה מצדיק אי דיון?

האם אין מקום לעשות דיון מהי  הדרך לפעול, כדי  למנוע מצב שאיש עושה כרצונו זה מושך לשם וזה לכאן והטלית נקרעת לשניים? או במקרה שלנו שועלים ממשיכים לילך בו ואנו נותרים באפילה ולא יודעים לאן ללכת.
כשאני אומר אנו, אין הכוונה לתלמידי החכמים וכדומה אלא על כלל העם ואנוכי בתוכם שרואה את המצב המביך הזה
רואה שהרבנים לא יודעים לגשת לדיון וחס ושלום נראה שיש כאן שתי תורות.
ממתי ה'סיכויים' הקלושים כדבריך לפיתרון מנעו מהעם היהודי להרים ידיים?
ממתי זה מנע מהתנאים והאמוראים לא לדון ולהתווכח?
מה זה התלמוד הבבלי אם לא דיונים גם על הנושאים הסבוכים ביותר
אז לפעמים יש מושג בגמרא שנקרא תיקו. בסדר. אבל קודם יש לדון לפני שאומרים תיקו.


 

נראה לי כדאי להזהר שמדובר במנהיגים בסדר גודל כזה.

גם אם זה לא יקרה - עצם האמירה של מנהיג לרצון לדו שיח היא משמעותית מאוד.

היא מעבירה מסר מאוד חזק והיא גם נכונה מצד האמת. היא צריכה להשמע.

רעיונך דורש בירור.
כיצד ניתן להפעיל לחץ ציבורי על רבנים?

תראה - מבין השיטים של הדיון הזה המסקנה המתבקשת שרק אירוע חיצוני מיוחד ידחוק ברבנים לשבת ולדון.
בדיוק כמו מדינת ישראל, שמחילה את ריבונותה רק כאשר חרב מונחת על צווארה.

יתכן והלחץ יבוא מצד הציבור.
לדעתי צריך להכשיר את הדיעות של הציבור לשם כך, וזו משימה שתדרוש זמן ושיתף פעולה של דמויות שדבריהם נשמע, עיתונאים וכו'.
אפתח אני  ברעיון שכזה.

אחד מהדברים הכואבים לי - רבנים שמדברים עם בני נוער לפני תשעה באב :" מה אנו יכולים לעשות כדי לקדם את בניין המקדש".
זהו השיעור הקלאסי שנותנים לא מעט רבנים.
אולי הגיע הזמן ש'בני הנוער' יפנו את השאלה כלפי הרבנים - "מה אתם יכולים לעשות כדי לקדם את בניין המקדש".
או במילים אחרות :" אולי הפיתרון נמצא אצלכם לו רק תואילו בטובכם להתכנס".

ואתם יודעים מה?
עם כזו התנהלות של גדולי הדור,
גם אני מתחיל להשתכנע שיותר הגיוני שבית המקדש יפול מהשמיים
לפני שהרבנים ישבו יחד.
 

האשמות חריפות?
אין לי בעיה עם זה.
כבר ראינו איזה נזק נגרם לאורך ההיסטוריה בגלל שנאת החינם הזו

הליכה אחרי הרוב - כן, דיון הלכתי פנים אל פנים - כן.

אבל רוב צריך להיות מתוך הפוסקים הראויים להכריע בשאלה הזו, (ואולי מתוך נציגות שלהם).

אבל איפה מצאנו לבחור מראש מספר שווה לכל אחת מהשיטות?

והאם ניישם את השיטה הזו לכל מחלוקת הלכתית, למשל ניקח עשרה רבנים שאוסרים לאכול חמץ שנמכר לגוי אחר הפסח, ועשרה שמתירים, ויו"ר המקובל על שני הצדדים?

וכעת יש לנו מדינה וללא פסיקה לאומית וזה לא דבר פשוט.

אפשר לנסות לקבל מודלים שונים של כל מי פסיקות לאומיות שהם לא סנהדרין.

מבחינה עקרנוית - בודאי שזה מבורך.

מבחינה מציאותית - זזה לא סביר במצב הנוכחי.

להגדיל תורה ולהאדיר, או כדי שהם יביאו את הנימוקים בעד ונגד בצורה מסודרת, ואח"כ שאר הרבנים יוכלו ללמוד שתי הדעות ולהכריע, אז הגיוני לקחת נציגות שווה משני הצדדים.

אבל אם אתה רוצה הכרעה ע"פ רוב, זה לא שייך בכלל בדרך הזו, כמו שלא שייך לעשות זה זה בשאלות הלכתיות אחרות, וכמו שלא שייך לעשות את זה בהכרעות דמוקרטיות.

אם אי אפשר לכנס את כולם, אפשר לכנס נציגים שמוסכם על כלל תלמידי החכמים שהם גדולי הפוסקים, והם ישמעו את סברותיהם של אלה שעסקו בנושא, כולל תלמיד בפני רבו אם יש לו מה להוסיף, ויכריעו.

אם אי אפשר לעשות גם את זה [בגלל שאין הסכמה מי אותם תלמידי חכמים, או כי אין להם פנאי לעיין בשאלות האלה ולהכריע, או מסיבות אחרות] אז אין אפשרות להכריע בדרך הזו.

היא איננה דמוקרטית - מאותה סיבה שלא דמוקרטי לבחור עשרה תומכי אידאולוגיית ימין, ועשרה תומכי אידאולוגית שמאל, ונציג מוסכם על שני הצדדים, וכך להכריע, כתחליף לבחירות יחסיות.

אתה חושב שזו דרך טובה לנהל דיון מנומק - אולי. 

אבל מסקנות של הרוב מתוך קבוצה לא מייצגת שניהלה דיון מנומק, לא יוצרות הכרעה שמחייבת את כל החכמים. זו לא הכרעת רוב, זו הכרעת מיעוט, שאין הצדקה לכפות אותה על הרוב.

אם הדיון של הקבוצה הזו יוסיף נימוקים שיהיו חשובים לדיון ההלכתי, אז יהיה צריך ללמוד אותם, ושאר הפוסקים ישקלו אותם כשהם באים להכריע.

אין לה סמכות להחליט שמסקנותיה יחייבו את כולם.

[ולכן גם, א"א להצטרף מראש לקבוצה כזו שזו המטרה המוצהרת שלה]

הדוגמא שלי הייתה חמץ שנמכר לגוי במכירה הנהוגה כיום, שמקצת הפוסקים סוברים שאסור לאכלו אחר הפסח. האם בשאלה זו תסכים שההכרעה תהיה ע"י עשרה פוסקים שסוברים שהדבר אסור, ועשרה שסוברים שמותר, ויו"ר שיכריע?

הוא זה שצריך להסביר למה כולם כפופים לקבוצה שלו. ואם הטענה שלו היא שהרוב של הקבוצה שלו מייצג את רוב הרבנים, הוא זה שצריך להסביר איך הוא יודע למדוד שהקבוצה מייצגת.

בשיטה הזו, אתה נותן לשתי הדיעות ייצוג שווה, ולדעות שרק מיעוט קטן סובר כמותן, את אותו משקל של דעת הרוב. מספיק שאחד מנציגי דעת הרוב ישתכנע מדעת המיעוט, כדי להכפיף את רוב חכמי ישראל ואת כלל הציבור, לדעה שהייתה ונשארה דעת מיעוט בקרב כלל הפוסקים.

והמטרה היא להוציא ספר עם נימוקי האוסרים והמתירים, השיטה של מסקנה שמחייבת כלל משתתפי הדיון היא רק מזיקה.

קודם כל, היא פוגעת בנכונות להשתתף בגוף כזה, ובצדק.

שנית, אין חשיבות רבה לכך שדיעה מסויימת היא דעת 11 מחברי הגוף הזה, ודיעה שנייה היא רק דעת 10 מהם, אם הרוב מחייב רק את החברים עצמם. החשיבות היא לנימוקים.

ולכן המטרה צריכה להיות, בנקודות שנשארו במחלוקת, הבאת נימוקי שני הצדדים באופן טוב, כאשר נקודת המחלוקת ברורה לחולקים, והם מסכימים שהעמדות הוצגו בהוגנות.

מסקנה סופית מלאכותית, רק תפגע במעמדו של הספר כמייצג הוגן של הדיעות.

זה נכון בין הכוונה היא להוציא ספר, וההחלטה תחייב את משתתפי האסיפה בלבד, כפי שנטען קודם, וזה נכון שבעתיים אם המטרה להוציא החלטה מחייבת לכלל הציבור, והספר ינמק אותה, כפי שאני הבנתי את הדברים.

באופן דומה יחסית למה שהוצע, אז כפי שכתבתי -

המטרה צריכה להיות, בנקודות שנשארו במחלוקת, הבאת נימוקי שני הצדדים באופן טוב, כאשר נקודת המחלוקת ברורה לחולקים, והם מסכימים שהעמדות הוצגו בהוגנות, ובלי מסקנה.

זו שיטה שיכולה להיות טובה אך קשה ליישום.

יותר מעשי, אך פחות טוב, זו אסופת מאמרים של כותבים רציניים משני הצדדים.

זמן.

לנהל דיון רציני על כל טיעון וטיעון עם מישהו נוסף (שלא לדבר על קבוצה) ולכתוב, לוקח הרבה יותר זמן מלכתוב לבד ספר מהתחלה ועד הסוף.

וכשתלמיד חכם כותב ספר לבד, הוא מטבע הדברים הרבה יותר גמיש למצוא לעצמו שעות פנויות להקדיש לעבודה, מאשר כאשר צריך לתאם שעות בין קבוצה של תלמידי חכמים שמסוגלים לעשות עבודה רצינית, ומי שמסוגל לעשות עבודה רצינית בדרך כלל לא פנוי.

וזו לא הבעיה היחידה.

על הגר"ש גורן והגר"ד ליאור (להבחל"ח). הזוי.

אלא אם כן אתה מכיר את שמותיהם של הלל וויס והרב אלון רק מפרסומים שונים ולא יודע עליהם יותר מידי...

כנראה אנחנו צריכים להתכתב מחוץ לפורום אקו"ח.

כי אם זכורני שכבר היו כמה פעמים כאלו

הרב ישראל לא הציע בית דין. הוא הציע עימות פומבי. קרא היטב מה כתב.

הוא הרי לא באמת מתכוון להשתכנע ולסגור את ארגוני המקדש,

וגם לא באמת חושב שרבני ה"ה ישתכנעו לעלות להר...

המטרה היא לא להגיע להכרעה (שהרי די ברור לאיזה צד יכריע הרב לאו...)

אלא לשכנע את הציבור שאין לצד השני טענות חזקות.

הלוואי שאני טועה.

איך כתב @ארץ השוקולד?

"וזה בדיוק הנקודה הכואבת, שיש כאלה שהחליטו שהם יודעים מה האמת

והם אפילו לא מוכנים לדון ולראות שמא האמת אצל האחר".

יש תח"י קטע מראיון עם הרב גורן (ראשון העולים להר!)

בו הוא מתבטא בחריפות רבה נגד פעילות מכון המקדש,

וגם הרב ליאור הבהיר לאחרונה שלדעתו אין היתכנות הלכתית להקים מקדש.

לא חושב שבין עשרת הרבנים שיביא *הרב ישראל* יש רוב לעמדות *שלו*, והוא יודע זאת.

ועוד הערה: הקטע ההזוי הוא שיש מי שחושב שהרב גור גלון ראוי לשבת בבי"ד כזה.

מותר לי לבחור לפרסם היום.

מניח שגם אתה לא יודע לומר אם היה מתבטא כך היום.

ברשותך, אני גוזר ושומר היסטוריה. - צעירים מעל עשרים

שפתאום אתה אומר דברים נכונים

אני אומר אותם כבר שנים...

כנראה אתה התחלת להקשיב

שהערתי כבר), מחילה על הכפילות, אבל יש טיפה שנוסף בכל אחד

המעניין הוא  שאצל הרבנים הציונים דתיים שמתנגדים לעלייה להר הבית
מתגלה עובדה מפליאה.

שמעתי מספר רבנים כאלו המתנגדים לעלייה
שכאשר נשאלו מספר פעמים מדוע אם רוב הרבנים התנגדו לציונות והרב קוק היה בדעת מיעוט(בכל מיני סוגיות)
הולכים כל זאת לפי הרב קוק ולא לפי הרוב?

התשובה הגורפת הייתה - שלא היה מדובר ברוב משום שלא היה דיון בינהם
אילו היה דיון הרב קוק היה מכריע את דעותיהם ומשכנע אותם. עד כאן תשובתם.

אתם מבינים מה הולך כאן?
כאשר אנו מגיעים לסוגיית הר הבית לפתע הם לא מוכנים לדון עם מי שחושב אחרת
וכולנו יודעים שהרב שחושב אחרת(הרב אריאל) אינו 'בור ועם הארץ' אלא 'בור סוד' ששווה לדון עימו.


אולי חוסר המוכנות לשבת בדיון והאמירה שיש רוב נגד העליה
הינה פרדוקסאלית
ביחס לצדקת הרב קוק ביחס ל'רוב' רבני הדור שלו?



 

תודה על  הנימוקים
 וציון  המקורות בצורה מסודרת כפי שרשמת.

לגבי סעיף א', מעניין ששמעתי מתלמידי הרב צבי יהודה גם תשובה אחרת(זאת שציינתי) שכאשר יש רוב בנושא מסויים אבל הרוב לא השתתף בדיון עם  דעת המיעוט זה כאילו שאין רוב.

שורה תחתונה - אשמח מאוד לתשובה ברורה :

אתה אומר שבגלל שנכתבו דיעות רבות של ענקי תורה נגד העלייה,
אין טעם לדיון?

או שאתה טוען שבמקורות שציינת יש התייחסות לשאלות וטענות הרב ישראל אריאל 
ולכן אין טעם לדון בשנית?

או שאין התייחסות לטענות הרב ישראל אריאל, ואין צורך להתייחס אליו?


 

(ומקווה שאתה ו@אריאל יוסף לא תיעלבו, כי לא זו המטרה)

"מרגניתא טבא" היא לא ראיון חריף שבו רב גדול אמר שהוא נגד משהו, ה"מרגניתא טבא" הן הספרים שנכתבו באריכות ובלמדנות בנושא ובכללם:

ה"דרישת ציון" של הרב צבי הירש קלישר שם דן בנושא עם גדולי האחרונים (ובכללם רבי עקיבא איגר והערוך לנר) כי הם הבינו שראוי לדון בדברים במשא ומתן העוסק בדברי תורתנו ועם נתינת כבוד זה לזה. ועוד ספרים כגון "הר הבית" של הרב שלמה גורן, "אל הר המור" ו"אל גבעת הלבונה" של הרבנים יצחק שפירא והרב יוסף פלאי. תשובותיהם הארוכות והמפורטות של גדולי הדור הקודם, כגון התשובות ב"שרידי אש", "אגרות משה", "הר צבי" ובשו"ת של הרב שלמה זלמן אויערבך העוסקים כולם בשאלה של בניין המקדש וחידוש הקרבנות בעת הזו.

שנית, ביחס לרמת תלמידי החכמים, מודה ומתוודה שאינני מכיר אישית את הרב הלל וייס ואת הרב גור גלון, אבל נראה לי שאם הרב אליעזר מלמד העביר את ראשות הישיבה ממנו לרב גור גלון כנראה שהוא לא חושב שהרב גור גלון קטלא קניא.

ובכל מקרה, זה ממש לא משנה מבחינתי מה בדיוק רמת כל רב, אלא שגדולי ישראל יסכימו לדון זה עם זה.

דבר שמאוד מצער אותי שלא קורה בנושא זה ובכל נושא הלכתי. (כל כנסי האחדות שאני ראיתי בשנים האחרונות היו כדי להוציא זרם זה או אחר מתוך האחדות ולא באמת במטרה לדון בנושא שעליו הרבנים חלוקים יחד)

ואסיים בדברי מרצה שלי ביחס למחלוקת מדעית מסוימת ומקווה שנזכה לחשוב ככה גם בדברי תורה "ואתם מבינים שאם דמויות כאלה התווכחו במשך הרבה זמן בנושא, כנראה שיש מה להתלבט בנושא וזה לא ברור ישר מה עדיף." (באותו מקרה אכן הכריעו בסוף מדעית, אבל זה כי הם דנו בנושא באמת)

הוא "העביר את ראשות הישיבה" באופן פיקטיבי לחלוטין

למישהו צעיר שיהיה כפוף אליו לחלוטין,

בגלל שבעבר ביטלו לו את ההסדר בעקבות אמירות שלו.

הוא לא באמת ראש ישיבה שם. רק על הנייר.

ראש הישיבה שם הוא הרב אליעזר מלמד,

אלא שכשהוא אינו נושא בתואר באופן רשמי

הוא יכול להתבטא בחופשיות בלי לחשוש שיתנכלו לישיבה.

מחברי הספרים "אל הר המור" ו-"אל גבעת הלבונה" מתנגדים להקמת מקדש בימינו.

מספרו של הרב גורן ג"כ הביאו לך כאן ציטוט בנושא, וגם הוא היה נגד באופו נחרץ.

הם ראו את דברי גדולי הדורות שלפניהם

שדנו בנושא באופן תאורטי מאוד (הרבה יותר מהדיונים בזמננו),

והגיעו למסקנות ברורות וחד משמעיות.

הרב ישראל אריאל הוא החריג כאן

וברור מה תהיה ההכרעה בנושא בכל פורום שהוא.

אתה מוזמן לעיין בעותק "דרישת ציון" שלי ולהחליט אם פתחתי אותו.

אמנם עבר זמן מאז, אבל אני מרשה לעצמי לשער שפתחתי אותו לפניך

(הערה בשולי הגיליון שכתבתי אז מלמדת שהתחלתי בער"ח שבט תש"ע).

אבל עזוב אותי. אני באמת לא הנושא כאן ולא בר הכי לחוות דעה.

אני מקווה שהרב גורן לא חשוד אצלך כמי שלא עיין בהם,

ואחרי עיונו כתב שהדיבורים בנושא הם דברים בטלים.

בניגוד אליהם, השאלה מבחינתו כבר התחילה לכת לכיוון מעשי,

ובכל זאת זו היתה הכרעתו כרב ראשי לישראל,

שראה את ההר בעיניו (ולא על אדמת אירופה...).

גם הרב ליאור לא חשוד כמי שלא עיין בהם,

וכמדומה שההתנהלות סביב נושא כיום בהחלט מונחת לפתחו,

והוא קיבל הכרעה. גם אם היא לא נראית לרב ישראל.

הרב ישראל דן בנושאים הללו עם הרב ליאור,

לא שכנע אותו ולא קיבל את הכרעתו.

גם לו יצויר שיתאספו רבנים אחרים **התומכים** בעליה,

יהיה לו קשה מאוד למצוא תמיכה במהלכיו.

הוא לא באמת חושב לרגע לקבל הכרעה שונה משלו בנושא.

ממילא כל הדיבורים **המעשיים בימינו** הם דברים בטלים.

לא הדיונים התאורטיים לפני כמה דורות.

לגבי דרישת ציון - אני מבין שהשתכנעת...

היחיד שחושב שיש היתכנות זה הרב ישראל אריאל. הוא היחיד.

הוא לא שכנע אף אחד. גם את הרב ליאור לא הצליח לשכנע.

ברור מה תהיה ההכרעה והוא לא מוכן לקבל אותה.

מוכן לקבל את ההכרעה
מדוע אם כן הוא היחיד שמוכן לשבת 
לדיון עם הכרעה?

אשמח באמת שתאיר את עיניי מה אני לא רואה שאתה כן.

הוא מבין שהצד שמסכים לדיון נתפס כזה שצודק

והצד שלא מסכים לדיון הוא הצד שחושש ממנו.

מה הוא יודע?
 

אין לי פוזיציה בעניין אני גם לא כל כך בקיא בו כמו שנשמע ממך.
מנסה באמת לברר. אשמח שתעזור.
מצד אחד נראה שהרב אריאל חותר לדיונים מצד שני הרבנים לא מעוניינים.

אתה טוען פה טענה שהיא פרשנות למניע של הרב אריאל.
אני לא יכול לפסול את זה ואני לא יכול לאשר את זה בוודאות, ומניח שגם אתה לא.

אני כן יכול לשאול- 
מה ימנע מצב שלעתיד לבוא
כשיהיה דיון חשוב בנושא X
ויהיו רוב בעד ומיעוט נגד,

המיעוט יבקש דיון אלא שהרוב שבעד לא יסכים לדון עימו ,בטענה שכל רצונו של המיעוט זה לעשות פופוליזם זול של 'תראו אני מוכן לדון' ולכן אני צודק.

תענה לי, כי אין לדבר סוף
כך כל פעם הרוב יוכל להמנע מדיון אמיתי, ותמיד יהיה לו קל לעשות את זה
הכי 'להאשים את המיעוט בפופוליזם ולעוור את הציבור מלראות את הטיעונים.

ואולי, רק שאלה, מי שמתיימר לקרוא את המניעים האישיים של הרב אריאל כדי להתחמק מדיון
הוא הפופוליסט?

עד כאן שאלותיי  מקווה שתתמודד איתן בלי לייחס פרשנויות שונות למניעים שלי לשאול.

 

הרב ישראל יודע מצוין שבכל פורום שהוא לא יהיה לו רוב בעד עליה

(ועכ"פ לא בעד עליית נשים שאפילו בין הרבנים העולים לא יהיה לו רוב).

הוא רואה ערך בקיומו של דיון בנושא, ורוצה לעורר משא ומתן של הלכה בין הרבנים.

לא עניינה אף רב. אני לא יודע מה דעת כל רבני ישראל, אבל אני לא חושב שהמקדש לא מעניין אותם.

זה מה שיוצא מהתגובות שלך.

אין שום רב שטוען שאפשר לבנות היום מקדש חוץ ממנו.

אפשרות א': הם לא מכירים את הערוך לנר, הגרעק"א וכו'.

אפשרות ב': הם מכירים ולא חושבים שאפשר לבנות היום.

תחליט מה האפשרות הנכונה.

הסברתי לך כבר: הרב ליאור והרב אריאל דנו בנושאים האלה.

הרב אריאל לא שכנע את הרב ליאור בשיטתו.

השיטה הזו שכ"כ מכאיבה לך מקדמת חורבן ולא בניין.

אתה מוזמן לרצות דיון של מי שאתה רוצה עם מי שאתה רוצה.

בכל מקרה אני לא הכתובת להצעה שלך.

מנסה להסביר לך למה דיון כזה לא מתקיים (מעבר למה שהתקיים כבר).

אתה לא מוכן לקבל את ההסבר - זכותך.

ומי שחושב שהוא יבנה מקדש בצורה הזו טועה טעות חמורה,

ויוביל לתוצאה ההפוכה.

היחס שלך לת"ח נראה לי בעייתי מאוד,

וניכר עוד יותר בתגובה השניה שלך (קישור להלן),

בה אתה חושב שצריך ללחוץ על גדולי ישראל

כדי שיעשו מה שהציבור רוצה (במקום ההפך).

לענ"ד מחשבות כאלה הן חורבן של התורה.

ואגב, לא חשבתי שאתה הכתובת - צעירים מעל עשרים

הרב גורן היה בהחלט בר פלוגתא של הרב עובדיה.

ואם כבר, ראה את מאמריו של בנו הרב אלקנה ליאור שפורסמו כאן בערוץ.

הוא נוטה יותר לשיטת הרב גורן מאשר לשיטת הרב זלמן קורן (שכיפת הסלע היא קה"ק).

על זה בדיוק כתב לו הרב יהושע כ"ץ במכתבו הגלוי ובמאמרו האחרון שפורסם כאן.

(ערכתי את התגובה הקודמת לפני שהגבת. עיי"ש עוד).

הרב אלקנה מאמר ראשון:

ההליכה בצד המערבי בהר הבית מותרת

בפנים יש קישור נוסף למאמר המלא בוורד

הרב אלקנה מאמר שני:

ההליכה בצד המערבי של הר הבית

מכתב הרב ליאור בעניין הספר "הר הבית כהלכה":

https://rotter.net/forum/scoops1/645507.shtml

מכתב הרב כ"ץ לרב ליאור (מופיע בסוף המאמר):

באיזו זכות אתם מתפללים בהר הבית? - יהדות

תודה

מצד אחד הוא כותב בפירוש שהעיקר הוא כרדב"ז  ולא שיש מקום שווה לשתי השיטות (וחולק על הרב אב"י סליבצקי שטען שלפי הרב ליאור אין הכרע)ושהוא בא במאמר זה לדון רק בדעת הרב גורן ולא בדעת אביו.

מצד שני אכן יש שם דברים מעניינים שאני רוצה לעבור עליהם שוב ביישוב הדעת מול המפות המקוריות בספר  ולראות בעיניים ולא רק בתיאור המפה (למרות שהוא די מפרט)

מה דעת הרב ליאור (האם זה להחמיר כחובה, כחומרא, עיקר הדין, חשש דאו' וכו') הוא לא פירט שם מעבר ל"דעת אבי מורי להחמיר כרב גורן".

ראיות חדשות לשיטת הרב גורן אין שם. ראיות שמחלישות את זיהוי הרדב"ז אין שם. נחכה לספר...

"לנגד עיניו של אאמו"ר עומדת תמיד מפה משורטטת זו, ביודעו שזה החשבון האמיתי". 

אלו היו תגובות ראשונות לקושיות הרב סילבצקי.

הוא התקדם הרבה מאז. היום יש לו הרבה ראיות לרב גורן,

והוא סבור ששיטתו היא העיקר. אבל אכן, נמתין לספר...

" אני שוב מבהיר המפה עמדה לנגד עיני אאמו"ר כמראה מקום. כ"סימן", ולא כ"סיבה" בלשון הישיבתית. הוא התבסס בעיקר על העקרונות כפי שלמד מהמשנה במידות, ירושלמי, רמב"ם ושאר ראשונים ופוסקים."

לא היה רחוק ממה שזכרתי כשקראתי לפני יותר משנתיים.

אכן, אבל ברור מה עמדת הרב באופן כללי, עוד לפני תחילת המחקר.

ולא לשיטת הרב ליאור ואין ללמוד מזה א דעתו. אצטט:

"

בשל אריכות הדברים, ברשות הקוראים אפצל את תגובתי. ובתגובה זו אבהיר רק מה שקשור לקבוצה הראשונה, לעצם שיטתו של הרב גורן בספרו "הר הבית" בשאלה כיצד הוא מיקם את המזבח? ובס"ד בלנ"ד בעתיד אשיב על שאר הטענות. שבוודאי יש להתייחס אליהם במלוא הרצינות.

ולכן לא אתייחס בתגובה זו לקביעת הגבולות המדוייקים על פי אאמו"ר שליט"א משום שאותם ניתן יהיה לקבוע רק בשכלול כל הנתונים ולקיחתם המדוייקת בחשבון. לעת עתה, בקשר לגבולות אחזור ואדגיש את מה שאאמו"ר מדגיש כל השנים שיש להקפיד להצמד למבנים הצמודים לכותל המערבי ככל שניתן, ובכל מקרה בשום אופן אין לסטות מזרחה מן המסלול המקובל (אשר קו המדרגות המערביות של המבנה הקטן בצורת קבר עם כיפה, הנמצא מדרום למרחב שלפני המדרגות המערביות (האמצעיות) של ה'רמה', תוחם אותו ממזרח) ולא להתקרב כלל מעבר לקו זה אל המרחב שלפני המדרגות המערביות האמצעיות של ה'רמה' (אשר בערך כנגד שער הכותנה) משום שבטווח קצר מאד נכנסים כבר בוודאות לחיל ואח"כ ח"ו למקום איסור כרת, לעזרה, לשיטת הרב גורן."

עובד על זה עם אדריכל.

שוב - הטענה העיקרית שלי כאן היא היא שהרב ליאור לא טען גם לפני המחקר שמותר להתקרב במערב ולא התיר מה שהרב גורן אסר.

ראה מה כתבתי:

אתה טועה. הרב ליאור נוקט לחומרה כשתי השיטות. - צעירים מעל עשרים

מהר מיד  

אני לא כתבתי את המאמר... אתה מוזמן לפנות אליו. - צעירים מעל עשרים

שמצד אחד הוא כותב "אאמו"ר סבור שיש חיוב לחשוש לשיטתו. "

ומצד שני כותב "(אני מבהיר זאת כנגד ההבנה המוטעית של הרב אב"י כאילו אאמו"ר מייחס לשתי השיטות הנ"ל משקל הלכתי שווה וכאילו נחלקו במחלוקת מאד עקרונית, דכ"ז אינו" 

את טענתי העיקרית הסברתי; הרב לא התיר מה שהרב גורן אסר בניגוד למה שלכאורה רצה לטעון @ארץ השוקולד.

הרב מחמיר כשתי השיטות. לא נכנס כאן לפינה של ההגדרה המדויקת "חובה, חומרא, עיקר הדין, חשש דאו'" וכו''.

דיוקים ברב אלקנה לא על אחריותי.

מאז נכתבו התשובות הראשוניות לרב סילבצקי הרב אלקנה נכנס לעומק הדברים, וכיום הוא נוטה יותר לדעת הרב גורן מאשר לפני המחקר.

כדי לברר. מהמאמר והתשובות שהבאת משמע שהעיקר כרדבז.

אכן מאז ומתמיד הרב ליאור חשש לרב גורן (כפי הבנתו ולא כפי שהבין את הרב גורן הרב סלבצקי)

כבר כתבתי שמוטב לנו להתרחק מפורום אקו"ח

ניסיתי לשוחח עימו בנושא מספר פעמים.

הוא מקמץ מאוד במתן מידע ומבקש שימתינו בסבלנות שיסיים.

קפצתי אליו לפני זמן מה (טרם הקורונה) לראות קצת במה מדובר.

במחקרו המלא הוא מבסס מאוד את דעת הרב גורן וסבור שהיא העיקר.

כמובן, הוא לא מקל בגלל זה במזרח או בכיוונים אחרים.

את הביסוס לשיטת הגר"ש גורן.

מה שעוד מעניין הוא מבסס את שיטת הרב גורן במיקום המזבח בלבד או גם את המדידות שלו באמה בת 58 ס"מ? כי במאמרים שם הוא מחשב לפי אמת חזו"א. ולשיטת הגרח נאה יש לנו שם עוד כמה מטרים טובים אם לא יותר...

הוא נכנס לכל הסוגיות. לכן זה לוקח כ"כ הרבה זמן...

אבל כאמור, ניאלץ להמתין.

כי מהרב ליאור שמעתי כמה פעמים אמה של 48 ס"מ וכשהוא דן ברב גורן הוא כתב 58. אם אתה אומר שהוא דן בזהזה לא עוזר. תביא מסקנות

!!!! 

(בצחוק כמובן)

על השורה התחתונה באיזה אמה למדוד בהר הבית

אבל שם מאד ברור מה העיקר ומה החומרא.

לגבי דיוקים, יש דיוקים סותרים ולכן אני רוצה לשאול אותו על זה במפורש

על העיקר אנחנו מסכימים... - צעירים מעל עשרים

הוא ממש לא נוטה לרב גורן להיפך, הוא מדגיש שהעיקר כרדבז ויש לחשוש לרב גורן רק  ": "אכן יש להתחשב בדעות אלו ולמדוד לחומרא" ואבאר את כוונתו כלומר ניתן לקבל לחומרא את שיטת הרב גורן רק משום שבדוחק ניתן ליישבה עם המסורת עליה הסתמך הרדב"ז. בכך שנעשה חילוק בתוך "המסורת" בין עיקר ושורש המסורת שמצביעה על כך שאבן זאת שימשה לתעודה גדולה במקדש (כלשון הגרימ"ט) שע"ז אי אפשר לערער. לבין המסורת על מיקומה ושמה המדוייק בתוך בית המקדש. ובזה ניתן לבאר את המסורת או על השתיה או על השיתין. "

אני לא חושב שהציבור צריך ללחוץ על רבותיו.

אני חושב שהתנהלות כזו היא חמורה ובעייתית מאוד.

הרבנים צריכים להוביל את הציבור ולא ההפך,

אבל כבר כתבתי שאתה כנראה חושב שאתה חכם יותר מהם....

מוביל את הרבנים לאחדות, לדיון משותף.
לא להקמת מקדש, לא דרישה לשנות את דעתם כך סתם.

לציבור נמאס לשמוע מרבותיו קריאות של אחדות והטפות מוסר
בזמן שרבותיו אינם רוצים לשבת יחד, עד כדי מצב שאם רב פלוני מגיע לכנס מסויים רב אלמוני מבטל את הגעתו.

ואחת מהטענות שהציבור דורש:
הבה נשוב לימים בהם היה בית דין אליו יכלו להפנות שאלות, בית דין שיש בו מגוון דיעות.
בבית הדין הגדול מסופר שאם היו רוב מטמאין היו מטמאין, רוב מטהרים היו מטהרין
אבל היו דנים ביחד לא כמו היום.

וראה איזה פלא - התורה מצווה "אחרי רבים להטות"
ואני רואה שאתה מדגיש את החשיבות להצמד לדברי גדולי ישראל אז בודאי אתה מכיר את פירוש הספורנו על המקום:

"כשישאלוך חבריך הדינים מה דעתך. לנטת אחרי רבים. לא תהיה תשובתך שראוי לנטות אחרי רבים, אם היו עשרה מזכים ואחד עשר מחיבים...אלא אמר דעתך וסברתך, ולא יספיק לך שתאמר שראוי לנטות אחר דעת הרבים מבלתי שתאמר בזה שום סברא"

בית המקדש כבר בידינו? תגובה למכתבו של הרב ישראל אריאל - יהדות

אני לא יודע כיצד לשים קישור לשם, אז בקצרה.

א.יש הבדל גדול בין לא להסכים עם ההסברים ובין חסרון בהסבר. כמעט כל מי שהתנגד לעליה להר הבית לא הסביר הסבר מפורט למה. עד כדי כך שהרב סלבצקי, חתנו של הגר"א שפירא, הוציא חוברת כדי לחקור למה בדיוק התכוון הגר"א שפירא כשאמר 'ספק כרת'. על כגון זה כותב הרמב"ם. ושם הבאנו עוד מקורות.

ב. סליחה, אבל לי זה נראה כמו התחמקות בצורה נעימה מלדון על הנושא. שהרי הרב אריאל הסביר היטב למה הוא לא הולך אחרי כל החותמים, כיון שאינם מביאים שום טעם. הרב אריאל רוצה לעשות דיון כדי שהנימוקים והטענות יובנו.

לעיתים מרגיש שהרבנים מתבצרים בדעותיהם
ליצור לעצמם קהל תלמידים
שיתבדלו מתלמידים אחרים
שיתבדלו מיחס לשיטות אחרות
שיתבדלו מבירור סוגיות
ועוסקים בסוגיות בעיון על מגדלים הפורחים באוויר
ולא בסוגיות מעשיות
מצד אחד אומרים שבית המקדש לא יפול משמיים

ומצד שני מרחפים השמימה בהתעלמות מדיון הלכתי.

מי שיודע שנימוקיו נכוחים ועומדים - לא יתחמק ממפגש.

מצד אחד טוענים שהרב קוק היה אמנם יחידי בדורו בדיעותיו
ומצד שני טוענים שאם היה פוגש את רוב בני דורו היה מכריע אותם.
אבל בני דורו סברו שאין מה להיפגש, הרי הם צודקים.

אז בואו הפגשו.
אם לא למענכם, למעננו הציבור.



 

את השיעור של הרב סילבצקי בנושא שמעתי עוד כשר' אברום היה בחיים.

ולא אמרתי שזו ראיה מכירעה. השתמשתי בביטוי שכל המשמעות שלו היא יש לך משהו חשוב שלא יודעים? תראה לנו!

רבי עקיבא איגר, הערוך הנר, הרב צבי הירש קלישר, השרידי אש, האגרות משה, הרב שלמה זלמן אויערבך ועוד. (חלקם סברו כמו הרב גורן בכאן וחלקם סברו שניתן לבנות את בית המקדש בימינו ללא נביאים וללא כוהנים מיוחסים, ללא אפר פרה וללא מלך המשיח, אבל בכל מקרה לכלל הפוסקים הללו היה ברור שצריך לדון בעניין באריכות.)

ואם הוא מתכוון לעצם העמותות, נחיה ונראה.

יש מנהג אצל פוסקים שאינני מבין לטעון שאין מקום לדעות שעליהם הם חולקים. (ויצא לי פעם ללמוד במקור חיים השלם שם הוא אמר שיש הטועים וסוברים שמותר לשים לחם שטעון "המוציא" בסעודת בר מצווה עם אורחים שאינם שומרי תורה ומצוות ולא יטלו ידיים, אבל ברור שאסור כי הם לא יטלו ידיים וצריך להביא מזונות. במקרה בהמשך אותו יום למדתי בפניני הלכה שם כתב שיש הטועים וחושבים שאסור להביא לחם שטעון "המוציא" ונטילת ידיים באותו מצב וברור שניתן להביא לחמים הטעונים נטילת ידיים גם אם יש אורחים שלא יקפידו בכך. ואני זוכר שלי זה מאוד צרם, נניח שהרב מלמד לא ראה את דברי הרב חיים דוד הלוי, אבל ברור שהוא ראה פוסקים שסברו כמו הרב חיים דוד הלוי כי הרב חיים דוד הלוי לא נהג להמציא הלכות, וגם הרב חיים דוד הלוי אמנם לא ראה את דברי הרב מלמד, אבל ברור לי שהרב מלמד הסתמך על פוסקים.

למה אי אפשר לומר, יש החולקים עלי אבל אני סובר שזו ההלכה?)

לא שונה בהרבה מהרב גור גלון (עליו טענת שהוא ראש ישיבה. הרב הלל גם זה לא...)

שמחייבים אותך ללכת לטיפול ודווקא עם מטפלות שלהם.

בוא נגיד שהגעת למצב מוזר ביותר שהצליחו לחייב אותך ללכת לטיפול, באיזה קטע הם מרשים לעצמם לבחור את המטפל שלך? בלי קשר להאם הוא גבר או אשה.

אני הייתי שוקל למצוא עבודה במקום אחר.

לגיטימי לגמרי

חוץ מזה שבמעונות יש עוד שבועיים, ובהרבה מקומות יש קייטנה שבוע הבא.

במקומות שיש שתי אזעקות ביום ותמיד יש התרעה מוקדמת הסכנה להחזיר את הלימודים נמוכה.

בשביל להוביל מאות תלמידים לממדים בבטחה.

יקשה המקשה - התמודדנו שנים ארוכות עם אזעקות ללא כל התרעה מוקדמת, אז 6 דקות לא יספיקו?

והתשובה היא כמובן שגם כאשר היו אזעקות בלי התרעות, אז למרות כל התרגולים וכל ההבטחות, בפועל רבים רבים בבתי הספר נשארו מחוץ לממד. אי אפשר לנייד בדקה וחצי מאות תלמידים למרחבים מוגנים בכל בית ספר.

וזה עוד לפני שדיברנו על המורים עצמם, שצריכים לעזוב את הילדים שלהם לבד בבית, כאשר לפעמים המורים גרים במקום שבו עוד לא החזירו את הלימודים אבל מלמדים במקום שבו כן החזירו, או שסתם יש להם ילדים בני 9-10 שעוד לא חוזרים ללמוד כי מחזירים רק את הקטנים. לחלקם/ן יש בני/ות זוג מגויסים וכו', כך שאין מי שיישאר עם הילדים בבית בתקופה שבה אין יום ללא אזעקות.

לק"י

ובהתחשב בזה שכולם ירדו בצורה מסודרת, ויקשיבו להוראות.

והדרכים גם הן מסוכנות כרגע. לא בכל מקום יש מרחב מוגן.

אני שמחה מאוד שאני כרגע עוד בחל"ד. כך שגם אם יחזירו אצלינו, אני אוכל להשאיר בבית.

בעבר הורים לילדים מתחת לגיל 14 שלא היתה להם מסגרת/ מי שישמור עליהם, יכלו להשאר בבית.

ברוך ה' ירדו קצת מהעץ.. ונקווה בעזרת ה' שימשיך כך ולא ינסו שוב להחזיר למסגרות.

(אני חושבת שבעיקר הכעס שלי) זאת הציפייה מצוותי החינוך להגיע וללמד/ להדריך סיטואציה כזאת.

למרות שגם שמעתי קולות של אנשי חינוך שמאוד מתלהבים על חזרה (לא מצליחה להבין את זה.....)

כל כך מתסכל!

אם כבר אז שיפתחו למי שניגשים לבגרויות, כי זה באמת קריטי - אבל גנים? יסודי בנמוכים? דווקא ילדים קטנים? אני תוהה אם מצב כזה לא יגביר חלילה חרדות אצל הילדים

הקבוצות היישוביות ממש סוערות על זה

יגביר חרדות, במיוחד בגילאים קטנים שצוות חינוכי של מורה ואולי מדריכה/סייעת צריכים להיות על 30 ילדים וכו'

בעיקר הדרכים נראות לי בעיתיות 

וגילאי הגן והיסודי הצעיר (א-ג) זה אפילו גרוע מכך.

כי כיום הבסיס של הלמידה בגילאי יסודי וגן, זה ה"בייביסיטר" שהם מספקים, לפני אפילו הלמידה.

והבייביסיטר הזה נדרש להרבה הורים כדי לצאת לעבוד,

כיום מה שקורה זה שיש מורים (בעיקר בתיכון עם לחץ בגרויות) שמנסים ללמד. ותיכונסטים שלא ממש מצליחין ללמוד (מסיבות רגשיות. מהפרעות סביבה וכו')

בגילאים הצעירים יותר ממה שהתרשמתי. אפילו לא מנסים ללמד אלא לכל היותר ליצור שיח רגשי מרגיע אולי פעילות הפוגתית וכו'

מי שכן מנסה ללמד, עושה את זה תוך רתימת ההורים ללמד את הילד. לרוב ההורים זה רק יוצר יותר רעש בראש מאשר שקט וחלקם מעדיפים לוותר על כך.

היה נכון יותר להחליט שעכשיו 3 שבועות בין פורים לפסח מערכת החינוך סגורה.

ולהאריך את שנת הלימודים בשבוע-שבוע וחצי.

לחלופין. להקדים את פתיחת שנה"ל שנה הבאה.

המצב כיום, זה לא פייר כלפי אף אחד.

לא הורים. לא תלמידים ולא מורים.

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

לטווח רחוק ובכללי יכול לעזור לתחם את הכאב ולתת לו ביטוי בזמנים קבועים ביום בצורה ממוקדת ןמתוך שליטה, וממילא כנראה שהוא פחות יצוץ בשאר היום בצורה קיצונית

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

באמת קטונתי מההבנה במקור הזה...

מקום לעולם. לפי קבלת האר"י. (לא מבינה בזה כלום כמובן, סתם, עלתה לי האסוציאציה הזו);

אולי כדי שמשהו יוכל להיכנס, צריך שיווצר איזשהו סדק בשלמות....

אסוציאציה נוספת שעלתה לי: הבן שלי אמר לי שחייבת להיות מידת הדין

בעולם; הוא דיבר על גמרא שמסופר בה על עזים שחורות.....לא זוכרת בדיוק

איך ומה..... משהו שאי אפשר שרק מידת החסד  והרחמים תהיה בעולם.

 רק שלם וטוב כי אז ייקרע לגזרים.

מאוד אבין אם יגיבו כאן: מה הקשר?!

לא יודעת בדיוק, אבל יש לי הרגשה שיש איזה קשר במה שהבאתי.

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

זה לא מתנגש עם רימון? חוסם גם מה דאינו פרסומות? 

לא כמו vpn שזה ממש להעביר את כל האינטרנט שלך דרך ספק הvpn

dns זה דומה לספר טלפונים, שאתה כותב כתובת של אתר או לוחץ על קישור לכתובת של אתר, הdns יודע לנווט אותך לIP שזה המקבילה של המספר טלפון המדויק של מי שאתה מחפש

כלומר adguard במקרה הזה, יכולים לדעת רק לאיזה אתרים ניסית להיכנס, ולא מה קורה בתוכם או דברים שהעלית סיסמאות וכו'

וadguard היא חברה מוכרת עם הצהרת פרטיות שהם לא מוכרים את המידע של איפה אתה גולש

אז כן זה נחשב בטוח אם אתה לא עובד על איזה משהו מאוד סודי/מסווג שאז אולי יש נהלים סופר מחמירים

על איזה רימון אנחנו מדברים? אפליקציית הגנה?

או גם שהספק של האינטרנט בבית זה רימון ואתה גולש על הוויפי?

מבחינת האפליקציה זה לא אמור להתנגש הם עובדות במקביל, רימון תסנן תוכן וadguard יחסום פרסומות

עם הוויפי זה כן יכול להתנגש במובן של זה שלא יהיה לך גישה לאינטרנט, ותקפוץ לך התראה כזאת

ואז פשוט אפשר לחזור להגדרות, dns, ולהחזיר לאוטומטי ואינטרנט יחזור לעבוד כרגיל

אני לא אומר שזה נוח לעשות את זה עכשיו כל פעם

אלא שזה פשוט לא איזה משהו בלתי הפיך

זה הגדרה שאתה משנה בשנייה

תודה רבה על המידע.

מה זה קליקבייטים? 

הכוונה לכותרות שבנויות לגרות את הסקרנות, אבל כשנכנסים פנימה אין באמת תוכן אלא סתם להג.

למשל "ילד בן 8 רצח את אחיו בן 5" ואז כשאת נכנסת את מגלה שזה בכלל סיפור מחו"ל, חסר פרטים והקשר, שלא מעניין אף אחד.

אז פיתו אותך להיכנס לכתבה ובכך ליצור תנועה דיגיטלית בתוך האתר, ולמעשה רימו אותך.

או כמו ש"פשוט אני" הדגים עם הכותרת שלו כאן למעלה. כותרת של פיתרון קסם שמפנה לטקסט אחר חסר ערך מוסף.

אלא גניבת הדעת שאת חושבת דבר אחד ואז מגלה דבר אחר.

המטרה בקליקבייט היא עצם התנועה הדיגיטלית שעשית, לא שתקני משהו או שתקבלי החלטה.

קליקבייט נועד לגנוב את לחיצת העכבר שעשית. לא למכור, לא לשכנע, לא כלום.

זה כמו שמישהו קורא בשם שלך, וכשאת שואלת "מה?", אז הוא אומר "כלום".

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

על משהו שלמדת, לחשוב על כל מיני דברים המעניינים אותך.......  הכל בראש כמובן.

לתרגל כל מיני דברים וכו'....

אבל לבטח את יכולה לעשות או ללמוד או לחשוב או משהו שמעניין אותך.

החי צומח - אני הייתי עושה את זה לפעמים בלילות כאלה, או מתרגלת בראש משהו שלמדתי,

וכאלה.

מה עם פשוט לקום ולעשות משהו? לכרסם משהו טעים במטבח? לקרוא ספר מעניין/משעמם - עד שתיפול

עלייך תרדמה?  לישון עם חיית מחמד נחמדה ונקייה? לשתות חלב חם (לסיסרא זה די עזר....). עם דבש?

לא מתמצאת בריטאלין, אבל יכול להיות שאפשר ליטול אותו רחוק מזמן השינה? אולי הוא מעורר מדי?

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.