בפשט דברי הרמב"ם זה אחרת.

וגם בחז"ל -

שמות רבה לד א

"שדי לא מצאנוהו שגיא כח" (איוב לז כג)… מי ששומע הפסוק הזה אומר: שמא חירופים הוא?… אלא כך אמר אליהוא: לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו, שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, ואינו בא על האדם אלא לפי כוחו. אתה מוצא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, אילו היה בא עליהם בחוזק כוחו לא היו יכולים לעמוד, שנאמר: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד – ומתנו" (דברים ה כב). אלא, לא בא עליהם אלא לפי כוחם, שנאמר: "קול ה' בכח" (תהלים כט ד) – בכוחו אינו אומר, אלא בכח, לפי כוחו של כל אחד ואחד.

הרבה יותר הגיוני על פי הפשט שאין מצב כזה

ב. עניתי על הדברים שאמרת:

"אבל אולי לפעמים ה' מסובב מקרים שאין לאדם בחירה בהם."

משמע - אתה חושב שהבחירה חופשית היא לא חד משמעית בכל המקרים.

מפשט דברי חז"ל - זה לא נשמע נכון.

זה נכון בכל חוויה - כולל החוויה הזאת. יש אפשרות לפקפק בשיקוף של החוויה את המציאות.

החוויה היא סובייקטיבית מנוהלת ע"י רגשות ומחשבות מסויימות ואינטרסים שונים, והמציאות היא אובייקטיבית.

ב. יכול להיות שאפשר להסביר

אבל זה נשמע לי פחות פשוט להסביר כך.

גם הרמב"ם כותב שכל העניין של המצוות בנוי על כך שיש בחירה חופשית ואם זה לא כך, לא רציני לצוות.

אז יכול להיות שה' לפעמים לא מתכוון ברצינות לקיום ציווי מסויים? נשמע לי תמוה.

ולהיפך - שום דבר לא סובייקטיבי.

הכל אובייקטיבי במציאות.

זה שאנחנו קולטים חלק ממנה - זה משהו אחר.

ולנקודה העיקרית מבחינתך - למה שיהיה לזה משקל?

אולי לחשוב על זה באופן כללי אבל לא כדאי לטעון שזה משקף את המציאות.

ב. כדאי לגבש תפיסת עולם בצורה שיכלית ולא מחוויות.

חוויה זה לא קנה מידה קיצר,

כנראה שנשאר במחלוקת, אלא אם כן יהיה לך בא להמשיך לחפור איתי (מנחש שלא)

ישנן תודעות מבוססות על מציאות וישנם שפחות.

יש אנשים שיכולים להיות עם תודעה ממש מנותקת.

אתה מדבר על התודעה הבסיסית של האדם?

אם ככה - לא מגלים אותה ע"פ מה שרוב אנשים אומרים במודע אלא ע"פ התת מודע של האנשים.

ב. חוויה אישית חייבת להיות נכונה? בחלוקה הכי פשוטה

חוויה היא סובייקטיביץ ביחס לעצם אובייקטיבי. אפשר להסביר אחרת?

אתה מדבר על התודעה הבסיסית של האדם.

כדי להבין תודעה של כל בנאדם לא מתייחסים למה שהוא אומר אלא למניע שממנו נובע מה הוא אומר.

לכן זה פחות מעניין אם אנשים אומרים אם היה להם אפשרות לחטוא או לא.

הגיוני שעדיף יעדיף לומר שלא היתה לו אפשרות.

זה מקל עליו ככה ממש.

הוא לא צריך לקחת אחריות.

שהרבה פעמים שאדם אומר "אני לא יכול" עומד מאחורי זה משהו אחר.

נכון. יש לי פחות אמון ביחס לאמירה הכללית "אני לא יכול".

מחוויה אישית ( ;) ) זה טבע אנושי להשתמש בתירוצים ולא רק לשאלות "למה לא הכנת שיעורי בית".

יש הרבה מקרים אחרים שיש לי אמון למה שאנשים נוהגים לומר, בדבר הזה - לא.

זה גם אומר עלי. מודה.

אחרת בגמרא לא היה אפשר להגיד דברים כמו שכולם נכשלים בלשון הרע או שכל ימיו בהכרח בהרהור עבירה או שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא, זה משמע שיש הכרח מסויים במציאות חייו של אדם לחטוא, ושל כל אדם.

ולא היה לו חופש בחירה בכלל ולכן הוא חטא לדעתי הוא טועה

שלא היה לו חופש בחירה

אבל בהחלט הגיוני שלא היה לו

כמו שאדם נשלט לפעמים עם מניפולציות, הוא אמנם לא יכול להוכיח או לדעת בוודאות שלא הייתה לו בחירה, אבל הגיוני בהחלט שלא היה לו, אז כך בכל מיני מאורעות שמשפיעים על האדם.

ומזה שאפשר להגיד דברים כלליים שמוכרח שכל אדם בעולם יעשה חטא, רואים שבהכרח אין באמת לכל בן אדם בכל מצב שהוא אפשרות להימנע מהחטא.

חופש בחירה זה לא אומר שאדם שולט במצב בו הוא נמצא.

לכל אדם ישנן השפעות שונות שמפיעות עליו בהכרח.

חופש הבחירה שקיים תמיד ע"פ המסורת הוא חופש בין אפשרויות מסויימות מאוד

זה לא חופש בלתי מוגבל.

יכול להיות שבגלל השפעות מסויימות האפשרויות מאוד מוגבלות אבל עצם זה שהבחירה תלויה ברצון - היא היא חופש בחירה שהיהדות לא שוללת מהאדם באף מצב.

אפשר לומר שכל אדם נמצא בתנועה תמידית, זה מהות האדם, ולכן בהכרח הוא יפול, כי מי שכל הזמן בתנועה נופל מתישהו. אי אפשר להיות בהתקדמות בלי ליפול.

@צהרים

משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ה' 

"...אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו."

אבל זה לא אומר שדברים מסויימים לא יכולים לגרור ולהכריח דברים אחרים

אם לא תסביר כך אז מושכו ודאי זה לא נכון כי הרי ודאי שתמיד יש נטייה כל שהיא לצד אחד

אני מדבר בין אפשרויות מסויימות מאוד, למשל שלאדם יש שתי אפשרויות או להגיד את הלשון הרע הזה או לא, ושיתכן שאין לו את האפשרות שלא להגיד. 

ויש גדר של 'תינוק שנשבה' (עם השנים השבי נעשה קצת שונה אבל הוא לא פחות שבי).

אבל - 

אין כזה דבר להיות 'אנוס' ברצון.

יכול להיות ממש קשה אבל אדם לא יכול להגיד שזה לא היה תלוי ברצונו מתי שהרצון זה הדבר היחידי שעיכב את העניין.

שברור שכל אדם יחטא

אפשר לומר שכל אדם נמצא בתנועה תמידית, זה מהות האדם, ולכן בהכרח הוא יפול, כי מי שכל הזמן בתנועה נופל מתישהו. אי אפשר להיות בהתקדמות בלי ליפול.

מכיר משהו שלמד לרכב על אופניים ולא נפל באחד השלבים?

ובאמת מוזכרים בגמרא דוגמאות לאנשים שמעולם לא חטאו זכור לי משהו כזה.

מתפיסה דתית קלאסית של חופש בחירה בצורה הנפוצה זה לא ברור ואני נותן בזה אמון

תמיד לעשות חילוק/אוקימתא זה דורש סברה.

אפשר להתווכח על הסברה אבל אם אתה רוצה להגיד שכלל מסויים מתקיים רק במצב א' ולא במצב ב' צריכה להיות סיבה. ללא סיבה - הברירת מחדל שהכלל הוא כולל כל המקרים. 

הפרשנות אליהם הרבה פעמים הרבה פחות מחזקות.

לאנשים קשה מאוד לפרש מקור לחוויה שהם חווים ויש להם צורך להסביר אותה דרך מסויימת שלא תמיד בהכרח תואמת את המציאות.

תת מודע זה ספקולציה?

שהוא מוזכר במקורות ומפותח ע"י הוגים 'קיצוניים' בחסידות כמו ר' צדוק הכהן מלובלין.

ואכן היה מי שנתן מקום לעבירה במקומות מאוד מאוד מסויימים (עבירה זה לא עוד סדר עדיפויות שההלכה מגדירה, אלא ממש עבירה) שתלויים כוונה מאוד זכה וטהורה.

בכל זאת - גם (ואולי דווקא) עבירה לשמה מראה את החופש בחירה. מי שעושה עבירה יש לו בחירה אם לעבור אותה או לא.

ז"א - ר' צדוק אומר שאדם לא יכול להגיד שניטלה ממנו הבחירה חופשית בשעת מעשה.

זה מועיל לצורך הנידון דידן

אפשר מקור לדבריך?

זה נראה לי שונה מעניין עבירה לשמה

הדברים עלולים בקלות יחסית להגיע למקומות שלא צריך שהם יגיעו אליהם.

אין מצב שבו אומרים שכשאתה סתם עם יצר הרע לפני שאתה באמצע חטא זה יכול להיות אונס. הרמב"ם אומר בפירוש שתמיד יש בחירה חופשית.

בכל אופן המחלוקת היחידה היא בפן הפילוסופי של השאלה.

ברמת המעשה - אף אחד לא התיר אף מעשה לאדם הפרטי בפועל.

(חוץ מאלה שאמרו שאין בחירה חופשית בכלל, כלומר)

שאינה פרטית.

והעניין הוא, שלדעתי דברי ר' צדוק פשוט לא מוכחים בשום צורה. אם כבר ניתן להוכיח יותר מהגמרא הזו לשיטת ר' נחמן (שאדם יכול לגרום לחברו להיות בנסיון שאינו יכול לעמוד בו כי זה במסגרת בחירתו החופשית) ולשיטת הרב דסלר לגבי "נקודת הבחירה", שבחירה שאדם עושה יכולה לגרום לסגירת אופציות שלו אח"כ - אבל באיזושהי נקודה יש לו בחירה שתשפיע על המצאות ה"אונס" בהמשך (מן תחילתו בפשיעה וסופו באונס).

הראשון הידוע שאומר שאין בחירה חופשית הוא ר' חסדאי קרשקש (יש שהלכו הפוך אגב בשאלת הידיעה והבחירה, הרלב"ג אומר שאין ידיעה).

אמנם עכשיו זכור לי שהראב"ד חלק ואמר שיש תאורטית מציאות כזו אם כי לא ציין שזה קורה תדיר, אלא הוא מסיק את זה מגזרת השיעבוד לדוג' וכו'. הרמב"ם מסביר את זה אחרת.

מכל מקום ההוכחה של ר' צדוק מהאשה אינה הוכחה טובה לדעתי כל כך, לפי ר' נחמן אין כאן קושיה. לגוי יש בחירה חופשית אם לאנוס אותה ולהעמיד אותה בנסיון, ולאדם יש את הכוח להעמיד אחר בניסיון שעבורו הוא אונס.

הלכתי נגד האינסטינקטים ועמדתי בכללים של ההלכה. בדיעבד זה לא היה הצעד הכי נכון בעולם.

אבל תכלס במבט לאחר אני לא דנה את עצמי... כי זה היה דברים באמת ממש קשים... זה קורה לי מלא עם חילול שבת - קורה לפעמים שכאילו אין לי ברירה, למרות שכן, ותכלס חיללתי שבתות , וזה עצוב לי, אבל - מה הייתם עושים אם שערה הייתה נתפסת לכם בגדר?! הייתם נשארים לעמוד שם כל השבת בשביל לא לתלוש אותה?!?!

אולי יש איזו רבנית צדיקה איפשהו בעולם שהייתה עושה את זה, אבל... אני לא כועסת על עצמי על כזה סוג של עברות. אולי אני לא בסדר, לא יודעת

נראה לי הרבה פעמים שאדם אומר 'הוכרחתי' לעשות כך וכך זה עניין של שיקולי העדפות ולא אונס גמור.

שזה היה עניין של סדרי עדיפויות ש'הכריח' אותם להתנהג.

קשה לי בכלל לחשוב על אופציה אחרת, אבל גם מסגנון הכתיבה זה כך נראה.

אם תשאל אנשים אם היה להם אפשרות מסויימת והם 'לא יכלו' מבחינה שיכלית לבחור בה - זה נראת לי הכוונה.

'לא יכול' זאת סקאלה רחבה.

יכול להיות דבר כזה.

זה עניין של דחף יצרי גדול שגורם לאונס?

זה עניין של חוסר ידיעה?

שני המקרים הללו שעולים לי בראש לא הייתי מגדיר אותם כאונס גמור.

זה בצורה מסויימת כמו להגיד שאם אני שם את היד באש אז אני מוכרח להשרף - זה נכון, זה בטבע.

מי שלוקח המון סמים משהו אצלו נהרס פיזית בגוף

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍