בפשט דברי הרמב"ם זה אחרת.

וגם בחז"ל -

שמות רבה לד א

"שדי לא מצאנוהו שגיא כח" (איוב לז כג)… מי ששומע הפסוק הזה אומר: שמא חירופים הוא?… אלא כך אמר אליהוא: לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו, שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, ואינו בא על האדם אלא לפי כוחו. אתה מוצא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, אילו היה בא עליהם בחוזק כוחו לא היו יכולים לעמוד, שנאמר: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד – ומתנו" (דברים ה כב). אלא, לא בא עליהם אלא לפי כוחם, שנאמר: "קול ה' בכח" (תהלים כט ד) – בכוחו אינו אומר, אלא בכח, לפי כוחו של כל אחד ואחד.

הרבה יותר הגיוני על פי הפשט שאין מצב כזה

ב. עניתי על הדברים שאמרת:

"אבל אולי לפעמים ה' מסובב מקרים שאין לאדם בחירה בהם."

משמע - אתה חושב שהבחירה חופשית היא לא חד משמעית בכל המקרים.

מפשט דברי חז"ל - זה לא נשמע נכון.

זה נכון בכל חוויה - כולל החוויה הזאת. יש אפשרות לפקפק בשיקוף של החוויה את המציאות.

החוויה היא סובייקטיבית מנוהלת ע"י רגשות ומחשבות מסויימות ואינטרסים שונים, והמציאות היא אובייקטיבית.

ב. יכול להיות שאפשר להסביר

אבל זה נשמע לי פחות פשוט להסביר כך.

גם הרמב"ם כותב שכל העניין של המצוות בנוי על כך שיש בחירה חופשית ואם זה לא כך, לא רציני לצוות.

אז יכול להיות שה' לפעמים לא מתכוון ברצינות לקיום ציווי מסויים? נשמע לי תמוה.

ולהיפך - שום דבר לא סובייקטיבי.

הכל אובייקטיבי במציאות.

זה שאנחנו קולטים חלק ממנה - זה משהו אחר.

ולנקודה העיקרית מבחינתך - למה שיהיה לזה משקל?

אולי לחשוב על זה באופן כללי אבל לא כדאי לטעון שזה משקף את המציאות.

ב. כדאי לגבש תפיסת עולם בצורה שיכלית ולא מחוויות.

חוויה זה לא קנה מידה קיצר,

כנראה שנשאר במחלוקת, אלא אם כן יהיה לך בא להמשיך לחפור איתי (מנחש שלא)

ישנן תודעות מבוססות על מציאות וישנם שפחות.

יש אנשים שיכולים להיות עם תודעה ממש מנותקת.

אתה מדבר על התודעה הבסיסית של האדם?

אם ככה - לא מגלים אותה ע"פ מה שרוב אנשים אומרים במודע אלא ע"פ התת מודע של האנשים.

ב. חוויה אישית חייבת להיות נכונה? בחלוקה הכי פשוטה

חוויה היא סובייקטיביץ ביחס לעצם אובייקטיבי. אפשר להסביר אחרת?

אתה מדבר על התודעה הבסיסית של האדם.

כדי להבין תודעה של כל בנאדם לא מתייחסים למה שהוא אומר אלא למניע שממנו נובע מה הוא אומר.

לכן זה פחות מעניין אם אנשים אומרים אם היה להם אפשרות לחטוא או לא.

הגיוני שעדיף יעדיף לומר שלא היתה לו אפשרות.

זה מקל עליו ככה ממש.

הוא לא צריך לקחת אחריות.

שהרבה פעמים שאדם אומר "אני לא יכול" עומד מאחורי זה משהו אחר.

נכון. יש לי פחות אמון ביחס לאמירה הכללית "אני לא יכול".

מחוויה אישית ( ;) ) זה טבע אנושי להשתמש בתירוצים ולא רק לשאלות "למה לא הכנת שיעורי בית".

יש הרבה מקרים אחרים שיש לי אמון למה שאנשים נוהגים לומר, בדבר הזה - לא.

זה גם אומר עלי. מודה.

אחרת בגמרא לא היה אפשר להגיד דברים כמו שכולם נכשלים בלשון הרע או שכל ימיו בהכרח בהרהור עבירה או שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא, זה משמע שיש הכרח מסויים במציאות חייו של אדם לחטוא, ושל כל אדם.

ולא היה לו חופש בחירה בכלל ולכן הוא חטא לדעתי הוא טועה

שלא היה לו חופש בחירה

אבל בהחלט הגיוני שלא היה לו

כמו שאדם נשלט לפעמים עם מניפולציות, הוא אמנם לא יכול להוכיח או לדעת בוודאות שלא הייתה לו בחירה, אבל הגיוני בהחלט שלא היה לו, אז כך בכל מיני מאורעות שמשפיעים על האדם.

ומזה שאפשר להגיד דברים כלליים שמוכרח שכל אדם בעולם יעשה חטא, רואים שבהכרח אין באמת לכל בן אדם בכל מצב שהוא אפשרות להימנע מהחטא.

חופש בחירה זה לא אומר שאדם שולט במצב בו הוא נמצא.

לכל אדם ישנן השפעות שונות שמפיעות עליו בהכרח.

חופש הבחירה שקיים תמיד ע"פ המסורת הוא חופש בין אפשרויות מסויימות מאוד

זה לא חופש בלתי מוגבל.

יכול להיות שבגלל השפעות מסויימות האפשרויות מאוד מוגבלות אבל עצם זה שהבחירה תלויה ברצון - היא היא חופש בחירה שהיהדות לא שוללת מהאדם באף מצב.

אפשר לומר שכל אדם נמצא בתנועה תמידית, זה מהות האדם, ולכן בהכרח הוא יפול, כי מי שכל הזמן בתנועה נופל מתישהו. אי אפשר להיות בהתקדמות בלי ליפול.

@צהרים

משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ה' 

"...אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו."

אבל זה לא אומר שדברים מסויימים לא יכולים לגרור ולהכריח דברים אחרים

אם לא תסביר כך אז מושכו ודאי זה לא נכון כי הרי ודאי שתמיד יש נטייה כל שהיא לצד אחד

אני מדבר בין אפשרויות מסויימות מאוד, למשל שלאדם יש שתי אפשרויות או להגיד את הלשון הרע הזה או לא, ושיתכן שאין לו את האפשרות שלא להגיד. 

ויש גדר של 'תינוק שנשבה' (עם השנים השבי נעשה קצת שונה אבל הוא לא פחות שבי).

אבל - 

אין כזה דבר להיות 'אנוס' ברצון.

יכול להיות ממש קשה אבל אדם לא יכול להגיד שזה לא היה תלוי ברצונו מתי שהרצון זה הדבר היחידי שעיכב את העניין.

שברור שכל אדם יחטא

אפשר לומר שכל אדם נמצא בתנועה תמידית, זה מהות האדם, ולכן בהכרח הוא יפול, כי מי שכל הזמן בתנועה נופל מתישהו. אי אפשר להיות בהתקדמות בלי ליפול.

מכיר משהו שלמד לרכב על אופניים ולא נפל באחד השלבים?

ובאמת מוזכרים בגמרא דוגמאות לאנשים שמעולם לא חטאו זכור לי משהו כזה.

מתפיסה דתית קלאסית של חופש בחירה בצורה הנפוצה זה לא ברור ואני נותן בזה אמון

תמיד לעשות חילוק/אוקימתא זה דורש סברה.

אפשר להתווכח על הסברה אבל אם אתה רוצה להגיד שכלל מסויים מתקיים רק במצב א' ולא במצב ב' צריכה להיות סיבה. ללא סיבה - הברירת מחדל שהכלל הוא כולל כל המקרים. 

הפרשנות אליהם הרבה פעמים הרבה פחות מחזקות.

לאנשים קשה מאוד לפרש מקור לחוויה שהם חווים ויש להם צורך להסביר אותה דרך מסויימת שלא תמיד בהכרח תואמת את המציאות.

תת מודע זה ספקולציה?

שהוא מוזכר במקורות ומפותח ע"י הוגים 'קיצוניים' בחסידות כמו ר' צדוק הכהן מלובלין.

ואכן היה מי שנתן מקום לעבירה במקומות מאוד מאוד מסויימים (עבירה זה לא עוד סדר עדיפויות שההלכה מגדירה, אלא ממש עבירה) שתלויים כוונה מאוד זכה וטהורה.

בכל זאת - גם (ואולי דווקא) עבירה לשמה מראה את החופש בחירה. מי שעושה עבירה יש לו בחירה אם לעבור אותה או לא.

ז"א - ר' צדוק אומר שאדם לא יכול להגיד שניטלה ממנו הבחירה חופשית בשעת מעשה.

זה מועיל לצורך הנידון דידן

אפשר מקור לדבריך?

זה נראה לי שונה מעניין עבירה לשמה

הדברים עלולים בקלות יחסית להגיע למקומות שלא צריך שהם יגיעו אליהם.

אין מצב שבו אומרים שכשאתה סתם עם יצר הרע לפני שאתה באמצע חטא זה יכול להיות אונס. הרמב"ם אומר בפירוש שתמיד יש בחירה חופשית.

בכל אופן המחלוקת היחידה היא בפן הפילוסופי של השאלה.

ברמת המעשה - אף אחד לא התיר אף מעשה לאדם הפרטי בפועל.

(חוץ מאלה שאמרו שאין בחירה חופשית בכלל, כלומר)

שאינה פרטית.

והעניין הוא, שלדעתי דברי ר' צדוק פשוט לא מוכחים בשום צורה. אם כבר ניתן להוכיח יותר מהגמרא הזו לשיטת ר' נחמן (שאדם יכול לגרום לחברו להיות בנסיון שאינו יכול לעמוד בו כי זה במסגרת בחירתו החופשית) ולשיטת הרב דסלר לגבי "נקודת הבחירה", שבחירה שאדם עושה יכולה לגרום לסגירת אופציות שלו אח"כ - אבל באיזושהי נקודה יש לו בחירה שתשפיע על המצאות ה"אונס" בהמשך (מן תחילתו בפשיעה וסופו באונס).

הראשון הידוע שאומר שאין בחירה חופשית הוא ר' חסדאי קרשקש (יש שהלכו הפוך אגב בשאלת הידיעה והבחירה, הרלב"ג אומר שאין ידיעה).

אמנם עכשיו זכור לי שהראב"ד חלק ואמר שיש תאורטית מציאות כזו אם כי לא ציין שזה קורה תדיר, אלא הוא מסיק את זה מגזרת השיעבוד לדוג' וכו'. הרמב"ם מסביר את זה אחרת.

מכל מקום ההוכחה של ר' צדוק מהאשה אינה הוכחה טובה לדעתי כל כך, לפי ר' נחמן אין כאן קושיה. לגוי יש בחירה חופשית אם לאנוס אותה ולהעמיד אותה בנסיון, ולאדם יש את הכוח להעמיד אחר בניסיון שעבורו הוא אונס.

הלכתי נגד האינסטינקטים ועמדתי בכללים של ההלכה. בדיעבד זה לא היה הצעד הכי נכון בעולם.

אבל תכלס במבט לאחר אני לא דנה את עצמי... כי זה היה דברים באמת ממש קשים... זה קורה לי מלא עם חילול שבת - קורה לפעמים שכאילו אין לי ברירה, למרות שכן, ותכלס חיללתי שבתות , וזה עצוב לי, אבל - מה הייתם עושים אם שערה הייתה נתפסת לכם בגדר?! הייתם נשארים לעמוד שם כל השבת בשביל לא לתלוש אותה?!?!

אולי יש איזו רבנית צדיקה איפשהו בעולם שהייתה עושה את זה, אבל... אני לא כועסת על עצמי על כזה סוג של עברות. אולי אני לא בסדר, לא יודעת

נראה לי הרבה פעמים שאדם אומר 'הוכרחתי' לעשות כך וכך זה עניין של שיקולי העדפות ולא אונס גמור.

שזה היה עניין של סדרי עדיפויות ש'הכריח' אותם להתנהג.

קשה לי בכלל לחשוב על אופציה אחרת, אבל גם מסגנון הכתיבה זה כך נראה.

אם תשאל אנשים אם היה להם אפשרות מסויימת והם 'לא יכלו' מבחינה שיכלית לבחור בה - זה נראת לי הכוונה.

'לא יכול' זאת סקאלה רחבה.

יכול להיות דבר כזה.

זה עניין של דחף יצרי גדול שגורם לאונס?

זה עניין של חוסר ידיעה?

שני המקרים הללו שעולים לי בראש לא הייתי מגדיר אותם כאונס גמור.

זה בצורה מסויימת כמו להגיד שאם אני שם את היד באש אז אני מוכרח להשרף - זה נכון, זה בטבע.

מי שלוקח המון סמים משהו אצלו נהרס פיזית בגוף

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)