רוב מניין ובניין של בני ובנות הציבור הדתי בארץ, לרבות מנהיגיו הדתיים, החינוכיים והפוליטיים, טוענים כבר שנים שיש לטפל בתופעה הזאת (אמנם בעזרת חינוך, עזרה, חיבוק וכו' ולא על ידי מעצרים אלימים חלילה, אבל הרעיון הוא שהנושא דורש טיפול).

ראיתי כאן מאמר ארוך, עם טענה אחת ויחידה: אנחנו כאן מתוך אידאולוגיה סדורה, לא כי מתחשק לנו לברוח מבית הספר ולגור בגבעות.

ובכן, אני מסכים שרוב נערי הגבעות מגיעים עם אידאולוגיה, אבל ממתי זה המבחן היחיד, או אפילו העיקרי, כדי לקבוע האם מישהו פועל כשורה?

מכיוון שהוא ציטט את הכוזרי, אוסיף ציטוט נוסף:

"כוונתך רצויה בעיני האלוה אבל מעשיך אינם רצויים"

גם אם כל הכוונה היא לשם שמים,

וגם אם הרצון הוא להביא את הגאולה על ידי עבודה קשה,

בסופו של דבר - לעזוב את בית הספר בגיל 15-16, לגור על גבעה באופן לא חוקי, ליצור מריבות אין סופיות עם כוחות הביטחון, למרר את החיים ליישובים שכנים, להתייחס אל החוק כאל המלצה לא מחייבת של בורגנים "ממלכתיים" (אני בחיים לא העליתי בדעתי לנהוג ברכב לפני שהוצאתי רישיון, ולעולם לא הייתי מסכים לנסוע ברכב עם נהג קטין ללא רישיון נהיגה) - כל אלה לא מקרבים את הגאולה, אלא מקרבים אנרכיה.

אתם חושבים שאם תהיו בורים עם השכלה יסודית (או קצת מעבר לכך) שגרים על גבעה, אז תרומתכם למדינה תהיה גדולה יותר ממי שסיים 12 שנות לימוד, שירת בצבא או שירות לאומי, ואחר כך עבד בעבודה שתורמת לחברה? וזה לא משנה כרגע אם זה רב בתלמוד תורה או עורך דין או מהנדס. 

כמה מנהיגים בדורות האחרונים אתם מכירים, וזה לא משנה אם זה מנהיג תורני או חינוכי או פוליטי או כל תחום אחר, שאפילו לא סיימו 12 שנות לימוד?

אתם מסתכלים היום על מדינת ישראל, ממפים את הצרכים שלה, ומה שנראה לכם הכי דחוף זה להעסיק את הצבא והמשטרה במשחקי חתול עכבר, ואחרי מספר שנים להפוך לרועי צאן?

הרב מלמד שהיה ממקימי היישוב הר ברכה (הצלחה מסחררת יותר מכל הגבעות ביחד), יוצא נגדם:

 הידוע הוא שמבין מתיישבי הגבעות ישנם בחורים שלעיני הציבור כולו מבזים ברשע את התורה ואת העם. הם כביכול אוהבים את ארץ ישראל, אבל שונאים את כל מי שעסק ועוסק ביישובה ומגן על היושבים בה מכוחה של מדינת ישראל. באופן מופשט ועקרוני הם כביכול אוהבים את עם ישראל, אבל בפועל הם שונאים את היהודים.

הם חושבים שרק בבנייה לא מוסדרת יגאלו את הארץ. בכך הם חולקים על כל המתנחלים הצדיקים שעוסקים בבניית היישובים והרחבתם, מקיימים בגופם ובנפשם את מצוות יישוב הארץ השקולה כנגד כל המצוות, ומצילים את עמנו מהסכנה הנוראה של הקמת מדינת טרור שמחוברת למאות מיליוני רוצחים במדינות האסלאם.

הם בזים לכל בני גילם שלומדים תורה בישיבות, משרתים בצבא ומגנים על העם והארץ. בטיפשות ובשחצנות הם חושבים שבזכות התנהגותם הפראית הערבים שמסביבם אינם פוגעים בהם, ואילו האמת היא שבלא ההרתעה של צה"ל והשב"כ הם לא היו מצליחים לשרוד אפילו יום אחד.

הם מתיימרים להעפיל אל ההר, אבל אין ה' בקרבם, כי ארון ה' ומשה נמצאים במחנה עם כלל ישראל (במדבר יד).

יש עוד כמה מאות שבטיפשות מגיעים לזלזול ושנאה כלפי קודשי ישראל, אבל בתוך לבם יש גם כבוד ואהבה לתורה ולחיילי צה"ל. הם יכולים לקלל חיילים, לצעוק בחוצפה "בוגד" כלפי זקני הרבנים וכלפי שרים נכבדים, לזרוק אבנים על שוטרים בהפגנות ועל ערבים שנוסעים בדרכים. כשהם מגיעים לבית כנסת שמתקיים בו שיעור, הם מעדיפים לשוחח בקרבת מקום בקול על הדברים "החשובים באמת", למשל על הקטטות "הקדושות" שלהם או על "דברי תורה" שמוכיחים שהעולם כולו טועה והם צודקים. אם אין עם מי לשוחח, יוכלו לקרוא בקול בספר של ר' נחמן או ישלימו שניים מקרא ואחד תרגום של השבת שעברה. העיקר להפריע מעט לשיעור של הרב, ושיידעו כולם שיש להם סדר יום משלהם, וכל דברי זולתם בטלים ומבוטלים. כשהקהל מתפלל עמידה הם יאמרו בקול פסוקי דזמרה

לא סתם הם נקראים "נערי" גבעות. הם נערים, חשיבתם לא התעצבה די הצורך, הם עדיין לא יודעים להבין מהי מורכבות. התפקיד שלנו הוא לא לשנוא ולא להרחיק, אבל גם לא לשבת בצד בזמן שחבורה קטנה מוציאה שם רע לציבור המתיישבים ולציבור הדתי כולו.

לפני שנה בערך נקלעתי שרשורפלצת בנוג"ה עם לפחות 5 משתמשים יצאו עליי שאני לא תומכת בהקמת יישובים בלתי חוקים ובנערי גבעות.

אתה פשוט מנסח את כל מה שלא הצלחתי, ואני בעיקר מגיבה כדי לשמור לעצמי את התגובה החשובה הזאת.

(וגם לכדי לראות איך השרשורפלצת הזה יתפתח)

ולא ליצור נקודות נוסופות ועל הדרך ליצור חיכוך עם ערבים או כוחות הביטחון

אני פחות מתרגש ממי שלא מסיים 12 שנו"ל

(במיוחד כשיש תמיד אנשים כאלה ורובם היו ככה ממילא)

כמו שתאמר 'תופעת הדתיים' או 'תופעת החילונים'.. בכל ציבור יש דברים טובים יותר וטובים פחות.

אני לא חושב שזו הדרך האידיאלית, בעיקר מבחינה פרקטית, אבל מתייחס בהערכה ולא בזלזול, הזדהות ולא ניכור.

אין מקום למבט המתנשא, שאליו כיוונתי בכותרת הראשונה

בנתיים מה שיש זה השמצות שקריות ומרושעות, שקרים על גבי שקרים, רדיפה אובססיבית ותחרות גינויים, ואחרי זה עוד שואלים בתמימות "למה הם לא משתפים פעולה עם הממסד"

"רצחתי את אבא שלי, תרחמו עלי בגזר דין, אני יתום"

כשהיה יהודי (איני זוכר את שמו, היתה עליו כתבה בבשבע לפני חמש - שש שנים) שניסה להקים להם ישיבה מסודרת - הקאפו'ס במחלקה היהודית רדפו אותו עד חרמה, עד שהרים ידיים.

כשהם קיבלו על עצמם את מרות הרב לוינגר או דניאלה ווייס - נלחמו בהם כאילו הם האוייב הערבי.

ועכשיו שואלים בתמימות: למה הם מצפצפים על כולם?

וואלה, למה באמת? מוזר ממש! איזה פלא...

התגובה שלך היא הראיה הגדולה לצורך במאמר שלו:

אין לאף נער גבעות טענה על זה שאתה חושב שהוא טועה, זכותך לחשוב ככה,

הבעיה היא בהשמצות, כן כן, השמצות מסוג הדוגמה שצירפת באותיות קטנות...

המאמר שצורף כאן - נועד לענות על ההשמצה שמוטחת בהם תדיר, ההשמצה שמחמתה מתירים את דמם, רודפים אותם, מגנים אותם, ולא מוכנים לשום שיח איתם.

ההשמצה שבגללה יש חלקים מהם שאכן לא מכוונים ומתפרעים, בגלל שהממסד בגאונותו הצליח ליצור אצלם כזו תחושת נרדפות ואנטגוניזם, שאין פלא שאין להם שום אמון בו.

למרר את החיים לתושבי הישובים? שקר.

ליצור חיכוכים עם כוחות הביטחון? עוד שקר.

וכן הלאה.

ואת השקר הזה בדיוק בא המאמר להפריך, זה שבתגובה למאמר תחזר על השקר - לא יהפוך אותו לנכון ולא יסתור את המאמר, זה רק יראה את הצורך בו.

ואני לא מאשים אותך שאתה שקרן, ממש לא, הנקודה היא שאתה מאמין לכל מה שמספרים עליהם, והמאמר הנ"ל בא בדיוק לשם כך - לספר את הסיפור מהצד השני.

וגם שתי הפיסקאות שהבאת מהרב מלמד (שנכתבו, כמה מפתיע, אחרי שמשפחת מלמד נכנסה איתם לסכסוך בעקבות פרשת גבעת האולפנה....) הם השמצה, הרב מלמד מטיל בהמוני המוני אנשים האשמות של מעשים של אנשים בודדים, התיאורים שלו מתקיימים בנוער הגבעות אולי בנער אחד מתוך חמישים. 

לא יהיה מפתיע אם הוא יחשוב שלנוער הגבעות יש גם קרניים.

אתה עושה כזה עסק ענק מ12 שנות לימוד כאילו מי יודע מה זה.. אז סלח לי, אולי אינך מכיר בוגרי גבעות, אבל אני מכיר, ורבים מהם - בוגרים פי כמה וכמה מכאלו שסיימו לא רק 12 שנות לימוד, אלא גם השכלה גבוהה.

החבר'ה האלו עמלים בתורה המון, ורבים מהם יוצאים תלמידי חכמים לא קטנים בכלל.

אז נכון, מתמטיקה הם לא יודעים, וגם לא אנגלית, בעיניך זה כזה חיסרון נורא, בעיני כ"כ רבים - לא.

אין הבדל מהותי בבגרות והידע בין נער גבעות לבין בחור ישיבה חרדי ממוצע.

אני צריך להזכיר כמה בוגרי ישיבות חרדיות נמצאים בעמדת הנהגה?

במחילה, אבל רוב נוער הגבעות הוא בעל השכלה כללית רחבה פי עשר משל הרב עובדיה, הרב שך, הרב שטיינמן או ר' אברום שפירא. לא זכור לי שאחד מהשמות האלו היה בעל הנהגה לא מוצלחת בגלל שהוא לא ידע את סכום הזוויות שלש משולש שוה שוקיים.

ואיך שכחתי, היה בחורצ'יק אחד בשם הרב אלישיב, שלא רק שלא למד 12 שנים, אלא אפילו שנה אחת ויחידה הוא לא שהה במוסד כלשהוא... מישהו יודע לספר מה יצא ממנו?

עד כאן לגבי היחס למאמר,

לגבי מה שכתבת על שמירת החוק

אני רק אזכיר כאן - שאם אדם שמחזיק בעמדותיך היה מנהיג את הציבור אחרי מלחמת יום כיפור, או אם הרב מלמד היה כותב ככה על הרב צבי יהודה, ששלח אז בחורים, כך ממש, להתמקם בניגוד לחוק, שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, יהודה ושומרון היו היום, בשלמותם, תחת שלטון המלך עבדאללה יר"ה, חלק אינטגראלי מהממלכה ההאשמית.

אה, וגם הר ברכה לא היתה מוקמת, למקרה שמישהו שכח את זה.

ובעצם. שורש הטעות היא המחשבה שהתועלת שלהם זה בלהפוך לרועי צאן. מה שמהווה חוסר הבנה מוחלט, אבל מוחלט לגמרי, במהותם של הגבעות והתועלת שלהן, ובחשיבה האסטרטגית של מקימיהן.

לסיכום:

נושרים? הם לא.

מחפשי עימותים? הם לא.

חסרי ידע תורני - הם לא.

חסרי ידע כללי - הם כן, כמו הרב עובדיה.

עוברים על החוק? הם כן, כמו הרב צבי יהודה.

עוד משהו?

יש ישובים שגם יצאו בפומבי נגד נערי גבעות שהקימו גבעות בסמוך אליהם.

ולגבי משחקי חתול ועכבר עם כוחות הביטחון - הרי גם כותב המאמר עצמו מודה, שכוחות הביטחון באים לפרק והם מיד מתחילים בבנייה חדשה, וככה זה כבר נמשך שנים רבות.

חרדים לא לומדים לימודי ליבה, אבל לפחות נמצאים במסגרת מסודרת. הרב עובדיה לא ידע לחפוף משולש, אבל הוא למד והתעמק ולא שוטט בדרכים במכונית ללא רישיון נהיגה.

אם אתה חושב שהיתרון של לימוד בבית הספר הוא הידע לחפוף משולשים, אז... אתה עדיין ילד. צר לי.

מעולם לא חפפתי משולשים מחוץ לכתלי בית הספר, אבל אילולא הייתי תלמיד טוב - לא יכולתי לעבוד במקצוע שלי, שבו אני תורם למשפחתי ולמדינתי הרבה יותר ממה שיכולתי לתרום ללא השכלה.

אין לי כוח להמשיך את הדיון, מוזמנים בכיף לעשות זאת בלעדי

ישבת פעם לשיחה עם גבעון בגודל טבעי?

על כל שיחה כזו שעשית אשלם לך עשר דולר...

אני יודע שיש ישובים בורגנים נאורים, לא חידשת, הגבעונים לא עשו להם כלום..

חתול ועכבר יש - לא כי הם מחפשים חיכוכים - אלא - כמו שהוא כתב - כי הם בונים מה שכוחות הביטחון הורסים.

כמו חנן פורת

כמו הרב לוינגר

כמו הרב צביהודה

וכמו וכמו וכמו

אם מעניין אותך - תוכל לעיין בקישור הזה: גוש אמונים – ויקיפדיה - הגבעונים של לפני חמישים שנה, ששיחקו חתול ועכבר עם כבוד קדושת רבין עצמו...

אני יודע שחרדים לומדים במוסדות, אבל זה כבר לא קשור למה שכתבת לגבי השכלה.

והגבעונים בהחלט לומדים ומתעמקים (ואני מקווה שלא תיעלב אם אני אגיד שרבים מהם לומדים כנראה יותר ממה שאתה לומד.. אז פליז..)

ושוב השמצה פרועה ושקרית "משוטטים בלי רישיון נהיגה".. כאילו זה מה שעושים בגבעות, מצאת מה עושים.. לשם כל הוקמו הגבעות ובזה הם ממלאים את ימיהם, ב"שיטוטים"...

אני לא אומר שהיתרון בביה"ס זה לחפוף משולשים, וגם אני לומד בישיבה ולא יושב בגבעה, אבל הסצנה שאתה עושה מזה היא הוצאה מפרופורציות ברמה איומה.

ואני אזכיר שוב את השם יוסף שלום אלישיב. אתה מוזמן לבדוק כמה הוא בילה בביה"ס...

והוא לא היחיד.

במקצוע שלך הם לא יוכלו לתרום, אבל הם יתרמו, ותורמים, בהמון דברים אחרים. לא כולם חייבים לעבוד בממקצוע שלך, וגם לא במקצוע של השכן שלך.

יש לי חבר קרוב שהיה במעצר ואזוק כמה ימים בחשד להצתה של מסגד בגליל. היה בחומש באותו יום. היום הוא שונא את המדינה ולא עשה צבא

וגם תמציתי.

יש כל כך הרבה דוגמאות לפרט. אבל קודם כל חשוב לשים את הנקודות העיקריות

כותרת גדולה: מתנחל תקף קצין צה"ל

פתאום אתה שומע את הצד "התוקף" ומתברר שזה לא בדיוק נכון 

כלפיהם, היה מיושם גם כלפי זורקי האבנים והסלעים הערבים שעושים את זה ברציפות כבר שנים, טרור משותק שהתשקורת אפילו לא מדווחת עליו. אם על כל זריקה כזו היו כוחות ימ"ר מרוכזים ועצבנים כמו שיש במקרים של נערי גבעות, כבר היינו חוסכים מזמן נפגעי אבנים, וממגרים את התופעה.

אז כשירדפו את המשטרה כמו את נוער הגבעות - דבר איתי....

ותשובה ברצינות: אנשים שנרדפים בכל מקרה ולא משנה מה יעשו, השנאה שלהם, המוצדקת, לממסד - מונעת מהם, לצערי, לעשות כל מעשה שעשוי להיות כחיזוק לממסד.

כן, כולל גינוי של חברים סוררים.

מבין אותם בכל ליבי. אני הייתי עושה בדיוק אותו דבר.

ותקשיב סוד: גם אתה.

משום מה, יותר מידי אנשים מגנים את נוער הגבעות ומגינים על המשטרה, יותר מידי.

פורעי החוק הגדולים במדינה אלו השוטרים, נוער הגבעות נמצא בתחתית סולם הפשע

מה שמרחיק מהם את דעת הקהל זו ההסתה והשקרים, לא זה שהם לא מגנים. 

שכל היישובים ביו"ש הם מכוח הבניה הלא חוקית, וההתעמתות הקבועה עם החיילים, שוב ושוב ושוב, של אנשי גוש אמונים בהוראת הרצי"ה, שלולי מעשיהם כל יו"ש היה היום בשלטון ירדן.

יהיה טוב אם תרדו מעץ הנאורות ותנסו לענות על זה.

רוב מוחלט שלהם לא נוהג באלימות, וזה בדיוק בנקודה שאתה וחבריך מפספסים, קניתם את כל ההשמצות המרושעות האלו, ובכך התרתם את דמם.

למקרה שהיתה כאן למישהו בעיה בהבנת הנקרא - נסביר ברחל בתך הקטנה:

כשאתה מאשים המוני המוני נערים שלא חטאו בשימוש באלימות, אתה מזמין את היחס אליו הם זוכים כביכול מחמת החשש מהאלימות שלהם, היחס שהתיר עינוייהם, והתיר כעת את רציחתו של אהוביה, 

אתה, כן, אתה, אתה וכל הטהרנים והצדקנים שמקשקשים על "אלימות" בליש הם מכירים אפס קצה של המציאות, אתם מתירים את דמם.

ואני לא צריך שום ידע על "הרקע שלך" כדי לומר זאת.

ומעניין, אגב, שאתה - בלי לדעת כלום עלי ועל הרקע שלי, על בן כמה אני ואם שירתתי ואיפה, כל כך ממהר להכריז "תתבגרו ותתגייסו", ומתגובות נוספות שלך כאן - כנראה אתה חושב משום מה שזה מטבע לשון שקוטל בר פלוגתא, ואתה יורה אותו כלכל עבר כביכול בכך ניצחת את הויכוח, בלי לדעת בכלל בן כמה הצד השני ואיפה שירת, מה שמביא אותי למסקנה המהירה שמי שצריך כאן להתבגר, ובדחיפות, זה הוד מעלתך. 

והתעלמת מהשאלה על סבסטיה, רשמתי לפניי. הצטרפת למועדון היוקרתי של המדברים גבוהה גבוהה אך מקפלים זנבם כארנבת מפוחדת כשמזכירים להם את המילה הזו. 

1. אני לא קושר, אתה זה שכתבת שהרב צבי יהודה לא רלוונטי לדבריי על הגבעות כי הוא היה נגד אלימות - כלומר - האשמת את כלל נוער הגבעות באלימות

שזו, כמובן, האשמה פרועה, שקרית, מרושעת ומחוצפת.

ומה שאתה מתקשה להין למרותש אני מסביר שוב ושוב - זה שהאמירות השקריות האלו שמציגות אותם כנוער אלים ומסוכן - הן הן אלו שמכשירות את הקרקע לעינויים ושפיכת דם. גם בלי שתדבר על זה ו"תצדיק עינויים"

2. נכון, הבעיה שכל מי שחושב אחרת ממך אתה מטיח בו שיילך להתגייס, משל לא היה הצבא והתובנות היוצאות ממנו אלא כלי ללמד את כולם את דעותיו של ג'ון.

3. הרצי"ה הורה בפירוש להתיישב בניגוד לחוק, ולהתנגד לפינוי בלי פגיעה אקטיבית בחיילים.

1. ברור - כי אם שואלים מה הבעיה בהם ואתה עונה "הרצי"ה הנתגד לאלימות" כל דרדק רואה במה אתה מאשים אותם.

אם אתה מבהיר שלא היתה כוונתך לזה - אני שמח לשמוע.

הם לא צריכים, בורבם, שום מפלג נוער, כי הם לא נוער נושר ולא בעייתי. ונכון - גם המועטים מתוכם הבעייתיים והנושרים, שצריכים טיפול - הטיפול צריך להיות על ידי הרווחה וכדו' ולא על ידי חיות פרא במדי ימ"ר.

2. הוא אשר אמרתי, ממש ככה. כל מי שחושב אחת ממך בנושא - לא עשה צבא, ואח"כ תדבר על לקבוע עובדות על אנשים לולי היכרות, חביבי, לא קורה יש לך בין עיניך, כי אם אילן שלם.

3.התנגשויות - כאמור, רוב ממש מהנוער הקדוש הזה ממש לא מחפש התנגשויות. לגבי הגיל - אני מניח שאתה מבין שהעוקץ כבר יוצא מהדיון, אם הויכוח הוא על גילאים.

1. לא אמרתי שצריך, אמרתי שהזכרת זאת בהקשר לכך, אני לא חזרתי בי מכלום - לכל אורך השרשור אני טוען שיש לחלק בין הרוב למיעוט.

חיות פרא! אלא מה? יש מישהו שעוד צריך הוכחה לזה אחרי האירועים האחרונים?

2. כנראה נסיונך דל.

3. אם אני לא בגבעות בעצמי כנראה שאני לא מזדהה אחד לאחד עם דרכם, לא? אבל אני בורר בביקורת (ב' ראשונה בפתח) את במוצדק מתוך ההבל, 

השוטרים נשלחים לקורסים של קרן וקסנר, ובכלל יש קרנות ששולחות זרועות תמנון לכל מוסדות ניהול המדינה. ומי יודע באילו דרכים נוספות גורמים להם לשנאה עמוקה לחרדים/מתנחלים/כל מי ששומר על האופי היהודי של המדינה. ראה ערך ההתעללות בעמונה- מאיפה הזעם החורג הזה?!

שרשור שלם, עשרות מגיבים, אבל הוד מעלתו צנח לכאן ממרומי הכס המקודש ומפטיר ש"אין טעם בכלל לדבר איתכם, כולכם מגיבים לא לעניין"

אז תגיד מותק, מה אתה מחפש פה? כלך לך אצל אנשים בוגרים ומחושבים כמוך.

במגזר אחר. ושרת המשפטים גבתה את השבכ. וכן ניתן ללמוד ממנו הרבה.

נערים ערבים זורקים אבנים מדי יום, לא מענים ואפילו לא עושים מרדף מכוניות אחריהם. זה עובר בקט- הטרור המושתק

לי יש חשש שאתה רצחת את רבין, נענה אותך?

זו בדיוק הבעיה, הם לא יגידו "אנחנו מענים כי אנחנו סאדיסטים", הם יחרטשו במח, יכחישו עינויים, ימנעו עורך דין, וכשזה יתברר הם יאמרו "היה חשש"...

ואתה? מאמין להם...

הלוואי שה' ינקום בהם

כל מה שעשו הנבלים האלו - סבבה לך.

אבל כשאני מייחל שה' יקח מהם דין - אתה מזועזע.

הוי האומרים לאור חושך ולחושך אור, שמים מר למתוק ומתוק למר.

לרצוח יהודים מותר, אבל לייחל שהרוצחים יוענשו - מזעזע.

הידד המוסריות.

אם כבודו היה עסוק בללמוד תורה במקום בלהצדיק התעללויות אלימות ומיניות של הצבא והשוטרים, הוא היה מגלה למרבה הפתעתו שהבעיה היא במוסר דינו, של עצמו. ולא במתפלל לנקמת ה' ברשעי ישראל הלוחמים בתורתו ומצוותיו, כמו שעשה ירמיהו הנביא שהתפלל "אראה נקמתך מהם".

אז סורי, תתמקד בלענות לגופו של ענין ולא בללמד אותי גמרות..

יקראו עיניך מה שידיך מקלידות: מי שנעשה לו עוול, ומוסר את דינו לשמים.

ואני ממש מתענג על החידוש שלך: לפי מסילת ישרים אין יהודים רשעים?

לפי הגר"א אין יהודים רשעים?

אני מבין שהדרת כבוד תורתו כופר בעיקר של שכר ועונש, לבריאות שיהיה לך, רפואה שלימה.

יש שיעור תורה ליד הבית שלך, לך תקשיב קצת..

לדעתך אין שום יהודי בעולם שניתן לומר שהוא רשע?

מה לומר, אתה באמת נשמע מחובר למציאות, מחובר ממש...

אבל בסדר, אתה תרגיש בנח כי הרי אתה "בוגר ועשית צבא"....

היה יותר יעיל אם מלכתחילה לא היית מגיב, ללדבר כ"כ הרבה  הבל ואז לומר "טוב רפואה שלימה", זה לא מעשה שמוציא אותך צודק. 

והמשטרה עוזרת לאזרחים כדי לצמצם את נזקי העבריינים

במדינה לא מתוקנת המשטרה היא גם עבריינית, ואין מי שמגן על האזרחים מנזקי המשטרה

לכן יותר חשוב בעיני לטפל קודם כל באלימות משטרתית

ראש מפלגת נועם מבקש מנוער הגבעות לנהוג בהגיון. בכנות, מוזר כל כך.

ולעצם הדברים - יש כאן כמה טעויות

1 כשהמשטרה מטייחת הרג, זה הנושא, וכל דיון על שמירת חוק הוא זילות חיי אדם. וזה מה שנעשה כאן.

(להשוואה - מחאות ג'ורג' פלויד וסלומון טקה היו אחרי שהשוטר ההורג היה בהליך משפטי)

ברגע שנדע שהצדק נעשה, ומתייחסים להריגה/רצח (לא נכנס למינוח, דעתי האישית ידועה), אפשר להתחיל לדון בכל השאר

כל זמן שהמשטרה עסוקה בטיוח בוטה כל כך של הרג, כל אכיפה תהיה אכיפה בררנית ולכן לא מוצדקת

2 טיעונים של אידאולוגיה לא מחייבים אנשים להקשיב אליך

גם בהתנתקות היו כאלה שטענו שאלימות נגד המפנים היא לא בסדר, כי הערך של ארץ ישראל לא מצדיק אלימות.

גם אם נניח שזה סדר העדיפויות, האלימות היא תוצאה, לא מטרה. כשמישהו נרדף, הוא עלול להגיב באלימות, לא מתוך אידאולוגיה, אלא בגלל הרצון שלו לחיות. תופעה אנושית של בני אדם.

3 "יש להם הרבה זכויות". יופי. אבל אם מישהו צדיק נותן לי מכות ברשעות, מותר לי לתת בחזרה

מי צדיק ומי רשע זה לא הסיפור. השאלה היא האם כאן הם נהגו בצדקות או ברשעות. ווכשהמשטרה נוהגת ברשעות, המחאה תהיה חריפה ולפעמים אלימה

4 מבוגר אחראי הוא מבוגר אחראי.

אם המשטרה היא מבוגר אחראי, אז לא הגיוני לדרוש מנערי הגבעות להיות אחראים. כמובן כן צריך לדרוש מהם את זה, אבל מי שצריך לנהוג באיפוק הם קודם כל השוטרים.

5 לפני עיוור לא תתן מכשול? כי אני מעצבן את השוטר ואז הוא יתן לי מכות? להזכירך, יש איסור לפני עיוור גם על גוי, אז אולי נברח כולנו כדי שחלילה ערבים לא ייכשלו ברציחה של יהודי

נכון, יש אזכור כזה בגמרא, אבל בדיוק בכיוון ההפוך - שאבא לא יפעיל אלימות כלפי בנו, כדי שהבן לא יפגע בכבוד האב. בעצם נדרש מהאבא להיות המבוגר האחראי.

גילוי נאות - הכותב שאותו ציטטת ומפלגתו הם אנשים שאינני אוהב אותם ואת שיחם. אבל נראה לי שהתגובה שלי היא נכונה גם אם לא היה לי כלום נגדם.

בקשר לדמותו אכן תהיתי מה לך ולו, אבל הנחתי לך וזה לא היה עיקר הענין.

לעצם הענין - לא טענתי שאלימות היא פתרון טוב (היא פתרון מצוין להרבה בעיות נקודתיות, ויוצרת הרבה בעיות אחרות, בדרך כלל גדולות יותר), ומעולם לא תמכתי בעבירה על החוק, עם או בלי אידאולוגיה. אם אתה רואה משהו בדברי שמראה כאילו כן, אתה יכול לציין, ואם אשתכנע אערוך.

הייתי מבהיר שוב מה כתבתי, אבל אני חושב שכתבתי די ברור ותמציתי

כמו שלקרוא ליריב אופנהיימר שמאלן זה לא כינוי גנאי - זה המקצוע שלו

בדיוק כמו ימני/שמאלני/מכחיש קורונה/מתנגד חיסונים

במחילה, האחרונים שיכולים להטיף לגבעונים איך להתנהג זה הר המור ואנשיה.

יותר מידי אחרת.

שמישהו מהם יטיף מוסר לנוער הגבעות על איך עליו להתנהג כנגד רודפיו - זה פשוט מעשה ציני ומכוער

חלילה וחס

אבל מזדהה פחות או יותר איתה

העובדה שמתירים את דמם. הוא יודע שתהיה תשקורת שתתמוך בו

מה יש לומר, מי יבא אחר המלך..

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שמישהו מגיב לתגובה שלי. 

העיגולים האלה, באלכסון או ישר...משהו כזה.

תודה!

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"נער הייתי גם זקנתי"

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

שבוע טוב וחג שמח!

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

"המקום" - לחרדים עובדים.

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

אבל גם ספונטני זה לא מדוייק.

כן אני חושב שהגעתי לאיזו נקודת סבל שחייבה אותי באופן קיומי לעבור תהליך בדבר הזה, תהליך מתמשך וארוך.

חלק ממנו גם היה בטיפול מסויים

וחלק ממחשבות ותהליכים שעברתי עם עצמי

יש משהו בהכרח, שעושה אותנו גם מאוד גיבורים ואמיצים (ללא קשר לכמה אנחנו חזקים) וגם מאוד מדויקים.

זו חוויה מדהימה וחשובה מאוד!!

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

ואיך כתוב בסליחות:

"שואגים בתפילה ומבקשים רישיון"

שנזכה