ומקווה שאכן תקוותך תתגשם , בעז"ה.

פורום נשואים טריים

אבל לשאלתך- 

אצלנו בבית קוראים אבא/אמא 
וכשמגיעים הנכדים אז סבא/סבתא

בעיני זה יפה וראוי

לא אוהבים שקוראים בשם הפרטי בכלל

יש אפשרות להעביר פורום ?

ומסכים בהחלט שלא שייך לקרוא בשם הפרטי. בשום אופן.נקודה.

תודה

השאלה מה ההלכה אומרת ...

ברוב המקרים, ההורים "מסכימים" שיקראו להם בשמם הפרטי, פשוט כי רוצים "שלום בית" ...

האם ההלכה תתיר לקרוא לו בשמו הפרטי?

כלומר - החומרה אכן פחותה. אבל את עצם הצורך בכבוד מעין כבוד אב לומדת הגמרא בלימוד דאורייתא (ממשה ויתרו).

ולא חשבתי שמה שתאמרי יהיה פסק הלכה, כתבתי את השאלה כדי לעורר אותך לנק' הזו. שלא בהכרח שההלכה מתחשבת בשיקול הזה. וממילא צודק @פשוט אחד בדבריו

האמת שהתשובה הזו לא משמ סיפקה אותי. בעיקר כי לא כתוב מי המשיב, ותשובות סטייל "צוות X" הן תמיד חשודות.

מה שכן, ראיתי שהרב יעקב אריאל פוסק ככה, ואם ככה זה בחלט מספיק.

מאידך, הרב עובדיה מעיר שבכל מקרה זה חינוך קלוקל מצד אבא - לאפשר לבניו לקרוא לו בשמו

ואמנם בחם וחמות ודאי זה לא ענין של חינוך. אבל לענ"ד זה עדיין קלקול ועיוות. כמו שכבר כתבתי - כנראה ההתייחסות תלויה במיקום על סקאלת השמרנות.

הרב אריאל כתב לגבי חם וחמות. לא התייחס לאבא ואמא.

רק שהרב, ממרום קדושתו וידיעותיו, עונה לפונה אליו, בהתאם לפונה.

חס וחלילה שלא יראה שאני מזלזל, להיפך.

רב חרדי יענה לחרדי כך, ולמתחזק - אחרת, ולסרוג, אולי מעט שונה.  במקרים דומים. [דוגמא - שעת תפילה לכל המאוחר].

זו גדולתו של רב. לדעת להכיר את הנפשות הפועלות והשואלות.

עד כמה שאני יודע, למי שלא קשה לו, מחוייב לקרוא להם אבא ואמא או לפחות לא בשמם הפרטי. כך גם פוסק הרב עובדיה זצ"ל.

ושוב, לא בקטע של חולק על הרב חלילה. הרב מעליי בהרבה .

וזה פסק הרב עובדיה זצ"ל:

האם מותר לקרוא לחמיו ולחמותו בשמו הפרטי? - פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

קריאת שם חם וחמות בשמם הפרטי | דין - שאל את הרב

ולסרוגים ולחרדלי"ם - שאינם פוסקים לפי מרן, אלא לפי גדולי ההוראה של הציונות הדתית - מותר, אם הם מוחלים.

הצבע על הנקנקייה?

לא הכיפה קובעת, לא צבעה ולא גודלה, אבל המניפה בדעות היא גדולה ומבורכת

למי שלא הולך לפי הרב עובדיה - מותר (אל אם רבו אוסר)

ככל הנראה זה באמת לפי סוג הכיפה. לצערי ...

רוב רובם של החילונים יקראו בשם הפרטי.

רוב רובם של החרדים יקראו בשמות, שאינם השם הפרטי.

וכל השאר - מגוונים.

כמו בשיר של ישי ריבו :

גם לקבל את השחור לבן
עם כל צבעי הקשת
משנה אבות פרק ג'
חביב אדם שנברא בצלם

זה לא שאלה של ספרדים ואשכנזים, שתהיה רלוונטיות לעדה של הפוסק.

הגר"ע פשוט מצביע על נקודה מאוד פשוטה וטבעית, שנדמה שלכל אדם לפני שלושים שנה היא היתה ה"מושכל ראשון". 

והיא - שגם אם מצד ההלכה היבשה של "כיבוד אב ואם" אין בעיה כשמחלו. זה התנהגות לא ראויה, מקולקלת ומשובשת. מבחינה ערכית, מבחינת הצורה והקונטקסט. 

דבריו רלוונטיים גם לאשכנזי וגם ל"סרוג", בדיוק כמו לתלמידיו 

והשאלה הגדולה היא, האם אנו בדור חדש ? בו זה קצת יותר "קשה" או לא "נפוץ/מקובל" לקרוא להם הורים ?

לא יודע.

איבוד של עולם ערכים. ושל צורת יחסים נכונה. וזה עצוב.

או שמא זה כורח הנסיבות והעולם "החדש" ?

לגבי חם וחמות - כתבתי שהרב אריאל כותב שאם הם רוצים מותר.

לגבי הורים לא ממש ברור לי.

אבל בכל מקרה, הנושא רחב הרבה יותר מהגדרת ההלכה היבשה. זה עולם ערכי. וכל כך אופייני להלך הרוח העכשווי לא לקבל את זה באמת. עצם זה שהפך להיות נורמלי לקרוא לחם וחמות בשמותיהם הפרטיים זה מזעזע. כואב שאנשים מתפדחים לקרוא להם "אבא ואמא" אבל לא מתפדחים לקרוא להם בשם הפרטי כאילו היו חברים שלהם מהביצפר.

רק לחשוב איך היו מסתכלים על זה לפני ארבעים שנה.. ולהבין כמה הפכנו להיות מושפעים מהתרבות הקלוקלת של המערב.

אגב, אני מדבר רק על החמים והחמות.

כנראה הושפענו, וסליחה מראש מכולם, מתרבות אחרת, לא שלנו. מערבית יותר. בה כולם חברים וכולם "הורים" , [כמו בקיבוצים ולהבדיל בבתי ילדים בחו"ל] שבהם אבא זה רק מישהו נוסף בחיים, שלא ממש מכיר אותך, קל וחומר ההורים של בן הזוג.

הרי כמה דיברו על הפורקן הערכי שבקיבוצים, שהילדים גדלים בבית ילדים וקוראים להוריהם בשמותם.

(אני זוכר אחר מחנך שלי ביסודי שסיפר שהיה בבית חולים, ולידו שכב קיבוצניק זקן, ובנו הגיע לביקור וקרא "מה קורה דודו?"....איזה תחושת גועל זה עורר..)

ופתאום אנחנו צועדים באותה דרך.

כאשר אני שומע את גיסיי וגיסותיי פונים בשם הפרטי. פשוט לא עושה לי טוב...

לדעתי, זה פשוט "לא הגיע משם", זה יותר "הונחל והוטמע משם" בכוונה ... לצערי.

לקחתם את הדיון הזה למקום שמפריע לי.

עוד שניה תאשימו את הקרן החדשה שמממנת קמפיינים לקרוא לחמות בשם הפרטי שלה.

כנראה יש תרבויות שונות, שהתפתחו בדרכים שונות.

לא חושב שלפני ארבעים שנה היו מתחלחלים מהרעיון, ולא שזה בא מהשפעה מערבית קלוקלת.

בין אם חושבים שזה נכון ובין אם לא, זה יכול להיות התפתחות טבעית ולא מזעזעת בכלל.

ומי שמרגיש עם זה לא נעים, אני לגמרי מבין אותו, אבל לא לקחת את זה למקום של רוע ורשע ומלחמת תרבות.

אבל תסכים איתי, שיש בגרעין הפחות רחוק מהיהדות, והקרוב יותר לקיבוץ החילוני, רעיון שכולנו "שווים", ואבא/אמא הם ההורים למטרת ילודה. המטפלים והמגדלים הם הקיבוץ.

וכן, תבדוק טוב, הייתה להם מטרה בכל הרעיון של "בית הילדים", גם בניכור מהמורשת. גם מהמורשת הטובה הזו.

וכך גם בעולם המערבי.

ואני מסכים בהחלט שזה דור שונה, שכולם חברים והכל כמעט מותר וראוי . בלי קשר לעולם שגרם לכך, אלא יותר לירידת הדורות בתחומים שונים.

ולכן כאמור, גם לי קשה לקרוא אבא אמא לחמי וחמתי.

העובדה שיש גנבים באיטליה, לא אומרת שהגנבים כאן בארץ למדו מהם.

וזה חשוב, כי השאלה היא אם מתעסקים בהטחת האשמות ובנסיבות ההיסטוריות, או מנסים להתעסק בשאלה מה ראוי באופן עצמאי.

אין שום דבר פסול בהשפעה מערבית. הבעיה היא השפעה שלילית מערבית. ולכן מישהו שמושפע מהמערב, ואתה תבוא ותספר לו שזאת השפעה מערבית, לא יבין מה את רוצה ממנו ובצדק.

ואם הוא עושה משהו פסול, זה לא משנה אם זה השפעה מערבית, מזרחית, צפונית או דרומית.

חשוב להתרגל לפסול את הפסול ולייקר את היקר, בגלל מה שהוא ולא בגלל המקור שלדעתנו הוא הגיע ממנו.

אבל אני חושב שרוב האנשים יסכימו איתי, שישנה השפעה של התרבות החדשה, של העולם החדש, של הגישה הפחות מסורתית. יש השפעה חיובית ויש שלילית.

לדעתי, זו אחת ההשפעות הפחות טובות.

אתה מסכים שבדור הקודם לא קראו בשמות ? רק אמא אבא וכד' [גם דוד ודודה].

אתה מסכים שזה נשמע פחות טוב שקוראים בשמות הפרטיים ?

היית קורא לרופא בשמו הפרטי בלי התואר ? או לרב בשמו הפרטי ?

תעשה סקר קטנטן, כמו פה, רק בחוג הפחות מסורתי. מבטיח לך ששם למעלה משמונים אחוז קוראים בשם פרטי, ולמעלה מחמישים אחוז מהדתיים קוראים "לא בשם הפרטי".

האם זו השפעת ה"פחות מסורת"?  לדעתי כן.

ואידך זיל וגמור.

ואם אתה מגלה שהן לא נכונות, תשנה את העמדה. התנצלויות סתם מבלבל.

כמו שכתבתי, עצם ההתעסקות בשאלת המקור פוגעת במטרות שלך.

אינני יודע מה המקור וזה גם לא מעניין אותי.

ועוד משהו שאני לא אוהב - ההנחה שלך שאני מסכים איתך עד לרמת המספרים ורק מתבייש להודות בזה

"אתה מסכים ש.."

"מבטיח לך ששמונים אחוז ככה וחמישים אחוז ככה"

"ואידך זיל גמור" - כלומר, "אתה יודע שאני צודק, ותגיע למסקנות האלה לבד"

אז בבקשה די. תתייחס לטענות, תנמק את עצמך, תביע את דעתך.

קודם כל סליחה אם לא הובנתי, וגם על הבקשה ל "הסכמתך" למספרים.

אנסה שוב,

ארבעים שנה אחורה, לא מכיר כמעט אנשים שקראו להוריהם הביולוגיים בשמם, והרוב קראו גם להורי הצד השני "הורים". ולא בשמות.

במהלך השנים, קראו מספר תמורות ושינוייים, במודע או לא במודע , בכוונה או שלא בכוונה, שהביאו לשינוי ב "כינוי":

1. כן, עצם יצירת בית ילדים בקיבוצים בעיקר, והגדרת ההורים כאנשים שילדו אותנו בלבד, יצרה ריחוק, וסיבה לקרוא  להורים הביולוגיים בשמם. מוזמן לבדוק שם.

2. הגירושין, ולהבדיל אלפי הבדלות, המלחמות, גרמו ל"הורים חדשים", ולהורים חורגים קשה לקרוא אבא אמא. ומשם הדרך לקרוא להורים "שלישיים" [של בני הזוג] - בשמם, הפרטי, קצרה בהחלט.

3. את נושא ה "הורה 1, הורה 2" איני צריך להרחיב, עם כל המשתמע מכך, גם הוסיף לקריאה בשם פרטי, ולא אבא אמא. מוזמן לבדוק מאיזה מגזר רובם באים. ומי דוחף לכך...

4. גם בסקרים שנערכו כאן, היה כמעט 50 אחוז שלא קוראים בשם פרטי לשוויגרים. וכאן היצוג של הסרוגים הוא רוב [לא כולם], גם אני סרוג. אז כן, בקבוצה שאני שייך אליה, יש יותר שלא קוראים בשם פרטי [גם מבחינה הלכתית].

5. ההלכה , מה לעשות, יותר נפוצה במגזר הדתי. והמגזר האחר, מנסה לשנות כיוון, גם בנושא הזה.   ולכן, גם רבנים אומרים, שרק אם מחלו, מותר לקרוא בשמם. זו לא ברירת המחדל.

בברכה ובכבוד,

אני לא זוכר שום דבר ארבעים שנה אחורה

אני יודע שיש תרבויות ישראליות מסוימות שקראו להורים בשמם הפרטי, לא יודע אם זאת השפעה של הקיבוצים - אבל סביר שהדברים התפתחו עם קשר ביניהם.

שאר הסיבות - אינני יודע לומר. היו עוד תקופות היסטוריות שבהן היה אחוז גירושין ומשפחות שהתפרקו בסדר גודל דומה (גם מלחמות אבל לא רק), לא ידוע לי שזה גרם לאנשים לקרוא להוריהם בשמם - להיפך, זה גרם לסיבוך של התמונה המשפחתית (ומכאן הכינוי "דוד" לכל אדם מבוגר)

אתה מדבר על "מנסה לשנות כיוון". אולי פשוט "משנה כיוון" - או עוד יותר פשוט, "נמצא בכיוון אחר"?

למה שאדם לא דתי יתחשב בהלכה?

כמו שציינו גם אחרים כאן, יש הרבה אנשים שמרגישים שלא בנוח לקרוא לאנשים שאינם הוריהם "אבא"/"אמא", ויש אנשים שלא מרגישים בנוח שכך יקראו להם. או יותר גרוע, לפעמים ההורים לא מרגישים בנוח שתקרא למישהו אחר בשם הזה (ומה תעשה בנוכחות ההורים משני הצדדים? "אבא איציק" ו"אבא מנשה"?). זה לא קשור לנסיון מכוון לשנות כיוון. זאת תחושה לגיטימית.

להשלמה, הנה דעה של רב כט – אשת אביו, אחים גדולים, חמיו וחמותו – פניני הלכה

סיכום דבריו הנוגעים לענייננו: כבוד אביו החורג (בעל אמו) נלמד מדרשה, ובכל זאת, ציינו כאן ש"אפשר להבין שלא רוצים לקרוא לו אבא". לעומת כבוד חמיו, שאין לימוד כזה, ובוודאי אין השוואה בין כבוד חמיו לכבוד אביו. לדעתו מעיקר הדין מותר לקרוא להם בשמם, ובלבד שזה יהיה מכובד מספיק.

אני יודע שהוא לא ציין מקורות להכל, אבל נראה לי שהוא מספיק בר סמכא כדי שהמשך הדיון יהיה במסגרת בית המדרש ולא כשאלה של מחויבות להלכה.

הדגשתי בתשובתי הקודמת, שהעניין העיקרי הוא לא לא לקרוא בשמם.  ואני לא מכיר שם "סביר" אחר אליו התכוון כותב ההלכה. אלא אבא אמא [בשפה כזו או אחרת].

סיטואציות לא נעימות, בכל הקשור למפגש, תמיד יהיו, ואינם סיבה לא לקרוא אבא. ומה עושים כאשר לנכד יש שם דומה לסבו, יש פתרונות הלכתיים , גם מפורט מה לעשות...

בעניין הלא נח - מסכים בהחלט ! גם לי לא נח, ולכן איני קורא אבאאמא. אך גם לא בשם האמיתי.

ושוב, הכל תלוי בהורים 

היום במקרה פגשתי מישהו, חרדי [!], שלא הסכים שהחתן יקרא לו אבא, אלא בשמו.

ושוב תודה על התשובה המושקעת.

הורה 1

הורה 2

אבל רק נציין שתרבות הקיבצים מגיעה מהמזרח (ברית המועצות) ולא מהמערב

ואכן שם באמת , ברוסיה, ניסו לטשטש ערכים. במספר תחומים.

ב"ה, כאן בארץ חוזרים למקורות [תרתי משמע.

תודה רבה

משתי סיבות, אחת על דרך החיוב ואחת על דרך השלילה

על דרך החיוב (בחם וחמות) - להורי אשתך אמור להיות לך כבוד דומה לשל ההורים, כבר הבאתי שמבחינת ההלכה יש לזה דרשה מדאורייתא, היחס בין אדם לבין חמיו וחמותו הוא יחס שדורש התייחסות כזו. מול הורה חורג אין משהו שדורש את זה.

ועל דרך השלילה (בהורה חורג) ההורה החורג מגיע בעצם "על המשבצת" של הנפטר, וזה מאוד קשה רגשית, כידוע. מיותר לומר שאין לנימוק הזה שום קשר לחם וחמות.

הגם שאני חושב שגם לאב ואם חורגים חשוב לתת את הכבוד [לפי מה שהם מבקשים/מסכימים, כמובן]

כתבתי שני הבדלים - האם את סבורה שיש טעות בהם? כתבתי הבדלים לא נכונים?

ולכן אין להם השפעה על דעתה (או על דעתי - אני מסכים איתה)

נשמע מוזר לומר שההבדל בין אדם שהגיע "במקום" הורה מת, לאדם שהוא האבא של הבן זוג, הוא הבדל מינורי.

אבל גם אם כן, אני לא אומר שצריך לקרוא דווקא אבא. הבעיה היא לקרוא בשם פרטי.

אבל אנחנו לא נקרא בשמם הפרטי. גם כי כתוב בהלכה. וגם כי אנחנו חושבים שזה לא מכובד.

אבל כאמור, תלוי במנהגים.

מן הסתם זה תלוי במיקום על סקאלת השמרנות, והיום כבר הרבה דברים שפעם לא היו מעלים על הדעת הפכו להיות מקובלים "חופשי על הבר"

אבל זה נשמע לי מזעזע. אני לא מצליח בשום פנים ואופן לדמיין את אבא שלי קורא לסבא שלי מצד אמא בשם הפרטי. ברר

זה עניין של נורמות ותרבות ו/או העדפה אישית, אין כאן תשובה נכונה.

זה כמו שבעיניי האשכנזים לנקוב בשם ה' היה מזעזע וכינו אותו 'אלוקים', ולעומת זאת בעיניי התימנים זו היתה מעלה והכינוי 'אלוקים' נתפס ככינוי גנאי. אותו דבר היה לגבי המנהג לפנות לרב בגוף שלישי.

זה עניין של כבוד , והלכה.

האם למורים קוראים בשמם בלבד ? למנלים ? לרבנים ?

הורי הכלה/חתן הם "הורים", ובדיוק כמו שהיינו רוצים שיקראו לנו הבנים שלהם, אנו צריכים להרגיש לפחות, שהם כמו ההורים שלנו. לטוב, כמובן.

אני מבין שזה קצת מרתיע או קשה, או לא תמיד מקובל ורצוני. אך , לדעתי, זו גישה לחיים בכלל, ואליהם בפרט.

ישנן לא מעט כינויים מכובדים למעט אבא/אמא, אפשר בשפות זרות "מאמא/פאפא", או לא לפנות בשם.

אגב, כמו שכבר ציינו לא מעט, מחכים שנה שנתיים וקוראים להם סבא או סבתא

כמובן שזו רק דעתי, ושמח לשמוע דעות אחרות.

אני אקרא לו איך שיהיה לו נוח שאקרא לו - וזה הכבוד האמיתי. 

יש כאלו שיגרום להם לאי נעימות אם תקרא להם בשם רשמי או מאולץ כמו 'אדוני' 'אבא' או 'סבא'.

הוא לא סבא שלי וגם לא אדון שלי, ואם יהיה לו נוח עם קריאה בשם פרטי שמבטאת קשר טבעי ופשוט אז זה גם מה שיכבד אותו. ואם יהיה לו נוח עם 'אבא' או כל דבר אחר זה גם בסדר מבחינתי.

השאלה האמיתי היא : איך שואלים אותו. או מה שואלים.

הרוב הגדול [מניסיון שלי עם גיסתי] - יגידו שתקראו להם איך שבא לכם. אבל בפנים זה קצת כואב. לפעמים.

השאלה צריכה להיות מהכיוון הנכון, לדעתי כמובן. האם אוכל לקרוא לכם אבא אמא/ מאמא ? או שאתם מעדיפים אחרת ?

הרוב הגדול יסכימו לאבא אמא.

פשוט התחילו לקראו בשם, ואז בדיעבד שאלו....

אני מדבר גם על חרד"ל וגם על חרדים, ובכלל, זה כבודם. אם שואלים אותם נכונה.

הכל עניין של שאלה נכונה, ותשובה נכונה ....

בדיוק כך אני חושב לעצמי. אם חתניי וכלותיי כשיגיעו, ישאלו אם הם יכולים לקרא לי בשמי, אענה להם שיעשו איך שנח להם, ואם ישאלו האם לקרוא לי אבא, אחייך ואשמח .

אבל האפשרות שניה, פחות [הרבה פחות] סבירה בעיניי...

אולי יום אחד אשאל אותם אם נפגעו ממני , שפניתי אליהם רק במבט

אגב, אמא שלי מעדיפה פניה במבט, או בכלל לא, מאשר בשמה הפרטי.

כמו שכתבתי בתחילה, כולם אצלנו קוראים בשם הפרטי. אי"ה אנחנו לעולם לא נקרא בשם הפרטי.

לי זה עושה צמרמורת. או כואב או משהו דומה.

לקרוא אבא אמא - זה קשה, גם טאטא מאמא קשה, במיוחד כשהאחרים פונים בשם הפרטי.

ולכן שאלתי מה עושים

אנחנו  עדיין פונים ב"עיניים/מבט" ...

אם הם מסכימים

שאתה לא מכיר אבא או אמא, במיוחד אם יש לך משמעות רצינית למילה הזו... אבל גם אם לא, זה ממש לגיטימי..

מגניב שיש לך כזה זעזוע מזה...

זה כמו שלא אומרים לכל בנאדם 'אני אוהב אותך' ומשתפכים עליו במילים חמות.

יש מילים ששמורות לאנשים ומצבים ספציפיים.

כמו שאני מניחה שלא כל אחד יזכה להיקרא הבן או הבת שלך...

בעיני ההרתעות מלקרוא להם ככה זה כי בהתחלה אין קשר מספק על מנת לקרוא להם אבאמא ואחר כך פשוט כבר מתרגלים וזה מוזר להחליף לאבאמא גם אם נהיה קשר ממש טוב 🤷🏻‍♀️

יכולה לומר על עצמי שפעם היה לי חלום כזה להרגיש שזה הבית שלי ואולי אפילו לקרוא ככה.. זה היה נשמע יפה וציורי בעיני

היום אני מתחלחלת מהמחשבה הזו. יש רק זוג הורים אחד.

אני מניחה שזה קשור גם לאיזו משפחה נכנסים ולרמת החיבור שנוצרת

ואני מרגישה שלי באופן אישי זה גם קשור לזה שההורים שלי מאוד משמעותיים בחיים שלי בעיקר בשנים האחרונות וקשה לי נורא לקרוא למישהו אחר ככה... אפשר לומר שאני די קנאית לכינוי ולהורים שלי..

מניחה שאם זה היה סתמי כזה, ובלי כוונה אז לא היתה לי בעיה..

כמו שאפשר לומר לחברה דאגנית בצחוק יואו איזה אמא את..

אבל לקרוא לה אמא עם כל תוקף המילה והחיבור שזה מבטא? מה היא עשתה בשבילי שאקרא לה ככה? מה הקשר בינינו? 

נכון, היא גידלה את הבן שלה שלימים נהיה בעלי, וצריך להכיר על זה טובה ותודה, גדולה ועצומה, אבל אין לי מספיק ענווה ויכולת בנפש לקרוא לה אמא... מניחה שלפחות לא בהתחלה..

נ"ב-  תגובתי נכתבה ללא קשר להלכה.. לא היה לי מושג שכתוב שצריך לקרוא להם אבא ואמא

מודה שלא התעמקתי בכ-ל מה שהיה כתוב אז באמת גם לא הבנתי אם זה הלכה/לא...

בהלכה, כמובן. לא בתורה

וחכמים דיברו על הנושא הזה בהרחבה, שזו חובה. אך יש מקילים, אם הייתה מחילה.

זה ברור, השאלה אם המחילה הגיעו מתוך רצון לקבלת החתן/כלה... - לקראת נישואין וזוגיות

וכמובן, שאין איסור לקרוא בשמות כינוי אחרים שמקובלים עליהם, מפאפא מאמא, אמא אבא, דוד, שוויר, וכו'.

אבל המשתמע הרגיל הוא אבא אמא, כמדומני.

https://www.yeshiva.org.il/ask/37273

וכן...

לכבד את השווער משפחה וזוגיות הרה"ג דב ליאור כ"ה אדר תשס"ד

שאלה:
האם חייב אדם רק בכבוד חמיו או גם במוראו? האם אם כך יכול לקרוא לו בשמו הפרטי, לסתור דבריו, לשבת במקומו וכו-? האם יוכל לעשות כך גם בפני ילדיו של חמיו או בתו של חמיו (אשתו שלו)? האם אשה חייבת בכבוד ומורא חמיה וחמותה?

תשובה:
חז"ל אומרים שאדם חייב בכבוד חמיו וחמותו, כפי שחייב בכבוד אביו ואימו, ולכן אין לקרא להם בשמם הפרטי וכן כל שאר האיסורים הבאים ממצוות "איש אימו ואביו תיראו".

אז איך לקרוא להם ? יש לך פתרון אחר [בעיניים , כמוני ..] ?

יש שלל כינויים, הגם שהכוונה לאבא אמא, או בשפת האם/אב.

וגם לי זה קשה, אז לא קורא בכלל, פשוט פונה אליהם

רק, מה מתוך כל מה שכתבתי החשבת לסיבה?

הכי קשה לקבל.

מילא מי שאומר קשה לי, הרגשה, וכו' - מה אפשר לעשות. זה הרגש שלו.

אבל להעמיד את זה כסיבה מהותית - נו באמת, גיליתם את אמריקה? כל היהודים כל הדורות לא ידעו שיש משהו מהותי באבא ואמא? 

תשאל את הדור הקודם.

למה זה השתנה ? עניתי כבר מספר פעמים בשרשור הזה, את דעתי.

הגם שאני חושב שלא צריך היה להשתנות.

ולכן מסקנתי, ככתוב בהלכה, לפחות לא לקרוא בשם הפרטי.

כל מה שכתוב בשו"ע זה שצריך לכבד אותו.

מי אמר לך שהמנהג לקרוא "אבא" הוא מדורי דורות? אולי הוא מנהג חדש?

(אל תביא הוכחה מדוד שקרא לשאול "אבי". הרי יש דעה במדרש שהוא קרא "אבי" לאבנר, שלא היה לא אביו ולא חמיו)

התלבשתם פה על איזה דעה הלכתית שנהוגה בציבורים מסוימים, פרשנות הלכתית מאד ספציפית להלכה כללית בשו"ע, והחלטתם שההלכה בדיוק כך, ונותנים ציונים לאנשים לפי השאלה עד כמה הם מתאימים לדעתכם ההלכתית

רק ציינתי שרוב רובם של הפוסקים, גם בימינו, וקל וחומר בעבר, לא הסכימו לקרוא בשם הפרטי.

למעט מקרים בהם הם מוחלים בלב שלם [או מבקשים בפירוש שיקראו להם כך].

למה ללכת לתקופת דוד המלך ע"ה ? תשאל את ההורים והסבים, כמה מהם מכירים סיטואציה בה קראו להורי החתן/כלה בשמם הפרטי ....

איך לקרוא בפועל - לא יודע.

וממי היא למדה לעשות את זה.

לא התלבשו פה על "דעה הלכתית ספציפית שנהוגה בציבורים מסויימים" ולא "נתנו ציונים לפי דעתנו ההלכתית" כמו שאתה מנסה להגחיך את זה תוך שינוי מן האמת. במפורש כתבנו, גם אני וגם אחרים, שאין חיוב הלכתי לקרוא אבא ואמא, אבל יש הלכה שלא לקרוא בשם הפרטי. וזה משום מה הלכה מפורסמת וכללית. כמו כל הלכה אחרת בתורה.

מה שכעת כתבתי לגבי אבא ואמא זה לעניין ההפיכה של זה לאידאולוגיה, מילא כשדיברו על קושי - שוין. אבל לעוות כל כך עד כדי שקובעים כבר שלומר אבא ואמא זה הלא בסדר?! הההלו, סטופ.

אז כן, בשולחן ערוך או כל גורם מחייב אחר אין שום אזכור.

כתוב שחייבים לכבד, לא כתוב שאסור לקרוא בשם.

כיון שזאת לא הלכה, היא לא יכולה להיות הלכה מפורסמת ולא הלכה כללית.

יש פוסקים שפירשו שראוי להימנע מלקרוא בשם, כמו שנמנעים לגבי האבא - על אף שאצל האבא זה נובע ממורא אב ולא מכבוד, ואין חובה של מורא חמיו וחמותו (זה קורה לבד לפעמים). לפי דעתם, זה פרט בהלכה של כבוד.

בזה אמור להיגמר הדיון שמקורו בסמכות.

מה נוהגים בפועל, תלוי במה שנוהגים בפועל. אם שני דורות נוהגים משהו, זה מספיק כדי להחשב שהמנהג השתנה.

לגבי ציונים - כן, אתם מגיבים לכל אחד כאן אם הוא בסדר או לא בסדר. במיוחד פותח השרשור@פשוט אחד. אם אתה כבר יודע את ההלכה, בשביל מה פתחת שרשור? כדי להראות שרק אתה יודע?

וכן, שוב ושוב חוזרת כאן הטענה כאילו "יש שלל כינויים, הגם שהכוונה לאבא אמא, או בשפת האם/אב" (כאן נכון... - לקראת נישואין וזוגיות) - כלומר, משתמשים בכינויים לאבא ואמא בשביל הורי בני הזוג.

אני לא טענתי בשום מקום שמי שכן קורא כך צריך להפסיק. טענתי שמי שמציק לאנשים שחושבים אחרת ממנו צריך להפסיק.

אתה מכיר פוסקים שכתבו במפורש שאין בעיה לקרוא בשם פרטי? (באופן עקרוני. חוץ ממה שהביאו לגבי מחלו על כבודם וכו')

אם לא - אז זו ההלכה. נקודה סוף פסוק. התורה איננה הפקר.

ובזה אמור להיגמר הדיון שמקורו בסמכות.

לגבי ציונים - אם כיף לך להיות טהרן - לבריאות. אבל זכותו של אדם לפתוח שרשור ולנהל דיון, וכן, דיון פירושו גם הבעת ביקורת על עמדה. מי שמאוד רכרוכי ולא מסוגל לקבל זאת - ידיר עצמו מלכתחילה מדיונים טעונים. ואל נא ישתמש בדמגוגיה. ובטח שלא יטיל חיציו על מי ש"בחוצפתו" העיז לפתוח שרשור.

שוב, במפורש נכתב שגם כינוים אחרים הם בסדר, וגם אי פניה בלשון נוכח כלל, העיקר שלא לקרוא בשם הפרטי. אל תסלף עובדות כדי להשחיר מישהו שחושב אחרת ממך, ואל תעוות את דבריו. תודה מראש.

אף אחד לא מציק לך, לא חייבו אותך להשתתף בשרשור. זכותם שלא נשים להביע את עמדתם - אם זה מפריע לך אתה מוזמן בזה הרגע לבטל מעקב ולעזוב את השרשור. יש גבול לסתימת פיות.

מכל מקום, כל התגובה הזו שלך היא סתם אובססיה שגרמה לחריגה מהנושא של תגובתי לעיל. אני טענתיש לא יתכן לומר על דבר שכלל ישראל נהגו בו שהוא בעייתי, ולהמציא סברות בטן של "אבא ואמא יש רק אותם" כסברה מהותית המצביעה על פסול בקריאה להם כאבא ואמא. 

תודה רבה !!!

אבל כשבאים אליי בטענות של "ככה כולם קוראים בשם הפרטי, מדורי דורות" , ו "אין שום בעיה" וכו וכו', הבעתי את דעת ההלכה. גם אם לא תמיד היא נוחה לנו.

אין שום רב, בשום מגזר, שיתיר מלכתחילה לחתן לקרוא לחמתו בשם הפרטי שלה, מבלי שבדק מולה, או שיודע שהסכימה לכך.

אגב שולחן ערוך - ראה ערך דיון חשמל בשבת ויום טוב. זה לא מופיע שם. אבל נלמד משם.

אגב, אם הייתי שואל איזה שוקולד הכי טעים והיו מספרים לי על לא כשר, גם הייתי מביא את דעת ההלכה .

וכבר הבאנו את הרבנים שהתירו , אבל רק אחרי מחילה, לא מלכתחילה.

@נשמה כללית ענתה לך יפה מאוד, ותודה לה על כך.

אני לא מנסה חלילה לכפות דעה, אבל להביע דעה עם מקורות, מראה לי קצת בוגר יותר  מאשר להגן על הדעה שלך, כי ככה החלטת [ולא מדבר אליך אישית, חלילה].
 

והכי חשוב, כל אחד יעשה כמנהג אבותיו, תרתי משמע

מדיון  כללי, איך אתם קוראים לחמות , הפכו את היוצרות שמי שקורא "חלילה", בשם "אבאאמא" הוא מוזר ועוף שלא שייך לכאן. ואולי גם "פוגע" במושג הורים.

כל מה שהבאתי לפרקים , זו את הדעה ההלכתית, כאשר "נלחמו" להגיד שאינה נכונה או מובנת.

כל אחד יעשה כמנהגו !

תודה שוב

זה לא אומר על הכלל.

אגב, בדקת מול הסבים וההורים שלהם ? לא בטוח שקראו בשם הפרטי. בטח לא באירופה או בארצות אפריקה.

ומשפחות רבות נהגו, כמו אצלי, לשמוע מוזיקה ביום טוב. לא מכיר מישהו שממשיך בדרך הזו.

כל החיים אנחנו לומדים.

ועם זאת - אם זה קבוע אצלכם במשפחה - אז המחילה קיימת מלכתחילה, ומותר לכם

תודה

יש הבדל בין הלכה לדורות, ולבין הלכה שלא לדורות.

פעם נהגו להקל בלא מעט דברים - בגלל סיבות אלו ואחרות [חוסר ידע , כמו בבית הוריי שיחיו, תרבות המדינה בה חיו, אנוסים , וגם החמרה בכדי להבדל משאר הגויים]. - ועם זאת יש דברים הכתובים בהלכה, וגם מוסכמים על רוב הפוסקים, ועל אלו אין חולק [אע"פ שאינם  בשולחן ערוך : חשמל בשבת, ,  לנהוג ברכב, לצפות בסרטים בשבת  ועוד ...].

ויש דברים שבמחלוקת הפוסקים. ספרדים מול אשכנזים, תימנים מול האחרים. וכל אחד יעשה כדעת רבותיו ואבותיו.

ולכן חילקתי בין מה שאין חולקים עליהם [למשל - קריאה בשם הפרטי להורים מלכתחילה], לבין אלו שחולקים ומציגים הקלות [במקרה שהם מוחלים].

מקווה שהובנתי נכונה.

אגב, אם למישהו יש דעת רב מוסמך וגדול בתורה, האומרת שמותר לקרוא להורים של הצד השני בשמם הפרטי, מלכתחילה.  אשמח לשמוע

אבל יש הלכה לכבדם כמו ההורים. ויש הלכה לא לקרוא בשמם הפרטי.

כל השאר פרשנויות,  והקלות מתואמות .

תודה

כולם רוצים כבר להחזיק ילד משלהם. והבונוס הוא גם לקרוא סבא סבתא

הגם שיש מקילים, כשיש מחילה מההורים של הצד השני.

ונכון, קשה לקרוא להם אבאמא, אבל לפחות לנסות לא לקרוא בשמם , פחות קשה

ברירת המחדל היא השם הפרטי, אבל אם הוא ירצה מחינתי שיהיה 'אדוני מלך כוזר והגלילות'.

א. לא אמא ביולוגית שלו, אלא של החלק השני שלו.

ב. דווקא אצל חרדים מקפידים יותר, כמדומני. [לפעמים פשוט קוראים לה "שוויגר"].

ג. זה לא הורים אמיתיים, מכון. אז בכינוי יכול להיות טוב. לא ?

א. נכון. היא לא אימו. אבל מחוייב בכבודה. כמו שלא יקרא למנהל בית הספר בשמו...

ב. הלוואי עליי.

ג. כינוי כגון מאמא [לפי העדה כמובן].

וההורים שלי ב"ה חיים ובריאים !

ואע"פ כן, לא אקרא לשוויגר בשמם

פשוט פונה בעיניים , לעת עתה.

וכל אחד יעשה כדרכו.

ועדיין אני ואישתי באותו קו, שאין קוראים בשמם.

כמובן שיש מקום שבו אקח דברים לבד מהמקרר, ויש מקום שלא אגע ...

ועם זאת, עדיין מתקשים [אחרי שנים] לקחת דברים לבד דברים מסויימים מהבית של השוויגרים.

אולי זו הסיבה גם שאיננו מצליחים לקרוא להם אבא אמא

לוב, פרסי, מרוקאי ...

הספרדים מקפידים יותר שלא יקראו בשמם, כמדומני.  בעיקר הדתיים שביניהם.

זו אופציה טובה. או כל כינוי שהם אוהבים.

ואני (לא שאני מצפן מוסרי) אבל זה נשמע לי די מכובד.

מצד אחד זה לא הורים, מצד שני אנשים שצריך לכבד

יכולה לדמיין שאומרים 'שבת שלום לחמותי היקרה' אבל לא שממש קוראים לה ככה... 

לא סטנדרטי, אבל מכבד

שאין פונים להורי הצד השני בשמם.

בדיוק כמו שלא יפנה לרב שלו בלא תואר רב, או בשמו הפרטי. או גם ל רב אחר , אע"פ שאינו רבו.

אפשר כמובן בכינוי. או אבא שמואל [למשל], אבל לא בשם. לי זה מאוד מוזר. ואף יותר.

תודה

ברור שלפני החתונה קוראים בשמם האמיתי

ואם הם רוצים שכך תקראי להם אי"ה גם אחר הנישואים - אז חשוב למלאת רצונם.

אגב - יפה שדיברתם על זה לפני החתונה בפתיחות.

ושוב - מזל טוב.

כי נהגו העולם, לפי ההלכה, שלא לפנות אליהם בשמם הפרטי [ראי שרשור למעלה, עם מקורות הלכה], למעט מקרים בהם הם מחלו [מחלו באמת...].

זהו חלק מכיבוד הורים שלא לקרוא בשמם הפרטי, אלא אבאאמא או כל כינוי אחר שנוח להם ולבני הזוג.

וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.

שיהיה לכם במזל  טוב !.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

הרי אומרים שעם המן ירדו גם אמצעי טיפוח לנשים.

החיצוניות כן חשובה. במידת מה. זה מאוד נורמלי וטבעי - ההרגשה שלך. לא מדברים כאן על קיצוניות, שאגב, גם

זה לגיטימי לרצות, אתה צריך להכיר את עצמך.

יש נשים שמאוד מטפחות את עצמן, יש פחות ויש, בכלל לא. אולי מושבניקיות...? אבל אלו שלא, חושבת שהן במיעוט.

אולי אם הקשר יתהדק יותר ויותר ותרגישו יותר קרבה וכנות זה עם זו, יהיה מקום לתת מקום לכך שהיית רוצה (קצת?) אחרת.

איך לעשות זאת, איני יודעת באמת. אם התשובות כאן אינן מספקות אותך, אולי תתייעץ עם איש/אשה מקצועים יותר?

מאוד אגב ייתכן שאם הקשר מאוד יהיה טוב וקרוב, זה פחות יפריע לך. אבל בכל זאת, לא לדלג על זה, כי לפעמים,

בשעת מריבה (שלא תקרה חלילה אבל תמיד יש איזו מחלוקת קטנה...), אולי זה עלול לחזור ולהפריע.

במיוחד (סליחה סליחה סליחה), השיער בפנים. נראה לי.

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

בחורה שחברותיה "הלבישו" אותה לפני הפגישה כי לדעתן היא הולכת ספורטיבית מיד ולא אלגנטי.

הבחור ה"מופגש" התלונן שהיא אלגנטית מדי. הוא לא אוהב את הסגנון הזה..... הוא מעדיף ספורטיבי....

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?