תגידו על פי מה הכרעתם בכל אחד מהשאלות הללודג כחול
תכלת.
עלייה להר הבית.
יציאה מהארץ.
הורדת שירים מיוטיוב.
השתתפות בתפילה עם כלי נגינה.
הלל בברכה ביום העצמאות.
כשרות של צוהר.
מעשר כספים.


האם יש לכם רב אחד שעל פיו אתם הולכים בכל העניינים הללו?
פסקתם על פי עמדת הרוב?
בכל נושא פוסקים על פי הדעה המקלה? (מניח שלא..)
כפי שנראה לכם בחרתם פוסק וסמכתם עליו?)(ביו להחמיר ובין להקל)
יש נושא שהוא יוצא דופן באיך שפסקתם על פיו? למה? מה גרם לכך?
אני שואל כי בחלק מהסוגיות הללו. עמדתי לא מספיק ברורה לי.
או אם לדייק אני תוהה לעצמי אם אני מחמיר לחינם איפה שאני מחמיר.
..סוזנה ושות'

תכלת- לא שם (חושש לדעת האומרים שאין זה התכלת)

עלייה להר הבית- דעת הרבנות הראשית (שהיא מרא דאתרא) לאסור, וכן הורו רבותיי.

הורדת שירים מיוטיוב- "זוטו של ים" ולכן מותר

תפילה עם כלי נגינה- כן.

כשרות צוהר- לא, פגיעה במעמד הרבנות הראשית..

מעשר כספים- אשמח שיהיה לי ממה לעשר.. עוד לא שאלתי את השאלה כמו שצריך.

 

בגדול- הפסיקה לפי הרב אליהו שליט"א

אבל הרב אליהו אוסר הורדת שירים מיוטיובאריאל יוסף

כל עוד הזמר עצמו לא העלה אותם לשם.

לא ידעתי.. לא יודע איך זה קרה לי..סוזנה ושות'

אולי התבלבלתי עם מה שכתב הרב ליאור..

בעצם, כל דבר שדורש פחות טרחהארץ השוקולד
סליחה על התקיפות, אבל זה החוט שנשזר פשוט
*ח"ו.סוזנה ושות'

כל אלו [חוץ מהשירים, שאריאל תיקן אותי] הם מה שפסק הרב שמואל אליהו, לא "הרב נוח".

ולגבי יציאה מהארץ-סוזנה ושות'

שאלתי את הרב שמואל ואמר שרק בשביל ללמוד תורה ולישא אישה, אבל היום יש את שניהם בארץ (לא ידוע לי אם זה אסור גורף או שזה תיאור המציאות)

והלל ביום העצמאות-סוזנה ושות'

לא בברכה, כדעת הרב עובדיה

יתכן, אבל הם במקרה מסתדרים עם הנוחותארץ השוקולד
(אנחה)סוזנה ושות'

זה מה שפסק הרב אליהו, מוזמן לבדוק בעצמך..

בחלק מהדוגמאות לא הלכת עם הרב אליהוארץ השוקולד
אבל הרב אליהו אוסר הורדת שירים מיוטיוב - בית המדרש

וסליחה על ההתעלקות, זה פשוט כואב לי ששומרי תורה ומצוות מחמירים יותר בכשרות מדיני ממונות. (כשהלכתית לעתים קרובות סדר העדיפויות הוא הפוך.
לרוב כשרות זה ענייני דרבנן.
בדיני ממונות לעתים קרובות זה דאורייתא.)
דרבנן ודאורייתא זה כלי מאוד מסויים ומקומיהָיוֹ הָיָה
המחשבה (מבית מדרשו של....) של הליכה סיטונאית לחומרא בדאו' ולקולא בדרבנן, היא שטחית ולא מעוגנת.

למעשה, כל מי שמחובר למציאות יודע כמה פעמים הכשרים מתבררים כבלוף, ולכן מאוד מאוד בסיסי להחמיר בזה (אא''כ הולכים בגישת "העבירה עליו" הילדותית...) ולעומת זאת בדיני ממונות יש הרבה יותר מנעד, הן מצד קים לי, הן מדיני ייאוש והסתעפויותיהן, והן מצד התירוץ על קושיית מהר"י באסן בש"ש, ועוד.

(על דרך דברי היערות דבש, אפשר להבטיח שמי שאוכל כל הכשר - בוודאות מוחלטת אכל טריפות לא מעטות בחייו.
אגב, בדידי הוה עובדה. שנמנעתי לאכול במקום מסויים מהכשר מסויים, כי ידעתי שאינו נאמן דיו. ולא עבר שבוע עד שהוברר בוודאות שהבשרים היו נבילות גמורות, דאורייתא. ברוך פודה ומציל)
האמת שנראה לי שהדברים שלך כאן נבעו מחוסר הבנה של דברייארץ השוקולד
בסך הכל ניסיתי לומר שיש עניין רב יותר להחמיר בדברים שהם חמורים עד כדי שהקב"ה ציווה עליהם ולא הסתפק בכך שחז"ל יורו לנו להקפיד עליהם.

והעניין הוא בהורדת שירים שזה גזל, הרי בעלי זכויות היוצרים מנסים לתפוס כאלה ולתבוע אותם. אמנם, הם נלחמים בעיקר מול הגנבים הגדולים כי שם הפגיעה יותר גדולה אבל מי שמורעד שיר הוא רק גוזל בקטן.

בכל מקרה, לדבריך אסתפק בהפניה לתגובה הבאה:
הדברים שהבאת נתונים במחלוקת - בית המדרש

ולצערי מכיוון שכל דבר צריך להתקשר אצלך לבית מדרשו של, אסתפק בהפניה הזו לתגובה ולא ארחיב כי לא נעים לדון ככה ברמה האנושית.
ממש לא, הם רלוונטיים לחלוטין גם אחרי מה שכתבתהָיוֹ הָיָה
ברור שיש יותר עניין להחמיר בדאו', אבל זה רק כשמשווים שני ספיקות בעלי אותם שיקולים, מה שלא קיים כמעט. כולל לא בנידון דידן.
הלכך, גם התגובה שאליה קישרת לא רלונטית, איני טוען שספד''ר לקולא הוא דיעבד, אלא שהוא ורעו - ספד''א לחומרא - הינם כללי מוצא אחרון, כשאין מערכת שיקולים אחרת שתכריע.
וזה בדיוק הבעיה, שאתה מתעלם ממערכת השיקולים ומשתמש רק בשאלה של ספד''ר וספד''א. ומה לעשות שזה אכן נובע מבית מדרשו השטחי של..., הוא זה שייסד דרך בה אם יש מחלוקת בין כל הראשונים והאחרונים לבין שו''ת עגילים לאיילה - יילכו כמו השני לקולא אם זה דרבנן. כי לא מתעסקים בשום כללי הוראה ודרכי הכרעה ומסורת ומשקל של תורה. אלא רק ''ספד''ר לקולא'' כאילו זה סיסמא, ג'וקר.


לגבי הורדת שירים - ישנה סוללה חשובה של פוסקים דס''ל שזה זוטו של ים. ישנם עוד שטוענים - שגם אם אי''ז זוטו של ים - מ''מ אכן בעצם המלחמה בגדולים והנחת הקטנים לנפשם יש ייאוש אקטיבי ממעשי הקטנים, אחרים יאמרו שגם בלי זה ובלי זה, לאחר שרבים כבר הורידו - אז כבר גמר בנפשו ומתייאש. וכל זה בלי שניכנס לשיטות שאין גזל בקניין רוחני, או לכה''פ שיש רק בתנאים מאוד מסויימים, ועוד נותר לנו לחשב את העובדה שיש זמרים וכדו' שאכן הצהירו על ייאוש, ואז גם מצטרף ספק מה באמת דעתו של היוצר הנוכחי.
וזה רק מקופיא, לא ביררתי את הסוגיה הזו בסדר בוקר האחרון. זה רק מה שאני זוכר מלמעלה.
עולה מכך שיש כאן ספק-ספק-ספק-ספק ספיקא, על גבי ספק אם בכלל יש כאן איסור דאוו', ע''ג ספק אם יש איסור בכלל, אפילו דרבנן.

אבל כמה קל, לבית מדרשו של..., להתעלם מכל הכאב ראש הזה, ולהגיד בילדותיות: גזל זה דאורייתא, ספד''א לחומרא, ביי.
מוזר שעם ישראל צריך בכלל שו''ע ופוסקים. בזבוז משווע... שכל יהודי יחמיר בדאו' ויקל בדרבנן ובא לציון גואל...
לגבי קים לי - ככל הידוע לי, זה לגבי מי שמוחזק בממוןאדם כל שהוא

כך שלהרבה שאלות בדיני ממונות זה לא נוגע.

לגבי דאורייתא ודרבנן, אתה צודק שמגזימים בשימוש עם הכלל הזה, ושהוא רק כשאין הכרעה אחרת, אבל נראה שאתה מגזים לכיוון השני. גם אחרי כללי הפסיקה האחרים, עדיין בהרבה מאוד מקרים מגיעים לכלל הזה, והוא משפיע גם על שיקול הדעת ההלכתי. (גם אצל גדולי הפוסקים).

לא מדוייקהָיוֹ הָיָה
זה לא רק למוחזק, אלא שלא מועיל בבי''ד נגד מוחזק. ודו''ק. (מצד איסור גזל לא אמור להיות נפק''מ, אלא שנכנסים לקושיית מהר'י באסן, ואדרבה - היא מכריחה שאני צודק, כי היא קשה לכל הממע''ה. ודו''ק)

אני מסכים שמגיעים בהרבה מקרים, אבל הוכחתי למה הנידון דנן הוא לא אחד המקרים. עצם הגישה ההפוכה היא שטחית, ועל זה אני זועק חמס.
לא כ"כ ברור לי מה אתה טוען..אדם כל שהוא

אם היינו הולכים באיסור גזל ע"פ כללי ההוראה הרגילים, אז היה צריך להיות איסור גזל גם באופן הזה.

אבל באיסור גזל לא הולכים לפי הכללים הרגילים, אלא מתחשבים קודם כל בכללי ההכרעה בין בעלי הדין, ולפיהם נקבע איסור גזל, אז למה דווקא במוחזקות לא נתחשב לעניין איסור גזל?

 

ואיזו מקור/סברא יש לטענת קים לי, כשהיא לא באה להשאיר ממון ביד המוחזק?

פשוט מאודהָיוֹ הָיָה
עצם השאלה שלךהיא חלק מהטיעון שטענתי של קיומם של כללים ושיקולים, כשאכן, לכל ספק - ובכלל זאת ספקות ממוניות - יש מערכת שיקולים בפני עצמה.

הכרעה בין בעלי דין היא רק כשהם בגדרי בעלי דין, בבית הדין. בתביעות, וכו'.
זה שבמוחזקות אין גזל זה בדיוק קושיית מהר''י באסן שהזכרתי, שממנה יתד ופינה למה שאני טוען. זה א' ב' בדיני ממונות.
אני אומר כזה דבר...אדם כל שהוא

להבנתי, כל המושג קים לי, [לפחות אם נפרש אותו במשמעות המקובלת היום, ולא במשמעות מאוד מאוד מצומצמת], יסודו בהרחבה של העיקרון שהמוציא מחבירו על הראיה.

כדי להוציא ממון ממוחזק, צריך ביסוס מאוד חזק, ולכן אפשר להגיד "קים לי" כדיעה חולקת.

כך היה זכור לי כדבר פשוט, ומהסתכלות מהירה בכמה מקורות [לא עיינתי לעומק], נראה שזה אכן דבר פשוט.

 

כלומר, קים לי לא יוכל לעזור נגד מוחזקות, לא בגלל שמוחזקות חזקה יותר מקים לי, שאז היה צריך לדון האם זה רק בבי"ד או לא. הוא לא יוכל לעזור כי בלי מוחזקות הוא לא מתחיל בכלל.

כבר ראית איך הגבתי שאריאל האיר את עיניי בכך..סוזנה ושות'

גם אני בן אדם [אני מקווה].. טעיתי, אני מודה בזה, נגמר- לא?

אכן, מחילהארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ב 11:24

זה פשוט דבר שמאוד כואב לי בציבור הדתי שמקלים בדבר שברור שהוא גזל מבחינה חוקית (וממילא נראים דברי המחמירים בנושא) ומנסים לתפוס את הגנבים, אך מכיוון שיש הרבה גנבים אז לא מצליחים לתפוס את כולם.
מחול. תודה לך..סוזנה ושות'

ובאמת מסכים עם האמירה שיש לנו נטייה לפעמים להקפיד על בין אדם למקום ולזלזל בבין אדם לחברו.. 

מתי מקיליםshay0129

בדיוק אחזתי בסוגייה אהע"ז סי' מ"ב סעיף ג': שם יש ספק ספק ספיקא, בדין קידושין בפני עד אחד. ורוב ככול הפסוקים, ראשונים גם אחרונים, פסקו להחמיר ולחשוש לקידושין אלו.
אלא אם כן יש צורך, כגון חשש ממזרות ועגינות, שאז אין חוששין לקידושין.

מכאן נמצאת למד, שאפילו במקום ספק של ספק,  אין מקילים ראש בדינים שמקורם בתורה. וכן לעניין כשרות.
אם מגיעים למקום הנצרך הנהגה או קולא מיוחדת, מקילים.
אך לעולם לא מקילים רק משום 'נוחות'. זו המצאה של היהדות הפוסט מודרניסטית.

הדברים שהבאת נתונים במחלוקתארץ השוקולד
מעט מקורות:
פה סוקר את השאלה אם ספיקא דרבנן לקולא זה לכתחילה או דיעבד ומביא מדברי הפוסקים לכאן ולשם:
ספק דרבנן לקולא – לכתחילה או בדיעבד – ספריית אסיף
למה אתה מגיב ככה כלפיו?ultracrepidam

הוא עושה את מה שרוב ישראל עושים.

מותר להיות חריג כאשר אתה יודע אחרת - לחומרא או לקולא, אבל אין חובה לחפש ולהגיע דווקא למסקנות שונות מהמקובל

כי כואב לי שמחמירים בכל מיני דברים שלא ברור מה המקור ההלכתיארץ השוקולד
או בדברים שהם דרבנן.
אבל בדברים שהם דאורייתא כמו גזל אז אנשים מקלים.

(יתכן שהייתי אמור להיות עדין יותר, וסליחה אם פגעתי.
אבל לפי העקביות שהוא טען אז הוא היה אמור להחמיר בחשש גזל ולכן הגבתי כך.)
אתגר מענייןultracrepidam

תכלת. - ידע אישי, הסתמכות על פסיקה של רב מפורסם ומוכר. אני עדיין בספק
עלייה להר הבית. - עמדה נחרצת של רוב רבותי אם לא כולם. אני לא משוכנע שזאת האמת, אבל כדי לא לעלות מספיק ספק.
יציאה מהארץ. - התייעצות עם רב אחד מרבותיי, ידע אישי
הורדת שירים מיוטיוב. - דעה של אחד מרבותי ובחירה שלי להכריע
השתתפות בתפילה עם כלי נגינה. - לא קרה לי, אני מניח שפשוט אמשיך את התפילה, או שאחפש מניין מהיר יותר
הלל בברכה ביום העצמאות. - ידע אישי והפסיקות של רבנים שמוכרים לי
כשרות של צוהר. - התייעצתי עם אדם בעל הסמכה לרבנות שאני מעריך את הידע ההלכתי שלו, והיה זמין כשהייתי צריך להכריע
מעשר כספים. - התייעצות עם שניים מרבותי, הסתמכות על ידע אישי

 

אני שם לב שכמעט בכל אחד מהנושאים הסתמכתי על רב אחר

באמת מענייןמישהו כל שהוא
תכלת, הר הבית , הלל- לפי רה"י שלי
הורדת שירים מיוטיוב - לפי מה שהיה נראה לי הגיוני בלימוד הסוגיה .
יציאה מהארץ- פעם לפי רה"י כיום מתחיל לנטות לקוחה עוד לא יצאתי אבל ...
מעשר כספים- למי שמתחשק.
צוהר- לא שאלתי את רה"י , אני סומך עליהם במקום ספציפי שמוכר לי הייטב.
כלי נגינה בתפילה - לא כל כך נדרשתי לסוגיה . מקובל בזמנים מיוחדים דוגמת פורים ר"ח וכדו'

בכללי בהלכות ציבור משתדל לפסוק לפי רה"י שלי. בהלכות פרטיות לפעמים אחרי בירור הלכתי מקיף אבחר פסיקה אחרת (שעה מקובלת הלכתית לא ח"ו איזו סברה) שנראית לי יותר בסוגיה .




באופן כללי לפי מה שנהגו בביתארץ השוקולד
1. תכלת - מחמיר ומקפיד על תכלת כפי שאבא שלי נוהג.
2. הר הבית - עולה, גם ככה נוהג אבא שלי וכך נראה לי נכון בעיון בדברי האוסרים והעולים.
3. הורדת שירים וסרטים - במשפחה מקפידים מחשש לגזל וממילא מקפיד על כך.
אמרו חז"ל שהרוצה להיות חסיד יעסוק בנזיקין, וממילא ברור שראוי להקפיד להחמיר לא לקחת ממון שאינו שלי.
אפשר להוסיף שזה בניגוד לחוק וזה עוד סיבה להקפיד על כך.
4. השתתפות בתפילה עם כלי נגינה - אין דעה נחרצת לכאן ולשם
5. הלל בברכה ביום העצמאות - נהגו בבית שכן, וגם פשוט שזה קל וחומר מחנוכה על חזרת מלכות ישראל שהיו בחלקם רשעים יותר וזה כבר לא קיים.
(בעצם, נראים דברי המקפידים להלל ולהודות בברכה)
6. כשרות של צוהר - סומכים, כי עד אחד נאמן באיסורין.
7. מעשר כספים - נוהג להפריש מדי תקופה, למרות שניתן להקל ולהחשיב את ביטוח לאומי כי ברוך ה' אני מסוגל לכך
אתה אוכל בעצם כל מאכל שיש עליו חותמת כשרות כלשהיא?הָיוֹ הָיָה
של רבנים שומרי תורה ומצוות, כןארץ השוקולד
עד אחד נאמן באיסורין, אבל אם הוא לא נאמן הוא לא נאמן...Jewice
נכון,ארץ השוקולד
אבל רמת הנאמנות שיש לי לרב של צוהר שקולה לרמת הנאמנות של כל רב אחר.

אילו היה לי סיבה לחשוש על אדם מסוים אז הייתי חושש, אבל באופן כללי אדם שומר תורה ומצוות שאין לו אינטרס רק לרמות הוא נאמן.
השאלה היא מה הוא מעידultracrepidam

אם רב של צוהר יגיד לי "אני שוחט ובודק מומחה, שחטתי עכשיו עוף והכשרתי ובישלתי, בוא תאכל" בוודאי שאוכל בשמחה.

 

אבל אם הוא יגיד לי "בעל העסק הזה נראה לי אמין ולכן אני לא חושד שהוא מרמה אותך בכשרות" אהסס לסמוך עליו

הבעת את זה קולעהָיוֹ הָיָה
אגלה לך סודארץ השוקולד
אני מכיר סיפורים על כמעט כל כשרות על דברים הזויים.
למשל השגחה מאוד מקובלת שלא מוכנה לבקר מקום מסוים לתת כשרות, אבל נותנת כשרות בכך שפוגשים את בעל המקום בנקודת אמצע ושם בעל המקום מעביר את התשלום ומקבל את התעודה.

אז באותו מקום אני לא אוכל אבל אני לא פוסל את הכשרות הזו באופן מוחלט בגלל הסיפור.

אגב, השגחה של צוהר לא רק סומכת על האדם שזה אמין אלא בודקת את המקום.
אשלח לך קישור לראיון של מישהו שהושגח על ידי צוהר שאולי יבהיר את הנקודה.
לא התייחסתי ספציפיתultracrepidamאחרונה

אין לי דבר וחצי דבר נגד אף ארגון כשרות, מעולם לא פסלתי ארגון כשרות זה או אחר, בטח לא לפי סיפורים.

 

השיקולים שלי בכשרות הם עד כמה גוף הכשרות ידוע בהשגחה איכותית ועד כמה הקריטריונים שלו לכשרות מקובלים בעיני, כמובן יש דירוג ואני משתדל לצרוך את אלה שנמצאים בדירוג גבוה יותר.

 

רבותי הורו לי - כשהתייעצתי - לא לסמוך על כשרות צהר, אני מניח משילוב של שיקולים ציבוריים וכשרותיים.

אני מניח שצהר לא באים לרמות אף אחד.

 

מה שכתבתי היה לגבי טענת "עד אחד נאמן", הגבתי שעד אחד נאמן על מה שהוא מעיד שראה, אבל השגחה על הכשרות היא דבר גמיש ואם אין משגיח שנמצא שם 24/7 ועם שליטה מושלמת במטבח, ממילא זה כבר לא גדר של "עד אחד נאמן" אלא "עד אחד מעיד שכנראה זה כשר" (נכון אגב לכל ההכשרים), ולכן זה תלוי ברמת האמון שלי באותה מערכת כשרות

 

על פי מה שבא או מה שנוחvlad

אבל כל אלו דברים כל כך לא חשובים , שהמילה "להכריע" מגזמת להפליא.

שאלה חשובהדעתן מתחיל
עבר עריכה על ידי דעתן מתחיל בתאריך י' בכסלו תשפ"ב 22:19

בקצרה :

 

א. חיפשתי את כיוון רצון ה' בסוגיה עפ"י לימוד התורה וחכמיה. 

ב. פתחתי את המקורות מתחילה לסוף בלימוד כאשר סעיף א הינו המלצה וכיוון בלבד.

ג. בררתי ע"פ המקורות, הכלים ההלכתיים, ההשקפתיים, ספרים ועוד ועוד שבידי ובנמצא את ההלכה בסוגיה.

ד. פתחתי את הסוגיה ולבסוף את המסקנה עם חברים, רבנים ודעות שונות בכל מקום שמצאתי. אם הסוגיה כמחלוקת ממשית הלכתי גם לחוות ולהכיר את ההולכים בכל צד, בכלל ובפרט בסוגיה.

ה. דייקתי את המסקנה לרצון ה' ולהלכה או חזרתי לסעיף א.

 

יש לי רב.

איכשהו יוצא נכון להיום שאני מגיע למסקנות שלו אם נתעלם מדיוק בפרטים ללא ידיעה מוקדמת מהם מסקנותיו.

בסוגיות שעוד לא הספקתי לברר בינתיים נוהג עפ"י אבי מורי או אחד מרבותי.

זו דרכי הקטנה בלבד.

הולך על פי הרוב,יו0י

חוץ מסוגיות שאני לומד, ורואה לנכון ללכת לפי רב מסוים.

מה המחלוקת לגבי מעשר כספים?ברגוע
אופס, חשבתי שיש מי שמקל בזה, מחילה.דג כחול
יש מחלוקת אם זה חיוב או הנהגה טובה.יו0י

כמדומני שכיום הרוב מסכימים שזו הנהגה טובה ולא חיוב ממש.

ואפשר להוסיף שיש הרבה דעות שאומרות שביטוח לאומי תופסארץ השוקולד
בשביל מעשר כספים (לפחות באחוז ההפרשה).
עם זאת, הנהגה טובה היא לתת צדקה
יש חיוב לתת צדקהברגוע

זה לא רק הנהגה טובה, 

השאלה היא אם יש חובה לתת כמות של מעשר.

נכוןארץ השוקולד
אבל יש הסוברים שניתן לקזז חלק מהמעשר בביטוח לאומי גם אם מעשר כספים זה חובה מכיוון שביטוח לאומי בחלקו הגדול הוא צדקה
עונהJewice
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ב 22:45
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ב 22:37
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ב 22:34
תכלת: לא שם. והרב עובדיה אמר שהחילזון נגנז והיום אין תכלת, ואלה שמוכרים את זה הם זייפנים גנבים ורשעים וה' ישלם להם כשיגיע זמנם

עלייה להר הבית: רוב הרבנים אסרו אז אני לא עולה

יציאה מהארץ: אין לי בעיה, אבל עדיין לא יצא לי לנסוע לחו"ל וגם אין לי מה לעשות שם

הורדת שירים מיוטיוב: זה גזל לכל דבר

תפילה עם כלי נגינה: זו פעם ראשונה שאני שומע על זה. אבל אני יודע שהרפורמים עושים כך...

הלל בברכה: בציבור - תמיד. ואם זה לא הלל שלם, אני מברך לקרוא את ההלל. ביחיד - לא מברך

כשרות של צוהר: נבל!ת וטריפ!ת

מעשר כספים: חובה לכל הדעות



האם יש לכם רב אחד שעל פיו אתם הולכים בכל העניינים הללו?
כן. אבל לפעמים אני מחמיר לפי דעות אחרות אם הפסיקה שלו מקלה מדי לדעתי
וגם, אני הולך קודם כל לפי מנהגי העדה שלי. ורק איפה שאין מנהגים אני הולך לפי הרב שלי.

פסקתם על פי עמדת הרוב?
כנ"ל. לרוב אני הולך לפי מנהגי העדה שלי או לפי הרב שלי; אבל אם זה נראה לי מקל מדי, אני הולך ע"פ דעת הרוב, או לפי דעה מסויימת אחרת.

בכל נושא פוסקים על פי הדעה המקלה? (מניח שלא..)
לא

כפי שנראה לכם בחרתם פוסק וסמכתם עליו?)(ביו להחמיר ובין להקל)
כנכתב למעלה

יש נושא שהוא יוצא דופן באיך שפסקתם על פיו? למה? מה גרם לכך?
טלית שכולה צמר ב-100%. זאת חומרא טובה. ופתילות 'ניפוץ לשמה' שזו גם חומרא טובה.

אני לא אוכל חלב נכרי ואבקת חלב נכרי, שמביא לספיקות באמונה ומטמטם את הנפש
אני כן יאכל חמאת נכרי אבל לא לכתחילה (שאפשר לראות אם יש צחצוחי חלב שזה חלב של חיה טמאה כי חלב כזה לא מתייצב)

פעם בא לאדמוה''ז יהודי שחתנו, שהיה למדן גדול, החלו להופיע לו פתאום ספקות באמונה.
ואמר לו האדמוה''ז שמבלי משים יצא לו לשתות מעט חלב עכו''ם וזה גרם שיכנסו אליו הספקות הללו.
נתן לו האדמוה''ז תיקון וחזר להנהגתו הראשונה.

ועל זה הוסיף הרבי הריי"צ : "חלב עכו"ם והדומה, הוא הכלי ז**ן של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות".


בעיקרון אני הולך לפי מנהגי מרוקו. ואיפה שאין מנהג, לפי הרב אליעזר מלמד (פניני הלכה)
כל מוכרי התכלת הם זייפנים רמאים ורשעים שה' ינקום בהם? אהמהָיוֹ הָיָה
אגב, לא צריך לכתוב כלי ז**ן, כותבים פשוט כלי זין...
כן.Jewice





וכתבתי כך כי הסינון לא איפשר לי לשלוח



אוי ואבוי 🤦‍♂️הָיוֹ הָיָה
הוא לא מדבר חס ושלום על מי שסובר שהתכלת של היום היא התכלת. הוא מדבר על אותם אלו שהגמרא מספרת שהיו לוקחים קלא אילן ומרמים אנשים.
ה' ירחם וישמור מלומר על גדודי תלמידי חכמים שמחזיקים מהפורפורא שהם רשעים וזייפנים.
הוא אומר שגם היום יש זייפנים ואתה לא יכול לדעתJewice
אם מה שקנית אמיתי או לא...

גם ראיתי באיזה מקום שהרב אליהו אסר בתכלית האיסור (אבל לא נתן סיבה למה אסור)
יכול להיות שיש היום זייפנים. ולכן צריך לקנות רק עם הכשרהָיוֹ הָיָה
אדרבה - מהאמירה של ''אתה לא יכול לדעת אם זה אמיתי או לא'' ברור שיש מה שלא מזוייף
רוב הרבנים לא הולכים עם תכלתJewice
למה זה?
ככה ההיסק שלך?הָיוֹ הָיָה
אם רוב הרבנים לא סוברים כך, אז אלו שכן הם רשעים רמאים?
אתה אמיתי או שזו מתיחה?
לא אמרתי שהרבנים רשעים רמאיםJewice
אמרתי שאלה שמוכרים את זה רשעים רמאים
כאילו אם תמצא פתיל תכלת של בד"צ ירושלים אז תפאדל...Jewice
אם מותר לפי הרב שלך
אבל על אף כשרות אחרת לא הייתי סומך במקרה הזה
זה היינו הך.הָיוֹ הָיָה
המוכרים מוכרים כי הם סוברים כמו הרבנים
אולי הייתי קונה אבל אין ניפוץ לשמה עם תכלת של העדה"חJewice
אתה רוצה לחשוש לדעות שכן מחזיקות מזה?הָיוֹ הָיָה
פנה אלי באישי אני אסדר לך.
יש דבר כזה ניפוץ לשמה + תכלת של בד"ץ ירושלים?Jewice
ואני לא יודע, אני צריך ללמוד את הסוגיא הזאת שוב כי פעם קודמת הייתה די מזמן וראיתי ככ הרבה טענות נגד
..הָיוֹ הָיָה
א' זה לא נקרא בדץ ירושלים אלא בדץ העדה החרדית. ב' יש של רובין, אמנם כתוב שזה רק על הלבן, אבל זה רק כי עקרונית הם לא מאשרים תכלת. אפשר לברר אצלם שהתכלת הוא באמת מהפורפורא.

מלבד זאת, אני מכיר אישית אברכים שעוסקים בזה.
...Jewice
א'. זה נקרא בד"ץ ירושלים של העדה החרדית אז בקיצור זה בד"ץ ירושלים או בד"ץ עדה"ח

ב'. בפתיל תכלת אני מוכן לסמוך רק על עדה"ח או הרב לנדאו (אבל עדיף עדה"ח) כי גם באוכל, יש אנשים שסומכים רק על שני ההכשרים האלה ולא אוכלים שום דבר מכשרות אחרת. ז"א אלו 2 ההכשרים הכי מתקבלים וידוע שהם הכי מחמירים.
הרב רובין פחות מחמיר (יש לו קולות לעומת עדה"ח ולנדאו)
וכשיש בעיות וזיופים ואני לא מכיר את השוק אני לא יכול לסמוך על כ"א
אתה רוצה לראות בעצמך איך מפיקים את זה?הָיוֹ הָיָה
נשמע לי קצת לא סביר הנערווים האלו....
אני רוצה לדעת שזה אמיתיJewice
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ד בכסלו תשפ"ב 06:53
ובגלל שאני לא מכיר את השוק ולא מתמצא בזה, אני סומך רק על המומחים שהכי מחמירים, משמע, הרב לנדאו והעדה"ח...
ישלם זה לא ינקוםultracrepidam

כתוב בפירוש בגמרא שהם נחשבים עוסקים בצרכי ציבור, ולכן הקב"ה ישלם שכרם ויסיר מהם כל נגע ומחלה וכו'

אני חייב להוסיף שאני גם נמנע מהכשרות של צומת וארגון כושרותJewice
במיוחד מכון צומת
אין כשרות של כושרות,הָיוֹ הָיָה
התכוונתי ההמלצות שלהםJewice
אז על מה אתה כן מסתמך?הָיוֹ הָיָה
אם אני סומך על הכשר מסויים אז עד הסוףJewice
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ד בכסלו תשפ"ב 06:54
אם אני לא סומך על הכשר מסויים אז עד הסוף

חוץ מדברים שיש בהם מחלוקת והרוב מתירים אבל אני לא רוצה לסמוך, ואז זה לפי ההכשר עצמו (כמו אניסקיס שרק 2 אוסרים, הרב ש.ז. רווח והעדה"ח)


לא רוצה לסמוך על רבנות וקל וחומר שלא OU או גרוע יותר משולש קיי או KF ה"י (שהם "מודרניים" ויש שמשווים אותם לצוהר)
וכושרות מתירים חלק מהמוצרים שלהם...
אני לא יודעת מאיפה אתה מביא את זהשפרינצא בוזגלו

אבל ou פרווה/חלב ישראל (הם מקפידים לכתוב על המוצר אם זה חלב ישראל או נכרי) הוא אחד ההכשרים היותר טובים בארה"ב. 
כמובן שבישראל ישנן חומרות נפוצות וברורות מאליהן שאינן נהוגות בחול ולהיפך גם קולות שלא נהוגות בא"י, כך שכמובן עדיף לקנות כשרות ישראלית.
אנחנו אוכלים ou (חלב ישראל/פרווה) רק במוצרים אמריקאיים כי המחלקה הישראלית שלהם הרבה פחות טובה.

 

חחח ממש לאJewice
אנשים דתיים וחרדים בארה"ב לא אוכלים OU, זה הכשר גרוע שמכשיר כל מה שהוא רק יכול כדי שיהודים חילונים שם לא ייכשלו בנבלות וטריפות של ממש, ה-OU בעצמם אומרים שיהודי החרד לדבר ה' שיתרחק מההכשר שלהם כמו מאש.
איפה הם אומרים את זה? תאיר את עינינו..סוזנה ושות'


זה שלא שמעת על זה לא אומר שכולם לא שמעו על זהJewice
תחפשי במקום הנכון ותראי
חוץ מזה שמי שחי בחול לא אוכל מזה...
בארץ את לא יודעת את חושבת שזה בסדר...
שאלתי רב אמריקאי מומחה כשרותJewice
קשקוש...שפרינצא בוזגלו

יש לי קרובי משפחה בלייקווד (מעוז החרדיות הליטאית הגדול בארהב), דוסים דוסים דוסים, והם חופשי אוכלים ou.
וככה גם הרבה מהחרדים בארהב. זה הכשר מקובל לחלוטין.
(כמובן כמו שהחרגתי, האלו שיותר מחמירים פשוט יקפידו שלא לקנות חלב נכרי)
כשההורים שלי טסו לארהב הם התיעצו עם רב שאמר שאפשר לאכול מלכתחילה, ורק בשביל שתבין- אותו רב גם אסר עלינו לאכול הכשרים מסויימים.

אולי חלק מקלים מאוד וסומכים על OUJewice
אבל זה לא מהדרין. זה יותר טוב מרבנות כאן, אבל עדיין בני תורה ואנשי מעשה לא אוכלים את זה

אני יודע ש"בד"ץ סקווירא לענייני כשרות" נחשב בין הכי מקובלים, כמו הרב לנדאו-הרב רובין-עדה"ח-הרב מחפוד אצלינו בישראל
ויש עוד כמה (וייסמאנדל מאנסי, הרב וועסטהיים (לא איגוד רבנים וועסטהיים), כדתיא, בד"ץ ציריך, ועוד כמה נוספים

וכמובן שיש ייצוא של מוצרים עם הכשרים מישראל לחו"ל אז לא חסר להם מהדרין
אתה טועה, אבל לאמשנה, אל תאכל.שפרינצא בוזגלו

שים לב שרוב הכשרויות שהזכרת הן כשרויות של קהילות חסידיות.
הן באמת יותר מהודרות, אבל הפער בניהן לבין ou דומה לפער שבין שארית ישראל לבית יוסף.
מה גם שלא כל הכשרויות שהזכרת הן כשריות אמריקאיות.

אני לא טועהJewice
איך את בכלל משווה OU שמתירים חלב נכרי ועוד קולות אפילו דעת יחיד, להכשרים חסידיים?!

ובית יוסף זה לא כשרות. הם לא שולחים משגיחים.


אתה שוכח איזה גאון עצום התיר חלב נכרי...שפרינצא בוזגלו

והוא התיר בדיעבד בארהב.
ou מציינים אם החלב הוא ישראל או נכרי, כך שאם אתה צריך את המוצר הספציפי הזה ואין חלב ישראל- אתה יכול לקנות אותו. אם יש לך אלטרנטיבה פשוט תקנה אותה. זה לא הם מתירים, זה הפוסק הליטאי הגדול ביותר בארהב שהתיר.

לגבי בית יוסף- זה הכשר, אין מה לעשות. כמו שרבנות זה הכשר.
וחוצמיזה 'לא שולחים משגיחים' זה לא מדויק בכללללל.

התיר בדיעבד "במקומות הרחוקות" שאין להשיג חוֹלוֹב ישרוּאל...Jewice
ואם אני לא סומך עליהם בזה, שהם מתירים לכתחילה ללא שום היתר, למה שאסמוך עליהם בקולות אחרות?
בישול עכו"ם (לספרדים)
פת עכו"ם
ג'לטין טרף
גליצרין טרף
חומרים שיוצרו מחרקים
ועוד ועוד קולות ודעות יחיד...

ובית יוסף זה לא הכשר. הם קוראים לעצמם הכשר ובד"ץ אבל הם ממש לא.
למה דווקא לגבי יציאה לחו"ל אתה מקל?ברגוע
לא מקל, הרב מלמד מתירJewice
זה יותר גרוע מלסמוך על ou....הָיוֹ הָיָה
...Jewice
אמנם נראה שאם היציאה לזמן קצר, כגון שהיא למשך זמן של פחות מחודש, והיוצא קונה לעצמו ‘כרטיס הלוך-חזור’, אין בה איסור. מפני שיציאה זו שונה בתכלית מהיציאה שעליה דובר בתלמוד, ברמב”ם ובפוסקים. באותם הימים היוצא לחוץ לארץ היה יוצא לזמן ארוך, שכן הדרך עצמה ארכה חודשים, וממילא מי שכבר יצא לחוץ לארץ היה יוצא לשהייה ממושכת, ואף היה חשש מסוים שלא יחזור. וכן הסיבות שלמענן התירו חכמים לצאת מהארץ, דורשות יציאה לזמן ממושך של שנה ואף יותר. שכן היוצא לשאת אשה היה צריך למצוא כלה, להתקשר עמה ולהתחתן. וכן היוצא ללמוד תורה, היה צריך לשבת לפני רבו חודשים רבים, ובדרך כלל כמה שנים. גם מי שרצה לצאת לטייל בחוץ לארץ באותם ימים, היתה יציאתו לזמן רב של חודשים רבים, כשזמן החזרה לא היה בטוח. הרי שכל ההיתר שעסקו בו חכמים נוגע ליציאה לזמן ממושך, אבל לא דיברו על יציאה לזמן קצר, כי אין חובה להיות בכל רגע ורגע בארץ ישראל. ולכן אין איסור ביציאה לטיול קצר. ובמיוחד כאשר מתווספת לטיול מגמה של מצווה, כגון להיפגש עם יהודים בגולה ולקשרם ליהדות ולארץ, או כדי להחכים בראיית אנשים ומראות שונים.

אמנם בכל רגע ורגע שיהודי נמצא בארץ ישראל הוא מקיים מצווה. ועיקר מעלת המצוות כשמקיימים אותן בארץ. נמצא שהיוצא מהארץ, אף שאינו עובר באיסור, מאבד במשך זמן שהייתו בחוץ לארץ חלק משמעותי ממעלת המצוות ושכרן, ועל כן טוב להיות תמיד בארץ.[7]


ט – יציאה לחוץ לארץ לצורך חשוב וטיול – פניני הלכה
[7]Jewice
בין המקלים: הרב ישראלי בארץ חמדה ספר א’ א, י, שהקל לצאת על מנת לחזור לכל צורך אפילו של רשות. ושלא לצורך כלל – אסור. וכ”כ בשבט הלוי ה, קעג. וכ”כ הרב שלמה דיכובסקי בתחומין כ’. וכן נלענ”ד עפ”י הסברה שכתבתי למעלה. עוד נראה שאם האיסור לצאת הוא אפילו לשעה קלה, הרי שאסור לצאת מגבולות הארץ אפילו למרחק של מאה מטר כדי לקנות ירקות בזול, ולא מצאנו בדברי חז”ל דיון המגדיר איסור זה ואת גבולות הארץ לדין זה. וכתבתי “כגון שלושים יום” שלמדנו בדברי חכמים שפחות משלושים יום הוא זמן ארעי, שעל כן המתגוררים בעיר שלושים יום נחשבים כבר יושבי העיר (ב”ב ח, א), והדר בפונדק פחות משלושים יום פטור ממזוזה (שו”ע יו”ד רפו, כב). אכן כך ראוי לנהוג שלא לצאת לטיול של יותר משלושים יום, אבל אין לקבוע זאת כחובה גמורה.
אמנם גם למקילים יש מצווה להישאר כל רגע בארץ ישראל, שכן עיקר קיום המצוות בארץ, וכפי שאמרו חז”ל בספרי עקב לז, ורש”י דברים יא, יח, ורמב”ן ויקרא יח, כה, וכמובא לעיל א, ג. ומו”ר הרצי”ה מסר בשם ה’חפץ חיים’ שלפי חשבונו מצווה בארץ ישראל נחשבת פי עשרים ממצווה בחו”ל. אמנם אפשר לומר שעיקר העניין תלוי במקום המגורים, וכלשון חז”ל “הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה”, ואפשר לומר שכוונת ‘הדר’ למקום מגורים קבוע. ואזי מי שיוצא למטרות חיוביות לחו”ל, גם כשהוא בחו”ל הוא בבחינת דר בארץ ישראל, שכל עולמו ומגמותיו קשורים בארץ ישראל, ועל כן גם מעלת קיום המצוות שלו בחו”ל קרובה למעלת קיומן בארץ ישראל. אבל אם הוא יוצא לטיול סתמי, אכן הוא מפסיד יותר ממעלת ארץ ישראל. יש להעיר שלפעמים יש בעיה חמורה יותר בטיולים בחו”ל, שיוצאים למקומות שקשה לשמור בהם אורח חיים יהודי, ומתרחקים מקיום המצוות, והנזק עלול להיות חמור מאוד.
..הָיוֹ הָיָה
התכוונתי לעצם ההיסמכות עליו.
קצת עלוב (סליחה.. זו ההרגשה שלי) לא לסמוך על הוראות של ר' משה פיינשטיין שחצי מאמריקה החרדית סומכת עליהם, אבל כן לסמוך על כל קולא של הרב מלמד....
הרב פיינשטיין ממש לא התיר לכתחילהJewice
התיר בדיעבד "במקומות הרחוקות" שאין להשיג חוֹלוֹב ישרוּאל... - בית המדרש


וזה לא רק הרב מלמד, הוא מביא מקורות

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1311264#14128162
..הָיוֹ הָיָה
שוב: אני לא דן על המקרה הספציפי הזה דוווקא, אלא על כל ההיסמכות עליו....
במקרה הזה...ultracrepidam

אני לא מסכים עם גישת פסילת הכשרויות שמופיעה כאן בדיון,

 

אבל במקרה של חלב ישראל (כן, ככה כותבים את זה. אם צריך אני יכול לנקד) - אכן ר' משה פיינשטיין מציין בפירוש שההיתר שלו הוא קולא יתרה ומי שלא סומך עליה זה יותר טוב. כלומר, גם הוא לא סובר שאין כאן צד לאסור, אבל מצד שני הוא סובר שמעיקר הדין אפשר לסמוך על הסברה להתיר (אגב, הבנתי שיש פוסקים חשובים שהתירו לגמרי במצב שבו ר' משה פיינשטיין התיר בדיעבד. לא בקי כי לא נכנסתי לדיון הזה)

ואומר שלבעל נפש ראוי להחמירJewice
מש"ל
ועל זה הוסיף הרבי הריי"צ : "חלב עכו"ם והדומה, הוא הכלי ז**ן של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות".
מה קשור?ultracrepidam

אתה רוצה ללכת לפי הריי"צ? לך לפי הריי"צ. הכל בסדר. המקור הוא בעש"ט אם אינני טועה.

 

ר' משה פינשטיין טען שיש סברה להתיר, מספיק כדי שהוא יפסוק שמותר. ואז זה פשוט לא חלב עכו"ם. זה חלב שמותר בשתיה.

 

וכן, בעל נפש יחמיר. איפה כתבתי להיפך? אתה רשאי להחמיר בזה. אתה יכול גם לצרוך OU ולהחמיר בזה, פשוט לבדוק אם זה חלבי ואם כן אז לא להשתמש אלא אם זה חלב ישראל. מאד פשוט.  הם במוצהר משתמשים בהיתר הזה, ספציפית. בהיתר הזה, ובהיתר חדש בחו"ל.

 

אבל מפה ועד להגיד שהם מאכילים טרפות בגלל שהריי"צ אמר שאם זה חלב עכו"ם זה חמור מאד - נו באמת. גם מוקצה זה חמור מאד ואם אתה עושה משהו שמותר לפי חלק מהפוסקים, אתה לא עשית שום עברה

אני לא יכול לצרוך OU ולהחמיר בזה בו זמניתJewice
הכשר רבנות, OU, OK, כK, וכו' הוקמו כדי להציל יהודים מנבלות וטריפות של ממש. עובדה שהם סומכים על כל הקולות האפשריות.
ככה יהודי חילוני בכל מדינה כמעט, שלא מחפש בדווקא אוכל בלי הכשר (אבל גם לא בודק אם זה אכן כשר) מירב הסיכויים שמה שהוא קונה כשר. אבל זה אף פעם לא לכתכילה, הם לא רק מקלים בחלב עכו"ם, אלא גם בעוד מלא קולות אחרות
בישול נכרים
איסור חדש
פת פלטר
ג'לטין
גליצרין
שלאק
חומרי גלם שמקורם בחרקים
תוספי תזונה (שלא באים בכלל לבדוק, הם נותנים חותמת על סמך זה שמותר כי זה לא עולה על שולחן מלכים וזה בתוך כדור שאין לו טעם)
ירקות עלים שלא שוטפים
תותים ופירות יער לא מפוקחים
להמשיך?
...Jewice
מהי באמת הבעיה ב"חלב עכו"ם" ומהו התיקון לכך?

לאחרונה רבו הדיבורים על ידי שאינם בקיאים, בזלזול בחומרת ההרחקה של יהודים ואפילו קטנים מחלב עכו"ם ● 'שטורעם' מצא לנכון להעלות את המודעות לחומרת הדברים, עם מובאות ברורות מתורתו הרחבה של הרבי, בהתייחסות מיוחדת לנושא חשוב זה ● ענין יסודי שנוגע בעיקרי הנפש, בתמצית האמונה של כל איש ישראל מיומו הראשון ● עוד לא נמצא האב, ובמיוחד בדור שלנו, עם כל האתגרים שבו, שמוכן לגרום לכך במזיד שיהיו לצאצאיו ספיקות באמונה ח"ו ● תחקיר מיוחד - ליישר את העקום בנוגע לחלב עכו"ם ● ומה ענה הרבי לאב מודאג שבנו קיבל בטעות לתוכו חלב עכו"ם?

אתמול הבאנו כאן את סיפורו של האב הנסער, שגילה לחרדתו שבבית הרפואה האכילו את התינוק בימיו הראשונים עלי אדמות בחלב נוכרי.

תגובות שונות שהגיעו למערכת, וכן דיונים שהתפתחו בעקבות פרסום החשיפה, בפורומים אחרים בתקשורת החרדית, מלמדת שקיימת בורות (וגם בין אנ"ש למרבה הפליאה) בזדון או בשגגה, בחומרת האיסור של חלב עכו"ם ובהקפדה הידועה של יהודים יראי שמים הנמנעים להכניס לפה כל דבר מאכל או משקה שמעורב בו חשש של חלב או אבקת חלב נוכרי.

כיון שגודל האחריות של חינוך הילדים, הוא על ההורים, הרי שמוטלת עליהם האחריות גם בנושא רגיש וחשוב זה.



לטובת הגולשים והמעיינים, אנו מביאים כאן לקט קצר ותמציתי מתורתו הרחבה של כ"ק אדמו"ר זי"ע, רועה הדור ומנהיגו, שעם ישראל צמא לשמוע את דעתו הקדושה בכל נושא ונושא, לדעת מה מורה הנבוכים של דורינו מציע ומורה לעשות בכל תחומי החיים הגשמיים והרוחניים:

1.

ב'אגרות קודש' חלק ט"ז עמוד רמ"ג (במכתב מתאריך כ"ח טבת ה'תשי"ח):

... במה שכתב אודות האברך... הנה מה שאמרתי לו בהנוגע לחלב עכו"ם הוא – על פי סיפור הידוע מכ"ק מו"ח אדמו"ר (וכמדומה גם נדפס), שחלב עכו"ם מעורר ספיקות באמונה, ואלו הדברים שאמרתי לו, ושאם בכל הזמנים הי' צריך להזהר מהנ"ל כמובן ופשוט, עאכו"כ הנוער דארצוה"ב ובפרט באלו הלומדים במוסדות ששם תערובות טוב ורע, ולאום מלאום יאמץ, וד"ל.

ומ"ש אודות בריאותו של הנ"ל, כמדומה לי שאמר ברור - אשר נמצא ב... ולביתו בא רק לעתים רחוקות, בכל אופן, הרי אין הענין בידי לשנותו מהאמור בפירוש. ופשיטא שא"א למי שהוא לקחת ע"ע אחריות להעלים ענין שכנ"ל מתעוררים ממנו ספיקות באמונה. במה שמקשר זה שנמנע להשתמש בכליו של הוריו שי' - אינו מובן, שהרי למאכלים של חלב ישנם כלים מיוחדים, ובמילא אין זה נוגע לכל הכלים ובמילא לכו"כ מאכלים.

בשאלת הנ"ל אם להחליף מקום לימודו לישיבה אחרת, הרי הישיבה שאודותה כותב - שם לה ששם מורים ברוח יר"ש, ובעוד כמה ענינים דכשרות שמתוקנים בטוב.

ובודאי גם בענין דחלב ישראל. ובמה שאומר אביו שי' שקשה יהי' עליו התשלומין, בודאי אפשר להם להשתדל בזה, שהרי בטח נמצא בעירם כמה מכירים עם המנהלים דישיבה האמורה...

בברכה לבשו"ט,

מ. שניאורסאהן

2.

(בספר 'היכל מנחם' חלק א' עמוד רכ"ד):

בחינוך ילדים נכללת גם הקפדה וזהירות במאכלים שיש בהם: א. חשש דחשש חלב עכו"ם. ב. חשש דחשש פת עכו"ם.

3.

(באגרות קודש חלק כ"ב עמוד קל"ב):

נעם לי להיוודע מהצלחת פעולתו בהנוגע לחלב ישראל במחנם הטהור. ובפרט על פי סיפור הידוע מרבותינו נשיאינו, איך שחלב ישראל דוקא נוגע לחיזוק האמונה, וחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, מביא ח"ו לספיקות באמונה.

4.

(בספר המאמרים אידיש, מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, עמוד 57):

וכמעשה הידוע שאחד הגיע עם חתנו, למדן גדול, לרבי לליאזנא, והתלונן שהחתן שתמיד התנהג בהנהגה טובה, החלו פתאום להציק לו ספיקות באמונה, והוא עצמו יש לו צער גדול מזה.

אמר לו הרבי שהוא [החתן] נכשל בלא יודעים בחלב עכו"ם, ונתן לו תיקון לכך והוא הבריא ברוחניות.

5.

בתור השלמה, אנו מפרסמים כתב יד נדיר שנכתב במענה לא' משלוחי כ"ק אדמו"ר זי"ע. הלה היה לו תינוק בן שנה, ששתה בערך רבע כפית של חלב עכו"ם. האב כתב לרבי על כך, והבהיר שלכאורה לא היה אפילו מלא לוגמיו של הקטן, אך עכ"ז שואל את הרבי, מה לעשות כתיקון על זה.

בשולי הגליון של המכתב מתאריך ח' מרחשוון ה'תשכ"ו, ציין הרבי:

למה שכתב ע"ד חלב כו' – יפרישו לצדקה 41 שקלים (דולר)

[יתנום להוצאות גן-הילדים דבית ליובאוויטש].

(לכאורה יש לומר, שמספר 41 הוא גימטריא של חלב ועוד אחד, ע"ד התיקון בתניא בחלק אגרת התשובה למידת ה"כעס" ב-קנ"א תעניות).
ואני לא סומך על כל קולא של הרב מלמדJewice
יש הרבה מקומות שאני מחמיר לפי דעה אחרת שיותר נראית לי...
מנסה לענותרץ-הולך
תכלת. - ע"פ מנהג אבות ורה"י
עלייה להר הבית. - כנ"ל
יציאה מהארץ. - יצאתי בעבר כשהייתי קטן, אבל כיום אני לא חושב שאני אצא אי פעם אלא אם תהיה סיבה ממש טובה.
הורדת שירים מיוטיוב. - צריך לברר את הסוגיה, באופן כללי אני לא מוריד.
השתתפות בתפילה עם כלי נגינה. - לא שמעתי על סיבה לאסור.
הלל בברכה ביום העצמאות. - כנ"ל לתכלת והר הבית.
כשרות של צוהר. - לא אוכל, אני בעד חיזוק הרבנות הראשית.
מעשר כספים. - לא יצא לי עדיין אבל בגדול אני חושב שכדאי וצריך לתת.

אני משתדל ללכת או על פי מה שנהוג אצלי בבית או ע"פ מה שנהוג בישיבה, בדברים שלא ברורים לי אז אני מנסה להעמיק יותר.
ע"ז בזמנינופיציק

בתורה מופיע עשרות פעמים איסורים וציווים שונים לגבי עבודה זרה, לקורא בן זמנינו נראה שאין לאיסורים אלו שום שייכות אליו ומאידך קשה לי לתפוס שחלק כ"כ אינטגרלי בתורה לא שייך אלינו כלל ? 

חלקים עצומים מהתורה לא קשורים למציאות הנוכחיתפ.א.

גם עבדים ושפחות, לקט, שכחה ופאה, קורבנות, הבאת הביכורים

מצד שני - בתורה אין את השגרה שיש לנו היום: 3 תפילות ביום.  


הכל השתנה מאז ירדה התורה מהר סיני

האםפיציק

האם קל בעניך לומר שכל עניני עבודה זרה שבתורה לא נכתבו אלא לדורם שהיה שטוף בע"ז אבל באלפיים השנים האחרונות שבטל יצר ע"ז הדברים אינם רלוונטים כלל? (אני חושב שאין לדמות בין תורת הקורבנות, עבדים ושפחות וכדומה ששייכים לזמנינו באופן תיאורטי ובין יצרא דע"ז שבטל כליל מן העולם)

עצם זה שזה ברור מאליו בימינו שאין ע"ז, זהקעלעברימבאר
אומר שנצחנו בעניין זה. ואזכורי איסור ע"ז עוזר לנו להבין את פעולתו הטובה של ישראל בעולם. ושנדע שגם על הבעיות בימינו עם ישראל יתגבר וישפיע טוב על העולם.


מעבר לזה - גם אצלינו  יש "בחינת ע"ז" כיום. הן בסגידה לחומר, הן בסגידה לאידאולוגיות זרות לתורה, הן בתפיסה מעוותת של האלוקות

יש מלא.זיויקאחרונה
גם בנצרות וגם במזרח הרחוק ובאפריקה.
פירוש הביטוי "בכור שוטה"שלג דאשתקד

רש"י בפרשת מקץ (מב, לח) מביא את דברי המדרש (מדרש רבה, בראשית צא), שיעקב קרא לא אהב את ההצעה של ראובן "את שני בניי תמית אם לא אביאנו אליך", וקרא לו "בכור שוטה".

הרד"ל בהגהותיו למדרש (אות יד), מציין שהביטוי "בכור שוטה" מופיע בגמ' בפרק יש נוחלין, לגבי אדם שהיה קורא לבנו בכור שוטה, והמשמעות היא שהוא בכור מאמא ואינו ראוי לנחלה כפולה. כך - אומר הרד"ל - גם יעקב כינה את ראובן כבכור שאינו הבכור העיקרי (בגלל שהוא מבני לאה שאינה עקרת הבית, או בגלל שהוא הפסיד את הגדולה כשחילל יצועי אביו).


תכלס, לא הבנתי מה המשמעות של הביטוי הזה ביחס לראובן בהקשר הזה. האם הוא לא יכול להיות שוטה גם אם הוא לא בכור? האם בכורים הם בהכרח יותר/פחות שוטים? ומה הקשר לעניין של נחלה ובכור מאמא (לפי הרד"ל)?!

במעט שחיפשתי לא מצאתי הסבר ברור ומניח את הדעת.

ראובן תמיד מנסה יוזמותקעלעברימבאר

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.


 

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.


 

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.


 

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

תודה!שלג דאשתקד

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.


 

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)


 

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.


 

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

כמו הדס שוטהבחור עצוב

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

ראובן איבד את הבכורה משום שהיה צדיק מדייכְּקֶדֶם
איך זה קשור למה שכתבתי?בחור עצוב
זה פירוש החתם סופר, אגב. 
זה בגדול מה שכתב הרד"ל על פי הגמראשלג דאשתקדאחרונה
אבל מה המשמעות של זה ביחס לראובן והתנהגותו? (אלא אם כן התכוונת לדבריו של קליברמן ושלי דלעיל)
פרט, נמק והסבר בבקשהשלג דאשתקד
מחשבה שאני משתף בעיקר כדי לדעת אם היא רווחתצע

לכן אשמח שמי שמסכים יתגבר על העצלות והשעמום ויגיב תגובה ולו קצרה ביותר של "מסכים/מסכימה". כמובן להרחיב או לחלוק זה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב..


זמן מה אני חושב על כך שהתורה/היהדות היא משהו מסובך/מורכב.

היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר פשוטה/חד מימדית אך למעשה היא מסובכת יותר..


אני חושב שזה בגלל שיש מתח בין גדולי ישראל/בחזל ביחס לכל מיני ערכים.

אמונה תמימה מול שכל וחקירה, נס מול טבע ביטחון מול השתדלות.

מוסר אנושי לעמת אלוקי. עד כמה ללמוד/להתרחק מהגוים.

מהי צניעות. מהי ענווה. מהי תפילה. שינוי הרצון.

היחס לחכמה הכללית. היחס למיסיטיקה. וכו וכו..


וממילא הרבה אנשים כולל אני קצת קרועים ומסתבכים להבין מה רצונו של הקב"ה ביחס לכל אלו..


אולי גם תורם לזה שיש ביהדות מושגים קיצוניים , אחד מהם שעולה לי הוא  למשל "עבירה לשמה" שקצת שוברת את חוקי המשחק ומעלה אפשרות שלפעמים ניתן לסטות מן המסגרת הרגילה ושוב זה ביטוי לכך שעבודת ה' היא מורכבת ויש בה עקרונית בכל אופן, גם פן של לחטוא, לעבור על ההלכה..


גם בלי המושג עבירה לשמה יש הרבה התלבטות האם לדבוק בפורמליות של ההלכה או בכוונה/תכלית שמאחוריה מה שיוצר עוד מחלוקות וכו..


לא הצלחתי לכתוב את טיעוניי ברמה של מאמר קצר בהיר ומסודר אבל מקווה שבכל זאת הטיעון הובן.


חנוכה שמח!!... 

העולם מורכב, לכןקעלעברימבאר
התורה מורכבת. אבל התורה מצליחה להכליל את כל אלו בהרמוניה, לא בקריעה. מאחדת את כל הערכים
וממילא שבעים פנים לאותה תורה. הבסיס של כל הדעותנפש חיה.

הוא המכנה משותף לכולם

אנשים עשו אותה מסובכתפ.א.
עבר עריכה על ידי פ.א. בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ו 19:07

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור


 

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

 

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

 

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

אפשר לנסות להציע נקודת מבט אחרת?טיפות של אור

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

 

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

מסכים לגבי קיומה של הבעיהשלג דאשתקד
לא מסוגל להסכים עם שום פתרון שיוצע לה 😁
תסבירפ.א.
איך אתה יכול לא להסכים על פתרון שטרם הוצע?
זה מסובך נשמהשלג דאשתקד

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.


זה בגדול, מקווה שאני מובן...

ברור שמס. 1 ייפתר רק בבוא המשיחפ.א.

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.


על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

אני חןשב שבעברשלג דאשתקד

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

ה' ביקש שנקשיב לחכמיםקעלעברימבאר

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

 

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אנחנו מדברים עם רבדים אחריםשלג דאשתקדאחרונה

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

לא מסכיםיוני.ו.
שאלה לפרשת מקץ - למה יוסף לא מדווח ליעקב כל שנותקעלעברימבאר

שלטונו, ולמה הוא עשה את מעשה גביע בנימין?


 

(אין לי תשובה בעניין. יש רק 2 אפשרויות שאי אפשר להכריע ביניהם)


 

האם מפני שהוא סבר שרק בני רחל ימשיכו את עם ישראל ושאר האחים מופרשים ממנו כמו ישמעאל ועשיו, ולכן הוא רצה לחטוף את בנימין ולשכנעו להשאר איתו מתוך מחשבה שרק על בני רחל נגזר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" במצרים?


 

זו אפשרות א'.


 

מצד אחד יש לזה ראיה: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" נשני השכיחני, כלומר יוסף אומר שה' השכיח ממנו את בית אביו. וגם הכתוב אומר "ולא יכול יוסף להתאפק... ויאמר אני יוסף" כלומר הסיבה היחידה שיוסף נגלה לאחיו כי הוא נשבר מהתרגשות באמצע התכנית לחטוף את בנימין כי ראה את מסירות הנפש של יהודה, ושינה את דעתו על האחים.


 

מצד שני למה הוא לא הודיע ליעקב? האם כי חשש שיעקב חושב שכל האחים הם עם ישראל והוא ימנע ממנו לקחת רק את בנימין? או שמא ההפרדות מהאחים מחייבת הפרדות של יוסף מיעקב אביהם?


 

אפשרות ב' זה שיוסף מראש תכנן שהאחים יבואו ברעב למצרים והוא תכנן לחטוף את בנימין כדי לעשות ניסיון/תיקון לאחים  שיימסרו את נפשם על בנימין כדי לבדוק/לרפא את השנאה בין בני רחל ללאה ולבחון האם הם מוכנים למסור את עצמם על בנימין.  ואז "ולא יכל להתאפק" זה אולי שהוא תכנן ממש לאסור את יהודה ולבדוק את שאר האחים ורק אז להתגלות אליהם, אלא שהוא נשבר באמצע.  ו"נשני אלוקים את עמלי ואת כל בית אבי" הכוונה השכחני את כל הצרות שהיו לי בבית אבי. אבל גם על פירוש זה קשה.

 

ואם יש למישהו פירוש שלישי גם יהיה מעניין לשמוע

 

אפשרות שלישית ופחות סבירה:קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.


ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

מפנה למחלוקת המפורסמת בין הרב יואל בן נון והרב מדןטיפות של אור
אז ככה:קעלעברימבאר
ההסבר שכל המהלך של יוסף 9 שנים היה רק כדי לאמר ליעקב " אמרתי לך שהחלומות נכונים ואתה תשחווה לי" תמוה שהוא הפשט. אם יוסף חשוב לו להוכיח שהוא נביא, תמיד יכול לומר לאביו על פתרון חלום השרים ופרעה במצרים. מה גם שהחלום ייתגשם, שהרי יעקב היה כפוף פוליטית ליוסף במצרים, כלומר השתחווה לו או מעיין זה.


לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.


הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.


מצד שני גם קשה על הפירוש הראשון והשלישי שהבאתי, כיקעלעברימבאר

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

שאלה שקשורה לעניין היא-קעלעברימבאר
האם ה' הודיע ליעקב שכל בניו ימשיכו אותו?


ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?


(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

לא הבנתי את דברי הרב בן נון -קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

זה מזכיר את השאלה למה יעקב נשאר במצרים אחרי הרעבנוגע, לא נוגע

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.


מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).


קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

לגבי יעקב זה פשוט: ה' אומר לו "כי לגוי גדול אשימךקעלעברימבאר
שם". אל תרא מרדה מצרימה.


"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.


ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

לא מוכרחנוגע, לא נוגע

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃


רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.


הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

ולגבי הידיעה על הגלותנוגע, לא נוגע
רבינו בחיי- וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן- ונראה בפשט הכתוב הזה כי לפי שהיה יודע יעקב אבינו ירידתם למצרים סבת הגלות לזרעו, וכי יתחיל בו עתה, מפני זה יאמר וישב ישראל כלומר נתישב שם, לא כמחשבת בניו שאמרו לפרעה לגור בארץ באנו כי היו סבורים לחזור לארץ כנען ככלות הרעב מיד וע"כ אמרו לגור ולא להתישב.


הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

גוי גדול זה גוי גדול, לא אלפי איש.קעלעברימבאר

ואנכי אעלך בתור גופה.

 

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

יעקב לא חשב שיפטר בגיל 147נוגע, לא נוגע
לכן אין מניעה לומר שבעת ששמע את הדברים הוא חשב שזה יקרה בחייו.


ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.


כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

תראה את תוספות השלםנוגע, לא נוגע

אפשר לפרש גםקעלעברימבאר
ש"אנכי אעלך גם עלה" מוסב על "לגוי גדול אשימך שם".


כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.


חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

זה לא מסתדר עם שאר הפסוקנוגע, לא נוגע
שמדבר על יעקב עצמו.


אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

כן אבל זה נשמע פסוק פיוטי שעיקרוקעלעברימבאר
שה' משרה את שכינתו בישראל גם בגלותם ויעלה אותם משם "אנכי ארד עמך מצרימה"
הא בהא תליאנוגע, לא נוגע
זה בגלל שיעקב מסמל את עם ישראל
בכל מקרה עד שיעקב לאקעלעברימבאר

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

יעקב מן הסתם הניח שהוא יחיה 180 שנהנוגע, לא נוגע

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.



אז ענית על התשובה למה יעקב לא חזר לארץקעלעברימבאר
התשובה הידועה לשאלה הראשונה125690אחרונה

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

סוגית "פרסום הנס" האם....סיעתא דשמייא1
יש תמימות דעים לגבי הסוגיה הזאת או לכל מגזר יש את דרך המחשבה שלו בנושא?????
רק אם באלך.. תוכל להסביר יותר את שאלתך?צע
מה הצווי ההלכתי בנוגע לסוגית פרסום הנס בכלל.סיעתא דשמייא1
עיין כאןנקדימון
פניני הלכה - חנוכה


פרק זמנים - פניני הלכה

כלומר אין מניעה לנהוג כמנהג חבד.סיעתא דשמייא1
ברובד הרעיוניטיפות של אור

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

 

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה


 

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)

רעיון מקסים🙂קעלעברימבאראחרונה
האם היציאה משעבוד מלכויות בבית שני היתהקעלעברימבאר

כשיהודה המכבי כבש את ירושלים והמקדש, או כשהיוונים עשו הסכם עם שמעון שהוא משוחרר מכל כפיפות להם ומכל מס?


 

הכוונה מבחינה תורנית הלכתית.


 

שהרי מצינו שגם בימי השופטים שהעלינו מס לאומות או בימי חזקיהו או צדקיהו שהעלינו מס לאשור ובבל, זה עדיין היה נחשב מלכות או עצמאות (עובדה שלא אומרים הלל על מרידת שאול בפלישתים, או חזקיהו וסנחריב). לעומת ימי זרובבל או נחמיה שאז היינו כפופים לגמרי לאומות וזה לא עצמאות. או כדברי עזרא

" ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם . והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו"

וגם "כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם".

 

וגם מצינו שהורדוס ואגריפס נחשבים מלכים שהרי קוראים את התורה בהקהל. למרות שכפופים לרומא. בניגוד לזרובבל שלא נחשב מלך.

"ופורקן כהיום הזה" הכוונה לעצמאות מדינית או סתםקעלעברימבאר
הצלה?


פורקן במובן של פריקת עול מצווארינו של שעבוד מלכויות, או במובן של פדות והצלה מאסון?


או שמא "מסרת גיבורים ביד חלשים וכו' " מדבר על העצמאות?

גם בפורים אומרים "על הנסים ועל הפורקן"טיפות של אור
פורקן זה מילה נרדפת לפדות,קעלעברימבאר

לפרוק בארמית זה לפדות. לפדות זה לגאול.

 

גאולה בתנך זה גם הצלה מצרה, וגם הוצאת דבר משעבודו (גאולה משעבוד מלכויות, גאולת שדה, גאולת עבד). גאולה קלאסית בדברי חז"ל זה יציאה משעבוד מלכויות. עם זאת ברכת גאולה ב18 עוסקת בגאולה מצרה, ויציאה משעבוד מלכויות זה בתקע בשופר גדול לחרותינו. כך שלא ברור מתי פורקן משמש כהצלה מצרה ומתי כיציאה משעבוד מלכויות.


 

אם באמת פורקן כהיום הזה בעל הניסים זה גאולה מצרה. אז השאלה האם איפשהו בעל הניסים של חנוכה מוזכרת עצמאות פוליטית או רמז שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן? (בדברי חז"ל זה מפורש, שהרי חזל אומרים שהלל אומרים רק עם הנס קרה כשלא היינו משועבדים לאומות, שנאמר הללויה הללו עבדי ה', ולכן בפורים לא אומרים הלל ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ובפסיקתא רבתי דחנוכה (פרשה ב'): משאין אומרין הלל אלא על מפלתה של מלכות... הללו עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס" ).

 

השאלה אם "מסרת גיבורים ביש חלשים וכו' זה אזכור ליציאה משעבוד מלכויות. שהרי אם מלכות יוון נמסרה ביד ישראל, משמע יצאנו משעבודה, אחרת לא שייך לומר "מסרת משעבד ביד משועבד".

 

כמובן זה לא הסיבה העיקרית לחנוכה, אלא הסיבה העיקרית היא שניצלה התורה מכליון, כדברי על הניסים "כשעמדה מלכות יוון על עמך ישראל להשמידם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם" כמו נוסח פורים "כשעמד המן הרשע ביקש להשמיד את כל היהודים ואתה ברחמיך הפרת את עצתו"

פורקן זה המילה בארמית לישועהטיפות של אור
"וגאל את ממכר אחיו" תרגום אונקלוס:קעלעברימבאראחרונה

וְיִפרוֹק יָת זְבִינֵי דַאֲחוּהִי.

 

גאולה פה זה הוצאת השדה משעבוד זר (שלא של המשפחה).

 

אבל כמובן אתה צודק וגאולה עצמה יכולה להיות הצלה מצרה גם, כמו "קרבה אל נפשי גאלה" בתהילים ודגמאות רבות, וברכת גאולה ב18).

 

אבל למשל "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים...ברוך גאל ישראל" בברכת גאולה בפסח, זה יציאה מעבדות לחירות (משעבוד מלכויות לעצמאות)

לדעתי זה משהו כללי שמתייחס לכל הישועות "בזמן הזה"זיויק
כלומר מאז ימי החשמונאים ועד היום בכל התקופות
השאלה היתה על המילה פורקן השניה בתוךקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ו 8:35

 

 

על הניסים של חנוכה "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".

 

אגב "בזמן הזה" הכוונה - בתאריך הזה, כלומר על הניסים שעשית לנו בימים(בשנים) ההם לפני אלפיים מאתיים שנה, בזמן הזה בתאריך הזה של כה בכסלו. "שעשית *לאבותינו* בימים ההם בזמן הזה" - אבותינו לא חיים בהווה.

 

"בימים ההם (ו)בזמן הזה" במובן של בעבר ובהווה, זה דרשה על המשפט. וזה אחד המקרים שמרוב פרסום הדרשה, נשכח הפשט הפשוט של המשפט...

 

כמובן הדרש גנוז בפשט, כי הרי הימים ההם (השנים ההם) כבר לא יחזרו, אבל "הזמן הזה" כלומר התאריך הזה, חוזר כל שנה ושנה, ומביא את התנוצצות העבר כל שנה מחדש בהווה באותו תאריך, ובמילא זה גם רלוונטי להווה. אבל צריך להבדיל בין פשט מובן של ברכה לבין דרש.

 

למרות שבדקתי עכשיו וזה לא לגמרי כך, הנה נגיד דברי הרב מרדכי אליהו:

 

"מאי מברך? שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
ומדקדקים בלשון הברכה שאין לומר "ובזמן הזה" בו"ו עיין כה"ח
תרע"ו ס"ק ה' ומש"ב ס"ק א' אולם עיין בשלמי חגיגה הלכות
חנוכה שהביא משם הלבוש שיש לאמר "ובזמן" והפירוש עשה
לאבותינו אז ובזמן הזה עושה עמנו נסים ונפלאות גלויים ונסתרים.
אבל כאמור אומרים בזמן והכוונה נסים לאבותינו בתקופה הזאת".

 

ועוד ממקור אחר:

 

 

 

 

 

 

בימים ההם בזמן הזה, ולא ובזמן הזה בתוספת וא"ו. דהנה הט"ז סק"ג הביא מה שכתב הלבוש שי"ל ובזמן הזה כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע, שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים ע"כ. וכתב ע"ז הט"ז ולא נראה לי כן, דא"כ קשה ל"ל לומר בימים ההם, ודאי היה בימים ההם, ובשלמא להנוסחא בלא אות וא"ו הוכרח לומר כן, דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימים בו נעשה נס לאבותינו, ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחודש. וכו' ע"ש. (ואכן כך הוא הנוסח והפירושגם בברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.)"

 

הפיקניק שבני יעקב עשו בזמן שיוסף מתחנן על חייוכְּקֶדֶם
הציל את העולם כולו כך אומרים חז"ל.


שתפו עוד דוגמאות של מדרשים עם רעיונות רדיקלים 

איפה זה כתוב?אדם פרו+

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא


 

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.


 

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף


 

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

...כְּקֶדֶם
א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקווה היא לעולם וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי עולם
הכוונה הפשוטה זהקעלעברימבאר

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

 

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

(במקבילות למדרש המסר הוא לכאורה מעלתם של בני יעקב)טיפות של אור
'הסיבה אחת שישבו השבטים ונטלו עצה על יוסף למוכרו זיכה את כל העולם כולו, שנמכר למצרים וכלכל את כל העולם בשני הרעב. וישבו לאכל לחם - להאכיל לחם לכל העולם. ואם עבירתם שלהם גרמה לכל העולם שיחיו, זכותם על אחת כמה וכמה'


'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

אז על אחת כמה וכמה אם הם היו עושים סעודת סולחה עםנוגע, לא נוגעאחרונה

יוסף..

לענ"ד כוונת המדרש היא שהתכנית של ה' לעמ"י ותפקידו הם הבסיס לקיום עולם, ולכן בין כך ובין כך הם מביאים לקיום העולם.

אם הצעירים רוצים לבנות את בית המקדשטיפות של אור

אסור להקשיב להם

מדרש מענייןקעלעברימבאר

אולי יעניין אותך