תגידו על פי מה הכרעתם בכל אחד מהשאלות הללודג כחול
תכלת.
עלייה להר הבית.
יציאה מהארץ.
הורדת שירים מיוטיוב.
השתתפות בתפילה עם כלי נגינה.
הלל בברכה ביום העצמאות.
כשרות של צוהר.
מעשר כספים.


האם יש לכם רב אחד שעל פיו אתם הולכים בכל העניינים הללו?
פסקתם על פי עמדת הרוב?
בכל נושא פוסקים על פי הדעה המקלה? (מניח שלא..)
כפי שנראה לכם בחרתם פוסק וסמכתם עליו?)(ביו להחמיר ובין להקל)
יש נושא שהוא יוצא דופן באיך שפסקתם על פיו? למה? מה גרם לכך?
אני שואל כי בחלק מהסוגיות הללו. עמדתי לא מספיק ברורה לי.
או אם לדייק אני תוהה לעצמי אם אני מחמיר לחינם איפה שאני מחמיר.
..סוזנה ושות'

תכלת- לא שם (חושש לדעת האומרים שאין זה התכלת)

עלייה להר הבית- דעת הרבנות הראשית (שהיא מרא דאתרא) לאסור, וכן הורו רבותיי.

הורדת שירים מיוטיוב- "זוטו של ים" ולכן מותר

תפילה עם כלי נגינה- כן.

כשרות צוהר- לא, פגיעה במעמד הרבנות הראשית..

מעשר כספים- אשמח שיהיה לי ממה לעשר.. עוד לא שאלתי את השאלה כמו שצריך.

 

בגדול- הפסיקה לפי הרב אליהו שליט"א

אבל הרב אליהו אוסר הורדת שירים מיוטיובאריאל יוסף

כל עוד הזמר עצמו לא העלה אותם לשם.

לא ידעתי.. לא יודע איך זה קרה לי..סוזנה ושות'

אולי התבלבלתי עם מה שכתב הרב ליאור..

בעצם, כל דבר שדורש פחות טרחהארץ השוקולד
סליחה על התקיפות, אבל זה החוט שנשזר פשוט
*ח"ו.סוזנה ושות'

כל אלו [חוץ מהשירים, שאריאל תיקן אותי] הם מה שפסק הרב שמואל אליהו, לא "הרב נוח".

ולגבי יציאה מהארץ-סוזנה ושות'

שאלתי את הרב שמואל ואמר שרק בשביל ללמוד תורה ולישא אישה, אבל היום יש את שניהם בארץ (לא ידוע לי אם זה אסור גורף או שזה תיאור המציאות)

והלל ביום העצמאות-סוזנה ושות'

לא בברכה, כדעת הרב עובדיה

יתכן, אבל הם במקרה מסתדרים עם הנוחותארץ השוקולד
(אנחה)סוזנה ושות'

זה מה שפסק הרב אליהו, מוזמן לבדוק בעצמך..

בחלק מהדוגמאות לא הלכת עם הרב אליהוארץ השוקולד
אבל הרב אליהו אוסר הורדת שירים מיוטיוב - בית המדרש

וסליחה על ההתעלקות, זה פשוט כואב לי ששומרי תורה ומצוות מחמירים יותר בכשרות מדיני ממונות. (כשהלכתית לעתים קרובות סדר העדיפויות הוא הפוך.
לרוב כשרות זה ענייני דרבנן.
בדיני ממונות לעתים קרובות זה דאורייתא.)
דרבנן ודאורייתא זה כלי מאוד מסויים ומקומיהָיוֹ הָיָה
המחשבה (מבית מדרשו של....) של הליכה סיטונאית לחומרא בדאו' ולקולא בדרבנן, היא שטחית ולא מעוגנת.

למעשה, כל מי שמחובר למציאות יודע כמה פעמים הכשרים מתבררים כבלוף, ולכן מאוד מאוד בסיסי להחמיר בזה (אא''כ הולכים בגישת "העבירה עליו" הילדותית...) ולעומת זאת בדיני ממונות יש הרבה יותר מנעד, הן מצד קים לי, הן מדיני ייאוש והסתעפויותיהן, והן מצד התירוץ על קושיית מהר"י באסן בש"ש, ועוד.

(על דרך דברי היערות דבש, אפשר להבטיח שמי שאוכל כל הכשר - בוודאות מוחלטת אכל טריפות לא מעטות בחייו.
אגב, בדידי הוה עובדה. שנמנעתי לאכול במקום מסויים מהכשר מסויים, כי ידעתי שאינו נאמן דיו. ולא עבר שבוע עד שהוברר בוודאות שהבשרים היו נבילות גמורות, דאורייתא. ברוך פודה ומציל)
האמת שנראה לי שהדברים שלך כאן נבעו מחוסר הבנה של דברייארץ השוקולד
בסך הכל ניסיתי לומר שיש עניין רב יותר להחמיר בדברים שהם חמורים עד כדי שהקב"ה ציווה עליהם ולא הסתפק בכך שחז"ל יורו לנו להקפיד עליהם.

והעניין הוא בהורדת שירים שזה גזל, הרי בעלי זכויות היוצרים מנסים לתפוס כאלה ולתבוע אותם. אמנם, הם נלחמים בעיקר מול הגנבים הגדולים כי שם הפגיעה יותר גדולה אבל מי שמורעד שיר הוא רק גוזל בקטן.

בכל מקרה, לדבריך אסתפק בהפניה לתגובה הבאה:
הדברים שהבאת נתונים במחלוקת - בית המדרש

ולצערי מכיוון שכל דבר צריך להתקשר אצלך לבית מדרשו של, אסתפק בהפניה הזו לתגובה ולא ארחיב כי לא נעים לדון ככה ברמה האנושית.
ממש לא, הם רלוונטיים לחלוטין גם אחרי מה שכתבתהָיוֹ הָיָה
ברור שיש יותר עניין להחמיר בדאו', אבל זה רק כשמשווים שני ספיקות בעלי אותם שיקולים, מה שלא קיים כמעט. כולל לא בנידון דידן.
הלכך, גם התגובה שאליה קישרת לא רלונטית, איני טוען שספד''ר לקולא הוא דיעבד, אלא שהוא ורעו - ספד''א לחומרא - הינם כללי מוצא אחרון, כשאין מערכת שיקולים אחרת שתכריע.
וזה בדיוק הבעיה, שאתה מתעלם ממערכת השיקולים ומשתמש רק בשאלה של ספד''ר וספד''א. ומה לעשות שזה אכן נובע מבית מדרשו השטחי של..., הוא זה שייסד דרך בה אם יש מחלוקת בין כל הראשונים והאחרונים לבין שו''ת עגילים לאיילה - יילכו כמו השני לקולא אם זה דרבנן. כי לא מתעסקים בשום כללי הוראה ודרכי הכרעה ומסורת ומשקל של תורה. אלא רק ''ספד''ר לקולא'' כאילו זה סיסמא, ג'וקר.


לגבי הורדת שירים - ישנה סוללה חשובה של פוסקים דס''ל שזה זוטו של ים. ישנם עוד שטוענים - שגם אם אי''ז זוטו של ים - מ''מ אכן בעצם המלחמה בגדולים והנחת הקטנים לנפשם יש ייאוש אקטיבי ממעשי הקטנים, אחרים יאמרו שגם בלי זה ובלי זה, לאחר שרבים כבר הורידו - אז כבר גמר בנפשו ומתייאש. וכל זה בלי שניכנס לשיטות שאין גזל בקניין רוחני, או לכה''פ שיש רק בתנאים מאוד מסויימים, ועוד נותר לנו לחשב את העובדה שיש זמרים וכדו' שאכן הצהירו על ייאוש, ואז גם מצטרף ספק מה באמת דעתו של היוצר הנוכחי.
וזה רק מקופיא, לא ביררתי את הסוגיה הזו בסדר בוקר האחרון. זה רק מה שאני זוכר מלמעלה.
עולה מכך שיש כאן ספק-ספק-ספק-ספק ספיקא, על גבי ספק אם בכלל יש כאן איסור דאוו', ע''ג ספק אם יש איסור בכלל, אפילו דרבנן.

אבל כמה קל, לבית מדרשו של..., להתעלם מכל הכאב ראש הזה, ולהגיד בילדותיות: גזל זה דאורייתא, ספד''א לחומרא, ביי.
מוזר שעם ישראל צריך בכלל שו''ע ופוסקים. בזבוז משווע... שכל יהודי יחמיר בדאו' ויקל בדרבנן ובא לציון גואל...
לגבי קים לי - ככל הידוע לי, זה לגבי מי שמוחזק בממוןאדם כל שהוא

כך שלהרבה שאלות בדיני ממונות זה לא נוגע.

לגבי דאורייתא ודרבנן, אתה צודק שמגזימים בשימוש עם הכלל הזה, ושהוא רק כשאין הכרעה אחרת, אבל נראה שאתה מגזים לכיוון השני. גם אחרי כללי הפסיקה האחרים, עדיין בהרבה מאוד מקרים מגיעים לכלל הזה, והוא משפיע גם על שיקול הדעת ההלכתי. (גם אצל גדולי הפוסקים).

לא מדוייקהָיוֹ הָיָה
זה לא רק למוחזק, אלא שלא מועיל בבי''ד נגד מוחזק. ודו''ק. (מצד איסור גזל לא אמור להיות נפק''מ, אלא שנכנסים לקושיית מהר'י באסן, ואדרבה - היא מכריחה שאני צודק, כי היא קשה לכל הממע''ה. ודו''ק)

אני מסכים שמגיעים בהרבה מקרים, אבל הוכחתי למה הנידון דנן הוא לא אחד המקרים. עצם הגישה ההפוכה היא שטחית, ועל זה אני זועק חמס.
לא כ"כ ברור לי מה אתה טוען..אדם כל שהוא

אם היינו הולכים באיסור גזל ע"פ כללי ההוראה הרגילים, אז היה צריך להיות איסור גזל גם באופן הזה.

אבל באיסור גזל לא הולכים לפי הכללים הרגילים, אלא מתחשבים קודם כל בכללי ההכרעה בין בעלי הדין, ולפיהם נקבע איסור גזל, אז למה דווקא במוחזקות לא נתחשב לעניין איסור גזל?

 

ואיזו מקור/סברא יש לטענת קים לי, כשהיא לא באה להשאיר ממון ביד המוחזק?

פשוט מאודהָיוֹ הָיָה
עצם השאלה שלךהיא חלק מהטיעון שטענתי של קיומם של כללים ושיקולים, כשאכן, לכל ספק - ובכלל זאת ספקות ממוניות - יש מערכת שיקולים בפני עצמה.

הכרעה בין בעלי דין היא רק כשהם בגדרי בעלי דין, בבית הדין. בתביעות, וכו'.
זה שבמוחזקות אין גזל זה בדיוק קושיית מהר''י באסן שהזכרתי, שממנה יתד ופינה למה שאני טוען. זה א' ב' בדיני ממונות.
אני אומר כזה דבר...אדם כל שהוא

להבנתי, כל המושג קים לי, [לפחות אם נפרש אותו במשמעות המקובלת היום, ולא במשמעות מאוד מאוד מצומצמת], יסודו בהרחבה של העיקרון שהמוציא מחבירו על הראיה.

כדי להוציא ממון ממוחזק, צריך ביסוס מאוד חזק, ולכן אפשר להגיד "קים לי" כדיעה חולקת.

כך היה זכור לי כדבר פשוט, ומהסתכלות מהירה בכמה מקורות [לא עיינתי לעומק], נראה שזה אכן דבר פשוט.

 

כלומר, קים לי לא יוכל לעזור נגד מוחזקות, לא בגלל שמוחזקות חזקה יותר מקים לי, שאז היה צריך לדון האם זה רק בבי"ד או לא. הוא לא יוכל לעזור כי בלי מוחזקות הוא לא מתחיל בכלל.

כבר ראית איך הגבתי שאריאל האיר את עיניי בכך..סוזנה ושות'

גם אני בן אדם [אני מקווה].. טעיתי, אני מודה בזה, נגמר- לא?

אכן, מחילהארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ב 11:24

זה פשוט דבר שמאוד כואב לי בציבור הדתי שמקלים בדבר שברור שהוא גזל מבחינה חוקית (וממילא נראים דברי המחמירים בנושא) ומנסים לתפוס את הגנבים, אך מכיוון שיש הרבה גנבים אז לא מצליחים לתפוס את כולם.
מחול. תודה לך..סוזנה ושות'

ובאמת מסכים עם האמירה שיש לנו נטייה לפעמים להקפיד על בין אדם למקום ולזלזל בבין אדם לחברו.. 

מתי מקיליםshay0129

בדיוק אחזתי בסוגייה אהע"ז סי' מ"ב סעיף ג': שם יש ספק ספק ספיקא, בדין קידושין בפני עד אחד. ורוב ככול הפסוקים, ראשונים גם אחרונים, פסקו להחמיר ולחשוש לקידושין אלו.
אלא אם כן יש צורך, כגון חשש ממזרות ועגינות, שאז אין חוששין לקידושין.

מכאן נמצאת למד, שאפילו במקום ספק של ספק,  אין מקילים ראש בדינים שמקורם בתורה. וכן לעניין כשרות.
אם מגיעים למקום הנצרך הנהגה או קולא מיוחדת, מקילים.
אך לעולם לא מקילים רק משום 'נוחות'. זו המצאה של היהדות הפוסט מודרניסטית.

הדברים שהבאת נתונים במחלוקתארץ השוקולד
מעט מקורות:
פה סוקר את השאלה אם ספיקא דרבנן לקולא זה לכתחילה או דיעבד ומביא מדברי הפוסקים לכאן ולשם:
ספק דרבנן לקולא – לכתחילה או בדיעבד – ספריית אסיף
למה אתה מגיב ככה כלפיו?ultracrepidam

הוא עושה את מה שרוב ישראל עושים.

מותר להיות חריג כאשר אתה יודע אחרת - לחומרא או לקולא, אבל אין חובה לחפש ולהגיע דווקא למסקנות שונות מהמקובל

כי כואב לי שמחמירים בכל מיני דברים שלא ברור מה המקור ההלכתיארץ השוקולד
או בדברים שהם דרבנן.
אבל בדברים שהם דאורייתא כמו גזל אז אנשים מקלים.

(יתכן שהייתי אמור להיות עדין יותר, וסליחה אם פגעתי.
אבל לפי העקביות שהוא טען אז הוא היה אמור להחמיר בחשש גזל ולכן הגבתי כך.)
אתגר מענייןultracrepidam

תכלת. - ידע אישי, הסתמכות על פסיקה של רב מפורסם ומוכר. אני עדיין בספק
עלייה להר הבית. - עמדה נחרצת של רוב רבותי אם לא כולם. אני לא משוכנע שזאת האמת, אבל כדי לא לעלות מספיק ספק.
יציאה מהארץ. - התייעצות עם רב אחד מרבותיי, ידע אישי
הורדת שירים מיוטיוב. - דעה של אחד מרבותי ובחירה שלי להכריע
השתתפות בתפילה עם כלי נגינה. - לא קרה לי, אני מניח שפשוט אמשיך את התפילה, או שאחפש מניין מהיר יותר
הלל בברכה ביום העצמאות. - ידע אישי והפסיקות של רבנים שמוכרים לי
כשרות של צוהר. - התייעצתי עם אדם בעל הסמכה לרבנות שאני מעריך את הידע ההלכתי שלו, והיה זמין כשהייתי צריך להכריע
מעשר כספים. - התייעצות עם שניים מרבותי, הסתמכות על ידע אישי

 

אני שם לב שכמעט בכל אחד מהנושאים הסתמכתי על רב אחר

באמת מענייןמישהו כל שהוא
תכלת, הר הבית , הלל- לפי רה"י שלי
הורדת שירים מיוטיוב - לפי מה שהיה נראה לי הגיוני בלימוד הסוגיה .
יציאה מהארץ- פעם לפי רה"י כיום מתחיל לנטות לקוחה עוד לא יצאתי אבל ...
מעשר כספים- למי שמתחשק.
צוהר- לא שאלתי את רה"י , אני סומך עליהם במקום ספציפי שמוכר לי הייטב.
כלי נגינה בתפילה - לא כל כך נדרשתי לסוגיה . מקובל בזמנים מיוחדים דוגמת פורים ר"ח וכדו'

בכללי בהלכות ציבור משתדל לפסוק לפי רה"י שלי. בהלכות פרטיות לפעמים אחרי בירור הלכתי מקיף אבחר פסיקה אחרת (שעה מקובלת הלכתית לא ח"ו איזו סברה) שנראית לי יותר בסוגיה .




באופן כללי לפי מה שנהגו בביתארץ השוקולד
1. תכלת - מחמיר ומקפיד על תכלת כפי שאבא שלי נוהג.
2. הר הבית - עולה, גם ככה נוהג אבא שלי וכך נראה לי נכון בעיון בדברי האוסרים והעולים.
3. הורדת שירים וסרטים - במשפחה מקפידים מחשש לגזל וממילא מקפיד על כך.
אמרו חז"ל שהרוצה להיות חסיד יעסוק בנזיקין, וממילא ברור שראוי להקפיד להחמיר לא לקחת ממון שאינו שלי.
אפשר להוסיף שזה בניגוד לחוק וזה עוד סיבה להקפיד על כך.
4. השתתפות בתפילה עם כלי נגינה - אין דעה נחרצת לכאן ולשם
5. הלל בברכה ביום העצמאות - נהגו בבית שכן, וגם פשוט שזה קל וחומר מחנוכה על חזרת מלכות ישראל שהיו בחלקם רשעים יותר וזה כבר לא קיים.
(בעצם, נראים דברי המקפידים להלל ולהודות בברכה)
6. כשרות של צוהר - סומכים, כי עד אחד נאמן באיסורין.
7. מעשר כספים - נוהג להפריש מדי תקופה, למרות שניתן להקל ולהחשיב את ביטוח לאומי כי ברוך ה' אני מסוגל לכך
אתה אוכל בעצם כל מאכל שיש עליו חותמת כשרות כלשהיא?הָיוֹ הָיָה
של רבנים שומרי תורה ומצוות, כןארץ השוקולד
עד אחד נאמן באיסורין, אבל אם הוא לא נאמן הוא לא נאמן...Jewice
נכון,ארץ השוקולד
אבל רמת הנאמנות שיש לי לרב של צוהר שקולה לרמת הנאמנות של כל רב אחר.

אילו היה לי סיבה לחשוש על אדם מסוים אז הייתי חושש, אבל באופן כללי אדם שומר תורה ומצוות שאין לו אינטרס רק לרמות הוא נאמן.
השאלה היא מה הוא מעידultracrepidam

אם רב של צוהר יגיד לי "אני שוחט ובודק מומחה, שחטתי עכשיו עוף והכשרתי ובישלתי, בוא תאכל" בוודאי שאוכל בשמחה.

 

אבל אם הוא יגיד לי "בעל העסק הזה נראה לי אמין ולכן אני לא חושד שהוא מרמה אותך בכשרות" אהסס לסמוך עליו

הבעת את זה קולעהָיוֹ הָיָה
אגלה לך סודארץ השוקולד
אני מכיר סיפורים על כמעט כל כשרות על דברים הזויים.
למשל השגחה מאוד מקובלת שלא מוכנה לבקר מקום מסוים לתת כשרות, אבל נותנת כשרות בכך שפוגשים את בעל המקום בנקודת אמצע ושם בעל המקום מעביר את התשלום ומקבל את התעודה.

אז באותו מקום אני לא אוכל אבל אני לא פוסל את הכשרות הזו באופן מוחלט בגלל הסיפור.

אגב, השגחה של צוהר לא רק סומכת על האדם שזה אמין אלא בודקת את המקום.
אשלח לך קישור לראיון של מישהו שהושגח על ידי צוהר שאולי יבהיר את הנקודה.
לא התייחסתי ספציפיתultracrepidamאחרונה

אין לי דבר וחצי דבר נגד אף ארגון כשרות, מעולם לא פסלתי ארגון כשרות זה או אחר, בטח לא לפי סיפורים.

 

השיקולים שלי בכשרות הם עד כמה גוף הכשרות ידוע בהשגחה איכותית ועד כמה הקריטריונים שלו לכשרות מקובלים בעיני, כמובן יש דירוג ואני משתדל לצרוך את אלה שנמצאים בדירוג גבוה יותר.

 

רבותי הורו לי - כשהתייעצתי - לא לסמוך על כשרות צהר, אני מניח משילוב של שיקולים ציבוריים וכשרותיים.

אני מניח שצהר לא באים לרמות אף אחד.

 

מה שכתבתי היה לגבי טענת "עד אחד נאמן", הגבתי שעד אחד נאמן על מה שהוא מעיד שראה, אבל השגחה על הכשרות היא דבר גמיש ואם אין משגיח שנמצא שם 24/7 ועם שליטה מושלמת במטבח, ממילא זה כבר לא גדר של "עד אחד נאמן" אלא "עד אחד מעיד שכנראה זה כשר" (נכון אגב לכל ההכשרים), ולכן זה תלוי ברמת האמון שלי באותה מערכת כשרות

 

על פי מה שבא או מה שנוחvlad

אבל כל אלו דברים כל כך לא חשובים , שהמילה "להכריע" מגזמת להפליא.

שאלה חשובהדעתן מתחיל
עבר עריכה על ידי דעתן מתחיל בתאריך י' בכסלו תשפ"ב 22:19

בקצרה :

 

א. חיפשתי את כיוון רצון ה' בסוגיה עפ"י לימוד התורה וחכמיה. 

ב. פתחתי את המקורות מתחילה לסוף בלימוד כאשר סעיף א הינו המלצה וכיוון בלבד.

ג. בררתי ע"פ המקורות, הכלים ההלכתיים, ההשקפתיים, ספרים ועוד ועוד שבידי ובנמצא את ההלכה בסוגיה.

ד. פתחתי את הסוגיה ולבסוף את המסקנה עם חברים, רבנים ודעות שונות בכל מקום שמצאתי. אם הסוגיה כמחלוקת ממשית הלכתי גם לחוות ולהכיר את ההולכים בכל צד, בכלל ובפרט בסוגיה.

ה. דייקתי את המסקנה לרצון ה' ולהלכה או חזרתי לסעיף א.

 

יש לי רב.

איכשהו יוצא נכון להיום שאני מגיע למסקנות שלו אם נתעלם מדיוק בפרטים ללא ידיעה מוקדמת מהם מסקנותיו.

בסוגיות שעוד לא הספקתי לברר בינתיים נוהג עפ"י אבי מורי או אחד מרבותי.

זו דרכי הקטנה בלבד.

הולך על פי הרוב,יו0י

חוץ מסוגיות שאני לומד, ורואה לנכון ללכת לפי רב מסוים.

מה המחלוקת לגבי מעשר כספים?ברגוע
אופס, חשבתי שיש מי שמקל בזה, מחילה.דג כחול
יש מחלוקת אם זה חיוב או הנהגה טובה.יו0י

כמדומני שכיום הרוב מסכימים שזו הנהגה טובה ולא חיוב ממש.

ואפשר להוסיף שיש הרבה דעות שאומרות שביטוח לאומי תופסארץ השוקולד
בשביל מעשר כספים (לפחות באחוז ההפרשה).
עם זאת, הנהגה טובה היא לתת צדקה
יש חיוב לתת צדקהברגוע

זה לא רק הנהגה טובה, 

השאלה היא אם יש חובה לתת כמות של מעשר.

נכוןארץ השוקולד
אבל יש הסוברים שניתן לקזז חלק מהמעשר בביטוח לאומי גם אם מעשר כספים זה חובה מכיוון שביטוח לאומי בחלקו הגדול הוא צדקה
עונהJewice
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ב 22:45
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ב 22:37
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ב 22:34
תכלת: לא שם. והרב עובדיה אמר שהחילזון נגנז והיום אין תכלת, ואלה שמוכרים את זה הם זייפנים גנבים ורשעים וה' ישלם להם כשיגיע זמנם

עלייה להר הבית: רוב הרבנים אסרו אז אני לא עולה

יציאה מהארץ: אין לי בעיה, אבל עדיין לא יצא לי לנסוע לחו"ל וגם אין לי מה לעשות שם

הורדת שירים מיוטיוב: זה גזל לכל דבר

תפילה עם כלי נגינה: זו פעם ראשונה שאני שומע על זה. אבל אני יודע שהרפורמים עושים כך...

הלל בברכה: בציבור - תמיד. ואם זה לא הלל שלם, אני מברך לקרוא את ההלל. ביחיד - לא מברך

כשרות של צוהר: נבל!ת וטריפ!ת

מעשר כספים: חובה לכל הדעות



האם יש לכם רב אחד שעל פיו אתם הולכים בכל העניינים הללו?
כן. אבל לפעמים אני מחמיר לפי דעות אחרות אם הפסיקה שלו מקלה מדי לדעתי
וגם, אני הולך קודם כל לפי מנהגי העדה שלי. ורק איפה שאין מנהגים אני הולך לפי הרב שלי.

פסקתם על פי עמדת הרוב?
כנ"ל. לרוב אני הולך לפי מנהגי העדה שלי או לפי הרב שלי; אבל אם זה נראה לי מקל מדי, אני הולך ע"פ דעת הרוב, או לפי דעה מסויימת אחרת.

בכל נושא פוסקים על פי הדעה המקלה? (מניח שלא..)
לא

כפי שנראה לכם בחרתם פוסק וסמכתם עליו?)(ביו להחמיר ובין להקל)
כנכתב למעלה

יש נושא שהוא יוצא דופן באיך שפסקתם על פיו? למה? מה גרם לכך?
טלית שכולה צמר ב-100%. זאת חומרא טובה. ופתילות 'ניפוץ לשמה' שזו גם חומרא טובה.

אני לא אוכל חלב נכרי ואבקת חלב נכרי, שמביא לספיקות באמונה ומטמטם את הנפש
אני כן יאכל חמאת נכרי אבל לא לכתחילה (שאפשר לראות אם יש צחצוחי חלב שזה חלב של חיה טמאה כי חלב כזה לא מתייצב)

פעם בא לאדמוה''ז יהודי שחתנו, שהיה למדן גדול, החלו להופיע לו פתאום ספקות באמונה.
ואמר לו האדמוה''ז שמבלי משים יצא לו לשתות מעט חלב עכו''ם וזה גרם שיכנסו אליו הספקות הללו.
נתן לו האדמוה''ז תיקון וחזר להנהגתו הראשונה.

ועל זה הוסיף הרבי הריי"צ : "חלב עכו"ם והדומה, הוא הכלי ז**ן של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות".


בעיקרון אני הולך לפי מנהגי מרוקו. ואיפה שאין מנהג, לפי הרב אליעזר מלמד (פניני הלכה)
כל מוכרי התכלת הם זייפנים רמאים ורשעים שה' ינקום בהם? אהמהָיוֹ הָיָה
אגב, לא צריך לכתוב כלי ז**ן, כותבים פשוט כלי זין...
כן.Jewice





וכתבתי כך כי הסינון לא איפשר לי לשלוח



אוי ואבוי 🤦‍♂️הָיוֹ הָיָה
הוא לא מדבר חס ושלום על מי שסובר שהתכלת של היום היא התכלת. הוא מדבר על אותם אלו שהגמרא מספרת שהיו לוקחים קלא אילן ומרמים אנשים.
ה' ירחם וישמור מלומר על גדודי תלמידי חכמים שמחזיקים מהפורפורא שהם רשעים וזייפנים.
הוא אומר שגם היום יש זייפנים ואתה לא יכול לדעתJewice
אם מה שקנית אמיתי או לא...

גם ראיתי באיזה מקום שהרב אליהו אסר בתכלית האיסור (אבל לא נתן סיבה למה אסור)
יכול להיות שיש היום זייפנים. ולכן צריך לקנות רק עם הכשרהָיוֹ הָיָה
אדרבה - מהאמירה של ''אתה לא יכול לדעת אם זה אמיתי או לא'' ברור שיש מה שלא מזוייף
רוב הרבנים לא הולכים עם תכלתJewice
למה זה?
ככה ההיסק שלך?הָיוֹ הָיָה
אם רוב הרבנים לא סוברים כך, אז אלו שכן הם רשעים רמאים?
אתה אמיתי או שזו מתיחה?
לא אמרתי שהרבנים רשעים רמאיםJewice
אמרתי שאלה שמוכרים את זה רשעים רמאים
כאילו אם תמצא פתיל תכלת של בד"צ ירושלים אז תפאדל...Jewice
אם מותר לפי הרב שלך
אבל על אף כשרות אחרת לא הייתי סומך במקרה הזה
זה היינו הך.הָיוֹ הָיָה
המוכרים מוכרים כי הם סוברים כמו הרבנים
אולי הייתי קונה אבל אין ניפוץ לשמה עם תכלת של העדה"חJewice
אתה רוצה לחשוש לדעות שכן מחזיקות מזה?הָיוֹ הָיָה
פנה אלי באישי אני אסדר לך.
יש דבר כזה ניפוץ לשמה + תכלת של בד"ץ ירושלים?Jewice
ואני לא יודע, אני צריך ללמוד את הסוגיא הזאת שוב כי פעם קודמת הייתה די מזמן וראיתי ככ הרבה טענות נגד
..הָיוֹ הָיָה
א' זה לא נקרא בדץ ירושלים אלא בדץ העדה החרדית. ב' יש של רובין, אמנם כתוב שזה רק על הלבן, אבל זה רק כי עקרונית הם לא מאשרים תכלת. אפשר לברר אצלם שהתכלת הוא באמת מהפורפורא.

מלבד זאת, אני מכיר אישית אברכים שעוסקים בזה.
...Jewice
א'. זה נקרא בד"ץ ירושלים של העדה החרדית אז בקיצור זה בד"ץ ירושלים או בד"ץ עדה"ח

ב'. בפתיל תכלת אני מוכן לסמוך רק על עדה"ח או הרב לנדאו (אבל עדיף עדה"ח) כי גם באוכל, יש אנשים שסומכים רק על שני ההכשרים האלה ולא אוכלים שום דבר מכשרות אחרת. ז"א אלו 2 ההכשרים הכי מתקבלים וידוע שהם הכי מחמירים.
הרב רובין פחות מחמיר (יש לו קולות לעומת עדה"ח ולנדאו)
וכשיש בעיות וזיופים ואני לא מכיר את השוק אני לא יכול לסמוך על כ"א
אתה רוצה לראות בעצמך איך מפיקים את זה?הָיוֹ הָיָה
נשמע לי קצת לא סביר הנערווים האלו....
אני רוצה לדעת שזה אמיתיJewice
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ד בכסלו תשפ"ב 06:53
ובגלל שאני לא מכיר את השוק ולא מתמצא בזה, אני סומך רק על המומחים שהכי מחמירים, משמע, הרב לנדאו והעדה"ח...
ישלם זה לא ינקוםultracrepidam

כתוב בפירוש בגמרא שהם נחשבים עוסקים בצרכי ציבור, ולכן הקב"ה ישלם שכרם ויסיר מהם כל נגע ומחלה וכו'

אני חייב להוסיף שאני גם נמנע מהכשרות של צומת וארגון כושרותJewice
במיוחד מכון צומת
אין כשרות של כושרות,הָיוֹ הָיָה
התכוונתי ההמלצות שלהםJewice
אז על מה אתה כן מסתמך?הָיוֹ הָיָה
אם אני סומך על הכשר מסויים אז עד הסוףJewice
עבר עריכה על ידי Jewice בתאריך י"ד בכסלו תשפ"ב 06:54
אם אני לא סומך על הכשר מסויים אז עד הסוף

חוץ מדברים שיש בהם מחלוקת והרוב מתירים אבל אני לא רוצה לסמוך, ואז זה לפי ההכשר עצמו (כמו אניסקיס שרק 2 אוסרים, הרב ש.ז. רווח והעדה"ח)


לא רוצה לסמוך על רבנות וקל וחומר שלא OU או גרוע יותר משולש קיי או KF ה"י (שהם "מודרניים" ויש שמשווים אותם לצוהר)
וכושרות מתירים חלק מהמוצרים שלהם...
אני לא יודעת מאיפה אתה מביא את זהשפרינצא בוזגלו

אבל ou פרווה/חלב ישראל (הם מקפידים לכתוב על המוצר אם זה חלב ישראל או נכרי) הוא אחד ההכשרים היותר טובים בארה"ב. 
כמובן שבישראל ישנן חומרות נפוצות וברורות מאליהן שאינן נהוגות בחול ולהיפך גם קולות שלא נהוגות בא"י, כך שכמובן עדיף לקנות כשרות ישראלית.
אנחנו אוכלים ou (חלב ישראל/פרווה) רק במוצרים אמריקאיים כי המחלקה הישראלית שלהם הרבה פחות טובה.

 

חחח ממש לאJewice
אנשים דתיים וחרדים בארה"ב לא אוכלים OU, זה הכשר גרוע שמכשיר כל מה שהוא רק יכול כדי שיהודים חילונים שם לא ייכשלו בנבלות וטריפות של ממש, ה-OU בעצמם אומרים שיהודי החרד לדבר ה' שיתרחק מההכשר שלהם כמו מאש.
איפה הם אומרים את זה? תאיר את עינינו..סוזנה ושות'


זה שלא שמעת על זה לא אומר שכולם לא שמעו על זהJewice
תחפשי במקום הנכון ותראי
חוץ מזה שמי שחי בחול לא אוכל מזה...
בארץ את לא יודעת את חושבת שזה בסדר...
שאלתי רב אמריקאי מומחה כשרותJewice
קשקוש...שפרינצא בוזגלו

יש לי קרובי משפחה בלייקווד (מעוז החרדיות הליטאית הגדול בארהב), דוסים דוסים דוסים, והם חופשי אוכלים ou.
וככה גם הרבה מהחרדים בארהב. זה הכשר מקובל לחלוטין.
(כמובן כמו שהחרגתי, האלו שיותר מחמירים פשוט יקפידו שלא לקנות חלב נכרי)
כשההורים שלי טסו לארהב הם התיעצו עם רב שאמר שאפשר לאכול מלכתחילה, ורק בשביל שתבין- אותו רב גם אסר עלינו לאכול הכשרים מסויימים.

אולי חלק מקלים מאוד וסומכים על OUJewice
אבל זה לא מהדרין. זה יותר טוב מרבנות כאן, אבל עדיין בני תורה ואנשי מעשה לא אוכלים את זה

אני יודע ש"בד"ץ סקווירא לענייני כשרות" נחשב בין הכי מקובלים, כמו הרב לנדאו-הרב רובין-עדה"ח-הרב מחפוד אצלינו בישראל
ויש עוד כמה (וייסמאנדל מאנסי, הרב וועסטהיים (לא איגוד רבנים וועסטהיים), כדתיא, בד"ץ ציריך, ועוד כמה נוספים

וכמובן שיש ייצוא של מוצרים עם הכשרים מישראל לחו"ל אז לא חסר להם מהדרין
אתה טועה, אבל לאמשנה, אל תאכל.שפרינצא בוזגלו

שים לב שרוב הכשרויות שהזכרת הן כשרויות של קהילות חסידיות.
הן באמת יותר מהודרות, אבל הפער בניהן לבין ou דומה לפער שבין שארית ישראל לבית יוסף.
מה גם שלא כל הכשרויות שהזכרת הן כשריות אמריקאיות.

אני לא טועהJewice
איך את בכלל משווה OU שמתירים חלב נכרי ועוד קולות אפילו דעת יחיד, להכשרים חסידיים?!

ובית יוסף זה לא כשרות. הם לא שולחים משגיחים.


אתה שוכח איזה גאון עצום התיר חלב נכרי...שפרינצא בוזגלו

והוא התיר בדיעבד בארהב.
ou מציינים אם החלב הוא ישראל או נכרי, כך שאם אתה צריך את המוצר הספציפי הזה ואין חלב ישראל- אתה יכול לקנות אותו. אם יש לך אלטרנטיבה פשוט תקנה אותה. זה לא הם מתירים, זה הפוסק הליטאי הגדול ביותר בארהב שהתיר.

לגבי בית יוסף- זה הכשר, אין מה לעשות. כמו שרבנות זה הכשר.
וחוצמיזה 'לא שולחים משגיחים' זה לא מדויק בכללללל.

התיר בדיעבד "במקומות הרחוקות" שאין להשיג חוֹלוֹב ישרוּאל...Jewice
ואם אני לא סומך עליהם בזה, שהם מתירים לכתחילה ללא שום היתר, למה שאסמוך עליהם בקולות אחרות?
בישול עכו"ם (לספרדים)
פת עכו"ם
ג'לטין טרף
גליצרין טרף
חומרים שיוצרו מחרקים
ועוד ועוד קולות ודעות יחיד...

ובית יוסף זה לא הכשר. הם קוראים לעצמם הכשר ובד"ץ אבל הם ממש לא.
למה דווקא לגבי יציאה לחו"ל אתה מקל?ברגוע
לא מקל, הרב מלמד מתירJewice
זה יותר גרוע מלסמוך על ou....הָיוֹ הָיָה
...Jewice
אמנם נראה שאם היציאה לזמן קצר, כגון שהיא למשך זמן של פחות מחודש, והיוצא קונה לעצמו ‘כרטיס הלוך-חזור’, אין בה איסור. מפני שיציאה זו שונה בתכלית מהיציאה שעליה דובר בתלמוד, ברמב”ם ובפוסקים. באותם הימים היוצא לחוץ לארץ היה יוצא לזמן ארוך, שכן הדרך עצמה ארכה חודשים, וממילא מי שכבר יצא לחוץ לארץ היה יוצא לשהייה ממושכת, ואף היה חשש מסוים שלא יחזור. וכן הסיבות שלמענן התירו חכמים לצאת מהארץ, דורשות יציאה לזמן ממושך של שנה ואף יותר. שכן היוצא לשאת אשה היה צריך למצוא כלה, להתקשר עמה ולהתחתן. וכן היוצא ללמוד תורה, היה צריך לשבת לפני רבו חודשים רבים, ובדרך כלל כמה שנים. גם מי שרצה לצאת לטייל בחוץ לארץ באותם ימים, היתה יציאתו לזמן רב של חודשים רבים, כשזמן החזרה לא היה בטוח. הרי שכל ההיתר שעסקו בו חכמים נוגע ליציאה לזמן ממושך, אבל לא דיברו על יציאה לזמן קצר, כי אין חובה להיות בכל רגע ורגע בארץ ישראל. ולכן אין איסור ביציאה לטיול קצר. ובמיוחד כאשר מתווספת לטיול מגמה של מצווה, כגון להיפגש עם יהודים בגולה ולקשרם ליהדות ולארץ, או כדי להחכים בראיית אנשים ומראות שונים.

אמנם בכל רגע ורגע שיהודי נמצא בארץ ישראל הוא מקיים מצווה. ועיקר מעלת המצוות כשמקיימים אותן בארץ. נמצא שהיוצא מהארץ, אף שאינו עובר באיסור, מאבד במשך זמן שהייתו בחוץ לארץ חלק משמעותי ממעלת המצוות ושכרן, ועל כן טוב להיות תמיד בארץ.[7]


ט – יציאה לחוץ לארץ לצורך חשוב וטיול – פניני הלכה
[7]Jewice
בין המקלים: הרב ישראלי בארץ חמדה ספר א’ א, י, שהקל לצאת על מנת לחזור לכל צורך אפילו של רשות. ושלא לצורך כלל – אסור. וכ”כ בשבט הלוי ה, קעג. וכ”כ הרב שלמה דיכובסקי בתחומין כ’. וכן נלענ”ד עפ”י הסברה שכתבתי למעלה. עוד נראה שאם האיסור לצאת הוא אפילו לשעה קלה, הרי שאסור לצאת מגבולות הארץ אפילו למרחק של מאה מטר כדי לקנות ירקות בזול, ולא מצאנו בדברי חז”ל דיון המגדיר איסור זה ואת גבולות הארץ לדין זה. וכתבתי “כגון שלושים יום” שלמדנו בדברי חכמים שפחות משלושים יום הוא זמן ארעי, שעל כן המתגוררים בעיר שלושים יום נחשבים כבר יושבי העיר (ב”ב ח, א), והדר בפונדק פחות משלושים יום פטור ממזוזה (שו”ע יו”ד רפו, כב). אכן כך ראוי לנהוג שלא לצאת לטיול של יותר משלושים יום, אבל אין לקבוע זאת כחובה גמורה.
אמנם גם למקילים יש מצווה להישאר כל רגע בארץ ישראל, שכן עיקר קיום המצוות בארץ, וכפי שאמרו חז”ל בספרי עקב לז, ורש”י דברים יא, יח, ורמב”ן ויקרא יח, כה, וכמובא לעיל א, ג. ומו”ר הרצי”ה מסר בשם ה’חפץ חיים’ שלפי חשבונו מצווה בארץ ישראל נחשבת פי עשרים ממצווה בחו”ל. אמנם אפשר לומר שעיקר העניין תלוי במקום המגורים, וכלשון חז”ל “הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה”, ואפשר לומר שכוונת ‘הדר’ למקום מגורים קבוע. ואזי מי שיוצא למטרות חיוביות לחו”ל, גם כשהוא בחו”ל הוא בבחינת דר בארץ ישראל, שכל עולמו ומגמותיו קשורים בארץ ישראל, ועל כן גם מעלת קיום המצוות שלו בחו”ל קרובה למעלת קיומן בארץ ישראל. אבל אם הוא יוצא לטיול סתמי, אכן הוא מפסיד יותר ממעלת ארץ ישראל. יש להעיר שלפעמים יש בעיה חמורה יותר בטיולים בחו”ל, שיוצאים למקומות שקשה לשמור בהם אורח חיים יהודי, ומתרחקים מקיום המצוות, והנזק עלול להיות חמור מאוד.
..הָיוֹ הָיָה
התכוונתי לעצם ההיסמכות עליו.
קצת עלוב (סליחה.. זו ההרגשה שלי) לא לסמוך על הוראות של ר' משה פיינשטיין שחצי מאמריקה החרדית סומכת עליהם, אבל כן לסמוך על כל קולא של הרב מלמד....
הרב פיינשטיין ממש לא התיר לכתחילהJewice
התיר בדיעבד "במקומות הרחוקות" שאין להשיג חוֹלוֹב ישרוּאל... - בית המדרש


וזה לא רק הרב מלמד, הוא מביא מקורות

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1311264#14128162
..הָיוֹ הָיָה
שוב: אני לא דן על המקרה הספציפי הזה דוווקא, אלא על כל ההיסמכות עליו....
במקרה הזה...ultracrepidam

אני לא מסכים עם גישת פסילת הכשרויות שמופיעה כאן בדיון,

 

אבל במקרה של חלב ישראל (כן, ככה כותבים את זה. אם צריך אני יכול לנקד) - אכן ר' משה פיינשטיין מציין בפירוש שההיתר שלו הוא קולא יתרה ומי שלא סומך עליה זה יותר טוב. כלומר, גם הוא לא סובר שאין כאן צד לאסור, אבל מצד שני הוא סובר שמעיקר הדין אפשר לסמוך על הסברה להתיר (אגב, הבנתי שיש פוסקים חשובים שהתירו לגמרי במצב שבו ר' משה פיינשטיין התיר בדיעבד. לא בקי כי לא נכנסתי לדיון הזה)

ואומר שלבעל נפש ראוי להחמירJewice
מש"ל
ועל זה הוסיף הרבי הריי"צ : "חלב עכו"ם והדומה, הוא הכלי ז**ן של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות".
מה קשור?ultracrepidam

אתה רוצה ללכת לפי הריי"צ? לך לפי הריי"צ. הכל בסדר. המקור הוא בעש"ט אם אינני טועה.

 

ר' משה פינשטיין טען שיש סברה להתיר, מספיק כדי שהוא יפסוק שמותר. ואז זה פשוט לא חלב עכו"ם. זה חלב שמותר בשתיה.

 

וכן, בעל נפש יחמיר. איפה כתבתי להיפך? אתה רשאי להחמיר בזה. אתה יכול גם לצרוך OU ולהחמיר בזה, פשוט לבדוק אם זה חלבי ואם כן אז לא להשתמש אלא אם זה חלב ישראל. מאד פשוט.  הם במוצהר משתמשים בהיתר הזה, ספציפית. בהיתר הזה, ובהיתר חדש בחו"ל.

 

אבל מפה ועד להגיד שהם מאכילים טרפות בגלל שהריי"צ אמר שאם זה חלב עכו"ם זה חמור מאד - נו באמת. גם מוקצה זה חמור מאד ואם אתה עושה משהו שמותר לפי חלק מהפוסקים, אתה לא עשית שום עברה

אני לא יכול לצרוך OU ולהחמיר בזה בו זמניתJewice
הכשר רבנות, OU, OK, כK, וכו' הוקמו כדי להציל יהודים מנבלות וטריפות של ממש. עובדה שהם סומכים על כל הקולות האפשריות.
ככה יהודי חילוני בכל מדינה כמעט, שלא מחפש בדווקא אוכל בלי הכשר (אבל גם לא בודק אם זה אכן כשר) מירב הסיכויים שמה שהוא קונה כשר. אבל זה אף פעם לא לכתכילה, הם לא רק מקלים בחלב עכו"ם, אלא גם בעוד מלא קולות אחרות
בישול נכרים
איסור חדש
פת פלטר
ג'לטין
גליצרין
שלאק
חומרי גלם שמקורם בחרקים
תוספי תזונה (שלא באים בכלל לבדוק, הם נותנים חותמת על סמך זה שמותר כי זה לא עולה על שולחן מלכים וזה בתוך כדור שאין לו טעם)
ירקות עלים שלא שוטפים
תותים ופירות יער לא מפוקחים
להמשיך?
...Jewice
מהי באמת הבעיה ב"חלב עכו"ם" ומהו התיקון לכך?

לאחרונה רבו הדיבורים על ידי שאינם בקיאים, בזלזול בחומרת ההרחקה של יהודים ואפילו קטנים מחלב עכו"ם ● 'שטורעם' מצא לנכון להעלות את המודעות לחומרת הדברים, עם מובאות ברורות מתורתו הרחבה של הרבי, בהתייחסות מיוחדת לנושא חשוב זה ● ענין יסודי שנוגע בעיקרי הנפש, בתמצית האמונה של כל איש ישראל מיומו הראשון ● עוד לא נמצא האב, ובמיוחד בדור שלנו, עם כל האתגרים שבו, שמוכן לגרום לכך במזיד שיהיו לצאצאיו ספיקות באמונה ח"ו ● תחקיר מיוחד - ליישר את העקום בנוגע לחלב עכו"ם ● ומה ענה הרבי לאב מודאג שבנו קיבל בטעות לתוכו חלב עכו"ם?

אתמול הבאנו כאן את סיפורו של האב הנסער, שגילה לחרדתו שבבית הרפואה האכילו את התינוק בימיו הראשונים עלי אדמות בחלב נוכרי.

תגובות שונות שהגיעו למערכת, וכן דיונים שהתפתחו בעקבות פרסום החשיפה, בפורומים אחרים בתקשורת החרדית, מלמדת שקיימת בורות (וגם בין אנ"ש למרבה הפליאה) בזדון או בשגגה, בחומרת האיסור של חלב עכו"ם ובהקפדה הידועה של יהודים יראי שמים הנמנעים להכניס לפה כל דבר מאכל או משקה שמעורב בו חשש של חלב או אבקת חלב נוכרי.

כיון שגודל האחריות של חינוך הילדים, הוא על ההורים, הרי שמוטלת עליהם האחריות גם בנושא רגיש וחשוב זה.

●

לטובת הגולשים והמעיינים, אנו מביאים כאן לקט קצר ותמציתי מתורתו הרחבה של כ"ק אדמו"ר זי"ע, רועה הדור ומנהיגו, שעם ישראל צמא לשמוע את דעתו הקדושה בכל נושא ונושא, לדעת מה מורה הנבוכים של דורינו מציע ומורה לעשות בכל תחומי החיים הגשמיים והרוחניים:

1.

ב'אגרות קודש' חלק ט"ז עמוד רמ"ג (במכתב מתאריך כ"ח טבת ה'תשי"ח):

... במה שכתב אודות האברך... הנה מה שאמרתי לו בהנוגע לחלב עכו"ם הוא – על פי סיפור הידוע מכ"ק מו"ח אדמו"ר (וכמדומה גם נדפס), שחלב עכו"ם מעורר ספיקות באמונה, ואלו הדברים שאמרתי לו, ושאם בכל הזמנים הי' צריך להזהר מהנ"ל כמובן ופשוט, עאכו"כ הנוער דארצוה"ב ובפרט באלו הלומדים במוסדות ששם תערובות טוב ורע, ולאום מלאום יאמץ, וד"ל.

ומ"ש אודות בריאותו של הנ"ל, כמדומה לי שאמר ברור - אשר נמצא ב... ולביתו בא רק לעתים רחוקות, בכל אופן, הרי אין הענין בידי לשנותו מהאמור בפירוש. ופשיטא שא"א למי שהוא לקחת ע"ע אחריות להעלים ענין שכנ"ל מתעוררים ממנו ספיקות באמונה. במה שמקשר זה שנמנע להשתמש בכליו של הוריו שי' - אינו מובן, שהרי למאכלים של חלב ישנם כלים מיוחדים, ובמילא אין זה נוגע לכל הכלים ובמילא לכו"כ מאכלים.

בשאלת הנ"ל אם להחליף מקום לימודו לישיבה אחרת, הרי הישיבה שאודותה כותב - שם לה ששם מורים ברוח יר"ש, ובעוד כמה ענינים דכשרות שמתוקנים בטוב.

ובודאי גם בענין דחלב ישראל. ובמה שאומר אביו שי' שקשה יהי' עליו התשלומין, בודאי אפשר להם להשתדל בזה, שהרי בטח נמצא בעירם כמה מכירים עם המנהלים דישיבה האמורה...

בברכה לבשו"ט,

מ. שניאורסאהן

2.

(בספר 'היכל מנחם' חלק א' עמוד רכ"ד):

בחינוך ילדים נכללת גם הקפדה וזהירות במאכלים שיש בהם: א. חשש דחשש חלב עכו"ם. ב. חשש דחשש פת עכו"ם.

3.

(באגרות קודש חלק כ"ב עמוד קל"ב):

נעם לי להיוודע מהצלחת פעולתו בהנוגע לחלב ישראל במחנם הטהור. ובפרט על פי סיפור הידוע מרבותינו נשיאינו, איך שחלב ישראל דוקא נוגע לחיזוק האמונה, וחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, מביא ח"ו לספיקות באמונה.

4.

(בספר המאמרים אידיש, מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, עמוד 57):

וכמעשה הידוע שאחד הגיע עם חתנו, למדן גדול, לרבי לליאזנא, והתלונן שהחתן שתמיד התנהג בהנהגה טובה, החלו פתאום להציק לו ספיקות באמונה, והוא עצמו יש לו צער גדול מזה.

אמר לו הרבי שהוא [החתן] נכשל בלא יודעים בחלב עכו"ם, ונתן לו תיקון לכך והוא הבריא ברוחניות.

5.

בתור השלמה, אנו מפרסמים כתב יד נדיר שנכתב במענה לא' משלוחי כ"ק אדמו"ר זי"ע. הלה היה לו תינוק בן שנה, ששתה בערך רבע כפית של חלב עכו"ם. האב כתב לרבי על כך, והבהיר שלכאורה לא היה אפילו מלא לוגמיו של הקטן, אך עכ"ז שואל את הרבי, מה לעשות כתיקון על זה.

בשולי הגליון של המכתב מתאריך ח' מרחשוון ה'תשכ"ו, ציין הרבי:

למה שכתב ע"ד חלב כו' – יפרישו לצדקה 41 שקלים (דולר)

[יתנום להוצאות גן-הילדים דבית ליובאוויטש].

(לכאורה יש לומר, שמספר 41 הוא גימטריא של חלב ועוד אחד, ע"ד התיקון בתניא בחלק אגרת התשובה למידת ה"כעס" ב-קנ"א תעניות).
ואני לא סומך על כל קולא של הרב מלמדJewice
יש הרבה מקומות שאני מחמיר לפי דעה אחרת שיותר נראית לי...
מנסה לענותרץ-הולך
תכלת. - ע"פ מנהג אבות ורה"י
עלייה להר הבית. - כנ"ל
יציאה מהארץ. - יצאתי בעבר כשהייתי קטן, אבל כיום אני לא חושב שאני אצא אי פעם אלא אם תהיה סיבה ממש טובה.
הורדת שירים מיוטיוב. - צריך לברר את הסוגיה, באופן כללי אני לא מוריד.
השתתפות בתפילה עם כלי נגינה. - לא שמעתי על סיבה לאסור.
הלל בברכה ביום העצמאות. - כנ"ל לתכלת והר הבית.
כשרות של צוהר. - לא אוכל, אני בעד חיזוק הרבנות הראשית.
מעשר כספים. - לא יצא לי עדיין אבל בגדול אני חושב שכדאי וצריך לתת.

אני משתדל ללכת או על פי מה שנהוג אצלי בבית או ע"פ מה שנהוג בישיבה, בדברים שלא ברורים לי אז אני מנסה להעמיק יותר.
זמני היוםצע
עבר עריכה על ידי צע בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 2:20

אשמח לתשובות.

אני לא טוב בניסוחים מדויקים כל התייחסות זה מבורך.

ייתכנו אי דיוקים שלי מקסימום תשאלו ואסביר/אתקן.

א. האם קרבן התמיד הוקרב לפני נץ החמה? משנה ידועה ביומא - האיר פני המזרח.. אם כן אז למה תפילה אידיאלית היא בנץ ולא כבר משהאיר פני המזרח כמו קרבן?

ב. השוע בסימן פט מחלק בין תפילה בעלות השחר - רק בשעת הדחק. לתפילה משהאיר פני המזרח - בדיעבד.

למה תפילה שונה מהרבה מצוות שנאמר בהם שבדיעבד יצא כבר מעלות השחר..(ולא רק בשעת הדחק כבתפילה)?

ג. יש דעות בראשונים שתפילה אחרי הנץ (נניח בשמונה בבוקרל צורך הפשטות) היא רק בדיעבד ולא לכתחילה? ולכתחילה זה רק בנץ?

תודה

שאלות טובות (ואני לא בטוח בתשובות שאני כותב)טיפות של אור

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

תפילה בנץה' אלהים אמת

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

המשךטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בחשוון תשפ"ז 23:26

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

רק מעיר שלפי הא"ר וגר"א לפני משאיר נחשב לילהרודף מצוות

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

טיפות של אור

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

יש לי תאוריה שאת איברי תמיד של שחר הקטירו בנץ החמהרודף מצוות

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

עונה מהזיכרוןיהודי שואף לטוב

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

במחילה, זו טענה שקשה מאד לקבל אותהדורש טוב לעמי

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

(והמשנה ביומא על ברקאי ומשהאיר מופיעה מילה במילהטיפות של אור

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

צודק, זו הוכחה טובה יותר.😅דורש טוב לעמיאחרונה

תעשו לי סדר בסוגיית מסיק עצי זית שנטעו ערביםפתית שלג

בעיקר על העצים הרחוקים יותר מהיישובים- אלה שערבים לא מנועים מלמסוק ואלה שאין בהם סכנה בטחונית מיוחדת אם ערבים יבואו למסוק (לדוגמה בצמוד לכביש)

הדין ההלכתי של אצות, אלמוגים ושושנות יםקעלעברימבאר

מה הדין של אלמוגים? האם אפשר לסכך בהם מחמת דבר שגידולו מהקרקע? הרי הגמרא בסוכה אומרת שאלמוגים שבקרקע הים הם מ7 מיני ארזים.

ואצות? ומה לגבי קניית אצות בכספי מעשר שני? האם הן כדגים שמותר או כפטריות שאסור?

ומה דין האוכל שושנת ים? האם בגלל שמחוברת לקרקע היא צמח ודומם, או בגלל שזזה היא חיה?

לכאורה מצד אחדאדני השדה הם חיה למרות שמחוברים בחבל בשר לקרקע ואם ינתק ימותו (ואפילו מטמאים באוהל) ,מצד שני צמחים טורפים הם זזים ועדיין מוגדרים צומח ומותר לאכלם.

(אהבתי את השאלות)טיפות של אור

כל מה שהזכרת הם דברים שיחסית קשה לסוכך איתם טכניתאריק מהדרום

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

לפי מה שהבנתי אצות וכדומה פטורות ממצצוות התלויותקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ז בתשרי תשפ"ז 8:55

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

עוד סברה-קעלעברימבאר

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

(לא בדיוקטיפות של אור

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

תודה.קעלעברימבאר

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

לא הבנתינקדימון

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

פשיטא שלא הולכים לפי הגדרה מדעית מיקרוסקופית.קעלעברימבאר

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

אם הייני הולכים לפי מיקרוסקופית אז גם חיידק יחיד אנקדימון

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

אם כן מה ההגדרה ההלכתית של צמח?קעלעברימבאר

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

איך יודעים שאדם אינו קוף לפי ההלכה?מי האיש? הח"ח!

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

אבל רבי יוסי סובר שאדני השדה מטמאים באוהל כאדם.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ט"ז בחשוון תשפ"ז 21:48

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

אבל עד כמה דמוי אדם?מי האיש? הח"ח!

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

לכולי עלמא זה לא בני אדם.קעלעברימבאר

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

אמנם היה שזיהה את אדני השדה עם אורנגאוטןרודף מצוות

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בכל מקרה לא מדובר פה באדם תבוניקעלעברימבאר

נכון, אך השאלה מהו תנאי הסף להיחשב תבונירודף מצוות

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

למה הכוונה?מי האיש? הח"ח!

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

תבונה ברמה כזאת המאפשרת שפה עם מילים מופשטותקעלעברימבאראחרונה

ולא רק שמות עצם

השאלה התעוררה בעקבות תמיההקעלעברימבאר

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדaibrainora

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

מסתבר לענ"דרודף מצוות

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

הגיוני. רק תקח בחשבון ששוננת ים זזה כמו חיה, רקקעלעברימבאר

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

לאחר בחינה מחודשת בקשר לשושנות יםרודף מצוות

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

מה ההגדרה של שרץ מול צמח או פטריה?קעלעברימבאר

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

זו בדיוק השאלה שצריך לברר אותה.רודף מצוות

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

דיון על מהות ההלכה - פיצול משרשור אחרטיפות של אור
ישר כוח!🙂קעלעברימבאר

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת"עיתים לתורה

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת" (113 עמודים) – עם שיעור מוקלט לכל פרק

20261018005719.pdf

שלום לכולם,

הספר "קיצור הלכות שבת" מאת הרב ירון אליה זמין עכשיו להורדה חינם, והקובץ המלא מצורף כאן להודעה. זהו ספר של 113 עמודים, ובו 43 פרקים.

הספר מרכז את הלכות השבת שפוגשים בכל שבוע – מהדלקת נרות וקידוש, דרך מוקצה, בישול וחימום אוכל, ועד מלאכות שבת ורפואה בשבת – כמנהגי הספרדים והאשכנזים, בלשון בהירה ותמציתית.

מה תמצאו בו

  • סדר ברור לפי נושאים – קל למצוא את התשובה בדיוק כשהשאלה עולה.

  • מקורות לכל הלכה – בגוף הטקסט, למי שרוצה לבדוק ולהעמיק.

  • שיעור מוקלט לכל פרק – ליד כל כותרת יש שני ברקודים: אחד לשיעור קצר למעשה, ואחד לשיעור מורחב מהמקורות. סורקים בטלפון ושומעים את השיעור על אותו נושא בדיוק.

איך להפיק ממנו את המרב: שמרו את הקובץ בטלפון או הדפיסו אותו. כשעולה שאלה – פותחים את הפרק, ומי שרוצה להבין את ההלכה לעומק סורק את הברקוד ושומע את השיעור.

אם הספר הועיל לכם – נשמח שתעבירו אותו הלאה, לחברים, למשפחה ולבית הכנסת.

שבת שלום ומבורכת!

צוות עיתים לתורה

תוכן העניינים

כל כותרת כאן מקשרת לפרק המלא באתר "עיתים לתורה", כך שאפשר לקרוא כל פרק גם אונליין:

כבוד ועונג השבת

הלכות מוקצה

בישול, שהייה והטמנה בשבת

הנאה ממעשה שבת

מלאכות שבת

רפואה בשבת

להמשך לימוד

שיעורים של רבניםה' אלהים אמת

לא יודע אם זה המקום, אבל מישהו יודע אם יש שיעורים קבועים של הרבנים הבאים במקומות מסויימים מלבד הישיבות שלהם?

הרב דביר טל

הרב ארל'ה הראל

הרב ישראל אריאל

ישדורש טוב לעמי

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הזדמנות להמליץ בחום על שיעורים של הרב הראל ביוטיוברודף מצוותאחרונה

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.

מישהו מכיר את הרב גור אריה ארגמן?אביעד מילוא

נטילת לולב ביום טוב שחל בשבת בארץ ישראלדורש טוב לעמי

מה דעתכם בעניין?

לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.

אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.

בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):

א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.

ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!

ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).

יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.

חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).

המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.

והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).

20260916215534.pdf

20260916215610.pdf

המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.

שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".

לקוראים: פוצלו מהדיון מספר ענפים שעסקו במהות ההלכהטיפות של אור

ולא בגופה של סוגיה

הם הועברו לכאן:

דיון על מהות ההלכה - פיצול משרשור אחר - בית המדרש