בעקבות דברים שנאמרו כאן.
הרהורים שלי, ועל עצמי בלבד.
לא בחרתי בסובלנות, היא נכפתה עלי.
ומי כפתה עלי כל זאת? האמת, היא זו שכפתה! וגם אותה לא יכולתי לבחור, היא פשוט טופחת על הפנים.
וככל שנחשפים יותר אל האמת, מגלים יותר את חולשתה-
המורכבות.
וכך, כגודל הידיעה, כן גודל ההכלה.
הרי זה בוער בך: הם לא מקשקשים, יש להם על מה לסמוך, ומי אני שאבטלם כך בהינף יד?
ומאידך גיסא, כשמכירים את טענת האחר רק בצורה שטחית, קל מאוד לבקר, ולזלזל, כאילו מדובר בילד האומר מהרהורי ליבו, ולא בתפיסת עולם.
הפשרנות האמיתית- היא הסגירות והנחרצות, חסרון של אומץ לחפש אחר אמת בלתי מתפשרת, מתבטא בסגירות והסתרה, בהתעלמות!
ואם תאמר, כמחנך, הרי אין הפתיחות מתאימה לכולם, אומר לך, שבעולמנו אין הסגירות וההסתרה אפשריות כלל וכלל, הכל נגיש בלחיצת כפתור. וכשהדעות האחרות אינן מגיעות באופן מרופד על ידי המחנך, אלא בהתנגשות שאין לגלותה לאיש- פגיעתן רעה!
קרא לזה סובלנות, קרא לזה פלורליזם, לא בחרתי בזה! זה נכפה עלי.
[הלא כשם שפרצופיהן שונים, כך דעותיהן שונות (כאן נפרש דעת במובן 'דעה', אם כי אין זה הכרחי), ואם כן או שכולם טועים באופן חלקי, או שכולם חוץ מאחד טועים באופן חלקי, לא נמצא שניים שהאמת כולה אצלם.]
