ואת צודקת- כדאי להגיע למאמץ של הגוף כדי שההליכה תהיה אפקטיבית.

את יכולה להגביר קצב, לנסות מסלולים עם יותר עליות או לעבור לריצה קלה מידי פעם.

בהצלחה!

/Forum/Forum.aspx/f75

"ספרים

ספורט

סרטים"

זה מה @מאיר. אמר.

לאט לאט, לא בלחץ.

עקרונית שמאמני הכושר אומרים להגיע למאמץ גופני - את צריכה להגיע למצב שבו הלב שלך דופק מהר יותר לפחות ב30 אחוז מקצב הדפיקות הרגיל שלו (את יכולה לבדוק בזמן מנוחה רגיל, לבדוק כמה דפיקות יש לך בדקה. לאחר מכן עשי פעילות גופנית מאומצת, כמו הליכה מהירה, ולאחר כמה דקות עשי שוב בדיקה של דפיקות הלב, ותראי אם באמת הם עלו. אם לא - זה אומר שלא הגעת למאמץ מיוחד...).

חשוב להבהיר שגם כאשר צריך להגיע לפעילות מאומצת שמגבירה את קצב דפיקות הלב, חשוב לא להגזים, לכן, לפחות למי שלא מאומן מספיק, שילוב של קטעי הליכה מהירה מאוד/ריצה, ל,נניח, רבע שעה, ואז רבע שעה הליכה איטית יותר - הם טובים. עם הזמן ככל שמאומנים יותר ניתן להגביר ולהגביר את קצב הפעילות.

או- שלא חייב להתעייף, העיקר שאת הולכת בקצב מהיר עד בינוני

האמת שאם כבר אז הליכה פחות צנועה מריצה,

אבל לדעתי שניהם צנועים.

אולי תנסי להגביר את קצב ההליכה לזמן מסויים, ואז תחזרי לקצב שלך-

ואז תגבירי שוב...

שינוי של מהירות אמור לעזור לזה..

מעולם לא חשבתי שזה לא צנוע ואני לא מצליחה להבין מה לא צנוע בזה...

אבל את יכולה ללכת לחדר כושר מקסימום

(אבל מאמינה שתצליחי להסתדר עם שיפור ההליכה..)

למרות שזה מקפיץ,

אבל זה לא תירוץ קביל

יש הסוברים שזה לא צנוע שבת רצה ברחוב כי זה מושך תשומת לב, אאל"ט.

אני גם משתדלת לא לרוץ, גם בגלל שלפעמים החצאית עפה קצת מעבר למותר.

ראשי תיבות: אם אני לא טועה. - נסיונות פעילים

יש גם צניעות שזה עניין של רגש.

אני לא חושב שחייבים ללכת עם גרביים חולצה ארוכה אבל אם אני לא הולך ככה אני מרגיש "חשוף" מדי=לא צנוע.

אני לא חושב שהדברים שאני מרגיש הם מחייבים.

כמו שאמרת הלכה זה לא עניין של רגש.

בכשרות - אין "באמצע" (חוץ מהידורי הלכה).

זה לא בא מ"תפיסת עולם שונה לגבי ההלכה", אלא צריך לדעת שבהלכות האלה, באמת יש שני גדרים (כתבתי בהודעה שלהלן).

יש גם סוגי לבוש מסויימים, שאפשר להתווכח אם הלכתית ניתן להצביע על סעיף בשו"ע שהם אסורים, ובכ"ז ברור לגמרי שאינם "צנועים".

למושג הצניעות - גם יש הגדרות ביהדות.  וההגדרות הללו, אכן אינן מקבילות להלכות כשרות, כנ"ל. 

זה נכון שיכולות להיות תפיסות שונות בחלק מהדברים מה "צנוע" ומה לא. גם במקומות שונים. אבל זה לא רק ענין של "תחושת נוחות".

תשובה אצל הרב עובדיה יוסף זצ"ל, על דבר שלדעתו אינו אסור משום "לא ילבש", אלא משום "חסרון צניעות".

ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה בפוסקים.

רואים שגם בהלכה גופא, יש מושג כזה. 

ויש דברים שחלק יאסרו, וחלק לא (אני מניח שגם בנושא שנידון, יהיו כאלה שיאמרו, פוסקים, שאכן הלכתית מדין צניעות. אלא שאין ענין לחפש, ולשים "לא צנועות" מי שנוהגות אחרת), ואז זה כמו כל מחלוקת הלכתית.

יתכן שגם תלוי אם מדובר במקום מרכזי או צדדי.

ובהיות שמושג הצניעות קשור גם במה שמושך שימת לב לדברים מסויימים בצורה חריגה, אז ברור שיכולים להיות שינויים, הן לפי התנאים, וגם בתחושה האישית מה כלול בכך.

מעבר לכך, שיש "הידורים" ותחושות דקות גם בדברים נוספים ביהדות.

א. דווקא "צניעות", בניגוד למשל ל"טפח באשה" וכד', זה מושג שיכול להשתנות לפי הרגל מקומות וכד', לדוגמה.

ב. בהחלט יש מקום גם ל"הרגשה". בפרט שזו לא סתם הרגשה אוורירית, אלא שיש לה סימוכין. הריצה מושכת יותר שימת לב אל מי שרצה, תנועות יותר חדות, ועוד. יתכן שיהיה מי שיאמר שזה על "סף ההלכה" מבחינת הענין.

אז אני לא אומר הלכה-למעשה; ואולי זה גם תלוי כמה זה מצוי באותה סביבה. ואני לא אומר שכל אחת "צריכה" להרגיש ככה. אבל מי שמרגישה - זה לגמרי מובן.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍