פשוט תשאל אותה בטלפון הראשון, האם היא מעדיפה מקום פתוח או סגור.

ואין בעייה להביא שתייה ועוגיות - זה אחלה!

רק אל תשכח גם להביא כוסות חד"פ.

בהצלחה!

זה יכול לעזור ברגעי שקט מביכים שטבעי שיהיו או לסדר את המחשבות. 

לגבי האוכל-להביא משהו בקטנה, אבל משהו שרוב בנ"א אוהבים. לדוגמא, לי הביאו קולה, עכשיו, אני לא סובלת קולה, אבל הוא השקיע... ולא היה לי נעים, אז שתיתי ובאמת שסבלתי מאז עד סוף הפגישה, לכן אולי מים בטעמים יכולים לעשות את העבודה, גם מים, גם קצת מתוק. עוגיות אפשר לקנות במקומות שיש אותם בתפזורת, כמו מאפיות ואז תוכל לקנות גם מלוחות וגם מתוקות. וגם אפשר לשאול את הבחורה מה היא רוצה, אצלי לפני אחת הפגישות הוא שאל וזה היה מעולה, כי פגישה לפני לא נגעתי בכלום ממה שהוא הביא, וזה היה הכי טוב כי עניתי לו ברצינות והיה טוב לשנינו, גם מה שמקובל שהגבר מביא דברים ובייחוד לפגישה ראשונה אז זה לא מביך ואפילו מעיד על גבריות מסוימת

בהצלחה רבה. יה"ר שהקב"ה יאיר לכם את הדרך ויהיה טוב לשניכם!

אני נוהג להביא עוגיות לז ושתיה - עדיף שוקו  

סתם שאלה - ציינת שזה נשמע לך בעייתי קצת. למה? 

(ובלי קשר - לא הבנתי מה 'גברי' בלהביא עוגיות. זה סתם נחמדות, ומשום מה בחורות לא דואגות לזה, אז אני דואג לזה)

כשאומרים לך 'גבר' התמונה הראשונה שעולה לך לראש זה מישהו שמביא לך אוכל? 

אם זה היה הפוך היו אומרים שאני שובניסט... אני תוהה מה זה אומר...

אני אסביר, אמנם עם קצת סטיגמות אבל זה עוזר להסביר את דברי.

כשאומרים לי גבר, ממש לא עולה לי מה הוא מביא לאכול. אלא, כשכתבתי שהגבר מביא משהו לאכול זה מעיד על גבריות מסוימת מכיוון שטבעו של הגבר בעולם זה להוביל, ליצור ולכוון. (שוב, סטיגמה, אני יודעת, חכו עד סוף המשפט), כשהגבר לא מביא משהו לפגישה, וכבר היה על זה שרשור פה, זה מעיד בעיני על בעייתיות מסוימת, כן. בדיוק באותה המידה שבפגישה הוא כל הזמן ייתן לאישה את קבלת ההחלטות (לשבת/לא לשבת, לאן ללכת, מה לעשות), אני חושבת שיש מקום לאישה בקבלת ההחלטות! אבל זה קו דק בין זה לבין לא להוביל. ולכן, אני חושבת שגבר צריך לשלם על האיזה, כן, הוא צריך גם לדאוג לכיבוד, כן, לא הסטרי, משהו עד 20 שקלים זה מצוין.

ואין לי בעיה עם שובינסטים, בדיויק שאין לי בעיה עם פמיניזם, אני פשוט חושבת שכל אחד צריך לדעת את מקומות בכל נושא.

לא בא לך להחליט, ולא בא לך לדאוג לאוכל, ולכן יהיה לך מאד כיף אם הבחור יעשה את זה. 

זה בדיוק מה שכתבתי - שאני מודע לכך שבחורות לא דואגות לזה, אבל אני כנראה יותר מעוניין שתהיה אווירה נעימה, אז אני דואג לעניינים הללו בעצמי (אגב - עם הגיל זה התחיל לעלות לי על העצבים ואני נוטה יותר ויותר להיפגש בבתי קפה בפגישה הראשונה, כי חלאס). לא קשור בשום צורה שהיא ל'גבריות' או ל'הובלה'. זה לא שאני מסתכל על עצמי אחר כך וטופח לעצמי על השכם עם המחשבה "יצאתי גבר". 

א. ממש לא אכפת לי לדאוג לאוכל, מה הקשר? הבאתי לא פעם לפגישות עוגיות שאפיתי (יותר השקעה אני חושבת מאשר לקנות), באותה המידה שאני חושבת שהבחור רוצה שהדייט יצליח, גם לי זה חשוב.

ב. אני רוצה להחליט, חשוב לי שנלך ולא נשב (המוח עובד אצלי טוב יותר בהליכה וכשאני בלחץ זה משחרר לי אינדרופינים שעוזרים להרגע, כמו אצל כל אחד מאיתנו) 

ג. אני פשוט ממש לא אוהבת בתי קפה, מרגיש מחנק, סגור לי בחוץ אז סגור לי משהו בנשמה. ככה אני מרגישה.

ד. אני חושבת שזה ממש תלוי בן אדם, יש אנשים שקל להם יותר להראות שהם מאורגנים על הדברים (כמו מקומות ואוכל) ויש אנשים שפחות. אני כן רואה בבחור את התכונות האלו כחשובות לי, לא באופן קיצוני, אבל כן חשוב לי שהבחור יזום וידע להתנהל באופן שייתן גם לי מקום וגם שידע להחליט. ממש לא בגלל שאין לי כח, להפך, הרבה פעמים אם היה מקובל אני הייתי רוצה להיות בחלק מהמקרים בצד של הגבר, כי אני אוהבת לדאוג לדברים, לארגן וגם לדאוג לאנשים שסביבי.

מצטערת אם לך זה נראה לא נכון, חבל לי. אבל אלו הם חייך ומעולה. ב"ה אנחנו אנשים שונים ומסתבר שגם נתחתן עם אנשים שונים שישכילו לקבל ולהכיל את השוני המבורך הזה.

אבל זה פשוט מגוחך בעיניי ש"הייתי רוצה להיות בחלק מהמקרים בצד של הגבר", אבל בגלל איזו תפיסה מוקדמת (ופרמיטיבית) של 'מה גברי' את לא עושה את זה בפועל. 

לא כל דבר צריך להיות מלחמת עולם ו'שאלה של השקפות שונות', אני באמת מנסה להבין מה זה אומר שלהביא עוגיות (או קציצות מטוגנות) זה 'גברי', אם בעצמך את מעידה עלייך שאת מביאה עוגיות שאפית. זה הכל. 

כפי שהבהרתי היטב - גם אני נוהג לעשות את זה, כך שככל הנראה אם היינו יוצאים לא היית שמה לב שיש איזשהו הבדל בתפיסות שלנו; אני פשוט לא מבין את השימוש במילה 'גברי' בהקשר הזה. זה הכל. זה בהחלט נעים יותר כשיש מישהו שתופס פיקוד (ולכן גם לא כולנו רצים לראשות הממשלה). אני פשוט לא מבין מה קשור ל'גברי'. 

עכשיו נקודת המחלוקת ברורה יותר? 

וחבל. זה אחלה נושא לדיון. אולי נפגשת עם משהי קיצונית בדברים האלו ולכן אתה מגיב ככה, לא יודעת. אבל אני כן רואה גבריות בגבר שדואג למקום ולכיבוד. ככה.

מדובר על טקטיקה ולא על גבריות. (קישור)

להגיד שזה 'גברי', זו הגדרה סובייקטיבית שלך.

שלא כל תכונה שאנחנו מעוניינים שתהיה בבן/ת-הזוג שלנו הופכת את זה לתכונה גברית/נשית (בהתאמה). 

לצורך העניין, כבר כתבתי פה בפורום כמה פעמים, שאני מתעניין בבחורה שלומדת גמרא. האם זה הופך את התכונה הזאת ל'נשית'? נראה לי שרוב המשתתפים בפורום לא יענו בחיוב לשאלה הזאת. האם זה הופך את התכונה הזאת ל'נשית' בעיניי? ממש לא. אני לומד גמרא, ולא חושב שאני אשה. אני גם מודע לכך שלאורך ההיסטוריה יותר גברים למדו גמרא מנשים. אני פשוט חושב שזו עניין שקוף מבחינה מגדרית. 

אני כן חושב שהסמנטיקה (בייחוד בעניינים האלה) היא עניין מהותי (וזו תגובה גם ל-@הפי, שאני בטוח שמעולם לא התווכחה על שאלות של הגדרות...). 

אילו דברים כן היית יכול להגדיר כ'נשיים', ואילו כ'גבריים'.

כנראה שהייתי משתמש בביטויים הללו באופן דסקרפטיבי: כיצד אני מניח שבפועל גברים ונשים מתנהגים באשר הם (כפי ששאלתי את 'עליו' האם זה חלק מהדימוי שלה כשאומרים לה על מישהו שהוא 'גבר'; כמובן ש'באשר הם' הכוונה היא לממוצע בזמן ספציפי, ולא ל'טבע האדם'), ולא במובן נורמטיבי כלשהו. 

ממילא מה שאני רוצה שיהיה בבת הזוג שלי - לא בהכרח ייתפס בעיניי כתכונה 'נשית', וגם לא כל תכונה 'נשית' אני מעוניין שתהיה בבת הזוג שלי (לדוגמה: אם מקבלים את הסטיגמה שנשים רכלניות יותר, אז אני לא בטוח שאני רוצה אישה 'נשית' באופן הזה. לא יודע אם הסטיגמה הזאת נכונה ולא מעוניין להיכנס לדיון הזה כרגע). 

כי אני לא מבין באיזה עולם 'ואי איזה ויכוח מיותר' נחשב לתגובה עניינית, ואילו 'אם זה לא מעניין אותך אז תתעסקי במשהו אחר ואל תתערבי' זו תגובה לא עניינית.

את מוזמנת לשבר את אזניי כיצד את היית עונה לתגובה כזו שהיתה נאמרת לך, ואז אולי אוכל לדעת איך את מגדירה 'תשובה עניינית' כדי שאוכל לענות לך. 

ולא אמירה כללית על הדיון, כי היא פשוט לא נכונה. 

ב. אני אמרתי את דעתי, כשהצד השני אמר את דעתו. יש דרך אחרת לנהל דיון? 

צר לי לומר לך, אבל הדעות שלי מבוססות על מה שאני מכיר, בדיוק כמו שהדעות של @עליו מבוססות על מה שהיא מכירה (והיא אף כתבה את זה במפורש; וראי גם כאן: ווא...דברי הוצאו מהקשרם ולא הובנו! - לקראת נישואין וזוגיות ותספרי כמה פעלים בהטיות של גוף ראשון מופיעות בהודעה), וכמו שאני בטוח שהדעות שלך מבוססות על מה שאת מכירה. אז אין לי מושג קלוש מה את רוצה דווקא ממני. 

הדוגמאות שהבאתי ממה שאני מכיר נועדו להעביר את הנקודה, שהיא כללית ולא פרטית - אין משהו 'גברי' או 'נשי' בתכונות ש*פלוני* (מישהו באופן כללי, באשר הוא) מעוניין שתהיינה בבן/ת-הזוג שלו. הן בסה"כ תיאור של מה שהוא מעוניין בו. 

אמירה מספיק כללית בשבילך עכשיו? עכשיו הדיון לא מיותר, ואפשר להמשיך לדון בו ותוכלי להתייחס לתוכן ולא למלים ספציפיות שנכתבו באחת הטענות? (או, במלים אחרות - להיות עניינית?). 

(וראי הודעתך כאן: אני בת אבל באלי להגיד משו .. 30 ס"מ זה יחסית הרבה - לקראת נישואין וזוגיות - שנכתבה מתוך נקודת המבט שלך וממה שאת מכירה, כבסיס לאמירות כלליות. אולי את לא יודעת לנהל דיון, אז אין טעם לנהל את הדיון הזה)

תודה. 

שהיא חושבת שאני שמ** אנוכי ומתנשא. ייתכן (וסביר) שזה נכון, אבל לא כ"כ הבנתי איפה היא ראתה את זה בהודעותיי כאן ומה היא רוצה מחיי. שיהיה לה לבריאות. 

אני אביא לך דוגמה: 

בדיון שהתנהל על עליית אחוזי הגירושין והרווקות המאוחרת, הרבה אנשים הביאו אמירות כלליות כלשהן, ואז באה אישה גרושה וסיפרה את החוויה האישית שלה מהגירושין, ואת ההיכרות שלה עם גרושות אחרות. היא אמרה אמירות קונקרטיות, ולא דיברה באמירות אפריוריות. הדוגמה האישית שלה קידמה את הדיון הרבה מעבר, כי היא היתה מקרה פרטי שממנו ניתן להתחיל לנסוות להשליך על הדיון הכללי. 

האם את חושבת שזה אומר שהיא לא יודעת לנהל דיון? אינני מבין למה מקרה פרטי שאני מעורב בו ומכיר אותו באופן אישי יהיה נחות יותר מכל מקרה פרטי אחר; להיפך - לגבי המקרה הפרטי שלי אני מכיר את הפרטים היטב ויכול להעיד מיד ראשונה. 

דוגמה נוספת: ראי את הודעתי בדיון הזה: ניסיון להסבר - לקראת נישואין וזוגיות. התבססתי שם על מחקר כללי שבדק הרבה תופעות של אנשים פרטיים כדי להגיע למסקנה פרטית. לצורך העניין, אם הייתי אחד המשתתפים במחקר, והייתי כותב את זה בגוף ראשון ("במחקר שהשתתפתי בו, בדקו וכו'... ואכן גם אני וכו') - האם זה היה מוריד מערך הטענה שלי, כי התבססתי על משהו שחוויתי מיד ראשונה? תמהני. 

אין לי מושג מה ההבדל בין מה שכתבתי בשרשור הזה לבין הדרך שבה מתנהל כל דיון (אמירה כללית שאמורה להיות מגובה בנתונים קונקרטיים). אז בחייאת, תסבירי את זה לפני שאת מתקיפה אותי. 

לצורה הלגמרי עניינית שבה הגבת כאן: די תפסיקו להתחיל עם בנים - לקראת נישואין וזוגיות

ואז גם הסברת את עצמך בצורה שמאד מעודדת לפתוח דיון - כאן: לא יודעת זה הזוי ומוזר... - לקראת נישואין וזוגיות

"מנסה להשכין שלום.." - ומה שאת עושה בפועל זה לכפות את דעתך,

                                   לגייס תומכים בזה שאת מראה שאת כביכול איתם,

                                   ועל הדרך לרמוס את מי שאת לא מסכימה איתו.

תאמיני לי שאת לא רוצה לחזור לתפקידים המסורתיים של 'גבר' ו'אשה'..

כי אם כן, כל העסק כאן יהיה הרבה יותר פשוט..

ולהגיד לגבר שהוא לא יודע מה זה להיות גבר???

זה כמו להגיד לבחורה בפרצוף שהיא מכוערת!

לכל מגדר יש את הדברים שפוגעים בו,

ואני חושב שאם את מצפה מגבר שאמר לאשה 'מכוערת' - שיתנצל,

כך גם את צריכה לנהוג במקרה שלנו..

ולהגיד לגבר שהוא לא קולט מה זה להיות גבר - מעשה פוגע!

שאין בינו ולהשכין שלום שום קשר!

וכתבתי לך מפורשות, זה כמו להגיד לבת בפרצוף שהיא מכוערת..

את צריכה שאני אסביר לך למה זה פוגע?

ובלי קשר, משום מה אחרי כל הודעה שאת שואלת את 'הפי' אם את צודקת,

משום מה אני רואה את המילה 'לא'..

אותו הדבר אני אגיד לך שאת לא מבינה למה אני מתכוון כשאני אומר לבת שהיא מכוערת..

אני הבנתי כאן מספר דברים ורק עליהם דיברתי:

1. אמרת לגבר שהוא לא קולט מה זה להיות גבר.

    כלומר אמרת דבר פוגע (וזה ממש לא היה נשמע שאת כתבת בצחוק).

    שוב פעם: כמו שאת מן-הסתם תיפגעי כשאומר לך שאת מכוערת (וזה לא יהיה משנה מה הוא ההקשר)

    כך את אל תגידי לגבר שהוא לא מבין/קולט מה זה להיות גבר - אין יותר מדי מה להתווכח על זה..

    זה לא קשור לכוונה או להקשר, פשוט תפסיקי לפגוע בהם!

    גם אם זאת הדעה של 'הפי', את לא צריכה להגיד את זה..

2. שאלת את 'הפי' אם את צודקת, וכל פעם קיבלת 'לא'.

    אין יותר מדי מה להבין כאן..

יש מישהו שאת רוצה שאבקש ממנו סליחה?

אשמח שתגידי לי גם על מה..

אז למה צריך לבקש סליחה?

האמת הופתעתי..

הייתי ממש בטוחה שזה "לסבר" ! אז החלטתי לבדוק.

מתוך אתר האקדמיה ללשון - 

על הפסוק המתאר את ירידת אלוהים מהר סיני ואת ההר העשן ככבשן רש"י אומר שנאמר כִּבְשָׁן כדי "לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע". כלומר, לשבר את המחסום שהוא האוזן ולהבקיע דרך אל השכל. נראה שהביטוי 'לשבר את האוזן' לא היה ברור די הצורך, ובלשון ימינו שינו אותו לביטוי 'לסבר את האוזן' – לעשות את הדברים סבירים, מובנים.

אז תודה 

וסליחה על הניצלוש התלוש 

גם אני בדקתי באתר האקדמיה לפני שרשמתי  

היה מעיד על זה שהוא מסודר ומאורגן. 

זה ממש מקובל להביא כיבוד קל לפגישה. בד"כ הולכים ואז מתיישבים ואז מוציאים את אותו. לא מעמידים אותה במרכז הפארק ומושיטים לה את החבילה לקול תרועות ההמון

או שוקולד, או פירות, תלוי מה היא אוהבת. (תלוי גם מה אתה אוהב, כמובן, אבל הדגש הוא עליה. אפשר אפילו לשאול אותה לפני הפגישה - זה רק יחבב אותך בעיניה.)

כמו שענו לך רק אני יוסף טיפ קטן - 

תשאל אותה מה היא רוצה. ותגיד לה שאתה מעדיף בחוץ.

כמעט 100% שהאי תגיד סבבה. 

(: 

באמת פעם מישהי אמרה לי את זה (שהיא חשבה בפגישה הראשונה שאני קמצן פחד)

אבל נראה לי לגביה ספציפי שזה היה בגלל שלא הלכנו לבית קפה. 

אין אפקט קיצוני יותר אם לא מביאים כלום? 

ולראות לפי הסביבה מה כדאי...

אם אין באיזור מסעדות כשרות תביאו שתיה מיץ תפוזים\ ענבים\ מים ותמצאו מקום נחמד

אם אתם בת"א אשדוד חיפה אפשר בחוף הים. אם זה בתקופה כזאת חמה תביאו אולי גלידה

יש אפשרות לשלב בין טיול נחמד ואח"כ להיכנס לכוס קפה. זה גם נחמד, לא נכנסים כמו לפגישת עסקים, האווירה בניכם קצת יותר חמימה ונעימה (בהנחה שזה זורם)

תביאו את הלב לדייטים זה הכי חשוב

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.