פשוט תשאל אותה בטלפון הראשון, האם היא מעדיפה מקום פתוח או סגור.

ואין בעייה להביא שתייה ועוגיות - זה אחלה!

רק אל תשכח גם להביא כוסות חד"פ.

בהצלחה!

זה יכול לעזור ברגעי שקט מביכים שטבעי שיהיו או לסדר את המחשבות. 

לגבי האוכל-להביא משהו בקטנה, אבל משהו שרוב בנ"א אוהבים. לדוגמא, לי הביאו קולה, עכשיו, אני לא סובלת קולה, אבל הוא השקיע... ולא היה לי נעים, אז שתיתי ובאמת שסבלתי מאז עד סוף הפגישה, לכן אולי מים בטעמים יכולים לעשות את העבודה, גם מים, גם קצת מתוק. עוגיות אפשר לקנות במקומות שיש אותם בתפזורת, כמו מאפיות ואז תוכל לקנות גם מלוחות וגם מתוקות. וגם אפשר לשאול את הבחורה מה היא רוצה, אצלי לפני אחת הפגישות הוא שאל וזה היה מעולה, כי פגישה לפני לא נגעתי בכלום ממה שהוא הביא, וזה היה הכי טוב כי עניתי לו ברצינות והיה טוב לשנינו, גם מה שמקובל שהגבר מביא דברים ובייחוד לפגישה ראשונה אז זה לא מביך ואפילו מעיד על גבריות מסוימת

בהצלחה רבה. יה"ר שהקב"ה יאיר לכם את הדרך ויהיה טוב לשניכם!

אני נוהג להביא עוגיות לז ושתיה - עדיף שוקו  

סתם שאלה - ציינת שזה נשמע לך בעייתי קצת. למה? 

(ובלי קשר - לא הבנתי מה 'גברי' בלהביא עוגיות. זה סתם נחמדות, ומשום מה בחורות לא דואגות לזה, אז אני דואג לזה)

כשאומרים לך 'גבר' התמונה הראשונה שעולה לך לראש זה מישהו שמביא לך אוכל? 

אם זה היה הפוך היו אומרים שאני שובניסט... אני תוהה מה זה אומר...

אני אסביר, אמנם עם קצת סטיגמות אבל זה עוזר להסביר את דברי.

כשאומרים לי גבר, ממש לא עולה לי מה הוא מביא לאכול. אלא, כשכתבתי שהגבר מביא משהו לאכול זה מעיד על גבריות מסוימת מכיוון שטבעו של הגבר בעולם זה להוביל, ליצור ולכוון. (שוב, סטיגמה, אני יודעת, חכו עד סוף המשפט), כשהגבר לא מביא משהו לפגישה, וכבר היה על זה שרשור פה, זה מעיד בעיני על בעייתיות מסוימת, כן. בדיוק באותה המידה שבפגישה הוא כל הזמן ייתן לאישה את קבלת ההחלטות (לשבת/לא לשבת, לאן ללכת, מה לעשות), אני חושבת שיש מקום לאישה בקבלת ההחלטות! אבל זה קו דק בין זה לבין לא להוביל. ולכן, אני חושבת שגבר צריך לשלם על האיזה, כן, הוא צריך גם לדאוג לכיבוד, כן, לא הסטרי, משהו עד 20 שקלים זה מצוין.

ואין לי בעיה עם שובינסטים, בדיויק שאין לי בעיה עם פמיניזם, אני פשוט חושבת שכל אחד צריך לדעת את מקומות בכל נושא.

לא בא לך להחליט, ולא בא לך לדאוג לאוכל, ולכן יהיה לך מאד כיף אם הבחור יעשה את זה. 

זה בדיוק מה שכתבתי - שאני מודע לכך שבחורות לא דואגות לזה, אבל אני כנראה יותר מעוניין שתהיה אווירה נעימה, אז אני דואג לעניינים הללו בעצמי (אגב - עם הגיל זה התחיל לעלות לי על העצבים ואני נוטה יותר ויותר להיפגש בבתי קפה בפגישה הראשונה, כי חלאס). לא קשור בשום צורה שהיא ל'גבריות' או ל'הובלה'. זה לא שאני מסתכל על עצמי אחר כך וטופח לעצמי על השכם עם המחשבה "יצאתי גבר". 

א. ממש לא אכפת לי לדאוג לאוכל, מה הקשר? הבאתי לא פעם לפגישות עוגיות שאפיתי (יותר השקעה אני חושבת מאשר לקנות), באותה המידה שאני חושבת שהבחור רוצה שהדייט יצליח, גם לי זה חשוב.

ב. אני רוצה להחליט, חשוב לי שנלך ולא נשב (המוח עובד אצלי טוב יותר בהליכה וכשאני בלחץ זה משחרר לי אינדרופינים שעוזרים להרגע, כמו אצל כל אחד מאיתנו) 

ג. אני פשוט ממש לא אוהבת בתי קפה, מרגיש מחנק, סגור לי בחוץ אז סגור לי משהו בנשמה. ככה אני מרגישה.

ד. אני חושבת שזה ממש תלוי בן אדם, יש אנשים שקל להם יותר להראות שהם מאורגנים על הדברים (כמו מקומות ואוכל) ויש אנשים שפחות. אני כן רואה בבחור את התכונות האלו כחשובות לי, לא באופן קיצוני, אבל כן חשוב לי שהבחור יזום וידע להתנהל באופן שייתן גם לי מקום וגם שידע להחליט. ממש לא בגלל שאין לי כח, להפך, הרבה פעמים אם היה מקובל אני הייתי רוצה להיות בחלק מהמקרים בצד של הגבר, כי אני אוהבת לדאוג לדברים, לארגן וגם לדאוג לאנשים שסביבי.

מצטערת אם לך זה נראה לא נכון, חבל לי. אבל אלו הם חייך ומעולה. ב"ה אנחנו אנשים שונים ומסתבר שגם נתחתן עם אנשים שונים שישכילו לקבל ולהכיל את השוני המבורך הזה.

אבל זה פשוט מגוחך בעיניי ש"הייתי רוצה להיות בחלק מהמקרים בצד של הגבר", אבל בגלל איזו תפיסה מוקדמת (ופרמיטיבית) של 'מה גברי' את לא עושה את זה בפועל. 

לא כל דבר צריך להיות מלחמת עולם ו'שאלה של השקפות שונות', אני באמת מנסה להבין מה זה אומר שלהביא עוגיות (או קציצות מטוגנות) זה 'גברי', אם בעצמך את מעידה עלייך שאת מביאה עוגיות שאפית. זה הכל. 

כפי שהבהרתי היטב - גם אני נוהג לעשות את זה, כך שככל הנראה אם היינו יוצאים לא היית שמה לב שיש איזשהו הבדל בתפיסות שלנו; אני פשוט לא מבין את השימוש במילה 'גברי' בהקשר הזה. זה הכל. זה בהחלט נעים יותר כשיש מישהו שתופס פיקוד (ולכן גם לא כולנו רצים לראשות הממשלה). אני פשוט לא מבין מה קשור ל'גברי'. 

עכשיו נקודת המחלוקת ברורה יותר? 

וחבל. זה אחלה נושא לדיון. אולי נפגשת עם משהי קיצונית בדברים האלו ולכן אתה מגיב ככה, לא יודעת. אבל אני כן רואה גבריות בגבר שדואג למקום ולכיבוד. ככה.

מדובר על טקטיקה ולא על גבריות. (קישור)

להגיד שזה 'גברי', זו הגדרה סובייקטיבית שלך.

שלא כל תכונה שאנחנו מעוניינים שתהיה בבן/ת-הזוג שלנו הופכת את זה לתכונה גברית/נשית (בהתאמה). 

לצורך העניין, כבר כתבתי פה בפורום כמה פעמים, שאני מתעניין בבחורה שלומדת גמרא. האם זה הופך את התכונה הזאת ל'נשית'? נראה לי שרוב המשתתפים בפורום לא יענו בחיוב לשאלה הזאת. האם זה הופך את התכונה הזאת ל'נשית' בעיניי? ממש לא. אני לומד גמרא, ולא חושב שאני אשה. אני גם מודע לכך שלאורך ההיסטוריה יותר גברים למדו גמרא מנשים. אני פשוט חושב שזו עניין שקוף מבחינה מגדרית. 

אני כן חושב שהסמנטיקה (בייחוד בעניינים האלה) היא עניין מהותי (וזו תגובה גם ל-@הפי, שאני בטוח שמעולם לא התווכחה על שאלות של הגדרות...). 

אילו דברים כן היית יכול להגדיר כ'נשיים', ואילו כ'גבריים'.

כנראה שהייתי משתמש בביטויים הללו באופן דסקרפטיבי: כיצד אני מניח שבפועל גברים ונשים מתנהגים באשר הם (כפי ששאלתי את 'עליו' האם זה חלק מהדימוי שלה כשאומרים לה על מישהו שהוא 'גבר'; כמובן ש'באשר הם' הכוונה היא לממוצע בזמן ספציפי, ולא ל'טבע האדם'), ולא במובן נורמטיבי כלשהו. 

ממילא מה שאני רוצה שיהיה בבת הזוג שלי - לא בהכרח ייתפס בעיניי כתכונה 'נשית', וגם לא כל תכונה 'נשית' אני מעוניין שתהיה בבת הזוג שלי (לדוגמה: אם מקבלים את הסטיגמה שנשים רכלניות יותר, אז אני לא בטוח שאני רוצה אישה 'נשית' באופן הזה. לא יודע אם הסטיגמה הזאת נכונה ולא מעוניין להיכנס לדיון הזה כרגע). 

כי אני לא מבין באיזה עולם 'ואי איזה ויכוח מיותר' נחשב לתגובה עניינית, ואילו 'אם זה לא מעניין אותך אז תתעסקי במשהו אחר ואל תתערבי' זו תגובה לא עניינית.

את מוזמנת לשבר את אזניי כיצד את היית עונה לתגובה כזו שהיתה נאמרת לך, ואז אולי אוכל לדעת איך את מגדירה 'תשובה עניינית' כדי שאוכל לענות לך. 

ולא אמירה כללית על הדיון, כי היא פשוט לא נכונה. 

ב. אני אמרתי את דעתי, כשהצד השני אמר את דעתו. יש דרך אחרת לנהל דיון? 

צר לי לומר לך, אבל הדעות שלי מבוססות על מה שאני מכיר, בדיוק כמו שהדעות של @עליו מבוססות על מה שהיא מכירה (והיא אף כתבה את זה במפורש; וראי גם כאן: ווא...דברי הוצאו מהקשרם ולא הובנו! - לקראת נישואין וזוגיות ותספרי כמה פעלים בהטיות של גוף ראשון מופיעות בהודעה), וכמו שאני בטוח שהדעות שלך מבוססות על מה שאת מכירה. אז אין לי מושג קלוש מה את רוצה דווקא ממני. 

הדוגמאות שהבאתי ממה שאני מכיר נועדו להעביר את הנקודה, שהיא כללית ולא פרטית - אין משהו 'גברי' או 'נשי' בתכונות ש*פלוני* (מישהו באופן כללי, באשר הוא) מעוניין שתהיינה בבן/ת-הזוג שלו. הן בסה"כ תיאור של מה שהוא מעוניין בו. 

אמירה מספיק כללית בשבילך עכשיו? עכשיו הדיון לא מיותר, ואפשר להמשיך לדון בו ותוכלי להתייחס לתוכן ולא למלים ספציפיות שנכתבו באחת הטענות? (או, במלים אחרות - להיות עניינית?). 

(וראי הודעתך כאן: אני בת אבל באלי להגיד משו .. 30 ס"מ זה יחסית הרבה - לקראת נישואין וזוגיות - שנכתבה מתוך נקודת המבט שלך וממה שאת מכירה, כבסיס לאמירות כלליות. אולי את לא יודעת לנהל דיון, אז אין טעם לנהל את הדיון הזה)

תודה. 

שהיא חושבת שאני שמ** אנוכי ומתנשא. ייתכן (וסביר) שזה נכון, אבל לא כ"כ הבנתי איפה היא ראתה את זה בהודעותיי כאן ומה היא רוצה מחיי. שיהיה לה לבריאות. 

אני אביא לך דוגמה: 

בדיון שהתנהל על עליית אחוזי הגירושין והרווקות המאוחרת, הרבה אנשים הביאו אמירות כלליות כלשהן, ואז באה אישה גרושה וסיפרה את החוויה האישית שלה מהגירושין, ואת ההיכרות שלה עם גרושות אחרות. היא אמרה אמירות קונקרטיות, ולא דיברה באמירות אפריוריות. הדוגמה האישית שלה קידמה את הדיון הרבה מעבר, כי היא היתה מקרה פרטי שממנו ניתן להתחיל לנסוות להשליך על הדיון הכללי. 

האם את חושבת שזה אומר שהיא לא יודעת לנהל דיון? אינני מבין למה מקרה פרטי שאני מעורב בו ומכיר אותו באופן אישי יהיה נחות יותר מכל מקרה פרטי אחר; להיפך - לגבי המקרה הפרטי שלי אני מכיר את הפרטים היטב ויכול להעיד מיד ראשונה. 

דוגמה נוספת: ראי את הודעתי בדיון הזה: ניסיון להסבר - לקראת נישואין וזוגיות. התבססתי שם על מחקר כללי שבדק הרבה תופעות של אנשים פרטיים כדי להגיע למסקנה פרטית. לצורך העניין, אם הייתי אחד המשתתפים במחקר, והייתי כותב את זה בגוף ראשון ("במחקר שהשתתפתי בו, בדקו וכו'... ואכן גם אני וכו') - האם זה היה מוריד מערך הטענה שלי, כי התבססתי על משהו שחוויתי מיד ראשונה? תמהני. 

אין לי מושג מה ההבדל בין מה שכתבתי בשרשור הזה לבין הדרך שבה מתנהל כל דיון (אמירה כללית שאמורה להיות מגובה בנתונים קונקרטיים). אז בחייאת, תסבירי את זה לפני שאת מתקיפה אותי. 

לצורה הלגמרי עניינית שבה הגבת כאן: די תפסיקו להתחיל עם בנים - לקראת נישואין וזוגיות

ואז גם הסברת את עצמך בצורה שמאד מעודדת לפתוח דיון - כאן: לא יודעת זה הזוי ומוזר... - לקראת נישואין וזוגיות

"מנסה להשכין שלום.." - ומה שאת עושה בפועל זה לכפות את דעתך,

                                   לגייס תומכים בזה שאת מראה שאת כביכול איתם,

                                   ועל הדרך לרמוס את מי שאת לא מסכימה איתו.

תאמיני לי שאת לא רוצה לחזור לתפקידים המסורתיים של 'גבר' ו'אשה'..

כי אם כן, כל העסק כאן יהיה הרבה יותר פשוט..

ולהגיד לגבר שהוא לא יודע מה זה להיות גבר???

זה כמו להגיד לבחורה בפרצוף שהיא מכוערת!

לכל מגדר יש את הדברים שפוגעים בו,

ואני חושב שאם את מצפה מגבר שאמר לאשה 'מכוערת' - שיתנצל,

כך גם את צריכה לנהוג במקרה שלנו..

ולהגיד לגבר שהוא לא קולט מה זה להיות גבר - מעשה פוגע!

שאין בינו ולהשכין שלום שום קשר!

וכתבתי לך מפורשות, זה כמו להגיד לבת בפרצוף שהיא מכוערת..

את צריכה שאני אסביר לך למה זה פוגע?

ובלי קשר, משום מה אחרי כל הודעה שאת שואלת את 'הפי' אם את צודקת,

משום מה אני רואה את המילה 'לא'..

אותו הדבר אני אגיד לך שאת לא מבינה למה אני מתכוון כשאני אומר לבת שהיא מכוערת..

אני הבנתי כאן מספר דברים ורק עליהם דיברתי:

1. אמרת לגבר שהוא לא קולט מה זה להיות גבר.

    כלומר אמרת דבר פוגע (וזה ממש לא היה נשמע שאת כתבת בצחוק).

    שוב פעם: כמו שאת מן-הסתם תיפגעי כשאומר לך שאת מכוערת (וזה לא יהיה משנה מה הוא ההקשר)

    כך את אל תגידי לגבר שהוא לא מבין/קולט מה זה להיות גבר - אין יותר מדי מה להתווכח על זה..

    זה לא קשור לכוונה או להקשר, פשוט תפסיקי לפגוע בהם!

    גם אם זאת הדעה של 'הפי', את לא צריכה להגיד את זה..

2. שאלת את 'הפי' אם את צודקת, וכל פעם קיבלת 'לא'.

    אין יותר מדי מה להבין כאן..

יש מישהו שאת רוצה שאבקש ממנו סליחה?

אשמח שתגידי לי גם על מה..

אז למה צריך לבקש סליחה?

האמת הופתעתי..

הייתי ממש בטוחה שזה "לסבר" ! אז החלטתי לבדוק.

מתוך אתר האקדמיה ללשון - 

על הפסוק המתאר את ירידת אלוהים מהר סיני ואת ההר העשן ככבשן רש"י אומר שנאמר כִּבְשָׁן כדי "לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע". כלומר, לשבר את המחסום שהוא האוזן ולהבקיע דרך אל השכל. נראה שהביטוי 'לשבר את האוזן' לא היה ברור די הצורך, ובלשון ימינו שינו אותו לביטוי 'לסבר את האוזן' – לעשות את הדברים סבירים, מובנים.

אז תודה 

וסליחה על הניצלוש התלוש 

גם אני בדקתי באתר האקדמיה לפני שרשמתי  

היה מעיד על זה שהוא מסודר ומאורגן. 

זה ממש מקובל להביא כיבוד קל לפגישה. בד"כ הולכים ואז מתיישבים ואז מוציאים את אותו. לא מעמידים אותה במרכז הפארק ומושיטים לה את החבילה לקול תרועות ההמון

או שוקולד, או פירות, תלוי מה היא אוהבת. (תלוי גם מה אתה אוהב, כמובן, אבל הדגש הוא עליה. אפשר אפילו לשאול אותה לפני הפגישה - זה רק יחבב אותך בעיניה.)

כמו שענו לך רק אני יוסף טיפ קטן - 

תשאל אותה מה היא רוצה. ותגיד לה שאתה מעדיף בחוץ.

כמעט 100% שהאי תגיד סבבה. 

(: 

באמת פעם מישהי אמרה לי את זה (שהיא חשבה בפגישה הראשונה שאני קמצן פחד)

אבל נראה לי לגביה ספציפי שזה היה בגלל שלא הלכנו לבית קפה. 

אין אפקט קיצוני יותר אם לא מביאים כלום? 

ולראות לפי הסביבה מה כדאי...

אם אין באיזור מסעדות כשרות תביאו שתיה מיץ תפוזים\ ענבים\ מים ותמצאו מקום נחמד

אם אתם בת"א אשדוד חיפה אפשר בחוף הים. אם זה בתקופה כזאת חמה תביאו אולי גלידה

יש אפשרות לשלב בין טיול נחמד ואח"כ להיכנס לכוס קפה. זה גם נחמד, לא נכנסים כמו לפגישת עסקים, האווירה בניכם קצת יותר חמימה ונעימה (בהנחה שזה זורם)

תביאו את הלב לדייטים זה הכי חשוב

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).