פשוט תשאל אותה בטלפון הראשון, האם היא מעדיפה מקום פתוח או סגור.

ואין בעייה להביא שתייה ועוגיות - זה אחלה!

רק אל תשכח גם להביא כוסות חד"פ.

בהצלחה!

זה יכול לעזור ברגעי שקט מביכים שטבעי שיהיו או לסדר את המחשבות. 

לגבי האוכל-להביא משהו בקטנה, אבל משהו שרוב בנ"א אוהבים. לדוגמא, לי הביאו קולה, עכשיו, אני לא סובלת קולה, אבל הוא השקיע... ולא היה לי נעים, אז שתיתי ובאמת שסבלתי מאז עד סוף הפגישה, לכן אולי מים בטעמים יכולים לעשות את העבודה, גם מים, גם קצת מתוק. עוגיות אפשר לקנות במקומות שיש אותם בתפזורת, כמו מאפיות ואז תוכל לקנות גם מלוחות וגם מתוקות. וגם אפשר לשאול את הבחורה מה היא רוצה, אצלי לפני אחת הפגישות הוא שאל וזה היה מעולה, כי פגישה לפני לא נגעתי בכלום ממה שהוא הביא, וזה היה הכי טוב כי עניתי לו ברצינות והיה טוב לשנינו, גם מה שמקובל שהגבר מביא דברים ובייחוד לפגישה ראשונה אז זה לא מביך ואפילו מעיד על גבריות מסוימת

בהצלחה רבה. יה"ר שהקב"ה יאיר לכם את הדרך ויהיה טוב לשניכם!

אני נוהג להביא עוגיות לז ושתיה - עדיף שוקו  

סתם שאלה - ציינת שזה נשמע לך בעייתי קצת. למה? 

(ובלי קשר - לא הבנתי מה 'גברי' בלהביא עוגיות. זה סתם נחמדות, ומשום מה בחורות לא דואגות לזה, אז אני דואג לזה)

כשאומרים לך 'גבר' התמונה הראשונה שעולה לך לראש זה מישהו שמביא לך אוכל? 

אם זה היה הפוך היו אומרים שאני שובניסט... אני תוהה מה זה אומר...

אני אסביר, אמנם עם קצת סטיגמות אבל זה עוזר להסביר את דברי.

כשאומרים לי גבר, ממש לא עולה לי מה הוא מביא לאכול. אלא, כשכתבתי שהגבר מביא משהו לאכול זה מעיד על גבריות מסוימת מכיוון שטבעו של הגבר בעולם זה להוביל, ליצור ולכוון. (שוב, סטיגמה, אני יודעת, חכו עד סוף המשפט), כשהגבר לא מביא משהו לפגישה, וכבר היה על זה שרשור פה, זה מעיד בעיני על בעייתיות מסוימת, כן. בדיוק באותה המידה שבפגישה הוא כל הזמן ייתן לאישה את קבלת ההחלטות (לשבת/לא לשבת, לאן ללכת, מה לעשות), אני חושבת שיש מקום לאישה בקבלת ההחלטות! אבל זה קו דק בין זה לבין לא להוביל. ולכן, אני חושבת שגבר צריך לשלם על האיזה, כן, הוא צריך גם לדאוג לכיבוד, כן, לא הסטרי, משהו עד 20 שקלים זה מצוין.

ואין לי בעיה עם שובינסטים, בדיויק שאין לי בעיה עם פמיניזם, אני פשוט חושבת שכל אחד צריך לדעת את מקומות בכל נושא.

לא בא לך להחליט, ולא בא לך לדאוג לאוכל, ולכן יהיה לך מאד כיף אם הבחור יעשה את זה. 

זה בדיוק מה שכתבתי - שאני מודע לכך שבחורות לא דואגות לזה, אבל אני כנראה יותר מעוניין שתהיה אווירה נעימה, אז אני דואג לעניינים הללו בעצמי (אגב - עם הגיל זה התחיל לעלות לי על העצבים ואני נוטה יותר ויותר להיפגש בבתי קפה בפגישה הראשונה, כי חלאס). לא קשור בשום צורה שהיא ל'גבריות' או ל'הובלה'. זה לא שאני מסתכל על עצמי אחר כך וטופח לעצמי על השכם עם המחשבה "יצאתי גבר". 

א. ממש לא אכפת לי לדאוג לאוכל, מה הקשר? הבאתי לא פעם לפגישות עוגיות שאפיתי (יותר השקעה אני חושבת מאשר לקנות), באותה המידה שאני חושבת שהבחור רוצה שהדייט יצליח, גם לי זה חשוב.

ב. אני רוצה להחליט, חשוב לי שנלך ולא נשב (המוח עובד אצלי טוב יותר בהליכה וכשאני בלחץ זה משחרר לי אינדרופינים שעוזרים להרגע, כמו אצל כל אחד מאיתנו) 

ג. אני פשוט ממש לא אוהבת בתי קפה, מרגיש מחנק, סגור לי בחוץ אז סגור לי משהו בנשמה. ככה אני מרגישה.

ד. אני חושבת שזה ממש תלוי בן אדם, יש אנשים שקל להם יותר להראות שהם מאורגנים על הדברים (כמו מקומות ואוכל) ויש אנשים שפחות. אני כן רואה בבחור את התכונות האלו כחשובות לי, לא באופן קיצוני, אבל כן חשוב לי שהבחור יזום וידע להתנהל באופן שייתן גם לי מקום וגם שידע להחליט. ממש לא בגלל שאין לי כח, להפך, הרבה פעמים אם היה מקובל אני הייתי רוצה להיות בחלק מהמקרים בצד של הגבר, כי אני אוהבת לדאוג לדברים, לארגן וגם לדאוג לאנשים שסביבי.

מצטערת אם לך זה נראה לא נכון, חבל לי. אבל אלו הם חייך ומעולה. ב"ה אנחנו אנשים שונים ומסתבר שגם נתחתן עם אנשים שונים שישכילו לקבל ולהכיל את השוני המבורך הזה.

אבל זה פשוט מגוחך בעיניי ש"הייתי רוצה להיות בחלק מהמקרים בצד של הגבר", אבל בגלל איזו תפיסה מוקדמת (ופרמיטיבית) של 'מה גברי' את לא עושה את זה בפועל. 

לא כל דבר צריך להיות מלחמת עולם ו'שאלה של השקפות שונות', אני באמת מנסה להבין מה זה אומר שלהביא עוגיות (או קציצות מטוגנות) זה 'גברי', אם בעצמך את מעידה עלייך שאת מביאה עוגיות שאפית. זה הכל. 

כפי שהבהרתי היטב - גם אני נוהג לעשות את זה, כך שככל הנראה אם היינו יוצאים לא היית שמה לב שיש איזשהו הבדל בתפיסות שלנו; אני פשוט לא מבין את השימוש במילה 'גברי' בהקשר הזה. זה הכל. זה בהחלט נעים יותר כשיש מישהו שתופס פיקוד (ולכן גם לא כולנו רצים לראשות הממשלה). אני פשוט לא מבין מה קשור ל'גברי'. 

עכשיו נקודת המחלוקת ברורה יותר? 

וחבל. זה אחלה נושא לדיון. אולי נפגשת עם משהי קיצונית בדברים האלו ולכן אתה מגיב ככה, לא יודעת. אבל אני כן רואה גבריות בגבר שדואג למקום ולכיבוד. ככה.

מדובר על טקטיקה ולא על גבריות. (קישור)

להגיד שזה 'גברי', זו הגדרה סובייקטיבית שלך.

שלא כל תכונה שאנחנו מעוניינים שתהיה בבן/ת-הזוג שלנו הופכת את זה לתכונה גברית/נשית (בהתאמה). 

לצורך העניין, כבר כתבתי פה בפורום כמה פעמים, שאני מתעניין בבחורה שלומדת גמרא. האם זה הופך את התכונה הזאת ל'נשית'? נראה לי שרוב המשתתפים בפורום לא יענו בחיוב לשאלה הזאת. האם זה הופך את התכונה הזאת ל'נשית' בעיניי? ממש לא. אני לומד גמרא, ולא חושב שאני אשה. אני גם מודע לכך שלאורך ההיסטוריה יותר גברים למדו גמרא מנשים. אני פשוט חושב שזו עניין שקוף מבחינה מגדרית. 

אני כן חושב שהסמנטיקה (בייחוד בעניינים האלה) היא עניין מהותי (וזו תגובה גם ל-@הפי, שאני בטוח שמעולם לא התווכחה על שאלות של הגדרות...). 

אילו דברים כן היית יכול להגדיר כ'נשיים', ואילו כ'גבריים'.

כנראה שהייתי משתמש בביטויים הללו באופן דסקרפטיבי: כיצד אני מניח שבפועל גברים ונשים מתנהגים באשר הם (כפי ששאלתי את 'עליו' האם זה חלק מהדימוי שלה כשאומרים לה על מישהו שהוא 'גבר'; כמובן ש'באשר הם' הכוונה היא לממוצע בזמן ספציפי, ולא ל'טבע האדם'), ולא במובן נורמטיבי כלשהו. 

ממילא מה שאני רוצה שיהיה בבת הזוג שלי - לא בהכרח ייתפס בעיניי כתכונה 'נשית', וגם לא כל תכונה 'נשית' אני מעוניין שתהיה בבת הזוג שלי (לדוגמה: אם מקבלים את הסטיגמה שנשים רכלניות יותר, אז אני לא בטוח שאני רוצה אישה 'נשית' באופן הזה. לא יודע אם הסטיגמה הזאת נכונה ולא מעוניין להיכנס לדיון הזה כרגע). 

כי אני לא מבין באיזה עולם 'ואי איזה ויכוח מיותר' נחשב לתגובה עניינית, ואילו 'אם זה לא מעניין אותך אז תתעסקי במשהו אחר ואל תתערבי' זו תגובה לא עניינית.

את מוזמנת לשבר את אזניי כיצד את היית עונה לתגובה כזו שהיתה נאמרת לך, ואז אולי אוכל לדעת איך את מגדירה 'תשובה עניינית' כדי שאוכל לענות לך. 

ולא אמירה כללית על הדיון, כי היא פשוט לא נכונה. 

ב. אני אמרתי את דעתי, כשהצד השני אמר את דעתו. יש דרך אחרת לנהל דיון? 

צר לי לומר לך, אבל הדעות שלי מבוססות על מה שאני מכיר, בדיוק כמו שהדעות של @עליו מבוססות על מה שהיא מכירה (והיא אף כתבה את זה במפורש; וראי גם כאן: ווא...דברי הוצאו מהקשרם ולא הובנו! - לקראת נישואין וזוגיות ותספרי כמה פעלים בהטיות של גוף ראשון מופיעות בהודעה), וכמו שאני בטוח שהדעות שלך מבוססות על מה שאת מכירה. אז אין לי מושג קלוש מה את רוצה דווקא ממני. 

הדוגמאות שהבאתי ממה שאני מכיר נועדו להעביר את הנקודה, שהיא כללית ולא פרטית - אין משהו 'גברי' או 'נשי' בתכונות ש*פלוני* (מישהו באופן כללי, באשר הוא) מעוניין שתהיינה בבן/ת-הזוג שלו. הן בסה"כ תיאור של מה שהוא מעוניין בו. 

אמירה מספיק כללית בשבילך עכשיו? עכשיו הדיון לא מיותר, ואפשר להמשיך לדון בו ותוכלי להתייחס לתוכן ולא למלים ספציפיות שנכתבו באחת הטענות? (או, במלים אחרות - להיות עניינית?). 

(וראי הודעתך כאן: אני בת אבל באלי להגיד משו .. 30 ס"מ זה יחסית הרבה - לקראת נישואין וזוגיות - שנכתבה מתוך נקודת המבט שלך וממה שאת מכירה, כבסיס לאמירות כלליות. אולי את לא יודעת לנהל דיון, אז אין טעם לנהל את הדיון הזה)

תודה. 

שהיא חושבת שאני שמ** אנוכי ומתנשא. ייתכן (וסביר) שזה נכון, אבל לא כ"כ הבנתי איפה היא ראתה את זה בהודעותיי כאן ומה היא רוצה מחיי. שיהיה לה לבריאות. 

אני אביא לך דוגמה: 

בדיון שהתנהל על עליית אחוזי הגירושין והרווקות המאוחרת, הרבה אנשים הביאו אמירות כלליות כלשהן, ואז באה אישה גרושה וסיפרה את החוויה האישית שלה מהגירושין, ואת ההיכרות שלה עם גרושות אחרות. היא אמרה אמירות קונקרטיות, ולא דיברה באמירות אפריוריות. הדוגמה האישית שלה קידמה את הדיון הרבה מעבר, כי היא היתה מקרה פרטי שממנו ניתן להתחיל לנסוות להשליך על הדיון הכללי. 

האם את חושבת שזה אומר שהיא לא יודעת לנהל דיון? אינני מבין למה מקרה פרטי שאני מעורב בו ומכיר אותו באופן אישי יהיה נחות יותר מכל מקרה פרטי אחר; להיפך - לגבי המקרה הפרטי שלי אני מכיר את הפרטים היטב ויכול להעיד מיד ראשונה. 

דוגמה נוספת: ראי את הודעתי בדיון הזה: ניסיון להסבר - לקראת נישואין וזוגיות. התבססתי שם על מחקר כללי שבדק הרבה תופעות של אנשים פרטיים כדי להגיע למסקנה פרטית. לצורך העניין, אם הייתי אחד המשתתפים במחקר, והייתי כותב את זה בגוף ראשון ("במחקר שהשתתפתי בו, בדקו וכו'... ואכן גם אני וכו') - האם זה היה מוריד מערך הטענה שלי, כי התבססתי על משהו שחוויתי מיד ראשונה? תמהני. 

אין לי מושג מה ההבדל בין מה שכתבתי בשרשור הזה לבין הדרך שבה מתנהל כל דיון (אמירה כללית שאמורה להיות מגובה בנתונים קונקרטיים). אז בחייאת, תסבירי את זה לפני שאת מתקיפה אותי. 

לצורה הלגמרי עניינית שבה הגבת כאן: די תפסיקו להתחיל עם בנים - לקראת נישואין וזוגיות

ואז גם הסברת את עצמך בצורה שמאד מעודדת לפתוח דיון - כאן: לא יודעת זה הזוי ומוזר... - לקראת נישואין וזוגיות

"מנסה להשכין שלום.." - ומה שאת עושה בפועל זה לכפות את דעתך,

                                   לגייס תומכים בזה שאת מראה שאת כביכול איתם,

                                   ועל הדרך לרמוס את מי שאת לא מסכימה איתו.

תאמיני לי שאת לא רוצה לחזור לתפקידים המסורתיים של 'גבר' ו'אשה'..

כי אם כן, כל העסק כאן יהיה הרבה יותר פשוט..

ולהגיד לגבר שהוא לא יודע מה זה להיות גבר???

זה כמו להגיד לבחורה בפרצוף שהיא מכוערת!

לכל מגדר יש את הדברים שפוגעים בו,

ואני חושב שאם את מצפה מגבר שאמר לאשה 'מכוערת' - שיתנצל,

כך גם את צריכה לנהוג במקרה שלנו..

ולהגיד לגבר שהוא לא קולט מה זה להיות גבר - מעשה פוגע!

שאין בינו ולהשכין שלום שום קשר!

וכתבתי לך מפורשות, זה כמו להגיד לבת בפרצוף שהיא מכוערת..

את צריכה שאני אסביר לך למה זה פוגע?

ובלי קשר, משום מה אחרי כל הודעה שאת שואלת את 'הפי' אם את צודקת,

משום מה אני רואה את המילה 'לא'..

אותו הדבר אני אגיד לך שאת לא מבינה למה אני מתכוון כשאני אומר לבת שהיא מכוערת..

אני הבנתי כאן מספר דברים ורק עליהם דיברתי:

1. אמרת לגבר שהוא לא קולט מה זה להיות גבר.

    כלומר אמרת דבר פוגע (וזה ממש לא היה נשמע שאת כתבת בצחוק).

    שוב פעם: כמו שאת מן-הסתם תיפגעי כשאומר לך שאת מכוערת (וזה לא יהיה משנה מה הוא ההקשר)

    כך את אל תגידי לגבר שהוא לא מבין/קולט מה זה להיות גבר - אין יותר מדי מה להתווכח על זה..

    זה לא קשור לכוונה או להקשר, פשוט תפסיקי לפגוע בהם!

    גם אם זאת הדעה של 'הפי', את לא צריכה להגיד את זה..

2. שאלת את 'הפי' אם את צודקת, וכל פעם קיבלת 'לא'.

    אין יותר מדי מה להבין כאן..

יש מישהו שאת רוצה שאבקש ממנו סליחה?

אשמח שתגידי לי גם על מה..

אז למה צריך לבקש סליחה?

האמת הופתעתי..

הייתי ממש בטוחה שזה "לסבר" ! אז החלטתי לבדוק.

מתוך אתר האקדמיה ללשון - 

על הפסוק המתאר את ירידת אלוהים מהר סיני ואת ההר העשן ככבשן רש"י אומר שנאמר כִּבְשָׁן כדי "לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע". כלומר, לשבר את המחסום שהוא האוזן ולהבקיע דרך אל השכל. נראה שהביטוי 'לשבר את האוזן' לא היה ברור די הצורך, ובלשון ימינו שינו אותו לביטוי 'לסבר את האוזן' – לעשות את הדברים סבירים, מובנים.

אז תודה 

וסליחה על הניצלוש התלוש 

גם אני בדקתי באתר האקדמיה לפני שרשמתי  

היה מעיד על זה שהוא מסודר ומאורגן. 

זה ממש מקובל להביא כיבוד קל לפגישה. בד"כ הולכים ואז מתיישבים ואז מוציאים את אותו. לא מעמידים אותה במרכז הפארק ומושיטים לה את החבילה לקול תרועות ההמון

או שוקולד, או פירות, תלוי מה היא אוהבת. (תלוי גם מה אתה אוהב, כמובן, אבל הדגש הוא עליה. אפשר אפילו לשאול אותה לפני הפגישה - זה רק יחבב אותך בעיניה.)

כמו שענו לך רק אני יוסף טיפ קטן - 

תשאל אותה מה היא רוצה. ותגיד לה שאתה מעדיף בחוץ.

כמעט 100% שהאי תגיד סבבה. 

(: 

באמת פעם מישהי אמרה לי את זה (שהיא חשבה בפגישה הראשונה שאני קמצן פחד)

אבל נראה לי לגביה ספציפי שזה היה בגלל שלא הלכנו לבית קפה. 

אין אפקט קיצוני יותר אם לא מביאים כלום? 

ולראות לפי הסביבה מה כדאי...

אם אין באיזור מסעדות כשרות תביאו שתיה מיץ תפוזים\ ענבים\ מים ותמצאו מקום נחמד

אם אתם בת"א אשדוד חיפה אפשר בחוף הים. אם זה בתקופה כזאת חמה תביאו אולי גלידה

יש אפשרות לשלב בין טיול נחמד ואח"כ להיכנס לכוס קפה. זה גם נחמד, לא נכנסים כמו לפגישת עסקים, האווירה בניכם קצת יותר חמימה ונעימה (בהנחה שזה זורם)

תביאו את הלב לדייטים זה הכי חשוב

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי