....
נפש חיה.
הולם במיוחד *צועד*
*צועד*
אני יכול ללמוד פיזיקה, אם זה לא יבנה לי משהו טוב ובריא בנפש זה לא נכון שאלמד פיזיקה.
אולי ככה גם אצל בנות וגמרא. רק אולי
(אני נמנע מלהביע דעה, אני רק חושב שהיכולת לא מעידה על הנכונות).
ובכלל לא מרגישות צורך לנפנף (לא מצאתי מילה אחרת 
) בזה ואפילו לא מספרות על זה בדייטים לכתחילה.
ובזאת באתי על החתום --
(שחרר אותנו מהויכוחים האלה, גם ככה תקופת מבחנים נושפת בעורף )
צריך לפתוח פה סקר נפרד על מה בעיניכם הוא שס מותאם לנשים
*צועד**צועד*גם אם הפירוש שלך לדברי הגמרא על 'הא דרב אשי בדותא היא' נכונים (ואינני בטוח בכך - זוהי מסקנה של עורכי הגמרא, לא של בעלי המשא ומתן בסוגיה) - זה עדיין אומר שתלמידים יכולים להגיד שרבותיהם טעו. וכן, אני רואה את עצמי כתלמיד, ולא כאדם מן השוק.
ואם אני כאדם מן השוק ותו לא - אז בכלל איני מבין למה אתה מתרגש מזה שאני אומר שאיני מבין מה שראשונים ואחרונים אומרים. כל הסיבה להתרגש היא מפני שיש ערך בדבריי, וכאן בדיוק ההבדל בין *סמכות* ל*זכות* להביע חוסר נוחות - שהיא, כאמור, שמורה לכל.
חלוששששהמאמר ביחס לסילוף דברי הרב נכתב בתמציתיות ומצורף בזה.
שוב, אדגיש שזה שאמרתי משהו, אין חיוב שזו האמת, אלא כולי תקווה שנגיע לאמת מתוך קריאת דברינו ודברי חברינו וחברותינו.
כפי שהמשנה באבות אומרת:
"הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.
ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה."
(אבות פרק ד משנה ח)
אז אני לא בא לדון יחידי, אלא להציע את שיטתי, תבחנו אותה ותראו אם אמת דיברתי.
אחריות הרב על סילוף דבריו.
התייחסות למקרה נקודתי של סילוף דברי הרב במקרה קשה ועל מי מוטלת האחריות
במאמר זה נבחן את היווצרות הצדוקים, נבחן את הדברים שהובילו לכך ונראה על מי הוטלה האחריות. (יש לציין כי ישנם עוד מקרים קשים נוספים וטעויות חינוכיות של תנאים שהובילו לכך, אבל לא נעסוק בכך כעת, משום שזה דיון נפרד.)
נתחיל מדברי אנטגיגנוס באבות, אני מניח שכולנו מכיירם את המשנה, אבל לא תמיד חשבנו על נגזרות שלה: (משנה מסכת אבות פרק א, משנה ג)
"אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:"
אני אציע הבנה כופרת במשנה כדי שתראו לאן הדברים יכולים להוביל, לי ברור שלא לכך כיוון אבל לתלמידיו זה לא היה ברור או שהם רצו להבין כך:
אנטיגנוס אומר: אל תעשו מצוות בשביל השכר. התורה אומרת שיש שכר, למה אנטיגנוס אומר לא לעבוד בשביל שכר?
אלא כנראה שאין!
וכך מספרת המשנה באבות דרבי נתן (פרק ה כולו):
"אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא:
אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית. אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים וביתוסין. צדוקים על שום צדוק ביתוסי על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום:"
האם צדוק ובייתוס היו ישרים במעשיהם?
לא בטוח, משתי סיבות:
א. לדקדק, זה לאו דווקא ניסוח חיובי במיוחד.
ב. הם החליטו ליהנות מהחיים בצורה מוגזמת לכאורה.
אמנם, ניתן להצדיק אותם ולומר שהם ניסו להבין ולא הבינו, ממילא הם בחרו באופציה שתתן להם משהו, אבל מסופקני…
באופן כללי, המוסר הומבא בפרקי אבות בנוי פעמים רבות על סיפורים המופיעים במקום אחר, אני אתייחס לדוגמא כאן. אבטליון בהמשך הפרק אומר דברים הרומזים לסיפורו של אנטיגנוס איש שכה (אבות פרק א, משנה יא):
"אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל":
וכתב הרמב"ם בפירושו למשנה זו:
"מים הרעים - כינוי למינות. ואמר: הזהרו בדבריכם בהמון, ואל יהיה בהם ספק ומקום פירוש, כדי שלא יהיו שם אנשים כופרים שיפרשום כפי אמונתם, והתלמידים אשר כבר שמעום מכם ישובו למינות, ויחשבו שזאת היתה אמונתכם, ויהיה בזה חלול שם שמים, כאשר ארע לאנטיגנס איש שוכו עם צדוק וביתוס."
אבטליון בא ללמד שרב צריך להזהר בדבריו, כדי שלא יכפרו כתוצאה מדבריו, כפי שקרה אצל הצדוקים. כך עולה מדברי הרמב"ם.
וכתב רש"י בפירושו למשנה של אבטליון אודות האשמה:
"ונמצא שם שמים מתחלל על ידיכם לפי שהכל יאמרו ראיתם הללו בני אדם שהיו תלמידי' הגונים ומתו בחצי ימיהם".
רבנו יונה מחלק את האחריות והעונש, אתם תגרמו להם למוות על העבירה שהם יעשו וממילא אתם חייבם גלות על מעשיכם (נדמה לי כדין רוצח בשגגה), הם לעומת זאת יתחייבו במיתה כעונש על מעשיהם.
וכן המשיכו ברעיון זה עוד פירושים רבים על המשנה, אבל נראה לי שהנקודה הובנה.
כדי שלא תארע תקלה תחת ידי, אסכם את דבריי וטענתי:
אם רב אמר משהו שהובן שלא כהוגן, יש כאן שתי אשמות עיקריות המונחות על האנשים:
1. על הרב שגרם למעשה מסוים להיעשות מחמת חוסר הבנה של דבריו, ממילא עונשו יהיה כ"שוגג".
2. על האנשים שנהגו שלא כהוגן על סמך דבריו, אם הם יחפשו לקנטר אז הם יהיו מזידים.
בכל מקרה, ישנה אחריות רבה על דברי רב שידאג שכל דבריו יובנו כהוגן.
חלוששששאני לא רואה בינו לבין לימוד גמרא קשר ולכן השאלה עדיין עומדת בעינה
מעולים! אני מחפש שלאנשים פה יהיו סברות ש(כשהן נגד רמבם לכאורה) יהיו מגובות בדברי רבנים גדולים ממנו(שגם הם כמובן מסבירים את הרמבם בהתאמה...) יישר כח! אמרתי ותסתכל בהודעה הנוספת שלי שפרטתי שהרמב"ם התייחס לנשים בימיו. כל עוד לא הייתה סיבה לחשוב שזה לא נכון לנשים כיום היינו ממשיכים לא ללמוד אפילו תורה שבכתב לכתחילה, אך הוכרע שזה לא כך. אני בהחלט מחפשת את הסיבה אחריהם. קראתי המון בנושא לפני כמה שנים כדי להחליט האם באמת ללמוד גמרא.. אני חושבת שנתינת ההסבר לרמב"ם (שהוא נותן גם במפורש) מסביר את השיטה התומכת בלימוד גמרא לנשים כיום.
אגב חוץ מהספר של הרב חיים נבון "גשר בנות יעקב" (שבו הוא מקדיש פרק שלם לנושא לימוד תורה לבנות)- ראיתי שהוא כתב מאמר בתחומין כח על זה-http://www.daat.ac.il/daat/mishpach/maamad/talmud-2.htm
וכן בתחומין כה (עפ"י רמבי"ש, לא הצלחתי לפתוח באינטרנט) פורסם מאמר של הרב שלמה גורן זצ"ל שעוסק גם בזה.
כמו כן ממליצה באמת לקרוא את הדברים של הרב לכטנשטיין בספר "מבקשי פניך" של הר' סבתו (אמנם זה לא מאמר מוסדר, הייתי מאמינה שיש - ואם אכן יש אז וודאי זה יותר כדאי, אבל אני לא יודעת איפה יש...)
*לגבי הדימיון והשוני בין תושב"כ לתושב"ע נדמה לי וזה כדאי לברר יותר (יהיה מעניין ללמוד את הרמב"ם הזה לעומק חבל שאני לא בבימ"ד עם כל הספרים על הרמב"ם) שזה קשור באופן כללי ליחס ביניהם- עד כמה תושב"כ נחשבת לימוד תורה.. אולי אם לכתחילה לא ובדיעבד לא שווה תפלות זה בגלל שיש בזה פן של לימוד תורה אך לא ממש, לא באותה דרגה (במנחת אשר נדמה לי על שבועות הוא מביא דעות שונות האם תושב"כ בכלל נחשב לימוד תורה אך אין לי אותו לידי ולא אוכל להפנות. סליחה). לכן אולי פחות חוששים בזה להוצאה לדברי הבאי (שזה נימוק הרמב"ם). ואם ההבדל קשור לאישה ולא לתלמוד תורה אז אולי זה בגלל שהיא פחות תוציא את זה להבאי.. אולי אולי בגלל שזה יותר בסיסי אך זה פחות נראה לי מתאים לנימוק של הרמב"ם (הסברו לכאילו מלמדה תפלות) וגם לא מתאים לכך שהוא אומר מלכתחילה לא ללמד בתו תורה. בכ"מ מי שקורא על זה אשמח שישתף.
*צועד* 
*צועד*עכשיו אני רק סקרנית להבין מה בדיוק מרתק כ"כ בגמרא..
*צועד* שזה ממש נחמד שאת "דוברת" את השפה. נחמד לדעת שיש נשים כאלו.
אבל כהוראה לרבים, לרבות ליתר דיוק, דברי המאירי והשבט הלוי חדים יחסית.ראיתי שהרבה תוכן נולד פה מאז הפעם האחרונה, אני לא קראתי הכל ואולי אחזור על דברים.
קודם כל, מתוקף היותי בייניש אני בדרך כלל נוטה להסתפק בדברים ולהיות לא החלטי כלפי דברים אלא אם כן אני מאוד בטוח בהם (ואכמ"ל).
ככה. גם הרמב"ם (בחלק הרלוונטי לשלב זה) וגם הגמרא (ישנה כמובן גם את הגמרא המפורסמת על "ישרפו דברי תורה ואל ינתנו לנשים", אבל אני לא מכיר לא הדים בהלכה. אשמח אם תאיר את עיני בעניין זה) עליה הוא מתבסס מדברות על היחס בין האב לבין הבת ולא על לימוד הבת עצמה. ועל כן, בעיני, אין כל רלוונטיות לדברים אלו.
לעומת זאת, אם נסתכל על תחילת ההלכה המדוברת ברמב"ם (ת"ת א יג) נראה שיש עניין גדול בלימוד תרה לנשים. ישנה מחלוקת ראשונים בגדר הפטור של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, האם ברגע שהיא פטורה המעשה יהיה חסר ערך מצידה (ריא"ז ר"ה ד ב ג) או שאמנם היא לא מצווה אבל הדבר עדיין מהווה "מעשה דתי" (או כל שם אחר שתרצה לכתוב כאן) משמעותי ומוטב שתעשה אותו מאשר תימנע ממנו. בגישה זו אוחזים התוס' (ר"ה לג. קידושין איפשהו[אולי גם לג? לא זוכר בדיוק...]) וכפי שנראה מתחילת אותה ההלכה במשנה תורה, גם הרמב"ם.
בנוסף לכך,אם בשיטת הרמב"ם עסקינן, אצטט רמב"ם נוסף הקשור לדיון:
יסודי התורה ד יג
"ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס, ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין, ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות, ואף על פי שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא, אעפ"כ ראויין הן להקדימן, שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא, ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר."
אבל הוא נשמע די מחודש... על פניו אין לזה מקור ישיר... כלומר, זה יכול להיות "חידוש" בדעת הרמב"ם או בגמרא בסוטה, אבל זה לא עולה משם באופן בהיר...
בכל מקרה, אני מניח שלמילה "אשה" אצלך ואצל שבט הלוי יש פרשנות אחרת ואכמ"ל...
איפה יש הוראה לא ללמוד? אני ראיתי רק הוראה לא ללמד...
מאמר זה נכתב על ידי היום לאחר עיון בסוגיות, אבל שוב, נאמר במשנה באבות (פרק ד משנה ח)
"הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.
ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה."
אז זה שכתבתי, זה לא מחייב שזו האמת. אנא קראו, תחשבו על הדברים והגיבו אם נראה לכם כי טעיתי ונבחן האמת דיברתי
בכל מקרה, המאמר מצורף בזה, מוזמנים לעיין
לימוד תורה לנשים- עיון בגמרא, רמב"ם, טור ושולחן ערוך
המשנה בסוטה דנה אודות עונשה של סוטה, כבדרך אגב עולה מדבריהם דיון ביחס ללימוד תורה לנשים.
בן עזאי אומר שחובה ללמד את ביתו תורה, על מנת שיהיה לה זכות אם תהיה אשה סוטה ותתחייב. הכסף משנה (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יא) הבין שהכוונה שלימוד התורה ימנע ממנה לעשות עבירות.
רבי אליעזר חולק וסובר שהמלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות.
ניתן לקרוא את דברי רבי יהושע כחולקים על אתר, שהוא אומר "רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות", בדרך זו הלכו רש"י ותוספות שאנץ כותבים בגמרא שם (דף כא עמוד ב) על דברי רבי יהושע, שהוא חולק על בן עזאי וסובר שאישה מעדיפה לא ללמוד כדי שבעלה יהיה אצלה. ממילא, לדעתם דעתו של רבי יהושע היא שנשים לא רוצות ללמוד תורה, אבל אין בכך בעיה.
ביחס למושג "תפלות" נחלקו בכך הראשונים:
א. הערוך סובר ש"תפלות" בא משורש עבירה ולא "חסר טעם" ומוכיח את המושג מדברי רבי יהושע, אז לכאורה אף לדעתו רבי יהושע חולק על בן עזאי.
ב. רש"י- מיעוט "דרך ארץ", בעקבות הלימוד האישה פחות תרצה להיות עם בעלה, ממילא התורה לא תהא חביבה לה.
ג. הרמב"ם המובא במאירי, וכן סובר הלחם משנה בעצמו ולדעת הרמב"ם חולק על הערוך וסובר שמדובר ב"בזבוז זמן", כמו לימוד דברים דמיוניים. אבל אין בכך איסור, מקסימום יש "כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט". אבל כיצד נקרא לה? הדיוטה;)
ד. המאירי סובר שהבעייתיות היא שתתגאה בחכמתה, כשאין לחכמתה כיסוי. וכי זה אומר שיש איסור אמיתי?
והעיר על "ישרפו דברי תורה ואל ינתנו לנשים" שמדובר דרך גוזמא…
רבי יהושע לדעתו של המאירי בא לומר כדברי רש"י והתוספות שאנץ, שהיא רוצה שבעלה יהא עם הארץ ולא ילמד על מנת שיהיה איתה.
ראוי לציין, כי מדברי המאירי עולה שרבי יהושע מתנגד בצורה חזקה כאן ללימוד תורה של הבעל הבא על חשבון הזמן עם אשתו, אז ראוי דווקא שהגברים המתנגדים ללימוד תורה לנשים יחשבו על הדין העולה כלפי עצמם...
(הערה מוסגרת והמבין יבין- המאירי מתייחס שם בהמשך לתפיסה המאשימה אשה ממוצעת המחפשת לעשות כשפים, ומדגיש שחז"ל למדו מנשים. האמוראים לא חשו פחיתות כבוד בליממוד מאחרים, למה שנחוש פחיתות כבוד מלימוד מבנים ובנות פה בפורום???)
בכל מקרה, תוספות על אתר מביאים שרבי אלעזר בן עזריה חלק על בן עזאי הסבר אחר מ"זכות תולה", שנשים אמורות להגיע לשמוע את ההקהל.
החפץ חיים כתב על דברי הגמרא ב"ליקוטי הלכות" (מעין רי"ף על מה שהרי"ף לא כתב עליו) (ליקוטי הלכות סוטה דף יא עמוד א) שני דברים:
1. דינים השייכם לאשה אף בתורה שבעל פה מחוייבת ללמוד.
2. מצווה רבה ללמדן תנ"ך ומוסרי חז"ל, משום שאנשים כבר לא חיים במקום אבותיהם והן חשופות לדברים בעולם.
נעבור לדברי הרמב"ם, ביד פשוטה על דברי הרמב"ם כתב:
א. הרמב"ם הרשה לעצמו לוותר על לימוד של נשים, מחשש שיוציאו דברי תורה לדברי הבאי, משום שאין חובת לימוד תורה לנשים. טעם זה לא יכול לבטל חיוב מדאורייתא של לימוד תורה, אבל משום שנשים פטורות יכול לוותר על לימודן מספק.
ב. מדובר על "בתו" שהיא קטנה, בניגוד להלכה הראשונה בפרק (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א) שמדובר על מצוות לימוד תורה לבנו קטן, אבל גדולה הרוצה ללמוד תבוא עליה ברכה. ממילא, החילוק הוא בין קטנה שאינך יודע לאן זה יוביל, לעומת גדולה הרוצה ללמוד והוכיחה בזה שאינה מוציאה דברי תורה לדברי הבאי ומוכיח שיטתו מטיול בפרדס וכלל הרמב"ם בזה נשים.
ביחס להבנת דברי הרמב"ם, האם אסר?
לחם משנה- לא, מדובר פשוט ב"בזבוז זמן".
גר"א- כן, הרמב"ם אסר.
הטור הביא הפך מדברי הרמב"ם וכתב שלא ללמד בנות תורה שבכתב, אבל תורה שבעל פה ניתן ללמד. הבית יוסף כתב שמדובר בטעות סופר, אך הפרישה הביא את דברי הבית יוסף ובכל זאת הביא טעם לגרסת הטור ואמר שיש יותר הפסד בהוצאת דברי תורה שבכתב לדברי הבאי מהוצאת דברי תורה שבעל פה לדברי הבאי וקל להבין.
כמו כן, הפרישה הביא בשם ההגהות מיימוני והאגור שדינים השייכים לה מחוייבת ללמוד בכל מקרה. עוד הוסיף הפרישה וכתב עוד שאם היא למדה מעצמה, מוכח שיצאה מהרוב ואין חשש שתוציא לימודה לדברי הבאי.
בזמננו, אם היא הולכת מרצונה ללמוד, נראה שזה נחשב כלימוד מעצמה.
השולחן ערוך הביא את דברי הרמב"ם ככתבם, אבל חלק עליו הרמ"א וסבר שנשים מחוייבות ללמוד דינים השייכים להן ולא חילק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. הרמ"א הוסיף שאין חובה על האשה ללמד את בנה תורה, אבל אם עוזרת לבעלה או לבנה מקבלת על כך שכר. יש לבחון, כיצד הרמ"א חשב שהיא תעזור?
טענה כלכלית זה די מוזר, כי אני לא יודע כמה נשים עבדו בזמנו ומקומו של הרמ"א.
הגר"א כתב על דברי השולחן ערוך בתחילה שיש לה שכר, שלא גרע מגוי הלומד תורה שזה דבר מכובד (ומצטט את הגמרא בבבא קמא לח א ועוד מקומות).
אני אוסיף עוד דבר משלי ביחס לדברי הרמב"ם שהובאו לעיל וצוטטו בשולחן ערוך ובטור:
הרמב"ם כתב "וצוו חכמים", טענתי שמדובר בהמלצה ולא בדין. עברתי עם חבר (תלמיד חכם), בחנו יחד את כל המופעים שמצאנו בפרויקט השו"ת באמירה "צוו חכמים". המאמר הזה מופיע 24 פעמים בי"ד החזקה. בכולם עולה בפשטות שמדובר באכוונה כללית, מלבד מקום אחד שיש להתלבט לגביו וגם אותו ניתן לתרץ בקלות. מי שמעוניין בהוכחות, מוזמן לפנות באישי ושם אעבור על כל המופעים ואוכיח.
לדוגמא:
1. "הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו" (רמב"ם הלכות דעות פרק א הלכה ד)
אין כאן דין ללכת תמיד בדרך האמצע, אלא זו אכוונה כללית לחיים והמלצה לדרך חיים ודי פשוט להבין.
2. כתוב בתורה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא לא בגסי הרוח היא מצויה ולא במהלכי מעבר לים היא, לפיכך אמרו חכמים לא כל המרבה בסחורה מחכים, וצוו חכמים הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ו)
ברור שאין דין שאדם חייב לעבוד 4 שעות וללמוד 6, אלא ראוי שיבחר לעצמו דרך שימעט בעבודתו על מנת שיאפשר זמן ללמוד תורה.
3. האיש שאמר איני דר במדור זה מפני שבני אדם רעים או פרוצים או גוים בשכונתי ואני מתירא מהם שומעים לו, ואף על פי שלא הוחזקו בפריצות, שכך צוו חכמים הרחק משכן רע, ואפילו היה המדור שלה מוציאה ממנו ושוכן בין בני אדם כשרים, וכן היא שאמרה כן אף על פי שהוא אומר אני איני מקפיד עליהם שומעין לה מפני שהיא אומרת אין רצוני שיצא עלי שם רע בשכנות אלו." (רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה טו)
אילו היה דין שאסור לגור ליד שכן רע, לא צריך שאחד הצדדים מהזוג יאמר לשני שהם רוצים לעבור אלא בית דין יחייב לעבור. אלא מדובר בדרך חיים מומלצת ולכן טענה זו מתקבלת.
לגבי הטענה של שינוי המציאות, יש פוסקים הסוברים שהשתנה המציאות, הבאתי פה את החפץ חיים, ובתגובות לפני כן הביאו את הרב ליכטנשטיין ויש עוד רבנים רבים אחרים שלא צוטטו. יש שני דברים שצריך לציין ביחס לכך:
1. הטענה של שינוי מציאות, לא תמיד באה להקל, אלא היא באה כדי לחייב מעשים שונים. הטענה לא באה רק לומר שמותר לבנות ללמוד תורה, אלא הטענה היא שהמציאות מכריחה אותנו שנשים חייבות ללמוד תורה.
2. חז"ל פעמים רבות גזרו דברים, לעתים כתבו טעם והטעמים לא תקפים היום. פעמים רבות הפוסקים התירו משום כך לשנות את הפסיקה, לדוגמא, מחיאת כף וריקוד הנוהגים בכלל הישיבות וכל ההיתר מסתמך על כך שהטעם לא תקף כיום. הבאתי מקודם את הרב יוסף משאש אודות חלב נוכרי, התוקף בצורה תקיפה מי שסובר שניתן להחזיק באיסור אחרי שבטל הטעם. (שו"ת מים קדושים חלק ב, סימן פ).
אם רוצים להרחיב בסוגיה זו, כתבתי בעבר מאמר פה בפורום אודות התאמה למציאות ובית רבן גמליאל.
לסיכום, ראינו את דעת רבי אליעזר ורבי יהושע שאינם תומכים בלימוד תורה לנשים לעומת בן עזאי.
אבל, נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בטעמם:
רבי יהושע: לא מדובר בדבר שהיא רוצה בו, כי זה יגרום לה להיות פחות עם בעלה.
רבי אליעזר: כאילו מלמדה תפלות.
נחלקו הראשונים בהבנת תפלות, ראשונים רבים (ביניהם רש"י, הרמב"ם ועוד) סוברים שלא קשור לעולם של איסור, אלא כי זה לא שווה את הזמן או שיגרום לפגיעה בה או שתיווצר אצלה אשליה וגאווה מחמת כך.
הרמב"ם הביא ש"צוו חכמים" שלא ילמד את בתו תורה, הרב רבינוביץ' כתב שמדובר בבתו קטנה. דבירם אלו של הרב רבינוביץ' תואמים לפרישה לדוגמא הסובר שאם היא למדה מעצמה אז היא הוכיחה שהיא אשה כשרה. נחלקו בכלל בהבנת דברי הרמב"ם, האם מדובר באיסור לדעתי?
לחם משנה- לא.
גר"א- כן.
הבאתי טענה מחודשת בהבנת דברי הרמב"ם המוכיחים כדעת הלחם משנה, כמו כן ההבנה הזו מוכחת גם מהבנת המאירי את פירושו של הרמב"ם למשנה.
הבאנו את דברי הטור שהיפך את הדברים ואמר שלא ילמד תורה שבכתב, אבל כן תורה שבעל פה. הפרישה ביאר את טעמו, בכך שתורה שבכתב יותר קלה להיות מסולפת.
השולחן ערוך הביא את דברי הרמב"ם, אבל השיג עליו הרמ"א בשתי הערות:
א. חייב ללמדה דינם השייכים לה, גם מתורה שבעל פה.
ב. אם עוזרת לבנה או לבעלה, יש לה שכר. טענתי שסביר כי מדובר בעזרה לימודית ולא כלכלית, כי נשים לא כל כך עבדו באותו הזמן.
ביחס לשינוי המציאות, אמרנו שיש פה צורך להתאים והבאנו ביסוס בפוסקים להתאמת ההלכה למציאות.
חלושששש*צועד* ). *צועד* לא נפתח את הדיון.. אבל בעיניי באמת יותר קלרחפת..להסתמך על רב גדול וסלאמאת כל טוב.
אבל אם כבר אני פה, נחמד ללמוד את זה מכל מיני זוויות.
אם מישהו מצטט מקור, המינימום הוא לפתוח אותו גם ולבחון אותו בעצמך.
במאמר זה הבאתי את הציטוטים בפנים, הסברתי הן את הבנתי והן גישות אחרות שניתן להבין.
אני חושב שמובן גם, מדוע בחרתי בגישתי זו.
יצוין, כפי שציין כבר צועד פה בשרשור, שאני דמות אנונימית אז קחו את דבריי בערבון מוגבל.
אני אוסיף מעצמי, שאף אם הייתי רב חשוב שניתן לסמוך על דבריו, עדיין צריך לקחת את דברי בחשיבה ביקורתית כפי שנאמר במסכת אבות (פרק ד משנה ח):
"הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:"
אנא קראו, הגיבו במחשבותיכם ובתגובותיכם ואולי כך תתברר האמת מבינינו.
עלו והצליחו, שבוע טוב ומבורך
אם מישהו או מישהי רוצים את המאמר המורחב, אנא שילחו לי מסר או בשיחה אישית ואשלח לכם בלי נדר בהמשך
תיוגים:
לימוד תורה לנשים- עיון בגמרא, רמב"ם, טור ושולחן ערוך
המשנה בסוטה דנה אודות עונשה של סוטה, כבדרך אגב עולה מדבריהם דיון ביחס ללימוד תורה לנשים:
"עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על בית הדשן נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה אם יש לה זכות היתה תולה לה יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה ב' שנים יש זכות תולה ג' שנים מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ר"א אומר כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם:"
במשנה זו ישנם שלושה חלקים, השאלה היא באופן חלוקתם. נתחיל בחלקים, לאחר מכן נעבור לדיון אודות צורת החלוקה.
1. דיני מחיקת מגילת סוטה.
2. דיון אודות לימוד תורה לבנות, כי ייתכן לקשר על סמך ה"זכות" שלימוד תורה יתן לה.
3. הערות של רבי יהושע אודות סוגי פרישות.
נדון בחלוקת הספר:
1. די פשוט להבין היכן החלק הראשון מתחיל ונגמר, הואמתחיל בהתחלה ונגמר ב"זכות" שיש לה וכמה זמן הוא יציל אותה.
2. החלק השני יותר מסובך בחלוקתו, בתחילה יש כאן גלישה של בן עזאי המנסה לפרש את ה"זכות". בן עזאי פותח בפירושו למושג "זכות", ואומר שזה קשור ללימוד תורה. אגב דבריו, רבי אליעזר כאן חולק וסובר שלא ללמד את בתו תורה בשונה מדעת בן עזאי.
הקושי הוא ביחס לדברי רבי יהושע, על מה דבריו מוסבים?
אציג שתי אפשרויות, נבחן אותם ונראה כיצד הם משפיעים על הסוגיה:
א. דיברנו אודות סוטה, ממילא אנחנו מגיעים ליחסנו למושג של פרישות. אם נבחן את המושג פרישות ויחסנו אליו, יש מספר מימרות אותם רבי יהושע אומר ביחס אל מגוון סוגי פרושים.
ב. רבי יהושע מצטרף לדעת רבי אליעזר וסובר שלא ילמד את בתו תורה, בכך רבי יהושע חולק על בן עזאי אבל מטעם אחר מרבי אליעזר.
נדון באפשרויות ונראה כיצד עולה מהסוגיא, ומהראשונים (כאשר השיגה ידי, כמובן, ייתכן שפספסתי ספרים).
א. מדובר בדרוש של רבי יהושע אודות פרישות.
הצד התומך בפירוש זה, הוא מתוך המשך דבריו של רבי יהושע "הוא היה אומר: חסיד שוטה וכו' ".
אבל מאידך, ניתן להציע שזה קשור דווקא לחלק לפני כן ומהווה מעין חוליה מקשרת.
נראה שתוספות והתוספות רא"ש צידדו בפירוש זה בדבריהם:
1. "רוצה אשה בקב ותיפלות - פר"ח רוצה אשה שיהא בעלה חמר ויהא מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטים בלבד ולא יהא גמל שהולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונה אלא אחת לשלשים יום ואף על פי שמביא לה לשכרו ט' קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות ל' יום ורבי פירש בשם רב האי המשרה אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקביים חיטין מן שבת לשבת כדמוכח בגמרא בפרק אף על פי (כתובות דף סד ועונתה מצוי לה ואילו המורד על אשתו (שם סג.) מוסיפין על כתובתה ג' דינרים בשבת ושער בינוני הוא ד' סאין בסלע וסלע ד' דינרים נמצאת סאה בדינר וג' סאין בג' דינרים שהן י"ח קבין הרי שחכמים עמדו על סוף דעתה שהיא רוצה בתיפלות ועמו שני קביים מי"ח קביים שיפרוש ממנה דקביים אחד מט' בי"ח קבין." (תוספות מסכת סוטה דף כא עמוד ב דיבור המתחיל "רוצה")
אם נלך בדרך זו, לא ניתן להוכיח דבר מדברי רבי יהושע לאף צד בדיון אודות לימוד תורה. משום שמדובר במימרא נפרדת מהסוגיא שהובאה פה, אז נוכל להמשיך להצעה הבאה.
ב. רבי יהושע מצטרף לדעת רבי אליעזר שלא ילמד בתו תורה, וחולק על בן עזאי.
בפירוש זה הלכו רש"י, תוספות שאנץ והמאירי:
1. "רוצה אשה בקב ותיפלות - חפיצה ליזון במזונות מועטין ויהא תיפלותה מצוי לה בתשמיש מט' קבין ופרישות לפרוש מן התיפלות לפיכך אין טוב שתלמוד תורה." (רש"י מסכת סוטה דף כא עמוד ב דיבור המתחיל "רוצה")
2. "ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב טפלות מתשעת קבין פרישות כך היא הגרסא ר"ל בלא וא"ו וזהו ששאלו בגמרא מאי קאמר ופרשוה בקב וטפלות בתוספות וא"ו כלומר רוצה היא במזונות מועטין ושיהא בעלה מיטפל עמה משיהו לה מזונות מרובין ושפע גדול ויהא בעלה פורש הימנה ונתגלגל בכך לומר שתכלית ענינה אינה אלא להיותה עובדת הבעל עד שיהא אוהבה ומיטפל בה ואינה סובלת עול תורה ולי נראה לפרש רוצה שיהא בעלה עם הארץ ואינו יודע אלא מעט בכדי הצורך ההכרחי ושיהא מיטפל עמה משיהו לה תשעת קבין ר"ל חכמה יתירה ושיהא פורש הימנה מתוך חכמתו וכמו שאמרה צפורה אשריהם ואוי לנשותיהם ואחד מן החכמים אמר בנעם מליצותיו כי הנשים יבחרו מאשר אוי להם ואשרי לנשותיהם ומעתה היאך תעמוס עליה עול תורה ואף של בעלה קשה לה:" (בית הבחירה למאירי מסכת סוטה דף כ עמוד א דיבור המתחיל "רבי יהושע")
אם נלך לפי פירוש זה, הלכה תהיה כרבי אליעזר וכרבי יהושע, כי רבי אליעזר לרוב זקוק לסיוע הלכתי מפני שהוא שמותי. אבל מהי התנגדותו של רבי יהושע לכך שאב ילמד בתו תורה?
אם נעיין בדברים שהבאנו לעיל של רש"י והמאירי, נראה שהם חלוקים בדעותיהם בהסבר דעת רבי יהושע.
רש"י מביא בדבריו שהיא מעדיפה לקבל מזונות מועטים אם זה אומר שבעלה יהיה אצלה יותר, על חשבון "ט קבין" ושבעלה יהיה פרוש ממנה, ממילא לא טוב שתלמד תורה.
אבל צריך להבין בדעת רש"י מספר דברים:
1. פירוש המושג "ט קבין"?
2. מה הקשר בין הטעם שהביא רש"י למסקנת דבריו?
אם נסתכל על דברי תוספות על אתר, נראה שהבינו את המושג "ט קבין" כסך גדול יותר של פרנסה:
"רוצה אשה בקב ותיפלות - פר"ח רוצה אשה שיהא בעלה חמר ויהא מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטים בלבד ולא יהא גמל שהולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונה אלא אחת לשלשים יום ואף על פי שמביא לה לשכרו ט' קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות ל' יום ורבי פירש בשם רב האי המשרה אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקביים חיטין מן שבת לשבת כדמוכח בגמרא בפרק אף על פי (כתובות דף סד ועונתה מצוי לה ואילו המורד על אשתו (שם סג.) מוסיפין על כתובתה ג' דינרים בשבת ושער בינוני הוא ד' סאין בסלע וסלע ד' דינרים נמצאת סאה בדינר וג' סאין בג' דינרים שהן י"ח קבין הרי שחכמים עמדו על סוף דעתה שהיא רוצה בתיפלות ועמו שני קביים מי"ח קביים שיפרוש ממנה דקביים אחד מט' בי"ח קבין."
תוספות עושים חישוב של הקנס שבעל צריך לשלם לאשתו, אם הוא פורש ממנה ומוכיחים שחז"ל סברו שהיא מעדיפה את בעלה איתה על פני כסף. אבל אין התייחסות אצלם לדברי רש"י, ממילא איננו יכולים להוכיח מדבריהם אודות שאר השאלות ברש"י.
לעומת בעלי התוספות, המהרש"א הביא הסבר אחר ביחס למושג "ט קבין" והשיב אף על שאלתינו הבאה:
"רוצה אשה בקב כו'. פירש"י חפיצה ליזון כו' ויהא תיפלות מצוי כו' לפיכך אין טוב שתלמוד תורה עכ"ל גם שהתורה ודאי הזהירה לפרוש מן התיפלות מתוך שהיא חפיצה בה יותר לא תשגיח באזהרת התורה ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ועיין בתוספות לפירוש רבינו האי דנקט קב וט' קבין דוקא ולפי' ר"ח צ"ל דלאו דוקא נקט קב וט' קבין אלא דכן דרך התלמוד כמו י' קבין חכמה ירדה לעולם ט' קבין נטלה א"י וא' כל העולם כולו דפרק האיש מקדש וכל הנהו דמייתי שם דלאו דוקא קב וט' ע"ש." (מהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף כא עמוד ב דיבור המתחיל "רוצה")
יוצא מדברי המהרש"א, אודות השאלה הראשונה ש"ט קבין" הוא מושג המתייחס לחכמה ואין הכוונה לסך פרנסה. עוד הוסיף, שרש"י בא לומר שהאשה ממש רוצה שבעלה יהא איתה, עדי כך שאף אם תלמד תורה ותראה שאסור לה להיות עם בעלה הרבה היא לא תחוש לדברי תורה. לכן, עדיף שתהיה שוגגת ולא תדע שאסור.
המאירי כתב דברים מפורשים, בה הסביר את דברי רבי יהושע שהיא מעדיפה שיעסוק כמה שפחות בעבודה וקל וחומר בתורה על מנת שיוכל להיות אצלה במידת האפשר. המאירי פירש את המושג "ט קבין" בתור "חכמה יתרה" והוכיח את פירושו מדברי ציפורה לפי חז"ל, אשר לפי המדרש אמרה "אוי לנשי החכמים", בגלל שהבעל לא נמצא עם אשתו.
נראה שרבים מהראשונים הלכו בהצעה השניה של הדברים, אחרי שביארנו לדעתם את דברי רבי יהושע נעבור לפרש את דברי בן עזאי ודברי רבי אליעזר.
בן עזאי אומר שחובה ללמד את ביתו תורה, על מנת שיהיה לה זכות אם תהיה אשה סוטה ותתחייב.
מהי ה"זכות" המדוברת?
א. נראה מדברי רש"י שזכות התורה שלמדה כבר, יש בה שכר וכך ניצולת מהעונש לזמן מה כפי שכתב:
"זכות דתורה - שהיתה עוסקת בתורה." (רש"י מסכת סוטה דף כא עמוד א דיבור המתחיל "זכות")
2. לעומת זאת, נראה שהכסף משנה הבין שהכוונה שלימוד התורה ימנע ממנה לעשות עבירות:
"האשה שלמדה תורה וכו'. כן משמע בפ' היה נוטל (סוטה כ"א) דאהא דתנן אם יש זכות תולה לה ואמרינן בגמרא זכות דמאי אילימא זכות תורה הא אינה מצווה כלומר וכיון שכן אין שכרה גדול כמצווה ועושה כדאמר רבי חנינא בריש ע"ז (דף ג') ובפ"ק דקדושין (דף ל"א). וכתבו התוספות דהיינו טעמא שהמצווה דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו:" (כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג)
נעבור לדברי רבי אליעזר, הסובר שהמלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות.
במשמעות המושג "תפלות", נחלקו הראשונים:
א. הערוך סובר ש"תפלות" בא משורש עבירה:
"תפלות- (סוטה כא) המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, (פסחים צא) נשים ועבדים משום תפלות. פירוש עבירה כמו קב ותפלות." (ערוך ערך שני של תפל)
ב. רש"י- היא תעשה את מעשיה בהצנע, כי היא תלמד איך לתחמן:
"כאילו - שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע:” (סוטה דף כא עמוד ב)
ג. הרמב"ם כתב בפירוש המשנה שמדובר בלימוד שטויות וחסרי משמעות או משלים:
"אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות כו': מה שאמר אין מספקת לשתות וכו' הוא דברי ר"ע לפי שהוא סובר ג"כ מקריב מנחתה ואח"כ משקה כמו שאומר ר"ש ואינה הלכה ומה שאמר יש לה זכות ר"ל זכות תורה ואע"פ שהיא אינה מצווה בכך לפי שאין מצות ת"ת אלא על האנשים שנאמר ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם. ואמרו מלמדה תפלות הוא דברי הבאי ודברי משלים." (פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת סוטה פרק ג משנה ד)
ד. המאירי סובר שהבעייתיות היא שתתגאה בחכמתה, כשאין לחכמתה כיסוי:
"ר' אליעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות ואין גורסין בה כאלו מלמדה אלא דוקא מלמדה תפלות וזהו שתמהו בגמרא מלמדה סלקא דעתך וכי דברי תורה תפלות הן ותירץ בה תני כאלו מלמדה תפלות ר"ל דברים תפלים שמתוך הבנתה ביתר מגדרה היא קונה ערמימות מעט ואין שכלה מספיק להבנה הראויה והיא סבורה שהשיגה ומקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל ובתלמוד המערב אמרו דרך גוזמא ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים:
ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב טפלות מתשעת קבין פרישות כך היא הגרסא ר"ל בלא וא"ו וזהו ששאלו בגמרא מאי קאמר ופרשוה בקב וטפלות בתוספות וא"ו כלומר רוצה היא במזונות מועטין ושיהא בעלה מיטפל עמה משיהו לה מזונות מרובין ושפע גדול ויהא בעלה פורש הימנה ונתגלגל בכך לומר שתכלית ענינה אינה אלא להיותה עובדת הבעל עד שיהא אוהבה ומיטפל בה ואינה סובלת עול תורה ולי נראה לפרש רוצה שיהא בעלה עם הארץ ואינו יודע אלא מעט בכדי הצורך ההכרחי ושיהא מיטפל עמה משיהו לה תשעת קבין ר"ל חכמה יתירה ושיהא פורש הימנה מתוך חכמתו וכמו שאמרה צפורה אשריהם ואוי לנשותיהם ואחד מן החכמים אמר בנעם מליצותיו כי הנשים יבחרו מאשר אוי להם ואשרי לנשותיהם ומעתה היאך תעמוס עליה עול תורה ואף של בעלה קשה לה:" (בית הבחירה למאירי מסכת סוטה דף כ עמוד א דיבור המתחיל "רבי אליעזר אומר")
עולה מדברי המאירי, רש”י, תוספות שאנץ והמהרש"א בדעת רבי יהושע, שאישה רוצה שבעלה יהא עם הארץ ולא ילמד על מנת שיהיה איתה.
ראוי לציין, כי מדברי המאירי והמהרש"א עולה שרבי יהושע מתנגד בצורה חזקה כאן ללימוד תורה של הבעל הבא על חשבון הזמן עם אשתו, אז ראוי דווקא שהגברים המתנגדים ללימוד תורה לנשים יחשבו על המושג "אברכים"...
(הערה מוסגרת והמבין יבין- המאירי מתייחס שם בהמשך לתפיסה המאשימה אשה ממוצעת המחפשת לעשות כשפים, ומדגיש שחז"ל למדו מנשים. האמוראים לא חשו פחיתות כבוד בלימוד מאחרים, למה שנחוש פחיתות כבוד מלימוד מבנים ובנות פה בפורום???)
החפץ חיים כתב על דברי הגמרא ב"ליקוטי הלכות" (מעין רי"ף על חלקי הגמרא שאין עליהם רי"ף):
"ונראה דכל זה דוקא בזמנים שלפנינו שכל אחד היה דר במקום אבותיו וקבלת האבות היה חזק מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג כדרך שדרכו אבותיו וכמאמר הכתוב שאל אביך ויגדך בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים אבל כעת בעוונותינו הרבים שקבלת האבות נתרופף מאוד מאוד וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתינו הקדושה דאי לאו הכי עלול שיסור לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת חס וחלילה." (ליקוטי הלכות סוטה דף יא עמוד א)
עולים מדבריו שני דברים:
1. דינים השייכם לאשה אף בתורה שבעל פה מחוייבת ללמוד.
2. מצווה רבה ללמדן תנ"ך ומוסרי חז"ל, משום שאנשים כבר לא חיים במקום אבותיהם והן חשופות לדברים בעולם.
נעבור לדברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שם כתב:
"אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג)
אם נעיין בדברי הרמב"ם, נראה שהוא כותב שאישה אינה חייבת במצוות תלמוד תורה וממילא שכרה מועט יותר מבן הלומד תורה, אבל עדיין יש לה שכר על כך. לאחר מכן, הוסיף ש"צוו חכמים" שלא ילמד את בתו תורה, על אף שיש לה שכר על כך. ציווי זה הגיע לדעת הרמב"ם, מפני שדעתן של רוב נשים אינה מכוונת להתלמד ולכן הן תוצאנה את דברי התורה לדברי הבאי.
אבל הרמב"ם חילק בין תורה שבכתב, שם חכמים לא ציוו לא ללמד את הבנות לבין תורה שבעל פה, עליה ציוו חכמים לא ללמד.
ראוי לציין, שהרמב"ם לא ציין בפירושו למשנה עניין איסורי ביחס לדברי הבאי אלא השווה זאת ללימוד חסר תועלת. אלא אם כן, מישהו רוצה לטעון שהרמב"ם אסר ללמוד משלים.
ביד פשוטה על דברי הרמב"ם כתב הרב רבינוביץ':
"ברם כדרכו בקודש הוסיף רבינו טעם לשבח להסביר למה באמת אין ללמד את בתו תורה. לכך התחיל בקביעה שיש לה שכר אם למדה אבל אינה מצווה ועושה ושכרה פחות. ואם תאמר: לו יהיה שכרה פחות; מכל מקום למה לוותר עליו? והרי כמו שהאב דואג לצרכי בנו כך גם לבתו! לפיכך כתב שרוב נשים אין דעתן מכוונת, ולכך יש לחוש שיצא שכרה בהפסדה. ואל לו לאב להביאה לידי כך. אולם חשבון כזה מוצדק הוא אך ורק הואיל והיא אינה מצווה. אילו היתה מצווה ללמוד, כי אז על כרחנו להסתכן שמא תוציא דברי תורה לדברי הבאי, ואין בסיכון זה טעם מספיק לעקור מצווה מן התורה. כך באמת המצב לגבי בנו, כמבואר לקמן ה, ד: "אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות בישראל - הם המרבים את המחלקות, והם המחריבים את העולם, והמכבים נרה של תור, והמחבלים כרם ד' צ' וכו' ". אולם על אף הסיכונים הגדולים, אין ברירה ואי אפשר להמנע מללמד זכרים תורה שהרי כך צוותה עלינו תורה (חוץ ממי שהוא כבר הולך בדרך לא טובה (ד,א) שיש עליו דינים מיוחדים). ואם לא נלמד אלא לאותו מיעוט שהם תוכם כברם ודעתן מכוונת להתלמד נמצאנו חס ושלום מונעים תורה מישראל (ראה ברכות כח,א). כל זה אמור בזכרים שהם מצווים ועומדים ללמוד – לכך אין להתחשב עם העובדה שהרבה מן התלמידים הופכים להיות המכבים נרה של תורה; אבל לגבי נשים שהן פטורות – ודאי שאין להכניס עצמנו לספק כזה, ומוטב שלא ללמד רובן.
בתו… בתו כל מה שאמרו חכמים למנוע מללמד תורה לנשים אמרו על בתו דווקא שהיינו כשהיא קטנה, בניגוד לזכר שנתבאר: קטן אביו חייב ללמדו תורה (לעיל הלכה א). אבל גדולה שהכירה ורצתה ללמוד תורה תבוא עליה ברכה, והיינו שפתח רבינו בקביעה אשה שלמדה תורה יש לה שכר. טעם החילוק הוא פשוט, שהרי גדולה שחשקה בלימוד תורה ונתעוררה לכך מעצמה מוכיחה בזה שאינה מאלה שמוציאין לדברי הבאי את דברי התורה.
ראיה ברורה לכך יש להביא ממה שכתב בהלכות יסודי התורה (סוף פרק ד) בעניין הצורך "לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות… שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא לישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא" – דברים אלה הכל צריכין להם, וראה שכלל בזה רבינו בפירוש גם נשים: "ואפשר שידעם הכל – גדול וקטון, איש ואשה, בעל לב רחב ובעל לב קצר"; "אשה" דווקא, כלומר גדולה, ולא "בת" שאינה אלא קטנה. (יד פשוטה על דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה, פרק א הלכה יג, מדיבור המתחיל "ברם" עד סוף ההלכה.)
מדברי הרב רבינוביץ' עולים שני דברים:
א. הרמב"ם הרשה לעצמו לוותר על לימוד של נשים, מחשש שיוציאו דברי תורה לדברי הבאי, משום שאין חובת לימוד תורה לנשים. טעם זה לא יכול לבטל חיוב מדאורייתא של לימוד תורה, אבל משום שנשים פטורות יכול לוותר על לימודן מספק.
ב. מדובר על "בתו" שהיא קטנה, בניגוד להלכה הראשונה בפרק (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א) שמדובר על מצוות לימוד תורה לבנו קטן, אבל גדולה הרוצה ללמוד תבוא עליה ברכה. ממילא, החילוק הוא בין קטנה שאינך יודע לאן זה יוביל, לעומת גדולה הרוצה ללמוד והוכיחה בזה שאינה מוציאה דברי תורה לדברי הבאי ומוכיח שיטתו מטיול בפרדס וכלל הרמב"ם בזה נשים.
ביחס להבנת דברי הרמב"ם, האם אסר?
לחם משנה- לא, מדובר פשוט ב"בזבוז זמן" כפי שכתב:
"אשה שלמדה תורה וכו'. סוטה פרק היה נוטל (דף כא) אמרו שם במשנה אם יש לה זכות היתה תולה לה וכו' ואמרו שם בגמרא אילימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה ואין לה שכר כשכר האיש. עוד אמרו שם כל המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות (ורש"י ז"ל פירש כאילו למדה זנות +לא גרסינן ליה ברש"י של ספרינו+) והקשו בגמרא תפלות ס"ד אלא אימא כאילו למדה וכו' אמר רבי אבהו מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית. ופי' רש"י שהאשה מתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דברים (של זנות) בהצנע. ורבינו מפרש תפלות דברי הבל ומשלים וכן פירש בפירוש המשנה כמו שכתב כאן מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת כו' ולדידיה מפרש מימרא דר' אבהו בכה"ג דכיון שנכנסה באדם חכמה נכנסה בו ערמומית כלומר דוקא כשהיא נכנסת באדם נכנס בו ערמומית אבל כשהיא נכנסת באשה היא מוציאה לדברי הבל ונכנסת עמה שטות. וז"ש אני חכמה שכנתי ערמה דאני שאני איש אם יש לי חכמה אז שכנתי ערמה אבל באשה לא. ויש לפרש בדוחק בענין אחר וזה נ"ל נכון:" (לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג)
גר"א- כן, הרמב"ם אסר:
"בד"א כו'. ממ"ש בפ"ד דנדרים (ל"ה ב') אבל מלמד הוא את בניו ואת כו' ואף שהרמב"ם לא העתיק בנותיו משום דלכתחלה מ"מ אסור (ע"כ):" (ביאור הגר"א יורה דעה סימן רמו ס"ק כה (ליקוט))
הטור הביא את דברי הרמב”ם בהלכות תלמוד תורה, אבל בחליף בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה:
"כ' הרמב"ם ז"ל אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו אין שכרו כשכר המצווה ועושה ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב נשים אין דעתם מכוונת להתלמד ומוציאין דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתם אמרו חכמים כל המלמד לבתו תורה כאילו מלמדה תפלות בד"א בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ לא ילמד אותה בתחילה ואם מלמדה אינו כמלמדה תפלות" (טור יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו)
מדברי הטור משמע שרק אם ילמד תנ"ך את בתו זה נחשב "כאילו לימדה תפלות", אבל אם ילמד אותה תורה שבעל פה אינו נחשב "כאילו מלמדה תפלות".
הבית יוסף הקשה על דברי הטור, כי ציטט את הרמב"ם לכאורה אבל הוא היפך בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. לכן, כתב הבית יוסף על אתר שמדובר בטעות סופר:
"ומ"ש במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבעל פה וכו'. טעות סופר יש כאן כי בספרי הרמב"ם כתוב בהיפך במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל בתורה שבכתב וכו'. וכן מוכיחים הדברים:" (בית יוסף יורה דעה סימן רמו)
הפרישה גם הוא נתקשה בדברי הטור, הביא את דברי הבית יוסף שמדובר בטעות סופר, אך עדיין הביא טעם לדברי הטור:
"(טו) מפני שרוב נשים אין דעתן מכוונת וכו'. אבל אם למדה לעצמה אנו רואין שיצאה מהרוב ולכך כתב לעיל שיש לה שכר ורצונו לומר אם למדה התורה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי. אבל האב אינו רשאי ללמדה דדילמא תוציא דבריה לדברי הבאי כי הוא אינו יודע מה שבלבה וק"ל:
(טז) במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבעל פה וכו'. במיימוני ובסמ"ג (עשין יב צז ע"ד) כתוב איפכא וכתב בית יוסף שטעות סופר יש כאן וכ"כ בשלחן ערוך (ס"ו). ומכל מקום יש ליתן טעם קצת לגירסת ספרי הטור שבכולם נכתב ונדפס כן מפני שיש הפסד יותר כשמוציאה תורה שבכתב בדברי הבאי מאשר יש בתורה שבעל פה וק"ל. ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכין לאשה (כ"כ האגור סימן (צ"ב) [ב'] בשם סמ"ג). ואשה העוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה חולקת שכר בהדייהו (הגהות מיימוני פ"א דת"ת (ד"ק ה"א). עד כאן המגיה):" (פרישה יורה דעה סימן רמו)
הפרישה הוסיף מספר סיוגים על דברי הרמב"ם:
1. אם למדה לעצמה היא הוכיחה שהיא לא "מהרוב הבעייתי", ממילא יש לה שכר והיא הוכיחה שלא תוציא דברי תורה לדברי הבאי. אך האב אינו רשאי ללמדה, שמא תוציא את לימודה לדברי הבאי.
2. על אף שהוא לא אמור ללמדה, אבל היא עדיין חייבת ללמוד דינים השייכים לנשים.
3. אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בלימוד, היא חולקת שכר על כך.
הערות שלי על דברי הפרישה:
א. נדמה לי שפשוט לומר כיום, שאם היא הולכת מרצונה ללמוד, נראה שזה נחשב כלימוד מעצמה.
ב. כיצד היא אמורה לעזור לבנה או לבעלה בלימוד? היא עובדת, היה מקובל אז שנשים תצאנה לעבוד ולפרנס את הבית?
השולחן ערוך פסוק כדעתו של הרמב"ם, אך הרמ"א השיג שאשה חייבת ללמוד דינים השייכים לה. כמו כן, הרמ"א הוסיף שאשה אינה חייבת בלימוד בנה:
"אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה. ואף על פי שיש לה שכר, צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה). בד"א בתורה שבע"פ; אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תיפלות (רמב"ם וסמ"ג ולא כמקצת ספרי הטור). הגה: ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה. (אגור בשם סמ"ג). ואשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה, ומ"מ אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה, חולקת שכר בהדייהו. (הגהות מיימוני פ"א דת"ת וסמ"ג)."
שאלתי השניה אודות דברי הפרישה בכך שאישה תסייע ללימוד של בעלה או בנה שייך ביחס לדברי הרמ"א גם.
הגר"א כתב על דברי השולחן ערוך בתחילה שיש לה שכר, שלא גרע מגוי הלומד תורה שזה דבר מכובד (ומצטט את הגמרא בבבא קמא לח א ועוד מקומות):
"[כב] אשה כו'. דל"ג מנכרי כמ"ש בב"ק ל"ח א' וש"מ:" (ביאור הגר"א יורה דעה סימן רמו ס"ק כב)
אני אוסיף עוד דבר משלי ביחס לדברי הרמב"ם שהובאו לעיל וצוטטו בשולחן ערוך ובטור:
הרמב"ם כתב "וצוו חכמים", טענתי שמדובר בהמלצה ולא בדין. עברתי עם חבר (תלמיד חכם), בחנו יחד את כל המופעים שמצאנו בפרויקט השו"ת באמירה "צוו חכמים". המאמר הזה מופיע 24 פעמים בי"ד החזקה. בכולם עולה בפשטות שמדובר באכוונה כללית, מלבד מקום אחד שיש להתלבט לגביו וגם אותו ניתן לתרץ בקלות. מי שמעוניין בהוכחות, מוזמן לפנות באישי ושם אעבור על כל המופעים ואוכיח.
לדוגמא:
1. "הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו" (רמב"ם הלכות דעות פרק א הלכה ד)
אין כאן דין ללכת תמיד בדרך האמצע, אלא זו אכוונה כללית לחיים והמלצה לדרך חיים ודי פשוט להבין.
2. כתוב בתורה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא לא בגסי הרוח היא מצויה ולא במהלכי מעבר לים היא, לפיכך אמרו חכמים לא כל המרבה בסחורה מחכים, וצוו חכמים הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ו)
ברור שאין דין שאדם חייב לעבוד 4 שעות וללמוד 6, אלא ראוי שיבחר לעצמו דרך שימעט בעבודתו על מנת שיאפשר זמן ללמוד תורה.
3. האיש שאמר איני דר במדור זה מפני שבני אדם רעים או פרוצים או גוים בשכונתי ואני מתירא מהם שומעים לו, ואף על פי שלא הוחזקו בפריצות, שכך צוו חכמים הרחק משכן רע, ואפילו היה המדור שלה מוציאה ממנו ושוכן בין בני אדם כשרים, וכן היא שאמרה כן אף על פי שהוא אומר אני איני מקפיד עליהם שומעין לה מפני שהיא אומרת אין רצוני שיצא עלי שם רע בשכנות אלו." (רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה טו)
אילו היה דין שאסור לגור ליד שכן רע, לא צריך שאחד הצדדים מהזוג יאמר לשני שהם רוצים לעבור אלא בית דין יחייב לעבור. אלא מדובר בדרך חיים מומלצת ולכן טענה זו מתקבלת.
לגבי הטענה של שינוי המציאות, יש פוסקים הסוברים שהשתנה המציאות, הבאתי פה את החפץ חיים, ובתגובות לפני כן הביאו את הרב ליכטנשטיין ויש עוד רבנים רבים אחרים שלא צוטטו. יש שני דברים שצריך לציין ביחס לכך:
1. הטענה של שינוי מציאות, לא תמיד באה להקל, אלא היא באה כדי לחייב מעשים שונים. הטענה לא באה רק לומר שמותר לבנות ללמוד תורה, אלא הטענה היא שהמציאות מכריחה אותנו שנשים חייבות ללמוד תורה.
2. חז"ל פעמים רבות גזרו דברים, לעתים כתבו טעם והטעמים לא תקפים היום. פעמים רבות הפוסקים התירו משום כך לשנות את הפסיקה, לדוגמא, מחיאת כף וריקוד הנוהגים בכלל הישיבות וכל ההיתר מסתמך על כך שהטעם לא תקף כיום. הבאתי מקודם את הרב יוסף משאש אודות חלב נוכרי, התוקף בצורה תקיפה מי שסובר שניתן להחזיק באיסור אחרי שבטל הטעם. (שו"ת מים קדושים חלק ב, סימן פ).
אם רוצים להרחיב בסוגיה זו, כתבתי בעבר מאמר פה בפורום אודות התאמה למציאות ובית רבן גמליאל.
לסיכום, ראינו את דעת רבי אליעזר ורבי יהושע המתנגדים ללימוד תורה לנשים לעומת בן עזאי.
אבל, נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בטעמם:
רבי יהושע: לא מדובר בדבר שהיא רוצה בו, כי זה יגרום לה להיות פחות עם בעלה.
רבי אליעזר: כאילו מלמדה תפלות.
בהגדרת המושג "כאילו לימדה תפלות" נחלקו הראשונים בפירוש דברי המשנה והגמרא:
1. הערוך- אסור.
2. רש"י- יסייע לה לעשות מעשיה בהצנע.
3. הרמב"ם- כמו לימוד משלים ושטויות.
4. המאירי- יגרום לה להתגאה בחכמתה שאין לה.
מדברים אלו, נראה שרק על פי הערוך יש כאן איסור, בעוד שאר הראשונים שהובאו סוברים שיש כאן משהו בעייתי או מיותר.
ביחס להבנת דברי הרמב"ם, ראינו מחלוקת האם סבר שיש בכך איסור:
א. לחם משנה- לא.
ב. גר"א- כן.
כחיזוק ללחם משנה, ניתן להוסיף הן את דברי הרמב"ם במשנה תורה האומר בערך את דברי הלחם משנה ומשמע בצורה פשוטה שלא סבר שיש בכך איסור אלא רק בזבוז זמן כמו לימוד משלים. (מוזמנים לחפש היכן הרמב"ם אסר לימוד משלים, אני לא מכיר דבר כזה, אבל זה לא אומר שאין).
חיזוק נוסף, ניתן להציע על פי ההבנה שהעליתי ביחס לביטוי "צוו חכמים" בדברי הרמב"ם.
לאחר מכן, ראינו שהטור סבר שניתן ללמד בתו תורה שבעל פה (משנה וגמרא) אבל לא תורה שבכתב, נחלקו הסית יוסף והפרישה האם כתב זאת עם טעם או שיש כאן טעות סופר:
א. בית יוסף-- טעות סופר.
ב. פרישה- יתכן שיש כאן טעות סופר, אבל הביא טעם לדברי הטור.
לגבי אישה שלמדה מעצמה הבאנו את דברי הפרישה והרב רבינוביץ', האומרים שבלימודה העצמאי הוכיחה שהיא אישה כשרה. ציינתי שלדעתי, בעצם בחירתה של הנערה ללמוד במקום תורה, היא מוכיחה את רצונה העצמי ללמוד תורה.
ראינו את דברי השולחן ערוך, בהם העתיק את דברי הרמב"ם, אך הרמ"א השיג עליו עם שני סיוגים:
א. חייב ללמדה דינם השייכים לה, גם מתורה שבעל פה.
ב. אם עוזרת לבנה או לבעלה, יש לה שכר.
העליתי תמיהה ביחס לכוונת דברי הרמ"א בהשגתו השניה, האם מדובר בעזרה כלכלית ו/או לימודית?
ביחס לשינוי המציאות, אמרנו שיש פה צורך להתאים והבאנו ביסוס רבני לכך מימינו (החפץ חיים והרב ליכטנשטיין משתי זויות שונות).
נ.ב. אשמח להבין את החילוק בין משנה לגמרא, הרי בכל המקורות שהתייחסו לחומר הלימודי הייתה הבחנה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, מהיכן הגיע חילוק בין משנה לגמרא?
יש כל מיני סוגים של פמיניזם... ישנו למשל אחד שטוען שאין כל הבדל בין גברים לנשים (ואלו שיש הם תוצר של הבניה חברתית שיש להילחם בה). האם גם פמיניזם כזה במהותו לא סותר את היהדות?
אבל גם לא קריטי מידי כרגע... אולי נריב על זה בשרשור אחר בבוא היום
ענבלמומלץ לעיין במרד השפוף של גדי טאוב. יתכן והדיון יתייתר.
התגובה שלי לא תמיד נכתבת אחרי התלבטות אם לפרסם או לא.
אני לא חושבת שאני כותבת דברים על מנת להיתפס בעין מסויימת כבעלת תפיסה זו או אחרת.
אני גם לא חושבת שאני כותבת בשביל שיחשבו 123.
אני כותבת נטו את מה שאני חושבת.
אם אני מסכימה- רואים
ואם אני מתנגדת- גם רואים.
אין לי שום כוונה לזלזל באף אחד מכאן. בשום צורה ואופן.
אם יש מישהו כזה- אני מתנצלת.
אני מסכימה שיש מקום לשפר ניסוח ולחשוב היטב לפני פרסום.
. ידעתי שאפשר לסמוך עליך *צועד**צועד*נשים במה קא זכיאן?
אין לי כוח להמשיך בארמית...
אתה מכיר לבד..
חובת האב ללמד את בנו- מתבטאת בלשלם למלמד, ולהפסיד את העבודה שהידיים של הילד יכולות להועיל בשדה
אפשר להבין שאי חובת האם ללמד את בנה- זה אומר שאין פה חובה ממונית, לא בהכרח על האם יש או אין לה ידע כדי ללמד
הולם במיוחד
להתמודדעוד סתם אחדא. הבאת את הניסוח "הנפצה" שהיה בכך טעות, היה ראוי לנסח במילה "לחדש". מדובר בניסוח ראוי יותר, ממילא זה יגרור יחס חיובי יותר.
ב. ביחס ל"ירידת הדורות" זו אכן שאלה, האם זו טענה נכונה? אולי כדאי לפתוח זאת בשרשור נפרד, כי זה דורש יריעה ארוכה. אבל אני מבקש ממך לחכות לשבוע הבא, כדי שיהיה לי זמן להיכנס לנושא באמת.
ג. בכך אתה צודק, זה שמישהו תקף רב בצורה קשה לא מורידה כהוא זה מדבריו. אם כן, אנו מוזמנים לפסול את הראב"ד על סמך דבריו בספרו "כתוב שם", ואת הרמב"ן על סמך דבריו ב"מלחמות השם".
ד. החלטתי לא להתייחס לתוכן דבריך, כדי ללמד שאנו לא תוקפים כאן באמצעות זלזול באחר או ברבנים חשובים...
אם למדת לא לנסח בצורה כזו, אשמח לדון איתך לגופו של עניין
אל תדאג, לרבי עקיבא היו התבטאויות מביכות גם והוא למד, בהמשך כולנו סומכים על דברי תורתו. אז פשוט לומדים כיצד לנסח, אבל אין סיבה לפסול אותך על רקע זה.
)ולא אמרתי שום דבר בעל תוכן בשרשור הזה, עדיין...
חוזרתולומדת גמרא להנאתי
אני חושבת שיש הבדל (לפחות אצלי) בין לימוד גמרא כגמרא לבין לימוד גמרא כחלק מהכרת היהדות
ולדעתי- לפחות לי (לא יודעת לכולם) לימוד גמרא שהוא לא ממקום של- "יש לי כ"כ הרבה ידע חיצוני, למה שלא יהיה לי ידע תורני, לא ברמה הזו אבל מעבר לרמה הבסיסית" יכול לפגוע בעבודת ה' שלי. אני לומדת כי אני מרגישה שזה תורם לי בעבודת ה', כי אני יודעת שבזמן הזה לא הייתי לומדת משהו אחר שיעזור לי- אלא מתבטלת... ואני יודעת גם שזה נותן לי ידע חשוב לכל מיני דברים, ולא פעם הידע הזה תרם לי בדברים חשובים.
חוזרתאני רק תוהה מה מחכים בזה, אולי תאיר את עיני?
זה הרי ידוע שכיום יש הרבה ידע חיצוני לנשים
זה נכון שאני לא מסכימה איתך
אבל
זה ממש לא שייך לדימוי העצמי שלך.
בטח לא כאישה.
אני רק חושבת
שמי ששמח במעשיו ושלם איתם
לא צריך ללכת למצוא תשובות כדי לרצות את האחרים.
לא מצאתי את דבריה. אבל מה שאני כן יכולה לומר
זה שהתכוונתי בדבריה להסכים- שלא צריך שום "רצון להיות כמו הגברים" ובזה כביכול לתרץ את הלימוד גמרא.
מי שזה טוב לה- תפאדל.
[בעיניי זה לא נכון- וכתבתי למה]
אבל לא לנופף ולקשר את זזה לפמיניזם.
וממילא לפתוח את התיבה פמיניזם- שוביניזם ולהתווכח מחדש.
ואני לא מתכוונת לזלזל בך. וח"ו לא להטיל דופי במעשייך.
והמעשה בעינייי לא ראוי- כשמלבישים עליו כוונות לא נכונות
[נמשלה תורה למים. עד כאן יפה מאד.ץ מה עושים עם המים האלה?- אפשר להפוך אותם למים רעים...]
להמשך הדיון או לא...
בקיאות
בטח שיש הבדל בין בקיאות לעיון (מעולם לא למדתי בעיון, אולי אזכה ביום מן הימים).
רחפת..במין השני או משהו כזה.
רחפת..גליה...א. יש לימוד בקיאות שהוא על הסדר.
ב. כשלמדתי ערבי פסחים לפני פסח דילגתי על המזיקים כי המטרה בלימוד הייתה הכנה לפסח אבל בדר"כ לא מדלגת.
ג. יש הבדל. בלימוד בקיאות הרבה שאלות שעולות, מעבר לפשט הסוגיא, נשארות בשאלה בעוד שבעיון השאיפה היא להבין את כל הסברות בעומק ולהגיע למצב שהסוגיא נהירה וברורה.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
לא מפחד לדבר בשם עצמו
וכנראה לא פותח פצלש
אבל היום אני כבר רק מפה כמעט
ולא כ"כ משתמש במקורי
היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו
לפני הרבה שנים
מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש
ארץ השוקולדאוי, עלית עלינו🙈
@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?
אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.
אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח
צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי
אכן זה מבלבל
העביר להסטוריה
אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...
כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..
אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...
ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?
לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.
יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם
מגבשים וכייפים ששווה לקנות?
תודה
שם קוד,
אליאס,
דיקסיט,
עידן האבן,
טיקט טו רייד,
Robo rally,
The crew,
Avalon,
Shadows over Camelot,
Nefarious,
Colloretto,
סושי גו,
אזול,
Draftasorus
מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂
ממש תודה!
מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)
ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.
תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?
האורך? מספר השחקנים?
טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.
לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4
שם קוד (יש לו גרסה לזוג),
אליאס,
דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),
Avalon,
Shadows over Camelot
סושי גו,
ולא בטוח לגבי Draftasorus
תלוי איזה סגנון אוהבים
