להרבה עניינים ביהדות יש כמה טעמים ומהויות שאם נתעמק בהם נגלה שהכל משורש אחד ובעצם זו מהות אחת.

בכל אופן, מה שהיא אמרה בהחלט בנוי על המסורת. עניין האחדות נמצא בכל מצוות החג

אז אני רק מתכוון בצורה עניינית, את באמת חושבת שהיהדות ממציאה דברים בכל דור ודור ושהעיקרון הזה נמצא במסורת? איפה בדיוק? אחרי או לפני הגמרא שאומרת שהכל ניתן למשה מסיני כולל מה שתלמיד ותיק עומד לחדש...?

אני רק אומר שודאי שיש הרבה אחדות בתורה, הרי התורה רוצה שנהיה מאוחדים ורק ככה תבוא הגאולה וכו' וכו' וכו', ודאי שהאחדות היא חלק מאוד חשוב בתורה ורואים את זה בכל מקום, מהאספות בני יעקב סביב מיתתו למתן תורה לבניית המקדש לשיבת ציון ובחורבן בית שני ובכל מקום.

רק אמרתי ש"אין חדש תחת השמש", דהיינו שהיהדות איננה ממציאה את עצמה, הכל בנוי על יסודות אשר נחצבו מהררי קודש שניתנו מאת הבורא יתברך שמו בסיני.

מה שקשור אליך זה אליך ומה שקשור אליה זה אליה, אני לגמרי מבולבל במי אומר מה...

בנוגע לעניין המסורת-

לפי הבנתי- הכל היה קיים תמיד. במימד הרוחני. לא הכל היה גלוי.

הקב"ה מסר לנו יחד עם התורה גם את המפתחות כדי שנוכל לגלות מה כבר מסתתר בתוכה.

כל עוד משתמשים במפתחות שהוא נתן, הרי שזו לא המצאה אלא גילוי, חשיפה.

באופן יחסי זה חידוש שהתלמיד הוותיק מחדש, אבל עדיין זה ניתן למשה מסיני כי זה היה קיים שם כל הזמן.

היהדות לא ממציאה את עצמה. לקב"ה יש תוכניות בעולם והוא נותן לנו לגלות בכל דור מה שמתאים ונחוץ באותו דור.

(מסתבר שבהודעה המקורית שלך לא בדיוק הבנתי מי אומר מה)

רק בעיה אחת, אין מצווה להקים מדינה, יש מצווה להמליך מלך ולכבוש את כל אדמת ישראל וליישב אותה ולהקים סנהדרין ולבנות מקדש, מדינה לא שמענו....

אבל אין מצווה להקים את הכוי שהקימו כאן בארץ הקודש. ומצטער על שאני שוב חולק, אבל הסנהדרין הוא בחינת "בג"ץ" (להבדיל אלף אלפי ורבי רבבות הבדלים) והוא קובע את כל הכללים וכל ההסדרים מהקטן לגדול ועל פיו המלך וכל העם והביוקרטיה והכל נוהג.

אך גם לקרוא ל"הקמת מדינה" (עבר למה שפטרתי) מצווה, זה דורש את השאלה איפה נאמר המצווה הזאת? איפה היא כתובה בתורה ומי מונה אותה ואיפה חז"ל מדברים עליה? ודאי שיש צורך לכל מה שאמרת, וכי לדוד המלך לא היה מדינה מסודרת? אבל זה ברור, וזה לא בגדר "מצווה" אלא "הכשר מצווה" או משהו כזה.

הכוי (אהבתי את הביטוי...) שהקימו כאן בארץ הקודש הוא רק ההתחלה. אתחלתא וכאלה. ברור שזה לא האידיאל אבל זה עדיף בהרבה על שלטון גויים שעושים מה שבא להם.

ואני לא יודע מאיפה שמעת דברים כאלה שהסנהדרין קובעים את כל הכללים ואת כל ההסדרים. התפקיד שלהם הוא לשפוט בדינים לאומיים ולתקן תקנות. לא לנהל את המערכות הבירוקרטיות ובטח שלא להחליט מה המלך צריך לעשות. בוודאי שכולם חייבים להקשיב להם כי הם פוסקי ההלכה הסופיים, אבל הם פותחים את הפה רק כשיש סיבה הלכתית כלשהי (או מקרים מיוחדים שצריך מהם אישור - לצאת למלחמת הרשות למשל), הם לא אחראים לנהל שום דבר.

וזה לא משנה לענייננו אם הקמת מדינה היא מצווה (לענ"ד זו תוצאה ישירה מאוד של "שום תשים עליך מלך" אבל לא משנה כרגע) או לא, העניין הוא שזו לא המצאה חדשה כי זה מתחייב מכוח התורה. זה מה שאני מנסה להגיד.

אני לא מסכים איתך, ולא רק מפני ה"שום תשים עליך מלך" שעו לא שמעתי פרשנות וכל שכן עה הלכתית שתגיד דבר כזה משם, אבל גם על הסנהדרין, תפקידה לא להחליט מה המלך עושה, אבל תמיד להוות הבקרה על הכל שהוא נעשה על פי ההלכה, שההכלה נכנסת בכל דבר, ואם לסנהדרין לא נח דבר מסויים שהמלך או ה"מדינה" (שודאי לא תהיה כמו שיש היום ולכן אני לא אוהב להגיד שיהיה מדינה לעתיד לבוא אם כי יכול להיות מאוד שיהיו הרבה דברים דומים), יש להם כח וסמכות עליונה, אין מה לעשות, הסנהדרין מבקרים את המללכות כשם שהנביא מבקר את המלך

אך המושג הלכה חובקת את כל המציאות, כי גם מלחמת רשות קשורה להלכה, בכל דבר יש שאלה של הלכה, דהיינו איך צריכים ללכת בחיים

אין רפורמה, הכל בנוי על פי יסודות שנתן ה' למשה מסיני, רק הדורות אחר כך (כפי שאתה מציין) רק למדו להקיש וללמוד איך להבין את המציאות על פי יסודות אלו, אז אין חידושים, רק שהתורה מקבלת ביטויים חדשים על פי המציאות, דהיינו שמוציאה מהקיים את מה שאמת וניתן כבר בעיקרון בסיני, כמו שכתבו אלו שלמעלה ועיין בדבריהן

יש דגשים שונים בדורות שונים, וכך ראוי להיות. יש חידושים שמתחדשים, וכך ראוי להיות. [אני מוסיף כאן את ההסתייגות, שמדובר בחידושים מבחינתנו - כפי שמוסבר יפה כאן - קודם כל דיברתי על עניין האחדות. בנוגע למסורת: - צעירים מעל עשרים]

מצד שני,אם לוקחים ערך מסויים, שמייחסים לו חשיבות [אפילו בצדק], והופכים אותו לחזות הכל, ובתורה משתמשים רק כדי לקשט את הערך הזה בדרשנות, ולא כדי ללמוד ממנה את הערכים שבה, זה בוודאי לא היהדות.

ולגבי האחדות בסוכות - יש במדרש רבה (מועתק מויקיטקסט) "ד"א "פרי עץ הדר" אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים "כפות תמרים" אלו ישראל מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים "וענף עץ עבות" אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה "וערבי נחל" אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים ומה הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו" ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן":"

למעשה האמירה היא-

מכיוון שהיהדות לבשה פנים שונות בתקופות שונות זה אומר שהיא "ממציאה" את עצמה כל פעם מחדש.

הטענה תהיה דומה לאמירה שהעובדה שאישה מסויימת החליפה שלוש שמלות במהלך השבת היא גם החליפה

אישיות.

היהדות- או למעשה, הישראליות, אמנם פשטה ולבשה "שמלות" שונות- הרי התורה וישראל קדמו לעולם,

נשמת ישראל ונשמת התורה אמנם לבשו ובעז"ה ילבשו סגנונות וכיוונים שונים. נכון פעם מרכז העבודה של

עם ישראל היה בית המקדש, אבל לפניו היה המשכן והבמות. אחרי חורבן המקדש מרכז העבודה היה שימור-

לימוד, התבדלות מהתרבויות החיצוניות לנו ותפילה. היום התפקיד הוא לחזור לעצמנו. אבל זה שהחלפנו בגדי

עבודה- לא אומר שהדת עצמה התחלפה. אותם יסודות, אותם עקרונות ולמעשה אפילו אותה עבודה(תפילות כנגד

קרבנות, כל הקורא פרשת התמיד מעלה עליו הכתוב כאילו העלה על המזבח)

נכון- היו תקופות שלבשנו בגדי מלכים, והיו תקופות שלבשנו סחבות- אבל לא התחלף שום דבר.

ולגבי מה שהיא אמרה-

על הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" אומרת הגמרא- "מכאן שכל ישראל ראויין לשבת בסוכה אחת",

הדברים כבר נאמרו לפניה ולפני הרב שאמר את זה.

אינו יכול להיות קדוש מעצם טבעו? ערך השיויון הוא ערך נעלה וקדוש בפני עצמו (ולא סתם ערך זה נכנס לסולם הערכים האוניברסלי).

ועכשיו לשאלתך-

כל עוד התקדמותו של עמ"י מושתתת ממקורות התורה וההלכה, הרי שאין שום בעיה, מדובר בהתחדשות מבוססת ולא המצאה. 

אלא שברגע שזרם  כזה או אחר מחליט ליצור דפוסי הלכה חדשים העומדים בסתירה להלכת ישראל מקדמא דנא הרי שמציאות זו אכן יוצרת בעיה. 

יחי ההבדל. 

החג הוא דבר מקודש ועליון, ויש בו בחינה של שוויון חברתי, אבל זה לא המטרה שלה בדווקא, כי התורה אינה מחפשת להתאמת עם כל מיני "סולם ערכים אוניברסלים" כי היא עצמה קובעת מה היא באמת אמורה להיות, ובוודאי שיש קדושה בשוויון, אבל לא השוויון שמדברים עליה כיום שהיא איננה שוויון אלא אנרכיה ואיבוד ה"אני העצמי"

כתבת: " אבל לא השוויון שמדברים עליה כיום שהיא איננה שוויון אלא אנרכיה ואיבוד ה'אני העצמי' "

למה כוונתך?

היום לוקחים פיל ודג וחמור וקוף ונמר ובוחנים את הערך של כולם יחד על פי כמה טוב עולים באותו העץ...המשל מובן?

כוונתך למציאות בה כל אחד מגיע מנקודת פתיחה שונה והצורך ליצור שיויון מהותי? (העדפה מתקנת, מס פרוגרסיבי וכל זה..)

ככל שזו כוונתך, מה היהדות טוענת בהקשר זה על "השיויון האידיאלי" מבחינתך ואיך זה קשור לסוכה? 

פשוט החברה של היום עושה" שוויון" מדומה שנותנים לכולם אותו דבר ולא מסתכלים על הצרכים שלהם, ויש צורך לתת לכל אחד מה שהוא צריך באמת וזה השוויון האמיתי. מה הקשר לסוכה? לא יודע, אבל כתבת שהחג מביא לשוויון מעמדות, וזה לא נכון, כי היציאה לסוכה איינה כמו הבנות שיצאו למחולות ששאלו בגדים זה מזה בשביל לטשטש הבדלי מעמדות (אבל המשנ הזאת באמת קשה מכמה בחינות ואין כאן המקום להאריך בזה), אבל ביהדות אין "שוויון מעמדות". גוי לא שווה לגר תושב, גר תושב לא שווה לעבד כנעני, עבד כנעני לא שווה לגר, גר לא שווה ליהודי מלידה, ישראלי לא שווה ללוי, לוי לאשווה לכהן, וטשטוש מעמדות זה חורבן העולם, כי השוויון האמיתי זה לספק לקליפה את צרכיו ולפרי את צרכיו ולא להפוך את הכל לפרי כי אז לא יהיה פרי.

על בסיס הבנתי אותך (שאולי טעיתי), מה הקדושה והעליונות בשוויון על פי התורה? השוויון המוחלט כמו שיש בתרבות המערבית היא רק כנגד ה' שכולנו בניו, אבל תו לא, לא במציאות היומיומית שאם כל החלקים של המכונה היו זהים לא היה מכונה, ואם כל התאים היו תאי מח לא היה אדם, אבל זה לא נותן למח להתגאות על הבוהן הימני של הרגל, זה היה הטעות של היטלר ימח שמו וזכרו, וגם באמת צריך להבין את היסוד של כל סוג של מעמדות, כי באמת להבדיל בין עניים לעשירים זה לא דבר אמיתי ולכן יש לעשירים לתת משלהם לעניים כי זה לא הבדל אמיתי באמת, אבל להבדיל בין רב לסתם עם הארץ זה חובה! שהרי עיר שמעמיד עם הארץ כדיין במקום שיש תלמיד חכם כאילו בנה אשרה אצל המזבח.

זה יפה מה שכתבת אבל לצורך כך דרושה הבנה מעמיקה על ההבדלים בין סוגי המעמדות השונים.

בנוסף,בניגוד לטענתך, מתקבל רושם אחר. אומנם לחג הסוכות (בין שאר המסרים הרבים) יש מסר של שיוויון חברתי (לא זוכרת מה המקור לכך, צ"ע) אך בעיני, יש כאן סימליות שעומדת בגדר סימליות בלבד ולא מצליחה לחלחל לתוך המציאות.

כלומר, העובדה של יציאת עם שלם מביתו כדי להתגורר במשך שבעה ימים בסוכת ארעי, נועדה להעביר מסר של שוויון, של צמצום הפערים בין עשיר לעני, בין בעלי בתים מרווחים לחסרי בית. אך מה המשמעות באקט סמלי זה במשך ימים ספורים בשנה, אם למחרת חוזר הסדר החברתי לקדמותו, על הפערים שבתוכו?

א'. אין שוויון בסוכות, יש אחדות, ואחדות זה לא שוויון, מאגדים את הערבה עם האתרוג, אבל מי שיחשוב שהם שווים הוא טועה.

ב'. עשירות ועניות זה דבר חיצוני ולכן יש להשוות אותן על ידי פעולות מעשיות.

ג'. מניין לך שיוצאים מהבית לסוכות בשביל לבטל את הפערים החברתיים? יוצאים לשבת בצילא דמהימנותא של ה' ולהתבטל אליו ולהבין שהכל ממנו ולזכור את הסוכות שה' הושיבנו בצאתנו ממצרים, איפה נכנס השוויון הזה וממתי הוא הוזכר? בחז"ל? בראשונים? באחרונים? במשכילים?

-- ככה רק כמה נקודות, ויריתי אותם, אני בא בשאלה עניינית בלבד, וסליחה אם החטאתי.

אני מודעת לעובדה שחג הסוכות מבטא עניינים רבים ונעלים:

יש לו משמעות של זכרון היסטורי, משמעות אימונית, עניין הארעיות שלנו בעולם ועוד ועוד

בין היתר עולה גם עניין האחדות של עמ"י-ובעניין זה התמקדתי.

אתה יכול לקרוא לזה שיויון או אחדות אבל שתיהם באים יחד-

וכך כתב הרש"ר הירש בפירוש לפס' ל"ט בפרשת אמור בעניין חג הסוכות:

"חג-ה': חוג של חג המקיף את כבוד ה'. 

משום כך חגיגה נחשבת קרבן ציבור-(..)מביאים אותו בהמון חוגג.

נמצאת אומר אין חג אלא ביטול הקיום הנבדל והצטרפות לאומה שהתאספה לאומה בקרבת ה', 

ואין לך רגל , שבו מושג זה בא לידי גילוי ברור יותר מאשר חג האסיף

הוא החג שזמנו "באספכם את תבואת הארץ"-

בו נדרש אדם לבטל את קיומו הנבדל ולהצטרף לאומה שהתאספה עם ה'

והוא נדרש לעשות זאת דוקא באותו זמן שבו הוא קרוב לטפח את קיומו הנבדל". (ההדגשות שלי)

אבל אני חושבת שהרש"ר הירש עונה לי על השאלה בדבריו בפסוק מג לגבי הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסכת":

"סוכה ככל דירת אדם מורכבת משני יסודות :

יש בה סכך שהוא קרוי המגן, ויש בה דפנות המבדילים ומשמשים כגבול...

וההלכה קובעת את החומרים הכשרים לסכך, וכתוצאה מכך הרי הסכך שווה בכל אדם.

כנגד זה הדפנות.. חייבים להיות חזקים במידה מסוימת והם כשרים בכל דרגה של חוזק...ומשמשים גבול מבחינה חברתית.

ונמצא זה הרעיון המתבטא בסוכה:

בני אדם שונים זה מזה בגבולות האזרחיים שבניהם,

אחד מקיף את תחומו אבני שיש וחבירו נאלץ להסתפק בארבעה נסרים...

אך הכל שווים מבחינת ההגנה ממרום, הסכך שווה בכל אדם. 

הדל שבדלים ועתיר הנכסים שניהם כאחד..בשבתם תחת סכך הסוכה הרי הם מודים שה' לבדו יגן עליהם: גם העשיר זקוק לו וגם הדל מסתפק בו".

אם כך עניין השיויון זה לא משהו שהמצאתי, כבר לפני כ-200 שנה, הרש"ר היה מודע לכך אך הסתכל על זה מנקודת ראות שונה. 

יש שווין ויש שוויון, יש את השוויון של כולם מול ה' יתברך שבתכלס גם אתה וגם רבי נחמן מברלס אותו דבר מולו, אבל יש שוויון נבזה ומטופש של התרבות המערבית שכאילו כולם באמת אותו דבר, וזה לא נכון, כי "כשם שפרצופיהם שונים וכו'" אז כך גם צרכיהם ותכונותיהם אינם שווים, אלא שהשוויון הוא שכולם באמת ביחד ומאוחדים, ולא מתוך כאילו שכולם שווים ושאין הבדלים, רק הם בטלים לעומת האמת, זה שאלה של טרמנולוגיה.

אם כבר, בימים הנוראים בא לידי ביטוי יותר עניין השוויון. כי אז מאירה עצם הנשמה.

בראש השנה ממליכים את המלך ובפני המלך כולם שווים.

ביום כיפור מתגלה היחידה שבנפש ששווה בכולם ולכן מתירים להתפלל עם העבריינים וכו..

אבל בסוכות מתחילים לרדת לעולם הגשמי. ואז מתגלים ההבדלים. 4 סוגים שב4 המינים כנגד 4 סוגי יהודים.

ואז החכמה היא להתאחד. ואז ראויים כל ישראל ליישב בסוכה אחת וכו...

המצוות של סוכות מבטאות את האחדות למרות השוני.

ולהוסיף, הרי יש אבעה מינים, לאורך כל החג, ולא נהפכים למין אחד כמו המים והקמח למצה אחת או חמשת העיניים לחמישה עינויים שכולם שווים (לא באמת, הם לא שווים, כי רק על אכילה ושתייה חוטפים כרת).

ובארץ, חוזרים לאט לאט לסוכות.

שים לב שאם פעם זה היה ממש חלק מהפולקלור- פרדסים, סתיו, ילדים הולכים לקטוף תפוזים ותוך כדי מרכיבים "מחנה" וסוכות, בשנים האחרונות ככל שהתרחקנו מהחיבור לטבע, לאדמה ולמסורת הביתית הפשוטה של פעם, גם זה הלך ונעלם.....

בשנים האחרונות ב"ה עמ"י תהליך שך "תשובה טבעית", זה התחיל להערכתי בגוש קטיף, כשעם שלם נחשף למה זה עוצמות של ציבור אלפים ורבבות שמחברים הכל ככה בלהט של אש קודש שכמעט ואי אפשר להכיל אותה מרוב הגודל.. זה יצר בלבולים, ותהיות, ושאלות, ומשברים, אבל גדלנו משם..

לאט לאט עמ"י שב איתנו מחדש ועושה חתיכת תשובת האדמה 

(ייאמר לשבחו של אורי אריאל-שהיה שר השיכון, החקלאות, הבינוי, ומשקיע מלאאאאאן בעבודה יהודית, פיתוח וכו, יחד עם השר שלום ג'רבי..)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.