להרבה עניינים ביהדות יש כמה טעמים ומהויות שאם נתעמק בהם נגלה שהכל משורש אחד ובעצם זו מהות אחת.

בכל אופן, מה שהיא אמרה בהחלט בנוי על המסורת. עניין האחדות נמצא בכל מצוות החג

אז אני רק מתכוון בצורה עניינית, את באמת חושבת שהיהדות ממציאה דברים בכל דור ודור ושהעיקרון הזה נמצא במסורת? איפה בדיוק? אחרי או לפני הגמרא שאומרת שהכל ניתן למשה מסיני כולל מה שתלמיד ותיק עומד לחדש...?

אני רק אומר שודאי שיש הרבה אחדות בתורה, הרי התורה רוצה שנהיה מאוחדים ורק ככה תבוא הגאולה וכו' וכו' וכו', ודאי שהאחדות היא חלק מאוד חשוב בתורה ורואים את זה בכל מקום, מהאספות בני יעקב סביב מיתתו למתן תורה לבניית המקדש לשיבת ציון ובחורבן בית שני ובכל מקום.

רק אמרתי ש"אין חדש תחת השמש", דהיינו שהיהדות איננה ממציאה את עצמה, הכל בנוי על יסודות אשר נחצבו מהררי קודש שניתנו מאת הבורא יתברך שמו בסיני.

מה שקשור אליך זה אליך ומה שקשור אליה זה אליה, אני לגמרי מבולבל במי אומר מה...

בנוגע לעניין המסורת-

לפי הבנתי- הכל היה קיים תמיד. במימד הרוחני. לא הכל היה גלוי.

הקב"ה מסר לנו יחד עם התורה גם את המפתחות כדי שנוכל לגלות מה כבר מסתתר בתוכה.

כל עוד משתמשים במפתחות שהוא נתן, הרי שזו לא המצאה אלא גילוי, חשיפה.

באופן יחסי זה חידוש שהתלמיד הוותיק מחדש, אבל עדיין זה ניתן למשה מסיני כי זה היה קיים שם כל הזמן.

היהדות לא ממציאה את עצמה. לקב"ה יש תוכניות בעולם והוא נותן לנו לגלות בכל דור מה שמתאים ונחוץ באותו דור.

(מסתבר שבהודעה המקורית שלך לא בדיוק הבנתי מי אומר מה)

רק בעיה אחת, אין מצווה להקים מדינה, יש מצווה להמליך מלך ולכבוש את כל אדמת ישראל וליישב אותה ולהקים סנהדרין ולבנות מקדש, מדינה לא שמענו....

אבל אין מצווה להקים את הכוי שהקימו כאן בארץ הקודש. ומצטער על שאני שוב חולק, אבל הסנהדרין הוא בחינת "בג"ץ" (להבדיל אלף אלפי ורבי רבבות הבדלים) והוא קובע את כל הכללים וכל ההסדרים מהקטן לגדול ועל פיו המלך וכל העם והביוקרטיה והכל נוהג.

אך גם לקרוא ל"הקמת מדינה" (עבר למה שפטרתי) מצווה, זה דורש את השאלה איפה נאמר המצווה הזאת? איפה היא כתובה בתורה ומי מונה אותה ואיפה חז"ל מדברים עליה? ודאי שיש צורך לכל מה שאמרת, וכי לדוד המלך לא היה מדינה מסודרת? אבל זה ברור, וזה לא בגדר "מצווה" אלא "הכשר מצווה" או משהו כזה.

הכוי (אהבתי את הביטוי...) שהקימו כאן בארץ הקודש הוא רק ההתחלה. אתחלתא וכאלה. ברור שזה לא האידיאל אבל זה עדיף בהרבה על שלטון גויים שעושים מה שבא להם.

ואני לא יודע מאיפה שמעת דברים כאלה שהסנהדרין קובעים את כל הכללים ואת כל ההסדרים. התפקיד שלהם הוא לשפוט בדינים לאומיים ולתקן תקנות. לא לנהל את המערכות הבירוקרטיות ובטח שלא להחליט מה המלך צריך לעשות. בוודאי שכולם חייבים להקשיב להם כי הם פוסקי ההלכה הסופיים, אבל הם פותחים את הפה רק כשיש סיבה הלכתית כלשהי (או מקרים מיוחדים שצריך מהם אישור - לצאת למלחמת הרשות למשל), הם לא אחראים לנהל שום דבר.

וזה לא משנה לענייננו אם הקמת מדינה היא מצווה (לענ"ד זו תוצאה ישירה מאוד של "שום תשים עליך מלך" אבל לא משנה כרגע) או לא, העניין הוא שזו לא המצאה חדשה כי זה מתחייב מכוח התורה. זה מה שאני מנסה להגיד.

אני לא מסכים איתך, ולא רק מפני ה"שום תשים עליך מלך" שעו לא שמעתי פרשנות וכל שכן עה הלכתית שתגיד דבר כזה משם, אבל גם על הסנהדרין, תפקידה לא להחליט מה המלך עושה, אבל תמיד להוות הבקרה על הכל שהוא נעשה על פי ההלכה, שההכלה נכנסת בכל דבר, ואם לסנהדרין לא נח דבר מסויים שהמלך או ה"מדינה" (שודאי לא תהיה כמו שיש היום ולכן אני לא אוהב להגיד שיהיה מדינה לעתיד לבוא אם כי יכול להיות מאוד שיהיו הרבה דברים דומים), יש להם כח וסמכות עליונה, אין מה לעשות, הסנהדרין מבקרים את המללכות כשם שהנביא מבקר את המלך

אך המושג הלכה חובקת את כל המציאות, כי גם מלחמת רשות קשורה להלכה, בכל דבר יש שאלה של הלכה, דהיינו איך צריכים ללכת בחיים

אין רפורמה, הכל בנוי על פי יסודות שנתן ה' למשה מסיני, רק הדורות אחר כך (כפי שאתה מציין) רק למדו להקיש וללמוד איך להבין את המציאות על פי יסודות אלו, אז אין חידושים, רק שהתורה מקבלת ביטויים חדשים על פי המציאות, דהיינו שמוציאה מהקיים את מה שאמת וניתן כבר בעיקרון בסיני, כמו שכתבו אלו שלמעלה ועיין בדבריהן

יש דגשים שונים בדורות שונים, וכך ראוי להיות. יש חידושים שמתחדשים, וכך ראוי להיות. [אני מוסיף כאן את ההסתייגות, שמדובר בחידושים מבחינתנו - כפי שמוסבר יפה כאן - קודם כל דיברתי על עניין האחדות. בנוגע למסורת: - צעירים מעל עשרים]

מצד שני,אם לוקחים ערך מסויים, שמייחסים לו חשיבות [אפילו בצדק], והופכים אותו לחזות הכל, ובתורה משתמשים רק כדי לקשט את הערך הזה בדרשנות, ולא כדי ללמוד ממנה את הערכים שבה, זה בוודאי לא היהדות.

ולגבי האחדות בסוכות - יש במדרש רבה (מועתק מויקיטקסט) "ד"א "פרי עץ הדר" אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים "כפות תמרים" אלו ישראל מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים "וענף עץ עבות" אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה "וערבי נחל" אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים ומה הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו" ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן":"

למעשה האמירה היא-

מכיוון שהיהדות לבשה פנים שונות בתקופות שונות זה אומר שהיא "ממציאה" את עצמה כל פעם מחדש.

הטענה תהיה דומה לאמירה שהעובדה שאישה מסויימת החליפה שלוש שמלות במהלך השבת היא גם החליפה

אישיות.

היהדות- או למעשה, הישראליות, אמנם פשטה ולבשה "שמלות" שונות- הרי התורה וישראל קדמו לעולם,

נשמת ישראל ונשמת התורה אמנם לבשו ובעז"ה ילבשו סגנונות וכיוונים שונים. נכון פעם מרכז העבודה של

עם ישראל היה בית המקדש, אבל לפניו היה המשכן והבמות. אחרי חורבן המקדש מרכז העבודה היה שימור-

לימוד, התבדלות מהתרבויות החיצוניות לנו ותפילה. היום התפקיד הוא לחזור לעצמנו. אבל זה שהחלפנו בגדי

עבודה- לא אומר שהדת עצמה התחלפה. אותם יסודות, אותם עקרונות ולמעשה אפילו אותה עבודה(תפילות כנגד

קרבנות, כל הקורא פרשת התמיד מעלה עליו הכתוב כאילו העלה על המזבח)

נכון- היו תקופות שלבשנו בגדי מלכים, והיו תקופות שלבשנו סחבות- אבל לא התחלף שום דבר.

ולגבי מה שהיא אמרה-

על הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" אומרת הגמרא- "מכאן שכל ישראל ראויין לשבת בסוכה אחת",

הדברים כבר נאמרו לפניה ולפני הרב שאמר את זה.

אינו יכול להיות קדוש מעצם טבעו? ערך השיויון הוא ערך נעלה וקדוש בפני עצמו (ולא סתם ערך זה נכנס לסולם הערכים האוניברסלי).

ועכשיו לשאלתך-

כל עוד התקדמותו של עמ"י מושתתת ממקורות התורה וההלכה, הרי שאין שום בעיה, מדובר בהתחדשות מבוססת ולא המצאה. 

אלא שברגע שזרם  כזה או אחר מחליט ליצור דפוסי הלכה חדשים העומדים בסתירה להלכת ישראל מקדמא דנא הרי שמציאות זו אכן יוצרת בעיה. 

יחי ההבדל. 

החג הוא דבר מקודש ועליון, ויש בו בחינה של שוויון חברתי, אבל זה לא המטרה שלה בדווקא, כי התורה אינה מחפשת להתאמת עם כל מיני "סולם ערכים אוניברסלים" כי היא עצמה קובעת מה היא באמת אמורה להיות, ובוודאי שיש קדושה בשוויון, אבל לא השוויון שמדברים עליה כיום שהיא איננה שוויון אלא אנרכיה ואיבוד ה"אני העצמי"

כתבת: " אבל לא השוויון שמדברים עליה כיום שהיא איננה שוויון אלא אנרכיה ואיבוד ה'אני העצמי' "

למה כוונתך?

היום לוקחים פיל ודג וחמור וקוף ונמר ובוחנים את הערך של כולם יחד על פי כמה טוב עולים באותו העץ...המשל מובן?

כוונתך למציאות בה כל אחד מגיע מנקודת פתיחה שונה והצורך ליצור שיויון מהותי? (העדפה מתקנת, מס פרוגרסיבי וכל זה..)

ככל שזו כוונתך, מה היהדות טוענת בהקשר זה על "השיויון האידיאלי" מבחינתך ואיך זה קשור לסוכה? 

פשוט החברה של היום עושה" שוויון" מדומה שנותנים לכולם אותו דבר ולא מסתכלים על הצרכים שלהם, ויש צורך לתת לכל אחד מה שהוא צריך באמת וזה השוויון האמיתי. מה הקשר לסוכה? לא יודע, אבל כתבת שהחג מביא לשוויון מעמדות, וזה לא נכון, כי היציאה לסוכה איינה כמו הבנות שיצאו למחולות ששאלו בגדים זה מזה בשביל לטשטש הבדלי מעמדות (אבל המשנ הזאת באמת קשה מכמה בחינות ואין כאן המקום להאריך בזה), אבל ביהדות אין "שוויון מעמדות". גוי לא שווה לגר תושב, גר תושב לא שווה לעבד כנעני, עבד כנעני לא שווה לגר, גר לא שווה ליהודי מלידה, ישראלי לא שווה ללוי, לוי לאשווה לכהן, וטשטוש מעמדות זה חורבן העולם, כי השוויון האמיתי זה לספק לקליפה את צרכיו ולפרי את צרכיו ולא להפוך את הכל לפרי כי אז לא יהיה פרי.

על בסיס הבנתי אותך (שאולי טעיתי), מה הקדושה והעליונות בשוויון על פי התורה? השוויון המוחלט כמו שיש בתרבות המערבית היא רק כנגד ה' שכולנו בניו, אבל תו לא, לא במציאות היומיומית שאם כל החלקים של המכונה היו זהים לא היה מכונה, ואם כל התאים היו תאי מח לא היה אדם, אבל זה לא נותן למח להתגאות על הבוהן הימני של הרגל, זה היה הטעות של היטלר ימח שמו וזכרו, וגם באמת צריך להבין את היסוד של כל סוג של מעמדות, כי באמת להבדיל בין עניים לעשירים זה לא דבר אמיתי ולכן יש לעשירים לתת משלהם לעניים כי זה לא הבדל אמיתי באמת, אבל להבדיל בין רב לסתם עם הארץ זה חובה! שהרי עיר שמעמיד עם הארץ כדיין במקום שיש תלמיד חכם כאילו בנה אשרה אצל המזבח.

זה יפה מה שכתבת אבל לצורך כך דרושה הבנה מעמיקה על ההבדלים בין סוגי המעמדות השונים.

בנוסף,בניגוד לטענתך, מתקבל רושם אחר. אומנם לחג הסוכות (בין שאר המסרים הרבים) יש מסר של שיוויון חברתי (לא זוכרת מה המקור לכך, צ"ע) אך בעיני, יש כאן סימליות שעומדת בגדר סימליות בלבד ולא מצליחה לחלחל לתוך המציאות.

כלומר, העובדה של יציאת עם שלם מביתו כדי להתגורר במשך שבעה ימים בסוכת ארעי, נועדה להעביר מסר של שוויון, של צמצום הפערים בין עשיר לעני, בין בעלי בתים מרווחים לחסרי בית. אך מה המשמעות באקט סמלי זה במשך ימים ספורים בשנה, אם למחרת חוזר הסדר החברתי לקדמותו, על הפערים שבתוכו?

א'. אין שוויון בסוכות, יש אחדות, ואחדות זה לא שוויון, מאגדים את הערבה עם האתרוג, אבל מי שיחשוב שהם שווים הוא טועה.

ב'. עשירות ועניות זה דבר חיצוני ולכן יש להשוות אותן על ידי פעולות מעשיות.

ג'. מניין לך שיוצאים מהבית לסוכות בשביל לבטל את הפערים החברתיים? יוצאים לשבת בצילא דמהימנותא של ה' ולהתבטל אליו ולהבין שהכל ממנו ולזכור את הסוכות שה' הושיבנו בצאתנו ממצרים, איפה נכנס השוויון הזה וממתי הוא הוזכר? בחז"ל? בראשונים? באחרונים? במשכילים?

-- ככה רק כמה נקודות, ויריתי אותם, אני בא בשאלה עניינית בלבד, וסליחה אם החטאתי.

אני מודעת לעובדה שחג הסוכות מבטא עניינים רבים ונעלים:

יש לו משמעות של זכרון היסטורי, משמעות אימונית, עניין הארעיות שלנו בעולם ועוד ועוד

בין היתר עולה גם עניין האחדות של עמ"י-ובעניין זה התמקדתי.

אתה יכול לקרוא לזה שיויון או אחדות אבל שתיהם באים יחד-

וכך כתב הרש"ר הירש בפירוש לפס' ל"ט בפרשת אמור בעניין חג הסוכות:

"חג-ה': חוג של חג המקיף את כבוד ה'. 

משום כך חגיגה נחשבת קרבן ציבור-(..)מביאים אותו בהמון חוגג.

נמצאת אומר אין חג אלא ביטול הקיום הנבדל והצטרפות לאומה שהתאספה לאומה בקרבת ה', 

ואין לך רגל , שבו מושג זה בא לידי גילוי ברור יותר מאשר חג האסיף

הוא החג שזמנו "באספכם את תבואת הארץ"-

בו נדרש אדם לבטל את קיומו הנבדל ולהצטרף לאומה שהתאספה עם ה'

והוא נדרש לעשות זאת דוקא באותו זמן שבו הוא קרוב לטפח את קיומו הנבדל". (ההדגשות שלי)

אבל אני חושבת שהרש"ר הירש עונה לי על השאלה בדבריו בפסוק מג לגבי הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסכת":

"סוכה ככל דירת אדם מורכבת משני יסודות :

יש בה סכך שהוא קרוי המגן, ויש בה דפנות המבדילים ומשמשים כגבול...

וההלכה קובעת את החומרים הכשרים לסכך, וכתוצאה מכך הרי הסכך שווה בכל אדם.

כנגד זה הדפנות.. חייבים להיות חזקים במידה מסוימת והם כשרים בכל דרגה של חוזק...ומשמשים גבול מבחינה חברתית.

ונמצא זה הרעיון המתבטא בסוכה:

בני אדם שונים זה מזה בגבולות האזרחיים שבניהם,

אחד מקיף את תחומו אבני שיש וחבירו נאלץ להסתפק בארבעה נסרים...

אך הכל שווים מבחינת ההגנה ממרום, הסכך שווה בכל אדם. 

הדל שבדלים ועתיר הנכסים שניהם כאחד..בשבתם תחת סכך הסוכה הרי הם מודים שה' לבדו יגן עליהם: גם העשיר זקוק לו וגם הדל מסתפק בו".

אם כך עניין השיויון זה לא משהו שהמצאתי, כבר לפני כ-200 שנה, הרש"ר היה מודע לכך אך הסתכל על זה מנקודת ראות שונה. 

יש שווין ויש שוויון, יש את השוויון של כולם מול ה' יתברך שבתכלס גם אתה וגם רבי נחמן מברלס אותו דבר מולו, אבל יש שוויון נבזה ומטופש של התרבות המערבית שכאילו כולם באמת אותו דבר, וזה לא נכון, כי "כשם שפרצופיהם שונים וכו'" אז כך גם צרכיהם ותכונותיהם אינם שווים, אלא שהשוויון הוא שכולם באמת ביחד ומאוחדים, ולא מתוך כאילו שכולם שווים ושאין הבדלים, רק הם בטלים לעומת האמת, זה שאלה של טרמנולוגיה.

אם כבר, בימים הנוראים בא לידי ביטוי יותר עניין השוויון. כי אז מאירה עצם הנשמה.

בראש השנה ממליכים את המלך ובפני המלך כולם שווים.

ביום כיפור מתגלה היחידה שבנפש ששווה בכולם ולכן מתירים להתפלל עם העבריינים וכו..

אבל בסוכות מתחילים לרדת לעולם הגשמי. ואז מתגלים ההבדלים. 4 סוגים שב4 המינים כנגד 4 סוגי יהודים.

ואז החכמה היא להתאחד. ואז ראויים כל ישראל ליישב בסוכה אחת וכו...

המצוות של סוכות מבטאות את האחדות למרות השוני.

ולהוסיף, הרי יש אבעה מינים, לאורך כל החג, ולא נהפכים למין אחד כמו המים והקמח למצה אחת או חמשת העיניים לחמישה עינויים שכולם שווים (לא באמת, הם לא שווים, כי רק על אכילה ושתייה חוטפים כרת).

ובארץ, חוזרים לאט לאט לסוכות.

שים לב שאם פעם זה היה ממש חלק מהפולקלור- פרדסים, סתיו, ילדים הולכים לקטוף תפוזים ותוך כדי מרכיבים "מחנה" וסוכות, בשנים האחרונות ככל שהתרחקנו מהחיבור לטבע, לאדמה ולמסורת הביתית הפשוטה של פעם, גם זה הלך ונעלם.....

בשנים האחרונות ב"ה עמ"י תהליך שך "תשובה טבעית", זה התחיל להערכתי בגוש קטיף, כשעם שלם נחשף למה זה עוצמות של ציבור אלפים ורבבות שמחברים הכל ככה בלהט של אש קודש שכמעט ואי אפשר להכיל אותה מרוב הגודל.. זה יצר בלבולים, ותהיות, ושאלות, ומשברים, אבל גדלנו משם..

לאט לאט עמ"י שב איתנו מחדש ועושה חתיכת תשובת האדמה 

(ייאמר לשבחו של אורי אריאל-שהיה שר השיכון, החקלאות, הבינוי, ומשקיע מלאאאאאן בעבודה יהודית, פיתוח וכו, יחד עם השר שלום ג'רבי..)

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.