נתחיל בזה שאם זה מישהו שאתה מכיר אז התשובות שלי לא רלוונטיות.
לדבר בטלפון...לא בטוחה. מעדיפה להתכתב או אם זה חשוב לענות ולדבר בשקט ומהר. (להתחיל מ"אני על טרמפ". זה בדר"כ מצמצם את השיחה לכמה שניות)
לאכול בטרמפ? וואו... לא. אלא אם אתה אומר לנהג "יש לי במבה! בא לך?" והוא רוצה גם. חוץ מזה זה נראה לי קצת לא בסדר.
לבקש רשות- באיזה מובן ועל מה?

הטרמפיסט שלך נשמע אדם שלא ממש מקפיד על לכבד את מי שעוזר לו (וסליחה אבל מה שהוא עשה קצת מגעיל) אבל מכאן ועד לא לעזור לטרמפיסטים? בתור טרמפיסטית, בבקשה שזאת לא תהיה המסקנה שלך

ובין שירים/דיבורים שלא מפריעים לנהיגה לבין כאלו שמפריעים?

אם קשה לך המצווה הזו אל תעשה אותה בכח 

אם תכניס לביתך אורחים (כי הם מלכלים את הבית ומדברים) וכו'

והמקרה שהבאת באמת דומה יותר לטרמפ. ואז באמת התפקיד של בעה"ב הוא לגרום לאורח להרגיש כמה שיותר "בבית". כמובן בגבולות הנורמלי...

כל הכבוד לך! אבל זה לא הסטנדרט.

היו לי המון המקרים שהעלה אותי מישהו טרמפ ובאמצע הנסיעה פתאום התחיל לעשן ולא היה נעים לי לבקש ממנו להפסיק, אבל בד"כ הוא שם לב שזה לא נעים לי (אין לי מושג איך הוא ראה. אבל מסתבר ששידרתי את זה איכשהו...) וכיבה.

תשומת לב.

[כמו התעסקות עם הידיים, כסיסת צפרניים וכדו'].

א. חינוך לנימוסים

ב. חינוך להתחשבות ולא רק "מגיע לי"

יש אנשים נפלאים, שיודעים להתחשב, יודעים שלא הכל מגיע להם, אכפתיים ונדיבים וכו' - אבל לא לימדו אותם מה מפריע לאנשים ומה נחשב "לא מנומס". נימוסים זה עניין של מוסכמות. בגלל שרוב האנשים חושבים שדבר מסוים הוא מגעיל \ דוחה \ לא ראוי, אז נהיה לא מנומס לעשות אותו. חינוך לנימוסים זה כמו תיאוריה בנהיגה - לומדים רשימת כללים של מה מנומס ומה לא.

אבל חינוך להתחשבות זה דבר שונה לגמרי. זו כבר עבודת המידות. כדי לגרום לבן-אדם להפנים שלא הכל מגיע לו והוא צריך להתחשב באחרים, צריך לעבוד קשה מאוד. לא מספיק לתת לו כמה טקסטים לקרוא על מה מותר ומה אסור לעשות. יש דבר רקוב מאוד בתרבות המערבית (אפשר לראות את זה בעיקר אצל אמריקאים ותלאביבים. אוף זה ממש בעייתי שאני מכליל אבל מה לעשות שזה באמת האופי הכללי. וברור שתמיד יש יוצאי דופן. אז בבקשה אל תיקחו את זה אישי) - שמחנכים אנשים לנימוסים, אבל לא מחנכים להתחשבות ולעבודת המידות. והתוצר הסופי הוא אדם מנומס להפליא שיחייך אליך ויהיה מאוד "נדיב", אבל ברגע שאתה כבר לא יכול לדעת עד כמה הוא נדיב (מתן בסתר לדוגמה), הוא מפסיק להיות נדיב ומנסה להשיג לעצמו כמה שיותר (כמו הבדיחה על החסידים שישבו בטיש ונשארה חתיכה אחרונה של קיגל, ואז היתה הפסקת חשמל ומישהו צעק "אאוץ'!" וכשהאור נדלק בחזרה ראו את היד של הרב'ה בתוך הצלחת של הקיגל ועשרים מזלגות תקועים בה...). וזה ממש דוחה אותי כי זו צביעות. אחד בפה ואחד בלב. בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו (הקצנתי, אבל זה הפסוק שעלה לי)

הישראלים בד"כ מחנכים לדוגריות וישירות. אם אתה לא מעניין מישהו והוא לא רוצה להיות נדיב כלפיך, אז הוא יגיד לך שהוא לא רוצה לתת לך כלום. ואם הוא רוצה להשיג משהו בכל מחיר, אז הוא יצעק וידחף אחרים כדי לקבל את מבוקשו (בניגוד לאמריקאי שיחכה ב"סבלנות" וברגע שיכבה האור הוא יעקוף את כולם חופשי). זו ה"חוצפה" הישראלית. ואני מאוד אוהב אותה, כי בצורה הזאת אתה רואה מולך את האדם ולא את הדמות שלו בהצגה.

בקיצור, לכולם יש מה לעבוד על המידות. אבל בעזרת נימוסים רק מתרחקים מההבנה האמיתית שלא הכל מגיע לי, כי לומדים רק את הזיוף של התובנה הזו וחושבים שזה המקור.

יצא לי נאום שלם אבל אני מקווה שהבנת מה בתכל'ס ניסיתי להגיד.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת