ב. יש גמרא בכתובות, שאישה שטווה חוט בשוק בין רגליה עוברת על דת יהודית. וזה מסתמא יותר קל ממכנסיים...

למכנסיים יש חלופה - חצאית.

מקור:

כתובות עב, ב.

יש מקומות שחכמים מוחים על כל מיני מכשלות, גם בצניעות.

נכון שמאז נפרצו התחומים לאין ערוך ואנחנו הרבה יותר קטנים, אבל גם אז לא הייתה אוטופיה.

בין אדם למקום

כל תחום העריות הוא בין אדם למקום. מה שממקם את כל הפרופורציות מחדש.

יש נשים וגברים עם דיני צניעות אך חוסר צניעות אינו כמו לגנוב אלא במישור שבין אדם לבוראו.

רש"י מסכת קידושין דף מ: רע לשמים ואינו רע לבריות. מגלה עריות מבזה מועדים אוכל חלב

כמובן שלעבירות אלו יש פוטנציאל רחב להגיע למישור של בין אדם לחבירו אך בצורה פשוטה זה לא נמצא שם.

ב"מכשלות" התכוונתי לכישלונות, כשלים, תופעות רעות. ולא הכשלה במובן של "לפני עיוור".

סליחה על אי-הבהירות.

וערכתי כי כתבתי משהו אחר שמסתבר שהוא לא נכון הסטורית

שמות כ,כג (ורש"י שם).

כי העניין שם הוא ביחס למזבח, אבל רואים ששייך חוסר צניעות בהבלטת הפסיעות, גם בגוף מכוסה במכנסיים.

שלמטה, מה שמכסה הוא רק המכנסיים, ולכן רש"י מזכיר אותם.

רש"י:

אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה 

מדרש מכילתא:

ר' ישמעאל אומר: 

 והלא כבר נאמר ועשה להם מכנסי בד ומה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו?

 שלא ילך פסיעה גסה אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל.

אשר לא תגלה ערותך עליו, עליו אי אתה פוסע פסיעה גסה, אבל אתה פוסע פסיעה גסה בהיכל ובקדש הקדשים.

שהיה בדין, ומה מזבח הקל אסור לפסוע בו פסיעה [גסה], ההיכל וקדש הקדשים החמורים דין הוא שאסור לפסוע פסיעה גסה בהן (לפי שהן חמורין )- תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו, בו אי אתה פוסע פסיעה יתירה, אבל אתה פוסע פסיעה יתירה בהיכל ובקדש הקדשים.

יש פה שני עניינים

1. לכאורה פסיעה גסה לא תלויה במכנס.

אפשר לפסוע פסיעה גסה עם מכנס ואפשר בלי ללא קשר!

2. רק על המזבח צריך מכנסיים וחשש לפסיעה גסה לפי רבי ישמעאל? מעניין אם מדובר במחלוקת כי אז באמת יש נפקא מינה לדיני צניעות...

עדיין, בהחלט אפשר להסביר את זה, שזה קרוב לגילוי ערווה, כי מכנסיים לבד זה לא כיסוי מספיק.

אם הם היו כיסוי מספיק גם בלעדי כותונת, הם היו צריכים להיות כיסוי מספיק בהרחבת פסיעות כשהכתונת לא מכסה.

[אולי אפשר להבין את זה גם באופן אחר, איני בטוח].

אחד מצד גילוי ערווה ואחד מצד פסיעה גסה

אלו שני דברים שונים וזו המחלוקת בין רבי ישמעאל לת"ק כנראה

התורה לא קבעה מה הוא לבוש אופייני לנשים.
זה דבר שנשים צריכות לקבוע ואם במזרח נשים הלכו עם מכנסיים במשך אלפי שנים, אי אפשר לקבוע לפתע פתאום שזה אופייני לגברים.

חוץ מזה, תסתכלי בשולחן ערוך ותראי אם יש הלכה "לא לראות  את צורת הרגל"

אין שום דבר כזה זו סתם שטות.

מותר לראות "את צורת הרגל".

זו לא סיבה להתעצבן...

כבר רגילים.

העניין הוא שאתה מבין מה זאת הלכה.

באופן כללי, הרבה פעמים יש מחלוקות , וכשיש מחלוקות זה לא אומר שכולם צודקים.

יש הכרעה וההכרעה אומרת "מי שהיתה לו דעה אחרת - טועה".

זה תפקידו של השולחן ערוך, לקבוע הלכה.

הוא עשה את זה מצויין והוא לא זקוק לעזרתך.

במקום לנסות להוכיח שאם אתה מפסיד בויכוח זה אומר שאתה צודק, תלמד את הנושא לפני שתמהר להגיב עליו.

והוא כתב את שולחן ערוך ה'ב בשביל מי שאינו בקי בכל הש''ס. כל עוד אין גמרא סותרת אין סיבה שההלכה לא תהיה כך

אבל בגלל שאיננו בקיאים יש לנו ספרים כמו רמב''ם (עיין בהקדמה שבה הוא מפרט מדוע הוא כתב את משנה תורה!!! הוא כותב בפירוש שזה בשביל שהאדם לא יצטרך לעיין בכל המקורות ההלכתיים בשביל לפסוק!!) שו''ע וכדומה

שבמקום שכל אהבל , יתחיל להפוך דפים בגמרא כדי לחפש הלכה על טלטול צנצנות בשבת, ישנם ספרי הלכה , שמאפשרים לנו להציץ אל הלך המחשבה של גאוני עולם מופלאים כמו הבית יוסף, כמו הרמ"א , כמו ראב"יה והשדי חמד ואז אנחנו יכולים להעזר בחוכמה העמוקה שלהם ובידע העצום והמקיף שלהם בכל הספרות היהודית.

קודם כל, הלכות צניעות נובעות מ'קדושים תהיו'. אם הן היו נובעות מ'טפח באישה' לא הייתה צניעות לגבר, וכן דינים רבים היו נעלמים.

לגבי מכנסיים, האיסורים הם כמו שכתבת 'לא ילבש' (ועל מכנסי נשים יש מח') ואיסורי צניעות נוספים (כדוגמת צמוד והפסיעה).

א. מי אמר שיש שוני? באמת אין. אם החולצה צמודה מדי היא אסורה (כנ"ל) בדיוק כמו מכנסיים.

ב. האיסור הוא לא רק הפסיעה עצמה (ואני חושב שהביאו לך מקורות, אין לי כח לקרוא את כל התגובות..) הוא מדיני צניעות נוספים. למשל, איסור צניעות בבגד צמוד. בעבר לא היו כאלו, לכן לא דנו בהם.

מיותר לפרט יותר כאן, יהיה קצר יותר ללמוד את פניני הלכה על הלכות צניעות או ספרים אחרים. לכתוב הכל יהיה ארוך מדי בשבילי.

בתקווה לכוון לאמת.

(נ.ב. לא להביא פסקי אחרונים? את בעצמך הבאת. ואיך את רוצה שנפסוק הלכה בלי האחרונים?)

אבל הנחת הנחות יסוד מוטעות לגביה. שאלת גם שאלה רטורית "עד כאן אני צודקת?" - על זה עניתי, לעניות דעתי לא בדיוק.

א. אם היית יודעת מה כתוב בפניני הלכה לא היית בטוחה ב"קדושים תהיו זו אולי הסיבה, מטפח באישה נובעות ההלכות." וכמו שכתבתי, אם זה היה נכון, לגבר לא היו הלכות צניעות, וכן הלכות רבות היו נעלמות (כמו אולי מכנסיים לאישה

ב. בגדים צמודים באמת לא היו, לא הייתה אפשרות טכנית כזאת. לכן חז"ל לא כ"כ נגעו בנושא.

"לא צנועים בשלל אופנים אחרים." - מה הקשר? זה לא מה שכתבתי.

אני חושב שאת מחפשת את הויכוח או את ה"צודקת", פחות דעות אחרים. הכתיבה שלך מוכיחה את זה.

לכן כדאי שאפרוש כאן.

שאין מקור חז''לי מפורש בעניין היא שפשוט לא הייתה מציאות כזו. עכשיו נתחיל לפי הסדר:

המקור של הלכות צניעות הוא לא מטפח באשה ערווה (שבמקורו נאמר לגבי הלכות ק''ש), זהו אולי פרט בהלכות צניעות ('אולי' כי למעשה זה אפילו לא נפסק להלכה לצניעות אלא רק לקריאת שמע, לגבי צניעות נפסק שאפילו 'אצבע קטנה כמקום התורף'). המקור הוא שילוב של לאו מדאורייתא של 'לפני עיור' (להכשיל בעבירה בין השאר) + לאו מהתורה של הרהור עבירה מ'לא תתורו' או מ'לא תקרבו לגלות ערווה' (להרחבה - כמה הארות, לא כ"כ מדויק).

לאור הנ''ל, בהנחה שבלבישת בגד שגורם להרהור עבירה יש איסור ובהנחה שמכנסיים גורמות להרהור (דבר שמן הסתם משתנה מאדם לאדם ומחברה לחברה) - הרי לך איסור ללבוש מכנסיים.

א- גם חולצה צמודה היא בעייתית, העניין הוא שמכנסים בד''כ צמודים ('אלדין' וכדו' הם חריגים) בניגוד לחולצה (לפחות בציבור שלנו).

ב- ראיתי שהפוסקים משתמשים במונח 'חיתוך איברים'. המקור שלו כמדומני מדברי רש''י שמפרש ש'גלימה' היא כזו שלא רואים בה חיתוך איברים (צורת איברים מעבר לבד), במקום אחר נאמר על ר' יהודה שהוא צנוע כי הוא לובש גלימה, מזה למדו שחיתוך איברים הוא גדר בצניעות.

אגב, נקודה מעניינת בהקשר הזה - אמנם קשה למצוא הסבר משכנע לאיסור מכנסיים לבנות, אבל לבנים לעומת זאת יש גמרא מפורשת שאוסרת מכנסים (משום חיכוך וחשש להוצאת זרע לבטלה) והרמ''א אף פוסק אותה להלכה.

[במסכת נדה דף יג ע''ב: "אמר רב פפא: שמע מינה - מכנסים אסורים" וכתב הריטב''א שם "ועכשיו נהגו קולא בדבר הזה בכל הארץ הזאת, ואין לי על מה שנסמוך"]

לא אמרתי שוודאי שחז''ל היו אוסרים אלא שזה היה פשיטא להם ולכן לא כתבו זאת במפורש - ייתכן שאם הייתה מציאות כזו בזמנם היה לנו מקור מפורש להיתר. סה''כ כתבתי למה אין מקור - לכאן ולכאן.

אבל עכשיו אומר שלהערכתי כן - חז''ל מן הסתם היו אוסרים מכנסיים, הם חייבו גדרי צניעות אפילו מופלגים יותר כמו רדיד (שאל בלשוננו) וסבכה (כיסוי ראש תחתון מתחת לכיסוי הראש - כלומר שני כיסויים חוץ מהרדיד). ועוד גדרי צניעות שמופיעים בחז''ל ובעיניך הם המצאות מופרכות.

חז"ל לא הכירו אבל זה מאוד חשוב.....

רק יש הבדל בינך ובינם.

אתה מסתכל על הגמרא וקופץ ומתלהב "יש צניעות באוכל, יש צניעות בסנדלים, יש צניעות בהליכה"

הפוסק מסתכל על אותו קטע ואומר "שטויות, שטויות, שטויות, חסר משמעות, מפוקפק, מוטל בספק"

הוא חושב על הפוסקים שקדמו לו ושואל את עצמו מתי מי מהם אי פעם התייחס לקטע הזה.

זו הצרה הגדולה בעידן המודרני הזה של היום, כל אחד שיש לו מנוע חיפוש , בטוח שהוא כבר מבין כל דבר.

כאן הבעיה, ידע טקסטואלי , הצריך פעם כשרונות גדולים. אלו שידעו בעל פה את הסדרים, וזכרו את המקורות ואת התוספתות, היו אנשים נבונים מספיק לדעת מה כאן מהותי ומה כאן קישקוש.

היום ידע טקסטואלי, הוא דבר שיש לילדים בכיתה ב.

הם גם מסתדרים עם גוגל ועם ויקיטקסט.

ההבנה האמיתית נובעת מלימוד הדרגתי, רב תחומי, שהולך ומעמיק רמה אחרי רמה , עד שהוא מגיע ליכולת להסקת מסקנות מתוך טקסט.

הסקת מסקנות היא בדיוק לא "העתק והדבק" שזו הטכניקה החביבה על אנשים כמוך.

בקיצור, פעם היה צריך לאסוף ידע ותוך כדי מלאכת האיסוף המפרכת, הרבה היה מסתנן מעצמו.

היום את האיסוף עושה המחשב, מה שנשאר לאדם זה לסנן. 

רבות מחשבות.

עכשיו, גם אתה יודע.

אם אתה עושה העתק והדבק מתוך מסכת "דרך ארץ" ואומר "הבאתי הלכה" , סימן שאתה לא מבין מה זה הלכה.

בוא תעשה ניסוי , תיקח איזה שו"ת מכובד, נגיד את "אגרות משה" או "בית יוסף" ותעשה עליו חיפוש טקסטואלי ותראה איפה אותו פוסק , פסק הלכה מתוך מסכת "דרך ארץ"

אתה כל כך אוהב את זה, אתה חושב שככה זה מתבצע נכון, אז בבקשה תבדוק את עצמך.

בדיוק התווכחתי עם חבר מתי צריך לברך על נטילת ידיים כאשר נוטלים.

לפני או אחרי?

אך מה , לפי הרב עובדיה.

החבר באמת עשה העתק הדבק של התשובה וגם הדגיש לי את מסקנת הרב שאומר , איך לא, לברך אחרי..

אמרתי לו שהוא טועה וזו לא דעתו האישית של הרב עובדיה אם היינו שואלים לדעתו ביחידות, ואפילו לא ברור לי שכך נהג בעצמו!

הוא אמר לי אבל הנה מסקנת התשובה...

אמרתי לו שהוא טועה בעוד הרב  עובדיה גילה את דעתו האישית בהיחבא בתוך התשובה בין שלל הפוסקים שהביא לאורך התשובה.

בין הציתותים השונים ישנן מילים כמו "וכך נראה לי" "לדעתי" ועוד ומתוכן באמת אפשר ללמוד ולהסיק את מסקנתו האישית.

לי נראה ברור שמברכים לפני הנטילה ושכך דעתו של הרב עובדיה זצ"ל אם  היינו שואלים אותו להדרכה פרטית בחדרו. אך בשו"ת המפורסם לעיתים השיקולים שונים.

נ.ב

מעניינת השאלה מדוע באמת לעיתים פוסקים לא פוסקים כמו דעתם האישית ואפילו מבטלים אותה לעומת שיקולים הלכתיים שונים כמו "רוב פוסקים" , מנהגים שונים ועוד...

כמובן שפסקו את מסכת דרך ארץ זו להלכה בהלכות דעות לרמב"ם וביורה דעה למרן וברור שתמצא את הקטע במראי המקומות לפי מסכתות בסוף השותי"ם שאתה עצמך ציינת בין שלל השיקולים השונים לתשובה.

באמת יש לך ספק כזה???

המרמור שלך והציניות באמת נוגעים ללב. אני אומר בכנות, ניכר שבאמת הדברים נוגעים בך ואתה לא יודע איך לנהוג.

אם תרצה אשמח לשמוע את טענותיך ולהשמיע לך בפרטי. 

אתה מוזמן לפנות אליי, חבל להטריח כל שרשור מחדש בדברים הללו.

נ.ב

 תקרא את תגובותיי הראשונות לפותחת השרשור ותראה את הבעייתיות שניסחתי לפניה לגבי דיני צניעות ותראה שיש סגנון מקובל ונשמע ויש שלא וחבל שתיתפס לשווא ככזה שלא נשמעים דבריו.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום