1.התכוננות ללידה - הריון ולידה

זה מה ששאלתי כאן בהריון השני שלי

אולי יעזור לך -מן הסתם יעזור..

2.שאלת השאלות

הנה עוד תשובה שענו ליכמה דברים. - הריון ולידה

מקווה שעזרתי

איך להתמודד בנחת עם הכאבים (חידוד קל של מעין אהבה)

איך לשמוח בחוויה *עצמה* ולא רק לחכות שהוא יצא כבררררר

איך להכין נכון את המלווים

מעניין אותי לדעת מה הסיבה שיש נשים שהלידה שלהן מתקדמת יותר מהר

ויש נשים שנתקעות...

כי למשל אצלי,יש שלב שאני פשוט נתקעת כי אני לא מרפה כמו שצריך

אז האם זה קשור לזה שאני טיפוס מאוד אחראי בטבעי

ולכן אני תוך כדי צירים,או ביניהם חושבת על מלא דברים

ולא מצליחה להתנתק?

מקווה שהובנתי..

גם עניינים פיזים וגם עניינים ריגשיים יכולים לתקוע את הלידה. 

זה יכול להיות מקושי של האישה "לשחרר" וזה יכול קשור להתברגות של התינוק באגן

מפעים כמה שידע זה כח וגם ההרגשה הטובה משפיעה

נזכרתי בזה כשסיפרת על הלידה של הבת שלך

שהיא עשתה בה חניה לא טובה

ואיך שסיפרת כאילו בשלווה וברוגע

דבר שכולן בבי"ח אומרות בהיסטריה אז הלידה נתקעה

והרופא אמר שצריך ניתוח וכו ' וכו'

פשוט הבדל עצום

וגם כל הזמן אני שומעת על נשים 

שהלידה התארכה וצירים כואבים (לרוב בגב)

והתברר בסוף שהביבי היה מסובב עם הראש

(או פי?)-עוד מושג ללמד..

וזה מתסכל כי אפשר לתרגל ולהזיז את התקוע הזה

בלי כל ההתערבויות לא?

רק עם תנועה.

(בלידה הראשונה שלי עזרו לי בתנועתיות

בלי ידיעת המילדת ורק ככה הלידה התקדמה

היא ציותה עלי לשכב על הגב ולא לזוז.

טוב כי היתי עם אפידורל ופיטוצין

והמילדת  הראשית והתומכת היו בקורס שמלמד איך להתנועע

ולקדם תקיעויות של לידה והן עשו לי את זה)

יש הרבה השפעה לתנוחה של התינוק

עכשיו הפחדת אותי חח כי אני טיפוס שלא משחרר.

תשאלו אפילו את הרופא שיניים והקוסמטיקאית והמורת נהיגה שלי

כמה חפירות של להרפות חח

ועוד לא הגעתי לנוסחה...

עובדים על זה..

ורואים שאין לנו על מי להישען

אלא על אבינו שבשמים

ומפתח לידה תלוי בו

והכל טמון בך-כל הכוחות

והוא לא יוכל לשמש יותר מדי בתור דולה חח

ולא אני לא מתחברת בכלל לקטע של דולה

אולי לפני להכין אותי פרטי לא בלידה עצמה

כנראה שנשאר לי רק לעבוד על האמונה בעיקר

למה לא מתחברת?

את בטוחה שאת יודעת מה זה?

קראת פה(תחיה ענתה יפה בשרשור כאן לאחרונה)

גם אני חשבתי ככה לפני הלידות

ותכלס היא עזרה הרבה(גם תלוי באופי כן?)

ובטח שכמה שיותר הכנה לפני תעזור להתמודד עם הפחד מהלא נודע

ונראה לי שכבר עברת דברים כמו שכתבת אז את חזקה

תאמיני בעצמך..

שמעתי משהו יפה

על עץ השיטה שגדל בערבה

במדבר אין הרבה מים והשורשים שלו מרוים אותו הוא אוגר בהם מים

ומכאן אנו לומדים שהמאגרים שלנו מלאים-רק צריך להשתמש בכוחות שיש לנו

אז במיוחד ברגע כזה...

בהתחלה כן חשבתי לעצמי רק דולה.. 

אבל האופי שלי לא יאפשר את זה

היא לא תצליח לעזור לי עד שלא אעבוד על עצמי בקטע הזה

ואין לי זמן ואין לי כוח חח

אולי אם אמא שלי היתה דולה הייתי מסכימה לה להכנס איתי לחדר לידה חח

אבל היא לא והיא סתם תעלה לי על כל העצבים כי היא לא תדע מה לעשות

עוד נקודה:

לא מסוגלת שנוגעים בי!!

אפילו אמא שלי!!

אני מתכננת ללמוד הרבה יותר לקראת הלידה

ואני מאוד מקווה שאני אצליח להסתדר בעצמי ושלפחות "אפול" על מיילדת טובה

עדיין כדאי לדעתי

תקראי פה ואז תחליטי(הרבה שרשורים בנושא ובמויחד לאחרונה תגובה מקסימה של תחיה על זה..)

גם אני היתי ככה

אבל יש דולות פשוט מהממות וכ"כ חמות

ואמפטיות שזה מדלג על כל המחסומים

כמו הדולה שלי 

כ"כ טקטית ועדינה

היא כל מה שצריך דואגת

בלעדיה הכל היה גרוע

בעלי היה לחוץ ומלחיץ אותי

היא היתה פשוט ליווי של וי אי פי

וכ"כ התלבטתי אם לקחת מהסיבות שכתבת וגם הכסף

אבל פשוט היה שווה את זה

נ

כמה דוגמאות-קשה לי להחליט מתי לצאת לבית חולים

היא אמרה מתי כשהיה נשמע לה שזה לידה

בדרך נסענו והיה לי קשה הצירים היא הרגיעה

והנחתה לנשום ואמרה לנהג לנסוע יותר לאט

כל התחושה שאני לא לבד ויש מישהי שדואגת לי כשאני לא יכולה לדבר

היא אמרה לבעלי מה לעשות וככה במקום שאני אדריך אותו במצב ההזוי הזה

אני התרכזתי לי בעצמי ובלידה והוא סידר את כל הטכני המסמכין וזה

ונגיד הקאתי בכניסה לבי"ח(סימן שהלידה מתקדמת אגב זה ושלשולים ודימום)

היא לקחה אותי מהר לפינה ושם הקאתי

גם בפנים לקחה לכיור לשטוף הביאה שקית

דיברה במקומי עם הצוות ונתנה לי להרפות והעיקר לא דאגתי ולא פחדתי היתי בידים טובות

תודה על השיתוף..

זה באמת מרגיש משהו שאין לך שליטה עליו בקושי וזה בעיקר מה שמפחיד

פעם הייתי אומרת לנשים להרפות, לנשום עמוק, לחשוב על דברים שמרגיעים אותם, דמיון מודרך וכו',

אני עדיין משתמשת בכלים האלו אבל בצורה אחרת. 

זה קצת דומה למה שכתבתי כאן- לגמרי מזדהה עם ה"מוסיף ידע מוסיף מכאוב" - הריון ולידה

אני קודם כל אדבר איתך מה את מחזיקה שלא רוצה להשתחרר, נעשה סוג של הכרות עם הכיווץ הזה או הלחץ או מה שהוא בשבילך, ובאמת נעמיק שם בתחושה הזאת. 

אני כאילו רוצה להגיד- זה נכון שבשביל הלידה צריך להיות משוחררת אבל זה לא שיש כפתור שאם נלחץ עליו את תשתחררי אז וואלה בואי נכיר את הכיווץ ונכיר אותו ונרראה מה הוא משרת אצלך ובד"כ יהיו שם הבנות חדשות ויקרו שינויים. 

אז תודה שאת דוחפת אותי לטפל בזה ומהר חח

ז"א- אני שוכבת מחוברת למוניטור

רואה את המספרים עולים ויורדים-

מה זה אומר?

מתי זה תקין ומתי לא?

ואז נכנסים הרופאים ומתחילים לדבר במילים לועזיות גדולות

ומדברים לך מעל הראש בלי שאת מבינה מילה וחצי מילה

ואז מחליטים על זר דינך- הביתה, ללידה או לזרוז

וזה בלי שאת הבנת על מה ולמה הוחלט מה שהחולט.

אומרים לך שצריך זרוז כי הדופק לא בסדר

אבל אולי אם היית מבינה בזה היית רואה שהוא גבולי

ובמקום לרוץ לזרוז היית מבקשת לבדוק שוב עוד שעה

ואולי למנוע את הזרוז.

מקווה שהייתי מובנת.

לי זכור לי המילה

לטנטית...

יש כאן לטנטית

האמת לB.O.T יש הרבה כלים להתמודד עם פחד,

אם מעניין אותך. 

הרעיון בגדול זה בדיוק מה זיהית שהפריע לך שבעלך ביטל את זה.. בדיוק העניין הפחד הזה מבקש הכרה ואנחנו כאילו רוצות ליצור איתו קשר כדי להבין למה הוא הגיע.

מאיזה נקודת מבט סקרנית ולא שיפוטית, כמו שקל לנו לעשות כשתינוק בוכה ואנחנו שואלים מה הוא רוצה להגיד וקשה לנו פי אלף לתת הכרה לבכי של ילד בגילאים גדולים יותר ואז אנחנו כחברה הרבה פעמים אומרים לו "אין דבר, לא קרה כלום, אני לא יכול לשמוע אותך כשאתה בוכה" ובד"כ השינוי יגיע כשניתן לילד לבכות ונכיר ברגשות שלו אפילו אם אנחנו לא יודעים מה בדיוק גרם לו לבכות "אתה ממש מתוסכל" "אני רואה שמשהו כואב לך" בד"כ ההכרה בזה תתן לו הזדמנות לשינוי ולהבנה חדשה. 

ואותו דבר עם עצמנו- וואו אני ממש פוחדת. ואז לפרוט את מה שמפחיד אותך ולהתעניין בזה כמו שהיית מתעניינת בכאב בטן של הילד. איך זה מרגיש? מה הגודל של זה? וכד'. 

ושם יכולים לקרות דברים חדשים

עכשיו זה לא אומר שצריך להישאר עם הפחד ויש מה לעשות איתו כדי לחיות איתו בשלום אבל להילחם בו זה גם מתיש וגם לא יעיל  

התחושות שלנו הם כמו ילד קטן שרוצה להראות לך ציור כשאת מדברת בטלפון, אם לא תתיחסי לציור הוא ינסה לתפוס את תשומת הלב שלך בכל דרך אפשרית ואם תנסי להשתיק אותו זה רק ירעיש יותר  

אני לא יודעת מה בדיוק הייתי רוצה ללמוד על הלידה,

אני כן יודעת שלקראת כל לידה למדתי לפחות דבר אחד חדש, ולו קטן, שעזר לי בלידה.

לידה היא גם מיומנות, אני חושבת. וברור שמי שעברה לידה פעם אחת, או יותר, יכולה על בסיס החוויה שלה ללמוד עוד משהו לקראת הלידה הבאה. במיוחד לאור העובדה שכל לידה היא כ"כ שונה.

כך שבפועל- אני לא צריכה ללמוד על איך מרגישים צירים ועל תנוחות ללידה, אבל יש הרבה פרטים קטנים שבוודאי יכולים לחדש לי ולהיות שימושיים למדי בלידה הבאה. 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷