מצורף

http://meyda.education.gov.il/files/noar/zionism23.doc

הוא דן בכל הדעות, ומיישר את הסוגיא יפה יפה

@סתם 1...

(אם מישהו חש שאני עוקץ כאן את @ארץ השוקולדשיעשה תשובה )

עד שהוא נייטרלי מדי (כלומר לא מתחשב בכללי פסיקה כמו רוב חכמה וכו').

המאמר נכתב בשיטה אשכנזית במובהק.

אם אני זוכר נכון, גם את המסקנה הוא כותב בצורה מאוד נייטרלית.

כמדומני שלספרדים וע"מ אין על מה לסמוך.

מחלוקת בפוסקים, מיעוט דמיעוט דהיום מתירים לימוד גמרא. ורובם ככולם לא מהפוסקים היותר מפורסמים.

יש בזה גם טעמים רוחניים.

כל אחד יעשה כפי רבותיו, ויזכור את ההשלכות וידע להתייחס לעצמו

השאלה שצריכה להשאל היא "למה כן?".

אם הסקירה ההלכתית חשובה בעינייך, קרא את המאמר שקישרתי אליו למעלה

המאמר הכי מקיף וישר וחף מפוליטיקה בעיניי - של הרב נריה גוטל - בית המדרש

כל שאר המאמרים במרחבי האינטרנט נגועים לגמרי באידאלוגויות. עברתי על כולם

וגו'.

אין שום דבר יותר גרוע מלימוד תורה סובייקטיבי לכתחילה. למרות שכולנו נגועים, צריך לפחות לנסות להיות אובייקטיבי.

בטח אם אדם רוצה להיות ת"ח. לא אמורים לסמן מטרה ואז לחפש לה הצדקות.

כולנו עושים את זה, אבל זה לא אידאל. וכשאנחנו רואים שלא הצליח לנו להצדיק אידאל, או שאנחנו נגועים בחוסר ישרות, יש להודות על האמת ולוותר. המציאות מראה שאידאולוגים תורניים לעולם לא יעשו זאת. וזה לדעתי הפך המאמר "לעולם יודה אדם על האמת בלבבו".

אידאולוגיה אינה הכרת המציאות בשום פנים ואופן. היא עיוות המציאות למען הצדקת דרכנו בכל מחיר. עושים את זה מימין, משמאל, מהתורה ומהכפירה. לצערנו הרב הדור הזה נעדר מאוד ממידת האמת.

וברור שאי אפשר להגיד ככה...

אחרי שהבהרנו שברור שיש אובייקטיביות, תתפלאי לשמוע שיש אנשים שיצדיקו את דברי החולק עליהם אם ראו שהוא צודק ויקבלו את דעתו ויחזרו בו מדעתם. זה נדיר בדורנו, אבל קיים!

בין אם בדיני שמים בין אם בדיני ממון...

משמעות המושג, בשונה מדעה רגילה, היא שדעת תורה לא מושפעת מגורמים חיצוניים אלא אך ורק מדברי התורה עצמם.

לזה קוראים אובייקטיביות.

ברור שההדרכה של הרב משתנה מאדם לאדם, אבל זה לא מוריד מהאובייקטיביות התורנית שלה.

אבל בגדול את תקבלי את אותה התשובה, רק שבסבך של ההלכה והדעות הרב יתאים את זה אליך בהתחשב בכמה גורמים שלא בהכרח גלויים לכל אדם.

זה עדיין נקרא אובייקטיביות ב"ה.

אובייקטיביות ביחס למה שהוצג לרב.

הכוונה היא שהתורה לא משתנה, אלא קריאת המציאות.

נניח בשאלה הנ"ל. לו יצוייר שבחורה תשאל רב והוא יודע שיש לזה השלכות על צניעות והוא מכיר את הגברת והיא מתקשה בזה, הוא לא יתיר לה.

ואילו רב אחר שסובר כך ולא מכיר את הגברת מספיק עשוי להתיר לה.

ההלכה אותה הלכה.

כנ"ל לגבי הסוברים ההפך, אם רואים שזה מועיל ואין בזה תפלות, יגידו כדברם, ואם הבחורה תציג את זה כמשהו שמיותר ולא רלוונטי לה, בהנחה שהם אובייקטיביים, הם לא יתוו לה דרך לשם.

אבל השורש הוא אותו שורש

כולם מסתמכים על איזה פרסום בעיתון נגד מה שהוא כתב כמה פעמים... לא חושב שלחינם.

אני בורח מהדיון הזה, נראה לי שהוא לעוס. כדאי לעבור על הסוגיא כראוי ולא להסתמך על פרסומים עיתונאיים

הרב אריאל: לימוד גמרא לנשים עלול להזיק להן | כיפה

לימוד גמרא לבנות | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

מפורש בדבריו כדעת המחמירים: "ולכן אם בת מעוניינת בכך אין לחסום אותה אך לא כהדרכה לרבות".

זה קרוב לדעת המקובלים, בגדול מאוד.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/243462

עיין בסוגיא (המאמר הנ"ל מעולה, בלי לחלק ציונים) ותבין למה דבריו נחשבים בעיניי לאיסור.

אתה טוען שהרב חזר בו ממה שכתב בשאלה שענה?

נ.ב, אה מוזמן בשמחה לצרף את התשובה מבשבע שדיברת עליה.

מי שאומר אחרת, אומר שלא כדאי בגלל ההשלכות, לא מהטעם הנ"ל.

למידה עצמית אינה הנידון במקרה המצוי

כי לגבי ללמוד ממישהו יש איסור, לגבי לימוד עצמאי לבד (לגמרי לבד), לכל השיטות מותר.

רק שזה סוג-של משימה בלתי אפשרית לרוב בני האדם.

אם תצלחי את המדוכה הזאת של הלימוד העצמי לבד לחלוטין, כנראה שאת מהיחידות בדור שהן כמו ברוריה ויכולות ללמוד

למרות שעל ברוריה מוזכר שהיא למדה כמות לא נתפסת של הלכות ביום חורף (כלומר קצר) אחד, אז יש קצת מקום להגיד שלימדו אותה ממש, אבל זה לא דוחה לגמרי את הסברה שלי

מוזכר במפורש על אשת אחד מגדולי הדור שרצתה ללמוד גמרא, והוא אמר לה שאסור לו ללמד אותה והוא ילמד בקול גבוה כדי שהיא תשמע.

היא כתבה בסוף חידושים על הש"ס, שנחשבים עמוקים מאוד.

ברור לכולם שאלה יוצאות דופן מאוד, אפילו שלגבי ברוריה, שהייתה ענקית מאוד, הסוף העגום מראה דווקא את המקום לאיסור.

אני אומר שכל אחד צריך לשאול את הרב שלו, שפוסק ע"פ הדרך שבה אבותיו הולכים.

מעבר לזה, המלצה אישית שלי מנסיוני, היא שגם אם הרב שלך מתיר לך יש להזהר מאוד כשלומדים גמרא ולשים את האצבע על הדופק.

אני בכל מקרה לא פוסק, ולא מכריע לאנשים בשאלות.

יש כמה דוגמאות מפורסמות שמוכיחות ההפך ממה שכתבת (עניין ידוע לגבי כיסויי ראש למשל)

מעשה רב אינו ראיה בפסיקת הלכה מאז תקופה הגמרא (ויש מקרים בודדים שמביאים את זה כדוגמא), לכן אי אפשר להוכיח מכאן דבר לעניינינו.

בכל אופן הרב מחוייב לשמש דוגמא מדוייקת.

לגבי השימוש, לא מדובר במעשים בלבד, אלא במעשים תוך כדי לימוד, בירור, עיון והבנת הכללים

אסור לסמוך על זה וזה כבר לא נחשב מקור לפסיקת הלכה ומי שפוסק ככה וטועה, אין לו על מי להשען אח"כ

ולכן אין להם יכולת לדייק במעשיהם דיו כדי שהמעשים שלהם יחשבו ראיה.

ובעבר, מתקופת הגמרא ואחורה, כל רב היה נבחן מא' עד ת' בידיעת התורה ולימודה והנהגתה, לכן "מעשה רב" שלהם היה יכול לשמש כראיה תורנית.

נ.ב, הסיבה שהסמיכה לא קיימת היום היא בגלל גזירות מלכות הרשעה ימ"ש

מעשה של בעל הדעה עצמו - אמרינן "מעשה רב" או לא - פורום אוצר החכמה

אם את אשכנזיה מאמריקה, יש מצב שמותר לך.

אם את אשכנזיה משאר העולם, הרוב אסור לך.

אם את ספרדית או מע"מ, אין שום פוסק שמתיר לך...

אם את סוברת כמו הרב עובדיה יוסף והולכת אחרי פסיקות מרן השולחן ערוך ומבטלת את המנהגים, כנ"ל.

כדאי לשאול את הרב שאבא שלך הולך לפיו

מה שאתה מציג פה זאת השקפה של פסיקה בסגנון אמריקאי, וזה לא נכון לגבי כל עם ישראל.

למרות שהרב מלמד סובר קרוב לדעתך.

לגבי המציאות, כבר דנּו בזה רבות, בוא נניח את זה בצד

הבעיה בארה"ב הייתה שאם לא היית מתיר לנשים הן היו עושות מה שבא להן. הנשים האמריקאיות שונות לגמרי משאר הנשים בעמ"י חחח

המציאות הזאת לא שייכת לשאר עם ישראל, ובטח שלא לפה בא"י ובטח שלא לכתחילה.

אבל, שוב, זה דיון לעוס, ודנּו בזה אני ואתה בפרטיות כבר כמה פעמים, מיותר לחזור על זה

ואכמ"ל לגבי ההבדלים בין העדות... זה סתם יעורר שנאה לענ"ד

השיקולים בזה הם מאוד אישיים וגם ההשלכות של זה, לא ההלכתיות, בעייתיות.

מה גם שאם תראי את מה שהמקובלים אומרים, שזה מזיק מאוד לצניעות, תוכלי לשים את האצבע על הדופק ולהזהר בע"ה

אבל ככה אמר מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל וככה אומרים כל הפוסקים המקובלים.

זה דומה ללימוד גמרא לגברים שלא ראויים, הדבר המרכזי שנפגע זה הצניעות. בגלל זה רואים הרבה נוכלים שמתחזים למקובלים שעושים דברים כאלה דווקא

להכריח אותו לקבל את מה שאמרו לי.

רק אם אדם שואל רב, והרב מוחל על כבודו ומרשה לשאול עוד רב או שהשואל התנה מלכתחילה, הוא יכול לשאול רב אחד ולא מחוייב לפסיקתו. אחרת זה מחייב אותו

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום