מכמה צדדים:
יש המצב ה"רגיל", בית, את הגדולה יותר בבית, ומצפים להתחתן ולהקים בתים. פתאום, האח הצעיר (ועוד בן.. שאמור כאילו להתחתן מבוגר יותר יחסית)... אז את מרגישה ערעור. הוא, שהיה אמור להיות הילד הקטן כאן, "עוקף", ואת מרגישה כאילו עוד יותר "קטנה" ולא בַמקום ולא מצליחה...
ומן הסתם יש עוד חברות ש"עקפו", אז זה לא חריג משעשע, אלא מרגישה כאילו לא במקום שאת אמורה להיות.. הרגשה קשה יותר. וכאילו משהו איתך לא ממש "בסדר"..
וגם ביחס ל"מה אומרים", לפי דמיונך. שאת חושבת שכולם בעצם יסתכלו עלייך ויחשבו איזו מסכנה שהיא עוד לא...
ולמה, לפחות, הוא לא בא ושאל - אחותי הגדולה, אני צריך ממך ברכת הדרך... מסכימה שאני לפנייך, כי מצאתי?.. וכך היית מרגישה לפחות ש"מעמדך" נשמר.
ואיך אעמוד בזה בפעל?....
הרגשות מובנות.
תנסי "לתפוס את השור בקרניו". הענין הבסיסי הוא, שלך יש את אישיותך והמסלול שלך.
זה לא סתם "כל אחד בקצב שלו". לכל אחד דרך הבנין שלו, שבתוכה הוא מוצא בשלב המתאים גם את בנין ביתו. לפעמים דווקא מישהו גדול יותר, לוקח לו טיפה יותר זמן, עד שמוצא בדיוק מי שמתאים. או עד שממש עומד על האופי של עצמו ומה טוב לו.
תחזרי בביטחון, להיות האחות הגדולה יותר. אני בינתיים מחכָּה, לא נעים, אבל זה לא לשווא. עוד לא הגיע. כנראה יש סיבה. משתדלת.
בינתיים, שמה לב גם לסביבה. זה חלק מבנין האדם. וכחלק מזה, את גם מתַפקדת כאחות גדולה. גם אם הוא מתחתן - את האחות הגדולה יותר. תסתכלי בחיבה על האח הצעיר, על שמחתו, תתענייני מה אפשר לעזור. לא מתחרה בך. כל אחד על מסלול שונה, משלו. גם את זה שלא שאל, לא ביקש, לא שם לב איך להתנהל מולך - את יכולה "להפוך"... תגידי לעצמך, צעיר.... נעזור לו בכל זאת.
כללו של דבר, האישיות שלך בפני עצמך, לא תלויה בנישואין או השוואות. וההתייחסות אל מה שאחיך עובר, כעוד פרוייקט שאחות גדולה עושה בשביל אחיה הצעיר..
ואל תסתכלי בכלל מסביב. זו טעות לגמרי. את רוב האנשים לא מעסיק מי התחתן קודם. וגם מי שכן - זה לא מחזיק בראש יותר מרגע. זה לגמרי לא כמו שנדמה לך. תהיי את. יאחלו לך בקורב אצלך, תגידי בשמחה אמן - ותמשיכי. לא תרגישי מסכנה בעיניהם - ולא תהיי מסכנה בפני עצמך..
וה' יעזור לך למצוא מישהו מתאים ממש בקרוב, בשמחה.