פורום בית המדרש (עמוד 102)

http://www.col.org.il/pics/inbox/8148157_7319561.pdf

הם עשו הרבה נספחים בסוף. זה בינהם עם הרבה הערות -  יש גם לספרדים וגם לאשכנזים.

מומלץ.

אני יודע שיש בזה מחלוקת.

הרבי מליובאוויטש אומר על זה שזה עושה ספקות באמונה, גם אם אוכלים לשיטת המתירים

אפילו כרת... למרות ששם זה יותר קרוב לאנוס כי לא הייתה לאדם כמעט ברירה בכלל

ואומרת שהסגולות הם "מסימנא מילתא" (לקראת סוף הוריות).

איך אפשר לדבר נגד חז"ל

אלא רומז בד"כ לתופעות מסוימות.

לדוגמה (משהו שנזכרתי בו כעת):

kashrot8185-982009.PDF

האם ניתן להאמין לעדכון הכשרות הזה?

(אגב - כמובן, ההשגחה הוחזרה בינתיים ליקב...)

חסלט ודומיו - כבר העירו לפני שלחברת חסלט עצמה יש אישור מעבדה מחשש ריסוסים.

בשנת שמיטה יש הכשר של הרב ליאור על "חסלט" (מטעם "אוצר הארץ").

https://m.pricez.co.il/ProductPictures/7290015037334.jpg

(החותמת הימנית העליונה).

גם לגבי פרות - בד"כ אי אפשר לדעת מה מקור הפרות שבשוק

(מהארץ/מחו"ל/מחקלאות יהודית או לא וכו'), ואפילו "אוצר הארץ"

(שהרב ליאור שליט"א נמנה על חברי בית הדין שלה)

מייבאת מחו"ל פרות מסוימים בשמיטה.

כוונת הרב היא שיש שקרים בתחום בכשרות (כמו בתחומים אחרים, אגב),

יש בעיות ריסוסים בירקות ללא חרקים של חברות כאלה ואחרות

(וכפי שהעירו לפני - גם בירקות שאינם נקיים מחרקים)

ויש להעדיף ככל האפשר את פרות הארץ.

הרב אכן מפעם לפעם מדבר בהכללה נגד תופעות מסוימות

שאין דעתו נוחה מהן, אבל ברור שאם תשאל אותו באופן פרטי

בצורה מדויקת תקבל תשובות מורכבות יותר.

כנראה שלפעמים דווקא המצב בירקות הלא מפוקחים יותר גרוע.

אני מצטט ממאמר (משנת תשע"ג) שסוקר תוצאות בדיקת מעבדה שנעשו ע"י כושרות

"בתור חלק מפעילותה, הקימה עמותת 'כושרות' מעבדה המתמחה בזיהוי חרקים במזון. בחודש חשוון האחרון נערכה במעבדה בדיקה מעמיקה[2] של תוצרת החברות[3] המשווקות ירק עלים 'ללא חרקים'. מטרת הבדיקה הייתה לבחון האם החברות עומדות בדרישות שפרסמה הרבנות הראשית, בעניין הימצאות חרקים בירק מפוקח. כמו כן נשלחה התוצרת לבדיקה במעבדה המתמחה במציאת שאריות חומרי הדברה. למעבדה זו הועברו ירקות עלים שיש עליהם השגחה לגבי נקיות מחרקים, וכן ירקות עלים שאין השגחה על נקיותם מחרקים.

נקדים את המאוחר ונציין כי באופן מפתיע, בדיקות המעבדה העלו שאמנם חלק מהחברות המשווקות תוצרת נקייה מחרקים, רמת שאריות חומרי הדברה בתוצרתן היא מעל המותר לפי התקן; אך לשמחתנו, רוב החברות המשווקות תוצרת נקייה מחרקים, אין בתוצרתן שאריות חומרי הדברה חריגות. יתרה מזאת, דווקא בירקות עלים שאינם מפוקחים, נתגלו כמויות חומרי ההדברה גדולות, הרבה מעל המותר לפי התקן.

ניקיון הירק מחומרי הדברה נמדד על פי תקני משרד החקלאות[4]."

(מקור)

קישור למאמר אחר, של אגרונום מחסלט

שאריות חומרי הדברה בירק עלים - כושרות

ומאידך, ראה תפארת יונתן לר"י אייבשיץ על ובתים מלאים כל טוב, וראה עוד מהר"ל תפארת ישראל פרק ח'.

(המקורות נמצאו ע"י חיפושים במחשב, לא ע"י בקיאות מרשימה).

(נ"ל שיש מה לדון יותר על המסקנות המדוייקות, גם מדבריו וגם מדברי הר"ן בדרשות, כי לא כל הנידונים של אכילת דבר איסור באופן שהיא הייתה מותרת לאדם דומים).

גם אם זאת לא ישיבה יש המון מקומות שמתאימים למי שעובד וכאלה.

אם אין לך, הייתי מייעץ לך להתחיל עם הלכות ופרשת שבוע

התכוונתי לא בא עליה והיא נטמאה כי כבר הגיע הזמן שלה אחרי כמה ימים וראתה דם נידה.

הם אסורים בייחוד למה?

שיצרו עלול לתקוף אותו והוא יבוא עליה בזמן שהיא נידה זה כל הסיבה, אחרי בעילה ראשונה תו לא תקיף יצריה

תביא את המקור שנאסרו ביחוד, שנוכל לעיין

אם הבנתי את השאלה שלך אז לא הבנת את הכוונה של ההלכה.

הוא נשוי לה , הסיבה של איסור ייחוד אחרת לגמרי.

להרחבה:

https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh,_Yoreh_De

ואם באמת לא היה לו כוח והוא ניסה ללמד? גם יענש?

כנראה שצריך לדאוג שיהיה כח תמיד ללמד את מי שמבקש לימוד.

ואני גם ככה באפיסת כוחות, ונראה מהמדרש שזה לא תירוץ

אחרת, המדרש היה כותב "ואין לו כוח" 

(והיינו מבינים קל וחומר אם זה תירוץ)

תירוץ שאני אומר לעצמי? או שבאמת זה משמעות המדרש?

אם תוכל למצוא מפרש שאומר כך מפורשות, יערב לי מאוד

וע"פ הקבלה נתנו בזה טעם לחיוב

ונראה לי שיותר מכל עדות המזרח אפילו

וגם נגד האר"י... זה לא משנה את השיטה עצמה.

לא הצלחתי להבין מה הקשר לאור שמח?

שמקרים יוצאי דופן לא משנים את הכלל.

לספרדים יש אחרי קיבלנו הוראת מרן את קיבלנו הוראת הארי וקיבלנו הוראות החידא. גם הרב עובדיה פוסק לפי השיטה הזאת, גם נגד מרן (בנלע"כ).

הוא פשוט לא פוסק ככה כשאין לזה סימוכין בפשט או שהפשט סותר, כמו רוב העולם פחות או יותר

וזה ההבדל בשיטת הספרדים. זה לא אומר שהם לא קיבלו הוראות האר"י, שהיה, כמובן, גם פוסק

חוץ מימים מיוחדים כמו יום כיפור ר"ה וכדו'

ואם זה או זה או משהו אחר

עדיף משהו אחר

אלא אם זה ממש לימוד

יש מדרש שמספר על סדר הלימוד של משה רבנו ע"ה בהר סיני.

ביום שבכתב, ובלילה שבע"פ.

ככה כולנו רוצים לכתחילה.

חוץ מהספרדים לא ידוע לי שעדות אחרות הקפידו על זה ממש, מה שיצא יצא. אבל לכתחילה השתדלו שהסדר יהיה זהה.

לפי הקבלה יש בלימוד תורה שבכתב בלילה משום התגרות בחיצונים וזה עלול למשוך כל מיני צרות וכו'.

היוצאי דופן: שבתות, ימים טובים וכו' כשהלילה שם הוא גם בבחינת חסד ובלי שליטה של החיצונים.

וכל זה מהשקיעה עד חצות לילה. אחרי חצות לילה לית לן בה (כלומר הכל בסדר ואפשר להגיד). גם זה זמן של חסד.

מעבר לזה, אם זה בלימוד עם פירושים, כמו שאמר @אניוהוא יש פוסקים ספרדים שאמרו שזה בסדר (כמדומני שזה הרב עובדיה), כי זה כבר בגדר תורה שבע"פ.

כל זה בהנחה שיש ברירה אחרת, אם אין ברירה אחרת אני לא מכיר אף אחד שאומר שבכל זאת לא להגיד תהילים או לקרוא פסוקים מהתורה. כמו שאמר @אריק מהדרום

בקריאה שניה היה אפשר לדקדק בלשון יותר

וזה דבר בפני עצמו שצריך לבדוק

אבל בהנחה שכן - 

אז קשה לסדר את זה עם "ישלש תלמודו" (שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד"), אלא אם כן לומדים תורה שבכתב ותורה שבעל פה יחד כמו ב"תורה תמימה" (או "תורה שלמה"), וכ"ש לגבי הלכת ישליש "כשיגדיל בתלמודו" שמפנה רוב זמנו לתלמוד, אז כ"ש שצריך לסדר את זה באופן מיוחד

על המקובלים? הם אומרים שעיקר הבעיה היא בלילה, לכן ביום לא חייב להקפיד דווקא על תורה שבכתב.

בכלל הדור שלנו עני מאוד בתורה שבכתב... וגם בשבע"פ ברובה

יודעים שקו"ט בלי שום רוחב ובלי כמעט להבין את הפשט כמו שצריך.

וברוך השב

ואם זה מפורש בדברי הרמב"ם, למה היה צריך להביא את דברי רס"ג כראיה?

הוא שאל האם החינוך והרמב"ם חולקים במשמעות המצווה.

האם אתה מתכוון שהחינוך תרגם בצורה לא ישירה? או שאולי הוא התכוון לאותה משמעות למרות שתרגם אחרת?

או שבכלל הוא בא לחלוק?

לגבי הרמב"ם - הפנו פה לרמב"ם בתחילת יסודי התורה, ובמורה נבוכים פרק נ. (ששם הוא מסביר את המושג "אעתקאד" שהשתמש בו בספר המצוות)

החינוך במצווה כה שם כותב - "ועניין האמונה הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן, ושאי אפשר חילוף זה בשום פנים. 
ואם נשאל עליו, ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחלוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכוח אל הפעל, רצוני לומר כשיקים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו(ישעיהו ו י) יבין ובעיניו יראה במופת נחתך, שהאמנה הזאת שהאמין אמת וברור, אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקים מצות עשה זו מצוה מן המבחר."

תודה לך!!

על ההארה וההערה!

רק הזכות לכעוס.

זה בפשטות.

וזה מועיל במשהו? משנה משהו..?  

אם הכעס מועיל או לא זו שאלה, יש אומרים שיש לו השלכות ממוניות (חיוב בדיני שמים, היתר לעשות 'שיימינג' וכו').

אני מניח שלזה התכוונת בשיימינג, לא? או שזה משהו אחר?

אלא לפרסם את זה לאחרים (כאמצעי לחץ או כאזהרה לציבור), ראיתי פעם מי שפירש ככה את המושג 'תרעומת' (לא זוכר מי ואיפה).

נראה לי הגיע הזמן להתיישב קצת על סדר נזיקין

כאן אין לבעל התרעומת שום זכות, לא לתפוס את הדבר בכוח (=כל דאלים גבר) ולא לדרוש תשלום בבי''ד וכמה שידוע לי אפילו לא לעשות דין לעצמו (בניגוד למה ש@נחשון מהצפון כתב, אם יש מקור הפוך אשמח לראות).

יש מי שהשווה אותו לדין תרעומת?

יש בגמרא מחלוקת אם זה רק במקרה של נזק, הרמב''ם פסק שזה מותר אפילו במקרה שאין שום נזק בהליכה לבית דין (ויותר מזה - הייתי פעם בשיעור של הרב רצון ערוסי שהציע לעשות את זה לכתחילה גם במקרים שבית דין לא יפסוק פיצויים כי אז הם יקבלו את הדין שהאדם עשה לעצמו אפילו שלא היו פוסקים ככה מעצמם).

מאי טעמא שזה יהיה היתר התרעומת הזאת?

אומדנא של הדיין להגיד שלמרות שאין ראיות דעתו נוטה לאחד הצדדים? אם ככה למה שלא יהיה כל דאלים גבר ודי?

מאיזה טעם? כמו שכתבתי - כאמצעי לחץ או כאזהרה לציבור.

כל דאלים גבר זה דין מאוד ספציפי כשאין אפשרות להכריע בין שני צדדים, פה מדובר במקרה שיש צד אחד צודק ולשני אין שום זכות ממונית אלא תרעומת בלבד.

התכוונת לומר שבית הדין הגיעו להכרעה ע"פ ראיות שהצד עם צד אחד אבל מטעם אחר אי אפשר להוציא את הממון מהצד ה"אשם"?

שבו אדם גורם לאדם אחר הפסד של רווח שהיה אמור להרוויח, למשל שמישהו שולח שליח לשכור פועל במחיר מסוים והשליח מפחית מהמחיר על דעתו, או אדם שמבטיח תעסוקה לפועל או תרומה לכהן וחוזר בו.

במקרה כזה אין שום אפשרות לחייב את גורם הנזק ולהוציא ממנו ממון, ולכן אין לצד הנפגע שום זכות אלא תרעומת.

יוצא דופן.

ר"ל שמותר לפרסם כדי להזהיר וזה לא שייך לעניין הממוני עצמו

יכול להיות שזה גם מותר כאמצעי לחץ ע''מ לגרום לו לשלם את הנזק, אני לא זוכר מה הטעם של מי שכתב את זה. אם יהיה לי זמן אולי אחפש מחר.

בכל אופן נראה שלכל הפחות מצד לשון הרע הצד עם המאן דאמר הזה

אבל הפשט הזה הרבה יותר הגיוני

אם מותר לו שיהיה עליו תרעומת, ואח"כ הוא אומר לו השאילני מגלך, ואומר לו אני משאילך ואיני כמותך שלא השאלתני - האם עבר על "לא תיטור"?

ואם אמר איני כמותך שגרמת לי תרעומת?

הבסיס לשאלה הוא, כי אם "לא תיטור" זה לא לכעוס בכלל,אבל כאן אם יש היתר לכעס, האם זה עדיין לא תיטור? הרי ברור שמותר לתו להגיד: יש לי עליך תרעומת. אז השאלה היא רק אם הוא שותק עכשיו אבל אומר לו את זה בזמן השאלת המגל - מה אז? (כמובן הנעלבים ואינם עולבים וכו', אבל א. כאן זה לא עלבון אלא פגיעה ממונית, וב. הנעלבים ואינם עולבים לכאורה זה מידת חסידות, ויש לשאול אם זה חיוב ממש?)

"כתנאי, ויחר אף ה' במשה, רבי יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם, רבי שמעון בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם, שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, והלא כהן הוא, הכי קאמר, אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי, וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד, ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה, שנאמר ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי, ואומר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (זבחים ק"א ע"ב)

לכל הדיעות (אולי לא רבי יהושע בן קרחה), משה רבנו היה צריך להיות כהן גדול, ולמה שלא יִתַּקֵן הרושם?

אבל ראיתי אפישהו שאהרון יהיה כהן גדול

אז לא הפעלתי תראש וכתבתי את מה שזכרתי

התורה מצווה שום תשים עליך מלך, הבדיעבד היה העיתוי.

חוץ מזה, אנחנו מצפים למלכות השם בעולם, לא למלכות בשר ודם.

א. "כי-תבוא אל-הארץ, אשר יהוה אלוהיך נותן לך, וירשתה, וישבת בה; ואמרת, אשימה עליי מלך, ככל-הגויים, אשר סביבותיי שום תשים עליך מלך, אשר יבחר יהוה אלוהיך בו" די נשמע בדיעבד.

ב. כשאומרים בתפילה "את צמח דוד עבדך" מתכוונים למלכות בשר ודם.

האמירה "ואמרת" היא חלק מהמצווה, שצריכים להרגיש צורך כזה.

ב. אם אדם מתפלל למשיח שיבוא ושואף למשיח, עכשיו מובן למה המשיח לא בא...

מייפה את כוחך לכתוב את דעתך ואת דעתי

הוא מובנה על 929, עם המפרשים וגם יש כמה דרשות מאחרוני דורנו

לא צריכים להנמיך את התורה לקהל, צריך להגביה את הקהל לתורה...

שאלה לאסטרטגים

אבל היוזמה של הפרק יומי מבורכת.

האתר הזה תנך על הפרק מלא ברבנים יראי שמים והמפרשים הקלאסים

הרמב"ם  תאר את תהליך עיבוד העור בהלכות סת"ם פ"א ה"ו: 1. העברת השיער מהעור ע"י סיד וכיוצ"ב כמבואר ברבנו מנוח שם. 2. מליחת העור, שלא ירקיב. 3. עיבוד העור בקמח, לרככו. 4. עיבוד העור בעפצים וכיוצ"ב כדי לכווצו ולחזקו.

כתב הרמב"ם בשו"ת סי' קנג, שמי שלא עיבד בעפצים, פסל את העור: "אותם הקלפים "רק" המצויים בימינו, שצורתם ידועה, אסור לכתוב בהם שום דבר, לא ס"ת ולא תפילין ולא מזוזה, לפי שהוא עור שאינו מעובד עיבוד גמור לפי שאינו עפוץ".

בימינו מעבדים את ה'גויל' בעפצים. אבל את ה'קלף' מעבדים ע"י סיד בלבד, ולא בעפצים. הסיד כלל לא מכווץ ומחזק את העור. להיפך. הסיד הוא חומר בסיסי (אלקלי) אשר ממיס את שורשי השערות שבעור ואת השומנים הדבוקים בו, וחודר לעור וממיס חלבונים ושומנים תת-עוריים, וכך "מרוקן" את העור ומנפח אותו. לעומת הסיד, החומרים העפיצים אשר מקורם בקליפות עצים שונים, הם חומציים (אסיד), שתפקידם לחזק את העור ע"י כיווץ סיבי החלבון הנותרים באמצעות שינוי הרכבם הכימי והמרחבי, ובכך לסגור את החללים בעור שיצרה השרייה בסיד.

לכן דעת הרמב"ם היא שרוב הקלפים בימינו פסולים. הרוצה לצאת ידי חובתו, חיב לקרוא ממגילה העשויה גויל, או ממגילה העשויה מקלף שעבר תהליך עיפוץ.

עוד רבים מהגאונים פקפקו בכשרות עור המעובד בסיד בלבד: רב שרירא גאון (מובא בספר האשכול הל' ס"ת דף נז,א). הכלבו בסימן כ' בשם חכמי נרבונא. רב האי גאון (הרכבי סי' סג. ומוכח שם שלדעתו עיבוד בסיד אינו מועיל כעפצים).

במהלך הגלות והצרות, קהילות רבות איבדו את חכמת צורת העיבוד הכשרה, ואפשרות העיבוד היחידה שהייתה בידם הייתה עיבוד בסיד. כך כתב בן באבוי גאון לפני יותר מאלף שנים (פירקוי בן באבוי, גנזי שכטר עמ' 560): "אין ס"ת כשר עד שיכתוב אותו בעורות שעבדן בעפצי... וכך הלכה בשתי הישיבות. ובכל ספרים הראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב ב"ריק" זה (קלף שאינו מעובד בעפצים) אלא משנים מועטים, מפני שמנהג שמד הוא, שגזר אדום הרשעה שמד על ארץ ישראל שלא יקראו בתורה, וגנזו כל ספרי תורה מפני שהיו שורפין אותן. וכשבאו ישמעלים לא היו להם ספרי תורה ולא להם סופרים שיש בידם הלכה למעשה כיצד מעבדין את העורות ובאיזה צד כותבין ספרי תורה, והיו לוקחין 'ריק' מן הגוים... ועד עכשיו הם נוהגים כך, ולא עוד אלא שלמדו אחרים שבכל מקומות מהם, והם כותבים ספרי תורה ומחזורין וכו'. אמרו חכז"ל אסור לקרות בספר תורה שלא נכתב כהלכה למשה מסיני ואסור לברך עליו...".

על כן יש להחזיר עטרה ליושנה, לעבד בעפצים כבימי הקדמונים. בייחוד צריך לדאוג שהקלף של התפילין יהיה מעופץ, כיון שאין אפשרות לכתוב תפילין על גויל. ישנם ב"ה כמה וכמה סופרים אשר כותבים על קלף מעופץ. ביניהם לדוגמא ר' יהודה שרז מירושלים, אשר נעזרתי גם במאמרו המחכים למען כתיבת פיסקה זו.

לדעתך הסיד הוא כיוצא בעפצים, וגם לדעת ר''ת שכתב כך במפורש בהלכות ס''ת שלו, וכך גם סבר הבית יוסף בדעת הרמב''ם. אבל מה לעשות שהרמב''ם כתב במפורש כמה פעמים בתשובות שלדעתו הסיד פסול כי הוא לא מעבד כעפצים?

וכבר כתב הרב עובדיה שכשיש תשובה של הרמב''ם שמרן לא ראה אנחנו מניחים שלו היה רואה היה חוזר בו.

הטענה על יכול או  לא יכול להזדייף לא שייכת שכן לא היא הטעם לכתיבה על עפצים, לפחות לדעת הרמב''ם.

כתב יפה זה אולי הידור מצווה, איך אפשר להשוות הידור לדבר שהוא חומרא הלכתית ופוסל לאחד מגדולי הראשונים? ההיגיון לא ברור לי.

רק להיגיון שלך? הגאווה שרבינו הזהיר ממנה

 כופר!

file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A9%D7%99%20%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%99.pdf

בס ד" תקציר קונטרס עיבוד קלף בסיד א. טענת מעבדי הקלף - אע"פ שנפסק בשו"ע שהעיבוד בסיד מ, "מ בתלמוד לא הוזכר עיבוד כשר אחר מלבד מליח קמיח ועפיץ. ויש להשיב - כבר התוספות נרגשו בזה וכתבו בזה ל" : קשיא א"כ היאך כותבין על קלפים שלנו דלא עפיצי ספר תורה ותפלין ומגילה, ותירץ ר"ת שהסיד שאנו נותנים בקלפים שלנו מהני כעפצים. ל"עכ . ולא לעיכובא עפצים, אלא הסיד מועיל לקלף כעפצים כדי שיקרא ספר. וכך הבינו ופסקו למעלה משלושים ראשונים ו, יש מהם שכתבו דעיבוד קלף בסיד אף טוב מעיבוד העפצים [. אות א ] ב. עוד טענו - מימות משה רבינו ע"ה עד אותה גזירת שמד המתוארת בדברי רב יהודאי, נהגו אך ורק לעבד בעפצים. ויש להשיב - דבריהם צ"ע מדוע מתעלמים ממשנת ראשונים מפורשת שהעיבוד בסיד, ומה בכך אם בגמרא לא כתבו בפירוש סיד , דבר פשוט הוא שהמנהג שרווח בזמן ובמקום חיבור הגמרא היה בעפ ,ץ ומנהג זה כלל לא לעיכובא ולא נזכר עפץ דווקא לעיכובא בכל הש"ס, שכן מוכח מתשובת המנהיג לחכמי אראג ,ון' וז ל" : בימי החכמים קדמונינו ז"ל שלא היו בקיאין בעיבוד אחר זולתן במלח וקמח ועפץ. ומעתה אנן השתא שהעיבוד שלנו בסיד ובצואת כלבים שהוא טוב מאוד משלהם לכל מבין ומשכיל וכו . ' .ל"עכ ויתרה מזו שמבואר מהראשונים, שאף בימי התנאים היו מעבדים שלא בעפצים וכמ"ש בספר התרומה וז" :ל קלפים שלנו הם בעיבוד טוב כאלו הן בעיבוד עפצים ובימי התנאים היו כותבים בקלפים שאינם מעופצים. . ל"עכ "וכ כ רבינו מנוח "ור , ת "הו ד במחזור ויטרי (סימן תקיז "וכ) כ כתב בפסקי ריקאנטי [. אות ב ] . ג עוד טענו – שכל דברי " ר ת אינם אלא להסביר ולהכשיר את המציאות הנוהגת בימיו. אמנם "אין ולאו ורפיא בידי ו."ה פסק השו"ע נשען על דברי ר"ת, ודיו לבוא מן הדין להיות כנידון . ויש להשיב – כל בעלי התוספות שהעתיקו דברי " ר ת וכן מחזור ויטרי, העתיקו דבריו להלכה, אף אחד לא פירש "אין ולאו ורפיא בידיה" מלבד מעבדי הקלף "ור . ת עצמו העיד שכן מנהג כל העולם, אף אם יש לפניהם עפצים [. אות ]ג ד. עוד טענו – שעיבוד בסיד תלוי במחלוקת גאונים ומחלוקת ראשונים. ויש להשיב – שמרן בב"י וכן כל הבאים אחריו, אין אפילו אחד שתלה עיבוד בסיד במחלוקת ראשונים או אחרונים מלבד מעבדי הקלף [. אות ד ] ה. עוד טענו - " ר ת בראותו את מנהג העיבוד הנפוץ במקומו, ניסה להצדיק את המנהג מתוך ספק ספיקא דחוק, וניסה להסמיך אותו על ראיות שנויות במחלוקת מדברי הגמרא כדלקמן ו. רוב ככל גאוני אשכנז העתיקו דברי ר"ת והסתמכו עליו להלכה ויש להשיב - דבריהם תמוהים איך ועש מכל הראשונים שתפסו התירוץ הראשון של ר"ת כאיזה מלקטים שלא עיינו בדבר והעתיקו אחד מהשני באופן שטחי , דא"כ לשיטתם יש לתמוה על הטור שהביא מחלוקת הגאונים הנ ,ל" ובסעיף ב' הביא דעת ר"ת המכשיר בסיד ללא שום חולק. ולכאורה יוצא מדברי הה"כ שגם הטור לא הבין שיש מחלוקת בגאונים שהוא עצמו הביא [. אות ד ] . ו עוד טענו - על דברי ר" ל"וזת : הנה לך שמצאנו בדברי הגאונים טעמא אחרינא , כבקשת ר"ת במחזור ויטרי. שהמציאות שהייתה להיתירא ", ואשר ראינו הגדנו" בימיו לעבד עורות בסיד, היא תוצאה של אותה גזירת שמד שגזרה מלכות אדום בא .י" ויש להשיב - הרי ר"ת מעיד שעיבוד הסיד עדיף [ "וכ כ לעיל מתשובת המנהיג דעיבוד של קיימא בימי התלמוד היה בעפצים כי לא ידעו לעבד כדבעי באופן אחר, אך עיבוד שלנו ב" סיד טוב יותר מעיבוד העפצים" שהיה בימי התלמוד]. ומדוע מתעקשים לעבד דוקא בעפצים כמו בימי הגמרא אם יש לנו כיום עיבוד בסיד והוא טוב יותר מעפצים כעדות המנהיג ושאר הראשונים וכפסק השו [. ע" אות ה ] .ז עוד טענו - שר"ת שהכשיר עיבוד בסיד סמך על ספק ספיקא דחוק . ויש להשיב - כוונת ר" ,ת שלא כתב אי משכח בה אינש טעמא "לאיסורא" לימא, אלא טעמא "להיתירא" בעי, ובפירוש מבואר דפשיטא לר"ת דתוצאת העיבוד בסיד טובה יותר מתוצאה בעיבוד בעפצים, וכדמוכח מתחילת דבריו "דלא שכיחי עפיצי גבן ולא מעבדינן בהו אפילו שכיחי ו" כן מפורש בדברי ר"ת שסמך להכשיר למעשה עיבוד בסיד. וכן מפורש בדבריו שכך מנהג כל העולם בזמניהם [ובהם רש"י וכל קדושים עמו]. הרי שהיה פשוט לו שמותר, רק הסתפק "מהו טעם ההיתר" וכתב טעמים לזה, ושאם ימצא מישהו טעם אחר להסביר טעם ההיתר אשר יראה יגיד. ובאמת מצינו לשני ראשונים שנתנו טעמא אחרינא להיתרא והם הרמב" (ן מסכת שבת עט) שהביא ראיה מגיטין (יא עמוד א , ) והמכריע (סימן פד [.) אות ה ] ח. עוד טענו ש - יש לפסול את הסיד אפילו בדיעבד בהסתמך על דברי ר"ת. ויש להשיב ש - כל המעיין בדברי המחזור ויטרי יראה שלר"ת עיבוד קלף בסיד הוא כשר למעשה ללא פקפוק והדבר היחיד דמסתפק בו ר"ת הוא "הטעם להיתר [". אות ה ] ט. עוד טענו - כיצד יקרא עיבוד בסיד "עיבוד של קיימא" כמו שהגדיר הרמב ן " עיבוד? ואיך יהיה הסיד "מהני כעפצים" כדברי ר" . ?ת ויש להשיב – אין לבנות יסוד על קושיא שלכל קושיא יש תירוץ – וכבר כתב מופה"ד זצ"ל בשו"ת יבי" ו"ח(א או"ח סוף סימן א בשם הר ח" מצאנז) והנה בזה ז" ראינו בתשובות חכמי זמנינו שדרכם לפלפל בדברי חידודים ואינם שמים על לב פסקי הטור וש ע" אשר אנו מחוייבים שלא לנטות מדבריהם ימין ושמאל, מאחר שכבר נתפשטו הוראותיהם ונתקבלו דבריהם כהלכה למשה מסיני לכל עדת בני ישר , אל ומה לנו לחפש בדברי הקדמונים אשר בעלי הש ע" עמדו עליהם ודחאום מהלכה, וביררו ההלכה כשמלה וקבעוה בש ע" להלכה ברורה לעם סגולה [. אות ה ] . י עוד טענו ש - בדורו של ר"ת לא היו מעבדי הקלף בקיאים בעיבוד בעפצים לכן עיבדו בסיד . ויש להשיב - דכל המעיין בתשובת הערוך רואה שהערוך היה בקיא מאוד בעיבוד בעפצים ו, אדרבא מדברי בעל הערוך דווקא מוכח שהיה בקיא יותר מהעבדנים ש , במקומו שלא היו מעבדים בעפצים. ודברי הה"כ תמוהים מאוד איך הבין הפוך שהערוך ור"ת לא היו בקיאים בעיבוד עפצים. וכל טענות הה"כ לא מוכרחים ולא נכונים, לא מלשון ר"ת ולא מלשון הערוך כלל ואינם אלא דברי נביאות. ושרי ליה מריה איך כותב על רבותינו הראשונים שלא היו בקיאים בעיבוד . וכן מוכח מדברי ר"ת שתמה בתחילה למה לא מעבדים בעפצים, ולא כתב שלא בקיאים בעיבוד עפצים [. אות ו ] יא. עוד טענו ש - מתבאר בדברי הכל בו שהרא"ש לא הכשיר ס"ת המעובדים בסיד אלא "בדיעבד ," ורק סמך בשעת הדחק על ר" .ת ויש להשיב – במחכ"ת אם היו רק טורחים לעיין בספר "שם הגדולים" למרן החיד" (א ערך רבי אשר מלוניל) היו רואים שכאשר הכלבו מביא דברי "רבנו אשר" כוונתו לרבנו אשר מלוניל ולא לרבנו אשר בן יחיאל הוא הרא"ש ו. באמת שבדברי הרא"ש אין שום זכר לדבר וגם במסכת מגילה (הלכות הרא" ,)ש עיינתי ולא מצאתי כעין מה שכתב הכלבו, ואדרבא הרא"ש קיבל בסבר פנים יפות דברי ר"ת. וכל התמיהות והשאלות שלהם כלא היו. ואדרבא מעיון בכלבו שהביא תשובת ר"ת נראה שמסכים לה ע"ש. ולכן נדחו ראיותיהם בדברי הרא" [.ש אות ו ] . יב עוד טענו - בדעת הכלבו (סימן כ ) ' בתשובה לחכמי נרבונא שהכלבו וששה מחכמי נרבונא פוסלים קלף לא עפיץ. ויש להשיב – שהמעיין בתשובה יראה להדיא שגוף השאלה שנשאלה לרמב"ם היא על קריאה בס"ת פסול העשוי מעור לא מעובד "מצה ," או קריאה מתוך חומש לציבור שאין לו ספר תורה כשר לברכה. וכלל לא נשאל על ס"ת בעיבוד גמור בסיד [. אות ז ] . גי עוד טענו מ - פרקוי בן באבוי ש , רב יהודאי מוכיח את בני ארץ ישראל על מנהגי כתיבתם שנוצרו עקב גזירות שמד. בין הפסולים שהוא מונה בספריהם נמנה גם העיבוד הפסול בסיד שהיה נהוג בזמנם. רב יהודאי חוזר ומדגיש כי ה"ריק" המעובד בסיד חשוב כדפתרא, שלא יצא מתורת נבילה. ויש להשיב - דלא מוכרח כלל דבן באבוי מוכיח את בני א"י הכותבים ס"ת על קלף בעיבוד סיד, שהרי לא מוזכרת תיבת "סיד" אפילו פעם אחת בכל התשובה. ואדרבא מתשובתו למדים ש"ריק" הוא דפתרא היינו דמליח וקמיח ואינו עפיץ שאינו מוגדר כספר [. אות ח ] . יד עוד טענו ש - ספר העיתים פוסל עיבוד בסיד. ויש להשיב - אדרבא מדבריו מבואר שעיבוד בסיד הוי עיבוד [. אות ט ] . טו עוד טענו - עיבוד בסיד הוא עיבוד שאינו גמור הנקרא בפי הגאונים והראשונים "רק" ואינו נחשב עיבוד . יו ש להשיב ש - אינם יודעים כלל "רק" מהו, ועצם הנסיון לדמות "רק" לקלף שלנו המעובד בסיד הכשר לכו"ע הוא טעות מעיקרא ואין לו שורש וענף. לדבריהם כיצד יובנו דברי הרא" ,ש שהרי הרא"ש בסוף הלכות ס"ת בשם ספר העיתים פוסל קלף "רק , " ומאידך בהלכות מגילה ובהלכות ס" (ת סימן ד) אזיל בשיטת ר"ת, והכשיר הסיד בלי שום פקפוק וכן הביאו דבריו להלכה הב"י והב ח" . וכיצד היה מכשיר הסיד אם הוא בעצמו פוסל את ה ר' , ?'ק ופשוט שהבין הרא"ש שקלף ה ר' ק' אין בו סיד, דאי לא תימא הכי דברי הרא"ש סתרי אהדדי ועל כרחך שקלף ה'רק' אינו מעובד בסיד או לחילופין יתכן שבסיד ובכל אופן לא נגמר עיבודו. וזו ראיה שאין עליה תשובה [. אות ט ] וכן ובתשובת רב נטרונאי (בספר העיתים לר"י אלברצלוני- הובא ברא"ש סוף הלכות ס"ת) פוסל קלף "רק" מליח, ולא ביאר דה'רק' מעובד בסיד, ובאמת לא יתכן שמכשיר קלף בעיבוד סיד, ומאידך גיסא יפסול ה' ,'רק יוצא שדבריו סתראי נינהו. ולא יעלה על הדעת שרב נטרונאי גאון לא ידע טיבו של קלף ה' "ע. 'רק .ש . טז עוד טענו - שהגאונים פוסלים עיבוד בסיד. ויש להשיב – שאין זה מוכרח , אדרבא בפסקי ריקאנטי (סימן מב) העלה מתשובות הגאונים להדיא שהגאונים מכשירין עיבוד לא בעפצים (ועיבוד סיד בכללם) שמה שהצריכו בגמרא עפיץ, " ה מ בימיהם שלא היו מעבדין בסיד אבל "בעיבוד שלנו שהוא בסיד וחזק עיבודו, לא מצריכנן עיפוץ". . ל"עכ וזו ראיה ברורה מדברי אחד מרבותינו הראשונים שהגאונים מתירים עיבוד סיד ולא מוכרח לעבד בעפצים [. אות י ] . יז עוד טענו ו - ניסו לדחוק ולהסביר בדעת המכריע שה'רק' היה "מעובד עיבוד גמור בסיד ." ויש להשיב - שהמעיין בתשובת המכריע יראה שלאורך כל התשובה, סמך בכל כוחו להכשיר את עיבוד הסיד והביא ראיות להיתר מהגמרא. וכן מוכח מהגרי"ח ברב פעלים ומהגאון ר , ז" 'שה רק' "הנ ל לאו עיבוד גמור הוא ולכן ע הי " סיד "משוי ליה קלף , " ומשמע דמעיקרא לא הוי קלף [. אות י ] יח עוד טענו - שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד, ואם מרן היה רואה דבריו היה חוזר בו. ויש להשיב - אין הכרח כלל שהרמב"ם פוסל עיבוד הקלף בסיד. ואדרבא משמע דמכשיר [. אות יא ] יט. עוד טענו - שהבנת הרמב" שם לא כדברי מרן וכו . ' ויש להשיב ש – כל האחרונים גדולי הדורות זכו לראות כל תשובות הרמב"ם והגאונים, ולא חלקו על מרן בהבנת הרמב" [.ם אות יא ] כ. עוד טענו - שהמחלוקת היא שקולה, ואם נצרף את עדות הגאונים, הרי לנו שרבו הפוסלים לאין ערוך. ויש להשיב לפי כל הראיות, והגאונים והראשונים שהובאו לעיל בתשובה אין כאן מחלוקת ואין מי שפוסל עיבוד בסיד, ודבריהם מהבל ימעטו ונדחו מכל וכל [. אות יב ] .כא עוד טענו – שהיהודים הוצרכו לקחת את הקלפים המעובדים בסיד מידי הערבים ששלטו אז בארץ. מצב זה קצת מזכיר לי את גזירות השמד על היהדות שגזרו הציונים על הספרדים בעלייה ארצה, מה שגרם למסורת העיבוד איתה עלינו להשתכח, ונאלצנו במשך שנים לקחת קלפים מהאשכנזים, במקום הגויל המסורתי שהיה נהוג בכל ארצות ספרד. ויש להשיב - איך עלה על דעתם להשוות את הישמעאלים שמכרו קלף ליהודים בזמן הגאונים, לאשכנזים שמכרו קלף מעובד בסיד לספרדים כאן בקום המדינה [. אות יב ] כב. עוד טענו - שהקלפים שלנו שמעובדים בסיד, ואינם מגורדים בצד שער, הם מוגדרים לפי הגדרת התלמוד, ורוב הגאונים, וגדולי הראשונים והמחברים ועל ראשם רבינו הרמב"ם ", גויל לא מעובד ו. " הגדיל לעשות ר' אליהו פרץ שפוסל הסת"ם שלנו בעיבוד הסיד אף בדיעבד, וטוען שבעצם הקלף היום מבחינה הלכתית הוא "בגדר נייר . " ויש להשיב, שהקלפים שלנו נחשבים קלף מעובד כראוי ומהודר [. אות יב ] . כג עוד טענו - מדוע אנו כותבים על "גויל" בצד בשר לדעת הרמב''ם והגאונים ועוד? הרי שמרן עצמו התיר לגרד קליפה זו , ומהיכן צצו המערערים בדורנו לומר שאין לעשות כן, ושזה נגד מרן וכו'? וכי אסור לצאת אליבא דכל הדעות ! ? ויש להשיב – קלף מגורד מצד השיער פסול לדעתו של מרן, ואיך מעיז לקרוא לכל גדולי דורנו שפסלו קלף מגורד בשם "מערערים "ו" מהיכן צצו א [". ות יג ] וקלף המעובד בעפצים כשיטת משווקי הקלף הנ"ל הוא מגורד הרבה מצד השיער, והוא פסול לדעתו של מרן הב .י" וכמ"ש הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בסה"ב הלכה ברורה "ח( ב בחלק השו"ת סימן טז בהערה יב ל"וז) : אאמו"ר מרן הראש"ל זצוק"ל שעיין בכל טענות המערערים בזה, והסכים להלכה שיש להורות כדעת מרן השו , ע" וכפי המנהג המקובל מדורי דורות, שאין לגרור הקלף מצד השיער אלא כדי לתקנו ולהחליקו, ויריעות של ספר תורה שגירדו הרבה מצד השיער, וכבר נכתב עליהם, יש לגונזם. ובהערה שם בשם הגר"מ מאזוז שליט" (א סימן עט עמוד תקו) כתב שלמעשה אין לזוז מדעת רוב הפוסקים ומרן השו"ע ומנהג ישראל בכל הדורות, שהקלף הוא הדק הסמוך לשיער, וכל הגורר יותר מדי מצד השיער ופחות מצד הבשר, נמצא פוסק להלכה שהחיצון הוא דוכסוסטוס, נגד דעת מרן ורוב הפוסקים ומנהג ישראל מדורי דורות כ"ע. . והביא עוד הרב יונתן עסיס עדויות, שכן הורו הגרב"צ אבא שאול והגרי"ש אלישיב והגר"ש משאש זצ ל" , ועוד רבים ממורי ההוראה שבדורנו, וכולם דחו בתוקף רב דברי המערערים. וכל המשנה ידו על התחתונה. ושם האריך לדחות טענות המערערים "וע. ש. [. ל"עכ אות יג ] .כד ועיקר התימה מה רואים לנכון כותבי המאמרים להתהדר בחתימות והסכמות רבנים, והדרך אצה רצה להם במלאכת איסוף החתימות, והרי הם מסתירים מהציבור שהם מסירים הליצה מגב הקלף מצד השיער, ופוסלים עיבוד הקלף בסיד, ולרבנים החתומים הם מספרים שבסה"כ הם רוצים להחזיר "עטרה ליושנה , " והרי הרבנים החתומים על מאמריהם נחשבים בעיניהם כ"מערערים" שלא ידוע "מהיכן צצו [." אות יג ] כה. עוד טענו - שבארצות ספרד לא נשכחה מעולם מלאכת עיבוד העפצים, ומכיון שכל עיבוד עפצים מתחיל בסיד להשרת השיער, והסיד הוא חומר שונה לחלוטין מהעפצים, ודאי שכל מי שהשתמש בעור המסוייד בארצות ספרד חייב היה להיות בור ועם הארץ, או כופר. ויש להשיב - היתכן שבאו בהסכמה רבנים עם מחבר שלומד מראשונים שהכותב על קלף בעיבוד סיד יחשב כופר ועם הארץ ! ? ואותם רבנים עצמם תפלין שלהם מעובדים בסיד. ושומו שמים והזדעזעי ארץ! ומוטב לו הה"כ היה גונז את חיבורו לא פחות, ועושה תשובה על הוצאת דיבה על כלל ישראל על שקרא להם בורים או כופרים [. אות יג ] כו. עוד טענו ש - אין ראיה שראשוני ספרד הכשירו עיבוד סיד, ואדרבא, ממה שהכשירו עיבודים אחרים שהם עפציים, משמע שפסלו עיבוד סיד שאינו עפיץ כלל. .ל"עכ ויש להשיב – שדבריהם אינם נכונים כלל ויש ראיה ניצחת ע"פ עדות הר ן "אב בתשובה שבקסטיליה, טליטולה, פרובינציא , ובורגוניא , צרפת , וקנפניא , לוהיר , ואלימאניא, יע בדו קלף בסיד. ומה עוד דמתבאר שבארץ טוליטולה מוצאו של מרן היו מעבדים בסיד וזאת לטוענים שמרן לא ידע עיבוד סיד מהו אלא רק העתיק דברי "ר ת. והגאון בעל "השתילי זיתים" פסק דסיד מהני כעפצים. והגרי"ח זצ"ל בשו"ת רב פעלים כתב שמעבדים בסיד, והרה"ג יצחק רצאבי שליט"א הוסיף דעיבוד בסיד נלמד אף מתשובות הרמב" ,ם ואף הוסיף וז ל" : וכן הוא מנהגינו בתימן לעבד הקלף בסיד כידוע [. אות יד ] . כז מעבדי הקלף מודים שלוקחים קלף מעובד בסיד ומוסיף לו חומרים כימיים לסתור את פעולת הסיד, ואז שורים הקלף בחומר כימי המצוי בעפצים, והם אפילו לא טורחים להשתמש ממש בעפצים כמו בזמן גמרא, אלא רק בחומר מסויים שנמצא בעפצים, לוכ ל לא עושה עיבוד קמיח ו. יש מהם שאף טח את הקלף בג ל' אטין העשוי מדגים ועוד חומרים כימיים כדי שאולי בזה יוצלחו לכתיבה. ושניהם אף יחד מסירים את שכבת הליצה מהקלף ועוברים על פסק מרן השו ע" , והנשמת אדם, ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף זצ"ל כנ . ל" ומלבד שאין עיבודם כמו בימי הגמרא. פשוט שהקלפים שלהם אם כשרים בכלל אז בדיעבד גדול מאוד לאשכנזים (הסומכים על חת"ס שמיקל). ולספרדים ובני עדות המזרח הקלף שלהם פסול לחלוטין אף בדיעבד, והמשווקים קלפים כאלו בתורת מהודרים קרובים להיקרא בכלל מכשילי הרבים בקרקפתא דלא מנח תפילין, וירא שמים החפץ להדר במצוות יתרחק מקלפים שלהם שאין סמך בהלכה למעשיהם כלל. ובטח לא בתורת כשר לכתחילה מהודר. זאת ועוד, ששמעתי עדות מכמה סופרים שהשתמשו בקלפים אלו שלאחר זמן קצר ראו שהאותיות פורחות והדיו נושר מהקלף. נמצא שכלל אינם ראויים לכתיבה. [אות ]טו כח. ולהוי ידוע שלא מוזכר עיבוד זה בגמרא כלל וכלל, דבגמרא איירי במליח קמיח ועפיץ. ואילו זה העיבוד שרוצים לחדש היום ומשווקים אותו בתורת מהודר ומגרדים שכבת הליצה ממנו (למרות שמרן השו"ע והנשמת אדם ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף "זצ ל פוסלים קלף כזה ,) הוא כלל לא ע"פ הגמרא מליח קמיח ועפיץ, א"כ נמצא דבר חדש שלא היה כמותו מעולם ו, לדידן בוודאי דאין לזוז מפסק מרן השו"ע ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף זצ , ל" לקחת קלף עם שכבת ליצה לא מגורדת והמעובד בסיד הכשר לכו"ע כמסורה לנו מדורי דורות כפסק מרן בשו"ע ולא לגעת בעיבוד החדש של הה"כ ועל עיבוד זה אמרינן כמליצת החת" "ס חדש אסור מן התורה [". אות טו ] כט ו. אם לא די בכל זה הרי לך תשובת הראב"ן בספר המנהיג. שפסק להדיא שקלף המעובד בסיד עדיף טפי מעיבוד עפצים , שאין כל אדם בקי היום בעיבוד העפצים והקלף משחיר ובא , כאשר אנחנו רואים היום הזה , בכמה גוילים שהושחרו כ"כ עד שנמנעו מלקרות בהם שאין כתיבתם נראית לעינים, וכמעט שאני קורא על הכותבים אותם שהם עוברים באזהרה למחוק את השם והכסיל בחשך הו [.לך אות טז ] . ל ועוד תמהו על מרן השו "ר וע" ת, וראשונים כמלאכים יחשיבום כטועים, ורוב ככל האחרונים אצל הה"כ נחשבים ל"מעתיקים ש" "הסתפקו בציטוט דברי הראשונים" מחמת חוסר ידע ח . ו" מה אומר ומה אדבר יקרא הקורא וישפוט אם בכלל ניתן לסמוך על "הה כ שתוהה על ראשונים ואחרונים לאורך כל חיבורו. והיות ומוכח שהה"כ דרכם כסל למו ומשתמשים בלשונות קשים על ראשונים ואחרונים קדושי עליון ויחשיבום משל היו חברותא ח ו" , ואלו דברים לעתים על סף הכפירה ואפיקורסות ח ד, !ו" שרו ספריא למהוי חכימיא [. אות טז ] לא. היוצא לדינא להלכה ולמעשה : העיבוד בסיד היום הוא הטוב והמהודר מכל עיבודים שבעולם. הקלפים המעופצים של הה"כ פסולים אף בדיעבד לדעתו של מרן השו , ע" ושומר נפשו ירחק מהם, ואין לשנות כלל המנהג המהודר לכו"ע לעבד הקלף בסיד. כפסק הגאונים והראשונים, וכפסק מרן השולחן ערוך רבנו יוסף קארו זצ"ל שקבלנו הוראותיו [. אות יז]

הוא טוען שעפצים פסול  למרן בדרך שעושים היום....

לא יודע לא למדתי אבל מעניין. יש לו הסכמה מהרב מועלם.

@ימ''ל @אש לבנה @נגרינסקי @יהדות=דרך חיים

תוכל להעלות את הקובץ עצמו? אני מניח שאז יהיה יותר נוח...

מעטים היום העבדנים שמעבדים בעפצים...

אם אתה קונה תפילין, תהיה בטוח שהעור (שיש גם לדון עליו, הוא קלף? דכססטוס? כנראה שגויל...) עובד בסיד ולא בעפצים...

ככלל, התפילין המצויות כיום פסולות לשיטת הרמב"ם (שפותח השרשור בא לתחקות אחר שיטתו...)

נושא ראשון - קלף.

תפילין יכולות לכתב רק בקלף ולא בגוויל ולא בדוכססטוס בניגוד לס"ת או מזוזה שהן יכולים לכתב בכמה סוגים. (ס"ת - גוויל וקלף, מזוזה - הכל ומצווה בדוכ')

• בעיבוד העור, מקרוב הכניסו את הסיד כמעבד, לשיטת הרמב"ם אין כאן עיבוד כלל… - פוסל.

שלבי עיבוד הם - מליח, קמיח, עפיץ.

• יש היפוך בין דוכססטוס לבין קלף בין השו"ע לרבינו... - פוסל

לשו"ע - קלף הוא האפידרמיס שהוא החלק הדק החיצוני והדוכססטוס הוא הדרמיס שהוא החלק הפנימי.

לרבינו - קלף הוא הדרמיס והדוכססטוס הוא האפידרמיס.

ה"קלף" שמשתמשים בו היום יש בו גם מהדרמיס וגם מהאפידרמיס והוא בכלל גויל!

• עיבוד ע"י גוי פסול לשיטת רבינו. המליחה, שהיא תחילת העיבוד נעשית בחו"ל ע"י גויים!

נושא שני - בתי התפילין.

• בתפילין המופצות היום אין חרץ עד מקום התפר (גובל בפסול), בתפילין לשיטת הרמב"ם צריך לראות החריץ בבירור.

אמנם הבתים היום הם בתים בפני עצמם, אלא, שהם מודבקים ונעשים כבית אחד.

• בתפילין המופצות היום, הגיד העובר בין הבתים מתחבא בבית עצמו ואינו נראה (או שאינו קיים בכלל ל"ע) ובתפילין לשיטת הרמב"ם הגיד עובר מלמעלה.

במחילת כבוד הרב המחבר, אין שום ידיים ורגליים לאחוז בהרבה ממה שכתב שם...

הוא מציג טענות לכאורה ומשיב עליהם אחת אחת...

א. הוא מבסס כמעט את כל המאמר על ר"ת שהכשיר בסיד (הוא אומר שיש ראשונים נוספים אבל לא הביא אותם או הפנה אליהם, כך שביחס לכתוב - כאילו לא קיימים עד שיראו לנו אותם...)

ב. הוא היה צריך להראות את טועני הטענות, סתם ככה לא שייך להגיב על טענות ללא מקור.

ג. הרבה מן התגובות לטענות עצמן לא מבוססות, הייתי עובר טענה טענה אולם לא שייך מבחינתי מקוצר זמן וכח...

סתם דוגמא -

יד עוד טענו ש - ספר העיתים פוסל עיבוד בסיד. ויש להשיב - אדרבא מדבריו מבואר שעיבוד בסיד הוי עיבוד [. אות ט]

היכן מקור? היכן הסבר הטענה?

את הטענות שסוף סוף נוגעות לשיטת הרמב"ם כן הבאתי מכיוון שבהם אנו נוגעים...

טענה יב נדחתה ללא בסיס... הטענה - הרמב"ם בתשובות פסל קלף לא עפיץ (במפורש!). התשובה - הרמב"ם פסל קריאה בס"ת המעובד בעור לא מעובד "מצה"...

היכן התשובה על הטענה? הרי, זהו כל העניין! עור שלא עובד בעפיץ לא נחשב עיבוד והוא הנקרא "מצה" והוא הקלף העובד בסיד! (ועיין הערת הרב קאפח בהלכות בהרמב"ם על סוגי העור ועיבודם שם...)

טענה יח - יח עוד טענו - שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד, ואם מרן היה רואה דבריו היה חוזר בו. ויש להשיב - אין הכרח כלל שהרמב"ם פוסל עיבוד הקלף בסיד. ואדרבא משמע דמכשיר [. אות יא]

אין הכרח שהרמב"ם פוסל עיבוד בסיד?? משמע דמכשיר?? לפני שניה טענו שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד...

טענה יט - אז שכל האחרונים יסתכלו שוב (ואנחנו האחרונים, אפשר להביא את עצמינו כתשובה לשאילה?)... היום, אחרי שיש לנו גם את כתב יד המקור שלהרמב"ם בהלכה שממנה הסיק מרן שקלף זה החלק החיצוני, אנו רואים שמרן הסיק מגרסא שגויה שהיתה אצלו וההלכה היא כלל שהקלף הוא פנימה (אבל זה סתם נוגע בפסול שבהיפוך בין קלף לדוכססטוס ולא לעיבוד...)

טענה כב - היכן התשובה לטענה?

טענה כג - היום, אם תבדוק, גורדים גם בצד שיער... מרן פוסל את זה!

 בכלל, כל מה שהוא מתבסס בו בתגובה על טענה זו שאין היפוך בין קלף לדוכססטוס... אם היה הופך כמו שצריך אזי היה הכל מובן לו...

(טענה כד - עיין מה שכתבתי על כג... אם באמת מחתימים רבנים (אני לא שמעתי על זה...), בטוח גם מציגים להם את העניין שלהיפוך...)

אעצור פה, גם בגלל שאני רואה שלמרות שרציתי לא לענות על כל סעיף וסעיף מדבריו נגררתי לענות, גם בגלל שאין לי זמן וגם בגלל שאני כבר לא מוצא סיבה להשיב על דברים חסרי בסיס...

בס"ד

שיעור חשוב

לרבנים החשובים (לכל הצדיקים פה בפורום)

אל תשכחו את זה (את מה שיש בשיעור)

מהנשים (מציבור הנשים)