פורום בית המדרש (עמוד 102)

יש שיצאו נגד יום הולדת משום שהאדם היחיד שאמרו שהיה לו יום הולדת בתנך זה פרעה - סוף הפרשה שלנו, ממש הפסוקים האחרונים בוישב.

יום הולדת את פרעה

אני יודע שהבעל שם טוב חגג יום הולדת גם הבא"ח, החפץ חיים במקומו לא נהגו לחגוג (הוא חגג לעצמו מסיבות שונות, אך ככלל - במקומו נהגו שלא לחגוג)

מה שכן - גם לדעה שאומרת שאסור - מותר לעשות סעודה/סעודות/הפתעות הודיה לה' על זה שנולדנו לפני X שנים.

אני למשל... יודע שהרב שלי אומר שאפשר בלי חשש.

אין לי מושג אם יש בזה מחלוקת גם באחרונים... המ.. לאיודע.

אמא תמיד אומרת שלברך ביום הולדת זה דבר גדול.

ואני מברך ומברך. כולם מברכים וכנראה שיש סיבה.

עכשיו אני הולך ראש קטן - נניח ואין סיבה, ולברך ביום הזה זה כמו כל יום...

"לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בפניך" גם כשאדם פשוט מברך יש לזה משמעות עצומה בשמיים!!! אז יש יום מרוכז שנוהגים

ויש בזה משהו סימלי - שנה חדשה, לקבל על עצמך משהו לשנה החדשה ולהשתפר!!

שמוזכר בתורה ;)

משתמשים הרבה בימי הולדת 

יש חובה חשובה לשמור על העיניים מראיית דברים שאינם צנועים ובטלוויזיה יש את כל הפריצות שבעולם ולא ניתן לצפות בה וגם לשמור על העיניים (ואפילו ב"חדשות" בלבד יש פריצות). כל זה בנוסף לביטול תורה עצום שהיא גורמת (שכיוון שהאדם הצופה בה לא עושה דבר, הנטייה היא להימשך אליה עוד ועוד) והטלוויזיה גם פוגעת קשות בשלום הבית. ואני כותב לך את כל זה בתור אחד שיש לו טלוויזיה בבית (ולפני הרבה שנים צפיתי בה וכעת אני כבר לא צופה בה ואם הדבר היה תלוי בי, וודאי שהייתי מעיף אותה מהבית לכל הרוחות).

בהקשר לזה אצרף לך מקור שמדבר על זה (קיצוש"ע ילקוט יוסף חלק א' סימן רנ"ב סעיף י'):

אסור לכוין את שעון השבת מערב שבת שיפעיל את מכשיר הטלויזיה בשבת, לשמוע חדשות וכיוצא בזה, מפני שעריכת התכניות באולפן כרוכה בהרבה מלאכות האסורות בשבת, הנעשות על ידי ישראלים מחללי שבת בעוה''ר. ואם עברו ועשו כן אסור להסתכל בטלויזיה, משום שהוא נהנה ממלאכת שבת הנעשית על ידי ישראל מחלל שבת. ובלאו הכי הרי גם בימי החול כל מי שיראת ה' נוגעת ללבו ירחק מלהשתמש בטלויזיה, אף בדרך אקראי, כי יש בטלויזיה תכניות של מראות נגעים האסורות, פריצות נוראה, וגם זלזול בלומדי תורה והכנסת השקפות זרות לרוח תורתינו הקדושה, ויש בזה גם משום מושב ליצים וביטול תורה עצום. ובעצם הכנסת הטלויזיה לבית יש איסור גמור מכמה טעמים, ויש בה משום ''לא תביא תועבה אל ביתך'', ומשום ''אל תשכן באהלך עולה''. ולכן גם בחוץ לארץ שהתכניות בטלויזיה נערכות על ידי גויים לצורך הגויים, אסור לכוין השעון כדי להסתכל בטלויזיה בליל שבת.

שכשאתה אומר טלויזיה, אתה מתכוון שהיא מחוברת לערוצי התקשורת...

במקרה כזה, וודאי שזה אסור!!

כיוון שמשדרים שם דברים לא צנועים, דעות רעות, מינות, לשון הרע, והיד עוד נטויה...

על חלק מהדברים (עריות ומינות) יש יצר הרע חזק מאד,

ושאר הדברים, לא תמיד שמים לב שהם קיימים. (וכמובן שהם גם משתדלים שלא תשים לב)  ואפשר ליפול בקלות...

לכן, חס וחלילה להכניס את הרוע הזה הביתה..

ואני מכיר אנשים שאפילו משתדלים לראות רק חדשות

וראיתי איך הדעות שלהם השתנו מאד,

הם מדברים ממש כמו חילונים, והם בטוחים שהם עדיין דתיים.

בלי קשר לתכנים.

מחשב עם אינטרנט הוא אותו הדבר אבל  לפחות יש אפשרות איכשהו לשלוט בתכנים.

סימולטור כשרות - כושרות

אני יודע למשל על הרב מאזוז שכן בעד לבישת תכלת, בהתחלה הוא לבש תכלת רק בשבת כדי שלא יחשבו שזה חובה, אז הוא שם רק בשבת

(יש שאמרו שזה כדי שלא יצלמו אותו עם זה, אבל הוא אמר שזה לא נכון והוא לבש גם בפורים - בגלל הפסוק "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת..")

אבל בזמן האחרון הוא התחיל ללבוש גם באמצע שבוע כי התכלת התפשטה בזמן האחרון...

הרב עובדיה היה אומר לך "שב ואל תעשה עדיף"

לא להטיל תכלת בציצית זה ביטול חצי עשה (ועשה שלם לחלק מהדעות), ואף לדעתי שאני משתדל להיות מעוטר בתפילין רוב היום אין בכך חובה אלא מצווה. 

אם אדם סבור שהתכלת של היום היא אמיתית, והוא לא מטיל תכלת מכל סיבה שתהיה הוא חוטא ומבטל לפחות חצי עשה. אם הוא לא מניח תפילין כל היום אין בכך שום איסור! אלא פשוט אינו נוהג במידת חסידות זו 

מהסיבה הפשוטה שתפילין הם תשמיש קדושה, וציצית זה תשמיש מצווה.

כיפה זה בכלל לא שאלה שנפסק בשו"ע שאסור ללכת 4 אמות בלי כיפה!!!

הסיבה שנהגו לא להיות עם תפילין כל היום זה מ]ני שאנו לא מחזיקים את עצמנו כמו האמוראים שלבשו תפילין כל היום, והצליחו לשמור על טהרת המחשבה ולא להסיח דעתם מהתפילין (כי חובה בכל שניה שאדם עם תפילין שלא יסיח דעתו מהם)

לכן, אדם שמניח תפילין הוא כאילו מראה עצמו יותר גדול מהראשונים וכד' ו... בעצם יותר גדול מהרבנים בדורנו שאתה בעצם מתגאה, מראה יוהרא כלפיהם שאתה שם את התפילין.

כמובן שיש בזה גם עניין להיות שונה. וראיתי שהרב שמואל טל (ששם תפילין ואף מורה לחלק מתלמידיו לשים תפילין כל היום) לא ללכת ככה מחוץ לישיבה, שלא יהיו שונים.

מתוך זה שהציצית היא תשמיש מצווה אז קדושה קלה יותר, ואין בעיה להסתובב איתה (וכידוע - אנחנו נכנסים איתה לשירותים..)

אין חשש יוהרא

כי אם קיימת את המצווה דאורייתא (החיוב!!)

אז את מה שצריך עשית

אז שאר היום (לא חיוב!!) יהיה לך יוהרא

כמובן שאני לא פוסק הלכה ואנ לא מכניס ראשי בין ההרים הגבוהים, רק אומר לך את דעת רבותיי

אלא כל היום אין בזה עניין חסידות אלא קיום גוף המצווה

צדקה זה מצוות עשה מדאורייתא, ככל שאתה נותן יותר קיימת יותר את המצווה, כך גם על תפילין, מצד הדין די בזמן מועט שהנחת אותם, אבל כל המוסיף הרי זה משובח. ועיין בפרי מגדים על ש"ע או"ח ל"ז שדן בנושא, ואף יותר חשוב לעיין בבאור הלכה שם, בכל אופן אתה מוזמן לבקר אותנו יותר בישיבה שמחנו בבואך

בכל מקרה הישיבה פועלת בחנוכה?

הבנתי שגם הגר"ד ליאור שליט"א יבוא, אבל אני לא כ"כ בקיא בתיכנונים, ואז חופשנת עד יום שלישי..

שיבוש הדעת של קינאה להרג חיות קם והרג את אחיו נראה לי בספר "ראשית" או "טל חרמון" או משו אחר.. לא סגור על זה..

אם יש לך רב פוסק במרחק ספסל או שתיים

אשמח לדעת בוודאות.

אבל עם האוכל שהיה דבוק עליה - היד היתה סולדת.

להרחבה

על ספירת בני אדם | כיפה

נוהגים לספור עם משפט זה או אחר (למשל "השויעה את עמך" זה בדיוק 10 מילים)

אין ענין לנשק את היד עד כמה שזכור לי

בסכנה לא פוסקים ע"פ סברות כל-כך

אולי זה כי אין זמן לראות אחרי שאתה כבר לא ילד

הסיכום מועיל מאוד רק שלא דנת בו על הבעיה:

יש לי עץ רימונים שמגיע אלי לחבלי הכביסה 

ומפריע לי בבית.

הרימונים קטנים והם חלקם פרחים

אם זה משנה.

אם העץ לא נותן תפוקה למשל אפשר לעוקרו. וכן אם הוא מפריע להרחבה נצרכת של הבית.  אבל יש סוברים שמפני הסכנה יש לעקור ע"י גוי. תקראי בפניני הלכה שם.

לא לחתוך אותם, בטח כשזה לצורך (בשנת שמיטה יש גם איסור לחתוך ענף שיש עליו פירות או כשזה לצורך השבחת העץ).

זה באופן עקרוני, אבל הפורום הוא לא מקום לשאלות הלכתיות אלא רב.

שים ליד הפח, החתולים ימצאו.

לא זכרתי נכון - הטעם למעשה של רב הונא היה משום כבוד שבת (שלא יפסידו הירקנים ויימנעו להביא סחורה לשבוע הבא) ולא משום הפקעת מחירים. בכל אופן זה היה לצורך ולכן ההשחתה הייתה מותרת.

הגמרא גם מסבירה שלעניים הוא לא נתן גם משום כבוד שבת (בשביל שלא יסמכו עליו להבא ויימנעו מלקנות צרכי שבת). ולבהמה הוא לא נתן בגלל שמאכלי אדם אסור לתת לבהמה, אפילו כשהאלטרנטיבה היא לזרוק אותם לאיבוד.

השמדת עודפי מזון שהרב חד''ה מדבר עליה גם היא לצורך - במטרה לייצב מחירי השוק ולשם עידוד ייצור.

שאלה הלכתית:
קיבלתי משלוח מנות מאדם אהוב ומוערך מאוד על ידי, במקרה גם שמאלני, ובין הדברים הטובים, ל״ע, גם שמן זית אחיה. 
אחיה זה מאחז מצפון לרמאללה. החברה שמייצרת את השמן משתמשת בהרבה מאוד קרקעות שלא שלה, שנלקחו בחסות האלימות הכללית שבשטחים. ודי לחכימא. 
מה הדין? 
להשתמש בשמן שמבחינתי הוא בחזקת גנוב, זה לא ראוי. 
לשפוך - זה בל תשחית. 
להעביר הלאה - יכשיל אחרים ועוד יהיה להם מקום לסבור שמותר, משום מראית עין. 
להחזיר לנותן/ת - עלול לבאס אותם מאוד מאוד על שנפלו בעניין זה. ועוד ביום זה שחייבים בו שמחה. 
למישהו רעיון?

עד כאן תורף דבריה, בגדול ההסתפקות דומה, ויש לה גם תשובה מעניינת:

כרגע נראה לי שאקבל על עצמי לנסות ולהפיץ את דבר העוולות הקשורים במשק אחיה, על מנת שלא יכשלו בו אנשים אחרים. 
ולגבי השמן, אקבל על עצמי לתרום סכום כסף למאבק נגד ההשתלטות על הקרקעות באזור: לשלום עכשיו, לרבנים לזכויות אדם וליש דין.

דעתכן?

כמה הערות (לפלפול ולא לתשובה):

א. 'כל דפריש' זה חזקה, ולכן מבטל את הספק. כך שאם אכן אומרים 'כל דפריש' ממילא אין צד שני של 'ספק דאורייתא'.

ב. לא ברור לי אם האדם נחשב 'כל דפריש' או 'כל קבוע' (הרי כהנים הם קבועים ביחס לכלל עמ''י), אם נתייחס לאדם מתוך כלל האנשים כקבוע אז לא רלוונטי שהכהנים הם מיעוט.

ג. לרוב הדעות האיסור להשתמש בכהן הוא לא דאורייתא אלא דרבנן.

רוב האנשים שתבקש מהם לעשות טובה קטנה, יסכימו אפילו שלא בא להם..

תסביר אחי.. תסביר

אולי (ואני מתכוון, בלי להיכנס בכלל לדיני ספקות) הבעיה שבהשתמשות בכהן היא כשהמשתמש יודע שמדובר בכהן - מה שמבטא זלזול בקדושתו מצד המשתמש?

יש הלכה מתקנת חכמים של 7 ימי משתה (במקרים מסוימים 3), כלומר שהחתן ישב בבית וישמח את אשתו (אסור לו לעבוד וכו'). נהגו  גם שעושים משתה עם עוד אנשים כדי להרבות שמחה, וההלכה היא שאם יש שם עשרה שלא היו בחתונה ולכן לא שמעו את 7 הברכות שמברכים בשבילם, ולא צריך שכל העשרה לא יהיו בחתונה אלא מספיק רק 'פנים חדשות' (במקרה שאין פנים חדשות ויש עשרה מברכים רק את הברכה האחרונה).

אז לסיכום: האם זו הלכה? כן כי חז''ל תיקנו 7 ימי משתה להרבות בשמחה, אבל הסעודה היומית עם פנים חדשות וכו' היא לא בגדר חיוב אלא הידור בתקנה הבסיסית. אבל כמובן כל אחד ישאל את רבו.

הערה: הרבה פעמים בגלל הרצון לקיים בהידור את המנהג של הסעודה יוצא הפוך מהכוונה של חז''ל - במקום שהזוג ישב בבית וישמחו יחד הם מטרטרים כל השבוע ברחבי הארץ ולא נשאר להם זמן וכוח לעצמם. גם זה שיקול.

המסכנון שנשאר?

ישר כח על הלימוד זכות!

השבע ברכות זה שריד למנהג הזה. יש עדות שנהגו בכך עד העליה לארץ, בעדות המזרח בעיקר

זה הלכה

שטכנית לא פשוט לעשות אותה בסיטואציה כזו

דף עיוני בנושא

http://din.org.il/wp-content/uploads/newsletter/he_85.pdf

הדיון הוא על פנים חדשות

ויש דיון אם אפשר לומר את ברכת חתנים ללא פנים חדשות (למשל בשבת לא צריך פנים חדשות)

על הספר - "נר באישון לילה" - של הרב שלמה אבינר

אם הוא היה סתם אדם פשוט וכשר שמברך.. ניחא

אולי משמים זיכו אותו לעזור לעם ישראל בגלל מעשה טוב מיוחד שלו.

אבל את אומרת שהוא מחלק הוראות ועצות.. קצת מעורר חשש

אולי כמה שאלות,

העצות שלו סתרו איכשהו את ההלכה?

ועוד משהו, כשהוא אמר שאת דתיה והוא לא מתעסק.. זה היה בזלזול? בכבוד?

אולי זה יתן לך כיוון לדעת מה הולך כאן..

אם יצא לך לשאול רב, אשמח מאד אם תגידי לנו מה הוא ענה 

מסכימה מאוד עם החלוקה של גמני לכוחות בטבע וכחות מעל הטבע.

ועל כך שכוחות מעל הטבע הם או קדושה או טומאה.

אבל לא הייתי מייחסת לאיש הזה כוחות טומאה.

כיוון שחז"ל כבר התפללו שכוחות אלו יישארו בחול.

כישופים וכאלו קיימים מעט היום. אבל במזרח הרחוק. שם אני מאמינה שיש שאריות.

בארץ- אני די סקפטית בנוגע לכל מי שעושה עצמו בעל כוחות.

יש הרבה שיטות לדעת דברים. (לדוגמא - הייתי אצל ארדיולוג. ידע עלי הכל. פיזי, נפשי. הכל ממבט בעיניים. וזה מדע טבעי לחלוטין. אפשר ללמוד אותו במרפאות. צריך אולי שימת לב, ריכוז ועוד, אבל לא כוחות מיוחדים)

יש גם הרבה דרכים לעזור ולהשאיר רושם של בעל כוחות על טבעיים.

בכל אופן, לפעמים יש דברים שבהם משתמשים אנשים כאן בארץ ב"טריקים" או "שיטות" שנלמדו במזרח הרחוק במקומות שקשורים לעבודה זרה ואולי יונקים מהטומאה שם. כך שתמיד הייתי שואלת רב.