פורום בית המדרש (עמוד 103)

בשם "עין יצחק" שעוסק בכללי פסיקה, שלושה כרכים וכל כרך עוסק בתחום אחר:
1. הש"ס.
2. כללי הפוסקים.
3. שלחן ערוך. (אם אינני טועה)

מעבר לכך, עוד ספרים שעוסקים בכללי פסיקה:
1. יד מלאכי.
2. יש ספר על הש"ס, נדמה לי נתיבות התלמוד שעוסק גם בכך.
3. טל חיים של הרב שלמה טל על כללי פסיקה. (לדעתי הספר הזה לא יהיה סטנדרטי, כי הרב טל פחות בקטע של סטנדרטי)

יש התייחסות לכללי פסיקה ב"שדי חמד" לרב חזקיה מדיני וב"שם הגדולים" לחיד"א.

אגב, לש"ך יש קונטרס על כללי "ספק ספיקא", אבל אינני זוכר היכן בדיוק הקונטרס נמצא. (לדעתי בסוף הלכות תערובות)

כמובן, שמומלץ לעיין בהקדמות של מחברי הספרים אותם אתה רוצה לנתח, כי אולי הם מעירים על שיטתם עצמם.

נ.ב אודות ספרי שיטות נוספים:
1. אישים ושיטות לרב זוין.
2. ממרן ועד מרן, סקירה אודות דרכו ההלכתית של הרב עובדיה, חובר על ידי הרב בני לאו.

תודה על התיקון

יש קצת כללי פסיקה בש"ך ביו"ד הוא מביא שם חלק מהעיקרים. כמדומני שזאת אחת ההתחלות הבסיסיות, בהנחה שכבר עברת על ההקדמות לב"י ולדרכי משה וכו'. שאר היסודות די מפוזרים בכל מיני מקומות.

יש את הספר של הישיבה של הרב טל (נראה לי שהוא של הרב טל עצמו) שממש עוסק בכללי פסיקה.

 

יש ספר של הרב משה ברנדסדורפר (הבן של הרב מאיר ברנדסדורפר) שעוסק בכללי הלכה.

 

יש סדרת שיעורים בנושא של הרב יעקב יוסף שאפשר לקנות, והיא ממש נוגעת בכל השאלות שאתה מדבר. סדרה די ארוכה ורחבה ויש בה גם דברים מעניינים שמובאים אגב אורחא. צריך לבדוק מאיפה משיגים את השיעורים (אם תרצה אנסה לברר לך). היחוד בסדרה הזאת הוא שהוא נוגע בכל המקומות הראשיים (יש כמה סימנים בשו"ע שהכללים האלה מפוזרים בהם) שנוגעים בכללי פסיקה שאחרי תקופת הגמרא.

 

יש כמה חלקים לא כל-כך גדולים בספרים אחרים שנוגעים בעניין כבדרך אגב (יש בילקוט חיים של הרב קורח בחלק האחרון, ציינו את העין יצחק של הרב יצחק יוסף).

 

הרב שטייזנלץ במהדורות עם הפסיקה (מהדורת קורן) מביא את הכללים בקצרה, בחלק מהמסכתות זה יותר נוכח.

 

לא זוכר במפורש, אבל כמדומני שיש במהדורת הלכה ברורה מיסודו של מרן הרב קוק גם את הכללים על סדר הסוגיא (לא למדתי בהם הרבה שנים אז לא זוכר כל-כך).
 

אני מאמין שאם תלמד ספרי הלכה שעיינו בדברים על הסדר זה יתברר לך. אם זאת הדרך שתבחר, כדאי להתמיד עם שיטה אחת לפני שנוגעים בעוד שיטות.

 

נ.ב, לגבי השאלות ששאלת:

יש כמה מקרים שכללי הפסיקה לא עוזרים. למשל ראיתי מקרה שברמ"א היו איזה 5 י"א. שאלתי פוסק והוא אמר לי שבמקרה כזה פוסקים ע"פ העניין (כלומר צריך לפתוח את הסוגיא ממש ולראות מה פוסקים כתבו אח"כ).

הב"י לא תמיד פוסק כמו הרמב"ם. ולפעמים הוא פוסק גם נגד כל עמודי ההוראה (נתקלתי במקרה כזה). למרות הכללים המרכזיים, כמו בכל דבר - יש יוצאים מן הכלל.

יש גם כללים במקרים שהשו"ע לא פסק בהם. ראיתי מחלוקת בדיני טהרה בין הרמב"ם לראב"ד, וראיתי תשובה שפסקו כמו הראב"ד. שאלתי פוסק והוא אמר לי שבגלל שהראב"ד נחשב אחרון (למרות שהיה מבוגר יותר, הוא העיר על הרמב"ם אחרי שהרמב"ם כתב), אז הלכה כמותו, תאורטית. הייתה בנקודה ההיא שאלה כי הכסף משנה תירץ את התהיה של הראב"ד, אז שם הלכה כבתראי לא בהכרח תופס ויתכן שהפוסק שפסק כמו הראב"ד פסק ככה מטעמים אחרים (הוא לא כתב את הטעמים בתשובה שראיתי)

תודה

עלה והצלח!

עולם הפסיקה הוא ים ענקי, ולענ"ד הוא מהנה מאוד ומפרה מאוד.

אני לא בקיא מדי..אבל זה בהחלט מעניין

חוץ מזה שעשע אותי שאני הבאתי פוסקים ספרדים בעיקר ואתה אשכנזים בעיקר כאן

אלא על ה"שורשיים", למרות שהרב יעקב זצ"ל נוגע בנושא אבל משתי נקודות המבט

אני הבאתי ביחס לכללים

וישר כח גם לך

למה היסודות מפוזרים דווקא בספרים של רבנים מהדור הזה? יכולה להשאל השאלה אולי הם המציאו אותם (חס ושלום)

ההוראה בעבר. לא היה צורך בספרים כאלה, וגם לימוד מתוך ספר לא מספיק, תנסה ותראה שתצטרך פוסק צמוד כדי להבין הרבה מהכללים שם.

 

רבני זמנינו פשוט אספו את הכללים מהפיזור הרב שלהם בספרי הפוסקים למקום אחד.

יש גם ספרים ישנים שנוגעים בזה, אבל אין כאלה שריכזו את הכל. בטח לא שיטות פסיקה עדתיות.

 

שורשם של הכללים הם בגמרא עצמה, כל השאר הם נגזרות של הכללים שנכתבו במפורש ע"י חכמינו זכרונם לברכה. חלקם כתובים מפורשות בתורה. לכן, כמו כל שאר התורה שבכתב ושבע"פ, אין מקום להמציא. להכל יש מקור ושורש.

כמו טלפון שבור מהשימוש הזה, זה לא יכול לגרום למצב של אלפי שיטות פסיקה? (ועוד זה דבר מורכב שיש בזה המון פרטים קטנים)
לא עדיף לכתוב ספר של כל השיטות פסיקה? הרי זה יותר חשוב מההלכה עצמה ומספרי ההלכה הדבר הזה.. זה לדעת פשוט מאיפה ולמה יהודי מקיים את מה שהוא מקיים, וגם כדי לפסול מראש שרלטנים שימציאו הלכות

אם כולם היו מסכימים אז לא היו מחלוקות

ולגבי ההבדל בין הדורות, שתי תשובות בדבר:
1. פעם היה יקר להדפיס, אז הוציאו רק ספרים שצריך לאותו הדור לרוב. (לכן, קשה יותר למצוא הלכות מקדש ומצוות התלויות בארץ בספרים קדומים לדוגמא)
2. לרוב אני רוצה שפוסק יהיה בעל רקע עצום ולא רק עם החלטות שרירותיות, שהוא במקרה מכיר, כי הוא עבר רק על הכללים.

הערה נוספת:
כמות הפסיקה לפי כללי פסיקה יבשים ולא לפי סברות לדוגמא נתון במחלוקת בין הפוסקים. (לרוב הספרדים יותר נטו לפסיקה על פי כללים יותר מעולם הישיבות האשכנזי)

אם חז"ל לא סיכמו את זה, זה לא לחינם.

הכללים הראשוניים דווקא כן מרוכזים בספרים קדומים על הש"ס, ההתפלגויות שלהם יחסית חדשות.

בעיקר העניין של קבלת מנהגאו מרא דאתרא בהכרעת דין, ולכן את זה לא יכלו לרכז לפני שזה נוצר

אאלט יש חוברת של הרב אלישע אבינר

אבל ממש בתחילת השוע, בעניין ברכת אשר יצר.
הראש והריף גורסים יפתח לפני יסתם
הרמב"ם גורס יסתם לפני יפתח
השוע וכך פוסק גם בב"י גורס יפתח

וידוע שהרמב"ם יותר דקדק בגרסאות התפילה מרוב הפוסקים (יש לרב קאפח על זה סברה מאוד יפה שגם נותנת משקל רב יותר לגרסת הרמב"ם בתפילות).

אמנם זאת סברה, אבל יתכן והב"י בגללה הטה את ההכרעה לכיוונו

כאילו.. שיש הבדל בין פסיקה לנוסח.
אשריך.

אבל פעם ככה עולם המדע חשב ולא מפריע לי לחשוב שהרבנים הכירו את עולם המדע של ימיהם.
אם יגלו בהמשך שעולם המדע שלנו טועה באופן משמעותי, אקבל בהבנה שגם רבני תקופתנו סברו כמו המדע.

שהסביר שהתוצאה היא אותה תוצאה בין אם השמש מסתובבת סביב כדור הארץ בין אם כדור הארץ מסתובב סביב השמש
אלא שהחישוב שכדור הארץ עומד והשמש סביבו יותר קל. ולכן כך בחרו לחשב זאת חכמי התלמוד

לפי תצפית טלסקוף האבל גלקסיית שביל החלב היא מרכז היקום!

כמובן שצריך לשאול מה זה אומר, ובעעקבות התגלית של האבל פיתחו תאוריה שמשערת שייתכן שכל נקודה היא המרכז.

אבל כולם מסכימים ששביל החלב הוא מרכז היקום!

 

ובתפיסה שתנועה היא יחסית כמו לייבניץ.

אבל לא בטוח שזה מסתדר עם תורת היחסות של איינשטיין

היקום, מהסיבה הפשוטה שהיקום אינסופי אז המרחק מכל נקודה שווה מכל הכיוונים וכל נקודה היא מרכז היקום.

 

וורט - "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", כי הוא מרכז היקום!!

מהלכות יסודי התורה,אז לא.
השמש לא זזה,הארץ כן

וזו המציאות על פי התורה

במכתב להרב הראשי הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל (אגרות קודש כרך ז' עמוד קלג) כותב הרבי: 

ידוע כמה התלבטו אחדים מגדולי ישראל איך להתאים את הפירוש הפשוט של הפסוקים העוסקים בהמלך השמש והירח, ״וזרח השמש ובא השמש״ (קהלת א, ה וראה רמב״ם הל' יסודי התורה פ״ג ה״ד [וכן בברכת 'יוצר אור' בשבת 'מוציא חמה ממקומה']), עם שיטת קופרניקוס* שבמשך דורות סברו ששיטה זו האחרונה זוי שיטת האמת המוחלטת, וחשבו למצוה לעוות את פירוש הפסוקים ולהתאימו לשיטה זו. 

עד שבאה שיטת היחסות של איינשטיין והוכיחה (ומובן שזו הוכחה לפי מצב הידיעות של המדע עתה; ואגב, דווקא שיטה זו, שאינה מכירה באמת 'מוחלטת' נתקבלה כיום על אנשי המדע כאמת מוחלטת, מבלי שידגישו את הסתירה הפנימית שבדבר זה...) שמנקודת מבטו של המדע אי אפשר להוכיח בשום אופן, ביחס שבין הכוכבים והארץ, מי הוא העומד ומי הוא המקיף אותו, וממילא ייתכן גם לומר שהארץ עומדת והכוכבים מקיפים אותה, וכל קושיה שיש למצוא על אחת ההשערות תהיה גם כן, בצורה שונה במקצת, על ההשערה ההפוכה.

*) בספרו המפורסם, שנדפס לפני כ 450- שנה, הציע קופריניקוס להניח - לצורך החישובים האסטרונומיים - שבניגוד לדעות הקודמות, השמש (ולא כדור הארץ) נמצאת במרכז היקום, וכל גרמי השמים (כולל כדור הארץ) סובבים אותה. בספרו מודגש שהוא עצמו לא האמין שאמנם הנחתו תואמת את המציאות, אלא שעל יסוד הנחתו זאת נעשים החישובים פשוטים וקלים בהרבה. ממשיכי דרכו עשו צעד נוסף בכיוון זה, ולימדו שגם המציאות תואמת את הנחת קופרניקוס.


החליטו שאין החלטה

בשנת תשי"ט נשאל הרבי על ידי פלוני ששמע "ממי שהוא בהחלט, כאילו... שזוהי החלטת המדע אשר ברור שהארץ סובבת את השמש וכו', ודלא כשיטה ההפכית, שכאילו הופרכה על-ידי כמה הוכחות, ושואל בירור בזה".

ומשיב על כך הרבי (איגרות-קודש, כרך חי, עמ' שצג) לשואל:

הנה בעשיריות השנים האחרונות, החליטו כל אנשי המדע העוסקים בשטח זה, שאין כל החלטה בדבר... כל איש ביכולתו לאחוז [באיזו] שיטה שירצה... זו החלטה הכי אחרונה והכי מוחלטה של כל אנשי המדע בדורנו זה.

ועל-פי זה מובן שכל המקראות המדברים אודות הליכות השמש מסביב לארץ וכו' – יש ללמדם כפשוטו, ואין על זה כל קושיה.


"אינני מכיר 'הוכחה מדעית' כזאת"...

כך כותב הרבי במכתב ששיגר (בט' באייר תשכ"ד) למערכת העיתון היהודי 'דה ג'ואיש פרעס', בתגובה לפרסום מאמר הקובע כי על-פי המדע כדור הארץ סב סביב השמש. זוהי הקביעה ששיגר הרבי ('מורה לדור נבוך'  עמ' 128):

כבוד העורך:

בתייחס לטור "שאלות ותשובות" שהופיע בגליון של ה-‏10 באפריל, הופתעתי מאוד לקרוא את התשובה שהעיתונאי בעל הטור נתן לשאלה: "האם הארץ מסתובבת סביב השמש, או השמש הולכת סביב הארץ?". בתשובתו, הרב שלום קלאס קובע את הקביעה הנחרצת: "המדע המודרני הוכיח שהארץ מסתובבת סביב השמש", וכו'.

למדתי אסטרו-פיזיקה במשך מספר שנים, ואינני מכיר "הוכחה מדעית" כזאת, כפי שמציע בעל הטור שלכם.

ויובהר בזאת: ההשקפה המדעית הנפוצה במאה האחרונה היתה שהארץ סובבת סביב השמש. אפילו אז, לא החשיבו זאת לעובדה מוכחת, אלא רק לתיאוריה יותר מתקבלת. עם זאת, מכיוון שתיאורית היחסיות התקבלה באופן אוניברסלי, והפכה ליסוד של המדע המודרני, השקפת המדע בהווה היא, בהתאם לתיאוריה זאת, שכאשר שני גופים נמצאים בתנועה בחלל זה ביחס לזה (כמו השמש והארץ), לא ניתן מבחינה מדעית להוכיח מי מהם נייח ומי מהם נע, או האם שניהם נעים. במילים אחרות, עד כמה שאפשר לדבר על הוכחה מדעית במצב זה, המסקנות הן בדיוק ההיפך ממה שצוין בקביעה של בעל הטור המכובד שלכם שצוטטה למעלה, היינו, שההוכחה המדעית היחידה היא שלא ניתן לברר מבחינה מדעית האם השמש סובבת סביב הארץ או להיפך.


מנקודת המבט של המדע

באותו נושא כתב הרב בכ"ח באלול תשכ"ג ("כמובן אין עתה הזמן גרמא למכתבים – אלא שגודל ערך ענייני חינוך ולימוד (על טהרת הקודש) מכריע" – איגרות-קודש, כרך כב, עמ' תקט):

...ידוע אשר אחד מהיסודות בשיטת היחסיות שנתקבל על דעת כל המדענים בעשיריות השנים האחרונות הוא:

שבנוגע ל"סיסטמה" של שני גורמים הנמצאים בתנועה יחסית אחד לשני, אי-אפשר לקבוע מי הנמצא במצב של מנוחה, ומי המתנענע, ולא מפני החיסרון בידיעתנו עתה, כי אם מפני "טבע" העניינים, זאת אומרת שבנוגע לשאלה האמורה וכיוצא בזה, אין למדע כל עמדה, ואדרבה – שולל הוא מענה ברור בהאמור. ועוד יותר – באם תמצאנה קושיות על סברא אחת, יש דוגמתן גם בנוגע לסברא השנייה, וכמבואר בשיטת היחסיות בארוכה.

מהאמור מובן – שבאם יבוא מי שהוא ויאמר שמאיזה טעם שיהיה בוחר לקבוע שגורם פלוני עומד והשני סובב סביבו, אי-אפשר מנקודת המדע – שתימצא על זה איזה סתירה.

דרך אגב – גם לפני קום שיטה האמורה לא היתה שלילה מוחלטת של שיטת  פטולמיס (שהארץ לעולם עומדת והשמש סובב סביבה), כי אם הצהרה ומסקנא שמספר הקושיות על שיטה זו גדול יותר מאשר על השיטה שעל שם קופרניק אבל גם על שיטת קופרניק הקשו כמה "קושיות" ואי הבנות, ואין כאן מקומו להאריך.

http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=196&article=1587

במכתב להרב הראשי הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל (אגרות קודש כרך ז' עמוד קלג) כותב הרבי: 

ידוע כמה התלבטו אחדים מגדולי ישראל איך להתאים את הפירוש הפשוט של הפסוקים העוסקים בהמלך השמש והירח, ״וזרח השמש ובא השמש״ (קהלת א, ה וראה רמב״ם הל' יסודי התורה פ״ג ה״ד [וכן בברכת 'יוצר אור' בשבת 'מוציא חמה ממקומה']), עם שיטת קופרניקוס* שבמשך דורות סברו ששיטה זו האחרונה זוי שיטת האמת המוחלטת, וחשבו למצוה לעוות את פירוש הפסוקים ולהתאימו לשיטה זו. 

עד שבאה שיטת היחסות של איינשטיין והוכיחה (ומובן שזו הוכחה לפי מצב הידיעות של המדע עתה; ואגב, דווקא שיטה זו, שאינה מכירה באמת 'מוחלטת' נתקבלה כיום על אנשי המדע כאמת מוחלטת, מבלי שידגישו את הסתירה הפנימית שבדבר זה...) שמנקודת מבטו של המדע אי אפשר להוכיח בשום אופן, ביחס שבין הכוכבים והארץ, מי הוא העומד ומי הוא המקיף אותו, וממילא ייתכן גם לומר שהארץ עומדת והכוכבים מקיפים אותה, וכל קושיה שיש למצוא על אחת ההשערות תהיה גם כן, בצורה שונה במקצת, על ההשערה ההפוכה.

*) בספרו המפורסם, שנדפס לפני כ 450- שנה, הציע קופריניקוס להניח - לצורך החישובים האסטרונומיים - שבניגוד לדעות הקודמות, השמש (ולא כדור הארץ) נמצאת במרכז היקום, וכל גרמי השמים (כולל כדור הארץ) סובבים אותה. בספרו מודגש שהוא עצמו לא האמין שאמנם הנחתו תואמת את המציאות, אלא שעל יסוד הנחתו זאת נעשים החישובים פשוטים וקלים בהרבה. ממשיכי דרכו עשו צעד נוסף בכיוון זה, ולימדו שגם המציאות תואמת את הנחת קופרניקוס.


החליטו שאין החלטה

בשנת תשי"ט נשאל הרבי על ידי פלוני ששמע "ממי שהוא בהחלט, כאילו... שזוהי החלטת המדע אשר ברור שהארץ סובבת את השמש וכו', ודלא כשיטה ההפכית, שכאילו הופרכה על-ידי כמה הוכחות, ושואל בירור בזה".

ומשיב על כך הרבי (איגרות-קודש, כרך חי, עמ' שצג) לשואל:

הנה בעשיריות השנים האחרונות, החליטו כל אנשי המדע העוסקים בשטח זה, שאין כל החלטה בדבר... כל איש ביכולתו לאחוז [באיזו] שיטה שירצה... זו החלטה הכי אחרונה והכי מוחלטה של כל אנשי המדע בדורנו זה.

ועל-פי זה מובן שכל המקראות המדברים אודות הליכות השמש מסביב לארץ וכו' – יש ללמדם כפשוטו, ואין על זה כל קושיה.


"אינני מכיר 'הוכחה מדעית' כזאת"...

כך כותב הרבי במכתב ששיגר (בט' באייר תשכ"ד) למערכת העיתון היהודי 'דה ג'ואיש פרעס', בתגובה לפרסום מאמר הקובע כי על-פי המדע כדור הארץ סב סביב השמש. זוהי הקביעה ששיגר הרבי ('מורה לדור נבוך'  עמ' 128):

כבוד העורך:

בתייחס לטור "שאלות ותשובות" שהופיע בגליון של ה-‏10 באפריל, הופתעתי מאוד לקרוא את התשובה שהעיתונאי בעל הטור נתן לשאלה: "האם הארץ מסתובבת סביב השמש, או השמש הולכת סביב הארץ?". בתשובתו, הרב שלום קלאס קובע את הקביעה הנחרצת: "המדע המודרני הוכיח שהארץ מסתובבת סביב השמש", וכו'.

למדתי אסטרו-פיזיקה במשך מספר שנים, ואינני מכיר "הוכחה מדעית" כזאת, כפי שמציע בעל הטור שלכם.

ויובהר בזאת: ההשקפה המדעית הנפוצה במאה האחרונה היתה שהארץ סובבת סביב השמש. אפילו אז, לא החשיבו זאת לעובדה מוכחת, אלא רק לתיאוריה יותר מתקבלת. עם זאת, מכיוון שתיאורית היחסיות התקבלה באופן אוניברסלי, והפכה ליסוד של המדע המודרני, השקפת המדע בהווה היא, בהתאם לתיאוריה זאת, שכאשר שני גופים נמצאים בתנועה בחלל זה ביחס לזה (כמו השמש והארץ), לא ניתן מבחינה מדעית להוכיח מי מהם נייח ומי מהם נע, או האם שניהם נעים. במילים אחרות, עד כמה שאפשר לדבר על הוכחה מדעית במצב זה, המסקנות הן בדיוק ההיפך ממה שצוין בקביעה של בעל הטור המכובד שלכם שצוטטה למעלה, היינו, שההוכחה המדעית היחידה היא שלא ניתן לברר מבחינה מדעית האם השמש סובבת סביב הארץ או להיפך.


מנקודת המבט של המדע

באותו נושא כתב הרב בכ"ח באלול תשכ"ג ("כמובן אין עתה הזמן גרמא למכתבים – אלא שגודל ערך ענייני חינוך ולימוד (על טהרת הקודש) מכריע" – איגרות-קודש, כרך כב, עמ' תקט):

...ידוע אשר אחד מהיסודות בשיטת היחסיות שנתקבל על דעת כל המדענים בעשיריות השנים האחרונות הוא:

שבנוגע ל"סיסטמה" של שני גורמים הנמצאים בתנועה יחסית אחד לשני, אי-אפשר לקבוע מי הנמצא במצב של מנוחה, ומי המתנענע, ולא מפני החיסרון בידיעתנו עתה, כי אם מפני "טבע" העניינים, זאת אומרת שבנוגע לשאלה האמורה וכיוצא בזה, אין למדע כל עמדה, ואדרבה – שולל הוא מענה ברור בהאמור. ועוד יותר – באם תמצאנה קושיות על סברא אחת, יש דוגמתן גם בנוגע לסברא השנייה, וכמבואר בשיטת היחסיות בארוכה.

מהאמור מובן – שבאם יבוא מי שהוא ויאמר שמאיזה טעם שיהיה בוחר לקבוע שגורם פלוני עומד והשני סובב סביבו, אי-אפשר מנקודת המדע – שתימצא על זה איזה סתירה.

דרך אגב – גם לפני קום שיטה האמורה לא היתה שלילה מוחלטת של שיטת  פטולמיס (שהארץ לעולם עומדת והשמש סובב סביבה), כי אם הצהרה ומסקנא שמספר הקושיות על שיטה זו גדול יותר מאשר על השיטה שעל שם קופרניק אבל גם על שיטת קופרניק הקשו כמה "קושיות" ואי הבנות, ואין כאן מקומו להאריך.

וניוטון התנגד לה (ראה ערך משל הדלי) - הויכוח הזה הוא עקוב מדם בין שני האסכולות הללו.. אסכולת התנועה היחסית במרחב של לייבניץ. ואסכולת התנועה המוחלטת של ניוטון.

עד שקם אדם חכם ושמו איינשטין והראה שההנחות יסוד של שתי האסכולות הללו לא נכונות, ולכן גם המסקנות לא נכונות.

ההנחת יסוד של האסכולות היא על תנועה ביחס למרחב ריק. והשאלה היתה האם למרחב יש קיום כלשהוא - ואז תנועה ביחס למרחב היא תנועה מוחלטת. וכך סבר ניוטון. או שלמרחב אין קיום כלשהוא ותנועה היא ביחס לעצמים אחרים.

איינשטין גילה שאין דבר כזה תנועה ביחס למרחב ריק כי אין דבר כזה מרחב ריק - אלא המרחב עצמו (אלקטרומגנטי) הוא חומר הגורם לתנועה.

עד שבאו קופרניקוס וגלילאו 300 שנה אחרי הרמב"ם ופיתחו את התפיסה ההליוצנטרית. הארץ לא המרכז.

שזה לא היה כ"כ עקרוני לו.

"וכבר ביארתי לך על פה שכל זה אינו מחייב בעל התכונה [=האסטרונום], לפי שאין מטרתו להודיענו צורת מציאות הגלגלים היאך היא, אלא מטרתו להניח תכונה [=דגם, מודל] שבה אפשר שיהו התנועות [של הכוכבים] סיבוביות ואחידות ותואמות את הנישג לעין, יהיה הדבר כך או לא יהיה."
(מורה נבוכים חלק ב פרק כ"ד)

ועוד יותר בתחילת פרק י"א.

אם אתה רוצה להרחיב, הרב יוחאי מקבילי מדבר על זה במבוא לפירוש לפרק י"א מהלכות קידוש החודש. =)

אני המרכז.

זה אחת הדוגמאות של  הקו הדק בין תורה למדע.

 

מה נכון ומה לא

 

מאותה סיבה שבשבת יש עניין לשיר בתפילה

כי בשבת לא עובדים ואין טורח ציבור..

שמצאתי עכשיו בגוגל:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/amirat-2.htm

ב. תלוי בעיקר ממה הם עשויים.
ג. משקים בעיקרון נפטרים בסעודה.
א2. אם זה לחם ואם זה מזונות שקבעת עליו סעודה.
ב2. בשלב העיקרי בסעודה, אם זה קינוח נגיד זה לא נפטר (אבל נפטר בברכת המזון).

שיתוף- יש מאכלים שנפטרים בתחילת הסעודה אבל בסוף הסעודה תצטרך לברך עליהם. כמו לפתן, הוא יכול להיות גם קינוח.

נ"ב
אין לי רעיון לשבוע הבא..

אבל אני ממליץ שאם רצון ה' הוא הקו המנחה שלך,אזי לשאול רב זה הכי נכון…

זכור לי שהרב אמר שאם מתקלחים ולאחר מכן רוצים להתפלל ערבית אז להתלבש מחדש, לא להתפלל בפיגמה.

 

דין קש ולימוד תורה אותו דבר - מותר.
וכן מותר לברך.
אבל להתפלל אסור

השאלה למה ובאיזה מובן.

זכור לי שיש מפרשים שהוא נתן לו אותם רק למס ולא את הקרקע, וכן שיש המסבירים שארץ הגליל המדוברת היא לא בארץ ישראל אלא מסוריא שכבש דוד ולכן זה היה מותר, או שמדובר בקרקע גרועה שלא ראויה ליישוב ולכן נתן דווקא אותה מתוך הנחה שחירם לא יקח אותה. אבל הספרים לא לפני אז קח בערבון מוגבל.
וכן - יש המפרשים שהוא מסר שטחים מארץ ישראל ושזכותו של מלך לעשות את זה לצורך מדיני (זכור לי שהרב עובדיה כתב את זה בתשובה).

זה כמובן לא מעלה ולא מוריד. בכל אופן לא לומדים מזה להלכה ולא בדיוק ברור מה קרה שם, התנך הוא לא ספר היסטוריה...

 

התנ"ך הוא לא ספר היסטוריה ולכן צריך להבין מה עניינה של הפרשה.

 

בספר יהושע יש ביקורת על כך שהארץ נשארה הרבה מאוד לרישתה, ואילו כאן הסיפור הזה.

 

אולי יש באמת רמז בתשובתו של חירם?..

 

אולי הציווי העיקרי היה לרשת מ-7 העמים אבל לתת כהסכם מדיני סתם לגוי מותר? ועדיין לתנ"ך חשוב לציין את תגובתו של חירם..

 

באותן קרקעות הוא לא פרט שולי אלא חלק מהסיפור.
יש פה סיפור עם פרטים פוליטיים (הסכם מדיני לתשלום חוב) שלא מפורטים עד הסוף. כן מוזכר שהקרקעות היו כבולות, לפי מסכת שבת המילה כבולות מסמלת מניעת תולדות. הארץ הייתה עקרה ולא טובה.
אולי שלמה העריך וצפה שחירם לא ירצה את האדמות?
פתרונות שונים אפשריים ולא כל התמונה לפנינו.

מה מטרת הסיפור?
הסיפור הכולל מתאר מהלך כולל לכיוון בניה של בית המקדש. המטרה היא זו כשעבודת ד' היא המטרה הבלעדית, הסופית והעיקרית.

גם הורשת הארץ היא מצווה מאת ד ובגלל זה אנו עושים אותה לא בשביל עסקת נדלן כזו או אחרת. יש דיני גר תושב יש כל מיני כללים לגבי יובל. אינני יודע מה שלמה כלל באותה מסירה. אולי היה סעיף בחוזה המסירה שיתגוררו בקרקע הזו רק גרי תושב וכו'...
אולי המסירה הייתה רק בתור קרקע חקלאית ולא למגורים ואז אין איסור "לא תחנם" ומענה חירם מובן יותר. (מה גם שזה היה תמורת תשלום אז היבט חקלאי מסתבר ואולי היה זמני בלבד)

כמו שרואים השאלה מעניינת אבל פתרונה כבר מונח מראש- ששלמה לא עשה מעשה אסור.

בנוסף לספר ה'חפץ חיים' שעוסק בהלכות לשון הרע, החפץ חיים כתב גם ספר מוסר וחיזוק בענייני הלשון - ספר 'שמירת הלשון' (סליחה אם כבר הכרת אותו והתכוונת להמלצה על ספר אחר).

לשמוע שיעור קבוע בנושא- אותי ממש חיזק

לקבוע חברותא זה גם עוזר כי חברה עוזרת לנו להצליח במיוחד שזו בעיה חברתית

למצוא חברים שגם מנסים להקפיד- מחזק ומראה עד כמה זה משמעותי בקשר

 

להגיד לאנשים שהחלטת להתחזק בזה ואז כשאתה נול בזה זה מבייש וככה גורם למעט בנפילות ובנוסף אם זה חברים טובים/משפחה שמבינים את הרצון הם יכולים לעודד ולחזק בזה, להזכיר כשנופלים..

להבין עד כמה זה גורם לחברה מתוקנת,

אני הייתי שנה שעברה במדרשה והיה לנו שיעור שמירת הלשון וזה עזר לכולם להקפיד יותר..

ופשוט מרגישים כמה זה משנה את החברה והופך אותה לאיכותית..

בד"כ. וזה במסכת חולין בדיני שחיטה (אולי גם בזבחים).

 

הכוונה שם להרג עם סכין בצורה לא כשרה.

"עם הארץ מותר לנוחרו ביוה"כ שחל להיות בשבת" (פסחים מ"ט, ב')...

 

סליחה שזה נשמע לא טוב אבל יש פירוש של המהר"ל על זה בנתיב התורה פרק ט"ו

ואח"כ לחפש שיעורים באינטרנט וכו' כדי לנסות להבין.

אבל מאוד מומלץ להכיר את השפה והמושגים של הרב לפני, אחרת נופלים בביאורים השונים בין הכיסאות (ככה אני סובר)

@פלוני מפונפן ציין נכון שיש מושגים שכדאי לנסות להכיר מראש, אולי באמצעות ויקיפדיה למשל?

שנית, תפתח את הספרים לפני שתקנה ותראה אם אתה מבין ומתחבר בתור התחלה.

(אגב, אם מעניין אותך להכיר הלכות באופן בסיסי ובשפה טובה, אני יכול להמליץ על ספרו של הרב ישראל מאיר לאו "יש לך מושג"

עלה והצלח ויהי ה' עימך

להתחיל לפתוח ביאורים ומילונים.

אבל דבריך בהחלט דומים לשיטה של אחד הראשונים (נדמה לי הר"ן) בלימוד גמרא👍

כל גדול שראיתי כותב בדרכי לימוד כותב ככה פחות או יותר

התכוונתי לקריאה פעמיים ושלוש של הגמרא לפני המעבר להבנה. (והכוונה הייתה לדעת הר"ן על דרך לימוד הגמרא)
שכוייח

למי שלא קיים מצוות פרו ורבו אסור להתחתן גם עם זקנה שלא יכולה ללדת.

התכוונת
גם עם זקנה שיכולה ללדת, נכון?
שלא יכולה זה מובן.
אם הבנתי נכון,
למה?

התכוונתי לזקנה שלא יכולה ללדת ('זקנה' זה כינוי יחסי, אבל אישה מגיל 50-60 כבר לא יכולה ללדת), והטעם הוא משום פרו ורבו.

 

לגבי זקנה שכן יכולה ללדת (כנ''ל) או שכבר קיים את מצוות פרו ורבו: כתוב שלא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה אבל זה מטעם אחר - כי זה מוביל לזנות. אבל זה מדבר על נישואי ילדים לזקנים, לאו דווקא על כל פער גילאים גדול.

מה גדר ילד/ה? ומה זקן/ה?

אין לי מושג. לא כתוב.

 

לגבי הלכות פרייה ורבייה זה ברור - יכולה/לא יכולה ללדת.

לגבי האיסור משום זנות - לא ברור (אני מניח שע''פ טעם האיסור מדובר בהפרש כזה שגורם לדחייה, אבל זו רק השערה).

 

הערה:

הגמרא מדברת על מי שמשיא את בתו (או במקרה של ייבום) - כלומר בעל כורחה.

לכן כתבו כמה פוסקים שאם שניהם רוצים אז אפילו זקן וילדה או ילד וזקנה יהיה מותר.

שחייבת להתקדש מדעתה. גם בייבום היא יכולה למאן (בתנאים כאלה ואחרים).

מאיפה הדיוק הזה? לא זכור לי משום מקום

הגמרא מדברת על מקרה של אב שמשיא את בתו לזקן, על זה היא דורשת "אל תחלל את בתך להזנותה".

 

לכן כתב בספר חסידים ובעקבותיו הרבה מהפוסקים שאם זה ברצונה אין בזה שום איסור.

 

בעל כרחה יכול להיות שהיא נערה, ואז האב מקבל את הקידושין. וגם יכול להיות שהיא לא נערה והאבא לוחץ עליה והיא מסכימה אבל לא ברצון, הקידושין תקפים אבל היא לא מרוצה.

לא מונח שם כרגע, אבל נראה לי שזה ערבוב בין הפרת נדר לבין קידושין.

אם אני זוכר נכון העניין מופיע בשחרור של אמה עבריה מרגע נערותה, לא בגרותה.

 

אם היא מסכימה, איזה עניין יש לרצון שלה? אפשר לומר ששכנעו אותה עד שאמרה רוצה אני, אבל לא זכור לי שכופים אדם בקידושין על אישה מסויימת, אלא ככלל על קידושין.

 

בכל אופן, לעניין עצמו. הביטוי שכתבת מלכתחילה "בעל כרחה" משמעותו נגד רצונה וזה ודאי אינו. אין שום מציאות של קידושין בעל כרחו של אף אדם. וצריך מאוד לדייק במיוחד כשמדברים עם נשים שעלולות לחשוב שהפכנו למוסלמים. וכבר ראינו לאן אנשים שדמיינו הלכות הגיעו...

כל זמן שהיא קטנה וכשהיא נערה רשותה בידו שנאמר 'את בתי נתתי לאיש הזה' וקידושיה לאביה" (רמב''ם הלכות אישות פ"ג). אמנם חכמים תיקנו שלא לעשות את זה לכתחילה, אבל עיקר הדין כנ''ל.

גם לגבי ייבום מעיקר דין תורה מייבם בעל כרחה, אבל חכמים תיקנו שלא יעשה כן אלא יחלוץ.

זכור לי מהגמרא בקידושין מהפוסקים וגם הטעם שנתנו חז"ל הוא בפרשתנו.

בראשית רבה ס' י"ב: "וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ, מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִֹּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה אֶלָּא עַל פִּיהָ". אם זאת דרשה גמורה, אסמכתא בעלמא אין לי איך לבדוק כרגע.

אם אתה רוצה לומר שזה דאורייתא וזה דרבנן, מוזמן להראות מקור. אין לי כרגע ספרים בהישג יד

וגם מה שכתבתי שחז''ל תיקנו שלא לעשות את זה לכתחילה נמצא שם באותו הפרק "ואף על פי שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי שירצה אין ראוי לעשות כן אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. וכן האיש אין ראוי לו שיקדש קטנה".

 

מה שאתה כתבת מדבר על יתומה שאין לה אבא.

ורש"י הבין את זה ככה על רבקה כשבתואל ולבן שאלו אותה. ידוע שבתואל מת מיד אח"כ ואשתו עדיין הייתה בחיים.

 

המקור שהבאת לגבי העד שתגדיל, שם הכוונה למי שקטנה כל-כך שאין בה דעת ולא יכולה להגיד מה היא רוצה בכלל. שאלה אם הכוונה שבאמת לא מבינה מה קורה, או שפשוט לא נחשבת ברת דעת (גיל חינוך?). בקיצור, לענ"ד, צריך לעיין שם כדי לדעת באמת את החילוקים הדקים כדי ליישב את המקורות.

 

בכל אופן, גם אם זה רק בגדר "ראוי", זאת לא תקנת חכמים, אלא מנהג קדום שאפילו לבן ובתואל נהגו בו. אז לא יודע אם אפשר לחלק בכזאת קלות.

 

בכל אופן, אין לי פנאי לעיין. בסתמא אף אחד לא יכול לעשות את זה היום, אז אין נפקא מינה

 

הערה: כשכתבתי שתביא מקור הכוונה הייתה למישהו שהבין את דברי הגמרא והפוסקים לפי החילוק שאמרת וכתב כך במפורש. על השאר אפשר להתפלפל, במיוחד כשזה לא הלכה למעשה.

נאמר בקהלת "החכם עיניו הראשו והכסיל בחושך הולך", כלומר שהכסיל הולך בהווה.
לכאורה הולך זה התייחסות למעשה בהווה.
ו"מתהלך" דן באדם כנראה כפועל יוצא ממעשיו, כך לפחות זה נשמע מבנין התפעל אם אינני טועה. אבל אינני זוכר הרבה מהבגרות בלשון, ובכל מקרה לא הייתי טוב בו

"הנה אנוכי הולך ערירי"...
הוא הולך בעתיד (לא פעולת ההליכה) למות. הולך לקרות לו משהו.
"ומרדכי מתהלך"... הוא מתהלך בהווה בפעולת ההליכה. (בכוונה לא השתמשתי ב"קול ה מתהלך" או ד' מתהלך בקרב מחניך).
אשריך

צחוקים

אבל "הנה אנוכי הולך ערירי" זה הווה מתמשך

להולך ישנן מספר משמעויות, רובן הן הווה עכשווי (יש שם הבחנה שמעניין לראות במילון עצמו לגבי מספר משמעויות).
הבניין התפעל נותן משמעות אחרת. ולפי אבן שושן-
התהלך יכול לקבל שלוש משמעויות תלוי בהקשר. האחת דומה למשמעות המוכרת של הלך אז עם תוספת, השתיים האחרות לא:
1. שוטט לכאן ולכאן - השוני הוא שהתהלך זה מתמשך, 'הולך' הרגיל זה יכול להיות מנקודה א' לב'.
2. התנהג, התייחס
3. היה ביחסי קרבה עם...

מעניין לבדוק בפרשנים מה הם אומרים כותבים על ההבדלים.בינתיים זה מה שמצאתי

לצערי לא פנוי כל-כך לעיין ממש בפסוקים כדי להגיד.

 

נראה לי אבל, בגלל שרש"י תמיד מחלק את המושגים האלה כנ"ל ש"הולך" זה מישהו שבסה"כ עובר בדרך. צעד אחרי צעד.

מתהלך הוא מי שמעבר לעובדה שהוא הולך בדרך, הוא גם משוקע בה, רגשית, שכלית וכו'.

 

אל תתפוס אותי במילה, שולף את זה מהמותן - אין לי פנאי לעיין (ואני קצת בדרך החוצה מהפורום)

חנוך, אברהם...

זהו? עוזב אותנו? עלה והצלח! יש בזה משהו...

בסוף גם התחתנתי עם בת הפורום והלך עלי, נת2עתי פה כנראה לנצח.

מי שמעוניין/נת מוזמן/נת אלי לאישי לסיוע

ניסיון עם הצלחה ביציאה ובהורדת מינון, תדעו שזה אפשרי אם רוצים👍

מתהלך - פעולה ארוכה

מקביל לGO vs. GOING באנגלית*

 

 

 

 

*כל זאת לפי עניות דעתי.

יש על -בימי ר' יהושע בן קרחה ביקשו לבנות בית המקדש
בפרשת תולדות סוף פרשה ס'ו אם אני זוכר נכון

ארץ ישראל אני מבקש...

לרב צבי הירש קלישר ויהיו שם כל מיני סיפורים על ארץ ישראל

מהגמרות:
רבי זירא שעלה ארצה (תחפש בגוגל "רבי זירא סליק")
ריש לקיש על שנאתו לבני בבל (תחפש בגוגל "אלו עליתם כחומה")

למשל כמו המעשה עם האמוראים שכל אחד ראה יותר 'זבת חלב ודבש' מהשני או שני האמוראים שראו מתים שבאים להיקבר בארץ ונחלקו אם זה טוב או רע, או שאתה מחפש בנושא או מסר מסוים?

משלים זה גם טוב או רק סיפור?

אם אפשר מקור..
זה צריך להתאים לגיל 8-9. ועדיף סיפור ולא משל.

הראשון בכתובות קיא ע''ב

השני בירושלמי כלאים פ''ט סוף הלכה ג

 

אם אזכר בעוד מעשים כאלו אכתוב בלנ''ד.

היא שאלה כבדה מדי, סליחה

זה לא כזה מסובך. אני פשוט חשבתי תמיד שזה אסור, לכן מי שמכיר את ההלכה ידע להביא מקורות לאיסור והיתר.

אני חושב שזה משהו שכל אחד צריך לדעת במדינה בה אנו חיים, כדי שידע איך לשפוט נכון אנשים שמגיעים למצב כזה, כי למה לי לשנוא ולקטרג אחרי אנשים שאולי לא עברו שום עבירה?

הדברים פה להילקח לכל מיני נקודות בעייתיות ולכן אני מפחד לחלוק פה את המקורות שאני מכיר, לגבי אחרים אני אופתע אם הם יעזו.

ביחס לשפיטה של אנשים, באופן כללי זה לא רעיון חכם לשפוט אנשים.

לשפוט אנשים. לא רק לדעתי. כחלק מלהיות יהודי שעובד את ה' אני חייב לדעת איך לשפוט אנשים, לדעת מה אסור ומה מותר. לא מתוך שנאה וקנאה. מתוך קיום העולם (אחרת אהיה ליברל שאצלו הכל מותר).

אני מדבר כמובן דווקא על דברים כאלה שהם האיסורים הכי גדולים.

סתם ביום יום אני ב"ה לא מחפש אנשים.

בכל זאת מדובר פה בדינים של יהרג ובל יעבור.

שמח שמסכימים איתי

מדוע אתם נרתעים מלענות? אם אין תשובה אז אין תשובה... אבל אם יש ואתם מכירים את ההלכה, אז אפשר וצריך לדבר עליה, ודווקא בגלל האיסור החמור של לקיחת חיים (לא תרצח).

זה לא איה עניין שולי אלא משהו שצריך ךמסור עליו את הנפש, ומחובתינו להכיר את פרטי הדינים.

שוב, אם אין תשובה אז אומרים שאין תשובה אבל אני לא רואה פה סיבה להגיד: "זו הלכה שאנו לא עוסקים בה" ח"ו.

גם מצד הוכח תוכיח את עמיתך, אם זה בכתבות על המתות חסד שיר קופצים כל הליברלים ומגיבים: "למה אין המתת חסד בארץ" וכו', יש לדעת האם להגיב להם או שמא הם צודקים. הבאתי פה את השו"ת המדובר:

התאבדות בהלכה ובמחשבה | שאל את הרב

התאבדות

חגיגה יא ב – ויקיטקסט

 

אין דורשין בעריות בשלושה 

ולא במעשה בראשית בשנים.

ולא במרכבה ביחיד - אלא אם כן היה חכם, ומבין מדעתו.

וזו הסיבה. שהדברים כל כך רגישים ומלאי פרטים שכל אחד מהם חשוב צריך לדון בצורה יותר רגישה ממה שדנים כאן בדרך כלל.
חיי אדם הם דברים של כובד ראש ולא תגובה כזו או אחרת.

בקישור שהבאת הדיון הוא תיאורטי ודן במה שכבר דנו בגמרא על מקרה שמשון ושאול אבל מזה אין ללמוד שום היתר על שום דבר.

במקרה השני מדובר על שאלה בדיעבד. האם ילך לגיהנם או לא. לא שייך למה ששאלת.

אך משום מה אנשים שלא מבינים עדיין מנסים לענות תשובות.
השאלה היא לדעתי חשובה מאד ומי שמתחמק ממנה - מפסיד.

אין לי בעיה לדון איתך בפרטי ולא נראה לי שגם ל@ארץ השוקולד.

עם אף אחד או אחת, ברמת העיקרון עם תנאי שאדע שהדמות שאיתה אני משוחח לא תוציא דברים מהקשרם ולכן אשמח שיהיה קצת יותר היכרות איתך קודם

(תקן אותי בבקשה אם אני טועה)
1. האם חשוב שאדם מן השורה יהיה מסוגל לשפוט מי שמתאבד?
2. האם הדברים שנכתבים כאן יכולים לצאת מהקשרם?

לכן אני מפחד לענות

תלוי אם אני אחדד שוב את השאלה.

שהעניין הוא לא לשפוט לרעה אלא אדרבה לשפוט לטובה בעקבות ההלכה החדשה (לי) ולכן זה נראה לי חשוב.

היא יכולה להיות לטובה או לרעה, ואינני חושב שהכיוון משנה.

לקרוא את האמור כאן ולכן זה מרתיע אותי.

מאוד מוזרה לי התשובה של הרב לוביץ שהבאת, בעיקר בגלל שהיא מערבבת בין היתר להתאבד (כמו דין 'יהרג ואל יעבור') לבין נסיבות מקלות בדיני האבלות (כמו מקרים בהם מניחים שלא היה בדעה צלולה או שהתחרט לפני שנהרג) שבהן אין שום היתר מבחינה הלכתית וההבדל הוא רק ביחס ההלכה למי שהתאבד באיסור. הבלבול הזה הוא מאוד בעייתי, מעבר לאי הדיוק בהלכה, כי יש בו חוסר אחריות גדולה כלפי נערים/ות דתיים שחושבים להתאבד ח''ו ויכולים ללמוד ממנה היתר.

 

אני מסכים איתך בעקרון שכל נושא הלכתי ראוי לדיון ולא צריך להסתיר הלכות, אבל בגלל שמדובר בנושא רגיש ומסוכן (כל שכן כשהשאלה מנוסחת כבירור הלכה למעשה אם מותר להתאבד או לא, אפילו לא כשאלה מה המקור לאיסור ומה הגדרים שלו באופן עקרוני) המקום לדיון כזה הוא בית המדרש ולא הרשת שכל תגובה בה נגישה לכולם ואי דיוקים בה יכולים להוביל לסכנת נפשות.

אבל יש שאלות בהלכה ליחידים,ויש שאלות בהלכה לדור.
כדי לפסוק לדור צריך לדעת הלכות ציבור-אומר הרב סדן ב"ויהי ידיו אמונה"שהלכות ציבור לומדים רק מספרים כמו כוזרי,מהר"ל,אורות,לנתיבות ישראל,ובהשקפה על הדור.
כיוון שזו שאלה שיש להכניס בה לא רק הלכתא גרידא אלא גם התחשבות במצב האדם וכו,לא חושב שיש אדם בפורום לפסוק בכזה עניין,דיני נפשות זה ב23 דיינים,וחוץ מזה מה זה לשפוט אדם??
רק השופט כל הארץ צריך לעשות משפט,ולא צריך להיות ביקורתי כלפי אחרים.
צריך להרבות באהבת ישראל אמיתית,לא בחיפוש אחר מגרעות האחר.
חוץ מזה,שאם תגיע למסקנה שזה עבירה-אם תספר את זה,תדבר לשון הרע על מתים,ואין מחילה אלא על קברם…

@פראפרזה