זה רש"י?!!?
שמעתי פעם שזה לא הוא..
למרות שלמרבה האירוניה זאת המסכת היחידה שבה באמת כתוב מעל 'רש"י'. 'ר"ן'
מה הקטע? 
מדפיסי וילנא הצדיקים עשו בכוונה כאילו? 
הוא ממש לא מתאים לסגנון של רשי. אני ועוד איך מבדיל. לא דומה...
יודעים מי זה? יש ייחוס למישהו?
התוספות שמביאים בשולי הדף.. הם אותם תוספות שיש לנו בשאר המסכתות?
מה קרה לרא"ש שהכניסו אותו דווקא במסכת הזאת בשולי הדף? הוא יכל להיות נחמד גם בגיטין... למה החליטו דווקא פה?
רש"י מול רש"י כ"י.
התוספות מצטט את רש"י שהוא לא רש"י לפעמים, וגם בכתב יד אין אחידות.
הרש"י ה"רגיל" לא לגמרי תואם את הסגנון של רש"י. וגם בכתב יד זה קצת מאריך
שים לב שתוס' הרבה פעמים לא מצטט את רשי אלא מסביר אותו בלשונו...
לדעתי מבטא את ההבדל בן גברים לנשים... גברים הפועלים וכו נשים המקבלות היותר שלמות
(עבודה זרה דף כז עמוד א)
הקשר בין איש לאשה הוא קשר של השלמה, שאחד משלים את השני, כולל את הקשר לה'.
יש עוד הרהבה מצוות שנשים לא מחויביות או לא יכולות לעשות אותם ועדיין יש מספיק מצוות שיכולות לקשר אותם לה'
ככה נראה לי.
[והיא יכולה לשמור על המצווה הזאת בדיוק כמו גבר]
לכן לא מניחים בשבת תפילין..
לא עיינתי בסוגיה, אבל הרעיון שלי הוא שמצד הפנימיות הערלה היא איבר מיותר שצריך להסיר ואין אותו לאישה וכו'
היא קיום התורה והמצוות... ראיתי על זה משהו השבוע. שהבעיה במי שפורק עול היא שהוא מבטל את הברית הבסיסית ביותר עם ה'.
אברהם הגיע להכרה באלוקות ע"י התבוננות בבריאה, משם הוא קיבל את המוסר הטבעי.
הצעד הבא, של אדם המחפש את האמת, הוא "התבוננות" האל בחזרה אליו. משם מקבלים את המוסר האלוקי, הוא התורה והמצוות.
כך אבותינו קיימו את כל התורה כולה (כמדומני שרק על יעקב כתוב שלמד ממש בבית מדרש שם ועבר, יצחק מאברהם. אברהם מ"עצמו" כביכול).
אתם יודעים התלבטויות לשנה הבאה...
אם כבר היה דיון בנושא אפשר פשוט לעלות קישור
ידוע לי שבמקלחת בבית בלי שירותים מותר לשמוע דברי תורה.
נראה לי הגיוני שיהיה מותר גם שם ה'
וגם במקווה.
הכוונה שהמקום נקי (לא מים חמים) ויש מחלוקת לגבי אם הולכים שם קבוע בצורה חשופה ואם באותו זמן האדם חשוף, וגם אם יש מי שמטיל שם מים...
כתוב בקצשו"ע הלכות קדוש לבנה, אם איני טועה, ומן הסתם יש לו מקור קדום יותר
ופה יש הרחבה בנושא, בעיקר לעניין ברית מילה
עריכה:
פירוש נאה ויאה וגם נעים לקריאה על המשמעות של המעשיה
מעשה מאורח בעל כנפיים- הרב דוב זינגר | lifnim
בסופו של דבר המעשיה הזאת נועדה להסביר לאנשים שמנסים לעלות מעלה מעלה איך מיישבים את הקושי בין החובה לחיות בעולם הזה בגשמיות עם הרצון להיות דבוק בה'.
מי שמתנסה ב"דרכי העליה" בתחילת דרכו, סובר מדיסוננס נפשי קשה בד"כ אם אין מי שידריך אותו.
רבי נחמן כתב לנו מדריך מפורט איך להתמודד עם זה, כך גם מי שאין לו מדריך יוכל להתמודד.
הוא ענה שמותר אם הכרחי
והאמת היא שזה קל וחומר מסוטה, "לעשות שלום בין איש ואשתו הקב"ה מוכן שימחה שמו על המים", אז קשר טוב בין האחים ה' לא מוכן ששמו לא יוזכר בשל כך?
(הרב מלמד מתיר להזמין אורחים לסעודת בר מצווה למרות שלא יברכו ולא יטלו ידיים [שולל דעות אחרות בנושא אפילו], הרב דוד לאו התיר הזמנה של בני משפחה לסעודת שבת באופן שאתה מזמין אותם לכל השבת עם אפשרות ומוכנות לכך שהם יהיו וזה כבר לא באחריותך אם הם נוסעים חזרה במהלך השבת, לעניות דעתי שני המקרים הללו נראים מצדדים שונים פחות פשוטים)
ולגבי החשיבות בסעודות משותפות לפעמים, יש דברים נוקבים של המהריט"ץ או המרי"ץ (לא זוכר מי מהם), ודברים יפים של האור יצחק (הרב יצחק עבאדי)
(@נחמיה17 כתבת נכון, אני רק הבאתי טעם לדעה בה נקטתי בפשטות)
פה לקצתהייתי בשיעור של רב במעלה אדומים בנושא, ובזה דווקא יש בעיה (אני לא זוכר במדוייק את הפוסקים). לכן צריך לכתוב בהזמנה - 'נא לא להגיע עם רכב בשבת' וזה מספיק בשביל להוציא את זה מאחריותך. ככה חב''ד עושים.
ואז הם כבר ישימו כיפה.
לגבי השאר - או שהם יזרמו או שלא.
הם יאכלו בכ"מ ארוחת ערב, צריך להיות דוגמא חיה שתשפיע
שיש הבדל אם הם באים איתך למסעדה ומשלמים על עצמם לבין אם לא (סתם סברא שלי).
חוץ מזה נראה לי ששמעתי פעם מישהו שעושה חילוק בין אם את ממש מביאה לו אוכל או רק מניחה לפניו והוא לוקח לבד.
בכל מקרה לא לסמוך עליי.
אז הם יאכלו עם כיפה עם נטילה ועם ברכה?
(או אולי יצומו?)
פה האכילה שלהם היא אותה אכילה בדיוק שהם היו אוכלים במקום אחר, אפשר להגיד אולי שאם הם לא היו אוכלים לחם, ואז זה לא בלי נטילה ולא בלי ברכת המזון, ואת מזמינה אותם לאכול לחם אז יש חשש, וככה אפשר לעשות כל מיני חשבונות, אבל קודם כל זה חשבונות קטנים יחסית, כי זה רק נטילה וברכת המזון מול ברכות הנהנין וכדומה, (שיש מצב שברכה אחרונה לפעמים דאורייתא), וחוץ מזה שזה חשבונות שלא בעיקר מה שאת עושה, כלומר בלימוד גמרא לפעמים עושים חשבון לפי "שם" של דבר, כלומר לפי הגדרתו המילונית או המקצועית, וכך גם כאן, את לא גורמת להם לאכול, את רק מזמינה אותם לזמן של האוכל, וחוץ מזה הם יאכלו לידך. אבל בשבת הם ייסעו "לכבודך". שם הם יאכלו "לכבודך"* אבל בכל מקרה לא יימנעו מלברך וליטול "לכבודך", אלא כי ככה הם רוצים.
*(גם לא בטוח. כי אולי הם אוכלים מתוך רעב או תיאבון, ואת רק הכנסת להם שיקול נוסף. אבל הם לא עושים שינוי בצורת האכילה לכבודך. לא שינוי לרעה. זה כמו שהם נוסעים בשבת לשכנים שלך, ואת מזמינה אותם משם. האיסור להאכיל מי שלא יטול ויברך ייתכן שנוגע בעיקר למקרה שהאדם אינו רעב ואינו רוצה לאכול, ואתה מגיש לו אוכל, וזה אסור. ייתכן שהאיסור בכל מקרה, אבל זה עדיין שונה משבת, לדעתי. וחוץ מזה שיש שיקול של שלא תיווצר מחלוקת וריחוק)
שמעתי בשם ספר "זכרון אליהו" שאף לגאון תפילה של ראש כשרה גם אם הפירוד בין ה"תאים" לא ניכר משום הצבע ובלבד שלא יהיה זה דבק המדביק ביניהם.
מקור?
מה החילוק?
של הרב רצון ערוסי, בהתחלה הוא מביא מקורות לאו דווקא תימניים
"התפלין של ראש הבתים צריכין להיות פתוחות ולא מדובקים בדבק", וזכור לי שבהערה שם מובא שפעם ראה מישהו שהתפילין שלו מדובקות ואמר לו "למה אתה מניח תפילין של יד על הראש?".
שאלתי במקרה שדבוקות מפני הצבע ולא מפני הדבק
שהצבע אין בו ממשות. הגר''א אמר שאחרים אומרים שהתפילין פסולות משום שהצבע עבה (גם בימינו...) וזה נחשב שהן מצופות בדבר אחר (כמו דין הגמרא לגבי תפילין שמצופות בזהב, כך גם משמע מהמשנה ברורה בס"ק קפ"ה) אבל לדעתו אין קפידא וכשר. ייתכן דהה''ד לגבי השאלה שלך.
גם ככה נראה מסברא כי הקפידא שלו היא על הדבקה שעושה עור אחד ולא על השאלה אם ניכר או לא ניכר (בלשון הרמב''ם יש חילוק ביניהם), שכן ייתכן שלא יהיה ניכר גם בלי דבק ו/או צבע כלל.
אני ממליץ לעיין בספר תפילה למשה של הרב קרויזר.
אולי בשבת יהיה לי כוח ואבדוק.
סיפור על משהו שקרה ביער, והרבי (איזה?) חזר לאותו מקום להתפלל, ואחכ חזרו להדליק נר, ואחכ כבר לא זכרו את המקום ורק זכרו את הסיפור.
מכירים? אני אשמח ממש לסיפור / מקור / במי מדובר...
תודה מראש!!
הנה ידוע דיש מחלוקת בדבר "מהדרין מן המהדרין"
גמ' שבת כא: -
"ת"ר מצות חנוכה - נר איש וביתו
והמהדרין- נר לכל אחד ואחד
והמהדרין מן המהדרין- ב"ש אומרים- יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים- יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך
אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין"
הנה כתב רמב"ם פ"ד מהל' מגילה וחנוכה -
ה"א- כמה נרות הוא מדליק בחנוכה?
מצותה- שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד.
והמהדר את המצוה- מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים.
והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר- מדליק נר לכל אחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
ה"ב- כיצד? הרי שהיו אנשי הבית עשרה. בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות. עכ"ל.
א"כ הבין הרמב"ם שמהדרין מן המהדרין משמע מהדרין מתוך קבוצת המהדרין היינו בנוסף על כך שיש נר לכ"א יוסיפו עוד נר בכל יום.
והנה בתוספות כתב (על הגמרא שם)-
והמהדרין מן המהדרין. נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית: עכ"ל
הרי שר"י סבר שהמהדרין מן המהדרין הרי הם באים כאפשרות הידור אחרת בנר איש וביתו שאין בה את מעלת נר לכל אחד ואחד אלא מעלה שונה.
והוא נותן טעם לשבח בכך שאחרת לא שנא ימים נכנסין לא שנא ימים יוצאין הרי שאין היכר לדבר.
ותירץ מי שתירץ שהרמב"ם סובר כותיה דמאן דאמר כנגד פרי החג ומעלין בקודש ואזי אין היכר שייך.
ונ"ל דחוק דהרי המח' היא בנתינת טעם גבי הלכה קיימת היינו שלשניהם בית הלל סברי שיעשה דין אחד והשאלה היא מה טעמו. ואולי י"ל בדוחק שכונתם באיש הגר לבדו.
ואפשר לומר אליבא דרמב"ם בשיש היכר בין הנרות כנהוג היום שזה שם בצד זה וזה שם בצד זה ותמיד ניכר מספר הימים היוצאין המסומל בנרות. כדפירש מהר"א מפראג לקמן. ועדיין קצת דוחק שהרמב"ם סתם מניין נרות ולא פירש אופן מיוחד.
ואולי אפשר לומר שאין צריך להיכר שאין זה אלא כנגד ימים היוצאים אבל לא כדי שיראה המהלך בדרך מניין ימים מה הוא ולא כדברי התוס'. אולי כך יש לומר אליבא דר"מ. או לכל הפחות שיש היכר מצד המדליק ותו לא צריכא.
ובכן כתב המחבר (סימן תרע"א סעי' ב)-
כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה. ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. ע"כ. כפירוש התוס'
וחלק רמ"א שם-
הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק (רמב"ם), וכן המנהג פשוט.
ויזהרו לתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהא הכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג). עכ"ל.
א"כ לא בנהוג ע"פ רוב- מרן המחבר פסק כדעת התוס' ורמ"א פסק כר"מ.
אלא שכאן יש לשאול. שהרי ר"מ לכא' פסק כפשט הגמ' שבעה"ב מדליק את כל הנרות בין בשורת הדין ובין בדרך המהדרין. ואיך כתב מורנו רמ"א שכתב שכל אחד מבני הבית מדליק.
ואין לומר שכוונתו כנגד כ"א מבני הבית שאין המנהג כן. ומהיכי תיתי?
וכן האם רשאי אשכנזי לסמוך על אביו שידליק עוד נרות כמספר הימים היוצאים?
ומצינו בישיבות שנהגו האשכנזים שמדליקים וספרדים לא נהגו להדליק אלא שיש שאמרו ששם ביתם כעת ולא מהני הדלקת אביהם אלא ישתתפו בהדלקת אשכנזי וכד' (מובא רבות בשם הגרא"א שפירא) . ועיקר דין הדלקת האשכנזים הוא מפני המנהג שלא מצינו כמוהו בראשונים או בש"ס.
וכן נראה תמוהה שחידוש הוא שניתן לברך על הידור מצוה ושמעתי אומרים (וכן אמר לי ר"מ בישיבה שלי) שבני הבית למעשה לא יוצאים בהדלקת בעה"ב אלא מכוונים לצאת כל אחד בהדלקתו שלו. וזהו חידוש הרי לא מצינו שיש להם כונה אופקית לא לצאת יד"ח מאביהם. וכן ע"פ רוב יש הידור במקום ובחומרי הדלקת בעה"ב על פני בני הבית האחרים ומדוע לא לצאת יד"ח בהדלקת בעה"ב ?
ושמעתי בשם הרה"ג ש"י וייצן שליט"א רב היישוב פסגות שכונת רמ"א כך-
פסק הרמב"ם שבעה"ב מדליק וסתם כן מפני שאז היו מדליקים בפתח הבית וכיוון שמדליקים בפתח הבית- אחד ידליק לכולם.
אבל רמ"א מדבר במציאות ארצות אשכנז שהיו מדליקים בביתם ואז אין עניין למקום אחד ויש כל אחד להדליק בפ"ע.
ולי הדל קשה- איזו מעלה יש בהדלקת כ"א? (ואולי מדין חינוך, ועדיין אפי' גדולים מצינו שמדליקים לעצמם) וכן- מהיכי תתי חידוש זה? וכן מאי שנא בתוך הבית או מחוצה לו וכן משמע ממהר"א מפראג שקושיית תוס' שפיר ויש לשנות מפני כן שיהיה היכר, ונמצא ר"מ לא סבר כן.
ואמר הנ"ל שהנהגה יפה היא שבעה"ב מדליק בחוץ בפתח הבית/חצר ושאר בני הבית ידליקו בפנים שכן יש רבים הסוברים שהיום יש לאחוז במנהג ראשונים אך לא קדמונים להדליק בבית. נמצאנו לא כדעת ר"מ ולא כרמ"א לשיטתו (ואע"פ שזה אינו קשה שהרי רק כיום הגיע מצב שיש אפשרות להדליק בחוץ בריוח ובכ"ז יש אומרים שמנהג אבותינו בידינו להדליק כבשעת סכנה.)
ועדיין לי צ"ע.
אשמח לתשובות/ תירוצים/ הערות וכו' וכד'.
לא נגעתי בסוגיה הזאת אף פעם אז אין לי משהו חדש לתרום
1. זה לא חידוש של הרמ"א שכל אחד מדליק, אלא מנהג שנהגו באשכנז כבר כמה דורות לפניו, וכן משמע מהלקט יושר שנהגו אצל התרומת הדשן.
2. המנהג שמופיע ברמ"א לא חייב להיות מבוסס על הרמב"ם. [עד כמה שזכור לי, ציוני המקורות ברמ"א אינם מהרמ"א עצמו, ולא היו במהדורה הראשונה]. זו יכולה להיות פרשנות נוספת בגמרא, שדומה לרמב"ם בעניין מספר הנרות, אבל בניגוד לרמב"ם סוברת שהמעלה בנר לכל אחד ואחד היא שכל אחד ואחד מדליק בעצמו, מעין 'מצווה בו יותר מבשלוחו'.
יש חוק יחסית חדש, https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f104
שאם יש פער בין המחיר בקופה לבין המחיר שהדביקו על המוצר עצמו, או על השלט שמעל אותו מדף המוצרים
המחיר המחייב הוא מה שהוצג על המוצר..
גם אם המחיר על המוצר נמוך יותר. אפילו אם זו טעות..
(טעם החוק, כדי להגן על הצרכן מרמאים שגורמים לו לבוא לקופה במחשבה שהמוצר זול
ואח"כ בקופה הוא יגלה שזה לא המחיר וישלם כי הוא כבר בקופה)
השאלה היא, אם זה מותר וזה לא יחשב לגזל?
ואם מותר, האם גם במקרה שוודאי שזו טעות ולא רמאות?
(לדוגמא, כתוב 10 שקל על מוצר שאמור לעלות לפחות מאה ויותר)
מה אומרים??
כלומר החוק הוא שקובע את כללי הקניין והמסחר, וזה תקף גם הלכתית.
אם כי יש מקום לומר ש'דינא דמלכותא' זה רק בדיעבד ולא לכתחילה (כלומר שאחרי שהמלכות דנו דין אז הוא חל למפרע גם הלכתית, אבל לא שיהיה מותר לנהוג ע''פ דין המלכות בעצמך).
וגם תנאי בממונות גם נגד התורה תופס (עם סיוגים כמובן)
לגרום לך לקנות מוצר יקר יותר מחוסר נעימות. לכן החוק הזה הומצא...
לא הייתי ממהר לרחם על אלה שעושים את זה.
מבקש אמונההשאלה היא, עד כמה שידוע לי, הם חייבים להביא לי במחיר שכתוב במוצר..
שאני לא אצא גזלן.
או אם נניח מישהו קנה בשבילי בסיטואציה כזאת..
)לכאורה, לא מובן למה מברכים עליו בכלל?
מי יוצא בו יד"ח?
וא"ת, שיש בזה פרסומי ניסא של רבים, הרי כשמדליקים באירוע המוני כזה או אחר, לא מברכים (למיטב זכרוני משיעור לפני חנוכה), ובמה שונה דיין ביכנס?
ובכלל החיוב הוא על הגברא ולא על החפצא (שהרי הדלקה עושה מצווה ולא הנחה),
וכאן רואים שיכול להיות אדם שיברך פעמיים ביום- בביכנס ובבית..
מה הפשט?
בעיני קחזינא היום תח שמדליק בביכנס לאחר שהדליק בבית (בברכה כמובן)
ואם החיוב על הגברא, למה ביכנס יש חיוב, ובאירוע ציבורי אחר אין?
ובכל מקרה, זה מוזר מצד חובת הגברא.
שהרי לכאורה אם זה בגברא אז החובה היא להדליק פעם אחת בכל ערב, לא?
רבים נוהגים להדר בפרסום הנס ולהדליק חנוכיה בכל מקום שמתאספים בו אנשים, כגון בחתונה, בר מצווה, בת מצווה, וכן כאשר מתאספים למסיבת חנוכה או לשמיעת הרצאה. השאלה האם מותר לברך על הדלקת הנרות באירועים אלו.
לדעת רבים מרבני דורנו אין לברך על הדלקת נרות במסיבות אלו, מפני שרק בבית הכנסת נהגו להדליק נרות בברכה, אבל אין בידינו כוח לחדש מנהגים במקומות אחרים, והמברך על ההדלקה במקומות אחרים מברך ברכה לבטלה. ויתכן שטעם המנהג להדליק דווקא בבית הכנסת – זכר למנורה שהדליקו במקדש, שבית הכנסת הוא מקדש מעט, וממילא אין להדליק במקומות אחרים בברכה.
אולם לדעת כמה פוסקים, מותר להדליק נרות בברכה בכל מקום של התאספות ציבורית, מפני שטעם המנהג להדליק בבית הכנסת הוא כדי לפרסם את הנס, ועל כן יש להדליק נרות בברכה בכל מקום שיש בו התאספות ציבורית. ויותר טוב שישתדלו להתפלל שם מנחה ומעריב, או אפילו רק מעריב, ואז אותו מקום יחשב במידה מסוימת כבית כנסת, וממילא יוכלו להדליק בו בברכה כמנהג.
למעשה, הרוצה לסמוך על הסוברים שאפשר להדליק בברכה רשאי. ואם יש באותה התאספות גם אנשים חילונים שאולי לא הדליקו נרות בביתם, ישנה חשיבות מרובה להדליק שם נרות בברכה, מפני שרק אם ידליקו נרות בברכה, יעמדו כולם לשמיעת הברכות ויתפרסם הנס לעיניהם וילמדו כיצד לקיים את המצווה. ואם אפשר, עדיף לכבד בהדלקה ובברכה יהודי שאינו רגיל במצוות, ועל ידי כך יהיה ניכר שהמצוות שייכות לכל ישראל, דתיים וחילוניים כאחד.17
משום פרסומי ניסא וכן דומיא דמקדש. [ומעוד טעמים שלא כ"כ שייכים היום].
יש פוסקים בדורנו שהרחיבו את זה גם להדלקה במקומות ציבוריים, ויש שחלקו על כך.
איך מברכים אם זה רק מנהג - לפי האשכנזים זה יותר פשוט, כי ע"פ רבינו תם יש מנהגים שמברכים עליהם, כמו הלל בר"ח. לפי הספרדים אני לא לגמרי בטוח, אבל אולי גם השו"ע מודה שיש מנהגים שמברכים עליהם. [את הברכה על נר חנוכה בבית הכנסת הוא פוסק במפורש].
ומאחר שזה מנהג, מי שהדליק בבית כנסת עדיין לא יצא ידי חובת הדלקת נר חנוכה כתקנת חכמים, וממילא מחוייב להדליק בביתו בברכה.
זה מצווה מדרבנן, וזה מנהג בעלמא..
(של הרב שטרנבוך).
הוא מביא שהראשונים אומרים שמברכים על זה כמו על הלל בר"ח (סוגיית ברכה על מנהג).
הוא מביא את קושייתו של החכם צבי: הרי לא כולם מברכים על הלל בר"ח ואפי' השו"ע שפוסק לא לברך על הלל דר"ח כאן אינו חולק על ברכת נר חנוכה בבית כנסת!
הוא מסביר שבהתחלה אחרי הנס עוד לא תיקנו שחנוכה יהיה חג עם הדלקת נרות רק להודות ולהלל אבל בציבור היו מדליקים נרות.
לאחר החורבן תיקנו להדליק עם כל הצורות השונות (בחוץ).
כשהרגישו שעלולים לבוא לסכנה מנר חנוכה תיקנו הדלקה בבית הכנסת להוציא את כולם ידי חובת הפירסומי ניסא של הבחוץ (ככה אני מבין אותו...) וכל יחיד ויחיד ידליק בביתו לפרסם הנס לבני ביתו.
הוא אומר שם על עצמו שהוא עצמו כיוון שמדליק בחוץ כתקנה נמנע מלהדליק בברכה בבית כנסת.
מקווה שפתר לך חלק מהשאלות. מקווה שהבנתי אותו נכון...
בהזדמנות נעיין שם
בזכותך חזרתי על משהו מלפני לפחות שנתיים...
תבדקי אם כתוב איפשהו על הכוס או האריזה, או שתשאלי מישהו שיודע.
אבל אם את לא בטוחה אז תטבילי בלי ברכה.
וכמובן יש לפתוח פניני הלכה או משהו כזה לראות אם יש מנהגים שונים בדבר
נראה לי שזה נחשב שגמר המלאכה של הכוס נעשתה בחנות שהדפיסה את התמונה, ככה שאם החנות של יהודים אין צורך בהטבלה אפילו לדעות שכוס חרסינה חייבת.
אבל הפורום הוא לא מקום לתשובות הלכתיות, צריך לשאול רב.
יש ליום הזה משמעות רוחנית או הלכתית כלשהי?
יש שיצאו נגד יום הולדת משום שהאדם היחיד שאמרו שהיה לו יום הולדת בתנך זה פרעה - סוף הפרשה שלנו, ממש הפסוקים האחרונים בוישב.
יום הולדת את פרעה
אני יודע שהבעל שם טוב חגג יום הולדת גם הבא"ח, החפץ חיים במקומו לא נהגו לחגוג (הוא חגג לעצמו מסיבות שונות, אך ככלל - במקומו נהגו שלא לחגוג)
מה שכן - גם לדעה שאומרת שאסור - מותר לעשות סעודה/סעודות/הפתעות הודיה לה' על זה שנולדנו לפני X שנים.
אני למשל... יודע שהרב שלי אומר שאפשר בלי חשש.
אין לי מושג אם יש בזה מחלוקת גם באחרונים... המ.. לאיודע.
אמא תמיד אומרת שלברך ביום הולדת זה דבר גדול.
ואני מברך ומברך. כולם מברכים וכנראה שיש סיבה.
עכשיו אני הולך ראש קטן - נניח ואין סיבה, ולברך ביום הזה זה כמו כל יום...
"לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בפניך" גם כשאדם פשוט מברך יש לזה משמעות עצומה בשמיים!!! אז יש יום מרוכז שנוהגים
ויש בזה משהו סימלי - שנה חדשה, לקבל על עצמך משהו לשנה החדשה ולהשתפר!!
ארץ השוקולד
|
||
ארץ השוקולדשמוזכר בתורה ;)
משתמשים הרבה בימי הולדת
פסידוניתארץ השוקולדאחרונהלהשתמש במחשב בבית המדרש. ראוי או לא?
צור משלויש חובה חשובה לשמור על העיניים מראיית דברים שאינם צנועים ובטלוויזיה יש את כל הפריצות שבעולם ולא ניתן לצפות בה וגם לשמור על העיניים (ואפילו ב"חדשות" בלבד יש פריצות). כל זה בנוסף לביטול תורה עצום שהיא גורמת (שכיוון שהאדם הצופה בה לא עושה דבר, הנטייה היא להימשך אליה עוד ועוד) והטלוויזיה גם פוגעת קשות בשלום הבית. ואני כותב לך את כל זה בתור אחד שיש לו טלוויזיה בבית (ולפני הרבה שנים צפיתי בה וכעת אני כבר לא צופה בה ואם הדבר היה תלוי בי, וודאי שהייתי מעיף אותה מהבית לכל הרוחות).
בהקשר לזה אצרף לך מקור שמדבר על זה (קיצוש"ע ילקוט יוסף חלק א' סימן רנ"ב סעיף י'):
אסור לכוין את שעון השבת מערב שבת שיפעיל את מכשיר הטלויזיה בשבת, לשמוע חדשות וכיוצא בזה, מפני שעריכת התכניות באולפן כרוכה בהרבה מלאכות האסורות בשבת, הנעשות על ידי ישראלים מחללי שבת בעוה''ר. ואם עברו ועשו כן אסור להסתכל בטלויזיה, משום שהוא נהנה ממלאכת שבת הנעשית על ידי ישראל מחלל שבת. ובלאו הכי הרי גם בימי החול כל מי שיראת ה' נוגעת ללבו ירחק מלהשתמש בטלויזיה, אף בדרך אקראי, כי יש בטלויזיה תכניות של מראות נגעים האסורות, פריצות נוראה, וגם זלזול בלומדי תורה והכנסת השקפות זרות לרוח תורתינו הקדושה, ויש בזה גם משום מושב ליצים וביטול תורה עצום. ובעצם הכנסת הטלויזיה לבית יש איסור גמור מכמה טעמים, ויש בה משום ''לא תביא תועבה אל ביתך'', ומשום ''אל תשכן באהלך עולה''. ולכן גם בחוץ לארץ שהתכניות בטלויזיה נערכות על ידי גויים לצורך הגויים, אסור לכוין השעון כדי להסתכל בטלויזיה בליל שבת.
שכשאתה אומר טלויזיה, אתה מתכוון שהיא מחוברת לערוצי התקשורת...
במקרה כזה, וודאי שזה אסור!!
כיוון שמשדרים שם דברים לא צנועים, דעות רעות, מינות, לשון הרע, והיד עוד נטויה...
על חלק מהדברים (עריות ומינות) יש יצר הרע חזק מאד,
ושאר הדברים, לא תמיד שמים לב שהם קיימים. (וכמובן שהם גם משתדלים שלא תשים לב) ואפשר ליפול בקלות...
לכן, חס וחלילה להכניס את הרוע הזה הביתה..
ואני מכיר אנשים שאפילו משתדלים לראות רק חדשות
וראיתי איך הדעות שלהם השתנו מאד,
הם מדברים ממש כמו חילונים, והם בטוחים שהם עדיין דתיים.
בלי קשר לתכנים.
מחשב עם אינטרנט הוא אותו הדבר אבל לפחות יש אפשרות איכשהו לשלוט בתכנים.
דגן ותירושאחרונהארץ השוקולד