פורום בית המדרש (עמוד 101)

איך משיח עובר על כרת??? כנראה שזה לא הוא...

סתאאם... ברור דמותר זה כי לא יכול להיות שהמשיח פרענק/ווז ווז/ מזרוחניק/חרדלניק/ לא הרבי/ליטווק/שסניק /חוסיד/כיפה שקופה...
לדעתי זו הנקודה. כל מגזר לא יאמין שלא הוא צודק והמשיח ממגזר אחר.


חכה זה רק מתחיל. מי יהיה כהן גדול? יודע איזה בילבול יהיה בעם? ברור שיהיו סקפטים

"כתנאי, ויחר אף ה' במשה, רבי יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם, רבי שמעון בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם, שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, והלא כהן הוא, הכי קאמר, אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי, וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד, ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה, שנאמר ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי, ואומר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (זבחים ק"א ע"ב)

 

לכל הדיעות (אולי לא רבי יהושע בן קרחה), משה רבנו היה צריך להיות כהן גדול, ולמה שלא יִתַּקֵן הרושם?

 

אבל ראיתי אפישהו שאהרון יהיה כהן גדול

אז לא הפעלתי תראש וכתבתי את מה שזכרתי

אם אכן מצפים לכך וידוע שהאברבנאל שלל את השאיפה למלכות מכל וכל.

התורה מצווה שום תשים עליך מלך, הבדיעבד היה העיתוי.

חוץ מזה, אנחנו מצפים למלכות השם בעולם, לא למלכות בשר ודם.

א. "כי-תבוא אל-הארץ, אשר יהוה אלוהיך נותן לך, וירשתה, וישבת בה; ואמרת, אשימה עליי מלך, ככל-הגויים, אשר סביבותיי שום תשים עליך מלך, אשר יבחר יהוה אלוהיך בו" די נשמע בדיעבד.

ב. כשאומרים בתפילה "את צמח דוד עבדך" מתכוונים למלכות בשר ודם.

האמירה "ואמרת" היא חלק מהמצווה, שצריכים להרגיש צורך כזה.

 

ב. אם אדם מתפלל למשיח שיבוא ושואף למשיח, עכשיו מובן למה המשיח לא בא...

מייפה את כוחך לכתוב את דעתך ואת דעתי

אני מכיר רבנים שלא מקפידים על זה.

עקרונית עפ הרב אליעזר מלמד גוש קטיף לא שטוף כרגיל שטוף ולא בדוק באור.

פיתרון לעצלנים

עדיף שיברכו מזונות ואז יצאו ידי חובת הכל, אה, בעצם זה לא מוציא ידי חובה את המים מהשטיפה

אז סבון כנראה כן, אבל המים פחות.

יש לחקור עם הסבון יותר דומה למלח או לסירופ שיהפוך את המיץ למידי דזייני

וכשם שמים עם תרכיז לא יכולים להיות חמר מדינה ה'ה במים עם סבון

משקים אחרים ללא קשר להיותם חמר מדינה, אבל צריך לעבור שוב על הלכות ברכות

או רחיצה רגילה.

העיקר זה שהם מסתכלים על זה.

(אודות ההסתכלות באור, אני ממליץ לעיין בהערתו של הרב מאיר מאזוז על כך (נמצא בהסכמה שלו לספר "לכם יהיה לאכלה")
וביחס למרחק הסתכלות, הרב ליאור פוסק שיסתכל ממרחק שבו אדם קורא ספר (שו"ת דבר חברון יורה דעה חלק ב, לא זוכר סימן מדויק אבל התוכן יעיל מספיק)

יש באתר של מעלה אדומים שיעור יומי על פרק ברמבם של הרב סבתו.
ובכללי יש שם הרבה שיעורים על הרמבם.
שיעורים על התנך...יש באתר של הגוש או באתר של הרצוג...

אאל"ט יש גם סרטון קצר פעם ביום בוואצאפ
אלא אם אתה מתכוון לשיעור שיעור ואז אין לי מושג

הוא מובנה על 929, עם המפרשים וגם יש כמה דרשות מאחרוני דורנו

לא תריך לתת במה לכל שטות ולהתנגד לה בחריפוץ. זה רק מפרסם את הבאלגן.

ראה ערך המתנגדים לעליה להר הבית. הם אלה שמשיגים לנו במה ציבורית

לא צריכים להנמיך את התורה לקהל, צריך להגביה את הקהל לתורה...

"לבדוק" מה זה הדבר שצועקים עליו מאשר אנשים שהיו שם והחליטו לעזוב. טקטית תתעלם וזה ידעך כי זה שקר.

שאלה לאסטרטגים

השאלה אכן אסטרטגית זו דעתי

אבל היוזמה של הפרק יומי מבורכת.

 

האתר הזה תנך על הפרק מלא ברבנים יראי שמים והמפרשים הקלאסים

אני אמרתי לך גם את הטענה על החשש זיוף!
אשריך על הבירור. ניתן לקשר השירשור גם לפורום סופרי סתם.

אמרתי לך אבל אכתוב כאן מסקנתי. עדיף קלף רגיל.
בעיקר בגלל 2 הדברים שכתבת. לא ברור שזו חומרא. ברור שפוגע בהידור

הרמב"ם  תאר את תהליך עיבוד העור בהלכות סת"ם פ"א ה"ו: 1. העברת השיער מהעור ע"י סיד וכיוצ"ב כמבואר ברבנו מנוח שם. 2. מליחת העור, שלא ירקיב. 3. עיבוד העור בקמח, לרככו. 4. עיבוד העור בעפצים וכיוצ"ב כדי לכווצו ולחזקו.

כתב הרמב"ם בשו"ת סי' קנג, שמי שלא עיבד בעפצים, פסל את העור: "אותם הקלפים "רק" המצויים בימינו, שצורתם ידועה, אסור לכתוב בהם שום דבר, לא ס"ת ולא תפילין ולא מזוזה, לפי שהוא עור שאינו מעובד עיבוד גמור לפי שאינו עפוץ".

בימינו מעבדים את ה'גויל' בעפצים. אבל את ה'קלף' מעבדים ע"י סיד בלבד, ולא בעפצים. הסיד כלל לא מכווץ ומחזק את העור. להיפך. הסיד הוא חומר בסיסי (אלקלי) אשר ממיס את שורשי השערות שבעור ואת השומנים הדבוקים בו, וחודר לעור וממיס חלבונים ושומנים תת-עוריים, וכך "מרוקן" את העור ומנפח אותו. לעומת הסיד, החומרים העפיצים אשר מקורם בקליפות עצים שונים, הם חומציים (אסיד), שתפקידם לחזק את העור ע"י כיווץ סיבי החלבון הנותרים באמצעות שינוי הרכבם הכימי והמרחבי, ובכך לסגור את החללים בעור שיצרה השרייה בסיד.

לכן דעת הרמב"ם היא שרוב הקלפים בימינו פסולים. הרוצה לצאת ידי חובתו, חיב לקרוא ממגילה העשויה גויל, או ממגילה העשויה מקלף שעבר תהליך עיפוץ.

עוד רבים מהגאונים פקפקו בכשרות עור המעובד בסיד בלבד: רב שרירא גאון (מובא בספר האשכול הל' ס"ת דף נז,א). הכלבו בסימן כ' בשם חכמי נרבונא. רב האי גאון (הרכבי סי' סג. ומוכח שם שלדעתו עיבוד בסיד אינו מועיל כעפצים).

במהלך הגלות והצרות, קהילות רבות איבדו את חכמת צורת העיבוד הכשרה, ואפשרות העיבוד היחידה שהייתה בידם הייתה עיבוד בסיד. כך כתב בן באבוי גאון לפני יותר מאלף שנים (פירקוי בן באבוי, גנזי שכטר עמ' 560): "אין ס"ת כשר עד שיכתוב אותו בעורות שעבדן בעפצי... וכך הלכה בשתי הישיבות. ובכל ספרים הראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב ב"ריק" זה (קלף שאינו מעובד בעפצים) אלא משנים מועטים, מפני שמנהג שמד הוא, שגזר אדום הרשעה שמד על ארץ ישראל שלא יקראו בתורה, וגנזו כל ספרי תורה מפני שהיו שורפין אותן. וכשבאו ישמעלים לא היו להם ספרי תורה ולא להם סופרים שיש בידם הלכה למעשה כיצד מעבדין את העורות ובאיזה צד כותבין ספרי תורה, והיו לוקחין 'ריק' מן הגוים... ועד עכשיו הם נוהגים כך, ולא עוד אלא שלמדו אחרים שבכל מקומות מהם, והם כותבים ספרי תורה ומחזורין וכו'. אמרו חכז"ל אסור לקרות בספר תורה שלא נכתב כהלכה למשה מסיני ואסור לברך עליו...".

 

על כן יש להחזיר עטרה ליושנה, לעבד בעפצים כבימי הקדמונים. בייחוד צריך לדאוג שהקלף של התפילין יהיה מעופץ, כיון שאין אפשרות לכתוב תפילין על גויל. ישנם ב"ה כמה וכמה סופרים אשר כותבים על קלף מעופץ. ביניהם לדוגמא ר' יהודה שרז מירושלים, אשר נעזרתי גם במאמרו המחכים למען כתיבת פיסקה זו.

הרב מסביר בדיוק את זה... (זה שיעור יחסית ארוך... הוא לא מדבר רק על זה אבל גם על זה...)
לי יש תפילין שהקלף מעובד בעפצים ⁦⁩

לדעתך הסיד הוא כיוצא בעפצים, וגם לדעת ר''ת שכתב כך במפורש בהלכות ס''ת שלו, וכך גם סבר הבית יוסף בדעת הרמב''ם. אבל מה לעשות שהרמב''ם כתב במפורש כמה פעמים בתשובות שלדעתו הסיד פסול כי הוא לא מעבד כעפצים?

וכבר כתב הרב עובדיה שכשיש תשובה של הרמב''ם שמרן לא ראה אנחנו מניחים שלו היה רואה היה חוזר בו.

הטענה על יכול או  לא יכול להזדייף לא שייכת שכן לא היא הטעם לכתיבה על עפצים, לפחות לדעת הרמב''ם.

 

כתב יפה זה אולי הידור מצווה, איך אפשר להשוות הידור לדבר שהוא חומרא הלכתית ופוסל לאחד מגדולי הראשונים? ההיגיון לא ברור לי.

אדם שאינו רמבמיסט התפילין שלו כשרות גם בעיבוד בסיד לכתחילה. ודעת הרמבם בתשובות דחויה מהלכה. נכון הרב עובדיה אומר שהיה מרן חוזר בו. ו למרות זאת אינו אומר להשיג קלף עפיץ והקלף שלנו בסדר בשבילו. תחשוב מדוע..

אז וודאי שגם עפיץ כשר לפחות באותה מידה. אבל. אדם חוקח חומרא מסיומת עמ לצאת ידי חובת דעת הרמבם, (שהיא אינה חובה. הוא רק מחמיר. מבחינתו זה כשר לגמרי גם על קלף רגיל) ומוותר על הידור אליבא דכולי עלמא. יש דיעות דחויות בהלכה. קיים יצור כזה. לא בכל דיעה קיימת אנחנו חוששים להחמיר בה אם זה פוגע בהידור מצווה עפ וודאי עפ מה שאנו פוסקים.

יש לרמבם הרבה חומרות. ניקח אחת, מלאכה שאינה צריכה לגופה-דאורייתא. לשוע זה דרבנן ובספק דרבנן או בתרי דרבנן מתירים. הרבה דברים... בפרט באמירה לגוי...

מדוע לא חוששים לרמבם? האם זה חומרה לחשוש? אם מישהו יגיד אני מעדיף לחשוש לרמבם ולא לאכול בשר לא חלוט בשבת ולוותר על עונג שבת. מה היית אומר לו? הגיוני? ברור שלא. אם הוא הכריע שדעת הרמבם עיקרית להלכה לא דיברתי. אך הפוסק כשוע ורק חושש ובכך מאבד הידורים ועניינים אחרים? יצא שכרו בהפסדו

רק להיגיון שלך? הגאווה שרבינו הזהיר ממנה

 כופר!

file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A9%D7%99%20%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%99.pdf

 

 

בס ד" תקציר קונטרס עיבוד קלף בסיד א. טענת מעבדי הקלף - אע"פ שנפסק בשו"ע שהעיבוד בסיד מ, "מ בתלמוד לא הוזכר עיבוד כשר אחר מלבד מליח קמיח ועפיץ. ויש להשיב - כבר התוספות נרגשו בזה וכתבו בזה ל" : קשיא א"כ היאך כותבין על קלפים שלנו דלא עפיצי ספר תורה ותפלין ומגילה, ותירץ ר"ת שהסיד שאנו נותנים בקלפים שלנו מהני כעפצים. ל"עכ . ולא לעיכובא עפצים, אלא הסיד מועיל לקלף כעפצים כדי שיקרא ספר. וכך הבינו ופסקו למעלה משלושים ראשונים ו, יש מהם שכתבו דעיבוד קלף בסיד אף טוב מעיבוד העפצים [. אות א ] ב. עוד טענו - מימות משה רבינו ע"ה עד אותה גזירת שמד המתוארת בדברי רב יהודאי, נהגו אך ורק לעבד בעפצים. ויש להשיב - דבריהם צ"ע מדוע מתעלמים ממשנת ראשונים מפורשת שהעיבוד בסיד, ומה בכך אם בגמרא לא כתבו בפירוש סיד , דבר פשוט הוא שהמנהג שרווח בזמן ובמקום חיבור הגמרא היה בעפ ,ץ ומנהג זה כלל לא לעיכובא ולא נזכר עפץ דווקא לעיכובא בכל הש"ס, שכן מוכח מתשובת המנהיג לחכמי אראג ,ון' וז ל" : בימי החכמים קדמונינו ז"ל שלא היו בקיאין בעיבוד אחר זולתן במלח וקמח ועפץ. ומעתה אנן השתא שהעיבוד שלנו בסיד ובצואת כלבים שהוא טוב מאוד משלהם לכל מבין ומשכיל וכו . ' .ל"עכ ויתרה מזו שמבואר מהראשונים, שאף בימי התנאים היו מעבדים שלא בעפצים וכמ"ש בספר התרומה וז" :ל קלפים שלנו הם בעיבוד טוב כאלו הן בעיבוד עפצים ובימי התנאים היו כותבים בקלפים שאינם מעופצים. . ל"עכ "וכ כ רבינו מנוח "ור , ת "הו ד במחזור ויטרי (סימן תקיז "וכ) כ כתב בפסקי ריקאנטי [. אות ב ] . ג עוד טענו – שכל דברי " ר ת אינם אלא להסביר ולהכשיר את המציאות הנוהגת בימיו. אמנם "אין ולאו ורפיא בידי ו."ה פסק השו"ע נשען על דברי ר"ת, ודיו לבוא מן הדין להיות כנידון . ויש להשיב – כל בעלי התוספות שהעתיקו דברי " ר ת וכן מחזור ויטרי, העתיקו דבריו להלכה, אף אחד לא פירש "אין ולאו ורפיא בידיה" מלבד מעבדי הקלף "ור . ת עצמו העיד שכן מנהג כל העולם, אף אם יש לפניהם עפצים [. אות ]ג ד. עוד טענו – שעיבוד בסיד תלוי במחלוקת גאונים ומחלוקת ראשונים. ויש להשיב – שמרן בב"י וכן כל הבאים אחריו, אין אפילו אחד שתלה עיבוד בסיד במחלוקת ראשונים או אחרונים מלבד מעבדי הקלף [. אות ד ] ה. עוד טענו - " ר ת בראותו את מנהג העיבוד הנפוץ במקומו, ניסה להצדיק את המנהג מתוך ספק ספיקא דחוק, וניסה להסמיך אותו על ראיות שנויות במחלוקת מדברי הגמרא כדלקמן ו. רוב ככל גאוני אשכנז העתיקו דברי ר"ת והסתמכו עליו להלכה ויש להשיב - דבריהם תמוהים איך ועש מכל הראשונים שתפסו התירוץ הראשון של ר"ת כאיזה מלקטים שלא עיינו בדבר והעתיקו אחד מהשני באופן שטחי , דא"כ לשיטתם יש לתמוה על הטור שהביא מחלוקת הגאונים הנ ,ל" ובסעיף ב' הביא דעת ר"ת המכשיר בסיד ללא שום חולק. ולכאורה יוצא מדברי הה"כ שגם הטור לא הבין שיש מחלוקת בגאונים שהוא עצמו הביא [. אות ד ] . ו עוד טענו - על דברי ר" ל"וזת : הנה לך שמצאנו בדברי הגאונים טעמא אחרינא , כבקשת ר"ת במחזור ויטרי. שהמציאות שהייתה להיתירא ", ואשר ראינו הגדנו" בימיו לעבד עורות בסיד, היא תוצאה של אותה גזירת שמד שגזרה מלכות אדום בא .י" ויש להשיב - הרי ר"ת מעיד שעיבוד הסיד עדיף [ "וכ כ לעיל מתשובת המנהיג דעיבוד של קיימא בימי התלמוד היה בעפצים כי לא ידעו לעבד כדבעי באופן אחר, אך עיבוד שלנו ב" סיד טוב יותר מעיבוד העפצים" שהיה בימי התלמוד]. ומדוע מתעקשים לעבד דוקא בעפצים כמו בימי הגמרא אם יש לנו כיום עיבוד בסיד והוא טוב יותר מעפצים כעדות המנהיג ושאר הראשונים וכפסק השו [. ע" אות ה ] .ז עוד טענו - שר"ת שהכשיר עיבוד בסיד סמך על ספק ספיקא דחוק . ויש להשיב - כוונת ר" ,ת שלא כתב אי משכח בה אינש טעמא "לאיסורא" לימא, אלא טעמא "להיתירא" בעי, ובפירוש מבואר דפשיטא לר"ת דתוצאת העיבוד בסיד טובה יותר מתוצאה בעיבוד בעפצים, וכדמוכח מתחילת דבריו "דלא שכיחי עפיצי גבן ולא מעבדינן בהו אפילו שכיחי ו" כן מפורש בדברי ר"ת שסמך להכשיר למעשה עיבוד בסיד. וכן מפורש בדבריו שכך מנהג כל העולם בזמניהם [ובהם רש"י וכל קדושים עמו]. הרי שהיה פשוט לו שמותר, רק הסתפק "מהו טעם ההיתר" וכתב טעמים לזה, ושאם ימצא מישהו טעם אחר להסביר טעם ההיתר אשר יראה יגיד. ובאמת מצינו לשני ראשונים שנתנו טעמא אחרינא להיתרא והם הרמב" (ן מסכת שבת עט) שהביא ראיה מגיטין (יא עמוד א , ) והמכריע (סימן פד [.) אות ה ] ח. עוד טענו ש - יש לפסול את הסיד אפילו בדיעבד בהסתמך על דברי ר"ת. ויש להשיב ש - כל המעיין בדברי המחזור ויטרי יראה שלר"ת עיבוד קלף בסיד הוא כשר למעשה ללא פקפוק והדבר היחיד דמסתפק בו ר"ת הוא "הטעם להיתר [". אות ה ] ט. עוד טענו - כיצד יקרא עיבוד בסיד "עיבוד של קיימא" כמו שהגדיר הרמב ן " עיבוד? ואיך יהיה הסיד "מהני כעפצים" כדברי ר" . ?ת ויש להשיב – אין לבנות יסוד על קושיא שלכל קושיא יש תירוץ – וכבר כתב מופה"ד זצ"ל בשו"ת יבי" ו"ח(א או"ח סוף סימן א בשם הר ח" מצאנז) והנה בזה ז" ראינו בתשובות חכמי זמנינו שדרכם לפלפל בדברי חידודים ואינם שמים על לב פסקי הטור וש ע" אשר אנו מחוייבים שלא לנטות מדבריהם ימין ושמאל, מאחר שכבר נתפשטו הוראותיהם ונתקבלו דבריהם כהלכה למשה מסיני לכל עדת בני ישר , אל ומה לנו לחפש בדברי הקדמונים אשר בעלי הש ע" עמדו עליהם ודחאום מהלכה, וביררו ההלכה כשמלה וקבעוה בש ע" להלכה ברורה לעם סגולה [. אות ה ] . י עוד טענו ש - בדורו של ר"ת לא היו מעבדי הקלף בקיאים בעיבוד בעפצים לכן עיבדו בסיד . ויש להשיב - דכל המעיין בתשובת הערוך רואה שהערוך היה בקיא מאוד בעיבוד בעפצים ו, אדרבא מדברי בעל הערוך דווקא מוכח שהיה בקיא יותר מהעבדנים ש , במקומו שלא היו מעבדים בעפצים. ודברי הה"כ תמוהים מאוד איך הבין הפוך שהערוך ור"ת לא היו בקיאים בעיבוד עפצים. וכל טענות הה"כ לא מוכרחים ולא נכונים, לא מלשון ר"ת ולא מלשון הערוך כלל ואינם אלא דברי נביאות. ושרי ליה מריה איך כותב על רבותינו הראשונים שלא היו בקיאים בעיבוד . וכן מוכח מדברי ר"ת שתמה בתחילה למה לא מעבדים בעפצים, ולא כתב שלא בקיאים בעיבוד עפצים [. אות ו ] יא. עוד טענו ש - מתבאר בדברי הכל בו שהרא"ש לא הכשיר ס"ת המעובדים בסיד אלא "בדיעבד ," ורק סמך בשעת הדחק על ר" .ת ויש להשיב – במחכ"ת אם היו רק טורחים לעיין בספר "שם הגדולים" למרן החיד" (א ערך רבי אשר מלוניל) היו רואים שכאשר הכלבו מביא דברי "רבנו אשר" כוונתו לרבנו אשר מלוניל ולא לרבנו אשר בן יחיאל הוא הרא"ש ו. באמת שבדברי הרא"ש אין שום זכר לדבר וגם במסכת מגילה (הלכות הרא" ,)ש עיינתי ולא מצאתי כעין מה שכתב הכלבו, ואדרבא הרא"ש קיבל בסבר פנים יפות דברי ר"ת. וכל התמיהות והשאלות שלהם כלא היו. ואדרבא מעיון בכלבו שהביא תשובת ר"ת נראה שמסכים לה ע"ש. ולכן נדחו ראיותיהם בדברי הרא" [.ש אות ו ] . יב עוד טענו - בדעת הכלבו (סימן כ ) ' בתשובה לחכמי נרבונא שהכלבו וששה מחכמי נרבונא פוסלים קלף לא עפיץ. ויש להשיב – שהמעיין בתשובה יראה להדיא שגוף השאלה שנשאלה לרמב"ם היא על קריאה בס"ת פסול העשוי מעור לא מעובד "מצה ," או קריאה מתוך חומש לציבור שאין לו ספר תורה כשר לברכה. וכלל לא נשאל על ס"ת בעיבוד גמור בסיד [. אות ז ] . גי עוד טענו מ - פרקוי בן באבוי ש , רב יהודאי מוכיח את בני ארץ ישראל על מנהגי כתיבתם שנוצרו עקב גזירות שמד. בין הפסולים שהוא מונה בספריהם נמנה גם העיבוד הפסול בסיד שהיה נהוג בזמנם. רב יהודאי חוזר ומדגיש כי ה"ריק" המעובד בסיד חשוב כדפתרא, שלא יצא מתורת נבילה. ויש להשיב - דלא מוכרח כלל דבן באבוי מוכיח את בני א"י הכותבים ס"ת על קלף בעיבוד סיד, שהרי לא מוזכרת תיבת "סיד" אפילו פעם אחת בכל התשובה. ואדרבא מתשובתו למדים ש"ריק" הוא דפתרא היינו דמליח וקמיח ואינו עפיץ שאינו מוגדר כספר [. אות ח ] . יד עוד טענו ש - ספר העיתים פוסל עיבוד בסיד. ויש להשיב - אדרבא מדבריו מבואר שעיבוד בסיד הוי עיבוד [. אות ט ] . טו עוד טענו - עיבוד בסיד הוא עיבוד שאינו גמור הנקרא בפי הגאונים והראשונים "רק" ואינו נחשב עיבוד . יו ש להשיב ש - אינם יודעים כלל "רק" מהו, ועצם הנסיון לדמות "רק" לקלף שלנו המעובד בסיד הכשר לכו"ע הוא טעות מעיקרא ואין לו שורש וענף. לדבריהם כיצד יובנו דברי הרא" ,ש שהרי הרא"ש בסוף הלכות ס"ת בשם ספר העיתים פוסל קלף "רק , " ומאידך בהלכות מגילה ובהלכות ס" (ת סימן ד) אזיל בשיטת ר"ת, והכשיר הסיד בלי שום פקפוק וכן הביאו דבריו להלכה הב"י והב ח" . וכיצד היה מכשיר הסיד אם הוא בעצמו פוסל את ה ר' , ?'ק ופשוט שהבין הרא"ש שקלף ה ר' ק' אין בו סיד, דאי לא תימא הכי דברי הרא"ש סתרי אהדדי ועל כרחך שקלף ה'רק' אינו מעובד בסיד או לחילופין יתכן שבסיד ובכל אופן לא נגמר עיבודו. וזו ראיה שאין עליה תשובה [. אות ט ] וכן ובתשובת רב נטרונאי (בספר העיתים לר"י אלברצלוני- הובא ברא"ש סוף הלכות ס"ת) פוסל קלף "רק" מליח, ולא ביאר דה'רק' מעובד בסיד, ובאמת לא יתכן שמכשיר קלף בעיבוד סיד, ומאידך גיסא יפסול ה' ,'רק יוצא שדבריו סתראי נינהו. ולא יעלה על הדעת שרב נטרונאי גאון לא ידע טיבו של קלף ה' "ע. 'רק .ש . טז עוד טענו - שהגאונים פוסלים עיבוד בסיד. ויש להשיב – שאין זה מוכרח , אדרבא בפסקי ריקאנטי (סימן מב) העלה מתשובות הגאונים להדיא שהגאונים מכשירין עיבוד לא בעפצים (ועיבוד סיד בכללם) שמה שהצריכו בגמרא עפיץ, " ה מ בימיהם שלא היו מעבדין בסיד אבל "בעיבוד שלנו שהוא בסיד וחזק עיבודו, לא מצריכנן עיפוץ". . ל"עכ וזו ראיה ברורה מדברי אחד מרבותינו הראשונים שהגאונים מתירים עיבוד סיד ולא מוכרח לעבד בעפצים [. אות י ] . יז עוד טענו ו - ניסו לדחוק ולהסביר בדעת המכריע שה'רק' היה "מעובד עיבוד גמור בסיד ." ויש להשיב - שהמעיין בתשובת המכריע יראה שלאורך כל התשובה, סמך בכל כוחו להכשיר את עיבוד הסיד והביא ראיות להיתר מהגמרא. וכן מוכח מהגרי"ח ברב פעלים ומהגאון ר , ז" 'שה רק' "הנ ל לאו עיבוד גמור הוא ולכן ע הי " סיד "משוי ליה קלף , " ומשמע דמעיקרא לא הוי קלף [. אות י ] יח עוד טענו - שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד, ואם מרן היה רואה דבריו היה חוזר בו. ויש להשיב - אין הכרח כלל שהרמב"ם פוסל עיבוד הקלף בסיד. ואדרבא משמע דמכשיר [. אות יא ] יט. עוד טענו - שהבנת הרמב" שם לא כדברי מרן וכו . ' ויש להשיב ש – כל האחרונים גדולי הדורות זכו לראות כל תשובות הרמב"ם והגאונים, ולא חלקו על מרן בהבנת הרמב" [.ם אות יא ] כ. עוד טענו - שהמחלוקת היא שקולה, ואם נצרף את עדות הגאונים, הרי לנו שרבו הפוסלים לאין ערוך. ויש להשיב לפי כל הראיות, והגאונים והראשונים שהובאו לעיל בתשובה אין כאן מחלוקת ואין מי שפוסל עיבוד בסיד, ודבריהם מהבל ימעטו ונדחו מכל וכל [. אות יב ] .כא עוד טענו – שהיהודים הוצרכו לקחת את הקלפים המעובדים בסיד מידי הערבים ששלטו אז בארץ. מצב זה קצת מזכיר לי את גזירות השמד על היהדות שגזרו הציונים על הספרדים בעלייה ארצה, מה שגרם למסורת העיבוד איתה עלינו להשתכח, ונאלצנו במשך שנים לקחת קלפים מהאשכנזים, במקום הגויל המסורתי שהיה נהוג בכל ארצות ספרד. ויש להשיב - איך עלה על דעתם להשוות את הישמעאלים שמכרו קלף ליהודים בזמן הגאונים, לאשכנזים שמכרו קלף מעובד בסיד לספרדים כאן בקום המדינה [. אות יב ] כב. עוד טענו - שהקלפים שלנו שמעובדים בסיד, ואינם מגורדים בצד שער, הם מוגדרים לפי הגדרת התלמוד, ורוב הגאונים, וגדולי הראשונים והמחברים ועל ראשם רבינו הרמב"ם ", גויל לא מעובד ו. " הגדיל לעשות ר' אליהו פרץ שפוסל הסת"ם שלנו בעיבוד הסיד אף בדיעבד, וטוען שבעצם הקלף היום מבחינה הלכתית הוא "בגדר נייר . " ויש להשיב, שהקלפים שלנו נחשבים קלף מעובד כראוי ומהודר [. אות יב ] . כג עוד טענו - מדוע אנו כותבים על "גויל" בצד בשר לדעת הרמב''ם והגאונים ועוד? הרי שמרן עצמו התיר לגרד קליפה זו , ומהיכן צצו המערערים בדורנו לומר שאין לעשות כן, ושזה נגד מרן וכו'? וכי אסור לצאת אליבא דכל הדעות ! ? ויש להשיב – קלף מגורד מצד השיער פסול לדעתו של מרן, ואיך מעיז לקרוא לכל גדולי דורנו שפסלו קלף מגורד בשם "מערערים "ו" מהיכן צצו א [". ות יג ] וקלף המעובד בעפצים כשיטת משווקי הקלף הנ"ל הוא מגורד הרבה מצד השיער, והוא פסול לדעתו של מרן הב .י" וכמ"ש הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בסה"ב הלכה ברורה "ח( ב בחלק השו"ת סימן טז בהערה יב ל"וז) : אאמו"ר מרן הראש"ל זצוק"ל שעיין בכל טענות המערערים בזה, והסכים להלכה שיש להורות כדעת מרן השו , ע" וכפי המנהג המקובל מדורי דורות, שאין לגרור הקלף מצד השיער אלא כדי לתקנו ולהחליקו, ויריעות של ספר תורה שגירדו הרבה מצד השיער, וכבר נכתב עליהם, יש לגונזם. ובהערה שם בשם הגר"מ מאזוז שליט" (א סימן עט עמוד תקו) כתב שלמעשה אין לזוז מדעת רוב הפוסקים ומרן השו"ע ומנהג ישראל בכל הדורות, שהקלף הוא הדק הסמוך לשיער, וכל הגורר יותר מדי מצד השיער ופחות מצד הבשר, נמצא פוסק להלכה שהחיצון הוא דוכסוסטוס, נגד דעת מרן ורוב הפוסקים ומנהג ישראל מדורי דורות כ"ע. . והביא עוד הרב יונתן עסיס עדויות, שכן הורו הגרב"צ אבא שאול והגרי"ש אלישיב והגר"ש משאש זצ ל" , ועוד רבים ממורי ההוראה שבדורנו, וכולם דחו בתוקף רב דברי המערערים. וכל המשנה ידו על התחתונה. ושם האריך לדחות טענות המערערים "וע. ש. [. ל"עכ אות יג ] .כד ועיקר התימה מה רואים לנכון כותבי המאמרים להתהדר בחתימות והסכמות רבנים, והדרך אצה רצה להם במלאכת איסוף החתימות, והרי הם מסתירים מהציבור שהם מסירים הליצה מגב הקלף מצד השיער, ופוסלים עיבוד הקלף בסיד, ולרבנים החתומים הם מספרים שבסה"כ הם רוצים להחזיר "עטרה ליושנה , " והרי הרבנים החתומים על מאמריהם נחשבים בעיניהם כ"מערערים" שלא ידוע "מהיכן צצו [." אות יג ] כה. עוד טענו - שבארצות ספרד לא נשכחה מעולם מלאכת עיבוד העפצים, ומכיון שכל עיבוד עפצים מתחיל בסיד להשרת השיער, והסיד הוא חומר שונה לחלוטין מהעפצים, ודאי שכל מי שהשתמש בעור המסוייד בארצות ספרד חייב היה להיות בור ועם הארץ, או כופר. ויש להשיב - היתכן שבאו בהסכמה רבנים עם מחבר שלומד מראשונים שהכותב על קלף בעיבוד סיד יחשב כופר ועם הארץ ! ? ואותם רבנים עצמם תפלין שלהם מעובדים בסיד. ושומו שמים והזדעזעי ארץ! ומוטב לו הה"כ היה גונז את חיבורו לא פחות, ועושה תשובה על הוצאת דיבה על כלל ישראל על שקרא להם בורים או כופרים [. אות יג ] כו. עוד טענו ש - אין ראיה שראשוני ספרד הכשירו עיבוד סיד, ואדרבא, ממה שהכשירו עיבודים אחרים שהם עפציים, משמע שפסלו עיבוד סיד שאינו עפיץ כלל. .ל"עכ ויש להשיב – שדבריהם אינם נכונים כלל ויש ראיה ניצחת ע"פ עדות הר ן "אב בתשובה שבקסטיליה, טליטולה, פרובינציא , ובורגוניא , צרפת , וקנפניא , לוהיר , ואלימאניא, יע בדו קלף בסיד. ומה עוד דמתבאר שבארץ טוליטולה מוצאו של מרן היו מעבדים בסיד וזאת לטוענים שמרן לא ידע עיבוד סיד מהו אלא רק העתיק דברי "ר ת. והגאון בעל "השתילי זיתים" פסק דסיד מהני כעפצים. והגרי"ח זצ"ל בשו"ת רב פעלים כתב שמעבדים בסיד, והרה"ג יצחק רצאבי שליט"א הוסיף דעיבוד בסיד נלמד אף מתשובות הרמב" ,ם ואף הוסיף וז ל" : וכן הוא מנהגינו בתימן לעבד הקלף בסיד כידוע [. אות יד ] . כז מעבדי הקלף מודים שלוקחים קלף מעובד בסיד ומוסיף לו חומרים כימיים לסתור את פעולת הסיד, ואז שורים הקלף בחומר כימי המצוי בעפצים, והם אפילו לא טורחים להשתמש ממש בעפצים כמו בזמן גמרא, אלא רק בחומר מסויים שנמצא בעפצים, לוכ ל לא עושה עיבוד קמיח ו. יש מהם שאף טח את הקלף בג ל' אטין העשוי מדגים ועוד חומרים כימיים כדי שאולי בזה יוצלחו לכתיבה. ושניהם אף יחד מסירים את שכבת הליצה מהקלף ועוברים על פסק מרן השו ע" , והנשמת אדם, ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף זצ"ל כנ . ל" ומלבד שאין עיבודם כמו בימי הגמרא. פשוט שהקלפים שלהם אם כשרים בכלל אז בדיעבד גדול מאוד לאשכנזים (הסומכים על חת"ס שמיקל). ולספרדים ובני עדות המזרח הקלף שלהם פסול לחלוטין אף בדיעבד, והמשווקים קלפים כאלו בתורת מהודרים קרובים להיקרא בכלל מכשילי הרבים בקרקפתא דלא מנח תפילין, וירא שמים החפץ להדר במצוות יתרחק מקלפים שלהם שאין סמך בהלכה למעשיהם כלל. ובטח לא בתורת כשר לכתחילה מהודר. זאת ועוד, ששמעתי עדות מכמה סופרים שהשתמשו בקלפים אלו שלאחר זמן קצר ראו שהאותיות פורחות והדיו נושר מהקלף. נמצא שכלל אינם ראויים לכתיבה. [אות ]טו כח. ולהוי ידוע שלא מוזכר עיבוד זה בגמרא כלל וכלל, דבגמרא איירי במליח קמיח ועפיץ. ואילו זה העיבוד שרוצים לחדש היום ומשווקים אותו בתורת מהודר ומגרדים שכבת הליצה ממנו (למרות שמרן השו"ע והנשמת אדם ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף "זצ ל פוסלים קלף כזה ,) הוא כלל לא ע"פ הגמרא מליח קמיח ועפיץ, א"כ נמצא דבר חדש שלא היה כמותו מעולם ו, לדידן בוודאי דאין לזוז מפסק מרן השו"ע ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף זצ , ל" לקחת קלף עם שכבת ליצה לא מגורדת והמעובד בסיד הכשר לכו"ע כמסורה לנו מדורי דורות כפסק מרן בשו"ע ולא לגעת בעיבוד החדש של הה"כ ועל עיבוד זה אמרינן כמליצת החת" "ס חדש אסור מן התורה [". אות טו ] כט ו. אם לא די בכל זה הרי לך תשובת הראב"ן בספר המנהיג. שפסק להדיא שקלף המעובד בסיד עדיף טפי מעיבוד עפצים , שאין כל אדם בקי היום בעיבוד העפצים והקלף משחיר ובא , כאשר אנחנו רואים היום הזה , בכמה גוילים שהושחרו כ"כ עד שנמנעו מלקרות בהם שאין כתיבתם נראית לעינים, וכמעט שאני קורא על הכותבים אותם שהם עוברים באזהרה למחוק את השם והכסיל בחשך הו [.לך אות טז ] . ל ועוד תמהו על מרן השו "ר וע" ת, וראשונים כמלאכים יחשיבום כטועים, ורוב ככל האחרונים אצל הה"כ נחשבים ל"מעתיקים ש" "הסתפקו בציטוט דברי הראשונים" מחמת חוסר ידע ח . ו" מה אומר ומה אדבר יקרא הקורא וישפוט אם בכלל ניתן לסמוך על "הה כ שתוהה על ראשונים ואחרונים לאורך כל חיבורו. והיות ומוכח שהה"כ דרכם כסל למו ומשתמשים בלשונות קשים על ראשונים ואחרונים קדושי עליון ויחשיבום משל היו חברותא ח ו" , ואלו דברים לעתים על סף הכפירה ואפיקורסות ח ד, !ו" שרו ספריא למהוי חכימיא [. אות טז ] לא. היוצא לדינא להלכה ולמעשה : העיבוד בסיד היום הוא הטוב והמהודר מכל עיבודים שבעולם. הקלפים המעופצים של הה"כ פסולים אף בדיעבד לדעתו של מרן השו , ע" ושומר נפשו ירחק מהם, ואין לשנות כלל המנהג המהודר לכו"ע לעבד הקלף בסיד. כפסק הגאונים והראשונים, וכפסק מרן השולחן ערוך רבנו יוסף קארו זצ"ל שקבלנו הוראותיו [. אות יז]

הוא טוען שעפצים פסול  למרן בדרך שעושים היום....

 

לא יודע לא למדתי אבל מעניין. יש לו הסכמה מהרב מועלם.

 

@ימ''ל @אש לבנה @נגרינסקי @יהדות=דרך חיים

תוכל להעלות את הקובץ עצמו? אני מניח שאז יהיה יותר נוח...

 

מעטים היום העבדנים שמעבדים בעפצים...

אם אתה קונה תפילין, תהיה בטוח שהעור (שיש גם לדון עליו, הוא קלף? דכססטוס? כנראה שגויל...) עובד בסיד ולא בעפצים...

 

ככלל, התפילין המצויות כיום פסולות לשיטת הרמב"ם (שפותח השרשור בא לתחקות אחר שיטתו...)

 

נושא ראשון - קלף.

תפילין יכולות לכתב רק בקלף ולא בגוויל ולא בדוכססטוס בניגוד לס"ת או מזוזה שהן יכולים לכתב בכמה סוגים. (ס"ת - גוויל וקלף, מזוזה - הכל ומצווה בדוכ')

• בעיבוד העור, מקרוב הכניסו את הסיד כמעבד, לשיטת הרמב"ם אין כאן עיבוד כלל… - פוסל.

שלבי עיבוד הם - מליח, קמיח, עפיץ.

• יש היפוך בין דוכססטוס לבין קלף בין השו"ע לרבינו... - פוסל

לשו"ע - קלף הוא האפידרמיס שהוא החלק הדק החיצוני והדוכססטוס הוא הדרמיס שהוא החלק הפנימי.

לרבינו - קלף הוא הדרמיס והדוכססטוס הוא האפידרמיס.

ה"קלף" שמשתמשים בו היום יש בו גם מהדרמיס וגם מהאפידרמיס והוא בכלל גויל!

• עיבוד ע"י גוי פסול לשיטת רבינו. המליחה, שהיא תחילת העיבוד נעשית בחו"ל ע"י גויים!

 

נושא שני - בתי התפילין.

• בתפילין המופצות היום אין חרץ עד מקום התפר (גובל בפסול), בתפילין לשיטת הרמב"ם צריך לראות החריץ בבירור.

אמנם הבתים היום הם בתים בפני עצמם, אלא, שהם מודבקים ונעשים כבית אחד.

• בתפילין המופצות היום, הגיד העובר בין הבתים מתחבא בבית עצמו ואינו נראה (או שאינו קיים בכלל ל"ע) ובתפילין לשיטת הרמב"ם הגיד עובר מלמעלה.

לגבי שאר הדברים עם חלקם אני מסכים ואין לי יכולת להרחיב אך עם חלקם לא.
פותח השירשור דיבר על עפיץ או לא עפיץ. על זה הבאתי את זה. הכתיבה שלנו וודאי מהודרת לרמבם. כל עוד צורת אות עליה כשרה לרמבם. לא הבנתי מה ניסית להגיד.
לגבי החריץ פרודות מלאות לא מודברות זה מה שיש לי וזה מצויין לרמבם. היחיד שיוץר טוב זה חרוצות. ואני כלל לא בטוח שזה הידור.

לגבי השינים לא הבנתי.

לגבי מה שהבאת בשאלה מהו קלף כטתב המאמר מתייחס לכך ופוסל לדעת מרן את העפיץ. בדיוק מסיבה זו.

כך שלנו אין גישה אליו...

לגבי הקלף, השאלה שהצגתי היא - מה זה קלף?
לגבי העיבוד, אקרא מה שהעלת ואז אגיב...

זה הקובץ של הרב שי מאנדלוי.
גויל או קלף-עפצים או סיד - פורום אוצר החכמה

כמובן יש שם מקורות לשני הצדדים...

שמי שעושה עפיץ עושה קלף עפ הרמבם
כך שפסול למרן לא מצד העיבוד אךא מה זה קלף

במחילת כבוד הרב המחבר, אין שום ידיים ורגליים לאחוז בהרבה ממה שכתב שם...

 

הוא מציג טענות לכאורה ומשיב עליהם אחת אחת...

א. הוא מבסס כמעט את כל המאמר על ר"ת שהכשיר בסיד (הוא אומר שיש ראשונים נוספים אבל לא הביא אותם או הפנה אליהם, כך שביחס לכתוב - כאילו לא קיימים עד שיראו לנו אותם...)

ב. הוא היה צריך להראות את טועני הטענות, סתם ככה לא שייך להגיב על טענות ללא מקור.

ג. הרבה מן התגובות לטענות עצמן לא מבוססות, הייתי עובר טענה טענה אולם לא שייך מבחינתי מקוצר זמן וכח...

סתם דוגמא -

יד עוד טענו ש - ספר העיתים פוסל עיבוד בסיד. ויש להשיב - אדרבא מדבריו מבואר שעיבוד בסיד הוי עיבוד [. אות ט]

היכן מקור? היכן הסבר הטענה?

 

את הטענות שסוף סוף נוגעות לשיטת הרמב"ם כן הבאתי מכיוון שבהם אנו נוגעים...

טענה יב נדחתה ללא בסיס... הטענה - הרמב"ם בתשובות פסל קלף לא עפיץ (במפורש!). התשובה - הרמב"ם פסל קריאה בס"ת המעובד בעור לא מעובד "מצה"...

היכן התשובה על הטענה? הרי, זהו כל העניין! עור שלא עובד בעפיץ לא נחשב עיבוד והוא הנקרא "מצה" והוא הקלף העובד בסיד! (ועיין הערת הרב קאפח בהלכות בהרמב"ם על סוגי העור ועיבודם שם...)

טענה יח - יח עוד טענו - שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד, ואם מרן היה רואה דבריו היה חוזר בו. ויש להשיב - אין הכרח כלל שהרמב"ם פוסל עיבוד הקלף בסיד. ואדרבא משמע דמכשיר [. אות יא]

אין הכרח שהרמב"ם פוסל עיבוד בסיד?? משמע דמכשיר?? לפני שניה טענו שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד...

טענה יט - אז שכל האחרונים יסתכלו שוב (ואנחנו האחרונים, אפשר להביא את עצמינו כתשובה לשאילה?)... היום, אחרי שיש לנו גם את כתב יד המקור שלהרמב"ם בהלכה שממנה הסיק מרן שקלף זה החלק החיצוני, אנו רואים שמרן הסיק מגרסא שגויה שהיתה אצלו וההלכה היא כלל שהקלף הוא פנימה (אבל זה סתם נוגע בפסול שבהיפוך בין קלף לדוכססטוס ולא לעיבוד...)

טענה כב - היכן התשובה לטענה?

טענה כג - היום, אם תבדוק, גורדים גם בצד שיער... מרן פוסל את זה!

 בכלל, כל מה שהוא מתבסס בו בתגובה על טענה זו שאין היפוך בין קלף לדוכססטוס... אם היה הופך כמו שצריך אזי היה הכל מובן לו...

(טענה כד - עיין מה שכתבתי על כג... אם באמת מחתימים רבנים (אני לא שמעתי על זה...), בטוח גם מציגים להם את העניין שלהיפוך...)

 

אעצור פה, גם בגלל שאני רואה שלמרות שרציתי לא לענות על כל סעיף וסעיף מדבריו נגררתי לענות, גם בגלל שאין לי זמן וגם בגלל שאני כבר לא מוצא סיבה להשיב על דברים חסרי בסיס...

הגיוני ששם מפורטות הטענות והמקורות.

עיקר מה שהבאתי אותו היתה הסכמת הרב מועלם לספר ולמסקנתו.

אשריך שקראת הכל. אני די רפרפתי כי הרגשתי שלא אבין כי אין לי את הכל מורחב

שלרב שכתב את המאמר?
איפה אני משיג את המייל שלו?

לא כל כך אכפת לי ההסכמה, אכפת לי מה הבשר שעליו הדיון... (אם בכלל קיים בשר...)

זה כתוב שם.
אפשר לבדוק אולי אפשרי להשיג בכסא רחמים

ועכשיו אני קורא את ההסכמות, כותבי ההסכמות בכלל מציגים שטענת הכותב היא לדחות עיבוד בעפצים שאינה העיבוד המקורי ולא העיבוד בעפצים המקורי שהוא עיקר הדין ולו, בניגוד לסיד, מקור תלמודי...

בס"ד

 

שיעור חשוב

לרבנים החשובים (לכל הצדיקים פה בפורום)

אל תשכחו את זה (את מה שיש בשיעור)

מהנשים (מציבור הנשים)

יש ספרי מחקר בנושא של חלק מהמסכתות שנכתבו על ידי ד"ר אהרן ארנד, רפרפתי מעט ומדובר בתלמיד חכם, אבל אינני בקי בספר.

מוזמן לעיין, בהצלחה.

וזה לא המסכת היחידה שזה לא רש"י, בתמיד לדוגמא זה מישהו אינו ידוע ולכן הערוך השלחן מצטט אותו בתור "המפרש"

רש"י מול רש"י כ"י.

התוספות מצטט את רש"י שהוא לא רש"י לפעמים, וגם בכתב יד אין אחידות.

הרש"י ה"רגיל" לא לגמרי תואם את הסגנון של רש"י. וגם בכתב יד זה קצת מאריך

שים לב שתוס' הרבה פעמים לא מצטט את רשי אלא מסביר אותו בלשונו...

נראה לי שעצם הגדרת יהודי כיהודי לפי האם ולא לפי האב מראה קשר יותר עמוק בין הנשים לקב"ה.
אני לא אומר שהקשר מתבטא רק דרך הילדים, אבל אי אפשר להתעלם מזה שההמשכיות של עמ"י אפשרית רק דרך הנשים.
אז אולי כן אפשר להגיד שעצם קיומן הוא הקשר.

לדעתי מבטא את ההבדל בן גברים לנשים... גברים הפועלים וכו נשים המקבלות היותר שלמות 

(עבודה זרה דף כז עמוד א)

 

הקשר בין איש לאשה הוא קשר של השלמה, שאחד משלים את השני, כולל את הקשר לה'.

 

יש עוד הרהבה מצוות שנשים לא מחויביות או לא יכולות לעשות אותם ועדיין יש מספיק מצוות שיכולות לקשר אותם לה'

 

ככה נראה לי.

[והיא יכולה לשמור על המצווה הזאת בדיוק כמו גבר]

הגה: ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו (זה מה שכתוב)

בברכת המזון מי שלא אמר 'על בריתך' לא יצא ידי חובה.
יש דיון על נשים איך מזכירות 'בריתך שחתמת בבשרנו', והטעם שזה ציווי כללי לעם ולכן הן בכלל זה
אבל אני לא זוכר אחד שכותב כמו שאתה כתבת.

לכן לא מניחים בשבת תפילין..

 

זה לא שבת

לא עיינתי בסוגיה, אבל הרעיון שלי הוא שמצד הפנימיות הערלה היא איבר מיותר שצריך להסיר ואין אותו לאישה וכו'

היא קיום התורה והמצוות... ראיתי על זה משהו השבוע. שהבעיה במי שפורק עול היא שהוא מבטל את הברית הבסיסית ביותר עם ה'.

אברהם הגיע להכרה באלוקות ע"י התבוננות בבריאה, משם הוא קיבל את המוסר הטבעי.

הצעד הבא, של אדם המחפש את האמת, הוא "התבוננות" האל בחזרה אליו. משם מקבלים את המוסר האלוקי, הוא התורה והמצוות.

כך אבותינו קיימו את כל התורה כולה (כמדומני שרק על יעקב כתוב שלמד ממש בבית מדרש שם ועבר, יצחק מאברהם. אברהם מ"עצמו" כביכול).

הזכרת לי את זה - מוסר אלוהי מול מוסר אנושי, לא יודע אם זה עונה לך.

 

זה גם קשור לגבי ב' אבל פחות.

המקור של מוסר, היינו. אתה.
אין שום דרך להוכיח מה מוסרי.
גם אם חתול יתן נשיקה לתרנגול.
זאת עובדה ולא ראוי. אוכל לפרט את
הנקודה הזאת.
וממילא ההבדל בין משהו שה' אומר
שצריך לעשות. למה שאתה חושב
שצריך לעשות הוא ענק.
אגב הנקודה שצריך לעבוד את ה'.
דומה למקור ממנה אנו שואבים
את החיוב המוסרי
מקווה שעזרתי

האם ר' יוחנן אמר אלמלא או אלמלי שכן מבואר בתוס' בכמה מקומות ש-
אלמלא- אילו לא
אלמלי - אילו כן
אם הגירסא היא אלמלא-
אילו לא 'לא ניתנה תורה' - כלומר גם שכן ניתנה תורה צריך ללמוד מהם - שזה יהיה טבעי וכדבריך

אבל לכשתעיין בדוגמאות תראה שאינן שלמות,
גזל מנמלה- הנמלה אינה גוזלת מחברותיה, אם נמלה נגעה בגרגיר נמלה אחרת לא תיקח אותו. אבל השדות של בני אדם? זה אפשר להרוס....
צניעות מחתול- החתול צנוע כשהוא עושה צרכיו בלבד, אבל לא בשעת תשמיש...
עריות מיונה- היונה מאמנת לבת זוגה, אבל בת הזוג הזו היא האחות שלו...
דרך ארץ מתרנגול - התרנגול מפייס ואח'כ בועל - שאומר כזה ארמון אתן לך- אבל הוא יודע מראש שלא יהיה לו, הוא סתם מחרטט לתרנגולת....
אז המוסר הזה הוא רק חלקי
ולכן-

אלמלי - אילו כן - לא ניתנה תורה - שבאמת אין תורה - אז היינו לומדים מוסר חלקי ולא אמיתי. וכדברי הרב קוק שהבאת

ידוע לי שבמקלחת בבית בלי שירותים מותר לשמוע דברי תורה.

נראה לי הגיוני שיהיה מותר גם שם ה' 

וגם במקווה.

הכוונה שהמקום נקי (לא מים חמים) ויש מחלוקת לגבי אם הולכים שם קבוע בצורה חשופה ואם באותו זמן האדם חשוף, וגם אם יש מי שמטיל שם מים...

שביוםמשאתה מתכנן לברך עלול להיות מעונן מידי.

כתוב בקצשו"ע הלכות קדוש לבנה, אם איני טועה, ומן הסתם יש לו מקור קדום יותר

 

ופה יש הרחבה בנושא, בעיקר לעניין ברית  מילה

ברית- זריזין מקדימים או ברוב עם? כל המקורות | שאל את הרב

הוא אכן כותב שזריזין עדיף,
אבל הוא גם כותב שמצווה מן המובחר לברך במוצ"ש.

והביאור הלכה כותב שעדיף ברוב עם.

עריכה:

פירוש נאה ויאה וגם נעים לקריאה על המשמעות של המעשיה

מעשה מאורח בעל כנפיים- הרב דוב זינגר | lifnim

 

בסופו של דבר המעשיה הזאת נועדה להסביר לאנשים שמנסים לעלות מעלה מעלה איך מיישבים את הקושי בין החובה לחיות בעולם הזה בגשמיות עם הרצון להיות דבוק בה'.

מי שמתנסה ב"דרכי העליה" בתחילת דרכו, סובר מדיסוננס נפשי קשה בד"כ אם אין מי שידריך אותו.

רבי נחמן כתב לנו מדריך מפורט איך להתמודד עם זה, כך גם מי שאין לו מדריך יוכל להתמודד.

הוא ענה שמותר אם הכרחי

והאמת היא שזה קל וחומר מסוטה, "לעשות שלום בין איש ואשתו הקב"ה מוכן שימחה שמו על המים", אז קשר טוב בין האחים ה' לא מוכן ששמו לא יוזכר בשל כך?

 

(הרב מלמד מתיר להזמין אורחים לסעודת בר מצווה למרות שלא יברכו ולא יטלו ידיים [שולל דעות אחרות בנושא אפילו], הרב דוד לאו התיר הזמנה של בני משפחה לסעודת שבת באופן שאתה מזמין אותם לכל השבת עם אפשרות ומוכנות לכך שהם יהיו וזה כבר לא באחריותך אם הם נוסעים חזרה במהלך השבת, לעניות דעתי שני המקרים הללו נראים מצדדים שונים פחות פשוטים)

ולגבי החשיבות בסעודות משותפות לפעמים, יש דברים נוקבים של המהריט"ץ או המרי"ץ (לא זוכר מי מהם), ודברים יפים של האור יצחק (הרב יצחק עבאדי)

 

@פה לקצת

 

(@נחמיה17 כתבת נכון, אני רק הבאתי טעם לדעה בה נקטתי בפשטות)

בינתיים לא שואלת רב כי אם יגיד לי שזאת בעיה, אני באמת אהיה בבעיה

אם את רוצה לעשות את דבר ה',תשאלי רב.
אם את רוצה לארח,תארחי.
אבל נראה לי שזה ממש זלזול לא לשאול כי אולי רב יאסור

באפשרות שלא תוכל להזמין את האחים שלך? שלא תוכל לשבת עם האחים שלך לאכול?

אחים שלי די קטנים.

אתה מוזמן לשפוט

עד אז, אני אשתוק ולא אגיב עוד על מה שכתבת. עדיף.

כך שאת יכולה לסמוך עליהם

הייתי בשיעור של רב במעלה אדומים בנושא, ובזה דווקא יש בעיה (אני לא זוכר במדוייק את הפוסקים). לכן צריך לכתוב בהזמנה - 'נא לא להגיע עם רכב בשבת' וזה מספיק בשביל להוציא את זה מאחריותך. ככה חב''ד עושים.

ואז הם כבר ישימו כיפה.

 

לגבי השאר - או שהם יזרמו או שלא.

 

הם יאכלו בכ"מ ארוחת ערב, צריך להיות דוגמא חיה שתשפיע

שיש הבדל אם הם באים איתך למסעדה ומשלמים על עצמם לבין אם לא (סתם סברא שלי).

חוץ מזה נראה לי ששמעתי פעם מישהו שעושה חילוק בין אם את ממש מביאה לו אוכל או רק מניחה לפניו והוא לוקח לבד.

בכל מקרה לא לסמוך עליי.

אז הם יאכלו עם כיפה עם נטילה ועם ברכה?

(או אולי יצומו?)

זה כמו לשאול
ואם לא תזמיני אותם אלייך לשבת בבוקר, הם לא יסעו בשבת?
ברור שכן. השאלה אם זה מתיר לי להזמין אותם

פה האכילה שלהם היא אותה אכילה בדיוק שהם היו אוכלים במקום אחר, אפשר להגיד אולי שאם הם לא היו אוכלים לחם, ואז זה לא בלי נטילה ולא בלי ברכת המזון, ואת מזמינה אותם לאכול לחם אז יש חשש, וככה אפשר לעשות כל מיני חשבונות, אבל קודם כל זה חשבונות קטנים יחסית, כי זה רק נטילה וברכת המזון מול ברכות הנהנין וכדומה, (שיש מצב שברכה אחרונה לפעמים דאורייתא), וחוץ מזה שזה חשבונות שלא בעיקר מה שאת עושה, כלומר בלימוד גמרא לפעמים עושים חשבון לפי "שם" של דבר, כלומר לפי הגדרתו המילונית או המקצועית, וכך גם כאן, את לא גורמת להם לאכול, את רק מזמינה אותם לזמן של האוכל, וחוץ מזה הם יאכלו לידך. אבל בשבת הם ייסעו "לכבודך". שם הם יאכלו "לכבודך"* אבל בכל מקרה לא יימנעו מלברך וליטול "לכבודך", אלא כי ככה הם רוצים. 

 

*(גם לא בטוח. כי אולי הם אוכלים מתוך רעב או תיאבון, ואת רק הכנסת להם שיקול נוסף. אבל הם לא עושים שינוי בצורת האכילה לכבודך. לא שינוי לרעה. זה כמו שהם נוסעים בשבת לשכנים שלך, ואת מזמינה אותם משם. האיסור להאכיל מי שלא יטול ויברך ייתכן שנוגע בעיקר למקרה שהאדם אינו רעב ואינו רוצה לאכול, ואתה מגיש לו אוכל, וזה אסור. ייתכן שהאיסור בכל מקרה, אבל זה עדיין שונה משבת, לדעתי. וחוץ מזה שיש שיקול של שלא תיווצר מחלוקת וריחוק)

הם האחים שלך ראבק תאכל איתם

של הרב רצון ערוסי, בהתחלה הוא מביא מקורות לאו דווקא תימניים

 

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=63972

"התפלין של ראש הבתים צריכין להיות פתוחות ולא מדובקים בדבק", וזכור לי שבהערה שם מובא שפעם ראה מישהו שהתפילין שלו מדובקות ואמר לו "למה אתה מניח תפילין של יד על הראש?".

שאלתי במקרה שדבוקות מפני הצבע ולא מפני הדבק

שהצבע אין בו ממשות. הגר''א אמר שאחרים אומרים שהתפילין פסולות משום שהצבע עבה (גם בימינו...) וזה נחשב שהן מצופות בדבר אחר (כמו דין הגמרא לגבי תפילין שמצופות בזהב, כך גם משמע מהמשנה ברורה בס"ק קפ"ה) אבל לדעתו אין קפידא וכשר. ייתכן דהה''ד לגבי השאלה שלך.

גם ככה נראה מסברא כי הקפידא שלו היא על הדבקה שעושה עור אחד ולא על השאלה אם ניכר או לא ניכר (בלשון הרמב''ם יש חילוק ביניהם), שכן ייתכן שלא יהיה ניכר גם בלי דבק ו/או צבע כלל.

אני ממליץ לעיין בספר תפילה למשה של הרב קרויזר.

 

אולי בשבת יהיה לי כוח ואבדוק.

1. זכרון אליהו שהובא בשמו.
2. ביאור הגר"א על השלחן ערוך בסימנים על כתיבת תפילין.
3. הגהות הגר"א על הש"ס בסוגיא בגמרא העוסקת בצורת תפילין של יד ושל ראש.

סליחה שלא סייעתי, אבל בהצלחה רבה ושיהיה לימוד פורה, מהנה ומוצלח

גם אם לא כיוונו, בבית אשכנזי יש להם על מה לסמוך, כי זה הדין של מהדרין.

אפשר לענות אמן על הברכה, מכיוון שלא יוצאים בה, וזה דומה לדין שמברכים ברכות השחר בבית הכנסת, ועונים אמן ומכוונים לא לצאת.

שאתה אומר שלא יוצאים בה, למה אתה מתכוון?

מכוונים לא לצאת או מדין המהדרין.

גם בבית הכנסת כשכל אחד מברך ברכות השחר, הם לא יוצאים, כי מכוונים לא לצאת, אז במילא האמן שלהם זה לא כדי לצאת ידי חובה:
"יש נוהגין שאחר שבירך אחד ברכת השחר וענו אחריו "אמן", חוזר אחד מהעונים "אמן" ומברך, ועונין אחריו "אמן", וכסדר הזה עושין כל אותם שענו "אמן" תחילה. ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו ב"אמן" שענו תחילה, מפני שהמברך אינו מכוון להוציא אחרים; ואפילו אם היה המברך מכוון להוציא אחרים, הם מכוונים שלא לצאת בברכתו". (שו"ע או"ח ו, ד)

אז ברור שהם לא רוצים לצאת ידי חובה מההדלקה שלו. גם אם לא כיוונו במפורש.
לענ"ד

ומיד אחר כך כולם מברכים?
אותו הדבר.

וגם הדלקת נרות בבית הכנסת ואחר כך בבית. לא?

@ארץ השוקולד

@צריך עיון

@פלוני מפונפן

@אניוהוא

ושאר ת"ח.

(ואני בעיקרון לא פעיל כרגע, קפצתי לביקור לכבוד בין הזמנים דרבנן)

אין לי תשובות, אבל אני רוצה רק לשאול על הסגנון... מה העניין להתאמץ לכתוב הסרבול? למה לא לכתוב פשוט כמו שאתה מדבר?

יישר כח.

לא נגעתי בסוגיה הזאת אף פעם אז אין לי משהו חדש לתרום

הערוך השלחן דן בשאלה זו ומביא את תשובתו כדי להשיב על אחד הגדולים שהעלה את תמיהתך, אביא את לשונו כאן:
"ודע שראיתי לאחד מן הגדולים, שהרעיש על רבינו הרמ"א ועל המנהג, וכתב דהוי ברכות לבטלות. והיינו במה שכתב רבינו הרמ"א:

ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק, וכן המנהג.
עד כאן לשונו, וזהו על פי שיטת הרמב"ם, כמו שכתבתי. וטעות הוא, דהרמב"ם לא קאמר שכל אחד מבני הבית ידליק, אלא הבעל הבית ידליק כפי מספר בני אדם שיש בביתו. וגם הגמרא שאמרה: והמהדרין נר לכל אחד ואחד – לא אמרה "נר כל אחד ואחד" אלא "נר לכל אחד ואחד". כלומר: שהבעל הבית ידליק נר לכל אחד מבני ביתו.

וזהו שביאר הרמב"ם: דאם יש לו עשרה בני אדם – ידליק בלילה ראשונה עשרה נרות, ובשנייה – עשרים, וכן עד סופו. וזהו הכל על בעל הבית. אבל שידלוקו שני אנשים בבית אחד – הוי ברכה לבטלה, ואסור לעשות כן (גליא מסכתא סימן ו).

ולפי זה אתי שפיר מה שטרחנו בסעיף ז בדברי התוספות, שכתבו דאם נדליק כמספר אנשי הבית – לא הוה היכר. והרי כל אחד יכול להדליק במקום בפני עצמו? אך אם נאמר דרק על הבעל הביתה"ב החיוב – אתי שפיר, דהוא מדליק במקום אחד.

אמנם באמת דברי רבינו הרמ"א צודקים. דמה שמדייק מדאמרו "נר לכל אחד" דאבעל הבית קאי – וודאי דכן הוא. אבל האם בשביל זה, אם כל אחד ידליק נר לעצמו, מיגרע גרע?

וראיה לזה מסוף פרק שביעי דעירובין (פ ב) לעניין עירובי חצרות ושיתופי מבואות, דתנן: כמה הוא שיעורו...? כגרוגרת לכל אחד ואחד. ופירושו: שאחד יזכה לכולם כגרוגרת לכל אחד. ועתה אם כל אחד יתן כגרוגרת – אינו מועיל? והלא עיקר עירוב כן הוא, שכל אחד נותן חלקו.

וכן בריש פרק שמיני בעירובי תחומין, דתנן: כמה הוא שיעורו? כשתי סעודות לכל אחד ואחד. ועתה נאמר גם כן, שאם כל אחד יתן – אינו מועיל? ואדרבא: זהו עיקר העירוב, והקילו רבנן שאחד יכול גם כן ליתן בשביל כולם.

והכא נמי בנר חנוכה: העיקר שכל אחד ידליק נר לעצמו, ורבנן הקילו שהבעל הבית יכול להדליק בשביל כולם. ובעל כרחך צריך לומר כן, כמו שיתבאר בסייעתא דשמיא.

(ונראה לי דזהו כוונת רש"י כא ב בדיבור המתחיל "והמהדרין", עיין שם. דאם לא כן, מה הוסיף על לשון הש"ס? עיין שם. ודייק ותמצא קל.)

דהנה כבר הקשה אחד מהגדולים: מה נשתנה מצות נר חנוכה מכל המצות? דכל המצות על כל אחד מישראל לעשות המצוה, ובנר חנוכה – הוי רק על הבעל הבית לבדו (פנ"י שם, ונשאר בצריך עיון).

אמנם באמת אתי שפיר. דהנה מצינו דאתרוג – חייב כל אחד ליטול בידו הארבעה מינים, ושופר – אחד תוקע וכולם שומעים. משום דבאתרוג המצוה היא הנטילה, והשופר המצוה השמיעה. אך אי אפשר לשמיעה בלי תקיעה, ולכן אחד תוקע וכולם שומעים. וכן בקריאת המגילה: אחד קורא וכולם שומעים.

והכא גבי חנוכה המצוה היא הראייה: לראות הנרות כשדולקין, וזהו הפירסומי ניסא. ולכן תקנו ברכה להרואה, כדאיתא בגמרא שם. אך אי אפשר לראייה בלי הדלקה, לכן תקנו שהבעל הבית מדליק, וכל בני ביתו רואים.

ומכל מקום לא דמי לגמרי לשופר ומגילה. דבשופר – אין המצוה רק השמיעה, כמו שמברכין "לשמוע קול שופר". ובמגילה – שומע כעונה. אבל בנר חנוכה – עיקרא דמצוה הוי ההדלקה, כמו שמברכין "להדליק נר חנוכה". אלא שגם הראייה מצוה, ולכן הרואה מברך "שעשה נסים", כמו שכתבתי בסימן תרעו.

ולכן לא הטילו חכמינו ז"ל חובה על כל אחד שידליק, כיון שגם בהראייה יש מצוה. וזהו שאמרו: מצות חנוכה נר איש וביתו. כלומר: הוא בהדלקה, ובני ביתו בראייה.

והמהדרין שגם בהדלקה יהיה לכל אחד חלק, נר לכל אחד ואחד. כלומר: דאם ביכולת שכל אחד ידליק בפני עצמו, וכמו בכל המצות שכל אחד יעשה המצוה בשלימות – פשיטא שאין למעלה מזה. אמנם גם אם הבעל הבית מדליק נר בשביל כל אחד ואחד מבני ביתו – הרי יש לכולם חלק גם בההדלקה, והוי גם זה בהמהדרין.

ורק במהדרין מן המהדרין, שעושים גם היכר להימים, משום דכל יום הוי נס בפני עצמו, מה שהספיק פך השמן לכל הימים – פליגי רבותינו אם על ידי זה בטלה המהדרין, וזהו דעת התוספות. או: שגם בזה נתקיים תקנת המהדרין, כדעת הרמב"ם. ודברי רבינו הרמ"א שרירין וקיימים, ומשה אמת ותורתו אמת." (ערוך השלחן אורח חיים, סימן תרעא סעיפים טו-יח)

ולסיכום דבריו בתמצית, הרמ"א הבין שעיקר המצווה היא בהדלקה וממילא על ידי כל אחד ואחד, אבל הרמב"ם הקל והתיר לבעל הבית להיות שליח לכל אחד מבני הבית בתור בררת מחדל. לכן, ברור שהאדם יכול להדליק לעצמו.

ואוסיף משלי ביחס לתמיהתך על הברכה, פעמים רבות מצינו שאדם יכול לברך לעצמו למרות שעקרונית ברכה אחת יכלה להספיק כגון:
ברכה על כל עליה מפני הנכנסין והיוצאין.
ברכת המזון על ידי כל אחד גם כשיש זימון, למרות שבבסיס אנשים אמורים לצאת ידי חובת המזמן.

לכן, זה לא קשה שכל אחד יברך.

בנוסף, יש חתם סופר (לא זוכר את מיקומו) האומר שיש מצווה מן התורה בעצם קיום פרסום הנס בחנוכה שיכול להתבטא בקיום כל מצווה בחנוכה. ברור שהברכה היא חלק מקיום אותה מצווה.

וטיעון אחרון, שמעתי שיעור השבת שנחלקו הפוסקים ביחס להדלקה של אדם כשמדליקים עליו בביתו אבל הוא לא נמצא. הרב ציין שם כי הגרש"ז סבר שמי שנמצא במטוס ראוי שידליק פנס ויברך עליו, כי יש עניין לראות את הנרות ויכוון לא לצאת בבית. (אמנם הנידון אינו דומה לחלוטין לראיה, אך ניתן לראות כי חביבות המצווה גוררת ברכה לשם קיום המצווה בצורתה האידיאלית)

1. זה לא חידוש של הרמ"א שכל אחד מדליק, אלא מנהג שנהגו באשכנז כבר כמה דורות לפניו, וכן משמע מהלקט יושר שנהגו אצל התרומת הדשן.

2. המנהג שמופיע ברמ"א לא חייב להיות מבוסס על הרמב"ם. [עד כמה שזכור לי, ציוני המקורות ברמ"א אינם מהרמ"א עצמו, ולא היו במהדורה הראשונה]. זו יכולה להיות פרשנות נוספת בגמרא, שדומה לרמב"ם בעניין מספר הנרות, אבל בניגוד לרמב"ם סוברת שהמעלה בנר לכל אחד ואחד היא שכל אחד ואחד מדליק בעצמו, מעין 'מצווה בו יותר מבשלוחו'.

מאוד מקובל היום בישיבות, שהמקור של המנהג להדליק כאו"א זה לא הרמב"ם, אלא תרומת הדשן (סימן קא) והמהרי"ל (שו"ת סימן קמה).

שמדבריהם יוצא מפורש שכל אחד מדליק ולא רק בעה"ב.











לכאורה הפשט ברמב"ם שכנגד הימים הנכנסים זה לא כדי שיוכלו לספור, פשוט המהדרין מוסיפים אור שיהיה הרבה פרסום. כמה? כנגד פרי החג, כנגד הימים הנכנסים, וכו'.

(שו"ר שכתבת כך בעצמך. סליחה)











התירץ מי שתירץ זה הגר"א. והרעיון שלו קצת יותר מורכב..

בקצרה: אחרי שהגמ' מביאה את הטעמים לב"ש וב"ה היא מספרת את הסיפור (המיותר לכאו') על הזקנים מצידן, שזה הדליק כב"ש כנגד פרי החג, וזה כב"ה משום מעלין בקודש.

יותר מזה - גם הרי"ף הביא את הסיפור! בשביל מה?

הגר"א הסביר שזה כדי לומר שזה הטעם העיקרי, והנפ"מ מה שאמרת.
לביה"ל היה תירוץ אחר, שהחידוש הוא שבדיני מהדרין מותר לנהוג כב"ש (למרות שלרוב הלכה כב"ה).
וכיום שזכינו לריטב"א החדשים לשבת ראינו שכיוון לדעתו

כלומר החוק הוא שקובע את כללי הקניין והמסחר, וזה תקף גם הלכתית.

אם כי יש מקום לומר ש'דינא דמלכותא' זה רק בדיעבד ולא לכתחילה (כלומר שאחרי שהמלכות דנו דין אז הוא חל למפרע גם הלכתית, אבל לא שיהיה מותר לנהוג ע''פ דין המלכות בעצמך).

וגם תנאי בממונות גם נגד התורה תופס (עם סיוגים כמובן)

אם אתה יודע שזו טעות והפער משמעותי, לא יהיו לך יסורי מצפון לקחת במחיר כזה?

לי זה קרה פעם אחת
ובאמת לקחתי את המוצר בעיקר בגלל המחיר הזול. כשהגעתי לקופה, הקופאית אמרה לי מחיר אחר. אמרתי לה שתראה מה כתוב והיא בלי שום שאלות אמרה לי בסדר, ושינתה את המחיר.

בפעם אחרת שזה קרה, יידעתי סדרן כי הבנתי שזו טעות

@פה לקצת אם הפער משמעותי וברור שזאת טעות,

צריכים להיות יסורי מצפון להרוויח על חשבון החנות.

 

מעניין אגב מה כתוב בחוק על פער גדול.

לגרום לך לקנות מוצר יקר יותר מחוסר נעימות. לכן החוק הזה הומצא...

לא הייתי ממהר לרחם על אלה שעושים את זה.

השאלה היא, עד כמה שידוע לי, הם חייבים להביא לי במחיר שכתוב במוצר..

שאני לא אצא גזלן.

 

או אם נניח מישהו קנה בשבילי בסיטואציה כזאת..

(לא זוכר איפה זה מפורש בחושן משפט, אבל עקרונית טעות מוכר זה חלק מהשבת אבידה)
אבל אם זה לא ברור שמדובר בטעות, לזה נועד החוק ואז ברור שהולכים לפי מה שכתוב על המוצר.

(בעצם מה ש@@פה לקצת כתבה בתוכן דבריה )