פורום בית המדרש (עמוד 101)

שמבטל את אמירת התחנון עדיף לו שיצא ושלא יבטל את הציבור מאמירת התחנון.

מרוב עייפות מרגיש לי שזה לא דעת הרב עובדיה, אבל ככה עלה לי כרגע

מנהגים יש הרבה

ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם:

אז לפחות במוסף שבו מזכירים את הקרבן המיוחד של ראש חודש, מה שזה מה שאומר שזה באמת יום טוב - אז לפחות אז מורידים את התפילין.

וזה לא קדושה רגילה, פשוט בנוסח אשכנז גם בשבת ויו"ט אומרים במוסף "נעריצך" ולא "כתר", וביום חול אומרים "נקדש" וגם בחזרת הש"ץ של שחרית בשבת - לא מוסף - אומרים "נקדש" (אבל ההמשך בנוסח קצת אחר), ולכן גם במוסף של ראש חודש או חוה"מ אומרים "נעריצך" וממשיכים את הקדושה של מוסף בהמשך כמו בתפילה רגילה ביום חול, מה שגם בספרד וספרדים עושים, שמתחילים כמו בקדושה של מוסף של יו"ט וממשיכים רגיל

יש לך מקור להראות לי שאני יבין או שתסביר לי

סימן תכג ס"ק י'

משנה ברורה חלק ד - כהן, ישראל מאיר, 1838-1933 (page 1 of 191)

ואולי זו גם הסיבה המקורית שבגללה אומרים בנוסח ספרד וספרדים קדושת "כתר", כי יו"ט וגם ר"ח זה "אות" בינינו ובין ה', אז כמו שלנו יש אות ככה אנחנו צריכים לומר שגם לקב"ה יש אות=כתר, כמו שכתוב שהקב"ה מניח תפילין

תוקן הקישור

על חול המועד?? שחולצים לפני הלל? מי שם תפילין בחול המועד? עכשיו אני כבר יותר מבולבל מקודם

למה לבטל מצווה?

היה על זה שרשור פעם...

אחד בגלל הקרבן, (כך כתב הלבוש, והובא במשנה ברורה), והשני בגלל הקדושה (מופיע במטה משה) -

(תשובה בנושא)

לגבי תפילין בחוה"מ, נחלקו הפוסקים. מנהג אשכנז בחו"ל היה להניח.

בארץ ישראל פשט המנהג שלא להניח.

[כמדומני, משום בהתחלה היו ספרדים שנהגו כך, אח"כ האשכנזים הראשונים שעלו היום חסידים ותלמידי הגר"א, וגם הם סברו שכך נכון לנהוג, והאשכנזים שעלו אח"כ בטלו מנהגם בפני מנהג המקום, כדין הההולך ממקום למקום ואין דעתו לחזור, שנוהג כמנהג המקום שהלך אליו]

לספרדים...

(ולא נכון שכולם עושים ככה...)

הביאו פה את הסיבה למה להוריד...

הסיבה הזו מעיקרה לא שייכת כי א. קדושת כתר היא חדשה

ב. רא"ח זה לא שבת ולא יו"ט, אין סיבה להניח תפילין... ואם כבר, לשיטה זו, אם כן יש משמעות מעבר ביום הזה, אז לא נניח כל היום, אי אפשר לומר שיש זמן אחד ביום שהוא יותר מהעניין מזמן אחר...

יש כאלה שאומרים שעד מוסף זה יום חול ואחר כך זה נהיה קדוש כמו יום טוב בגלל הקרבן ואז מורידים... תודה על ההסבר.

למה אי אפשר לחלק את היום לחלקים? כמו ערב שבת שבת נכנסת עוד לפני סוף היום

למה מורידים במנהג אשכנז

ובכל אופן זה לשון הרע שאין בו תועלת

שכל בן אדם הוא עולם שלם - מצמצמת את גדולתו של כל אדם ואדם?

גם עולם התורה כאינדבדואל ראוי להרחבה!

הקב"ה צמצם את עצמו כדי שאנחנו נבנה עולם משלנו ונחבר אותו עם עולמו של הקב"ה, ויחד יצא עולם חדש "עולם התורה", ובגלל שהקב"ה הוא אינסופי, אז כשאנחנו משתמשים באינדבדואל כדי להתחבר לקב"ה, אז עולמנו מתרחב גם הוא, גם העולם האישי שלנו, כי הוא התחבר למקור הברכה. והקב"ה כן ירחיב אותו

בכל הורדה של רעיון רוחני למעשיות יש ארבעה שלבים: רוחניות, צמצום, גשמיות, ופירוט (=הרחבה)

בשלב הראשון אנו "יודעים" את הרעיון באופן רוחני, כלומר ללא תיווך של שום אמצעי, אלא פשוט הרעיון נמצא והוא ברור כפי שהוא, וזה רעיון תיאורטי וכללי. כך לדוגמא הרעיון הרוחני של האמונה באלוקים.

בשלב השני אנו 'מצמצמים' את הרעיון הרוחני למילים מעשיות, נניח אנו מנסחים במילים את הקביעה "יש אלוקים". ניסוח זה בהכרח מצמצם את הרעיון הגדול לתוך מילים, אבל אנו מבינים שזה כדאי כדי שנוכל להפיק הנאה ותועלת מהרעיון. זהו שלב שבו אנו יוצרים הגדרה שמבחינה את הרעיון מכל דבר שסביבו. לכן זהו שלב של צמצום הכלל אל הפרט (וראה בשלב הרביעי שהוא הפוך)

בשלב השלישי אנו בודקים מה הרעיון אומר לנו 'בפועל'. אם יש אלוקים, מה המשמעות של זה לחיינו?

בשלב הרביעי אנחנו מבינים שהעולם הגשמי של ה'בפועל' לא יכול להסתדר לבד. כי הרי העולם הגשמי הוא רק פרט, והוא צריך את העולם הכללי כדי להסתדר. אבל לקב"ה היה "שווה" לעשות את הצמצום, בגלל שבשלב הרביעי העולם הגשמי מגיב כלפי הקב"ה והופך בחזרה את הפרט לכלל - "פירוט"=הרחבה של כל פרט עד שתיווצר תפיסה פנימית שלו בצורת רעיון.

זה השלב של "דירה בתחתונים", שבו העולם הרוחני מקבל קיום ממשי בתוך הגשמיות. ושלב זה מאפשר מחד "ליהנות מזיו השכינה", כלומר להרגיש ולהפיק שמחה ותועלת מעשית מהרוחניות, 

הקב"ה צמצם את עצמו כדי שאנחנו נבנה עולם משלנו ונחבר אותו עם עולמו של הקב"ה, ויחד יצא עולם חדש "עולם התורה", ובגלל שהקב"ה הוא אינסופי, אז כשאנחנו משתמשים באינדבדואל כדי להתחבר לקב"ה, אז עולמנו מתרחב גם הוא, גם העולם האישי שלנו, כי הוא התחבר למקור הברכה. והקב"ה כן ירחיב אותו

אני לא יודע מה אמרו החזו"א והרבי מסאטמר, אבל זה מצויין, זה נשמע כמו שבחז"ל יש הרחקות בין תלמיד חכם לעם הארץ. 

או "חבר ועם הארץ"

מה איכפת לך שאומרים שעולם התורה גדל???

עולם התורה פירושו עולם העיסוק בתורה. אם תרצה ואם לא, העולם הזה לא יכול להתקיים בלי בני אדם שעוסקים בתורה. 

מה איכפת לך שאני אומר שבית המדרש הוא עולמו של הקדוש ברוך הוא? 

רק מנסה להבין

אבל בטוח ראוי להכניס תפילה לניגון בכלי נגינה

לא מונח כרגע.

מה גם שזה ממש לחקות את ביהמ"ק שזה נראה לי קצת לעג לאבילות על החורבן

והסיבה המרכזית שמתירים היום היא שכולנו בגר חולים לעניין הזה.

בכל מקרה לבוא ולעשות צחוק מהעבודה בביהמ"ק ומשירת הלויים זה בוודאי נגד האבילות על החורבן

כל הדור בגדר חולים (עצבויות וכו') ולכן התירו, מעבר לזה שיש סוברים שקול מוקלט הוא לא קול (כנ"ל לגבי שמיעת קול אישה שרה)

אילמלי התורה היא גם בגלל שאנחנו פשוט חווים את הבחירה בצורה קיומית.

סוף סוף כל ההבנות שלנו על המציאות בנויות ע"י הנחות יסוד, שאותם שואבים מתוכנו (וי"א אחרת ואכ"מ), למשל דרך אינטואיציה.

ההנחה של הדטרמניזם היא הרבה פחות אינטואטיבית מההנחה של בחירה חופשית. וממילא אין שום סיבה לדחות אותה על פיה.

ב. אין לנו תכלס שום הוכחה לדטרמיניזם וכבר דיווד יום עמד על כך. למשל זה שאתה רואה שכדור A פגע בכדור B והזיז אותו. אתה לא יכול להוכיח שהתזוזה של B הגיעה בעקבות A. (רכיב הגרימה- דטרמיניזם) אתה רק רואה קדימה זמנית וזהו. את ההנחה ש A הוא הוא זה שהזיז את B בכלל עושה מוחנו.

ג. המוסכם כיום על רוב המדע שהעולם לא פועל כולו בדרך דטרמיניסטית (די נק' אחת ע"מ להפיל את ההבנה על כל המציאיות שלא חייב להיות משהו דטרמיניסטי. לא צריך שכולם העולם יהיה אקראי...) אלא קיימת גם אקראיות בעולם, ע"ע תורת הקוונטים, ממילא עד כמה שנפל הדטרמיניזם אין סיבה ממשית שלא לקבל את ההבנה שיש לנו בחירה חופשית.

ד. העולם המטריאליסטי לא יכול להסביר בדרך מספקת את הרגשות שממילא מצריכות נשמה ועד כמה ש"האני" הוא רוח אני לא רואה סיבה ממשית לדחות את ההבנה שיש לנו בחירה.

קיימים עוד טיעונים רבים, פרט לפרדוכסים לכל אחד מהצדדים. אבל מה שלטעמי אמרתי. יש כמובן ספרים שמדברים באריכות בנושא.

וחוץ מזה שיום טועה

בכל מקרה, לייבניץ ושפינוזה כתבו דברים משכנעים יחסית (גם אם יטענו שקאנט הכריח שהם טועים) ביסוד הדטרמיניזם והגדיל לעשות אותו האיש שטען שלא ניתן להאמין לולא הדטרמיניזם. וגם רבנו חסדאי קרשקש טוען שהבחירה החופשית היא לא אבן יסוד בדת ולמעשה היא איננה.והוא שם את זה בקומה השניה של דבריו. אני בהחלט נוטה לומר שהדטרמיניזם הוא הגות אפשרית ביהדות גם אם לא מקובלת

זה ניצלו"ש חמור, אבל גם אני אחפור קצת...

בעיניי זה נכון, אבל בנוי על שלושה שלבים קודמים:

ההבנה שאי אפשר להוכיח שכלית כלום,

ההבנה שגם למטריאליזם אין עדיפות,

הגילוי של המשמעויות הפילוסופיות של המטריאליזם: יקום קר ואפל שאין בו משמעות לכלום, בו השאלה היחידה שנותרה היא למה לא להתאבד.

--

ואז מגיע הגילוי שבפנים אנחנו כן מאמינים בטוב ורע ומשמעות, ממש כמו שאנחנו מאמינים בקיומם של הקרובים לנו. (שזה המאמר שהבאת)

--

השלב החמישי [בשבילי] היה לגלות שאת כל זה ניסו להגיד לנו בסמינריונים בישיבה התיכונית, וגם הרב קוק והרב סולובייצ'יק (והרב'ה מקוצק?) אומרים את זה

@ניום זה בערך סיכום של העמדה שלי;

 אם זה לא בשבילך תגיד, ואני אפסיק להפריע בשרשורים שלך

כתבת שקודם כל צריך להבין שלא ניתן להוכיח כלום,

אני מסכים איתך שאכן לא ניתן להוכיח כלום, אך זה לא אומר שהסבירות של הכל היא 50/50. זהו חילוק גדול מאוד. וממילא גם אם אי אפשר להוכיח או להפריך את המטריאליזם (אני מניח שאתה יותר מתכוון לכיוון הנטורליזם ולאו דווקא למטריאליזם) זה לא אומר שהדואליזם עדיף ממנה!

כיום לרוב האנשים "הפשטות" - הראיה בעיינים שיטחיות - יגידו שהמטריאליזם יותר סביר. ואז ממילא דבריך כאן נופלים.

הסיבה שאני לא מאמין במטריאליזם הוא כפי שהזכרת היא בעקבות הסיבה הרביעית שהבאת, שבפנים אנחנו כן מאמינים בבחירה חופשית, במוסר (שגם מוכיח את אלוקים בד"א) בקיומו של טוב ורע אובייקטיבי (לא להתבלבל עם המוסר) ובקיומו של המשמעות, רוב התרביות בעולם גם מאמינים באלוקים דבר המורה שזהו אחד מהרגשות הבסייסים, לא מאמינים באפשרות של אמרגנטיות של רגשות מחומר דבר שלא סביר לחלוטין ועוד ועוד. דברים שכל אלו המטריאליזם מתחמק לחלוטין מלפתור בצורה ראויה.

וממילא בעקבות ההבנות האלו הדבר הסביר, כמו כל תאוריה מדעית שעומדת על הלא מוכר, להניח שקיים מושג נוסף שנקרא נשמה.

תוכל לראות חידוד נחמד של הר' מיכי מעמ' 4-17 פה להבדל שבין סוגי הראיות שהזכרת (להסתכל פנימה ראייה "חושפת" מהדברים שאתה מאמין בהם מה צריך להניח בשבילם - למשל בחירה חופשית זוקקת --> נשמה). מול ראייה שהיא פילסופית-  שמגיעה בעקבות כך שיצאת מהנחות בסיס ומהם הסקת מסקנות- למשל הראיה שמוזכרת בשער הייחוד.

Microsoft OneDrive - Access files anywhere. Create docs with free Office Online.

רק נקודת המוצא שלנו שונה. וגם היחס הנפשי

בסך הכל תיארתי את החוויה שעברתי, אם שלך הייתה שונה סחטיין

רק בנקודה אחת אני חולק:

בעיניי אחרי שלומדים על מערכת העצבים ועל האבולוציה, דווקא אינטואטיבית יותר הגיוני לחשוב כמו שפינוזה שר"י שגם אבן שנופלת, אם יתנו לה תודעה, תחשוב שהיא נופלת ברצונה; ושהוודאות הפנימית במוסר היא בסך הכל 'שקר' לא מכוון של הטבע.

אבל חדל נצלש"ת

אפילו יותר מטיפה 

הלוואי שיכולתי לעזור יותר..

בשבילי התקופה הזאת הייתה ממש כואבת.

אז המון המון בהצלחה, לא משנה לאן תגיע בסוף. 

את הסטייקים הכי שווים עושים מהפרות שעלו להר אחרי שסרה ההגבלה, מרוב התלהבות על כך שהקדושה של ההר איננה נצחית

ואנחנו מזלזלים באדמת קודש...

הוא אמנם קשה ממספר סוגיות אבל בהחלט מסתבר

וגם תפילין שנפסלו חייבות גניזה

לא סותר את הרעיון שלך אבל ראוי לאזן ולברר יותר לעומק מה פירוש העניין

בגלל שהנושא (והנשוא) מועד לפורענות אני מבקש מראש מכל המגיבים לשים לב ולהתבטא בכבוד.

לשאלתך "איך הם מתגברים על הרמב"ם והשו"ע הידועים?" - הם ציטטו אותם בתחילת החוברת (עמ' 9) והסבירו.

והתייחסות כללית לענ''ד לגבי העולה מהחוברת, בלי להיכנס לציטוט כזה או אחר:

אמנם יש בה כמה דברים נכונים - ההבחנה ההלכתית בין מצוות הפרט להנהגה הציבורית (כלומר שצניעות היא מצווה אישית ולא ציבורית), האמירה שנושא כגון צניעות לכתחילה ובהגדרה סובל שינויים מסוימים בדורות השונים (גם ההלכה מכירה בזה, למשל לגבי המושג 'דת יהודית'), ההערה שצניעות הוא לא ערך יחידי וישנם ערכים נוספים שבאים מולו בשיקול (גם אני לא מתחבר למושג 'דרך ארץ' בהקשר הזה אבל האמירה הכללית נכונה). ועוד.

אבל עם כל זה לענ''ד הגישה מוטעית מהיסוד - ראשית, הם לוקחים 'בעיה' מסוימת שקימת לדעתם בכך שהציבור הקצין לכיוון מסוים, ובמקום רק לאזן הם מנסים לחנך לקיצוניות השנייה שגרועה הרבה יותר מהקיצוניות הראשונה.

הטעות היותר גדולה בגישה הזו, ואני מרגיש שזה קיים לא רק בתחום הזה, היא בניתוק מכוון מהמציאות ומכוונת התורה. הרי ידוע שיש משיכה בין המינים, לכן ההלכה נותנת גדרים והרחקות. אז לבוא ולומר 'בא ניצור חברה מעורבת, אבל ניתן לאנשים להתמודד עם האיסורים כמו שההלכה אומרת' זה להתעלם מהמציאות שהיא בבסיס איסורי התורה והרחקות חז''ל, וזה עיוות גדול (כמו משל חז''ל על לתת לנער כיס מעות ולהניח אותו בפתח בית בושת  - אמנם אין בזה איסור, אבל ברור לאיפה זה יוביל. להתעלם מהתוצאה ולומר שהתורה התירה את זה ושהנער יתמודד ועוד לעשות לזה אידיאליזציה זה אבסורד).

יש נקודה קצת יותר עמוקה שמפריעה לי בגישה הזו אבל בכל מקרה חרגתי בהרבה מהאורך הרצוי לתגובה ולכן אכמ''ל.

אני מרשה לעצמי להוסיף תיוג - @נפתלי הדג.

צניעות זה בעיה???? מאיפה הגעת אתה? תפסיקו לחדש כאן דברים מה זה

לסוגיית "דרכא אחרינא". כאילו מבחינתם זה לא קיים ומותר להכניס את עצמך לנסיונות ואדם כזה לא נקרא רשע ח"ו...

לגבי ההתייחסות שם לדעת הרמב"ם, היא מגוחכת במקרה הטוב.

לא רק שהם עושים הבדלה שמאן דכר שמה בין ציבור ליחיד, הם גם טוענים שזה איסור אך ורק לגבר.

והרי הרמב"ם אוסר כל אלה מטעם "לא תקרבו", שכל קרבה שעלולה לגרום לעבירה עצמה היא דאורייתא.

וכידוע, לא תקרבו זאת לא מצוות עשה שהזמן גרמא, לכן השווה הכתוב אישה לאיש וכו'.

אני ממש לא מבין את הסגנון כתיבה הרטורי הזה, כאילו שזאת כתבה בעיתון. זה ממש חורה לי

מאוד מסכים איתך על ההשקפה בגדול.

רוצה להזכיר שפתחתי את השרשור הזה כדי לנסות ולהבין מאיפה הם באים, לפחות כדי שנוכל להכיל את דעתם גם אם נחלוק עליה בכל תוקף. כרגע נראה שזה פשוט רעיון לא רציני.

אולי יבוא גואל עם איזה שו"ת אמיתי מאחד מגדולי ישראל שעושה כאלה מהלכים באיכא דרכא אחרינא.

כי גם אם נביא את דעת הלבוש לגבי ישיבה מעורבת בחתונות, עדיין בדורו אפשר לומר שגסה דעתם. אבל בדורנו שהצניעות בפח והעבירות בשמים, אי אפשר להגיד שיש לזה מקום להתיר...

למה אתה סובר שלהניח ילד בפתח בין בושת לא אסור? מה עם נקרא רשע? או שהתכוונת מדאורייתא?

סקרנת אותי לדעת מה הנקודה היותר עמוקה שמפריעה לך בזה

דרישה בשלום האישה הרי מוזכרת בהלכה וכתוב שם מפורשות מה מותר ומה אסור.

בנות צלפחד הלכו לבית דין, אף אחד לא אמר שלאישה אסור ללכת לבית דין. אדרבא, נשים היו באות לתוך בית המדרש אפילו כדי לשאול שאלות הלכתיות, זה מוזכר בכמה מקומות בגמרא.

חנה לא הייתה אחרי ה"תיקון הגדול" שעשו בביהמ"ק, ובטח שלא אחרי ההפרדה לעזרת נשים וגברים בבתי הכנסת. אז די ברור שהיא לא תתפלל בעזרת נשים... בעיקר כי לא היה דבר כזה.

לא יודע איפה ראית שנביאה הייתה מכריזה דווקא ברחוב (לא יודע אם נביאת שקר זאת דוגמא), אבל גם אם נניח שכן, מה זה שייך לקירוב דעות?

אין משתמשים באישה, ואפילו בקטנה. זה לא הבדלי גישות, זאת נזיפה של רב נחמן ברב יהודה בר יחזקאל, שגם קיבל את הנזיפה ולכן האמירה הזאת נפסקה להלכה.

לגבי אמא שלום כבר אמרו "תורה היא וללמוד אני צריך".

התשובות של הרב פיינשטיין לא מקילות בכלל בעניינים האלה אלא במקום צורך (וגם שם הוא צמצם את זה. למשל יצא נגד אלה שלוחצים יד לאישה כביכול לא לבייש אותה וכתב שאין להם על מה לסמוך).

למשל בגדר חולה, הוא נקט את שיטת הדרבנן באיסורי הסתכלות והרהור כנגד דרכא אחרינא. אין מה להשוות בין תשובה של הרב פיינשטיין לבין החוברת הזאת. שם נקטו לא חולה, אפילו לא דיעבד אלא לכתחילה, ובלי טיעון הלכתי אמיתי רק סברות שמזכירות מסה פילוסופית יותר מתשובה בשו"ת...

אם תאסור על נשים וגברים בארה"ב להתרועע, הם יפנו לגויים שאיתם אין להם ברירה.

זה לא תקף כאן לארץ ישראל ולא שייך.

בעיקר תראה הבדל בין פוסקים מאמריקה לשאר הפוסקים, וזאת לא ראיה כי שם חייבים לצרף קולא על גבי קולא.

בכל אופן, עצם פרסום החוברת הזאת מראה מה פוסקים בפועל. הרי היא יצאה כנגד פסק כל הרבנים (גם הדת"לים) שהוא הפוך מדעת החוברת הזאת.

ולכן פסקו את זה להלכה.

זה כללי פסיקה בגמרא, שבד"כ סוגיה נגמרת כשאין טענות מנגד וזוהי ההכרעה. בד"כ רואים מתי יש יוצאי דופן בפוסקים, וכאן כולם נקטו ככה להלכה על הדף.

יש הרבה סיפורים שנראים כמו הפגנת כח בגמרא, קשה מאוד להבין מה העניין! אבל מה לנו ולהבין בכלל מה זה כבוד התורה דקדושה, בטח בתקופת חז"ל

רבי מאיר לא עזב את המחלוקת עד סוף ימיו! זה הסיפור הכי מוזר שראיתי אי פעם בגמרא.

לפחות במקרא של רב נחמן ורב יהודה בר יחזקאל זה נגמר בשלום (למרות שברור שידו של רב נחמן הייתה על העליונה מלכתחילה)

שכבר בגמרא ראינו שהמודרנים הפסידו, ומלכתחילה היו בעמדת נחיתות

חייב להעיר שלא ראיתי ככה את השיחה הזאת כשלמדתי את זה, זאת נקודת הסתכלות מעניינת ומקורית

לא קראתי את כולה, רק את הנקודה שמדברת על הלכתחילה שלהם בעמוד 25, לא בעיון. הכל כתוב שם מאוד שטחי לענ"ד

ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל... תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו,

לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו

והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל, על ידי בעלה שאני

(בבא מציעא פז א)

דרישת שלום שזה דבר איסור

זאת נפסקה להלכה

איך המדרש יכול להקשות על גמרא ערוכה?

אבל אני לא רואה את הקושי מהמדרש. אם הוא שיבח את בעלה בפניה כדי להגדיל ביניהם שלום בית ואהבה, מה הבעיה בזה? הרי הוא לא שואל את האישה על שלומה.

הכלל הנקוט הוא שרש"י בגמרא היה פרשן לא פסקן, למרות שיש חולקים בזה (לא מכיר פוסק בפועל שעם דעת החולקים, אבל בוודאי שמדובר רק כשיש מחלוקת).

אבל ברור שבפירוש על התורה הוא לא בא לפסוק הלכות, רואים את זה בבירור בכמה מקומות

בגלל זה פשט הגמרא כמו שנפסק להלכה די ברור. זה רק בא ללמד, לכן מה שעשו בפועל לא כל-כך נפקא מינה להלכה (ועד כמה שאני יודע אין מי שפסק אחרת).

אבל בכל מקרה ברור שאין איסור לדבר עם אישה בכלל, אלא להרבות שיחה איתה (כלומר בדברים שאין בהם צורך, מעשה ברבי יוסי הגלילי וברוריה). ובטח שהם לא שאלו אותה לשלומה, אלא שאלו אותה עליו ואותו עליה כדברי רש"י. ככה מתיישב הדבר לכל הצדדים, לא?

אפשר להשאיר את הליצנות בלנ"ו אם תוכל

ולא קטנוניות. תודה! וערב טוב

רווקה בתפילה צריכה כיסוי ראש. לאו דווקא מלא אבל צריכה.

כיף לעשות צחוק מהלכה? מדיון הלכתי?

למרות שהדיון על זה יסיט את עצמו למחוזות אחרים לגמרי, היה איזה דיון עם ארץ השוקולד על זה לא זוכר אם פה או בלנ"ו

למה אישה יכולה לללכת 4 אמות בלי כיסוי ראש (כמובן לאותן דעות שמחייבות בתפילה) וגבר לא?

ארבע אמות זה מצד ההכנעה, וזה חיוב שיש רק על גברים מצד המנהג.

לגבי הצניעות, אישה מחוייבת בצניעות כמו שגבר תלמיד חכם מחוייב בד"כ.

הרמב"ם כותב שכיסוי ראש לגברים הוא צניעות שהנהיגו לעצמם תלמידי חכמים.

בגלל שעם השנים זה השתרש בכל העם, זה הפך למנהג שהוא חובה.

לכן אישה בכלל לא מחוייבת בכיסוי ראש בהליכה ארבע אמות, אלא משום צניעות שבזה לא נאמר שיעור מרחק הליכה. ולגבר, גם אם לא מצד הצניעות, נוצר חיוב חדש שלא ילך ארבע אמות בלי כיסוי הראש.

למה רווקה לא מחוייבת? זה מחלוקת בהבנת פשט דברי הגמרא שאומרת שגם רווקות לא ילכו פרועות ראש (ממש כפשוטו ככה הגמרא אומרת). יש בעדות המזרח כאלה שפסקו כמו פשט הגמרא שם והרווקות היו הולכות בכיסוי ראש כל הזמן. הזכירו פה את התימנים בשרשור ההוא.

שירת דבורה מציינים בצד את העימוד לפי דפוס וילנא, כמו שעוז והדר עשו ברי''ף כשהם שינו את העימוד שלו. זה הציון ששאלת עליו.