פורום בית המדרש (עמוד 104)

השאלה היא אם מדאורייתא או מדרבנן. הסבר:

 

יש מחלוקת בגמרא אם לגבי פירוש הפסוק "ואכלת ושבעת" - ר' יהודה מסביר שהכוונה לאכילה שיש בה שביעה, ור' מאיר מסביר ש'ואכלת' זו אכילה ו'ושבעת' מרבה שתייה.

לכן יש שפסקו שבלי שתייה אין חיוב בברכת המזון מדאורייתא כדעת ר''מ (כך פסק הרמ''א).

 

(יש להעיר שאפשר להבין את דברי ר''מ אחרת, כך שאפילו לשיטתו השתייה היא לא תנאי לברכת המזון אלא שגם על שתייה חייבים לברך)

בברכת המזון מדאו'

מי?

ועד מתי, סוף הסעודה? שינוי מקום? עד שיתעכל המזון שבמעיו?

ואתה צודק זה קצת עמום

כי אז יש בעצם "גילוי דעת" שלא סיימת לאכול.

בטעם העניין, שמא כשבירכת היית חייב רק מדרבנן ועכשיו השתייה הראתה שרק כעת סיימת לאכול ולכן למפרע היית אמור לברך כעת ולא לפני כן.
(כך שמעתי מרב בית כנסת אצלנו)

לכן, נראה לי שהכוונה היא שתיה תוך זמן קצר שזה נראה שאתה עדיין באמצע.
אבל אפילו 5 דקות אחרי ויצאת להליכה למשל זה בסדר, כי אז השתיה לא קשורה לאכילה.

חשש חילול ה' מהתורה

אם זה אוטובוס שאת עולה ומשלמת במכונה עצמאית, ניתן ואין כאן חשש לחילול ה', כי אנשים לא עוקבים עד כדי כך.
לחילופין אם זה לשלם דרך הנהג, אולי כדאי להסביר לו?

הקושי הוא מה יקרה אם יגיע מבקר, איך תסבירי את עצמך?
אולי כדאי לשאול את החברה?

בזדון.

מה הבעיה לפנות אל החברה ולקבל החזר?

שילמת פעמיים ונסעת רק פעם אחת.. יש סברא שזה יהיה אסור?

 

עריכה: עכשיו ראיתי שכתבו פה על חילול ה'... זה באמת בעיה 

וכשאמרו שזה פטור, הכוונה מתשלומי הקנסות (כפל, חומש וכו')

באותו הזמן. ככה אני זוכר לפחות

יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה אינו חייב לטרוח ולבוא לבית דין אע"פ שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין לפיכך אם קבל עליו בעל דינו והביאו לבית דין ודרשו ומצאו שעשה כהלכה ודין אמת דן לעצמו אין סותרין את דינו. עכ"ל


אני לא פוסק את זה למעשה וצריך לראות מה שאר הפוסקים כתבו, אבל ככלל כן אומרים עביד איניש דינא לנפשיה

הקלאסי, שהוא גזל מזיד וגניבה ממש. לא חושב שזה רלוונטי לכאן.

בכל מקרה למעשה אפשר לפנות אל החברה ולקבל החזר...

 

ישר כח על המקור!

אם אתה רוצה להגיד שזה רק להשיב גזלה אתה צריך להתאמץ די הרבה

זוכר מרבותי.

בכל אופן ודאי שכשאפשר לתקן בצורה נקיה ופשוטה ובלי להסתכן בחילול ה' ובבושה, עדיף.

אל תשכח שגם אם מותר לגזול בכח בחזרה, זה לא בהכרח דבר שכדאי להרגיש את הנפש אליו

יכולה להיות לי אפשרות לעשות הזה באופן שלא יהיה ניכר שאני לא משלם כי הרבה פעמים יש נוסעים שמתעכבים אצל הנהג אז יתר הנוסעים נכנסים לפנים האוטובוס ומעבירים את הרב קו דרך מכשיר אחר ולפעמים מכמות הנוסעים לא ניתן לשים לב למי שלא משלם.

ודרך אגב, זה קו אוטובוס שהנוסעים בו הם דתיים וחרדים ולכן בכל אופן אין חשש לחילוני שיגיד "הוא בן אדם דתי והוא לא משלם?!".

 

ולגבי האפשרות של לפנות לנהג או לחברה, אין לי עבורם הוכחה ששילמתי סתם פעמיים כי הם יכולים להגיד שאולי שילמתי על מישהו אחר שהיה אתי ועכשיו אני מבקש החזר.

למה שיהיה צריך לתפור דווקא בצמר? כל עוד הטלית לא צמר והתפירה לא פשתן לא צריכה להיות בעיה באף אחד מסוגי החוטים.

את החיזוק עושים תמיד בציציות שאתה קונה, תפירה מסביב לחור, אז לא אמורה להיות בעיה בשום חיזוק.

 

כל זה אך ורק כשהחור לא נקרע לחלוטין אלא רק התרחב (לא משנה כמה, סוגיה שנפסקה להלכה בשו"ע). אם הוא נקרע לחלוטין אמרינן "עשה ולא מן העשוי", וצריך לסגור את החור ואז לקשור את הציצית מחדש.

החברים כאן אמנם יכולים להפנות אותה למקור המתאים - פסק מפורש בספר הלכה או תשובה שכבר ניתנה לשאלה הזו, אבל ההערה במקום - פסק הלכה לא ניתן בפורום, פה במקסימום מפנים אליו.

ואם השתמשה בו כמו כפית אין בעיה
רק לשטוף הייטב

"פיה פתחה בחכמה" - היא פותחת את פיה ואומרת דברי חכמה

"ותורת חסד על לשונה" - דברי חסד על לשונה. זה דו משמעי: היא אומרת שצריך לעשות חסד ו/או אומרת דברים-"תורות" שעצם אמירתם היא חסד ועזרה

"צופיה הליכות ביתה" - היא רואה את הנולד, וצופה ומשקיפה על כל הדברים שצריך בביתה - 

וגם מיישמת:

"ולחם עצלות לא תאכל" - כל מה שהיא אוכלת היא אוכלת בזכות עבודתה הנמרצת וחריצותה (שעליהם דובר בחצי הראשון של הפסוק "צופיה הליכות ביתה") - ולכן כל מה שהיא אוכלת הוא לא "לחם עצלות" (="נהמא דכיסופא"*) אלא לחם זריזות - שכר על מעשיה

 

 

"נהמא דכיסופא" - לחם שמקבלין בבושה, כלומר שאדם לא עבד ומקבל מה שבעצם לא מגיע לו - זה נקרא "נהמא דכיסופא"

מניח שלשאול רב פה זה די מובן מאליו, אבל לא רואה סיבה שזה יהיה מותר

מידת חסידות א. להניח בצד.
מידת חסידות ב. אם יש שמש להניח בצל.
מידת חסידות ג. להתקשר להגיד.
מידת חסידות ד. אם אין צל להניח באחד הקראוונים הקרובים של צה"ל.

לך אסור לשתות. בעל הבית מקפיד על זה והיה רוצה שתחזיר לו את הפחית למקום.

באמת לברר כי אני לא יודע,מהזה שונה מממון שך אדם שנאבד בים והוא מוחל עליו,לחברת פחיות אין מה לעשות,אז אולי היא מחלה?!

ב. אם הפחית היתה בים ולא בבסיס וחמש דקות מהמכונת פחיות, בעל הבית היה מתייאש, זה היה נהפך להפקר והיה אפשר לשתות.

קרובות משפחה שאין כלפיהן יצר.

כלומר כן, מדובר בעריות האסורות משום ערווה, אלא שאעפ''כ הנגיעה בהן בדרך חיבוק ונישוק היא לא איסור תורה כי אינה מתוך יצר.

מצד אב הקרבה רחוקה יותר והנגיעה חמורה יותר. גם לגבי ירושה ועוד דינים יש נפקא מינה.

לפי הדוגמאות שזה לא רק עניין של קירבה אלא גם סוג הקשר - ברגע שהיא במעמד של מחנך ומדריך כמו אחותו הגדולה ואחות אימו, אז זה נקרא ש"אין ליבו נוקפו", יכול להיות שמצד האימא זה באמת יותר

למה אמרת שהקרבה רחוקה יותר?

לא מונח כרגע בפסוקים אבל יש כמה פסוקים בענייני ירושה וכו' שכתוב במפורש בתורה וככה מביא רש"י שהמשפחה נקראת על שם האב בלבד, בעיקרון.

 

וגם לא הבנתי כל-כך את העניין (אני מניח שהמקור מחז"ל, אין לי פנאי לפתוח) שדווקא אחות האם. מישהו פה מרגיש פחות קרוב לדודות שלו מצד האבא?

אבל צדקת בעניין ירושה. בלבול שלי, דיני אבלות.

קרבה מאב גדולה מקרבת אם באבלות. בירושה אחים מאם לא יורשים ובעדות שתי הקרבות פוסלות.

מחלק בין עריות שאין הרהור בנגיעה בהן. גם בהן הדבר מכוער וכו'
ככלל מי שתוכל להתחתן איתה לא תיגע בה ומי שיכול להיות בו הרהור אסור

ונחזור ונדגיש שהרמב"ם אוסר את זה בכל זאת מכל וכל וכמדומני שהוא אומר שזה מדאורייתא.

לגביו ראיתי תשובה שלו שהוא הסביר שכשהוא היה צעיר השיער שלו הגיע עד אותו המקום במצח (מתמונות שבדקתי לא ממש נראה ככה אבל הוא מן הסתם ידע יותר טוב).

מדבר על כאלה שהם בוודאות לא מגדולי הדור פשוט אנשים מחזיקים מהם כל מיני דברים והתפילין שלהם כמעט על הגבות

סביר שגם אצל אחרים זה ההסבר.

יש סיכוי שזה פשוט עניין של זוויות צילום.

עליתי על זה מסיפור אחר שגם הוא קצת הלכה. התחלתי לשים לב בפייסבוק ודומיו שכמות גדולה מדי של אנשים לא שומרים נגיעה, ולא הסתדר לי עם איך שאני מכיר אותם.

אחד? מילא

שלושה?

אבל כולם?

לא יכול להיות. לימוד זכות וזה.

 

אחר כך הבנתי שהמבנה של העדשות בצילומי סלפי מעוות את המרחב וגורם לאנשים רחוקים להיות קרובים.

 

 עם מישהי שנראה שאנחנו נוגעים ואנחנו לא

זה לא עניין של זוויות כשהתפילין על הגבות חח איך זה מסתדר?!

אז נשארנו עם האופטיקה...

(כי השיער קצר/מקריח/התפילין גדולות), והראש קצת כפוף (או שהצילום באלכסון מלמעלה), אז התפילין עשויות להראות נמוך יותר מהמקום בו הן נמצאות.

להגיד שכשהתפילין נוגעות בגבות זה קצת באוויר...

[נסה לדמיין את הסיטואציה שתיארתי, תפילין בולטות וראש כפוף, ותבין איך זה משפיע].

לא יודע על מי אתה מדבר [ולא רוצה לדעת], ובלי לראות את התמונה אני כמובן לא יכול לדעת האם זה יכול להיות ההסבר. [וגם אם הייתי רואה לא בטוח שהייתי יודע]. אני גם לא יודע מה בקיאותם בהלכה, ועד כמה הם מדקדקים במעשיהם.

לעדותיהם מהמוזרים ביותר.

 

אין מקום להסבר שלך בתמונות שאני מדבר עליהן... זה לא מציאותי שתפילין של ראש יגעו בגבות.

מתקבל לדעתי העניה

ותשש עליהם כוחם.
רבנים גדולים יודעים את ההלכה לפרוטרוט ובמיטבה (דרגות שאנחנו- לא יודעים) ומה מצופה מהם (וגם יש להם רוח הקודש).

איך העייפות של האדם משפיעה על רצועות של עור בהמה?

היא יכולה רק לזוז קדימה..

יכול להיות. לא חשבתי על זה.

למרות שכשזה כל הזמן (אחד מהם ראיתי שבכל השיעורים התפילין שלו ככה) זה מוזר.

אבל יכול לזוז עם הזמן (לאט לאט......) .
ובמיוחד אם תשש כוחם.

בנוגע ללמה הם לא מסדרים את זה עכ"ל

'אבל יכול לזוז עם הזמן (לאט לאט......)' - מסקנה- הרצועה יכולה לזוז בלי שום קשר לגודל הרצועה (שנמדדת על ידי הקשר).

לפעמים אין פנאי לחלוץ את התפילין כשעוסקים במשהו אחר וכדי לא להסיח את הדעת מהם, מעדיפים להזיז אותן ממקומן (שאז הן כמו בכיסן, כידוע).

ראיתי ריאיון מצולם עם הרב צבי יהודה ששם את התפילין עקום באופן מופגן, מן הסתם בגלל הטעם הזה.

הן כאילו בכיס?

"...וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצווה. וכל בעל נפש יזהיר לחבריו וילמדם שלא יכשלו בזה, כדי שלא יהיו חס ושלום בכלל פושעי ישראל בגופן, דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין, וגם הברכה הוי לבטלה, דתפילין שלא במקומן הוי המונחים בכיסן, ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תכף".

בשער הציון (מד) מקורו הוא מהפרי מגדים.

לפעמים בראש חודש כשאני לא מספיק לחלוץ את התפילין לפני מוסף אני חוצץ בין התפילין לבשר או מזיז אותן ממקומן. לא שזה מעיישה רב, אבל זו נפקא מינה.

איפה למדת את העצה להזיז עצמה?

שים לב שכתוב במפורש "ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תיכף" וזה דווקא מחזק את תמיהתי הראשונה

הייתי אומר שהתכף הוא כדי שלא ישכח לסדר אותן ויישאר עם תפילין לא מונחות.

(לא זוכר מאיפה העצה להזיז).

בשם אחד מגדולי ישראל המפורסמים בפסק ובקבלה זצ"ל.

יכול להיות ששני הטעמים קבילים ונהרא ונהרא ופשטיה... אבל אני מכיר שיש בזה בעיה משום מראית עין וכו' (נניח חילוני שיראה ככה יחשוב שזה בסדר כי אתה דתי ואז יגרר אחרי קראים).

כשאני עבדצי במקןם כזה

לא השתמשתי באף כלי
לא אכלתי מכלים/אוכל שהכינו



הבאתי לי חד"פ

@צריך עיון גמלך תודה!

למקום דתי? אין מספיק?
קצת מסירות נפש באמת

באמת בקטע טוב

בקטע טוב - קידוש ה'. שילדים יהודים ידעו על שבת וחגים.

(ומסתבר שאין מספיק מקומות עבודה דרך משרד החינוך בממ''דים)

בעייה של אדים
וכו.




לא כזה קל להתיר.
כששאלתי אמרו לי להימנע.

תלוי לפי מי היא נוהגת

לפעמים אפשר וצריך להיחשף למקום חילוני, לפעמים לא. כאן יש מספיק מורים חילונים שיכולים ללמד ולהיות בחברה שכזו, והרי הם כבר כאלה. אמנם אותנו זה יכול לקלקל.
בוודאי שיש כאן קידוש ה', אך אפשר לקיים קידוש ה' גם בלי שיהיה לנו חיסרון בכיס, אז חבל..
מעבר לכך, הסדר גודל שזה יכול לקלקל, לא משתווה לסדר גודל של הקירוב יהודים.

בלי לשאת בהשלכות.

זה לא הדיון.

ואני לא מדבר ספציפית אלא כללית
ברוך ה יש בתי ספר פרטיים ותמיד יש תקופות שלא צריך מורים אבל לפעמים כן.
גם אם אין.. וזו ממש בעיה, מן הראוי שאדם יעבוד במקום אחר, שוב
החיסרון כאן יותר גדול לעומת זה

הדיון לא ימצה את עצמו כאן.

ב. ב''ה אני במקום חזק ועם מודעות עצמית. לא הייתי נכנסת למסגרת הזו בגיל 18.

והוא יתגשם בע"ה.

לקרב את החילונים

סתם. שמע, אני מאוד מודאגת מהשטויות שמלמדים את הילדים הטהורים האלה... אני רוצה להיות המורה שתלמד אותם קצת יראת שמיים באמת.
ואני רגילה לעבוד עם חילונים, אז הכל בסדר בע"ה.

עברו מגרביונים למכנסיים (מניח שברור שאין גם כיסוי ראש)...

אבל בהחלט גם מקדשות שם שמים. השאלה אם זה מתאזן

בינתיים ממה שידוע לי:
1. טבעוני לא בהכרח כשר
2. או הפירות והירקות מגיעים מעושרים, לא יודע אם אפשר לסמוך על זה

בעיקרון אני לא משתמשת בכלים אלא חדפ.. השאלה רק לגבי הקומקום (אם בכלל צריך לטבול קומקום..?)

תשאלי אותם איפה הם קנו את הירקות. אם בסופרמרקט מוכר - זה מעושר.

 

יש בעיה עם הכלים כמובן אבל זה משהו אחר.

אלא יחסים אנושיים.
את צריכה פעם אחת ל"הרגיל" אותם למה שאת ומה הכללים שלך.
אני אוכלת רק מה שכתוב עליו כשר.
ירקות ופירות בחנות מסודרת.
בישולים, אפיות, חימום וכו' או שתקחי על עצמך או שיהיה ממקום כשר.

אני מדבר מניסיון שלי ולא באוויר. גם חילונים מכירים בדרך כלל דתיים ואפשר עם קצת, לא הרבה, רצון טוב לפתור את כל האי נעימות הזו.
בסופו של דבר הם לא אוכלים טרף שם...

הם אמנם חילונים אבל לא טיפשים... חבל שיעלבו. כתבת שהם נחמדים וטובים אז לא צריכה להיות בעיה.

לא לחנך אבל להסביר שלא להתפשר

לא  כשר.

 

(מה קורה עם חותכים בסכין לא כשרה בצל לסלט? וכו' וכו)

גם במציאות (מאיפה מגיעים המוצרים - ספק קבוע? העובדים מביאים מהבית?, איך מבשלים/מחממים? וכו' וכו') וגם ברמת הידע שלך בנושאי כשרות.

 

בגדול מי שבקי בצורה טובה בהלכות כשרות ידע להסתדר גם בסביבה בעייתית ולהחליט מה אפשר לאכול ומה לא או איך אפשר להכשיר מה שלא בסדר, אבל מי שלא מספיק בקי יכנס כל הזמן לספקות במקרה הטוב אם בכלל ידע לזהות שישנה בעיה.

 

לדעתי בשורה התחתונה חוץ מהדברים הפשוטים של להכין כוס קפה או תה עדיף שלא להיכנס לזה, זה אמנם יוצר בידול מסוים אבל זה ימנע חיכוך תמידי סביב ענייני הכשרות (שאלות וחקירות על מקור המוצרים וההתנהלות במטבח).

1. טבעוני -
מלא קטניות - בררו אותן?
חלק מחומרי גלם לפעמים מגיעים מחו'ל ורמת הכשרות מאד בסיסית,
עלי ירק- יש להם נטיה להשתמש בעלים מיגדול רגיל 'כי זה לא מרוסס' או מגידול אורגני - ויש בהם כמויות של חרקים - גם כאלה שלא ירדו בכלל בשטחיות (לדוג'- זבוב המנהרות)

2. ירקות - אפשר להפריש במקום תרו'מ - אפשר גם רק להשאיר קצת בצלחת ולהגידצאץ הנוסח בשקט - ואף אחד לא שם לב
פירות- יש גם בעיה של ערלה, יש רשימות של אחוזי ערלה בשוק - אבל זה נתון במח' הפוסקים (לרב אליהו זצ''ל וכן למעשה מורים מכון התורה והארץ- לא לסמוך על אחוזים, לפי הרב אלישיב אפשר בערך עד 2אחוז ערלה, ויש אומרים גם עד 5 אחוז ויש שיותר)

3. כלים לא טבולים לא אוסרים את האוכל - אבל אסור להשתמש בהם
לגבי סכין - אם חתכו בצל בסכין שבלוע מאיסור (חתכו בו משהו חם) אז הבצל בולע טעם ונאסר.

לגבי מיקרוגל אפשר לחמם בתוך שתי שקיות סגורות.

תביאי לעצמך סט כלים יפה שקל יהיה לזהות שהוא שלך
תדאגי לסגור אותו בארון שלך
ארוחות משותפות- אפשר על בסיס לחם משקית עם חותמת, ירקות מרשת שהרבנות מעשרת וממרחים חלביים סגורים כשרים. מתכוננים לארוחות כאלו מראש ועושים קניה משותפת.
אם מציעים לך אוכל הדרך הכי קלה מניסיוני היא להגיע עם אוכל מבושל מהבית ולהגיד "תודה רבה, יש לי".
לדבר בפתיחות וחופשיות על כל ענייני הכשרות. זה עוזר להם להבין למה את לא אוכלת. פירות תמיד שאלתי את עצמי לגבי נטע רבעי ובסוף פשוט הסברתי ושאלתי בן כמה העץ. טבל תעשרי עם ברכה והמורות יענו אחריך אמן ברצון.

הראשון אחרי פסח - קל להסביר מה זה חמץ שעבר עליו הפסח וקשה לזהות אותו.

אצלנו יש מכירת חמץ ע"י ההנהלה, אבל מהטוסטר אני שומרת את נפשי. 

(למכירת החמץ הביתית תבקשי להוסיף את הארונית שלך (למרות שאת בטוח תנקי אותה)).

 

השני, במהלך שמיטה, אם את לא סומכת על היתר מכירה (אבל זה ממש קל להסביר), ושמינית גם צריך להצמד לרשתות המוכרות  (עד שזמני הגידול חולפים... ).

 

ועוד טיפ: אם מישהי (זו תמיד מישהי) ממש מתעקשת שתטעמי, תגידי לה "זה נראה ומריח מצוין, אפשר לקבל את המתכון?". הרבה פעמים הכוונה לא להעביר אותך על דתך, אלא פשוט מתבקשת מחמאה. 

 

תוך שבועיים הם יבינו עם מי יש להם עסק, והחיים הופכים קלים יותר. 

השקעת ממש!! תבורכי!

גם אם האוכל כשר אבל מחממים אותו בתנור, הגיוני שהתנור אוסר, אם למשל חיממו בו בשר ואז ישר חלב או הפוך.

בטיולים- לברר על המקום- השגחה; לברר אם התעודה בתוקף ותקינה ולדבר עם משגיח- בשר- חלק/לא חלק ירקוצ-מעושרים/לא ... ממרחים/ לחם- קמח מנופה וכו....אורז-כנל.


אם אפשר
תשתדלי לצמצם מגע איתם למינימום
ותסבירי מה כן חשוב לך.



תפני אם תצטרכי משהו. מוזמנת

יש כלים לסלט (קערה, סכינים, קרש) שמיועדים רק לסלט ונמצאים אצל אחת העובדות בחדר, לא משתמשים לדברים אחרים.
בישיבות צוות קונים רק דברים סגורים או ממקום כשר. בדרך כלל לא מביאים מבושל מהבית בשביל להתחשב בדתיים.
אם יש כבוד ורצון להתחשב, לא צריכה להיות בעיה.

או ככרתי.
צריך לחפש הקבלות בשביל לדעת. כמו שאפונין זה חומוס לפי רמבם ועוד... במיוחד בצבעים.
למשל תכלת

כגון שבט הלוי או חוט השני וכדומה

אבל 'ירוק' כמעט ולא תראה ב'שימוש'. (אני ראיתי פעם אחת מתוך מלא.)
בשביל צבעים כאלה צריך ספרים...

לא כל 'ירוק'.

 

בתורה ובחז''ל היו מעט מאוד גוונים, למשל 'אדום' כולל בתוכו את הטווח שבין כתום לחום, באמצע נמצאים גווני הארגמן והשני שהם האדום שלנו (השמות של הגוונים הם על שם בעלי החיים מהם ייצרו אותם, כמו בדומה ל'ירוק ככרתן').

כולל שניהם, לפניו על הציר נמצא לבן ואחריו כחול.

המילה 'צהוב' לא מתארת צבע ו/או גוון אלא בוהק ובהירות.

 

זה לענ''ד.

אצל רסג יש שבעה גוונים עיקריים. בתחילת הנבחר הוא מזכיר שישנם 7 צבעים.
גם בלימודי תיאוריה של אופטיקה וצבעים מזכירים עד היום את שבעת הצבעים הללו.

צהבהב כמו חלב בהמה טמאה וכן צבע הדומה לים כך שהקשת רחבה יותר.

שסקרו את הנושא, לדעתי ביחס לאתרוג.

בכל מקרה, כל מה שצהוב מעט עד כחול נכנס להגדרה של ירוק כנראה.

למשל:
חז"ל אומרים "אסתר ירקרוקת הייתה" - לכאורה הכוונה היא שאסתר הייתה בלונדינית.

אולי גם טורקיז נכלל בהגדרה של ירקרק.

אז או שאתה סובר שבלונדיניות מכוערות, או שאתה מבין שהם התכוונו שהיא הייתה חיוורת כזאת.

ואז גם מובן מדוע היא נשאה חן בעיני אחשורוש

בגמרא נאמר:
"רבי יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה" (מסכת מגילה דף יג עמוד א)

מכאן ניתן להבין שזה דבר טוב ויפה, גם יפה וגם חוט של חסד משוך עליה.

אך רש"י גורס במקום "וחוט" "אלא חוט" ואז זה כניגוד.

הגזע הארי, ככה שקשה לי להאמין שאצלם משהו שהוא תכונה מרכזית באיזור יחשב מחלה

אני הבנתי כמוך שירקרוקת זה לא יפה
כמו אדם שלא אכל 3 ימים...

בתורה לשון כפולה היא חיזוק - ''ירקרק או אדמדם'' הם צבעי ירוק ואדום חזקים.
בניגוד לעברית בת ימינו שבה הכפלה היא דווקא הקטנה כמו 'קטנטן' וכדו'.

"ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל"
@אריק מהדרום

שאין מצב לאכול כשר. כמה שנתאמץ.
(בהמשך לדיון איזה כשרויות לאכול, אז לפחות נשתדל להקפיד על המקסימום מבחינתנו בהכשרים)

שהקב"ה רוצה שאנחנו נעשה את שלנו,והוא יעשה את שלו.
אני אוכל במקום שיש בו תעודת כשרות-שהיא ההתאמצות שלי כדי לאכול כשר.-ואם זה לא כשר--אני עשיתי את המוטל עלי.

להבדיל-אבל כמו בתפילין,אם אדם הניח רק רשי כל ימיו,בשמים לא יבואו אליו בטענות.
אין סוף לדבר-אולי הספר תורה בבית כנסת פסול?אולי לפני כמה מאות שנים נולדנו מגוים-מה שאומר שאם שמרנו שבת שלמה אנחנו חייבים מיתה,לא חושב שיש לדבר סוף…

אם לא הכי מובן-אפשר לשאול

כמו עמותת 'כושרות'

וכמובן להשתדל להדר כמה שיותר במה שקונים או מכניסים לפה

כלומר, ניתן לסמוך על איש או אישה שהאוכל שהם מגישים לנו הוא כשר.
מדוע?

רש"י אומר שאם לא, אזי לא יכלנו לאכול אצל השכנים.

עם זאת, אם יש למישהו אינטרס שלא יהיה כשר או שהוא לא מבין בהלכה, אז זה לא עוזר. לכן צריך את משגיחי הכשרות.
כמכלול, נראה לי שניתן לסמוך על המשגיחים ברמה סבירה, ומקסימום אם הייתה בעיה יהא הקולר תלוי בראש המשגיח...

לגבי מהדרין, יש שני דברים עיקריים בהכשר מהדרין:
1. משגיח נמצא שם יותר.
זה חשוב להרגשה, אבל הלכתית כשיש מפקח שיכול להופיע בכל רגע נתון זה מספיק. (חלב ישראל לפי הגמרא בעבודה זרה)
(הרב אליעזר מלמד כתב פעם ברביבים שלדעתו זה עיקר העניין במהדרין.)

2. החמרות בכל מיני מחלוקות פוסקים. בחלק מהמקומות זה חשוב, אבל גם אם לא, האוכל כשר לפי חלק מהשיטות.

ביחס לדברי @פה לקצת, ראוי לזכור שיש כיום הרבה דברים שאנו מחמירים בהם והדורות הקודמים לא החמירו בהם.


אישית, אין לנו שום בעיה עם רבנות רגילה

(בשר לא חלק, בישולי עכו"ם)

אם מקפידים עליהם.

לגבי הקפדות של ספרדים:
אני חושב שהרבנות דואגת להם ואם לא, יש לכך היתרים.

מתוך נהלי הרבנות (קייטרינג):

 

מתוך אתר כושרות:

"יש מחלוקת בין פוסקי הספרדים והאשכנזים מהו הבישול שהיהודי צריך לעשות:

אשכנזים- מספיק שהיהודי ידליק את האש או אפילו ידליק אש קטנה והגוי יעביר משם אש כדי להדליק את הגז.

ספרדים- היהודי צריך להדליק ולהניח את הכלי על האש וכמובן שאם הקדרה נמצאת על גבי האש שהיהודי הדליק הוספת האוכל לתוכה תעשה על ידי היהודי."

אבל זה לא מוסכם על כל הפוסקים וזה רק בדיעבד

וכמובן שהוא נמצא במקומות עם כשרות רגילה.

ושוב זה כמובן בדיעבד

יש אכן מעט דברים כאלה,

אבל בהקשרים אחרים דורות קודמים לא היו בעיות ברמות של היום של הכשרות,

בקצה המזלג:

כל מוצר מורכב ממאות מוצרים מכל רחבי העולם שחלקם הם דבר שמעמיד את המוצר

אני מעריך שאם תלכי 3 דורות אחורה ותגידי להם באיזה קצב שוחטים בכשרויות היותר מהודרות הם לא יעזו להכניס את הבשר הזה לביתם.

אז יצאנו פיטים

לגבי הפרדה בין כלי בשר לכלי חלב פעמים רבות אנשים מקפידים הרבה מעבר למה שהיה מקובל בעבר. (עיין ערך תנור אחד לעומת 2 שהרבה מחמירים בו היום ופעם בטח שלא החמירו בכך)

אבל לץיש דוגמאות אחרות- לדוג' צומת גידים, לדוג' מישמוש הכבד בחלק מהכשרויות.

בחלב- בחליבת שבת יש יותר חומרות כיום
ועוד אחרים

בחליבת שבת יותר חומרות ביחס למתי?

ברור שבציבור הרחב היה הרבה פחות מודעות,

וברור שבמציאות היה פחות חרקים (הפצה בין ארצות, גידול תמידי ללא הפסקה בין עונות בשטחים צמודים עצומים במקום שיח בודד לפי עונה בחצר)

תעיין בנושאי כלים השלחן ערוך (יורה דעה סימן פד) ותחשוב אם היית שומע על היתר של רב כיום כך?

דיברתי על הפסיקה הרווחת ולא על הנהגות כאלה ואחרות (של רבנים או של הציבור הרחב)

מה הפסיקה הרווחת ששונה אז מהיום?

כן, יש שינוי בהכרת המציאות או במציאות, יש דברים שנשמע שהיו מצויים אז והיום לא תמצא מישהו שיגדיר אותם כך,

ומסכים איתך שבנושא חרקים זה יוצא בעיקר לחומרא אבל השינוי הוא ביחס למציאות ולא ביחס למה מותר הלכתית.

 

Mishnah Berurah 473:42

עברת פעם על הסימן עם נושאי כלים?

לבושתי לא.

אני למדתי עם חבר בישיבה הלכות תולעים והחינו בשוק עד כמה היתרים של גדולי האחרונים נשמעים רחוקים...

ואנו לא היינו מתירים את זה כיום כנראה, כי זה נראה הזוי.

ויש חזקה שאין תלמיד חכם מוציא תחת ידו דבר שאינו מתוקן.

(ככה שמעתי מהרב אבינר כמה פעמים).

אתה יכול להגיד לי שם של רב במערך הכשרות שאומר את זה? (ולא רק כלפי עצמו, כאשר לצערנו יש כאלה שאף על הכשרות שלהם עצמם ממליצים לא לסמוך)

והשאלה טובה,
ראיתי את השרשור וציינתי אנקדוטה.

ומדובר בשני דיונים דומים אבל שונים.

בלי נדר ארחיב על כך.

@מישי' מאפושו' בא לך לעזור עם הסבך?

לגבי הריון בקצרה:
עד ארבעים יום מתחילת ההריון זה הרבה יותר קל, כי העובר עדיין לא נחשב אדם.
לאחר מכן, רבו הדיונים.

כל עוד התינוק לא נולד, יש דעות (לא זוכר אם זה מוסכם, אבל אני חושב שכן) שאם הוא מסכן את האמא אז ניתן להפיל, כי התינוק נחשב רודף.

הרב פיינשטיין החמיר ממש לגבי הפסקת הריון, יש דיון ביחס לטיי זקס, ואני כבר לא מונח בסוגיה אבל אם אני זוכר נכון הרב פיינשטיין אסר ואולי הציץ אליעזר התיר.

לגבי המתות חסד, אם אינני טועה מקובל שזה אסור אבל יש פוסקים שהתירו. (דיונים ארוכים מאוד נמתאים בשו"ת ציץ אליעזר ובשו"ת אגרות משה).

מקווה שסייעתי במשהו.

אבל לצערי אני לא מצויה מספיק בסוגיה כדי להרשות לעצמי לכתוב כאן.

התחלתי לכתוב, אבל החלטתי שלא.

אם יהיה לך פניות וכוח אשמח להרחבה (ניתן בפרטי) אפשר גם שתפנה אותי למקורות ואנסה להעמיק בעצמי.
רוב תודות!

(פניתי לקהל יעד הזה כי הסוגיה סבוכה ויש כאן אנשים עם ידע עצום).

מי שרוצה מוזמן באישי, זה סוגיה מורכבת ואין כאן המקום.

אתייחס רק להמתות חסד ולא להיריון כי ענו לפני ואינני מכיר טוב את החילוקים והשיקולים השונים.

בנוגע להמתות חסד יש חילוק לשניים.
1- מצד אחד אסור לקרב את המוות ולו בדבר קטן. לא נוגעים כלל בגוסס אם נגיעה זו תקרב את מותו. החיים הם מעל לכל שיקול.
אפילו מי שעוצם את עיניו של הגוסס וקירב את מותו הוא עלול להיחשב כשופך דמים.
מכאן שבצורה פעילה לא נוקטים בשום דרך לקרב מוות, גם אם החיים כרוכים בסבל רב. לגבי מה להתפלל ואם מותר להתפלל שימות יש הבנה כזו בגמרא.

2- מצד שני האם אפשר לגרום למותו של אדם אם לא נאריך את חייו. האם ישנו חיוב להאריך חיים? פה בצורה הסבילה ובלי מעשה יש יותר דעות שלא רואות ערך בהחזקת אדם חי בצורה מאולצת.
ניתוק מכונות הנשמה והחיאה, או גרימת מוות בצורה סבילה ולא פעילה. לא רואים ערך בהחזקת אדם חי אם מעצמו היה כבר מת. זו מחלוקת אך הכף נוטה לא להאריך אם הבנתי נכון.

ההבדל הוא האם יש התערבות של דברים חיצונים שלכאורה אדם רגיל מתפקד בלעדיהם?

@בת מלך!!!!, אין לשאלה הזאת השלכות לחיים שלי אבל זה נושא שאני רוצה להעמיק בו מכל מיני סיבות

בצורה הפעילה את מביאה את המוות על האדם בצורה השנייה את מפסיקה לדחות אותו אך לא מקרבת מעצמך.

אדם רגיל חי ללא מכונת הנשמה אדם במצב גסיסה חייב אותה.

אמנם החילוק בין נכון שאיסור רצח הוא מעשה אקטיבי ולכן לכאורה לא חל על מעשה פסיבי,

אבל יש גם חיוב מהתורה על הצלת חיים באופן אקטיבי "לא תעמוד על דם רעיך".

 

אז נכון שב2 אין איסור של רצח אבל עדיין תהיה בו עבירה על ''לא תעמוד על דם רעיך".

 

הערה נוספת - גרמא היא לא מעשה פסיבי, ניתוק ממכשירים הוא לא אי-חיבור. צריך לשים לב להבדל.

למשל כמו שהערתי בהערה בהמשך וגם כאן. לא להאריך. לא אמרתי לנתק בידיים. למשל אם אתה כל יום מאריך שעון שבת של מכונה לא תאריך אותו יותר, למשל

כתבת 'ניתוק מכונות הנשמה' (וגם בד''כ על זה הדיון) אז רק הערתי על ההבדל.

במיוחד בסוגיה כזו!

ישנם 2 פעולות עיקריות הגורמות להמתה הסופית
1. המתה אקטיבית שזה בפועל( כמו להוציא מכשיר הנשמה מהשקע ולגרום לחולה למות)
2. המתה פסיבית~ שזה למנוע מהחולה המשך קיום בעתיד( לדוגמא לא להזין אותו.. מה שיגרום בסופו של דבר למוות).

המתה אקטיבית אסורה משום לא תרצח והמתה פסיבית יש המתירים משום סבל ההחולה, וזכות החולה לסיים את חייו(מה שבהריון לא תקף..).

זה בגדול. (לא הבנתי מה מטרת השאלה)
אבל צריך כל מקרה לבדוק לעומק ולשאול דעת גדולים..

והדוגמה השניה יותר. לא להזין אותו?? ד' ישמור

ולא להזין זה לא פעולת עשיה המחישה את המוות אלא אי עשיה! שבסופו של דבר תגרום לכך.

זה רצח!

לא להאריך מכונה שמפעילה את הלב ומפמפמת אותו זה כבר נידון אחר וזו דוגמה.

לגבי פעולה אקטיבית- הזרקת חומר ממית.

הרי גרמא זה הסרת סכר ולא יתכן שאי סיפוק אוכל זה יותר מעשה מהסרת מונע

סיימתי עכשיו את הספר ''ללכת בדרכך'' 

 

סליחה שאני לא מגיב לגופה של שאלה, פשוט את מחפשת דעות ובזה גוגל טוב יותר. 

אני אוהב יותר דיונים שדנים בנושא עצמו ולא בשורה התחתונה שכתבו הפוסקים.

תודה, אעיין בשירשור ההוא.
בגדול אני מחפשת את ההסבר מאחורי התרים כאלו, אבל לפני כן אני צריכה לדעת אם יש ומי מתיר
תודה.. גוגל יהיה מוצא אחרון.

מה ההבדל בין המתת חסד לרצח באקדח?
הקבה קבע לנו כמה חיים נחיה,וקיצור גם של שנייה מהחיים זה רצח!
הדעות שמקלות זה אם האדם חי על מכונת הנשמה,ובלעדיה הוא ימות.
אז אפשרי לא לחבר למכונה מראש,אבל כבר מחובר לא מנתקים.
אפשר להגיד שיש קצת שינוי בפוסקים עקב שינוי בתפיסת הרוםאים מהו רגע המוות…

ז"א שבמידה וזה חולה שכלל לא נזקק לכך אין לו אפשרות ללכת לפי הדעות המקלות?

ההבדל העיקרי לדעתי נמצא ביסוד הנפשי, הן של מבצע הפעולה והן של הצד שעליו היא תבוצע.

(זה דיון תיאורטי אם זה מחשיש אותך )

היא מכונה שמחזיקה את החולה בחיים,ובלעדיה הוא ימות.אם יש עוד מכונות כאלה איני יודע.

לא הבנתי מה זה יסוד נפשי?
אני הבנתי שהעיקרון זה שכל שנייה שאני קיצרתן מחולה זה רצח,אם לא חיברתי את החולה-יש דעות שאפשר לא לחבר גם אם ברור שהוא ימות

לרצוח מישהו שחי זה רצח.

 

ההיתר ההלכתי להפלה זה תינוק שגורם לאימו פיקוח נפש וגם זה אחרי אישור של רב

הוא אמר שלא חייבים לתת תרופות, אבל אסור לנתק ממכונת הנשמה ונוזלים (די בטוח שלא צריך הזנה אלא רק נוזלים)

יש מחלוקת שלחן ערוך - רמ"א מה גדר המעשה שצריך.
אבל @אניוהוא צודק שהכי חכם להתקשר למשגיח ולשאול

👏👏👏

אם יהודי מדליק את האש (עד כמה זה מעשי וקורה במציאות זו עוד שאלה), בגלל שהם נוקטים כשיטה המקלה שאומרת שאם יהודי עושה משהו מהבישול זה לא נחשב 'בישולי גויים'.

 

מה לגבי בשר שנתעלם מן העין? גם בזה הרבנות מקילה מהסברה שעצם זה שיש משגיח שעלול להגיע מדי פעם הגוי מתיירא להחליף וזה נחשב שהבשר לא נתעלם.

זה בדיוק מה שהיה קשה לרמבן ולכן פירש שבאמת זה לא היה נכון וחטא בידיהם.
ובמה נענשו? בישמעאל.
הזרע של הגר מאז ומעולם ציער את זרע אברהם ושרה.

המעמד של הגר היה של שפחה=רכוש, ולא סתם שפחה - השפחה של שרה (לכן הבן שלה היה נחשב כבן של שרה, זה חוזר גם אצל רחל ולאה). זה לא שהיה פה מעמד שווה של שתי נשים מסוכסכות.

אם אברהם היה אומר 'אני מבין אותך, אדבר איתה ואבקש שתתנהג אלייך יפה' זה היה מעמיד את הגר במעמד שווה לשל שרה - בדיוק מה שהפריע לה. במקום זה הוא אמר 'אני מבין אותך ואת צודקת, היא באמת לא שווה לך אלא הרכוש שלך ולכן את יכולה לעשות לה כטוב בעינייך'.

לא שפחת שרה.
אם כדבריך השאלה מתהפכת על שרה, מדוע היא ביקשה מאברהם רשות לטפל בה או ביקשה ממנו לטפל בה.
כי היא רכוש אברהם ושפחת שרה בתפקידה.

זה נכון שעקרונית הרכוש שייך לבעל אבל לאשתך יש את המיטה שלה ואת הבגדים שלה ואת הפלאפון שלה וכו', לא תבוא ותגיד לה ''רק שתדעי שזה בכלל לא שלך כי הכל שלי" גם אם טכנית זה נכון.

לשרה הייתה שפחה שלה והיא הייתה הרכוש שלה לכל דבר, גם אם טכנית היא הייתה הרכוש של אברהם.

 

לא סתם היא זו שנתנה אותה לאברהם ועוד התפארה ''אנוכי נתתי שפחתי בחקיך'' ובכל מקום היא נקראת גבירתה. 

באיזשהו שלב היא הרגישה שהבעלות שלה על הגר נפגעה, כנראה בגלל היחס של אברהם (ולכן אמרה ''חמסי עליך") ועל זה היא קבלה לפניו. ולכן הוא אמר לה "הנה שפחתך בידך".

לדעת מה הייתה כוונתה של שרה.

 

שרה אומרת "חמסי עליך"

אבל היא גם מסבירה - היא לא מדברת על זה שאברהם שותק מול הביזיון שלה אלא על משהו אחר:

"אנוכי נתתי שפחתי בחיקיך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה"

איך שלא תסתכל על התשובה הזאת בסוף נצטרך להגיע לפירוש הבא:

שרה חשבה שאברהם הראה להגר אהבה יתירה יותר מלשרה - אין לה דרך להוכיח את זה ישירות, אבל יהירותה הפתאומית של הגר היא בעיניה ההוכחה הטובה ביותר. ואמנם אין דרך לבדוק את זה ועל כן היא אומרת "ישפוט ה' ביני וביניך"

ואברהם בצר לו, שנחשד, אבל אין לו הוכחה נגדית, וברור שכל מה שיאמר יחחשב בעיני שרה לתירוץ והתחמקות מאחריות - לכן הוא אומר "הנה שפחתך בידך" - כלומר - מחד אני לא אעשה שום דבר, מאידך אני אפילו נותן לך רשות להפעיל סנקציות על הגר, מתוך מחשבה שבכך הוא אכן מראה לשרה שאהבתו לשרה גדולה מאהבתו להגר.

שרה קצת הגזימה עם הסנקציות, וההמשך ידוע

והתייחס לערבי כמו שצריך להתייחס לערבי

צריך לזכור על מי מדברים פה.
נכון הרמב'ן מעביר ביקורת על הנקודה הזו - אבל אנחנו (לפחות אני) לא הרמב'ן... אז מה שעושים - לצטט את הרמבןץ'ן ולבאר דבריו בזהירות יתרה
ולא להתחיל עם חשבונות שלנו מה היה שם.

את חושבת שהיא מזלזלת בך? תראי לה את אדונותך.

כל השאר, הרצון להשכין שלום וכו', זאת שיטה מודרנית של אובר PC. היא

פוגעת בסופו של דבר בכל הצדדים.

 

זה על דרך הפשט... ברוחניות, אוי ואבוי אם ננסה להשכין שלום בין הגבירה לבין השפחה. זה שבתאות לשמה ח"ו

ויאכלו, ויאכלו ויאכלו...

אצל לוט פרק לאחר מכן יש משתה ומצות. אצל אברהם רק חלב אבל הם לא שותים.
האחים אצל יוסף שתו והשתכרו ונח שתה גם כמו שציינת יפה.

אין לזה השלכה מעשית שאפשר ללמוד ממנה...

אם תרצה להעלות חיוך על פניך, תעיין ב"דעת זקנים מבעלי התוספות" על הסיפור

הדברים הובאו בנושאי כלים על השלחן ערוך באורח חיים בסימן תצד (הלכות שבועות) כטעם לאכילת מאכלי חלב בשבועות.

עדיין נראה לי שזה היה למאכל.

קח חלב טרי, תעביר אותו בחתיכת בד, זה לא יוצא גבינה כל-כך.

בכללי מה שעושים היום לחלב זה תהליך שפשוט מאחד את הגושים שבו (קרי הומוגניה)

את מה שבתמונה בעמוד הראשי...

חלב טבעי לא עבה יותר מזה שנמכר היום (סה''כ יש בו כמה עשיריות אחוז יותר שומן, זה הכל).

חלב עיזים קצת עבה יותר אבל לא משמעותית, שניהם שימשו כמשקה כמו שרואים במעשה יעל וסיסרא למשל.

יש גם עוד פסוקים מפורשים שזה שימש לשתייה:
"וְהֵ֖מָּה יִשְׁתּ֥ו ּחֲלָבֵֽךְ" (יחזקאל כה, ד)
"שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י" (שיר השירים ה, א)

גם מבואר במדרש שאברהם סינן את החלב עד לאחד למאה.

עדיין, אני מסופק אם זה שימש השתייה היחידה.

אצל אנשים מבוגרים שזוכרים את ההרגלים של פעם אם אכן חלב היה יכול לשמש כשתייה רגילה, כמובן שזה לבד לא הוכחה לא לכאן ולא לכאן, אבל זה נותן אינדיקציה

החלב הוא אותו חלב..

אבל חלב אותו חלב מסתבר

יותר סמיך
ועם טעם אמיתי.



ככה סבתא אמרה לי.



היום זה לא חלב.
זה מים עם מילימטר חלב.


תנסה להקפיא שקית
ותראה.

למה לא כתוב איך קוראים למלאכים שישבו אצל אברהם.

 

 

איפה כתוב מה אכלו בתורה?!

למעט מה שקשור במצווה או הוראה לדורות.

 

 

מה שאלתך - אני לא מבין.

הלכה פסוקה

הרב צבי כהן.