פורום בית המדרש (עמוד 104)

אני יודע למשל על הרב מאזוז שכן בעד לבישת תכלת, בהתחלה הוא לבש תכלת רק בשבת כדי שלא יחשבו שזה חובה, אז הוא שם רק בשבת

(יש שאמרו שזה כדי שלא יצלמו אותו עם זה, אבל הוא אמר שזה לא נכון והוא לבש גם בפורים - בגלל הפסוק "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת..")

אבל בזמן האחרון הוא התחיל ללבוש גם באמצע שבוע כי התכלת התפשטה בזמן האחרון...

הרב עובדיה היה אומר לך "שב ואל תעשה עדיף"

לא להטיל תכלת בציצית זה ביטול חצי עשה (ועשה שלם לחלק מהדעות), ואף לדעתי שאני משתדל להיות מעוטר בתפילין רוב היום אין בכך חובה אלא מצווה. 

אם אדם סבור שהתכלת של היום היא אמיתית, והוא לא מטיל תכלת מכל סיבה שתהיה הוא חוטא ומבטל לפחות חצי עשה. אם הוא לא מניח תפילין כל היום אין בכך שום איסור! אלא פשוט אינו נוהג במידת חסידות זו 

מהסיבה הפשוטה שתפילין הם תשמיש קדושה, וציצית זה תשמיש מצווה.

כיפה זה בכלל לא שאלה שנפסק בשו"ע שאסור ללכת 4 אמות בלי כיפה!!!

הסיבה שנהגו לא להיות עם תפילין כל היום זה מ]ני שאנו לא מחזיקים את עצמנו כמו האמוראים שלבשו תפילין כל היום, והצליחו לשמור על טהרת המחשבה ולא להסיח דעתם מהתפילין (כי חובה בכל שניה שאדם עם תפילין שלא יסיח דעתו מהם)

לכן, אדם שמניח תפילין הוא כאילו מראה עצמו יותר גדול מהראשונים וכד' ו... בעצם יותר גדול מהרבנים בדורנו שאתה בעצם מתגאה, מראה יוהרא כלפיהם שאתה שם את התפילין.

כמובן שיש בזה גם עניין להיות שונה. וראיתי שהרב שמואל טל (ששם תפילין ואף מורה לחלק מתלמידיו לשים תפילין כל היום) לא ללכת ככה מחוץ לישיבה, שלא יהיו שונים.

מתוך זה שהציצית היא תשמיש מצווה אז קדושה קלה יותר, ואין בעיה להסתובב איתה (וכידוע - אנחנו נכנסים איתה לשירותים..)

אין חשש יוהרא

כי אם קיימת את המצווה דאורייתא (החיוב!!)

אז את מה שצריך עשית

אז שאר היום (לא חיוב!!) יהיה לך יוהרא

כמובן שאני לא פוסק הלכה ואנ לא מכניס ראשי בין ההרים הגבוהים, רק אומר לך את דעת רבותיי

אלא כל היום אין בזה עניין חסידות אלא קיום גוף המצווה

צדקה זה מצוות עשה מדאורייתא, ככל שאתה נותן יותר קיימת יותר את המצווה, כך גם על תפילין, מצד הדין די בזמן מועט שהנחת אותם, אבל כל המוסיף הרי זה משובח. ועיין בפרי מגדים על ש"ע או"ח ל"ז שדן בנושא, ואף יותר חשוב לעיין בבאור הלכה שם, בכל אופן אתה מוזמן לבקר אותנו יותר בישיבה שמחנו בבואך

בכל מקרה הישיבה פועלת בחנוכה?

הבנתי שגם הגר"ד ליאור שליט"א יבוא, אבל אני לא כ"כ בקיא בתיכנונים, ואז חופשנת עד יום שלישי..

שיבוש הדעת של קינאה להרג חיות קם והרג את אחיו נראה לי בספר "ראשית" או "טל חרמון" או משו אחר.. לא סגור על זה..

אם יש לך רב פוסק במרחק ספסל או שתיים

אשמח לדעת בוודאות.

אבל עם האוכל שהיה דבוק עליה - היד היתה סולדת.

להרחבה

על ספירת בני אדם | כיפה

נוהגים לספור עם משפט זה או אחר (למשל "השויעה את עמך" זה בדיוק 10 מילים)

אין ענין לנשק את היד עד כמה שזכור לי

בסכנה לא פוסקים ע"פ סברות כל-כך

אולי זה כי אין זמן לראות אחרי שאתה כבר לא ילד

הסיכום מועיל מאוד רק שלא דנת בו על הבעיה:

יש לי עץ רימונים שמגיע אלי לחבלי הכביסה 

ומפריע לי בבית.

הרימונים קטנים והם חלקם פרחים

אם זה משנה.

אם העץ לא נותן תפוקה למשל אפשר לעוקרו. וכן אם הוא מפריע להרחבה נצרכת של הבית.  אבל יש סוברים שמפני הסכנה יש לעקור ע"י גוי. תקראי בפניני הלכה שם.

לא לחתוך אותם, בטח כשזה לצורך (בשנת שמיטה יש גם איסור לחתוך ענף שיש עליו פירות או כשזה לצורך השבחת העץ).

זה באופן עקרוני, אבל הפורום הוא לא מקום לשאלות הלכתיות אלא רב.

שים ליד הפח, החתולים ימצאו.

לא זכרתי נכון - הטעם למעשה של רב הונא היה משום כבוד שבת (שלא יפסידו הירקנים ויימנעו להביא סחורה לשבוע הבא) ולא משום הפקעת מחירים. בכל אופן זה היה לצורך ולכן ההשחתה הייתה מותרת.

הגמרא גם מסבירה שלעניים הוא לא נתן גם משום כבוד שבת (בשביל שלא יסמכו עליו להבא ויימנעו מלקנות צרכי שבת). ולבהמה הוא לא נתן בגלל שמאכלי אדם אסור לתת לבהמה, אפילו כשהאלטרנטיבה היא לזרוק אותם לאיבוד.

השמדת עודפי מזון שהרב חד''ה מדבר עליה גם היא לצורך - במטרה לייצב מחירי השוק ולשם עידוד ייצור.

שאלה הלכתית:
קיבלתי משלוח מנות מאדם אהוב ומוערך מאוד על ידי, במקרה גם שמאלני, ובין הדברים הטובים, ל״ע, גם שמן זית אחיה. 
אחיה זה מאחז מצפון לרמאללה. החברה שמייצרת את השמן משתמשת בהרבה מאוד קרקעות שלא שלה, שנלקחו בחסות האלימות הכללית שבשטחים. ודי לחכימא. 
מה הדין? 
להשתמש בשמן שמבחינתי הוא בחזקת גנוב, זה לא ראוי. 
לשפוך - זה בל תשחית. 
להעביר הלאה - יכשיל אחרים ועוד יהיה להם מקום לסבור שמותר, משום מראית עין. 
להחזיר לנותן/ת - עלול לבאס אותם מאוד מאוד על שנפלו בעניין זה. ועוד ביום זה שחייבים בו שמחה. 
למישהו רעיון?

עד כאן תורף דבריה, בגדול ההסתפקות דומה, ויש לה גם תשובה מעניינת:

כרגע נראה לי שאקבל על עצמי לנסות ולהפיץ את דבר העוולות הקשורים במשק אחיה, על מנת שלא יכשלו בו אנשים אחרים. 
ולגבי השמן, אקבל על עצמי לתרום סכום כסף למאבק נגד ההשתלטות על הקרקעות באזור: לשלום עכשיו, לרבנים לזכויות אדם וליש דין.

דעתכן?

כמה הערות (לפלפול ולא לתשובה):

א. 'כל דפריש' זה חזקה, ולכן מבטל את הספק. כך שאם אכן אומרים 'כל דפריש' ממילא אין צד שני של 'ספק דאורייתא'.

ב. לא ברור לי אם האדם נחשב 'כל דפריש' או 'כל קבוע' (הרי כהנים הם קבועים ביחס לכלל עמ''י), אם נתייחס לאדם מתוך כלל האנשים כקבוע אז לא רלוונטי שהכהנים הם מיעוט.

ג. לרוב הדעות האיסור להשתמש בכהן הוא לא דאורייתא אלא דרבנן.

רוב האנשים שתבקש מהם לעשות טובה קטנה, יסכימו אפילו שלא בא להם..

תסביר אחי.. תסביר

אולי (ואני מתכוון, בלי להיכנס בכלל לדיני ספקות) הבעיה שבהשתמשות בכהן היא כשהמשתמש יודע שמדובר בכהן - מה שמבטא זלזול בקדושתו מצד המשתמש?

יש הלכה מתקנת חכמים של 7 ימי משתה (במקרים מסוימים 3), כלומר שהחתן ישב בבית וישמח את אשתו (אסור לו לעבוד וכו'). נהגו  גם שעושים משתה עם עוד אנשים כדי להרבות שמחה, וההלכה היא שאם יש שם עשרה שלא היו בחתונה ולכן לא שמעו את 7 הברכות שמברכים בשבילם, ולא צריך שכל העשרה לא יהיו בחתונה אלא מספיק רק 'פנים חדשות' (במקרה שאין פנים חדשות ויש עשרה מברכים רק את הברכה האחרונה).

אז לסיכום: האם זו הלכה? כן כי חז''ל תיקנו 7 ימי משתה להרבות בשמחה, אבל הסעודה היומית עם פנים חדשות וכו' היא לא בגדר חיוב אלא הידור בתקנה הבסיסית. אבל כמובן כל אחד ישאל את רבו.

הערה: הרבה פעמים בגלל הרצון לקיים בהידור את המנהג של הסעודה יוצא הפוך מהכוונה של חז''ל - במקום שהזוג ישב בבית וישמחו יחד הם מטרטרים כל השבוע ברחבי הארץ ולא נשאר להם זמן וכוח לעצמם. גם זה שיקול.

המסכנון שנשאר?

ישר כח על הלימוד זכות!

השבע ברכות זה שריד למנהג הזה. יש עדות שנהגו בכך עד העליה לארץ, בעדות המזרח בעיקר

זה הלכה

שטכנית לא פשוט לעשות אותה בסיטואציה כזו

דף עיוני בנושא

http://din.org.il/wp-content/uploads/newsletter/he_85.pdf

הדיון הוא על פנים חדשות

ויש דיון אם אפשר לומר את ברכת חתנים ללא פנים חדשות (למשל בשבת לא צריך פנים חדשות)

על הספר - "נר באישון לילה" - של הרב שלמה אבינר

אם הוא היה סתם אדם פשוט וכשר שמברך.. ניחא

אולי משמים זיכו אותו לעזור לעם ישראל בגלל מעשה טוב מיוחד שלו.

אבל את אומרת שהוא מחלק הוראות ועצות.. קצת מעורר חשש

אולי כמה שאלות,

העצות שלו סתרו איכשהו את ההלכה?

ועוד משהו, כשהוא אמר שאת דתיה והוא לא מתעסק.. זה היה בזלזול? בכבוד?

אולי זה יתן לך כיוון לדעת מה הולך כאן..

אם יצא לך לשאול רב, אשמח מאד אם תגידי לנו מה הוא ענה 

מסכימה מאוד עם החלוקה של גמני לכוחות בטבע וכחות מעל הטבע.

ועל כך שכוחות מעל הטבע הם או קדושה או טומאה.

אבל לא הייתי מייחסת לאיש הזה כוחות טומאה.

כיוון שחז"ל כבר התפללו שכוחות אלו יישארו בחול.

כישופים וכאלו קיימים מעט היום. אבל במזרח הרחוק. שם אני מאמינה שיש שאריות.

בארץ- אני די סקפטית בנוגע לכל מי שעושה עצמו בעל כוחות.

יש הרבה שיטות לדעת דברים. (לדוגמא - הייתי אצל ארדיולוג. ידע עלי הכל. פיזי, נפשי. הכל ממבט בעיניים. וזה מדע טבעי לחלוטין. אפשר ללמוד אותו במרפאות. צריך אולי שימת לב, ריכוז ועוד, אבל לא כוחות מיוחדים)

יש גם הרבה דרכים לעזור ולהשאיר רושם של בעל כוחות על טבעיים.

בכל אופן, לפעמים יש דברים שבהם משתמשים אנשים כאן בארץ ב"טריקים" או "שיטות" שנלמדו במזרח הרחוק במקומות שקשורים לעבודה זרה ואולי יונקים מהטומאה שם. כך שתמיד הייתי שואלת רב.

קצת התבלבלה והתהפכה - הכוונה של הרבנות כשהיא קבעה לעשות 'גיור לחומרא' היא שמעיקר הדין מדובר בחזקת יהודי אלא שבגלל חשש מסוים שמא הוא גוי עושים לו גיור שאינו נצרך מעיקר הדין אלא לחומרא בלבד (ולא כמו שאנשים מבינים בטעות שהמשמעות היא 'גיור חמור', כלומר מעיקר הדין).

ב. אם יהודי עבר גיור הגיור הוא כלום (לדעת הגר''א שפירא במקרים של גיור לחומרא - כלומר במקרה שכן יש חשש שמדובר בגוי - אז למרות שמעיקר הדין המתגייר היה בחזקת יהודי לפני הגיור כן יש לגיור נפקא מינה לגבי ממזרות כך שהגיור מבטל חשש ממזרות. כך הוא פסק לגבי עולי אתיופיה וכך פסקה הרבנות הראשית).

יש קצת כללי פסיקה בש"ך ביו"ד הוא מביא שם חלק מהעיקרים. כמדומני שזאת אחת ההתחלות הבסיסיות, בהנחה שכבר עברת על ההקדמות לב"י ולדרכי משה וכו'. שאר היסודות די מפוזרים בכל מיני מקומות.

יש את הספר של הישיבה של הרב טל (נראה לי שהוא של הרב טל עצמו) שממש עוסק בכללי פסיקה.

יש ספר של הרב משה ברנדסדורפר (הבן של הרב מאיר ברנדסדורפר) שעוסק בכללי הלכה.

יש סדרת שיעורים בנושא של הרב יעקב יוסף שאפשר לקנות, והיא ממש נוגעת בכל השאלות שאתה מדבר. סדרה די ארוכה ורחבה ויש בה גם דברים מעניינים שמובאים אגב אורחא. צריך לבדוק מאיפה משיגים את השיעורים (אם תרצה אנסה לברר לך). היחוד בסדרה הזאת הוא שהוא נוגע בכל המקומות הראשיים (יש כמה סימנים בשו"ע שהכללים האלה מפוזרים בהם) שנוגעים בכללי פסיקה שאחרי תקופת הגמרא.

יש כמה חלקים לא כל-כך גדולים בספרים אחרים שנוגעים בעניין כבדרך אגב (יש בילקוט חיים של הרב קורח בחלק האחרון, ציינו את העין יצחק של הרב יצחק יוסף).

הרב שטייזנלץ במהדורות עם הפסיקה (מהדורת קורן) מביא את הכללים בקצרה, בחלק מהמסכתות זה יותר נוכח.

לא זוכר במפורש, אבל כמדומני שיש במהדורת הלכה ברורה מיסודו של מרן הרב קוק גם את הכללים על סדר הסוגיא (לא למדתי בהם הרבה שנים אז לא זוכר כל-כך).
 

אני מאמין שאם תלמד ספרי הלכה שעיינו בדברים על הסדר זה יתברר לך. אם זאת הדרך שתבחר, כדאי להתמיד עם שיטה אחת לפני שנוגעים בעוד שיטות.

נ.ב, לגבי השאלות ששאלת:

יש כמה מקרים שכללי הפסיקה לא עוזרים. למשל ראיתי מקרה שברמ"א היו איזה 5 י"א. שאלתי פוסק והוא אמר לי שבמקרה כזה פוסקים ע"פ העניין (כלומר צריך לפתוח את הסוגיא ממש ולראות מה פוסקים כתבו אח"כ).

הב"י לא תמיד פוסק כמו הרמב"ם. ולפעמים הוא פוסק גם נגד כל עמודי ההוראה (נתקלתי במקרה כזה). למרות הכללים המרכזיים, כמו בכל דבר - יש יוצאים מן הכלל.

יש גם כללים במקרים שהשו"ע לא פסק בהם. ראיתי מחלוקת בדיני טהרה בין הרמב"ם לראב"ד, וראיתי תשובה שפסקו כמו הראב"ד. שאלתי פוסק והוא אמר לי שבגלל שהראב"ד נחשב אחרון (למרות שהיה מבוגר יותר, הוא העיר על הרמב"ם אחרי שהרמב"ם כתב), אז הלכה כמותו, תאורטית. הייתה בנקודה ההיא שאלה כי הכסף משנה תירץ את התהיה של הראב"ד, אז שם הלכה כבתראי לא בהכרח תופס ויתכן שהפוסק שפסק כמו הראב"ד פסק ככה מטעמים אחרים (הוא לא כתב את הטעמים בתשובה שראיתי)

תודה

עלה והצלח!

עולם הפסיקה הוא ים ענקי, ולענ"ד הוא מהנה מאוד ומפרה מאוד.

אני לא בקיא מדי..אבל זה בהחלט מעניין

אלא על ה"שורשיים", למרות שהרב יעקב זצ"ל נוגע בנושא אבל משתי נקודות המבט

ההוראה בעבר. לא היה צורך בספרים כאלה, וגם לימוד מתוך ספר לא מספיק, תנסה ותראה שתצטרך פוסק צמוד כדי להבין הרבה מהכללים שם.

רבני זמנינו פשוט אספו את הכללים מהפיזור הרב שלהם בספרי הפוסקים למקום אחד.

יש גם ספרים ישנים שנוגעים בזה, אבל אין כאלה שריכזו את הכל. בטח לא שיטות פסיקה עדתיות.

שורשם של הכללים הם בגמרא עצמה, כל השאר הם נגזרות של הכללים שנכתבו במפורש ע"י חכמינו זכרונם לברכה. חלקם כתובים מפורשות בתורה. לכן, כמו כל שאר התורה שבכתב ושבע"פ, אין מקום להמציא. להכל יש מקור ושורש.

אם חז"ל לא סיכמו את זה, זה לא לחינם.

הכללים הראשוניים דווקא כן מרוכזים בספרים קדומים על הש"ס, ההתפלגויות שלהם יחסית חדשות.

בעיקר העניין של קבלת מנהגאו מרא דאתרא בהכרעת דין, ולכן את זה לא יכלו לרכז לפני שזה נוצר

וידוע שהרמב"ם יותר דקדק בגרסאות התפילה מרוב הפוסקים (יש לרב קאפח על זה סברה מאוד יפה שגם נותנת משקל רב יותר לגרסת הרמב"ם בתפילות).

אמנם זאת סברה, אבל יתכן והב"י בגללה הטה את ההכרעה לכיוונו