פורום בית המדרש (עמוד 112)

יפה מאוד!

חוץ מזה שהוא התנבא בדרך לא כמו הנביאים שלנו

"נופל וגלוי עיניים"- תראה רשי על זה

הוא היה סוגשל נביא כדי שלאומות העולם לא יהיה פתחון פה לומר ש"אם היה להם נביא אז ..." תראה גם רשי לתחילת הפרשה.


הוא כן ידע מתי הקב"ה כועס כביכול "יודע דעת עליון" ולכן כיוון אם אתה זוכר שכתוב "כי רגע באפו"-
כשהוא בא להתנבא בדיוק אז] כאן- https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=17804
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=17804

כי אם לא, למה בגמרא כתוב שתכלס הוא לא ידע...?

יודע דעת עליון | מחלקי המים

אני קורא קורא כולי מבסוט..

ואז רואה שגם שם מובא הקושיה בגמרא ולא מוסבר איך זה מסתדר.

 

מה יהיה? 

ישיבת קרית משה - נתיבות יוסף

כמו שאמרתי שיודע דעת עליון זה דבר נפרד מנבואה.. וכנראה שעל זה חכמים הקשו.

 

השאלה אם הבנתי נכון

מציע לעיין במפרשים על תחילת הפרשה. זו מחלוקת. 

אחת השיטות היא שהוא מונה זמנית לנביא אמיתי,הייתה עלייה במדרגה שלו עד מחזה שד-י ואז הוא חדל מכך. 

שנוסף כדאי לעיין בשיחות הרב חרל"פ לפרשת השבוע במי מרום. הוא דן על העניין:"לא קם בישראל כמשה"  בישראל לא קם אבל באומות העולם כן.

איך אני משיג את הספר הזה של הרב חרל"פ? 

לא הבנתי מה המילה הזאת אבל סבבה..

עניתי לך למטה על השאלה

לנושא

 

אני מבין שלהבא לא צריך לטרוח?

לענות לי על השאלות!

 

 

אחרי זה אתה משוחרר 

זו הוצאת בית זבול או משהו כזה.אני קניתי במרכז

הרעיון הוא שהוא היה במדרגה המקבילה של משה, אבל "בצד השני".

כלומר הוא היה "הכי נמוך" מכל הנביאים, שזה הכי גבוה בצד של הטומאה.

 

גם כשהוא מדבר עם הקב"ה הוא מדבר כמו גוי ערל. בלילה, במצב ביזיון ולא בעמידה (להבדיל, כמו שהיה אצל אברהם אבינו, שלא יכל לעמוד כל עוד לא עשה עדיין את הברית).

 

מקישור לדברי הרמב"ן מובא כך גם:

רמב"ן במדבר פרק כד פסוק א

אמר (שם) אשר מחזה שדי יחזה, כי ראה עתה באיספקלריא המאירה, כנביאים הראשונים שאמר בהם (שמות ו ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, או במדרגה למטה מהם, כי מחזה שדי איננו שדי, והנה הם יראו באל שדי והוא יחזה במחזה של שדי והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, וע"כ קרא עצמו "גלוי עינים" שהיא מדרגת בני הנביאים, כמו שנאמר (מלכים ב ו כ) ה' פקח את עיני אלה ויראו וגו'. וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך (לעיל כב לא), ויגל ה' את עיני בלעם.

ולא תחשוב בזה זולת מה שפירשנו מפני מאמר רבותינו שאמרו בספרי (ברכה לט), ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם. אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ובלעם היה יודע מה מדבר עמו שנאמר נאום שומע אמרי אל, משה לא היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר (לעיל ז פט) מדבר אליו, ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר: ויודע דעת עליון, משה היה מדבר עמו מעומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדבר עמו שהוא נופל שנאמר נופל וגלוי עינים. משל לטבחו של מלך יודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.

 

"בני הנביאים" הם בעלי רוח הקודש שאין בהם נבואה

אז מה לגבי "יודע דעת עליון"?  זו דרגה נפרדת?

 

הוא ניסה לשקר שיש לו?  באמת היה לו? 

 

 

נ.ב.

אני מקווה שלא נעלבת ממה שביקשתי למעלה...  אם כן אני מתנצל אם זה היה בצורה בוטה

ולכן חז"ל אמרו עליו שאפילו דעת אתונו לא ידע, אלא מה שהתכוון לומר הוא שהוא יודע מתי ה' כועס.

הוא לא שיקר, אלא אמר זאת בגאווה שמשתמעת לשתי פנים. ועל הצד שכביכול יש לו יתרון על משה חז"ל הסבירו שזה לא ככה.

 

אם הבנתי נכון, לפי הרמב"ן, ההסבר הוא שהוא ידע דעת עליון נקודתית, כלומר קיבל נבואה על העתיד. ושבד"כ הוא סתם קוסם עם רוח הקודש ורק בשביל עם ישראל הוא התנבא חד פעמית

זה בא אבל מהיהודים או הנוצרים?

השם אלא שם שמיוחד לה'.

תסתכל ותגיב שם בשרשור היו כמה חברה שדנו בזה הלכתית

 

Rav Sherki

 

ענין הלכתי שאסור להזכיר שם בשם בכל שפה

לא יודעת למה

האיסור הוא לקרוב במגע בעל תאווה לעריות. עריות= ערווה ברבים= אסורות. הערווה המצויה ביותר לאדם היא כל אשה (יהודיה) שאיננה נשואה שלא טבלה- נידה.

האיסור מקורו, לשיטת רמב"ם, בפסוק: איש איש אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'" (ויקרא יח, ו)

בהלכות איסורי ביאה כא,א מביא:
"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה"

המחלוקות בדבר הם איך להגדיר מגע אסור. אמרנו מגע של תאווה. מאחר ואצל אדם נורמלי אין תאווה בינו לבתו או לאחותו ולאמו מגע כזה התירו גם במגע של חיבה (לגבי אחים גדולים, ילדים גדולים, בני דודים מחלוקת) . לגבי שאר נשים, למשל לחיצת יד, אוטובוס צפוף ועוד. מאחר והאיסור הוא חמור, מדאורייתא לרמב"ם , נוהגים להחמיר בכל מגע אלא אם כן מדובר במקרים מאוד מיוחדים, כבוד הבריות וכדומה...

לרמב"ם כל מגע של תאווה הוא מדאורייתא ולרמב"ן רק ביאה מדאורייתא וכל השאר מדרבנן.

20170707150140.docx

שאלה:
מדוע אסור לישון לבד בבית?

תשובה:
הגמרא במסכת שבת דף קנא עמוד ב כותבת:"אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית". אומנם לא פשוט שנפסק להלכה שכן הרמב"ם והשולחן ערוך לא הביאו דין זה, ונדמה לי שהעולם לא מקפידים בזה, אבל המשנה ברורה כן פסק דין זה להלכה, והוא כתב לא לישון אפילו בחדר יחידי. סימן רלט סימן קטן ט במשנה ברורה, אומנם נראה שאם יש אור בחדר, אפילו אור המגיע מחוץ לחדר והחדר אינו חשוך לגמרי, אפשר להקל ולישון יחידי.

הרב אברהם פרל.
מוזמנת להסתכל גם ב כף החיים סימן רלט אות יז. וע"ע בכל האמור בספר פסקי תשובות שם אות י..

כדי שלא יהיה נקרא שזה "לבד" ממש.

אם יש בכלל...מה עוזר האור?

אך כדאי לבדוק, שגם אם יש מזוזה צריך לישון עם אור קטן וכו, למרות שלא יכולים במצב כזה לבוא מזיקים
אם אין מזוזה אז יכולים לבוא
(מעניין כי ידוע שאין מזיקין בא"י... או שנשארו
טיפה? בכל אופן זאת ההנהגה)

וההיא שאוחזתו, פשוט גורמת לעניין שלא כאן המקום להזכירו (לכל אחד/ת).

 

@שלומי ט לגבי השאלה אם אין מזיקין בא"י, העניין הזה לא קשור למזיקין

זה אומר בעצם שיש מזיקין בא"י?

אותה אחת לא נקראת שדה ולא רוח עד כמה שאני יודע, היא אשתו של השטן וכו'.

לא יודע מה ההגדרה שלה, אבל בעלה מלאך... 

 

לא בטוח בכלל לגבי ההגדרה שלה

זכור לי שראיתי בספרי חז"ל שהיא שדה.
במסכת נדה כד עב רש"י כותב "דמות לילית - שידה שד יש לו פרצוף אדם ויש לו כנפים" ובעירובין ק עב כותב "כלילית - שד"
בישעיהו לד יד הוא אומר "שם שידה" והמצודת ציון כותב שם 'לילית - היא אם השדים'
הזוהר לעומת זאת משתמש בלשון של רוח מלבד איזכורים של שדה בכמה מקומות נוספים "תא חזי, מנקב של התהום הגדול העליון, נמצאת נוקבא אחת, רוח על כל הרוחות, והעמדנו ששמה לילית, והיא היתה נמצאת בתחלה אצל האדם" (ויקרא שטז)

הסברא שלי הייתה שהיא הראש והראשונה בהם, אז ההגדרה שלה יוצאת דופן.

אגב הרוחות כמובן מדובר על הרוחות הרעות

"ותובל קין זה הוציא כלי הריגה לעולם, ונעמה זו היתה מתרגזת ברגשיה, ונתדבקת בצד שלה, ועד עתה היא עומדת ושוכנת בין שאון הים הגדול, ויוצאת ומצחקת בבני אדם, ומתחממת מהם בחלום באותה התשוקה של האדם, ומתדבקת בו, היא לוקחת ממנו התשוקה, היא מתעברת ומוציאה מינים אחרים לעולם שדים. ואלו הבנים שהיא מולידה מבני אדם נמצאים נראים בחלום כנגד הנקבות מבני אדם, ומתעברות מהם ומולידות רוחות, וכולם הולכים ללילית הראשונה והיא מגדלת אותם, והיא יוצאת לעולם ומבקשת ילדים, ורואה ילדי בני אדם ומתדבקת בהם להרג אותם" (אחרי שסב)

התכוונתי פשוט שבגלל שידעתי שהיא הראשונה חשבתי שאולי יגדירו אותה בתור משהו אחר והבאת מקורות שמגדירים אותה כך וכך

פרשוהו רבים  וגדולים לפני אך אבאר לעצמי עניין השעירים.

את אשר עלה עליו הגורל לה'-הרי הוא הצדיק,הממית עמו בעולם הזה על קדושת ה' ועבודתו.

אותו רואה השעיר שגורלו עלה לעזאזל,היינו הרשע,שנושא עליו כל עוונות בנ"י [שכן ידוע שכל המספר לשוה"ר על חברו כל עוונות חברו עובדים אליו ובכך מתכפרים על כוונות הצדיק ברשע בהתגלגלו בעזאזל ומלבינה לשון של זהורית הקשורה בסלע ובפתח ביהמ"ק], וכדברי המדרש שמח כשרואה את השעיר לה' שנשחט.

סופו של הראשון-דמו לכנס לפני ולפנים,בקודש הקודשים וידוע ד"הדם הוא הנפש". השני,מתגלגל ומתפרק לאבריו[שנאמר:"ורשע ייפול באחת"], שקוע בחומריותו וסופו כלה לגמרי. בו מתכפרים כל עוונות הצדיק כנ"ל,באותו רשע שצחק וזלזל בעבודת אותו הצדיק את אלוקיו בעוה"ז במסירות נפש.

וכל זאת כתבתי בעניין הקשר בין עבודת טהרת המצורע ועבודת כה"ג ביוה"כ בעומדי על ההבדל בין ציפורי המצורע המיטהר לשעירי הכה"ג וקהל ישראל.שכן בשניהם הראשון נשחט והשני משולח,אך במצורע הציפור החיה משולחת על פני השדה וביוה"כ השעיר מתגלגל לתהום ומת. ושורש ההבדל שרציתי לומר שם,ואין יודע אם יסודו על זרך האמת, שבעבודת הכה"ג-השעיר המשתלח הוא בבחינת חוזר מיראה ובציפור המצורע הרי הוא בבחינת חוזר מאהבה.שהחוזר מיראה עוונותיו כשגגות ועודו נצרך לכפרה אך החוזר מאהבה עוונותיו כזכויות והרי הוא משתלח חזרה על פני השדה לאור האור ה' וליהנות מזיו שכינתו.

 

http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_47412_110.pdf

 

הרדופני בגימ'(עם הכולל)=נוצרי

והרדופני כמין שושנה והוא רעיל. ואומר אני,דומה הוא לחזיר(המרמז לנצרות) הפושט טלפיו ואומר:"טהור אני",שכן שנמשלו ישראל לשושנה שנא':"כשושנה בין החוחים".

1: תפילה איננה חובה בציבור מבחינה הלכתית. אתה צודק שחז"ל הוציאו את כל הרוח מהמפרשים של תפילה ביחיד עד שנראה שהיא כמעט לא שווה כלום. עדיין מבחינה הלכתית מי שהתפלל התפלל ויצא ידי חובה גם אם עשה זאת ביחיד.
2: לגבי הלימוד המקום הנורא ביותר שניתן ללמוד בו לימוד משמעותי הוא בית המדרש כמו שהוא כיום. רועש, המוני, מלא הסחות...

סימן צ
סעיף ט:
ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מכל מקום יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים. סמ''ג). וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הצבור והוא מתפלל ביחיד אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת:

סעיף יא.
מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו:


הרי מפורש לכאורה ש'רק' -'ישתדל'
מצד שני ההמשך זה 'מי שנאנס'...
לכן רק במקום של חולי או צער כתב המשנ'ב להקל בתפילה בציבור ולא בגלל הפסד ממון.

ועוד שהוא מפסיד קדושה קדיש וברכו, וצריך בכל יום (לכתחילה ) שבעה קדישים ושלום קדושות

ומה שכתבת שכתבו על מי שלא מתפלל בבית כנסת - זה לא סתם כתבו, זה פסק הלכה...

בצורה מורחבת:
חז"ל אמרו שהרוצה להחכים ילמד לבד.
אבל יש לימוד אחר מבית המדרש, שזה לימוד חוויתי. לפעמים יש חשיבות בחוויה, עם זאת לפעמים כדאי להעדיף את איכות הלימוד.

בעצם תלך לפי הדרך שאתה מרגיש שהיא נותנת לך יותר.

אבל,אם זה שיעור או משהו, יש איזה חוויה בבית המדרש של קדושה.

משהו מרומם ביותר..

למדתי שחובה להתפלל בציבור, אבל אם -באמת- יותר נוח ביחיד, אפשר להתיר.

כדאי לשאול רב כדי לדעת אם הסיבה היא אמיתית ואולי יש לרב רעיונות לפתור את הבעיה בלי לצאת מהמניינים

יש ארון ספרים עשיר בלי המולה

בס"ד

אצלי זה משתנה בלימוד ממש ככה, יש לי כמה שעות שאני לומד בחדר וזה כשאני בישיבה קטנה יחסית, לפעמים האמת אני נהנה ללכת לבית מדרש לצוטט לחברותו שדנות בקול ולהט זה מחזק ומעודד אותי אם אין לי כח לשבת לבד ולשקוע בלימוד לבד.

 

בתפילה אני קצת הפוך, המניין והקהל נותן כח תחשוב על זה שמילות התפילה הם על ציבור, וזה הציבור שלך, חבריך ואוהבייך, ואתה בא איתם למלך, הם נותן ביידיך לפתוח שערי שמים, הם נותנים לך כוחות, ואתה מאהבה מתפלל גם עליהם ועל כל עמך בית ישראל..

 

 

אבל יש מעלה גדולה יותר בלימוד בשניים גם בעניין חידוד הסוגיות וההעמקה והבנה שונה וגם בבחינת השראת שכינה.

לעניין תפילה-חובה להתפלל בציבור. עיין יסוד ושורש העבודה שער שני פרק שביעי(נדמה לי)

התשובה נמצאת בשאלה.

יש כמה שיטות בעניין...

אין שום קדימות לאף אחד בלימוד תורה. גם לא לנביא ולנבואתו! רמב"ם הקדמה למשנה.
במחלוקת בין גמרא לזוהר ישנה עדיפות לגמרא. תשובה של הרב עובדיה ועוד.

מוסיפים ומשנים דברים על פי הסוד, כמו למשל לברך על הלבנה מז' בחודש, לקדש אשה על טבעת מרובעת, מזמורי תהילים למיניהם בתפילה, אופן וסדר התפילה ועוד.
תראה מה הבית יוסף כותב על ברכת הנותן ליעף כח... אין מה להוסיף.

ובכל זאת המסורת והשתלשלות התורה שבעל פה מכילה גם את הזוהר מאחר והתקבל על ידי גדולי ישראל בכל הזמנים והחולק על הגדולים חולק על כללי מסירת התורה וזו בעיה בעיקרי הדת.

מי שאומר שמנדים בגלל שכן פוסקים על פי הסוד לא מבין את הבעייתיות והופך עניין גדול למשחק ילדים. עיקר הדין אף פעם לא נקבע על פי הסוד.

בפוסקים.

ולא רק זה, הרב עובדיה זצ"ל כותב במפורש על הנותן ליעף כח כמו האר"י נגד הב"י שם.

יש שיטות שלא פוסקים ע"פ הקבלה בכלל, יש שפוסקים ככה כשאין סתירה, ויש שפוסקים ככה גם אם יש סתירה

ואני התכוונתי לתשובה העקרונית של הרב עובדיה שבמחלוקת מעדיפים בבלי על ירושלמי וכל גמרא על זוהר. נמצא ביחווה דעת.

ומה שהבית יוסף כתב על הנותן לייעף כח מדבר בפני עצמו אף על פי שמביא הרבה זוהר באורח חיים. כשזה מגיע לספק ברכות הוא לא פוסק כך.

וההבדל המרכזי, כפי שמתברר לאחרונה מממצאים בגניזות (בעיקר הקהירית), שגם בהכרעה בין הבבלי לירושלמי, אפילו באחרונים, זה לא כל-כך פשוט.

בעיראק, אליבא דהבן איש חי ולפני כן החיד"א אצל חלק מהספרדים, הכללים שונים.

 

הרב עובדיה חידש הרבה דברים (פרט לקמא קמא בטיל הידוע שהוא כמעט דעת יחיד בו במציאות של העליות) אבל גם הוא מביא פסקים ע"פ הקבלה לפעמים.

 

נכון, רוב שיטות הפסיקה מכריעות כמו הבבלי נגד הכל בגלל שזה סוף הוראה (כולל נגד הזוהר מכמה טעמים).

אבל יש שאומרים דברים כמו "אם היו רואים היו חוזרים בהם", וזה תלוי כבר במציאות הספרותית-קבלית בזמן האמוראים

 

עריכה: כתבתי בכללות מדי, הנה מקורות

היחס בין פסיקת ההלכה לתורת הסוד | אתר ישיבה המאמר הזה דן בין השאר במאמר של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כדאי לקרוא את המאמר עצמו לפני-כן

תשובה מתלמיד של הרב אליהו זצ"ל http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=25982

לא הבנתי איך זה שמישו חולק על הגדוילים(לא ממש ברור לי מה זה) חולק על מסירת התורה

אני מסכים עקרונית עם מה שאמרת ואכן עם הזוהר התקבל עי התנאים הגאונים הראשונים ועל ידי עם ישראל ויש שיטות שפוסקים על פיו אז אין בעיה.
סתם הפריע לי הנקודה שאמרת שיש לגדולי ישראל(בדורות האחרונים) סמכות להכריע בשאלות כאלו.

ועד כמה שאני יודע ה"לא תסור" לא רק בסנהדרין, אם כי זאת מחלוקת

מכל ההיבטים ההיסטוריים של מי כתב, מתי וכל הרקע הזה?

חחחחחחח בכוונה?

לפי האשכנזים לא פוסקים לפי הקבלה.
גם רוב הפסיקה המקובלת לפי הגר'ע יוסף זצ''ל (חוץ מענייני תפילה) היא לא ע''פ הקבלה.

אם הוא חולק וגם אם לא. זה דבר ראשון.

שנית, מי המוזר שלא מכיר ב"ספרים האלה"??

אלו ספרי יסוד היסודות,מי ש"לא מכיר בהם" שאילו אינו מכיר בתורה כלל (וכמובן במשנה,שהזוהר נכתב בתקופה הקרובה לחתימה יחסית) והוא כופר. נקודה.

לכל הפחות במקום הטינוף אסור ודאי

שאלה:
האם מותר להזכיר שם ה' בשפה לועזית?

תשובה מאת הרב עובדיה יוסף:
ענין השאלה, במה שיש מהמון העם נוהגים, שכאשר אירע להם איזה ענין מפתיע, תיכף ומיד אומרים: "אוה מיי גוד", או שאומרים "יא אללה", וכל אלה הם שמותיו של הקדוש ברוך בלשונות הגויים. ועל כן יש לדון אם טוב הם עושים.

והנה הזכרת שם שמים לשוא הוא איסור חמור ביותר, כידוע וכמפורסם, ואין מזכירים את שם ה' אלא תוך קריאת פסוקים, או בברכות וכדומה. וכפי שנתבאר בהלכה הקודמת. אבל להזכיר שם שמים שלא לצורך, הוא איסור חמור מאד, כמבואר.

ולענין הזכרת שם ה' לצורך בלשון לועזית, כגון מה שנהגו הספרדים בחוץ לארץ לברך אחד את השני "אללה יסמלך", או "אללה ירדע עליק", וכדומה, לכאורה נראה שאין בדבר איסור, וכמו שנזכר בפירוש בפסוקים, שהיו נוהגים לברך זה את זה בשם ה', כמו שנאמר "ה' עמכם", ועוד.

ובפרט יש לצרף לענין זה את דעת כמה מגדולי הפוסקים שאין איסור ממש בהזכרת שם ה' בלשונות הגויים, שאין זה שם השם ממש. ואף שלענין הלכה נכון להחמיר שלא להזכיר שם שמים אפילו בלשונות הגויים, מכל מקום לאיזה צורך, כגון לשאלת שלום, נהגו להקל בדבר. וכן הורה מרן הרב שליט"א, שלצורך ברכת איש את רעהו, יש להקל, כל שעושה כן בלשון לועזית.

ואמנם יש אנשים יראי שמים, שנוהגים להזכיר שם שמים בשינוי, כגון "אללה", היו אומרים "אממה", וכן "גוד", הם אומרים "גוש". אבל גם באופן זה, אינם יוצאים מידי כל חשש, שהרי כתב הטורי זהב (סימן תרכא), שאותם הקוראים שם ה' בדרך לימודם "אדושם", לא טוב הם עושים, מכיון שאין זה דרך כבוד לשנות כך את שם ה'. ודבריו נכונים להלכה. ולפיכך, בדרך הלימוד, שכתבנו כבר בהלכה הקודמת שמותר להזכיר שם ה', אין לשנות, ולכנות "אדושם", או אמוני" וכדומה, שהרי אין זו דרך כבוד.

ואף שמנהגינו לשנות את שם ה' לפעמים, כגון מה שאנו נוהגים לומר "אלקים" במקום "אלהים", זהו משום שאנו אומרים, שאין בזה חסרון כבוד, אלא כשמשנה את שם ה' המיוחד (שם אדנות), אבל שאר השמות של ה', כגון אלוקים וכדומה, אין איסור בשינוי ה'. אולם "אללה", או "גוד", הם שמות חשובים של ה' יתברך בלשונות הגויים, כמו שם אדנות, ועל כן לא נכון להזכיר שמות אלה אפילו בשינוי.

ולפיכך לענין הלכה, נכון מאד להזהר שלא להזכיר שמות אלה שלא לצורך, שמלבד מה שיש בדבר חשש גדול של נשיאת שם ה' לשוא, עוד שיש בזה חסרון כבוד גדול, להזכיר שם ה' בסתם, כל עת שרואה איזה דבר מוזר או מבהיל.

ובכלל צריך כל איש ואשה מישראל, להרגיל את עצמם בקדושה וזהירות בדיבורם, שלא יהיה כדיבור הפוחזים, הנושאים שם שמים לבטלה, ומקלקלים את דיבורם בדבורים לא ישרים. בפרט שהדיבור הוא המדה המיוחדת לבני האדם, שאינה מצוייה אצל שאר הבריות, ועל האדם להזהר לקדש את דיבורו, כדרך ישראל קדושים. ושומע לנו ישכון בטח.
הזכרת שם שמים בשפה לועזית : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

איסור כשלא יודעים.

צריך לעשות על זה תשובה. תודה

רק שלא לצורך כמובן.

משום קריאת תיגר על השם
יש בזה איסור דרבנן של קללת השם (שכן זה לא השם המפורש)

שלא מדגיש. כשאין דגש שמעתי מהרב מוצפי שזה פחות בעייתי]

זה כמו להגיד שאדם שאמר בשמונה עשרה כ' במקום ק' או ע' שדומה לא' לא יצא ידי חובה..

למי הם מתכוונים.

 

נותן את המשמעות לזה.
או שלא הבנתי אותו טוב.

זה היה באחד השידורים לפני תקופה....

בלי שני כיסויים כי כתוב עליו באנגלית כינוי זה.

הזכרת שם ה' שתרגומה הוא שמו ית' אסורה בכל שפה שהיא.

טומאת ארץ העמים,

הסברא הראשונה היא שאסור לצאת, כי הארץ זה מקומנו ולא נחליף אותה באחרת.
ממילא יש מצוות שדוחות את האיסור, הגמרא מונה שלושה מצוות:
ללמוד תורה, לישא אישה ולעסוק בסחורה (פרנסה)
נחלקו האם המצוות הללו דווקא או כל מצווה.
(אעיר שרואים כאן שיש מצווה להתפרנס)
יש כאלה שטענו בימינו, שגם מי שנוסע לטיול לא נשאר שם ויש לו כרטיס טיסה חזור אז פשוט שהוא לא יגור שם ולכן ניתן להתיר.

בנוסף, ניתן להבין שמדובר בבעיה של טומאת ארץ העמים וממילא האיסור הוא רק לכהנים.

לא ציינתי שמות פוסקים, כי אני לא זוכר מי בדיוק אמר מה.
אבל זו סקירה קצרה של מה שאני מכיר.

בהצלחה

אמנם יש חולקים, אך בדיעבד יצא ולא חוזר ומברך

הפיתרון כתב בפסקי תשובות סימן או אות ג - שיאכל מעט יפסיק, יגרום הסח דעת ויחזור לאכול יברך שוב ברכה נכונה.

מה מברכים על לבבות דקל.
מצד אחד זה לא עיקר הפרי- שהכל, מצד שני מטעי אדעתא דהכי- אדמה. מצד שלישי העץ מת כשלוקחים את זה - שהכל. וכו'..
בספר וזאת הברכה הכריע לברך אדמה.
והרב מלמד בפניני הלכה הסתפק וכתב שיברך מה שרוצה.
לכן הורתי לכתחילה לקחת מין עץ ימין אדמה לברך על שניהם ולפטןר את הלבבות דקל.
ואם אין לברך שהכל כי זו ברכה כללית יותר.
כך נרלענ'ד.

ויש עוד המון.

אחלה ספר..

גם לא את השתפכות הנפש.
אלו ספרים שנכתבו יותר ממאה שנים לאחר מותו.

ספר משלים ומשפטים של רבי נחמן.

אני הייתה לי תקופה שקראתי כל יום אימרה\ משל קצר וניסיתי לחשוב איך זה נוגע אלי..

לא מסובך בכלל בכלל.

 

"אר"ת בר"י דר"ח איש כפר עכו, תדע שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם".

 

מפני שאור האמת לא יתיישן לעולם, ולא יזוז ולא יחסר מחבתו כל ימות עולם, הוחק בנפשות חק של כח התקבלות מתחדש, עד שתהי' תביעה פנימית נמצאת לחדש את אור האמת שכבר ידועה למדי בכל עת. האמת הגדולה והידועה שאליה נושא ישראל את נפשו מאז הי' לגוי, האמת של ק"ש, של ד' אחד, ד' אלהינו ד' אחד, כמה שהיא ידועה מ"מ עושה בכל יום ובכל עונה רושם מחודש על לבו של כל איש ישראל הקורא ומקבל עליו עול מלכות שמים, והרושם העבר לא ימלא נפשו בבא עונה חדשה לק"ש.

 

ומפני מה הוחק כזאת בטבע הנפש, שידיעה כ"כ מפורסמת, כ"כ פשוטה וידועה, תהי' צריכה לחידוש מדי עונה בעונה מעונות הזמן, ושתאבד את כח הכרתה ורישומה בלב כשלא תתחדש, הוא להורות על כח החידוש והליבוב של האמת, שהוא כאויר לנשימה, כלחם לאוכל ומים לשותה שלא יתישנו לעולם. ולא תאמר הנפש די בהרגלה המרובה, כ"א כל יום שיתחדש, יתחדש רגש של תביעה פנימית, להורות על החידוש המוכרח להיות מתלווה תמיד אל האמת הגמורה שהיא אור עולם הנצחי.

 

ובמ"א כתבתי, שהנה כל מצוה ומצוה יש תכלית מכוונת בעשייתה, ושכר גדול אין תכלית לה, וזה נעשה אע"פ שאין הוא מרגיש בלבבו חיבה וקרבת ד' שנעשה בנפשו ע"י מצוה זו.

ומ"מ גם זה התכלית של התגלות האור האלהי ואהבת ד' המורגשת בלב, היא יסוד הגדול ועומד בתור כלל גדול בתורה. והנה ממה שאמר "היום הזה נהיית לעם" למדנו על חביבות ההרגשה שמתגלה בלב שגם היא צריכה לתורה, ומצד זה צריך הדבר חידוש בכל יום, שיוכל לעמוד בלא חידוש עצם הידיעה היבשה. אבל ההרגשה שבהתגלות הלב צריכה להתחדש לפעמים ופרקים תכופים, והי' מצות ק"ש לאות על צורך חידוש הרגש בכל עונה, כד' החינוך , ע"ד פעולת כל ק"ש לקיים רגשי הקדושה מעונה אחת של ק"ש לחבירתה. והרגש הזה הוא כעין מכון ובית קיבול לכל המערכה השכלית שתפעל על האדם.

 

ע"כ בערב אחד שלא קרא, שמתבטלת ההרגשה הגלויה בלב, אע"פ שהיא רק תולדה נמוכה לגבי הקנינים השכליים המוסכמים מ"מ הרתוק של האדם אל כל הטוב והמאור שבתורה מתבטל בביטול חום הלב של הרגש והוא צריך חידוש. וכמו שיש כח חידוש רגש בפרט זה של ק"ש בחק היחיד, כן מוכנים רגשי קודש באוצר הכלל, שמתחדשים מעומקה של תורה ע"פ כל הדורות וכל הזמנים לערכם, ומעירים רוח חיים חדשה בלבן של ישראל, להתגלות החיבה של תורה בהרגשת הלב המוחשית עודף על המוסכם באמונה ודעת שכלית.

בעיקרון אפשר לומר שעד 12:40 בדיעבד אפשר להתפלל שחרית
[לגבי קריאת שמע אני לא יודעת - צריך לברר אצל רב את זה]

כמו שציינתי- חצות היום בקיץ הוא סביב הזמן הזה בשינוי של דקות בודדות לפה או לשם.


מנסיוני- אם את רואה שאת לא מספיקה שחרית [=לפעמים זה נחשב "אנוס" -שכביכול נאלצת להפסיד את התפילה על אף שרצית להתפלל]
עדיף מנחה.

לגבי תפילת תשלומין- כדאי לברר פרטים יותר מדוייקים כי הגדרים שלה קצת שונים.

זמן ק'ש עד שעה שלישית
לאחר מכן בדיעבד לספרדים עד שעה רביעית ולאחר מכן קורא ק'ש בלי ברכות
לאשכנזים בדיעבד אפשר עם ברכות עד חצות היום

עמידה זמנה עד 4 שעות .
בדיעבד אפשר עד חצות. (ויכוון לשם נדבה)

לנשים זה משתנה,אשה פטורה מק'ש כי זו מצוות עשה שהזמן גרמא, וממילא פטורה מברכותיה. וטוב שתקרא פסוק ראשון לקבל עול שמים

לפי הספרדים אשה כלל לא מברכת ברכות ק'ש.
לאשכנזים יכולה לברך אם רוצה.

תפילה - מח' האם חייבת בתפילה אחת או לא
ע'פ הרמב'ם חייבת בתפילה אחת אם עברה שעה רביעית - יתכן שעדיף שתחכה למנחה שזה ממש הזמן. זה לא מוחלט אצלי.
ע''פ הרמב'ן חייבת 2 תפילות (בלי ערבית) - תתפלל עד חצות.


כל השעות הנ''ל הן שעות זמניות.
לוקחים את הזמן מהבוקר עד הלילה ומחלקים ל12. זה מס' הדק' בכל שעה וככה מחשבים.
בלוחות זה מופיע כסוף זמן ק'ש וסוף זמן תפילה. וילות היום.
בחישוב השעות יש הבדל בין שני זמנים זמן הגר'א וזמן מג'א תלוי האם מחשבים מעלות השחר עד שקיעה או מהנץ החמה עד צאת הכוכבים.
נהגו להקל כמו דעת הגר'א שזהיא מאוחרת מדעת המג'א. ו'המחמיר תבוא עליו ברכה...

יכוון או יתנה?

"תלוי האם מחשבים מעלות השחר עד שקיעה או מהנץ החמה עד צאת הכוכבים".
זה לא מעלות השחר עד צאת הכוכבים או מהנץ החמה עד שקיעה?

בסימן פ'ט משנ'ב ס'ק ו' כתב יתפלל בתורת נדבה.
אך סיים לכן יתנה.

ובזמני היום צדקת התבלבלתי בכתיבה.

.ישר כח ותודה!

תראה את המקור שכתבתי
סימן פט משנה ס'ק ו

http://www.yeshiva.org.il/calendar/timesday

זמני היום | אתר ישיבה

סתם ככה...עיין הרב חרל"פ מי מרום על יסוד התפלה מאמר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן-מדבר על פרשתנו ומסביר דבר נפלא!

ישר כח.

http://www.kby.org.il/hebrew/torat-yavneh/view.asp?id=6461

חלק ב
http://www.kby.org.il/hebrew/torat-yavneh/view.asp?id=6517

עוד אחד
http://www.kby.org.il/hebrew/torat-yavneh/view.asp?id=3194

וכתוב-
http://www.kby.org.il/hebrew/torat-yavneh/view.asp?id=7132

כשדברי הרב הם מאד צריכים עיון והבנה.

כי הנצרות , הייתה הגורם המרכזי לזה שעמים רבים הפכו תרבותיים.
נגיד בצפון אירופה הקריבו קרבנות אדם ואילו במרכז אפריקה אכלו זה את זה שלא לדבר על מרכזי התרבות ברומא וביוון שם זרקו אנשים לכלוב עם חיות טרף בשביל הבידור.
אז הנצרות עשתה הרבה מאוד להביא תרבות לעולם.
זה שהייתה שם הקצנה והחמרות כמו באינקוויזיציה, זה נכון, אבל בסוף הנוצרים עצמם הבינו שזו טעות.

אין מקום להפך בזכותם, בעיניי, בכלל.

[חכמה בגויים- תאמין. תורה בגויים- שמושרשת בכל מיני מעשים לא טובים- ממש לא, ההפך.
להוקיע אותם ולדעת שאין בהם ולו שמץ של טוב אמיתי מדוייק]


הנצרות הביאה ארס והרס גדול מאוד לתפיסת העולם הבסיסית-המוסרית של היהדות.
בגלל התפיסה הזאת קרו הרבה דברים רעים מאד. לא טובים.


אם הגרמנים מתנצלים על השואה שקרתה בדור של הסבא שלהם

זה מכפר ומוחק להם את האכזריות שהייתה? מה פתאום.

הם גויים .כמה שינסו להיות נאורים ותרבותיים.
חתול יישאר חתול גם אם תאלף אותו. ברגע שהוא יראה עכבר- הוא יעוט עליו.
אין אפס.

הנצרות מעולם לא הייתה בעד או במבט טוב . ההפך.
מסעות הצלב, השמצות, התעללות ושאר ירקות- כיצד "דת האהבה והרחמים" מאפשרת זאת?

אפשר לנסות להכשיר שרץ בק"נ טעמים- הוא עדיין יישאר שרץ.


אז לא תחנם זה לא מצווה של פעם.
זה היום ועכשיו.

בפעם האחרונה שמישהו דיבר נגד זה (זה היה אובאמה) כולם כעסו עליו שהוא מבזה את המסורת.

 

התרבות שלהם היא צביעות אחת גדולה...

זה בדיוק היה העניין של קורח, לכן הוא חלק על ההיררכיה התורנית (משה) והרוחנית (הכהונה) ששתיהן בעצם צורך לכאורה דיעבדי בשביל לעזור לעם לעלות להתחבר לה'. לשיטתו לא צריך בכלל היררכיה כי ''כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'''.

@אניוהוא, @ימ''ל,

הבנתם ששפיפול לא תוקף את המושג סגולת ישראל, שיש ביהודי קדושה מעצם היותו יהודי, אלא רק את הנוצרים והרפורמים שכולם שווים ואין משמעות למעשים?

אני לא הבנתי כך, אני הבנתי שהוא קצת (הרבה) מסלף, לא מבחין בין סגולה לבחירה וכו'. אולי אני סתם משוחד לדון אותו לכף חובה. (טוב, זה לא רק זה, זה כמה הגדרות שכתב שהפריעו לי מאוד בעין)

אני דיברתי על מאמר?

שכתבו פה למעלה^

ישראל ותחיתו, טו.

קצת ארוך, צריך לשבת על זה.

אם מותר שהספר יהיה על השולחן או שממש חייב לשבת על זה.

הרב קוק טבע את מושג הקורחיות.
הוא ייחס אותו לנוצרים.
אני סבור שהמושג קיים אבל זה עוול ליחס אותו לנוצרים.
אני טוען שתלמידיו האמתיים של קורח, על פי הרב קוק, הם המחזירים בתשובה.
לעומת זאת, תלמידיו של מרע"ה הם רבנים מסוג הסבא מנובהרדוק ואברהם יורוביץ'.

אני לא יודע למי אתה מתכוון בביטוי העלום "מחזירים בתשובה", ומה אומרים הסבא מנובהרדוק ואברהם יורוביץ'.

באמת התפלאתי איך יצא שהסכמנו.

שבעת המשקין הן:

יד שחט דם:
יין
דבש

שמן
חלב
טל

דם
מים

אוכלין יכולים להיטמא (בדרגת ראשון לטומאה רק בתנאי שנגע בו מתישהו אחד משבעת המשקין).

ומהם הדברים שגם אם נגעו בהם אחד משבעת המשקין, הם לא מוכשרים לטומאה? 

אם תרצה הסברים מפורטים, הספר הכי טוב שאני מכיר על טומאה וטהרה הוא שערי דעת של הרב שלמה פלדמן. (ספר חרדי, הוא גר ברמת שלמה)

ויש ספר בצורת תרשים בשם מפת הטהרה בהוצאת אשכול.

כתבתי שלדעתי זהו ספר מעולה שאין כמוהו בתחום.

אבל אם אתה שואל על הבדל הנגזר מזה, אז התשובה היא שהספר הוא מעולה ומתאר יפה את השיטות דבר דבור על אופניו אבל בלי מסקנות הלכתיות בכלל.
שוחחתי עם הרב המחבר והוא אמר לי שגם אם נזכה לבנות את המקדש או שיפול מהשמים במהרה ולא יצא ספר הלכה בתחום, הוא עדיין לא רוצה שיסמכו עליו.

נ.ב ההסכמה היא של הרב שמואל אוירבך, אם תרצה תת מגזר.

בכל מקרה המחבר גר ברמת שלמה.

הרב שלמה פלדמן, הנה המספר שלו:
02-571-0718

ביחס לספר, יש לו שני כרכים על טהרות, כרך א עוסק ברוב נושאי הטומאה וטהרה וכרך ב עוסק בעיקר בפרה אדומה ומקוואות.

הספר בנוי בצורת סעיפים של כללים למעלה ובהערות למטה הוא סוקר את השיטות ואת המקורות לכך.

מעניין אם אפשר להשיג את זה בחנויות כמו יפה נוף ואור החיים

לדעתי זה פשוט כי הוא פחות חי בעולם של הפצות, אז הוא לא כזה מנסה להפיץ.

שכוייח, שכחתי מזה

שרק אז יש בהם דין 'בכי יותן', והם מוכשרים לקבל טומאה משבעת המשקין. 

אבל הוא נתלה בעיקר בטענה שישנה אווירה במדינה נגד החרדים, שאותה מזינה התקשורת.
ועוד שהטענה שטוענים על החרדים לא נכונה ומדובר בטעות או שקר מכוון.

אבל מה שהוא טוען זה במקרה הטוב חצי אמת בלבד. גם ברחוב החרדי ישנה תקשורת, חיי חברה, מעמדות ועסקנים שונים בעלי אנטרסים.

החרדים אמנם עובדים ברובם אבל החרדים כן תופסים זאת כלא אידיאלי בכלל. המעמד החברתי של עובד נמוך יותר משל אברך.
הרב טען טענה נכונה הגיונית והלכתית אך לא נכונה עובדתית חברתית ברחוב החרדי וחבל.

התשובה הזו צריכה להיות נפוצה בחברה החרדית ולא להרגיע חילונים או דתיים למיניהם.

אבל התשובה כשלעצמה נכונה,

גם אם בפועל רבים לא מקיימים אותה

התיקשורת החרדית זה חלק מהאנשים עובדים - וזה מכוון פנימי ולא מגיע לצרכן החילוני שהוא ניזון מתיקשורת חילונית בלבד.

זה שהמעמד החברתי של אברך גבוה יותר (נניח) זה משנה את התשובה?
כל עוד זה ברצון האשה, היא מתפרנסת אותו, הם משלמים את המיסים הבסיסיים, והם מאמינים בעיסוק בתורה, איפה זה מפריע לך? מה לא נכון בזה?

יש איזה חיבור, לא תורני, שהוציא הרב בניזרי עם נתונים ומקורות

רכבת ארוכה ומתיש של שקרים ודמגוגיה מלווה בהצרות חסרות שחר בסגנון "כולם היו מאמינים" .

קשה מופרך למצוא משפט אחד של אמת בכל התעמולה החרדית.
זה ציבור שלם שאין לו מושג לא בהיסטוריה ולא ברוב הדברים האחריים אז ממציאים לעצמם מציאות שתתאים לאינטרסים הפוליטיים שלהם.

 

@שפיפול ראה עריכה זו כ'הקש בגג'...

הרבה חוסר דיוק הן בעיקרון התורני והן במציאות. 

 

אין לי כוח כרגע להיכנס לזה אז אעיר בקצרה על שניים מהם:

א. נכון שלא בכל מלחמה כל עמ''י היה נלחם, אבל זה לא שת''ח היו פטורים - כולם חייבים להילחם וכולם חייבים ללמוד, מי שנלחם נלחם והשאר למדו. אין קשר בין השניים ואין לת''ח פטור ממלחמת מצווה.

ב. זו היתממות להציג כאילו מדובר בבודדים שחיים חיי 'תורתו אומנתו' (גם ביחס לצבא וגם ביחס לפרנסה) בעוד שהאידיאל החרדי הוא שכל הציבור יהיה כזה ולכן עשרות אם לא מאות אנשים חיים ככה למרות שזה לא מתאים להם והם לא באמת כאלו.

כלומר , לחשבון נפש פנים-ציבורי חובה לדקדק בכל הפרטים וכו'.

אבל כשמישהו מבחוץ סתם ניזון משקרי התקשורת ושנאתה - האם אני צריך להגיד לו כמה אני לא בסדר?
אולי עדיף לעגל את הנתונים קצת לרכך אותו בעוד אני פנימה מכוון את החיצים?
אני לא יודע מה הוא עושה פנימה,
אך לי ברור שכלפי חוץ לא צריך להגיד את הבעיות.

כבר שנים שיש חוק שניתן לתבוא מאות אלפי שקלים מאמצעי תקשורת שמפרסם הודעה שמתגלית כשקר, גם אם התובע אינו בעל עניין.
לכן אותם שקרנים אמתיים היו יכולים להיות מיליונרים אילו היו יכולים להוכיח שהתקשורת מטעה.

לעומת זאת החרדים צריכים לשקר כל הזמן כדי להצדיק את התרבות שלהם שמבוססת על שחיתות והונאה כיוון שאילו לא היו מקדישים משאבים עצומים כדי לייצר תמונה מסולפת של המציאות, היה שלטון העסקנים שלהם, נמוג לאין.

זמיר כהן ויתר היחצנים של שלטון העסקנים המושחת, עושים קריירה מהונאת הפתאים והשוטים ומכירת בדיוק שניתן להפריכן תוך שניות.

אלא שטיפת מוח חרדית מלאה בשקרים שיכולה לטעון שהיא מצטטת את הלמ"ס כמו שהיא יכולה לטעון שהיא מצטטת את אליהו הנביא.

א. מדובר בדברי תורה (אני מתייחס לנקודה הראשונה שהזכרתי) ולכן חייבים לדייק, אסור לעוות את התורה כדי לצאת טובים יותר בפני אחרים.

ב. לרמות ולעגל פינות זו לא דרך לקרב אנשים. וזו גם לא דרך התורה (אני לא חושב שזה מה שהרב זמיר עשה, לפחות לא בכוונה, אבל זה מה שאתה מציע). אני לא אומר שצריך לצאת עם הבעיות הפנימיות החוצה אבל כשמישהו שואל לשקר לו זה לא פתרון.

ג. הבעיה היא ברמה העקרונית, האידיאל החרדי. זה לא שמבחינתם יש בעיה שצריך גם לטייח וגם לתקן, מבחינתם המצב אידיאלי. ככה שהשאלה שלך עצמה לא מדויקת.

גם אם יש מי שחולק, הוא לא חייב להביא את דעתו או לחיות על פיה

לגבי ההמשך אם אתה צודק, למה כל הכוללים מלאים בצעירים ולא גם במבוגרים?

אגב, 60% מהגברים בציבור החרדי עובדים (בלבן כמובן), כמו שציינתי פה הרבה מנתונים של הלמ"ס.

(לא הבנתי מי זה 'כולם' פה אבל אני זורם איתך )

60%? נראה לי שאפילו יותר עובדים אבל זה בדיוק העניין, 40% שלא עובדים זה המון.... מדובר בעשרות אם לא מאות אלפים.
אני מזכיר לך שהגמרא אומרת על רשב''י וחבריו שתורתם אומנותם והאמוראים אמרו שהם לא ברמה הזו.

לא כולל נשים ולא כולל עובדים בלי תלוש וכו'.

כל הציבור החרדי הוא פחות ממליון אז לא נראה לי שזה מגיע למאות אלפים שלא עובדים גם בשחור.

 

[על הראיה שלך מרשב"י כבר ענה האריז"ל למהרח"ו כשאמר לו שהוא משורש נשמת רבי עקיבא וכו', לא שאני מבין מה הקשר]

בהבנה שפרישות מעולם המעשה בבחינת 'תורתו אומנתו' היא הנהגה ליחידים ולא לציבור.

וכאמור - גם אותם 60% נתפסים כדיעבד (בלשון המעטה).

לא רחוק בהרבה מהשיעור באוכלוסיה הכללית שהוא בסביבות ה85%.

 

ולא יודע אם זה נחשב בדיעבד. אתה מעיד בתור חרדי?

אם לא, נחכה לחרדים שכאן שיבואו ויעידו. אחרת זה פופוליזם.

צר לי ידידי, זו פעם אחרונה שאני חוסם אותך.