פורום בית המדרש (עמוד 112)

זו באמת סוגיה מעניינת ומשתמעת לכמה צדדים.

אם ענית על משהו

מהו המקור של"המעשה הוא העיקר"?

אם כן זה מה שעלה לי... גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. זו אמרה של חזל מופלאה ומעניינת.

מצד אחד תלמוד תורה אין לו שיעור וחמור יותר מרוב הדברים והמצוות. וישנה שאלה האם הלימוד כשלעצמו הוא העיקר והחשוב?

חכמים עונים גדול תלמוד מפני שהוא מביא אותנו למעשה הנכון. אז מה העיקר? המעשה או הלימוד? וישנן עוד הבנות בפירוש של החלוקה שם.

אם התכוונת למשהו שונה אז...

'המעשה הוא העיקר' זה גם אמרת חזל?

זה כנראה מבוססעל אבות פרק ראשון:
לא המדרש עיקר אלא המעשה.

כדאי לראות את פירוש הרמבם על המשנה הזו.

"צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה"

אולי של הרבי

אבל לא בטוח

בס"ד

 

מתחילים בספרים הפשוטים, בעיקר נביאים ראשונים. מתרגלים ללשון ולסגנון, רצוי לפחות בהתחלה ללמוד צמוד לפרשן צמוד מילים, אולי 'דעת מקרא'.

2 פרקים כל יום/פרק/ סדר וכו'.. כרצונך.

 

 

המלצה: רש"י ומצודות או נ"ך נחמד למראה.

 

עומק: רד"ק ודעת מקרא.

אישית, אני העדפתי מצודות על רש"י, כי יש חלוקה בין ההסבר המילולי:
מצודת ציון.
לעומת ההסבר מעבר, שזה המצודת דוד.

גם המלבי"ם יכול להיות טוב, אם כי פחות למדתי.

בהצלחה רבה

בס"ד

 

צריך להגיע אליו רק אחרי מספיק בסיס בפשט.

בס"ד

 

כי הוא כזה "חכם חרשים" (עי' איפשהו, אולי חגיגה? על המונח, ואיפשהו אחר על ר"מ), שכל מה שהוא יגיד לך הוא ימצא ראיות חותכות ולא ישאיר לך מקום לחשוב על פשטים אחרים.

זה תלוי באיזו רמה הבן אדם רוצה ללמוד. מה שמיוחד במלבי"ם הוא שהוא מחבר את כל הפרק למהלך אחד, מקשה אחת, ולא רק מפרש כל פרט באופן נקודתי. בתור מי שלמד את המלבי"ם כמעט על כל הנ"ך, אני ממליץ ממש לא לוותר עליו. בנביאים ראשונים הוא מאיר את כל הסיפור באור חדש, ובנביאים אחרונים ותהלים-משלי-איוב-מגילות הוא מפרש את כל הפסוקים שנראים כפולים (שזה אולי רוב הפסוקים), מה שהמפרשים הקלאסיים פוטרים כלאחר יד ב"כפל העניין במילים שונות"- כל דור מקבל את הפרשנות שמתאימה לו. בדורותיהם של המפרשים הקלאסיים זה מה שהתאים לציבור, ובדורות האחרונים הלומדים מחפשים יותר עומק, ופירוש המלבי"ם בדיוק נועד לזה. אין דומה לו. גם בעומק וגם בפשט, פרס נובל.

בס"ד

 

אחרי כל זאת, גם המלבי"ם עצמו הודה (זכור לי שמופיע משהו כזה באחת ההקדמות שלו) שהדברים שלא הם לא הפשט הפשוט, וברור שקודם כל חשוב להבין את עיקר משמעות הכתוב, ורק אחר כך להיכנס למשמעויות נוספות שיכולות להירמז מדקדוק זה או אחר במילים.

בהצלחה!

 

 

דבר שני:
לא להתחיל מהושעעעע!! להתחיל מיהושע!!
יהושע עד מלכים כולל, אפשר להבין טוב בלי מפרשים.
אח"כ צריך מפרשים.
אם זה אפשרי, אני ממליץ על התנך המבואר של הרב שטיינזלץ. זה מסביר פשט בצורה מדהימה.
לעומק: יש לך רדק מלבים
להבין פשט: רש"י. מצודות. אבן עזרא

כדאי מאוד לנסות לחיות את התנ"ך. יש כל מיני שאלות פשוטות שמובילות לעומקים בתנ"ך, אם רק ננסה לחיות אותו. זאת אומרת, כדאי לך למשל לנסות לדמיין שאתה אחד מהדמויות בסיפור, לראות איך אתה הייתה מגיב אם זה היה קורה לך... בהצלחה!

ממש, אבל ממש ממליץ!

ערב טוב
האם מותר לגננת להכין חומר לגן בימים אלה?
הכנת החומר כוללת כתיבה במחברת, הקלדה והדפסה.

* ישמש אותך

לא הבנתי מה זה 'לפי קביעות השנה'
פירשתי את זה בצורה מסויימת, רוצה לדעת אם צדקתי

לחודשי השנה וכל חודש מעבירים נושא מסויים... ]

ואז-
אם את רוצה נניח להכין מעכשיו לכסלו- זה בעיתי
אבל אם יום אחרי חול המועד את רוצה כבר ללמד על ספר תורה- זה ממש סמוך ואז אפשר.

ככה הבנתי.

אבל האמת שזה מצחיק לדייק בלשון של רב חי שענה תשובה לשאלה, ניתן לשאול אותו

משמשת ליום בשבוע שבו חל תאריך מסויים בחודש

לא שקל את מילותיו אחת לאחת

מה רמת הבחינה של בחירת המילים, אבל זה נשמע לי קצת מוזר

הכוונה ליחס בין התאריכים לימי השבוע, כנראה הוא התכוון שיהיה לך זמן להכין בין שמחת תורה ליום ראשון

 

(במקור קביעות השנה זה תיאור של שלוש נקודת ציון שצריך לדעת כדי לחשב את הלוח לכל השנה. שנת ה'תשע"ח היא 'הכ"ש'* ראש השנה ביום ה', חשוון-כסלו כסדרם** ופסח בשבת

 

*מקווה שלא טעיתי, הלוח בבית הכנסת.

 

**האורך של חשוון וכסלו משתנה, האופציות הן: 1. ח' - חסרים, שניהם עם 29 יום 2. כ' - כסדרם, חשוון מלא וכסלו חסר, 3. ש' - שלמים, שניהם 30 יום)

לגבי התהיה האחרונה יתכן שרבי עקיבא סובר אחרת ממה שהיא אומרת, לא חייבת להיות בכך סתירה

בס"ד

 

לא ה' מלך וכו'.

 

לא הבנתי את התשובה שלך. במקום אחד ר"ע אומר 'ברכו את ה' המבורך', ובמקום אחר 'ברכו את ה''

לא חיברתי נכון את הכותרת לתוכן, במחילה.

אני מניח שאם יש למישהו כאן אוצר החכמה או פרוייקט השו"ת הוא יועיל יותר ממני.

 

לגבי התשובה על ברכו, כשהוא אמר את ה' בלי המבורך הוא אומר לגבי התפילה, לא לגבי החיה, לא?

בס"ד

 

מקור ב'- "אמר רבי עקיבא, מה מצינו בבית הכנסת אחד מרבין ואחד מועטין אומר, ברכו את יי. רבי ישמעאל אומר, ברכו את יי המברך" (משנה ברכות פרק ז, משנה ג).

 

אמת, עדיין תמוה להגיד שאין קשר בין הדברים.

נראה לי פשוט להבין שלא בשמים היא. ומי אמר שזאת אותה תפילה בכלל?

ועוד שרבי עקיבא, סביר להניח, ידע הלכה כמאן גם בימיו

הוא היה מעורב בסיפור של תנורו של עכנאי.

הם חולקים אם יש צורך לומר המבורך או שלא מחוייב.
רבי עקיבה לא מחייב אבל גם לדעתו זה יותר טוב.
רשי ככה כותב וככה מובן גם מהירושלמי שאם אומר המבורך כולל את עצמו עם הציבור.

נפקא מינה לחזרה, האם צריך לחזור עם הציבור ברוך ד' המבורך... מחלוקת ראשונים. לרמבם לא חוזר.

"אמר רבי עקיבא, בכל יום ויום מלאך אחד עומד באמצע הרקיע שחרית ופותח ואומר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, וכל גדודי מעלה עונין אחריו עד שמגיע לברכו. כשמגיע לברכו חיה אחת יש שם ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל, ועליה אמר יחזקאל: הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל י כ), ועליה אמר דוד: וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ (תהלים יח יא), ונושאת את הכסא ועומדת באמצע הרקיע ואומרת בקול רם: ברכו את ה' המבורך, וכל גדודי מעלה עונין אחריה: ברוך ה' המבורך לעולם ועד. (בית מדרשות ח"א, פרקי היכלות לא).

הברייתא הזו מובאת בשינויים רבים אצל פוסקים שמביאים לאומרה, הרוקח, רב עמרם גאון מזכיר אותה ועוד.

בס"ד

 

יישר כח על שתי ההערות.

בלנ'ד אשתדל לשלוח מקורות מחר אם אני לי זמן

תסתכל בשולחן ערוך סימן רח סעיף יב שמזכיר מעין המאורע.
מרן כתב רק על שבת, יום טוב וראש חודש בלבד. תסתכל בנושאי כלים לגבי תוספת של חול המועד.

2- במוצאי שבת ככלל מבדילים על גפן, בשמים ונר. במוצאי שבת של יום כיפור לא מברכים על בשמים. שולחן ערוך תרכד' סעיף ג'.

חיפשתי עכשיו, לא ראיתי שהם מזכירים חוה"מ

 

(וביום כיפור לפי חלק מהדעות כן מברכים על בשמים)

ידוע שיש חולקים...

לגבי תוספת בברכה אני צריך לחפש זכרתי רק את סימן רח הנחתי שתמצא בנושאי הכלים עוד חומר.

1. מחלוקת-
הרב ליאור כותב שלא להוסיף, כך מצאתי בתשובה שלו באתר ישיבה.
הרב חיים דוד הלוי כותב שכן מוסיפים אותה תוספת כמו יום טוב, במקור חיים השלם חלק ב פרק פח.

2. אנחנו עושים כך, אך אינני זוכר מקורות בנושא.

חיפשתי אתמול באתר ישיבה ולא מצאתי..

 

מוזר כי מצאתי עכשיו שתי תשובות של הרב ליאור, באחד הוא כותב "לא מזכירים" ובשנייה

"מדובר במחלוקת הראשונים: לפי התוס' לא מזכירים, לפי הרמב"ם כן מזכירים. אנחנו נוהגים כן להזכיר."

אבל השדרה צריכה להיות מול האדם.
שוע סימן תרנא סעיף א

ישנה מחלוקת וישנם מנהגים שונים עוד מהגאונים.

רס"ג היה מסובב את שדרת הלולב החוצה ואת פני הלולב אליו ויש חולקים כמו שהזכרת את המגן אברהם תרנ"א.

גם מה זה נענוע חלקו. מדאורייתא הגבהת יצאת. מדרבנן צריך נענוע.
יש שאמרו הולכה והבאה זה הנענוע ויש אמרו צריך לטרוף את הלולב.

לגבי הוספת מינים שונים של הדס או ערבה, יש המון סימנים שונים.
תראה מה רב עמרם גאון היה עושה.

"כתב רב עמרם: נהגו במקומינו במתיבתא מכמה דורות, שלא לפחות מששים ושמונה ערבות כמנין לולב, ויש מוסיפים עד שבעים כמנין הפרים"

על זה מביא מרן:

"יש נוהגין שעושין פארות ערבה כמנין לולב שזהו ס"ח ושלשה כנגד אתרוג ולולב והדס הרי ע"א כנגד סנהדרי גדולה וכן מנהג בישיבה.
ובהגהת מיימוני כתב שכן נוהגים באשכנז וכן כתב המרדכי בפרק לולב אנן נהגינן ליטול ערבה כמנין לולב ג' קשרים כנגד ג' אבות סך הכל כמנין סנהדרין"

אשכנזים היו מוסיפים מלא ערבות ולא רק תימנים עם הדסים... מעניין איך זה היה נראה כל זה...

או שלא נמחל

או שאין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי...

הכוונה שאין משיח אנושי אלא ד' יגאל אותנו.. וגם על זה חולקים.

וכי יעלה על דעתך שדעת רבי הלל היא שלא ניגאל בכלל?
זהו? נישאר בגלות לנצח?

מאחר וככה כתוב אפשר לפרש כל מה שנכנס בהבנה.

מה משתמע? שאין משיח לישראל.

משיח הוא סמל לגאולה ולגואל, אם הוא חסר משמע שהגאולה בבעיה...ומכאן אנחנו בבעיה.

הפרשנים ולאורך כל הדורות דנו בדעה המיוחדת הזו מתוך הבנה שלא יכול להיות שלא ניגאל.

רשי כותב שהקב"ה ימלוך עלינו לבדו ללא מלך או משיח.

רמבם העמיד, כידוע, את המשיח והאמונה שיבוא בתור עיקר. (מה יקרה לאחר שיבוא?...)

יש שהסבירו שמצד ישראל הם לא ראויים למשיח אך מצד רחמי ד יבוא המשיח ויתגלה.

מה שמשותף לכל הדעות הוא מה האמונה בגאולה.
אני כשלעצמי לא מבין כיצד מהלכים עשויים להתרחש ללא בן אדם ומכאן שאם המשיח נפקד, לדעת הלל, זה אומר דרשני על כל המשתמע מזה.

כשיש עיסוק בעיקר מן העיקרים ציינתי שזה כיוון מעניין, גם אם חשבתי עליו בעבר.

דבר שני אפשרות לגאולה ללא משיח- דמוקטיה למשל.
דבר שלישי זה טעות ועל גבול הכפירה ולדעת אנשים אחרים זו כפירה בביאת המשיח.
דבר שלישי מופיע שם ביטוי נדיר וחריף "יסלח ליה מרא לרבי הלל" ואני מזמין אותך ללמוד את הסוגיה.

אתה צודק לגבי השם טעות של ציטוט בעל פה- כמו שמצוי רבות מאוד בכתבי הרמבם.

השם לא העיקר אלא הטענה והיא עומדת במקומה.

כפירה? לדעת רמבם וגם זה לא מוכרח כלל. הרמבם העמיד 13 עיקרים (או 14 וד"ל) ורבים חלקו עליו כידוע. רח"ק - 6 עיקרים רבי יוסף אלבו ועוד רבים וטובים.

שרא ליה מריה- הקב"ה יסלח לך. היום זה דווקא שגור, כל אחד יודע מה הקבה עושה... (כשאתה מכניס דברים למרכאות כציטוט תדייק במילים)

ודמוקרטיה?
אין ראש לדמוקרטיה? אין נבחרים? חוץ מזה שגם דמוקרטיה זה לא בדיוק מה שזה...

מקבל את ההזמנה ולא רואה צורך בזלזול במי שמביא אותך לחשוב אחרת ממך.

לא אני המצאתי את הבעייתיות העיקרי הרמבם- מה יקרה לאחר שמשיח יתגלה? לאחר שיהיה תחיית המתים? העיקרים יתבטלו? שאלה קשה מצריכה תשובה מעבר להתכתבות רדודה ומלאה אמוציות בפורום כלשהו.

מזמין אותך לחשוב.

מה העיקר ה14? סיקרנת)

שראו שהרמבם סובב ובונה סביב המספר 14 והוא חוזר במשנתו.

מאחר וכך הם תהו למה יש רק 13 עיקרים ולא 14 והם חיפשו אחריו.

יש עוד מקום אחד לפחות שבו הוא משתמש בלשון "עיקר, וזה עיקר גדול"... והם הציעו הצעה. אפשר ללכת בדרכם וללמוד.

יש השערה לגבי המהות של העיקר ההוא?

הוא לא התכוון שיש עיקר 14 אלא שאין לקרוא "כופר" לכל מי שיש לי מחלוקת איתו.

איכשהו אנשים תמיד טוענים שאני מזלזל בהם כשאני מגיב להם ולא היא, אני מזמין אותך ללמוד את הסוגיה כי נראה מתגובתך, תקן אותי אם אני טועה, שלא עשית זאת ואתה מדבר באויר.

דבר שני, אנחנו מדברים על משיח ולא על ראש ממשלה נבחר, אלא על מלך מבית דוד, בעל שושלת וזה לא עונה להגדרה של משיח לדעת רבי הלל.

דבר שני יש מי שראה בזה כפירה בעיקר ה12 הוא הכפירה בביאת המשיח.

ונכון, אני פשוט בעבודה כרגע ולא היה לי ממש אפשרות לדייק, ציטוט מהזיכרון, אתה צודק.

חוסר האינטונציה בפורום גורם לא אחת לתקלות...

כרגע אני אמנם מדבר באוויר אבל למדתי בעבר את הסוגיה בעיון, אתה צודק שיש צורך בחזרה.
לכן הגבתי בתור העלאת כיווני חשיבה ולא נקיטת עמדה ברורה.

לגבי דמוקרטיה זה רעיון שאתה העלית והוא גם מופיע בתור שיטה אצל גדולי ישראל וגם חזל. אני רק הגבתי שדמוקרטיה היא לא תמיד אידיאלית ובטח שלא ביחס למשיח.

האם מלך זה אידיאלי או לא? שאלה ידועה.
מה תפקידו של המלך? הרי הוא מופיע לאחר השופטים שתפקידם לבסס חוקים (בשלטון תורני) ולפסוק לציבור.
שוטרים- שתפקידם לאכוף ולענוש עם השופטים.
ואז מוזכר המלך- מה תפקידו? כאמור הרבה תשובות עלו וגם בספר שמואל מובא שזה לא לכתחילה.
יכול להיות שרבי הלל התכוון לזה. מלוכה בלתי אמצעית של הקבה ללא מלך או אמצעי כלשהו.

אני לא רואה כיצד זה יכול להיות אבל אני בטוח שהוא יכל לענות לי ולפתור את תהיותיי.

לגבי עיקרי הרמבם זו באמת בעיה כמו שהראבד כתב עליו - שרבים וטובים ממנו (מרמבם) האמינו שלאל יש גוף גשמי והם לא כופרים כלל.
בעיה...

כמו בספרד ובריטניה.

וכן הגדרה של כופר היא חמקמקה מאוד בפרט בימינו.

אם כי ברור שלמשיח אמורות להיות סמכויות כלשהם כמפורט בתורה ובפוסקים בהרחבה.

יו"כ מכפר עם תשובה

ומחילה זה לא אומר שהחטא נמחק לגמרי

יש בזה המון רמות.

מתשובה מאהבה הוא הופך לזכויות.
יום הכיפורים מכפר לגמרי עם תשובה. עיצומו של יום מכפר.
ואפילו יותר מזה אני אגיד לך-
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.
מה ההבדל?
לכפר-על החטא. כפשוטו
ולטהר-הרי כשאדם עושה חטא הוא פוגם בנשמה שלו. אז היא מיטהרת בכיפור.

למשל אדם אכל חזיר. הוא הורס את הנפש שלו.
אז העוון נמחק, והנפש מיטהרת וחוזרת לקדושתה

א. יו"כ לא מכפר על בין אדם לחברו עד שירצה את חברו.

ב. כמו שכתבת- יו"כ מכפר עם תשובה,

ולא מדובר על תשובה כללית אלא על כל עבירה בנפרד,

ויש כמה חלקים בתשובה.

ג. יו"כ לא מכפר (אלא תולה) על עבירות שחייבים עליהם כריתות ומיתות ב"ד ועל חילול ה'.

בית יוסף סוף סימן יא:

"בעל העיטור סובר...דמאי דאמרינן על הקרן פסולה הוא כעין ציציות שלנו, שיש בטלית שמנה ציציות, שהרי לכל צד שתהפוך הטלית אנו יכולים להשתמש באלו הציציות, והרי הוא כאלו היו בכאן שמנה ציציות.

ולפיכך אמרינן בספרי שטעמו של דבר הוא משום ארבע ולא שמנה. ומטעם זה פסל כל הציציות שאנו עושים בזה הדרך, וכן נברר בשם רבותיו.

אלא דרך הציצית שנעשה שני נקבים בטלית ונטיל הציציות בתוכם ונוציא אותם לצד אחד, ואז לא יהיו בכאן אלא ארבע ציציות ולא שמנה".

וכדי ליישב המנהג שלנו אמר, שנפרש הא דאמרינן 'על הקרן – פסולה' משום ארבע ולא שמנה, דהיינו כשנותן הציצית על הכנף באלכסון, שהציצית נראה שהוא עשוי לכנף זה ולכנף זה והוי לי' כשתי כנפות...
ומסיים הב"י:

מעולם לא ראינו מי שחשש לדבר זה כלל, וכבר אמרו בירושלמי [יבמות פ"ז ה"ז] 'כל מקום שהלכה רופפת בידך – צא וראה מה הצבור נוהג', ובכמה מקומות בתלמוד אמרו [ברכות מה, א]: 'פוק חזי מאי עמא דבר', והבא להחמיר על עצמו בכיוצא בזה מיחזי כיוהרא, ואינו מן המחמירין אלא מן המתמיהין".

כשאתה יכול להפוך את הציצת ולהשתמש בה בשני הכיוונים יש חשש שמדובר בשתי ציציות, 8 ולא ארבע. כשאתה "מסנדל" את הציצת לצד אחד אין חשש כזה.

וזה לא רק חב"ד, יש עוד חסידים שעושים ככה

@מושיקו

לא ראיתי את התגובה שלך

נראה לי שהגבנו במקביל

שמאי סיכך על דפנות הבית שסיכך, בראשונים ובגמרא והגאונים מובא בלי סוף מקרים שמהם משתמע שלא היו חוששים לסכך גם על דבר שמעביר טומאה.

רוב הפוסקים לא חוששים לדבר שמעביר טומאה ובטח לא מעמיד דמעמיד.
רמבם- מסככים על האכסרה וכו פרק ד בהלכות סוכה.

סוכה כא עמוד ב. מסככים על כרעי המיטה לדעת חכמים והלכה כמותם. יש פוסקים כמו רבי יהודה שלא מסככים על כרעי המיטה.

השאלה היא מה טעם רבי יהודה. לא כולם סוברים שזה בגלל מעביר טומאה- למשל הריף בגלל שזה דבר לא קבוע.
ויש שפירשו בגלל טומאה.

מכאן שיש מחלוקת בכלל לפי מי פוסקים- הרוב פסקו כחכמים.
וגם לאלו שפסקו כרבי יהודה לא מבואר בגמרא הטעם.

ככה מרן בתרכ"ט ז מביא שיש להסתפק אם לסכך על ספסל וכד'.

ההיגיון דמעמיד דמעמיד הוא שמאחר שבלי אותו מעמיד המעמיד לא יעמוד גם הסכך לא יעמוד.
הסכך עומד על המעמיד והמעמיד עומד על המעמיד שלו. בלי המעמיד דמעמיד הסכך לא היה עומד.
חזון איש אורח חיים קמג'. כל מה שתוריד והסוכה תיפול הוא בגדר מעמיד או מעמיד דמעמיד ואסור שיהיה מעביר טומאה.

א. גם האוסרים מעמיד או מעמיד דמעמיד שאינם מקבלים טומאה מכשירים סיכוך על גבי ברזל או כותל, מהטעם שאין רגילים לסכך בהם ולכן לא גזרו בהם.

 

ב. אתה צודק ששאלה טובה למה בכלל להחמיר במעמיד אם זה רק לפי שיטת ר' יהודה, עוד לפני השאלה של מעמיד דמעמיד (ובאמת הרמב''ם לא פסק ככה למרות שכנראה הרי''ף כן, שזה חריג). אולי בגלל שאביי מסביר את שיטתו סברו שפסק כמוהו והלכתא כבתראי אפילו שזה נגד שיטת חכמים.

 

ג. אמנם יש מחלוקת בין האמוראים מה היה טעם האיסור של ר' יהודה בסמיכת הסוכה בכרעי המיטה אם משום מעמיד או מטעם אחר, אבל אביי פסק ששיטת ר' יהודה מכילה את שני הטעמים ולכן נפסק שמעמיד פסול.

ב- מי שפסק כמותו פסק כי שיטתו מוסברת שם כמו שכתבת.

לגבי א- אתה בטוח שכולם?

הקירות. לא חושב שיש מישהו שחולק

אני לא בטוח, מי שראיתי שאוסר התיר בכותל. כמו כן ראיתי בערוך השולחן שכך הוא כותב (שמי שאוסר במעמיד מתיר בכותל). זה גם די מוכרח אחרת הם דוחים מההלכה המון גמרות מפורשות.

שהוא מבין שהמציאות לה הראשונים קראו "מעמיד" זה בעצם "מעמיד דמעמיד".

פשוט פתחתי את אות א בסימן קמג באורח חיים שהפנה לשם @סתם 1..., תודה

הוא אומר בעצם שלא יכול להיות שסומכים ישירות על כרעי המיטה, ובטח יש כלונסות באמצע וממילא אם אסרו שם, כנראה שאסרו "מעמיד דמעמיד".

בנוסף, החזון איש יוצא מגישה של "הכל אסור" אלא אם כתוב אחרת, לכן הוא כותב שאם היה מותר אז הראשונים היו כותבים בפירוש שמותר.

פשוט תגגל "חזון איש אורח חיים סימן קמג" וזה התוצאה השניה בהיברו בוקס (בחיפוש בלי גרשיים)

מביא

 

אבל כל ההסבר היה רק אחרי קריאת דברי החזון איש ולא מעבר.

א. בפשט לשון הגמרא נראה שדין מעמיד נאמר לגבי מה שנקרא 'מעמיד דמעמיד'. המחלוקת היא על 'הסומך סוכתו בכרעי המטה', כלומר יש סוכה שמחזיקה את הסכך והיא מדבר שאינו מקבל טומאה, אלא שאינה עומדת בפני עצמה אלא סמוכה על מיטה שהיא דבר שמקבל טומאה. הרי שמדובר על מעמיד דמעמיד.

 

ב. הסברה - עיקרו של דין מעמיד בכל הש''ס הוא שכשיש דבר שאפילו שכשלעצמו הוא חלק שולי וקטן יחסית בדבר מסוים אבל ללא אותו החלק השלם לא יתקיים כלל או היה אותו דבר אז אותו החלק הופך לעיקר. למשל גבינה שיש בה מעט מהקיבה של נבלה, שלעצמו היה בטל בחלב, אז בגלל שלולי הקיבה לא הייתה כלל גבינה היא הופכת לעיקר. כלי שעשוי מחרס אבל יש בו חור שסתום ע''י ברזל, אז למרות שהברזל הוא מיעוט קטן - בגלל שבלעדיו הכלי היה בלתי שמיש הכלי נידון ככלי מתכת לעניין טומאה ולא ככלי חרס.

נמצא שכל דבר שה'מעמיד' שלו בעל דין מסוים הופך כולו לכזה, ממילא הסכך מקבל את הדין של המעמיד שלו שגם הוא עצמו מקבל את הדין של המעמיד שלו. כך שאם המעמיד של המעמיד של הסכך פסול לסיכוך זה משפיע ישירות על הסכך עצמו.

 

נ"ב

יש עוד כמה הסברים, אני לא מתיימר לפרש אף אחד - כתבתי אך ורק מתוך הבנתי המעטה.

א- כיום אנו רגילים לקרוא סוכה לכל המכלול של הדפנות והסכך. אתה לקחת את ההבנה של היום והתאמת אותה לגמרא.

מתוך ההקשר של הסוגיות נראה די ברור שעיקר הסכה הוא הסכך בלשון הגמרא. מתוך הסיפורים, העדויות והקשר המילים.
מתוך כך הבנת הסוגיה היא על מעמיד ולא מעמיד דמעמיד למרות שאין נפקא מינה למי שמתיר כחכמים.

ב- מעמיד של גבינה בקיבה או בעור קיבה זה דין תערובות לגבי דבר חריף וניכר. לא לגמרי דומה. אם הדבר ניכר והופך להיות עיקר הקיום של הדבר, גם אם כמותו קטנה הוא אכן חשוב ומעמיד.

א. אני חושב שגם בלשון חז''ל כל המכלול נקרא 'סוכה' ואילו הסכך נקרא 'סכך', יש לזה המון דוגמאות. רק בלשון המקרא הסכך נקרא סוכה.

חוץ מזה שמהלשון 'התומך סוכתו' נראה שמדובר על הסוכה כי אם הכוונה היא סיכוך על גבי כרעי המיטה הגמרא הייתה מתנסחת 'המסכך על גבי כרעי המיטה' כמו שהיא רגילה.

 

ב. אני מודע שיש הבדלים בין מעמיד קלאסי למעמיד הזה, גם בזה שלא מדבר בכלל בדבר אחד, ובכל זאת הגמרא קוראת לזה מעמיד.

רשי: המועט בטל ברוב... ועל שם הסכך קרויה סכה...
ד.ה דלא שלטא: וסכה היינו סכך כשמה.

הראש בביאור על איסור עצי סכה לאחר חג הסכת כותב שעצי הדפנות מותרות והסכך הוא הנקרא סכה ויהיה אסור. (אני יודע שזה מחלוקת...)

העושה סכתו כמין צריף. למה היא פסולה? כי אין סכה! אין סכך=אין סכה.
המשעין סכתו על הכותל- פסולה כי מעמיד את הסכך- סכתו על הכותל.

איך תסביר לשיטתך שאת הדופן העמיד על הקיר והייתה הווה אמינה שתהיה כשרה?

התומך סכתו- מי שמעמיד את הסכך שלו...

הסכה היא מבנה כזה-
העיקר הוא הסכך והוא העיקר. הדפנות משרתות את הסכך כי הוא לא יכול לרחף... לכן קרויה סכה על שם הסכך.

אין שאלה על זה שהסכך הוא עיקר הסוכה כולה ועל שמו היא קרויה. השאלה היא מה כוונת חז''ל כשהם כותבים את המילה 'סוכה' - לזה התשובה ברורה לענ''ד מאינספור דוגמאות (אשמח אם תביא דוגמה הפוכה).

 

לכן גם כאן המילה 'סוכה' משמעה הסוכה ככלל ולכן משמעות המשפט 'הסומך סוכתו בכרעי המיטה' היא שכרעי המיטה הן מעמיד דמעמיד לסכך.

 

אתה צודק, "העושה סוכתו כמין צריף (=שתי דפנות מחוברות בראשן כמו אוהל), או שסמכה לכותל (דופן אחת מושענת הכותל)" זו דוגמה טובה לזה שהסוכה היא המכלול ולאו דווקא הסכך כי כאן אפילו אין סכך לסוכה.

מחלוקת רשי וראש שמבינים כמוני ויש שהבינו כמוך. קוראים לזה מחלוקת, אתה לא צריך לחזור אחורה בדיון ולחזור על עצמך.

הסברתי לך למה מה שהבאת מרש''י והרא''ש לא רלוונטי לנושא שלנו ולמה להבנתי הם לא הבינו כמוך.

 

ומכיוון שלא הבנת מה הסברתי אחזור:

רש''י והרא''ש לא אומרים מה נקרא בלשון חז''ל 'סוכה' - הם דנים מה עיקר הסוכה ומה המשמעות ההלכתית של זה שהסכך הוא עיקר הסוכה (זה גם מוכרח מלשון רש''י שציטטתת "ועל שם הסכך קרויה סוכה" - מי קרויה?). על זה כתבתי שאני מסכים ואין על זה בכלל מחלוקת.

 

אם אתה לא מסכים עם החלוקה הזו אז בבקשה תביא דוגמה שבה אומרים סוכה סתם ומתכוונים לסכך, זו תהיה ראיה לדבריך.

סמוך עלי שאם הגבתי לך קראתי את דבריך. אם מעצבן אותך שאני לא חושב כמוך אפשר להפסיק, זה עדיף מאשר לרדת להאשמות אישיות.

שהאשמתי אישית. תיארתי מציאות שבה חזרת על מה שטענת קודם.

ועוד נקודה שחוזרת אצלך היא- שאתה כמובן צודק ודעתך היא מיינסטרים ואילו האחר יביא ראיה לדבריו, כי לדבריך יש עשרות דוגמאות כאמור...

אני לא מוחא על ביטול דעתי אני מוחא על זלזול בחזל. לומר שעל דופן מוטת על קיר הייתה הווה אמינה להכשיר בתור סכה זה זלזול באינטיליגנציה בסיסית של חזל, נו באמת.

מאחר ואת דעתך הגדרת עניה ואחרים אינך מקבל אם אין לפני שמם תיאורים למיניהם. חרגתי ממנהגי וחיפשתי שיעור בנושא ומצאתי שהשיעור די דומה למה שאמרתי, והרי הוא לפניך.

ב. - סוכה גבוהה מעשרים אמה - הגדרת סוכה | vbm haretzion


ואוסיף רשי שלא מוזכר שם שלא תוכל להמשיך לסלף את הבנתו.

"כשרין לדפנות - דכל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה ודנפקא לן (לעיל ד' ו) דפנות מבסכת בסכת בסכות מייתורא דקראי ילפינן ולא ממשמעותא הלכך סוכות תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי"

אף פעם לא אמרתי שרק אני צודק, להפך - אמרתי שאקבל את דעתך אם תביא ראיה. גם לא טענתי מעולם שדעתי היא מיינסטרים, הרבה פעמים היא ממש לא.

אבל טבעי שכשאני חושב דבר מסוים אסביר את דעתי, אני לא מבין למה זה שלא מקבלים את דעתך נתפס בעיניך כמחשבה שרק אני צודק. נראה לי שזו בדיוק דוגמה ל'הפוסל במומו פוסל'.

 

והנה - לא הבנתי סוגיה כמוך, הסברתי את חז''ל אחרת (במקרה גם כמו שהרמב''ם מסביר...) ומה התגובה? אתה מוחה על זלזול בחז''ל. זלזוזל בחז''ל? כי לא הבנתי אותם כמוך??

 

 

ושוב הבאת רש''י שמסביר שבלשון התורה (מדובר על דרשה...) 'סוכה' היא הסכך ולא הדפנות, מה שמראה שכלל לא ניסית להבין את מה שאמרתי בשתי התגובות הקודמות למרות שחזרתי והדגשתי שאין שום מחלוקת שבלשון התורה סוכה היא הסכך וכל השאלה היא על לשון חז''ל...

 

 

באמת שאני לא מבין למה דיון הלכתי צריך להגיע למקומות וטונים כאלה.

צר לי אבל אם זה כך אני מעדיף לעצור כאן.

רגוע לגמרי. המלצה- אל תשתמש בהפוסל במומו כי זה דו כיווני... וכבר תבין למה התכוונתי.

האמת שכלל לא התכוונתי לענות לטיעונים חסרי הישרות שלך.

אתה מאשים אותי בחוסר סבלנות לדעות שונות ממני.
אני הפניתי למאמר שדוגל בהבנה שלך אך הראה שיש שהבינו כמוני. (הגריד גם נכלל בהבנה הזו והשתמש בה. אשריי שכיוונתי וכו').
כך שההאשמה הזו תלושה מהמציאות כאמור.

הודיתי שמדובר במחלוקת שלא כמוך.

אתה לעומת זאת מתכחש לדעת רשי ואונס אותו לחשוב כמוך.

אז אני חסר סבלנות לדעות שונות או שמא אתה?
אני צריך להביא ראיות לדברי בלבד ולא אתה? (והבאתי כאמור).
ידועה לי דעת הרמבם ואני בטל לדעתו אך יכול להקשות כמו שהרב קאפח מעיר על מסקנות תמוהות ברמבם לא פעם ולא פעמיים.

"
אף פעם לא אמרתי שרק אני צודק, להפך - אמרתי שאקבל את דעתך אם תביא ראיה."
הוא אשר אמרתי- כשיביאו לך ראיה תסכים לדון...

אז כאמור הפוסל במומו...

באמת התלבטתי אם להגיב לך. החלטתי לחכות ולדעתי אתה ראוי לתגובה שתאיר את עיניך- אז הנה.

אני הבנתי את שיטתך אבל כאמור יש עוד שיטות ולא רק בלשון תורה. הגריד תירץ מחלוקות על ידי ההבנה הזו אבל אתה... בהינף יד מבטל.

באמת שאין בזה שום צורך, אם יש לך טענות על מה שכתבתי אתה יכול לומר אותן בצורה יפה.

למשל אם היית רוצה שאביא ראיות לדברי היית אומר את זה והייתי מביא (בעיניי דרישה לגיטימית כתנאי לשינוי דעה, לא יודע למה הכעיס אותך), אם הסברות שלי עקומות בעיניך (למשל החלוקה בין לשון המקרא ללשון חז''ל או שלדעתך הציטוטים של רש''י שהבאת לא עוסקים בלשון המקרא דווקא) תסביר לי למה אני טועה ואשמח לחזור בי. לטעון שאני שחצן או מזלזל בחז''ל או בעל סברות עקומות לא ישנה את דעתי ולא יועיל לאף אחד גם אם לדעתך זה נכון.

 

נהניתי מאוד מהדיון כשהיה ענייני אבל אין לי שום עניין לריב ולהתנצח. כל טוב.

והן לא שלך אלא זו מחלוקת כמו שציינתי. גם אם זו הייתה דעתך האישית ואפשר להבין ככה הייתי מנסה להבין.

פירוש הגמרא למשנה הוא לא היחיד הלגיטימי ואני יכול להפנות לפירוש המשניות שבמקומות מסוימים רמבם מפרש לפי הבנתו ולא לפי הגמרא אם זה נשמע נועז מדי ללא גושפנקה...

אני אמשיך להעיר כשהסגנון לא לרוחי כמו כאן.

לעיתים הדיונים איתך פוריים ולעיתים מוזרים מאוד.
לא הבאתי שום ירידה אישית אלא הפניתי את תשומת לבך למה שעשית (ללא ירידה אישית של הפוסל במומו וכו' כמוך- שוב האשמת אותי במשהו שאתה עשית)

בכל אופן אתה צודק לגבי התנצחות. הזמן הוא מצרך יקר מאוד

אם זה מועיל, אז אני חושב שאמור לצאת בזמן הקרוב נ"ך של תורת חיים

היתרון העצום בהוצאה הזאת זה שכל המפרשים נמצאים לך על הדף ואתה יכול לראות ולסכם לעצמך...

מעבר לזה אם זה עוזר אז יש שיעורים באיטרנט באורך של כ20 דק' לשיעור כל פעם על שני פרקים בכל הנ"ך נראה לי... 

זה פשט הכי פשוט. הכי פשט.
יותר מזה.. פשוט קח את כל המפרשים, ותשווה..

אני פשוט לא נהנה לקרוא את זה

אבל זה מחלוקת גדולה האם זה נוח או לא. קטנתי להכריע

לעשות סדר, תקופה, רקע וכו אחר כך קורא מתנך כמה פעמים ואם יש בעיות פותח מקורות.

אבל אוהב את הסדר במבנה הספר והרקע

לדעתי - בית המדרש

שתזכה ללכת מחיל אל חיל ולהיות מן העוזרים ולא מן הנזקקים

מה לגבי פניה למשרד הישיבה?

לא מציאותי כרגע, והמשרד נראה לי פחות רלוונטי לעניין

דבר איתי בפרטי מחר בבוקר, לילה טוב

קטע מתוך אורחות צדיקים.. תשעה חלקים בשקר.

נשמע שמה שאתה אומר שייך לאחד מאלה..

 

הרביעי: המשקר בסיפור דברים ששמע, ומחליף מקצתם ומתכוון להחליף; ואין לו שום רווח באותו שקר, וגם לא יזיק אותו שקר לחברו. ופעמים שהוא מספר דברים שהוא בודה הכל מלבו. ויש לו עונש, שאוהב שקר בלא תועלת. ועל זה אמר שלמה עליו השלום (משלי ו יט): "יפיח כזבים עד שקר". ויש לך לידע, שזאת המידה תביאהו להעיד שקר באחיו, מחמת שהוא אוהב שקר.

ויש אנשים שמחליפין מקצת דברים ששמעו בלי דעת, כי אינם שמים על לב בעת שהם שומעים הדברים לחקור על אמיתותם – גם זו מידה רעה, ועל זה אמר שלמה עליו השלום (שם כא כח): "ואיש שומע לנצח ידבר"; פירוש: מי שנותן לב לשמוע ולהבין תוכן העניין והדברים אשר יספרו, עבור שספרו אותם על דרך האמת, שלא ימצא בפיו לשון שקר – אותו האיש לנצח ידבר, כי יתאוו בני אדם לשמוע דבריו, ולא יגערו בו על דבריו.

 

התשיעי: המספר בסיפור דברים ששמע, והחליף בדברים אודות חפצו, ואין הפסד לשום אדם בזה, אך יש לו מעט הנאה בשקרו, אף על פי שאינו מרוויח ממון בכך. כגון (יבמות סג א) רב, שאמר לאשתו: "עשי לי טלופחי" עדשים ועשתה חמצי חומוס, וכשאמר "חמצי" עשתה לו טלופחי. הלך חייא בנו והפך הדברים: כשהיה "חפץ חמצי" אמר לאמו "תעשי טלופחי", והיא עשתה חמצי. וזה הבן עשה לכבוד האב, כדי שיהא לו מזומן המאכל שחפץ, ואף על פי כן מיחה בידו שלא לעשות עוד, משום "למדו לשונם דבר שקר" (ירמיהו ט ד). אך אין עונש בזה השקר כעונש המשקרים על לא דבר, כאשר הזכרנו בחלק רביעי.

תודה.. מתישהו שיהיה יותר זמן אני ישב לקרוא.,

אם את מעגלת מספרים כדי לא להלאות, זה לא שקר.

הרי כשאת אומרת שאת בת 16 ו10 חודשים זה גם לעגל...

וכשאת אומרת שזה עלה 700, ברור לרוב האנשים שזה מספר עגול ולכן בערך.

לכן, לי זה לא נשמע כשקר אם את מספרת ולא רוצה להלאות בפרטים את השומעת. אבל אם המטרה למכור משהו ולשם כך מעגלים אמירות ופרטים, אז זה בעייתי.

או שסתם קלעת לדעת חלק מהראשונים?

אשריי שכיוונתי

מוזמן בבקשה לחלוק מידיעותיך אודות המחלוקת🙏

יש מאן דאמרו שכשאין נזק לצד השני אין איסור כזה

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%A9%D7%A7%D7%A8_%D7%AA%D7%A8%D7%97%D7%A7#.D7.92.D7.93.D7.A8.D7.99_.D7.94.D7.90.D7.99.D7.A1.D7.95.D7.A8

 

תראה שם את הדעות, לא זוכר בדיוק מי אמר מה.

 

אגב הסמיילי בסוף ההודעה, ראית מה דעת הרב אבינר עליו? הוא צורם בגלל שזה התנועה (ביחד עם כריעה) מהמפורסמות הנוצריות

בלי נדר אעיין שם

ולגבי ההערה, מעניין

שהיה מקפיד להוסיף "בערך" כאשר שאלוהו מה השעה

שאם השעון שלהם לא מדויק על השניה הם אומרים שלוש ושלוש שניות בערך

א כל והכי חשוב=גם אם כל הקורסים משקרים זה לא אומר שמותר לנו לשקר.
כמדומני שקר זה רק בשביל לעבוד על מישהו למטרה כלשהי,ראי מה שכתוב שיעקב אומר ליצחק אנוכי עשו בכורך-שאי אמת ולהגיד בצורה של כמה פנים זה לא שקר
וגם שצריך מטרה לשקר,סתם כי אין כח לפרט זה לא שקר נראה לי

3400 באחד (איפה שאני הייתי)

ו12000 בבית כנסת ליד הבית שלי...

ברור בהן ולא צריך למכור

בחלקם מוכרים *חלק* מהמצוות, בזה שהייתי החג לא מוכרים כי הכל מסודר מראש...

או כיבדו מראש?

הרבה מקומות מוכרים מראש ואז ישר עולים

קשה לי להאמין שמכרו, כי בכל זאת, ישיבה...

כולנו מרגישים בסופו של דבר מה שכתבת כאן.

השאלה מה זו תשובה ומה זו סליחה.

גם מי שלא רואה שהוא צריך לבקש סליחה מחבר ספציפי כי הוא לא פוגע או פגע במישהו בגדר מיוחד עדיין צריך לעשות חשבון נפש ותשובה בהתאם.

למי שכן יש לבקש סליחה צריך לעשות אותה בשיקול ועובד ראש ואפילו לא צריך לחכות ליום כיפור. אלא כשפוגע במישהו בצורה לא מוצדקת ונכונה צריך לעשות תשובה ולבקש סליחה מתוך שינוי וחרטה אמיתית.

מה שקורה לפני יום כיפור הוא תוצאה של התרגלות של אנשים ואין לו קשר לתשובה.

אין אדם שיסלח באמת על פגיעה או שיבקש סליחה על פגיעה משמעותית במסרון או בקלות ראש.

יש כאלו שאומרים לפני השינה "הריני מוחל וסולח" בשו"ת שונים מופיע האם צריך עדיין לבקש סליחה ממישהו אם אני יודע שהוא אומר את הנוסח הזה והתשובות חיוביות כמובן.

אדם צריך לבקש סליחה גם לתקן את עצמו וגם בשביל הפגוע.

בסימן תרו' השולחן ערוך כותב שיש לבקש סליחה בעבירות שבין אדם לחברו ובעל השתילי זיתים מעיר על זה "הוא בעצמו ולא על ידי שליח".

אדם צריך לקחת את בקשת הסליחה ברצינות ולא כלאחר יד.

זה ממש מה שאני חושבת..

רק שאני ברתי תנושא והעלתי בדיונים לא וירטואלים...

וסיפקתי לעצמי קצת תשובות מיושבות...

 

יש לי מבחן בחמישי בבוקר

אציין כאן בקציר האומר, להרחבה מוזמנים אלי לאישי

 

נ.ב. אני סופר שנים לא כולל התקופה בצבא מטעמי נוחות, שלבו את הלו"ז הצבאי איך שנח לכם כאן)

 

שיעור א: (שנת בקיאות)

 

סדר בוקר תנ"ך ומשנה.

סדר צהריים גמרא בקיאות. (במטרה לסיים את ברכות וסדר מועד במהלך השנה, זה נשמע הרבה אבל זה קצב של דף יומי)

סדר ערב הלכה ואמונה/מחשבה.

 

שיעור ב: 

סדר בוקר תנ"ך, משנה, הלכה ואמונה.

סדר צהריים וערב גמרא בקיאות, במטרה לסיים את הש"ס.

 

 

שיעור ג:

סדר בוקר תנ"ך, משנה ואמונה.

סדר צהריים הלכה, ראשונים על הגמרא (בסיסיים בשנה זו).

סדר ערב גמרא בקיאות.

 

שיעור ד:

סדר בוקר תנ"ך, משנה ואמונה.

סדר צהריים הלכה, ראשונים מורחבים יותר על הגמרא.

סדר ערב גמרא בקיאות.

 

שיעור ה:

סדר בוקר תנ"ך, משנה ואמונה.

סדר צהריים הלכה, אחרונים על הגמרא והראשונים.

סדר ערב גמרא בקיאות.

 

וכן על זה הדרך.

 

יסוד העניין לדעתי הוא שצריך סדר בלימוד, וממילא לאנשים יהיה לימוד מוצלח ויעיל יותר.

שבת זה קנז, עירובין קו ופסחים קכא

ואז עוד יש לך את ברכות סד סוכה נו יומא פח ורק אז את כל הקטנות...

 

יש 4 שעות בסדר צהריים, כפול 5 בשבוע.
שלושים וחמש שבועות נורמליים בישיבה.

20*35=700

יוצא שיש לך כמעט שעה לדף.

זה לא הזוי.

שיעורי דף יומי שאני מכיר נעים בין חצי שעה לארבעים וחמש דקות, אין סיבה שחבר'ה בישיבה לא יעמדו בקצב כזה

כשאדם לומד שלושים דף בשבוע זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה אלא אם הוא פנומן לא נורמלי

תשמע, אבל הוא צובר את הידע, את הניסיון את היכולות והוא זוכר דברים שהוא אהב/התחבר

מחלוקות בסיסיות שחוזרות על עצמן הוא זוכר.

1. אדם יזכור חלק, גם אם הוא יזכור את הנידון רק בעשירית מכל זה, אז הוא יזכור בערך סך של מסכת.
2. הגמרא תיראה לו מוכרת, יש עניין בכך שהלימוד יראה מוכר.
3. יהיו פנינים שאנשים יזכרו או ישימו אליהם לב שמתפספסים בלימוד עיון.
פלוני יתלהב על דברי רבי עקיבא "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות", אלמוני יתלהב על "אין מקרא יוצא מדי פשוטו", הבא יתלהב משאלות אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע ותשובותיו, האחר יתלהב מהבשר משמים שאדם הראשון היה אוכל והוא היה בשאלה אם זה בשרי ועוד...
בדרך כזו אנו נאפשר לכל בחור בישיבה למצוא דברים המושכים את ליבו

למדתי המון גמרא בקיאות בקצב מהיר, אינני זוכר הכל, אבל יש מלא פנינים יפים שלמדתי וכשהייתי בישיבה היה לי קובץ שלהם וזה כיף לסכם דברים כאלה

חלק מכובד ממנו, ניסיתי להמחיש שיש זמן.
כי חלק מהזמן ילך ללימודי הלכה

קודם לסיים את השס בביקאות ורק אחכ להתחיל עיון

ממש ממש ממש לא!

עם כמה שזה עוזר בלימודי עיון. לא! אתה לא יכול לוותר עלזה!

 

כאילו מה.. תלמד גמרא תסיים את השס בגיל 19/20

אחכ תלמד עם תספות - תסיים בגיל 25

ואז?? מתי תלמד ראש מהרשא מרדכי ריטבא וכו וכו וכו וכו?!?!?!?!

תסיים בגיל 40???

העיון ילך בצורה נכונה וקלה יותר.

זה קצת מצחיק להתפלפל בדברי התוספות, הריטב"א או הרא"ש, לפני שאתה מכיר את כל ההקשר עליו הם דנים.
בעלי התוספות מצטטים גמרות ומשניות ממקומות שונים, אם אתה לא מכיר את ההקשר, על מה אתה דן בדיוק?

והוא לא חסר ידע, אם זאת שבישיבה תיכנות שורפים ת'חיים, יש לו ידע. איכשהו. קצת.

 

בגדול - בסדר בוקר תמיד לומדים את היותר מצריך ריכוז ומסובך, כי בבוקר אתה מרוכז.

צהריים, בסגנון ה-גמרא בקיאות/טור ב"י שוע ומשנב

ערב - תנך אמונה מוסר משנה רמבם

לכן, אני נותן להם יותר זמן וחשיבות.

השלחן ערוך פסק שאדם אמור לחלק את זמן לימודו, לא הלכתי עד כדי דבריו אבל הלכתי על הכיוון:
"חייב אדם לשלש למודו שליש בתורה שבכתב דהיינו הארבעה ועשרים שליש במשנה דהיינו תורה שבעל פה ופי' תורה שבכתב בכלל זה שליש בתלמוד דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מתוך דבר וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה דברים שלמד מפי השמועה כיצד היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה קורא ג' מהם בתורה שבכתב ובג' תורה שבעל פה ובג' יבין דבר מתוך דבר במה דברים אמורים בתחילת לימודו של אדם אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו:

הגה: וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא במשנה וגמרא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל (טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו) ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה והעוה"ב אבל לא בלמוד שאר החכמות (ריב"ש סי' מ"ה ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה):" (הלכות תלמוד תורה, יורה דעה סימן רמו)

הוא לא יודע מספיק טוב משנה/תנך

 

אבל אתה מבין שאתה לוקח ממנו את העיון והרבה זמן הבקיאות לטובת זה!

זה שיעשה בסדר ערב או משו... שישקיע זמן עצמאית.

זה לא יכול לבוא על חשבון עיון!!

אבל בטח שלא להעביר את זה לערב

מינימלית, ואני חושב שאתה מסכים עם האמירה הזו.
המחלוקת היא רק במה זה בקיאות מינימלית...
ואני חושב שזה תנ"ך, משנה וש"ס

וזה נכון שוואלה שורפים ת'זמן בישיבה התיכנוית. אבל יש ידע. טיפה.

 

ואתה לא יכול לבטל את העיון לפני שיש בקיאות!!!!

הוא צריך להתנסות בהכל!!

נכון שהוא צריך להשקיע יותר בבקיאות בשלבים ראשונים - אבל לבטל לגמרי?!?

ממש ממש לא!

ותראה שהתכוונתי שש"ס זה בקיאות מינימלית. (אגב, כך סבר החזון איש ולכן אמר שאסור ללמוד עיון לפני שסיימו את הש"ס, כי אז אומרים שטויות.

פוק חזי מאי (עמא) ישיבתא דבר

נניח.. אמ.. פורת יוסף.. כן.. לומדים עיון גם אם לא סיימת.

הר המור - גם כן.

ואני די בטוח שגם בפונוביץ' וחברון

מחקתי את העיון מהלו"ז, בשנתיים הראשונות ולא בכדי

הארחות צדיקים אומר שבגלל שהחלו ללמוד עיון אין לנו גדולים בתורה.

והרב משולם ראטה בחוברת "לעמלים בתורה" הסביר שצריך ללמוד לפי סדר והוא גם מחק את העיון מהסדר.

כי אתה לא יכול לבטל את זה לגמרי.

ושוב - נניח סיימת את השס בגיל 19 בקיאות

ואז תתחיל תוספות סיים בגיל 25

ואז עם ראשונים.. נו מה? מתי תסיים בגיל 40???

הקצב שלו עולה, אז הוא יסיים ש"ס עם תוספות עד גיל 25. וראשונים הוא ילמד תוך כדי המשך חייו.
ובכל מקרה, ארון הספרים הוא ענק, אם אדם רגיל ידע את הש"ס ולא את כל הריטב"א, זה לא כזה נורא.

הישיבות בנויות אחרת כיום וההצדקה הכי טובה שאני מכיר לזה, היא שזה יותר מושך את החבר'ה

בימינו שמים הרבה דגש על "עיון", במסגרת זו גם למשל ייסדו מושג של "ביטל באיכות", כלומר שאדם יכול לעשות ביטול תורה בכך שהוא לומד פחות, אבל יכול גם, לפחות לפי המושג הזה - אם הוא ילמד חומש בזמן שהוא יכול ללמוד גמרא - אז לפי המושג הזה זה ייחשב "ביטול תורה" - "ביטול באיכות", כלומר באיכות הלימוד, גמרא מול חומש, שלכאורה הגמרא עדיפה.

 

זו הסיבה שגם בימינו אנשים מתקשים להבין איך ישנם אנשים "גדולים" שלמדו המוני ספרים.

 

ומכאן אני מגיע לנקודה: נניח שאתה מלמד תינוק בן שנתיים לדבר. אז אין מצב שאתה יושב איתו מילה מילה ומסביר לו על כל מילה מה זה, ומפרט על כל מה שכדאי לדעת על זה, אפילו לא בפירוט שנוגע לחיי היום יום שלו. אלא אתה קודם כל דואג שהוא יהיה בבית או בגן בקירבת אנשים, וממילא הוא שומע הרבה מילים, משפטים, סיפורים, אמירות וכו'. לאט לאט הוא מתרגל לדבר הזה שנקרא "לדבר", ואז יום אחד עהוא פשוט מבין איך עושים את זה. זה לא שברגע אחד הכל נהיה שונה לחלוטין, אבל בהחלט ישנם שלבים שפשוט קורים מעצמם, ואם היית מנסה לעשות את זה על ידי שתשב ותסביר לו - רוב הסיכויים שזה לא היה מצליח באותה מידה, אם בכלל. ואם בכלל הייתה לו סבלנות להקשיב לך ולנסות להגיד את המילים שאתה מלמד אותו. 

 

לכן בדיוק צריך לדעת ללמוד "בקיאות", לרפרף - אבל בצורה שאתה אחר כך יוצא מהלימוד עם משהו, זה לא חייב להיות שאתה יודע כל מילה שקראת, ואפילו לא כל פרק. אבל זה מועיל בכל מיני צורות, וזה בדיוק הסיבה שאמרו שיש "עניין" לקרוא תנ"ך או זוהר אפילו בלי להבין - זה פשוט עוזר לך להתחבר לדברים, ואפילו שאתה לא מבין הכל אתה עדיין מבין משהו. אבל פה אני מדבר מעבר לזה, הרי רוב האנשים יכולים לקרוא לא דווקא מהר ובלי להבין כלום, אלא טיפה יותר לאט ולהבין כמה דברים בסיסיים ועוד כמה דברים מעניינים, ועוד כמה דברים חשובים וכד'. ואם אתה עושה חזרות על חומר שקראת ברפרוף-בקיאות שכזה, אז מה טוב, כי אז בכל חזרה אתה מתעניין יותר בעוד פרט ועוד פרט, ולאט לאט אתה מכיר את הספר שאתה לומד. כדאי לזכור שבין כה וכה יש הרבה דרכים לפרש והרבה פרטים לפרט - בכל נושא לימודי שהוא, ואם כן אז למה להתאכזב מזה שאתה לא למדת בעיון, גם אם תלמד בעיון לא תגיע להכל, ואדרבה, אם תלמד הרבה בקיאות יהיה לך חשק ללמוד עיון בכל נושא שרק קשור לחומר שאתה מכיר, כי זה יהיה חלק ממך, בפרט שהלימוד בקיאות הוא יותר בנחת, ולכן "נכנס לעצמות". ואז כמובן שראוי גם לתת זמנים ללימודי עיון, גם בזמן שאתה עדיין בבקיאות, כי זה נותן לך צורות מחשבה איך להפוך את לימוד הבקיאות ליותר מעניין ומועיל, ומאידך בהתחלה אתה משקיע הרבה בבקיאות, ואחר כך אתה כבר כל כך בתוך החומר, שמאוד מעניין לך ללמוד עיון, וכך מגיעים למעלת "כמעיין המתגבר"

 

כל מה שכתבתי מבוסס על הרבה מחשבה ואחרי עיון בכמה דברים שכתבו ראשונים ואחרונים בעניין סדרי לימוד (אם אתם רוצים מקורות אשמח להפנות), וגם אחרי בירור ונסיונות ובדיקות של דרכי לימוד

אין נושאי כלים ויש על זה מבצע להשקה בהנחה משמעותית.

 

בקישורים שהבאת המהדורה הזולה היא מאוד פשוטה, היד שבתאי יותר יפה (נראה לי שזה ה"סטנדרט" היום בחנויות).

מבחינת תוכן עד כמה שאני יודע אין ביניהן הבדל, יכול מאוד להיות שאני טועה

כי זה הפרש עצום במחיר באחוזים...

 

אפילו שאולי עדיף רמב"ם נורמלי, מחיר סט מושקוביץ הוא 120+- וסט פרנקל 40+- ממה שאני מכיר.

 

אגב, אני מאוד התרשמתי לטובה מהחנות האינטרנטית אוצר הספרים, מחירים טובים ושירות טוב

איפה יש סט פרנקל ב40?

יש לי יותר מדי טעויות הקלדה היום...

כאילו.. את המהדורת אבטיפוס.

הם עשו מהדורה ומידי פעם נשמעט איזה מילה, או שהם שכחו את הראעב"ד ואז פעם ב-כמה ספרים הם תיקנו את זה בסוף הספר.

אבל אצלי זה מהדורת כיס

מכל מקום. אם לא נח אני אישית לא מכיר באזור הנ"ל.

לגבי רמב"ם תלוי מה אתה מחפש, נוסח מדוייק, פירושים, או שלא אכפת לך.

לגבי נוסח אפשר לקנות את הרמב"ם שבכרך אחד של הרב יוחאי מקבילי.
של הרב קאפח 24 כרכים נוסח מדוייק ופירוש מקיף.
פרנקל- לפי דפוס ראשון (למעט ספר אהבה) גם נחשב מדוייק ובעל פירושים עיקריים כסף משנה ועוד.

אם לא אכפת לך תקנה וילנא פשוט בצורה שנח לך ללמוד.

לגבי מחיר פרנקל עולה בערך 80 שח לכרך בערך תלוי בחנות ובמקום. ישנם 14- 15 כרכים.
הרב קאפח באזור 1700 שח לסט או 60 ומשהו לכרך. מכון משה קרית אונו.

בהצלחה העיקר הלימוד

מה ההעדפה שלך - נוחות או תוכן.

 

השני נראה הרבה יותר קריא ונוח לעיניים (יתרון בלימוד בקיאות, אבל בשביל בקיאות יש הוצאות טובות בהרבה), הראשון הוא עם שינויי נוסחאות הגהות וציונים ותוספות שאין בשני (אין מה לעשות, למרות כל השנים עדיין לפרנקל אין תחרות...).

אין בו את ספר המפתח ושינויי הנוסחאות. אמנם אין תחליף לפרנקל אבל אין תחליף לרמבם בכרך אחד ולרב קאפח ולרב רבינוביץ לפעמים.

קיצר צריך את כולם.

ריבוי הכרכים בפרנקל ממעט את הכוח ומיותר הרבה פעמים. אין צורך להפוך כל כך הרבה דפים.

רמבם בכרך אחד זה דבר ראשון, בקיאות. ובנוסף אחד מהסטים הנל.

קודם כל איך שהראבד למד, בלי הראבד על הדף...

חוץ מזה שהמלצתי על שניהם... סט בסיסי ב300 שח ורמבם בכרך בעוד 150 בערך.

במקום פרנקל או משהו דומה.

אני לא יכול להשוות בכלל את לימוד הרמבם שלי לפני הכרך הבודד. להקיף חטיבות שלימות ברמבם בעמוד. לא להתפזר. לדפדף ולהשוות בין כל הרמבם.

אין לזה אח ורע.

אני מתייחס לראבד כעוד פירוש לא הכרחי להתחלה.

את ספר המפתח אין בו אבל שינויי נוסחאות יש. 

 

נכון שיש מהדורות שונות שמיועדות למטרות שונות, הכוונה הייתה שבמהדורת הדפוס הסטנדרטית שמיועדת לעיון פרנקל הם הטופ (למשל מבין המהדורות של רמב''ם בכרך אחד מפעל משנה תורה הוא הטופ לדעתי, הרב קאפח והרב רבינוביץ' הם פירושים כך שהם לא ברי השוואה חוץ מזה ששניהם גם עסקו בדיוק הנוסח שבזה כן יש מקום להשוות אבל זה זניח לפירוש).

לי יש את הפרנקל הגדול השלם, הרב קאפח, ובכרך אחד... כבר יותר מעשור גם, כל פעם משהו אחר נצרך