"אר"ת בר"י דר"ח איש כפר עכו, תדע שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם".
מפני שאור האמת לא יתיישן לעולם, ולא יזוז ולא יחסר מחבתו כל ימות עולם, הוחק בנפשות חק של כח התקבלות מתחדש, עד שתהי' תביעה פנימית נמצאת לחדש את אור האמת שכבר ידועה למדי בכל עת. האמת הגדולה והידועה שאליה נושא ישראל את נפשו מאז הי' לגוי, האמת של ק"ש, של ד' אחד, ד' אלהינו ד' אחד, כמה שהיא ידועה מ"מ עושה בכל יום ובכל עונה רושם מחודש על לבו של כל איש ישראל הקורא ומקבל עליו עול מלכות שמים, והרושם העבר לא ימלא נפשו בבא עונה חדשה לק"ש.
ומפני מה הוחק כזאת בטבע הנפש, שידיעה כ"כ מפורסמת, כ"כ פשוטה וידועה, תהי' צריכה לחידוש מדי עונה בעונה מעונות הזמן, ושתאבד את כח הכרתה ורישומה בלב כשלא תתחדש, הוא להורות על כח החידוש והליבוב של האמת, שהוא כאויר לנשימה, כלחם לאוכל ומים לשותה שלא יתישנו לעולם. ולא תאמר הנפש די בהרגלה המרובה, כ"א כל יום שיתחדש, יתחדש רגש של תביעה פנימית, להורות על החידוש המוכרח להיות מתלווה תמיד אל האמת הגמורה שהיא אור עולם הנצחי.
ובמ"א כתבתי, שהנה כל מצוה ומצוה יש תכלית מכוונת בעשייתה, ושכר גדול אין תכלית לה, וזה נעשה אע"פ שאין הוא מרגיש בלבבו חיבה וקרבת ד' שנעשה בנפשו ע"י מצוה זו.
ומ"מ גם זה התכלית של התגלות האור האלהי ואהבת ד' המורגשת בלב, היא יסוד הגדול ועומד בתור כלל גדול בתורה. והנה ממה שאמר "היום הזה נהיית לעם" למדנו על חביבות ההרגשה שמתגלה בלב שגם היא צריכה לתורה, ומצד זה צריך הדבר חידוש בכל יום, שיוכל לעמוד בלא חידוש עצם הידיעה היבשה. אבל ההרגשה שבהתגלות הלב צריכה להתחדש לפעמים ופרקים תכופים, והי' מצות ק"ש לאות על צורך חידוש הרגש בכל עונה, כד' החינוך , ע"ד פעולת כל ק"ש לקיים רגשי הקדושה מעונה אחת של ק"ש לחבירתה. והרגש הזה הוא כעין מכון ובית קיבול לכל המערכה השכלית שתפעל על האדם.
ע"כ בערב אחד שלא קרא, שמתבטלת ההרגשה הגלויה בלב, אע"פ שהיא רק תולדה נמוכה לגבי הקנינים השכליים המוסכמים מ"מ הרתוק של האדם אל כל הטוב והמאור שבתורה מתבטל בביטול חום הלב של הרגש והוא צריך חידוש. וכמו שיש כח חידוש רגש בפרט זה של ק"ש בחק היחיד, כן מוכנים רגשי קודש באוצר הכלל, שמתחדשים מעומקה של תורה ע"פ כל הדורות וכל הזמנים לערכם, ומעירים רוח חיים חדשה בלבן של ישראל, להתגלות החיבה של תורה בהרגשת הלב המוחשית עודף על המוסכם באמונה ודעת שכלית.
מור ולבונהאחרונהאני משניות, אתם?
בעיקרון אפשר לומר שעד 12:40 בדיעבד אפשר להתפלל שחרית
[לגבי קריאת שמע אני לא יודעת - צריך לברר אצל רב את זה]
כמו שציינתי- חצות היום בקיץ הוא סביב הזמן הזה בשינוי של דקות בודדות לפה או לשם.
מנסיוני- אם את רואה שאת לא מספיקה שחרית [=לפעמים זה נחשב "אנוס" -שכביכול נאלצת להפסיד את התפילה על אף שרצית להתפלל]
עדיף מנחה.
לגבי תפילת תשלומין- כדאי לברר פרטים יותר מדוייקים כי הגדרים שלה קצת שונים.
סתם ככה...עיין הרב חרל"פ מי מרום על יסוד התפלה מאמר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן-מדבר על פרשתנו ומסביר דבר נפלא!
אין מקום להפך בזכותם, בעיניי, בכלל.
[חכמה בגויים- תאמין. תורה בגויים- שמושרשת בכל מיני מעשים לא טובים- ממש לא, ההפך.
להוקיע אותם ולדעת שאין בהם ולו שמץ של טוב אמיתי מדוייק]
הנצרות הביאה ארס והרס גדול מאוד לתפיסת העולם הבסיסית-המוסרית של היהדות.
בגלל התפיסה הזאת קרו הרבה דברים רעים מאד. לא טובים.
אם הגרמנים מתנצלים על השואה שקרתה בדור של הסבא שלהם
זה מכפר ומוחק להם את האכזריות שהייתה? מה פתאום.
הם גויים .כמה שינסו להיות נאורים ותרבותיים.
חתול יישאר חתול גם אם תאלף אותו. ברגע שהוא יראה עכבר- הוא יעוט עליו.
אין אפס.
הנצרות מעולם לא הייתה בעד או במבט טוב . ההפך.
מסעות הצלב, השמצות, התעללות ושאר ירקות- כיצד "דת האהבה והרחמים" מאפשרת זאת?
אפשר לנסות להכשיר שרץ בק"נ טעמים- הוא עדיין יישאר שרץ.
אז לא תחנם זה לא מצווה של פעם.
זה היום ועכשיו.
בפעם האחרונה שמישהו דיבר נגד זה (זה היה אובאמה) כולם כעסו עליו שהוא מבזה את המסורת.
התרבות שלהם היא צביעות אחת גדולה...
זה בדיוק היה העניין של קורח, לכן הוא חלק על ההיררכיה התורנית (משה) והרוחנית (הכהונה) ששתיהן בעצם צורך לכאורה דיעבדי בשביל לעזור לעם לעלות להתחבר לה'. לשיטתו לא צריך בכלל היררכיה כי ''כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'''.
שכתבו פה למעלה^
זה פשוט לי בשביל לשאול את זהנפש חיה.מה זה המושג - דבר המוכשר לטומאה?
ומהם הדברים שגם אם נגעו בהם אחד משבעת המשקין, הם לא מוכשרים לטומאה?
מעניין אם אפשר להשיג את זה בחנויות כמו יפה נוף ואור החיים
שרק אז יש בהם דין 'בכי יותן', והם מוכשרים לקבל טומאה משבעת המשקין.
בד"כ אינני מצליח להחזיק ראש,
אבל הרב עונה באופן ברור ומסודר וזה פשוט כיף להקשיב
אבל התשובה כשלעצמה נכונה,
גם אם בפועל רבים לא מקיימים אותה
יש איזה חיבור, לא תורני, שהוציא הרב בניזרי עם נתונים ומקורות
רכבת ארוכה ומתיש של שקרים ודמגוגיה מלווה בהצרות חסרות שחר בסגנון "כולם היו מאמינים" .
קשה מופרך למצוא משפט אחד של אמת בכל התעמולה החרדית.
זה ציבור שלם שאין לו מושג לא בהיסטוריה ולא ברוב הדברים האחריים אז ממציאים לעצמם מציאות שתתאים לאינטרסים הפוליטיים שלהם.
@שפיפול ראה עריכה זו כ'הקש בגג'...
הרבה חוסר דיוק הן בעיקרון התורני והן במציאות.
אין לי כוח כרגע להיכנס לזה אז אעיר בקצרה על שניים מהם:
א. נכון שלא בכל מלחמה כל עמ''י היה נלחם, אבל זה לא שת''ח היו פטורים - כולם חייבים להילחם וכולם חייבים ללמוד, מי שנלחם נלחם והשאר למדו. אין קשר בין השניים ואין לת''ח פטור ממלחמת מצווה.
ב. זו היתממות להציג כאילו מדובר בבודדים שחיים חיי 'תורתו אומנתו' (גם ביחס לצבא וגם ביחס לפרנסה) בעוד שהאידיאל החרדי הוא שכל הציבור יהיה כזה ולכן עשרות אם לא מאות אנשים חיים ככה למרות שזה לא מתאים להם והם לא באמת כאלו.
הדוכס מירוסלבהדוכס מירוסלבאגב, 60% מהגברים בציבור החרדי עובדים (בלבן כמובן), כמו שציינתי פה הרבה מנתונים של הלמ"ס.
)לא כולל נשים ולא כולל עובדים בלי תלוש וכו'.
כל הציבור החרדי הוא פחות ממליון אז לא נראה לי שזה מגיע למאות אלפים שלא עובדים גם בשחור.
[על הראיה שלך מרשב"י כבר ענה האריז"ל למהרח"ו כשאמר לו שהוא משורש נשמת רבי עקיבא וכו', לא שאני מבין מה הקשר]
לא רחוק בהרבה מהשיעור באוכלוסיה הכללית שהוא בסביבות ה85%.
ולא יודע אם זה נחשב בדיעבד. אתה מעיד בתור חרדי?
אם לא, נחכה לחרדים שכאן שיבואו ויעידו. אחרת זה פופוליזם.
צר לי ידידי, זו פעם אחרונה שאני חוסם אותך.
מצווה כללית שמרוממת את כל עשיית המצוות . והרמב"ם לא מונה מצוות כלליות כמו :ושמרתם את כל מצוותי".
או שהוא כלל זאת במצוות מינוי מלך ( שאם יש מלך, אז כנראה שיש לו ממלכה בארץ).
או שזה כלול במצוות מחיית 7 עממים( כך נראה שהבין הרמב"ן ברמב"ם שכתב "אל תטעה שזו מצוות מחית 7 עממים". כי 7 העמים אם ישלימו עם ישראל, הרי שאין להרגם, אבל הארץ לא נניח אותה ביד זולתנו מן האומות.
יש עוד אפשרויות שכתובות נדמה לי בספר נחלת יעקב על מצוות ישוב הארץ (יש 2 כרכים).
יש להעיר שהרמב"ם כתב בהלכות שמותר לשכון בכל מקום חוץ מארץ מצרים. משמע שאין איסור לגור בחו"ל, ורק יש הדרכה לגור בארץ (הרמב"ם הביא "כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלו--ה".)
אבל להלכה הפתחי תשובה כתב באבן העזר שהראשונים ואחרונים פסקו כרמב"ן. וזה גם פשט התורה.
ונראה לי שזה מסתבך וצריכים גט...
וזאת הדעה שם בהלכות אישות כמדומני, לא זוכר
מעתיק:
ד. קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה אָדָם פּוֹגֵעַ אִשָּׁה בַּשּׁוּק אִם רָצָה הוּא וְהִיא נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ וּבוֹעֵל אוֹתָהּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וְהוֹלֵךְ. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת קְדֵשָׁה. מִשֶּׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה נֶאֶסְרָה הַקְּדֵשָׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-יח) 'לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל'. לְפִיכָךְ כָּל הַבּוֹעֵל אִשָּׁה לְשֵׁם זְנוּת בְּלֹא קִדּוּשִׁין לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה לְפִי שֶׁבָּעַל קְדֵשָׁה:
ההראב"ד קודם מ''ת וכו'. כתב הראב''ד ז''ל אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפילגש הכתובה בפסוק ובעלי הלשון דורשין פילגש מלה הפוכה ומורכבת פי שגל עומדת לפרקים למשגל ולשמש את הבית ופעמים למשכב. וי''ס שכתוב בהם פילגשים בלי קידושין עכ''ל:
כלומר או שזה לאו דאורייתא או שיש לו בה צד קידושין וזה מסבך את העתיד וממזרויות וכו'.
אפשר לראות את הדיון לגבי ההגדרה של ה"זונה" כאן אם זה כפשוטו שפוסל אותה מכהונה בלחם משנה שם
"אפשר לראות את הדיון לגבי ההגדרה של ה"זונה" כאן אם זה כפשוטו שפוסל אותה מכהונה בלחם משנה שם".
כולם קוראים לקדשה זונה (זאת המשמעות המילולית).
אתה אולי מתכוון לשאלה האם היא נפסלת לכהן וכו', וזה דיון שם בלחם משנה.
אבל כולם כותבים עליה שהיא זונה שם.
ככה הוא כותב בסוף הדיון:
"וכתב רבינו ז''ל בפרק שבעה עשר מהלכות איסורי ביאה דעשאה זונה אלא ודאי שאני התם דלא עשאה זונה אלא מדרבנן. אבל הכא הוי פסול מן התורה כדפרישית".
הוא אומר שהיא גם זונה לפסול מכהן (לא עיינתי לגמרי אליבא דמאן הוא, אבל לפחות הלחם משנה סובר כך).
בכל מקרה או שזה לאו דאורייתא או שזה מסבך אותך להיות בעלה חח
נלחמות אחת עם השניה על הקשר עם יעקב (למעט זה שלאה קוראת לביתה דינה, משמע על שם שה' שפט אותה שלא יהיה לה בן אלא בת, לטובת רחל. כלומר היא הפסידה במשפט ה' מול רחל), ואילו המדרש מדבר על כך שהן מוותרות אחת לשניה על הקשר?
ולכן כבר רחל היתה מאורשה ליעקב לפני החתונה. כי יעקב אומר "הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה" כלומר הבה את אשתי (שכבר קניתי אותה באירושין עוד לפני זה) ועכשיו אני רוצה לשאת אותה על ידי ביאה (כי בתקופתם ביאה עשתה נישואין, לא חופה.
זה בהקשר לטענתך שיעקב ורחל לא היו נשואים כשהיא מסרה את הסימנים
טז,ה וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.
תרגם אונקלוס:
וּמַלֵּיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשְׁתֵּיהּ, לְמֵימַר, בְּצַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְּכָשַׁר לֵיהּ וְיָת דְּקַדִּישׁ, וִיקָרֵיב לִקְדָמוֹהִי; וְיָת דְּיִתְרְעֵי בֵּיהּ, יְקָרֵיב לְשִׁמּוּשֵׁיהּ.
פרש"י:
(ה) בקר ויודע ה' את אשר לו - לעבודת לוויה:ואת הקדוש - לכהונה:והקריב - אותם אליו.
ושאלתי- יש לשים לב לחילוק הפסוק:
בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו;- ישנם כאן שני פרמטרים (שמוקשים ו)מחוברים ע"י חיבור וא"ו-את אשר לה' ואת הקדוש (לה').
וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.- פרמטר שלישי, נפרד מקודמיו-אשר יבחר בו.
רש"י הסביר כי אשר לו- הרי אלו הראויים לעבודת לוויה-הלווים(שכת' והיו לי הלווים) והקדוש לכהונה-הרי הוא אהרן.
אך מה עם אשר יבחר בו? מי הוא זה?בנוסף,למה ישנו (הקש או )חיבור וא"ו?
אונקלוס הסביר אחרת מרש"י.
אשר לו- הכשר לו ואת הקדוש-כפשוטו,אך ישנה שמירה על החיבור. את אשר יבחר בו- אשר יחפוץ בו יקרב לשימושו.
מה כוונת התרגום? מה ההבדל בין הכשר, לקדוש לאשר יחפוץ בו? הרי לפי רש"י "הקדוש והכשר"-הרי הם המשמשים, ולמה ישנו סוג שלישי ועליו נאמר כי הוא המשמש?
ניתן להביר דברים אלו לפי דברי הרב חרל"פ במי מרום על יסוד התפילה במאמר "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן":
שם אומר הרב כי קרח ערער ואמר, כי קדושה אינה נובעת מקדושת הגזע, גזע אהרן ושבט לוי, אלא מתוך המעשים. המעשים גורמים לקדושה ולא הקדושה גורמת למעשים.
ערעור זה מנוגד וממוטט את כל יסודה של היהדות, שהרי הקב"ה בחר באברהם ובזרעו להיות לו לעם סגולה וגוי קדוש, ואם נאמר שהקדושה נובעת מן המעשים-כאשר ישנו עם שמעשיו ראויים יותר ממעשי עמ"י, כגון בזמן שהם חוטאים לפני הקב"ה- הרי הקב"ה יבחר בעם האחר לעמו! והרי ידוע שאין בדבר כן!
על כן אמר משה לקרח ועדתו- בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש-הקדושה נובעת לא מתוך המעשים אלא מתוך "את אשר לו"-אשר בחר בו. בכך ממוטט משה את הבסיס הרע והמנוגד שהעמיד קרח בדבריו.
את אלו-יקריב אליו לעמו, ולא יסור מעם נחלתו!
ואת אשר יחפוץ מתוך עמו- יקרב אליו לשמשו. בכך יובנו דברי אונקלוס ומתוכם הפס' כולו.
מי היו דתן ואבירם ואון בן פלת?
אשמח למקורות בתנ"ך או בכל מקום אחר.)(לא מצאתי אותם מוזכרים בדברי הימים א' וגם לא בוארא פרק ו')
דבר שני-מה הם הרוויחו מהמחלוקת?
און בן פלת – ויקישיבה
מה הם הרוויחו?
נראה לי שכלום, אבל בגלל שהם היו ממנהיגי העם- והגיוני שכשהמנהיג עושה משהו העם הולך אחריו- הכח שלהם היה גדול ולכן קורח הלך לעשות "חוגי בית" נגד משה רבנו- והלך גם למנהיגים ממחשבה שהם יסחפו את העם.
הם הלכו אחריו.
אגב- יש מקום שאומר שמישהו מהם היה בן דוד של משה רבנו [לא רק קורח אם אינני טועה] כככה שכביכול אולי היה לו עניין לומר- שהוא יוצא נגד משה- ומי רואה אותו ואינו יוצא גם
http://skamigdaloz.org/show.asp?id=45633
לא הרוויח כלום לכן אשתו הצליחה לשכנע אותו שלא ילך בסוף...
הוא היה כסיל?
זה נשמע כאילו התורה גזענית ומפלה לרעה סתם ככה(וגם אם זה עם אינטרסים זה לא נשמע ממש נחמד)
מה כבר עשה ראובן שצריך כל כך להכפיש אותו?
לפני גלות עשרת השבטים, הייתה יכולה להיות טענה שהשלטון מגיע לשבט ראובן כי ראובן הבכור.
לכן יש צורך לפגוע בלגיטמיות של הבכורה של ראובן.
כיוון שיש צורך להגן על השלטון.
ד"א , יש מדרש שאומר שהמילים "פחז כמים אל תותר" , פירושן שיעקב מדיח את ראובן מלהיות הבכור וזה תואם את האינטרס של שבט יהודה.
אפריים לא צריך את המדרשים האלו כדי לבסס את זכותו לשלטון על ממלכת ישראל, כי המקרא כבר מעניק לו יתרון על מנשה.
אבל ראובן נשאר בעיה, כי הוא בכור גם לאביו וגם לאמו.
זאת אומרת, שגם אם יעקב ידיח אותו מהבכורה, הוא עדיין ביתרון על יהודה.
לכן חייבים למצוא כל דרך שבעולם כדי להפחית מחשיבותו של ראובן.
גם המיתוס על ישמעל ועשיו מסייע כאן.
שניהם היו בכורים ושניהם התגלו כלא ראויים להמשיך במורשת.
את רצון השם אף אחד לא יודע.
למה?
הדוכס מירוסלבכתב רש"י(יב,יב) ד"ה:"אשר בצאתו" והביא את הספרי על אותו מקום שהביא כי אמר אהרן למשה שאין קרוב רואה בנגעים ואין כהן אחר בעולם-וקשה!
הרי היה את משה? והרי היו את בניו של אהרן! ואם תגיד שכל אלה בעיה-היה את בנו של אליעזר,פנחס שקבל כהונתו לא מתוקף בנו של אליעזר וכו'.
מקורות לעיון:
מסכת נגעים פ"ב במחלוקת ר"מ ור"י ורע"ב שם.
בספרי פרשת בהעלותך יב,יב ובקרבן אהרן שם.
זבחים קב ע"א.ובתוס' ורש"י שם. ובנר מצווה ותורה אור.
רמב"ם הלכות טומאת צרעת שפסק שקרוב מותר.
ורשב"ם ב"ב נג ע"א בענייני עדות.(האם מקישין ריבים לנגעים).
תבקש ממישהו שיסביר לך
מצד אחד,ע"פ פסיקת הרמב"ם והרע"ב(פסיקה של הטור או שו"ע אין כי הם לא עוסקים בעניינים האלה.) קרוב רואה בנגעים.הכוונה יכול לראות בקרובי אחיו אביו וכו'.הפסיקה בעניין נגעי קרובו בנגעים היא כת"ק במשנה שם(כמדומני משנה ב') כיוון שאין הלכה לעולם כר"מ.
הקרבן אהרן על הספרי דן באריכות בעניין ולא ממש הבנתי אותו עד הסוף כי הוא דן לגבי שני עניינים בו זמנית.
הוא מביא רעיון מסויים שהוקשו נגעים לריבים. הרשב"ם בב"ב מסביר למה קרוב לא יכול להעיד,שכן הוא נקרא כחלק מגופו של העד השני,שהוא קרובו ולכן העדות נחשבת כעדות האחת[לא נפסק והוכרע כרשב"ם]-מכאן הסברה לאסור קרוב בראית נגעי קרובו שכן אין אדם רואה נגעי עצמו.
ע"פ פשט המדרש ו(לענ"ד)מה שיוצא מדברי הקרבן אהרן, אהרן למד שאין אדם רואה בנגעי קרובו ולכן לא משה ולא בני אהרון יכולים לראות את נגעי מרים. לעומת זאת כולם מסכים שלפנחס היה מותר לראות כיוון שהוא דור שלישי אך מתרצים שעניין פנחס קרה אחר כך ולכן לא היה יכול לראות.
נראה שמשה הסכים עימו שכן הוא הקשיב לעצת אהרן והתפלל על מרים.
אין יתכן שאנו פוסקים שקרוב רואה בנגעים לעומת מעשי אהרן ומשה שנראה ע"פ הספרי שלמדו שאין קרוב רואה?
רש"י מביא אותו ועוד כהסבר אחרון..חוץ מזה,מדרש חולק על משנה?כוונתך מה היא?
ויש תירוץ מדהים לקושיא...
וזה נחמד לצטט את הגמ' בלי להסביר איך זה מתרץ..
חיפשתי ומצאתי:
ידוע כי אין הלכה לעולם כר"מ כיוון שאיננו עומדים על דעתו וטעמו.
בנגעים ר"מ הוא הסובר שאין קרוב רואה. ת"ק חולק עליו והלכה כמותו.
משה ואהרן, שהיו הקרובים ביותר למתן,ידעו את התורה על בוריה על כל טעם וזיז שעתיד תלמיד לחדש. הם הבינו את טעמו של ר"מ(שכן כמדומני שלעתיד לבוא הלכה כמותו) ופסקו כמוהו.
אבל אנן אין לנו אלא דברי ת"ק.
ישנם כמה מקרים כאלה.
סתם משנה כרבי מאיר.
הלכה כרבי מאיר לפעמים.
הכלל הוא שאין הלכה כרבי מאיר מחבריו, שלא עמדו על טעמיו.
תנא קמא אינו ר"מ בנגעים שכן במפורש חולק ר"מ על ת"ק.
ובכול מקרה פסקו רמב"ם ורע"ב כת"ק.
כלומר סתם משנה כשרבי מאיר לא מוזכר הוא רבי מאיר.
וגם אחרים, יש סברא שזה רבי מאיר
נפש חיה.
בס"ד ,
שלום לכולם , לאחרונה יצא לי לחשוב על ההיבט הבא - יש חכם (בוודאות , פשוט שכחתי את שמו) שאומר שסיפור הבריאה , אדם וחווה , ששת ימי הבריאה וכו' וכו' , הוא אינו אלא מטאפורה שה' כתב בתורה בשביל להעביר מסר , ושאין זה משנה כלל (מבחינה אמונית) כיצד נברא העולם בפועל , אלא עלינו לדעת שה' ברא אותו ובכך זה נגמר.
אמנם, ולמרות שאני זוכר בוודאות שאמר את זה חכם שמקובל על כולם (ולא איזה "חוקר מקרא" שלא מבין מימינו ומשמאלו בדברי תורה) , זה לא מסתדר לי כלל עם ההשקפה הבסיסית "תורה מן השמיים" שמחייבת אמונה בכל אות בתורה כאמת אבסולוטית.
האירו עיניי
1. ידוע המדרש באיכה (איכה רבה,לג וכן בגמרא ב"ב) על בני ישראל,שחלק מיוצאי מצריים נשארו בחיים-אם כן,לא נתקיימה שבועת הקב"ה! והיאך יתכן? ואי תימא טובה לא חוזרת רעה חוזרת(בענייני נבואה,עיין רמב"ם)-הלא זו נבואת משה ובה שבועת ה'!![בלשון "חי ה' וכו'"].ותיר' שם עץ יוסף שאחרונים שנותרו בחיים עליהם לא נגזרה גזרה [ועיין בתירוצו] ואין זה נראה, שכן כתוב במדרש "שנתבטלה גזרה"!
2. ע"פ הרמב"ם שצויין, טובה אינה חוזרת-היכן נתקיימה ברכת הקב"ה "ואעשה אותך לגוי גדול"?
כותב האלשיך הקדוש (כמדומני על פרשתנו אבל יכול להיות שדבר הוזכר גם על חטא העגל) כי ה'ברכה' של "ואעשה אותך לגוי גדול" אינה לא ברכה ולא כללה או שידול.
משה פחד שבגלל ששליחת המרגלים הייתה באחריותו הקב"ה כועס גם עליו-על כן פנה אליו בפניה שמראה כי אין לו כעס ותואנה כלפיו כלל.
