וגם ביום שישי אחרי חצות..

וכמו שאמר הרב הקדוש מאבריץ' זי''ע: יהודי שאינו מאמין שהקדוש ברוך הוא הוא השוכן אתם בתוך טמאותם, גם הוא לאפיקורוס יחשב. ומרן הקדוש מקוברין זי''ע אמר: מי שאינו מסגל לעמד בתפלה לפניו יתברך אפלו אחרי שנכשל בעברה חמורה שבחמורות ולשפך שיחו כבן המתחטא על אביו ועושה לו רצונו, עדין לא דרך אפלו על מפתן החסידות. ואחר כך הוסיף, על מפתן היהדות, כי מפתן היהדות והחסידות הוא לדעת, שבין כך ובין כך קרויין בנים.

מתימן יבוא פורטל יהדות תימן - מאמרים על יום כיפור

אפשר לדעתי לקחת הרבה מהאתר "בבא קמא"

אינדקס אתרי יהדות :: בבא קמא

מוסיף

אתר שיעורים של כולל כרמי צור בנושא הר הבית והמקדש

http://www.tora.co.il/shiurim/malin_bakodesh.htm

מכון הלכה ברורה

http://www.halachabrura.org/alephlink.htm

תורת אמת

http://toratemetfreeware.com/index.html

דעת

http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/yesod.htm

ציר זמן יהודי

ציר זמן יהודי - קיצור תולדות עם ישראל בעמוד אחד

ימי הספירה הינם ימים שיסודם ימים שמחים ועליונים. מתאים שנביע את הימים האלו ברגשות של שמחה וקרבת ה' שעלינו. אולם במשך הדורות בדורות רבים התברר שלא עמדנו בדרישות הגדולות שיש בימים אלו. היו ימים אלו ימים שמתו בהם תלמידי רבי עקיבא על כך שלא נהגו כבוד זה בזה. במקום להכין עצמם למתן תורה הם גרמו שהתורה לא תוכל להתקיים בנו. אם היו זוכים היינו נהנים מתורתם העשירה של תלמידי רבי עקיבא. אולם לא זכינו. כך גם בהמשך בזמן הגלות היו צרות רבות שנפלו דווקא בימים גדולים אלו. מסעות הצלב ומאורעות ת"ח-ת"ט. זהו סימן משמים שהתורה לא נמצאית בנו כפי הראוי. מידת הרחמים נהפכה לנו בימים אלו למידת הדין. משום שבימים אלו מידת הדין מתוחה אנו מדגישים עבודת ה' מתוך יראה ולא מתוך שמחה והתפרצות. במיוחד הדברים נכונים לגבי ההתעסקות שלנו בחיים הרגילים שלנו. אנו לא רוצים להסיח דעתנו מהיראה בימים אלו לכן אנו לא שוקעים בחיי הרשות ולא בשמחה יתרה. זהו הנוהג שלא לשמוע שירים שיש בהם זרימת חיים טבעית פורצת ושמחה. זאת נעשה רק לאחר חג השבועות מתוך קבלת התורה. אז נהיה בטוחים שנפנה את כוחותינו בדרך שלא מעוררת את מידת היראה עלינו. ל"ג בעומר הוא יום של מהפך. מימים שבהם לא הצלחנו והיה מיעוט של אור בל"ג בעומר התגברנו ואור התורה שהתגלה על ידי רבי שמעון בר יוחאי מעודד אותנו וקורא לנו לחזור לצהלת החיים והכנה לימי מתן תורה מתוך אהבה ושמחה.

בס"ד

נושא קצת רחב...

מה הסברות לשים בימינו,מה הסברות לא לשים...

איזה סוגים יש וכו'...

בס"ד

של הרמ"א בעצמו.

הלבנים שהרמב"ם סובר שצריכים להיות בצבע הבגד ,והרמ"א כותב שגם אם הבגד צבעוני , יעשה אותם לבנים. אבל ברור שהוא לא דיבר על חוט התכלת. זה גם מפורש בחזון איש הלכות ציצית.

ישנו תהליך של הכנת צבע שנקרא כחול פרוסי.
זה גם הכינוי של גז קטלני שידוע גם כציקלון ב'

היה איזה אדמו"ר שלקח דיונון , שהוא לא חילזון ולא כלום, וייצר ממנו צבע כחול באמצעות "כחול פרוסי" . התהליך לא מיוחד דווקא להפרשות של הדיונון.



זה החלק הראשון.
עד כאן מובן?

בס"ד

אמנם יש קשר כימי בין התכלת של האיזביצער לציקלון בה, אבל זה מסתיים בקשר.

"היה איזה אדמו"ר" - מדובר באחד מגדולי ישראל שמספיק לציין את ההסכמות הנלהבות של כל חכמי אותו הדור ל"סדרי טהרות" שכתב בגילאי העשרה.

"לקח דיונון, שהוא לא חילזון ולא כלום" - מה זה חילזון? מה שהחליטו "מחדשי השפה העברית"?

"התהליך לא מיוחד דווקא להפרשות של דיונון" - האמת היחידה פה. אמנם הטעו אותו בנקודה זו ואילו היה יודע היה ממשיך לחקור ואולי מוצא כבר אז את הארגמון.

"עבר על דברי השו"ע (פתילות בצבע הטלית)" - ברור שדבריו הם רק כשליכא תכלת.

"עבר שוב על דברי השו"ע (ליכא תכלת)" - השו"ע תיאר מצב. אין שום פסק הלכה בכך שבזמנו לא היה תכלת.

"עבר על דברי הרמ"א והבה"ט (פתילים לבנים)" - ברור שדבריהם הם רק כשליכא תכלת כנ"ל. חוץ מזה שאני לא יודע איך אתה רוצה להעביר אותו אבי-תרי השו"ע והרמ"א שחלוקים.

והסוף שאני לא מוכן אפילו לצטט זילות כזו בגדולי ישראל - אדמו"ר האיזביצער זי"ע נלב"ע כמעט חמישים שנה קודם השואה, כך שאינני יודע מנין לך הבל שכזה.

@שפיפול,

למדת ביקורת המקרא?

כי הכתיבה שלך די מזכירה לי....

זה די מגחיך, אתה כותב את הדברים הנ"ל ברצינות?

אמנם אנשי ביקורת המקרא חכמים וגדולים ונבונים וצודקים בכל העניינים, אבל ספק אם צריך להגיע עד הוד מעלתם וקדושת מדרגתם כדי להבין דבר שכזה.

אני מסתפק ברש"י פרשת בהעלותך, שנלמדת לא באוניברסטאות הגדולות והנישאות אלא בבתי ספר ממלכתיים בכיתה ד'

אומר רש"י בפסוק (ג) ויעש כן אהרן. להגיד שבחו של  (ה) אהרן שלא שנה (ספרי ס):

וכאן יש קושיה עצומה, אלא מה צודק רש"י כיוון שידע שיבואו אנשים וישנו ויחליפו וימציאו אזי בא המקרא ובאו המדרשים לשבח את אהרן שעשה כפי שנאמר לו דייקא.

וגם אני הלוואי שאזכה להיות מתלמידיו של אהרן, לא אחליף תמנון בחילזון ולא סרדין בקרפיון ובזכות זה יבוא במהרה גואלה לציון, אמן.

המ...

אנשי בקורת המקרא שבאוניברסיטה.

טועים ותועים. וברוך הוא שהבדלני מהם.

מה שאני מדבר עליו באמרי "ביקרות המקרא" מלא באפיקורסות וכפירה.

לא משנה.

שינוי- חס ושלום!

תכלת הוא פחות שינוי ממה שאנו נוהגים כיום, בלית ברירה, להטיל רק פתילי לבן.

התביעה למציאת התכלת היא לא בקשה ורצון לשינוי חו"ח. היא נסיון להחזיר עטרה ליושנה.

ולעשות את מצות/מצוות התורה כאשר נצטונו.

אלא מה?

שהשאלה היא אם זה באמת זה או שינוי חס ושלום.

טוב.

אכן הבאת צד שמסביר קצת על הצד שזה לא התכלת למה עדיף להמנע מלהטילו.

כל טוב.

מי שמשתמש בביטוי אפיקורסיות וכפירה מעיד על עצמו שהוא נבער ומלא באמונות טפלות.

זה לגמרי נכון אם מייחסים כאלו תכונות לאנשי ביקורת המקרא, אני למדתי את זה באוניברסיטה.

לא מספיק לטעמי , אבל די בכדי לקבוע שתחום ביקורת המקרא הוא מדע רוחני אמיתי שמנסה לספק לנו כיהודים ןישראלים , כלים ראויים להתחבר עם מורשת אבותינו.

@קמנו ונתעודד

ידוע ש@שפיפול הוא גדוייל וענק וצדיק וכולם כאלה קטנים לידו.מותר לו לזלזל במי שהוא רוצה גם אם מדובר בגדול עולם.

בס"ד

אבל יש מי שנוח לו להציג את הזיהוי השגוי הראשון כדי לרמוז שגם השני מפוקפק.

התחיל בחיפוש של האדמו"ר מראדזין דרך הרב הרצוג וכיום בשלב ה"ארגמון קהה קוצים שהוא ודאי התכלת"

קשה להמנע מלהייחס אל הדברים כתהליך כשבאים לבקר גם את המצב כיום.

אבל באופן ש שפיפול עשה.... טוב היה חלק מגחיך וחלק נוראי שה' ישמור שעוד לא מחקו אותו.

@ימ"ל

כיוון שיש בה יותר ברום ופחות צבען כחול. בערמות החלזונות שמצאו, אדומת הפה וחד קוצים היו בערמות יחד, כי מהם הפיקו ארגמן, ואילו ארגמון קהה קוצים הוא בערמות נפרדות, כי ממנו הפיקו תכלת. 

שוב, זה ברור, כי באדומת הפה אין כמעט צבען כחול.  עם כל הכבוד למי שהסביר לך, ישבו על זה גדולי המומחים כבר.  בכל מקרה כיוון שהצבען הכחול בשנייהם זהה, כאשר מבודדים אותו נראה ששניהם, (גם קהה קוצים שממנו מפיקים היום תכלת, וגם אדומת הפה יהיו כשרים. כך כותב הרב מורגנשטרן שליט"א(ת"ח חשוב).

וגם מאמרים (שאני לא מסכים איתם כלל) נגד.

אצל אנשי זילברמן ברובע היהודי וודאי אפשר להשיג, ויתכן שגם קיים בחנויות הספרים. שווה ממש.

אני השתכנעתי חד משמעית שארגמון קהה קוצים הוא חלזון התכלת. ידוע בספרות הטבע שיצאה בזמן חז"ל שבחלזון

הזה צבעו תכלת, וגם סגול. נמצאו מליוני קונכיות באזור צור (שבו חז"ל אומרים לנו שייצרו את התכלת). הוא דומה מאד בהרכב הכימי שלו ל"אינדיגו" שה"ערוך" כותב לנו שהוא "קלא אילן".

רואים בגמרא שהשתמשו באותו תכלת גם לציצית וגם לצורכי חול. וחז"ל לא הזהירו אותנו מחלזון פסול , אלא רק מקלא אילן שהוא סוג צמח "אינדיגו". לכן, כדי להגיד שזה לא החלזון צריך לומר שהיו 2 חלזונות שמפיקים תכלת,       ( שזה עצמו דבר נדיר מאד) שהיו באזור צור וצידון, אחד שיש לנו עליו עדויות וממצאים רבים, והוא פסול, וחז"ל לא הזהירו מפניו, ועוד אחד כשר שלא מוזכר בספרי המדע , ואין עליו ממצאים.זה דבר רחוק מאד!

כמו כן, הגמרא במנחות כותבת בדיקות איך לבדוק אם התכלת בא מהחלזון הכשר , והתכלת מהארגמן עמד בבדיקות. זה אומר שהוא התכלת הנכון. 

הרמב"ם כותב שאין לסור מזה לעולם, בשלחן ערוך זה מובא בפשטות.

מאחר שאני מבין שהסתכלת בויקיפדיה, והוזכר שם דברים של הראי"ה קוק בנושא, כדאי לציין שמה שהוא דן שם האם אפשר להקל בשבעה נקיים במקום של פיקוח נפש. [והוא כותב שאכן אפשר, אבל בשאלה המעשית שהייתה שם הוא לא התיר, בגלל שהוא פקפק מאוד באמינות טענת הרופאים שיש שם פיקוח נפש]

הדיעה המקובלת בפוסקים היא שאי אפשר להקל בזה אפילו במקרים מאוד קיצוניים.

אציין, שגם בלעדי חומרת בנות ישראל, לגבי רוב הזמן אי אפשר היה להעמיד על דין תורה המקורי, בגלל תקנת רבי (הקדומה יותר) ובגלל ספקות שונים, כך שזה לא הוסיף כ"כ הרבה זמן של איסור.

שנשמה זה לא אופי?

ושרוב הנשים לא שינו את דעתן אחרי הגיור.

יתגלה למפרע שמלכתחילא היא היתה בעלת נשמה יהודית,

שעד כה פשוט לא באה לידי ביטוי.

לכן כותבים "גר שנתגייר", דהיינו שנתגייר בכבר קודם טקס הגיור עצמו

____

מה שכן, כדאי לבדוק אם היא מתגיירת מרצונה שלה כדי להכיר ולהתחבר ליהדות, או שמא רק בכדי להנשא לו

שלום לך. גיור זה תהליך פורמלי וטכני בלבד, הוא לא מחליף שום דבר.

למעשה ספק עד כמה יש היום מציאות של 'נשמות ישראל'. רוב האנשים והיהודים היום הם לא יהודיים מקוריים, אלא תוצאה של גיורים שהתרחשו בעבר הרחוק.

לא צריכים להיות מקובלים ולחיות בשמיים כדי להבין ולראות את זה, ואפילו לא חייבים להיות בקיאים ברזי ההיסטוריה. מספיק להסתכל על האנשים היום. הם גסים, הם אלימים, הם חסרי בושה. גם אלה שטוענים להיות שליחי האל עלי אדמות.

וידוע מה שאמרו חז"ל 3 סימנים באומה זו: ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים. וכל שיש בו סימנים אלה, ראוי לדבוק באומה זו, אפילו לא יהודי. ולא סתם השתמשו חז"ל בלשון ל'דבוק', והבן.

החברה החרדית והדתית שאנחנו רואים היום, אין להם שום קשר לדת במובן של תיאולוגיה. החרדים למשל זו התארגנות חברתית – פוליטית שמטרתה לשמר את הממסד ואת השלטון הרבני. אין להם שום קשר לאלוהים. הם לא יותר טובים מכנופיות או סוחרי סמים בארצות הברית, אם נחשוב על זה. גם הם נוהגים באלימות כדי להשיג את המטרות שלהם, גם הם לובשים תחפושות כדי להבדיל את עצמם, גם הם מעודדים ומטפחים בורות ונבערות כדי לשמר עולם ישן ורקוב, במקום לתת פתח לתשובה, לקדמה, להתפתחות, וכן על זו הדרך.

הכלל, זו התארגנות פוליטית – חברתית, יש שם הירככיות, יש שם תפקידים, יש שם כללים נוקשים ושרירותיים שנקבעו על ידי בני אדם בהתאם לתועלת ולרווח ולשלמונים שהם מעוניינים לקבל. אין לזה קשר לעבודת ה' יתברך.

אנחנו לא יודעים עד כמה אדם יכול לקבל נשמה חדשה או שיחליפו לו אותה, אנחנו כן יודעים שעל ידי עבודה רוחנית ועל ידי התקשרות לצדיקים, אפשר לו לאדם להתקרב למקור נשמות ישראל, ואולי באמת קיים הסיכוי שיקבל נשמת ישראל.

נראה שסתם בחרת להתלבש ולנצל"ש שאלה טובה,

והרכבת עליה תגובה בלתי נכונה בעליל

נכתבו קבצי תוס' שונים ע"י מחברים שונים, [כמו תוס' שאנץ, תוס' רא"ש]. 

לא בהכרח התוס' שנדפסו על הגמרא במסכת מגילה, הם אותם שהיו לפני הר"ן המסכת הזו.

לשון תוס':  "אבל בהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר כ"כ שהרי מדרבנן הוא"

ר"ן: "וכן בהלל שבלילי פסחים החמירו בתוס' שלא לקרותו אחר חצות."

ההדגשים אינם במקור, מקווה שעזרתי ביישוב.

באם לא הובן, אני אנסה שוב.

1. גם אם יש הבדל בין הנידונים, ודברי הר"ן הם לא בסתירה לדברי תוס', עדיין מה שהוא כותב בשם התוס' לא כתוב שם.

2. אם התוס' הקילו בהלל שאחר האפיקומן, אז במה הם החמירו- בהלל - של בית הכנסת? הוא מנהג, שלא כולם נהגו. בחצי הראשון של ההלל שבמגיד? למה להחמיר בחצי הראשון יותר מבשני. מה גם, שמציאותית השאלה מתעוררת רק על ההלל שאחר האפיקומן.

אענה קודם על השאלה השניה.

בחלק הראשון של ההלל מוזכר יציאת מצרים "בצאת ישראל ממצרים" ולכן נכלל במצוות סיפור יציאת מצרים שלחלק גדול מהראשונים הינה מצווה דאורייתא, אך בחלק השני אין סיפור יציאת מצרים אלא שבח להקב"ה, ולכן לא נכלל במצוות סיפור יציאת מצרים. (ואולי זוהי הסיבה שלא סודרים אותו על המצה, אלא רק לאחר אכילת אפיקומן)

לפי זה מובן מדוע יש להחמיר בחלק הראשון יותר מבשני.

ובאם כנים הדברים שישנו חילוק מהותי בעיקר הדין בין החלק הראשון שנאמר לפני האפיקומן לבין החלק השני שנאמר לאחר האפיקומן, נראה לי שמסתלקת אף השאלה הראשונה,שהרי הדיוק הוא פשוט  "אבל בהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר כ"כ שהרי מדרבנן הוא", וכמעט זהו מפורש בתוס'.

אך למעשה זה נראה לי פלפול סרק, ולכן לעת עתה אני חוזר בי מהיישוב .

שיש חיזוק לדבריך מהחינוך על סיפור יציאת מצרים שהוא כותב שכלול בזה גם להלל ולשבח.

הר"מ שלי הסביר שזו מח' בתוס'.

"לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא כדי לעסוק בהם בתורה"

הרב אליעזר מלמד מדבר על זה כל הזמן-

הוא אומר שיש מקום רק לטיולים קצרים, שישאר חצי מהיום ללימוד תורה.

אפשר לדון לכף זכות שהרבה מטיילים כי זה זמן שכולם בחופש ורוצים לנצל אותו לבילוי משותף.

בעז"ה שנזכה כולנו להתעורר ולעורר אחרים על חשיבות הלימוד תורה כל הזמן ובפרט בחול המועד.

יש פסוקים אחרים שבהם ה' משביע את כנסת ישראל,

פה כנסת ישראל מראה את האהבה שלה בחזרה לקב"ה.

לא יודע אבל מי אלה "בנות ירושלים".

אחלה דבר תורה! כל הכבוד! תודה רבה!

חג שמח!