פורום בית המדרש (עמוד 128)

מח' כמה בדיוק, אבל כך ענה הגרש"ח אבינר.

מומלץ מאוד להוריד את האפליקציה של פניני הלכה - יש שם חיפוש שפותר הרבה מאוד שאלות - משהו מצוין.

אפשר לחפש בחנות של גוגל "פניני הלכה השלם" או פשוט להוריד מכאן: 

https://play.google.com/store/apps/details?id=com.rafraph.pnineyHalachaHashalem

להלן התשובה:

לדעת שו"ע ז, ג, משמע שיכול לברך כל היום, ויותר מזה, שאם שכח וכבר התפנה פעם שנייה, יברך פעמיים 'אשר יצר'. ובזה רוה"פ חולקים עליו, שאין מברכים פעמיים 'אשר יצר'. אבל כל עוד לא נצרך להתפנות שוב, ישלים את ברכתו. ואם כבר התעורר להתפנות שוב, יברך 'אשר יצר' לאחר שיתפנה בשנית (מ"א, מ"ב ז, ו, וכך דעת כל הפוסקים האשכנזים ומקצת הפוסקים הספרדים). ולדעת החיד"א ובא"ח ויצא יב, רק עד חצי שעה יכול לברך. וליחו"ד ד, ה, עד 72 דקות יכול לברך. וספרדי ששכח לברך עד שעברו 72 דקות, אם יברך כדעת השו"ע, לא הפסיד.

שזו גירסא נוספת ומורחבת יותר של המסילת ישרים שהרמח"ל כתב בעצמו (וגם מודפסת מתוך כתב ידו). מהשוואה ביניהם אפשר להבין וללמוד הרבה.

הספר הנ"ל כולל בתוכו את הנוסח המקורי של מסילת ישרים?

אני ממליץ על מכון אופק, יש להם ספר עם שתי הנוסחאות והפניות לקטעים המקבילים מאחד לשני.

או יותר נכון - סדר הפרקים הוא תמצות של סדר הויכוח (כך טוענים). אין שם ביאור של ממש אלא הערות של המהדיר.

אבא שלי רב בית כנסת ולא היה יכול לענות לי אני הולך להגיד לו את זה הוא ישמח תודה רבה אשריכם צדיקים שכוייח תעשו חייל

הטענה של קרח ביסודה היא טובה שלעתיד לבוא באמת כולם קדושים ובתוכם ה' , אבל זה יהיה כשמלאה הארץ דעה את ה', אבל קרח הקדים את זמנו. 

נשמע ששמעת וורט על בלק ונתקעת עם קורח....

אם בלק מובן בגלל שיש בו צד אמיתי ועמוק.

אז כ"ש קורח... מרן הרב הפליג על זה הרבה שקורח הוא בחי' הנצרות בחי' קין בחי' הנחש הקדמון וכו' וכו'.

אבל שוב שאל ת"ח או רב. (זה יותר בקטע חסידי. כי בכ"ז, בא נהיה כנים קוראים לפרשה קורח כי כך היא מתחילה והיא מדברת בעיקר על זה... ו"לזכות שתקרא פרשה על שמך"  כעובדה לשאלה על זה זה יותר בקטע ה"שאל את האדמו"ר הקודם" מאשר "שאל את הרב" וכ"ש מ"שאל את חבריך"....)....

זה לא סותר שמעת וורט שמקורו במרן הרב קוק ונתקעת....

ואני לא חושב שעם התלמידי חכמים פה צריך ללכת לרב

כי "גדול שימושה יותר מלימודה" ושימוש ת"ח זה לא מסתכם בשאלה בפורום.

[ואגלה לך בסוד, לפעמים אומרים פה דברים לא נכונים..]

יש הבדל גדול בין "מה שאומרים פה מצוין" לבין "אני לא חושב שעם הת"ח פה צריך ללכת לרב"

סליחה על הנפילה, זה הפריע לי

(אורח חיים א ד).

יש להעיר, שלא ברור מהשאלה האם הכוונה לתפילות החובה, או לתפילות נוספות. נראה שהשלחן ערוך מדבר על תחנונים מעבר למה שחייבים.

[הדיון לגבי תפילות חובה בלי כוונה הוא דיון שונה לגמרי].

אורח חיים באחד הסעיפים הראשונים (סימן א סעיף ד) טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה.

ובאמת ראה שם משנה ברורה וכדומה שזה רק ברשות. בתפילות חובה עדיף להתפלל את כולן ולהשתדל לכוון כמה שיכול

בשו"ע מובא בפירוש "טוב מעט בכוונה" בענייני תפילה.

אבל מצד שני- מספרים ששאלו פעם רב אם עדיף מעט בכוונה מאשר הרבה שלא בכוונה- למה להגיד את כל פסוקי

דזימרה, שיגידו רק מזמור שיר חנוכת הבית, אשרי ואת הברכות. ענה להם אותו רב- שאם יעשו ככה, גם את המעט לא יעשו בכוונה.

אז צריך להיות זהירים.

אבל למלמל את המילים שאנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר- אני מניחה שיש למילים האלו כוח... שאפילו רק מילמול שלהן פועל משהוא, והוא לא סתם מיותר

אתה מתכוון למצוות תפילה או למצוות עבודה שבלב? 

מצוות תפילה יש לה גדר מחייב , ויש לה גם רמת בסיס של כוונה מחייבת. 

מצוות עבודה שבלב- טוב, זה בלב, אי אפשר להגדיר... קראתי בספר שטוב להתרגל שכל אנחה על קושי - מכוונים אותה אל השם, ואז זה סוג של תפילה

לא לשכוח לכוון את פירושי שמות ה' השונות. אדנות, י-ה-ו-ה - היה הווה ויהיה, מידת הרחמים. אלוקות - תקיף, בעל היכולות ובעל הכוחות כולו, מידת הדין. קל - כנ"ל, ושמידת הרחמים מתגברת על מידת הדין. יש מקורות שמסבירות יותר במפורט (פעם שמעתי שבספר יסוד ושורש העבודה, אבל אני לא מכירה את הספר בעצמי). 

כשעוסקים בתפילה צריך להבין את מהותה ואת סיבתה- למה אנחנו מתפללים, מתוך הבנה של התפילה נוכל

להבין את שאר היחסים שבתוך המערכת הזו.

אז פה מגיעה חקירה גדולה בעניין התפילה ומשמעותה.

אין דרך טובה יותר מלימוד עצמי, כי רק הוא בסופו של דבר ישב על ליבך באמת.

אם את רוצה אני יכול להרחיב את העניין, על פי הבנתי מלימודי.

בראשי פרקים-

התפילה היא תמידית בנשמה והיא מופיעה את עולם הרגש של האדם.

התפילה הקבועה ע"פ לשון חכמים היא מכוונת את עולם הרגש של האדם ומיישרת אותו,

זה מה שנקרא עבודה שבלב- עבודה שנעשית בלב(הלב הוא החומר של העבודה).

ולכן יש צורך בתפילה קבועה גם אם הרגש לא שם כרגע.

התפילה היא תמידית זה הרב קוק בהקדמה לעולת ראי"ה- את התפילה הזו אנו רוצים לחשוף.

תפילה על פי הרב קוק היא עבודה שבלב- במשמעות של עבודה שפועלת על הלב,

הפעולה שהיא עושה היא חשיפה של התפילה הפנימית של הנשמה.

גם אם האדם כרגע מתקשה בלחוש את התפילה הפנימית הזו- היא קיימת, וגם אם הוא מתפלל בלי כוונה,

אז התפילה שלו חושפת את הרובד הפנימי הזה.

התפילה כעבודה שבלב- מיישרת את עולם הרגש של האדם, במיוחד על פי נוסח החכמים- ולכן גם אם

לא מכוונים בדיוק בתפילה- הפעולה של יישור עולם הרגש, פועלת את פעולתה.

כמובן שככל שתגדל הכוונה כך תגדל ההשפעה בשני המישורים(שהם אחד- חשיפת התפילה הפנימית,

ויישור עולם הרגש)- אבל גם ללא כוונה יש השפעה חיובית כזו.

ושוב- הדברים בראשי פרקים, צריך ללמוד בפנים ולעבור תהליך עצמי בשביל לדעת אותם באמת....

אבל התפילה עצמה, גם בלא כוונה היא בעלת ערך, במיוחד על פי נוסח חכמים,

עצם אמירת לשון חכמים כבר פועלת את פעולתה, אם בכוונה מועטת, מעט אם בכוונה רבה- הרבה.

גם ללא שום כוונה, יש פעולה לתפילה בלשון חכמים- כגוף בלא נשמה, אבל זה לא שום דבר.

אתה קבעת שתפילה ללא כוונה פוגעת ביושר הלבבי של האדם, אני מבין אחרת את מה שלמדתי.

שוב- הדברים נאמרים בראשי פרקים.

כל עוד זה לא עובר על ההלכה של החיוב שלך. ככה הרב שלי אמר..

לכווון בכל התפילה אלא בברכה ראשונה של עמידה, ופסוק ראשון ושני של ק"ש,

לא שייך לשתף מישהו, גם כי הרמה הרוחנית שלו זה עניין שלו מול עצמו וגם כי בכלל לא ברור שזה יועיל במשהו.

לגבי הנגיעה - בלי קשר לנידה אסור לו לגעת בך כשאת לא רוצה, גם בזמני טהרה, את יכולה לומר לו שאת לא רוצה שהוא יגע בך בזמנים האלה ואת מבקשת שיכבד אותך (שוב - בלי קשר לזה שזה אסור לו שבזה את לא צריכה להתערב אלא כי זה הגוף שלך וזכותך לא לרצות).

לא הלכה מפורשת. אפשר להתקלח בכל תשעת הימים, במים חמים או קרים או פושרים. אתה יכול להחמיר ולהקל כרצונך. אתה יכול בכלל לא להתקלח, אתה יכול להתקלח עם מי מזגן, מה שבא לך. זה לא באמת משנה, הלכה אין פה.

גם במקווה אפשר לטבול במים פושרים או חמים וזה בסדר גמור. למרות זאת, יש כאלה שטובלים אך ורק במים קרים. קיצר, אין פה שום עניין של הנאה או סבל, חמים, קרים, מה שבא לך. מה גם, אני לא יודע כמה גברים כבר כל כך נהנים ממקלחת, אבל אולי זה רק אני. מתרחצים ויוצאים. פעם אולי מקלחת הייתה אירוע מיוחד ומשמח, היום אנחנו כבר רגילים ושוכחים להעריך את כל מנעמי החיים ופלאי הטכנולגיה, כך שצריך לזכור שגם מנהגים, צריך להתייחס אליהם לפי הזמן והמקום.

דבר אחרון, צריך לזכור שהבריאות הנפשית והרווחה הפיזית והמנטלית הם דבר חשוב מאד. יש למשל אנשים שנוהגים לא לשמוע מוזיקה בכלל בשלושת השבועות. המגן אברהם כתב בפירוש שאין עם כך בעיה ומוזיקה מרגיעה ותורמת לנחת הרוח וליישוב הדעת של האדם לפעמים. כך שאם יש אנשים שממש קשה להם עם מים קרים, או שעבר עליהם יום נורא, או שהם חולים, ומקלחת עם מים חמים תעזור להם, גם אם אשכנזים מחמירים ומקפידים מבית, בוודאי שמותר וצריך. למרות ששוב, כל אלו בכלל מנהגים ולא הלכה, כך שאחד יכול להחמיר עד השמיים ואחד יכול בכלל לעשות כלום, ושניהם יהיו בסדר.

שמותר להתקלח במים פושרים. זהו. 

בכזה חום. ואלה שלא אכפת להם מזה, גם הם חייבים להתקלח, ש"גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה" (גמרא ברכות דף יט עמוד ב).

אבל תשעת הימים נועדו לאבל על החורבן, ולכן כיוון שמקלחת במים פושרים מספיקה, יש בכך משום מנהג אבל שלא להתקלח במים חמים, וגורם לתזכורת על חורבן המקדש.

לכן זה שייך כיום

להתקלח, אבל לניקיון ולא להנאה 

נפק"מ לחום המים סוג הסבון וכו

שהרמב"ם לא הגיע לקבלה, ומשמים כיוונו כך, שאם היה מגיע לקבלה, היה מפשט אותה כ"כ, כי היה פשטן גדול.

לא יודע אם זה קשור.. אבל לא נראה לי שיש פה הרבה חב"דניקים.

ח"ב עמ' רמז אגרת רחצ ועמ' שפו אגרת שצט, וח"ג עמ' רכד-רכה אגרת תקנא הערה ג

בכל אופן, ברור שהרמב"ם לא למד זוהר, לא מהכתב ולא בעל פה. זה נוגד את רוב כתביו והוא גם כותב מפורש במורה נבוכים שהוא לא קיבל סודות מאף אחד.

שכו"כ ענינים בספרו של  הרמב"ם מקורם בספר הזוהר

למרות שזה אכן די "גדולות לשרשור פשוט" לדעתי...

שכתבת ''במכל שכן מראית פני אדם שלא ראהו שלושים יום'' לא נראה לי שהק''ו הזה קיים, כי הרי ברכה זו מברכים על מישהו שאתה מכיר מעיקרא. אם אתה רק מתכתב עם מישהו ופתאום מכיר אותו פיזית, כמיטב ידיעתי לא מברכים (חוץ מהעובדה שהסכימו הפוסקים שלא לברך זאת היום).

אשמח למקור.

כל טוב

צריך כמובן לא לשכוח לציין שהוא היה בשר מבשרה של חסידות תולדות אהרון, ועם זאת עיקר עניינו היה בתורת ברסלב. כנאה לכל צדיק אמיתי, הוא היה עמוק בתוך הממסד ומעורב עם כולם כשידו בכל,  ועם זאת לחלוטין עמד מחוצה לו והיה אינדבידואל מיוחד שראוי לנו לזכור וראוי שבנינו ובני בנינו יזכרו.

בין שלל עיסוקיו הוא גם היה הרבליסט ותרופותיו מוכרות בקרב הציבור של מאה שערים. בקיצור, הוא היה רחוק מאד מהרב הטיפוסי שהייתם מצפים למצוא בחברה החרדית, הן בידע שלו והן באישיות שלו.

היו לו רעיונות מעניינים וייחודים שלא הרבה התייחסו אליהם, כמו העניין שכל מה שאדם רגיל בו [גם אם זו למוד ותפילה וכו' או רחמים עצמיים על נפילות] ונח לו ומוכר לו, זה לא כל כך נחשב כעבודת השם.

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%92%D7%94

זה הקונטרס של דרכי השגה.

בכתבים  שלו הוא תוקף פעם אחר פעם את הקנאים ואת התרבות שלהם והפשקווילים והחרמות וההפגנות.

הוא בז להם ומלגלג עליהם ומצד שני, הוא שם , הוא דיין בבד"ץ והוא חסיד מאה שערים אופייני ,  עם השטריימל והגלימה המפוספסת .

הוא לא יצא משם אף פעם אל העולם , אלא נולד שם ומת שם.

אבל אני סבור שהוא ראה את החברה סביבו כמיקרוקוסמוס ולא חש צורך לצאת משם.

זה לא עד כדי כך משנה, יורוביץ' נולד ומת במאה שערים , אבל העקרונות שהוא גילה יכולים להשפיע בכל מקום בעולם.

אני אביא לכם דוגמא בהזדמנות.

יש עד הרבה כמוהו. לקדש את הבדידות ואת ההסתגרות והנחשלות זו לא הדרך. צריכים להיות מעורבים עם כולם ועם הכל. יש אנשים בלי כיפה שהם הרבה יותר דתיים מאנשים עם כל התחפושת ועם כל הדיפלומות וההסמכות והייחוסים. הדת לא אמורה לפלג וליצור קרעים ושסעים ושנאה. אלא לתת לנו להבין שבעצם כולנו אותו הדבר.

הטבע של אלוהים נמצא בכל אחד מאיתנו. עיקר האמת של אלוהים – האמת והחסד שלו. זו המודעות של היקום כולו, חסד, אהבה. כך העולם צומח ומתפתח, טכנולוגית, חברתית, וכיוצא באלו. מה שהאדם היחיד צריך לעשות זה בסך להתחבר לאמת של היקום, לחסד.

הנה חלק מממכתב של אינשטיין לבת שלו:

 ... "כשהצעתי את תורת היחסות, מעטים מאוד הבינו אותי, ומה שאני אגלה עכשיו לאנושות כנראה גם מתנגש עם חוסר ההבנה ודעות קדומות בעולם.

אני מבקש ממך לשמור על המכתבים כל עוד יש צורך, שנים, עשורים, עד שהחברה תתקדם מספיק כדי לקבל את מה שאני אסביר בהמשך.

יש כוח חזק ביותר, שעד כה המדע לא מצא הסבר רשמי. זהו כוח הכולל ומפקח על כל האחרים, הוא פועל מאחורי כל תופעה הפועלת ביקום ועדיין אינו מזוהה על ידינו.

כוח אוניוורסלי זה הוא א ה ב ה .

כאשר מדענים חיפשו תאוריה מאוחדת של היקום הם שכחו כוח בלתי נראה החזק ביותר.

האהבה היא אור, שמאיר את מי שנותן ומקבל אותה.

אהבה היא כוח משיכה, משום שהיא גורמת לאנשים מסוימים להרגיש משיכה לאחרים.

אהבה היא כוח, כי זה מכפיל את הטוב ביותר שיש בנו, ומאפשר לאנושות שלא תדעך באנוכיות העיוורת של ברואיה. אהבה נחשפת ומתגלה.

עבור האהבה אנו חיים ומתים.

אהבה היא אלוהים ואלוהים הוא אהבה.

כוח זה מסביר הכל ונותן משמעות לחיים. זה המשתנה שממנו התעלמנו במשך זמן רב מדי, אולי כי אנחנו מפחדים מאהבה כי זה האנרגיה היחידה ביקום שהאיש לא למד לשלוט בה כרצונו.

לתת נראות לאהבה, עשיתי את חילוף פשוט במשוואה המפורסמת ביותר שלי.

אם במקום E = mc2, המקובל עלינו כי ניתן להשיג את האנרגיה כדי לרפא את העולם דרך אהבה מוכפלת במהירות האור בריבוע, אנו מגיעים למסקנה שהאהבה הוא הכוח החזק ביותר שיש, כי אין לה גבולות.

לאחר הכישלון של האנושות לעשות שימוש ולשלוט בכוחות האחרים של היקום שהופנו בסופו של דבר נגדנו, דחוף שנזין את עצמנו עם סוג אחר של אנרגיה ...

אם אנחנו רוצים המין שלנו ישרוד, אם ברצוננו למצוא משמעות בחיים, אם אנחנו רוצים להציל את העולם ואת כל היצורים החיים בו, אהבה היא התשובה האחת והיחידה.

אולי אנחנו עדיין לא מוכנים לעשות פצצה של אהבה, מכשיר חזק מספיק כדי להשמיד את השנאה, האנוכיות ותאוות בצע שתהרוס את כדור הארץ כולו.

עם זאת, כל אדם נושא בתוכם גנרטור קטן אך רב עוצמה של אהבה בו יש אנרגיה שמחכה להשתחרר.

כאשר אנו לומדים לתת ולקבל אנרגיה אוניברסלית זו, ליזרל היקר, אנו מצהירים שהאהבה תנצח הכל, היא מסוגלת להתעלות מעל הכל ומעל האין, משום שאהבה היא תמצית החיים.

אני מאוד מצטער שלא הייתי מסוגל לבטא את מה שהיה בליבי, שפעם בשקט עבורך לאורך כל חיי. אולי זה מאוחר מדי להתנצל, אבל כיוון שהזמן הוא יחסי, אני זקוק להגיד לך שאני אוהב אותך ובזכותך הגעתי לתשובה המוחלטת! ".

האבא שלך אלברט איינשטיין"

האמת היא, שהמכתב הזה הוא שום דבר מיוחד או מעניין מדי. יהודים אחרים הבינו את זה לפניו, אבל קצת קשה היה לקדם את הרעיון הזה, כשרצחו וטבחו והתנכלו להם כמעט בכל מקום בעולם. לעומת זאת רעיונות כמו של הבודהיסטים שהעולם הוא סבל, את זה גם לא היית צריך לספר להם.

העניין הוא לעשות צוהרים לתיבה. להיות קשור ומעורב לכל קבוצה, לכל צבע, לכולם. טוב, לא לכולם, יש באמת כאלה שאי אפשר לסבול אותם, אבל אתם מבינים את העניין. תן וקח, זה צו החיים. להשפיע, לקבל , כך תהיה אילן שעושה פירות. מכולם אפשר ללמוד ולהפיק תועלת, ולכולם אפשר לתת. אם כל לומדי התורה וההלכה היו שומרים את עיניהם באמת [הכוונה היא לשמירת העיניים האמיתית, להסתכל בעין טובה על החבר] אז לא היו לנו הרבה בעיות. לסטרא אחרא יש כח ואחיזה רק כשיש שנאה ומחלוקת.

הסיבה שאין הלכה ברורה בדורנו היא בדיוק בגלל זה. שכבר מאות שנים אנחנו בתהליך מתמשך של התמעטות והחלשות הלבבות.

אם כל אחד היה מתאמץ ומתיגע להסיר את כל הקליפות, את השנאה ואת המחלוקת, את תאוות הכבוד והשררה, הקנאה והתחרות, והיה לומד בלי פניות ומחשבות זרות – הייתה הלכה ברורה. זה העניין של התקן את עצמך וכו', וקשוט עצמך קודם וכו'. כי רק ברגע שאתה מתקן את עצמך קודם וקושט את עצמך קודם אתה באמת יכול לנהל קשר אמיתי עם האחרים.

והעיניים והלב קשורים. ורבי נחמן אמר שהמשפט תלוי בלב. לכן ככל שמטהרים את לבנו יותר – כך אין מחלוקת – ועל ידי שאין מחלוקת – אין אחיזה לסטרא אחרא. ואז יש הלכה ברורה.

זו מציאות נשגבת ורחוקה. לעת עתה אפשר להסתפק בכך שאנשים פשוט לא יאבקו וילחמו עם העולם ועם אחרים. עדיף לראות אנשים כמו שהם, להפסיק עם ההרגל המנסה לכפות עליהם הבנות ודעות שלך או שספגת מאיפשהו. להיות דינמי קצת, לא להלחם בלבות האנשים, אלא לקנות אותם .אנשים נותנים יותר מדי קרדיט לשכל. אף אחד מלבד פלצנים ופרופסורים טרחנים אוהב ויכוחים של פרקטיקה וטקטיקה שמדיפים ריח חריף של אינטלקט. הטבע האמיתי של כולנו הוא להיות פשוטים ולאהוב אחד את השני, ולראות מעבר לחיצוניות ולקליפות. טוב להיות במקום שפחות נאבק עם העולם, ויותר אוהב ומתמסר.

אברהם לא נלחם ולא נאבק עם נמרוד. היה משחק איתו, היה הולך ברחובות וצועק כמו משוגע 'ה' הוא האלוהים!'. להתרכז בעצמנו, לעשות את מה שאנחנו יכולים ויודעים לעשות, לומר מה שצריך לומר, לעשות מה שצריך לעשות, ולמי אכפת מה אחרים אומרים.

בקיצר, זו תכונה שכולנו צריכים לפתח. להיות בפנים ולהיות בחוץ, להיות עם אחרים, ולמצוא גם זמן להיות לבד. זה שומר על איזון נכון. למרוד, להאבק, להלחם, לרוב זה רק מזיק.

ברור שיש לי בעיה עם כל העיוותים והסילופים שעושים לתורות שבכתב ובעל פה, וכמובן שיש לי בעיה עם כל מיני טכסי הפרשות חלה שמארגנות כל מיני רבניות שעושות קופה מחילוניות וחוזרות בתשובה תמימות, וכמובן וכמובן שיש לי בעיה עם רבנים שקרנים ומטרידים, יש לי בעיות עם הרבה דברים. אני לא אתחיל לספר מה ואיך כי זה הוצאת לעז ולשון הרע ואת זה אני עושה מספיק, בלי לעשות תשובה. אבל אם יבוא אליי איזה קוקו ויתחיל לספר לי שיש אחד שקוראים לו 'הצדיק ממגדיאל' והוא האמת וצריך להתקשר אליו בתפילה, ולתלות תמונה שלו בבית, ולתת לו צדקה, אני לא אסתור אותו. אני אגיד לו כן, נכון, בטח. אולי אפילו אתפלל איתו. אבל בפנימיות הלב שלי, אני אפיל את הצדיק ממגדיאל ואת כל הרבנים השקרנים ואת הכל.

אפשר לללמוד מהקיסר יו הגדול עליו השלום נגד ההצפות הקשות שאיימו על סין בימי יאו ב2255 לפני הספירה. 'נדמה שהגלים עולים עד השמיים. הם הציפו את הגבעות והגיעו אף לפסגות ההרים הגבוהים. יו הורה לבנות תבות גומא בעזרתן יכול היה להגיע להרים. הוא פילס את דרכו ביערות וסבכים לעבר הפסגות, והסתכל סביב למצוא את הכיוון יזרים את כמויות המים האדירות אל הים'. כך לשון הכתוב. הוא התאים את עצמו לזרם, וכך יכל, בעזרת התעלות, להפנות את המים לים ולייבש את הארץ. חשוב שאדם יתאים את עצמו לזרם של העולם, ולדאוג לכך שיקשיבו ל ושהוא יצליח.

להיות עם רגל אחת בעולם התוהו, ולהיות עם רגל אחת בעולם התיקון. מצד אחד, להיות כמו כולם, ללכת עם זרם, לדעת לעשות הכל באהבה ולא לשבר ולחרף ולהרוס ולזעוף. אפשר לפול על ידי כך בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף - ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. ומצד שני להיות אינדבידואל, ולהגשים את הדרך שלך, בלי להתחשב באחרים. אחד היה אברהם, ואין העולם נברא אלא בשבילי וכו' וכו'.

'אחת מהמטרות העיקריות בעבודה רוחנית, שישלוט הרוח על החומר, לידע שאין ב' דברים שאחד קרוי חומר והשני קרוי רוח, אלא הם דבר אחד, וכל החומר הנראה לעיננו אינו אלא הרוח בעצמו, שירד והשתלשל עד שנתעבה ונתגשם... וביאור הדברים, שכל דבר גשמי בשורשו הוא רוחני וכנ"ל, והכוונה שבשורשו הוא רוחני, שגם כיום הוא רוחני רק שבהסתכלות גשמית רואים חומר, אך אם יסתכל האדם בעיני שכל, אז גם כעת יראה את הדברים בצורה רוחנית... ועבודת האדם שכאשר הוא מתעסק בהם באכילה ושתיה ומלבושים, צריך להעלותם מבחינה גשמית לבחינה רוחנית'. [ערבות נחל, עמודים 184-188]

ואכלת, ושבעת, וברכת! מסביר רבי נתן מברסלב זיע"א, שהעניין הוא דווקא להגיע ולברכת, להעלות את בחינת החומר לבחינת רוח.

אברהם יורוביץ' נולד בכ"ח ניסן תש"ח למשפחה של חסידי תולדות אהרן.

עוד בגיל צעיר נחשב לכישרון יוצא דופן וזכה להתמנות לראש הכולל של תולדות אהרן .

מעבר לזה הוא ושני אחיו אליעזר ואפריים מנדל שימשו כדיינים בבד"ץ העדה החרדית בירושלים.

בזמן הפיצול בתוך חסידות תולדות אהרן, אברהם יורווויץ' עזב אותה,  אבל לא כדי להצטרף ל"תולדות אברהם ויצחק" אלא כדי להקים בית מדרש עצמאי שנקרא "אהל מנחם ויטפסק" , שכנראה היה ניסיון להחיות את חסידות ויטפסק.

לאחר שהקים בית מדרש עצמאי, גיבש יורוויטש תפיסה חדשה בתורה החסידית, שהייתה מקורית ונמרצת.

בקווים כללים,  יורוויטש שם את הדגש על עבודת מידות אינטנסיבית , תוך התעלמות מההווי החסידי המקובל שכולל בעיקר אינטראקציות חברתיות היררכיות.

בשנותיו האחרונות , חשף יורוביץ' את  נטייתו לברסלב וביקר מספר פעמים בציון רבי נחמן באומן. הספר האחרון שלו  שיצא בשלמותו "ערבות נחל" הוא פירוש על ליקוטי מוהר"ן.

יורוביץ' נפטר בגיל 55, באופן מפתיע , והובא למנוחת עולמים בא' ניסן תשס"ג בחלקת "תולדות אהרן" בהר  הזיתים.

מפעל חייו של יורוביץ' הוא ללא ספק הספר "עבודת אברהם" , שהוא פירוש רוחני מבריק לכל פרשות השבוע. את הספר והוציא בנו , הרב צבי ירוויטש , שהתמנה אחריו לראש בית המדרש של ויטפסק.

שנים מתלמידיו הבולטים של יורוויטש , הרב ישראל מאיר ברנר , והרב עופר ארז, נחשבים היום למנהיגים מרכזיים בחסידות ב רסלב.

אה, כן.... כי זה....

בצדק תשפוט עמיתך - צריך לדון כל אדם שאינו רשע לכף זכות. עמיתך הוא מי שהוא עמיתך בתורה ובמצוות. אבל אין לדון את מי שאנחנו כבר מכירים בתור רשע לכף זכות, כי מניחים שהוא ממשיך בצורת ההתנהגות שלו עד היום.

פירוש אחר- על פי המדרש על דוד המלך, שכאשר באו לפניו עני ועשיר לדין, והעשיר זכה בדין, דוד שילם לעני את ההפסד מהכסף של דוד עצמו. הכלי יקר מוסיף שאת זה נכון לעשות דווקא למי שמוכר כמי שאינו רמאי, כי אחרת העני והעשיר עלולים לעשות קנוניה, ולביים את התביעה כדי שהעני יפסיד והדיין ישלם לו על ההפסד.

"בצדק תשפוט עמיתך, וכי דווקא לעמיתו ישפוט בצדק ולא את מי שאינו עמיתו, ואולי מהכרח קושיא זו למדו מכאן הוי דן את כל אדם לכף זכות (שבועות ל, א) אבל הרשע אין לדונו לכף זכות ואוקי גברא אחזקתיה.

המילה "עמיתך" בפסוק לכאורה מוזרה, דווקא את מי שעמית(-חבר) של האדם צריך לשפוט בצדק? מהכרח שאלה זו, למדו חז"ל שאין הכוונה לצדק במשפט, אלא למצווה לדון לכף זכות. אבל את הרשע אין לדון לכף זכות, ויש להעמיד אותו על חזקתו, כלומר שכמו שעד עכשיו הוא רשע מן הסתם גם אם הוא עשה מעשה שאפשר לפרש לחיוב או לזכות, מן הסתם זה לחיוב.

ואם במשפט ממש הוא מדבר נ"ל שנותן עצה לדיין הרוצה לעשות כמו שעשה דוד המלך משפט לזה וצדקה לזה (סנהדרין ו, ב) לא יעשה כן כי אם לעמיתו בתורה ומצוה, ולא למי שאינו כרוך אצלו כי שמא יעשו קנוניא ביניהם."

ואם בכל זאת מדובר במצוות הצדק במשפט, ולא ב-לדון לכף זכות, אז צריך להסביר את הפסוק כך, שצריך לעשות מה שדוד המלך עשה כשדן את ישראל, ששילם מכספו למי שהפסיד. ואת זה-צריך לעשות דווקא לעמיתך בתורה ומצוה ולא לרשע שבא לדין, מכיון שיעשו קנוניה ביניהם, ויביימו תביעה וכך יוציאו כסף לא כהוגן.

וי"א שע"ז התפלל דוד ואמר, עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי (תהלים קיט, קכא) הם עושי הקנוניא שקרא עושקי.

ויש אומרים שזה פירוש תפילתו של דוד "עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי" התפלל שכאשר הוא עושה את הצדק הנ"ל במשפט, שלא יעשה את זה בטעות עם רשעים- "עושקי".

וכן לא תלך רכיל בעמך היינו דווקא בעושה מעשה עמך, אבל מותר לומר לה"ר על בעלי המחלוקת, (ירושלמי פאה פ"א ה"א) וי"א מצוה, כדי שידע זה להשמר ממנו ואם לא עשה כן הרי הוא עובר בלא תעמוד על דם רעך שפירש"י לראות במיתתו ואתה יכול להצילו כו' כי כן הדבר הזה, לכך נסמכו פסוקים הללו.

כמו שפירש למעלה, "עמיתך"- בתורה ומצוות, כך מתפרש "לא תלך רכיל בעמך"- אסור לומר רכילות דווקא על מי שעושה מעשים של עם ישראל, אבל מי שהוא בעל מחלוקת (באופן קבוע) מותר לומר עליו לשון הרע, ויש אומרים מצוה, כדי שידעו להיזהר ממנו, ואם לא יאמרו עליו אפשר לעבור על "לא תעמוד על דם רע"-יש אפשרות להציל מישהו מנזק שאותו רשע יכול לגרום..

א. אסור לשמוע. ברדיו או שלא רואים יש מתירים.

ב. כנ"ל.

ג. זה לא משנה מי זה, אסור לשמוע אם רואים, ק"ו שמכירים.

ד. לא שמעתי, נשמע דחוק, אולי ישנם פוסקים מועטים.

לא מצאתי בתשובה של הרב עובדיה בנושא כזה דבר, ובשלחן ערוך מצאתי " ואסור לשמוע קול ערוה" (אבן העזר כא א).

הרב עובדיה כותב "ובצירוף מה שכתב מרן הבית יוסף שלדעת הרי"ף והרמב"ם מה שאמרו קול באשה ערוה לא לענין קריאת שמע ודברי תורה נאמר...  ורק לכתחילה יש ליזהר."

אז לעניין מה זה כן נאמר, אם לא לעניין קריאת שמע?

בשביל זה יש לראות את דברי הבית יוסף עצמו ביחס לדברי הרמב"ם-

"והשמיט קול ושער משום דמשמע ליה דלשמוע ולהסתכל קאמר ולא לענין ק"ש... ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם ומיהו טוב ליזהר לכתחילה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש :"

כלומר, לפי הבית יוסף נוקטים לעיקר הדין שקול באישה ערווה נאמר לעניין שיש איסור לשמוע אותו ולא לעניין קריאת שמע.

הרי גם בגמרא וגם בשולחן ערוך זה מופיע בהקשר של קריאת שמע.

וגם לקריאת שמע.

[הגמרא מקשה שם סתירה "טפח באישה ערווה", "לבין כל המסתכל באצבע קטנה של אישה..", ומסבירה שטפח, זה באשתו ולק"ש, אבל לעניין איסור הסתכלות, זה אפילו אצבע קטנה].

נחלקו הראשונים האם המימרא "קול באישה ערווה" שבהמשך הסוגיא שייכת לק"ש או לא.

[אזכיר, שיש דברים שהותרו לגבי ק"ש, אע"פ שבאופן כללי הם אסורים, כך שהגדרים לעניין ק"ש לכאורה קלים יותר].

הרא"ש שם כותב במפורש שהמימרא קול באישה ערווה לא נאמרה לעניין קריאת שמע. וכפי שציטטתי כך הבית יוסף מסביר גם הרמב"ם.

עדיין, הוא צריך להביא את הדברים בהלכות ק"ש-

1. כדי לכתוב שטוב להזהר.

2. כדי להכריע שמעיקר הדין, אין איסור לגבי ק"ש.

ובכל מקרה, הרא"ש והבית יוסף חילקו כך במפורש, לא אני. [ולכאורה, מי שחולק עליהם אמור להכריע שזה גם לעניין ק"ש, ולא רק לעניין ק"ש, אבל לא עיינתי בזה מספיק].

בקטע שציטטת, אין שום היתר שרלוונטי עבור השאלה שבפתיחת השרשור.

ההיתר שלו מבוסס על כמה יסודות-

1".אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות שבזה יש הרהור וטירדא, מה שאין כן כשאינו מכירה. "

2.  "הקול הנשמע דרך הרדיו, אינו קול האשה ממש,"

3. כל האיסור לעניין ק"ש לדעת השו"ע אינו מעיקר הדין, אלא רק לכתחילה יש ליזהר-

"מה שכתב מרן הבית יוסף שלדעת הרי"ף והרמב"ם מה שאמרו קול באשה ערוה לא לענין קריאת שמע ודברי תורה נאמר, ... ורק לכתחילה יש ליזהר.... ומכיון שאין זה מן הדין, כל שיש טעם נוסף יש להקל."

אבל כאן זה לא דרך הרדיו, וזה לעניין לשמוע ולא לעניין ק"ש.

אלא שיש איסור כל הזמן.

אבל, השאלה לגבי קריאת שמע היא,

1. מה קורא אם אדם נמצא שלא ברצונו במקום שיש שירת נשים, האם מותר לא לקרוא שם קריאת שמע?

2. כשאדם שומע את אשתו שרה [שזה מותר], האם מותר לו לקרוא ק"ש?

אז הנידון הזה קל יותר מהנושא הראשון, וכפי שהבאתי מהבית יוסף.

[מלבד על בעלה, כמובן].

כך שבוודאי הוא לא "התיר שירת נשים בכלל". 

אבל גם לגבי פנויה נידה-

השלחן ערוך כותב בהמשך הסימן "מותר לאדם להביט באשתו, אף על פי שהיא נדה והיא ערוה לו..  הואיל והיא מותרת לאחר זמן," נדמה לי שהמשמעות הפשוטה של הדברים, שנידה היא ערווה לעניין הדברים שמופיעים בסימן הזה. [אבל, אני לא בא לפסוק הלכה].

כמו כן אין איסור לגבר לשמוע נשים שרות או לראות נשים בשירתן.

כל הטענות בעניין, הן בבחינת החמרות ואינן הלכה, ויתכן שהמחמירים עוברים איסור דאורייתא על "לא תוסיף" וחייבים מלקות.

גם השולחן ערוך אומר שאסור לשמוע רק בזמן קריאת שמע וגם בזה, מדובר רק על אישה זרה שאולי תגרום לו להיסח הדעת.

מניין צצו הסברות העקומות האלו להוסיף איסורים שאין להם שחר, אני לא יודע, אבל כנראה שהכלל המוכר לנו שכל אחד שרוצה לעשות מעצמו צדיק וקדוש, מפברק הלכות וממציא איסורים.

כבר התייחס לזה רבי נחמן בחיי מוהר"ן תפ"ד כשאמר ישנו  יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל הַרבנים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַמְצִיא דִּין חָדָשׁ.

מכל מקום המקור המסכם, החזק והיציב הוא דווקא תשובתו דוב ליאור שליט"א , כשנשאל לגבי שירת דבורה, שירת מרים, שירת "הכה שאול באלפיו"  וכן הלאה וכן הלאה, השיב כי אצל החילונים אחוז הגירושים הוא ככה ואחוז הבגידות הוא ככה ויתר המצאות ומכאן אנו לומדים מה שורש "איסור השירה לנשים" שהוא הגירושים אצל החילונים ואנו יודעים מה תקפותו , כיוון שלהתגרש מותר גם לחילונים ואילו להמציא הלכות אסור מדאורייתא.

ההלכה היא שלגבר אסור לשמוע שירת נשים "קול באישה ערווה". מה בדיוק גדר והזמן שבו אסור יש מחלוקות.

היום נוקטים להגיד ככה-

לכתחילה -

א. עדיין אסור לגבר לשמוע

ב. עדיין אסור לגבר לשמוע

ג. עדיין אסור לגבר לשמוע

ד. עדיין אסור לגבר לשמוע

במקרים של בדיעבד ושל צורך, כמו שהיה בשאלות שנשאלו גדולי ישראל מה עדיף- שתהיה תנועת נוער עם שירת

נשים אבל של יהודים, או שתהיה תנועת נוער של גויים שבכל מקרה תהיה בה שירת נשים, הביאו מקומות להקל,

כמו

א. צד אחד, אבל לא מספיק לבדו

ב. צד נוסף שלא מספיק לבדו

ג. אולי אם אין למדריכים ברירה אלא להיות במקום שבו אתן שרות, הם לא עוברים עבירה, אבל לא התירו לכן.

ד. צד נוסף שכשמצרפים אותו לצד אחר אז אפשר

לחלק מהפוסקים - מכיוון שדרך הרדיו מה ששומעים איננו קול האישה אלא קול של רדיו, אז הוא לא בכלל הדין של

קול באישה ערווה, ולכן מותר אפילו לכתחילה(ויש שהוסיפו שצריך שלא יכיר את האישה ואת המראה שלה),

פוסקים אלו גם יגידו שאסור לענות אמן על ברכה ברמקול ולא להגיד קדיש ברמקול.

גר צדק , הוא גוי שהתגייר.

רק הערה - הגדרת הלכתית "גר תושב", המילה 'גר' משמשת לתושב זר בכל מקום לאו דווקא גוי בארץ ישראל (לצורך העניין אברהם אבינו ויעקב אבינו נקראו 'גרים').

לפעמים משתמשים בכינוי "האמורי" , כדי לתאר את כל עמי כנען.

אבל יש כאן שאלה הרבה יותר גדולה

מאיפה צץ כאן "שדה העמלקי"? עמלק הוא הרי נכדו של עשיו, ואנחנו מדברים על התקופה לפני שיצחק נולד.

הם הגיעו מהצפון לדרום, דרך עבר הירדן המזרחי.

הגיעו לנגב, ומשם לאיזור סדום, ומשם חזרו עד דמשק. [דרך הבקעה, או שוב דרך עבר הירדן].

להרי הגליל, יהודה ושומרון וכן לשפלה ומישור החוף הם לא הגיעו.

מוזמן לעיין בפרשנים על פרשת המלך בדברים (יז) ובשמואל (א פרק ח).

שישראל חטאו כשביקשו מלך.

ואכן , צריך לדעת שהמלכים הביאו רק לישראל, בכל ההיסטוריה.

אמנם זו מחלוקת הראשונים האם מלך רשות או חובה. אבל לכו"ע, בשמואל שם, העם חטא כי ביקש מלך "ככל הגוים", ולא התמקדו במטרות רוחניות במלך, לכן חטאו. והמלך הוא מעל כל העם! להלכה! רמב"ם הלכות מלכים. ולצערנו, לא זכינו ליותר מ 600 שנה של מלוכה, מתוך 3,000 שנה! אז ככה שאין מה להוכיח שמלך זה גרוע, ומה שגם היו מלכים טובים וצדיקים (שאול, שלמה, חזקיהו, יואש, חשמונאי ועוד). 

שאול הודי מהמלוכה,

שלמה עבד עבודה זרה

מלכי חשמונאי היו צדוקים

ואם היה איזה מלך שהיה בסדר, אולי אסא, אולי יהוא, אז מדובר דווקא ביוצאי דופן.

גם השם אומר לשמואל 

כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.  ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים--כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ.

קיימת התנגדות חד משמעית למונרכיה ואי אפשר לטאטא אותה בתירוצים מפותלים בסגנון "ככל הגויים" , זה לא מה שמטריד ולא את נביאו.

כמובן, לרמב"ם הייתה דעת מיעוט, שדין תורה אינו מספיק וצריך דין מלך שישלים, אז הייתה לו. בינתיים שמואל הנביא גדול ממנו.

רק אנרכיה!

שאול היה משכמו ומעלה! דוד המלך איש אותו לא עבר! ושלמה המלך? היה נביא! גדול הדור! בונה המקדש!!

וראשוני מלכות חשמונאי היו כהנים צדיקים! ממליץ לך את הספר "נסיכי אדם" של הרה"ג שלמה אבינר.

וזה עדיין לא סותר! ישנו חיוב מהתורה למלך!!

ניתן להצביע על שאול בתחילת דרכו שהיה צדיק, אבל בסוף הקב"ה החליט לבחור מישהו אחר על פניו.

אצל דוד גם רואים קשיים מסוימים, אבל כאן הקב"ה בחר בו לעולם, אז כנראה שהבעיות לא פגעו ביכולתו למלוך...

ביחס לשלמה, אמנם בנה את המקדש, אבל הוא גם בנה בית לבת פרעה וחז"ל אומרים על כך שמעשהו זה התחיל את רומי.

מלכות חשמונאי התחילה טוב, אבל התדרדרה למחוזות רעים. דווקא עצם המקרה הזה שהתיחלו טוב ובכל זאת נגמר רע, לכאורה מעיד על טעות בכיוון...

ביחס לציווי על מלך נחלקו הפרשנים בספר דברים, ישנם המבינים זאת כמצווה חיובית וישנם המבינים זאת ביחס לדרישה (אם תהיה) שהיא בעייתית ולכן הקב"ה מתנה זאת במספר תנאים.

שאול לא השמיד את עמלק,לכן לא רצה בו ה' בתור מלך.

שלמה הרבה לו נשים ונפל.

חשמונאי היו כהנים ולא מזרע דוד, לכן מלכותם קרסה.

 כל המלכויות האלו נפלו בגלל 3 דברים. האם בגללם נבטל את המלוכה? שוב, זו מצווה מדאורייתא, ויש למלך מעמד הלכתי הכי גבוה שאפשר!

הרמב"ם חולק על התורה

בתורה כתוב לא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃

אין דבר ברור יותר מכִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔

מה כותב הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות ג' יא')?

יש למלך רשות להרוג אותם, ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה.  והורג רבים ביום אחד, ותולה ומניחן תלויים ימים רבים,

מכאן שהרמב"ם משתמש במלך כדי לעקור את דברי התורה שלא מוצאים חן בעיניו. הרמב"ם טוען שיש חובה להכתיר מולך , כדי שהמלך יעקור את דברי התורה.

התורה דיברה על מצב ללא מלך, או שמדובר בפושעי ישראל. אבל המלך, ניתנה לו סמכות מהתורה לעשות ככל מה שמותר לו, ובלבד לשם שמיים. מי שמורד במלכות, מורד בשם שמיים!

זה לא ממש פירושים מומצאים! ואתה חושב שאני כותב את זה בגלל עניין פוליטי?? אולי גם ביהמ"ק זה עניין פוליטי?? אחרי הכל, אנחנו מדברים על המצב האידאלי של עמ"י! אחדות והנהגה אחת!! וזה לא אפשרי עם בי"ד מפוזרים, לא ככה?!

ורש"י שם מקשה שהתורה הרי ציוותה על מלך, ומה הכעס מה'?? הוא מסביר, שהם ביקשו מלך ככל הגויים, שהיו רשעים ומושחתים, לעומת מה שציוותה התורה: "לא ירבה...נשים...סוסים". והרי בברכות אחרי ההפטרה: "שמחנו ה' אלוקינו...ובמלכות בית דוד משיחך...שלא יכבה נרו לעולם ועד" זה הרבה יותר מפירוש לתנ"ך! אנחנו מבקשים מה' חזרה את המלכות! מה יותר ברור מזה?!

יש הסבר שאברהם אמר שני בנים יש לי שניהם יחידים שניהם אהובים אמר לו ה' את יצחק

אז אולי כאן לא צריך