פרשת ויצא , פרק לא פסוק כ"ב כותב בעל הטורים
כי ברח. ב' במסורה כי ברח יעקב. כי ברח העם. איתא במדרש שעמלק הגיד ללבן על בריחת יעקב וגם לפרעה על בריחת ישראל: כי ברח. בגימטריא עמלק:
השאלה שלי, באיזה מדרש מצא בעל הטורים את הטענה הזו
פרשת ויצא , פרק לא פסוק כ"ב כותב בעל הטורים
כי ברח. ב' במסורה כי ברח יעקב. כי ברח העם. איתא במדרש שעמלק הגיד ללבן על בריחת יעקב וגם לפרעה על בריחת ישראל: כי ברח. בגימטריא עמלק:
השאלה שלי, באיזה מדרש מצא בעל הטורים את הטענה הזו
עריכה: קראתי את זה עכשיו הוא אומר את מה שאמרתי גם, זכיתי.
עריכה2: דפדפתי שם, אלה דברי הרב יעקב חיים סופר, זכיתי כפול.
חלקם נתגלו במקומות בודדים בעמ"י.
דוגמא קלאסית היא החותם שבפך השמן שבחנוכה, שלא נמצא באף מקור הלכתי מקור לזה.
ואילו אצל יהודי תימן נפוץ המקור במדרשים הקדומים שמצטט הלכה כזאת במפורש.
ייתכן שהתשובה להם היא שהמעשה לא קרה.
הרב עדס כותב שהוא שמע מהרב אלישיב שהמעשה הזה לא קרה-
"יש להביא כאן שבחורף של שנת תשנ"ד הייתי אצל מרן הגריש"א [=הגאון ר' יוסף שלום אלישיב] בביתו, ונתגלגל הדברים שהזכיר הרב לשבח את ברוריה אשתו של רבי מאיר, שלמדה הרבה מאד תורה, ואמרתי בזה לרב, שהרי סופה של ברוריה היה במעשה לא טוב המבואר ברש"י בעבודה זרה דף י"ח ע"ב. וכמדומה שהרב הגיב על זה, שהמעשה לא היה ולא נברא, ואמר הרב את זה בנחרצות טובא.
וצריך ביאור בכוונתו, שהרי מפורש מעשה זה ברש"י בעבודה זרה דף י"ח ע"ב, וביותר שפירש רש"י שלמעשה זה כוונת הגמרא עצמה שם. וכנראה דסבירא ליה להגריש"א שתלמיד טועה הכניס הדברים אלו בנוסח של רש"י ולא כתב רש"י דבר זה מימיו.
ושורש טעמו לזה, כנראה מפני שלא יתכן בשום אופן כזה מעשה, חדא שהרי היה אסור לרבי מאיר באיסור חמור לעשות כזה מעשה, ועוד דלא יתכן על ברוריה שנהגה ככתוב שם. והנה שמעתי רבים שמתקשים בדברי רש"י איך יתכן שעשה רבי מאיר מעשה שלכאורה נוגד טובא את ההלכה, ובדברי הרב מתיישב הכל".
ר' איתם הנקין הי"ד כתב מאמר על המעשה הזה, וגם הגיע למסקנה הזו, שהמעשה לא קרה, אלא זו הוספה מוטעית שהשתרבבה לפירוש רש"י. הוא מבסס את הדברים, מלבד על הקשיים בסיפור עצמו, על חיזוקים נוספים-
בצורה אחרת, כדעת המפרשים שהנסיון היה, אבל המעשה בעצמו לא קרה (זה לא כתוב במפורש בגמרא).
כלומר רבי מאיר שלח תלמיד שידע שיבדוק וכשתיענה לו הוא לא יפול, ככה אומרים חלק מהמפרשים.
וכל מה שקרה אח"כ קרה רק מהבושה על הכוונה, ולא מעצם עשיית המעשה.
טובות כי ה' החליט או בגלל שורש קבלי עליון וה' אמר לנו מתוך אהבתו אלינו?
(יש לזה נפקמינא רעיונית אגיד בהמשך)
לאביו.
ולהפך.
עיין
"יעקב חבל נחלתו" בתניא.
הקב"ה ציווה אותנו והוא לא הי'ה מצווה דברים בלתי טובים
למה את סבור מלכתחילה שציוו אותך משהו?
ואולי ה לא בשביל הכיף.
אולי זו המצאה של הרבנים כדי שיוכלו לשלוט בקהילות.
זה בהחלט מסביר הרבה מאוד דברים.
על ידי קיומם אנחנו מתחברים אילו
מכיון שכך אין הפרש בין מצווה גדולה לקטנה קלה לחמורה.
כי העיקר פה שהיא מקשרת אותנו עם ה'
מה פירוש מצוה טובות?
ב.זה מייחס באופן אוטמטי את המצוה לה' שהוא מעל כל 'שורש קבלי' ומכיון שטבע הטוב להיטיב אז כנראה בגלל אהבת ה' אלינו
זה לא בגלל שה' החליט או בגלל שורש קבלי עליון והטוב האינסופי של ה' וכו'... זוהי אינה שאלה של או אלא שלבים שונים באמונה. לכן לפי דעתי השלב הראשון הוא קבלת עול מלכות שמיים , וזה עשיית מצוות כי ה' אמר ולא משנה ההבנה שלנו האם זה טוב או רע , המלך ציווה ואנחנו מקיימים. לאחר מכן יוכל לבוא השלב של ההבנה כי הדבר הזה הוא טוב בגלל שהקב"ה הוא הטוב האינסופי והוא ברא את העולם לפי התורה , והתורה היא הגשמת רצונותיו יתברך בעולם הגשמי , או כמו שהתניא אומרת "כמו שכתב בזהר דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. פירוש, דאורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב"ה"
לכן השלב הראשון הוא קבלת עול מלכות שמיים בו אתה עושה את מצוות ה' כי הוא אמר ללא הבנה עמוקה של משמעות הדברים , והשלב שאחריו הוא ההבנה שהתורה היא רצונו של הקב"ה והיא הטוב המוחלט , ואז גם יקיים האדם את המצוות בשמחה ובאושר , להבדיל מן השלב הראשון בו זה לא משנה איך הוא מקיים והעיקר שיקיים.
(ר' אלעזר בן עזריה): בספרא לקדושים פרשה י. ע"ש.
רגע, אז אמרת שיש המשךהגולש האחרוןזה חילול שבת אבל אין ברירה או שהמצווה היא לחלל שבת
אומר הרש"י על "ויפגע במקום" הוא הר המוריה.
איך יכול להיות הר המוריה , אם כתוב אחר כך "ויקרא למקום ההוא בית אל , אולם לוז שם העיר לראשונה"
ואנחנו יודעים מירבעם בן נבט שהציב עגל אחד בבית אל , מכאן ברור שבית אל לא נמצאת בירושלים, אז איך יתכן שהר המורייה לא נמצא בירושלים?
על דרך הפשט - לא נאמר שהמקום הוא הר המוריה (רש"י הוא לא פרשן פשט אם היה לך ספק),
על דרך הדרש יש הסברים רבים.
שוב הגעת לסוף השבוע ולא הספקת אפילו להציץ על הפרשה?
שיעור 'פרשה כפשוטה' מאת הרב איתמר ליברמן בדיוק בשבילך
יש הרבה שיעורים על הפרשה, זה שיעור שמסביר את הפרשה עצמה!
כך, עוברים על הפסוקים בהסבר קולח ומהיר המתאים לכל אחד
'פרשה כפשוטה' - להבין את מה שהתרגלת רק לשמוע!
להצטרפות לקבוצת ווצאפ לקבלת השיעור מידי יום חמישי
שלחו הודעה ל0506543946
אין לי דבר וחצי דבר נגד אף ארגון כשרות, מעולם לא פסלתי ארגון כשרות זה או אחר, בטח לא לפי סיפורים.
השיקולים שלי בכשרות הם עד כמה גוף הכשרות ידוע בהשגחה איכותית ועד כמה הקריטריונים שלו לכשרות מקובלים בעיני, כמובן יש דירוג ואני משתדל לצרוך את אלה שנמצאים בדירוג גבוה יותר.
רבותי הורו לי - כשהתייעצתי - לא לסמוך על כשרות צהר, אני מניח משילוב של שיקולים ציבוריים וכשרותיים.
אני מניח שצהר לא באים לרמות אף אחד.
מה שכתבתי היה לגבי טענת "עד אחד נאמן", הגבתי שעד אחד נאמן על מה שהוא מעיד שראה, אבל השגחה על הכשרות היא דבר גמיש ואם אין משגיח שנמצא שם 24/7 ועם שליטה מושלמת במטבח, ממילא זה כבר לא גדר של "עד אחד נאמן" אלא "עד אחד מעיד שכנראה זה כשר" (נכון אגב לכל ההכשרים), ולכן זה תלוי ברמת האמון שלי באותה מערכת כשרות
אבל ברור שסמוך לכותלי ההר יש פחות חשש.
גם לפי הרב גורן, אי אפשר לעשות את הסיבוב מסביב להר שמקובל היום. [בוודאי בצד המערבי שלו, ואני חושב שגם בצפון ובמזרח, אבל לא בדקתי עכשיו]
אם חוששים לשיטת הר"ש והרא"ש שבית המקדש הוא בדרום הר הבית, וחוששים שהר הבית בדרום המתחם, הרי שאי אפשר לעשות את הסיבוב בצד הדרומי [אין שם אפשרות של הצמדות לכותל].
אם חוששים לשיטת הרב קורן ביחס לחיל, כנראה שיש בעיה בנקודה מסויימת בצד מזרח, ליד שער הרחמים.
למה לדעתך הדבר שאתה שואל עליו אסור [אא"כ ברור לך שהקורא מבין מהי לדעתך סיבת האיסור, ואז אתה יכול לקצר, אבל לא נראה לי שזה המצב כאן].
הרב ליאור מתיר.
מי שפוסק כמוהו, או כמו רב אחר שמתיר, מותר לו לעלות.
רוב שייך רק כשיושב בית דין ביחד ושומעים את טענות כולם ומכריעים.
אגב, רוב האוסרים לא הביאו טענות לגופו של עניין כך שלא ניתן למנות אותם בספירת הדעות.
(אני, אגב, לא עולה מכיוון שהרב שלי אוסר).
הרמב"ם ורש"י כותבים במפורש שגם עשרה בטבת דינו כשאר הצומות שאם חל בשבת (כאשר קבעו חודשים לפי הירח) - ידחה ליום ראשון.
לעומתם האבודרהם כותב כדבריך שעל עשרה בטבת נאמר "בעצם היום הזה" ואילו היה חל בשבת - היו צמים בו.
עכ"פ למעשה ברור שהוא מארבעת הצומות הקלים-יותר, שמקילים למעוברות ומניקות וכו', ואין בו איסור רחיצה וכדו'.
לעניננו - בתשעה באב הדבר היה לכאורה אסור משום מלאכה ומשום רחיצה, אבל בארבעת הצומות "הקלים" - אכן הגיוני להתיר (עכ"פ בשעת הדחק).
היא לא מאכילה/משקה אותך.
אז כמובן שהייתי בראש השנה באומן .
מה שיפה באומן בראש השנה, זה שיש שם ריכוז של אנשים חכמים שאין להם יותר מדי מה לעשות , אז אני מנצל את זה כדי להעלות איזה רעיון שאני מפתח כל השנה, ואז אני מניח להם לכסח אותי , בתקווה שזה ישפר את התוצאה הסופית.
הטענה שהעליתי הפעם הייתה שלחרד"ל אין תיאולוגיה.
זו כמובן טענה שקל מאוד לטעון בראש השנה באומן כאשר רואים את אנשי גינזבורג מחד ואת תלמידי עתניאל מאידך , כורעים ומשתחווים לנ נח נחמן מאומן יחד עם עארסים כאלו שספק אם יצליחו לאיית את המילה האחרונה של קריעת שמע.
כאן הנסיבות הועידו לי ניצחון קל, אלא שאני הגדלתי והצגתי מהלך שגם מוכיח מה שהיה צריך וגם מעליב כמה חוזרים בתשובה כך שנהניתי מכל העולמות.
ואז אנשים קמו לחלוק עלי ובאמת מכל הטענות מצאתי שתי טענות חזקות נגד הטיעון שלי.
א. זה שאנשים לא מבינים את הרב קוק, אינו מוכיח שאין לו תיאולוגיה
ב. בשביל מה בכלל צריך תיאולוגיה.
יש לי תשובות לשתי הטענות , אני אמשיך אחר כך
ונהפכה לחלבית.
איך אני מחזירה אותה להיות פרווה?
שאתה מבלבל בין איסורא בלע להיתרא בלע, בנידון דידן אני כמעט בטוח שלכו"ע מספיקה הגעלה.
(הגיבו פה אחריך שחכתי לכתוב שקבלתי תשובה, לא ערערתי על תשובתך)
וזה בסדר גמור לערער על התשובה שלי.
בכל מקרה כדאי לשאול רב ולא לסמוך על תשובות בפורום.
כלי שנטרף מכשירים וכלים לפסח מכשירים (וכשמכשירים במילא אז אפשר גם להעביר מבשר לחלב)
מה שכתבתי כתוב במשנה ברורה בתור "והעולם נוהגין"
גם אין צורך ברצף כי לא מבינים כלום.
הוא כותב בהקדמה שחיבר את הספר בדיוק לשם לימוד הנערים בשבת
וכל מצוה ענין בפני עצמו.
וכל מצוה משולבת גם דינים גם שרשי המצוה.
כרך שהכל בו.
אני מקווה שאני אנסח אותה כמו שצריך 
חכמים אמרו שאדם לא יאמר לחברו "לך בשלום" (עם ב') שהרי דוד המלך אמר כך לאבשלום בנו והלך ומת.
אלא צריך לומר "לך לשלום" (עם ל') שהרי יתרו אמר כך למשה (לפני שהלך להוציא את ישראל ממצרים) ומשה הצליח.
מאד לא מובן לי העניין.
איך חכמים תלו את המוות של אבשלום במה שאמר דוד המלך? הרי הוא עשה דבר נורא לאביו ומן הסתם נענש על כך
האם ניתן לומר שאם דוד היה אומר לו "לך לשלום" הוא לא היה מת? או שמא בכלל לא היה מורד באביו?
כך גם לגבי יתרו ומשה, הרי משה נשלח להוציא את ישראל ע"י הקב"ה בעצמו. איך ניתן לתלות את ההצלחה באמירתו של יתרו? או נשאל: וכי אם יתרו היה אומר לו "לך בשלום" הוא לא היה מצליח?
אשמח לתשובות
לא שבגלל שאמרו 'בשלום'/'לשלום' קרה מה שקרה אלא שזה היה סימן לבאות (כמו שהגמרא אומרת בכמה מקומות "מנין שהשם גורם" או "סימנא מלתא היא" וכדו').
לכן אמרו שתפתח בסימן טוב ולא בסימן רע (וכמובן גם המשמעות משנה, 'בשלום' משמעו שההליכה בשלום ו'לשלום' משמעו שההמשך יהיה בשלום. לכן גם לגבי המוות נאמר במקרא 'בשלום').
אבל אין מה להיבהל - לחתימה אין משמעות הלכתית בהקשר הזה של חיוב לגרש, רק להצהרה מול בית דין ככה שאני לא מאמי שרב ייחס לזה חשיבות.
(לא יודע מה הייתה המטרה של הבעל - אולי לבטח את עצמו מלשלם כתובה, אם כן אולי בית דין כן יתחשב בזה במקרה של גירושין ויפטור אותו מכתובה אבל מאד קשה לי להאמין).
שהוא מציין אליהם בהערות
יציאה לטיול בבוקר לפני התפילה.
ציצית בטיול ביום חם
תפילה בלבוש טיולים לא מכובד
יציאה לטיול כשלא תהיה אפשרות לתפילה במניין
נטילת ידיים בטיול, האם אפשר ליטול כמה יחד
האם אפשר ליטול ידיים מבבקבוק ומכוס חד פעמית
ברכה על מים ששותים בטיול, האם כל פעם, או שמברכים מראש על הכל
שבת בשטח שאלות של מלאכת הוצאה, עירוב וכדומה
שימוש במים כשהם נשפכים ומשקים את האדמה
טיול בסוכות ואכילה מחוץ לסוכה
פירות ועלים שקוטפים ואוכלים בטיול - שאלות של חרקים
טיול למקומות שעלולה להיות בהם בעיות צניעות
קטיפת פירות בטיול - שאלות של גזל (יש דברים שברור שאסור, אבל יש גם דברים גבוליים)
מעבר דרך שדות פרטיים, חרושים ולא חרושים
'לא למען חסדו ולא למען טובו, אלא למען רצונו.'
מי אמר למי ומתי.
תשובה תתקבל בתודה רבה מאוד.
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
זאת הנהגהש ל בני האדם וזו של אלוקים.
מובא בספר של הגרי"ד "איש ההלכה":
שח לי ר׳ שמחה זליג, תלמידו וחברו של ר׳ חיים, שפעם נכנס עם ר׳ חיים לבית פלוני אלמוני בעיר ווילנה. כשהמתינו לבעל הבית שיבוא, דפדף ר׳ חיים בספרי חב״ד, שהיו מונחים על השולחן, ומתוך כובד ראש פנה אל ר׳ שמחה זליג ואמר: ״שניהם שוגים בהשקפותיהם: העולם נברא לא למען טובו ולא למען חסדו אלא למען רצונו".
בריסקאים למהדרין (יש עליהם ערכים בויקיפדיה אם אתה רוצה להרחיב).
חשבתי שהתייחסת לכותרת.
לא כתוב שם מי בעלי שתי הדעות, רק שהן הופיעו בספר חבד"י (אני מכיר את ההשקפה הזאת של "טבע הטוב להיטיב" מהרמח"ל ושהחסידות מאד פיתחה את זה).
אניוהוא
פסידוניתעזר לי ממש.
בוודאי תהיה אחת מהשתיים: הסחת דעת מהתפילה (מעקב אפילו בדיעבד) או חמור יותר - סכנת נפשות.
פרק תנועה הכוונה לאי תנועה?
בפרט כאן שנפסק להלכה שלא כפי המשנה הזאת, אלא שעדיף להתפלל בישיבה על החמור מאשר לעצור!
אבל יש הבדל גדול בין חמור לבין אוטו, כמובן.
של ההיתר להתפלל ברכיבה שהוא עוד מהמשנה ולא רק מהגמרא [ולגבי מה שנפסק להלכה - ראה מה הטעם של הפסק (שיש בזה יותר יישוב הדעת) ותבין שכאן המציאות הפוכה בדיוק, לכן כתבתי שזה ההבדל בין רכב לחמור].
כי צריך את התשומת לב שלך בשונה מחמור שהולך מעצמו גם בלי שתעשה כלום
ורכב לידי גולש לנתיבים מימינו ומשמאלו
כצפוי כולם צופרים, מסמנים אחד לשני איזה פסיכי עם האצבע ברקה וכו'
אחד מסמן לשני תנועה של טלפון יעני הבחור מדבר ולא מתקשר עם הסביבה
עובר את הרמזור איתו ומה מסתבר הבחור מתפלל עם סידור ועם חלונות סגורים כמובן
שזה כמובן מזכיר את הבדיחה על ההוא שמתקשר לאשתו את לא מאמינה כולם נוסעים נגד התנועה
היא עונה לו "כן, בדיוק שמעתי ברדיו שיש פסיכי שנוסע נגד התנועה בכביש החוף"
שתי ידיים על ההגה שתי עיניים על הכביש שתי אונות מרוכזות במה יכול לצוץ לך
נהג אוטובוס אמר לי היום זה לא מה שהיה היום כולם בתוך הטלפון לא מרוכזים בכביש אני צריך להזהר כפול מפעם
הלך למקום אבן השתיה.
המידות של אז היו אחרות
מצד שנות וגודל האדם
ובהתאם לכך גמיאת המרחקים
איך נאמר? - לא ברור למה.
וחמירתא סכנתא מאיסורא.
וזה גם על לאכול אותם ביחד קרים מאותה צלחת
הלשון בשו"ע היא "צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד מפני שקשה לצרעת".
ואם יש לשון כזאת שאומרת סכנה אז או שהכוונה סכנה של צרעת (ולא מוות) או שקשה עליה מהגמרא הנ"ל. ושוב - בכל אופן אין באמת סכנה באכילת בשר ודג אפילו שנצלו יחד לא לצרעת ולא לשום דבר אחר.
איך מתקיים עניין וראיתם אותם ואיך זה מסתדר עם השו"ע (הספרדי) שפוסק ללכת עם כל הבגד מעל החולצה?
בס"ד
בטלית בזמן התפילה.
אכן. זה בניגוד לדעת השו"ע, עפ"י האר"י.
רק מה? בארצות שחיו בהם יוצאי ספרד היה סכנה להראות עם ציציות בחוץ מפני הגוים ולכן נהגו להחביא את הציציות מפני הסכנה והמשיכו עם זה...אבל צריך להחזיר עטרה ליושנה ולקיים דין תורה, כי בלי לראות את הציציות מה הקטע?
לפי רוב כשאנשים שוללים משהו שנאמר הם מנמקים את עצמם....
בס"ד
המצב בכל ארצות האסלם היה כזה שלא אפשר אילו בכל אשכנז היה שפיר ואפשר? אפילו אם לא היית סתם זורק את הטענה הזו אלא מביא ראיות היה קשה לי להאמין שהיתה מציאות מוחלטת כזו שגרמה לזה להישכח לגמרי פה ולהישאר פה.
ולרוב אנשים נוהגים לברר קצת ולא לזרוק סיפורי סבתא לא הגיוניים לפני שהם תוקפים ככה מנהגי ישראל קדושים.
אבל אענה בכל זאת כי ככה זה, אני לא באתי לחנך אותך, חס ושלום.
יכול להיות באמת שלא היה אפשר, וגם בארצות אשכנז אני מניח שאי אפשר, ויש עוד חתיכה לפאזל (או כמה חתיכות), אבל רק הצגתי דבר מסויים שיש לשים עין עליו, ויכול להיות ואולי שמעתי שבזוהר מופיע משהו, אבל שוב, לא פסוקים כמו הזוהר, וקשה לראות את הציצית ואת התכלת ולהיזכר בכסא הכבוד כשהם תחובים בתוך המכנסיים....
בס"ד
אם כבר אתה מדבר על בוטות, לתקוף מנהג ולומר עליו "זה חמור מאוד" ו"צריך לקיים דין תורה" בלי לברר אותו לעומקו רק כדי "להציג דבר מסויים שיש לשים עליו עין" זה הדבר הבלתי ראוי.
ותעשה לי טובה, אני עם ציצית בחוץ, אתה לא תעבוד עליי שכשהציצית בחוץ רואים אותה כל הזמן, רוב הזמן אתה בכלל לא שם לב אליה, ובשביל הזמנים שכן- אז גם לספרדים יש טלית בזמן התפילה והם גם פוגשים את הציצית שעליהם מדי בוקר ומדי ערב.
אבל תודה שלהגיד "חרטה" ו"סיפורי סבתא" זה לא ענייני בכלל, אבל האמירה של זה מאוד חמור וצריך לקיים דין תורה ואין מה לעשות, זה מה שכתוב בתורה והנמנהג הזה לא מופיע בחז"ל) אולי קשה ולא הייתי צריך לכתוב ככה, אבל זה ענייני.
והטלית זה כמו להגיד שהאדם יכול להיות יהודי בבית הכנסת ושאר היום התנהג כמו גוי ומספיק בבית הכנסת שלוש פעמים ביום...
אני כן רואה את הציצית כל הזמן...
רשפיה רשפי אשרוצה לדעת למה? כי אנשים לא רגילים לזה ולכן זה עלול לעורר שנאה וקטטה ושאר מרעין בישין, לכן רק בבית ובסוכה ובישיבה ובקהילה של הישיבה שלי אני מניח כל היום כפי הגדר ההלכתי האמיתי.
אבל זה לא פייר, אתה התכוונת למשהו יותר רחב ולאו דווקא לזה ספציפי, או אולי כן...כי בעצם, אני מתכוון שמה שצריך לפי התורה תמיד זה מה שצריך תמיד בלי כל מיני חשבונות של פחד מהגוים, ובאמת אין עוד משהו שעולה לי לבד מציצית ותפילין, אבל ודאי שיש מה לשפר כמובן.
ודי לחכימא
איפה אתה לומד?
ובציצית לא
אתה לא מהרהר אף פעם ביום? אף פעם אין לך מקרה לילה? אף פעם אתה לא מחלל שבת בטעות? אתה מתכוון בברכת אבות ובכל מה שחובה להתכוון פיקס? אתה עושה כיבוד אב ואם בשיא השלמות ללא נפילות? אתה באמת אוהב את רעך כמוך תמיד? אתה אף פעם לא עובר על אבק גזל? אתה ענו מכל אדם? (אם התשובה היא כן אין לך יוהרא גדול מזה...)
אז כמו כן, צריך לשמור על גוף נקי, אבל אם בטעות יצא הפחה פעם פה ופעם שם וזה לא משהו ככה קבוע אז זה כמו כל מצווה שמשתדלים, וברור שאם יש למישהו בעיה והוא כל הזמן לא נקי בגופו ולא יכול לשמור על עצמו אז צריך, כמו בכל מצווה, לשגשת לרב שלו ולשאול מה יעשה ואולי הוא רק יניח בתפילה, אבל אם קורה ופעם ביום או ביומיים או בשלושה או בארעה בטעות יצא לי חצי הפחה (ותאורתית מותר להפיח אם אין בזה ריח אך בגלל שזה אובייקטיבי אז בפועל אי פאשר לסמוך על זה, אבל לפי רוב אם כבר, וזה רחוק, אני מפיח עם תפילין, זה קטן כל כך שלכאורה לא עברתי שום איסור) אז לא נורא, עושים תשובה, כמו בחטא שעושים, שגגות לא אמורות למנוע מאיתנו לקיים מצוות (עיין תגובות של גדולי הרבנים על התוספות הזה שאומר שאין לעלות לארץ כי אנחנו לא בקיאים במצוות התלויות בארץ...אומרים שזה לא היה תוספות אלא תלמיד תועה שהכניס את זה).
ומה הבעיה? אז כשבאים לאכול סעודת קבע מורידים תפילין, וכן בלאו הכי אסור להרהר בכללי, וגם קלות ראש זה דבר נורא ואיום, כאילו מה באמת מונע? אני לא ארחיב יותר שלא לפגוע באנשים אבל פשוט זה לא קשה, ועל כן אין בזה יוהרא כי אני לא מרגיש שאני עושה משהו מיוחד או דבר כזה, אלא פשוט ככה כתוב בתורה וזהו, אז מניחים, וזה לא מצווה בלתי אפשרי לקיים
אני גם משתדל להניח כמה שיותר פשוט הוא שאל למה עם ציצית כן ותפילין לא אז עניתי לו
וגם אם כן, נראה אתכם שומרים על גוף נקי בלי להסיח את הדעת מהתפילין ובלי להכנס ליהורא
ואיזה יוהרא יש בזה (עיין בבתוגבה הקודמת שלי)? ובנוסף, היסח הדעת זה לא דבר קשה, זה לא להסתובב כל היום ולהגיד "תפילין, תפילין, תפילין...", צריך ללמוד את ההגדרות ואז רואים שזה לא כל כך קשה או מסובך
"נהגו שלא להניחם כל היום...מהראוי לישא אותם כל היום וכן נהגו רבותינו חכמי המשנה והגמרא ורבנן סבוראי והגאונים ולזה אומרים רבותינו שעתה לא נהגו בזה ויש שמשמע מדבריהם שמי שירצה עתה להניחם כל היום בבטחו שלא יפיח ולא יסיח דעת ומ"מ לא יניחם כל היום [עמג"א סק"ב] ולענ"ד לא נראה כן וכן שמענו שיש יחידי סגולה ומה גם בדורות שלפנינו שהיו נושאים כל היום ועכשיו נהגו ג"כ היחידים השרידים ללמוד מעט בהם אחר התפלה [ע"ש במג"א שהביא מתשו' רמ"ע מפאנו שתיקן להניחן שנית במנחה ואשרי חלקם]", ולכן לא משמע שהוא אוסר אלא אף אומר שיש בחינה שזה טוב להניח כל היום, כמו גיסו חתנו הנצי"ב זצ"ל
הבאתי אותו, כמי שסובר שמעיקר הדין אין חובה כל היום. (מקור למה שסמיילי כתב שלא לכל הדיעות צריך כל היום).
אבל לדעתי, מה שאתה כתבת קודם, הוא נגד השו"ע שכתב-
"מצותן להיות עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם כל היום ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפלה":
אם היית כותב, שאתה אישית, ועוד אנשים רבים יכולים להיזהר ולכן מניחים, זה לא היה נגד השו"ע. אבל המשמעות של מה שאמרת, שצריך להניח, ואם נכשלים נכשלים.
[וזכור לי ששמעתי שיש מחלוקת ראשונים האם המצווה כל היום, לא ראיתי את הדיעות בפנים].
[נקודה חשובה נוספת בנושא, היא המחלוקת מהו היסח הדעת בתפילין. כי לפי הדיעות המחמירות אולי באמת יהיה איסור עבור רוב מוחלט של האנשים להניח כל היום].
קודם כל, אני הבנתי שהכוונה למי שאוסר להניח תפילין, הרי השולחן ערוך אומר שזה חובה רק נהגו שלא, וכן רבים אמרו שנהגו שלא, אבל לא פוסקים כשולחן עוך רק בגלל שהוא השולחן ערוך, רואים את הסוגיה בכללותה ופוסקים, ואני למדתי את הסוגיה שלמדנו אותה בישיבה בעיון, וגם היסח הדעת וזה, והעניין הוא מאוד פשוט, כשמסתכלים בראשונים (חוץ מהריטב"א וגם המאירי או הר"ן כמדומני) אז ודאי שיש בזה מצווה להניח כל היום, אז ספק דאורייתא לחומרא וזה חובה ולא רק מצווה, וכן בהיסח הדעת זה קשה מאוד לעשות כדעת אותם יחידים מכמה וכמה וקושיות חזקות שאין לי זמן לפורטם עכשיו, ולכן בהסתכלות פשוטה בסוגיה נראה שיש חובה להניח כל היום (אין מי שאוסר לבד משתי דעות יחדניות שלא להלכה) וגם מי שאומר שנהגו שלא ועדיף שלא אומרים בדיעבד כי לכתחילה ודאי שמצווה, ולכן כשמעיינים ומבינים מה זה היסח הדעת וזה אפשר להגיע למסקנה כי פשוט מאוד שאם נכשלים נכשלים עדיין זה לא מבטל את החובה, ואכן, קשה על השו"ע אם כן, לפי הבנתך את השולחן ערוך, אבל אני הבנתי אחרת, שהוא אומר שבגלל שרוב האנשים קשה להם לשמור על היסח הדעת וגוף נקי (וגם שים לב שהוא חי בזמן אחר לחלוטין כמו שאר הראשונים גם כן) אז נהגו שלא להניח, אבל אין הוא רשאי להפקיע את מצוות תפילין בגלל זה וגם הרמב"ם לא רשאי כי יש כללים, והוא לא מפקיע, ולכן כשמסתכלים ואומרים שזה הגיוני להניח תפילין לי רוב כי אפשר לשמור על היסח הדעת וגוף נקי (אתה מפיח כל צעד שלישי או משהו כזה??) אז למה שלא להניח והרי זה חובה דאורייתא! וספק דאורייתא לחומרא, ולא מבין איך אפשר בכלל להקל בזה (אבל אל תבין אותי לא נכון, אני לא מקטרג במי שלא מניח בגלל שנהגו לא להניח וכו', רק להגיד שאסור או נהגו שלא ולכן אסור זה מקומם וממש חורבן שלוקחים כלה וגונבים ממנה את תכשיטיה).
שבת שלום!
במס' שבת על הסיפור של אלישע בעל כנפיים כמדומה לי, וכן פרי מגדים שלדעתו זו מצווה מן המובחר.
אבל כל אחד בדעתו ושניהם דעת יחיד ולא להלכה ששאר הפוסקים או אומרים שחובה להניח כל היום או שלפחות יש מצווה ואין בזה איסור, אז ודאי שיש להכריע שודאי חובה להניח כל היום ולהשתדל בזה כמה שאפשר
"ודאי שיש להכריע שודאי חובה" לדבריך, רוב גדול של גדולי ישראל בדורות האחרונים, מדי יום, בטלו מצווה זו.
גם מבין אלה שכן השתדלו להניח תפילין כל היום, לפחות חלקם לא הורו לאחרים שחובה לנהוג כן. [אף לאנשים שוודאי היו נשמעים להם].
גם אם נניח שזו דעת יחיד בראשונים [איני יודע], זה עדיין לא פשוט לומר שאין לפסוק כמוה, אם זה מה שהיה מקובל למעשה על רוב גדול של האחרונים.
כתבת קודם "איך אתה פוצה פה נגד החפץ חיים", על מישהו שנקט כדעת אחרונים ספרדים נגד דעת הח"ח, האם אתה יכול לפצות פה נגד מספר עצום של גדולי ישראל, מזה דורות, שמדי יום ביומו נהגו אחרת?
אז לאט לאט, קודם כל זה באמת דעת יחיד כי אני למדתי את הסוגיה, ואין מי שאוחז ככה להלכה, כי כל אלה שמורים לא להניח זה מחמת המנהג לא להניח ומחמת חולשת הדורות ולא מצד איסור. קודם כל. שני כל, מתוך הסוגיה ודאי שיש להכריע לחייב, רק מה? יש מחלוקת גדולה איך לפסוק הלכה, האם ללכת אחר מנהג כל ישראל (כמו שמחזיק הרב קוק ומקובלים ספרדיים וכו') או לעיין בסוגיה ולפסוק כפי שמוכרע מהסוגיה, דהיינו מה יותר חזק- הלכה או מנהג? ואם תעיין, כמו השו"ע וערוך השולחן ועוד, גם אלה שאומרים שנהגו לא להניח ולכן אין להניח, מסכימים שזה חובה להניח כל היום מתוך הסוגיה, רק משיקולים אחרים (או מנהג או בגלל הקושי) מקילים ובצדק (לדעתי זה לא בצדק, אבל מי אני? לדעתם זה כן וחלילה לי להוציא לעז ולפתוח פי ככה לזלזל בתלמידי חכמים), לכן יש להבדיל בין לזלזל בדעה השנייה להגיד שהוא פסול לבין להגיד מה דעתי (או דעת רבותי יותר נכון) בצורה נוקבת, כי זה האמת כפי שאנחנו מבינים אותה, ועל הצד השני נגיד שככה הם מבינים שזה האמת, וזה מחלוקת, ולא קרה כלום.
ורוב גדולי הדורות שהזכרת ודאי שלא בטלו את המצווה הזאת כי לבטל אותה צריך לא להניח תפילין בכלל כל היום, וזה לא עשו, אז נכון שלא הניחו כל היום, וגם אלה שכן הניחו אך לא הורו להניח כל היום, כאמור שהיו להם שיקולים אחרים על אף שזה אולי מה שהיה צריך לעשות, ודרכם שלהם לא פסולה אף שאני אוחז כמו רבותי שלא מחזיק מזה אלא חושב אחרת, אבל אין צורך לפסול את הצד השני בשביל להגיד את האמת שלך.
ולגבי מה שאמרתי איך אפשר לפצוע פה כנגד החפץ חיים זה ודאי לא היה נכון כשאני מסתכל על זה עכשיו, והנה, טעיתי, אבל מה היה הסברא מאחורי זה (כי גם בטעויות יש סברות מאחוריהן כמו בחטא אדם הראשון ועד ימינו)? שכולם אומרים חד וחלק שזה לא חמור ואין אפשר להגיד את זה שזה חמור מזלזל בת"ח ואומר שהם חוטאים ולא יודע מה, לכן רציתי רק להביא שאף שאני אומר שזה חמור זה על סמך דעות אחרות, ואיני בא לפסול את מי שנוהג על פי הקבלה ומכניס את ציציותיו, רק שיש גם דעה הפוכה שזה מאוד חמור ויש לדעת את זה ולא לחשוב שאין שום בעיה להכניס את הציציות, זו בעיה חמורה מאוד כפי שכותב החפץ חיים, רק מי שנוהג על פי הקבלה לא סתם מכניס את הציציות אלא בגלל שהוא נוהג על פי הקבלה ולכן על אף החומרא הוא רואה את זה לנכון כן להכניס, רק לא אהבתי את הפשיטות שזה בסדר, אלא זה מחלוקת, ומי שנוהג כמו הקבלה לא צריך להרגיש לא בסדר, רק רציתי לעורר לזה שיבחין בכך שלא מקיים "וראיתם אותו", אבל גם הקבלה ידעה את זה ואם ככה היא הנהיגה אז מי שאני שאגיד שזה פסול, אבל עדיין, כמו שמי שיש לו היתר לצאת לחוץ לארץ לא אמור לצאת בשמחה ובשירים בתוף ובכינור אלא ולחשוב שזה בסדר ואין בעיה, יש בעיה, רק שהוא ודאי לא צריך להרגיש שהוא עושה משהו לא נכון כי יש לו היתר, אבל עדיין ידע כי זה מאוד חמור לצאת לחוץ לארץ, בלי קשר אם צריך או לא, כמו שמי שצריך לחלל שבת אז הוא מחוייב ואם יימנע הוא עובר על איסור, אבל את החילול שבת שהוא חייב לעשות הוא לא יעשה בשמחה ובשירים בתוף ובכינור אלא מתוך ידיעה שזה מה שצריך לעשות, אבל כמובן שכאן זה פחות אבל הרעיון לפחות בכללי.
שבוע טוב!
בין ההלכה למנהג.
זה לא שמה שהראשונים כתבו זו הלכה, ומה שעשו בפועל זה מנהג.
אם הרב עובדיה יוסף לא הניח תפילין כל היום, אז הוא סבר שמותר לו לא להניח תפילין כל היום, בין אם הוא כתב על זה תשובה, ובין אם לא.
יכול להיות שבין השיקולים שלו להכרעה הזו תפס המנהג מקום כזה או אחר. אבל גם כאשר פוסק, ראשון או אחרון, כותב פירוש יכול להיות שמסתבר לו יותר להסביר את הסוגיא באופן תואם למנהג, ולפעמים זה מפורש בדבריו. [וגם בגמרא, מצאנו התייחסויות מפורשות למנהג בהכרעת ההלכה].
נכון שיש יתרון למקרה שהפוסק גם נימק את דבריו, וברור לנו שהוא עסק בסוגיא הזו לעומק, אבל ברור שבין הפוסקים הרבים שנהגו כך, רבים עסקו לעומק בסוגיא הזו, גם אם לא כתבו על כך.
השאלה היא לא "הלכה או מנהג", אלא עד כמה לשקול את המנהג בהכרעת ההלכה אל מול שיקולים אחרים [נניח, מספר הפוסקים שמצדדים בשיטה זו, או קשיים מסויימים בה].
ובשאלה הזו יש גישות שונות בין הפוסקים, באופן כללי ובכל מקרה לגופו.
עד כמה המנהג מכריעה את ההלכה...
כי זה מה שהאר''י אומר
ומה הייתה הסכנה? ממה שזכור לי מלימודי ההסטוריה בנושא. [לא זכור לי הרבה], יהודי ארצות ערב חוייבו ללכת בלבוש שהבדיל אותם מהערבים, כך שגם בלעדי הציצית הם זוהו כיהודים. האם יש לך מקור שהיתה סכנה מיוחדת בלבישת ציצית דווקא?
מה אתם הולכים עם חוטים תלויים מהבגדים? ולא, אין לי, זה דבר שזכור לי ששמעתי, אבל סוף כל סוף זה רק רעיון שהועלה מהזכור לי שבא לבטא את הכאב מזה שיש יהודים שלא רואים להם את הציציות ובכך גם זה נותן כביכול מחסה לאלה שלא שמים ציציות כי לא יודעים מזה....
אבל, אין מה לעשות, חיפשתי ולא מצאתי מקור לדברי כלל, אבל כן מצאתי ב' תשובות מעניינות בעניין וראוי להסתכל: http://www.kipa.co.il/ask/show/107200-%D7%A6%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D, http://www.kipa.co.il/ask/show/237268-%D7%A6%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A5-%D7%90%D7%95-%D7%91%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D
אחרי כל זה, אני עדיין בדעתי שזה חשוב מאוד שיהיו בחוץ, אבל זה דעתי, לא שאני פוסל אף אחד, כמו שאני לא פוסל את מי שנוסע לחו"ל אף שאני חושב שכל ההיתרים הם תירוצים, זה דעתי הענייה על פי התוכן הפנימי מהותי מאחורי זה שיש להבין לפני שמיד נכנסים בי שאני אומר שזה חמור מאוד, אבל ודאי גם אני אשם בתקיפות...
אמנם, אף שלגבי הספרדים ספציפי אין לי מקור, עדיין היו שפחדו מלהוציא את הציציות בכלל הגלויות (כמובא בחפץ חיים שאביא להלן), ועוד אם אני חריף, מי לנו כחפץ חיים שלא יוציא לעג על אחד מישראל, ואלו דבריו: "ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו' עוד מבזין הן את מצות הש"י ועתידין הן ליתן את הדין ע"ז ומה שאומרין שהולכים בין הנכרים לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף ואלו היה להם איזה דורון ממלך ב"ו שחקוק עליו שם המלך כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד וק"ו בציצית שמרמז על שם ממ"ה הקדוש ברוך הוא וכדלקמן בסימן כ"ד ס"ה כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו" (משנה ברורה ח':כ"ו), אני רק אומר...
לא תמיד פוסקים לפי מרן השו"ע
ואם החפץ חיים אומר שזה חמור איך אתה פוצע פה כנגדו?
וזה לא כ''כ פשוט לספרדים ללכת עם ציציות בחוץ