הפרשה שלנו פותחת באחת הפרשיות הקשות לעיכול.
ברית שלום הניתנת לפנחס כשכר למעשה הקנאה שנהג בנשיא שבט שמעון.
בפינה שלנו העלינו על נס לא פעם את ערך הסובלנות וההכלה.
בפרשה שלנו יש הדרכה אלוקית הנראית כהפוכה מכל ההדרכות הללו, במבט יותר מעמיק יש מסר מאוד עמוק בקנאות.
ישנה הלכה מאוד מעניינת בקשר לקנאות במעשה פינחס, אם אדם שואל את הסנהדרין: האם לבצע מעשה כמו פנחס באותם התנאים אזי אומרים לו: לא!
כלומר מעשהו של פנחס לא בוצע מתוך התדיינות פנימית אם לעשות מעשה או לא, מעשהו של פנחס אינו דומה להלכה שבה אדם צריך לדון את חברו לצד זכות.
בכל דין יש צד מחייב וצד מזכה ואדם צריך להקשיב לצד הזכות, אצל פנחס אין מקום לדיון הזה, יש רק צד אחד, צד של חובה.
ישנה אמירה ברורה, למעשה הבגידה של נשיא שבט השמעוני עם כזבי בת צור המדינית - אין מקום, למעשים כאלה אין סובלנות או הכלה.
ישנה עדות לשיחה מרתקת בין שני אסירים בכלא הרומאי, שיחה בין רבי עקיבא ובין יהודה בן פפוס, כאשר הם נפגשים בכלא - שם יהודה בן פפוס שואל את רבי עקיבא מה הסיבה שבגינה הוא נכלא? עונה לו רבי עקיבא שהוא נתפס מלמד תורה.
וכששאל רבי עקיבא מה מעשיו של יהודה בן פפוס בכלא, עונה הלז שהוא נתפס בגניבה מהאוצר הרומאי.
תוהה יהודה בן פפוס ושאל את רבי עקיבא, מדוע לא לקח הפסקה מללמד תורה עד יעבור זעם?
עונה רבי עקיבא במשל: שועל ביקש לשכנע את הדגים לצאת מהמים והוא השועל הבטיח לשמור עלים.
ענו לו הדגים: ומה במקום חיותינו אנו מפחדים במקום מיתתנו (היבשה) על אחת וכמה. הנמשל הוא ברור: התורה נמשלה למים והדגים אלו ישראל.
אם תנסה לנתק את הדגים מן המים הם פשוט מתים, אם תנסה לנתק את ישראל מהתורה, אין לעם ישראל קיום.
לכן, מסכם רבי עקיבא, לא הייתה לי אפשרות אלא ללמד תורה.
כך גם אצלנו בפרשה: התורה מנסה להגיד לנו שפנחס חי מתוך תודעה שאין חיים יחד עם מעשה בגידה כמעשהו של נשיא שבט שמעון עם בת מדין, זהו גבול ברור שאין עליו דיון.
אם מתחילים לדון, סימן שהעניין לא כל כך ברור, ישנן אפשרויות שונות - הגבול מעומעם.
במצב כזה מעשהו של פנחס הוא אסור. זוהי התורה אותה אני מנחיל גם בטיפול זוגי - לכל מערכת יחסים זוגית ומשפחתית ישנם גבולות וקווים אדומים, אם גבולות אלו נפרצים או נחצים אין מערכת זוגית ומשפחתית.
לרוב גבולות אלו ידועים, או שהם נקבעו מתוך בירור הדדי או שהם מובנים מאליהם.
אך ישנם רגעים ומצבים שבהם נחצה גבול, גבול שלא בהכרח דיברו עליו מראש, התוצאה היא קשה כמעט קריסה של המערכת.
אך פה אפשר לקבל כמעין מתנה, להתבונן ולראות: מי שהגיב באופן כה חמור, בקנאות, מבחינתו נחצה גבול. פה אפשר להתבונן וללמוד ודווקא להעמיק את הקשר הזוגי.
לפני שנים הגיע אליי זוג בעיצומו של משבר אמון מאוד קשה, אחד מבני הזוג במהלך אירוע משפחתי נהג בקלות ראש עם בני משפחה, בן זוגו נפגע עד עמקי נשמתו.
הוא חש שנחצה גבול, הוא חש שאם קרה מקרה כזה כנראה הקשר הזוגי הוא לא כמו שצריך. מבחינתו הזוגיות והאמון נפגעו באופן אנוש והוא הגיב בהתאם.
בן הזוג (שנהג בקלות ראש) היה מופתע: מה קרה? על מה הרעש והמהומה?
כשהגיעו אלי הבאתי אותם להתבונן וללמוד על הגבולות של כל אחד מבני הזוג. לא לדון מי צודק. זה לא רלוונטי.
אלא מה הם הגבולות?
מהתבוננות זו ניתן ללמוד מהי התפיסה של כל אחד מבני הזוג למושגים כמו, משפחה מורחבת, יחסים בין בני זוג ומשפחה מורחבת, קלות ראש ועוד.
משבר יכול להיות ההזדמנות לברור הגבולות של כל אחד מבני הזוג כפרטים והזוג כיחידה.
המשבר של פנחס בהיותו כה חריף מלמד אותנו על הגבולות שאי אפשר לחצות.
מתוך מבט זה אפשר להתבונן על הגבולות בלא ליפול למשברים קודם.
בהצלחה.
שבת שלום
מוכיחה שאבא חייב ללמד בנו אומנות מהמילים "ראה חיים" כי חיים זה אומנות שתחיה בו.
)
דפים ג-ד - כו-כז אייר