שתלמידיו שרבי עקיבא חטאו דווקא בגלל אהבת חינם,
ז"א ר' עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה" אז איך דווקא תלמידיו של רבי עקיבא חטאו ונפלו בזה?!
אלא שהם דווקא נפלו בזה מתוך אהבה.
הם כ"כ אהבו אחד את השני, והיו כ"כ בטוחים באמת שלהם
ולכן כל אחד כ"כ רצה שכולם (או שהחבר שלו) יבינו שהאמת שלהם היא האמת
ומכך נוצר הפילוג.
ונשמע לי משהו נפיץ שאפשר לדון עליו עד אור הבוקר אם לא יותר.
אהבת חינםאחרונהמי שעוד לא שמע, קיים בערוץ פורום לבנים- "שלא עשני אישה".
מי שרוצה להצטרף לפורום שישלח לי במסר:
שם
גיל
מישהו שמכיר אותך באמת (מהערוץ- כדי שלא יהיה מתחזים)
איזור מגורים
מקום לימודים
בעז"ה נעשה ונצליח 
יש מקורות בספרים פנימיים שכתוב בו שפאות צריכות להיות באורך שמגיע עד לפה, וכן שצריך שתהיה לפאה צורה של שופר.
מישהו מכיר?
הי חברים,
לאחרונה התחזקתי קצת בתורה ורציתי לחפש בית מדרש שאני יוכל ללמוד בו.
מה שאני מחפש זה בימ"ד שפתוח ברצף כל היום עד איזור 12 בלילה ואני מעדיף בעיקר באיזור כפר גנים והעיר....
קיצור אם בא לכם לעזור תשאלו חברים, אחים, משפחה, רבנים וכו'
תודה רבה!
תודה
מישהו יודע על עוד?
דווקא רב מהפלג הליטאי-קיצוני אומר שלבזות את הרב דרוקמן היה טעות.
כזכור לכולם בעיתון הביבים יתד נאמן השמיטו את תואר מהגאון הרב חיים דרוקמן שליט"א ,
דווקא מהפלג הקיצוני יותר נשמעים ביטויים מפויסים ,הרב דוד זיכרמן בראיון לבשבע:
הרב דוד זיכרמן, מאנשי הפלג הליטאי של הרב אויערבך שהחלו את המחאות נגד חוק הגיוס, דווקא סבור שהיה צריך לבקש סליחה מהרב דרוקמן. "לא מקובל בשום פנים פגיעה ברבנים. זה לא היה צריך לקרות. מצד שני, אנחנו לא חדשים פה. יש הרבה רבנים שנפגעים מעיתונים. כל זה היה טעות אחת גדולה, מעשה שטן. היה מקום לבקש סליחה. עם זאת, לעניות דעתי הציונות הדתית הייתה צריכה להתעלות על הפגיעה בכבודו של הרב דרוקמן. כלומר, אם נמשיל משל: כל עוד האבא חי, הילדים יכולים לריב ביניהם, אבל כשהאבא שוכב בטיפול נמרץ - הילדים צריכים להפסיק לריב ולהתאחד. כשיש אש צריך לעשות הפסקת אש".
האמת היא שתמיד ציבור החרדים הירושלמים היה מקורב יותר לרב קוק זצ"ל ולציונות הדתית וכ'ו ,אך מתישהו ואיכשהו הם נתפסו או נעשו יותר קיצונים מהבני-ברקים, אבל אולי בדבריו אלו של הרב זיכרמן יש התקדמות לעבר קירוב (מחדש) בין הציונות הדתית לחרדים הירושלמים תלמידיו של הרב אלישיב זצ"ל. מנהיג הפלג כיום הוא הרב שמואל אוירבך בנו של ר' שלמה זלמן אוירבל זצ"ל וסנדקו היה לא אחר מאשר מרן הרב קוק זצ"ל עצמו,והוא לא היחיד-גם הרב דב צבי קרלנשטיין (גם הוא מבכירי פלג זה) זכה שהסנדק שלו יהיה הרב זצ"ל.
נכון היינו שמחים אילו רבנים אלה היו יודעים קצת יותר על רבם ותורתו המאירה והרחבה,אך אולי עוד לא מאוחר.
וילכו בדרך גאוני ירושלים ר' צבי פסח פראנק ר' איסר זלמן מלצר ר' שלמה זלמן אוירבך הציץ אליעזר והרב אלישיב זצ"ל שהעריכו והעריצו בצורה מיוחדת את מרן הרב זצ"ל.
מכה למחרחרי ריב:הרב מוצפי התנצל
ישנן ביטויים חריפים מעת לעת במיוחד בעת האחרונה כלפי גדולי הדור.שנאמרים בדר"כ ע"י אנשים רדודים.אך כמובן שלא כן הוא הגאון הרב ב"צ מוצפי שמרגע ששמעתי אמרתי :זה לא ייתכן.הרב אבינר לא הובן כראוי.צריך להבהיר ובוודאי יהיה פיוס והתנצלות.
ואכן היו שדאגו להבהיר את העניין לרב מוצפי,ואכן כיאה לתלמיד חכם גדול,התנצל הערב.
ב"ה.
איך אפשר לצוואת על אדם להיות שמח??
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" "עיבדו את ה' בשמחה" "ושמחתה בחגך והייתה אח שמח"
אני חייבת תשובה זה לפעולה שאני צריכה להעביר
תודה רבה!
הודעהצדיק נסתראחרונהראשי תבות חנוכה-ח' נ'רות ו'עם כ'ולם ה'שמש
ח'שמונאים נ'תגברו ו'הרגו כ'ל ה'אויבים (אדר"א)
יזהרו הנשים לא לעשות מלאכה בזמן שנרות החנוכה דולקים(והעיקר בחצי שעה הראשונה) ועוד טוב שהנשים לא יעשו מלאכת כביסה ותפירה ביום ראשון ואחרון של חנוכה. אך המתפרנסת מזה,תעשה.
לפי הסוד לנשים יש לנשים מעלה יתירה בחנוכה לכן לא ישארו בבגדי חול, ומי שיש לה תכשיטי זהב תלבשם
(בא"ח חנוכה כ"ז:כ"מ רו)
בשלושת ימים אלו רמז יוסף לאחים על שלוש גזרות (שבת-חודש-מילה) שגזרו היונים ואמר גם "זאת עשו וחיו" שדווקא בשמירת מצוות אלו ינצלו. (א"א)
יש להרבות בסעודת שבת של חנוכה לפרסום הנס.
במוצש"ק-בביה"כ מדליקים נרות חנוכה ואז עושים הבדלה אבל בבית עושים הבדלה ואז מדליקים נרות חנוכה
חנוכה לא נקבע למשתה ושמחה כמו פורים כי המן רצה להרוג את גוף היהודים, לכן אז מענגים את הגוף אך בחנוכה רצו היונים להרוג את הנשמות לכן העיקר הוא ברוחניות להלל ולהודות (ידי חיים)
היוונים גזרו 3 גזרות שבאותיות חלב הם נרמזות אות ח' היא אות ראשונה של חודש, אות ב' היא אות שניה של שבת ואות
ל' היא אות שלישית של מילה
וזה קשור להלכה הבאה: אוכלים מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב שיהודית האכילה לאויב ממלכי יון שרצה שנמיר את דתנו, אף שהיה שנים לפני נר חנוכה .
בזכות שאומרים על נס -הלל לנס נוסף יזכו ישראל. וכן בהלל של חנוכה נזכה לגאולה החרונה במהרה!! (י"ח)
אם אחר הדלקת נרות חנוכה כיבתה אותם הרוח (לפני שדלקו חצי שעה) : אם הנחת במקום שיש רוח ונר לא יכול להישאר דלוק שם, אז ל יצאת ידי חובה, ויש להעביר למקום אחר ולהדליק בלי ברכה , אך אם הדלקת במקום שאין הרוח שולטת בו וקרה מקרה ונכבו אין צורך להדליק אך המדליק ברוך יהיה.
חנוכה שמח
בכוח המחשבה יכול אדם לסלק טומאה מהאיבר שבו חטא , ברגע שחושב לעשות בו מצווה! ובכח זה ימשיך עליו גם קדושה אף שבפועל, המצווה טרם נעשתה!
וואו! איזה כח מטורף יש לנו במחשבה! בעז"ה שננצל אותו אך ורק לדברים של קדושה...
בשבת-אסור לטלטל חיה ועוף, וזה נקרא מוקצה אך משום צער בעלי חים מותר בבית או בחצר מותר לתפוס להם בצאוור או בצדדים כדי לעזור להם ללכת, וברשות הרבים מותר רק לדחוף אותם מאחוריהם...
שבת שלום ומבורך
"טוב כל..לכם הוא" המסתפק במועט חושב בדעתו כי כל טוב יש לו. וכך שמח בחלקו ודאגה אין בלבו , ובישוב דעת עוסק בלימודו מבלי שתתבלבל דעתו.(עוד יוסף חי)
אין לטלטל קופת צדקה או ארנק בשבת כשיש בהם כסף, אבל כשאין בהם כסף מותר להשתמש בהם או להזיזם כשיש צורך במקום בו הונחו וכן אם עשו בהם מעשה שביטל שימוש המיוחד להם, מותר לטלטלם (בא"ח ויגש יא)
שבוע טוב
הייסורים
הם מכשול לאלו שעליהם מתלוננים.
אך אלה שבשתיקה אותם מקבלים,
ובגללם לא מתלוננים או כועסים,
לטובה יתהפכו להם אלו הייסורים!
(בניהו, ויגש)
•
כל כלי שמלאכתו לשימוש המותר בשבת, כמו כוס או קערה, וכדומה, מותר לטלטלו לצורך גופו, מקומו, וכן אם יש חשש שיישבר או ייגנב.
אך סתם להזיזו מבלי סיבה נצרכת, אסור
•
דברי אוכל ומשקה, וספרים שמותר לקרוא, מותר לטלטל אפילו שלא לצורך כלל
(בא"ח מקץ א)
-בדור בו משיח יבוא.
כי כלב, לאדוני נאמן בכל ליבו , וכך כל אחד מהעם, נאמן יהיה לאדון עולם!!
----------
סיר או כל המיוחד לבישול, אף אם לפעמים משמש לדברי היתר כמו לשים בו פירות, מאחר ורוב שימושו לאיסור, אסור לטלטלו בשבת.
אך לצורך שימוש בגופו או במקום בו מונח, מותר.
ואם יש חשש שינזק או יגנב, אסור.
אסור לטלטל תפילין. אך כדי לשבת במקומם, או כדי שלא יתבזו, מותר.
(בא"ח, מקץ ב ד)
היופי, מביא לידי גאווה. לכן צריכים להזהר גם לומדי התורה שהיא יפה, שיתנהגו בענווה!!
---------
מותר בשבת להוריד מהשולחן פירורים עצמות וקליפות, שראויים למאכל בהמה או עוף.
אך כליפת אגוזים וכד' שאינם ראויים למאכל בהמה-אסור
-
אם רוצים לנער בחוץ את מפת השולחן שיש עליה קליפות ועצמות, אסור,אך ניתן לשים קודם גם חתיכת לחם על המפה ואז יהיה מותר.
ואם רוצים להחליף את המפה, לא צריך לשים לחם. (בא"ח מקץ יד)
#"וינהג...אחר הצאן במדבר". הנהגת משה רבינו, התבטאה בתפילתו עלינו, והיא שאז הועילה לנו לנצח במלחמותינו. וכך-גם נוכל לנצח יצרנו בתפילה ולימוד בפינו!
#מתקוני היסוד לבעל התשובה, שיהיה מ"מארי דחשבונא" : שיוכיח עצמו על מעשיו כל לילה לפני השינה
#גוים מיחסים את שבת ליהודים, והמחללה בפניהם עושה גם חילול ה'!
•בן איש חי יומי•
בגד דומה לממון,
כי לאדם הוא חיצון.
ומאכל דומה לחכמת-התורה,
שבלב האדם ובקרבו היא שמורה
(ברכ"ח)
•
מותר בשבת להרים ילד שיש בידו מוקצה ללא-ערך כמו אבן, אם יצטער הרבה שלא ירימו אותו, אחרת אסור להרימו
•
אך אם הילד מחזיק כסף (או כל מוקצה בעל ערך), אסור להרים את הילד, ואסור אפילו להחזיק ידו כשהולך. גזירה שמא הכסף יפול וישכחו ששבת וירימו הכסף בגלל חשיבותו, וזה יהיה טלטול גמור!
(בא"ח ויגש ט)
•בן איש חי יומי•
"ונצבת על שפת היאור".
אם יראו הגויים
שאנו מהם מפחדים,
מיד עלינו מתגברים.
אך כשאנו עליהם ניצבים,
הם תחתינו נכנעים
(עי"ח)
•
תיק שיש בו דברים המותרים לשימוש בשבת וכן דברי מוקצה, כמו כסף. אם הכסף חשוב אצלך יותר משאר הדברים המונחים שם, או חשוב כמותם, אסור בשבת לטלטל התיק
•
ואם הדברים המותרים חשובים אצלך יותר מהמוקצה (אף אם אצל אנשים אחרים חשוב המוקצה יותר), מותר לטלטל התיק
(בא"ח ויגש יב)
•בן איש חי יומי•
אם מר לאדם לקיים מצוות,
יזכור שנחת-רוח לה' הן עושות,
וירגיש כמה הן מתוקות!
•
תיבה ובה דברי-היתר ודברי-מוקצה,
אז אם סתם הנחת את המוקצה על דבר-היתר (כמו שמצוי במגרה), דבר-ההיתר לא הפך לבסיס לדבר האסור, ומותר לנערו בשבת כשצריך אותו
•
אך אם הנחת את המוקצה לנוחיותך בכוונה על דבר-ההיתר על דעת שיישאר כך בשבת (כמו שמצוי במקפיא או בארון), נעשה בסיס לדבר האסור, ואסור לנערו בשבת
(בא"ח ויגש יג)
הגאווה: ב3 איברים משכן מושבה: ראש, עינים לב, הרומזים לסכנה שבה-רע"ל היא בראשי תיבות, לרמוז: כשהגאוה נמצאת באחד משלושתם, היא סם רעל לנפש האדם!!!!
שבעז"ה ה' יתברך בזכות רבינו יוסף חיים נזכה להיות ענוים באמת ולברוח מהגאווה!!!
שנרגיש באמת ש"אנוכי תולעת ולא איש" ושנפשינו כעפר לכל תהיה
אשרייך על זיכוי הרבים!!
עלה לרשת אתר חדש
"יין המשמח"
האתר של ה'פורים תורה'.
מרגישים מספיק מלומדים ומפולפלים?
יודעים להשחיל פיל בחור של מחט?
קחו לגימה רצינית ו-
כאן יוכלו לעזור לכוון אבל אין כאן מכות רבני מובהקת שיכולה לפסוק
דיברתי עם החבר'ה על השאלה שלך, ויותר נטינו שאת לא צריכה לברך, כי כך הדרך במסעדות, ומלכתחילה היתה אפשרות שתקני קינוח,
אבל זת שאלה של שיקול דעת, ולא שאלה פשוטה, ובמפורש צריך לשאול רב
במיוחד בהלכות האלו(ברכות הנהנין) שהם מאוד מורכבות
(סתם למשל מרק יכול להיות ברכתו המוציא מזונת האדמה העץ ושהכול..-תלוי מה יש בו)
אם את מתכוונת ללמוד את זה מסודר אני ממש ממליץ על ברכת ה'
שאוסף את ההכלות לכללים שמהם את יכולה להסיק על מקרים שלא כתובים
יחד עם זאת הוא גם נכנס להמון פרטים ולשונו זהב,
אבל הוא דורש לימוד עקבי ביישוב דעת.
יש ספרי קיצורים מפורטים אחרים בהמון סיגנונות
ספר אחד שכולל הלכות ברכות באופן מפורט וברור, לפי הפוסקים השונים (מציינים שם מה לאשכנזים ומה לספרדים וגם פסיקות שונות בין הרבנים).
ולגבי השאלה ששאלת- ע"פ מה שנראה לי ממה שלמדתי עם בעלי מהספר (פרק ז'- 'הביאו לפניו מאכלים אחרים')-
הכי טוב זה תמיד כשאת מברכת בהתחלה להתכוון להוציא כל דבר שתאכלי אח"כ עם אותה ברכה (גם אם את לא יודעת מה תאכלי- תכווני שאם תרצי עוד משהו עם אותה ברכה זה יוציא גם אותו).
בדיעבד אם לא כיוונת כך-
לאשכנזים- אם חשבת להזמין את הקינוח לפני שגמרת את מה שאת כבר באמצע- אז לא צריך לברך (למרות שכיוון שזה סוג מאכלים שונה- מנה עיקרית לעומת קינוח, יש סוברים שבכל זאת זה לא נפטר וצריך לברך שוב).
אם חשבת להזמין קינוח רק לאחר שכבר גמרת את מין המזונות שאכלת קודם- צריך לברך שוב.
לספרדים- אין צורך לברך שוב במקרה שתיארת.
(ההלכות האלו כוללות הרבה פרטים ותלויות בהרבה גורמים ולכן הכי טוב באמת לשאול רב, ומומלץ מאוד גם ללמוד את ההלכות בפירוט, כי כשלא לומדים את ההלכות לא תמיד יודעים אפילו שצריך לשאול, ומאוד קל לטעות ולהיכשל בהלכות ברכות).
עדיף לציין מקור.אבל יש שאלות המחייבות שאלת רב.
אני צריכה לתרגם כמה ביטויים שהמקור שלהם בתנך ולכן רציתי את הביטוי הנכון כפי שמופיע בתרגום.
כשחיפשתי, מצאתי עשרות תרגומים. לכן אני רוצה לדעת מה התרגום לאנגלית שבו משתמשות הקהילות האורתודוקסיות בארה"ב.
שחלילה לא אתרגם לפי תרגום נוצרי או לא מקובל.
אשמח ללינק לתרגום.
תודה
ברשת, אני מכירה את אתר חב"ד.
בדפוס, מקובל להשתמש בגירסה של ארטסקרול. יש לשים לב כי הם לא כל כך ציונים, והפירוש [תרגום] מבטא זאת...
מעניין גם לציין שהתרגומים הנוצרים הם מגמתיים, ומפרשים דברים כדי שיתאימו לאמונתם. הם יכולים בפסוק א' לתרגם מילה X כ-Y, ובפסוק הבא לתרגם את אותו X כ-Z.
כשאנחנו מבזבזים זמן, בוודאות בזבוז זמן..
האם אנחנו עושים גזל זמן לנשמה שלנו?
הרי היא באה לכאן לזמן מוקצב, למטרה כלשהי
ואנחנו לא מקיימים אותה כי אנחנו מבזבזים את הזמן.
זו שבאה לתקן, שיש לה יעוד/מטרה כאן בעולם..
"נשמה שנפחת באפנו"
כי אנחנו לא באמת מבינים בחלקי הנפש, תפקידם וכו' - אנחנו יכולים לצטט המון מאנשים גדולים שהבינו הרבה יותר ממנו.
ולכן, אנחנו לא באמת יודעים מה אומר מימד הזמן לנשמה? מזה לבזבז לה? למה אנחנו והיא זה שני דברים שונים? מה התפקיד שלה? מה היא מתקנת?
ובעיקר - למה אנחנו מבזבזים את הזמן בפורומים כשהשאלה הזו חשובה לנו???
(וממילא לא מושג של גזל זמן)
אבל אנחנו, אני לצורך עניין מבזבזת זמן- עובדה שאין עליה עוררין.
והלוואי ואדע לנצל את הזמן נכון.. אבל לא זה העניין.
הנשמה שלנו באה לכאן לזמן מוקצב, אז היא כביכול כבולה למימדי הזמן של העולם הזה,
ולבזבז לה מהזמן המוקצב הזה שניתן לה לפעול ולתקן בו.
ולגבי האנחנו והיא, גוף ונפש הם אולי אחד אבל הם לא באמת אחד, עובדה שבבוא היום הנשמה נפרדת מהגוף..
אם הייתי יודעת מה התפקיד שלה ומה היא מתקנת נראה לי שמזמן כבר הייתי עושה את זה,
או שלפחות הדרך הייתה ברורה לי יותר.
וכשאנחנו מבזבזים לאנשים מזמנם אפילו לשתי שניות זה גזל זמן, מה לגבי הבזבוז זמן של עצמנו?
(ואני לא חושבת שהשאלה הזו או כל סוג של שאלה אמונית היא בזבוז זמן,
ואם כן אז נוספה לי עוד אחת לאוסף 
)
האם יש גזל זמן לעצמנו?
ונעזוב את הנשמה בשקט...
אבל כמובן שיש עוד לשאול- מי אמר שיש כזה דבר גזל זמן? 
וזה פשוט ניסוח אחר של השאלה
אז..
יש גזל זמן לעצמנו?
וגם, אשמח לדעת איפה כתוב שיש גזל זמן...
"כללו של דבר: השכור אצל חבירו לאיזה מלאכה שתהיה, הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו, כענין שאמרו ז"ל (ב"מ נ"ו): שכירות מכירה ליומיה. וכל מה שיקח מהן להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה , אינו אלא גזל גמור. ואם לא מחלו, אינו מחול, שכבר אמרו רבותינו ז"ל (יומא פו): עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו.
ולא עוד אלא שאפילו אם עשה מצוה בזמן מלאכתו, לא לצדקה תחשב לו, אלא עבירה היא בידו, שאין עבירה מצוה, וקרא כתיב (ישעיה סא): שונא גזל בעולה, וכענין זה אמרו ז"ל (בבא קמא צד): הרי שגזל סאה חטים וטחנה ואפאה ומברך, אין זה מברך אלא מנאץ, דכתיב (תהלים י): ובוצע ברך נאץ ה'. ועל כיוצא בזה נאמר (ויקרא רבה): אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.
וכמאמרם ז"ל (ירושלמי סוכה פ"ג): בענין לולב הגזול. והדין נותן, כי הרי גזל חפץ גזל, וגזל זמן גזל: מה גוזל את החפץ ועושה בו מצוה נעשה סניגורו קטיגורו, אף גוזל את הזמן ועושה בו מצוה, נעשה סניגורו קטיגורו. ואין הקדוש ברוך הוא חפץ אלא באמונה,
יותר מאוחר אביט על כל הפרק...
באמת אין מקור ברור..
זה מה שמצאתי:
גזל זמן ושינה
ש: מה המקור לגזל זמן וגזל שינה?
ת: ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח).
שלחתי סמס לרב אבינר, אם תהיה תשובה שונה אעדכן בע"ה.
ונגיד וזה המקור,
אז כתוב כמוך, קודם כל אסור לך לגזול מעצמך.
לא כך?
(ובאמת מה שיהודי הביא ממסילת ישרים מתייחס לגזל זמן מהמעביד)
זמן שהאדם אמור לקבל עליו כסף מהמעביד, ולכן זה ממש כמו לגזול כסף ממנו..
חיפשתי ולא מצאתי מקור הלכתי לגזל זמן.
מתנצל על הוצאת הדברים מהקשרם..
אך כמובן שמצד המוסר ודאי שאין זה ראוי..
מוזר באותה מידה שאין מקור ל"שליש גן עדן" הידוע כמובטח לשדכנים..
זה באמת נתן לי את המסילת ישרים שהעלית..
וגם הרב אבינר ענה שהמקור הוא "ואהבת לרעך".
והחלק האחרון, אולי זה פשוט בשביל שירגישו טוב עם זה 
סתם.. זה באמת מעניין.
הגיוני שזה ייתן לך את המסל"ש הזה, מכיון שאלו המילים שם, אך השאלה מה המשמעות.. לענ'ד שם בפשטות זה בגלל שזמן=כסף.
ואני מחפש מקור הלכתי דייקא.
בעיקרון למדתי הלכות גזל זמן בחוברת החודשית לפחות 5 דקות תורה של הרב רונן חזיזה,
אבל הבעיה היא שאני לא זוכרת של איזה חודש זה היה..
כל רגע שאיני לומד תורה אני מזדעזע ומתייסר בכל גופי. ואם אני לומד מצוות חכמים מלומדה (זאת אומרת בריפרוף וברשלנות) על אחת כמה וכמה.
אז פשוט "חבל על הזמן" אם יש לזה דין גזל אינני יודע,אבל לא ניראה שבמובן הפשוט של המילה 'גזל' .
אבל גזל שינה וגזל זמן א"א להחזיר..
אולי זה בגלל ואהבת לרעך כמוך, אבל אם כך זה קצת מסית את השאלה המקורית.
כתוב "ואהבת לרעך כמוך"
הגזל-בזבוז זמן קודם כל זה צריך להתחיל אצלך.. שלעצמך לא תבזבז, ורק אח"כ לאחר.
אבל יותר מסובך, זו השורה האחרונה...
יש איסור לגזול מאדם ממון. ויש איסור אחר לצער יהודים ("לא תונו"), ובכלל זה לבזבז את זמנם בניגוד לרצונם.
יש גם מצוה לקיים מצוות, וכל המרבה הרי זה משובח.
אולי את זקוקה ל"זמן אפס" הזה.
כאחת שבזבזה זמן בטונות, קרו לי שני דברים: הראשון- למדתי שאם אני מוגבלת בזמן, כלומר, יש לי גבולות בזמן, אז אני עושה המון ומספיקה חלק גדול ממה שרציתי. לאחר שנבנו לי גבולות חיצוניים למשל: שעת הגעה לעבודה, איסוף ילד מגן, פגישה, וכו', אז גם נבנו לי גבולות פנימיים ואני מספיקה יותר גם אם אין לי 'משטר חיצוני'. אבל אצלי בברור קודם הגיעו התחייבויות חיצונית ורק אז למדתי לנצל את הזמן.
הדבר השני- למדתי להשלים עם העניין של 'זמן אפס'. זו אני וכנראה זה איזשהו מילוי מצברים. זה יכול להיות בהייה, תהייה ואפילו לענות תשובה בפורום אחרי חצות... ואני באתי לכאן בכלל לשאול משהו אחר... )
זה נשמע טוב..
זמן שבו את עושה אפס...
או מתאפסת עם עצמך.
אם זה קורה בין פעילות מבורכת אחת לשנייה, מצוין, נפלא, זו את וכניראה צריכה את זה. זה יכול להיות עשר דקות הפסקה, שעה או שבוע. יש אפילו יום כזה לשבות בו. ושנה שביעית שכזו. שנת שבתון... הזמן בשנה כזו הוא אחר. זה לא משנה, העיקר שזה בין לבין...
אם זה תמיד ונמשך להרגשתך מעבר לסביר... כלומר, את מרגישה שאת לא מגיעה/מספיקה את מה שרצית, אז תייצרי לך גבולות חיצוניים של זמן שיבנו לך גבולות פנימיים. כך תוכלי להיות שלמה כשאת מספיקה לעשות ושמחה גם לא לעשות.
אגב, עיסוק ביצירה/המצאה מצריך זמן אפס/בהיה/תהיה/הרהורים. שיהיה.
(גננת)אהבת חינםאחרונהואי, אהבתי ממש!
תודה
בפרשה שלנו מובאים עשרה דברים שאמר ה' למשה
מיד לאחר מכאן ה' מצווה אותו לכתוב את עשרת הדברים האלה על לוחות הברית.
בספר דברים פ' ואתחנן מובאים עשרת הדברות המוקרות לנו עם הציווי לכתוב אותם על הלוחות.
מישהו מכיר מקור בתושבע"פ לאיזה הווא אמינא שעשרת הדיברות הם אלו שבפרשתינו?
ובכלל, למה החליטו שזה אלה שבפ' ואתחנן?
אני מניח שבתושע"פ זה לא שאלה, אבל אני יותר דן בפשט של התורה שבכתב.
התורה הרי אומרת "וכתבתי על הלוחות את הדברים אש היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת"
כך שברור שמדובר באותם עשרת דברים שהיו בהתחלה
עם קצת מאמץ.
השאלה מה הם 10 הדברים שהיו על הלוחות הראשונים,
הרי את מה שנאמר בפרשת יתרו, לא כתוב שה' ציווה לכתוב על הלוחות.
אני מניח שהתכוונת כך:
1.וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ: {יא} שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: {יב} הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ: {יג} כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן: {יד} כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא: {טו} פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ: {טז} וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן: [יז] אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ
כללת כאן - ברית עם עכו"ם, חיתון עם עכו"ם ועבודה זרה.
2.אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם
3.כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה: {כ} וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה
כללת כאן - פטר חמור, פדיון הבן
4.וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם
5.שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת
מחלוקת גדולה בפירוש הפסוק, האם לא כללת כאן שבת ושביעית יחד?
6.וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה
כללת כאן שבועות עם סוכות
7.שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: {כד} כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
עוד פעם מצות ראיה נספרת?
8.לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח
כללת כאן שחיטה על חץ עם לינה של אמורי חגיגה
9. רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
10. לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ
חוץ מזה שאין כאן עשר פרשיות אלא פרשה אחת שלימה
ועוד שלא מסתבר שרק עכשיו נאמר מה שנכתב כבר בלוחות הראשונות
ועוד שבפרשת ואתחנן כתוב שוב "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים" ואחר כך מובא כל סיפור מעמד הר סיני ועשרת הדיברות
ועוד שבפרשת עקב כתוב
וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהוָה אֵלָי
ומשמע שמדובר על מה שה' דיבר איתנו במיוחד
עדיין מה שמובא בפרשה שלנו נשמע כאילו זה עשר הדברות.
יכול להיות שהיה כתוב בראשונות ובשניות דברים שונים?
"וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת"
עשיתי חישוב מה היה עובי היו האדנים
הרמב"ן -שלא נשאר כלל מקום לקרש באמצע. וכמדומני שע"פ הרמב"ן באמת אין שיעור לעובי האדנים.
היו שהסבירו את דברי רש"י באופן אחר, איני זוכר מהו, והאם גם על פיו קשה הקושיה שלך.
