פורום בית המדרש (עמוד 181)

הרי אנחנו יודעים שיש עוד הרבה שלא חזרו בתשובה.. זה אומר שכשיבוא המשיח בעז"ה ימותו הרבה.. הרבה מאוד..

לא חבל?..

הם באמת מסכנים, הם לא יודעים.. אז למה אנחנו רוצים משיח עכשיו?..

לא עדיף שנחכה עוד וניתן הזדמנות לכולם לחזור בתשובה?..

מה זה בכלל דבקות בקב"ה??

 

 

הבנתי שדבקות זה בעצם לראות בכל דבר ודבר בחיים, אפילו הדברים הקטנים, החלון, הדשא והכל, במשך כל החייים שהכל מה'... אבל לאידעת, לא ממש התחברת. כאילו זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה הדבקות בקב"ה??

 

 

[אוףף.

לא כ"כ הצלחתי לנסח ת'שאלה, מקווה שתענו על מה שהתכוונתי...]

בעזרת ה'

אני רוצה לעשות לי רב.

איך זה עובד? לפי מה 'בוחרים'?  לכל אחד צריך להיות רב?

ברוך דיין האמת.

1. נכון שכתוב "ה'", אז איך צריך להגיד- ה', או את שם המפורש?

2.ונכון די בסוף של האיגרת כתוב פעמיים 'ב"ה', אז זה ברוך ה', או ברוך הוא?

3. וזה נכון שזה סגולה להצליח במבחנים? גם אם לא אומרים את זה שבוע?

 

תודה רבה!

הרמב"ם כותב:"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא דברים אלו,אין הדבר כך....שהרי ר' עקיבא חכם וגדול מחכמי המשנה היה,והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך,והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח,ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח,עד שנהרג בעוונות.כיוון שנהרג נודע להם שאינו,ולא שאלו חכמים לא אות ולא מופת,ועיקר הדברים ככה הן,שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן (לפירוש הרב אבינר:לא כתוב בתורה שמלך המשיח יעשה אותות ומופתים,לכן אין לצפות זאת ממנו,שהרי בזה נוסיף על דברי תורה)" (רמב"ם הלכות מלכים י"א א').

 

ועכשיו לשאלה-

איך ר' יעקב ששפורטש ועוד איזה רב (לא זוכרת מי) טענו על שבתי צבי שהוא לא משיח אמיתי,אלא משיח שקר?

[נכון,בימינו אנחנו רואים שהם צדקו,כי הוא התאסלם,אבל איך הם ידעו זאת מלכתחילה? על סמך מה פסלו אותו?]

 

בס"ד

 

דברי התורה השבת מוקדשים להצלחת עם ישראל, ולרפואת חיילי השייטת.

 

 

דבר תורה נקודתי

בפרשת השבוע אנו קוראים על חטא המרגלים. 12 מרגלים שלח משה לבדוק כיצד ניתן לכבוש את ארץ כנען, כולם אנשים חשובים וצדיקים. כשחזרו המרגלים למחנה ישראל, הם החלישו את העם וסיפרו בגנותה של הארץ. יהושע וכלב שהגנו על כבודה של ארץ ישראל ויצאו נחרצות נגד דברי שאר המרגלים, קיבלו בתגובה מהמון העם הזועם אבנים וגידופים, צעקות וקיטורים.

העונש על חטא המרגלים היה חמור ביותר, כל דור המבוגרים נפטר בתוך 40 שנה, ורק יהושע וכלב זכו להישאר בחיים ולהיכנס לארץ יחד עם בניהם של בני דורם.

רק אדם היודע לעמוד על שלו, להילחם על דעתו ולצעוק אותה בקול רם. רק אישיות היודעת כי דבר ה' הוא הצודק, ומוכנה להסתכן למען אמירתו בגאון – רק אנשים כאלה הם הזוכים להמשכיות ולקיום, הם הראויים להיכנס לארץ ישראל- ארץ הקודש.

מדהים לראות את התאמת פרשתנו לאירועי הזמן. שעה בה העולם עומד נגד עם ה', זמן בו אומות העולם יוצאות נגד זכותנו המוסרית והבסיסית להגן על עצמנו. לקח חשוב נישא עמנו מכלב ויהושע. מסר הכרחי לנו כיחידים וכאומה. נלמד לעמוד על שלנו, להילחם למען האמת מתוך מוכנות לשלם מחירים, וכך- ורק כך, נזכה לשבת לבטח בעז"ה.

שבת שלום ומבורך!

 

 

 

דבר תורה מעמיק

קוראים אנו השבת את פרשת "שלח". בפרשתנו, משה רבנו שולח 12 מרגלים לבדוק את ארץ כנען. מצווה עליהם משה לבדוק את הארץ אותה ינחיל להם ה' בבוא השעה, להסתכל על מצב העם היושב בה, לבחון את טיב ההתיישבות שלו, את מעמדו הצבאי והכלכלי, ונתונים שונים שיעזרו לעם ה' לנחול את ארצו. המרגלים היו צדיקים גדולים וקדושים מראשי בני ישראל, והיוו את ההנהגה של העם.

במשך ארבעים יום מסתובבים המרגלים בארץ הקודש, הם בוחנים את המצב ומתכוננים לעדכן את משה רבנו.

יום חזרתם של המרגלים היה אמור להיות יום שמח במיוחד. חגיגות גדולות היו אמורות לפרוץ, ואולי אף היה נוסד "חג ארץ ישראל". אולם באופן מפתיע ביותר, האירוע נגמר אחרת לגמרי. המרגלים חזרו והציגו בפני העם תמונת מצב כוללת של החיים בכנען. הם סיפרו על הפירות המשובחים הגדלים בארץ, ואף הביאו עמם דוגמאות מרשימות של ענבים, רימונים ותאנים. סיפרו על החוזק הצבאי של התושבים, ועל הביצורים הגדולים שהם בנו במקום. עם ישראל שומע את דברי המרגלים ומתמלא ייאוש, בני ישראל מתחילים לבכות ולהתלונן על משה ואהרון. מדוכאים ונרגנים מתחילים אנשים בעם לדבר על אפשרות של חזרה למצרים.

ה' כועס מאוד על עמו וחושב להשמידו. לאחר תפילתו הנרגשת ומסירות-נפשו של משה רבנו, מודיע ה' לבני ישראל כי כל הדור הבוגר ייפטר מן העולם במשך 40 שנה, והם לא יזכו להיכנס לארץ ישראל. מלבד יהושע וכלב שהגנו על כבודה של הארץ, כל שאר המבוגרים לא יזכו לראותה.

צריך להבין מדוע חטאם של המרגלים והעם היה כזה גדול, והוא גרר אחריו כעס וחולשה כ"כ גדולים. המרגלים הצטוו לתור את הארץ, וזה אכן מה שהם עשו, האם ייתכן שכל עונשם ועונש העם הוא בגלל שהוסיפו מספר משפטים בגנותה של הארץ?

אלא, שאכן דיבור בגנות הארץ הוא חמור ביותר, אולם חטאם של המרגלים היה עמוק בהרבה, וחמור בהרבה. חטאם של המרגלים והעם היה בפרשנות שהם הביאו לדברים. משה שלח אותם לבחון את המציאות העובדתית, מי ביקש זאת מידכם לתת פרשנות? מהיכן קיבלתם סמכות לקבוע מי יהיה ומה לא?

הפרשנות מעידה על חוסר אמונה במשה רבנו, היא נובעת מפקפוק בהנהגתו. כשאר המנהיג מקבל תמונת מצב על המציאות, מחליט הוא האם לשתף את העם בדברים, ועד כמה להכניס אותם לעומקו של עניין. לפעמים ידיעת הפרטים עלולה להלחיץ ולהחליש, ולכן על המנהיג לבחור את מי לעדכן וממי להסתיר. הפרשנות שנותנים המרגלים לדברים היא אנושית ובסיסית, אולם העובדה שהם מפרסמים אותה לכל העולם מעידה על פקפוק במשה.

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – האמונה בה', והאמונה למשה-לנביא, קשורה הן זו בזו בקשר אמיץ. כשעם ישראל נותן פרשנות למצב בארץ, כשהוא מתייאש בראותו את חוזקם של העמים – הוא בעצם כופר בהבטחת ה' להנחיל לעמו את הארץ.

הקב"ה הבטיח לנו את הארץ, ואנו אכן נקבל אותה. חובה עלינו לעשות כל השתדלות ומאמץ כדי להכיר את השטח, להכין תוכניות כיצד לכבוש ודרכי פעולה אפשריות, אולם חובה עלינו לזכור שאחרי הכול ומעל הכול- אנו מאמינים בהבטחת ה'. אנו מאמינים בהשגחה פרטית - בידיעה האלוקית המוחלטת, אסור לנו להיכנס לחשבונות מיותרים בעקבות מציאות קשה ומסובכת.

אנו נמצאים בימים בהם העולם כולו עומד נגד ה' ועמו. מצויים אנו בתקופה בה מדברים על אתגר בטחוני גדול שאנו ניצבים בפניו. חובה עלינו לעשות כל מאמץ והשתדלות, צריכים אנו להיות ערניים וזהירים, חזקים ואמיצים. עלינו לקחת אחריות על עתידנו ולא לסמוך על הנס. אולם לאחר כל זה, חייבים אנו לזכור את השגחתו של בורא עולם עלינו. צריכים אנו להבין כי הוא המנחה את צעדנו, ולשנן את העובדה שאם נפעל נכון, הוא יקיים לנו את כל הבטחותיו.

את המציאות עלינו לבדוק בקפדנות וביסודיות, ולכלכל את צעדנו בהתאם, אולם את הפרשנות למציאות, את ההחלטה האם נצליח או לא – נשאיר לבורא עולם.

נכונים הדברים במישור האישי, כמו גם במישור הלאומי. יהי רצון שנשכיל לעשות כך, ובעז"ה נשב על אדמתנו לבטח - כיחיד וכרבים.

שבת שלום ומבורך!

 

 

 

האם כלב ויהושע אכן היו צריכים לסכן את עצמם בשביל דעה?

האם יש משהו במושג "ארבעים יום"? (משה בהר סיני, המרגלים בארץ ישראל)

עד כמה חובה עלינו להשתדל, ומאיזה שלב יש להאמין?

כיצד הצליחו המרגלים לסחוב עימם פירות ענקיים כ"כ בלי שהתושבים ישימו לב?

 

כל השאלות, כל התשובות...

כמידי שבת, אתם יותר ממוזמנים לדיון הפתוח שלנו על פרשת השבוע. זה המקום שלכם לשאול ולתרץ, להקשות ולענות, להבין ולהתעמק.

אל תחמיצו:

http://www.facebook.com/topic.php?topic=13962&uid=160950736023

 

אם מישי נפגעה ממני אבל לא היתה לה סיבה בעצם. אני עשיתי את שלי כמו שצריך(לפי דעתי ולפי דעת עוד כמה..) והיא נפגעה וכועסת עליי..

זה נחשב שפגעתי בה?אני ביקשתי סליחה כמה פעמים והיא לא סלחה..

יש עוד משו שאני צריכה לעשות כדי שזה כאילו לא יקרה שפגעתי?

לא כיף ללכת לישון עם הרגשה שמישו כועס עליך ופגוע ממך..

דברי התורה השבת לרפואת חיה לירון בת שריתה ואילן מנחם בן חנה

 

דבר תורה נקודתי

השבת אנו קוראים את פרשת "בהעלותך". בתחילת הפרשה ה' מצווה את אהרון להדליק את הנרות במקדש. התורה מספרת לנו על התמדתו הגדולה של אהרון במעשה ההדלקה, ומשתמשת בביטוי: "ויעש כן אהרון". "ויעש כן" – אהרון עשה את אותו מעשה בדיוק פעמיים ביום: בבוקר ואחר הצהרים -יום יום, במשך כל ימי חייו.

אולם, אהרון עשה את אותו המעשה בדיוק - מידת ההתלהבות שהייתה מנת חלקו בפעם הראשונה שהדליק את המנורה דבקה בו למשך כל ימי חייו, בכל יום הוא התלהב מחדש, בכל פעם הוא שמח מחדש, השקיע והודה לה' על כך שזכה במצווה הגדולה הזו.

לא סתם תופעה זו מגיעה דווקא במנורה. את המנורה מדליק אהרון בבוקר – לאחר הלילה, ואחר הצהרים – לקראת ערב. בסמיכות לזמן בו מגיע החושך הדליק אהרון את המנורה. האדם תמיד מחכה לאור, הוא שמח בו כל יום ומחדש, ומבין את הנחיצות שלו.

אם נחשוב על המצוות בצורה כזו, אם נבין שהמצוות נחוצות לנו וחיוניות עבורנו – שהן המהוות את הקשר שלנו עם בורא עולם – או אז נשכיל לשמוח בהם מחדש מידי יום ביומו.

שבת שלום!

 

 

דבר תורה מעמיק

קוראים אנו השבת את פרשת "בהעלותך". פרשה זו סוערת ומפותלת, ומתווה בפנינו מסלול של עם העולה ויורד, מתקדם ונסוג.

בתחילת הפרשה אנו קוראים על מצוות הדלקת המנורה. מנורת המקדש – שהדלקתה מעידה על חיבתו הגדולה של בורא עולם לבניו, על כך שהוא – שאינו צריך לכך שנאיר לו, מעניק לנו את הזכות ל"האיר לפניו", בכדי להראות על אהבתו הגדולה אלינו.

לאחר מכן אנו למדים על הכשרת הלווים לעבודת המקדש. הלויים, שביחד עם הכוהנים מהווים את הגורם המחבר בין עם ישראל לבוראו – עוברים תהליך של התקדשות וכפרה לפני כניסתם לעבודת אוהל מועד. בהמשך, מספרת לנו התורה על מספר יהודים שהיו טמאים בי"ד בניסן, ולא יכלו להקריב את קורבן פסח. אנשים אלו באו לפני משה בבכי, ושאלו אותו מדוע נגזר עליהם שלא לקיים את מצוות הפסח, כיצד יוכלו להשלים את העובדה שהיו טמאים ולכן לא הקריבו את הקורבן? יהודים צדיקים אלו מבינים את החיסרון העצום בכך שהם נמענו מלקיים מצווה, ומתעניינים כיצד ניתן לתקן זאת. משה מביא את דבריהם לפני ה', המחדש חידוש נפלא: פסח שני – הזדמנות שנייה להקריב את קורבן פסח.

אחרי דברים אלו מתארת לנו התורה את הצורה בה הנהיג בורא עולם את עמו במדבר: השגחה פרטית נפלאה הייתה מנת חלקם, והם זכו להכוונה מדויקת על כל צעד שעשו: "על פי ה' ייסעו, ועל פי ה' יחנו". עם ישראל זוכה להשגחה ניסית.

לאחר מכן, התורה מספרת לנו על כך שמשה הכין חצוצרות כסף, כדי לשוות הוד והדר לצורת התנהלות מחנה בני ישראל. לפני היציאה לדרך, כמו גם היציאה לקרב – היו הכוהנים תוקעים ומריעים בחצוצרות, וקוראים לכל העם להתאסף ולבוא.

בהמשך התורה מתארת את הצורה הנפלאה בה מחנה עם ישראל היה מסודר, על המלכותיות והטקסיות – כיאה לצבאו של מלך מלכי המלכים, בה נקטו בני ישראל.

לאחר מכן, בפרשייה מיוחדת במינה, המסומנת ע"י 2 אותיות "נ" הפוכות, מספרת לנו התורה על ארון הקודש שהיה עומד באמצע מחנה בני ישראל. על שני לוחות הברית שניתנו בהר סיני שהונחו בתוכו, ועל העדות הנפלאה שהעיד כי בורא עולם בחר בעמו, והוא משרה בו את שכינתו בתמידות.

ברגעי-שיא אלו, בשעות המיוחדות והמפעימות הללו, עומד עם ישראל ומתלונן. עם ישראל בוכה ומתמרמר על כך שהוא זוכר את האוכל הטוב שאכל במצרים, שנמאס לנו מה"מן" שהוא מקבל מידי יום ביומו ושהוא מתאווה לאכילת בשר. באותה שעה מתחילה לבעור אש בקצה המחנה, ורק לאחר תפילותיו של משה האש נרגעת. משה מתפלל אל ה' שיביא בשר כדי שהעם יוכל לאכול ולהירגע. בתגובה, ה' אומר למשה לומר לעם, שהם יקבלו בשר עד שיימאס להם ויצא מאפם, ואכן כך היה.

לאחר מכן, משה מאציל כוחות נבואה על שבעים הזקנים המכובדים שבעם, וממנה אותם לעזור לו להנהיג את העם.

בסיומה של הפרשה אנו קוראים על כך שמרים ואהרון מדברים נגד משה אחיהם, ומרים נענשת בצרעת. הפרשה מסתיימת בכך שעם ישראל כולו חיכה למרים 7 ימים עד שנטהרה מהצרעת, ורק אז הענן התרומם, ועם ישראל המשיך במסעו.

פרשה זו תמוהה היא ביותר. מלאה היא סערות ופיתולים, סיבוכים וקושיות. עם ישראל שעמד בשיא תפארתו, שזכה לארון הברית שעומד בתוכו, שצווה להדליק את מנורת המאור בבית המקדש, ושבמשך ארבעים שנה הלך במדבר ע"פ הנחייתו של בורא עולם – נופל עד כדי כך? עם ישראל המקבל מידי יום את המן, בו אפשר לטעום כל טעם שרוצים, מתגעגע ל"אוכל" שאכל במצרים כעבד?

חיינו שלנו נראים אף הם ככה. הם מלאים תהפוכות: עליות וירידות, נסיקות ונסיגות, חושך ואור. ברגע אחד אתה נמצא למעלה - זוכה אתה להרגיש את הקרבה לשכינה, ובמשנהו אתה עמוק עמוק למטה – חש מנודה ונזוף, רחוק ומאוס.

לקח עצום מאין כמותו לוקחים אנו מפרשת "בהעלותך". פרשה סוערת המלווה את עם ישראל בגודלם ובנפילתם, בהצלחתם ובכישלונותיהם, בירידות ובעליות. אסור לאדם להתייאש מנפילות, ואל לו להתגאות בהצלחה, חובה עלינו לזכור שעבודת האדם בעולמו כוללת מצבים של עליה והתקדמות, כמו גם מצבים של נפילה וירידה. "אם אסק שמיים – שם אתה, ואציעה שאול – הינך" אומר נעים זמירות ישראל בתהילים. גם כשאנו נוסקים לשמיים, וגם כשאנו שוכבים בשאול תחתיות – בורא עולם נמצא איתנו. אסור לנו לפחד מנפילות, ואל לנו להתגאות בהצלחות. שומה עלינו לזכור כי בורא עולם נמצא עימנו בכל המצבים כולם.

שבת שלום אחים ואחיות יקרים!

 

כמידי שבוע, המקום לכל הדיונים על פרשת השבוע:

http://www.facebook.com/topic.php?topic=13901&uid=160950736023

 

 

דף מעוצב ובו דברי התורה:

https://docs.google.com/fileview?id=0B5D6mUdMAzKhMTVjODdlMGUtOTU3Yy00ZTE2LWE5MjQtNTdkZWFhZjdiNTMz&hl=iw

 

שלום! טוב אז זה שאלה טיפה מסובכת..אבל אני ישמח אם תענו לי...

אז אני גרה ממש בסמיכות לבית כנסת. יש פעמים שאני שומעת את התפילה ממש חזק, כאילו אני נמצאת בעזרת נשים! ממש כל מילה!!!

 זה קורה בעיקר בשבת(שאני בבית..)אני מתלבטת אם חובה עלי לעמוד מתי שאני שומעת קדושה,ברכת כוהנים, קדיש וכו' וגם האם אני צריכה לענות אמן על כל הברכות??
הרי אני לא נמצאת בבית כנסת! אז מה אני צריכה לעשות ???

 

שמי משה, ואני רווק באמצע שנות הארבעים (!!) לחיי.

כמו הרבה מאד רווקים ורווקות בגילי, שנמצאים במצב דומה, או אפילו יותר קשה משלי, אני תוהה ומנסה לחשוב על הסיבות שהביאו את הרווקים והרווקות היהודים ברחבי העולם למצב העגום שבו אנו נמצאים. איש אינו יכול להכחיש עוד שהמצב חמור, כפי שלא היה אף פעם בהסטוריה של עם ישראל.

הנתונים מבהילים. הסטטיסטיקה של אנשים צעירים שפשוט אינם מתחתנים, הולכת ועולה מדי שנה בשנה. אם פעם זה היה נדיר לראות רווקים בתחילת שנות העשרים שלהם, היום כבר הורגלנו לראות רווקים ורווקות בשנות השלושים, ויש אפילו הרבה מאד בשנות הארבעים. תכנסו לכל בית כנסת ותראו.

ועדיין לא התחלנו לדבר על בעיית הגרושים והגרושות, האלמנים והאלמנות, שזה אף מחריף את המצב.

הגענו למצב מטורף ובלתי אפשרי לחלוטין, שיש לו השלכות הרסניות על קיום העם היהודי ועל חוסנו. סכנות מוחשיות ומיידיות, ומי שאינו רואה את הדברים הללו, פשוט אינו מבין את המציאות המרה לאמיתה.

לכל אחד מאיתנו בודאי יש את התירוצים משלו, וגם את הפתרונות. מכתב זה נכתב על מנת להביע את דעתי לסיבת הבעיה הנ"ל, ולמצוא דרכים לפתרונה.

איני בא לומר כי זו הסיבה היחידה. בוודאי שישנם עוד גורמים שהביאו למצב הזה, אולם אני אתמקד במה שנראה לי הכי קריטי:

לפי עניות דעתי מדובר על האיסור (אפילו לא 'דרבנן' - רק 'תקנה') לישא שתי נשים. מה שידוע בתור חרם דרבנו גרשום מאור הגולה.

איסור זה הונהג לפני כאלף שנים, על ידי רבנו גרשום מאור הגולה זצ"ל, שכשמו כן הוא: הוא היה מאורם של אנשי הגולה. תוקפו של החרם היה רק עד סוף האלף החמישי, כך שהוא התבטל מאליו לאחר מכן. הוא התקבל מלכתחילה רק בחלק מארצות אשכנז בלבד.

הרקע להטלת החרם היתה משום חשש לפחיתות בכבודה ובמעמדה של האישה, ברגע שניתנת הרשות לבעל לישא אישה אחרת תחתיה, בלי לבקש ממנה רשות.

כמובן שאין אני הקטן והשפל בא לחלוק על ענקי האומה, אלא שרציתי להציג צדדים נוספים לנושא הזה.

ראשית כל: בכל קהילות הספרדים לתפוצותם, לא קיבלו עליהם אף פעם את החרם הזה, וידוע שעד לפני מספר עשרות שנים, היה עדיין נהוג ומקובל, למי שרצה ויכל, לשאת יותר מאישה אחת, וכן נהגו כמה מגדולי ישראל.

יתר על כן, בקהילות התימנים נהגו לשאת יותר משתי נשים אפילו לאחר שהגיעו לארץ, ויש למיטב ידיעתי עדיין כמה מ"הדור הישן" שעדיין עושים כן.

כאן בארץ, הרבנות הסכימה, או השלימה (בלית ברירה), עם חוקי המדינה, שירשו את חוקיהם של הבריטים, שיש איסור פוליגמיה (איסור לעמוד בקשרי חתונה עם יותר מאישה אחת בזמן נתון).

ובכן: בואו נבדוק את החסרונות לעומת היתרונות, ונראה אם זה מתאים למצבנו בעם ישראל כיום:

המצב בעם היהודי נכון לעכשיו הוא קטסטרופלי. אם ניקח לדוגמא את הערבים, שמתרבים כמו ג'וקים: הם מתחתנים צעירים, וכמעט כולם לוקחים יותר מאישה אחת. וראו איזה פלא: אין מחסור בנשים...

לפי עניות דעתי, וכאן אגש לנושא מכתבי: אם יותר לגברים לישא יותר מאישה אחת, זה יביא לתוצאות המקוות הבאות:

מכיוון שהאוכלוסיה מתחלקת בשווה, חצי גברים וחצי נשים, (עם יתרון קל של אחוז או שניים לטובת הנשים), הרי שלכולם יהיה אינטרס להתחתן, ולבנות בית מוקדם ככל האפשר. ומדוע?

מפני שברגע שהגברים נוטלים סיכון, ומשהים את גיל החתונה שלהם, הם עלולים למצוא את עצמם בלא בת זוג, שכן רוב הסיכויים שהיא "תיחטף" על ידי מישהו אחר, אפילו אם הוא כבר נשוי.

המצב הוא כרגע, שהגברים חושבים (ובצדק), שבת זוגתם תחכה להם לנצח. והאמת היא שזה נכון. לפעמים בת זוגתם ממתינה להם עד בוש - עד גיל הבלות שלה ממש, שאז הם כבר לא רוצים להתחתן איתה, שהרי - הם רוצים ילדים...

וכך עוברות חולפות להם השנים לבלי שוב, לנצח. לשניהם.

לעניות דעתי, אם יתירו לגבר להתחתן עם יותר מאישה אחת, כל אחד יזדרז ויקח לו אישה, אפילו את הראשונה שתסכים, שהרי אם הוא יחכה, הוא עלול להפסיד אותה, ולהישאר קרח מכאן ומכאן.

אם כן, הגברים יפסיקו לחלוטין להיות בררנים. כל אישה יהודיה תזכה להינשא ולהוליד בנים בגיל צעיר. ומה יותר טוב מזה?? יחלפו הזמנים שהיינו מפונקים. עכשיו זה תכל'ס: או שתתחתן מיד, או שתישאר לבד.

לכל הנשים שקוראות את זה, וחוששות מהרעיון, ברצוני להרגיע אתכן:

כמו כל מוצר בשוק (סליחה על ההשוואה), ברגע שיש מחסור כלשהוא, שוויו של המוצר שנשאר על המדף עולה באופן אוטומטי, והמוכר יכול לדרוש (ולקבל), כמעט כל מחיר שהוא רוצה. בפרט אם זה מוצר בסיסי שחשוב לקיום החיים, כמו - אישה!

כל הגברים "יעמדו בתור" להשיג כל אישה פנויה: גבוהה או נמוכה, מלאה או רזה, נאה יותר או נאה פחות, צעירה או מבוגרת... למעשה: זה יהיה הפתרון האידיאלי לרווקות מבוגרות, שכיום, במקום להביא ילדים לעולם מיהודי כשר, רצות בגיל ארבעים לכל רחבי העולם, במטרה למצוא תרומת זרע של גוי ערל. והמקרים הם רבים מספור.

או לחילופין, הן הולכות לעולמן מבלי להביא ילדים. יש גם כאלו הרבה מאד. כל אחד מאיתנו מכיר כמה מקרים כאלו של נשים שפשוט "עברו את הגיל".

מדוע לא לאפשר לאותן רווקות מבוגרות להתחתן עם יהודי כשר, שיהיה מוכן לפרוש את חסותו עליהן, ולקחת אותה בתור אישה שניה, באישורה של אשתו הראשונה כמובן, ושהבנים והבנות שלה יהיו מיוחסים אליו ולא אל גוי ערל אלמוני. האם אלו הנכדים שהיינו רוצים שבנותינו תלדנה?

הערך של הנשים היהודיות יעלה ללא שום פרופורציות, הן יהפכו להיות "מלכות" בין לילה. ממש.

כמובן שאחד התנאים לקחת עוד אישה, תהיה אך ורק (!) בהסכמת האישה הראשונה. וזו יכולה להיות רגועה, שכן במשך אלפי שנים נהגו אבותינו ואבות אבותינו להתחתן עם יותר מאישה אחת, והכל היה בסדר. כמובן שאם היא לא תסכים, על הבעל לתת לה את מלוא כתובתה, כפי שהוא התחייב לה, ולתת לה גט פיטורין, בטרם יורשה לו לקחת אישה אחרת תחתיה. וגם הגרושה הזאת "תיחטף" מיד ברגע שהיא תצא מנישואיה הראשונים (בניגוד למה שאנו רואים היום, את כל הקשיים שיש לגרושות למצוא בעל שני, ואת הסבל הרב שהן עוברות עם ילדיהן).

בתקופה שבה היה מותר לשאת יותר מאישה אחת, לא היו גירושין וגם לא מריבות כמו שיש היום (מי בכלל ידע מה זה להתגרש באותם ימים), מכמה סיבות:

א) דרכן של הנשים לעזור אחת לשניה. אם נצא מנקודת הנחה שהנשים ידורו (בבתים נפרדים כמובן) בקירבה זו לזו, עבודות הבית והמטלות השונות, כולל הטיפול בילדים, יכולות להתחלק ביניהן.

ב) זה מונע מריבות, מפני שכולם יהיו רגועים יותר. הנשים תיזהרנה מלפתוח במלחמות סרק, מכיוון שהבעל יוכל פשוט - ללכת לאישה השניה - ושלום על ישראל.

ג) הבעל גם יחשוש ממריבות סרק עם אשתו, שהרי מי ערב לו שהוא ימצא אישה יותר טובה תחתיה? זה מתכון נפלא לחיזוק הבית היהודי.

נכון להיום רוב הגירושים נגרמים בגלל שאחד מבני הזוג מדמיין שהוא ימצא משהו יותר טוב בחוץ. אם האופציה הזאת תרד, כך גם ההתלהבות לפרק בתים תרד באופן דרסטי.

כידוע, האר"י הקדוש, הגאון מוילנא ועוד הרבה מגדולי ישראל תמכו בביטול חרם דרבנו גרשום. הם טענו בין היתר שזה גורם לעיכוב הגאולה, שכן כתוב בגמרא: "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף", כלומר, שירדו לעולם הזה כל הנשמות הממתינות לבוא לכאן, והנה, בעוונותינו, אנו רואים כיצד פחות ופחות נשמות יהודיות יורדות לעולם.

אם הצלחנו על ידי ביטול החרם הזה להרבות פריה ורביה בעם ישראל, ולהחיש את בואו של מלך המשיח - מה טוב! יהא זה שכרנו!

כמו כן, המלבי"ם הקדוש (רבי מאיר ליבוש בן רבי יחיאל מיכל), אשר נבואותיו בקשר לזמננו מפורסמות וידועות, כתב על הנושא הזה, שבורא העולם חקק בטבע, שכאשר זכרים לוקחים יותר מנקבה אחת, באופן אוטומטי מספר הנקבות מתרבה בהתאם. אפשר לראות את זה גם אצל בעלי החיים (תרנגולות וחתולים לדוגמא), וגם אצל בני האדם (מתי שמעתם בפעם האחרונה את המוסלמים מתלוננים על מחסור בנשים? וכל אחד מהם מתחתן עם ארבע נשים!!)

נקודה נוספת שעלתה במחשבתי היא: ייתכן מאד כי בעקבות החקיקה החדשה שתאפשר לגבר לשאת יותר מאשה אחת, יעדיפו רבים מאד מאחינו בית ישראל הנמצאים בניכר, לשוב לארץ ישראל ולבנות את ביתם פה. ואם כן, החוק הזה יכול להביא לתנופת עליה לארץ ישראל, שלא היתה כדוגמתה בעשרות השנים האחרונות, ולהביא לכך שעם ישראל יהיה שוב על אדמתו (שזה לבדו יכול לפתור בעיות אחרות: מדיניות, בטחוניות, כלכליות, וכ"ו). גם בעיית ההתבוללות הנוראה בגלות תיפתר על ידי כך.

ועוד: כתוב בגמרא כי "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים". ובעוונותינו אנו רואים את היחס המזלזל כלפי גרי צדק נאמנים וצדיקים, ואת הקשיים שיש להם למצוא בן או בת זוג מעם ישראל. ובכן, ביטול החרם יגרום לכך שיהודים ירצו להתחתן גם איתם, וכך להמשיך ולהביא לעולם גם את הניצוץ הקדוש שהם מביאים איתם לעם ישראל. אני באופן אישי מכיר סיפורים מסמרי שיער על גרי צדק שדחו אותם בשידוכים על שמאל ועל ימין, ובוודאי שזה לא רצונו של הקדוש ברוך הוא.

ואם זה יעלה יפה, הרי שכתוצאה מהיחס החיובי שיקבלו גרי וגרות הצדק בשידוכים, יותר ויותר גרי צדק ירצו להתגייר ולהיכנס תחת כנפי השכינה, ובכך יגדל כבוד מלכות השם בעולם. היש משהו יותר חשוב מזה?

נקודה נוספת שרציתי להעלות: זה הניסיון של שמירת טהרת המשפחה, שקשה מאד לרבים מאחינו בית ישראל, עד כדי כך שבגלל זה - הם לא שומרים על אף מצווה! ובאמת, בדור הפרוץ בעריות שאנו חיים בו, ישנם גברים שקשה להם לשמור ריחוק של כמעט שבועיים מנשותיהם בכל חודש. האפשרות של נישואין עם יותר מאישה אחת תתן פתרון גם לנושא הזה. כמה יהודים ינצלו מאיסורי כרת בעקבות זה? כמה יהודים יחזרו בתשובה בעקבות זה?

ואיני רוצה להזכיר כאן את העניין של שז"ל, שהרי אין אף אחד מן הרווקים שלא נופל בזה באיזה שהוא שלב, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין ער ובין ישן. מה יהא עם כל אותן טיפות זרע קודש שיצאו לבטלה?? אם אפשר למצוא פתרון, מדוע להמשיך את המצב הזה?

ומה עם עשרות אלפי (!) היהודיות שהלכו ו"התחתנו" עם ערבים, בתור אישה שניה, שלישית ורביעית? רובן הגדול היו נשארות בתוך עם ישראל, והיו מביאות ילדים יהודים שקוראים "שמע ישראל" בבוקר, ולא "איטבח אל יאהוד" כמו שמלמדים אותם בבתי הספר של החמאס. כמה נפשות מישראל יכולנו להציל, לו רק היתה האפשרות הזאת?? הלב נשבר רק מהמחשבה שיכולנו למנוע את הקטסטרופה הזאת, שהפילה ומפילה עשרות אלפי נשים יהודיות לקליפת ישמעאל הטמאה, ובניהן הולכים איתן בשבי. לעד.

ייתכן, (ואולי זו רק משאלת לב), שזה יגרום גם לביטול בעיית העגונים והעגונות, שהרי אם מישהו ירצה להתחתן עם אישה נוספת במקרה שנישואיו עלו על שרטון, (ואיזה גבר לא ירצה...), האישה הראשונה תוכל להתנות איתו (מראש בכתובה) שהיא תרשה לו אך ורק אם הוא יתן לה קודם גט, ושלום על ישראל. ואם כבר יש לו עוד אישה, מה הוא צריך את הצרה הראשונה על הראש? תקבל גט וחסל.

סיבה נוספת היא: אני יכול להעיד על עצמי, שהסיבה העיקרית המונעת מבעדי להתחתן, הוא הפחד האיום "להיתקע" עם מישהי לא מתאימה - לנצח! לפי עניות דעתי, זה מה שחולף במוחם של כל הרווקים והרווקות: מה נעשה אם נגלה לפתע שזה "לא זה"? הרי אנחנו תקועים איתו / איתה לעד! ובכן, האפשרות של להתחתן עם יותר מאישה אחת, תוריד לחלוטין את המחסום הפסיכולוגי הזה, שהרי יש פתרון, ויש ברירה, ולא נתקעים עם אדם אחד לעד.

כמובן שמבחינת האישה, האפשרות היא עוד יותר פשוטה: אם היא לא מסכימה שבעלה ישא עוד אישה, היא יכולה לדרוש ולקבל גט עם כתובתה המלאה, לפני שיותר לבעל לשאת עוד אישה.

בקשר להתנגדות הצפויה ממוסדות המדינה: חוקים אפשר לשנות בקלות, בהצבעה רגילה בכנסת. עלינו לשכנע בחשיבות הדבר קודם כל את רבני ישראל, ולאחר מכן את עמך ישראל. אני בטוח שחברי הכנסת, שגם להם יש דור המשך, וגם להם יש אינטרס שבניהם ובנותיהם לא ישארו רווקים ורווקות לעד, לא יתנגדו לרצון העם, וכך גם את המשוכה הזאת נעבור.

ושאלה קטנה לחובבי ה"צדק" והמשפט החילוני:

מדוע מותר לגבר שתהיה לו "ידועה בצבור", ואפילו כמה מהן (!) בבת אחת, ואילו עוד אישה עם חופה וקידושין + כתובה אסורה לו?

מה לדעתכם עדיף, או יותר נכון: מה הידועות בציבור היו מעדיפות? להיות נשואות בצורה רשמית, עם זכויות רשמיות, או להמשיך ולהיות במעמד נחות בהרבה, מבחינה אישית ומשפטית, של "ידועות בציבור"?

רבותי, המצב הוא קריטי: עם ישראל הולך ונכחד. הולך ונעלם. נכון שאנחנו אשמים על שספגנו יותר מדי מתרבות המערב. נכון שאנחנו אשמים על שלא לקחנו מה שהציעו לנו בגיל עשרים, וגם בגיל שלושים. נכון שיש לנו הרבה "ג'וקים" בראש. הכל נכון. אך האם זוהי סיבה להנחיל את המצב העגום הזה גם לדורות הבאים ח"ו? האם כבודכם חושבים שבין לילה יתחילו פתאום כל הרווקים והרווקות להתחתן זה עם זה? פתאום בין לילה הכל ישתנה?

אין סומכים על הנס! ומשאלת לב זאת, שהלוואי והדור הבא יהיה יותר חכם מאיתנו - היא בגדר משאלת לב - ותו לא! כרגע הנתונים מראים שהמצב הולך ומחמיר. הולך ונהיה יותר קשה.

רבותינו: אנו יודעים שאתם עסוקים יומם ולילה בדברים העומדים ברומו של עולם, ואיני בא חס ושלום להוריד מכבוד פעולותיכם כהוא זה.

אולם ברצוני לבקש מאיתכם בקשה נאמנה, שבין היתר, תתנו את דעתכם על השואה השקטה, המחסלת דור אחרי דור מעם ישראל, בשקט אך בביטחה, ומאיימת לעשות כך גם לדורות הבאים ר"ל.

אני מבקש ומתחנן לפניכם שתשקלו את הדבר ברצינות הראויה, ואם הדבר טוב ונכון לעשותו בעיני הקדוש ברוך הוא ובעיניכם, תוציאו פסק שחרם דרבנו גרשום מאור הגולה, שמלכתחילה היה מוקצב בזמן (והתבטל מאליו משעבר זמנו), אינו מקובל יותר ולפיכך אינו תקף יותר. בידכם הדבר, כמו שכתוב: "ובאת אל הכוהנים הלויים, ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים י"ז).

אשמח לשמוע תגובות והצעות לקידום הנושא מהקוראים. האימייל הישיר שלי הוא: Bney.Yisrael@gmail.com