פורום בית המדרש (עמוד 56)

מדף ד ואילך

 

למה אני לא משקיע בלימוד סדר קדשים? (מעבר לדף יומי)

כי יש הרבה דברים חשובים בחיים. כל אחד צריך לבחור את המלחמה שלו

דברים שצריך ללמוד.
מוסר. אמונה. גמרא בעיון. ללמוד תוספות כמו שצריך. ללמוד ראשונים אחרונים.. הלכה. טור בית יוסף שולחן ערוך. משניות. דף יומי.. דרשו.. יש המון מה ללמוד ואי אפשר להספיק הכול אז כל אחד מנסה לבחור לעצמו מה שהוא יכול מסוגל וחפץ.

וכנראה שלמרות המעלה של קדשים בשל בזמן המצומצם מעדיפים את מועד שיחסית קל או את נשים ונזיקין שלומדים בישיבות.

אני שאלתי שאת הלימוד גמרא והמשנה שכבר אתם לומדים תלמדו בקדשים במקום בשאר סדרים (משניות, דף יומי, ראשונים ואחרונים)

לכמעט כל נושא אפשר למצוא סיבות למה לעסוק דווקא בו. אפשר גם למצוא מעלות בלהקיף כמה שיותר נושאים, ולא להצטמצם בנושא אחד

לכן כל אחד מוצא את הנישה שמושכת אותו

ההקדמה של החפץ חיים לספר "אסיפת זקנים"

יש התייחסות מסוימת לזה בתפארת ישראל (מהר"ל)

ובאופן כללי במפרשים על אגדתא על האמירה "חכמה זה סדר קדשים"

 

ואם החלטת שאני לא משקיע בזה, אז אולי אתה גם יודע למה

אבל מתרגלים

"אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם" (מגילה לא ע"ב)

"ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי (עיין רש"י בבא מציעא קיד ע"א שזה נאמר על סדר קדשים)... לעולם זאת על ישראל א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם... רבי יצחק מאי דכתיב (ויקרא ו, יח) זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם." (מנחות קי ע"א)

"דקדק לומר העוסקים ולא הלומדים או הקוראים, אלא ביגיעה ועמל להעלות הלכה על מתכונתה" (הרב קוק בהסכמה האדר"ת ללקוטי הלכות).

"וכן אמר [רב] שמואל בר אבא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקורבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרות בהן ולשנות בהן.ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקורבנות אתם עוסקים... אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל?! אמר לו הקדוש ברוך הוא, גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבניין הבית." (תנחומא צו, יד)

"מפני מה מתחילין בתינוקות בקרבנות? כדי שידעו סדרי הקרבנות וכל העבודות, כדנ שתבוא גאולה בימיהן ויעלו ויקריבו כסדר." (מדרש הגדול ויקרא ו, ב)

הקדמת הסמ"ג למצוות עשה:
"ויש מהמון עם שאומרין מה לנו ולמצות סדר קדשים קל וחומר למצות סדר זרעים ולמצות סדר טהרות ולדברים שאין נוהגין בזמן הזה אל יאמר אדם כן כי המצות אשר צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אף על פי שאינם צריכין עתה כי על כל המצות נצטוינו ולמדתם אותם ."

החפץ חיים מרחיב על חשיבות לימוד קדשים בקונטרס 'תורה אור' שמובא כהקדמה ל'אסיפת זקנים'.

שנגזר מ"לא תקרבו לגלות ערווה" או איסור חכמים

נגיעה שלא דרך תאווה | שאל את הרב | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

הרמב"ם שמביאים שם הוא קריטי לסוגיה והוא בהלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ו

בגדול, גם זה שויתרו על לימוד ביאור הלכה וגם זה שויתרו על לימוד עיון בסימנים המרכזיים (בישול, מוקצה, מלאכות וכו') - מאוד משונה.

לגבי שאלות חדשות - תלוי מה זה בדיוק שאלה חדשה. בגדול, כל אדם עניו, יבין שבמקום שדורש דימוי מילתא למילתא, מעבר לשאלות הרגילות - צריך לפנות, או לפחות לקבל הסכמה של גדולי הפוסקים. הנוב"י כתב זאת כמה פעמים ומובא בפת"ש בהלכות נידה, על דברים שהוא לא מרחיב עליהם - כי הם לא מסורים לכל רב ומורה הוראה.

מה היה קודם לכך? @ק"ש
והיום עדיין לומדים בית יוסף. (האם לפני כן היה חייב להכיר את הגמ' והראשונים בפנים.??)

לא היתה שאלה בנוסח "מה דעת הרשב"א בסוגיא?", אבל בהחלט היה צריך להכיר בהן מבפנים את סוגיות הגמ' המרכזית וגם את המו"מ בנושאים הללו בכל הדורות, כולל בפוסקי דורינו. בוודאי ט"ז, הערות של רע"א ועוד על הדף - גם אם לא נכנסו למשנ"ב, מי שרצה להצטיין, היה חייב לשבת על כל ביאורי הגר"א.

כמובן, היה אי אפשר לצפות שנבחן יכיר בפנים כל שו"ת שהוא - אבל בהחלט בשאלה על פלטה - נבחן היה חייב לדעת שיש שלוש שיטות מרכזיות בפוסקים היום ואת עיקרי הצדדים לכאן ולכאן וההשלכות שלהם. כנ"ל בשאלה על דוד שמש או מוקצה בחיות מחמד.

היום בפשטות, נבחן יכול לענות שלדעתו פלטה היא ..., ולענות רק לפי זה. לא יוכלו לטעון כלפיו שהתשובה חסרה - כי מה שלא כתוב במשנ"ב לא בחומר. לא יוכלו לטעון כלפיו שאין לו סברא ישרה - כי יש שיטה כזאת בפוסקים.

עצם זה שהיה צריך לדעת בבקיאות את כל כרך ג' של המשנ"ב מכריכה לכריכה, כולל הערות מהבה"ט ושע"ת שלא נכנסו, כולל באורי הלכה (שמידי פעם מבארים נוסעים יסודיים, שכלל לא הוזכרו/הוזכרו בקיצור נמרץ בטור-ב"י-שו"ע ונו"כ) העלתה מאוד את הידע בכל הלכות שבת, למרות שבסימנים שאינם 'ליבה', לא נדרש לדעת טור, ב"י ומג"א.

האם רמת הבקיאות הנצרכת היא גם לזכור באיזה דף במסכת נכתב הדין ובאיזה סעיף קטן במשנה ברורה נכתב הדין. ובאיזה ד"ה התוס' או בביאור הלכה כתבו?

איך אפשר לזכור??
(אמנם אני לא מתכנן לגשת אך אבל זה מטורף..)

אם אתה זוכר נכון את הדין ומה שמוזכר בפוסקים - זה מספיק.

וחדש אסור מן התורה בהשקפה החרדית.
מבחינתם מהדורה היא לא רק טיפוגרפיה אלא גם פרשנות.
ואין רבותא מבחינתם שרק במקרה ההבנה ההשקפתית הזו הופיעה דווקא אחרי שהודפסו מהדורות וילנא ומשפחת ראם ובכך העבירה את הההדרה הספציפית הזו קאנוניזציה.
מובן שההבנה ההשקפתית הזו לא עומדת במבחן המימון הכספי במקרה שוטנשטיין.

את קהתי לא החרימו, (@ניק כמעט בלי ראש!)

וההתנגדות לשטיינזלץ היא בגלל ההוספות שלו, למיניהן ולסוגיהן.

מבלי להיכנס אם זה מוצדק או לא - אבל היו כאן סיבות רלוונטיות בלי קשר ל"חדש"

והסיבות האלו לא קיימות אצל שוטנשטיין.

 

יש בערך מליארד ושלוש מאות אלף דברים שאני לא מסכים עם הרב שך,

אבל להוציא עליו שם רע כל כך גדול - שויתר על עמדות לפי כסף, ולחם באנשים שלא היה להם מימון, - זה לא.

סטופ.

עדיין צריך לזכור שזה המקרה הגדול של השפעה אמריקאית - מאוד מאוד מאוד משופעת כסף, ושהגיעה אפילו למוזרויות כגון יחסי ציבור של שחקן כדורסל אפריקאי אמריקאי סלבריטאי מקליפורניה, ולא פחות מאשר בעניין לימוד ישיבתי של התלמוד הבבלי - על החרדיות הישראלית, שבוודאי לא עושה שום שימוש אחר ביום יום בתוצרי ארטסקרול של אחינו האורתודוכסיים מעבר לים.
ולא ברור לי מה ההבדל בין מה שבעצמך תיארת - "ההוספות... למיניהן ולסוגיהן", למה שאני עצמי ציינתי - העיקרון של "חדש אסור".
מה היתה הטענה, שהרב הביא דברי מחשבה אסורים?
שהוא ערך את הדפים מחדש כדי לייצר אקרוסטיכון כפרני?
או שהוא בעצם קיומו היווה את הפשע הנורא מכולם, של ליובאוויטשער שמעז ללמד גמרא את הליטאים?

לגבי כל השאר - יש מכתבים של הרב שך ב"מכתבים ומאמרים" שלו, ותראה שם.

( נראלי בעונה 2) רואים במשרד של שולם פניני הלכה..

וואלה לא מתאים להם ליפול ככה

נערך...

(לפחות בינתיים) שמתקרב אליו.
שוטנשטיין הוא פירוש יותר טוב משטיינזלץ. לפחות בהסבר של הגמרא עצמה.

והרב שך אמר עוד לפני שהיה שוטנשטיין שאסור ללמוד בשטיינזלץ.

וזה נכון, שלא כדאי להתרגל לאינסטנט, ללמוד הכל בהגשה.. גמרא עם ניקוד...

 

אגבל להחרים לא מחרימים, לא את קהתי ולא את שוטנשטיין, הרב שך החרים את שטיינזלץ וזה מהסיבות שרשמתי

במחשבה שניה, ממתי זה?

אם מהשנים האחרונות - בטח בכלל לא ראה מה זה...

ואם מלפני"כ - צ"ל () שזה כי זה "מזרוחניק"..

ההתכתבות בפורום בקישור ששלחתי הייתה ב-2018, אבל אולי הרב קנייבסקי כתב את זה לפני כן...

צ"ע

ואפשר גם לראות בתשובות באתרים די חרדים שזו הגישה-

מה לומדים לעילוי נשמת נפטר | דין - שאל את הרב

 

לימוד משניות עם פירוש קהתי

 

"דין" הוא אתר של מכון התורה והארץ של הרב יעקב אריאל.

וגם "הידברות" הוא לא אתר חרדי רגיל...

 

לכאורה הרבנים (הליטאים. לא מזרחים כמו הידברות) אוסרים ללמוד בקהתי, אבל באמת נראה שיש הרבה בציבור החרדי שכן לומדים איתו...

אתה מתבלבל בין 'למעשה', לבין 'דין'.

דין הם חרדים, אפילו אשכנזים. [להבנתי יש להם נטייה פתוחה יותר, אהל הם שייכים לגופים מוכרים ולגיטימיים בציבור החרדי]. 

 מוזר שהרב קנייבסקי אמר שאסור ובכל זאת לומדים...

 

אבל.. מוזר.. - בית המדרש

נניח, דעתו של הרב קנייבסקי על גילוח, בעקבות דעת החזו"א, ידועה. אבל מבחינת הציבור הליטאי, המעמד של גדול הדור שקיבל הרב קנייבסקי, לא יכריע את המחלוקת הישנה הזו, וכל אחד ממשיך כפי שנהגו בחוג שאליו הוא משתייך.

מי שקצת מכיר את הציבור החרדי - יודע שזה כ"כ כ"כ לא מוזר...

שהרב קנייבסקי כפוסק עליון זה רק כשזה משמש לפוליטיקה.

 

הרב קנייבסקי הוא כבר עשרות שנים דמות נערצת בציבור החרדי, ובפרט הבני ברקי, הרבה לפני שהיה לו קשר ממשי לפוליטיקה. המונים פנו אליו לשאלות וברכות, [ומילאו מהן (מהשאלות, לא מהתשובות..) ספרים] , וספרי 'דרך אמונה' נמצאים בשימוש רב בקרב לומדי המצוות התלויות בארץ. 

ההא הוא שנים, וגם משמש בתור אוצר החכמה מהלך

אבל לשמוע לו - רק בפוליטיקה.

כי הוא מאסף את השיטות השונות בצורה ברורה.
לא תמיד צריך להתעמק בכל מה שמביא, אם המטרה זה גירסה אבל הוא ממש מבאר את המשנה באופן עקיף ומדוייק.

הבעיה בשטיינזלץ בראייה שלי שבמקומות שונים הוא מדי שטחי, אפילו למי שרוצה לרכוש רק בקיאות, אבל בכללי הוא גם טוב.

לא אומרים "משניות הרב קהתי" או "פירוש הרב שטיינזלץ", אלא "משניות קהתי" ו"פירוש שטיינזלץ".

כמובן שאם הייתי כותב עליהם, הייתי כותב את המילה "רב".

מה שאני מבין, מבחינת טענות ענייניות - פירוש הרב שטיינזלץ זה לא צורת הדף. גם מבחינת מסורת, וגם יתכן שמקשה לדעת ללמוד באופן עצמאי. בעבר באמת היו שהחרימו את הספרים, וכתבו נגדו דברים קשים.. אבל הוא הלך לרבי מלובביץ', והוא חיזק אותו שימשיך ולא יתייחס. שמעתי את זה בראיון שעשו איתו.
היום נראה שגם מי שלא לא משתמש, אבל לא ברמה של להחרים.
פירוש הרב קהתי, גם חרדים משתמשים. אולי יש מקומות יותר שמרנים שלא, או בישיבות, בשביל העמל תורה, אבל הם לא מחרימים אותו, לפי מה שידוע לי.

סיפור מעניין שקראתי השבוע - בסידרת 'אביהם של ישראל' - סיפורים על הבבא סאלי מפי הרב אליהו. - שהבבא סאלי היה לומד המון משנה. והוא היה לומד עם פירוש קהתי...
(בכללי הבבא סאלי הסתיר את גדלותו בתורה.) בכל אופן, מישהו שאל אותו - מה הרב לומד עם זה? אז הוא ענה לו - קהתי הוא אדם דתי?.. אז אני יכול ללמוד בזה.. והסביר לו שזה פירוש מצויין, שיש בו את כל השיטות בצורה בהירה וכו'.

ה – אבקת חלב נוכרים – פניני הלכה

מה דעת הבד"צ בעניין חלב נכרי? - בד"ץ בית יוסף

חלב נכרי מה זה בכלל ? | צהר

כשרות החלב ואבקת החלב - כושרות

הגמרא אומרת שאסור לאכול חלב שחלבו נכרי שמא יערב שם חלב לא כשר, אבל מתירה במקרה שיהודי משגיח (או יכול לראות) או שאין בעיר חיות לא כשרות.

נחלקו הפוסקים האם ניתן לסמוך על דרישה חוקית שלא יערבו דברים אחרים אם לא כתוב ברכיבים, ויש שהתירו להסתמך על זה:
1. הרב פיינשטיין (יורה דעה ג סימן סג אם אני זוכר נכון) כי השגחה ממשלתית טובה כמו השגחת יהודי לדעתו. להבנת הרב פיינשטיין העניין הוא שהגוי יפחד לערבב חלב לא כשר אם יהודי יכול לתפוס אותו, ולכן אכיפה במדינות כיום יעזור באותה מידה.
2. החזון איש (יורה דעה סימן מא אם אני זוכר נכון), השגחה ממשלתית גורמת לכך שלא משתלם, ולכן זה נחשב כאינו בעירו.
3. הרב יוסף משאש (שו"ת מים חיים חלק ב סימן קי אם אני זוכר נכון) מטעם זהה לרב פיינשטיין ממה שזכור לי.
הou נותן הכשר לחלב נוכרי במדינות מערביות בעקבות הרב פיינשטיין.

היו שסברו שחלב נוכרי אסור, אבל לא גזרו על אבקה ולכן אבקת חלב מותרת:
1. הרב צבי פסח פרנק.
2. הרב דב ליאור.
הרבנות בהשגחה שלה (לא מהדרין קיבלה את דעת הרב פרנק ולכן בהכשר רגיל של הרבנות יתכן אבקת חלב ולא חלב, אבל במהדרין לא נותנים הכשר לאבקת חלב גם)

עם זאת, היו שלא קיבלו את ההיתרים הללו ובכללם הרב מרדכי אליהו אם זכרוני אינו מטעני.

צד נוסף שהרב וייטמן העלה, אבל אני לא יודע אם יש פוסקים שחששו לכך הוא חשש ספציפי על אבקת חלב. (אבל אני לא זוכר מה בדיוק נאמר במאמרו בתחומין)

אני רואה שהרב משה פיינשטיין כתב שאם יש חברה של חלב ישראל,

במקרה כזה להשתמש בחלב נוכרי זה רק בשעת הדחק.

 

השאלה היא, מה לגבי מוצר מסויים שמייצרים אותו רק עם אבקת חלב נוכרי שהוא לא הכרחי

(אבל לכאורה הרי גם חלב בעצמו לא כזה הכרחי.. נראה לי ככה)

 

 

אבל בכל זאת, לפי מה שהבנתי דנים בדעה שלו לגבי חלב נוכרי ומקישים ממנה לאבקת חלב.

 

רק התחלתי לקרוא את המקורות שבן מכיר הביא פה

אז אני לא מונח בעניין עוד.  

היא לא הבברה של הרב פיינשטין
היא סברה אחרת של פנים חדשות באו לכאן ולא על זה נגזרה הגזירה ואין גזירה בכלל.
לכן גם אם זה יהיה ממדינה לא מפוקחת זה יהיה מותר.

זאת אומרת מבחינתם זה חלב. 

לפחות לדעת החזון איש.. את דעת הרב מרדכי אליהו אני בספק אם הבנתי נכון

מה תהיה דעתו של הרב פיינשטיין 

במקרה של מוצר שאין להשיג אלא רק חלב נוכרי או אבקת חלב נוכרי.

האם זה שעת הדחק ואז כאילו נאמר שהוא מצטרף למתירים בכל מקרה..?

 

(אולי הוא אמר את דעתו ואני סתם מתפלפל פה?)

אבל הוא התיר גם וגם אם יש פיקוח ממשלתי. (דבר שהוא סבר שיש כאן בארץ בזמנו לכאורה)

ככל הזכור לי גם במוצרים מיובאים - הרבנות לא מאשרת.

בחו"ל בהחלט יש וגם יהודים הנחשבים 'חרדים' שותים חלב נכרי בהסתמך על שיטת ה'איגרות משה' ופוסקים רבים נוספים.

ובהכשר הרגיל. (כתוב גם ליד ההכשר אם יש אבקת חלב)
אם זה מהדרין אז בטוח אין אבקת חלב.

חברה של חלב ישראל.

בכל מקרה, הרב פיינשטיין הוא לא היחיד שהתיר.

בנוסף, כפי שהעירו פה נכון, קשה למצוא בארץ משהו שהוא חלב נוכרי ולא מקסימום אבקת שהרב פרנק התיר אבקה.

כיוון שהרב פראנק התיר.

בהנחה וזו לא א. חלב טהורה, אלא היא מעורבת במוצר יש הרבה סיבות להקל.

בכשרות יש אין ספור מחלוקות. בשאלות 'ישנות' משתדלים לצאת ידי כמה שיותר שיטות. בשאלות 'חדשות', בעיקר תלוי מה דעת הפוסקים היום.

הוא כמו רבים אחרים, סבר שאבקה מותרת לגמרי. כיוון שהרב אליהו סבר שזה אסור לגמרי - הפשרה היתה המקובל היום, שמכניסים בהכשר רגיל, תוך ציון העניין.

הרב יעקב אריאל טען, שהוא אולי לא יכניס את זה למהדרין, בגלל שהמחלוקת כבר קיימת. אבל מי שאוכל כשרות שאינה למהדרין, סומך על שיטות מקלות ודחוקות בהרבה בשאלות רבות, וממילא מגוכך שבגלל הכיתוב על האריזות, אנשים הפכו את זה (ואת הג'לטין) לשני האיסורים החמורים ביותר.

לגבי מהדרין באופן כללי - פעם מישהו שאל את הרב יעקב אריאל, האם העוף שהוא נותן לו הכשר למהדרין, הוא 'באמת למהדרין'. הרב אריאל ענה לו, שכשרות העוף בימינו, תלויה בבערך שלוש מאות שאלות שעומדות במחלוקת, שיגיד לו מה השאלה שמטרידה אותו והוא יענה לו איך הם פוסקים...

שמירה של יהודי מועילה גם כש היהודי בא והולך

שלום. אני חדש בפורום..
יישר כח על הסיכום.
אני רק מיסב את תשומת הלב שהרב פיינשטיין בתשובתו שבה הוא מתיר חלב, הוא כותב שודאי לא לסמוך על זה לכתחילה. אלא שקשה להשיג חלב אחר, וזה המציאות שהיתה בחו"ל.
ושם מציין שבביתו לא סמכו על כך בכל זאת. וכך ענה גם בתשובה לישיבה ששאלו אותו על כך, שלא יסמכו על זה ויחמירו. שכל ירא ה' יחמיר בזה. (חלב. לא אבקה.)
לגבי אבקה - שמעתי מהרב משה כץ (כושרות), שמי שסומך על אבקה זה משהו אחד. אבל יש לשים לב שלפעמים ברכיבים יש "מי גבינה" וכדומה, שזה לא אבקה.. ואת זה הרב פרנק והרב ליאור לא מתירים.
לא הבנתי לגמרי. כי אם כך, למה הרבנות מאשרת. אבל כך הוא אמר. אם למישהו יש על כך מידע נוסף, אשמח לדעת. 

הגאון האדיר רכב ישראל ופרשיו הרב משה פיינשטיין כתב את פסקו לבני ארה"ב ששם קונסים במיליונים פלוס כלא הרבה שנים מי שמחליף מחלב פרה לחלב אחר וכן מי שמערב חומר אחר בחלב והוא כתב שזה בדוחק!!!

ובהמשך ספרו כותב שחלב נכרי מטמטם את הנפש!!!

ושוב, החזון איש התיר פה

בכל יום, כשאתה בא ללמוד אל תתחם את הלימוד לפי שעות, אלא לפי פרוייקט, והשעות יבוא מאליהן.

לדוגמא, אם זה לימוד גמרא, אל תציב לעצמך יעד של וכך וכך שעות, אלא של כך וכך דפים וכד' באופן שאתה משער שזה ימלא את שיעור הזמן הרצוי. וכך בכל יום.

היתרון בזה הוא כפול: קודם כל זה הרבה יותר מדרבן בן אדם להשלים משימה מוגדרת מאשר 'למרוח' משימה בזמן מוגדר. יותר קל לאדם לומר לעצמו: אוקיי, למדתי דף אחד ונותרו לי עוד שניים, מאשר: למדתי שעה ונותרו לי עוד שעתיים.

ועוד יתרון - שלאחר שיושלם היעד, זה יתן לו אמון בעצמו ורוח גבית ליום והפרוייקט הבאים.

לא בא לסתור את שאר העצות, אבל אני מתחבר לעצה הזו

מעיינים ופותחים עוד מקורות והם צריכים להגביל את עצמם בזמן)

....מי שעסוק בהבלי העולם הגשמי חייב לקבוע עיתים לתורה. הווה אומר זמן התחלה וזמן סיום הלימוד.

לדוגמא אנו לומדים מסכת זבחים וזה בלתי אפשרי לסיים סוגיה שלמה בפעם אחת.

או אפילו שלוש ברצף אמיתי - זה הרבה מאוד מאוד.

כדאי גם לזכור את הערת הנצי"ב, שעילוי אמיתי זה לא זה שלומד שש עשרה שעות ביממה, אלא זה שלומד שישים דקות בשעה

לי אישית מאוד עזר...

לקבוע הספקים שאסור לעבור (לדוג' - אני לא הולך לישון עד שסיימתי...)
אשריך! בהצלחה ממש!

מזכיר את מה שכתב אחיו של הגאון מווילנא בסוף ספרו מעלות התורה שאמר שצריך לקרוא את ספרו כל חודש

והגעתי לסיטואציה מביכה קצת עם התרת נדרים.

אז אולי ברור לך, יש אנשים כמוני שלא היה ברור להם

נהגתי משהו 3 פעמים, לא אמרתי בלי נדר, אבל אני מאוד שמח על זה... גרם לי להקפיד הרבה יותר...

או שתשאל את הרב שלך 

הסברא לברך אדמה היא כיוון שזה שיח בר שלא מגודל לשם פרי ולכן הוא פחות בחשיבותו. כיום מגדלים מסחרי וא''א להגיד ככה.

ולמרות זאת המשנב ועוד פוסקים כתבו אדמה בגלל שזה פרי קטן שגדל רק בר. השתנתה המציאות ולכן חלק כתבו לברך עץ כמו עיקר הדין

לכן כשיש ספק איזו ברכה צריך, מברכים העץ על משהו שהוא וודאי פרי, מכוונים לפתור גם את החמוציות.
מברכים האדמה על משהו שהוא וודאי ירק, ומכוונים לפתור גם את החמוציות.

אלא אם כן יש לך מספיק ידע הלכתי שיכול להתיר את הספק.

ויש בזה את כל הסימנים של עץ, כי זה נשאר כל השנה כולה ולא מתייבש ומוציא פירות.

אני אופה הרבה ואם יש פחות מ3-3ורבע גוסות מים לקילו קמח אין חוטים בשום שלב.
תכין בצק עם 3 וחצי-4 כוסות נוזלים לקילו ותראה לבד חוטים

רואים את זה די בקלות. פעם באה שבצק נכנס לתנור באיזור שלך תסתכל

כי ההשקפה היא הרבה פעמים כלי להבנת המציאות, ורק אחרי שמבינים את המציאות יכולים להחליט מה ההלכה לגביה.

חוץ מזה שיש הבדלי השקפה בנוגע לדרך פסיקת ההלכה (מטא הלכה) שגם הם משמעותיים.

אבל אם מבינים מי מרכיבים את הישות הזאת שנקראת מדינה-רוב יהודי,
איך אפשר לא לאסור גזל? (אם יש מי שלא אוסרים..)
האמת שלא מובן לי גם מגויים.. קו"ו יהודים.

האם לפי ההשקפה החרדית מותר לדוג' לעבוד בשחור, להעלים מיסים או שלא?

(רמב"ם, רשב"ם) אז הם יהיו חייבים גם במיסים בארץ... (זה תלוי מה ההלכה לגבי זה. אין גזל גוי, אבל בגלל שהממשלה ישראלית וכולם כנראה יהודים שם, אסור גם להם להעלים מס...)

שנשארים תמיד אותו דבר, לא משנה מה...
אמנם, באמת השקפת עולם תשפיע על הלכות כמו א"י וכו', אבל הלכות כמו בשר וחלב, פחות שייך השקפת עולם (: דרך ההסתכלות של אדם על העולם)

אני אמנם לא מכיר (הרבה) מחלוקות בענייני בשר וחלב שנוגעות לשאלת היחס לציונות, אבל השאלה, נניח, עד כמה סומכים על מדענים היא שאלה השקפתית שמשפיעה על הרבה שאלות הלכתיות (החל מטריפות, דרך בליעה בכלים, ועד דג עם בשר).

בקשר להשקפה, אני לא יודע...

 

אבל נראה לי שלדעת כולם אסור להעלים מס בגלל דד"ד.

שיטת התוס' (בעוונות איני זוכר איפה) אומר שטעם דד"ד הוא משום שהארץ שייכת למלך ולכן הוא יכול להרשות לנו להיות בארצו בתנאי שנעלה מס. ממילא מסיק התוספות שבא"י אין דד"ד

זה כתוב בר"ן וברשב"א בנדרים כ"ח. לא בתוספות...

אבל הלכה לא כמותם...

באופן גלוי הנגזרת ההשקפתית נובעת מההלכתית.

אחרי שאנחנו יודעים מה ההלכה אנחנו יכולים להבין מה היא אומרת לנו. איך היא משקיפה על העולם סביבנו.

 

העלמת מס או גזל תלויה בשימוש בכלים הלכתיים טהורים שנמצאים במקורות - משנה, גמרא, ראשונים, אחרונים.

מבחינת נורמה יכול להיות שבציבור שפחות רואה ערך בממלכתיות הוא לא מקפיד על זה על אף שהנושא הוא הלכתי לגמרי.

קיצר, זה עניין של נורמות בציבור החרדי/ציוני דתי/חילוני ולא בהלכה. חרדי שמעלים מס הוא כמו חילוני שמעלים מס. לשניהם לא אכפת מה ההלכה אומרת. 

כתבת בעצמך 'גזל' אסור לגזול בכללי גם ממדינה שאינך מאמין בה...

אולי מהשקפתיו זה להציל מן הארי...

 

פסיקת ההלכה היא דבר דינמי. לא תמיד הדין חד משמעי, ולכן הפוסק לפעמים יקל ולפעמים יחמיר לפי העניין. ופה נכנס המושג שעת הדחק וכד'. כל פוסק לפי השקפת עולמו יגדיר שעת הדחק בצורה שונה.
דוגמא נוספת- עלייה להר הבית. פוסק שלפי השקפת עולמו אין עניין לעלות יביא ספקות לאסור. פוסק שלושב שכדאי יכנס לספיקות וינסה לפשוט ולהתיר.

תראה איך בכל הסוגיות שקשורות למדינה יש הבדל חד בפסיקות
וכן בעוד דברים ככל שקבוצה היא 'שמרנית' יותר היא מחמירה יותר בדיני צניעות ,ותקשורת.
גם בתוך החרדים יש הבדל בין חסדים לליטאים לחרדים-מודרנים

אלא במלא תחומים, כמו היחס למקום הקבלה בהלכה, היחס להקל לציבור או להחמיר, היחס למנהג בהלכה, עד כמה המקום המרכזי של השולחן ערוך והרמ"א, עד כמה ניתן לחלוק על הדורות לפנינו, מי נחשב גאון וגדול לענין ההלכה, מה המקום של ממצאים מדעיים בהלכה ועוד ועוד.

אלו לא רק תחומים מטא-הלכתיים אלא הם תלויים בהשקפת הפוסק.

עונה בשם עצמי בלבד: הרבה.

בהלכה 'היבשה' יש לפעמים הרבה 'מרחב משחק' שה' יתברך השאיר לנו. פעמים רבות הפסיקה הסופית חייבת להיות מבוססת על מה שנקרא 'רוח ההלכה' או הכיוון אליו שואף הפוסק. לאורך הדורות ראינו לא מעט פסיקות שסיבתן לא היתה הלכתית טהורה, אלא כדי להגן על ערך חשוב נוסף.

אישית, לפני שאני לומד סוגיה לעומק, אני משתדל לברר לאן מכוון רצון ה' בסוגיה הזו. כך אני מאמין שנכון לי ללמוד את דרך ה'. ע"פ הכלים שהבורא נתן לי וע"פ היהדות כולה אני משתדל להציב כיוון כללי לסוגיה, ומתוך כך ללמוד לעומק. פעמים וע"י ההלכה אגלה שטעיתי בכיוון, אך לרוב הכיוון יהיה אמיתי ונכון, ומשפיע קריטי על המסקנות.

יש בי תחושה שהרבה מהצורך להקל או להחמיר תמיד, תלוי בחוסר הכיוון ההשקפתי. כי פסיקה לענ"ד מתבצעת לרוב בהחלטה מסוימת מתוך מכלול אפשרויות, ולשם כך נראה לי שצריך כיוון יהודי מסוים.

באידאל השאיפה היא שההלכה ובאופן יותר רחב ההשקפות והחיים יוכוונו לפי התורה. ז"א שבתאוריה אם כולם היו יושבים בחדרים סגורים ולומדים את התורה לעומק ההכרעות שהיו יוצאות היו שוות.
במציאות ב"ה זה לא כך.
יש השפעה של המציאות על ההבנה בתורה ועל המסקנות ממנה ( שוב, לא רק ההלכתיות גם הרעיונות והמוסר היוצא מהתורה).
יש כאלו שיגידו שהמצב הזה של ההשפעה הוא לא תקין (בעיקר גישות יותר" שמרניות") והאידאל הוא כתיאור הקודם. ויש שיאמרו דווקא שכל ה' ברא את עולמו ועל מנת כן נתן לנו את תורתו.
כך למשל הצבעה של נשים לכנסת. עפ"י חסידי השיטה הראשונה. המצב שיש לנו היום אינו תקין. כי התורה מגלה לנו את המציאות הנכונה והמציאות הנכונה היא שאישה אינה אמורה לעשות דברים מעין אלו. ולכן ראוי לשנות את המצב כיום.
עפ"י הגישה השנייה לעומת זאת. במציאות שלפני מאה שנים אכן היה לא ראוי שנשים יתעסקו בדברים מעין אלו. כיום אבל המציאות והתורה מדריכות אותנו שראוי ואף מצווה שנשים יצביעו. המציאות מציבה כיום שאלות אחרות של נשים בתפקידי הנהגה רבניים למשל. שם כרגע נראה שההכרעה התורנית עפ"י המציאות הקיימת היא שעדיף שלא. לא כי בהכרח לא מתאים להן, אלא כי במציאות ובנתונים הקיימים כיום פחות מתאים. ואולי מחר במציאות דומה אבל מעט שונה יחשב אפילו מצווה.

לא כתוב בתורה לאכול עם הכשר כתוב לאכול כשר!!!!!

אז ככה ! ההלכה היא קובעת וההשקפה היא בעצם השבלונה הנתיב בו יהודי דתי הולך כלומר נתיב 1 לאשכנזי 2 ספרדים וכו

וממילא מה שכתב החזו"א שמותר לגנוב מהמדינה מכיון שעדיף שילך לכיס שלך מאשר שילך לטאטרונים ותח"צ בשבת ותשלום ללהטב וכיוצ"ב  ממילא ההשפקה לתלמידיו היא שמכיון שזה ההשקפה אז אין דין גזל!!! (שיחה מתלמידו)

אז כאן בעצם רואים שיש הלכה דין תורה שאסור לגנוב ופה מרנא החזו"א הסביר שזה להציל ולא גזל. וכן בכל מקום הבדיקה היא מה כתוב ומה צריך לעשות כמו שבהכשר כל אחד שואל את רבו מה לאכול. עכל

 

"אתם עדי"
זה מתחיל בזה שאנחנו עצמינו מאמינים בעומק וכראוי.

אז הוא אומר שעכשיו המצב שיש אמונה בעמ"י ואנחנו צכים לפרסם אותה לכל העולם?

יותר ויותר אצלינו, אנחנו מצליחים להודיע אותה לכל העולם.

תזכה למצוות

עמ"י צריך קודם "לדאוג לעצמו" - כלומר, לפתח את אמונותו, את כשרונותיו וכו', ואז יוכל להפיץ את האמונה למצב של "וראו כל העמים" וכו'...

כי התחלתי את דרך ה' והוא לא מעמיק מעבר לנק' האלו שכתבתי.

כלומר, בסופו של דבר ככה ה' ברא את העולם, בתוך המגבלות האלו, ואת הרצון הבראשיתי הזה אי אפשר להבין.

אז אני מחפשת יותר מזה אם יש.

 

תודה רבה!

שכתב פרופסור סביב דעת תבונות, וזה פשוט מעמיק ומספק.
אבל כדאי ללמוד עם חברותא, כי זה עמוק.

כזכור לי. לצערי אין לפני כרגע...

אבל לא יודע אם זה מתאים לכל אחד...

אני אנסה לראות אם אני מבינה שם משהו.

תודה.

כן, רשמית זה לא על "אמונה", ועדיין. בסדרה של בראשית (יש כמה) יש תשובה ללמה זה ככה וכל זה דרך סיפור בריאת העולם. על אוהתש זה נלמד דווקא מתוך המקום הזה של האדם הפרטי ומה התפקיד שלו בעולם, איך ומה הוא אמור לעשות. שיעורים של כעשר דקות, אפשר לשמוע ברצף או בנסיעות, ובכללי הוא מדבר בצורה ש וואו.

ספר? מכון מאיר?

 

שאנחנו בתפיסה שגויה, ברצונות ובשיפוטים. חווית הכאב איננה בגלל העולם שבחוץ, אלא מתוך הדעת המסובכת שלנו.

הטוב האינסופי הוא בנשמה (ובגוף מזוכך), בהויה, בחויה. לא דרך הדעת (המדמה).

והטוב באמת קיים, אך תפיסותינו וגלות דעתנו מונעת מאיתנו לחוות, 

אז לכן כואב,

על מנת לשוב פנימה, לשוב להווה

לשמור את דרך עץ החיים הנצחיים

לשוב מדי פעם מחיי שעה לחיי עולם.

וזה לא בשכל. זה בחויה (שהיא גם שכלית במובן אלוקי),

בהרפיה, בהויה,

בנשמה הטהורה,

כמו בשעת בוקר צלולה לפני רגשות הסבל 

אמונה ברורה - דברי שיר

 

וגם יש תאתר לדעת להאמין לדעת להאמין 

ישם כזה שאת נרשמת ושולחים לך יש סדרת סירטונים על האמונה ממש מסביר 

 

לא כ"כ מצאתי שם תשובה לזה, אנסה שוב.

תודה רבה.

אף קדמה לעולם. רק צריך לדעת לשאול.

הרי היא נמצאת בעומק ליבנו.

(סליחה.)

למה סליחה?

שהגבתי ביקורתית במקום לענות.

העולם, ואנו בתוכו, מתנהל בדרך של חכמה ("כולם בחכמה עשית", "ה בחכמה יסד ארץ"). כלומר חוקיות, לוגיקה. קשה לנו לתפוס דברים שלא מתנהלים ככה. לכן אחרי התשובות שכבר קיבלת וכתבת, הגעת למקום שנשאר רק להבין *בשכל* שאי אפשר באמת להבין.
המדרש אומר "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" ומסביר בעל התניא שעל תאווה לא שואלים שאלות.

בספירות- ספירת הכתר (שמסמלת בין היתר אמונה) היא לפני ספירת החכמה.

מה שכן אפשרי, זה להתחבר לה', לרצונו שיהיה עולם ונהיה בו, וזה מקל מאוד על החיים. לא רק קיום מצוות ולימוד תורה אלא גם חיבור פנימי יותר. שבי במקום שקט, תעשי הרפיה (נשימות עמוקות ונשיפות), תנקי את הראש ממחשבות ותיכנסי למוד של קבלה ושמיעה. שימי שיר קודש שקט ורגוע שאת אוהבת, תקשיבי למילים (בלי לחשוב ולהסיח את הדעת לדברים אחרים, פשוט להתרכז במילים. אבל בנינוחות. זה תהליך שלוקח קצת זמן). תני למוזיקה ולמילים לחדור לתוכך. זו חוויה מיוחדת, שממלאת בקרבת ה' ובעונג. וגם גורמת להרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול וחשוב עם תכלית.

אם תגידי מה הנושא שאת מחפשת אוכל בעזהי"ת למצוא לך מישהי עם "מקורות ועומק", ו"תורה תורנית ולא רדודה". 

 

 

אגב, הלימוד הכי מוצלח שלי (כן, גם מבחינת מקורות ועומק) היה דווקא עם בנות, ולא עם בנים. ואני אומרת את זה בתור מישהי שובינסטית (שוב, במחילה, למה שבן ירצה ללמוד בדווקא עם בת ולא עם בן?) 

 

ולא שונה בהרבה האם ידידים זה בסדר או לא.

 

אומר רק שני דברים שכדאי להוסיף לחשבון ההחלטה:

א. התורה יכולה להיות סם חיים וסם מוות. זה לא ספר חכם ומעניין אלא תורה נצחית שמעצבת את הלומד, לחיוב ולשלילה.

ב. לימוד תורה גברי לא בהכרח נכון עבורך. כאשר הגמרא מדריכה כיצד לבחור רב ללמוד ממנו תורה אינה אומרת אדם בעל ידיעות או תלמיד חכם, אלא צדיק דווקא, מלאך אלוקים.

 

בחירות טובות ולימוד פורה, מחכים ומרענן.

כמה הוא רחב, מה הסטטוס שלך מולם (חבורה, רב, ר''מ)

באמונה/מוסר מתוך פרשת השבוע. להביא מהלך יפה מעבר לפשט, קצת רוחב במפרשים והעמקה במסרים היוצאים משם.
יש הרבה דברים יפים ממש בשמות וגם בויקרא אפשר להעמיק במשמעות הקרבנות (הקדמת המשך חכמה לחומש ויקרא למשל)

או שהייתי הולך על לימוד 8 פרקים לרמבם. (ייקח איזה חצי שנה לימוד מעמיק פעם בשבוע)

קדושה.
קביעות וחשיבות הלימוד
ענווה.
שמחה  כבסיס לעבודת השם

 

וואי יש מלא, תמקד .

זה הבסיס. במקביל לזהירות = סור מרע, הזריזות זה עשה טוב.

והידור מצווה הרמח''ל מכניס את זה בחסידות שזה כמה שלבים מעל..

שליחות זאת דרך בקיום המצווה. אדם יכול לקיים את המצווה עליו בעצמו ואם אינו יכול אז יכול לקיים את המצווה בשליחות של מישהו אחר.

יש שני סברות להסבר שליחות א. כיד המשלח - כלומר המעשה שהשליח עושה הוא עושה אותה ממש כיד המשלח כלומר כמו שיד המשלח הייתה עושה.

ב. כמשלח עצמו - כלומר השליח ממש נכנס תחת המשלח.

נ''מ זה האם השליח יכול שינויים מסוימים ללא דעת המשלח.

אך בכ''ז בשני הסברות ברור שהשליח אינו מקיים מצוות שליחות או משהו אלא עושה טובה לאדם אחר.

אולי יש לדון בשליח ב''ד האם זאת מצווה...

אתה אומר שבתכלאס הוא הוציא 2 ידי חובת המצווה ולכן יש לו גם מצווה או שאתה מחפש מצווה עצמית לשליחות?

 

אך בכל מקרה צריך להבדיל בסוגי שליחות -  אם זאת שליחות שגם המשלח וגם הנשלח חייבים בה לדוג' צדקה, צריך לדון האם הוא גם מקיים מצוות צדקה בממונם של אחרים(לכאורה הוא גם מקיים מצוות צדקה) אבל הוא לא קיים כאן 'מצוות שליחות'..

אך אם זה שליח שרק המשלח מחויב לדוג' ביומו תיתן שכרו - אני לא יכול לשלם לפועל כרגע אני שולח אדם אחר לשלם לו או שליח קידושין מי שעשה את המצווה זה המשלח ולא השולח כי לא חלה עליו אף חיוב מצווה...

לדוג' בפדיון שבויים שנים יכולים לפדות שבוי אחד ושניהם קיימו מצוות פדיון שבויים אבל זה כבר לא בגדר שליחות

רק מצווה בו יותר מבשלוחו

בשליחות שיש עשייה וגם השליח מחויב וודאי שזו מצווה לשליח (שלא מועילה למשלח...)

עצם השליחות היא מצווה ולא האם מקיימים מצווה...

@אוהב אי והעם 2 תקן אותי אם לא הבנתי אותך נכון...

....ששליחות כשלעצמה היא לא מצווה במנין תריג המצוות. אבל אם הבנתי נכון אז כשם שהמשלח מקיים מצווה השולח מקיים איתו שווה בשווה את אותה מצווה.
לדוגמא אם אני מסייע לשולח במצוות משלוח מנות אזי זכיתי בקיום מצוות משלוח מנות באותה מידה.

מעבר לחילוק בין חיוב שהמצווה תהיה מקוימת לבין מצווה שהאדם עצמו צריך לקיים כמו שהביא @נבוכי הדור.

צריך לחלק בין מצווה פרטית שאדם אחד צריך לקיים אותה ואז הוא יכול למנות שליח שיעשה אותה בשבילו.

למצווה כללית שמוטלת על כל אחד ואחד מעמ''י כגון צדקה פדיון שבויים קרבן התמיד קרבן פסח ועוד.. שבזה יכולים כמה להשתתף באותה מצווה.

במצווה פרטית לאדם השליח אינו עושה מצווה כי אינו שייך באותה מצווה. אמנם השליח מחוייב במשלוח מנות אך א''א לצאת יד''ח במשלח מנות שהוא שולח בשביל אדם אחר כי החיוב הוא שכל אחד ישלח משלוח מנות והשליחות בזה זה לא עושה שאתה הבאת..

במצווה כללית אני לא יכול לשלוח את פלוני לפדות שבויים בשבילי מהכסף שלו, אלא אם גם אני נותן לו כסף וגם הוא משתתף בעשיית המצווה אז שנינו עשינו מצוות פדיון שבויים כל אחד על החלק שהוא עשה במצווה

"מאי שנא הפרשת חלה שיכול לקיים מצותו על ידי שליח מכל המצות תפילין וציצית סוכה ולולב ואכילת מצה?" ומשיב: "ושמא שחיטה והפרשת חלה אין מצוותן אלא שתתקן העיסה מדכתיב גבי תרומה גם אתם אשמעינן שעיקר מצותה רק לתקן העיסה וליתן חלה לכהן. וכן שישחט הנשחט וכן קידושין עיקר המצוה שתהא לו אשה מקודשת. וכן בגירושין ובהפרשת תרומה ושחיטת קדשים ובקביעת מזוזה ועשיית מעקה. אבל בתפילין וציצית ואכילת מצה וסוכה ולולב אין שייך שליחות".

השאלה היא אם זה חובת גברא או מנא

אבל זה לא מגדיר את האם השליח מקיים מצווה...

יש לזה שתי בחינות:
א. אם לא תהיה זריז פשוט תפספס המון מצוות. תמיד יש משהו אחר שצריכים לעשות. צריך לתפוס את המצווה לפני שהוא מתחמק לך מהידיים.
ב. זה ביטוי של אהבה ועבודת ה׳ בשמחה, אז במובן הזה זה הידור מצווה

חיוב.

... מעדיף לחכות ולא להזדרז במצוות פרו ורבו למשל?
האם יש עליהם חיוב חלילה?

זה רק הנהגה טובה, בפריה ורביה הדין שונה.
נפסק בפירוש בשולחן ערוך אה"ע א, ג שצריך לישא אשה מגיל 18 כדי לקיים פריה ורביה ואם עבר גיל 20 כופים אותו. זאת אומרת שחייבים להקדים כמה שאפשר, וחייב לקיים מצות עונה כדי להוליד (פתחי תשובה שם).
גם בגמרא במועד קטן בדף ח ע"ב וכג ע"א יש שם סוגיות שאומרות שלא דוחים פריה ורביה.

המהר''ם מינץ בשות:

"הדעת מכרעת עתה בזמן הזה דקשה מזונותיו של אדם, מאן דקיים פריה ורביה ויכול להנצל מהרהורי עבירה, תלמוד תורה קודם. גם עתה בדורותינו אין לבטל ת"ת בשביל אשה, דאיתא בסוף חזקת הבתים משחרב בית המקדש דין הוא שנחמיר על עצמנו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים."

אמנם דבריו שם אמורים במי שמבקש ללמוד תורה  וחושש שמא ייבטל מכך, אך אולי יש ליישם זאת גם באדם שקשיי הפרנסה ימנעו ממנו להשקיע בחינוך ילדיו, בלימודיהם ובתחומים חשובים נוספים.

גם בשו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ד, סימן לב, אות ג) כתב כך מעיקר הדין:

"אפילו כשקשה לפניו מאיזה טעם ולא לפניה, כגון שהוא איש חלש בטבעו ויקשה לפניו לעשות עבודה שיוכל להוציא יותר להוצאתו וכדומה, מסתבר שמדינא יהא רשאי."

אמנם בהמשך דבריו (שם ) הוא מסתייג מהגבלת ילודה בשל קשיי פרנסה:

"אבל בזה יש לו לבטוח בהשי"ת שימציא לו פרנסתו בריוח אף כשיהיו הרבה בנים ובנות ואין להתירו למנוע מפו"ר דודאי מוכן מהשמים פרנסה גם על כל מה שיוליד, אבל כשקשה לפניה יש להתיר להם."

ובאמת עדיף לשאול רב על מקרה כזה שיפסוק מה לעשות..

 

האר"י הקדוש הזהיר על לקרוא פסוקים ללא פירוש בלילה כי זה מעורר את הדינים ששולטים בלילה.

משהו כזה.. נראה לי לפי הקבלה

הטעם כי הלילה הוא זמן של דינים, ותורה שבכתב היא בבחינת רחמים, אז לא מערבבים.
אחרי חצות כבר זמן של חסדים, אז אפשר...

פשט דברי האר"י מורים לאסור גם לאחר חצות, וכמו שכתבו החיד"א, הרב פעלים ועוד.

ההיתר לאחר חצות הוא רק לאמירת תהילים, מכיוון שיש משמעויות כאלו בספרי המקובלים, וגם מכיוון שקצתם פירשו את דברי האר"י לזמן שעד חצות.

פשוט היה זכור לי מאיפשהו באורות הקודש שהאיסור ללמוד סתרי תורה בלילה הוא עד חצות, והשלכתי גם על מקרא, כי חשבתי שזה נובע מאותו מקום (אולי זה באמת נובע, והרב בדעה שמותר ללמוד מקרא אחרי חצות, לא התעמקתי)

 

בכל אופן, נראה שתהילים וודאי מותר מחצות שדוד עצמו היה אומר בחצות: "חצות לילה אקום להודות כו'" ואמרו "עד חצות לילה היה עוסק בתורה, מכאן ואילך היה אומר שירות ותשבחות כו'" 

אורות הקודש ג דרכי חצות (פרישות מא):

"...אף על פי שאין ללמוד סתרי תורה בלילה קודם חצות, מכל מקום אם נפשו עגומה והוא צריך לשמחה דוקא באור העליון של פנימיות התורה, נראה שיש להקל, ומצוה נמי איכא..."

מדברי שאר המקובלים

אלא שהקולא שנוהגים להקל אחרי חצות היא בעיקר לתהילים משני סניפים: א. יש מי שהתיר לקרוא מקרא לאחר חצות אף לדעת המקובלים. ב. יש ראיות להתיר תהילים.

ידוע לך על הסבר פנימי כלשהו לחילוק בין מקרא לתהילים? כי לכאורה לפי טעם האיסור אין כ"כ חילוק, לא?

שתהילים נאמר דרך תחינה.

האמת שאבא שלי אמר לי פעם שזה קשור לדינים, אבל לא זכרתי מה המקור וכו.

הזמן מהשקיעה עד חצות הלילה זה זמן של דין בעולם לכן לא קוראים תהילים בלילה.
מחצות הלילה זה משתנה כי יש כבר הנהגה של חסד. (זה  הטעם שאני מכירה לפחות)

אבל נראה שיש רבנים שמתירים אם בשעת צרה וכו' אולי כן לקרוא.
 

כי עם מפרשים זה כבר תורה שבעל פה.
אם זה אחרי חצות מסתבר שגם מותר לקרוא גם לא דרך תפילה