פורום בית המדרש (עמוד 55)

הרש"ר כתב שכשהרב קלישר פנה אליו בנוגע לחידוש היישוב בארץ,

הוא ענה לו ש'את אשר למצווה גדולה יחשוב, היא בעיני עברה לא מעט'..

 

מצד שני הרש"ר פרסם כרוז לסייע למושבה בפתח תקוה (שנקלעה לרעב? כבר לא זוכר)

מה עוד?

אני מכיר שתי התייחסויות מפורשות של הרב (=הראי"ה) לרש"ר

 

באחת הוא קורא לו 'נזיר אלוקים'

בשנייה הוא אומר שצריך ללמוד ממה שהוא עשה בגרמניה

(בנוגע לפתיחת בית ספר תחכמוני, אם אני זוכר נכון)

 

יש גם כמה התייחסויות עקיפות

הפסקה הראשונה באורות? 

היא מופנית כולה נגד משפט שמופיע באגרות צפון של הרש"ר...

אשמח למקורות, ובנוגע לאורות א"י- נתקלתי כבר בפיסקה זו, אך אשמח אם תוכל להביא לי מקור שמקשר בין האמירה הכביכול סתמית של הרב לבין דבריו של הרש"ר.

המכתב של הרש"ר וגם הכרוז נמצאים בשו"ת שמש מרפא - שלצערי אינו נמצא ברשת. אני עצמי ראיתי אותם לפני כמה שנים

בנוגע לפסקה באורות: יש ספר שנקרא שיחות הרצי"ה על ספר אורות - והוא אומר את שם במפורש... (הרצי"ה היה הבן של הראי"ה)
אבל לדעתי זה מופיע בכמעט כל פירוש על הספר; וגם כשגיגלתי קפצו לי כמה מאמרים שכתבו את זה

אני בהחלט אחפש.
 

נזיר אלוקים - אגרות הראיה א קמד

(יכול לצלם לך אם את צריכה)

 

תחכמוני - 

אגרות הראיה - קוק, אברהם יצחק, 1865-1935 (page 1 of 381)

אגרות הראיה - קוק, אברהם יצחק, 1865-1935 (page 1 of 381)

כלומר אין לו הרגשה של תפקיד.. פעם זה היה ישוב א''י להקים גבעות להתגייס להשפיע על הצבא אצל רוב הנוער היום ההרגשה שהכל בסדר ואין הרגשה שצריך להתקדם לאנשהו... וזאת לענ''ד הבעיה הגדולה ביותר...

על מנת שהגשם לא יכנס לתיבה. שהכיסוי מסך עליו - שהגג מגן עליו

בניגוד למה להבנה הפשוטה של המקרא שהמילה 'תכלנה' מוסבת על התיבה, שצריכה להיות הולכת ומתקצרת ברוחבה עד רוחב אמה, מחדש החזקוני שהמילה 'תכלנה' אינה מוסבת על התיבה אלא על הצוהר שהוזכר בפסוק זה (והוא משמש גם בלשון נקבה).

ופירוש הכתוב לפי זה - שהמיקום של החלון צריך להיות למעלה, סמוך לגג התיבה (למעט שלא יעשהו באמצעה, כמו שנהוג היום למקם את החלון באמצע הקיר פחות או יותר), ולא יותר רחוק מאמה מגובה הגג. והתועלת בזה היא שכאשר ירדו הגשמים, הגשם לא יכנס דרך החלון, שהרי הוא סמוך לגג, והגג ימנע או לפחות ימעט את כניסת הגשמים.

זה לא משנה אם הוא למעלה או למטה. חוצמזה - למה שלא יהיה בתוך האמה?

שהוא מדבר על גג כמו בהרבה איורים קלאסיים של התיבה, שיש לו שוליים( כמו בגג רעפים, רק יותר ארוך). ואז בחלק העליון, הגג מסך כנך החלון ומונע מהגשם להיכנס.

אולי כוונתו שלא תרחיק יותר מאמה.

שעיקר ההדגשה הוא שהחלון יהיה רחוק אמה מלמעלה, ולא פחות! (גם לא יותר). וזה מה שלא מובן פה, למה שלא יהיה בתוך אמה? גם לך, @חסדי הים

מה שכתב שהחלון צריך לכלות ולהסתיים באמה הסמוכה לגג, היינו מלמטה, כלומר שלא ירחיב את החלון כלפי מטה יותר מאמה הסמוכה לגג.

את החלון "שהכיסוי מסך עליו".

מגן רוח שיש היום בגגות.

גם מעיינות תהום רבה שהגיעו מלמטה ודפקו על החלון, אז מה הועיל הכהיכול מגן רוח מלמעלה.

הגובה, אבל לעניינינו התהום לא הוציא מים נחים, אלא פרצות של מים שהגיעו עד למעלה, בדיוק כמו הגשם שירד מלמעלה.
אולי שיהיה 10 חלונות ליד גג התיבה, הרי מה יזיק להם המים, אלא המציאות הייתה שהיו פרצות מים וסערה שהקיפו אותם.

א. מנין לך שהמים יצאו מהתהום בצורה של פרצות?

ב. אף אם למדת זאת מעצם כך שיצאו מהתהום מים רותחים, והבנת שזה כעין תופעת הגייזר המוכרת שיוצאת בפרץ מהאדמה, יש להניח שכאשר האדמה מכוסה בכמה מטרים של מים הפרץ לא יוצא בצורה של קילוח על פני המים מחמת שנבלם על ידי המים המכסים את הארץ. זה מקסימום יגרום לגלים קטנים עד בינוניים, אך בודאי לא יגיע לגובה גג התיבה. זה כמו שתיקח כלי מלא מים שפיו צר, ותלחץ עליו כשהוא שקוע במים, שאז לא תראה זרם של מים יוצא מעל פני המים. 

ג. אף אם אכן יצאו באופן זה, מסתבר שזה היה פה ושם ולא משהו רצוף כמו גשם מלמעלה, וזה לא היה מצדיק בנייה מיוחדת לשם כך.

רבה לב, ז)
העץ יוסף מפרש: "אע"פ שנבקעו מתחלה לא עלו המים ממש אלא אחר ירידת הגשם".
זאת אומרת העלייה שלהם היה כנגד הגשמים.

אני הבנתי מהעץ יוסף שכוונתו לומר שרק לאחר ירידת הגשמים, עלו מי התהום מעל פני הקרקע. וא"כ אדרבה, מוכח ממנו שברגע עלייתם כבר הציפו מי הגשמים את פני הקרקע.

עצמו.
המדרש כותב כך:
"אמר רבי לוי הם קלקלו סילונית שלהם אף המקום שינה להם סידורו של עולם דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה דכתיב (תהלים מב, ח): "תהום אל תהום קורא לקול צנוריך" ברם הכא "נבקעו כל מעינות תהום רבה" ואחר כך "וארובות השמים נפתחו":"

זאת אומרת שבדרך כלל המטר יורד והתהום עולה ופה זה נהפך.
לפי ההסבר של @שום וחניכה הסדר כלל לא נהפך, כי עדיין הגשם ירד תחילה והתהום עלה רק אחר כך, וכלשונו של שו"ח: "כבר הציפו מי הגשמים את פני הקרקע." ורק אז התהום ילה.

לפי ההסבר שלי אכן התהום עלה לפני הגשם, וזה היה שינוי מעשה בראשית וכפשט הכתוב שמזכיר קודם "נבקעו מעינות תהום רבה". העץ יוסף פשוט מוסיף שגם כאשר ירד הגשם התהום עלה לקראתו.

שהיו גייזרים, עדיין קשה להסביר שהם הציפו את התיבה.

סביב לכל התיבה, לכן לחלון לא עוזר אם שמים כיסוי מלמעלה, כי היה גם מים שעלו מלמטה ללמעלה מסביב.

אם מסבירים כמו רש"י, אז לפחות הגג החד עזר לכובד הגשמים העזים לא ליפול ישר על גג על התיבה.

בחזקוני צריך להסביר שפשוט בנו כיסוי חיצוני לחלון כדי שהמים לא יחדרו דרך החלון וזה אכן פשט דבריו "ולא יזיקו הגשמים שהכסוי מסך עליו"

למה החלון-הצוהר היה סמוך לגג אמה? זו שאלה נפרדת וכנראה זה היה כדי שיחדור יותר אור השמש, כמו שכתבו המפרשים.

העץ יוסף לא כתב כן מדיליה, הוא ציין כן בשם היפה תואר. ובאמת לכאורה מה הכריחו ליפה תואר לפרש כן נגד פשט המדרש? אלא שבגוף דברי היפה תואר מבואר שהוקשה לו מדברי המדרש במקום אחר שבתחילה הגשמים שירדו יכלו להיות גשמי נדבה אילו היו עושים תשובה, ורק משלא עשו - נהפכו למבול. והתקשה, כיצד יכלו להפוך לגשמי נדבה אם מי התהום הרותחים כבר הציפו את הארץ, ולכן הוכרח לפרש כן, שמעיינות התהום רק נפתחו, אך המים לא עלו על פני האדמה.

ומכלל הדברים אתה למד שני דברים:

א. הפירוש בעץ יוסף (ולמעשה - היפה תואר) הוא כאשר כתבתי.

ב. הפירוש הזה מוכרח במדרש מהשוואה למקום אחר.

 

זאת ועוד, אפילו אם נניח שהיינו מקבלים את דברי המדרש כפשוטם שמי התהום עלו ראשונה, עדיין קשה עד בלתי אפשרי לומר שכל זה היה מקופל בכוונת החזקוני, ולא רק העיקר, אלא הכל חסר מן הספר. ועל פירושך בו קשה מאוד, בתרתי: א. לפי פירושו של החזקוני, לא מובן מה הטעם שהתורה ציוותה למקום את החלון למעלה באמה הסמוכה לגג אם ממילא היה מכוסה ב. מה הכריחו לחזקוני לפרש שלא כפשט הכתוב ש'תכלנה' קאי אתיבה, ולהוציא הפסוק מפשוטו כדי להגיע למשמעות שהחלון יהיה סמוך לגג ללא כל תועלת ממשית.

אבל זה דחוק במדרש שלנו ולא קשה כלל ממקום אחר, כי בהתחלה ירדו גשמי נדבה שמא יחזרו בהם אבל ש"ארובות השמיים נפתחו" שזה גשם מאסיבי לא טבעי, זה היה רק אחרי שהתהומות עלו כפשט דברי הפסוק והמדרש שלנו.

לא אמרתי שזה נכנס לחזקוני רק אמרתי שבגלל שהיו פרצות מים מלמטה, לא היה מועיל ה'מגן רוח' מלמעלה.

עכשיו לפשט שלי בחזקוני. אני מבין שהוא בניגוד לרש"י מפרש את זה על הצוהר, כי לפי פשט הפסוק, הנושא העיקרי הוא הצוהר, לא התיבה-"צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה". עיין המשך הפסוק על הפתח. משמע שהפסוק בא להציג את החלון והפתח.
לכן החזקוני אומר שפשט הפסוק בא להגיד שהצוהר הוא אמה קרוב לגג. למה זה אמה קרוב לגג, הוא לא מפרש. הפשט הכי בסיסי כי אור השמש יכול לחדור יותר בקלות למקום גבוה.
כשהוא אומר את ההמשך "ולא יזיקו לו הגשמים שהכסוי מסך עליו", הוא בא להסביר אחרי שאמרתי שהצוהר זה חלון, אז איך המים לא יכנסו? אז הוא אומר שיש כיסוי לחלון.

האם אני מאה אחוז שאני צודק? לא.
אני מסתפק איזה פשט יותר נכון.

מה שכתבת ליישב את דברי המדרש אינו נכון, שהרי הפסוק של ארובות השמים הוא פסוק יא, ולאחריו בפסוק יב נאמר: "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", ושם פירש רש"י, שעליו בין היתר נשען היפה תואר, שבתחילה ירד בנדבה. משמע שכבר בפתיחת ארובות השמים ירדו מעט זמן גשמי נדבה.

ועוד, הרי בפסוק יב נאמר שהגשם היה ארבעים יום וכו' כאמור. לדבריך ירידת הגשם היתה לפני פתיחת ארובות השמים. מלבד הקושי בסדר הפסוקים וכאמור, יצא לדבריך שתאריך הנקוב בפסוק יא של פתיחת ארובות השמים (י"ז לחודש השני) היה לאחר ארבעים יום של ירידת גשמים (גשמי נדבה) וזה לא ניתן להיאמר מדברי חז"ל בכמה מקומות בחשבון המבול, שהיה להם פשוט שאותם ארבעים יום מתחילים בי"ז במרחשוון.

 

ומה שכתבת להסביר את דברי החזקוני ג"כ אינו נכון לענ"ד משלושה טעמים: 

א. חוסר ההגיון במיקום החלון, ושתיקת החזקוני מלתת טעם ע"כ.

ב. סדר דברי החזקוני. החזקוני לא מחדש שצוהר זה חלון כפי שכתבת בדבריך. זה ברור לכל. הוא בא לחדש שהמילה תכלנה מוסבת על הצוהר. ולפי הסבריך בו יצאו דבריו מסורבלים ומסורסים. שקודם היה לו לפרש שהמילה תכלנה מוסבת על הצוהר, ומיד לאחר מכן היה כותב שצוהר משמש זכר ונקבה, ואח"כ בתור הערה היה מתייחס למכסה החלון. ומה הטעם שהכניס את מכסה החלון בין דבריו? הלא הקושא מכניסת מים לחלון אינה קשה דווקא לפי פירושו אלא מעצם זה שהיה צוהר לתיבה.

ג. מה שכתבת שהנושא העיקרי של הפסוק הוא הצוהר, אינו נכון. הנושא הוא התיבה, והפסוק מתייחס לנספחיה - הצוהר והחלון, וכן מבנהָ - תחתיים וכו'. ואדרבה, לחזוקני היה הגיון חיצוני שעל פיו העדיף לפרש את הפסוק שלא כפשוטו, וזהו כאשר כתבתי לעיל. 

כפתיחה כוללת ואז הפסוק הבא זה פירוט, וזה אומר שהתחילה ירידת הגשם אבל בהסתמך על הפסוק הקודם הכולל, נפתחו מעינות תהום לפני שירד גשם מאסיבי.

א. אני חושב שזה הגיוני ממש בגלל חדירת האור שזה עיקר הייעוד של החלון עד שהוא לא היה צריך לתת טעם.
ב. שאלה טובה. אני חושב שהוא היה כותב כסדר שהצעת, אם הוא רק רצה להגיד על 'צוהר' שזה לשון זכר ונקבה, אבל בגלל שהוא מוסיף שגם חלון זה לשון זכר ונקבה, אז הוא מחכה לסוף, כי זה הערה כללית גם על צוהר שנצרך לפסוק וגם על 'חלון' שלא שייך להסבר הפסוק, כי לא משנה להסבר הפסוק שחלון זה לשון זכר ונקבה.
ג. אני מבין את מה שאתה אומר שבהסבר שלך יש לו אילוץ לפרש את זה על הצוהר, אבל אני גם חושב שהוא הבין שהצוהר הוא הנושא העיקר בתחילת הפסוק.

כתבת: "כי בהתחלה ירדו גשמי נדבה שמא יחזרו בהם אבל ש"ארובות השמיים נפתחו" שזה גשם מאסיבי לא טבעי".

הגשם המאסיבי מזוהה, לדבריך, עם ארובות השמים. מלבד מה שהגשם המאסיבי עצמו מאוחר כרונולוגית לדבריך, איך פסוק יא יכול להיות פתיחה כוללת אם הוא מתאר דווקא את הגשם המאסיבי ולא את הגשם בכללותו?

 

א. שוב, כי כל כי הוה ליה לאודועי. החזקוני הוא לא משנה שמזקקת מיליה.

ב. זה עדיין לא מסביר את הסירבול. להוסיף אגב אורחא את המילה חלון בנוסף לצוהר, לא היה קוטע את הרצף.

ג. איך צוהר הוא הנושא העיקרי אם מוזכר בפסוק גם הפתח, וגם התחתיים? מה הופך אותו לעיקרי?

הגיע אליו לבסוף.
אחרי זה הפסוקים מפרטים שזה התחיל בגשם נדבה כדי שיחזרו והגיע עד "ויהי המבול" שהיה עוצמה של ארובות השמים.
זה כמו שיש מפרשים את ההתחלה בבראשית "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" בכללותו ואז מפרטים איך זה הגיע לכללות.

ב. לדעתי זה היה קוטע.
ג. כמו שכתבתי זה הנושא העיקרי ב'תחילת' הפסוק. (הפסוק מורכב משלושה חלקים)

הגשם המאסיבי זה לא כללות, זה שלב אחר. וגם - למה מלכתחילה התורה הפכה את הסדר? הר יכלה לכתוב בשנת כך וכך היה גשם, ואז את הקדמת מעינות תהום לארובות השמים, והפסוק הזה יכל כך לשמש ככותרת לפסוקים הבאים אחריו. אני לא מבין את הסירבול הזה.

 

ג. לא שמתי לב שעברת מנושא עיקרי של הפסוק לנושא עיקרי בתחילת הפסוק. ושוב, למה להידחק בהסברים כאלו? הרי לומר שזהו הנושא עיקרי של 'תחילת' הפסוק זה כמו לומר שהמילה 'צוהר' הוא הנושא העיקרי במילה 'צוהר' בפסוק.

למה שיבוא אחריו.
הדיוק הזה של תהומות לפני גשם זה פרט, אבל עיקר הפסוק משמש כפתיחה דרמטית לכל סיפור המבול.
יש מלא דוגמאות לכך בתנ"ך, כמו שהבאתי מבריאת העולם, או כמו "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים", "זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו" ומלא פתיחות כלליות כאלו.

התיבה".
אז הפסוק בא להגיד שצריך לבנות את התיבה בצורה שהחלון תהיה מכוסה כדי שלא יכנסו גשמים. הפסוק אומר אמה, כי הצוהר-חלון היה סמוך לגג אמה.

בחובת הלבבות מובא שאם אדם היה מבין איך הגוף שלו עובד וכמה המערכת חכמה ופלאית, היה מרגיש עצמו אסיר תודה לה׳. הכרת הטוב היא בסיס חזק לעבודת ה׳.
אחרי זה אגב הוא עובר על גוף האדם לפרטיו, איך כל פרט מכוון ועוזר לאדם. (לא הכל מדויק שם מדעית, זה מבוסס על מדע שלפני כמה מאות שנים, אבל העיקרון מובן)
סיבה ד לפי דעתי מקורו ברמבם

מתוך הלכות יסודי התורה ב:
וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ". וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:

ותודה.. , בכוונה לא כתבתי את הרמב"ם כי זה היה לי ברור כל כך

לכן בחרתי מגמת ביולוגיה בתיכון

בטח לא מראש. אבל באמת כל פעם שלמדנו על מערכת ביולוגית מורכבת וחכמה זה באמת גרם לי לומר ״מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחכמה עשית״. אני בטוח שיש עוד כמוני

אפשר מקור מדוייק יותר לבא"ח?

תהיתי לעצמי גם לגבי ההלכה- אם כתוב שאדם אוכל בחוץ הוא פסול לעדות. ואני אישה ואני אוכלת בחוץ, אז מותר ממילא לא?

 

תהיות (:

 

מה עומד מאחורי ההלכה שכתבת? לפי זה אולי אפשר לדעת

אני חושב שכל המעשים שפוסלים לעדות (כמו אוכל בשוק, משחק בקוביה וכו' )

אלו דברים שהמעשה הוא בעייתי ופוגם באדם בדברים שאמורים לעשות אותו אמין וישר 

ממילא כנראה גם לנשים זה יהיה בעייתי ולא טוב - גם אם הן לא יעידו לעולם.  

 

לגבי מה עומד מאחרי זה, אני חושב שהעיקרון הוא שזה חוסר בושה, חוסר כבוד לעצמנו

ככה זכור לי ששמעתי, ולכן אותו אדם פסול לעדות כי גם המחסום לשקר הוא בא מבושה.

אבל בפועל, השכל המצומצם שלי לא מבין מה הבעיה שמישהו יאכל נגיד על ספסל אם הוא רעב או בפלאפליה כשהשולחנות בחוץ ואין מקום אחר לשבת.. אז הוא אמור לחכות להגיע לבית בשביל לאכול? ואם הוא לא גר באזור? 

 

 

תהייה.

 

איך זה קשור לשקר שכתבת בעצם?
 

ולכן לא יודע אם לשבת על ספסל בסתם רחוב או לאכול במקום שמוסדר לאכילה גם נחשב.

לדוגמא, פעם הייתי רעב באוטובוס ושאלתי מישהו שהוא די ת"ח, והוא אמר לי שלאכול באוטובוס זה בסדר.

ופה גם נכנסת השאלה שלי...

 

ואני חושב שאם חכמים אמרו "בשוק" ולא סתם "ברשות הרבים", נראה לי שהם התכוונו דווקא למשהו מסויים כמו שוק.  

נניח ללכת עם מנה פלאפל ביד במרכז מסחרי ולאכול (פעם ראיתי מישהו ככה הולך עם מנה ביד ומביא ביסים תוך כדי הליכה)

זה נראה לי ממש דומה לכלב - כמו שחכמים אמרו.

 

העניין הוא,

שאדם מתבייש לשקר כי אולי יתפסו אותו או אולי בגלל שזה לא בכבוד שלו

ואם בנאדם לא אכפת לו מהכבוד שלו, כנראה שגם לא יהיה אכפת לו לפזר שקרים.  ככה אני מבין וזה נראה לי הגיוני

נשמע הגיוני יותר, כן.

באוטובוס הת"ח אמר שזה בסדר? זה מפתיע

 

האמת שיש עוד עניינים בלאכול בהליכה (שלמשל שלושה אנשים קרובים למיתה... וכו'), הטיעון שזה

 נראה קצת בהמי הוא הגיוני.
מעניין, אם כותבים את זה על סתם ישיבה ברחוב.
אתה שואל אם אתה אוכל תוך כדי הליכה עם המסכה?

לאו דווקא בהליכה, אפילו בעמידה.. אבל במקום שהוא שוק לכל הדעות

תוס' בקידושין נראה לי בדף מ' עמב' סוף פרק ראון מביא בזה 3 פירושים תעיין שם אם תרצה.

לצורך האחרים אני אכתוב את הדעות

 

1. אדם שחוטף ואוכל מהאוכל שלמכירה פחות משווה פרוטה

2. טועם מכולם מעט מעט כאילו רוצה לקנות

3 אוכל בשוק סעודה של פת שזה גנאי יותר.

 

אז כרגע אני חושש לכל הדעות אם לא נפסק דווקא כאחד מהן

וגם ששלושת האפשרויות (הראשונה ברור מאליו) נראות לי לא ראויות

היום פגשתי חבר וסתם פתאום יצא שדיברנו על זה...

אז הוא אמר לי שהוא שאל איזה רב שהוא מכין בחורים לבחינות לרבנות אם מותר לאכול ברחוב במקום שמוסדר לאכילה

 

והרב ענה לו "יש לך על מי לסמוך"

כאילו סוג של בדיעבד כזה ולא מלכתחילה לא?

שכוייח!

ש"דומה לכלב" שאינו מקפיד על כבודו

אני אוכל פלאפל בימי שישי כשיש טייק אווי, אבל לא בכסאות והשולחנות של המקום אלא בספסלים ליד, כמו כולם. מה נגיד על זה?

מישהו הלך ברחוב עם חבילת ביצים ולרגע קטן רציתי לתקוף אותו ולשדוד ממנו את החבילה

אם יש לך שאלות בהלכות מוקצה אשמח לעזור, בשאר העניינים פחות יודע.

והוא נהיה חייב לתת להם להתיישב בארץ, אך כל אחד משבעת העממים שהיה רוצה לחיות בשלום היה יכול לבחור לצאת מהארץ בבטחה, כפי שעשו הגירגשים.

בתלמוד הירושלמי מובא: "אמר רבי שמואל שלש פרסטיניות [אגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי... גבעונים השלימו [ככתוב:] וכי השלימו יושבי גבעון את ארץ ישראל; שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו" תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'

משמע שלא צריך את שתיהן.

זה שלא הבנת לא הופך אותו לתמוה.

 

 

פסוק מפורש אומר "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום" ואמנם כתוב "רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה", אבל: "ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו? שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו". ההסבר של הרמב''ם הוא מלשון הפסוק, הוא כותב 'יראה לי' כשהוא אומר משהו מסברא.

 

הבעיה עם הגבעונים היא שהם כרתו ברית במרמה, ולא השלימו עם ישראל.

להשלים זה "והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך", ברית זה מתוך שיוויון עמדות.

מנהג יושבי בית המדרש, אינו מוזיל מכבוד הרמב"ם.

 

 

א. כשהוא מביא מקור מפסוק שאין לו מקור בש"ס הוא לא אומר ייראה לי?

ב. אבל כתוב שלא הרגום בגלל השבועה

ג. נכון, התבלבלי כי זכרתי שנעשו עבדים, רק עכשיו אני שם לב שנעשו עבדים אחרי שגילה שרימו אותו

בד''כ אומרים את זה על רמב''ם שלכאורה סותר גמרא וכדו'. לא רמב''ם שעונה בעצמו על השאלה.

 

א. הוא לא אומר יראה לי במקרה כזה, לפחות לא שזכור לי. וכאן בודאי שלא שייך לומר 'יראה לי', הוא הרי מוכיח את טענתו מלשון הפסוק.

ב. בגלל השבועה הם לא יכולים להרוג אותם, וממילא לא לאיים אליהם שישלימו או ימותו - הם מחויבים לברית.

ג. הם לא נעשו עבדים, אלא חוטבי עצים ושואבי מים. זה עונש אבל לא במעמד של גויים שהשלימו (לפי הרמב''ם לפחות הם גם התגיירו, גיור שנחשב כגיור חלקי).

ויישר כח.

תמוה=שתמהים עליו

בזמני היה על זה גם יחידה בבגרות לתנ"ך, עם האברבנאל וכו...

 

גם החינוך פוסק כרמב"ם בנוגע לז' עממים ועמלק (מצוה תקכז)

ומצד שני אני מבינה שאולי בנסיבות האלה יש מקום להקל או משהו.. 

מה לעשות שהפורום כאן הוא לא המקום לשאלות הלכתיות. עאכו"כ בשאלה מעין זו, שהיא שאלה שגם יש לה מאפיינים השקפתיים.

לא מבין מה הבעיה....


אבל אני לא רב ,זו סתם תהיה בקול....

הרב אבינר אמר לי שזה לא צנוע

 

ולא מצאתי מקום שכתוב במפורש

 

ומי אמר שזאת הפרשנות למעשה?

 

זה בדיוק מסוג העניינים של שיקול דעת. בסברא פשוטה נראה שזה פחות מתאים שבת עומדת בראש הפגנה וצועקת...(ויש מקור ערוך: נתנה עליה קולה וכו')

גם בשבת אני צריכה להפעיל שיקול דעת אם הערבוב של התבשיל נקרא כמבשל?

זה לא נראה לי הגיוני שהתורה רוצה שנפעיל שיקול דעת בדברים כאלה

יש הרבה דתיות שצועקות זה אומר שהשיקול שלהם שגוי? איך אפשר לסמוך על זה?

 

אני מתנצל מראש, אבל מדברייך ניכר שאין לך כ"כ הבנה בהלכה מהי.

שיקול הדעת צריך לבוא ממקום של אדם עם ידע הלכתי, ואז שייך היגיון. ברגע שאין ידע - אין מה לעשות עם היגיון הזה

והוא נהפך מהגיוני ל'הגיונך". (ול"ד רק בהלכה. גם אם ניתן דוגמא בפיזיקה - אדם בלי ידע לא יוכל לומר "הגיוני" ברוב המקרים, מאחר ואין לו מרחב ממנו שאב היגיון כלשהוא)

לכן, את צריכה לשאול רב שאת סומכת עליו, ולסמוך על ההיגיון שלו. חלק מהעניין של שאלת רב- זה להקשיב גם כשלא מתחשק, אחרת אפשר לשאול את הקיר - הוא תמיד מסכים.

על טענת "הנה הרבה צועקות" אין ממש צורך לענות...

ואני מדגיש, אני לא בא לתקוף אותך. אבל בהנחה שכן חשובה לך דעת תורה, את גם צריכה לדעת לקבל אותה. 

אם נתייחס לנושא הנ"ל ספציפית, אז בדיוק כמו שפוסקים אסרו שאישה תנאם בפני גברים (יש המון מקורות: ממש על קצה המזלג משנ"ב בסימן ע"ה, אגר"מ ח"ה סי"ב (מקל יותר) ועוד רבים ) - אז ק"ו לכאן. אם באמת את משתייכת לחברה יותר פתוחה - אז כדאי שתשאלי רב הפוסק לחברה מסוג זו. אין החרגה להפגנות.

,לא הבנתי שזאת הכוונה..

עכשיו הבנתי את העניין. וכן, כמובן שאקשיב לרב בכל דבר.

 

ולא ידעתי שאסרו לאישה לנאום בפני גברים,

תודה שהארת.

נראה לי זה באמת התשובה שחיפשתי

שומר פתאים ה'.

אז כמו שאבניו של בית המקדש הם הקדש אז לכאורה האפר של האבנים גם הקדש

וגם, הרי רחבת כיפת הסלע וכיפת הסלע עצמה, בנויים על מיקום בית המקדש.
איפה מוצאים היום אפר של בית המקדש?

המקום מלא שם באפר של ביהמ"ק. מעולם לא פינו אותו, זה כמו ארגז חול (להבדיל..)

וכך השיב מרן הגר"ד ליאור שליט"א.

רמב"ם הלכות מעילה ו ה – ויקיטקסט

בהמת קדשי מזבח אינה כן אלא יש בה מועל אחר מועל עד כמה פעמים כיצד תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולן מעלו וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כלן מעלו ויראה לי שדין המנחות והעופות והנסכים וכלי שרת כדין הבהמה שכולן קדושת הגוף הן:



רמב"ם הלכות תמורה א טו – ויקיטקסט

אין התמורה עושה תמורה ולא ולד בהמות ההקדש עושה תמורה שנאמר והיה הוא ותמורתו הוא ולא ולדו ותמורתו ולא תמורת תמורתו אבל הממיר בבהמה וחזר והמיר בה וחזר והמיר אפילו אלף כולן תמורה ולוקה על כל אחד ואחד כמו שביארנו


"לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז)

לא מדובר באפר קרבנות, אלא באפר השריפה.

שהוא יכל ללמוד 40 דף ביום, ודף ב40 יום. השאלה היא מה רמת ההבנה והעיון שאתה מצפה מעצמך, אם אתה רואה שקשה לך מדי כל הפלפול, תוריד מעט את הרגל מהגז...

התכוונתי שבשביל להבין את הפשט הפשוט אני צריך לאינסוף פלפולים בגלל שאני פשוט קשה להבנה

אנחנו מברכים בכל יום "לעסוק בדברי תורה" לא "ללמוד תורה", העמל והעיסוק בתורה הוא העיקר.

בנוסף, אף אחד לא יכול לדעת באמת שהוא הגיע להבנה האמתית. אפי' ה'נודע ביהודה' חזר בו מתשובות מסוימות שכתב. העיקר זה הרצון, העמל, השאיפה והדרך.

מציע לך לעיין ברב חרל"פ 'מי מרום' ח"ב פ"ג מ"ה, הוא ממש מדבר על זה שם. אם תרצה שאעלה לכאן את דבריו, אז תגיד...

"...לא העליה על הסולם הוא התכלית והמטרה הרצויה, כי אם ההליכה בסולם והיא בלתי פוסקת כי תמיד יש לעלות ולעלות... התכלית הוא העמל, אלא בזמן שאין יודעים ומבינים זאת, הוא עמל, אבל בזמן שיודעים ומבינים שהוא התכלית איננו עמל כלל, אלא תשוקה שהיא מרום פסגת העידונים של ההויה כולה... זה מה שהשמיעו רבי אלעזר 'אדם לעמל יולד', היינו שלא לדמות כי יש תכלית אחר לאדם, אלא שזהו תכלית מצב יצירתו... נראה לאדם כי קשה לו להיות קבוע בהיכל התורה כל ימיו ונדמה לו זה לעמל, לזאת מבקש דרכים אחרים... 'כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא' כשמגיעים לידי החלטה ומקנא בהירה כזו, אין שום כלל עמל... אמנם ישנה עוד סיבה המכבדת על האדם ומציירת את קביעתו בהיכל התורה בציור של עמל, והיא מיעוט הכישרון..."
הרב חרל"פ מאריך שם עוד הרבה...

וה' יאיר עיני בתורתו אמן

וניסית עם גמרא מפורשת? שוטנשטיין או חברותא?

היו לי תקופות שהיה לי קשה להחזיק ראש ולהבין אז זה מה שעשיתי..

 

למדתי עם הקו של דף יומי - וסמכתי על הרב שמסביר שהוא הבין כמו שצריך.

מה אתה אומר? 

 

 

 

וגם זה לא מצליח

כי אם חכמים קבעו לילד ללמוד קודם משניות ורק כשהוא יתבגר שילמד גמרא

כנראה שיש פה מהלך שבונה את ההבנה של התורה באופן נכון.

 

לא יודע אם כדאי לפרוש לגמרי, אבל אני חושב שמשניות יהיה מצוין.

ומן הסתם כשתשמע שיעורי תורה יגידו שם ציטוטים חשובים מהגמרא וזה יכנס לך למאגר המידע בראש

תמשיך ללמוד ובעזרת השם הכל יסתדר.

ומותר גם ללמוד גמרא, בכלל, בצורה לא מעמיקה מדי.

שיראה איך אתה מנסה להבין סוגיא בעצמך, יבין מאיפה הקושי שלך נובע וידריך אותך.

 

למשל -

חוסר היכרות עם המושגים. הרבה יותר קשה ללמוד סוגיא, אם לא מכירים את המושגים שהיא מדברת עליהם, ומנסים להבין אותם תוך כדי הלימוד. 

במקרה כזה, כדאי להשקיע בקניית הרקע, למשל, ע"י לימוד של משניות רבות.

 

צורת לימוד לא טובה, כמו להתעכב הרבה על נקודות שיתבארו בהמשך הסוגיא, ועדיף להמשיך קצת והן יתבארו,

או עיון יתר שאיננו לפי רמתו של הלומד.

 

לכן, כדאי שמישהו שמבין יראה איפה הקושי, וידריך.

קח שוטנשטיין תרביץ דף יומי
בלי להתעמק בלי פלפולים.
רק פשט גמרא
אחרי שנה אתה תדע ללמוד גמרא הרבה יותר טוב.

תקדיש לזה שעה ביום.
זה אמור להספיק אם קשה עם שוטנשטיין תשמע שיעור יש אחלה שיעורים באינטרנט.

אבל למה שלא תתיעץ על זה עם הרב בישיבה אני בטוח שהיא מכיר אותך טוב יותר מאיתנו.

וכמובן שכל העצות למעלה נכונות העיקר זה העמל והקשר לתורה.

ועוד שאלה. לאיזה חלק בתורה אתה נמשך?
תקדיש גם לו הרבה מזמנך הסיפוק וההנאה בלימוד הם חשובים מאוד
אתה צעיר יש לך עוד 97 שנה ללמוד תורה (עד 120)
אז אל תדאג אתה תספיק ללמוד את כל השס אבל רק אם זה יהיה לך מספיק כיף גם בעוד 50 שנה

7 ימים טמאה לגמרי כמו נדה, גם לבעלה. 33 ימי טוהר - היא טמאה רק לענייני קדש - אכילת קדשים וכניסה לבית המקדש, אבל טהורה לבעלה. יותר מזה, בכל ימי הטוהר, אפילו אם היא רואה דם, היא לא נטמאת.

כל זה מדין תורה.

 

בימינו יש מנהגים שונים, אבל מחמירים בימי טוהר או לטומאה ממש, או רק לעניין שהאשה יכולה להטמא. אני לא בטוח בנוגע לזה.

אחרי שנגמר הדימום שבעה נקיים וטבילה.
אם יש שוב מראה אוסר שוב נאסרים כמו תמיד.

אז כמו שאמרתי, בעצם.

אז ההבדל הוא זה שבימי טהרה היא כן מותרת לבעלה?

היא גם טהורה לבעלה, וגם לא נטמאת.

היא בגדר "טבולת יום ארוך" שזה מתיר לה לאכול במעשר אבל אסור לה אכילת תרומה וקדשים וכניסה למקדש עד שבסוף ה40 יום היא מביאה קרבן.

שסיבת האיסור של היזק הוא משום "ואהבת לרעך כמוך" אני אוכל לחפש אם תרצה...

צודק, כנארה שיש חילוק בין זה לזה.

משמח לראות שיש עוד אנשים שהמושגים האלה חשובים להם.

ולא הבנתי מה מטרתך

חוצמזה רוב ההודעה קצת גיבובי וכו'

מה הקשר בין קפה ליין? לשיטתך, בין אמצעי עירנות לאמצעי "התפרקות"(לא ממש, אבל שוב, לשיטתך)

לא ירדתי לסוף דעתך כאן.

ונתתי מליצות שונות מכיוונים שונים לאלה שיבינו כך ולאלה שיבינו כך, דו"ק.

ועירנות כוונתי להתפרקות וכתבתי בלשון נקייה כי לא אכתוב על גדולי עולם בלשון הזאת ח"ו, נתתי לקוראים להבין, ואחר שהוצרכתי לומר זאת בפה מלא מבקש מחילה מכבוד תורתם.

בשאר ברכות הראיה לא שייך

כבר בגמרא, מובא לגבי ברכת הלבנה שבבבל הנשים נהגו לומר רק "ברוך מחדש חדשים", ולא את הברכה המלאה (אני לא יודע אם פסקו כך להלכה, אבל לא מן הנמנע שזה יסוד המנהג). ואכן, המנהג הזה מופיע רק לגבי ברכת הלבנה ולא לגבי ברכות נוספות.

יש הסברים שונים לגבי קידוש לבנה, אבל זה החריג. וההסברים לא תקפים לגבי ברכת רעם וברק

תהנה

 

פשוט במקום להדביק בפנים, הדבקתי בכותרת, ואז אם אתה לוחץ על זה זה מקשר אותך לכותרת במקום לתוכן שלה

מה הדין אדם שעשה שירותים בשדה 

כי מהשולחן ערוך מפורש משמע שבדיעבד כן אפשר (אדם שמטפטף לאונסו אמר שמותר להמשיך בתפילה)

למה לך לחפש מקור שצריך אם ככל הנראה לא צריך?

זה יסוד היהדות, וההשוואה בין עבודת ה' שלך בעודך טהור ונקי לבין "קצת פחות" היא אולי כאור וחושך

כך זכור לי מכל השנים ומכל מי ששאלתי וכן ממרן מוכח שכל מה שאותו אדם שמטפטף לאונסו ממשיך את התפילה זה קולא

אם כן, מדובר שם שמי הרגליים שותתים על גופו. זה לא קשור לשאלה שלך.

אם כן מוכח היטב....

אבל לא מוכח שזה בדיעבד. כיוון שהניסוח הדיעבדי הוא לגבי השתיתה. אבל אם התפנה בשדה ולאחר מכן מתפלל (בריחוק ד' אמות) ייתכן שזה לכתחילה ולא בדיעבד.

מספיק שטיפה לאו דווקא נטילה ע"פ שו"ע...

"כבר נתבאר דאחר קטנים או גדולים – נוטל ידיו ומברך "אשר יצר". ואם לא שפשף בקטנים ולא קינח בגדולים, באופן שאין ידיו מטונפות ולא נגעו במקומות המכוסים – אינו צריך ליטול ידיו אלא מברך "אשר יצר" בלא נטילה. ואם שפשף ביד אחת – נוטל אותו יד (יומא ל א). ומכל מקום המנהג הפשוט ליטול ידיו בכל ענין, וכן כתב רבינו הבית יוסף בסעיף ב, וזה לשונו: הטיל מים ולא שפשף… – אינו צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות או משום "הכון". עד כאן לשונו. כלומר: כיון דעשה צרכיו, על כל פנים דורש הנקיות של האדם ליטול ידים בכל ענין, או משום "הכון לקראת אלהי[ך] ישראל", כלומר: דגם כבוד ה' דורש כן. ואף על גב דלקמן בסימן צ"א יתבאר דלא חיישינן ל"הכון" רק בתפילה, זהו ב"הכון" דחגורה, דאין כאן דבר מאוס. אבל נקיות בלא נטילת ידים הוה דבר מאוס, ושייך "הכון" גם בכל הברכות. ודע שיש מצריכים ליטול ידיו שלוש פעמים בצאתו מבית הכסא, ויש מדקדקים לעשות כך. אבל רבינו הבית יוסף בסוף סימן ד לא פסק כן, וכמו שבארנו שם עיין שם (וכן כתב המגן אברהם)."

חמישית - 4/5 חמישיות היו רשעים ומתו במכת חושך

אבל זה לא עונה לי על השאלה. 

שלא היו שואלים פעם

לגופו של עניין, חמושים - לא חייבים להיות חמושים בנשק צבאי תקני. אלות וקלשונים הם גם סוג של נשק, כנ"ל גבי חץ וקשת.

אני ישר חשבתי על חרבות, פגיונות, רמחים וכו׳. אבל כמובן שגם מקל הליכה ועט יכולים להפוך לנשק קטלני בידיים מיומנות. 

 

מעניין שלפי הירושלמי במסכת שבת

 

״כתיב (שמות י״ג:י״ח-י״ט) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני זיין״  

 

 

הם יצאו עם ארסנל כלי נשק שלא היה מבייש אמריקאי ממוצע מקולורדו...

ואולי הם עברו דרך מחסני הנשק של פרעה ובגלל הלחץ שיצאו כבר פרעה נתן להם או שהעם שלו הכריח אותו לתת להם

ומוכרח שהוא מפרש אחרת את המילה "חמושים". על דרך הפשט.
כוזרי מאמר ראשון פג, לפי התרגום של הרב שילת.

חמושים זה שהם היו עם כלי נשק.
ערב רב - ערב במקרא פירושו רוצחים שכירים.
וזה מתאים לגירסא שעם ישראל גורש ממצרים, הם ניסו לעשות הפיכה שלטונית ולא הצליחו.

זו פרשנות, על פי גרסה אחת מתוך כמה.

הסטוריון יווני שטען שעם ישראל הם ה'חיקוס', הזכורים לרע במצרים, כזרים שהשתלטו על הממלכה ורדו בעם המצרי עד שגורשו.

העלילה הזאת היוותה בסיס להרבה פרעות ביהודים, בתקופה הרומית.

@חסדי הים, אני זוכר נכון?

הטענה שהם ניסו להשתלט, היא אנטישמית.

הגרסה המצרית-יוונית ליציאת מצרים – ויקיפדיה

היו כמה גרסאות מצריות-יווניות ליציאת מצרים. כולן אנטישמיות ולא מתאימות לתורה.

גרסה של עם שבורח (שמות יד,ה)
גרסה של עם שמגורש (יב,לט) עם מנהיג נערץ בעייני המצרים (שמות יא,ג) ורכוש גדול.

הפשט זה שחמושים זה כלי נשק.
ערב זה שכירי חרב זרים השווה ירמיה כה יט-כ. נ לה-לז. יחזקאל ל ד-ה.

"אורבי" מוזכר גם בתעודות אשוריות כחיל שכירים.

על פי המודל הזה יש שמזהים את סת-נ-חת' שנלחם ב"חרו" אדם ממוצא כנעני שמשתלט על הארץ דתית וכלכלית לתקופה קצרה. הם מזהים את חרו עם משה על פי התעודות של סת-נ-חת'.

לא קשור לחיקסוס.

באותו פסוק ממש שבו כתוב "כי ברח העם", כתוב גם: "כי שלחנו את ישראל מעבדנו".

והערב רב נזכרים בשתי ה"גרסאות".

 

כל ניסיון לפורר את התורה ל"גרסאות", ומקורות" נועד לכשלון.

אלו צדדים שונים שכולם אמת.

'ברחו' - במשמעות פשוטה של עבדים שיצאו לחירות והלכו ממשעבדיהם.
'גורשו' - כמו שמפורש שהמצרים מיהרו לשלחם, בגלל ההלם ממכת בכורות.

אבל זכרו איפה ראיתם בפעם הראשונה

יוני גנוט בפיוט לחנוכה - יָהּ הַצֵּל - חדשות מוסיקה

תמיד התורה מדברת על "דגן תירוש ויצהר" 

אך לגבי סוכות כתוב "באספך מגרנך ומיקבך" (דגן ותירוש)

ואיפה היצהר?!

איסוף היצהר אחרי סוכות , עד חנוכה (וגם ביכורים מביאים עד חנוכה לפי המשנה)

 

וכאן רומזת התורה שיהיה חג נוסף עם ה"יצהר"...

המכבים המשיכו את פועלו של חגי הנביא.

סיום שלטון הגויים ותחילת עצמאות לכ200 השנים הבאות

אבל ל"חגי מכין אותנו לחנוכה" כאילו חנוכה והא לב העניין, וחגי הוא רק פתיחה לו.