אבל אם אני מבין למה התכוונת, זו לא 'שאלה הלכתית', במובן הפשוט של המילה. צריך להעריך את העומס על הגוף בצורה אינבדואלית - מה שנכון אצל פלוני, יהיה שונה אצל אלמוני. מעבר להערכה סבירה - אונס רחמנה פטריה

ממקור/ספר/ת"ח אמין, זה מספיק מבחינתי.
האמת שזה גם נשמע לי הגיוני, לא ראיתי בספרים זמן מוגדר.
איפה שמעת את זה?

ולכן בספרים לא מופיע זמן, אלא להיזהר מאכילה מרובה מידי.

גם לאכול וגם הליכה עם מכנסיים....
אבל מודה שאף פעם לא העמקתי בסוגיה וגם לא ראיתי התיחסות לזה הפוסקים...

כאמור שאל את הרב שלך...
נשמח אם תשתף את התשובה

ואמר שמספיק הליכה קצרה יחסית בין לבין. אבל אם הארוחה חריפה ואז צריך הליכה ארוכה

Colloretto או משהו כזה, nefarious

רק לי זה נשמע לא שייך?

אבל אני מכיר מקומות שזה לא שייך, אז זה ממש עניין שמשתנה ממקום למקום.

משחק הוא בהכרח קלות ראש, אין לי מושג מה ההיתר למשחק עם נשים זרות.

ובכלל - קורונה, מי עושה ערבים כאלו

וכדו'
כמו שבתחילת לימוד גמרא נעזרים בשטיינזלץ וכדו'

איפה שנתקעים להיעזר בתוס' המבואר ואחרים, אבל לא ללכת ישר אליהם.

תוכל לנסות לפרט מעט יותר?
מה בדיוק קורה כשאתה לומד תוספות, איפה אתה נתקע, איזו מסכת אתה לומד, וכו'.

אשמח גם לעזור בפרטי.

 

לימוד תוספות מרגיש לי כמו לימוד גמרא ללא רש"י ואף קשה יותר, מרגיש לי כמו פיענוח חידה, רצוני לומר שבאים לי כ4 דרכים איך לפרש כל מילה וכל שאלה בתוספות ואז אני מתחיל לפלפל מה מבין הפירושים הוא הנכון, והכל מסתבך לי ועד שאני חושב שהבנתי מה הביאור הנכון אני מגלה שטעיתי.. פשוט לא מצליח.

באופן בסיסי, לתוספות יש מבנה של שאלה ותשובה.

אמנם, לפעמים קשה מעט להחזיק ראש, כיוון שהמבנה התחבירי של התוספות שונה מהמבנה התחבירי הנהוג בימינו. כמו כן, לעיתים לא ברור עד הסוף מה השאלה ומה התשובה.

אבל אם לוקחים את הטקסט של התוספות, מחלקים אותו, מבינים מה השאלה, ומה התשובה, אפשר לעיתים "לדלג" על הבנת כמה מילים. למשל אם הבנת מה התוספות רוצה לשאול, אז גם אם לא ברור לך עד הסוף על מה מתבססת הקושיא שלו, תניח שהוא הבין נכון את הגמרא שממנה הוא מקשה, ותלך לראות את התרוץ. כנ"ל אם לא ברורה לך ההוכחה של התירוץ, לפעמים מספיק להבין מה הוא רוצה להגיד בלי להבין את כל השלבים.

אנסה להדגים על תוספות אקראי.

      ומר סבר יש אם למקרא. וא"ת והא שמעינן ליה לרבי שמעון בפ"ק דקדושין (דף יח דאית ליה יש אם למקרא ולמסורת דדריש בבגדו בה בבוגדו בה דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ולא לאישות אחר שפחות י"ל דהתם לא סתרי אהדדי ויכול לדרוש שניהם אבל הכא דליכא למידרש אלא חד דריש מקרא וכן בפ"ק דסנהדרין (דף ד.) והא דאמר לעיל (דף פה.) המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה הרי הוא בלא תעשה אתי אפילו למאן דאמר פסח נאכל בשתי חבורות דאחר שנחלק ולקחו כל חבורה חלקה אסור להוציא חלק חבורה זו לחבורה אחרת: (פסחים פו ב)

 

התוספות מתעסקים בגמרא שאומרת שלדעת רבי שמעון יש אם למקרא, ואין אם למסורת. (לא אכנס כרגע להסביר מה משמעות המונחים, כי זה לא קריטי).

שואלים על זה התוספות: "ואם תאמר" (מילות פתיחה לקושיא בתוספות) "והא שמעינן ליה לרבי שמעון בפ"ק דקדושין (דף יח דאית ליה יש אם למקרא ולמסורת" זוהי תורף קושייתו של התוספות. כאן אנחנו אומרים שהוא דורש רק אם למקרא, ושם אנחנו אומרים שהוא דורש גם וגם. עכשיו התוספות מביאים את הגמרא שם, כדי להוכיח את טענתו שרבי שמעון דורש גם וגם "דדריש בבגדו בה בבוגדו בה דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ולא לאישות אחר שפחות" את כל הקטע הזה לא באמת קריטי להבין, וזה לא משנה לך מה בדיוק הגמרא דורשת שם, רק צריך להבין שהוא דורש גם את הקרי "בבגדו בה", וגם את הכתיב "בבוגדו בה". "יש לומר" (מילות פתיחה לתירוץ בתוספות) "דהתם לא סתרי אהדדי ויכול לדרוש שניהם אבל הכא דליכא למידרש אלא חד דריש מקרא" (אני חושב שהתירוץ של התוספות מספיק ברור גם בלעדי) "וכן בפ"ק דסנהדרין" התוספות מעירים שדוגמא דומה למה שהם הציגו, נמצאת בסנהדרין. בלי לפתוח את הגמרא שם, אפשר להבין שיש שם את אחת משתי הדוגמות. או שיש שם דרשה כפולה, כי אינן סותרות אחת את השנייה, או שיש שם רק דרשה על פי המקרא, כי שתי האפשרויות סותרות. 

המשך התוספות דן בנושא אחר, ומבחינה מסוימת היה ראוי להקדיש לו דיבור המתחיל שונה. הוא דן בתוכן הדרשות המופיעות בגמרא, ומעמת בין הגמרא אצלנו, שבה יש דעה שקרבן הפסח נאכל גם בשתי חבורות, לבין הגמרא בדף פה, שאומרת "המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה הרי הוא בלא תעשה". המבנה של הקושיא בתוספות פה קצת שונה, הוא לא פותח ב"ואם תאמר", ואז מציג את קושייתו, ולאחריה את המקור ממנו הוא מביא את הסתירה, אלא פותח ישר במקור הסותר, וסומך עליך שתבין לבד מה הסתירה בין המקורות. צורה זו באמת מעוררת לעיתים קושי בלימוד, כיוון שלא תמיד ברור מה הסתירה בין הסוגיות. עצה שאני יכול לתת (ורלוונטית גם למקרים דומים בגמרא) היא לבחון את התירוץ, ולראות לפיו מה בעצם השאלה בה התקשה התוספות. התוספות מתרץ את הסתירה שהוא הציג, ואומר ש"דאחר שנחלק ולקחו כל חבורה חלקה אסור להוציא חלק חבורה זו לחבורה אחרת".

 

אני מקווה שהייתי ברור, והצלחתי להועיל במעט.

תבורך על ההשקעה ועל העזרה

שהבעיה שלי היא שתוספות מביא מקורות וצריך ללמוד מינמום עמוד גמרא שלם (וברובא דמינכרא דפים שלמים) בשביל להבין כל מקור שתוספות מביא וזה הבעיה העיקרית שלי שמחמתה אני לא מסוגל לגשת ללימוד התוספות

גם לי זה קורה הרבה. קורה גם שאין לי אפילו דרך אחת להסביר את תוספות... מה אני עושה? אני עובר לתשובה, ובודק, על מה התשובה באה לענות?זה מאוד עוזר בד"כ... ואם אחרי התשובה נשארת עם יותר מאופציה אחת (גם זה קורה אבל הרבה פחות שכיח... ) מנסים להמשיך הלאה ולראות אם אחד האופציות לא מסתדר עם ההמשך. אם באמת הצלחת להבין תוספות שלם בשני אופציות תעבור עליו שוב ותבדוק מה יותר דוחק הלשון. להבין תוספות בצורה חלקה ב2 אופציות זה נדיר, ואז אני בודק באחרונים שמתייחסים אליו מה הם הבינו מתוך שאלות עליו או דברים בסגנון...

❤

אם יש לך 4 אופציות להבין את שאלת תוס', אחרי שעלית על מה הוא שאל לפעמים זה פותח פתח לעיין מה עם השאלות האחרות...

שהבעיה שלי היא שתוספות מביא מקורות וצריך ללמוד מינמום עמוד גמרא שלם (וברובא דמינכרא דפים שלמים) בשביל להבין כל מקור שתוספות מביא וזה הבעיה העיקרית שלי שמחמתה אני לא מסוגל לגשת ללימוד התוספות

הייתי ממליץ לך לקנות "עוז והדר" במהדורה המורחבת יש בסוף מובאות התוס' שם הם מפרשים כל מובאה שהתוס' מביאים מגמרות אחרות, וכשצריך, הם גם מרחיבים מעבר (לא מזמן למשל נתקלתי במקור שהתוס' שם דנים בדעת רש"י ור"ח, והמובאות מפרשים שם את שני הדעות בצורה שממש נוח להבין אחרי זה את התוס'...)

לא מעט פעמים, אפשר להבין מהתוספות עצמו מה הוא מנסה ללמוד מהגמרא במקום האחר, גם בלי לפתוח את הגמרא שם, ולהבין איך בדיוק התוספות לומד את זה מהגמרא.

מלא פעמים כשתוספות לא מובן, אני פונה לתוספות הרא"ש, תמצא בו לרוב בדיוק את מה שהתוספות אומרים, רק בצורה מובנת. מאוד מומלץ אם נתקעים...

להתחיל עם תוס' בתחילת ברכות. הם פשוטים יחסית אבל בכל זאת מרגילים את הראש להבנת תוס'...

קל יותר, כי מובן מה קשה להם.

שבע שבתות תמימות תהיינה

שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה

 

וספרת לך שבע שבתות שנים

ובדניאל ט שבוע במשמעות שבע שנים (לפי הרבה מפרשים)

את הרצון להיות 'אש"' בלימוד. זכינו

כל הצעה תועיל ובמיוחד שיש כאן יסוד של לב טוב..

 

שאז לגמרי העייפות ואי הריכוז פועלים בכל כוחם

אני לא כל היום לומדת תורה, אבל מה שכן-כשאני עייפה אז זה עוזר לי ללמוד עם מישהי וגם להסביר לעצמי את הקטע בקול.
לא יודעת אם זה יעזור או לא,אבל ביקשת אז אמרתי😁

לעשות מהתורות תפילות.

למשל - שער התורה בספר שמירת הלשון, או שער ד' ב'נפש החיים' (יותר פשוט מהשערים האחרים, אפשר בשלב כזה, לא להתעכב על מושגי נסתר, אלא רק ללמוד בשביל להפנים את ערך הלימוד).

להניח את הראש 10 דקות...

א. לקרוא סיפורים על התמדתם של גדולי ישראל.

ב. לנסות לעבור לחומר אחר (נניח ממסכת למסכת, או מגמרא להלכה/תנ"ך וכו') ואז בחומר החדש אתה כביכול "מתחיל מהתחלה" ולא מגיע מותש.

הוצאה מרשות לרשות נלמדת מהפסוק ''ויכלא העם מהביא''.
איסור תחומין נלמד מהפסוק ''אל יצא איש ממקומו ביום השבת''.

הראשון זה הוצאת חפץ, השני זה האדם עצמו.

איסור הוצאה נלמד משני הפסוקים, בשבת (צו: ) ובעירובין (יז: ). וראה בעירובין שם בתוס', ובתוס' שבת (ב.).

וכן לרוב הדעות איסור תחומין הוא דרבנן, ולא ממש נלמד מפסוק זה, אלא רק בתור אסמכתא בעלמא.

 

 *ביום השביעי.

הגמרא בשבת צ''ו ע''ב אכן לומדת איסור הוצאה: "הוצאה גופה היכא כתיבא? - אמר רבי יוחנן: דאמר קרא 'ויצו משה ויעבירו קול במחנה...' ".

אבל הגמרא בעירובין י''ז ע''ב לומדת איסור תחומין ובמפורש לא הוצאה: "דתני רבי חייא: לוקין על עירובי תחומין דבר תורה... אמר רב אשי: מי כתיב אל יוציא? אל יצא כתיב" (וכאן גם מפורש שהאיסור הוא מדאורייתא ונלמד מהפסוק למלקות - כלומר לא אסמכתא. ולכן גם פסק כך הרמב''ם).

 

נכון שהתוספות מקשים ממקומות אחרים ומלשון 'הוצאה' (ואחד התירוצים הם שהפסוק השני שמופיע בעירובין עומד בשביל שני האיסורים), אבל זה לא מופיע בשום צורה בגמרא בעירובין (אלא כאמור - זה תירוץ לגמרות אחרת) אלא בדיוק להפך. בשום מקום בגמרא איסור הוצאה לא נלמד מהפסוק של "אל יצא איש ממקומו" - זה רק בתוספות.

אמנם התכוונתי לדברי הגמ' שם עפ"י פירוש התוספות כמפורש בדברי, אך ראה שם בתוס' שהוכיחו מ*גמרות מפורשות* שפסוק זה נדרש על איסור הוצאה, וע"כ מסתבר לומר שזו גם כוונת הגמ' בעירובין. וגם אם תרצה לדחות את ההכרח בגמ' בעירובין, מ"מ יעמדו הגמרות האחרות בסתירה למה שכתבת שלא נלמד מפסוק זה להוצאה.
בנוגע לרמב"ם (וכן דעת הרי"ף כמדומני) - אמנם השואל לא פירט אך ליבי אומר שהוא התכוין לאיסור תחומין המוכר יותר של אלפיים אמה. וזה גם לדעת הרמב"ם מדרבנן. מדאורייתא זה רק י"ב מיל.

התוספות לא מפרשים כך בגמרא, גם לדבריהם אין משמעות הגמרא שהוצאה נלמדת מ'אל יצא'. אלא שאם לא נלמד ממנו איסור תחומין (ע''פ סוגיות אחרות ש'תחומין דרבנן' ובניגוד לגמרא דנן) ממילא הוא עוסק בהוצאה (שלא כפשט הפסוק, וגם לזה מתייחס הרמב''ם). תקן אותי אם אני תועה אבל הם לא מזכירים אף גמרא שכן דורשת את הפסוק הזה על הוצאה, פרט לגירסה במספר ספרים במסכת הוריות. כך שכוונת הגמרא זה בטח לא.

 

כלומר: הפסוק לא עוסק כלל בהוצאה אלא רק לפי התוס', וגם לשיטת התוס' שהפסוק עוסק בהוצאה זה לא נלמד בגמרא אלא מכלל זה שהפסוק לא עוסק בתחומין מוכרח שהוא עוסק בהוצאה.

 

אכן כך דעת הרי''ף (שמיישב את הסתירה לכאורה בין 'תחומין דרבנן' לבין הסוגיה כאן על פי הירושלמי - כפי שמסביר הרמב''ם במשנה תורה) וגם דעת רב שמואל בר עלי גאון בחליפות תשובותיו עם הרמב''ם בדין ההליכה על הנהרות שם שניהם מסבירים כרי''ף (ומוסיף הגאון שהפירוש הזה שמופיע בריף "מה שזכרוהו בעלי הפירושים ובעל ההלכות שכולן הסכימו שתחומין דאוריתא י"ב מיל ופחות מי"ב מיל דרבנן ועל זה נאמר בתלמוד תחומין דרבנן").

 

לכן לא ברור למה נפסק על פי התוס' והרא''ש ולא על פי שני עמודי ההוראה - הרי''ף והרמב''ם.

 

כמובן שאלפיים אמה הם גדר דרבנן (שלא כר''ע) אבל איסור תחומין הוא דאורייתא - כמו שעוף בחלב הוא גדר דרבנן אבל איסור בשר בחלב הוא דאורייתא, וכמו כל שאר הרחקות דרבנן לאיסורי דאורייתא.

בעקבות דברי רב שמואל בר עלי עשיתי חיפוש קל בגאונים:

 

בה''ג, רב אחאי בשאילתות ורב שרירא גאון בתשובה (בקובץ אחר התשובה היא בשם רב האי) פסקו שתחומין דאורייתא, בגלל הגמרא בעירובין. לא מצאתי אחד שפוסק שתחומין דרבנן.

 

בה"ג:
"ומאן דמסגי טפי משני אלפים אמה בשבת מלקינן ליה, דתני רבי חייא (עירובין יז ב) לוקין על עירובי תחומין דבר תורה" (הוא פוסק כר''ע שאלפיים אמה דאורייתא. לענ''ד כל הגמרא כאן היא כשיטת ר''ע וכבר עמד על כך הרי''ף, או לכל הפחות דברי ר''ח גם אם רב אשי התייחס אפילו לשיטת חכמים ולא לר''ע ור''ח דעימיה, אבל לכאורה בה''ג הבין ממהלך הגמרא שאף רב אשי נקט כר"ע וממילא הלכתא כבתראי והלכה כר''ע).

 

שאילתות:

"ומאן דמסגי טפי מאלפי' אמה בשבת מלקינ' ליה דתאני רבי חייה מלקין על עירובי תחומין מדברי תורה" (כנ''ל).

 

רב שרירא / רב האי: 
"מי שיצא חוץ לתחום בשבת במזיד מלקין ליה דתני ר' חייא (עירובין יז ב) מלקין על עירובי תחומין דבר תורה דכתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי".

התוס' כן מפרשים כן בגמרא, שבין לר' יונתן ובין לרב אשי נלמדת הוצאת מפסוק זה של 'אל יצא', כמפורש בדבריהם. ורק נחלקו מהי המשמעות העיקרית שלו.

ואני מתקן אותך כבקשתך - בנוסף לסוגיא בהוריות, התוס' גם הביאו גמ' בפסחים שלמדה לאיסור הוצאה מפסוק זה.

 

ואיני יודע היכן מצאת שנפסק שי"ב מיל הוא גם מדרבנן. עי' בב"י סי' שצז ובלשון השו"ע בסי' תד, שמשמע יותר שפסק כדעת הרמב"ם ודעימיה.

 

ושוב, אני אמדתי את דעת השואל, מסתימת לשונו, שאין כוונתו להיכנס לחילוק זה של י"ב מיל, אלא דיבר על איסור תחומין היותר שכיח דהיינו אלפיים אמה, ובזה כתבתי שהוא מדרבנן, ולכן אם יש לימוד מפסוק, להלכה הוא אסמכתא בעלמא.

הם לא מפרשים זאת במשמעות הגמרא, אלא על אף משמעות הגמרא. כשהגמרא מביאה את הפסוק היא מתייחס אך ורק לעניין תחומין.

 

לגבי הגמרא בפסחים - שני דברים:

א. לא מדובר שם באיסור תחומין, מה שנלמד שם הוא איסור הוצאת קרבן פסח, או ליתר דיוק פרטי איסור הוצאת קרבן פסח. כלומר שגם אם הפסוק 'אל יצא איש ממקומו' עוסק (או עוסק גם, לפי התוספות) בהוצאה - לא מכאן הוא נלמד. והגמרא מעולם לא התכוונה ללמוד משם, אלא מהפסוק השני כמו שנלמד בגמרא בעירובין (מה משמעות לימוד מפסוק אחד ולא מאחר? - א. זה שיש פירכא ללימוד. ב. מה עיקר הדין).

 

ב. כמו בגמרא בעירובין - גם בגמרא בפסחים הפסוק לא מופיע, רק התוספות הם אלו שפירשו "כתיב ביה כשבת. פי' אל יצא איש ממקומו והיינו אל יוציא דהא תחומים דרבנן". כלומר: הם הכניסו את הפסוק לתוך הגמרא, בעוד שאפשר להסביר אחרת (שלא מדובר בגזירת הכתוב "הוצאה - הוצאה" אלא בבניין אב דיני הוצאה בפסח כדיני הוצאה בשבת, לענ''ד זה גם נשמע כך בלשון הגמרא).

 

עיינתי בב"י ובשו''ע שציינת - בשניהם לא פסק כרמב''ם, בב"י הציג את דעת הרמב''ם ואחריה את דעת החולקים וזהו. כך גם בשו''ע כתב שמה שכתב הוא לכו''ע ואפילו למי שסוברים שאיסור דאורייתא ("והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל" - כאן הוא מרפרר לתשובת הרמב''ם שהזכרתי לעייל ושציטט, אם כי בטעות משמעותית שכן ייחס את תשובת רב שמואל בר עלי לרמב''ם, בבית יוסף).

ובב''י כתב לגבי המהלך במדבר: "דאפילו בההוא יומא (שמקדש) נמי מותר לצאת חוץ לתחום הואיל ותחומין דרבנן" וכך פסק בשו"ע.

 

אני התייחסתי לעיקר הדין, ולא לפרטים שלו למה דאורייתא ומה דרבנן.

וזה גם לא משנה מה התחום מדאורייתא ומה מדרבנן כי עניינם של שני האיסורים (הוצאה ותחומין) שונה מאחר וכאמור הם שני דברים שונים.

כך יש לקרוא את הגמרא שם לפי התוס':

דתני רבי חייא: לוקין על עירובי תחומין דבר תורה (משום שנלמד מפסוק 'אל יצא').

מתקיף לה רבי יונתן:... לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין (שהרי מפסוק זה גם למדנו לאיסור הוצאה), וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו.

אמר רב אשי: מי כתיב אל יוציא (אמנם איסור הוצאה אכן נלמד מפסוק זה, אך עיקרו לא בא לכך, שהרי לא נאמר 'אל יוציא')? אל יצא כתיב (שעיקרו של הפסוק בא ללמד על איסור תחומין).

הדרן עלך מבוי. הסתיים הפרק.

 

אין לימוד הצהרתי דוגמת מנ"ל וכד', אלא אדרבה, יתירה מכך - פשוט לגמרא בתור הנחת מוצא שאיסור הוצאה נלמד משם, ועל בסיס זה מתפרשת כל הסוגיא. 

 

לגבי הגמרא בפסחים:

כתבת: "לא מדובר שם באיסור תחומין" - מה?? תחומין מאן דכר שמיה? אזלת כל בתר איפכא. אני (וליתר דיוק התוספות) הזכרתי אותה כדי להוכיח שנלמד משם איסור הוצאה.

שוב, הגמרא לא 'לומדת מחדש' את האיסור משם, אלא מתבססת על הנחת מוצא קודמת שהאיסור נלמד משם, ועל בסיס זה מקשה.

הצעתך שלמדה הגמרא שם בבנין אב מוקשה, שכן בנין הוא הוא מכתוב אחד (או משניים), והוא המלמד על למדים שבהם לא נכתב בפירוש, ואילו אתה מציע ששבת, שלא נכתב בה בפירוש הוצאה, תשמש כמלמד בבנין אב על פסח שהוא הלמד, למרות שהפסוק המפורש נכתב בו. וכלפי ליא? ובנין אב מהיכן?

 

לגבי פסיקת ההלכה:

זה קצת מוזר שהפכת את הקושיא עליי. ניזכר בהשתלשלות האירועים: אתה הצהרת שלא נפסק כהרמב"ם, אני הערתי שלא מצאתי שנפסק כן בפירוש, ואם כבר ישנה משמעות מלשון הפסיקה - המשמעות היא לצד השני. ואז 'הקשת' עליי שאין הוכחה ממה שהבאתי.

נכון שאין הוכחה. ישנה משמעות. ועכ"פ כל כוונתי היתה לומר ששלא כדבריך - אין פסיקה מפורשת בניגוד לרמב"ם.

 

ועכשיו לגוף דבריי, שישנה משמעות מלשון השו"ע שפסק כהרמב"ם - זו לשונו בסי' תד: "המהלך חוץ לתחום  למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ד' טפחים, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו; ומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל". עין רואה שכתב וציין שדווקא בכל הנוגע לדרבנן יהיה ספיקו להקל, ומשמע שיש היכי תימצי בתחומין לאיסור דאורייתא, וזה רמז עבה מדיי שכוונתו לפסוק כהרמב"ם די"ב מיל דאורייתא. 

 

על כך שתחומין והוצאה אלו שני איסורים שונים, אין חולק, ולא ע"כ נסובו הערותיי.

המדפיסים מצאו כתב יד או דפוס ישן של רשי, והוסיפו על פיו

אני מבין שגם החוקרים עדיין לא בטוחים

'מרבית התוספות הללו, שנכנסו לדפוסים... מקורן עדיין לא נתברר'

יש הוצאה של רש"י עם גרסאות, שכוללת הדפסה של שלש גרסאות אחת ליד השניה - ומדובר בספרים שונים לגמרי.

החוקרים מתלבטים כמה מרש"י נכתב על ידי רש"י -  השיטות הקיצוניות טוענות שרוב רש"י הוא לא רש"י.

 

כשכתוב "ישן" הכוונה היא פשוט שזאת גרסה אחרת, שישנה יותר מהדפוס הנפוץ. כך זה לגבי "תנחומא הישן", "תוספות ישנים" ועוד ועוד. ולפעמים כותבים "מדויק". זה עלול להיות מחמאה שנתן לעצמו מדפיס לפני 150 שנה. לפעמים באמת זה מדויק יותר, אבל כאמור, יש כל כך הרבה אי וודאות לגבי הנוסח המקורי של רש"י, שלא באמת ניתן לדעת.

 

 

שאני רואה מישהו שמחפש חומרות 😅

בכל אופן, אורחות שבת נחשב מחמיר יותר משמירת שבת כהלכתה

וגם מההערות בשמירת שבת כהלכתה ופניני הלכה אפשר להחשף לדעות מחמירות יותר

אם אתה לומד רק למעשה - קח פוסק אחד ולך לפיו בצורה קבועה. זה יכול להיות ילקוט יוסף ויכול להיות מישהו אחר. אין עניין סתם לחפש חומרות.

אם אתה רוצה ללמוד ברצינות - תלמד מהשורשים את הסוגיות והראשונים עד דברי הפוסקים. או לכה"פ טור, ב"י, שו"ע עם המשנ"ב וביאור הלכה.

אגב, הפסקי תשובות עוסק בדיוק בתיווך בין המשנ"ב למציאות ימינו. אכן אינו בנוי ללימוד בלי המשנ"ב.

אבל צריך להפנים אנשים מחפשים חומרות כי הם מרגישים ככה יותר קרובים ויותר עושים רצון ה'. ולכן לא יודע אם התגובה שלך תשכנע, יש כאן בעיניי באג מובנה במה המשמעות לש הכרעה בהלכה ומה המשמעות של חומרה. צריך עבודת עומק יותר גדולה כדי לשכנע אדם שחושב ככה שאין בזה צורך.

אבל אכן דברים נכוחים

באדם שרוצה להחמיר על עצמו, אם הוא רוצה בכך, ואם הוא יכול, ואם הוא עומד ב'משקל החסידות' (מס"י פ"כ).

אם הוא מחמיר משום לתא דאיסורא - שיש סוברים אחרת ורוצה לחוש לשיטתם היכן שידו מגעת - אין לחוש בזה לא משום כל הפטור מן הדבר, ולא משום יוהרא (אם לא מחמיר בפרהסיא בפני גדולים שנוהגים להקל), ואדרבה - תבוא עליו ברכה.

וגם במקום שהוא מוצא צדדים לכאן ולכאן או מחלוקת הפוסקים שלמקל יש על מי לסמוך ומחליט להחמיר - יבורך. בתנאי שהוא מקפיד על משקל החסידות - כדבריך.

אבל, מי שסתם מחפש למצוא את מי שמחמיר - בהכרח ימצא את עצמו מהר מאוד מחמיר בחומרות שמגיעות לידי קולא, בין אם בהלכות שבת אחרות ובין אם בבן אדם לחבירו וכד'.

אין וכו' חסיד - משקל החסידות מותנה בלימוד יסודי.

וזו תשובתי גם ל @נחשון מהצפון

מההודעה הראשונה השתמע שישנה התנגדות לחומרות כחומרות, וכנגד זה הגבתי.

כאן כבר הטענה מהחשש מהשלכותיהן ללא לימוד יסודי. וזה אכן נכון, וכפי שציינתי את משקל החסידות. 

רק לפי דעתי אין צורך ללימוד יסודי כ"כ כדי לא ליפול במוקש הזה. מספיק ב"י.

אין סיבה לחפש דווקא את החומרות. רצוי ללמוד בצורה מסודרת.

 

יש ספר אורחות שבת, שהוא מאד מסודר, וגרסה "ספרדית" שלו, אולי נקראת "מעשה שבת", לא זוכר בדיוק.

 

בנוסף, את המשנ"ב (כולל ביאור הלכה) כדאי ללמוד בלי קשר, בשביל להכיר את הסוגיה ההלכתית לעומק ולהכיר שיטות פוסקים שלא הובאו בספרי ילקוט יוסף-כף החיים

 

בשביל לדעת רק את החומרות, ואת מקרי הקצה שיש עליהם ויכוח בין הפוסקים, אתה יכול להשתמש גם בפסקי תשובות בלי משנה ברורה. אני מעיין הרבה בפסקי תשובות וזה כמעט אף פעם לא מצריך אותי לפתוח משנה ברורה כדי להבין במה מדובר, בטח שלא ללמוד את משנ"ב בצורה מסודרת.

אבל השנייה אומרת ממש אחרת

 

ראה המשך הגמרא שם שממנה רואים שאפילו אות זה בגדר נפישין מילי

ומתרצים שהכתוב עיקם שם כדי להשמיע את 'כלל העל' שלשון נקייה עדיפה. ואח"כ ע"י מקראות אחרים למדנו את החילוקים שנזכרו בסיפא.
ולרז"ה יש דרך אחרת בזה, ולדעתו לשון קצרה עדיפה רק היכן שאינו מגונה. ולשון 'טמא' בהקשר האמור אינו מגונה כיוון שבא ללמד את הדין, משא"כ בנח.

נדפס בסוף המסכת, בגליון הרי"ף.

זה יותר כמו שוטנשטיין

אם אתה רוצה להספיק ללמוד הרבה בלא הרבה זמן כן אבל אם אתה רוצה יותר ללמוד בנחת ולהבין הכול עד הסוף ובעצמך הייתי הולך על קהתי

 

כמו היכל שלמה, שירת הים, בינת שבת

בכללי ריטב"א הוא מצוין. (אני משוחד לרמב"ן שרואים ממנו לפעמים נפלאות בפירוש הגמרא, אבל לרוב הוא יותר תוספותי ) יש מוהריק"ש (על בבא קמא הוא חובה.)
בכללי עיון קצר בבית המדרש הרמב"ני (קרי: רמבן רשבא ריטבא) כמעט תמיד יוציא משהו יפה...
אם תביא לי מסכת ספציפית יותר אוכל לעזור נראה לי...

וכן, מהריקש זה מדהים

הנמו"י גם מכניס לפעמים הערות שממש מבהירות פשט סוגיא

הסיבה היא שמשמעות הסיומת בגוף שלישי היא תיאור של ה' 'ברוך אתה ה' שהוא מלך העולם ושהכל נהיה בדברו' ולא הודאה 'ברוך אתה ה' על שהכל נהיה בדברך' כי זה באמת היה צריך להמשיך בגוף שני.

עוד שאלת למה נתקן נוסח הברכה מחצה נמצא ומחצה נסתר /כלומר בגוף שני ובגוף שלישי/. 

תשובה. דע דיש לבעלי החכמה סוד נשגב ואין לנו כאן עסק בנסתרות. ואמנם יש טעם נגלה גדול התועלת במה שתקנו נוסח הברכות כן ר"ל בנגלה ובנסתר /כלומר בגוף שני ובגוף שלישי/. לפי שכבר ידעת דשני יסודות יש שעליהם נבנה הכל. האחד לדעת שהוא ית' מחויב המציאות ושאין ספק בזה כלל כמו שנתבאר ונתפרסם המופת עליו ביאור רב. והב' שאין אמתתו ית' מושגב /מושגת/ כי אם לעצמו ית' לבד והוא במציאותו נגלה לכל ובאמתת מהותו נסתר ונעלם מהכל. וכדי לקבוע שתי הפנות האלה בנפשותינו קבעו הנוסח בנגלה ונסתר. ברוך אתה כמדבר עם מי שהוא נמצא מפורסם עם שהוא מדבר עמו פנים אל פנים. וכדי שלא תשבש המחשבה שהוא ית' נמצא כמציאות שאר הנמצאים (ושחס) [ושיש יחס] בין מציאותו למציאותם קבעו אשר קדשנו, לקבוע בנפשותינו שאע"פ שהוא מפורסם מהות מציאותו נעלם ונסתר שאי אפשר לדבר בו רק בנסתר ברוך הוא. 

הבנתי ש

הפניה בלשון נוכח היא כי אנחנו פונים לקב"ה, אך היא מגשימה אותו

ולכן המשיכו את הברכה בנסתר כדי שלא נחשוב שהקב"ה באמת נוכח כמו בני אדם.

 

הבנתי נכון?

הפנייה בלשון נוכח, כי הידיעה על עצם נוכחותו וקיומו של ה' היא ודאית; ההמשך בלשון נסתר כי המהות האלוקית היא נסתרת ואין בה ידיעה.

בגמרא משמע שזה רשות

שהעיר ה'יביע אומר' חלק א' או"ח סוף סימן יב' בהערות וכן הסיק בנו ב'ילקוט יוסף' באו"ח חלק ג' תחילת ההערות בס' ר"ז.
כמובן זה פשטות המשנה שלא מביאה ברכה אחרונה של 'בורא נפשות' ובגמרא (ברכות מד כתוב שרב אשי רק מתי שנזכר בירכו את הברכה.

אמנם הרב קוק זצ"ל חידש ב'מצות ראייה' שהיום קיבלנו עלינו כחובה.

כמו תפילת ערבית

כי אולי כדאי לך להשתמש במחשב.

באופן כללי, שטיינזלץ (הישן, לא קורן) הוא יחסית גדול (טקסט הגמרא) והטקסט של התוספות בו, גם אם לא גדול באופן שונה, הוא באותיות מרובעות ולא רש"י.

נראה לי שעוז והדר זה הכי נוח (היינו גם יחסית גדול וגם דפוס איכותי) שיש בשוק, לא מכיר גמרא שגדולה מהם בצורה משמעותית.

פעם אחת הייתי במקום שזה מה שהיה - די לא נח ללמוד בזה...

תודה רבה!! הבעיה שזה חתנים ולא ניתן להזמין הבודדים ):::