מי שקדש אשה בחתיכת בשר שמצא בשוק, האם צריך לחטוף מלקות?
ובכלל - האם קידושיו קידושים?
(ואגב - מוזמנים להצטרף לפורום הישיבות המקורי פורום סגור המשמש לבני ישיבות החל מישיבה קטנה עד ישיבה גבוהה\הסדר, לבקשות הצטרפות מוזמנים לפנות אלי בשמחה. לשנה טובה תכתבו ותחתמו.)
הפורום ההוא פעיל?
הואל נא לפרש דבריך.
טור:
אפילו המקדש בכסף או בשטר ולא שידך תחילה, או אפילו שידך וקידש בשוק, אמר רב שמלקין אותו, וכן כתב הרמב"ם ז"ל. אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאין הלכה כרב, אלא בהא הלכה כרב שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך.
ומ"ש אבל חכמים אסרו לקדש בביאה משום פריצות ולא עוד אלא שהמקדש בביאה מלקין אותו אבל קידושיו קידושין ואפילו המקדש בכסף או בשטר ולא שידך תחלה או אפילו שידך תחלה וקידש וכו' בפרק קמא דקדושין (דף יב
ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא שלחה רב אחא בר רב הונא לקמיה דרב יוסף כי האי גוונא מאי שלח ליה נגדיה כרב ואצריך גיטא כשמואל דאמר חיישינן שהא שו"פ במדי דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ועל דמקדש בלא שדוכי ועל דמבטל גיטא וכו' ועל חתנא דדייר בבית חמיו נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא על דמקדש בביאה בלא שידוכי ואית דאמרי ואפילו שידוכי נמי משום פריצותא ופסק הרמב"ם בפרק ג' כלישנא קמא דאכל הנהו מנגיד רב והרא"ש כתב ועל נהרדעי סמכי האידנא חתנים הדרים בבית חמיהם אע"ג דרב יוסף לית ליה הא דנהרדעי דהא אמר נגדוה כרב וכן רב יהודה לקמן בפרק י' יוחסין ע"כ ומשמע לרבינו דמכיון שכתב ועל נהרדעי סמכי האידנא דהכי סבירא ליה דהלכתא כנהרדעי ואינו מוכרת בדבריו דהא אפשר דסמכו וליה לא סבירא ליה שהרי כתב דרב יוסף ורב יהודה לית להו דנהרדעי: כתב הרא"ש בר צמח תשובה ראוי לייסר מקדש זה דרב מנגיד מאן דמקדש בלא שידוכי אלא שיש ללמד זכות שלא נאמר זה אלא כשהקידושין חלין בודאי או בספק אבל היכא דליכא קידושין כלל לא כיון דלא אהנו מעשיו ומ"מ אם יחזיק ברשעתו ויוציא לעז ראוי לנדותו ולהכותו על זה וכתב עוד על מי ששידך אשה ואח"כ נשאת לאחר וטען זה שקידשה בביאה בלא עדים אין בדבריו כלום ומ"מ ראוי לגעור בזה שהעיז פניו לומר שקידש בביאה עכ"ל:
אם נעורר אותו הוא יתעורר
עכרתם אותי??
האם החטא שלהם היה יותר חמור משל יהודה (תמר, יוסף)
של ראובן (בלבול יצועי אביו)
עד כדי כך שבפרשת ויחי ממש סוג של קללה ולא ברכה הם מקבלים.
הָיוֹ הָיָהשמח לשמוע.
שאדם נידון בכל שעה, שנאמר "לרגעים תבחננו".
לא הבנתי מה הקשר בין הדין בשמים לשאלת הייסורים של הילדים.
זה משנה את השאלה?
שבראש השנה אדם נידון איך תיראה השנה (כמה יסורים, כמה טובה וכו')
ובמשך השנה יש בתי דין בכל שעה ביום שאדם נידון כמה דעת יהיה לו לקבל את מה שעובר עליו.
כמדומני שזה סיפור של הבעל שם טוב.
.... זה הקו העקרי ביראת שמיים.
שלשה עשר עיקרים (א) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וּמַשְׁגִּיחַ, (ב) וְהוּא אֶחָד, (ג) וְאֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף, (ד) וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים, (ה) וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ, (ו) וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם, (ז) וְשֶהַנְּבוּאָה אֱמֶת, (ח) וְשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא אֲדוֹן לְכָל הַנְּבִיאִים, (ט) וְשֶׁהַתּוֹרָה כֻלָּהּ נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, (י) וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם,(יא) וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, (יב) וְשֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, (יג) וְשֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לִחְיוֹת,
ברגע שאת מאמינה בשלוש עשרה העקרים הכל ברור |
במשניות ארטסקרול זה פשוט מדהים!
קל מאוד להבנה ותוך זמן קצר מאוד אתה יכול לסיים מסכת.. ויש בידך ידע עצום (וסיפוק עצום..)
ברגעים אחדים אתה רוכש ידיעות עצומות בכל התלמוד ובכל פסיק בש"ס,
כל ההוצאה הזו בנוייה ברובה על הרחבות מהש"ס ופושע אני אילו אחסוך נבואתי מכם באומרי זאת.
ארטסקרול זה כעין קהתי רק מורחב הרבה יותר.
ואם עד היום לא חשבתם בכלל להתחיל ללמוד משנה מחמת הפירושים הקשים להבנה זה הזמן להתחיל! (:
[אגב חשוב לציין שהשקעה בלימוד הזה לא לוקחת זמן רב,
נשים נזיקין יקח לדעתי משהו כמו שנה תמימה כולל חזרות (ללימוד שעה וחצי ביום + -)
מכאן והילך זה כבר רץ כי כבר תדע הכל בע"פ ויישאר לך רק לגרוס במהירות ואתה חצי מרן]
הגמ' מסבירה שהטעם שלפי אחרים יש ידות גם לדברים המיועדים לסיכוך הוא ש- 'חזיא לכי סתר למנקט להו בגילייהו', רש"י מסביר את זה 'בגילייהו - בקשין שלהם יאחזום וינטלו ראשי השבלים עמהם'.
אבל ההסבר הזה מסביר למה צריך את השיבולים, ובשביל שיהיה ידות בסכך אנחנו צריכים שיהיה שימוש לפירות?
כבר שישי, 2 בצהרים מתקרב!
אה, לא מדובר על הסגר.
שישי. האלף השישי!
נברא העולם בששה ימים,
נברא האדם ביום השישי, הוא ראש השנה.
עפ"י סוד הזמן (מקובל מהקדמונים, נמצא ברמב"ן בפרשת בראשית)
כל שנות ההיסטוריה מקבילות לימי בראשית.
ימי בראשית הם תכנית המיתאר של ההיסטוריה
של 6000 שנות עולם הזה.
ששה ימים כנגד ששת האלפים.
האלף הששי , האלף שלנו, מקביל בדיוק רב
לתהליך בריאת האדם ביום השישי
שלב אחר שלב, בתהליך הדרגתי במשך שעות הבוקר
נברא האדם צלם א-להים "עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים".
עם ישראל נברא מחדש באלף השישי, ואיתו כל העולם כולו, האדם הקוסמי.
תהליך הדרגתי של גאולה, של אחרית הימים - הסוף של הימים. שישי , ערב שבת,
עד 'יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים' באלף השביעי - עולם הבא.
אחרית הימים זה מושג מוחלט של גאולה, במהלך זמנים, שגורם למאורעות להתרחש
בסוף האלף הששי. המאורעות מתרחשים בגלל שאנו באחרית הימים (גאולת "בעתה")
ואפילו בלי קשר למצב האדם, ישראל והאנושות ("לא זכו - בעתה"), גם בדרכים שונות ומשונות.
והכל לטובת מהלך גאולה של ערב שבת קודש וחזרה לגן עדן עלי אדמות, חזרה ל"כתר", למרחב הגוף-נפש שלפני החטא.
לאחר שעמד אדם על רגליו כבר בשעות הבוקר המאוחרות (מקביל לשנת תש"ח\1948)
הגיע שלב התפתחות הנשמה בחצות היום (מקביל לשנת תש"ן\1990 בשנים, ובערך 12:30 בשעון היום השישי)
ואוטוטו, בשעה שמינית של היום (מקביל לתשצ"א\2031 בשנים, ובערך 13:30 בשעון היום השישי)
"נכנס לגן עדן"!
"והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב, בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף,
בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה, בהיות כולו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד..." (רבנו בחיי פרשת בראשית)
במקביל לחזרה לגן עדן באחרית הימים שלנו, משנת ת"ת\2040 - בדיוק כמו 2 בצהרים בימי ששי, הזמן הרשמי שבו עולה העולם ל"מצב שבת" ציבורי בכל יום שישי, העולם יכנס ל200 השנים של סוף האלף השישי, עליהם נאמר בשיר השירים "מאתיים לנוטרים את פריו", לפני "האלף לך שלמה" אלף השלמות, האלף השביעי.
עפ"י סוד הזמן, המאתיים הם מאתיים השנים של תוספת השבת, לפני האלף השביעי, 200 שנים של תיקון נטירת הפרי בגן עדן. מהלך הדרגתי של כניסה לשבת של אחרית הימים, חזרה לגן עדן, פרטי וכללי, פנימי וחיצוני, לאריכות ימים כדורות בראשית, וחיים נצחיים של אחרית הימים.
----
לא סתם פרשת האזינו העוסקת באחרית הימים, נקראת בתחילת השנה.
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" אומר לנו משה רבנו בפרשה. להבין ולהתבונן במהלך ההיסטוריה והשנים, והשייכות שלנו למהלך.
כלל נוסף של התבוננות היסטורית, לימד הגר"א עפ"י ספר "מעשה רוקח" לר' אלעזר רוקח (אב"ד אמסטרדם) שיש משמעות למספר בסדר הפסוקים בתורה, כך שאותו מספר של פסוק מקביל מבחינה מסוימת לאותה שנה שהיא שוות ערך מספרי. בתורה יש קרוב 5845 פסוקים, בהתאמה לשנות ההיסטוריה עד אחרית הימים. הפסוק ה5780 (מקביל לשנת התש"פ), הוא כבר בתוככי פרשת האזינו, לקראת סיום התורה: "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה". ראינו השנה היטב את המשמעות העולמית של הפסוק עם חוסר הוודאות, חוסר ההחלטיות וחוסר עצות איך להתמודד עם 'מגיפת' הכתר (קורונה) של אחרית הימים. והפסוק הבא (שנת תשפ"א) הוא: "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם". התורה רוצה שנבין את מהלכי אחרית הימים, שנבין שהמהלכים הם לאחריתנו, למען טובת אחריתנו במהלך אחרית הימים. שנבין את מהלכי האלף הששי, מהלכי אחרית הימים של ערב השבת בסוף האלף הששי, לקראת יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. בדיוק כתהליך מנוחת היום השישי השבועי, בזמן צהרי היום, שכבר הגענו להיסח הדעת מרוב עיסוקי הבוקר ו'חיי שעה' ושכחנו שכל תכלית היום לכבוד שבת קודש, ל'חיי עולם'. אז מגיעה שעת צהרים, כשתוך דקות הכל נסגר בחוץ ונכנסים חזרה פנימה למנוחה ולדעת של שבת, חזרה לכתר שלנו.
"וה' הסגירם" נכתב בפרשת האזינו.
גמזו לטובה, לטובה א-לוקית נצחית בהווה, לא רק לטובה עתידית שאיננו מבינים.
"וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל, שֶׁלֶּעָתִיד צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם 'בְּ'רָאשֵׁיהֶם.
'עַל רָאשֵׁיהֶם' הֻצְרַךְ לוֹמַר
כִּי לֶעָתִיד יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
וזה צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים
שֶׁהַיְשִׁיבָה הוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַבְּחִירָה
כְּמוֹ: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם"
שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַהִשְׁתַּנּוּת
כִּי הַתְּנוּעָה מוֹרֶה עַל הִשְׁתַּנּוּת מֵרָצוֹן אֶל רָצוֹן
וְהַיְשִׁיבָה מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הִשְׁתַּנּוּת
הַיְנוּ בִּיטּוּל הַבְּחִירָה
וְעַטְרוֹתֵיהֶם, הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים
כְּמוֹ: "שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עטְרִים אֶל דָּוִד"
בְּרָאשֵׁיהֶם וְלא עַל רָאשֵׁיהֶם
הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים יִכָּנְסוּ בְּתוֹךְ הַמּחִין לִפְנִים..."
(ליקוטי מוהרן כ"א. ע"ש)
אנחנו בתהליך ובתקופה היסטורית של אחרית הימים, חזרנו לארץ ישראל לאחר אלפי שנים בשביל להתיישב וליישב דעתנו בה, מהבלי עולם הזה החולפים ומשתנים ללא הרף. להיות נוכחים בגן עדן לנצח, בשלוה נצחית. כבקשתנו במנחת שבת:
"יעקב ובניו ינוחו בו. מנוחת אהבה ונדבה , מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח.
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה, יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם", הכל ממנו, למען מנוחת אחרית הימים.
"ועל מנוחתם יקדישו את שמך", בעולם של מנוחה וקדושה, פנימית וחיצונית, פרטית וכללית, בעולם של עדן ועטרותינו לראשינו לחיי העולמים.
2. זה תלוי במידת הצפיפות בבית העלמין, אבל בדרך כלל משתדלים לקבור כהנים סמוך לכביש שעובר בבית העלמין, שהוא רחב וכהנים יכולים לעמוד במרכזו.
מותר לכהן להיטמא לקרוב משפחתו הכהן (במקרים מסויימים) אבל אסור לו לאחרים. לכן הוא יוכל לשאת את המיטה במהלך מסע הלווויה, אבל אם קרוב משפחתו נקבר בעומק ההחלקה הוא לא יוכל לגשת עד הקבר (גם אם הוא נקבר בשולי החלקה הוא לא יוכל להגיע ממש עד הקבר, בגלל הקברים שמיימין ומשמאל).
מותר לו להטמא להם, אבל לא יכול להטמא בשבילם לאחרים, ולכן לא יוכל להכנס לעומק החלקה.
לא קראתי את כל המאמר שלו, אבל זו מחלוקת היום המנהג הוא לסמוך על שיטת הרב גורן שזה מועיל, ומתירים לכהנים ללמוד רפואה.
אנחנו שפעם כשהיה סנהדרין אז עונש היה מיתה בסיף כמדומני
השאלה שלי היא מה העונש כיום כלומר שרוצח שלא עשה תשובה נפטר מהעולם יש לו חלק לעולם? או שזה כרת?
אנחנו לא קוראים את זה קורא באמת בפועל נכון?
אם זה היה ממש כך זה היה פוגע בחופש הבחירה
אני חושב שיש לגמרא הזאת משמעות עמוקה יותר
כביכול אם זה באמת היה קורה, כולם היו שמים לב והיו אומרים שבגלל שפלוני עשה עוון X קיבל את עונש X
ואני לא צריך להוכיח שזה לא מתקיים בשטח..
תראה את היטלר וסטאלין הרוצחים הגדולים ביותר בהיסטוריה, מתו באופן יחסית רגוע.
זה ממש לא אותו דבר, כאן אתה מתייחס לעונש שבני אדם נותנים לאחרים.
גם אם הגמרא מתכוונת רק לעם ישראל אנו לא רואים את זה בשטח.
ולמה זה לא אותו דבר? כי לפי הגמרא מדובר בעונש שהקב"ה נותן ובשטח אנו אמורים לראות את זה תמיד כאילו הטבע גרם לזה, באופן תיאורטי אם זה באמת היה קורה כל אדם היה מבין שמדובר במנגנון מסוים, אתה חוטא ב X אתה תמות מX.
וזה מה שפוגע בחופש הבחירה.
לכן, קיים 'משפט המלך', או 'הוראת שעה'.
למה יש מיתת בי"ד אם כמעט בלתי מציאותי להפליל בה מישהו?
שאלה טובה וכנראה יותר טובה מהתשובה. אין לי זמן לכך כרגע אבל יש הרבה מקורות בנושא.
בקצרה, הדרוש העשירי של הר"ן. בספר "ב"ד מכין ועונשין" פרופ' קירשנבאום מסכם את העניין בצורה נפלאה.
אני לא כל כך מוצא סיבה שזה יהיה שונה משאר העבירות שיש עליהם עונשי בי"ד וכעת אינן לנו. ונשאר "המשפט לאלקים הוא"
או שלא הבנתי נכון את השאלה? 
מעניין אם כך למה זה הושווה ל2 עבירות שיש להם כרת (גילוי עריות ועבודה זרה)
אם לעוון הזה של רצח אין חומרה של כרת
תודה רבה
ישנה תשובה של אחד מן הגאונים שמפרט תהליך שלם למי שרצח, או הרג בשוגג. אם תרצה אני יכול לחפש את הספר (הוא לא תחת ידי כרגע) ולשלוח את התשובה.
באופן כללי - צומות, מלקות, גלות, הרבה זמן. יש שם ממש פירוט מדויק.
כן אשמח, אם זו לא טרחה.
זה דיי מזעזע..
טיפות של אורהנודע ביהודה בכל זאת מטיל על החוטא סיגופים מסויימים, למרות הכל.
האם חייבים לאכול בשר,הכוונה בחג,אם אני טבעונית ולא אוכלת כל השנה?
ושולחן ערוך (אורך חיים, תקכ"ט) לא מזכיר את החובה לאכול בשר
והמשנה ברורה אומר באותו מקום שמצווה (ולא חובה) לאכול בשר
"חייב אדם לשמוח בחג הזה, ואין שמחה אלא בבשר ויין. ולכן לא יסתפק אדם במאכלי חלב בלבד. אמנם מי שאינו שמח במאכלי בשר, אינו מחויב לאכלם" (הרב אליהו)
"בכל אופן, גם ביום טוב שבו יש מצווה לשמוח באכילת בשר, מי שלא נהנה באכילת בשר - אינו מחויב בכך" (הרב יהודה ישרים)
אינך מכיר אותי אז אל תעריך סתם...
יש הרבה פסוקים בתורה ובנביאים שמתבטאים כך.
ברובד הפשוט @חידוש צודק.
חשבתי שאולי ברובד נוסף או מילה נוספת לאותו הרובד הכוונה היא שלא תסור תחושת וראייה אהבת ה' בעינינו לעולם. במובן מסוים אני חושב שתפילות רבות אנחנו מתפללים שאנחנו נראה ונרגיש ולא שה' יתברך ישנה כביכול הנהגתו בעולם.
"שהכוונה היא שהאהבה שלנו אליך(ל-ד') לא תסור ממנו לעולמים"- הנוסח הזה לא של האשכנזים
כפי שזכור לי זה בספרד, עדות מזרח וחב"ד...
גם ב'ידיד נפש- אצל האשכנזים זה "מהר אהוב כי בא מועד"- בציירה, בתור פועל עתיד- מהר אהוב אותנו כי בא מועד
ובנוסחים אחרים זה "מהר אהוב כי בא מועד"- בתור תואר עם פתח וקובוץ- שעכשיו הוא אהוב שלנו, כמו הפירוש שכתבת על "אהבתך לא תסור ממנו לעולמים...
, אולי החשיבה שלי לא מספיק פשוטה.
זה לא ענין של הבדלי נוסח, אלא היכן השתרש השיבוש, באמת הגירסה המקורית היא מהר אהוב בשורוק, אהוב בחולם זה שיבוש.
הניקוד הוא אָהוּב. ולתשומת ליבך, בקמץ ושורוק. לא בפתח וקובוץ.
מקור: גדול שימושה, 'עם ישראל וארצו', יג.
אגב - זה לא רק בנוסחים של אשכנזים.
גם בעדות אחרות יש דברים כאלה.
ובכל מקרה, ב"ידיד נפש" אין הבדלים בין העדות.
רק בין נוסח משובש לנוסח כתה"י,
כך שאם הוא דוגמה, הוא שייך לכולם בשווה.
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה. תֹּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט:
בְּבֹא תוֹכֵחָה נֶגְדֶּךָ. שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח:
גִּשְׁתְּךָ לַחֲקֹר מוּסָר. רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ:
דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ. קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ:
הוֹרֵנוּ, בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ. צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ:
וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם. פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵמוּ:
זְכֹר נָאַמְתָּ. עֵדוּת לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:
חוֹתָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סוֹדְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶךָ.
טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. נָא אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג:
יָהּ, דַּע אֶת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעוּךָ.
מַגֵּר אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ:
כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרוֹן. לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה:
לדעתי ודאי אין מקום לברכה אחרונה, אאכ כמות ענקית שאין שום ספק שהיה קמח כשיעור
וברכה ראשונה אפשר להחמיר לברך מזונות על משהו אחר. ואם אין לא הייתי מברך מזונות
הספרים החיצוניים.
מהזה? מסקרן ממש!
מותר ליהודים לקרוא אתזה?
עכ"פ אני רואה שכבר דשו בזה פה. בכל מקרה להלכה אני לא מכיר שאוסרים לקרוא בספרים החיצוניים הללו (להבדיל מספרי מינים שהם דיון בפנ"ע), וכבר מצינו בראשונים שניכר שראו אותם. אאל"ט הרשב"א או הריטב"א (לא זוכר כרגע) כתב שהאיסור הוא לקרוא בהם דרך קבע, וההסבר הוא שאת רוב הזמן יש להשקיע בדברי תורה, וא"כ הרבה דעות בחז"ל וכו' מתייחסות למצב הנ"ל (וזה רלוונטי גם גבי סימן שז בשבת ואכמ"ל)
ממליץ לסיים לפני את התנ"ך...
כאשר בשייק:
1. אותו פרי בעיקר\בלבד ?
2. אותו פרי נמצא וטפל ?
3. אותו פרי לא נמצא ?
מ"ב, סימן ר"ב סקמ"ו, וביה"ל (שם) כתב שכן סוברים לבוש, אליה רבה, גר"ז וחיי אדם,
כתוב בברכות דף ו: אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפילתו – אלהי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו "אי עניו", "אי חסיד", "מתלמידיו של אברהם אבינו"
לקבוע מקום לתפילה זה טוב ויפה, אבל מה כ"כ גדול בזה שאומרים לו את השבחים הנ"ל?
אני מבטא כמו האפשרות השנייה.
אבל באופן כללי, כל עוד אתה מבטא וזה נשמע טוב, אז זה קביל.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hagmul/4-4.htm (סעיף 47-44 במספור שם).
אם העונש על העבירות הרגילות הוא רק בעולם הזה, אז מה זה "ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו"?
טיפות של אוראחרונהאיך לומדים מכאן שהשיטין מגיעים עד לתהום?
מאיפה עושים גזרה שווה?
"אתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר ערבה מנהג נביאים
תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר יסוד נביאים דא"ר אבהו א"ר יוחנן ערבה יסוד נביאים הוא תסתיים
א"ל ר' זירא לר' אבהו מי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (דניאל ד, טז) אשתומם כשעה חדא ואמר שכחום וחזרו ויסדום"
אם זו הלכה למשה מסיני שנשכחה לכאו' זה לא צריך להיות יסוד נביאים אלא מנהג נביאים, כי הם רק החזירו את העם להלכה הקדומה ולא תיקנו אותה מחדש.
שיסדו \קבעו נביאים
לעומת "מנהג נביאים" שרק "הנהיגו את העם, ולא תקנו להם, ונפקא מינה דלא בעיא ברכה, דליכא למימר וצונו"
אם אני זוכר נכון, הרמב"ן מסביר שהמטרה היא לשמור על יציבות המשפחה. שלא יהיו זוגות שכל יומיים יתגרשו, יתחלפו ביניהם הזוגות, יתגרשו, יחזרו וכן הלאה.
הסבר אפשרי נוסף, הוא שכשאישה מתגרשת עדיין נשאר בה חותם כל שהוא של הבעל הראשון. כשהיא נישאת לבעל שני, אז הקשר בינה לבין בעלה הראשון נטמא, כמו כאשר היא מזנה, ואז היא לא יכולה לחזור אליו.
בדקתי שוב בשבת, והוא מופיע ברמב"ן.
ואני לא מדברת על השמירה הבסיסית, לדוג' סינון באינטרנט.
את מתכוונת האם לבנות אסור להסתכל על גברים בלבוש מצומצם?
וגם על נשים שלבושות בלבוש מצומצם
יש בעיה לנשים להסתכל על גברים אך לא נראה לי שיש בעיה לנשים להסתכל על נשים אחרות בלבוש מצומצם אך הייתי ממליץ לבדוק עם עצמך אישית האם זה גורם לך להרהורים או לא. אם זה גורם לך להרהורים את לא צריכה שיהיה איסור מפורש אלא לא להסתכל בעצמך.
הרי לנשים יש את איסור ולא תתורו אך אין איסור "ונשמרת" כמו אצל גברים, מה שמוביל לנפקא מינות פה.
שהן חייבות + עוד "ונשמרת". מה שנאסר מצד ולא תתורו אסור גם עליך באותם גבולות וזה רלוונטי מאוד.
מכל מקום, זה פשוט אור כמה איסורים אתה עובר ולדעת מי, והאם זה דאורייתא או דרבנן שזה מאוד רלוונטי (כי לדעת רבים משמע שזה דאורייתא ולא תתורו דווקא, לגבי ונשמרת פה יש לדון).
אבל תכל'ס אני מסכים עם זה לגמרי.
לא אכנס לזה כאן כי כבר היה על זה שרשור מזעזע באורכו, אבל בעיקרון נשים מצוות על "ולא תתורו" כמו גברים מה שגורם לכך שיהיה אסור להן להרהר בעבירה ממשית, אבל לא אוסר עליהן על עוררות כללית שלא קשורה לגבר ספציפי.
בקשר להאם אסור לאישה להנות מיופי האיש - יש שאומרים שלא אסור (הרב עובדיה [אם כי אומר שזה לא חיובי], הרב קרליץ [שאותו לא פתחתי במקום אז לא יודע מה יחסו הכללי לכך]) ויש שאומרים שכן אסור (שו"ת משנה הלכות לרב קליין). מכל מקום לדעת כולם זה בכל אופן לא חמור כמו אצל גברים שחייבים באיסור נוסף שממנו נובע עוד איסור הסתכלות בכוונה להנות.
מומלץ לשאול את רבך בנושא.
אשרייך!
"מגרה יצר הרע בנפשיה" - אפילו לשיר שירי עגבים. כ"ש הרהור של ונשמרת.
מצד מגרה יצה"ר בנפשיה. או שהטומאה היא סימן ולא סיבה.
ובמקום אני יכול לומר שר' משה פיינשטיין מוציא מזה מפורשות בתשובה המפורסמת שלו על דרכא אחריתא.
ומצד מגרה יצה"ר בנפשה, השאלה היא יצר הרע למה. זה חייב להיות רק יצר הרע לולא תתורו בעיקרון.
את הסברה של מגרה יצה"ר מביא המשנ"ב.
ומאיזה טעם.
המשנ"ב הוא הפוסקים.
כי יש לזה נפקא מינות. מה גם שלא בטוח לדוג' שלגבי אישה להסתכל ביופי זה נחשב לגרות יצר הרע.
קל וחומר משירי עגבים.
לא ראיתי מישהו שחולק בזה על המשנ"ב (שיש בזה מגרה יצה"ר).
לרוב הפוסקים בכל מקרה יש איסור עצמי בהסתכלות (ופשט שו"ע שבכל הסתכלות של הנאה עוברים על לא תתורו).
איך מותר להסתכל באשתו נידה (הטעם משום שהיא מותרת לו לאחר זמן)? האיסור העצמי חייב להיות מקסימום דרבנן ואז יש מקומות שלא גזרו... ואז אולי יש גדר הרחקה דאורייתא ואיסור עצמי דרבנן. ואז גם יכול להיות שאת הדרבנן לא גזרו על נשים.
יש נפקא מינה כי זה לא קל וחומר משירי עגבים, עם כל הכבוד. להנות מיופי של גבר זה לא אותו דבר כמו לשמוע שירים מיניים. מלבד זאת, מי אמר שלדעת המשנ"ב זה ממש איסור? אולי זה סתם דבר שלילי מבחינתו? מה הלשון שלו?
כי זו שיטת השו"ע כאמור, ור' יונה בשערי תשובה.
אין סיבה להניח שלא גזרו על נשים - השווה הכתוב איש ואשה לכל לאווים.
וכן כתבו רוב הפוסקים.
טוב, זה עניין של נקודת מבט. בעיני זה ק"ו ברור. הלשון היא איסור ממש.
הרי הוא אומר במפורש שלוקים על זה מרדות שזה דרבנן. הבית שמואל מסיק שזה דרבנן מבחינתו באמת כמו שהוא מבין את הרמב"ם, אבל העצי ארזים מעיר שבהחלט יכול להיות שזה גם ולא תתורו רק שלא לוקים על זה מהתורה כי זה לאו שאין בו מעשה. לדעת כולם אפשר להבין שברור שזה חטא להסתכל דאורייתא, אבל זה מצד דין הרחקה מהאיסור (יש רף התרחקות מאיסורי עריות והרף הזה הוא הסתכלות), ולדעת השו"ע והרמב"ם לוקים על זה דרבנן ואז יש איסור עצמי דרבנן. ולכן גם השאלה לעיל נפתרת.
יש גם שיטות שהסתכלות לשם הנאה שאינה לשם זנות אלא רק נהנה זה יוצא מונשמרת ולא מולא תתורו בכלל, אגב.
יכול להיות שהתבלבלתי והשו"ע לא כותב במפורש שזה לא תתורו.
בכל מקרה, אפילו אם זה דרבנן, זה דין בריחוק מעריות (לא תקרבו) שנשים חייבות בו כגברים.
ולר' יונה יש בזה וודאי לא תתורו.
והרב עובדיה שהם לא באמת חולקים, ושניהם אוסרים הסתכלות לשם תאוה אבל סתם הסתכלות של התפעלות מיופי מותרת אם זה לא משביע את יצרה של האישה.
גם על התשובה המפורטת שלעיל
אין שום היתר לפגום בעניים בשום דבר נגד התורה
לכן גם כל תמונה שהיא נגד ההלכה אין שום היתר,
ישר כוח על השאלה.
וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם.
"שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה... והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות".
אותך הצליחו לשכנע, יפה
שני ימים לאומיים (אחד כנגד זכור ושני כנגד שמור) שנדחים כמעט בכל שנה מפני כבוד השבת (לפעמים בשלושה ימים) זה משהו שאף אומה לא עושה אפילו בצחוק.
השבת חשובה לעם היושב בציון, זה לא אומר שאין מה לשפר אבל בהחלט חשובה.
תגיד על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב יצא לך לשמוע?
התכוונת לעבודות התשתית והפיתוח?
אני לא בדקתי אילו מהן, אולי עבודות התשתית באמת היתה כוונתו.
הזזת יום העצמאות ויום הזיכרון היא מעשה יפה ונכון, אבל אין בו הקרבה גדולה עבור אנשים שמבחינתם אין סגולה מיוחדת בתאריך, וחיי היום-יום שלהם לא מתנהלים לפי הלוח העברי.
העדר תחבורה ציבורית בשבת, למשל, כן מכביד בפועל על חלק גדול באוכלוסייה.
וגם בדברים חיוביים משמעותיים, שיש להם מניע חיובי, כדאי לשים לב מהו, למשל, האם הוא כבוד ליהדות או התחשבות בדתיים.
זה בגלל שאתה טועה ולא בגלל שאיננה כזאת.
משמעותית מבחינת התוצאה.
מבחינת רצון, מלמדת על רצון של הרבנות הראשית למנוע חילולי שבת, אף שאינם נעשים ע"י דתיים. מבחינת המחוקק, לדעתי היא קשורה יותר להתחשבות בדתיים [שזה דבר יפה כשלעצמו], ולא על רצון למנוע חילול שבת.
בעצם, אולי לגבי טקסים בשבת עצמה, השיקול של צביון יהודי משמעותי גם לחלק מהחילונים. שאר הדחיות למניעת חילול שבת נלווה, לא נראה לי שלאנשים שבחייהם הפרטיים אינם שומרים שבת, אכפת שההכנות לטקס יום הזיכרון יערכו בשבת.
אבל מעט מאוד אנשים מרגישים יש כאן הקרבה גדולה, ופגיעה ביום העצמאות ויום ירושלים, ובפרט אנשים שלא מתעניינים בשאלה כמה לחודש אייר היום.
וציינתי שיש דברים אחרים, שכן כרוכים בהקרבה.
