רמבם משניות.
לא משהו כבד .
גמרא עם מפרשים
ישר ב"י ראשונים אחרונים וחזרות אינטנסיביות
אבל בוא לא נכנס לעוד דיון מיותר ולא רלוונטי...
הרב דוד יוסף: לא לובש מסכה? "כמו פצצה" - חדשות כיפה שחורה
איך לאדם שבלי מסכה יש דין רודף? צריך להרוג אדם שבלי מסכה אם הוא לא מסכים לשים מסכה??
שלו בדרך אחרת (אחד מאבריו) תתקשר תשמין משטרה, תדבר תאיים. אסור להרוג
תודהניק כמעט בלי ראשאבל איך אפשר לדעת שכבר אי אפשר להפסיק את הרדיפה?
בס"ד.
ערב טוב ומבורך.
היכן בבריאה נוצר כח ההתנגדות שהביא איתו את כח הבחירה.
ז"א, היכן בטבע נוצר כח ההתנגדות (שלנו לרצון ה') אפה זה נברא בטבע ועל ידי כך נוצרת לנו הבחירה
מתקשר איך שהוא לתורת המהרל.
השאלה נשאלת בנושא מטלה שיש לי להגיש.
אודה לעזרתכם הדחופה!!
בתודה מראש.
בחירה היתה תמיד, זה חלק מ'צלם אלהים' שנברא בו האדם (משך חכמה בראשית א כו-כז). מה שקראת כוח התנגדות זה תוצאה של האכילה מעץ הדעת, שהכניסה באדם את היצר הרע.
השאלה היתה היכן מצאנו את כח ההתנגדות בבריאה? כלומר לפני בריאת האדם.
המלאך המזוהה עם היצר הרע.
מרא דאתרא נבחר לפי החלטת הציבור (או "שבעת טובי העיר" שנבחרים גם הם על ידי הציבור) ולכן מסברא כל מה שבסמכותו של מרא דאתרא נתון לפתחו של הציבור
שאינו יכול לכפות על הציבור.
לא רלוונטי שהוא בעל הקבוצה הגדולה.
כל עוד ורוב הציבור, אפי' בקבוצות שונות, מתנגד לזה.
אדרבא, זה שהם קבוצות שונות רק מוסיף להם כח, תאורטית, על דרך ענייני ספק ספיקא (מטאפורית), ואפי' מעשית - מצד כללי הוראה של "הרב ותלמידו".
בקיצור. לכפות הוא לא יכול כלל.
אך כמובן, האמת והשלום אהבו, וראוי להגיע לפשרה וכו'.
על ציבור קטן שהצטפו אליהם הרבה אנשים עד שהפכו למיעוט. המסקנה - כל עוד האנשים האחרים לא הגיעו יחד אלא לאט לאט הגרעין הראשוני הוא המחייב.
כתוב כך-
"כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום.
פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.
בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.
ואתם אי אתם כן.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו', זה מחנה הארון."
מה עם נפילת הארון ביד פלישתים?
לא מחנה ה' וגם אם תטען שזו הכוונה, כדאי היה להתנסח באופן שונה לאור הסיפור.
אדרבא, זה מה שהמשנה באה ללמד אותנו, ש"מחנה הארון" תמיד מנצח! אבל - לא כל מי שהולך עם הארון הוא נהיה "מחנה הארון"... ודו"ק..
אולי קצת "ווארט".. לא יודע...
בכל מקרה סיום הדברים של @ק"ש לגבי שני הארונות - ודאי מיישבים בכל מקרה.
ומציע לקבוע מראש זמני אכילה ולא לאכול "כשבא"
דבר נוסף - לעשות תענית דיבור!
דבר נוסף יש "תענית ראב"ד" שהיא לדחות תאוות אכילה
תענית הראב"ד היא להפסיק או לדחות אכילה שאנו מתאווים לה ובכך אנו שוברים את כוח התאווה שלנו וזה נחשב כתענית. עיקר מטרת התענית אינה להכאיב לגוף אלא לעדן את הנפש הבהמית המושכת לתאווה, על כן יש בהתאפקות זו משום תענית.
ניתן לשבת ולהתבונן, לא רק לקרוא את הקינות, אלא להתבונן, להרהר, מה היה ומה חסרנו, וכו'.
זה יכול להביא לאבלות הרבה יותר עמוקה ממה שמביא הצום.
חסידים דורשים את הדרכת חז"ל "משנכנס אב ממעטין בשמחה" - ממעטין את האבלות (!) ע"י שמחה.
לכאורה דרש זה מנוגד לגמרי לפשט דברי חז"ל, אבל נראה שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק.
מדוע בכלל מדריכים חזל להרבות בשמחה משנכנס אדר ולהמעיט בשמחה משנכנס אב?
וכי לא ברור לנו? הרי מספיק שמח באדר לגודל הנס ומספיק עצוב באב מגודל החורבן?
אז"ש - אז זהו שלא. באדר אמנם קרה נס גדול שהאיר מתוך החושך ,
אבל היינו ונשארנו אז בגלות עבדי אחשורוש ובמבט ראשון היה נראה באמת שאין משמעות בזמן חזל כבר לאותו הנס,
אלא שחזל זיהו ניצוץ חשוב באותם ימי חושך והעלו אותו על נס.
בחודש אב - גם כן, רק הפוך. אמנם קרה חורבן גדול, פעמיים, ועוד פורענויות רבות,
אבל שמחה גדולה גנוזה בחורבן כיוון שעיקר הצער הוא על החטא שהביא לחורבן וכשיש פרעון ע"י תוצאת פורענות,
אז יש גם תקווה, בדיוק כפי צחוקו של ר' עקיבא שרואה את החורבן ומתוך קיום נבואת הזעם הוא גם בטוח בנבואת הטובה.
שמחה נוספת רמוזה בדברי המשורר בתהלים "מזמור לאסף א-להים באו גויים בנחלתך..." - "מזמור"?! שואלים חכמים, "קינה" היה לו לכתוב! ועונים שאכן גנוזה שמחה בחורבן שהוטל על עצים ואבנים והשאיר את עם ישראל ללא כליה בגלות.
כעת יותר מובן שהנטיה היותר בריאה היא לשמחה טבעית בחודש אב ולכן מצריכים חזל להדריך להמעיט בשמחה.
אם כן, שמחים או עצובים? כיצד מסתדרים להם ההפכים?!
משמחה חיצונית לשמחה פנימית
טוב, אז עברנו חורבנות וגלויות לא קלות וכבר הספקנו לשכוח את שמחת ר' עקיבא וגם מזמורו של אסף לא בדיוק היה מובן, נפלנו לתפיסות זרות של פאסימיות ופאסיביות והנה- מתחילה התחיה. מתחילות העליות ארצה ויחד עם זאת מתעוררים החסידים לשמחה והתחזקות מבפנים. השמחה שבה ומתגלה "בשוב ה' את שיבת ציון... אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". הדרכת חז"ל מקבלת מימד חדש.
אחרי שכבר מיעטנו בשמחה חיצונית והתכנסנו פנימה למטרת תיקון כמובן - התכנסות של התעצמות ולא של עצבות, כעת אפשר לגלות את השמחה מבפנים. שמחה אמיתית שאיננה תלויה בדבר, שמחה של חזרת נפש יהודי אל צור מחצבתה, שמחה של גילוי עוצמות פנימיות מתחדשות ומגלות כוחות מבפנים החוצה, וממילא גם לבניין שלם ואיתן שלא תלוי בשום גורם חיצוני. גישה של שמחה, בטחון ואופטימיות לכתחילה , כמו גם אהבת חינם, היא בסיס ביהדות ואיננה 'חידוש' של ר' נחמן מברסלב זצ"ל שכנראה גילה את מקור השמחה דווקא מייסורים.
דור המדבר יוצאי עבדות מצרים ע"י נסים מעל הטבע , לא היה מסוגל מספיק בכוחותיו להכנס לארץ , ישר אל הנהגה טבעית, וממילא ראו עצמם חלשים "כחגבים" ופספסו את הכניסה לא"י בחטא המרגלים בט' באב - הימים שהיו אמורים להיות ימי הבניין והפכו לחורבן.
במבט כולל ניתן לראות מהלך היסטורי "טבעי" של תולדות ישראל, בדיוק כמו תינוק שנופל כשמתחיל ללכת (חטאי המדבר), מקימים אותו, הוא קם מעצמו, גודל ונופל מדי פעם ולא שומע להדרכות חיצוניות (חטאי החורבנות), עד שמואס במקומו, עוזב את ביתו והולך לחפש עצמו (גלות), מחדש ומגלה עולם מכוחות עצמו ושב לאיתנו במקום המיוחד לו (גאולה). לולא תהליך זה לא היה מגיע לגילוי כוחותיו הפנימיים הא-לוהיים, לא היו מכירים אותו ואת יחודו העתידיים להתגלות בעולם ולא היה יכול להשפיע על העולם, מחוסר הכרות איתו...
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" - "יזכה ויראה" לא נאמר, אלא "זוכה ורואה" - בלשון הווה. תכלית האבלות היא להזדכך, בבחינת "ממעטים"- לזכות ולראות כבר מידית בשמחה הפנימית הגנוזה ולהביא לגילויה בחזרת השכינה לציון, מתוך הימים האלו הגונזים בתוכם את הטובה כמו גרעין שנרקב ומבשר שמחה לעת צמיחה.
משנכנס אב ממעטים בשמחה חיצונית ותלוית חוץ, וממעטים את האבלות ע"י גילוי שמחה פנימית שורשית ואהבת חינם שאינם תלויים בדבר.
חודש של גילוי טוב!
הועבר מאתר בחדרי חרדים
כיוון שאני לומד הלכות עירובין למבחני הרבנות ולא מצאתי שום סיכום טוב לעשות ממנו חזרה התחלתי לכתוב סיכום. אז אני מניח כאן לתועלת מי שירצה בהמשך ואשמח להערות.
אשמח להערות
@אניוהוא @ימ"ל @ארץ השוקולד @אריאל יוסף @חידוש @חסדי הים
@שאר ת''חים בפורומינו
שלום לכולם,
מישהו יודע איך ניתן להשיג את הספר שיטת הסימנים של הרב שמידט?
תודה רבה.
052-5994724
בס"ד.
מניין רשי יודע שהמאורות נבראו שווים? איזה מילת הוכחה מן התורה כתוב במלבי"ם?
***נשלח במסגרת עבודה שיש לי להגיש.
בס"ד.
ראשית, תודה רבה.
ואפה אנחנו רואים שהמלבים כתב את זה? ואם יש אפשרות לקצת הסבר גם.. בבקשה!!!!
אין לי את המלבים, זה מה שאני צריכה.
אם כי אני לא ראיתי שם שהוא כותב את זה
ד"א לפי רש"י במעשה בראשית אין אינפורמציה מדעית
כלשונו - "לא לימד סדר המקרא המוקדמים והמאוחרים כלום"
הועבר מבחדרי חרדים תפילות דחוף בנוסף אורי בן רות שרה פרידה בת חיה לרפו"ש בתוח"י.
בנוסף הועבר מרוטר לרפואת ד"ר זאב בן לאה.
(הרי הדיון שם הוא כשפותח פיו לשטן, ואז אומר "יהי רצון שזה לא יקרה".
אולם מצד שני, משמע שם שזה רק כשאומר "לא מגיע לי להינצל", או "מצד חטאי היה מגיע לי למות", ולא, כפי פירוש מקובל, שאומר "אם פתאום תקרה מגיפה וימות עם רב מישראל"
טיפות של אורבתענית (יט: ) על כל צרה של תבוא על הציבור.
וראה בלקח טוב (איכה א, יב): "לא אליכם כל עוברי דרך... ועוד כפשוטו כאדם כמספר צרתו לחבירו והוא אומר לבר מינן כן, וכן בא לו".
יין פוטר משקה, והטעם של המסטיק לכאורה לא עדיף ממשקה. מצד שני, זה לא משקה.
השאלה של ברכת המסטיק היא שאלה חשובה. אבל אם מכריעים לברך עליו, אז הוא אוכל. לא משקה
בין נקודת השאלה לבין מה שכתבת
בהך דיין פוטר משקין, לכאורה לא.
זכור לי פיסקה של הרב על זה, אולי בעין איה.. מישהו יודע?
אבל בעין איה בסוף מעשר שני [נמצא בכרך ברכות ב] יש פסקה על "כדי שתתן טעם בפירות"
ויש במאמר העונג והשמחה שבעקבי הצאן השוואה בין הצורך במגוון של אוכל לצורך במגוון בלימוד תורה.
משנה בסוטה
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע, מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות
ההסבר בגלל שאין גילוי שכינה רוחני אז אין טעם שלם בחומרי
לאו דווקא על אוכל, אלא על חסרונות גשמיים שמבטאים חסרון ופגם רוחני
"תניא רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים".
רש"י: "דעות בני אדם חלוקות באסטנוס של מאכל ומשתה, יש שהוא אסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט ויש שאינו אסטניס כ"כ, ויש שאינו אסטניס כלל, כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות, יש מקפיד על פריצות מועט, ויש שאינו מקפיד כ"כ, ויש שאינו מקפיד כלל".
כלומר כשם שיש דרגות של רגישות לאיכות של אוכל כך יש דרגות של רגישות להקפדה על פריצות.
(אין "עין איה" על גיטין, או לפחות עוד לא הוציאו לדפוס).