שרשור חדש
חג העצירה. שמחת הביכורים רק מתחילה!סוג'וק

נבראה הבריאה בששה ימים

ובשביעי מנוחה

ושוב עשיה ושוב מנוחה...

ושוב ששה ושוב שבע...

 

עד לקראת האלף השביעי שכולו מנוחה.

 

ובינתיים, בתוך הששה ימים

ובתוך הששה אלפים

ניתנה תורה ליום הששי בסיוון

 

תורה

מעל ה49, מעל השבע, מעל ה"טבע"

שנחתה לתוך "עולם הזה"

ליום הששי בסיוון בדווקא

 

 

שנעצור ממירוץ עולם הזה

שנדע ונתחבר למה שמעל הטבע גם בזמן הטבע,

לתורה שמעלה אותנו מציר המוח והזמן הארעי האנושי,

לטהר אותנו מזוהמת הנחש, לחבר אותנו לנצח

 

"חיי עולם נטע בתוכנו"

 

ה"נבדל" שמעל הטבע, "הכתר", שורה עלינו כשאנו בעצירה

ללא מצוה מיוחדת מהתורה, מלבד אכילה ושמחה.

 

קצרנו קצירנו, אסמינו מלאים

 

רק לעצור

בעצרת

 

ולשמוח בכל הטוב

בגן עדן של פירות ושפע

 

 

רמב"ם הלכות ביכורים:

"המביא בכורים מאחר חג הסכות ועד חנוכה אף על פי שהפרישן קודם החג מביא ואינו קורא

שנאמר ושמחת בכל הטוב ואין קריאה אלא בשעת שמחה מחג השבועות עד סוף החג" (-עד סוכות, כולל "בין המיצרים" אגב, שרק ממעטים בשמחה...)

 

עצירה נעימה ושמחה

כשיש מקדש זה זמן שמחההסטורי
כשאין מקדש, השמחה נקטעת.
נחלשת. לא נקטעת. "ושמחת בכל הטוב" תמיד קיים!סוג'וקאחרונה

ואולי רק מי שנהנה מאכילת פירות בקיץ יכול להבין

זפת - זיפתא / כופראבן מערבא

 

הבבלי במסכת שבת כ ע״ב דן במשנה של במה מדליקין. על המילים של המשנה ״ולא בזפת״ הוא מפרש ״זפת זיפתא״. 

 

אבל בארמית יש עוד מילה לזפת והיא כופרא (למשל, בבלי שבת עד ע״ב, בבא מציעא מ ע״א). 

 

תהיתי לעצמי, היות שהגמרא מציינת את התרגום משמע היא מייחסת לכך חשיבות, מדוע היא מתרגמת זיפתא ולא כופרא ? (או מציינת זאת בנוסף). 

 

בשאלות בלשניות הכתובת הראשונה אליה אני פונה הוא בעל הערוך, אבל הוא לא מציין כלום. בהתחלה חשבתי שזה עניין של ״דיאלקט״, בבית מדרש שבו נשנתה הגמרא הזאת המילה המקובלת היתה זיפתא ולא כופרא, עוד חשבתי שיש עדיפות לתרגום של זיפתא, כי זה המונח שאונקלוס משתמש בו כדי לתרגם ״ובזפת״ (שמות פרק ב פס׳ ג. בהקשר של תיבת משה). 

האופציה האחרונה שחשבתי עליה והיא זאת שיותר נראית לי היא כי המונח כופרא מכיל כמה משמעויות, וביניהן תמר בוסר, ואילו המונח של זיפתא הוא חד משמעי. 

 

מה דעתכם ? אם יש מפרשים שהתייחסו לכך אשמח לשמוע. (במשתמע הנחתי כמובן שאלה מילים נרדפות לחלוטין. אם זה לא, אז זה משנה את כל התמונה...)

ושאלת המשך - עטרןבן מערבא

מהויקיפדיה כאן

 

זפת - ויקימילון

 

משמע שעטרן היא מילה נרדפת לזפת. אבל על סמך מה ? 

 

בשימוש הרגיל בשפה בימינו מעולם לא שמעתי שמשתמשים במילה עטרן. ואילו מהגמרא שם בשבת בסמוך משמע שזה לא בדיוק אותו דבר ״אמר רמי בר אבין עטרנא פסולתא דזיפתא״. כלומר העטרן הוא תוצר לוואי של הזפת, ואין זאת מילה נרדפת לזפת. 

 

אגב. המילה הערבית לזפת قَطِرَان Qatiran נשמעת אכן קרובה לעטרן. 

גבי השאלה הראשונהחמדת66

הייתי מחפש אצל פליקס או בספר של ר' זוהר עמר על במה מדליקין. לזפת יש כמה שימושים, יתכן שבתצורה המתאימה להדלקה קורים לה זיפתא, ובתצורה למטרות אחרות (איטום וכו') קוראים כופרא. אבל כמובן שזו השערה בעלמא ואני מניח שהם מתייחסים לזה.

וגבי השניה, ומתי אמרת את המילה זפת? לא נכון להשליך מאוצר המילים היומיומי שלך, המוגבל באותו נושא (ובצדק, גמאני לא מתעסק באיטום גגות), ולומר שזו לא מילה נרדפת..

בכל מקרה בימינו אכן עטרן זו מילה נרדפת לזפת.

רעיון מעניין, תודה.בן מערבא

מקווה שאמצא היום בערב את הספר של זוהר עמר בבית כנסת ואסתכל שם. 

 

הרעיון שלך לחלק בין השימושים הוא מעניין גם, אמנם אונקלוס משתמש בזיפתא בהקשר של איטום (ותחמרה בחמר ובזפת) אבל אולי בלשון הגמרא זה נכון. 

 

״וגבי השניה, ומתי אמרת את המילה זפת? לא נכון להשליך מאוצר המילים היומיומי שלך, המוגבל באותו נושא (ובצדק, גמאני לא מתעסק באיטום גגות), ולומר שזו לא מילה נרדפת..״. 

 

אז מה ? בתום עמי אנוכי יושב ואמנם אני לא מתעסק באיטום גגות, אבל גם בהקשרים שבהם קראתי לא שמעתי שימוש במילה כזאת. אני מכיר מישהו שעוסק באיטום גגות אפשר לשאול אותו  

 

מה גם שפיספסת כנראה את הטיעון שלי מהגמרא. מהגמרא מוכח שזה לא בדיוק אותו דבר. זה עיקר הטיעון. 

 

אבל הסתכלתי בגוגל (הקשרים של סיגריות בעיקר) ואכן, זה נשמע שבימינו אלה מילים נרדפות. 

יש בארון המון ספרים שלו, דווקא זה היה חסר, חבל.בן מערבאאחרונה


יכול להיות, שלשון הפסוק...אדם כל שהוא

 "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר" מסייעת לקישור בין כופרא לבין מטרות איטום.

גם אני חשבתי על זה במהלך החג.בן מערבא


מה הוא המספר הנמוך ביותר שמותר להסתפר בפאת הראש?מיכאל..

שלום וברכה.

בשו"ע יו"ד קפא סעיף ג' נאמר שיש מחמירים במספרים כעין תער ויש לחוש לדבריהם. וכוונתו לדברי התוספות. כי לפי הרמב"ם מותר אפילו במספרים כעין תער. אולם לכאורה גדר מספרים כעין תער פירושם הפשוט כמו שתער לא משאיר זיפים כך אסור לעשות גם על ידי מספרים.

אני מצרף כאן מכתב מאת מר"ן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א המתיר להסתפר כל עוד נשארים זיפים הניכרים במישוש היד כלומר שהרב שליט"א מתיר להסתפר בפאת הראש במכונת תספורת מספר 0....

לקריאת המכתב לחצו כאן :20200527210612.pdf

 

 

 

המכתב  פורסם בתחילת מאמרו של הרב מיכאל חימי "מאמר פאת הראש" נמצא גם בקישור הבא:

https://michel0527121320.files.wordpress.com/2019/11/d79ed790d79ed7a8-d7a4d790d7aa-d794d7a8d790d7a9-d797d7a9d795d795d79f-d7aad7a9d7a4-..pdf

 

שאלת מקורמדברה כעדן

אולי אתם יודעים אם יש מקור בשולחן ערוך או בתורה,

שכתוב שצריך לבחור לפנות לימין ולהתחיל בימין כשיש את שתי האופציות.

אני יודעת שיש כמה הלכות שקשורות לזה כמו נעליים, לבוש וכו.

אבל האם יש מקום שכתוב בו או שלומדים ממנו שעלינו לפתוח בימין תמיד?

אשמח מאוד אם יודעים.

תודה!

וואו. תודה גדולה!!מדברה כעדן


ימ''ל הביא את המקור, רק מעיר שזה עצה ולא הלכהארץ השוקולד
לפחות השלחן ערוך לא הביא את זה להלכה.

לא מדויקימ''ל
זה כן בא לידי ביטוי בכמה דינים.

ואפילו הרמב"ם כתב:
כְּשֶׁמַּחֲזִירִין הַכֹּהֲנִים פְּנֵיהֶן לַצִּבּוּר לְבָרְכָם, וּכְשֶׁמַּחֲזִירִין פְּנֵיהֶן מִן הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין - לֹא יַחֲזִירוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן כָּל פּוֹנוֹת שֶׁיִּהְיֶה אָדָם פּוֹנֶה - לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין.
תודה על הדיוקארץ השוקולדאחרונה
דברים בשם אומרם להכנה לשבועותסוג'וק

 

 

* "אמר להם רבי שמעון: בניי, אשרי חלקכם, כי למחר לא תבוא הכלה אל החופה, אלא עמכם, משום כל אלו המתקנים תקוני הכלה בליל שבועות ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרון, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון"

 

(תרגום הסולם, הקדמת הזוהר)

 

 

 

*  "הנעורים בלילה זה ומייחדים בו כל שיחם ושיגם ומחשבותיהם לשמיים, אשרי חלקם. והמטהרים עצמם בטהרה גמורה זוכים ע"י תיקון זה לגילוי שכינה, וכמו שכתב השל"ה שנגלתה שכינה על החבריא הקדושה, מרן הבית יוסף וחבורתו בשבתם יחד בלילה זה ועסקו ב'תיקוני כלה ותכשיטיה', ושכינה אמרה להם: אשריכם ואשרי חלקכם"

 

(ספר התודעה)  

 

 

 

*  "חכמינו אמרו שולשה מוחלין עוונוותיהם ואחד מהם הוא חתן, וכיוון שמוחלין לחתן וודאי מוחלין גם כן לכלה. ואמרו חכמינו "ביום חתונתו" 'זה מתן תורה'. נמצא, כיוון שהיה נישואין בשבועות ואנו הכלה, נמחל לנו עוונותינו. אם כן זהו רומז ליום הכיפורים בשבועות"

 

(קדושת לוי)

 

 

 

* "זה הכח הוריש אברהם לבניו אחריו, שכל איש יהיה מי שיהיה ואפילו בשפל וסתר המדרגה, יהיה ביכולתו להתחיל מחדש, וזהו עניין מתן תורה שנעשה עולם חדש. ובאה הארה בכל חג שבועות לעורר לב אנשים להתחיל מחדש ולא תזכרנה ראשונות ולא תעלינה על לב, אלא כגר שנתגייר וכקטן שנולד, וזהו "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה" 

 

(שם משמואל)

 

 

 

"להורות שלעומת הקדושה שאדם מתקדש , כמו כן הוא מקבל הארה מעשרת הדיברות, ואם הוא מתקדש יותר, יש לו הארה יותר"

 

(שם משמואל)

 

 

 

* "על ידי שניעורים בלילה מתקנים ומכפרים על עוון כרת"

 

(ליקוטי הלכות)

 

 

 

* "חג השבועות הוא בדרגה גבוהה, יותר משאר כל המועדים...

בעצרת נידונים על פירות האילן.

האילן רומז לקב"ה, ופירות האילן הם נשמות ישראל,

ובעצרת נידונים נשמות ישראל על הרוחניות של השנה,

שבראש השנה דנים על המזון הגשמי

ובשבועות דנים על המזון הרוחני"

 

(נתיבות שלום בשם האר"י)

 

 

 

*  "איתא מהאר"י הקדוש בגודל קדושת הלילה הזה, אשר בו תלויה הוראת חיי אדם, והשעות האלו המה מהעיתים הגבוהים ביותר בשנה"

 

(נתיבות שלום)

 

 

 

* "איתא שבאה רוח טהרה בליבות ישראל בלילה זו, ועיקר הטהרה ע"י התורה, כמו שכתוב "אמרות ה' אמרות טהורות" והם מטהרין לאדם כדכתיב "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", הוא ע"י השפעת מי הדעת בלב ישראל, שכשזוכה להאיר לבו בהבנת דבר חדש בתורה, זוכה לטהרת הלב, והתורה נקראת מים. 

לכם צריך כל אחד לייגע עצמו בתורה בלילה זו למצוא איזה התחדשות השייך לנפשו ויזכה לטהרה. והנה גם זה נכלל במתן תורה, שהקב"ה נותן גם הכלים להיות מוכן לקבל התורה והוא טהרת הלב" 

 

(שפת אמת)

 

 

 

 

* "הובא מהרבה צדיקים, שה' יתברך מכין לכל יחיד ויחיד השפעות גדולות והשפעות חדשות לגמרי, ואין שום שנה דומה לחברתה, מיום נתינת התורה, כי הולכת ונתווספת, "קול שופר הולך וחזק מאוד"

וה' יתברך מכין לכל יחיד, כמה חלקי תורה, כמה תפילה, כמה דבקות, כמה התרוממות, כמה נקיות, כמה טהרה, כמה דרגה של פסקו זוהמתן.

וכל ההשפעות מוכנות לכל יחיד ויחיד, רק ה' יתברך מבקש מאיתנו ומתחנן אלינו, שננצל כראוי את הימים האלו, בבחינת "הרחב פיך" וכך נזכה לשפע של "ואמלאהו". וזה תלוי כמה משקיעים בימים שקודם מתן תורה והשעות של החג והשבת שאחר מתן תורה.

 

כמה שהיום מלא בחיזוק, כמה שהימים קודם לכן מלאים בחיזוק, זה משפיע שכל השנה אח"כ היא בדרגה אחרת לגמרי.

 

העבודה המוטלת עלינו בחג שבועות, אינה אלא לרצות במתנה, בתורה, ולהחשיבה... רק לרצות בתורה הקדושה, ולאכול ולשמוח..." 

 

(עפ"י שיחות התחזקות)

יפה. תודה רבהרלה


מנה שניהסוג'וק

 

 

 

"לא נכתב זמן מתן תורה, כי זמנה בכל יום, וכמו שמשה רבינו ע"ה ובני ישראל השתדלו בקבלתה ונתנה להם, כן עתה המשתדל בחלקו להוציאו לפועל מוסרין אותו לו מן השמיים"

 

(צרור החיים)

 

 

 

"בשבת שלפני שבועות צריכין להכין לקבלת התורה" 

 

"בכל שנה ושנה מקבל כל אחד מישראל בחג הזה מה שעתיד להבין ולחדש בתורה... וכמו שהאילן מוציא פירות בכל שנה ושנה, כמו כן התורה מחדשת פירותיה בכל שנה ושנה ולכן בעצרת נידונין על פירות האילן דהיינו התחשות התורה שנקראת עץ חיים... וזו ההתחדשות תלויה כפי הכנת כל אחד שיכין את עצמו לקבל חלקו בתורה על כל השנה, ושורש כל השנה הוא יום זה"

 

(שפת אמת)

 

 

 

"זוכה ע"י קדושת חג השבועות לשפע "בני" דבעצרת על פירות האילן והאדם עץ השדה וזוכה להשפעת פירות למינהו... "

 

(ר' צדוק)

 

 

 

"בעצרת נידונין על פירות האילן... והעולם נידון ביום זה על התורה שניתנה בו אם ביטלו עצמם ממנה"

 

(של"ה)

 

 

 

"יש להקדים בתפילה עוד קודם בוא ימי החג... שיזכה לבוא מוכן וראוי לקבל את הארות החג ולקיים מצוותיו כראוי, וכשמתפללים על רוחניות נענים תחילה, וכבר כתב המהרש"א שזה שתפילה מועלת ומתקבלת אין זה דבר על טבעי, ואדרבא טבעי הוא, כי טבע התפילה היא שמתקבלת ונשמעת...

 

כי אין לשער את ההבדל והנפקא מינה בין מצוה או חג שמתכוננים לה קודם..."

 

(מרבה חיים)

 

 

 

קב"ה סידר את הבריאה בצורה כזאת שע"י כל לימוד התורה הקדושה מתרבה ומתחזק החיבור של הנשמה של היהודי לה' יתברך, ובא שפע רוחני שהוא אור עליון מה' יתברך על הנשמה, ואור עליון זה נותן לנשמה עוצמה חזקה מאוד ומביא לנשמה הצלחות עצומות. אלא שלא תמיד בשעת הלימוד עצמו האדם מרגיש את ההארה, אבל עם הזמן אדם זוכה להרגיש חלק מן ההארה אבל החלק המורגש הוא מועט מאוד ביחס אל מה שבאמת זוכה הנשמה ע"י הלימוד"

 

"ועם הרגל האדם בלימוד מתרבה הרגשה זו ונוצר חשק גדול אל הלימוד ואפילו אם יש גם אז נסיונות אבל באופן כללי החשק ללימוד הולך וגודל.

וצריך לדעת שאין שום תענוג בעולם שיכול להשתוות אל התענוג של קבלת אור עליון מה' יתברך וכל תענוגי עוה"ז כולם הם תענוגים אל הגוף אבל התענוג של ירידת אור עליון מה' יתברך אל הנשמה הוא תענוג לנשמה וכל תענוגי הגוף כאין וכאפס לעומת תענוגי הנשמה"

 

(ספר ההתקרבות לה')

 

 

 

"וכפי ערך הקיבול אשר יקבל עליו עול תורה באמת ובכל כוחו, כן לפי זה הערך יסירו יעבירו ממנו טרדות עניני זה העולם. והשמירה העליונה חופפת עליו, והוא כבן המתחטא על אביו ואביו עושה לו רצונו ומשלים לו כל חפצו, וכמו שאמרו רז"ל (ע"ז יא.) כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפצו, וכן איתא במדרש תהלים (א) ואמרו עוד שם שכתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים , שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין"

 

(נפש החיים)

 

 

תודה רבהמחכה לגאולה!


מנה שלישיתסוג'וקאחרונה

 

 

 

"איתא בספרים הקדושים שכשם שהתורה הקדושה היא נצחית, כך קבלת התורה היא נצחית , שבכל שנה ושנה יש בימים האלו קבלת תורה מחודשת. וזה שאנו אומרים "זמן מתן תורתנו", אין פירושו שנקבע זכר ליום שבו נתן הב"ה את התורה בעבר, אלא בכל שנה ושנה החג הקדוש הוא זמן מתן תורתנו ובו יורדים ההארות של קבלת התורה. וכדאיתא מהאריז"ל על הפסוק "משה ידבר והאלקים יעננו בקול", משה דיבר לא כתיב אלא "משה ידבר", רמז להתחדשו קבלת התורה שבכל שנה..."

 

(נתיבות שלום)

 

 

 

"גם ירמוז במאמר "בכל הטוב" אל התורה כאומרם ז"ל (ברכות ה, א) "ואין טוב אלא תורה", שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"

 

(אור החיים)

 

 

 

שלושת הרגלים הם כמו תחנות דלק רוחניות לכל השנה

אך בשבועות הוא הטיפול השנתי הרוחני

והמפתח להפעיל את המנוע הרוחני ,

שהרי התורה היא המפתח למצב הרוחני

"יפתח ליבנו בתורתו"

"פתח ליבי בתורתך"

 

(עפ"י מכתב מאליהו)

 

 

 

"בליל שבועות משפיעין מן השמים טהרה ללבבות בני ישראל המקוין לטהרה"

 

(שפת אמת)

 

 

 

 

"ואל יקל בעיני האדם הדבר הזה, כי האדם הוא שפל ואפל מבחינה אחת, אבל מבחינה אחרת הוא גדול כח מאוד ובידו להעמיד כל העולמות כולם מה שאין כן מלאך משרת יכול לעשות.

ועל כן צריך כל אדם עם היותו קטן שבקטנים והדיוט שבהדיוטים להחשיב עצמו ולהתגדל ולהתנשא על הענין הזה ולומר אולי על ידי בא איזה ענין ודבר להפיק רצון ה' יתברך"

 

(סדר היום)

 

 

 

מר' משה חיים לוצאטו הרמח"ל זצל:

 

 

"כל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מן הזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור הראשון ותחודש בנו תולדת התיקון ההוא... ועל דרך זה חג השבועות למתן תורה"

 

"לחזק הארת הימים ע"י כח התורה שהוא הכח היותר חזק שיש לנו"

 

"התורה הנה קודש היא וכאשר יעסוק בה האדם למטה - אור היא אשר תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים והוא דבר החכם "כי נר מצוה ותורה אור" ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש, כי זו מציאותה למעלה, ובהיכנסה בנשמה יכנס אור בה כאשר יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים"

 

"בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו, יש השפעה אחת עליונה מכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות, מעין המציאות האמתית שלו יתברך ... מה שמחלק האדון יתברך שמו בכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קָשר הבורא יתברך שמו את השפעתו זאת בעניין נברא ממנו יתברך לתכלית זו , והיא התורה"

 

(דרך ה' ודרך עץ חיים)

שאלות במסילי"שחסוי מאוד

לאחרונה התחלתי ללמוד מסילת ישרים ועלו לי כמה שאלות...
אשמח לשתף אתכם בשתיים מהם;

 

1.
בפרק ב, לאחר שהרמח"ל מרבה לדבר מעניין מידת הזהירות, הוא מסיים את הפרק במילים אלו:
"...וחכמינו ז"ל אמרו: כל השם ארחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא. ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכחו לינצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו וגו'. אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו וניצול מן היצר הרע, אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו, ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו. כי אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו...."

- כלומר, חובה להשתדל בענייני יראת שמיים, אבל לא ההשתדלות עצמה מועילה אלא עזרת הקב"ה הבאה בעקבות ההשתדלות.

 

דברים דומים הוא אומר בסוף פרק כ"א לגבי ההשתדלות בעניין הפרנסה:
"על כן אמרו: יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר: בכל משלח ידך אשר תעשה, אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שהשתדלות מוכרח, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות".

 

ועכשיו שאלתי היא, איך דברי הרמח"ל עומדים ביחס לחלוקה של חז"ל בין יראת שמיים לשאר דברים? הרי "הכל בידי שמיים חוץ מיר"ש", ואליבא דהרמח"ל, מאי שנא בין יראת שמיים לבין השתדלות על הפרנסה? - בשניהם יש להשתדל, ובשניהם ההשתדלות עצמה לא מועילה אלא רק עזרת הקב"ה שבאה בעקבותיה.

 

2.

הרמח"ל כותב בהקדמה שתכלית האדם (ולכאורה זוהי "חובתו אשר הוא מתעלם ממנה") היא - להתענג על זיו שכינתו, ושמקום זה הוא רק בעוה"ב וכו'.
האם הרב זצ"ל שמרבה לדבר מענייני הקדושה שבטבע וכו' חולק על זה? כי מדברי הרב אולי אפשר להבין שלרומם את הטבע זה עניין תכליתי (ולא רק כאמצעי להגיע לעולם הבא, כרמח"ל). אשמח לפירוט.

^^^מישהו כל שהוא

1. יש גם את הגמרא בקידושין ל. אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים ואומר (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים:

 

אז ניתן לומר שהגמרות חולקות או ליישב למשל שהקב"ה עוזר לכל מי שמשתדל ע"י הארת התורה ולכן אין אדם יכול לטעון אני השתדלתי במללחמת הייצר ואתה ה' לא עזרת לי. בניגוד לפרנסה שיש אנשים שעובדים קשה לפרנסתם ולא מתעשרים או היו עשירים והפסידו עושרם באונס.

 

2. יש קשר ישיר בין תכלית הבראיה לתכלית האדם שהרי האדם הוא עיקר הבריאה והוא זה שפועל בה להשלימה אל היעוד שלה. סוגיית התכלית ברמחל היא רחבה ומפורטת יותר בספרים דעת תבונות קל"ח ואדיר במרום. הרמחל שם את היעוד של העולם ותפקידו של האדם בגילוי היחוד ע"י נצחון הרע בעולם וע"י זה העולם הולך ומתעלה ממדרגה למדרגה. על כן התעלות העולם ומציאת הקדושה שבו היא מעין עולם הבא. העולם שהולך ובא. תסתכל גם בהקדמת הרב הנזיר לאורות הקודש שם הרב הנזיר מחבר בין משנת הרמחל למשנת הרב. יש גם סיכום יפה של הרב קלנר על תכלית הבריאה במחקרים בסוף המילון. וכן בהקמת הרב פרילנדר לדעת תבונות. שניהם מישבים בצורה (אם אני זוכר נכון) שונה את התכליות שמביא הרמחל במקומות שונים

 

 

 

 

~~~~~~~בן חורין

על שאלה 1:

בפרנסה אנחנו רק מנסים לצאת ידי חובת, ולכן מסתפקים בהשתדלות מינימלית. שים לב שהרמח"ל שם בחסידות לא מגיע לזה מתוך השאלה מה היחס הנכון לפרנסה, אלא מתוך מהלך אחר. הרמח"ל מסביר שאדם צריך להשקיע את חייו בעבודת ה', ולא לתת לטרדות להפריע לו. ואז הוא שואל- איך אפשר לא להיות מוטרד? תשובה- כיון שיצא ידי חובת השתדלות אין לו להיות מוטרד עוד בענייני פרנסה.

בעבודת ה', אנחנו לא מנסים רק לצאת ידי חובה אלא לרדוף אחרי זה כמה שאנחנו יכולים.

באופן אחר (יותר מההיבט של ההשתדלות עצמה)- השתדלות יתירה בפרנסה היא לא דבר שעושה אותך עובד ה' גדול יותר, לעומת רדיפה אחר קיום מצוות- שעושה אותך אדם עובד ה' גדול יותר.

 

על שאלה 2:

לא נראה לי שהראי"ה זצ"ל חולק על זה.

אנחנו מרוממים את הטבע על ידי זה שאנחנו חיים בו בצורה הנכונה ביותר שתביא אותנו לעולם הבא.

(וסוכ"ס זוהי משנה מפורשת שהעולם הזה כפרוזדור בפני העולם הבא. וכן מאמרים רבים שהרמח"ל מביא שם)

כמו שהראי"ה מסביר על טעם העץ וטעם הפרי, שהחטא הוא שהאדמה זכרה את התכלית, ול אהעמיקה להבין שבשביל להגיע לתכלית צריך להשקיע ולטפח גם את האמצעים שמביאים לזה, ואזי גם האמצעים מקבלים משמעות.

ומעין זה אומר גם הרמח"ל עצמו, בפרק א'- "ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו  ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע בעבודת בוראו- הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך..."

וכן בפרק כ"ו לגבי מידת הקדושה- "אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח..." וזה מכיון שהאדם הזה דבק בבוראו כבר בעולם הזה, ואע"פ שודאי שעיקר מקום התענוג הזה הוא בעולם הבא, אפשר שיהיה בעולם הזה מעין זה. כמו שיכול להיות טעם העץ כטעם הפרי. זה לא שהעץ יהיה פרי. עדין יש הבדל ביניהם. אלא שיש כל כך הרבה חיות בעץ, שאפשר לטעום אותו בעץ עצמו.

שאלה נפלאהשמינייייייסטאחרונה

יש ספר שלם שעוסק במתח הזה.. שניים בעצם. "השתפכות הנפש" ו"משיבת נפש".

בעיקרון שמעתי כמה רבנים שאומרים שההשתדלות היא-- להתפלל על זה!

אגב שמעתי הסבר על "מאחורי הקלעים" של הרמח"ל שבעצם כל תכלית הבריאה זה קשר עם ה' (מה שהרמח"ל מכנה להתענג)... כך שאם פנית אל הקב"ה-- כבר מימשת את התכלית של הנסיון הזה ושל כל הבריאה!

לא בטוח שענה בדיוק אבל אלה רעיונות יפים.

ביום ששי כח אייר היתה המלחמה הראשונה של עם ישראלסוג'וק

מלחמת עמלק!

לרב נבנצל יש מהלך שמסביר בדיוק את החישוב.

בדיוק כמו השנה

שבוע לפני מתן תורה

הכל טוב ויפה, חוץ מנקודה אחתdavid7031

הגמרא קובעת שבשבת ניתנה תורה. 

כך שאמנם כח באייר יצא באותה שנה ביום שישי (ולא אכנס לשאלה אם אז הייתה מלחמת עמלק, כי אני לא מכיר את החישוב) אבל מתן תורה היה שבוע וים אחר כך.

בפרקי דר"א מובא שביום שישי ו סיוון ניתנה תורהנוגע, לא נוגע
לפי"ז זה מסתדר
נכון. מח' אם אייר מעוברסוג'וק


זה לא קשור.david7031אחרונה

אין קשר (ישיר) בין השאלה באיזה יום ניתנה תורה, לשאלה באיזה תאריך (בגמרא בשבת יש מחלוקת באיזה תאריך, מתוך הסכמה ש"לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה".

מאגר חברותות ללמידה דרך זום מה דעתכםמדרשביתי

מאגר חברותות בזום  
 פרויקט חדש שנועד לאפשר לכול מי שרוצה ללמוד עם חברותא דרך הזום מוקם בימים אלו כול מי שמעונין להרשם נא לשלוח פרטים למיל homemidrash@gmail.com
הפרויקט מיועד הן ללימוד לאברכים והן ללימוד למתחזקים

 

יום ירושלים עם הגר"ד ליאור שליט"א ועודאריאל יוסף
מה לדעתכם מגדיר גדול דור? ולמה?לללללל


מה פירוש גדול?מושיקו

יש רב ותלמיד , נשמת התלמיד קשורה לנשמת הרב.

 

יש נשמה יותר כללית  ויותר ויותר כללית, זה נעשה באופן דו כיווני, מצד אחד המונחות של הרב בתורה ומצד שני הקשר שלו ליותר תלמידים שגורם לו עליה בתורתו הוא.

 

כל אחד ודרגתו הוא, ומי שמתכוון באמת מגיע לאמת

לא הבנתי איך זה קשור לשאלה.. ככל שהנשמה שלו יותר כללית אזלללללל

הוא יותר גדול? האם אפשר לראות את זה בחייו של אותו אדם ולקבוע שהוא גדול הדור?

רואים לפי רמת ומידת השפעת תורתו על תלמידיומושיקו
או שלא הבנתי, או שהלכת מהסוף להתחלה...מבקש אמונה

אתה אומר בעצם שמי שקשורים אליו יותר תלמידים הוא גדול הדור ונשמה כללית יותר?

 

הרי זה בדיוק הפוך, זה שהרבה הולכים אחריו זה בגלל שהם חושבים שהוא גדול. אבל לא בטוח שהם צודקים.

מי שממלא אולמות נחשב גדול?! ברור לך שלא בהכרח...

לא אולמות, בתי מדרשמושיקו

אכן זה משפיע אחד על השני.
שהוא לומד זה מעלה אותו.
ושהוא מלמד זה מעלה אותו.
 בשלב כלשהו באמת שמים לב ומגיעים בהמוניהם..
וזה יכול להתחיל מלימוד א' וב', לאו דווקא שיעורי גמרא עמוקים..

אז בתי מדרש... אבל זה לא אומר עליהם כלום כמו שהסברתי.מבקש אמונה

הוא יכול להיות גם סתם אחד שהחליט לקשקש לכולם את המוח, או אחד שבטוח שהוא חכם גדול למרות שהוא בור.

ותמימים בטוחים שהוא יודע משהו.   ההיסטוריה מלאה מכאלה אנשים.  

 

היה אדם בזמן חזקיה המלך (שאיני זוכר את שמו)

שהגמרא כותבת שהיו באים אליו פי כמה יותר משהיו באים לשמוע את חזקיה המלך ולמרות הכל אותו אדם לא היה כשר בכלל...

דור כזה שאפשר לבלבל לו את המוחמושיקו
והוא מגיע בהמוניו.

זה אכן גדול הדור שלו
למאי נפקא מינה?כי בשמחה תצאו.
השאלה לא תמימה כמו שהיא נראית..

בציניות אפנה אותך לרש"י פסחים מט:
"תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכםלא מצא בת תלמיד חכם ישא בת ***גדולי הדור*****
לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה"
ורש"י שם: אנשי מעשה וצדיקים
להתאבל עליו לקום לכבודו וכו'מישהו כל שהוא
קיימא לן שאין ת"ח, ורבו זו הגדרה אחרתכי בשמחה תצאו.
צדיקמבשר שלום
אם תסתכל בתוס' ברכות לא: ד"ה מורה הלכה תראה שגדול הדור זה לא רק אנשי מעשה וצדיקים,יותר בכיוון של הכי בקיאים ולכן נחשבים רבנים של כולם.
מי שהכי בקיא הוא גדול הדור? למה בקיאות היא החלק המרכזילללללל

לעניין הנהגת הדור? מי שיודע יותר הוא קורא את המציאות יותר נכון?

 

הןא הכי גדול,כן.מבשר שלום
האם זה אומר שהוא יהיה המנהיג?לא בטוח.
שאלו מה ההגדרה לגדול הדור,לא למנהיג הדור
אז מה ההגדרה למנהיג הדור? (ובלי קשר לא הסברת למה מי שהכילללללל

בקיא הוא גדול הדור)

מי שיודע הכי הרבהמבשר שלום
הבאתי מהתוס' בברכות שאמרו לרב כלשהו איך אתה מורה הלכה בפני רבך,והתוס' שואל שהוא עדיין לא הרב שלו,אז מה כוונצ הגמ' ועונה שהוא גדול הדור ולכן גם מי שלא למד ממנו אלא רק רצה ללמוד ממנו יש לו דין של תלמיד..
טוב ראיתי עכשיו את התוס והוא לא מתייחס לבקיאות..לללללל

הוא פשוט אומר ש-עלי היה גדול הדור ולכן אע"פ שששמואל עדיין לא למד אצלו הוא עדיין מחוייב לשמוע לעלי..

 

וזה כוננת הצוס'מבשר שלום
שעלי היה הכי יודע ולכן צריך להקשיב לו
להבדילמבשר שלום
החייל הכי חזק בצה"ל הוא זה שמוביל ומנהיג את הצבא?
לא.
לא יודע מה הבנת.. אני התכוונתי לשאול איך קובעים מי גדול הדורלללללל

כלומר מה הופך תלמיד חכם רגיל לגדול דור? כדי לדעת האם לדעתכם בימינו קיימים גדולי דור שחייבים להישמע להוראותיהם.. 

 

אין שום הגדרה חותכת,חמדת66

מאחר ומדובר במושג מושאל. המושג המקורי הוא מנהיג, וראה בפסחים שת"ח עדיפים מגדולי הדור - "לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור".

בימינו המושג בא לבטא ת"ח מופלג (הרבה פעמים בבקיאות הוא לא המופלג ביותר), עם ראיית עולם מפוכחת(וד"ל).

לא ירדתי לסוף דעתך ב"חייבים להישמע להוראותיהם", מבחינה הלכתית ודאי שלא, יש מושג ישן נושן בשם מרא דאתרא (לבד מאדם שקרא ושנה), ואילו בהוראות כלליות ק"ו שלא.

 

יפה, באתי להביא את הגמרא הזוארץ השוקולד
ודי מסכים איתך ולכן התלבטתי אם להגיב פה בכלל
לדעתי.מבקש אמונה

רוחב הידע בתורה, רמת האכפתיות שיתקיים רצון ה',

וגדילה בין תלמידי חכמים.  בין אם זה היו רבותיו או משפחתו הקרובה

לכל רב הגדרה משל עצמובן מכיר

וזה גם יוצר הבדלים בתשובה "מי הם גדולי הדור"

״קושטא קאי שיקרא לא קאי״בן מערבא

הבבלי במסכת שבת דף קד ע״א מביא בשם דרדקי כלשהם מגוון דרשות טיפולוגיות / טיפוגרפיות (לא סגור על המילה המדויקת). 

אחת מהן היא זאת:

 

״שי"ן שקר תי"ו אמת מאי טעמא שקר מקרבן מיליה אמת מרחקא מיליה שיקרא שכיח קושטא לא שכיח 

ומ"ט שיקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שיקרא לא קאי״. 

 

כלומר המאפיינים המבטאים את המהות של המילים שקר ואמת נרמזים בצורה של המילים האלה. 

הגמרא מדגימה זאת בשתי דרכים:

האחת, במילה שקר האותיות צמודות אחת לשנייה בסדר האלף בית ואילו במילה אמת האותיות מרוחקות ונמצאות בקצוות הרחוקות אחת מהשנייה, מה שמרמז על כך שהשקר קרוב והאמת רחוקה. 

השנייה, שלאותיות של שקר יש רק רגל אחת שהן עומדות עליה ואילו האותיות של אמת בעלי בסיס מוצק של שני רגליים, 

מה שמרמז על כך שלשקר אין קיום ועמידה ואילו לאמת יש. 

 

חשבתי על עוד רעיון שהאותיות של אמת מופיעות לפי הסדר שלהן באלף בית ואילו האותיות של שקר ״טרופות לחלוטין״, כלומר,

שבסדר האלף בית האות ש היא אחרונה ואילו במילה שקר היא ראשונה, ק ראשונה והופכת להיות שנייה, ר שנייה והופכת להיות שלישית. מה שמרמז על כך שהאמת היא לפי הסדר ומתאימה למציאות, ואילו השקר טורף את המציאות ומשנה אותה. 

 

האם מישהו מכיר מי מהמפרשים שהעיר על כך גם ?

 

ואגב, בתחילת הסוגיה הגמרא שם אומרת: ״אמרי ליה רבנן לריב"ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נו"ן לא איתמר כוותייהו״, אבל אם חושבים על זה שצורת הכתב שעליו הדרשות האלה מתבססות התחדשה בימי עזרא, לא פלא שלא נאמרו דברים כאלה בימי יהושע בן נון... או שבן נון זה גם משחק מילים בפני עצמו ?

הנקודה היא אחרתמושיקו

בה' נברא העולם.

 ר' ק' (וח') הם עיוות של השלימות שמסמלת ה'.

 

ולשקר אין רגלים ורק הש' מקיים את השקר

גם שין אם תסתכל באופן שבו היא כתובה בספר תורהבן מערבא

תראה שיש לה רק רגל אחת. 

תשובותשום וחניכה

א. לגבי ההבדל בין אמת לשקר לגבי סדר האותיות - כך העיר באור זרוע (ח"א, אלפא ביתא סימן נ) ז"ל: קר"ש הם האותיות שק"ר, אל"ף מ"ם תי"ו הם אותיות אמ"ת. ומפני מה אותיות של שקר הפוכים מפני שהרשעים בעלי שקר הם הפוכים ומעשיהם הפוכים וכו'. ע"ש. ואני בטוח שהוא לא היחיד שהעיר בזה.

 

ב. לגבי צורת הכתב וקדמותה - בטח התכוונת להקשות מהסוגיא בסנהדרין (כא: ). ועיין בזה בשו"ת הרדב"ז ח"ג (סימן תמב) באורך גדול, ובעיקר בסוף התשובה.

תודה בן מערבא

ברוך שכיוונתי לדעת גדולים. 

 

שאלה אחרת שאולי נתקלת בה: האם ספרי תורה שנכתבו בכתב עברי קדום כשרים או לא ? 

 

נקצין את השאלה. נניח שהיינו מוצאים ספר תורה, כשר כשלעצמו, ללא פגעי הזמן, שכתב משה רבינו בכתב עברי קדום, הוא היה כשר או לא ?

לענ"ד נראהשום וחניכה

שזה תלוי בסוגיא דאברי נחירה בחולין (יז.), ועי' בב"מ (נג: ) דנפול מחיצות ובתוס' שם. ודו"ק.

סברה חזקה! שכויח!קמנו ונתעודדאחרונה


כל מה ששום וחניכה אמרקמנו ונתעודד

חוץ מזה, אני חושב שברור שיהושע בן נון זה מכוון.

 

מעבר לנו"ן שבזה, שים לב שמדובר על יהושע, וכל הסיפור מופנה לר' יהושע בן לוי, והתוס' שם מעירים שבמדרש מופיע שהתינוקות היו ר' אליעזר ור' יהושע (ובפשטות כוונתם להקשות שר"א ור"י קדמו בשנים רבות לריב"ל).

אגב, גם בימי עזרא שהזכרת שם הכהן הגדול (ואחיינו של עזרא) היה יהושע, והוא היה גורם משמעותי בתהליכי שיבת ציון.

 

אפשר שהכוונה לכך שיהושע כתלמיד משה הוא זה שמקבל את התורה ויכול להתחיל להתבונן בה, לנסות לשאול ולחפור במשמעות של כל פרט ופרט בה.

ואפשר להאריך בהרבה מאוד דרשות על עניינו של יהושע אבל זה קצת חורג מהעניין.

מעניין. תודהבן מערבא


סיכום הלכות עירובין סימן שמ"ה - דיני רשויותנחשון מהרחברון

כיוון שאני לומד הלכות עירובין למבחני הרבנות ולא מצאתי שום סיכום טוב לעשות ממנו חזרה התחלתי לכתוב סיכום. אז אני מניח כאן לתועלת מי שירצה בהמשך ואשמח להערות.

בכוונה לא נכנסתי לדעת השו"ע בתנאי 60 ריבוא לרה"ר זה יהיה בסיכום בנפרד בעז"ה בהמשך

אשמח להערות

 

20200504185503.docx

 

 

@אניוהוא @ימ"ל @ארץ השוקולד @אריאל יוסף @חידוש @חסדי הים

@שאר ת''חים בפורומינו

 

תודה רבהארץ השוקולד
יישר כח, אעיין בלי נדר

ובהצלחה רבה

(כשתיכנס לדיון על תנאי 60 ריבוא ברה"ר, ראיתי בשו"ת דבר חברון שהרב ליאור פוסק כמו ה"חזון איש" שרה"ר תלוי גם בכך שהכביש ישר מקצה אחד של העיר לקצה השני. מומלץ לעיין.)
אכן. זכור לי משהו כזהנחשון מהרחברון
אבדוק בלנ''ד
זה כבר נידון בריב"ש כמדומניכי בשמחה תצאו.
האם צריך שרה"ר תהיה ישרה או לא
(נראה לי הדין שם האם זה כלול במפולש)
שכוייח, ייתכן מאוד, אני מכיר מהרב ליאורארץ השוקולד
וזה מראה את ההבדלים בין לימודנו, אתה מכיר את הראשונים מתוך עיונך ואני מכיר אחרונים מתוך לימודי בשו"ת
משהו...כי בשמחה תצאו.
במקרה עסקתי בזה פעם. זהו.

ריב"ש תה - א"צ שיהיה מפולש.
ריטב"א (כנראה עירובין כב) אומר בשם רש"י: "שאין ר"ה אלא כשהוא מכוון משער לשער, והכי הוא בירושלמי, אבל לא הסכימו בזה כל המפרשים".
מאירי ריש עירובין - דווקא מפולש.

טוב שהסיכומים מהסבב הקודמים שמורים איפה שהוא..
מעניין אם החזון איש נסמך עליהם או שחידש מדעתוארץ השוקולד
כשיהיה לי זמן בלי נדר אעיין שם
לחזו"א יש שם וורט אחרכי בשמחה תצאו.
שכתלי הבניינים נחשבים למחיצות.
באג"מ או"ח ה, כא (נראה לי.. זה מאותו סיכום) חולק על כל ההיתרים של העירוב, כולל החזו"א והמכוניות.
לאג''מ אין כמעט אפשרות לערב.נחשון מהרחברון
חוץ מיישובים עם חומהכי בשמחה תצאו.


ודלתות על הכביש - שער שיש לו דיני מחיצהנחשון מהרחברון
הרב ליאור הביא על מפולש משני צידיוארץ השוקולד
ככה שכנראה זה משהו אחר
מבוי מפולש משני צדדיו זה לא פשט הברייתא..?כי בשמחה תצאו.
יתכן ואתה צודק, לא מונח בסוגיא כעתארץ השוקולד
מפולש לרה''רנחשון מהרחברון
בדווקא.
לסרטיא או פלטיא, ברורכי בשמחה תצאו.
זה הברייתא ע"פ רש"י בשבת ו שם, לא?
כן. אבל אם אנחנו מדברים עלנחשון מהרחברון

ערים למיניהם לא כל רחוב מפולש לסרטיא או פלטיא.

הרי אם למשל הכביש הראשי של העיר מתחבר לכביש הראשי הביןעירוני בצומת טי אזי זה לא מפולש. וכו'

 

לא בטוחכי בשמחה תצאו.
גם לי יותר קל לצייר שהמבוי מפולש לסרטיא (בין-עירוני) ו'ממשיך' אליה,
אבל מי אמר?
הרי בפלטיא לא צריך את התנאי הזה,
ואולי גן בצומת טי נאמר שזה נחשב כמפולש מסרטיא לסרטיא.

אבל אכן הצורך להיות מפולש לרה"ר בהחלט מוסיף תנאי שמוריד רחובות רבים מגדרי רה"ר.

למותר לציין שאני ממש לא בסוגיא...
כי פלטיא היא רחבת שוק. היא לא "דרך"נחשון מהרחברון

לעומת הסרטיא.

ראינו כבר חילוק בין מפולש לרוחב רה"ר למפולש לאורך רה"ר בסעיפים ח וט

אמרת שאפשר לחלק. מי אמר שכך צריך לחלק?כי בשמחה תצאו.
כי ראינו שיש חילוק.נחשון מהרחברוןאחרונה


מעוברת שנתחייבה מיתה, האם ממתינים שתלד?הָיוֹ הָיָה


ערכין א דמישהו כל שהוא
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא יוֹצְאָה לֵהָרֵג, אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר, מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה, נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָּה, אֲסוּרָה בַהֲנָיָה:

וברמבם בהלכות סנהדרין והעונשין יב ד

מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ אֶלָּא יֵהָרֵג בְּיוֹמוֹ. אֲפִלּוּ הָיְתָה עֻבָּרָה אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. וּמַכִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד בֵּית הַהֵרָיוֹן עַד שֶׁיָּמוּת הַוָּלָד תְּחִלָּה. אֲבָל אִם יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. וְכָל אִשָּׁה שֶׁתֵּהָרֵג מֻתָּר לֵהָנוֹת בִּשְׂעָרָהּ:
ולמה?הָיוֹ הָיָה

הרי אנו אוסרים הריגת עובר ואע"פ שהוא ירך אמו, מ"מ יש לו ישות בפנ"ע שאסור להרגה, אז מאי נ"מ אם האם נהרגת ג"כ או לא?

עובר לא נקרא חי לגמרימישהו כל שהוא
כלומר אע"פ שאסור להרוג עובר סתם אינן במדרגה של חי ממש עד שיוצא ראשו לכן למשל מצילים את האם בהריגת העובר,וכן לא יורש ולא מוריש.

בנוסף אומר רש"י שם שעובר ירך אימו ולכן גם נענש עימה

עינוי הדין הוא לאו מהפסוק "לא תעשו עוול במשפט" (קרית ספר על משנה תורה)


דבר ראשוןמבשר שלוםאחרונה
יש את העניין של עינוי דין.
זה אפי' לעניין שור שנידון למיתה-יהרגו באותו יום.
בבית האוצר כתב שזה משום שאין גז"ש/היקש למחצה,אבל עדיין.

דבר שני
בגמ' סנהדרין (קי:)יש מח' לגבי ממתי זוכה לעולם הבא,חוץ מדעת רבינא לכו"ע צריך לעשות מצוה-ולא מספיק שהוא ב"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".

דבר שלישי
בגמ' קידושין (כד:)ר"א אומר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה נפטור מ"ט דאמר קרא ושחתה עד שיכוין לשחתה,וברמב"ם הלכות עבדים פרק ה הלכה יב כתב וז"ל הושיט ידו למעי שפחתו וסמא עין העובר שבמעיה לא יצא לחירות שהרי לא ידע דבר שיתכוין לו עכ"ל,כל היחס הוא כלפי השפחה,העובר נחשב כאיבר מאיבריה,והיא לא יוצאת לחירות כי האדון לא התכוון-ולא בגלל שזה גוף נפרד ממנה.

יש עוד משנה כמדומני באהלות לגבי טומאת יולדת והולד,אבל לא מצאתי איפה.
איך אתם מבינים את המשפטsimple man

"אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ"?

פירוש: לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת לפי שלבו על תאותו.

 

האם זה סותר את מצות ידיעת התורה? מה אמור לעשות בן אדם שמעניין אותו רק מסכת מסוימת, צריך להתמקד בזה ולא ללמוד עוד? 

לא סותרחידוש

לומד יותר, יודע יותר

ואין ענין לדעתך להרחיב את הידע לעוד תחומיםsimple man

ובן אדם יכול לחזור על אותה מסכת כל חייו.

לפי הבנתיבן מכיר

מדובר על מה אדם יתעמק, אבל ברור שחייבים ללמוד הלכה. לדוגמה הרב שלי לומד דף יומי אבל בבא בתרא הוא גמר 15-20 פעם בעיון מטורף

אבל גם בלהתעמקsimple man

אז אם יש בן אדם שמסכת אחת מעניינת אותו במיוחד הוא יכול להתעמק כל הזמן אך ורק בזה ולא לעסוק במסכתות אחרות?

 

אגב, כך משמע גם בהמשך הגמרא שם "נתת לנו רשות לעמוד" 

שלב אחרי שלבהָיוֹ הָיָה

מבטיח לך שככל שתתקדם ליבך יחפוץ עוד ועוד!!!

נראה לי שהכוונה היא בלבחור באיזה תחום הוא חפץ להתקדםבן חוריןאחרונה

יעני אם הוא עכשיו מתחיל ללמוד, אז אם הוא מעדיף מסכת ברכות, שבת, או סוכה.

אבל אף פעם לא עוצרים מלהתקדם. כשהוא יסיים מסכת אחת- צריך לעבור לאחרת. (ודלא מוסיף יסף)

ולגבי "נתת לנו רשות לעמוד", שמובא בגמרא שם זה בהקשר ספציפי מסוים. שהגמרא מספרת שסיימו ספר אחד, ואז לוי ביקש ללמוד שמלי, ורבי שמעון ברבי ביקש תהלים. בסופו של דבר רבי התחיל ללמד תהלים, ואז הוא דרש להם על הפסוק השני- "כי אם בתורת ה' חפצו"- שאין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ. ואז לוי אמר- אם ככה, אתה הרי לא מלמד אותי את מה שאני חפץ- אז נתת לי רשות לעמוד, כי אני רציתי להתקדם במשלי, וכפית אותי להתקדם בתהלים...

תהייה על ״אלמלא ניתנה תורה היינו למדים...״בן מערבא

 

היום בעקבות דברים שקראתי, הרהרתי בגמרא הבאה:

 

״אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול...״ (בבלי עירובין ק ע״ב)

 

תמיד תפסתי את דברי רבי יוחנן כאומרים שאילו לא קיבלנו תורה ולא היתה לנו מערכים ערכים מוסרית ממקור עליון והיינו 

מחפשים לקבוע לעצמנו נורמות מוסריות שננהג על פיהן, אז במצב כזה היינו יכולים להסתכל בטבע ולהסיק משם כל מיני ערכים (צניעות, גזל, עריות וכו׳). אבל הנקודה שמפריעה לי היא שאם אנחנו אכן ״טאבולה ראסה״ וניגשים ללמוד ערכים מהטבע מההתחלה, מניין לנו שהיינו לומדים משם את ״הערכים הנכונים״ ? למה שלא נלמד מהחיות את העקרון של חוק הג׳ונגל - ״כל דאלים גבר״ ולמען ההישרדות האישית שלנו לגיטימי לטרוף את האחר ? אולי היינו למדים מחיות מסוימות על הפקרות מינית ? על אכזריות ? 

 

נכון. אחרי שיש לנו את מערכת הערכים הנכונה מהתורה, אנחנו מסתכלים בטבע ורואים שיש גם חיות מסוימות שנוהגות על פיה. אבל אלמלא ניתנה לנו התורה לא היינו יכולים לקבוע שאלה אכן ערכים נכונים כדי שננהג בהם.  

 

ברגש אני מבין את הרעיון הזה שיש דברים שהם אמורים להיות ברורים לנו שהם ״רעים״ או ״טובים״ גם בלי התורה, וגם רואים באופן מפורש בתורה שהקב״ה ציפה מבני האדם לנהוג בדרך מסוימת אפילו שלא קיבלו את התורה, וכשלא נהגו כך נענשו קשה. אבל עדיין האמירה הזאת צריכה ליבון. 

מדובר על מצב שכבר רוצים הדרכה מוסרית. ואם לא היתה תורה אז...סוג'וק

רצון להדרכה מוסרית יש גם בטבע. כמו בדתות השונות שלא קבלו תורה מהשמיים

^^ גם אני מבין ככה...מבקש אמונה


לא עניתם על השאלה. בכלל. מחילה מכבודכם.בן מערבא


אני חושב..מבקש אמונה

שהמוסר הטבעי של האדם היה מזדעזע מהפקרות מינית ושאר הנהגות שפלות של חיות.

 

"הקב"ה עשה את האדם ישר (והמה ביקשו חשבונות רבים)"

זאת אומרת, אם האדם באמת רוצה ללמוד מוסר - הוא ילמד את הדברים הטובים.

ואם הוא לקח את הרע, התירוצים שהוא יגיד באים מרצון להפקרות.

 

נראה לי שלזה התכוון גם @סוג'וק

 

 

אוקיי. אז מה שאתה אומר בעצם זהבן מערבא

 

שמראש אנחנו באים עם הערכים שנראים לנו נכונים וראויים ומוצאים להם צידוק בהתנהגות של בעלי חיים מסוימים ולא של אחרים, ולא שאנחנו באים ללמוד מהם משהו, אנחנו בעצם לא למדים מהם כלום, וגם אלמלא ניתנה התורה לא היינו יכולים ללמוד מהם דבר. 

 

 

שזה מעניין ואפשרי, אבל זה לא מה שרבי יוחנן אומר, לפחות, לא בהבנה הפשוטה. 

המוסר הטבעי שאיתו אנו באים___

לא כולל את פרטי המעשים, אלא את ההכשר הנפשי שמתאים להם. לא היינו מגיעים אליהם בשכלנו לבד, כשם שאי אפשר לדמיין מה שמעולם לא פגשנו כדוגמתו. אחר שראינו אותם בטבע- אנו יכולים להבין בשכלנו שהם תואמים את ערכינו הפנימיים, וליישם אותם גם אנחנו.

כמדומני שזה בהחלט יכול להסתדר עם דברי ר"י, גם בהבנה הפשוטה.

בוא נראה אם הבנתיבן מערבא

 

אתה טוען בעצם שגם אלמלא ניתנה תורה היתה לנו הכרה ״טבעית״ בקיום ערך של צניעות, ומה שהיינו לומדים מהחתול, למשל, זה רק את הנקודה הזאת של צניעות בטיפול בצואת הגוף ?

 

כלומר, לא היינו למדים על הערך עצמו, אלא על איזה ״דין״ ספציפי שבו ? 

 

גם אם לא התכוונת לזה בדיוק, אני חושב שזה מתיישב על ליבי, תודה. זה אמנם מצמצם את עוצמת דברי רבי יוחנן, ביחס למה שתמיד הבנתי אותם, אבל עכשיו הדברים יותר מסתדרים. 

זה מה שהתכוונתי לעילסוג'וקאחרונה


זה אחת הסיבות שאוכלים כשרמושיקו
טבע החיות בהמות ועופות הכשרות הוא קחמני יחסית לחיות הלא כשרות.
ומכיון שבשרם דמם נהיים חלק מאיתנו על ידי אכילתם הטבע שלנו נשאר עדין.
ובכ"א יתרון האדם הוא השכל והשכל מחייב לחיות ברמה מוסרית.
את הדברים המוסריים הנכונים ניתן ללמוד גם מחיות
האם תשלום מזונות במצב גירושין זה צווי הלכתי?אוהב א י והעם 1
כן, הנידון הוא רק עד איזה גיל, ובאיזה היקף.הָיוֹ הָיָה

ובזה לצערנו החוק לא ממש מקביל להלכה, כמו בעוד אי אלו עניינים אומללים.

האם אב שמגדל את ילדיו זכאי לפי ההלכה...אוהב א י והעם 1
לקבל מזונות? מה החוק בישראל בנושא?
אב שמגדל את ילדיו צריך לתת לילדיו מזונות...אדם כל שהואאחרונה

כמו אב שלא מגדל את ילדיו.

[בלי להיכנס לפירוט על החובה המדוייקת].

רק שכיוון שהוא מגדל אותם, הוא נותן להם מזונות ממש -אוכל (ושאר צרכיהם), ולא כסף.

ייתכן, לדעות מסויימות, שחובה על נתינת מזונות ילדים דין צדקה, תחול גם על האם [תלוי במצבם הכלכלי של שני ההורים]. ולדעות אלה, אם האב מגדל אותם, אז הכסף עבורם יעבור אליו, כדי שהוא ישתמש בו עבורם. 

אם האב ובני המשפחה לא יכולים לפרנס אותם, הרי הם כשאר העניים שהציבור צריך לתת להם צדקה, ושוב הכסף יינתן לאב שישתמש בו עבורם.

כן...תקנת חכמיםמישהו כל שהוא
"באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים... כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא, אמר להו: כפו ליה אסיתא בצבורא וליקום ולימא: עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה... ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד כפינן ליה על כרחיה, כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה".

עיין כאן הדיון באורך
https://www.yeshiva.org.il/midrash/23729

וכיום כאשר מנהג כל אדם לזון בניו עד גיל 18 גם ציבור היר"ש וגם הציבור הכללי. נראה לי שזה נכנס גם בתנאי הכתובה לזון את הבנות. טענת האכזריות על בניו היא גן כאשר מתגרשים שהרי זה שהאשה או הילדים כבר לא גרים בביתו לא אומר שהוא יכול להתאכזר ולאטום ליבו עליהם.
כמובן שגם המצב ההפוך לא תקין וצריך שותפות כלגלית כל אחד כפי יכולתו

ואם רצונך למצוא נבלה נוספת בארץ הקודש אני לא אסייע לך בכך ....




בהלכה - הרכוש שייך לבעל, והוא חייב במזונות ילדיומשה

 

בחוק בישראל - חולקים חצי חצי מצד אחד, וגם הוא חייב במזונות. זה בתורו גורם לכל הבלגן שאתה מכיר.

מה דעתכם? מכירים תשובה בנושא?הישתלוות

בן משפחה עם "דימנסיה" (בלבול שיכחה וכד')

שאומר תפילות שאינם במקומם או שחוזר עליהם מתוך שכחה וכו'

מה עושים איתו? או לא עושים?...

לכאורהימ''ל

זה שיטיון ושוטה פטור ממצוות, אז אין צורך לעשות כלום.

 

אבל שאלות בהלכה צריך לשאול רב ולא בפורום.

השומעים צריכים להעיר לו? שם שמיים לבטלה אולי...הישתלוות

אנחנו בבית מדרש... דנים בחבורה...

לא חושבימ''ל

כמו שאמרתי, הוא פטור ממצוות.

אבל אם יאמרו לו להפסיק הוא יפסיק את מה שלא שייך כרגעהישתלוות

אז למה לא להעיר לו?

שאלת אם צריך, נכון שהוא יפסיק אבל זה לא שהוא עובר עבירהימ''ל

אז אין צורך לעצור אותו, ומצד שני זה עלול לצער אותו אז בשביל מה?

ואין עניין לתקן אותו שיאמר דברים נכונים?הישתלוות


בשביל מה? הוא חייב בתפילה? הוא עובר על ברכות לבטלה?ימ''ל


שיהיה "איתנו" כל עוד אפשר...הישתלוות

אלא שהעניין שזה עלול לצער אותו וכו אז 'שב ואל תעשה עדיף'...?

ואם הוא מבקש סיוע...? אז שוב ושוב להעיר...?

אם ככה זו שאלה פסיכולוגית ולא הלכתיתימ''ל


גם הלכתית, כי אם הוא מבקש סיוע אולי צריך להשיב אותו ?הישתלוות

ומשנה אם זה הורה?

הלכתית מצד עצם העניין, לא, כי כמו שכתב ימ"ל הוא פטור.הָיוֹ הָיָה

הלכתית לך, כגון אם הוא הורה וכדו' לכאו' כן, כמו כל מה שמבקש, מה מיוחד פה?

כי אולי באמת עדיף שב ואל תעשה. כי יש רגשות ורגישות...הישתלוות


אם הוא ביקש - אז תלוי בהכרות שלך איתו, מה יותר ישמח אותוהָיוֹ הָיָה

זה לא שאלה של קריטריון הלכתי. אלא מציאותית, 

לא נ"ל שזה כ"כ פשוט___

אם הוא מבקש עזרה אולי שייך איסור ספייה.

כל דמנטי הוא שוטה?!___

במחילה, זה תלוי מאד בשלבי המחלה.

שני הפרטים היחידים שאנחנו יודעים על המקרה הזה הם: א. הוא מתבלבל בתפילות. ב. אם יעירו לו הוא יצטער ויבין.

הוא בהחלט יכול להיות עדיין בגדר פקח.

אולי עצם דין שוטה הוא יחסיכי בשמחה תצאו.
הגרשז"א מביא, נראה לי בשם הבניין ציון (הערל"נ),
שפטור שוטה תלוי ביכולת שלו לקיים אץ המצווה הנידונת הספציפית
(וממילא להוציא יד"ח).
מה ההגדרה של "יכולת לקיים"?___

הרי הוא יודע ויכול להתפלל, הבעיה היא שהוא שכח שכבר התפלל.

וכן לגבי איסור ש"ש לבטלה- אם רק היה יודע שזה לבטלה היה פורש.

 

אז הוא נחשב "יכול לקיים" מצווה זאת או לא? לענ"ד נ"ל שכן.

שכחה זו שטות?כי בשמחה תצאו.אחרונה
ולהתפלל עמידה שוב זה לא נורא,
ולוואי.. כל היום כולו.

לפ"ז כדאי להפריש מאיסור ש"ש לבטלה,
אבל כמובן תלוי בחומרת הדימנסיה
האם ליתומים ואלמנות יש מעמד הלכתי? מה בנוגע לאלמנים?אוהב א י והעם 1
אמת מידה משפטיתמישהו כל שהוא
כלומר שיקבלו משפט צדק בבית משפט.
המדינה לא חייבת לתת צדקה לאף עני
ומשלמת פיצוי למשפחות שכולות וזה אחיד לכל המשפחות השכולות אז אין בזה אפליה

תנסה לחשוב רגע לפני שתענה שוב אותו דבר ותגיב ענינית.
ל"ג בעומר עם הגר"ד ליאור שליט"א, הגר"מ מאזוז שליט"אאריאל יוסף
וואווו!!!נפש חיה.
ומו"ר הרב יצחק שליט"א!!!אש החיים.
עבר עריכה על ידי אש החיים. בתאריך ג' באב תש"פ 16:20
עבר עריכה על ידי אש החיים. בתאריך ג' באב תש"פ 16:20

 

אחשלי אריאל יוסף, אתה תומך עוצמה ? אם אפשר לשאול?עף על עצמו

עדיף תענה בפרטי

תציץ בחתימה ותחליט בעצמך.אריאל יוסףאחרונה


שאלה!הָיוֹ הָיָה

כתב הרמב"ם שאדם צריך לאהוב את אשתו - "אוהבה כגופו".

מה יש ב"כגופו" יותר מ"כמוך" שאנו מצווים לאהוב כל יהודי?

אינסטינקטנחשון מהרחברון
אתה מגן על הגוף שלך בלי לחשוב.
שאתה אוהב את רעך 'כמוך' מה שאתה רוצה שיהיה לך אתה עושה רציונאלית.
כשאתה רוהב את אשתך - האינסטינקט, בלי לחשוב שומר ודואג לה.
יפה, אבל לא מספיקהָיוֹ הָיָה

כבודו כותב את פירות האהבה, אבל החילוק הוא ברמת האהבה. ודו"ק

אני חושב שלא הבנתנחשון מהרחברון

שהאהבה היא כגופו וממילא יש לזה השלכות מעשיות. תאהב כאילו זה אתה ממ הגוף שלך. ההשלכה של רמת האהבה הזאת היא שבעת צרה פתאומית באינסטינק תגן עליה אפילו לפני על עצמך (כמו שכתוב  עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ" שכשבא לך מכה לפרצוף באינסטינקט תרים ידיים כדי לשמור על הפנים) כי זה ממש חלק ממך.

יפה.פירוש שלך?למה לא123


ואו יפהטאטע!!


גופו במובן עצמואריק מהדרום

כמו לגופו של עניין, או בארמית "גופא"

עצם העניין, גופו של עניין.

מה הרגשת כשקראת את זה? הרגשת שזה בדיוק אותו פירוש?מבקש אמונה


כמובן שלא, אבל חיפשתי הגדרה ברורה.הָיוֹ הָיָה


אה אוקיי, אין לי הגדרה מדוייקת וברורה.מבקש אמונה


יתורץ לפי דברישום וחניכה

ערוך השלחן (או"ח סימן קנו ס"ז):

"מצוה לאהוב את כל אחד מישראל כגופו, שנאמר: ''ואהבת לרעך כמוך''. לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שרוצה בכבוד עצמו וחס על ממון עצמו. והמתכבד בקלון חברו – אין לו חלק לעולם הבא (רמב''ם הלכות דעות פרק ששי).

אבל אין הכוונה שיאהבנו כנפשו ולחלוק עמו בממונו, שהרי לא כתיב בעניין זה כלל. דהך קרא כתיב אצל הלאוין ד''לא תלך רכיל'', ''לא תשנא'', ''לא תקום ולא תטור'' – שמע מינה דהצווי הוא שלא לעשות לו רעה, ובדבר שאין בזה הפסד ממון (נראה לי)".

 

וקל להבין.

אז לדבריך האהבה המיוחדת לאשה זה שנותנים לה הממון?הָיוֹ הָיָה


בין היתר.שום וחניכה

נתינת הממון היא רק ההוכחה של ערוך השלחן שאינו 'כמוך' ממש. ולאשה הוא 'כמוך' ממש, וממילא זה מתבטא גם בממון.

תתבוננו במיליםסוג'וק

רעך" זה לא "את רעך" - לרעך הכוונה לטובתו, עבורו, בשבילו

כמו שאתה רוצה עבורך כך תרצה עבור אחרים.

"מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך..."

זה בעשיה יותר

 

אך

את אשתו הכוונה אותה ממש כמו שאתה אוהב עצמך ממש

בגוף

במהות

בעשיה

בהויה

בהכל

 

ר אריה.1.

מסופר על ר' אריה לוין זצ"ל שהלך לבית הרפואה יחד עם אשתו שכאבה לה הרגל ואמר הוא לרופא כואבת לנו הרגל.

עי' קידושין מא, א; נידה יז, א; ספר הליקוטים פרשת עקב.אריאל יוסף


שאלה מעוררת מחשבה !עף על עצמואחרונה


שמיטה בשנים הקרובות. לכבוד פרשת בהרסוג'וק

לכולי עלמא השמיטה הבאה, עוד 8 וחצי שנים, הולכת להיות דאוריתא, כיוון שעד אז רוב עם ישראל יהיו בארץ

(השמיטה הקרובה עדיין בספק)

 

שנים אלו הם עליית מדרגה בתהליך הגאולה 

 

הרב קוק זצל כתב מבוא רוחני של עמה דפים בודדים, בתחילת ספרו על השמיטה "שבת הארץ"

שם הוא מחדש שמציאות השמיטה אינה רק לקרקע ולחקלאות

אלא לעם כולו, לבני האדם.

שנת השמיטה היא שנה שלמה של שבת

 

בשבועות האחרונים אולי טעמנו בחינת "שבת" ממושכת.

שנת שמיטה אידאלית גאולית, ובכלל מציאות הגאולה של אחרית הימים, היא הרבה הרבה יותר מזה, עד שכולם יגיעו לרוח הקודש מתוך שבתיות רוחנית.

מציאות שלא חווינו כמותה אפילו בבית ראשון

נפלא ממש!

 

הנה ציטוט מהרב קוק

https://midreshet.org.il/ResourcesView.aspx?id=27079

 

"...את אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד הוא לאומה זו, שהיצירה האלקית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלקי שלה בכל מלא זהרו, אשר לא ישביתוהו חיי- החברה- של-חול עם העמל והדאגה, הזעף והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה בכללותה כמו-שהיא. ואם...הניגוד המתמיד שבין השמיעה האידיאלית להכרזה של חסד ואמת, חמלה ורחמים, לבין הנגישה והכפייה ולחץ הקפדה של קנין ורכוש, המוכרחים להראות בעולם המעשי, גורם הרחקה לאור האלקי מתכונת הכרתה הציבורית של האומה, שהרחקה זו מפעפעת כארס גם במוסרם של היחידים - הנה הפסקת הסדר החברתי בצדדים ידועים, מתקופה לתקופה, מביאה לאומה זו, כשהיא מסודרת על מכונה, לידי עלייתה העצמית למרומי התכונות הפנימיות שבחיים המוסריים והרוחניים, מצד התכן האלקי שבהם, העומד למעלה למעלה מכל תכסיס וסדר חברתי והוא מעבד ומעלה את הסדרים החברתיים ונותן להם את שלמותם... שנת שקט ושלוה, באין נוגש ורודה, "לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'", שנת שוויון ומרגוע. התפשטות הנשמה בהרחבתה אל היושר האלוקי המכלכל חיים וחסד...אין חילול-קדש של קפדנות רכוש פרטי בכל תוצאות-יבולה של שנה זו, וחמדת-העושר, המתגרה על-ידי המסחר, משתכחת..."

 

וכאן יותר:

 

http://halachayomit.com/KatzRShmuel/shemita/%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94%20-%20%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A7%D7%95%D7%A7,%20%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90%20%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA%20%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5.pptx

 

 

אתה מתבלבל בין מספרים לאחוזיםמושיקו
בינתים למרות שבמדינה יש תמיכה גדולה להתבוללות אכן זו ארץ שה' שומר עליה גם בענין הזה..