פורום בית המדרש (עמוד 71)

וודאי שלהר מותרים ליכנס.

למעט מקרים חריגים.

וְאֶת־הָעָ֨ם אֲשֶׁר־בָּ֜הּ הוֹצִ֗יא וַיָּ֣שֶׂם בַּ֠מְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵ֨י הַבַּרְזֶ֜ל וּֽבְמַגְזְרֹ֣ת הַבַּרְזֶ֗ל וְהֶעֱבִ֤יר אוֹתָם֙ בַּמַּלְכֵּ֔ן בַּמַּלְבֵּ֔ן וְכֵ֣ן יַעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל עָרֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֑וֹן וַיָּ֧שָׁב דָּוִ֛ד וְכָל־הָעָ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם:

רש"י:
מגרה ו'חריצים' ומגזרות - מיני ייסורין הן. מגרה - סכין פגום פגימות הרבה , תכופות זו לזו. 'חריצים' הוא "מורג חרוץ" (יש' מא , טו) , מלא חריצים , כמין "פצירה פים" (ש"א יג , כא) שקורין 'לימא' (בלעז). במלבן - בטיט חוצות , כן תירגם יונתן: "וגרר יתהון בשוקיא

זה בעיקרון...:

ג. הנשמות של עולם התהו

ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין מצד קלות דעת והפקרות ובין מצד עלית דעת והתעוררות רוח עליון, הוא מענין עולם התהו; אלא שיש הפרש גדול בפרטים של עולם התהו עצמו ובנטיותיו לשמאל או לימין. האידיאליסטים הגדולים רוצים בסדר יפה וטוב, מוצק ואדיר כזה, שאין בעולם לו דוגמא ויסוד, על כן הם מהרסים את הבנוי לפי מדת העולם. המעולים יודעים גם לבנות את העולם הנהרס, אבל הגרועים, שהנטיה האידיאלית היותר עליונה נגעה בהם רק נגיעה כל שהיא, הם רק מחבלים ומהרסים, והם הם המושרשים בעולם התוהו בערכו הנשפל.

נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון[1]. גדולות הן מאד, מבקשות הן הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול. מבקשות הן אור גדול מאד, כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו. הן ירדו ממעלתן מראשית הנטיה של ההויה להולד[2], התרוממו כשלהבת ונדעכו. שאיפתן הבלתי סופית לא תכלה, הנן מתלבשות בכלים שונים, שואפות הרבה יותר ויותר מהמדה, שואפות ונופלות. רואות שהנן כלואות בחקים, בתנאים מוגבלים שאינם נותנים להתרחב לאין קץ, למרומים אין די, והנן נופלות בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף - ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. התסיסה החיה שלהן איננה שוקטת, - מתגלות הן בעזי-פנים שבדור. הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתאבון, נשמתם גבוהה מאד, - מאורות דתוהו[3]. בחרו בהרס והנם מהרסים, העולם מתטשטש על ידם והם עמו. אבל תמצית האומץ שיש ברצונם היא הנקודה של קודש. שכשהיא נספגת אל הנשמות, המשוערות במהלכן, היא נותנת להן את עז החיים. ביותר הן מתגלות באיזה אחרית ימים, בתקופה שלפני הרת עולם, שקודם להויה יצירית חדשה ונפלאה, בתחום שעל התרחבות הגבולים, בטרם לדת חק שממעל לחקים.

 

@david7031@ימ''ל

המשנה מתחילה ב"אור לחארבעה עשר בוחדקין את החימץ".

למה בודקים חמץ?

הפסוקים בפרשת בא (פרק יח מפסוק טו, פרק יג. נסה להבין מהפסוקים מה בדיוק מותר ומה אוסר, ומה צריך לעשות בעקבותיהם. (נא להימנע מפרשנות קודמת לאור ההבנה מהגננת)

ראה רש"י על המשנה, ור"ן להבנת שיטתו.

תוס' שחולק על רש"י, פתח גם את הגמרא שהוא מצטט.

רמב"ם לאורך כל הלכות בדיקת חמץ.

 

אלו כרגע מקורת מהזיכרון, בהמשך אביא עוד.

 כשנגמור את הנושא הזה, נעבור לאיסור והיתר חמץ שאינו שלך וכו', ולשאלה מה מהות ביטול חמץ.

על הרמב"ם עוד לא עברתי, מה יצא מהרמב"ם?

(יב) ד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ. טו שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. ... יט שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.

(יג) ו שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה. ז מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.

(בהערת אגב, מהפסוקים בפרק יב עולה בבירור שיש קשר בין איסור שהיית החמץ לאיסור האכילה שלו, ויש לכך השלכה על ההבנה של הסוגיא.)

מהפסוקים, עולות שתי מצוות. מצוות עשה "תשביתו שאור", ומצוות לא תעשה "לא יראה לך חמץ". השאלה הבסיסית בסוגיא היא מה היחס בין שתי המצוות, ומה המשמעות המעשית שלהן.

רש"י כותב על המשנה שבודקים חמץ "כדי שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא". משמע שהוא הבין שבל יראה ובל ימצא משמעותו להוציא את כל החמץ שיש בבית.

בגמרא בדף ד: אומר רש"י שבביטול בעלמא סגי (ופשטות הדברים היא שבביטול בעלמא סגי כדי לא לעבור בבל ייראה, ובכל מקרה הדברים שם מכווונים על ביטול כתחליף לבדיקה), כיוון שכתוב "תשביתו", ומתרגמין "תבטלון".

העולה מדברי רש"י, הוא שהוא ראה את שתי המצוות כדבר אחד. יש איסור בל ייראה ובל יימצא, וכדי לא לעבור עליו צריך לצאת ידי חובת תשביתו. את זה אפשר לקיים בשתי דרכים (כמו שכותב הר"ן) בדיקה או ביטול. וברגע שיצאת ידי חובת מצוות תשביתו, לא עברת על בל יראה.

 

תוספות סוברים אחרת. לשיטתם, כדי לא לעבור על בל ייראה מה שהתורה ציוותה זה ביטול. וברגע שביטלת לא עברת. מצוות תשביתו לדעת תוספות היא מעשה אקטיבי של שריפה של חמץ (ראו תוספות דף ד: ד"ה מדאורייתא בביטול) ויש מקום לדון בתוך שיטתו האם מצריך רק מעשה של שריפה, היינו שישרוף לפחות כזית חמץ, או שמצריך לשרוף את כל החמץ הידוע לך.

בדיקת חמץ לשיטתו היא בשביל שמא ימצא חמץ באמצע פסח ויבוא לאוכלו.

 

לדעת הרמב"ם, מצד מצוות תשביתו, יש מצווה לבטל את החמץ. לי אישית לא ברור עד הסוף מה דעתו באיסור בל יראה ובל יימצא, ואיך עוברים עליו ואיך לא, וייתכן שעוברים עליו אם לא מבטלים, ובביטול נפטרים.

לדעתו בדיקת חמץ היא מדרבנן. הוא לא כותב מדוע בודקים חמץ, אבל ניתן להניח שהוא מסכים עם התוספות וסובר שהעיקר הוא שמא יבוא לאוכלו.

תסתכלו בגמרא על ההפניות בצד
תורה אור- תפתחו את הקטע הרלוונטי בתנ"ך ותעברו על רש"י, רמב"ן ורשב"ם בתורה או רש"י, רד"ק ומצודות בנ"ך.
מסורת הש"ס- תפתחו את ההפניות לגמרות האחרות ושם תעיינו ברש"י ותוספות. (אף בסוגיה הרלוונטית כמובן)
עין משפט נר מצווה- תפתחו את הטור והבית יוסף שם ותעברו על המקורות שאותם מצטט הבית יוסף.
ואם תרצו להלכה- תמשיכו לשו"ע, משנה ברורה, ביאור הלכה (אם לא באורח חיים, אז במקום משנ"ב ובאו"ה תעיינו בש"ך ובט"ז) וערוך השלחן.


בהצלחה רבה

הם מוכיחים שהכוונה שם אינה לקרוא ליום אור, אלא הפסוקים מדברים על האור, היינו light. 

לדוגמה:  "הבקר אור והאנשים שולחו" – למסקנה בבוקר נהיה אור.

"וכאור בקר יזרח שמש" למסקנה כמו האור שיש בבוקר.

וכן על זה הדרך בהמשך הסוגיא.

כאילו לא מספיקים לנו מחזירי התשובה והדרשנים למיניהם עכשיו גם הקראים התחילו. 🤦‍♂️

אבל מי שכן אז עליו להסביר מה ה' מנסה להעביר לנו.

כמו שלא שייך לומר שבכך שהחריב את מקדשו זה סימן שמצוות הקורבנות בטלה...

ההלכה הפשוטה שפיקוח נפש דוחה תפילה במניין.

גם לראשונים שסוברים (לא כרמב"ם) שמותר לאדם לסכן את עצמו אפ' שלא חייב - אסור לא לסכן אחרים ועוד שלכאו' הם דיברו רק לגבי גויים להנאת עצמן או שמד בצינע, ולא למקרים של מחלות שהדין הפשוט בגמ' ובפוסקים שהזריז נשכר, הנשאל מגונה והשואל שופך דמים

שהרקיע של היום השני הוא כסא הכבוד - בין זידונים חצת כקרח הנורא.

בריאת השמים.

שאלת לא מזמן על ההבדל בין השמים לשמי השמיים, השמים הוא שם כולל לשניהם.
כמו כן, לטענתי שמדובר במעל ומתחת לאטמוספירה (שהיא הרקיע) - הרי שהשמים לפני בריאת הרקיע = החלל לפני היווצרות האטמוספירה כך שזה לא רק שם כולל אלא באותו הזמן באמת לא הייתה חלוקה.

ברור שיש הסבר יותר רוחני לרקיע כמו בחגיגה יב: ועוד מקומות.

והמרחב מכיל בתוכו גם את הכוכבים ואת השמש ואת הארץ וכ"ו

החלל בקיצור.

אתה בטוח אבל שאפשר לומר קדיש ככה?

 

ראיתי שהרב יצחק יוסף אומר שאפשר לענות לקדושה וקדיש

(משהו יודע אם יש בזה מחלוקות?)

אבל מצד שני זה לא אמן יתומה זו שיטת הרב עובדיה.

הרב פיינשטיין אם אני לא טועה והגרשז אמרו שאסור לענות אמן כי זו אמן יתומה.

כמובן שכל זה מדובר בשידור חי. בשידור חוזר/הקלטה גם לרב עובדיה זה אמן יתומה 

1. בגלל ספקות שונים בהגדרת "מקום" ובהגדרת "קול" אי אפשר להגדיר התקהלות במפגש וירטואלי (דרך זום) כמניין לכל דבר המחייב דברים שבקדושה.

2. אמירת קדיש יתום וקדיש דרבנן אינם כוללים ברכה לבטלה ולכן ההתקשרות האלקטרונית הזו יכולה להיחשב לה כמעין מניין.

3. בשעת הצורך, כאשר יש ערך לכך שכל הקהילה הוירטואלית תתפלל יחד, גם אמירת "ברכו" לאחר פסוקי דזמרה ולפני ברכות שמע אין בה ברכה לבטלה ולכן מותר לאמרה בתפילה שכזו.

4. נפילת אפים – בירושלים נוהגים ליפול גם ביחיד, ובשאר המקומות נוהגים כך אם במקום התפילה יש ספרי קודש. לדעת הרב מלמד אפשר להחשיב התקהלות זו דרך הזום כמקום שיש בו ספרים.

5. אמירת י"ג מידות – אם יש שם חזן שיאמר את י"ג המידות בקול ובטעמי המקרא, יכולים לומר עמו.



חובה להוסיף שכל זה לרוצים להדר בתפילה במניין, אבל מצד הדין בשעה שקשה להתפלל במניין אפשר להתפלל לכתחילה ביחיד.

בברכה,

אליעזר מלמד

אם אתה מתפלל.
תתפלל יחיד.
מקסימום תענה בשידור חוזר.
אין הבדל...

אתה שואל באופן ספציפי על בן דוד?

היום מישהי אמרה לי את המדרש הזה על רגל אחת כזה, זה מדרש ספציפי שמדבר על זה שתינוקות של בית רבן לא יוכלו ללמוד או להתפלל או משהו כזה. ידוע לכם מה זה המדרש הזה?

את מתכוונת לזה שאין מבטלים תשב"ר מלימודם אפילו לצורך בניין ביהמ"ק?

"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן"

רק שהוא דיבר על הגאולה העתידית שכאילו לא נשמעים קולות של תפילה או תורה של תינוקות של בית רבן וכאילו זה אחד מסימני הגאולה משהו כזה

יש שם כמה אגדתות למה חרבה ירושלים

לפחות לא בדיוק כך, יש כמה דומים. מוזמנת לעיין במאמר הבא, הוא מסכם יפה אני חושב.

http://asif.co.il/download/kitvey-et/rmt%20gn%20pri/pri-5/15_2.pdf

כן יש דברים דומים.. אבל באמת לא רחוקים..
לא יודעת אז למה היא התכוונה יכול להיות שהיא לא ניסחה את זה מדוייק או שלא שמעתי נכון
בכל מקרה תודה רבה לכולם!

הלכה א
מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

הלכה ב
ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.

הלכה ג
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי. (רמב"ם תעניות א)

 

אמנם, יש הבדל בין לדעת שזה משמים, לבין לקבוע בפסקנות בשלמי הצרה הגדולה הזו. כיום, שאין לנו נבואה, אין לנו דרך לדעת למה באות צרות, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה חשבון נפש כל אחד עם עצמו, ובמקרים מסוימים גם של מנהיגי ציבור חשבון נפש ציבורי, מה אנחונ חושבים שעלניו לתקן, בלי קשר לשאלה למה יש קורונה. (אם נדמה, במשל מעט ילדותי, את מאזן העבירות מצוות למינוס בבנק, אנחנו לא יודעים איזו הוצאה גרמה לנו למינוס, אבל התפקיד שלנו הוא לדאוג להוסיף את הכסף, כך שנהיה חזרה בפלוס.

....מטרת הפשפוש היא לדעת בשל מה באה לי הצרה הזאת.

חבריו עזרו לו למצא את הסיבה לעונש זה. מזה אני למד שאנו מצווים לנסות למצא את הגורם לעונש שקבלנו

אחרת איך נשפר מעשינו

מאשימים ציבור אחר כאחראי ואז כשכל אחד זורק את הצרה על החטאים של השני
אף אחד לא משפר את מעשיו רק מוסיף לגאווה שלו.
למשל להאשים את הלהט"ב (והיו שאמרו כך)זה הכי קל...אבל לא כ"כ מקדם...
לא נראה לי שהם יחזרו בתשובה בגלל זה...

במעשה הנ"ל הם פשפשו ביחד והגיעו מסקנה..

הוא מדבר על כך שאנשים יוצאים בהצהרה שזה בגלל ההוא, או בגלל העבירה ההיא וכו'

ולרוב כל אחד מאשים את השני

 

אם יסבירו למה - ניחא, אבל לרוב זה גם בלי הסבר

רב הונא היה אדם שברור שקיבל תוכחה והיה תר אחר מעשיו בלי חשבונות.
זה לא עובד החל מרגע שהתלמוד עצמו קבע מה שקבע במסכת ערכין ט"ז ע"ב.

במסכת ערכין כתוב על אדם שאומר לחברו "טול קיסם"  הכוונה שהוא מצביע לו על עבירה מסויימת.

אבל להגיד - (או יותר נכון להזכיר) לאנשים שצרות באות בגלל עבירות זה לא תוכחה.

אם זה עובד לך תודיע לנו.
לא עוצר את נשימתי.

וחושב שלא מגיע לך שום עונש על שום דבר, אנ י מכון לדון האם אתה יכול לחבר בצורה קוהרנטית בין חטא לעונש. אני לא במדרגה כזו.

אם איש מישראל קנה כרטיס טיסה לחופשה בפסח בטנריף למשל במקום לקיים סדר פסח כהלכתו עם מצוות והגדת לבנך בבית ובגלל הקורונה הוא צריך לבטל את הטיול לא כדאי לנו להאיר את עיניו  ולהגיד לו מה לדעתנו הקשר בן שני המקרים?

או אולי עלינו לשמור זאת בליבנו ולתת לו להגיע למסקנה הנכונה. כמובן שאנו חברים קרובים שלו ואנו יודעים שלא יהיה לו מסטמה עלינו.

לדוגמא יש לי חבר מרוקאי שצוחק עלי בגלל שאני בסעודת שישי אוכל מרק תימני לעומת זאת הוא רגיל לאכול סלטים ודגים ובשר ועוגות וזה כמובן מרצה את כרסו הגדולה. אני לא מתבייש להגיד לו שהתיקון שלו על תאבת אכילה הוא לאכול מרק תימני בלבד כל ליל שבת וזה לא בצחוק.

להגיד שמשמים רוצים שיבטל את הטיול זה אוליח נכון, אטבל להגיד שבגלל זה הגיע הקורונה זה כנראה לא נכון, כי גם בשנה שעברה לצערנו אנשים יצאו לעשות פסח בחו"ל. אפילו אם זה היה אולי נכון, אני לא חושב שאתה יכול לקבוע בוודאות.

 

אני לא בטוח שהבנתי את הקטע עם המרקים.

למה תמיד זה עונש לשכן לחבר לחילוני לחרדי לדתי לאומי
למה לא עונש לי

אם בתור תימני, המרק התימני הוא מה שמענג את שבת אצלך ואצלו ים של סלטים ובשר, אז שניכם בסדר. את תאוות האכילה ממולץ לתקן בימי חול.

וחד משמעית לא חכם
וזה בגדר של דבר שאינו נשמע

רק מוכיח את הנקודה. - בית המדרש

ולא איפה השכן שלי או הציבור האחר חוטא
וזה נראה לי גם ההבדל בין דברים שנשמעים לדברים שלא נשמעים

ובשאר מדינות המלך מה עשו?

יש הבחנה בין יהודי לגוי ואם יש מתים יהודיים וכמה
 

מקורות:המשך הרמבם שהובא למעלה.

 

 

אחרת  הדיון עובר ל"אם פורים היה עונש לגויים?שהרגו אותם?"

כך גם פה המחלה שחולים בה גם יהודים היא עונש ואם אכן אף אחד לא ימות זה יהיה נס!

נגיד שדובר על סביב 2% -0.6% תמותה תלוי באיזו מדינה.

בכל אופן יש גם עונשים לכלל העולם וזה בהחלט קשור לעמ"י

 

בכל אופן לא כדאי לבסס את עבודת ה' על יראת העונש ופחד ממגפות

והדברים מפורסמים לכל

 

או תוצאה ממעשה שניסו לעשות ליהודים?

 

אם ואם

 

המצב הנוכחי כעת שאין תמותה ב"ה וגם מאלו שלא מרגישים טוב ובע"ה ירגישו, אין במצב קשה.

 

הרמבם מגדיר מה זה דבר ומה זה מגיפה, המצב הנוכחי רחוק מאוד מהסטטוס שמוגדר שם.

 

ב"ה, אפשר להיות רגועים

אין הקב"ה מקפח שכרה של אף בריה...

ומגלגלין זכות ע"י זכאי וכו'

כמו בידוד, דאגה של החולים, וכל צער שנגרם

ולפי המספרים ברור שלא עשו טבח המוני ללא הבחנה, אלא הרגו את צריהם.

אבל אם אתה עושה את זה מול עצמך וזה עוזר לך להתרומם ממקום לא טוב שלך, אז בסדר.

יותר נכון קטע מיוחד של הרב ישראל אברג'יל שליט"א על הקורונה.. מחזק

כמו שמופיע ברמב"ם שהובא למעלה.
אבל צריך לדעת שכיום שאין רוה"ק, קשה מאוד לכוון אירוע למעשה ספציפי ובמיוחג שכשיש גזירה כללית וודאי כשהיא על כלל העולם, זה לא 'אחד על אחד'. חז"ל מזכירים: "כיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע". בגזירות כלליות יש אפילו מציאות של "יחידים הנספים ללא משפט", שמיתתם כמיתת צדיקים, מכפרת על העולם. (אורות, המלחמה א')

תודה ל@סימפל מן

"...אסתר בת אביחיל דוד מרדכי..."

 

לגבי השאלה השניה אני לא יודעת.

הגמרא דורשת אשר לקחה לו לבת- לו לבית דהיינו נשא אותה לאשה.

הוא לא חיפש רק בחורות?

"יבקשו למלך נערות בתולות, טובות מראה"(אסתר ב,ב)

הם לא ידעו שהיא נשואה למרדכי.

 

 

 

 

אני חושב שיש דעות שבסוף הוא לקח את כל הנשים ולא רק הבתולות.

רש"י הוא זה שאומר שבאמת השליחים לקחו גם בעולות.

 

האבן עזרא מסביר שהיא עוד לא הספיקה להינשא למרדכי.

 

 

 

 

אבל לאמשנה מה, מסכנה אסתר

כתבתי את זה שנה שעברה שלמעשה היא היחידה שהפסידה לגמרי מהסיפור, כי היא הרי הייתה צריכה להישאר עם אחשוורוש אפילו אחרי סיפור ההצלה של היהודים

הפסידה לגמרי😔

וגם סיפור המגילה לקח 9 שנים 

היא הייתה מלכה כמה שנים לפני שהתחילה הגזירה

 

כל אלפי הנערות שנשלחו אל אחשוורוש, מעולם לא יצאו עוד מהארמון. וגם עבודת המקדש לא המשיכה כל ימי אחשוורש. ובאופן כללי, אכתי עבדי אחשוורוש אנן.

אשתו- בתו- ביתו נלקחה לארמון, חלק מהסנהדרין...

אבל הייתה לי בעיה טכנית ולא הצלחתי.  

באופן פשוט, אם היחסים בין מרדכי לאסתר היו היחסים הרגילים שאנחנו מכירים במקרא, של קרוב משפחה מבוגר במגדל את קרובת משפחתו הצעירה, ולאחר מכן נושא אותה לבת (ראו למשל יחזקאל טז), אז מרדכי לקח את אסתר אליו במטרה להתחתן איתה בעתיד, אבל הנשואים עוד לא מומשו.

 

לא הכרתי, תוכל להפנות לעוד מערכות יחסים כאלה במקרא?

ולא הסבר מחייב

מהדורת מכון המאור - הרב קורח - יש הרבה מעלות חשובות:

הערות וציונים, הדגשת המילים העבריות במקור, כתב היד המאוחר יותר (כולל תיקונים שעשה הרמב"ם עצמו) לחצי השני של סדר נזיקין

 

מהדורת מוסד הרב קוק - הרב קאפח - יש גם יתרונות:

יותר התייחסות לשינויים ולתיקונים ולא רק לנוסח הסופי. כמובן מחיר זול יותר, שטח מדף קטן יותר, לטעמי ספרים נוחים יותר לשימוש (אבל יפים פחות). מפתח בחלק מהמהדורות. הנוסח נפוץ יותר, נמצא בפרויקט השו"ת (פעם אחרונה שבדקתי. וזה לא בהכרח יתרון - יש מי שיאמר שאם כך עדיף להחזיק בבית את המהדורה האחרת)

 

מהסיבות האלה בחרתי להחזיק בבית את שניהם

נראה שאין עדיפות חד משמעית מבחינת הדיוק של התרגום בעיניך, נכון?

קשה מאד לדעת

 

ובאופן כללי, בתרגום מאבדים הרבה מהתוכן, אז קשה לומר מי מדויק יותר, בטח לא בצורה חד משמעית.

 

לא זכור לי ששמעתי ממישהו שמכיר את התרגום דעה בנושא

כן, יש סיפור כזה בדיוק על יהודי

שהתלבט מה לעשות כי לא מצא פרנסה בכפר שלו

ואז קיבל תוכחהמאיש אחד (לא זוכרת את שמו לצערי)

שאם היה לו בטחון אמיתי, והי מתחזק באמונה /ה' זן ומפרנס לכל

ומשחרר את הכוחי ועצם ידי, היתה הפרנסה מזומנת לו סמוך לביתו.

הכל תלוי לפי גודל כח הבטחון.

 

והנה מצאתי את המקור לזה בחובות הלבבות:

"חסיד אחד שבטח בה' באמת ובתמיםולא יצא מעירו לחפש פרנסה

וה' אלוקיו היה בעזרו.

נמצא שיש לבטוח בה' שהוא ימצא מקור לפרנסתו בכל מקום שהוא נמצא

ולבטוח בה' שימציא לו מזון ופרנסתו במקומו כאוכלי המן" (שער הבטחון)

 

בהצלחה רבה פרנסה בשפע ונקל!

מעניין אם זה רק דרגא של חסיד שממש חזק באמונה, או שזה רמה שכל אחד רשאי לאחוז בה..

מהמצב היום שגם עבודה רחוקה יכולה להיות שעתיים מהבית לדוגמא וגם זה מאוד רחוק

לא התכוונתי לשאול אם להתעקש שלא לצאת מהעיר או מהארץ.. רק אם יש עניין של ביטחון בה' בעניין הזה

 ואני חושב ש"ביטחון" זה קצת מעבר למה שמותר או אסור...  תקני אותי אם אני טועה.

נניח הדוגמא שישר חשבתי עליה, גם ליוסף (לפי דרגתו) היה מותר לבקש עזרה אבל בכל זאת הוא נענש בגלל שזה מתחת לדרגת הביטחון שמצופה ממנו.

 

 

או לגור בעיר שיש בה מקומות עבודה..

כל זמן שעושים השתדלות.מתאימה.

רק לזכור שאם ההשגחה העליונב מיעדת עבודה רחוקה מהבית לא תועיל כל השתדלות..

וכמובן להשתדל להיות מחובר למעלה ואז אתה שם לב יותר בקלות מה מתאים לאישיות שלך

ה' מוכן לעזור לנו אם אנחנו מוכנים להשקיע ומכיוון שאין לנו דרך למדוד כמה הוא רוצה שנשקיע, ראוי שנשקיע לפי היכולות שלנו. לרוב גם עבודה רחוקה היא בתחום ההשקעה ביכולת

אם נגיד אני איש הייטק שגר בהתנחלות מבודדת כנראה שלא ירד יום אחד מהשמיים מפעל של אלביט בכניסה למעלה אבק...
מצד שני אם אני גנן (באיזה מובן שתרצו) יש לי סיכוי למצוא עבודה קרוב לבית....
אבל אם כל תושבי המושב גננים זה כבר בעיה...

בקיצור צריך להפעיל שיקול דעת ....

לבטוח בה' שיביא לך פרנסה זה תמיד טוב 

תחפש לך עבודה טובה עם משכורת ותנאים טובים ותבטח בה' שמה שהוא מביא לך זה הכי טוב בשבילך. 

ביטחון בה' זה דבר טוב אבל לא פשוט להשיג את המדרגה הזו ובנוסף לפעמים יש נטיה להתבלבל בין עצלנות לביטחון.

אפשר גם לבטוח בה' שיתן לך כלה ובית ליד מקום העבודה!

חובה על האדם לעשות מקסימום השתדלות בפרנסה ואם הקבה ירצה הוא יסדר לו מקום קרוב...
לשבת בבטלה בבית?? הרבה רעות חולות יש בזה.

איך להיות בטוח ? הרי אין שום הבטחה כזאת לא בתורה לא בנביאים וכו', 

 

אפשר להתפלל ולבקש ולהתחנן שוב ושוב.

וצריך להיות בטוח שהכל אפשרי אצלו.

 

אבל בפועל, אם אדם לא מוצא את העבודה ליד הבית, וכלו כל הקיצין (כל אחד וקיצו), ברור שצריך לצאת.

 

ועדיין כמובן להמשיך להתפלל ולבקש, ולהיות בטוח שהוא יתברך יכול הכל.

כן, יש סיפור כזה בדיוק בשער הבטחון

החסיד מצא, זה לא אומר שכל אחד ימצא. כי אין הבטחה כזאת..

 

הבטחון שלנו הוא רק ביכולת של הבורא להמציא את זה,

אבל אין לנו שמץ של מושג כיצד זה ייראה בפועל.

האם זו רק מחשבה בלב? אז שיהיה לך גם ביטחון בלזכות בלוטו בלי לקנות כרטיס...
אם זה אומר לא לעבוד עד שמוצאים הרבה עשו כר"ש ולא עלתה בידם