פורום בית המדרש (עמוד 97)

אני לא מדבר על רקע ישיבתי בכלל כי זה לא העיסוק שלי, אני מדבר על מציאות:

בהפסקות חשמל קודמות אנשים שתלויים בחשמל עבור חייהם (למשל מונשמים) מתו או הוחמר מצבם.

(לי זכור מקרה בפסגת זאב, גוגל העלה עוד כמה סיפורים כאלה)

 

בחורף כשיש הרבה משפחות שמחממות רק בחשמל הסיכון לנזק גופני חמור גדול יותר (ע"ע ההיתר של הרב מגוש עציון)

בקיץ זה קצת יותר פשוט, ועדיין.

 

לבתי חולים למשל יש גנרטורים אבל המכשירים האלה בעייתיים (מידיעה) ביכולת לסמוך עליהם מעל לשעות ספורות.

כלומר חשמל בהיקף גדול (שכונה ומעלה) הוא צורך פיקוח נפש ברור.

 

השאלה הנשאלת היא מה קורה ברדיוסים יותר קטנים, או בתכנון מראש (ע"ע גנרטורים בשכונות חרדיות).

א. בדברים שיש בהם חשש שירבו במלאכה בנוסף למה שצריך בשביל החולה אסור בכלל להשתמש במה שעשו בשבילו משום 'שמא ירבה', למשל חולה שחייב לאכול בשר - מותר לאכול מהבשר שנשחט בשבילו כי שחיטה זו פעולה אחת לכל הבהמה אבל אסור לאכול מהבשר שבושל לו.

 

ב. במקרה של חשמל זה לא רק 'שמא ירבה' אלא מלכתחילה תפוקת החשמל והייצור שלו משתנים לפי הצריכה כך שקשה לשייך את הסברא הזו לנדון כי אי אפשר לתלות את פעולת הייצור בבתי החולים.

אם נפלה יחידת ייצור צריך לתקן אותה או להחליט שלא צריך לתקן אותה בשבת כי שבת, זה לא קשור בכלל לצריכה בפועל שמשתנה בגלל הרבה גורמים.

 

בעיקרון זה עובד לבד.

לא ממש התעמקתי בסוגיה הזו אבל ממה שהבנתי הבעיה היא לא רק בתיקונים אלא גם (ובעיקר) בייצור:

הרבה שלבים בהפקת החשמל (המיוצר מפחם, בגז הרבה פחות ולכן היום זה משתנה) כרוכים באיסורי דאורייתא.

וגם הבקרה על אספקת החשמל והפעלת המבערים היא ידנית (באופן ממחושב אמנם...) ולכן גם בה יש איסור.

 

במקרה של תיקונים ואחזקה יותר קל לומר שאפשר לסמוך על פיקוח נפש ואין 'שמא ירבה', אבל זה כבר תלוי במקרה.

כי סביר להניח שאלמלא ועד העובדים הדורסני של החברה הזו  הבעיה הייתה נפתרת.

 

(ע"ע 1 במאי)

 

פשוט צריך לכתוב קצת יותר קוד לניהול אוטומטי, ולהעסיק פחות יהודים, אבל אין מצב שהוועד המיליטנטי של חברת החשמל יסכים לפגוע בשכר שבת של העובדים שלו.

 

סימן שי"ח, דין הנאה מחשמל המיוצר בשבת, סעיפים י"ז-י"ט:

 

יז יש מיראי ה' בארץ הקודש הנזהרים מלהשתמש בשבת באור החשמל [שהודלק מערב- שבת], מאחר ועובדי חברת החשמל היהודים מחללים שבת בעוונות הרבים בפיקוח על מערכת המחשבים של החשמל, ובתיקון תקלות שונות. ומטעם זה משתמשים בשבת בחשמל המיוצר על-ידי גנרטור פרטי, ותבוא עליהם ברכת טוב. וכל מי שיש בידו האפשרות להתחבר לגנרטור, טוב ונכון שיעשה כן. ומכל מקום רבים נוהגים להקל להשתמש בחשמל בשבת, הן בחימום תבשילים על פלאטה חשמלית, והן בקריאה והנאה לאור החשמל, וסומכים על כך שייצור החשמל מיועד גם לחולים רבים הצמודים בבתיהם למכשירי חשמל שונים, וגם אור החשמל מונע סכנות בטחוניות, ועוד טעמים. והיכא דאפשר טוב ונכון לסעוד וללמוד לאור החשמל כשיש בחדר גם נר שעוה או נר שמן. [באופן שאין חשש שמא יטה את הנר]. ובמקרר חשמלי ההיתר קל יותר, שהרי אין המקרר עשוי אלא לשמור על המאכלים שלא יתקלקלו, ואין זה חשיב כהנאה ישירה מחילול שבת, אלא כמניעת נזק.

 

יח מי שרוצה להחמיר שלא להשתמש בחשמל בשבת בארץ הקודש ולהסתפק בנרות שעוה וכדומה, ואשתו אינה מסכימה לכך, אין הבעל יכול לכוף את אשתו על כך, אחר שרבים מתלמידי החכמים כאן בארץ נוהגים להקל בזה. ובפרט אם הדבר יכול להביא לידי ביטול השלום בבית. אלא ישכנעה להחמיר בדרכי נועם ובמתק לשון.

 

יט במקום שאפשר עדיף יותר להשתמש לחימום התבשילים בגז [הדולק מערב שבת], מאשר להשתמש בפלאטה חשמלית. ומכל מקום כבר פשט המנהג להקל ליהנות מהחשמל גם לענין זה. 

ממה שידוע לי- קוי החשמל קיימים כמערכת ומעשה השבת שנוצר הוא מצד חברת החשמל המייצרת את החשמל ומזרימה אותו לכל מערכת החשמל הארצית.

במקרה זה-

כיון שיש כמות נכרת של צרכי פיקוח נפש (בתי חולים) הנזקקים לחשמל בשבת- לחברת החשמל אסור להפסיק את זרימת החשמל או לכל הפחות אינה צריכה (יש גנרטורים בבתי החולים אבל א- אינני יודע מאי בינייהו של הגנרטור והחשמל הכללי  ויכול להיות שהפסקה של 24 שעות היא קריטית. ב- ישנם צרכי פיקוח נפש גם במקומות פרטיים שאינם מגובים בגנרטור)

אז זה מעשה שבת לצורך פיקוח נפש וכידוע מותר לאכול משאריות מאכל שנתבשל לצורך פיקוח נפש בשבת וכמו"כ במקרה שלנו- כמובן, בלי לגעת בחשמל שלא לצורך פיק"נ.

 

זה מה שידוע לי.

 

וכן ידוע לי שישנם כמה וכמה שמחמירים על עצמם לשים גנרטור (או סוג של סוללה נטענת) שעליו יופעל הבית בשבת (אולי מפני שהם טוענים שההזרמה לשאר המקומות היא מעשה נפרד או לכל הפחות לא חלק אורגני מההזרמה לבתי החולים)- אבל ודאי שמאי עמא דבר- להקל.

שאין בעיה כלל.החשמל המיוצר עקרונית נאגר בחוות חשמל ויוצא רק כשיש צורך. לכן אף כשיש תקלה או שצריך להשבית תחנה לצורך תיקון הזרמת החשמל לא נקטעת.
עושים הפסקות רק כשצריך לתקן משהו במערך ההולכה. לא בייצור. אמר שבערך ביום שני מגיע לבתים החשמל של שבת.

אבל יש משהו שמייצרים יותר ע''פ צריכה ע''מ לשמור את הסוללות במקסימום. גרמא יש. הנאה ממעשה שבת אין.

ככה הוא הסביר. יכולין לחםש מקורות בדוקים יתר

ונשמע מאוד מוזר שיש מין 'בטריות' ענקיות שמכילות חשמל שמגיע מחברת החשמל. יש תחנות ויסות עם שנאים אבל אין שהם שיהוי של החשמל.

 

מה שכן, וזו סברא שהייתה לי להקל (אם כי לא חלקתי אותה עם אף אחד ולא שאלתי עליה וגם אני בעצמי לא משוכנע בה) זה שלמעשה החשמל המופק (קרי האלקטרונים שנוצרים ע''י האנרגיה המופקת בתחנת הכוח) נע די לאט* ולוקח לו שעות עד ימים להגיע לבתים (תלוי במרחק מהתחנה) וגם אז הוא 'מהול' בחשמל מימי החול (דומה לשאלה על חלב שנחלב בשבת). יש בסברא הזו הרבה קשיים אבל הזכרתי אותה כי היא דומה למה שדיברת עליו. 

ואגב, זה יתרון הלכתי שיש לחשמל מחברת חשמל על פני חשמל מגנרטור שבשימוש בו נהנים בשבת מחשמל שהופק בשבת ויכול להיות בו איסור 'נולד'.

 

 

 

לנו נראה כאילו החשמל נע במהירות גבוה כי הוא כמו זרם מים - כשיש צינור מלא ומכניסים עוד מים בתחילתו  מיד יוצאים מים בקצה השני אבל אלו לא המים שהכניסו כרגע, הם יצאו מהצד השני רק אחרי שיעברו את כל הצינור.

כבלי החשמל [כמו כל חומר אחר] מכילים אלקטרונים מרגע ייצורם, ולכן אתה לא צריך לחכות מהפעלת התחנה עד שהאלקטרון יגיע אליך. ברגע שנוצרת תגובת השרשרת החשמלית, אתה יכול להשתמש בזרם החשמלי.

וברגע שיופסק ייצור החשמל בתחנה, אין משמעות לכל האלקטרונים שנשלחו מהתחנה ונמצאים ברשת החשמל כיוון שאינם שונים מהאלקטרונים שהיו שם קודם.

 

לכן, אני לא רואה משמעות לשאלה מתי יגיע האלקטרון שהיה בחברת החשמל בשבת אליך.

אגב, אני לא בטוח שהוא יגיע אי פעם אליך. [כי נדמה לי שמהשנאים מתחיל מעגל חשמלי חדש].

שקורה כל הזמן בחשמל?

אותו הדבר תגיד גם בלהדליק את האור?

ובלהרים  את המפסק?

לא אמרתי שמותר להשתמש בחשמל מהסיבה הזו.

אלא באתי לחלוק על מה שימ"ל כתב, שהחשמל שמיוצר בשבת מגיע בשלב מאוחר יותר.

 

ואני אומר - מה שמיוצר זה אנרגיה ולא אלקטרונים, והיא מגיעה מיד.

מה שכן בונים עכשיו זה מאגר מים גדול בגלבוע שמיועד להיות "סוללות" לאגירת חשמל. ישאבו את המים בלילה (או בשעות שצריכת החשמל נמוכה)  למקום גבוה כדי ביום להזרים אותם למטה ולייצר חשמל בשעות השיא.

העלות של מערכי סוללות כאלה יקר להחריד (וזו הסיבה העיקרית שלא עוברים לאנרגיה סולארית).

אבל לא סוללות

זה שימוש בחשמל עודף ע''מ ליצור אפשרות להפיק חשמל בשעת הצורך, החשמל שיגיע מה'מאגר' הזה הוא חשמל חדש לחלוטין.

מבחינת חיסכון של אנרגיה זה אולי כמעט אותו דבר אבל מבחינה הלכתית זה אותו דבר (אלא זה אוטומטי ואז זה דומה לייצור חשמל בגז).

"לפי נתונים אלה קיימת הערכה כי כ- 1.8% מכל תפוקת החשמל העולמית כיום מלווים באגירה." ( מקור)

לגבי מדינת ישראל, יש יעד להגיע ל800 מגה וואט חשמל שיהיה אפשר לספק באמצעות אנרגיה שאובה. (ע"פ אותו מקור) 

כבר לפני כמה שנים, שיא הביקוש לחשמל בישראל עבר את ה10,000 מגה וואט (מקור)

הרב ישראל רוזן כתב בתחומין טז מאמר מקיף בענין שימוש בחשמל בשבת מתחנות כח ונביא מדבריו כאן.

 

בתגובה הבאה אביא את המציאות שתחנות הכח פועלות אוטומטית, ורק במקרה שצריכת החשמל עולה או יורדת ב-30%, אז היהודים שם עושים מלאכות דאוריתא, ראה שם או התאזר בסבלנות. לפ"ז אם יהודי פרטי מפעיל שעון-שבת לביתו מער''ש, כשהוא יופעל, השינוי בצריכת חשמל יהיה אפסי, ולכן יש סיכוי אפסי שבדיוק צריכת החשמל שלו גורמת עתה לשינוי גבולי קריטי שבגללו יהיו חיבים עובדי חברת החשמל לעשות מלאכה כדי להעלות את תפוקת החשמל, ולפיכך מותר לו לעשות כן: מצד הנאה ממעשה שבת – זהו איסור דרבנן וספיקו לקולא. ומצד זה שיש את הסיכוי האפסי שאותו אדם יגרום לעובד החשמל להצטרך לחלל שבת בשביל פיקוח נפש, על זה כתב הרב אוירבך כדלקמן.

 

הגרש"ז אוירבך במאמרו ב"מוריה" תשל"א דן בארוכה להוכיח שאין אדם צריך אפילו בשבת עצמה להתאמץ ולהצטער רק כדי שלא יגיע מישהו אח"כ למצב של צורך בחילול שבת לפיקו"נ. לכן התיר שם לאדם לאכול מאכליו כדרכו בשבת - וכגון אחיות בבתי חולים - אפי' אם עי"כ יגרם צורך לבשל לחולים. וכן בגחלת של מתכת המונחת ברה"ר- מותר לסלקה תוך חילול שבת ואין צריך לעמוד שם כל היום ולהזהיר. ולפ''ז הוא הדין בנידון דידן – האדם יכול לכוון את שעון השבת שיפעיל מכשירים לצרכיו החיוניים כפי כרגיל להשתמש, ואין לו להמנע מכך אף שפלוני יצטרך בגלל זה להכנס למצב של חילול שבת לצורך פיקוח נפש (שסוף סוף היא כשלעצמה מלאכת היתר).

 

ואמנם אכן מפעילי התחנה עושים מלאכות לצורך חיסכון בלבד ובלי צורך פקוח נפש. אבל כבר כתב הרב אוירבך באחד מספריו (איני זוכר כרגע שמו) שאיסור אין הנאה ממלאכה שלא הוסיפה לי הנאה בפועל. ולכן אם כשבאמצע הלילה מנתקים תחנת כח גדולה ומחברים קטנה כדי לחסוך, אין לי איסור להנות ממלאכה זו מכיון שבפועלת היא לא נתנה לי תוספת הנאה.

 

וסוף וסוף צריך לדעת שיש רבים חשובים שלמעשה התירו הנאה מחשמל בתחנות כח: הרב עובדיה זצ''ל (כפי עדות בנו) והרב שלמה זלמן אוירבך זצ''ל והרב נוירבט בעל שמירת שבת כהלכתה זצ''ל.

עוד כתב הרב ישראל רוזן (תחומין טז) שכיום (לפני 20 שנה) התחנות פועלות אוטומטית, ורק במקרה שהצריכה עולה או יורדת ביותר מ-10% – אז היהודים עושים מלאכות דאוריתא. כלומר לו יצוייר שהמדינה לא תשנה את צריכת החשמל שלה, לא יצטרכו לעשות מלאכה בתחנות כח, מלבד תיקון תקלות שעלולות להפיל את כל החשמל. מכאן יוצא שאם ביתו של האדם צורך חשמל באופן סטטי שאינו משתנה, הבית שלו לא תורם לחילול שבת בתחנת הכח.

 

וכשמפעילי התחנה יעשו מלאכה כדי להוסיף כח כי עלתה צריכת הציבור, הם עושים זאת בהיתר שהרי זהו פיקוח נפש. ולמה פיקוח נפש? משום שיש חולים שזקוקים לחשמל, כוחות ביטחון שזקוקים לחשמל, וחייבים למנוע קריסה של החשמל. ושער בדעתך, אם תהיה עלטה מוחלטת, אין ספק שהערבים ינצלו את ההזדמנות לפגוע בנו. לפני 40 שנה בניו יורק החשמל נפל ושררה חשכה מוחלטת, ובלילה נעשו הרבה מאוד מקרי שוד ותקיפות נשים, ונדליזם ושריפות.  

 

והרב יצחק יוסף שליט"א בשיעור (כג אב תשע"ה) אימת את הדברים, הוא אמר שהוא היה בסיור בתחנת הכח חדרה הגדולה בארץ, ועשה סיור ארוך בתחנה עם מפעיליה. הוא אמר שמי שמעבירים את הפחמים בטרקטורים זה ערבים. ויש עמדות פיקוח עם יהודים שיש שם אינספור כפתורים. היהודים שם מפעילים מתגים שגורמים למלאכות דאוריתא. והם לא מוכנים להכשיר דרוזים, כיון שלוקח 10 שנים ללמוד את תיפעול הכפתורים באמריקה, ועל כל אחד המדינה משקיעה 200000$, ולכן הם לא רוצים להכשיר דרוזים. ולענינינו, הרב אמר שבשעות הראשונות של הלילה היהודים בטלים, אין להם מה לעשות חוץ מלשתות קפה. ורק במקרה שהצריכה עולה או יורדת יותר מ-30% לכאן או לכאן, הם מתחילים להפעיל מלאכות, והנה דבריו עלו כדברי הרב רוזן. אם כן יוצא לדינא שלכולי עלמא מותר להשאיר חשמל דלוק מער"ש, ובתנאי שלא יכובה ע"י שעון שבת. זו מסקנת הרב רוזן.

 

אמנם גם הרב אוירבך כתב שראוי להחמיר כי סוף סוף יהודים שם מחללים שבת וצריך לא להשלים עם זה. וכן כתב הרב רוזן והרב יצחק יוסף. ונראה שזה דומה לכך שראוי ליהודי שלא לקנות מחנות שפתוחה גם בשבת, כי הוא בכך מביע מחאה מסוימת. אמנם מכיון שאין זה חיוב מן הדין, יש להתיחס אליו בפורפורציה שקולה, כגון שבעל חוב לא ישקיע בזה סכומים, ולהמנע מחשש סכנה מחמת גנרטורים לא בטיחותיים.

כל הבקשות בברכות מנוסחות בגוף שני.. 🤔

ברוך אתה ה' שאותך לבדך ביראה נעבוד (לגירסאות מסויימות)

ישנן ברכות שחותמות בנוכח.

 

ועוד שהפסוק איננו מטבע שהתקינו חכמים כ"א לשון התפילה של דוד המלך ע"ה כך שההשוואה היא קשה.

ובא להחליף את המחזיר שכינתו לציון שזה ראיה לתפילות המסתיימות גם בגוף שלישי

אנשים חותמים בזה את ברכת עבודה במוסף יו"ט.

מה עוד שמעולם לא הבנתי את התמיהה הגדולה זה מאוד מורגל בלשון בני אדם.

אתה הוא זה שאמר כך!

 

(נ"ב *זו הפתיחה)

לכאורה אתה צודק

שבוע טוב,
בעניין שאלתך במטבע שטבעו חכמים בלשון הברכות - לפתוח בנוכח ולעבור ללשון נסתר
כתב ר' חיים מוואלוזין (נפש החיים שער ב סוף פרק ד') ומקורו בשו'ת הרשב'א ב
חלק ה' סימן נב -
שכשהאדם אומר 'ברוך אתה ה''- ידע לפני מי הוא עומד - שידע האדם שהוא נמצא 'מפורסם' אצלו
ואעפ'כ ממשיך בלשון נסתר 'אלוקנו מלך העולם' - לומר שלמרות שאנו יודעים את מציאותו אין לנו תפיסה בו.

יש באחרונים שרצו לבאר ע'פ זה - שזה שייך בכל הברכות חוץ מברכות ההודאה- שכן בתפילת עמידה - מסיימים 'המחזיר שכינתו' 'המברך את עמו'- בלשון נסתר, אבל ברכת הודאה- מסתיימת ב- 'הטוב *שמך ולך* נאה להודות'- לשון נוכח. שבדבר שהוא פעולה לא שייך לומר שאנו מבינים את פעולתו ולכן זה לשון נסתר. אבל ההודאה שזה מצידנו - אפשר בלשון נוכח.
לפי זה מובן למה דהע'ה אומר 'למדני חוקיך' שכן זו הודאה לה', או שנאמר שבתורה ניתן לראות את גודלו של ה' בשונה משאר פעולותיו.

אמנם המבי'ט בספרו 'בית אלוקים' (שער התפילה פרק ח') מבאר שאין זה מדוייק אלא שרק ברכות המצוות הן ממשיכות לשון נסתר 'קידשנו במצוותיו' - וזה כדי לומר לנו שבאמת אין אנו ראויים למדרגה הזו רק שה' החליט לתת לנו בלי שאנו ראויים לכך.
לפי זה קשה מדוע דוד אמר 'למדני חוקיך' - שהרי לכאו' גם לתורה אין אנו ראויים.
ואולי ניתן לומר שדוד מתפלל שנהיה ראויים לתורה - ולכן מדבר בלשון נוכח - כי זו היא עצם בקשתו.

הא- "שאותך לבדך ביראה נעבוד".

הב- בדברי המבי"ט בקידוש של שבת "אשר קידשנו במצוותיו ורצה וכו' כי בנו בחרת ואותנו קדשת" ואולי אין זה ברכת המצוות אך יש מתרצים שאין מברכים על מצוות הקידוש בכך שהברכה גופא היא ברכת המצוות. ועוד למ"ד "אשר קדשנו במצוויתיו וצוונו לעסוק בדברי תורה (או על דברי תורה) ו"והערב נא" ברכה אחת נינהו קצת דוחק בזה אבל אולי נתן לתרץ שאע"פ שברכה אחת הם שני עניינים הם כמ"ש בברכות יא ע"ב "ר' יוחנן מסיים בה" היינו מוסיף עליה.

 

הג' בעניין למדני חוקיך שזהו בקשה בדומה לזה כתבה @טיפה של אור בתגובתה- אולי כי זו תפילה? - בית המדרש

(ואף אני בתגובתי ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות - בית המדרש)

 

וראיתי לזה זכל"ד מפרש"י בגמ' שם, גבי חתימת ברכת התורה שהיו  שגרסו לחתום בה "למדני חוקיך" (שכן הרבה ברכות הם על לשון פסוקים) ואמר רשיה"ק- 

 ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל - גרסינן. ולא גרסינן למדני חקיך שאין זו ברכה והודאה על שעבר אלא לשון בקשה ודוד כי אמרה (בתהלים קיט) לא לשם ברכה אמרה אלא בלשון בקשה. והכי קאמר 'ה', שאתה ברוך, למדני חקיך': עכ"ד ושבמ"ח.

א- יתכן שזה גם הודאה. מודים לו שרק אותו אנחנו עובדים.
ב - השבת היא משהו שאנחנו כן יכולים להבין, כמו שהגמ' בשבת בדף י או יא - שלכן ה' לא הודיע לפני שנתן את השבת לישראל , ממילא את הקדושה אנחנו לא מבינים אבל השבת עצמה זה משהו מובן.
ג. ישר כח. זה בערך מה שסיימתי בו

התוכחתי בזה ממרן רה"י.

אז א"כ כל ברכה ניתן לפרש להודאה ושבח. הרי  כל ברכה היא "ברוך אתה" ברוך זה תמיד יהיה לשון שבח. שבח לה' שהוא חונן אתנו דעת. ושבח לה' שהוא מנחם ציון בבנין ירושלים.

ב- מה הקשר לעניין ברכת הקידוש?

ג- ברוך תהיה. חן חן.

יש ברכות שהן בקשה - אז איך הסוף שלהן יהיה הודאה?
לגבי הברכה שכתבת 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' - היא ברכה שקיימת רק בנוסח ספרד.... אז זו קושיא פחות חזקה כי זה לא משהו שברור שכך מטבע הברכות.

ב. שאלת על בחרת וקידשת - שזה לשון נוכח,, אבל ע'פ דברי המבי'ט שאם אנחנו יכולים להבין את המצווה - להיות קשורים אליה אז זה מתאים לשון נוכח ולא נסתר. שבת היא דבר שאדם יכול להתחיל להבין בשונה מצוות אחרות.
לכן בקידוש אומרים לשון נוכח.

זה הוא @טיפות של אור .
לרגע לא הבנתי מתי הגבתי בפורום שם

תופעת @אהבת ישראל בנשמה...

כבר 3 נקודות 😜

ספירת העומר ובין המצרים.

והמעניין הוא ששם קיבלו כל מיני החמרות, אז נוצרה כביכול פשרה עם הפוסקים.

לגבי הלקט יושר, הגיוני שבאשכנז יחמירו באותה תקופה בדינים אלה,כי חלק ממסעי הצלב חלו בתקופה זו של השנה וממילא החמירו יותר

בכל אופן. אני חושב שזה לא אשכנז באופן כלל היסטורי אלא דוקא בתקופה ההיא (של מסעות הצלב). כמו גזירות תח ותט, היום- אנשים ממדינות פולין בקושי מתענים בכ' סיון.זה פשוט היה זעזוע הסטורי- כמו"כ אני באמת יכול להבין אם בתקופת השואה היו מחמירים בזה ואולי אפי' מתענים בצומות הקלים כבתשעה באב.

קצת היה לי קשה לעקוב מה בדיוק השאלה.

(מכוון שזו שאלה שאלתית ביותר, ואולי אפילו שאולה משאלה אחרת מ.. מה מה הייתה השאלה? )

 

 

 

תוכל לנסח את השאלה בצורה ברורה יותר בבקשה?

יש לך יחו"ד?

אני אשלים פיגור בדף יומי בהזדמנות אחרת

שאוכל לראות בדיוק במה מדובר.

שולחן ערוך- לא בשרי, אם לא אכלת בשר אלא רק תבשיל. ראיתי תשובה של הרב ליאור שמחלק בין ספרדים לאשכנזים בעניין הזה.

שעה או שלש (שזה בעצם לא כלום)- תוס'

או שומרים חמש- שש - רמב"ם?

 

הרי גם היום אשכנזי רבים שומרים כרמב"ם, במיוחד לאור דברי הש"ך.

ליאור.

הא- לא אמרת איפה.

הב- אין לי דבר חברון בבית.

הג- ענית תשובה נהדרת ובאמת חשבתי פעם אם זה תלוי באשכנזים ספרדים אבל זה היה בכיוון התוס' או רמב"ם ב"סעודתא אחריתא" (חולין קה ע"א) שאלתי אם זה כיוונו של הגר"ד ליאור.

אני חושב שהוא מסתמך על החילוק הפשוט בין מרן לרמ"א בסימן פט. שמרן לא מצריך לחכות בין תבשיל בשר לחלב ורמ"א מחמיר בזה.

באמת לא מבינה

הוא שאל אם גם זה מצווה או שזה סתם

זה נראה לי סימן שהוא בכל זאת קצת מאמין.

כמו ללמד תורה לאנשים שלא אומרים ברכות השחר, לצרף אנשים שספק אם הם מחללי שבת בפהרסיה למניין וכו'

שמכריעים בנושא כזה (אל תשכח את דין מורידים ולא מעלים).

לכן כל אחד הוא בחזקת חרטטן שמשחק אותה כופר, עד שלא יוכח אחרת שהוא כופר להכעיס (ואולי אפילו אז צריך הכרזת בית דין, לא בדקתי).

הרי הגדרת תינוק בנשבה היא כולל כפירה כי זה כביכול אונס.

מצווה מצווה מצווה.

העיקר המרכזי הוא תורה מן השמיים.

וגם אם הוא מצהיר שהוא כופר מה אכפת לך?

חוץ מזה שמקסימום לא זיכית אותו במצוות תפילין עדיין זכית במצוות חסד, תנוח דעתך יא אללה.

אגב,איך מישהו יכול לכפור במשהו שהוא מעולם לא למד?

שאדם יכול להעיד על מישהו שמעולם לא למד למרות שהוא מעולם לא הכיר את אותו האדם.

המקסימום שאפשר לומד שדבר מסוים לא נאמר מתוך למדנות.
למרות שיתכן שהאומר לומד בסתר ומעונין להסתיר זאת ולכן אמר מה שאמר בצורה שאמר

כמדומני שאין שום פוסק הלכה שיכול לחתום על דבר שמתקרב לזה, אלא אם כן תוכיח לי.

יש סיפור על ר' אריה לוין, מכירים?

סליחה, זה לא על ר' אריה זה על שליח חב"ד בשם ר' משה דיקשטיין. מובא בספר אהבת עולם אהבתיך.
שניה יקח קצת זמן לכתוב..

כאן:
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12803&CategoryID=2109

הסיפור נקרא 'נשמה בתחתית' (תדפדפו קצת למטה)

נשמה בתחתית

"השתגעת?", שאל אותי הסוהר, כשדרשתי להיכנס גם אל התא הזה, "אינך יודע על מה אתה מדבר! לעולם לא תוכל להיכנס לתא הזה".

זה קרה לפני שלושים וחמש שנים. ר' משה דיקשטיין, חסיד חב"ד מבאר-שבע, החל לעסוק בהתנדבות בפעילות רוחנית בבית הכלא בעיר. באותם ימים טרם הייתה מסגרת לימודית מסודרת בבתי הכלא, והוא היה בא לשם, ומרכז את האסירים באחד האגפים לשעת לימוד תורה. מספר ר' משה:

אט-אט יצרתי קשר עם האסירים. למדתי להכיר אותם ולהתאים את הלימוד לרמתם. היו שלימדתי אותם מסכת אבות, ואחרים קיצור שולחן ערוך. לעיתים השמעתי רעיון על פרשת השבוע.

את שנות ילדותי עשיתי בשכונה תל-אביבית עממית, שהתאפיינה בפשיעה גבוהה. לצערי הכרתי את הסגנון המחוספס ואת האופי של האנשים שמעדו לשולי החברה. אף שלא קיבלתי שכר על עבודתי, הוכרתי כבעל תפקיד רשמי בשירות בתי הסוהר. במרוצת השנים יצרתי קשר הדוק עם אסירים וליוויתי את שיקומם. כמה וכמה מהם עלו על דרך המלך.

בביקורי בכלא הבחנתי בתופעה מוזרה, שבתחילה לא עמדתי על טיבה. הנוהל היה שהסוהר נהג לעבור בין תאי האסירים, לדפוק על הדלתות ולהזמין את האסירים לשיעור תורה. אך היה תא אחד שעליו הסוהר דילג דרך קבע.

התברר לי שבתא הזה משוכן אסיר מסוכן במיוחד, שבשל התפרצויותיו האלימות הוא מבודד משאר האסירים. עשרים ושלוש שעות ביממה הוא כלוא לבדו, ולשעה אחת ביום הוא מורשה לצאת לטיול בחצר הכלא, בשעה ששאר האסירים נעולים בתאיהם.

"האם זה יהודי?", שאלתי את הסוהר. הלה השיב בחיוב. "אם כן", אמרתי לו, "אני דורש לבקר גם בתאו". הסוהר נדהם. "אתה לא יודע על מה אתה מדבר", השיב.

התעלמתי מדבריו, ואמרתי לו בנחישות שאני דורש להעלות את הבקשה לפני ההנהלה. הצגתי זאת כדרישה אולטימטיבית.

כעבור שבוע המתין לי סגן מנהל הכלא. "הרב דיקשטיין", אמר, "מה מצאת בתא הזה?". "יהודי מסכן", השבתי לו.

בדקות הקרובות מסר לי הנחיות מפורטות איך להתנהג בכניסתי לתאו של האסיר המבודד. "מובן שאנו נשגיח מקרוב, לוודא שלא יאונה לך כל רע", אמר.

נשאתי תפילה קטנה. בעודה רוחשת על שפתיי הובלתי אל תאו של האסיר המסוכן. הדלת נפתחה ומולי עמד הר-אדם, בגובה שני מטרים, זרועותיו חסונות וגדולות ומבטו מזרה אימה.

הושטתי לו את ידי. "שמי משה", אמרתי. הלה השיב בלחיצת יד איתנה, עד שאצבעותיי חישבו להתפרק. "אני יכול להתארח אצלך?", שאלתי. "היכנס", באה התשובה.

התיישבתי על קופסת שימורים. הבריון התיישב מולי על המיטה. התחלנו לשוחח. לנגד עיניי התגלתה נשמה אומללה. ילד שמכיתה ג לא חבש את ספסלי בית הספר. הוריו עסקו בפשיעה. "למדת תורה?", שאלתי. "למדתי לגנוב", השיב קצרות.

התחלנו לדבר. הזכרתי את משה, שקיבל תורה מסיני. "מי זה משה?", שאל. התחלתי לספר לו על יסודות היהדות, מבראשית. האסיר בלע בצמא את דבריי ולא חדל מלשאול. השעות חלפו. שמעתי מאחוריי קול פסיעות הלוך וחזור. הסוהרים נדהמו משהייתי הארוכה בתאו.

"תרצה לשמח את אלוקים?", שאלתי בסוף. "כן", השיב. "בוא תניח תפילין", הצעתי. "אבל אינני יודע כיצד", אמר.

"באיזו יד אתה כותב?", שאלתי. "לא כותב!", באה התשובה. "סליחה", אמרתי, "באיזו יד אתה מרביץ"... הוא הצביע מיד על יד ימין.

הוריתי לו להפשיל את שרוול ידו השמאלית. הבחנתי בקעקוע לא ראוי בדיוק בשריר הקיבורת, במקום הנחת התפילין. לרגע היססתי, אך במהרה התעשתי ואמרתי בליבי: אם זו עבֵרה, אני מקבל אותה עליי.

סיימנו את הנחת התפילין ונפרדתי ממנו. בחוץ המתין לי סגן המנהל, נדהם. "איזה כישוף עשית?", דרש לדעת, "עובדים סוציאליים אינם מחזיקים מעמד בחדרו חמש דקות, ואילו אתה ישבת איתו שעתיים!".

"למדנו תורה", השבתי. ציטטתי מספר התניא, שהתורה נמשלה למים, וכמו מים, גם דברי התורה יורדים למקום נמוך. רק צריך לנקות קצת את הניקוז, והמים מגיעים לכל מקום.

חלפו שבועיים. שוב אני עומד על מפתן התא המבודד. "רבי!", קרא אליי האסיר, "עכשיו לא תעשה ככה עם העיניים. אתה יכול להניח לי תפילין בשקט". הוא הצביע על מקום הקעקוע בזרועו. נדהמתי: לא היה שם קעקוע, אלא כתם אדום גדול של בשר חשוף.

"מה עשית?!", שאלתי בזעזוע. "ראיתי שלא היית מרוצה מהקעקוע", הסביר. "לקחתי מלח ושפשפתי את העור כדי להסיר את הקעקוע. זה לא היה קל, אבל בסופו של דבר הצלחתי".

עיניו נצצו. גם בעיניי עלו דמעות. ריבונו של עולם, אמרתי בליבי, מי כעמך ישראל! יושב יהודי בכלא, במקום הנמוך ביותר, ומשפשף במלח את הבשר החי כדי להניח תפילין כראוי.

השחלתי את התפילין בזהירות, משתדל שלא להכאיב לו. "תקשור חזק!", קרא לעברי, "אל תתרגש. תהדק!". ומה היה רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב אומר על זה...

בלי פילוסופיה.
כל יהודי מאמין עמוק בלב, ומצווה גוררת מצווה.
יש לא מעט סיפורים על יהודים שנראו רחוקים מאוד מאוד ואחרי הנחת תפילין חל בהם מהפך.

מה השאלה ??? מיד לתת לו תפילין
ואדרבה ! התפילין יסדרו לו את המוח !!!
וחוץ מזה ! אין דבר כזה חילוני...כל יהודי הוא קודש !
בתפילין של בורא עולם כתוב ומי כעמך ישראל-אשר בך אתפאר ! הבורא מיתפאר בכל יהודי !!!

שיש צורך בעיטוף בציצת אבל לא מבארת מה זה עיטוף. במועד קטן יש עיטוף שאבל צריך לנהוג בו מהפסוק ביחזקאל -פארך חבוש עליך.. ועל שפם יעטה... שם מבואר שעיטוף אבלים הוא כעיטוף הישמעלים.

מכאן למדו כמה ראשונים שיש צורך בעיטוף- עיטוף הוא כדרך האבלים- האבלים מתעטפים כישמעלים וכך יש להתעטף בציצת.
לא כל הראשונים הצריכו עיטוף כדרך הישמעלים ויש בזה מנהגים שונים.

ב, באמת שאלה מהו אותו אלכסון, נראה לכאורה שמדובר בזווית. זאת אומרת שחוטי הציצת צריכים להיקבע לצד מוגדר ולכנף ספציפית ולא יוכלו לזוז פעם לכנף זו ופעם לכנף זו.
מכאן- שמי שמתעטף כדרך התימנים יקבע את חוטי הציצת שירדו עם כיוון הטלית הצידה בלבד ואם מתעטף כמו רוב העולם שירדו מלמטה למעלה. אגב בגלל זה יש ששללו את שיטת שני החורים בציצת, בעל העיטור נראה לי.

ב. תודה

אם יש לך סידור איש מצליח נגיש יש להם בכריכה ציורים של זה.

הבית יוסף דן בזה מה זה בפועל עטיפת הישמעאלים.. אבל.. עזוב. תמונה שווה אלף מילים

באחת התשובות שלו הוא מביא שיכסה את ראשו וקצת מכתפיו לאחר הברכה לפני דרך העיטוף שכיום שעל כתפיים.
מי שנוהג כמו התימנים כיום, והרבה עדות מקדמת דנא, לא נוהג כך אלא מתעטף ראשו ורובו מסביב גופו.

רש"י ובכלל משתמשים בגרשיים בשימושים שונים ממה שאנחנו כיום משתמשים.

לא באים להעיד רק על ראשי תיבות. לדוגמה להדגשה או להראות שמדובר במילה לועזית או שם קדוש או מלאך.
"ודייק ותמצא קל" או "ודוחק קצת" או מה שלא מוצאים אני לא מכיר מקור לזה אבל הכוונה זהה- שיש לדייק.

אבל הבסיס של זה זה "דוק ותשכח".

יש פוק דוק ותשכח, יש דוח ב[כך] ותשכח [בכך], וכו'.

מילולית זה כמו ש@סתם 1... כתב, דייק, בארמית, ואז תמצא.

לא יודע מה הסיבה, אבל בספרות מאוחרת החליטו שזה ראשי תיבות ואז המציאו לזה כל מיני פתרונות...

@פסידונית @סתם 1... @פלוני מפונפן

ושואל השאלה - @dvirm1

זה יעזור בחיפושים. לא זוכר איפה בדיוק זה היה לצערי.

אבל המקור של הרעיון הוא בקבלה, זה מובא בהרבה ספרים

שאמר בדיוק מה שאמרת בשם הכוזרי-רבי יהודה הלוי

מנסה לחפש.. עדיין לא מצאתי.. 

צריך לחפש אבל זה לא משהו שקשה למצוא...

לא ככ מוצאת.. מחפשת בכוזרי כמו שאמרו פה..

"ומכוח אותן שנשתמדו שמעתי מהרב דקהילתנו, שאמר הבעל שם טוב שהשכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר אין לו תקנה עולמית, כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה"

זה משבחי הבעש"ט:

http://www.daat.ac.il/daat/history/shivhey/4-2.htm

לשון חז"ל במכילתא יתרו י"ט ו:

"מלמד שעם ישראל כגוף אחד ונפש אחת. וכן הוא אומר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א יז, כא) חטא אחד מהן – כולן נענשין, שנאמר: "הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעוונו" (יהושע כב, כ) לקה אחד מהן – כולן מרגישין, וכן הוא אומר: "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז), מה רחל זו לקה אחד מאיבריה כולן מרגישים, כך ישראל, לקה אחד מהן – כולן מרגישין, אבל גויים, כולן שמחים זה על זה"

מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי - מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי. (page 1 of 211)

מישהו הביא את זה במאמר כאן

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2791742&forum_id=17529

 

פה יש הפניה לאגרת הקודש פרק ל"א (בתניא):

מסביר אדמו"ר הזקן את הדברים בצורה מדהימה באגרת הקודש סימן לא. הוא מביא את דברי הזוהר, שהשכינה נקראת "חולה" כביכול בגלות. מה הכוונה? לשם כך מסביר כי השכינה נקראת לב, ונשמות ישראל נקראים איברים.

בית חבד מיתר |

עוד הפניות של חב"ד

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=1929&CategoryID=670

 

מובא כאן בשם החפץ חיים (בלי מקור, אאל"ט זה מופיע בשם הזוהר בשמירת הלשון בשער התבונה)

פרשת ויגש | - הרב רפאל מאמו | הרב מאמו

 

 

מעדכנת שבחסדי ה' ובעזרתכם מצאתי גם את- כוזרי ג, יט : "ומשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל, ומחובתו לעבוד למען תיקון הציבור שהוא חלק ממנו... כי היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף, שכן אילו היתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צורך בהקזתו, היה הגוף כלה והזרוע כלה עמו".

שוב, תודה גדולה!

מאמין שמקור מחז"ל הכי יעיל אם כותבים מאמר

במקרה הזה זה לצורך העברת שיעור..

והנה ע"י קיום הדברי' הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקי' חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'. ולכן העושי' גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה. וז"ש הלל הזקן על קיום מצוה זו זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו'. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלו' הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל כמ"ש לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות דקב"ה לא שריא באתר פגים וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך וכמ"ש במ"א באריכות:

ומ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו כמ"ש בס' חרדים אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו' אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליה ברשעי' והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דה"עה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת]:

אם לא אמצא מקור מפורט וקל יותר להבנה בע"ה אשתמש בזה.

תודה גדולה!

"החתימה של "ברגוע""

אבל ניתן להבין אחרת ולכן הקורץ

לגוף המחולק לאיברים..

תודה לך!

"כתיב 'לא תקום ולא תטור את בני עמך'. היך עבידא [=איך מקיימים את זה]? הוה מקטע קופד [=היה חותך בשר], ומחת סכינא לידוי [=ובטעות היכה הסכין את ידו ופגע בה]. תחזור ותמחי לידיה [=תחזור היד שנפגעה ותחתוך את היד שפגעה]??" (ירושלמי נדרים, פרק ט' הלכה ד'. מתוך פרוייקט השו"ת).
כלומר, אפשר לקיים את מצוות "לא תקום ולא תטור את בני עמך"? הרי זו נטייה טבעית לנקום, ובוודאי לנטור טינה! איך אפשר אפילו שלא לנטור טינה למי שפגע בי? אלא, ע"י הפנמת המשל הבא: אדם שחתך בשר, ובטעות חתך את עצמו. וכי היד שנחתכה תנקום או תנטור טינה ליד שאחזה בסכין? הרי שתיהן שייכות לאותו גוף!
אותו דבר כאן - איך אפשר לנקום או לנטור טינה ליהודי? הרי שניכם שייכים לאותו גוף!

העוילם שוכח שלא כל הנוצץ- ראי"ה....

 

 

ויקרא רבה פרשה ד אות ו

"תָּנֵי חִזְקִיָּה (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה שֶּׂה הַזֶּה לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכָל אֵבָרָיו מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין, (במדבר טז, כב): הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהֶם מָה אִכְפַּת לָכֶם לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה. כָּךְ אָמַר אִיּוֹב (איוב יט, ד): וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו(איוב לד, לז): כִּי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִשְׂפּוֹק, אַתָּה מַסְפִּיק בֵּינֵינוּ אֶת עֲוֹנוֹתֶיךָ. "

(מתוך אתר ישיבת עטרת חכמים)

נמצאת אצל חב"ד בתורת החסידות (קרי- תורת חבד...)

רק ההערה שבצד...

אגב שים לב למשהו מעניין. המכילתא, עד כמה שאני זוכר כרגע, קדמה למדרש רבה בכמה דורות.

ובמדרש רבה מביאים את זה בשם רשב"י ממש

מרתק! לא?

" וְלָכֵן מָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי חֲזַ''ל, שֶׁאִם אָדָם עוֹשֶׂה, חַס וְשָׁלוֹם, עֲבֵרָה, הוּא מְקַלְקֵל בָּזֶה לִכְלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּמוֹ גוּף אֶחָד, וְאִם יֵשׁ לוֹ כְּאֵב גָּדוֹל בְּאֵיזֶה אֵיבָר, גַּם שְׁאָר הָאֵיבָרִים אַף שֶׁאֵין כְּאֵבָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לָהֶם הַרְגָּשָׁה מֵאוֹתוֹ הַכְּאֵב."

 

(האמת שאני הלכתי לשם לראות את המקום המדוייק של המדרש שהבאתי לפני כן)

כתב הרמ"א (יורה דעה סימן פז סעיף ג) שאם מדובר בבשר בקר עם חלב שקדים, צריך לשים היכר כדי שלא יהיה מראית בגלל שזה דאורייתא. אבל אם מדובר בעוף לא צריך בגלל שזה דרבנן, ואין איסור מראית מדרבנן.

נחלקו עליו הט"ז והש"ך (על אתר) וכתבו שיש מראית עין גם בדרבנן, אבל החילוק יהיה בין מקום עם הרבה אנשים למעט. (זה מה שאני זוכר, אבל יתכן שאני טועה בחילוק המדויק)

אבל ראיתי שהרב ליאור פסק כדברי הרמ"א שאין איסור מראית עין בדרבנן ולפי זה גם חלב סויה עם עוף זה בסדר. (וכן הביא שזו גם דעת בעל ההפלאה)

והערה נוספת מציאותית של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק שכתב שהיום כיוון שנפוצים תחליפי חלב בשוק, אז אין כאן מראית עין ולכן מותר גם עם בשר בקר.

(למרות שאני לא ממש זוכר)

מה עוד שצריך לברר אם ניכר בבשר שהוא של חיה ועוף ולא בהמה.

 

אותה שאלה גבי עוף בחלב לצורך אכילת גוי/ בהמה, לכא'.

לפחות זה בשר ולא טבעול

כי לכאורה על סויה לא נכלל בל תשחית

יש כמה תנאים.
גש לרב הקרוב ותשאל

1. ביחס להלל ניתן לשנות כמו שניתן לשנות בימי קריאת מגילה ו"קריאתה זהו הללה".
בנוסף, הרב יעקב אריאל כתב שהחשיבות בציון היום של התאריך הוא בסיוע למניעת מלאכה וזה שיקול חשוב נוסף.
2. לא בטוח, אבא נוהג להתגלח היום.
3. תחנון ולמנצח לא אמרתי היום, כי זה עדיין יום שמחה מבחינה מסוימת וכבר פסק הריב"ש שתחנון זה מנהג, לכן ברור שזה גמיש יותר.
4, 5. שאלות טובות, אשמח לדוגמא על נפקא מינה.
אם הכוונה לאוכל, כבר כתב רבינו הרמ"א בסעיף האחרון באורח חיים אודות פורים קטן שטוב לחגוג "וטוב לב משתה תמיד". (וכי גרע ה אייר מפורים קטן?)

מפורים, שקרייתה זו הלילא להלכה, ובכל אופן קבעוהו לכמה ימים בגלל קדושת השבת וכנד"ד.

ל"ג בעומר- רשב"י משכין שלום בית

אבל אני יכול להציע הסבר רעיוני:
הספר הפסול עדיין קדוש, פשוט בעייתי לקרוא ממנו.
לכן, עדיין ההגבהה שבאה כדי להמחיש את הקשר לתורת ה' עדיין שייכת.

(לא בטוח הלכתית, אבל זה יכול לעבוד עם דברי @עברי אנכי)

תמיד כיף לקרוא שאלות מזווית מציאותית, חושף רעיונות ומחשבות שלא חשבנו עליהם בעבר

שמגביהים רק את הראשון.

הרמא אמר מגביהים את כל הספרים.

אין קשר בין זה לזה.

 

ואפילו.. אני זוכר שהמניין שלו היה צעיר.. ולא היה יותר מידי ס"ת

לקחנו 2 ספרים ספרדים ו1 אשכנזי

ועשו הגבהה רק לראשון.

כמובן.

 

זה די פשוט.. אין למה להסתבך..

שהעיד מישהו שמתפלל הרב אברהם יוסף בבית הכנסת שבו אומרים הלל

 

-רק מעיר-

נראה לי שהיאנטרנט מלא בשטויות ואנשים שלא מבינים.

 

עכשיו ראיתי מישהו שאומר עוד משהו שממש בילבל אותי.

 

 

האם מישהו יכול לומר מידע שלו?

אז כנראה שהוא בעצמו גם אמר הלל.

כי הוא חושש להלל בברכה באמצע התפילה בגלל תשובה של אחד הגאונים (לא זוכר את השם) ששם הוא אומר 'אין אומרים הלל אלא על נס שנעשה לכלל ישראל ולא לקהילה גדולה ככל שתהיה ומקשה אותו גאון על חנוכה. שהרי היו יהודים בניכר. אז איך אומרים הלל ומתרץ אותו גאון שבהצלת בית המקדש שיש לו שייכות לכל ישראל נעשה הנס לכלל ישראל ויש להגיד הלל.

עד כאן טענתו ובעיקר בגלל שיטה זו חושש להגיד הלל במקומו בברכה.

לענד נראה שהרב עובדיה לא התייחס להקמת המדינה כאל הנס אלא להצלה במלחמה. וכן נראה מדבריו במספר מקומות על כן מי שסובר שעיקר הנס הוא המדינה (הרצי'ה מדעת התוספות ניסא זוטרא-האומץ להלחם) יכול גם כתלמיד הרב עובדיה בהלכה להגיד הלל בברכה ללא חשש כי גם מדינת ישראל יש לה שייכות לכל ישראל ואף אלו שלא היו בסכנת המלחמה (ועובדה המדינה שלחה להביא ולהציל יהודים מארצות ערב ואתיופיה לאחר קומה)

שעדיף אחרי התפילה.. בגלל הבעיה שזה לא טוב עפ הסוד

ולכן טוב לומר בסוף התפילה הלל.

אבל מותר כי סוף כל סוף זה רק עפ הסוד.

 

לאיודע.

אז להגיד אותו זה מפריע. אפשר להגיד בלי ברכה בסוף התפילה=אפשר להגיד תהילים אחרי בתפילה לא צריך להתיר את זה.


אם אני אומר שזה נס לכלל ישאל כולו אז מקומו כמו בחנוכה בתוך התפילה ובברכה

אחת הטענות החזקות שלו זה שזה נס מדהים. אבל הוא לא יוצא מגדר הטבע.

נר שדולק 8 ימים - זה יוצא מגדר הטבע..

 

אמנם מלחמת העצמאות הייתה באמת מלחמת קיום אדירה בשבילנו, וזה היה לגמרי מעטים מול רבים (אולי לא בסדרי גודל של יוון. אבל..) יום העצמאות הוא נס.

אבל לא יוצא מגדר הטבע.

 

ולכן לא בברכה

הדלקת המנורה אינה נס לרבים ובפרט שמותר היה להדליק בטמא שטומאה הותרה בציבור...
כך הבנתי בתשובתו

כולנו צריכים שיהיה אור בביהמק. למרות שאנחנו לא עובדים שם.

 

ו.. אז מה? אבל מאותו פח שמן דלק 8 ימים. זה לא נורמלי. זה יוצא מגדר הטבע.

כי מותר להדליק בטמא...

אז מה הנס...

תלמד על זה

נכון שזה היה פשוט נס שניצחנו. ברור. וזה לא נורמלי!! נס!!!!!!!!!!!

 

אבל זה לא נס של קריעת ים. של נר דולק 8 ימים. זה לא.

 

זה נס!! כן!!! אבל לא נס כזה מעל הטבע.

 

אדם כופר רואה את זה והוא לא אומר שזה מעל הטבע.. זה לא ישכנע אותו שיש משהו מעל הטבע..

זה נס, לא מעל הטבע.

ותשובתו ששיוםנוסף על הניצחון

או על זה שהכד לא נגמר שמונה ימים...

רק מעיר - לא קראתי את התשובה אלא סיכום שלה!

אכן אלו 2 בעיות שהוא הציב.
בעיני מדהריו נראה שזה העיקר. הנס דרבים

מה טענת הרב?

 

(מתעניין, אין לי כח לחשוב בעצמי כרגע)

הרב אומר שם במפורש שהוא לא היה אומר הלל. לא זוכר לגבי התחנון.

אני חושב שזה זה

תיעוד נדיר: הרב עובדיה יוסף על יום העצמאות - כיכר השבת

 

פה יש סיכום של הדעה בכתב בגדול.

יום העצמאות : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

 

אבל קח בחשבון שהנכד הזה של הרב עובדיה יותר קרוב להשקפה הדת"ל (למרות שהוא חרדי), אז לא בהכרח שזה בדיוק אחד לאחד מה שהרב עובדיה אומר (הוא גם מחדש דברים מדעתו לפעמים, במוצהר, ולא ח"ו שאני בא לזלזל בו)

במיוחד אצל הרב עובדיה... מי שרוצה שיפתח שם: שו"ת יביע אומר חלק ו' אורח החיים סימן מ"א

(עקרונית אין לי בעיה לשלוח צילום של התשובה פשוט יש שם סימונים והערות שלי)

הוא בא מן הגויים והומצא בחסות ה"מדע" בכדי להרבות בזנות בעולם

או שמא אתה סובר שאני גוי מדען?

העתקת אותו

יש לך בעיה בדפדפן כנראה

פסחים קיז. :

ת''ר הלל זה מי אמרו ר''א אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים הם אמרו {תהילים קטו-א} לא לנו ה' לא לנו משיבה רוח הקודש ואמרה להן {ישעיה מח-יא} למעני למעני אעשה רבי יהודה אומר יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי אלעזר המודעי אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא הם אמרו לא לנו ורוח הקודש משיבה ואומרת להם למעני למעני אעשה ר' אלעזר בן עזריה אומר חזקיה וסייעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי עקיבא אומר חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' וחכמים אומרים נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן:

 

כמה מהמאורעות שהלל מיוחס להם כאן לא היו נסים גלויים אלא עזרה מיוחדת במלחמה. ולשון החכמים שבסוף ברור שהנושא הוא גאולה מצרה, ולכן זה אפילו לא צריך לויכוח אם זה חלק מהגאולה הסופית או לא, כי על כל גאולה מצרה תיקנו כבר הנביאים לומר הלל.

וברור בכמה מקומות בחז"ל שיהודי ארץ ישראל הם העיקר אפילו הם מיעוט והכל נקבע לפי הקהילה בארץ. והצלת יהודי ארץ ישראל ושחרור הארץ והעם משעבוד מלכויות היא גאולה גדולה מאד!!

היית צריך להגיב לתגובה הראשונה שבשרשור

אבל אני קצת בפיגור

עוד בהוריות

אחרי הפסקה למסכתות אחרות ולצערי נאלצתי לעצור בדף יומי, מקווה ומתפלל שאצליח יותר בהמשך

הרב יעקב אריאל בתשובה תמציתית נתן כלל. רק שמיעת שירי ריקודים, כגון שירי חתונות אסורים, שירים אחרים מותרים. בתשובה נוספת הרב הבהיר שלדעת ערוך השולחן אין הבדל בין שיר ווקאלי לשיר אינסטרומנטלי, אלא רק בין שירי ריקוד שאסורים ובין שירים אחרים. 
יותר מזה, גם לשואלת ששאלה האם מותר לה ללכת להופעה של חברה שלה בספירת העומר כדי שלא להעליב אותה הרב אריאל השיב שאם השירים הם לא שירי ריקודים אלא שירים שקטים- מותר לה ללכת. 
כך כתב גם הרב דב ליאור, שרק מוסיקה נוגה ועצובה מותרת, ושירים שמשמחים אסורים. 

הרב יעקב אריאל בתשובה תמציתית נתן כלל. רק שמיעת שירי ריקודים, כגון שירי חתונות אסורים, שירים אחרים מותרים. בתשובה נוספת הרב הבהיר שלדעת ערוך השולחן אין הבדל בין שיר ווקאלי לשיר אינסטרומנטלי, אלא רק בין שירי ריקוד שאסורים ובין שירים אחרים. 
יותר מזה, גם לשואלת ששאלה האם מותר לה ללכת להופעה של חברה שלה בספירת העומר כדי שלא להעליב אותה הרב אריאל השיב שאם השירים הם לא שירי ריקודים אלא שירים שקטים- מותר לה ללכת. 
כך כתב גם הרב דב ליאור, שרק מוסיקה נוגה ועצובה מותרת, ושירים שמשמחים אסורים. 

אבל חבר אמר לי שווקאלי מותר לכולי עלמא

גם למאן דאמר שאין נופלים אפיים, זה רק משום הטעם שרוב החדש לא נפלו אפיים ומתוך כך סגרו את כל החדש...

א. אין לחודש ניסן גדר של ימים האסורים באבלות.
ב. לא 'חוגגים' בצורה של אבלות על גדריה ההלכתיים (אולי אולי זה נחשב מספד).

אם זה ראוי או לא זו כבר שאלה אחרת (אישית אני לא רואה למה לא).
ועוד שאלה: איך אתה נוהג אבלות על תלמידי ר''ע, ומה בין זה לאבלות על 6 מיליון יהודים?

כל השאר כנראה יהיה מותר.. לכן שיעשו טקס אבל בלי בכי והספד

מה גם שהרבנות קבעה את היום הזה לעשרה בטבת.. ורק הכנסת קבעה אחרת

בלי להיכנס לדון בטענות (כי כבר דנו בהם כאן עד דק):

 

נניח שעיבוד סיד מועיל כעפצים של הגמרא,

נניח שיש חילוק בין קלף לגויל לעניין העיבוד (שזה קצת סותר את הטענה הקודמת...),

נניח שההלכה בשו''ע היא הקובעת ואפילו אין עניין להחמיר כראשונים הפוסלים,

אפילו נניח שאפשר לסמוך על גרסאות משובשות (גם בנושא צד הקלף וגם בנושא העיבוד) ואיכשהו לסדר כך שהרמב''ם לא לגמרי יפסול,

ונניח שחוקרים גויים אנציקלופדיות ואינטרנט זה איכסה ופויה וכל מה שהם אומרים וכתוב בהם ודאי שקר ולא מעניין.

 

נניח שהכל נכון והסיד כשר לכתחילה למהדרין מן המהדרין, איזה איסור ו'חדשנות' ו'שינוי' יש כאן? (תזכורת: ה'חידוש' וה'שינוי' הוא הסיד, ר''ת עמל רבות להתיר 'חידוש' זה ואף סיים את דבריו בהיסוס) איזו 'הלעגה על הראשונים' יש בזה? (לפי טענה זו הראשונים שהחליפו את העיבוד לסיד הלעיגו על חז''ל?? והרמב''ם שפסל את התפילין הללו הלעיג על רבותיו שהטעוהו כלשונו?).

 

 

ועוד הערה:

השיטה הזו של לצטט חצי תשובת גאונים, לבחור במכוון נוסח ששובש למרות שיש כתבי יד, להסתיר מקורות הפוכים, 'לצטט' בשינוי לשון בתוספת 'הסברים קלים', להשתמש בדמגוגיה ומניפולציה של מקורות ולהשמיץ את בעלי הדעה השנייה (4! עמודים של נאצות בפתיחת ה'מאמר', זה מאמר הלכתי או פשקוויל?) לא מעיד על הרבה רצון להגיע לאמת.

מה שבעיקר חרה לי זה שמציגים את הרב שרז כמי שפוסל סיד. ועל זה הקצף וזה כלל לא נכון. הוא סובר שיש הידור גדול בעפיץ

שהיא הכלה של הקב"ה?