פורום בית המדרש (עמוד 98)

שמירת עיניים לנשים | שאל את הרב

 

 

שמירת עיניים לנשים

 

 

שמירת העיניים בנשים

 

 

שמירת עיניים לנשים-? | שאל את הרב

הרב @פלוני מפונפן

(מומחה לענייני פנפנות)

יש מחלוקת בפוסקים רק על החלק שגזרו חכמים, האם הם גזרו גם על נשים ולא רק על גברים.

ברור שהחלק באיסור שהוא דאורייתא שווה לכולם, אני ממש מבקש להדגיש את זה.

 

קשה מאוד להביא את הפוסקים בצורה מסודרת כי המחלוקת בעייתית מאוד וגדולה.

אסביר בגדול למה (עם כל האריכות, זה קיצור מטורף של הסוגיה, אז לא לתפוס אותי בקטנות. העיקר במסקנה למטה):

יש מחלוקת עד איפה הגדר דרבנן ואיפה מסתיים האיסור דאורייתא.

הפוסקים האחרונים שנגעו בזה, משום מה, לא התייחסו לנקודה הזאת (למרות שברור שהם סברו אחרת בעניין הזה).

למסקנה יש פוסק אחד, האדמו"ר מאסטמר, שדי מקל בזה - כלומר, אומר שהגדר דרבנן רחב מאוד. הרב עובדיה כתב כמותו. בכל הבניין שהוא בנה יש בעיה ביסוד בפסיקה עצמה (הם הסתמכו על דיוק ברש"י שיש מקורות שמראים שזה לא דיוק נכון). ובכל אופן השבט הלוי כתב עליהם שהם לא התכוונו בכלל להגיד את מה שאנשים נטו להבין מדעתם, אז גם דעתם המקלה לא באמת כל-כך מקילה כמו שאנשים רצו להגיד (המקור של הדיון הוא חיוב שהתשורת ש"י כתב לעשות עזרת נשים שהנשים לא יכולות להסתכל והאדמו"ר מסאטמר רצה לדחות אותו, אבל לא לגמרי לדחות את כל הגדר דרבנן שם)

רוב (המון מגדולי ישראל ועוד הרבה שכתבו כמותם) ככל הפוסקים מסכימים שהאיסור שווה בכל הסתכלות של הנאה (כמו למשל הנטיה של בנות צעירות להתלהב מחתיכים וח"ו גרוע יותר).

חלק מהפוסקים החמירו מאוד ואמרו שלאישה אסור בדיוק כמו לגבר (כלומר אפילו לבהות בגבר סתם ככה בלי שום מחשבה, ולא ממידת חסידות [גם לגבר מותר רק במקרה צורך אמיתי כשאין חשש של "גלישה"]).

 

הבעיה המהותית היא שהדור שלנו השתנה. ואף אחד גם לא התייחס לכלל ההלכה של ספק דאורייתא לחומרא אפילו כשיש מחלוקת אם זה דאורייתא או דרבנן (מובא בספר חרדים י"ב כ"ב אאל"ט, כותב מהזיכרון).

 

השאלה הזאת הגיעה אלי הרבה, הלכה למעשה, והתייעצתי עליה עם כמה וכמה פוסקים, וכולם הסכימו איתי שהיום יש בעיה גדולה יותר ככה שגם אם נעמיד את דעת המקילים שהם ברמת העיקרון מיעוט שאולי נקרא דעת יחיד, עדיין לא שייך העניין בימינו.

אני חייב לציין שיש היום המון נשים צדקניות שמודות על האמת ומקפידות על זה ממש, ישר כחן!

צריך וחשוב לזכור, כולם מסכימים שהאיסור קיים לנשים והוא דאורייתא, על זה אין פוצה ומצפצף ולא היה ולא יהיה מי שיחלוק על פשט התורה ("השווה הכתוב איש לאישה" וכו').

 

למסקנה, בגלל כללי ההלכה (אחרי רבים להטות, העובדה שיש דחיה לראיות של המקילים ועוד), ודאי שלאישה אסור כמעט כמו גבר (הכל חוץ מסתם בהיה בלי שום מטרה בסתם אדם שלא יפה בעיניה). וכנראה שבגלל שהמציאות שהשתנתנה, כנראה שלאישה אסור בדיוק כמו גבר (גם סתם לבהות בגבר כנ"ל).

 

נ.ב, למרות שזה ארוך, I assure לכם שזה ממש קיצור של העניין

שתחילת הגאולה תיהיה ע"י סיטרא  אחרא

 

 

בטח זה לא ממש עוזר לך..

אבל אני לא יודע להפנות למקור מדויק ואין את השו"ת ברשותי.
קול מבשר נמצא בפרויקט השו"ת, אז מוזמן לחפש שם

https://www.ykr.org.il/media/old_storage/4229.pdf

לצערי ישנם דברים רבים שאני זוכר משמוץ

אך... לא ראוי להזכירם בשמו כי הוא לא ראוי לכך שעל ידו ילמדו תורה. כבר לא...

לי עושה רע לדבר על זה כל הזמן.
מעלה בי קבס ובחילה.
לא אוהב לדבר על רוע כל הזמן

יש משהו בהקדמה של הראי"ה לשבת הארץ.

במהדורה שלי זה בתחילת עמ' י"ג.

ענו לו שזה אם הבנים שמחה קל''ה

יש הרבה פסוקים שאומרים את זה, 

"עברתם שמרה נצח"  - הכוונה היא שגוי שומר את הכעס (עברה) שלו לנצח ולא סולח

"והגבעונים לא מבני ישראל המה" - אחרי ששאול גרם נזק לגבעונים, הם ביקשו נקמה להרוג כמה מבניו של שאול, ולא הסכימו לוותר בשום אופן.   והפסוק תולה את זה בכך שהם לא מבני ישראל.

"חסד לאומים חטאת" - כל צדקה וחסד שהגוים עושין אינם עושין אלא להתגדל בו,

,אלא כדי שתמשך מלכותן

אלא להתיהר בו  (להתגאות)

 

אגב יצא לי לקרוא כמה וכמה ספרים של גוים, וכל מי שכתב על צדקה כתב אחת מהסיבות האלה.

 

 

כמו שאני משכיר רכב לאדם ומקבל כסף כך אני משכיר כסף ומקבל כסף על כך.
החידוש הוא שליהודי אסור להלוות בריבית מצד אחווה.

והמנחת חינוך אומר ׳גוי הרוצח חמור יותר מישראל הרוצח, ולכן הוא נהרג גם אם רצח טריפה או גוסס בידי אדם, וגם אם הרג בגרמא׳ (מנחת חינוך לד-א [ח] ד"ה עוד כתב הר"מ). ומאוד לא הבנתי את זה.. ׳אין אדם משים עצמו רשע, אך גוי כן משים עצמו רשע (שדי חמד ח"א א-רסג)׳.

וזה הגיוני שגוי ידונו ע'פ דיני הגויים.

גוי רוצח חמור יותר, וגוי נשים עצמו רשע - זה בגלל הטבע
אצל ישראל הטוב הוא בעצם והרע הוא מקרי, אצל גוי הטוב הוא מקרי והרע הוא בעצם.
לכן בישראל מחשבה טובה מצטרפת למעשה ולגוי מחשבה רעה מצטרפת למעשה.

בסדר.
אבל שאתה משתמש בלשון הזו, של שחור ולבן, לגבי ההבדל ביניהם- זה אומר שאתה דפוק. מחילה.
לא נראה שהבנתי עדיין למה יש מצב שאפשר *להמית* גוי ויהודי לא.

איזה לשון אמרתי שהיא לא טובה?


ולא הבנתי בכלל איפה כתבתי שמותר לרצוח גוי?

אתה כותב דברים בלי קשר למה שאני כתבתי.

לא לרצוח גוי, להמית בידי אדם.

ובגלל ציטוט זה, הסכמת למנחת חינוך שאומר שיש מצב שאפשר להמית גוי ויהודי לא.

אתה כתבת שגוי שרוצח זה חמור מישראל שרוצח.
וזה בגלל המקום של זה בנפש.

שאומר שיש מצב שאפשרי להמית גוי ויהודי לא.

תקרא מה אתה כתבת בהתחלה ומה עניתי לך עד שתבין


אם זה כתוב במנחת חינוך - אעיין בלנ'ד היום. אעכ'פ אתה לא כתבת זאת בשום מקום לפני שעניתי ולכןצלא התכוונתי לדבר כזה.

אעלק הגוי רע בעצם.. אולי אתה

התורה זה ספר... 

אתה מתכוון לשאול על מי שכתב אותה - שזה הקב"ה שברא את בני האדם והוא יודע מהן התכונות של כל אחד.

 

ועכשיו אתה יכול לשאול אם עדיין קשה לך 

גם יתום אומר יברך את אבי מורי וכו'

ככה זכור לי

ואת יכולה להיות פה אפילו שאת בת

לגבי הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה, גם לא מזיק לברך את הורייך בבית. (את גם נכללת בזרעם אז משתלם)

מותר גם לבנות לכתוב פה.

סך הכל הדיונים פה הם במתווה תורני, אבל זה לא אומר שאסור לך לכתוב פה.

אם מהדורת כיס, אז לשם זו מהדורה יפה שיש לי. (מחירים נעים בין 45 ל70 ממה שאני מכיר)

אם מהדורה רגילה, אני ממליץ על שתי אפשרויות:
לשם - מהדורה נעימה למשתמש עם דיבורי המתחיל מודגשים. (מחיר נע בסביבות 120-150)
מיר - מהדורה יפה יותר ויש בה משהו נוסף (לא זוכר כרגע מה) (מחיר נע בסביבות 180)

בהצלחה, לימוד מהנה, פורה ומוצלח

אם את ספרדית ופוסקת לפי הרב עובדיה אז יש משנה ברורה עם הערות איש מצליח לספרדים.

זה לא ספר שמן ככה שזה נוח.

 

יש משנה ברורה של דרשו שהיא עם הוספות (כחול כזה ממש שמן) וממש ברור ומומלץ לכולם.

 

ואם מסיבה כלשהי את מעדיפה בלי ההוספות של דרשו (שוב,למרות שממש ממולץ) יש של פירדמן (או פריעדמאן ) וזה מנוקד. וזה מדהים.

ולגבי ההערה שלך על ספרדים, צודק, אם כי ראוי להוסיף שיש ספר נפרד של הערות של הרב עובדיה על משנה ברורה בהלכות שבת בשם "לוית חן" ספר מומלץ למי שמוכן להשקיע בלימוד ולא רק רוצה שורה תחתונה.

לא זוכר את השם, אבדוק מחר בישיבה בלנ'ד

כן.. ראיתי כזה פעם.

האמת ראיתי 2 - אחד אדום כזה שיש בו סיכום של הבית יוסף

והשני זה של מכון ירושלים. עם הערות בסוף.

 

אבל זה לא כמו דרשו

בדרשו זה יותר הרחבות כי הוא בדכ הולך עם שיטת המשנב

פה זה פשוט יצין את דעת הכהח, בא"ח וכו..

או משהו כזה.

לספרדים איש מצליח.

ליהודים - גם וגם.

באופן כללי:

לגבי בישולי עכו"ם הרב בן ציון אבא שאול הקל מאוד במידה והגוי מבשל ע"י החשמל וכן הרב יעקב יוסף פסק כך. לדוגמא כירים חשמליים תנור חשמלי ועוד הרבה דוגמאות, לפי השיטות הנ"ל אין כלל בעיה של בישול עכו"ם

אין לי נסיון בנושא אבל אני יודע שצריך לפעמיים להקפיד ולהחמיר בהלכה בצבא ולפעמיים כדאי להקל... זה כבר צריך להיות שיקול שלך בכל מצב מה לעשות, לראות לפי מה שקורה.. אם הקולא תביא לידי זלזול והיתר איפה שאסור להתיר אז כדאי אולי להחמיר ולכן להיפך... חזק ואמץ!!

באופן כללי מה שאני מבין שהבעיה זה בישול עכו"ם, אז אתה יכול לקבוע שרק יהודים עובדים במטבח ולא גויים... הבנתי מכמה רבנים בצבא שיש לפעמיים בעיות שמבשלים במטבח חלבי בשרי וכן להיפך, לכן אתה יכול לדבר עם האחראי שם ולקבוע איתו עונשים חמורים על מי שמאז לבשל בלי אישור וכדו'...

בתור רב בצבא אמור להיות לך גיבוי מהרבנים שמעליך.. כדאי שתדבר איתם

כך נראה לי לענ"ד... אבל באמת באמת שאני לא מכיר את המציאות הזו ואין לי ניסיון בזה בהצלחה!

רק שאתה תשתתף
אם אתה אשכנזי אז בהדלקה
ואם אתה ספרדי אז גם בהנחת הסיר או שתערבב את התבשיל

אם אין לי גיבוי מהרבנות אולי כדאי לפנות לצו 1 אני לא יודע אם הם מתעסקים בזה

שכוייח.
פנייה לרבנות. אם תרצה רוח גבית אז 'תפיץ'. אך עדיף להמנע לעד'. וסבלנות של שבוע עדיפה, - רך כל עוד שאין גרירת רגליים מדיי גדולה.
הדלקה עי'. נר נשמה שממנו ידליקו. בדכ' יהיה מי שיזרום אתך. ואין צורך להעליב ולא להיעלב. הדרוזים בדכ' שמחים לעזור לנו בדת.
תזכור שאתה שליח של כולנו. בהצלחה

עם תשובות והכל

 

תפנה לארגון דרשו.

(אני לאיודע אם הם יסכימו, רק אומר שהם על רמה באמת.)

ערוך.
אתחיל מהסוף- מרן כותב את עיקר הדין שהוא כדברי הגמרא שבשעת מעשה מברכים ולא סתם בבית הכנסת.
לאחר מכן מתאר מרן את המנהג ומשתמש במילה "נהגו". האם ישנה הדרכה במילה נהגו? האם הוא כותב וכך יש לנהוג? לא.
מי שיודע לברך ויש לו מים בבית יברך ויסדר את הברכות כעיקר הדין.

לגבי ברכת שהחיינו ומלביש ערומים. כן מברכים לאחר הקניה בשעת שמחה וראיתי הרבה שנהגו כך ואני זוכר שאבא שלי תמיד הזכיר לי לברך כשיצאנו מחנות שבה קנה לי בגד ששמחתי בו כילד.

לגבי מלביש ערומים- זוהי ברכת שבח שמברכים בנוסף ברגע הלבוש בבגד החדש ואין לה קשר לברכות השחר (שגם הן שבח).
את זה באמת לא נוהגים הרוב כיום אך יש שנוהגים כך כעיקר הדין בשולחן ערוך והמשנה ברורה. המשנה ברורה מעיר בבירור שרק אם לובש בבוקר את הבגדים יוצא בברכת השחר. אך אם לבש לאחר הקניה מברך בנוסף לברכת שהחיינו ולפניה את ברכת מלביש ערומים בנוסף לברכה שבירך בשחר.

סעיף א': מים אחרונים חובה:

סעיף י': יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים. ואפילו לנוהגים כן, אדם שהוא אסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול ידיו קודם ברכת המזון:

 

השו"ע סובר שמים אחרונים חובה, אבל אומר שיש מנהג (שלא כפי שיטתו) שלא ליטול מים אחרונים, ומסביר מהו הדין על-פי המנהג הזה לגבי אדם אסטניס.

העניין עדיין קצת תמוה. הרי בכ"ז השולחן ערוך הוא ספר פסיקה. הוא פוסק הלכה מסוימת, לפי דעתו. ע"פ רוב, הוא גם לא מביא דעות שאינו מכריע בהן (בד"כ יכתוב "יש מי שאומר.. ויש לחוש לדבריו", או "יש אומרים... וטוב ליזהר", וכן על זה הדרך). למה שיביא מנהג שמנוגד להלכה לפי דעתו, ואף יסביר מקרים שונים במנהג הזה?

לכן נראה לי שכשהשו"ע מביא מנהג אחר בצורה כזאת, אמנם הוא לא בא להגיד שהפסיקה כמו ה"יש מי שאומר", אלא זה בא להראות שישנה אפשרות כזאת בהלכה, והוא אינו שולל אותה לחלוטין (מתלבט בפסיקה?). אמנם בכל זאת הלישנא הראשונה עיקר, והיש מי שאומר יבוא בתור דעה צדדית.

 

אם לדעתכם טעיתי - תקנו חופשי.

מקווה שאוכל לעקוב על השרשור הזה..

 

מתייג @סתם 1...

 

וכנ"ל ב-


ו – זמן הברכה | פניני הלכה


ב. אולי את מלביש ערומים לא חייבים לומר מיד סמוך ללבישה?..

אולי אפשר להשיג באוצר החכמה?

יש שם כמה וכמה רעיונות ממנו.

לקט של מכתבים שהיה עונה לאנשים שפנו אליו לעיצה/ הדרכה..
אפשר ללמוד שם הרבה מהאמונה שלו ודרך החיים שלו.
מצרפת קישור מאוצר החכמה-
חסום!
אני חושבת שנמצא ספרון למכירה בחלק מחנויות ספרי קודש.

ולכן בת יכולה להתעטף בפשמינה מצויצת (ואשכנזיות יברכו, לעומת ספרדיות שלא יברכו)

כך הייתי אומר מסברא, אבל לא מתוך בקיאות בסוגיא הספציפית

והשאלה השניה והעקרית היא- ממתי דבר נהפך להיות גם גברי?

 

הרי בעבר שעון יד היה נחשב נשי- בשלב מסויים זה השתנה.

כיום- הגרשי"ח קנייבסקי מורה לגברים שלא לענוד שעון.

אבל נראה לי רוב ככל הפוסקים אומרים שבודאי אין זה כלי אישה.

וביחס לשאלה השניה, לכאורה זה תלוי במקובלות ברחוב. יש לדון, אם דווקא ברחוב השומר תורה ומצוות/היהודי/הכללי/הרחוב המקומי.

ע"ע מראה בב"י סי קנ"ו גבי תספורת אצל גוי במראה מה שדבר בזה הטור שאסור בל"ה. וכן פסק רמ"א שם.

מניח שהתכוונת בטור יורה דעה, נכון?

אכן.

אני לא מדבר על רקע ישיבתי בכלל כי זה לא העיסוק שלי, אני מדבר על מציאות:

בהפסקות חשמל קודמות אנשים שתלויים בחשמל עבור חייהם (למשל מונשמים) מתו או הוחמר מצבם.

(לי זכור מקרה בפסגת זאב, גוגל העלה עוד כמה סיפורים כאלה)

 

בחורף כשיש הרבה משפחות שמחממות רק בחשמל הסיכון לנזק גופני חמור גדול יותר (ע"ע ההיתר של הרב מגוש עציון)

בקיץ זה קצת יותר פשוט, ועדיין.

 

לבתי חולים למשל יש גנרטורים אבל המכשירים האלה בעייתיים (מידיעה) ביכולת לסמוך עליהם מעל לשעות ספורות.

כלומר חשמל בהיקף גדול (שכונה ומעלה) הוא צורך פיקוח נפש ברור.

 

השאלה הנשאלת היא מה קורה ברדיוסים יותר קטנים, או בתכנון מראש (ע"ע גנרטורים בשכונות חרדיות).

א. בדברים שיש בהם חשש שירבו במלאכה בנוסף למה שצריך בשביל החולה אסור בכלל להשתמש במה שעשו בשבילו משום 'שמא ירבה', למשל חולה שחייב לאכול בשר - מותר לאכול מהבשר שנשחט בשבילו כי שחיטה זו פעולה אחת לכל הבהמה אבל אסור לאכול מהבשר שבושל לו.

 

ב. במקרה של חשמל זה לא רק 'שמא ירבה' אלא מלכתחילה תפוקת החשמל והייצור שלו משתנים לפי הצריכה כך שקשה לשייך את הסברא הזו לנדון כי אי אפשר לתלות את פעולת הייצור בבתי החולים.

אם נפלה יחידת ייצור צריך לתקן אותה או להחליט שלא צריך לתקן אותה בשבת כי שבת, זה לא קשור בכלל לצריכה בפועל שמשתנה בגלל הרבה גורמים.

 

בעיקרון זה עובד לבד.

לא ממש התעמקתי בסוגיה הזו אבל ממה שהבנתי הבעיה היא לא רק בתיקונים אלא גם (ובעיקר) בייצור:

הרבה שלבים בהפקת החשמל (המיוצר מפחם, בגז הרבה פחות ולכן היום זה משתנה) כרוכים באיסורי דאורייתא.

וגם הבקרה על אספקת החשמל והפעלת המבערים היא ידנית (באופן ממחושב אמנם...) ולכן גם בה יש איסור.

 

במקרה של תיקונים ואחזקה יותר קל לומר שאפשר לסמוך על פיקוח נפש ואין 'שמא ירבה', אבל זה כבר תלוי במקרה.

כי סביר להניח שאלמלא ועד העובדים הדורסני של החברה הזו  הבעיה הייתה נפתרת.

 

(ע"ע 1 במאי)

 

פשוט צריך לכתוב קצת יותר קוד לניהול אוטומטי, ולהעסיק פחות יהודים, אבל אין מצב שהוועד המיליטנטי של חברת החשמל יסכים לפגוע בשכר שבת של העובדים שלו.

 

סימן שי"ח, דין הנאה מחשמל המיוצר בשבת, סעיפים י"ז-י"ט:

 

יז יש מיראי ה' בארץ הקודש הנזהרים מלהשתמש בשבת באור החשמל [שהודלק מערב- שבת], מאחר ועובדי חברת החשמל היהודים מחללים שבת בעוונות הרבים בפיקוח על מערכת המחשבים של החשמל, ובתיקון תקלות שונות. ומטעם זה משתמשים בשבת בחשמל המיוצר על-ידי גנרטור פרטי, ותבוא עליהם ברכת טוב. וכל מי שיש בידו האפשרות להתחבר לגנרטור, טוב ונכון שיעשה כן. ומכל מקום רבים נוהגים להקל להשתמש בחשמל בשבת, הן בחימום תבשילים על פלאטה חשמלית, והן בקריאה והנאה לאור החשמל, וסומכים על כך שייצור החשמל מיועד גם לחולים רבים הצמודים בבתיהם למכשירי חשמל שונים, וגם אור החשמל מונע סכנות בטחוניות, ועוד טעמים. והיכא דאפשר טוב ונכון לסעוד וללמוד לאור החשמל כשיש בחדר גם נר שעוה או נר שמן. [באופן שאין חשש שמא יטה את הנר]. ובמקרר חשמלי ההיתר קל יותר, שהרי אין המקרר עשוי אלא לשמור על המאכלים שלא יתקלקלו, ואין זה חשיב כהנאה ישירה מחילול שבת, אלא כמניעת נזק.

 

יח מי שרוצה להחמיר שלא להשתמש בחשמל בשבת בארץ הקודש ולהסתפק בנרות שעוה וכדומה, ואשתו אינה מסכימה לכך, אין הבעל יכול לכוף את אשתו על כך, אחר שרבים מתלמידי החכמים כאן בארץ נוהגים להקל בזה. ובפרט אם הדבר יכול להביא לידי ביטול השלום בבית. אלא ישכנעה להחמיר בדרכי נועם ובמתק לשון.

 

יט במקום שאפשר עדיף יותר להשתמש לחימום התבשילים בגז [הדולק מערב שבת], מאשר להשתמש בפלאטה חשמלית. ומכל מקום כבר פשט המנהג להקל ליהנות מהחשמל גם לענין זה. 

ממה שידוע לי- קוי החשמל קיימים כמערכת ומעשה השבת שנוצר הוא מצד חברת החשמל המייצרת את החשמל ומזרימה אותו לכל מערכת החשמל הארצית.

במקרה זה-

כיון שיש כמות נכרת של צרכי פיקוח נפש (בתי חולים) הנזקקים לחשמל בשבת- לחברת החשמל אסור להפסיק את זרימת החשמל או לכל הפחות אינה צריכה (יש גנרטורים בבתי החולים אבל א- אינני יודע מאי בינייהו של הגנרטור והחשמל הכללי  ויכול להיות שהפסקה של 24 שעות היא קריטית. ב- ישנם צרכי פיקוח נפש גם במקומות פרטיים שאינם מגובים בגנרטור)

אז זה מעשה שבת לצורך פיקוח נפש וכידוע מותר לאכול משאריות מאכל שנתבשל לצורך פיקוח נפש בשבת וכמו"כ במקרה שלנו- כמובן, בלי לגעת בחשמל שלא לצורך פיק"נ.

 

זה מה שידוע לי.

 

וכן ידוע לי שישנם כמה וכמה שמחמירים על עצמם לשים גנרטור (או סוג של סוללה נטענת) שעליו יופעל הבית בשבת (אולי מפני שהם טוענים שההזרמה לשאר המקומות היא מעשה נפרד או לכל הפחות לא חלק אורגני מההזרמה לבתי החולים)- אבל ודאי שמאי עמא דבר- להקל.

שאין בעיה כלל.החשמל המיוצר עקרונית נאגר בחוות חשמל ויוצא רק כשיש צורך. לכן אף כשיש תקלה או שצריך להשבית תחנה לצורך תיקון הזרמת החשמל לא נקטעת.
עושים הפסקות רק כשצריך לתקן משהו במערך ההולכה. לא בייצור. אמר שבערך ביום שני מגיע לבתים החשמל של שבת.

אבל יש משהו שמייצרים יותר ע''פ צריכה ע''מ לשמור את הסוללות במקסימום. גרמא יש. הנאה ממעשה שבת אין.

ככה הוא הסביר. יכולין לחםש מקורות בדוקים יתר

ונשמע מאוד מוזר שיש מין 'בטריות' ענקיות שמכילות חשמל שמגיע מחברת החשמל. יש תחנות ויסות עם שנאים אבל אין שהם שיהוי של החשמל.

 

מה שכן, וזו סברא שהייתה לי להקל (אם כי לא חלקתי אותה עם אף אחד ולא שאלתי עליה וגם אני בעצמי לא משוכנע בה) זה שלמעשה החשמל המופק (קרי האלקטרונים שנוצרים ע''י האנרגיה המופקת בתחנת הכוח) נע די לאט* ולוקח לו שעות עד ימים להגיע לבתים (תלוי במרחק מהתחנה) וגם אז הוא 'מהול' בחשמל מימי החול (דומה לשאלה על חלב שנחלב בשבת). יש בסברא הזו הרבה קשיים אבל הזכרתי אותה כי היא דומה למה שדיברת עליו. 

ואגב, זה יתרון הלכתי שיש לחשמל מחברת חשמל על פני חשמל מגנרטור שבשימוש בו נהנים בשבת מחשמל שהופק בשבת ויכול להיות בו איסור 'נולד'.

 

 

 

לנו נראה כאילו החשמל נע במהירות גבוה כי הוא כמו זרם מים - כשיש צינור מלא ומכניסים עוד מים בתחילתו  מיד יוצאים מים בקצה השני אבל אלו לא המים שהכניסו כרגע, הם יצאו מהצד השני רק אחרי שיעברו את כל הצינור.

כבלי החשמל [כמו כל חומר אחר] מכילים אלקטרונים מרגע ייצורם, ולכן אתה לא צריך לחכות מהפעלת התחנה עד שהאלקטרון יגיע אליך. ברגע שנוצרת תגובת השרשרת החשמלית, אתה יכול להשתמש בזרם החשמלי.

וברגע שיופסק ייצור החשמל בתחנה, אין משמעות לכל האלקטרונים שנשלחו מהתחנה ונמצאים ברשת החשמל כיוון שאינם שונים מהאלקטרונים שהיו שם קודם.

 

לכן, אני לא רואה משמעות לשאלה מתי יגיע האלקטרון שהיה בחברת החשמל בשבת אליך.

אגב, אני לא בטוח שהוא יגיע אי פעם אליך. [כי נדמה לי שמהשנאים מתחיל מעגל חשמלי חדש].

שקורה כל הזמן בחשמל?

אותו הדבר תגיד גם בלהדליק את האור?

ובלהרים  את המפסק?

לא אמרתי שמותר להשתמש בחשמל מהסיבה הזו.

אלא באתי לחלוק על מה שימ"ל כתב, שהחשמל שמיוצר בשבת מגיע בשלב מאוחר יותר.

 

ואני אומר - מה שמיוצר זה אנרגיה ולא אלקטרונים, והיא מגיעה מיד.

מה שכן בונים עכשיו זה מאגר מים גדול בגלבוע שמיועד להיות "סוללות" לאגירת חשמל. ישאבו את המים בלילה (או בשעות שצריכת החשמל נמוכה)  למקום גבוה כדי ביום להזרים אותם למטה ולייצר חשמל בשעות השיא.

העלות של מערכי סוללות כאלה יקר להחריד (וזו הסיבה העיקרית שלא עוברים לאנרגיה סולארית).

אבל לא סוללות

זה שימוש בחשמל עודף ע''מ ליצור אפשרות להפיק חשמל בשעת הצורך, החשמל שיגיע מה'מאגר' הזה הוא חשמל חדש לחלוטין.

מבחינת חיסכון של אנרגיה זה אולי כמעט אותו דבר אבל מבחינה הלכתית זה אותו דבר (אלא זה אוטומטי ואז זה דומה לייצור חשמל בגז).

"לפי נתונים אלה קיימת הערכה כי כ- 1.8% מכל תפוקת החשמל העולמית כיום מלווים באגירה." ( מקור)

לגבי מדינת ישראל, יש יעד להגיע ל800 מגה וואט חשמל שיהיה אפשר לספק באמצעות אנרגיה שאובה. (ע"פ אותו מקור) 

כבר לפני כמה שנים, שיא הביקוש לחשמל בישראל עבר את ה10,000 מגה וואט (מקור)

הרב ישראל רוזן כתב בתחומין טז מאמר מקיף בענין שימוש בחשמל בשבת מתחנות כח ונביא מדבריו כאן.

 

בתגובה הבאה אביא את המציאות שתחנות הכח פועלות אוטומטית, ורק במקרה שצריכת החשמל עולה או יורדת ב-30%, אז היהודים שם עושים מלאכות דאוריתא, ראה שם או התאזר בסבלנות. לפ"ז אם יהודי פרטי מפעיל שעון-שבת לביתו מער''ש, כשהוא יופעל, השינוי בצריכת חשמל יהיה אפסי, ולכן יש סיכוי אפסי שבדיוק צריכת החשמל שלו גורמת עתה לשינוי גבולי קריטי שבגללו יהיו חיבים עובדי חברת החשמל לעשות מלאכה כדי להעלות את תפוקת החשמל, ולפיכך מותר לו לעשות כן: מצד הנאה ממעשה שבת – זהו איסור דרבנן וספיקו לקולא. ומצד זה שיש את הסיכוי האפסי שאותו אדם יגרום לעובד החשמל להצטרך לחלל שבת בשביל פיקוח נפש, על זה כתב הרב אוירבך כדלקמן.

 

הגרש"ז אוירבך במאמרו ב"מוריה" תשל"א דן בארוכה להוכיח שאין אדם צריך אפילו בשבת עצמה להתאמץ ולהצטער רק כדי שלא יגיע מישהו אח"כ למצב של צורך בחילול שבת לפיקו"נ. לכן התיר שם לאדם לאכול מאכליו כדרכו בשבת - וכגון אחיות בבתי חולים - אפי' אם עי"כ יגרם צורך לבשל לחולים. וכן בגחלת של מתכת המונחת ברה"ר- מותר לסלקה תוך חילול שבת ואין צריך לעמוד שם כל היום ולהזהיר. ולפ''ז הוא הדין בנידון דידן – האדם יכול לכוון את שעון השבת שיפעיל מכשירים לצרכיו החיוניים כפי כרגיל להשתמש, ואין לו להמנע מכך אף שפלוני יצטרך בגלל זה להכנס למצב של חילול שבת לצורך פיקוח נפש (שסוף סוף היא כשלעצמה מלאכת היתר).

 

ואמנם אכן מפעילי התחנה עושים מלאכות לצורך חיסכון בלבד ובלי צורך פקוח נפש. אבל כבר כתב הרב אוירבך באחד מספריו (איני זוכר כרגע שמו) שאיסור אין הנאה ממלאכה שלא הוסיפה לי הנאה בפועל. ולכן אם כשבאמצע הלילה מנתקים תחנת כח גדולה ומחברים קטנה כדי לחסוך, אין לי איסור להנות ממלאכה זו מכיון שבפועלת היא לא נתנה לי תוספת הנאה.

 

וסוף וסוף צריך לדעת שיש רבים חשובים שלמעשה התירו הנאה מחשמל בתחנות כח: הרב עובדיה זצ''ל (כפי עדות בנו) והרב שלמה זלמן אוירבך זצ''ל והרב נוירבט בעל שמירת שבת כהלכתה זצ''ל.

עוד כתב הרב ישראל רוזן (תחומין טז) שכיום (לפני 20 שנה) התחנות פועלות אוטומטית, ורק במקרה שהצריכה עולה או יורדת ביותר מ-10% – אז היהודים עושים מלאכות דאוריתא. כלומר לו יצוייר שהמדינה לא תשנה את צריכת החשמל שלה, לא יצטרכו לעשות מלאכה בתחנות כח, מלבד תיקון תקלות שעלולות להפיל את כל החשמל. מכאן יוצא שאם ביתו של האדם צורך חשמל באופן סטטי שאינו משתנה, הבית שלו לא תורם לחילול שבת בתחנת הכח.

 

וכשמפעילי התחנה יעשו מלאכה כדי להוסיף כח כי עלתה צריכת הציבור, הם עושים זאת בהיתר שהרי זהו פיקוח נפש. ולמה פיקוח נפש? משום שיש חולים שזקוקים לחשמל, כוחות ביטחון שזקוקים לחשמל, וחייבים למנוע קריסה של החשמל. ושער בדעתך, אם תהיה עלטה מוחלטת, אין ספק שהערבים ינצלו את ההזדמנות לפגוע בנו. לפני 40 שנה בניו יורק החשמל נפל ושררה חשכה מוחלטת, ובלילה נעשו הרבה מאוד מקרי שוד ותקיפות נשים, ונדליזם ושריפות.  

 

והרב יצחק יוסף שליט"א בשיעור (כג אב תשע"ה) אימת את הדברים, הוא אמר שהוא היה בסיור בתחנת הכח חדרה הגדולה בארץ, ועשה סיור ארוך בתחנה עם מפעיליה. הוא אמר שמי שמעבירים את הפחמים בטרקטורים זה ערבים. ויש עמדות פיקוח עם יהודים שיש שם אינספור כפתורים. היהודים שם מפעילים מתגים שגורמים למלאכות דאוריתא. והם לא מוכנים להכשיר דרוזים, כיון שלוקח 10 שנים ללמוד את תיפעול הכפתורים באמריקה, ועל כל אחד המדינה משקיעה 200000$, ולכן הם לא רוצים להכשיר דרוזים. ולענינינו, הרב אמר שבשעות הראשונות של הלילה היהודים בטלים, אין להם מה לעשות חוץ מלשתות קפה. ורק במקרה שהצריכה עולה או יורדת יותר מ-30% לכאן או לכאן, הם מתחילים להפעיל מלאכות, והנה דבריו עלו כדברי הרב רוזן. אם כן יוצא לדינא שלכולי עלמא מותר להשאיר חשמל דלוק מער"ש, ובתנאי שלא יכובה ע"י שעון שבת. זו מסקנת הרב רוזן.

 

אמנם גם הרב אוירבך כתב שראוי להחמיר כי סוף סוף יהודים שם מחללים שבת וצריך לא להשלים עם זה. וכן כתב הרב רוזן והרב יצחק יוסף. ונראה שזה דומה לכך שראוי ליהודי שלא לקנות מחנות שפתוחה גם בשבת, כי הוא בכך מביע מחאה מסוימת. אמנם מכיון שאין זה חיוב מן הדין, יש להתיחס אליו בפורפורציה שקולה, כגון שבעל חוב לא ישקיע בזה סכומים, ולהמנע מחשש סכנה מחמת גנרטורים לא בטיחותיים.

כל הבקשות בברכות מנוסחות בגוף שני.. 🤔

ברוך אתה ה' שאותך לבדך ביראה נעבוד (לגירסאות מסויימות)

ישנן ברכות שחותמות בנוכח.

 

ועוד שהפסוק איננו מטבע שהתקינו חכמים כ"א לשון התפילה של דוד המלך ע"ה כך שההשוואה היא קשה.

ובא להחליף את המחזיר שכינתו לציון שזה ראיה לתפילות המסתיימות גם בגוף שלישי

אנשים חותמים בזה את ברכת עבודה במוסף יו"ט.

מה עוד שמעולם לא הבנתי את התמיהה הגדולה זה מאוד מורגל בלשון בני אדם.

אתה הוא זה שאמר כך!

 

(נ"ב *זו הפתיחה)

לכאורה אתה צודק

שבוע טוב,
בעניין שאלתך במטבע שטבעו חכמים בלשון הברכות - לפתוח בנוכח ולעבור ללשון נסתר
כתב ר' חיים מוואלוזין (נפש החיים שער ב סוף פרק ד') ומקורו בשו'ת הרשב'א ב
חלק ה' סימן נב -
שכשהאדם אומר 'ברוך אתה ה''- ידע לפני מי הוא עומד - שידע האדם שהוא נמצא 'מפורסם' אצלו
ואעפ'כ ממשיך בלשון נסתר 'אלוקנו מלך העולם' - לומר שלמרות שאנו יודעים את מציאותו אין לנו תפיסה בו.

יש באחרונים שרצו לבאר ע'פ זה - שזה שייך בכל הברכות חוץ מברכות ההודאה- שכן בתפילת עמידה - מסיימים 'המחזיר שכינתו' 'המברך את עמו'- בלשון נסתר, אבל ברכת הודאה- מסתיימת ב- 'הטוב *שמך ולך* נאה להודות'- לשון נוכח. שבדבר שהוא פעולה לא שייך לומר שאנו מבינים את פעולתו ולכן זה לשון נסתר. אבל ההודאה שזה מצידנו - אפשר בלשון נוכח.
לפי זה מובן למה דהע'ה אומר 'למדני חוקיך' שכן זו הודאה לה', או שנאמר שבתורה ניתן לראות את גודלו של ה' בשונה משאר פעולותיו.

אמנם המבי'ט בספרו 'בית אלוקים' (שער התפילה פרק ח') מבאר שאין זה מדוייק אלא שרק ברכות המצוות הן ממשיכות לשון נסתר 'קידשנו במצוותיו' - וזה כדי לומר לנו שבאמת אין אנו ראויים למדרגה הזו רק שה' החליט לתת לנו בלי שאנו ראויים לכך.
לפי זה קשה מדוע דוד אמר 'למדני חוקיך' - שהרי לכאו' גם לתורה אין אנו ראויים.
ואולי ניתן לומר שדוד מתפלל שנהיה ראויים לתורה - ולכן מדבר בלשון נוכח - כי זו היא עצם בקשתו.

הא- "שאותך לבדך ביראה נעבוד".

הב- בדברי המבי"ט בקידוש של שבת "אשר קידשנו במצוותיו ורצה וכו' כי בנו בחרת ואותנו קדשת" ואולי אין זה ברכת המצוות אך יש מתרצים שאין מברכים על מצוות הקידוש בכך שהברכה גופא היא ברכת המצוות. ועוד למ"ד "אשר קדשנו במצוויתיו וצוונו לעסוק בדברי תורה (או על דברי תורה) ו"והערב נא" ברכה אחת נינהו קצת דוחק בזה אבל אולי נתן לתרץ שאע"פ שברכה אחת הם שני עניינים הם כמ"ש בברכות יא ע"ב "ר' יוחנן מסיים בה" היינו מוסיף עליה.

 

הג' בעניין למדני חוקיך שזהו בקשה בדומה לזה כתבה @טיפה של אור בתגובתה- אולי כי זו תפילה? - בית המדרש

(ואף אני בתגובתי ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות - בית המדרש)

 

וראיתי לזה זכל"ד מפרש"י בגמ' שם, גבי חתימת ברכת התורה שהיו  שגרסו לחתום בה "למדני חוקיך" (שכן הרבה ברכות הם על לשון פסוקים) ואמר רשיה"ק- 

 ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל - גרסינן. ולא גרסינן למדני חקיך שאין זו ברכה והודאה על שעבר אלא לשון בקשה ודוד כי אמרה (בתהלים קיט) לא לשם ברכה אמרה אלא בלשון בקשה. והכי קאמר 'ה', שאתה ברוך, למדני חקיך': עכ"ד ושבמ"ח.

א- יתכן שזה גם הודאה. מודים לו שרק אותו אנחנו עובדים.
ב - השבת היא משהו שאנחנו כן יכולים להבין, כמו שהגמ' בשבת בדף י או יא - שלכן ה' לא הודיע לפני שנתן את השבת לישראל , ממילא את הקדושה אנחנו לא מבינים אבל השבת עצמה זה משהו מובן.
ג. ישר כח. זה בערך מה שסיימתי בו

התוכחתי בזה ממרן רה"י.

אז א"כ כל ברכה ניתן לפרש להודאה ושבח. הרי  כל ברכה היא "ברוך אתה" ברוך זה תמיד יהיה לשון שבח. שבח לה' שהוא חונן אתנו דעת. ושבח לה' שהוא מנחם ציון בבנין ירושלים.

ב- מה הקשר לעניין ברכת הקידוש?

ג- ברוך תהיה. חן חן.

יש ברכות שהן בקשה - אז איך הסוף שלהן יהיה הודאה?
לגבי הברכה שכתבת 'שאותך לבדך ביראה נעבוד' - היא ברכה שקיימת רק בנוסח ספרד.... אז זו קושיא פחות חזקה כי זה לא משהו שברור שכך מטבע הברכות.

ב. שאלת על בחרת וקידשת - שזה לשון נוכח,, אבל ע'פ דברי המבי'ט שאם אנחנו יכולים להבין את המצווה - להיות קשורים אליה אז זה מתאים לשון נוכח ולא נסתר. שבת היא דבר שאדם יכול להתחיל להבין בשונה מצוות אחרות.
לכן בקידוש אומרים לשון נוכח.

זה הוא @טיפות של אור .
לרגע לא הבנתי מתי הגבתי בפורום שם

תופעת @אהבת ישראל בנשמה...

כבר 3 נקודות 😜

ספירת העומר ובין המצרים.

והמעניין הוא ששם קיבלו כל מיני החמרות, אז נוצרה כביכול פשרה עם הפוסקים.

לגבי הלקט יושר, הגיוני שבאשכנז יחמירו באותה תקופה בדינים אלה,כי חלק ממסעי הצלב חלו בתקופה זו של השנה וממילא החמירו יותר

בכל אופן. אני חושב שזה לא אשכנז באופן כלל היסטורי אלא דוקא בתקופה ההיא (של מסעות הצלב). כמו גזירות תח ותט, היום- אנשים ממדינות פולין בקושי מתענים בכ' סיון.זה פשוט היה זעזוע הסטורי- כמו"כ אני באמת יכול להבין אם בתקופת השואה היו מחמירים בזה ואולי אפי' מתענים בצומות הקלים כבתשעה באב.

קצת היה לי קשה לעקוב מה בדיוק השאלה.

(מכוון שזו שאלה שאלתית ביותר, ואולי אפילו שאולה משאלה אחרת מ.. מה מה הייתה השאלה? )

 

 

 

תוכל לנסח את השאלה בצורה ברורה יותר בבקשה?

יש לך יחו"ד?

אני אשלים פיגור בדף יומי בהזדמנות אחרת

שאוכל לראות בדיוק במה מדובר.

שולחן ערוך- לא בשרי, אם לא אכלת בשר אלא רק תבשיל. ראיתי תשובה של הרב ליאור שמחלק בין ספרדים לאשכנזים בעניין הזה.

שעה או שלש (שזה בעצם לא כלום)- תוס'

או שומרים חמש- שש - רמב"ם?

 

הרי גם היום אשכנזי רבים שומרים כרמב"ם, במיוחד לאור דברי הש"ך.

ליאור.

הא- לא אמרת איפה.

הב- אין לי דבר חברון בבית.

הג- ענית תשובה נהדרת ובאמת חשבתי פעם אם זה תלוי באשכנזים ספרדים אבל זה היה בכיוון התוס' או רמב"ם ב"סעודתא אחריתא" (חולין קה ע"א) שאלתי אם זה כיוונו של הגר"ד ליאור.

אני חושב שהוא מסתמך על החילוק הפשוט בין מרן לרמ"א בסימן פט. שמרן לא מצריך לחכות בין תבשיל בשר לחלב ורמ"א מחמיר בזה.

באמת לא מבינה

הוא שאל אם גם זה מצווה או שזה סתם

זה נראה לי סימן שהוא בכל זאת קצת מאמין.

כמו ללמד תורה לאנשים שלא אומרים ברכות השחר, לצרף אנשים שספק אם הם מחללי שבת בפהרסיה למניין וכו'

שמכריעים בנושא כזה (אל תשכח את דין מורידים ולא מעלים).

לכן כל אחד הוא בחזקת חרטטן שמשחק אותה כופר, עד שלא יוכח אחרת שהוא כופר להכעיס (ואולי אפילו אז צריך הכרזת בית דין, לא בדקתי).

הרי הגדרת תינוק בנשבה היא כולל כפירה כי זה כביכול אונס.

מצווה מצווה מצווה.

העיקר המרכזי הוא תורה מן השמיים.

וגם אם הוא מצהיר שהוא כופר מה אכפת לך?

חוץ מזה שמקסימום לא זיכית אותו במצוות תפילין עדיין זכית במצוות חסד, תנוח דעתך יא אללה.

אגב,איך מישהו יכול לכפור במשהו שהוא מעולם לא למד?

שאדם יכול להעיד על מישהו שמעולם לא למד למרות שהוא מעולם לא הכיר את אותו האדם.

המקסימום שאפשר לומד שדבר מסוים לא נאמר מתוך למדנות.
למרות שיתכן שהאומר לומד בסתר ומעונין להסתיר זאת ולכן אמר מה שאמר בצורה שאמר

כמדומני שאין שום פוסק הלכה שיכול לחתום על דבר שמתקרב לזה, אלא אם כן תוכיח לי.

יש סיפור על ר' אריה לוין, מכירים?

סליחה, זה לא על ר' אריה זה על שליח חב"ד בשם ר' משה דיקשטיין. מובא בספר אהבת עולם אהבתיך.
שניה יקח קצת זמן לכתוב..

כאן:
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12803&CategoryID=2109

הסיפור נקרא 'נשמה בתחתית' (תדפדפו קצת למטה)

נשמה בתחתית

"השתגעת?", שאל אותי הסוהר, כשדרשתי להיכנס גם אל התא הזה, "אינך יודע על מה אתה מדבר! לעולם לא תוכל להיכנס לתא הזה".

זה קרה לפני שלושים וחמש שנים. ר' משה דיקשטיין, חסיד חב"ד מבאר-שבע, החל לעסוק בהתנדבות בפעילות רוחנית בבית הכלא בעיר. באותם ימים טרם הייתה מסגרת לימודית מסודרת בבתי הכלא, והוא היה בא לשם, ומרכז את האסירים באחד האגפים לשעת לימוד תורה. מספר ר' משה:

אט-אט יצרתי קשר עם האסירים. למדתי להכיר אותם ולהתאים את הלימוד לרמתם. היו שלימדתי אותם מסכת אבות, ואחרים קיצור שולחן ערוך. לעיתים השמעתי רעיון על פרשת השבוע.

את שנות ילדותי עשיתי בשכונה תל-אביבית עממית, שהתאפיינה בפשיעה גבוהה. לצערי הכרתי את הסגנון המחוספס ואת האופי של האנשים שמעדו לשולי החברה. אף שלא קיבלתי שכר על עבודתי, הוכרתי כבעל תפקיד רשמי בשירות בתי הסוהר. במרוצת השנים יצרתי קשר הדוק עם אסירים וליוויתי את שיקומם. כמה וכמה מהם עלו על דרך המלך.

בביקורי בכלא הבחנתי בתופעה מוזרה, שבתחילה לא עמדתי על טיבה. הנוהל היה שהסוהר נהג לעבור בין תאי האסירים, לדפוק על הדלתות ולהזמין את האסירים לשיעור תורה. אך היה תא אחד שעליו הסוהר דילג דרך קבע.

התברר לי שבתא הזה משוכן אסיר מסוכן במיוחד, שבשל התפרצויותיו האלימות הוא מבודד משאר האסירים. עשרים ושלוש שעות ביממה הוא כלוא לבדו, ולשעה אחת ביום הוא מורשה לצאת לטיול בחצר הכלא, בשעה ששאר האסירים נעולים בתאיהם.

"האם זה יהודי?", שאלתי את הסוהר. הלה השיב בחיוב. "אם כן", אמרתי לו, "אני דורש לבקר גם בתאו". הסוהר נדהם. "אתה לא יודע על מה אתה מדבר", השיב.

התעלמתי מדבריו, ואמרתי לו בנחישות שאני דורש להעלות את הבקשה לפני ההנהלה. הצגתי זאת כדרישה אולטימטיבית.

כעבור שבוע המתין לי סגן מנהל הכלא. "הרב דיקשטיין", אמר, "מה מצאת בתא הזה?". "יהודי מסכן", השבתי לו.

בדקות הקרובות מסר לי הנחיות מפורטות איך להתנהג בכניסתי לתאו של האסיר המבודד. "מובן שאנו נשגיח מקרוב, לוודא שלא יאונה לך כל רע", אמר.

נשאתי תפילה קטנה. בעודה רוחשת על שפתיי הובלתי אל תאו של האסיר המסוכן. הדלת נפתחה ומולי עמד הר-אדם, בגובה שני מטרים, זרועותיו חסונות וגדולות ומבטו מזרה אימה.

הושטתי לו את ידי. "שמי משה", אמרתי. הלה השיב בלחיצת יד איתנה, עד שאצבעותיי חישבו להתפרק. "אני יכול להתארח אצלך?", שאלתי. "היכנס", באה התשובה.

התיישבתי על קופסת שימורים. הבריון התיישב מולי על המיטה. התחלנו לשוחח. לנגד עיניי התגלתה נשמה אומללה. ילד שמכיתה ג לא חבש את ספסלי בית הספר. הוריו עסקו בפשיעה. "למדת תורה?", שאלתי. "למדתי לגנוב", השיב קצרות.

התחלנו לדבר. הזכרתי את משה, שקיבל תורה מסיני. "מי זה משה?", שאל. התחלתי לספר לו על יסודות היהדות, מבראשית. האסיר בלע בצמא את דבריי ולא חדל מלשאול. השעות חלפו. שמעתי מאחוריי קול פסיעות הלוך וחזור. הסוהרים נדהמו משהייתי הארוכה בתאו.

"תרצה לשמח את אלוקים?", שאלתי בסוף. "כן", השיב. "בוא תניח תפילין", הצעתי. "אבל אינני יודע כיצד", אמר.

"באיזו יד אתה כותב?", שאלתי. "לא כותב!", באה התשובה. "סליחה", אמרתי, "באיזו יד אתה מרביץ"... הוא הצביע מיד על יד ימין.

הוריתי לו להפשיל את שרוול ידו השמאלית. הבחנתי בקעקוע לא ראוי בדיוק בשריר הקיבורת, במקום הנחת התפילין. לרגע היססתי, אך במהרה התעשתי ואמרתי בליבי: אם זו עבֵרה, אני מקבל אותה עליי.

סיימנו את הנחת התפילין ונפרדתי ממנו. בחוץ המתין לי סגן המנהל, נדהם. "איזה כישוף עשית?", דרש לדעת, "עובדים סוציאליים אינם מחזיקים מעמד בחדרו חמש דקות, ואילו אתה ישבת איתו שעתיים!".

"למדנו תורה", השבתי. ציטטתי מספר התניא, שהתורה נמשלה למים, וכמו מים, גם דברי התורה יורדים למקום נמוך. רק צריך לנקות קצת את הניקוז, והמים מגיעים לכל מקום.

חלפו שבועיים. שוב אני עומד על מפתן התא המבודד. "רבי!", קרא אליי האסיר, "עכשיו לא תעשה ככה עם העיניים. אתה יכול להניח לי תפילין בשקט". הוא הצביע על מקום הקעקוע בזרועו. נדהמתי: לא היה שם קעקוע, אלא כתם אדום גדול של בשר חשוף.

"מה עשית?!", שאלתי בזעזוע. "ראיתי שלא היית מרוצה מהקעקוע", הסביר. "לקחתי מלח ושפשפתי את העור כדי להסיר את הקעקוע. זה לא היה קל, אבל בסופו של דבר הצלחתי".

עיניו נצצו. גם בעיניי עלו דמעות. ריבונו של עולם, אמרתי בליבי, מי כעמך ישראל! יושב יהודי בכלא, במקום הנמוך ביותר, ומשפשף במלח את הבשר החי כדי להניח תפילין כראוי.

השחלתי את התפילין בזהירות, משתדל שלא להכאיב לו. "תקשור חזק!", קרא לעברי, "אל תתרגש. תהדק!". ומה היה רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב אומר על זה...

בלי פילוסופיה.
כל יהודי מאמין עמוק בלב, ומצווה גוררת מצווה.
יש לא מעט סיפורים על יהודים שנראו רחוקים מאוד מאוד ואחרי הנחת תפילין חל בהם מהפך.

מה השאלה ??? מיד לתת לו תפילין
ואדרבה ! התפילין יסדרו לו את המוח !!!
וחוץ מזה ! אין דבר כזה חילוני...כל יהודי הוא קודש !
בתפילין של בורא עולם כתוב ומי כעמך ישראל-אשר בך אתפאר ! הבורא מיתפאר בכל יהודי !!!

שיש צורך בעיטוף בציצת אבל לא מבארת מה זה עיטוף. במועד קטן יש עיטוף שאבל צריך לנהוג בו מהפסוק ביחזקאל -פארך חבוש עליך.. ועל שפם יעטה... שם מבואר שעיטוף אבלים הוא כעיטוף הישמעלים.

מכאן למדו כמה ראשונים שיש צורך בעיטוף- עיטוף הוא כדרך האבלים- האבלים מתעטפים כישמעלים וכך יש להתעטף בציצת.
לא כל הראשונים הצריכו עיטוף כדרך הישמעלים ויש בזה מנהגים שונים.

ב, באמת שאלה מהו אותו אלכסון, נראה לכאורה שמדובר בזווית. זאת אומרת שחוטי הציצת צריכים להיקבע לצד מוגדר ולכנף ספציפית ולא יוכלו לזוז פעם לכנף זו ופעם לכנף זו.
מכאן- שמי שמתעטף כדרך התימנים יקבע את חוטי הציצת שירדו עם כיוון הטלית הצידה בלבד ואם מתעטף כמו רוב העולם שירדו מלמטה למעלה. אגב בגלל זה יש ששללו את שיטת שני החורים בציצת, בעל העיטור נראה לי.

ב. תודה

אם יש לך סידור איש מצליח נגיש יש להם בכריכה ציורים של זה.

הבית יוסף דן בזה מה זה בפועל עטיפת הישמעאלים.. אבל.. עזוב. תמונה שווה אלף מילים

באחת התשובות שלו הוא מביא שיכסה את ראשו וקצת מכתפיו לאחר הברכה לפני דרך העיטוף שכיום שעל כתפיים.
מי שנוהג כמו התימנים כיום, והרבה עדות מקדמת דנא, לא נוהג כך אלא מתעטף ראשו ורובו מסביב גופו.

רש"י ובכלל משתמשים בגרשיים בשימושים שונים ממה שאנחנו כיום משתמשים.

לא באים להעיד רק על ראשי תיבות. לדוגמה להדגשה או להראות שמדובר במילה לועזית או שם קדוש או מלאך.
"ודייק ותמצא קל" או "ודוחק קצת" או מה שלא מוצאים אני לא מכיר מקור לזה אבל הכוונה זהה- שיש לדייק.

אבל הבסיס של זה זה "דוק ותשכח".

יש פוק דוק ותשכח, יש דוח ב[כך] ותשכח [בכך], וכו'.

מילולית זה כמו ש@סתם 1... כתב, דייק, בארמית, ואז תמצא.

לא יודע מה הסיבה, אבל בספרות מאוחרת החליטו שזה ראשי תיבות ואז המציאו לזה כל מיני פתרונות...

@פסידונית @סתם 1... @פלוני מפונפן

ושואל השאלה - @dvirm1

זה יעזור בחיפושים. לא זוכר איפה בדיוק זה היה לצערי.

אבל המקור של הרעיון הוא בקבלה, זה מובא בהרבה ספרים

שאמר בדיוק מה שאמרת בשם הכוזרי-רבי יהודה הלוי

מנסה לחפש.. עדיין לא מצאתי.. 

צריך לחפש אבל זה לא משהו שקשה למצוא...

לא ככ מוצאת.. מחפשת בכוזרי כמו שאמרו פה..

"ומכוח אותן שנשתמדו שמעתי מהרב דקהילתנו, שאמר הבעל שם טוב שהשכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר אין לו תקנה עולמית, כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה"

זה משבחי הבעש"ט:

http://www.daat.ac.il/daat/history/shivhey/4-2.htm

לשון חז"ל במכילתא יתרו י"ט ו:

"מלמד שעם ישראל כגוף אחד ונפש אחת. וכן הוא אומר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א יז, כא) חטא אחד מהן – כולן נענשין, שנאמר: "הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעוונו" (יהושע כב, כ) לקה אחד מהן – כולן מרגישין, וכן הוא אומר: "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז), מה רחל זו לקה אחד מאיבריה כולן מרגישים, כך ישראל, לקה אחד מהן – כולן מרגישין, אבל גויים, כולן שמחים זה על זה"

מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי - מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי. (page 1 of 211)

מישהו הביא את זה במאמר כאן

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2791742&forum_id=17529

 

פה יש הפניה לאגרת הקודש פרק ל"א (בתניא):

מסביר אדמו"ר הזקן את הדברים בצורה מדהימה באגרת הקודש סימן לא. הוא מביא את דברי הזוהר, שהשכינה נקראת "חולה" כביכול בגלות. מה הכוונה? לשם כך מסביר כי השכינה נקראת לב, ונשמות ישראל נקראים איברים.

בית חבד מיתר |

עוד הפניות של חב"ד

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=1929&CategoryID=670

 

מובא כאן בשם החפץ חיים (בלי מקור, אאל"ט זה מופיע בשם הזוהר בשמירת הלשון בשער התבונה)

פרשת ויגש | - הרב רפאל מאמו | הרב מאמו

 

 

מעדכנת שבחסדי ה' ובעזרתכם מצאתי גם את- כוזרי ג, יט : "ומשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל, ומחובתו לעבוד למען תיקון הציבור שהוא חלק ממנו... כי היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף, שכן אילו היתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צורך בהקזתו, היה הגוף כלה והזרוע כלה עמו".

שוב, תודה גדולה!

מאמין שמקור מחז"ל הכי יעיל אם כותבים מאמר

במקרה הזה זה לצורך העברת שיעור..

והנה ע"י קיום הדברי' הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקי' חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'. ולכן העושי' גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה. וז"ש הלל הזקן על קיום מצוה זו זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו'. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלו' הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל כמ"ש לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות דקב"ה לא שריא באתר פגים וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך וכמ"ש במ"א באריכות:

ומ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו כמ"ש בס' חרדים אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו' אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליה ברשעי' והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דה"עה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת]:

אם לא אמצא מקור מפורט וקל יותר להבנה בע"ה אשתמש בזה.

תודה גדולה!

"החתימה של "ברגוע""

אבל ניתן להבין אחרת ולכן הקורץ

לגוף המחולק לאיברים..

תודה לך!

"כתיב 'לא תקום ולא תטור את בני עמך'. היך עבידא [=איך מקיימים את זה]? הוה מקטע קופד [=היה חותך בשר], ומחת סכינא לידוי [=ובטעות היכה הסכין את ידו ופגע בה]. תחזור ותמחי לידיה [=תחזור היד שנפגעה ותחתוך את היד שפגעה]??" (ירושלמי נדרים, פרק ט' הלכה ד'. מתוך פרוייקט השו"ת).
כלומר, אפשר לקיים את מצוות "לא תקום ולא תטור את בני עמך"? הרי זו נטייה טבעית לנקום, ובוודאי לנטור טינה! איך אפשר אפילו שלא לנטור טינה למי שפגע בי? אלא, ע"י הפנמת המשל הבא: אדם שחתך בשר, ובטעות חתך את עצמו. וכי היד שנחתכה תנקום או תנטור טינה ליד שאחזה בסכין? הרי שתיהן שייכות לאותו גוף!
אותו דבר כאן - איך אפשר לנקום או לנטור טינה ליהודי? הרי שניכם שייכים לאותו גוף!

העוילם שוכח שלא כל הנוצץ- ראי"ה....

 

 

ויקרא רבה פרשה ד אות ו

"תָּנֵי חִזְקִיָּה (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה שֶּׂה הַזֶּה לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכָל אֵבָרָיו מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין, (במדבר טז, כב): הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהֶם מָה אִכְפַּת לָכֶם לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה. כָּךְ אָמַר אִיּוֹב (איוב יט, ד): וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו(איוב לד, לז): כִּי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִשְׂפּוֹק, אַתָּה מַסְפִּיק בֵּינֵינוּ אֶת עֲוֹנוֹתֶיךָ. "

(מתוך אתר ישיבת עטרת חכמים)

נמצאת אצל חב"ד בתורת החסידות (קרי- תורת חבד...)

רק ההערה שבצד...

אגב שים לב למשהו מעניין. המכילתא, עד כמה שאני זוכר כרגע, קדמה למדרש רבה בכמה דורות.

ובמדרש רבה מביאים את זה בשם רשב"י ממש

מרתק! לא?

" וְלָכֵן מָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי חֲזַ''ל, שֶׁאִם אָדָם עוֹשֶׂה, חַס וְשָׁלוֹם, עֲבֵרָה, הוּא מְקַלְקֵל בָּזֶה לִכְלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּמוֹ גוּף אֶחָד, וְאִם יֵשׁ לוֹ כְּאֵב גָּדוֹל בְּאֵיזֶה אֵיבָר, גַּם שְׁאָר הָאֵיבָרִים אַף שֶׁאֵין כְּאֵבָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לָהֶם הַרְגָּשָׁה מֵאוֹתוֹ הַכְּאֵב."

 

(האמת שאני הלכתי לשם לראות את המקום המדוייק של המדרש שהבאתי לפני כן)

כתב הרמ"א (יורה דעה סימן פז סעיף ג) שאם מדובר בבשר בקר עם חלב שקדים, צריך לשים היכר כדי שלא יהיה מראית בגלל שזה דאורייתא. אבל אם מדובר בעוף לא צריך בגלל שזה דרבנן, ואין איסור מראית מדרבנן.

נחלקו עליו הט"ז והש"ך (על אתר) וכתבו שיש מראית עין גם בדרבנן, אבל החילוק יהיה בין מקום עם הרבה אנשים למעט. (זה מה שאני זוכר, אבל יתכן שאני טועה בחילוק המדויק)

אבל ראיתי שהרב ליאור פסק כדברי הרמ"א שאין איסור מראית עין בדרבנן ולפי זה גם חלב סויה עם עוף זה בסדר. (וכן הביא שזו גם דעת בעל ההפלאה)

והערה נוספת מציאותית של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק שכתב שהיום כיוון שנפוצים תחליפי חלב בשוק, אז אין כאן מראית עין ולכן מותר גם עם בשר בקר.

(למרות שאני לא ממש זוכר)

מה עוד שצריך לברר אם ניכר בבשר שהוא של חיה ועוף ולא בהמה.

 

אותה שאלה גבי עוף בחלב לצורך אכילת גוי/ בהמה, לכא'.

לפחות זה בשר ולא טבעול

כי לכאורה על סויה לא נכלל בל תשחית

יש כמה תנאים.
גש לרב הקרוב ותשאל