פורום נסיונות פעילים (עמוד 7263)

לאסוף, של יובל דיין.

 

 

משו אחר?

תודה מותק.
ואממ אולי אני עולה לעיר הקודש אז אני צכה להתארגן. אם לא אחזור

סליחה הייתי חייבת

רוצה לשיר איתי שורה שורה?

 

בואי נמשיך מה שנשאר

חכי תגיעי לבית שלי-שאני אוהבת

אני לא חושב שזה נכון להתעסק בשאלות כאלה, כי זה חשבון של אלוהים..

מה שכן צריך זה לחשוב מה אנחנו צריכים לעשות הלאה בכל זה

מזאת התופעת לוואי הזאת באמצע החיים?

מזל טוב לי.

 

אני המון פעמים בהריון.

 

חח מישו פה עושה בחוץ והריח מגרהה

רק שעושים בטבע.

יש מנגל חשמלי כזה

ממ פעם טעמת עירוניסטים?!

 

וזה בכלל אותו טעם.

רק שלא עובדים קשה ואין ריח מסריח

סתם נו, כמו שאומרים טעם של אדמה, כאילו מישהו ישב לבדוק מה טעם של אדמה.

נאא.
מנגל חשמלי זה עירוניסטי ודי
וזה משפיע על האוכל המונים

לאמשנה עירוניסטי או לא

תגידי את אישה בהריון לא תיהיה להם ברירה

אם אני יגיד לה

את אישה בהריון!

 

היא לא.

(למרות שאני עדיין חושבת שזה לא נכון)

אני לא באמת חושבת ככה.
אני בכלל לא אוהבת מנגל ככה שלא אכלתי את שניהם)

אני לא ככ טיפשה.

וזה בכלל הפסד שלך)

זה קשה

עכשיו במפורט יותר.

כואב לתת באנשים אמון

האכזבה של חיי.

 

וואו. חיבוק אהובה.

שבונים אתזה שוב לאט לאט

לאידעת אם את צכה לשמוע אתזה בכלל

אז זהו.)

אני בעצמי אישה זרה לעצמי.
אין לי אמון באף אחד.
אני כבר רואה איך אני נשארת לבד. ממש אבל. זה ממשי כל כל.
או אולי שאני משאירה אותם לבד. יותר הגיוני)

אבלאבל אסור לנו להשאר לבד.

ובכלל זה עצוב.

סליחה שאני לאידעת מה המילים שאני צכה להגיד.

ממ

 

את אף פעם לא תשארי לבד.)

נתעלם רגע מהקבה?

 

אמ

אני לא באמת יודעת איך להסביר אתזה.

אדם לא יהיה בודד כי הוא לא יתן לעצמו להיות בודד.

אלא אם כן הוא לא אנושי.

 

האדם מטבעו חברותי.

 

טוב לאידעת

לא שכנעתי.

 

מה אני יעשה?

)

עזבי.
אני נוהגת לא להתווכח עם רגשות.
חכי זה יעבור עוד מעט.
אני מקווה)

במקומות מוזרים?, כסף במכונת כביסה, משקפים במקרר ואמון באנשים...

 

ה' יקום דמה

כתבת אותי

מים שאין להם סוף
תיאום כוונות
כעפעפי שחר
בואי הרוח


אממממממ


פריחת ההרדופים גם יפה.

קראתי תיאום כוונות

כעפעפי שחר

בואי הרוח

 

 

מים שאין להם סוף נשמע טוב.

 

 

מהזה פריחת ההרדופים?

כאילו של מי? ועל מה מדבר?

משהו ממש יפה.
מספר על ההתמודדויות של החייםיל םבזמן המלחמה. משהו כזה..
משהו איכותי.


מים שאין להם סוף הוא נפלא.

אפילו נחוץ.

אפילו הכרחי.

 

 

די די מה את מתמסכנת??)

מותר להתמסכן לפעמים.

 

 

 

 

(החלק הקשה זה לזכור להפסיק אתזה מתישהו,

ולהתחיל קצת לעלות)

אני גרועה בזה.

להפסיק זה הנסיון של החיים שלי.

בין השאר.)

 

ותודה.

אופ זה לא מעודד בכלל.

 

את בעז"ה תצליחי,

כי יש לך מלא כוחות שהקבה נתן רק לך.

 

גמזה לא משו,

אבל באמת המון כוחות אהובה

הנה את צוחקת.

 

 

נמ

כוחות, כן.

כוח

 

 

 

(זה כזה מתבגר להחליף ככה מצבי רוח)

כן כן. כוחות.

 

 

 

(וזה מעודד משו.)

חיימשלי אני

 

תודה לך, אהובה. הלוואי גמלך.

 

(תכלס)

נאבד לי כל הרגש.
אין כלום
אני לא מרגישה כלום

לרצוח.

היא נפטרה ביום ההילולה של הרב אליהו, זה הסימן הכי ברור שהמקום שלה אי שם, במרומי גן עדן, במקום שצדיקים שוכנים בו

כמה אמונה.

 

אני לא אשכח לעולם את המשפט שהיא אמרה

למה רק ערבים מוכנים להקריב את החיים שלהם בשביל האמת שלהם? למה יהודים לא?

ואין לנו עניין בשהידים והתורה מצווה אותנו לחיות בשביל האמת שלנו ולא למות בשבילה

אבל גם זה אין כמעט.

סבבה.

 

נגיד.

 

אבל

למה

לעזאזל

בגיל 

17??

 

 

(טוב נו אני יודעת שתתחיל להוכיח לי בעצם כמה זה הגיוני לדעתו.

אז בוא נסיים את זה פה.)

חולי נפש.

 

זה דורש כוחות נפש לעשות את זה.

איך לעזאזל אפשר בכלל??

בקושי להרוג ג'וק אני יכולה, אז בנאדם, כל כך יפה, כשהוא ישן?

 

זה מסוגלות שאני בחיים לא רוצה להבין.

 

לא רואים את זה.

 

סתם מעניין אותי.

אני לדוגמא רואה את זה, אבל אני לא חושב שמי שמכיר אותי יודע את זה.

אז מאיפה את יודעת שרוב האנשים שאת מכירה לא יודעים את זה?

אבל זה לא הנקודה פה.

אבל קורה שאני טרמפיסט ואז עולות בנות לידי...

ואז הנהג שהיה דתי הביא לי כזה ששמים בחלון שמגן מהשמש כדי לשים בינינו, והבן הזה היה חילוני שלא הבין מה רוצים ממנו

מה אחותך אמרה?

ואולי סופסוף המתנחלים יפסיקו לעלות על טרמפים.

 

 

כשהגעתי לשם בשעות היום ראיתי את הלבן למעלה והדבר הראשון שעלה לי לראש זה שזה בטח מסך מקרן [מסתבר שזה תאורה ]

 

אני הספקתי לקרוא.
זה היה כואב. מאד
והזדהתי המון

מסוכן מדי לפתוח כי זה מהלב...
לכתוב שוב?

איך שאת רוצה.
בעיניי זה מיוחד, אם מרגיש לך חשיפה מידי- לגמרי לגיטימי.

ואז להתלבש על זה ולפגוע בי...

בדכ אנשים פה ממש מזדהים ומעודדעם ותומכים.
לא נתקלתי בסיטואציה כזו בעבר..

טוב, באמת איך שאת רוצה.
אבל סתם שתדעי שאת מוכשרת ושיש לך את זה ממש

זו היתה סתם פריקה מהירה. לא שיר/סיפור..

אז כבר יבשו הדמעות
לא מסוגלת כבר להרגיש כלום
עןד פיגוע- מעניין מתי תורי
פעם... הייתי בוכה.. נסערת...
היום- הרגש נאטם... לא מסוגלת להרגיש
מסתכלת בעיניים סקרניות על כל ערבי
אולי הוא יוציא את הסכין ויסיים איתי
כבר אדישה... לא מרגישה כלום
שומעת על עוד הפגנה
וצוחקת. זה לא יזיז כלום
ממשיכה בחיים כרגיל
טוב, רגיל כבר לא היה הרבה מדי זמן
מרגישה שאני חיה בחלום. בלי רגש. בכלל
על כלום
אז אין דמעות...
לפעמים דמעה סוררת מסתננת
געגוע לתקופה שהרגשתי בה משהו...
תקשיבו- להרגיש זה מסוכן