פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 33)

ומגיע גם לאנשים רגישים שלא תמיד טוב להם הרעש ובקצב של הכל היום בעולם מקום ?

או משהו לעזור לרגישים אחרים?

מיליון שירים וצבעים ואנשים וריחות

זה משגע את השכל וקצת עושה בחילה

 

(לא יודעת אם אני נחשבת רגישה מאד,

   סתם נוח פה לזה

שאהיה כמוהם.

אני מנסה לקבל עצות
ורק הולכת לאיבוד יותר
כבר לא יודעת מי אני
חלק ממני רוצה את זה, חלק מתכחש
חלק ממני נכווה מזה, חלק לא מתייאש
חלק מיואש כבר
מהתנועה מפה לשם... הלוך חזור
ומשתנות ההגדרות לטוב ורע
האם יש אמת והיא תנצח
או שהשקר הוא האמת בסופו של הקרב
החלטתי הרבה החלטות
אבל מספיקה נפילה אחת קלה
כדי לדפוק נפש עד לרצפה
אני יודעת שבפנים אני אופטימית
זה בא יחד עם האמונה
אבל בשטח יש לי תמיד
שאלה ועוד שאלה ועוד שאלה

אני למדתי להשתמש בתכונה הזו כדי להצליח להתמודד עם המשימות שלי. זה עובד לא רע.

אני מרוכז במשהו, הוא צריך לקרות, ושהעולם ישרף.

 

מי שנפגע מזה חזק זה הבן שלי, שלא מבין למה אבא לא עונה לו ולמה הוא לא פה למרות שהוא יושב על הכיסא לידי.

 

מה עושים? עוד לא יודע.

כואב לי. כואב לי ברמות לא נתפסות.

מה שלומכם?

 

מוצאת את עצמי מתקשה מול כל השינויים שוב קורונה ואולי סגר (כאילו תלוי באוויר ולא ברור מתי יפול..)

כל השינוים של שנה חדשה והמון לא ידוע 

וגם החגים שיוצרים חוסר שגרה בכל תחילת השנה והשנה לא יכולה להחליט על כלום כמעט עד אחרי החגים 

זה המון לא ידוע ומטיש

 

אבל התחלות זה גם נחמד ומרגש אז ככה 

 

איך אתם ואיך אתם מסתדרים עם מעברים ושינויים?

אמא שלי זרקה לי בלי לשים לב בכלל משפט שפוגע בנקודה מאוד מאוד מאוד רגישה אצלי.
איך שהיא שמה לב היא ניסתה להסביר שהיא לא התכוונה לזה בכלל (איך לעזאזל לא התכוונת אם את ממש אמרת אתזה הרגע?!🙄 להפך, זה בדיוק מראה את מה שאת באמת חושבת!.) ושלא הבנתי אותה נכון ועוד כל מיני שטויות.
היינו באמצע נסיעה וכל מה שרציתי היה לקפוץ מהרכב.
ובגלל שלא הייתה אופציה של לברוח ממנה ולהתרחק זה רק התדרדר.
מילא היא הייתה לוקחת אחריות על מה שהיא אמרה, אבל בסוף איכשהו היא הוציאה אותי כפויית טובה ורעה
אני לא יכולה לשמוע או לראות אותה!
היא נוראית
היא פגעה בי ברמות. והיא יודעת את זה, והיא אפילו לא ניסתה להתנצל. רק להוציא אותי הלא בסדר.
היא פשוט דוחה אותי

מתחילה שנת לימודים חדשה ודי בלחץ....

גמורה גיליתי שאני מפחדת מהטיול המשפחתי הרעש העומס אוכל בבלגן ובלי הרבבה איך לעזור לי 

 

מאוד אוהבת את המשפחה שלי אבל גם ככה אנחנו יותר מדי לבית אחד לטעי כל שכן להיות עם כזו כמות אנשים הרבה שעות באוטו 

 

אבל עד כה באופן כללי החופש ממש טוב לי 

 

מה שלומכם?

 

עשיתי את השאלון
ויצא לי תוצאה די גבוהה
אבל אני עדיין לא בטוחה שאני רגישה מאוד

אני שוכחת לדאוג לעצמי

 

יש לכם רעיונות איך לזכור? (לפעמים זה כמה ימים או שבועות).

 

סובלת מרגישות אודיטורית בעיקר בשעות הבוקר טוב כשאני מאוד עייפה. עד כדי עצבנות וצורך לבכות.
אני יודעת שיש אומניות כאלה גדולות שאוטמות רעש. אך מביך אותי ללכת איתן ברחוב

לא חשבתי על עצמי כאחד כזה אבל ראיתי בשאלון פה שיצא לי 16 מתוך 23 ויש כמה שאלות שהתלבטתי עליהם.
בקיצור אני רציתי לשאול אם עוד מישהו נתקל בתופעה דומה לזה:
אני לומד נהיגה ולפעמים בגלל לחץ לצורך לשים לב ליותר מידי פרטים במקביל אני פשוט ננעל על משימה מסויימת ולא שם לב לדברים אחרים, למשל אני מתמקד בלתת זכות קדימה ולמצוא רווח להיכנס לכביש ולא שם לב להוליך רגל שמתחיל לחצות.
מישהו נתקל בדבר דומה?

קראתי את הספר "ילד רגיש מאוד", על ילדי ה HSP.

(אובחנתי ככזאת בגן)

עושה טוב לגלות

שאני לא היחידה בעולם שחיה כך.

קמתי הבוקר בכיף וציפיה לקראת העומס וזה נחמד לי שלא מוסיפה פחד לעומס כי אז אחנק סופית

ונחמד לי ממש שיש את הפורום הזה מאז שגיליתי אותו זה קצת מרגיש שיש לי בית בפורומים
מעניין אותי איך אתם רואים את הפורום הזה? ומה יגרום לכם להרגיש בו יותר בבית ?

איך הצום?

אז ככה תקשיבו כתבתי ושיתפתי בפלטפורמה אחרת שבה אני לא אנונימית בכלל אם מישהו מכם נתקל בזה או זיהה אותי בעיקבות זה אשמח להודעה שזיהו אותי, אני לא אשאל מי אתם אם לא תספרו לי לבד .תודה .

 

 

 

כמה עוצמה יש בלקיחת אחריות על החוויות שלי!

 

במהלך הלימודים בעוצמת הרכות אני עובדת הרבה על המקום והתהליך שלי, הלימודים לא נשארים באיך אוכל לעזור למטופל, אלה מתחילים קודם כל באיך אני מתקדמת בעצמי ואיך מיישמת את הכלים הנפלאים של עוצמת הרכות בחיים שלי.

אחד משלושת העיקרים של עוצמת הרכות זו העצמה - לקיחת אחריות על עצמי וחיי, בניגוד לאחריות עודפת על אחרים ובניגוד לקורבניות / האשמה. 

 

 אני מעולם לא ראיתי את עצמי בתור בנאדם מאשים, בתור אחת שדואגת מדי ולוקחת אחריות לא מדויקת- מאוד, אבל לא בתור מישהי שמאשימה את הסביבה יותר מדי.

עבדתי הרבה  בשנים האלה על לקחת אחריות מדויקת עלי ולא על הסביבה וחברות וכן גם הפוך להבין שאני באחריות שלי בלבד ואם אני רוצה מאחרים משהו אני צריכה לבקש, לבקש שלא ולהסביר אותי .

להבין שהעולם הוא לא כמוני ורובו לא מבין את הרגישות שלי וגם מי שכן הוא לא אני. אז אם לא אומר איך יוכלו לדעת?

באמת יש שינוי שהרגשתי, מאוד, אבל עד עכשיו לא תמיד יכולתי להצביע עליו. בשבוע שעבר הייתה לי התכתבות עם חברה, שבפשטות העלתה לי את זה לעיניים. היא שיתפה במשהו שלא התאים לי ואמרתי לה שזה לא מתאים לי ואיך כן מתאים... והיא ישר התנצלה והרגישה אשמה שהיא פוגעת בי, כשחשבתי על זה עלה שבאמת פעם הייתי נפגעת וחושבת ''מה היא לא רואה שלא מתאים לי? היא לא שמה לב אלי? אני מאוד נזהרת שהיא לא תיפגע… למה היא לא הזהירה…'' או אפילו בלי מילים, זה היה מכווץ ופוגע כי באמת לא התאים לי לשמוע וזה מעייף סוחט כח ומציף.

אבל בפעם הזו (ובעוד פעמים שפתאום שמתי לב מאז) זה לא היה. כן היה טיפה מעייף, אבל בכלל לא באותה רמה. כל מה שהרגשתי אז זה צורך לדייק מול עצמי ומולה מה נכון לי ומה לא.

והמקום הזה שלא נפגע🙂, שמדיקת לי בו את עצמי. 

שלוקחת אחריות עלי .

הוא כל כך עוצמתי- נותן חוויה של עוצמה פנימית שלא הבנתי והכרתי בעבר, נותן מרחב נשימה ויציבות.

משחרר את הפחד להיפגע וכך אני יכולה לצאת לחופש ולהנות מהעולם ומכל מה שסביבי !🤗


ותודה ל @הרמוניה שעזרה לי להחליט