פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 33)

בדרך כלל יש לי כלים (...) לטפל בזה וזה  עובר יחסית בסדר. מאתמול בבוקר זה ממש נוראי.

את לא לבד. יש לי כמה רעיונות משלי אבל זה צריך לדייק את עצמו לאישיות שלך.

הצעה
תנסי להסביר להם מראש ואז לומר זוכרת שהסברתי אז כזה עכשיו...?

ובינתיים למצוא את הכוח בעצמך... הרבה פעמים אנשים לא קולטים את עומק הרגשות ולא יודעים איך להגיב

זה יותר קשה..

תנסי להקשיב רגע לכאבה הזה. לא לכולו - רק לחלק ממנו. לנסות להבין מה כ"כ מטרגט אותך.

 

יום הזיכרון הוא באמת יום לא פשוט. ולהבא אפשר לבחור להתרחק מהסיפורי םהאלה אם זה מה שנכון לך.

לא מדעיים במיוחד.

בהחלט קיים קושי בעולם הזה,
בדור הזה ,
עם התרבות המערבית,
ההשגית,
הלוחמת,
השורדת,
עם שאון החיים היום יומי.

אבל הבעיה היא לא בנו!!!

אנחנו רוצים להשתנות,
לפתח עור של פיל כדי להתחספס ולהדביק את הקצב, אבל מי אמר שחייבים להדביק את הקצב?
מי אמר שכולם חייבים להיות אותו דבר?
מי אמר שאם אני לא אגיע ל-x אז לא יהיה לי מקום בעולם?
מי אמר שאנחנו צריכים להסתגל לעולם? אולי העולם צריך להשתנות עבורנו?

תמיד אני חושבת איך דווקא בשנת 2021 כשמדברים כל כך הרבה על הכלה של הילד השונה והנגשה לבעלי מוגבלויות, אין מינימום של הכלה לסגנונות אישיות בחברה הבוגרת...

אנחנו טובים מספיק כמו שאנחנו, עם המגרעות שלנו שדווקא הם הם המעלות.

במידה ונוכל להקים לנו את חלקת אלוקים הקטנה נחיה בשלום עם עצמינו
זה לא קל, גם אי אפשר להתנתק, אבל לנסות עד כמה שאפשר להתאים את התנאים החיצוניים עבורנו.

גם יש כלים לחיות ולנשום בתוך העולם שעכשיו ששווה ממש ללמוד אותם ולמצא את מה שמתאים לך

אפשר בטיפולים באמת אבל גם לא
אפשר מאנשים עם ניסיון שעוברים דברים דומים ...

פשוט לקחת בחשבון שזה תהליך כי כולל הרבה צדדים וצריך ללמוד מה נכון לך ומה איזון טוב ...

זה אומר שצריך לדעת מאיפה לברוח. צריך למצוא מקום שהוא שקט יותר. וזה בסדר גמור.

בעיקרון שיחת נפש, זה יהיה לי אחלה
אבל סתם דיבור אני נתקעת

ולנסות להבין מה כזה מפריע לך.

 

אם כזה קשה לך זה אומר שיש שם משהו שמציק. מה הוא? למה? מה קרה?

תקשיבי.

לי זה בדיוק ההפך..

 

תנסי להרגיש מה כזה מציק לך בלהיות קלילה.. ממה התת מודע שלך מפחד?

 

פשוט תשאלי אותו. מעניין איזו תשובה תקבלי.

 

שסתם מדברים על חוויות וכאלה אז אני שותקת ונשארת בצד.. 

בכללי אני סותמת שזה יותר מ3 אנשים...(לפעמים גם שזה פחות אני שותקת..)

 

וואלה כבר לא מפריע לי

 

אבל בהצלחה ולפעמים זה באמת מתסכל משו 

 

לפעמים מעניין אותי להקשיב בשיחות האלה...

לפעמים לא אז אם באלי אני הולכת ואם לא אני נשארת(ויוצאת לסיבובים כל דקה בערך כי אם לא  אני מתחרפנת חח)

 

אבל בכללי במפגשים אני די באווט.. 

 

לפעמים אני גוררת חברה לצד לסיבוב או משו.. 

תהיי עם ביטחון עצמי ואז תראי את הערך האמיתי שלך

 

ובזמן שלא

אז הזמזום המשיך לי באוזניים.

 

המנחם הוא שלכל שבת יש מוצאי שבת,

ואז אפשר ללכת להתבודד בחדר עד הבוקר..

 

לדעתי הכי חשוב להכיר את עצמי, לאהוב אותי כך

וכשיש משהו שמציק לי, לדעת שההפרעה החיצונית היא זמנית

ואחריה אעשה משהו שכיף וטוב לי.

 

לעשות רשימה ארוכה ובכל פעם להוסיף
הדברים הטובים שיש ברגישות ומה הרווחתי מזה

להקשיב מה הטריגר שגורם לך להתנהג ככה.

 

ולנסות לשים לב מה כואב כ"כ. בפנים.

כל פעם שמנסה להחזיק יותר מדי בפנים ולא להשפריץ על העולם בסוף יצא שיטפון 

 

 

אולי לשחרר את האנרגיה יעזור 

 

המורה שלי מציעה לנו הרבה פעמים לצעוק בגיבריש (בהתחלה זה מוזר אבל אחכ נחמד) אני לא ממש מצליחה אבל איה סיפרה שבבית כל פעם שיותר מדי לה והיא מרגישה שהיא עומדת להתפרץ על הילדים היא צועקת אבל בג'יבריש ואז אף אחד לא נפגע והם קבר רגילים ורק קצת משעשע אותם . מכירה כמה וכמה שזה עוזר להם  

 

"לצעוק" לתוך המקלדת. לקובץ טקסט שלא נשמר אחר כך.

סתם לכתוב מלא ואז להכניס לאיזה תיקיה שכוחה

 

אולי פעם יהיה לי אומץ לחפש את כל הקבצים האלה במחשב ולהבין מה עבר עלי..

 

פתאום קלטתי שכל הנשימה שלי מאתמול בלילה שטחית (גם בגלל גודש -רגשי- באף).

 

מה יש לך בגרון? את יודעת. רק תקשיבי לו.

שזה קשור לאיך שאנחנו חיים?

זה משהו שלמדתי בלימודים שלי
איך שאנחנו עושים דברים מראה איך אנחנו חיים במיוחד נשימה

ושאפשר ללמוד על עצמנו ועל איפה אנחנו עכשיו מזה 

 

נגיד מה שכתבתי...מה זה אומר שאני נושמת לריאות ולא מוציאה עד הסוף? (אם אפשר לדעת)

כי כל אחד זה שונה 

אבל בדרכ זה יהיה משהו בכיוון מאפשרת להיכנס אבל יותר קשה לך להוציא אותך החוצה 

או יותר קל לך לקבל מלתת 

 

מה עולה לך כשאת חושבת על להכניס ולהוציא...

אני צריכה לפרוק...

בזמן האחרון יש עליי הרבה לחץ ואני מתייעצת רק בדברים שקשורים לטכני, לפיזי, אבל על הלחץ עצמו אני לא מדברת וזה חסר לי לפרוק את זה... להקדיש גם לזה את תשומת הלב

לפחות אם יש דאגות זה אומר שיש לי שכל😏

 

בקיצור הרבה אנשים לא קולעים לנק' שבאמת מטרידה אותי

ונכון שהיעוצים הטכנים חשובים והדיבור הרגיל... אבל באלי קודם שיבינו אותי

לא שזה לא קורה לי אבל אם נתאר את זה יותר יהיה אפשר להציע פתרונות התמודדות

שני כיוונים 

 

משהו שמחברים אליו רגשית אידיאולוגית לרוב יהיה משהו עם בני אדם ששם אפשר לתרום בעזרת הרגישות (כמו שאני מטפלת רגשית או מורים )

או משהו עם תנאים סביבתיים שטובים לאנשים רגישים מאוד כמו שקט ושליטה על העבודה שלך /איזו קביעות וסדר בעבודה ... (אין לי דוגמאות נראלי ל@משה יהיה )

מה צריך ללמוד בשביל זה?

אני לא מכירה
יש הרבה טיפולים רגשיים ובשבילם צריך לברר ספציפית כי הם שונים אחד מהשני ויש מלא מלא כיוונים לזה
תבדוק באינטרנט על מה שמעניין אותך תתקשר למוסדות לימוד של זה (אם את בת ורוצה אני אוכל אולי לכוון קצת יותר מההיכרות שלי בפרטי)

אני למשל לומד את זה. כי אני מרגיש שאני יכול לתרום הרבה מהרגישות שלי לזה,

וגם להיתרם מהם בע"ה

שתכל'ס אנחנו (אני נגיד) מתאימים כנראה יותר למקצועות רגשיים, או הומניים,

אבל בכל המקצועות האלה חייבים לפתח גם איזה עור של פיל... גם מול התלמידים וגם מול ההורים שהרבה פעמים מתעצבנים עליך, נגיד אתה מורה וכאלה.

עור של פיל זה לא המומחיות שלי...

יש לי עור מאוד דק נראה לי

אבל פתאום קולט חח..

אל תדאגו. אני מאוד מאמין במקצוע אז אני לא אעזוב אותו חחחח

אני אתפלל שהאנשים שאני אעבוד איתם יהיו עדינים איתי 🙈

שכשעבדתי במקומות כאלו, עם כל הקושי, אנשים רואים את הערך המוסף שאנשים רגישים מאוד באים איתו. כשהיה קושי עם תלמידים והורים היו אנשים אחרים בצוות שעזרו ותמכו. בסופו של דבר התלמידים הרוויחו המון, ועד היום רואה שהן שולחות הודעות ומזכירות דברים ומשתפות איתי מהיום יום שלהן, אפילו שאני כבר לא מורה שלהן הרבה זמן. ההורים מעריכים כי רואים שיש פה שימת לב להרבה מעבר לציונים. והצוות גם מעריך את הקול הרגיש ששם לב, במיוחד לאלו שלפעמים נופלים בין הכיסאות.
מקצועות הומניים וטיפוליים/הוראתיים והדרכתיים הם באמת מקצועות לא פשוטים שדורשים המון, אבל זה משהו שעם הזמן לומדים להיות בו. גם ברגישות המיוחדת שלנו וגם לשמור על עצמנו שם. זה תהליך וחלק מהדרך שלנו.

בהצלחה ממש, ובאמת להתפלל על זה עוזר.
🌅

זהו, ואז אני נזכר בחוזקות שלי (מה שה' נתן לי), ומה שציינת כזה וזה מרגיע...
זהו בדרך כלל הורים אוהבים את זה שאדכרה, מורים דואגים לתלמיד הרבה יותר מאשר למשמעת ולציון שלו 😯 (אמור להיות דבר הכי מובן מאליו.. אויש זה מוזר חח)

זה תלוי בהורה. יש הורים שלחוצים על ציונים ויש הורים שהציונים פחות בראש סדר העדיפויות שלהם, אלא שהילד יהיה בן אדם ויפתח כישורים ויכולות ומיומנויות. ובעיניי לאנשים רגישים מאוד יש יכולת ללמד אותם לשים לב למיומנויות חברתיות, תקשורתיות תוך אישיות ובין אישיות ולתת כבוד למרחב של האחר ועוד הרבה דברים שלנו זה טבעי לשים לב אליהם, כי למדנו על עצמנו כמה זה יכול להפריע. ככה הילדים לומדים להיות רגישים לעצמם ולחברים שלהם ולא רק למדוד את עצמם במדדים חיצוניים מספריים ושכליים.
יש איכות בעבודה עם רגש ורגישות.

🌅

וגם אני פחדתי כשהתחלתי לטפל אבל מה שהבנתי זה שכמו כל דבר זה עינין של איזון כמה מאפשרים להתערבב וכמה אני אומרת לעצמי זה כואב נכון אבל זה הכאב שלה אני נותת לה את הכלים אני עוזרת איפה שאני יכולה ואחרי זה יש גבול שם זה שלה 

 

גבולות ואיזונים זה חשוב לכולם אבל לאנשים רגישים מאוד פי כמה וכמה 

 

כמובן שזה דורש עבודה ותרגול (שלא חייב להיות רק במקצוע אלה גם לא להתערבב במה שחברים מספרים ומשהו ששמעתם בחדשות אם שומעים וכדו ) 

 

ועוד משהו שעוזר זה שמול ילד בגן או מול מטופלת או כל דבר כזה לשים לב גם איך אני מרגישה ?מה אני צריכה פה ? איפה זה נוגע בי? 

אולי נשמע שזה רק מפריע כי בעצם עלול להסיח את הדעת מהאדם מולי בפועל ז נותן גם לי וגם לו סוג של ריפוי הדדי 

 

שבת הייתה ארוכה מדי. עברה בסוף...

 

אני מאלו שמוצ"ש אצלם דורש לפעמים תכנון. אם יש בו עבודה ספציפית זה טוב ממש. אם לא, זה יכול להיות נחמד ויכול להיות קטסטרופה.

איך אפשר להתחיל שבוע אחרי שישי ושבת ? 

 

שם (וגם בכל העולם הנוצרי בעצם) תחילת שבוע העבודה זה יום שני.

יש הסברים באיך לעזור לכבות.

 

קראתי מאוחר מדי, אבל אולי יהיה לך מזה תועלת.

שפחות רוצה להיות בקשר עם התת מודע וכל מה שהוא יודע 🙈😏

ויש לא עלינו אנשים שמנותקים מהרגש כמו פסיכופטים אבל לא נראלי הכוונה שלך 

השאלה אם אחרי שירגע התהליך (מן הסתם היום),  את תרגישי טוב יותר או טוב פחות?

אני יודעת 

בטוחה שארגיש טוב יותר

תהיה במקום שאתה נמצא. ותנסה להתקדם לאט לאט משם.